×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
מלכים א כ״בתנ״ך
א֣
אָ
(א) וַיֵּשְׁב֖וּ שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֑ים אֵ֚ין מִלְחָמָ֔ה בֵּ֥ין אֲרָ֖ם וּבֵ֥ין יִשְׂרָאֵֽל׃ (ב) וַיְהִ֖י בַּשָּׁנָ֣ה הַשְּׁלִישִׁ֑ית וַיֵּ֛רֶד יְהוֹשָׁפָ֥ט מֶלֶךְ⁠־יְהוּדָ֖ה אֶל⁠־מֶ֥לֶךְ יִשְׂרָאֵֽל׃ (ג) וַיֹּ֤אמֶר מֶֽלֶךְ⁠־יִשְׂרָאֵל֙ אֶל⁠־עֲבָדָ֔יו הַיְדַעְתֶּ֕ם כִּי⁠־לָ֖נוּ רָמֹ֣ת גִּלְעָ֑ד וַאֲנַ֣חְנוּ מַחְשִׁ֔ים מִקַּ֣חַת אֹתָ֔הּ מִיַּ֖ד מֶ֥לֶךְ אֲרָֽם׃ (ד) וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל⁠־יְה֣וֹשָׁפָ֔ט הֲתֵלֵ֥ךְ אִתִּ֛י לַמִּלְחָמָ֖ה רָמֹ֣ת גִּלְעָ֑ד וַיֹּ֤אמֶר יְהֽוֹשָׁפָט֙ אֶל⁠־מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל כָּמ֧וֹנִי כָמ֛וֹךָ כְּעַמִּ֥י כְעַמֶּ֖ךָ כְּסוּסַ֥י כְּסוּסֶֽיךָ׃ (ה) וַיֹּ֥אמֶר יְהוֹשָׁפָ֖ט אֶל⁠־מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֑ל דְּרׇשׁ⁠־נָ֥א כַיּ֖וֹם אֶת⁠־דְּבַ֥ר יְהֹוָֽהי״יֽ׃ (ו) וַיִּקְבֹּ֨ץ מֶלֶךְ⁠־יִשְׂרָאֵ֥ל אֶֽת⁠־הַנְּבִיאִים֮ כְּאַרְבַּ֣ע מֵא֣וֹת אִישׁ֒ וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם הַאֵלֵ֞ךְ עַל⁠־רָמֹ֥ת גִּלְעָ֛ד לַמִּלְחָמָ֖ה אִם⁠־אֶחְדָּ֑ל וַיֹּאמְר֣וּ עֲלֵ֔ה וְיִתֵּ֥ן אֲדֹנָ֖י בְּיַ֥ד הַמֶּֽלֶךְ׃ (ז) וַיֹּ֙אמֶר֙ יְה֣וֹשָׁפָ֔ט הַאֵ֨ין פֹּ֥ה נָבִ֛יא לַֽיהֹוָ֖הי״י֖ ע֑וֹד וְנִדְרְשָׁ֖ה מֵאֹתֽוֹ׃ (ח) וַיֹּ֣אמֶר מֶלֶךְ⁠־יִשְׂרָאֵ֣ל ׀ אֶֽל⁠־יְהוֹשָׁפָ֡ט ע֣וֹד אִישׁ⁠־אֶחָ֡ד לִדְרֹשׁ֩ אֶת⁠־יְהֹוָ֨הי״י֨ מֵאֹת֜וֹ וַאֲנִ֣י שְׂנֵאתִ֗יו כִּ֠י לֹא⁠־יִתְנַבֵּ֨א עָלַ֥י טוֹב֙ כִּ֣י אִם⁠־רָ֔ע מִיכָ֖יְהוּ בֶּן⁠־יִמְלָ֑ה וַיֹּ֙אמֶר֙ יְה֣וֹשָׁפָ֔ט אַל⁠־יֹאמַ֥ר הַמֶּ֖לֶךְ כֵּֽן׃ (ט) וַיִּקְרָא֙ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל אֶל⁠־סָרִ֖יס אֶחָ֑ד וַיֹּ֕אמֶר מַהֲרָ֖ה מִיכָ֥יְהוּ בֶן⁠־יִמְלָֽה׃ (י) וּמֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֡ל וִיהוֹשָׁפָ֣ט מֶלֶךְ⁠־יְהוּדָ֡ה יֹשְׁבִים֩ אִ֨ישׁ עַל⁠־כִּסְא֜וֹ מְלֻבָּשִׁ֤ים בְּגָדִים֙ בְּגֹ֔רֶן פֶּ֖תַח שַׁ֣עַר שֹׁמְר֑וֹן וְכׇ֨ל⁠־הַנְּבִיאִ֔ים מִֽתְנַבְּאִ֖ים לִפְנֵיהֶֽם׃ (יא) וַיַּ֥עַשׂ ל֛וֹ צִדְקִיָּ֥ה בֶֽן⁠־כְּנַעֲנָ֖ה קַרְנֵ֣י בַרְזֶ֑ל וַיֹּ֙אמֶר֙ כֹּה⁠־אָמַ֣ר יְהֹוָ֔הי״י֔ בְּאֵ֛לֶּה תְּנַגַּ֥ח אֶת⁠־אֲרָ֖ם עַד⁠־כַּלֹּתָֽם׃ (יב) וְכׇ֨ל⁠־הַנְּבִאִ֔ים נִבְּאִ֥ים כֵּ֖ן לֵאמֹ֑ר עֲלֵ֞ה רָמֹ֤ת גִּלְעָד֙ וְהַצְלַ֔ח וְנָתַ֥ן יְהֹוָ֖הי״י֖ בְּיַ֥ד הַמֶּֽלֶךְ׃ (יג) וְהַמַּלְאָ֞ךְ אֲשֶׁר⁠־הָלַ֣ךְ׀ לִקְרֹ֣א מִיכָ֗יְהוּ דִּבֶּ֤ר אֵלָיו֙ לֵאמֹ֔ר הִנֵּה⁠־נָ֞א דִּבְרֵ֧י הַנְּבִיאִ֛ים פֶּה⁠־אֶחָ֥ד ט֖וֹב אֶל⁠־הַמֶּ֑לֶךְ יְהִי⁠־נָ֣א [דְבָרְךָ֗] (דבריך) כִּדְבַ֛ר אַחַ֥ד מֵהֶ֖ם וְדִבַּ֥רְתָּ טּֽוֹב׃ (יד) וַיֹּ֖אמֶר מִיכָ֑יְהוּ חַי⁠־יְהֹוָ֕הי״י֕ כִּ֠י אֶת⁠־אֲשֶׁ֨ר יֹאמַ֧ר יְהֹוָ֛הי״י֛ אֵלַ֖י אֹת֥וֹ אֲדַבֵּֽר׃ (טו) וַיָּבוֹא֮ אֶל⁠־הַמֶּ֒לֶךְ֒ וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֜לֶךְ אֵלָ֗יו מִיכָ֙יְהוּ֙ הֲנֵלֵ֞ךְ אֶל⁠־רָמֹ֥ת גִּלְעָ֛ד לַמִּלְחָמָ֖ה אִם⁠־נֶחְדָּ֑ל וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ עֲלֵ֣ה וְהַצְלַ֔ח וְנָתַ֥ן יְהֹוָ֖הי״י֖ בְּיַ֥ד הַמֶּֽלֶךְ׃ (טז) וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ הַמֶּ֔לֶךְ עַד⁠־כַּמֶּ֥ה פְעָמִ֖ים אֲנִ֣י מַשְׁבִּיעֶ֑ךָ אֲ֠שֶׁ֠ר לֹֽא⁠־תְדַבֵּ֥ר אֵלַ֛י רַק⁠־אֱמֶ֖ת בְּשֵׁ֥ם יְהֹוָֽהי״יֽ׃ (יז) וַיֹּ֗אמֶר רָאִ֤יתִי אֶת⁠־כׇּל⁠־יִשְׂרָאֵל֙ נְפֹצִ֣ים אֶל⁠־הֶהָרִ֔ים כַּצֹּ֕אן אֲשֶׁ֥ר אֵין⁠־לָהֶ֖ם רֹעֶ֑ה וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙י״י֙ לֹֽא⁠־אֲדֹנִ֣ים לָאֵ֔לֶּה יָשׁ֥וּבוּ אִישׁ⁠־לְבֵית֖וֹ בְּשָׁלֽוֹם׃ (יח) וַיֹּ֥אמֶר מֶלֶךְ⁠־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל⁠־יְהוֹשָׁפָ֑ט הֲלוֹא֙ אָמַ֣רְתִּי אֵלֶ֔יךָ לוֹא⁠־יִתְנַבֵּ֥א עָלַ֛י ט֖וֹב כִּ֥י אִם⁠־רָֽע׃ (יט) וַיֹּ֕אמֶר לָכֵ֖ן שְׁמַ֣ע דְּבַר⁠־יְהֹוָ֑הי״י֑ רָאִ֤יתִי אֶת⁠־יְהֹוָה֙י״י֙ יֹשֵׁ֣ב עַל⁠־כִּסְא֔וֹ וְכׇל⁠־צְבָ֤א הַשָּׁמַ֙יִם֙ עֹמֵ֣ד עָלָ֔יו מִֽימִינ֖וֹ וּמִשְּׂמֹאלֽוֹ׃ (כ) וַיֹּ֣אמֶר יְהֹוָ֗הי״י֗ מִ֤י יְפַתֶּה֙ אֶת⁠־אַחְאָ֔ב וְיַ֕עַל וְיִפֹּ֖ל בְּרָמֹ֣ת גִּלְעָ֑ד וַיֹּ֤אמֶר זֶה֙ בְּכֹ֔ה וְזֶ֥ה אֹמֵ֖ר בְּכֹֽה׃ (כא) וַיֵּצֵ֣א הָר֗וּחַ וַֽיַּעֲמֹד֙ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֔הי״י֔ וַיֹּ֖אמֶר אֲנִ֣י אֲפַתֶּ֑נּוּ וַיֹּ֧אמֶר יְהֹוָ֛הי״י֛ אֵלָ֖יו בַּמָּֽה׃ (כב) וַיֹּ֗אמֶר אֵצֵא֙ וְהָיִ֙יתִי֙ ר֣וּחַ שֶׁ֔קֶר בְּפִ֖י כׇּל⁠־נְבִיאָ֑יו וַיֹּ֗אמֶר תְּפַתֶּה֙ וְגַם⁠־תּוּכָ֔ל צֵ֖א וַעֲשֵׂה⁠־כֵֽן׃ (כג) וְעַתָּ֗ה הִנֵּ֨ה נָתַ֤ן יְהֹוָה֙י״י֙ ר֣וּחַ שֶׁ֔קֶר בְּפִ֖י כׇּל⁠־נְבִיאֶ֣יךָ אֵ֑לֶּה וַֽיהֹוָ֔הי״י֔ דִּבֶּ֥ר עָלֶ֖יךָ רָעָֽה׃ (כד) וַיִּגַּשׁ֙ צִדְקִיָּ֣הוּ בֶֽן⁠־כְּנַעֲנָ֔ה וַיַּכֶּ֥ה אֶת⁠־מִיכָ֖יְהוּ עַל⁠־הַלֶּ֑חִי וַיֹּ֕אמֶר אֵי⁠־זֶ֨ה עָבַ֧ר רֽוּחַ⁠־יְהֹוָ֛הי״י֛ מֵאִתִּ֖י לְדַבֵּ֥ר אוֹתָֽךְ׃ (כה) וַיֹּ֣אמֶר מִיכָ֔יְהוּ הִנְּךָ֥ רֹאֶ֖ה בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא אֲשֶׁ֥ר תָּבֹ֛א חֶ֥דֶר בְּחֶ֖דֶר לְהֵחָבֵֽה׃ (כו) וַיֹּ֙אמֶר֙ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל קַ֚ח אֶת⁠־מִיכָ֔יְהוּ וַהֲשִׁיבֵ֖הוּ אֶל⁠־אָמֹ֣ן שַׂר⁠־הָעִ֑יר וְאֶל⁠־יוֹאָ֖שׁ בֶּן⁠־הַמֶּֽלֶךְ׃ (כז) וְאָמַרְתָּ֗ כֹּ֚ה אָמַ֣ר הַמֶּ֔לֶךְ שִׂ֥ימוּ אֶת⁠־זֶ֖ה בֵּ֣ית הַכֶּ֑לֶא וְהַאֲכִלֻ֜הוּא לֶ֤חֶם לַ֙חַץ֙ וּמַ֣יִם לַ֔חַץ עַ֖ד בֹּאִ֥י בְשָׁלֽוֹם׃ (כח) וַיֹּ֣אמֶר מִיכָ֔יְהוּ אִם⁠־שׁ֤וֹב תָּשׁוּב֙ בְּשָׁל֔וֹם לֹא⁠־דִבֶּ֥ר יְהֹוָ֖הי״י֖ בִּ֑י וַיֹּ֕אמֶר שִׁמְע֖וּ עַמִּ֥ים כֻּלָּֽם׃ (כט) וַיַּ֧עַל מֶלֶךְ⁠־יִשְׂרָאֵ֛ל וִיהוֹשָׁפָ֥ט מֶלֶךְ⁠־יְהוּדָ֖ה רָמֹ֥ת גִּלְעָֽד׃ (ל) וַיֹּ֩אמֶר֩ מֶ֨לֶךְ יִשְׂרָאֵ֜ל אֶל⁠־יְהוֹשָׁפָ֗ט הִתְחַפֵּשׂ֙ וָבֹ֣א בַמִּלְחָמָ֔ה וְאַתָּ֖ה לְבַ֣שׁ בְּגָדֶ֑יךָ וַיִּתְחַפֵּשׂ֙ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל וַיָּב֖וֹא בַּמִּלְחָמָֽה׃ (לא) וּמֶ֣לֶךְ אֲרָ֡ם צִוָּ֣ה אֶת⁠־שָׂרֵי֩ הָרֶ֨כֶב אֲשֶׁר⁠־ל֜וֹ שְׁלֹשִׁ֤ים וּשְׁנַ֙יִם֙ לֵאמֹ֔ר לֹ֚א תִּלָּ֣חֲמ֔וּ אֶת⁠־קָטֹ֖ן וְאֶת⁠־גָּד֑וֹל כִּ֛י אִֽם⁠־אֶת⁠־מֶ֥לֶךְ יִשְׂרָאֵ֖ל לְבַדּֽוֹ׃ (לב) וַיְהִ֡י כִּרְאוֹת֩ שָׂרֵ֨י הָרֶ֜כֶב אֶת⁠־יְהוֹשָׁפָ֗ט וְהֵ֤מָּה אָֽמְרוּ֙ אַ֣ךְ מֶלֶךְ⁠־יִשְׂרָאֵ֣ל ה֔וּא וַיָּסֻ֥רוּ עָלָ֖יו לְהִלָּחֵ֑ם וַיִּזְעַ֖ק יְהוֹשָׁפָֽט׃ (לג) וַיְהִ֗י כִּרְאוֹת֙ שָׂרֵ֣י הָרֶ֔כֶב כִּי⁠־לֹא⁠־מֶ֥לֶךְ יִשְׂרָאֵ֖ל ה֑וּא וַיָּשׁ֖וּבוּ מֵאַחֲרָֽיו׃ (לד) וְאִ֗ישׁ מָשַׁ֤ךְ בַּקֶּ֙שֶׁת֙ לְתֻמּ֔וֹ וַיַּכֶּה֙ אֶת⁠־מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל בֵּ֥ין הַדְּבָקִ֖ים וּבֵ֣ין הַשִּׁרְיָ֑ן וַיֹּ֣אמֶר לְרַכָּב֗וֹ הֲפֹ֥ךְ יָדְךָ֛ וְהוֹצִיאֵ֥נִי מִן⁠־הַֽמַּחֲנֶ֖ה כִּ֥י הׇחֳלֵֽיתִי׃ (לה) וַתַּעֲלֶ֤ה הַמִּלְחָמָה֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא וְהַמֶּ֗לֶךְ הָיָ֧ה מׇעֳמָ֛ד בַּמֶּרְכָּבָ֖ה נֹ֣כַח אֲרָ֑ם וַיָּ֣מׇת בָּעֶ֔רֶב וַיִּ֥צֶק דַּֽם⁠־הַמַּכָּ֖ה אֶל⁠־חֵ֥יק הָרָֽכֶב׃ (לו) וַיַּעֲבֹ֤ר הָֽרִנָּה֙ בַּֽמַּחֲנֶ֔ה כְּבֹ֥א הַשֶּׁ֖מֶשׁ לֵאמֹ֑ר אִ֥ישׁ אֶל⁠־עִיר֖וֹ וְאִ֥ישׁ אֶל⁠־אַרְצֽוֹ׃ (לז) וַיָּ֣מׇת הַמֶּ֔לֶךְ וַיָּב֖וֹא שֹׁמְר֑וֹן וַיִּקְבְּר֥וּ אֶת⁠־הַמֶּ֖לֶךְ בְּשֹׁמְרֽוֹן׃ (לח) וַיִּשְׁטֹ֨ף אֶת⁠־הָרֶ֜כֶב עַ֣ל׀ בְּרֵכַ֣ת שֹׁמְר֗וֹן וַיָּלֹ֤קּוּ הַכְּלָבִים֙ אֶת⁠־דָּמ֔וֹ וְהַזֹּנ֖וֹת רָחָ֑צוּ כִּדְבַ֥ר יְהֹוָ֖הי״י֖ אֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽר׃ (לט) וְיֶ֩תֶר֩ דִּבְרֵ֨י אַחְאָ֜ב וְכׇל⁠־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֗ה וּבֵ֤ית הַשֵּׁן֙ אֲשֶׁ֣ר בָּנָ֔ה וְכׇל⁠־הֶעָרִ֖ים אֲשֶׁ֣ר בָּנָ֑ה הֲלוֹא⁠־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל⁠־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (מ) וַיִּשְׁכַּ֥ב אַחְאָ֖ב עִם⁠־אֲבֹתָ֑יו וַיִּמְלֹ֛ךְ אֲחַזְיָ֥הוּ בְנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃ (מא) וִיהֽוֹשָׁפָט֙ בֶּן⁠־אָסָ֔א מָלַ֖ךְ עַל⁠־יְהוּדָ֑ה בִּשְׁנַ֣ת אַרְבַּ֔ע לְאַחְאָ֖ב מֶ֥לֶךְ יִשְׂרָאֵֽל׃ (מב) יְהוֹשָׁפָ֗ט בֶּן⁠־שְׁלֹשִׁ֨ים וְחָמֵ֤שׁ שָׁנָה֙ בְּמׇלְכ֔וֹ וְעֶשְׂרִ֤ים וְחָמֵשׁ֙ שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלָ֑͏ִם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ עֲזוּבָ֖ה בַּת⁠־שִׁלְחִֽי׃ (מג) וַיֵּ֗לֶךְ בְּכׇל⁠־דֶּ֛רֶךְ אָסָ֥א אָבִ֖יו לֹא⁠־סָ֣ר מִמֶּ֑נּוּ לַעֲשׂ֥וֹת הַיָּשָׁ֖ר בְּעֵינֵ֥י יְהֹוָֽהי״יֽ׃ (מד) אַ֥ךְ הַבָּמ֖וֹת לֹא⁠־סָ֑רוּ ע֥וֹד הָעָ֛ם מְזַבְּחִ֥ים וּֽמְקַטְּרִ֖ים בַּבָּמֽוֹת׃ (מה) וַיַּשְׁלֵ֥ם יְהוֹשָׁפָ֖ט עִם⁠־מֶ֥לֶךְ יִשְׂרָאֵֽל׃ (מו) וְיֶ֨תֶר דִּבְרֵ֧י יְהוֹשָׁפָ֛ט וּגְבוּרָת֥וֹ אֲשֶׁר⁠־עָשָׂ֖ה וַאֲשֶׁ֣ר נִלְחָ֑ם הֲלֹא⁠־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל⁠־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יְהוּדָֽה׃ (מז) וְיֶ֙תֶר֙ הַקָּדֵ֔שׁ אֲשֶׁ֣ר נִשְׁאַ֔ר בִּימֵ֖י אָסָ֣א אָבִ֑יו בִּעֵ֖ר מִן⁠־הָאָֽרֶץ׃ (מח) וּמֶ֥לֶךְ אֵ֛ין בֶּאֱד֖וֹם נִצָּ֥ב מֶֽלֶךְ׃ (מט) יְהוֹשָׁפָ֡ט [עָשָׂה֩] (עשר) אֳנִיּ֨וֹת תַּרְשִׁ֜ישׁ לָלֶ֧כֶת אֹפִ֛ירָה לַזָּהָ֖ב וְלֹ֣א הָלָ֑ךְ כִּֽי⁠־[נִשְׁבְּר֥וּ] (נשברה) אֳנִיּ֖וֹת בְּעֶצְי֥וֹן גָּֽבֶר׃ (נ) אָ֠ז אָמַ֞ר אֲחַזְיָ֤הוּ בֶן⁠־אַחְאָב֙ אֶל⁠־יְה֣וֹשָׁפָ֔ט יֵלְכ֧וּ עֲבָדַ֛י עִם⁠־עֲבָדֶ֖יךָ בׇּאֳנִיּ֑וֹת וְלֹ֥א אָבָ֖ה יְהוֹשָׁפָֽט׃ (נא) וַיִּשְׁכַּ֤ב יְהוֹשָׁפָט֙ עִם⁠־אֲבֹתָ֔יו וַיִּקָּבֵר֙ עִם⁠־אֲבֹתָ֔יו בְּעִ֖יר דָּוִ֣ד אָבִ֑יו וַיִּמְלֹ֛ךְ יְהוֹרָ֥ם בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃ (נב) אֲחַזְיָ֣הוּ בֶן⁠־אַחְאָ֗ב מָלַ֤ךְ עַל⁠־יִשְׂרָאֵל֙ בְּשֹׁ֣מְר֔וֹן בִּשְׁנַת֙ שְׁבַ֣ע עֶשְׂרֵ֔ה לִיהוֹשָׁפָ֖ט מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה וַיִּמְלֹ֥ךְ עַל⁠־יִשְׂרָאֵ֖ל שְׁנָתָֽיִם׃ (נג) וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֑הי״י֑ וַיֵּ֗לֶךְ בְּדֶ֤רֶךְ אָבִיו֙ וּבְדֶ֣רֶךְ אִמּ֔וֹ וּבְדֶ֙רֶךְ֙ יָרׇבְעָ֣ם בֶּן⁠־נְבָ֔ט אֲשֶׁ֥ר הֶחֱטִ֖יא אֶת⁠־יִשְׂרָאֵֽל׃ (נד) וַֽיַּעֲבֹד֙ אֶת⁠־הַבַּ֔עַל וַיִּֽשְׁתַּחֲוֶ֖ה ל֑וֹ וַיַּכְעֵ֗ס אֶת⁠־יְהֹוָה֙י״י֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר⁠־עָשָׂ֖ה אָבִֽיו׃ נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א וְהַאֲכִלֻ֜הוּ =א (בטעם אזלא, וכן הכריעו ברויאר ומג״ה)
• דפוסים=וְהַאֲכִלֻ֨הוּ בטעם קדמא (וכן בקורן וסימנים ומכון ממרא)
• ל=וְהַאֲכִילֻ֨הוּ (טעם קדמא וגם כתיב מלא יו״ד בניגוד למסורה)
E/ע
הערותNotes
(א) וַיֵּשְׁבוּ ישראל בשקט1 שָׁלֹשׁ שָׁנִים משום שבהן אֵין – לא היתה מִלְחָמָה בֵּין אֲרָם וּבֵין יִשְׂרָאֵל, וזאת מפני שנכנע אחאב וה׳ האריך את ממלכתו עד עת חזאל2: פ (ב) וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית מהזמן ששלח אחאב את בן הדד לחופשי3, וַיֵּרֶד יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל: (ג) וַיֹּאמֶר אחאב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל עֲבָדָיו, הַיְדַעְתֶּם – האם נתתם דעתכם4 על כִּי לָנוּ אמורה להיות שייכת רָמֹת גִּלְעָד שבגבולנו5, שכן בן הדד הבטיח להשיב לנו את הערים6 וַאֲנַחְנוּ מַחְשִׁים – שותקים7 ומתעצלים8 מִקַּחַת אֹתָהּ מִיַּד מֶלֶךְ אֲרָם: (ד) וַיֹּאמֶר אחאב אֶל יְהוֹשָׁפָט מלך יהודה הֲתֵלֵךְ אִתִּי לַמִּלְחָמָה נגד ארם לכבוש את רָמֹת גִּלְעָד? וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט אֶל אחאב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מִצִּדִּי אני9 כָּמוֹנִי כָמוֹךָ וכמו שתלך אתה אלך גם אני10 שהרי מחותנים אנחנו11, ומצד העמים שלנו כְּעַמִּי כְעַמֶּךָ בני ישראל, ומצד המלחמה עצמה12 כְּסוּסַי כְּסוּסֶיךָ וכמו שתביא את סוסיך למלחמה כן אביא שם את סוּסַי13, כי כשתנצח תעזור לי גם אתה לעת הצורך14: (ה) וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט שלא הסכים לעשות דבר כי אם על פי ה׳15 אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, אף שאינך רגיל לדרוש בדבר ה׳16, דְּרָשׁ נָא כַיּוֹם שאני פה17 אֶת דְּבַר יְהוָה: (ו) וַיִּקְבֹּץ אחאב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶת הַנְּבִיאִים – נביאי הבעל18 כְּאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אחאב הַאֵלֵךְ עַל כיבוש רָמֹת גִּלְעָד לַמִּלְחָמָה נגד ארם או הַאִם אֶחְדָּל אֶמָּנַע? וַיֹּאמְרוּ אליו נביאי הבעל עֲלֵה וְיִתֵּן אֲדֹנָי19 ניצחון בְּיַד הַמֶּלֶךְ: (ז) ויהושפט הבין כי לא היו אלה נביאי ה׳, משום שקבלה היתה בידיו שאין שני נביאים מתנבאים באותו לשון ואלה התנבאו כולם באותו סגנון20, וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט לאחאב, מאחר שכל אלה אינם נביאי ה׳21, הַאֵין פֹּה נָבִיא לַיהוָה עוֹד חוץ מאלו22, וכי איזבל הרגה את כולם23 ?! וְאם יש, אז נִדְרְשָׁה – נבקש מֵאוֹתוֹ – ממנו האם לצאת למלחמה נגד ארם: (ח) וַיֹּאמֶר אחאב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל יְהוֹשָׁפָט, ישנו עוֹד אִישׁ אֶחָד אשר תוכל24 לִדְרֹשׁ אֶת יְהוָה מֵאֹתוֹ – מעִמו25, וַאֲנִי שְׂנֵאתִיו כִּי לֹא יִתְנַבֵּא עָלַי טוֹב כִּי אִם רָע, וזאת מאותה עת אשר שלחתי את בן הדד לחופשי26, וגם עכשיו אני יודע27 כי לא יתנבא עלי טוב28, ונביא זה הוא מִיכָיְהוּ בֶּן יִמְלָה, וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט