ביקש יעקב לגלות את הקץ וסתמו הקב״ה ממנו. בב״ר פצ״ח אות ב׳ והגי׳ ונתכסה ממנו, ובשיטה חדשה וגנזו הקב״ה ממנו, ובגמרא
פסחים דף נ״ו ע״א ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין ונסתלקה ממנו שכינה, וכן הביא רש״י על התורה, ועיין תנחומא ויחי אות ט׳, וע״ש הערה מ״ד.
ושנים הם. ב״ר שם וסיים דניאל דכתיב ואתה דניאל סתום את הדברים וחתים
(דניאל י״ב:ד׳) ע״כ, ואח״כ כתיב ואומרה אל אדוני מה אחרית אלה והשיב כי סתומים וחתומים הדברים וגו׳.
מכאן. ב״ר פצ״ח אות ד׳ ופצ״ט אות ו׳, ושיטה חדשה, ותנחומא אות י״א, וע״ש הערה נ״ט, ובתנחומא הנדפס מכבר אות ט׳,
יבמות ע״ו ע״א, ורש״י על התורה, ולק״ט: וע״ש הערה ח׳, וכן בתרגום יב״ע.
יתר זו בכורה. עיין ב״ר ושיטה חדשה יתר שאת הבכורה היתה שלך והכהונה היתה שלך והמלכות היתה שלך. ובלק״ט הביא יתר זו בכורה שנוטל פי שנים.
שאת זו כהונה. רש״י כתב שאת כהונה לשון נשיאות כפים.
כמו שנאמר וישא וגו׳. וכן מובא גם בב״ר פצ״ט אות ו׳, ובתנחומא הנדפס מכבר אות ט׳, ובעל לקח טוב הביא הכתוב ואותה נתן לכם לשאת
(ויקרא י׳:י״ז), ע״ש הערה י״א.
עוז זו מלוכה. שם שם.
ובחללו. ב״ר פצ״ח אות ד׳, שיטה חדשה, ולק״ט וכן תרגם יב״ע.
לשון נוטריקון. עיין ב״ר פצ״ח אות ד׳, ופצ״ט אות י׳, ושיטה חדשה,
ושבת נ״ה ע״ב, ותנחומא הנדפס מכבר אות ט׳, ותנחומא שלנו אות י״ב, ובאגדת בראשית פפ״ב, ולק״ט, ותמצא דרשות שונות עפ״י נוטריקון.
אמר לו בני. שיטה חדשה, וב״ר פצ״ח ופצ״ט, ולק״ט, ותנחומא הנדפס מכבר אות ט׳.
וכיון שבא משה. שיטה חדשה, וב״ר פצ״ח, ועיין ספרי וזאת הברכה פיסקא שמ״ז, ולק״ט.
לשון יוני. ב״ר פצ״ט, ותנחומא הנדפס מכבר אות ט׳, ויקר׳ ריש פל״ג, ופדר״א פל״ח, ורש״י עה״ת בשם התנחומא, ולק״ט ובאגדת בראשית, ועיין בתנחומא שלנו אות י״ב והערה ס״ב.
זה מחלוקת קרח. ב״ר פצ״ח אות ה׳, פצ״ט אות ז׳, תנחומא הנדפס מכבר אות י׳, ועיין תנחומא שלנו בהערה ס״ג,
סנהדרין ק״ט ע״ב, ולק״ט וע״ש הערה כ״ח.
שלא נזכר יעקב. תנחומא הנדפס מכבר אות י׳.
לא רצה לקללם. ב״ר פצ״ט אות ז׳, תנחומא שם, ורש״י.
זה שמעון שלא היה חלקו מחובר ביחד כי יהודה מפסיק בחלקו של שמעון. ז״ל הלקח טוב שהרי שמעון נתנו לו חלק בב׳ מקומות בארץ ישראל, וכן לוי אין לו נחלה אלא ארבעים ושמונה עיר נפוצים בישראל, והבאתי שמה בהערה ל״ו כי גם הראב״ע היא מצאנו כי גורל שמעון נפל בתוך נחלת בני יהודה, והנה הוא ברשות אחר, וגם ערי׳ לא היו דבקות זו לזו רק מפוזרות בינות גורל יהודה גם כן לוי שהיו לו שמונה וארבעים עיר והן מפוזרות בינות השבטים עכ״ל.