אל אחאב אַל יֹאמַר הַמֶּלֶךְ כֵּן, כי הנביא לא מנבא את מה שהוא רוצה אלא את אשר ישים ה׳ בפיו של הנביא אותו ידבר:29 ט וַיִּקְרָא אחאב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל סָרִיס – שר30 אֶחָד, וַיֹּאמֶר לו מַהֲרָה – זָרֵז את מִיכָיְהוּ בֶן יִמְלָה שיבוא מהר31: (י) וּמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וִיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה יֹשְׁבִים אִישׁ עַל כִּסְאוֹ מְלֻבָּשִׁים בְּגָדִים מלכותיים32, ויושבים33 בְּגֹרֶן שהיה מול34 פֶּתַח שַׁעַר שֹׁמְרוֹן, וְכָל הַנְּבִיאִים מִתְנַבְּאִים לִפְנֵיהֶם במעמד המלכים35, אולם לא ברוח השם כי נביאי שקר היו36: (יא) וַיַּעַשׂ לוֹ אחד מנביאי הבעל37 צִדְקִיָּה בֶן כְּנַעֲנָה שמו38 קַרְנֵי בַרְזֶל לאמת נבואתו39, וַיֹּאמֶר לאחאב כֹּה אָמַר יְהוָה, התחזק להתגבר על ארם40 כי בְּאֵלֶּה הקרנות41 תְּנַגַּח – תַּכֶּה42 אֶת אֲרָם עַד כַּלֹּתָם: (יב) וְכָל הַנְּבִאִים – נביאי השקר נִבְּאִים – התנבאו ופירטו דבריהם43 כֵּן – כך לֵאמֹר – בְּאָמְרָם לאחאב עֲלֵה למלחמה נגד ארם על כיבוש רָמֹת גִּלְעָד וְהַצְלַח במלחמה, וְנָתַן יְהוָה44 את רָמֹת גלעד בְּיַדךָ הַמֶּלֶךְ: (יג) וְהַמַּלְאָךְ – השליח של אחאב אֲשֶׁר הָלַךְ לִקְרֹא לְמִיכָיְהוּ בציווי המלך45 דִּבֶּר אֵלָיו לְמִיכָיָהוּ לֵאמֹר, הִנֵּה נָא דִּבְרֵי הַנְּבִיאִים פֶּה אֶחָד ובהסכמה אחת מנַבְּאִים46 טוֹב אֶל – על47 הַמֶּלֶךְ שיצליח במלחמתו, על כן יְהִי נָא דְבָרְךָ (דבריך כתיב) כִּדְבַר אַחַד מֵהֶם וְדִבַּרְתָּ – וְדַבֵּר גם אתה טּוֹב על המלך: (יד) וַיֹּאמֶר מִיכָיְהוּ לשליח, חַי יְהוָה48 כִּי רק אֶת אֲשֶׁר יֹאמַר יְהוָה אֵלַי אֹתוֹ אֲדַבֵּר, ולא אדבר בשם ה׳ לפי מה שתבקש: (טו) וַיָּבוֹא מִיכָיָהוּ אֶל הַמֶּלֶךְ אחאב, וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֵלָיו מִיכָיְהוּ הֲנֵלֵךְ אֶל רָמֹת גִּלְעָד לַמִּלְחָמָה נגד ארם או הַאִם נֶחְדָּל נִמָּנַע? וַיֹּאמֶר אֵלָיו מִיכָיָהוּ שלא בשם ה׳49 אלא דרך היתול כלשון נביאי השקר50 עֲלֵה וְהַצְלַח והלוואי שתצליח51 וְנָתַן – ויתן יְהוָה את רָמֹת גלעד בְּיַדךָ הַמֶּלֶךְ: (טז) ובגלל שלא אמר הנביא כה אמר ה׳52, השכיל אחאב53 לדעת שאין זה דבר ה׳, והיה אחאב מסתפק אם אמר מִיכָיָהוּ את הדברים בלעג, או אם אמר אותם בברכה54, וַיֹּאמֶר אֵלָיו הַמֶּלֶךְ אחאב, אני משביעך עכשיו55 וְעַד כַּמֶּה פְעָמִים אֲנִי אצטרך56 מַשְׁבִּעֶךָ – להשביעך אֲשֶׁר שֶׁלֹא תְדַבֵּר אֵלַי רַק דברי אֱמֶת בְּשֵׁם יְהוָה ולא דברים מעצמך57, וכיוון שהשביעו אמר לו מִיכָיָהוּ את האמת בשם ה׳58: (יז) וַיֹּאמֶר מִיכָיָהוּ לא הגיעני דיבור מאת ה׳59, רק צופה הייתי וראיתי מראה שמתוכו מבינים שהמלך ימות והעם ינצלו60, וכך רָאִיתִי במראה הנבואה61 אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל נְפֹצִים – מפוזרים62 אֶל – עַל63 הֶהָרִים כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה להנהיגם יחד64, וַיֹּאמֶר יְהוָה הואיל לֹא – ואין אֲדֹנִים – אדון לָאֵלֶּה לפי שמלכם אחאב ימות65 לכן יָשׁוּבוּ אִישׁ לְבֵיתוֹ בְּשָׁלוֹם66: (יח) וַיֹּאמֶר אחאב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל יְהוֹשָׁפָט מלך יהודה, הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֵלֶיךָ כי מפני שנאתו אלי67 לוֹא – לא יִתְנַבֵּא עָלַי מִיכָיָהוּ טוֹב כִּי אִם רָע, ולא דבר ה׳ הוא68: (יט) וַיֹּאמֶר מִיכָיָהוּ לאחאב, הואיל וחשדתני בזה, אפרש לך מוצא הדבר ותשכיל לדעת שהאמת אִתִּי69, לָכֵן כעת שְׁמַע דְּבַר יְהוָה כפי שהיה בְּחִזְיוֹנִי בו רָאִיתִי אֶת יְהוָה יֹשֵׁב עַל כִּסְאוֹ – כסא הדין לשפוט את אחאב70, וְכָל צְבָא מלאכי71 הַשָּׁמַיִם עֹמֵד עָלָיו – סמוך לו72 כאשר מִימִינוֹ של ה׳ (כביכול, וזה על דרך משל) עמדו המלאכים המלמדים זכות73, וּמִשְּׂמֹאלוֹ של ה׳ (כביכול, וזה על דרך משל) עמדו המלאכים המלמדים חובה74: (כ) וַיֹּאמֶר יְהוָה75 אל צבא השמים, כיוון שנגזר על אחאב לקבל את עונשו76 על כי חטאיו רבים77, מִי מִכֶּם78 יְפַתֶּה אֶת אַחְאָב וְיַעַל – ויעלה למלחמה וְיִפֹּל – וימות בְּרָמֹת גִּלְעָד, וַיֹּאמֶר חלק זֶה מצבא השמים בְּכֹה – באופן כזה, וְחלק זֶה מצבא השמים אֹמֵר בְּכֹה – באופן אחר79: (כא) וַיֵּצֵא ממחיצת הצדיקים שבגן עדן80 הָרוּחַ היא רוחו של נבות היזרעאלי81, וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי יְהוָה לתבוע משפטו82, וַיֹּאמֶר הרוח אֲנִי אֲפַתֶּנּוּ ועל ידי ייענש אחאב83, וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָיו – אל הרוח בַּמָּה תפתה אותו שייענש מדה כנגד מדה84?: (כב) וַיֹּאמֶר הרוח אני אֵצֵא וְהָיִיתִי רוּחַ שֶׁקֶר שאדבר שקר85 בְּפִי כָּל נְבִיאָיו להבטיח לו הצלחה במלחמתו נגד ארם86, וכמו שיצאה רוחי ונהרגתי ע״י עדות שקר שהזמין אחאב, השקר הזה יישפך על נביאיו שגם הם יגידו לו שקרים ובזה יפול, מדה כנגד מדה כמו שנפלתי אנוכי, וה׳ הסכים אל העונש הזה כי זה היה כמידתו87, וַיֹּאמֶר לו ה׳, בזה תְּפַתֶּה אותו וְגַם תּוּכָל לו, כי יהיה נִיסַת ע״י נביאי השקר וילך למלחמה88 שם יפול, אולם מפני שחותמו של ה׳ אמת לא תוכל לשקר ולהישאר במחיצתי89, ולכן צֵא ממחיצתי וַעֲשֵׂה כֵן בזריזות90: (כג) וְעַתָּה המשיך מִיכָיָהוּ לומר לאחאב, הִנֵּה אין סתירה בין נבואתי לתוצאת נבואת נביאיך91, כי מה שאמרו לך שראו בנבואתם שתצליח הוא משום92 שֶׁנָתַן יְהוָה רוּחַ שֶׁקֶר בְּפִי כָּל נְבִיאֶיךָ אֵלֶּה שתעלה למלחמה ושם תיפול, וַיהוָה עשה זאת בהשגחתו93, משום שה׳ דִּבֶּר עָלֶיךָ רָעָה להענישך על שהרגת את נבות ע״י עדות שקר94: (כד) וַיִּגַּשׁ צִדְקִיָּהוּ בֶן כְּנַעֲנָה ראש נביאי השקר95 וַיַּכֶּה אֶת מִיכָיְהוּ עַל הַלֶּחִי, וַיֹּאמֶר אֵי זֶה – באיזה דרך96 ומתי97 עָבַר רוּחַ יְהוָה מֵאִתִּי – ממני לְדַבֵּר אוֹתָךְ אִתְּךָ?!: (כה) וַיֹּאמֶר לו מִיכָיְהוּ דרך מליצה, אתה שואל אחר שצפית ברוח כמוני, מדוע לא ראית המראה אשר ראיתי, דע לך כי רוח השקר הטעתה אותך לראות את העתיד98 שיצליחו ישראל במלחמה99 אך לא את ההווה בו נגזר במרום מיתה על אחאב100, לכן בנבואתך הִנְּךָ רֹאֶה בַּיּוֹם הַהוּא את המלך ברמות גלעד101, אולם דע לך כי היום הזה הוא היום אֲשֶׁר אתה תָּבֹא חֶדֶר בְּחֶדֶר פנימי לְהֵחָבֵה – ותתחבא לבל יהרגוך, על היותך סיבה למיתת אחאב שהבטחת לו שיצליח במלחמה102: (כו) וַיֹּאמֶר אחאב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אל צִדְקִיָּהוּ בֶּן כְּנַעֲנָה, קַח אֶת מִיכָיְהוּ וַהֲשִׁיבֵהוּ – והחזר אותו אל העיר103 ותביאוהו שם אֶל אָמֹן שַׂר הָעִיר שם היה כלוא בעבר104 וְאֶל יוֹאָשׁ בֶּן הַמֶּלֶךְ: (כז) וְאָמַרְתָּ להם כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ, שִׂימוּ אֶת הנביא זֶה בְּבֵּית הַכֶּלֶא שם נמצאים האסורים105, וְהַאֲכִילֻהוּ לֶחֶם לַחַץ – בדוחק, רק כדי שלא ימות106, וּמַיִם לַחַץ – בצמצום107, עַד בֹּאִי שאחזור מן המלחמה בְשָׁלוֹם: (כח) וַיֹּאמֶר מִיכָיְהוּ לאחאב אִם שׁוֹב תָּשׁוּב בְּשָׁלוֹם מן המלחמה כדבריך, אז תוכל לומר כי מה שניבאתי לך היה מליבי108 וְלֹא דִבֶּר יְהוָה בִּי – איתי, וַיֹּאמֶר מִיכָיָהוּ שִׁמְעוּ עַמִּים – כל השבטים109 כֻּלָּם את דברי אלה, והיווכחו לדעת שדברי נבואתי כן היו אמת: (כט) וַיַּעַלוּ אחאב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וְיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה להילחם על רָמֹת גִּלְעָד: (ל) וַיֹּאמֶר אחאב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל יְהוֹשָׁפָט אני אתחפש ואשנה בגדי מלכותי110 כי לי ראוי111 לְהִתְחַפֵּשׂ שלא יכירוני חיל ארם112, או שמא יש למלך ארם מרגלים בתוך המחנה ששמעו את דבר הנבואה113, אולם אתה אין לך ממה לחשוש כמוני114, כי הנבואה הרעה לא היתה על המלחמה אלא עלי115, וָבֹא – ולכן בוא בַמִּלְחָמָה וְאַתָּה כן לְבַשׁ בְּגָדֶיךָ המלכותיים, וַיִּתְחַפֵּשׂ אחאב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיָּבוֹא בַּמִּלְחָמָה116: (לא) והנה שָׂם ה׳ יתברך הרצון בלב מלך ארם להפיל את אחאב לבדו, ולא רצה ה׳ שימות מישראל אף אחד במלחמה117, וּמשום כך מֶלֶךְ אֲרָם צִוָּה אֶת שָׂרֵי הָרֶכֶב אֲשֶׁר לוֹ שְׁלֹשִׁים וּשְׁנַיִם במספר לֵאמֹר – באומרו להם לֹא תִּלָּחֲמוּ בשלב ראשון118 אֶת קָטֹן – לא עם הקטנים שבמחנה ישראל וְאֶת גָּדוֹל – ולא עם הגדולים שבו, כִּי אִם אֶת אחאב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְבַדּוֹ תחפשו (בעזרת המרגלים שלנו119) להורגו, ולאחר שתהרגו אותו תילחמו מול שאר העם120: (לב) וַיְהִי כִּרְאוֹת שָׂרֵי הָרֶכֶב של מלך ארם אֶת יְהוֹשָׁפָט מלך יהודה, וְהֵמָּה – הם אָמְרוּ אחד לשני אַךְ – אין זה כי121 מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הוּא שלבוש היה בגדי מלכות122, וַיָּסֻרוּ עָלָיו לְהִלָּחֵם בו, וַיִּזְעַק יְהוֹשָׁפָט בתפילה להקב״ה123 וקרא לאנשיו לבוא לְעֶזְרוֹ124: (לג) וַיְהִי כִּרְאוֹת – בְּהֲבִין125 שָׂרֵי הָרֶכֶב של מלך ארם כִּי לֹא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הוּא אלא מלך יהודה, שהכירו את קול מלך יהודה126 וראו כי אנשי יהודה לבד באו לְעֶזְרוֹ127, וַיָּשׁוּבוּ מֵאַחֲרָיו והניחו לו128: (לד) וְאִישׁ אחד, הוא נעמן129, מָשַׁךְ בַּקֶּשֶׁת לְתֻמּוֹ מבלי להבין שהוא מכוון על אחאב130, שהרי לא היה ניכר אחאב ללא בגדי מלכות131, וַיַּכֶּה החץ בדרך נס132 אֶת אחאב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בֵּין הַדְּבָקִים – הם הקליפים הנופלים על נקבי השריון וסותמים אות לבל יכנס בהם חץ133, וּבֵין הַשִּׁרְיָן עצמו אשר היה עשוי מברזל כעין לבוש ועשוי נקבים, ודבוקים בו הקליפים כעין קשקשים134, וַיֹּאמֶר אחאב לְרַכָּבוֹ שהוליך את רכבו135 הֲפֹךְ יָדְךָ – שוב לאחור136 וְהוֹצִיאֵנִי מִן הַמַּחֲנֶה כִּי הָחֳלֵיתִי – נעשיתי חולה, ולא גִּלָּה לְרַכָּבוֹ שהוכה137, שלא יבעית אותו ויוָדַע לכולם וירך לב ישראל וינוסו מן המלחמה138: (לה) וַתַּעֲלֶה – והתחזקה והתגברה מאד139 הַמִּלְחָמָה בַּיּוֹם הַהוּא וישראל גברו על ארם140, וְהַמֶּלֶךְ אחאב הָיָה מחוץ למחנה141 מָעֳמָד – מתחזק לעמוד142 מבלי להטות עצמו143 בַּמֶּרְכָּבָה שלו נֹכַח – מול144 אֲרָם כשאר הלוחמים145, שלא ירגישו בו ישראל וימס לבבם ויברחו מן המלחמה146, וַיָּמָת אחאב בָּעֶרֶב מפציעתו, ומרוב דם147 וַיִּצֶק – נזל148 דַּם הַמַּכָּה אֶל חֵיק – אמצע149 הָרָכֶב – מרכבתו: (לו) וַיַּעֲבֹר הָרִנָּה – הַכָּרוֹז150 בַּמַּחֲנֶה כְּבֹא הַשֶּׁמֶשׁ – לעת ערב לֵאמֹר שמת המלך151, ומשכך יש לחדול מהמלחמה152 ושישובו בני ישראל153 אִישׁ אֶל עִירוֹ וְבני יהודה154 אִישׁ אֶל אַרְצוֹ: (לז) וַיָּמָת הַמֶּלֶךְ אחאב מפציעתו, וַיָּבוֹא – ויביאו את גוויותו לְשֹׁמְרוֹן, וַיִּקְבְּרוּ אֶת הַמֶּלֶךְ בְּשֹׁמְרוֹן: (לח) וַיִּשְׁטֹף מוליך הרכב155 אֶת דמו של אחאב שהיה על הָרֶכֶב עַל יְדֵי מֵי156 בְּרֵכַת שֹׁמְרוֹן157, ודמו של אחאב נתערב במי הברכה158 וַיָּלֹקּוּ – וילקקו159 הַכְּלָבִים אֶת מי הבריכה אשר היו מעורבים160 עם דָּמוֹ של אחאב, וְהַזֹּנוֹת161 שהתרחצו במי הבריכה162 רָחָצוּ את עצמן בפועל במים אשר היו מעורבים עם דמו של אחאב163, והדבר ארע במקום ששם נהרג נבות164 כִּדְבַר יְהוָה אֲשֶׁר דִּבֵּר ביד אליהו165: (לט) וְיֶתֶר דִּבְרֵי אַחְאָב וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה וּבֵית – וּבָתֵּי166 הַשֵּׁן של פיל167 אֲשֶׁר בָּנָה אחאב, וְכָל הֶעָרִים אֲשֶׁר בָּנָה, הֲלוֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל: (מ) וַיִּשְׁכַּב אַחְאָב המלך עִם אֲבֹתָיו, וַיִּמְלֹךְ אֲחַזְיָהוּ בְנוֹ תַּחְתָּיו על ישראל: פ (מא) וּמִמַּלְכוּת ישראל, הַמִּקְרָא עובר לנעשה במלכוּת יהודה בזמן מלכותו של אחאב. ומספר הכתוב: וִיהוֹשָׁפָט בֶּן אָסָא מָלַךְ – התחיל למלוך עַל ממלכת יְהוּדָה בִּשְׁנַת בשנה אַרְבַּע – הרביעית168 לְמלכות אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל: (מב) וְיְהוֹשָׁפָט היה בֶּן שְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה בְּמָלְכוֹ כשהתחיל למלוך על ממלכת יהודה, וְעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה מקוטעות169 מָלַךְ על ממלכת יהודה כאשר מלכותו התנהלה בִּירוּשָׁלָ͏ִם, וְשֵׁם אִמּוֹ היה עֲזוּבָה בַּת שִׁלְחִי: (מג) וַיֵּלֶךְ יהושפט בְּכָל דֶּרֶךְ ישרה של אָסָא אָבִיו וְלֹא סָר מִמֶּנּוּ – מאותה הדרך לַעֲשׂוֹת הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהוָה: (מד) אַךְ – אולם בשני דברים עשה יהושפט שלא כהוגן170, הדבר הראשון היה שבימי מלכותו הַבָּמוֹת יחיד שהיו עשויות לה׳ ושנאסרו מהזמן בו נבנה בית המקדש171 לֹא סָרוּ – הוסרו על ידו וְעוֹד הָעָם שביהודה היו מְזַבְּחִים וּמְקַטְּרִים בַּבָּמוֹת יחיד אלו: (מה) והדבר השני שלא עשה כהוגן172 הוא וַיַּשְׁלֵם – שעשה יְהוֹשָׁפָט שלום173 עִם אחאב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל: (מו) וְיֶתֶר דִּבְרֵי יְהוֹשָׁפָט וּגְבוּרָתוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַאֲשֶׁר נִלְחָם, הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה: (מז) וְיֶתֶר הַקָּדֵשׁ – הניאוף בפרהסיא174 אֲשֶׁר נִשְׁאַר בִּימֵי אָסָא אָבִיו בִּעֵר – פינה175 יהושפט מִן הָאָרֶץ: (מח) וּמאז שכבש דוד את אדום, הסיר מהם המלכים ושם עליהם נציבים למלוך עליהם ולמשול בם, והתמיד הדבר עד ימי יהושפט שגם בימיו176 מֶלֶךְ אֵין – לא היה בֶּאֱדוֹם177, אלא היה נִצָּב במקום178 מֶלֶךְ: (מט) יְהוֹשָׁפָט גם עָשָׂה (עשר כתיב) עשר179 אֳנִיּוֹת עשויות בתבנית אניות180 תַּרְשִׁישׁ לָלֶכֶת אוֹפִירָה לַזָּהָב להביא זהב כמו שהביא שלמה המלך181, וְאולם בפועל לֹא הָלָךְ עד אופיר182 כִּי נִשְׁבְּרוּ (נשברה כתיב) הָאֳנִיּוֹת אחת אחת183 בְּעֶצְיוֹן גָּבֶר, מפני שעשה אותם יהושפט בשיתוף עם אחזיהו מלך ישראל אשר לא הלך בדרכי ה׳184: (נ) אחר שראה אחזיהו שע״י שהיה לו שותפות באניות עצמם נשברו כדבר הנביא, ביקש שעל כל פנים ילכו עבדיו עם עבדי יהושפט באניות של יהושפט, שלא יהיה לאחזיה חלק בגוף האניות עצמן, רק עבדיו ילכו185, אָז אָמַר אֲחַזְיָהוּ בֶן אַחְאָב אֶל יְהוֹשָׁפָט יֵלְכוּ עֲבָדַי עִם עֲבָדֶיךָ בָּאֳנִיּוֹת שלך להביא זהב, וְלֹא אָבָה – רצה186 יְהוֹשָׁפָט משום שהנביא הוכיחו על מה שנתחבר עם אחזיה187: (נא) וַיִּשְׁכַּב – ותשכון נשמת יְהוֹשָׁפָט עִם אֲבֹתָיו הצדיקים188, וַיִּקָּבֵר עִם – ליד אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד אָבִיו – זְקֵנוֹ189, וַיִּמְלֹךְ יְהוֹרָם בְּנוֹ תַּחְתָּיו על ממלכת יהודה: ס (נב) וּמִמַּלְכוּת יהודה, הַמִּקְרָא עובר לנעשה במלכוּת ישראל, שם אֲחַזְיָהוּ בֶן אַחְאָב מָלַךְ עַל יִשְׂרָאֵל בְּשֹׁמְרוֹן בִּשְׁנַת – בסוף שנת190 שְׁבַע עֶשְׂרֵה לִתחילת המלכתו של יהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה, וַיִּמְלֹךְ אחזיהו עַל ממלכת יִשְׂרָאֵל שְׁנָתָיִם מקוטעות191: (נג) וַיַּעַשׂ אחזיהו הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה, וַיֵּלֶךְ בְּדֶרֶךְ אחאב אָבִיו וּבְדֶרֶךְ איזבל192 אִמּוֹ וּבְדֶרֶךְ יָרָבְעָם בֶּן נְבָט מלך ישראל אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל: (נד) וַיַּעֲבֹד אחזיהו אֶת הַבַּעַל וַיִּשְׁתַּחֲוֶה לוֹ, וַיַּכְעֵס אֶת יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה אחאב אָבִיו: פ מקראות שלובות על נביאים וכתובים, באדיבות המהדיר הרב אליהו חדד
הערות
1 מצודת דוד.
2 רלב״ג.
3 רש״י.
4 מצודת דוד.
5 מצודת דוד.
6 מלבי״ם. ואולם העיר הזאת לא היתה שייכת לערים שכבש אביו של בן הדד אותם הבטיח להשיב, ואחאב לא ביקש אותה ממנו אז, שאם כן היה בוודאי נענה בחיוב. ולכן לא יכול היה להילחם נגד בן הדד עליה עד שבא לעזרו מלך יהודה יהושפט שאז ביקש אחאב להילחם, רד״ק. ומלחמה זו היתה לו למוקש על שלא קיים את את דברי הנביא, מלבי״ם.
7 רלב״ג, מצודת ציון.
8 רש״י.
9 מלבי״ם.
10 רלב״ג, מצודת דוד.
11 מלבי״ם, עתליה בתם של אחאב ואיזבל נישאה ליהורם בנו של יהושפט.
12 מלבי״ם.
13 רלב״ג.
14 מלבי״ם.
15 רלב״ג.
16 מצודת דוד.
17 מלבי״ם.
18 מצודת דוד. ומלבי״ם אומר כי אלה היו נביאי האשרה שלא נהרגו ע״י אליהו כי הם היו אוכלי שולחן איזבל, והיא לא שלחה אותם כאשר אליהו קיבץ את נביאי השקר, ולכך לא נהרגו עמהם (עי׳ לעיל בפרק יח פס׳ כ׳).
19 בפני יהושפט אמרו בשם ה׳, שיחשוב שהמה נביאי ה׳, מצודת דוד. ואולם כוונתם היתה לכוחות אחרים, מלבי״ם.
20 סנהדרין פ״ט., רש״י, מצודת דוד, מלבי״ם.
21 מלבי״ם. ומפני כבוד אחאב לא אמר בפירוש שהם נביאי שקר, רד״ק.
22 חוץ מאלו, רלב״ג.
23 מצודת דוד.
24 מצודת דוד.
25 מצודת דוד.
26 מצודת דוד. לפי שאמר יען שלחת את איש חרמי וגו׳, רש״י, רלב״ג.
27 רד״ק.
28 מלבי״ם.
29 מצודת דוד, מלבי״ם.
30 מצודת ציון.
31 מצודת דוד.
32 רד״ק, רלב״ג, מצודת דוד.
33 רד״ק.
34 מצודת דוד.
35 מלבי״ם.
36 רד״ק.
37 מצודת ציון.
38 אשר היה הראשון שחלה עליו רוח השקר, מלבי״ם.
39 רד״ק בפס׳ י׳.
40 מצודת דוד.
41 כי כן היה דרך נביאי ה׳, לעשות דמיונות ודוגמא לדברי הנבואה, מצודת דוד.
42 מצודת ציון.
43 מלבי״ם.
44 אמרו כך להראות כאילו דברים אלו נאמרו בשם ה׳, מלבי״ם.
45 ראה לעיל פס׳ ט׳.
46 מלבי״ם.
47 מלבי״ם.
48 לשון שבועה, ראה לעיל פרק יז פס׳ א׳.
49 רש״י.
50 רד״ק, מצודת דוד.
51 רש״י, מצודת דוד.
52 מלבי״ם.
53 ברד״ק כתוב שמלך יהודה הכיר בדבר (ולא הבנתי מדוע מלך יהודה ולא מלך ישראל ואולי כי מלך יהודה היה צדיק).
54 מצודת דוד.
55 מצודת דוד.
56 רלב״ג, שידע אחאב שנביאי ה׳ שונאים אותו, ולכן חשש שיעלים ממנו את דבר ה׳.
57 מלבי״ם.
58 רד״ק.
59 שאם כן לא היה רשאי להעלים נבואתו, מלבי״ם.
60 מלבי״ם.
61 מצודת דוד.
62 מצודת ציון.
63 מצודת ציון.
64 מצודת דוד.
65 מצודת דוד.
66 רד״ק מבאר כי משמעות המילה בשלום היא כי לא ימותו מהעם הרבה אלא מעט, ואכן כך היה שמתו מישראל מעט וּמֵאָרָם מתו הרבה, ואף על פי שנאמר לעיל (כ, מב) ״וְעַמְּךָ תַּחַת עַמּוֹ״, טיפה שיצאה מאותו צדיק מיכיהו, שהכהו חברו הכה ופצוע, היתה כפרה על כל ישראל, ירושלמי סנהדרין י-ה, רש״י.
67 מצודת דוד.
68 מצודת דוד.
69 מצודת דוד.
70 מלבי״ם.
71 רד״ק.
72 רד״ק, מצודת ציון.
73 מדרש תנחומא שמות יח, רש״י, רד״ק, מצודת דוד.
74 מדרש תנחומא שמות יח, רש״י, רד״ק, מצודת דוד.
75 כל הדברים האלה נאמרו במשל, לסבר את האוזן, כדרך מנהגי בני אדם, מצודת דוד.
76 מצודת דוד.
77 מלבי״ם.
78 מלבי״ם מבאר שהחוטא הורס הנהגת ה׳ שהם צבאו ולכן שאל מי מִצְּבָאָיו ידיחנו.
79 מצודת דוד.
80 ראה רד״ק בפס׳ כ׳ המביא את תרגומו של תוספתא.
81 סנהדרין פט., רש״י, מצודת דוד.
82 מלבי״ם.
83 שדמי נבות אשר שפך ע״י עדות שקר הוא העוון היותר מוכן להשחיתו, מלבי״ם.
84 מלבי״ם.
85 מצודת דוד.
86 מצודת דוד.
87 מלבי״ם.
88 מצודת דוד.
89 מלבי״ם בשם המדרש.
90 מצודת דוד.
91 כך משמע מדברי המלבי״ם.
92 מלבי״ם.
93 מצודת דוד.
94 מלבי״ם.
95 מלבי״ם.
96 רש״י, מצודת דוד.
97 תרגום יונתן.
98 מלבי״ם.
99 רלב״ג.
100 מלבי״ם.
101 מלבי״ם.
102 מצודת דוד.
103 רלב״ג.
104 רד״ק, מצודת דוד, מלבי״ם.
105 מצודת דוד.
106 רלב״ג, מצודת דוד.
107 מצודת ציון.
108 מצודת דוד.
109 מצודת דוד.
110 רש״י, מצודת ציון.
111 מצודת דוד.
112 רלב״ג. כי חשב שבזה תתקיים הנבואה במקצת, ע״י שבא כהדיוט ואינו מלך כרגע. מלבי״ם.
113 מלבי״ם. וכך היה בפועל ראה מלבי״ם בפס׳ לא׳.
114 ולמרות שאחאב לא האמין למיכיהו, כן חשש מדבריו, מצודת דוד.
115 רלב״ג, מצודת דוד.
116 ולא עזר לו כי בפועל המושך בקשת שהרג אותו משך בתומו שלא ידע שהוא המלך, רד״ק.
117 רלב״ג.
118 רד״ק.
119 מלבי״ם.
120 לא היתה כוונתו לחמול על ישראל אלא סבר כי אם ינצחו במלחמה ממילא אחאב יברח, ולכן ציווה להורגו קודם ואח״כ להרוג את שאר העם, רד״ק.
121 מצודת דוד.
122 מצודת דוד.
123 רש״י, מלבי״ם.
124 מצודת דוד.
125 רד״ק.
126 רד״ק.
127 מצודת דוד.
128 שה׳ נתן בלבם שיהיה להם תועלת שלא יהרגו את מלך יהודה שהיה בבריתם עד עתה, הגם שעתה נלחם בם, מלבי״ם.
129 רש״י. שהיה שר צבא מלך ארם, ילקוט שמעוני. ואמרו חז״ל במדרש שעלה לגדולה בעקבות זה שהרג את אחאב ולכן נהיה שר צבא.
130 רש״י, רד״ק.
131 מצודת דוד, וכן ראה רד״ק פס׳ ל׳.
132 רלב״ג.
133 רש״י.
134 רש״י, מצודת דוד. ובמדרש, א״ר יהודה בר׳ סימון זה אחד מן הדברים שהשליט הקב״ה את הרך בקשה, ואלו הן חץ נעמן שהכה את אחאב ונכנס לתוך השריון, ילקוט שמעוני.
135 רד״ק, מצודת דוד.
136 מצודת דוד.
137 רד״ק בשם אביו ר׳ יוסף קמחי.
138 רלב״ג, מצודת דוד.
139 רד״ק, רלב״ג.
140 מלבי״ם.
141 מצודת דוד.
142 מצודת דוד.
143 רד״ק.
144 מצודת דוד.
145 רד״ק.
146 רש״י, מצודת דוד.
147 רלב״ג.
148 כך משמע מרלב״ג.
149 אמצע הרכב הוא מקום העמוק של המרכבה, מצודת דוד.
150 תרגום יונתן, רד״ק, רלב״ג, מצודת ציון. ובמדרש, א״ר אחא באבוד רשעים רנה, באבוד אחאב בן עמרי רני רנה, ילקוט שמעוני.
151 מצודת דוד.
152 רד״ק.
153 מלבי״ם.
154 מלבי״ם.
155 מצודת דוד, מלבי״ם ורד״ק מבאר שהשוטף הוא ששטף.
156 מצודת דוד.
157 מקום הבנוי באבנים ובסיד, ושם מתכנסים המים, מצודת ציון.
158 מצודת דוד.
159 מצודת ציון.
160 רלב״ג.
161 תרגום יונתן ורש״י מפרשים כלי הזיין, ורבותינו אמרו בסנהדרין לט: אחאב מצונן היה, ועשתה לו איזבל דמות שתי זונות במרכבתו.
162 מצודת דוד.
163 רד״ק. ומלבי״ם מפרש כי כיוון שהזונות רחצו בבריכה לא יכלו לשטוף את הרכב בזמן הזה, ובינתיים ליקקו הכלבים את הדם שעל הרכב, וכך נתקיים דבר ה׳.
164 רש״י.
165 כפי שנאמר לעיל (פרק כא פס׳ יט) ״כֹּה אָמַר יְהוָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר לָקְקוּ הַכְּלָבִים אֶת דַּם נָבוֹת יָלֹקּוּ הַכְּלָבִים אֶת דָּמְךָ גַּם אָתָּה״, מצודת דוד. ורד״ק מבאר כי מי ברכת שומרון הובילו ליזרעאל והמים הגיעו לשם אדומים ושם ליקקו הכלבים מהמים.
166 רד״ק.
167 רש״י, רד״ק, מצודת ציון.
168 מצודת דוד.
169 מצודת דוד.
170 מלבי״ם.
171 מצודת דוד.
172 מלבי״ם פס׳ מד.
173 מצודת ציון. שממלכת יהודה לא היתה בשלום עם ממלכת ישראל מאז שהיתה מלחמה בין אסא אביו ובין בעשא מלך ישראל, כך משמע לענ״ד מדברי רש״י.
174 רש״י, רד״ק, מצודת ציון. ורלב״ג מפרש ניאוף זכרים.
175 מצודת ציון.
176 מצודת דוד.
177 אולם לפי שיהורם בנו קלקל, בימיו של בנו פשעו אדום והמליכו להם מלך, רש״י, רלב״ג.
178 רלב״ג.
179 לדעת רד״ק ורלב״ג עשה עשר אניות ומכאן ההבדל בין הקריא לכתיב.
180 מצודת דוד.
181 מצודת דוד.
182 מצודת דוד.
183 כך למד רד״ק מההבדל בין הקריא לכתיב.
184 רש״י, רלב״ג.
185 מלבי״ם.
186 מצודת ציון.
187 בדברי הימים ב׳ פרק כ פס׳ לז, רד״ק, מצודת דוד.
188 ראה רלב״ג פרק ב׳ פס׳ י׳.
189 וקרא לו הכתוב אביו על כי הלך יהושפט בדרך דוד המלך, רד״ק, רלב״ג.
190 רד״ק, מצודת דוד.
191 רד״ק, מצודת דוד. וראה את הסברו של רש״י על עניין ספירת השנים המקוטעות וראה את דברי הרלב״ג המבהיר כי ספירת שנות מלכי ישראל הולכת לפי השנים שחפפו למלכי יהודה.
192 רד״ק, רלב״ג.
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×