אלו כהנים ולוים כו׳. עיין תנחומא הנדפס מכבר אות י׳, וב״ר פצ״ט סוף אות ז׳, ורש״י על התורה שהביא ושבטו של לוי עשאו מחזיר על הגרנות לתרומות ולמעשרות נתן לו תפוצתו דרך כבוד, ועיין לקח טוב בהערה ל״ה.
בשעה שהרגו שכם בן חמור. שיטה חדשה, ולקח טוב, ושם איתא בשעה שהרגו שכם וחמור וכל אנשי העיר ולא נמלכו באביהם וארר כעסן שהיה קשה ביותר כו׳.
בוא וראה מה כתיב למעלה. כל המאמר הוא בשיטה חדשה.
נעשה לוי יחידי. בשיטה חדשה נוסף: שנאמר ויפתח האחד את שקו, וכי אחד היה והלא כבר נאמר ויהי הם מריקים שקיהם, אלא האחד זה לוי, שנעשה יחידי, ואולי נשמט זה לפנינו.
וגם יהודה הוריקו פניו. עיין בשיטה חדשה ששם יש הוספת דברים מר׳ תנחום בר חנילאי בשעה שהוכיח וכו׳.
אמר לו בני. שיטה חדשה שם.
תזכה שתהרוג את אויביך. ע״כ הוא בשיטה חדשה, ומן וכן היה בימי דוד ליתא שם, וכן המאמר דאמר ר׳ תנחומא כן, לא נודע לי המקור, ובתנחומא הנדפס מכבר, וב״ר פצ״ט, נאמר רק ידך בעורך אויביך זה דוד שעמד ממנו דכתיב ואויבי נתת לי עורף.
אילו היה אומר בני אמך. עיין דרשה אחרת בתנחומא שם, וב״ר פצ״ח אות ו׳, ופצ״ט אות ח׳, ומובא ברש״י על התורה.
בתחלה גור כשלטון כו׳. כן ת״א שלטון יהי בשרויא, ובסופא יתרבא מלכא מדבית יהודה, ועיין בפירש״י.
זה שיח בן דוד. שיטה חדשה.
כלומר ממה שהייתי חושדך שהייתי אומר טרוף טורף יוסף. בשיטה חדשה ובלק״ט כתוב רק, אמר לו, יהודה בני מסולק אתה מאותו עון שאמרתי טרוף טורף יוסף, וכל השאר שהביא ליתא שם.
זה משיח בן דוד. שיטה חדשה.
אלו יושבי יעבץ. שיטה חדשה, והסיום שנאמר ומשפחות סופרים יושבי יעבץ ליתא שם, ומיותר הוא, ומובא גם בילקוט רמז ק״ס
שמקהה שינים של אוה״ע. בב״ר פצ״ט אות ח׳ מי שמקהה שיני כל האומות, ומובא שם פסוק אחר, וכן בתנחומא הנדפס מכבר אות י׳ יקהת שיני עמים.
אלו ראשי גליות.
סנהדרין ה׳ ע״א, ושם הגירסא שרודין את ישראל וגם רש״י הביא אלו ראשי גליות שבבבל שרודין את העם בשבט שממונים על פי המלכות.
אלו ראשי ישיבות שבארץ ישראל. בגמרא שם אלו בני בניו של חלל שמלמדים תורה ברבים, ורש״י עה״ת הביא התלמידים, אלו נשיאי ארץ ישראל.
זה מלך המשיח. ב״ר פצ״ח אות ח׳, ועיין סנהדרין צ״ח, וכן רש״י על התורה הביא מלך המשיח שהמלוכה שלו, וכן ת״א עד דייתא משיחא דדיליה היא מלכותא.
שמגפן אחת. עיין
כתובות קי״א ע״ב אוסרי לגפן עירה אין לך כל גפן וגפן שבא״י שאין צריך עיר אחת לבצור כו׳.
ואם תאמר אין בו טעם. שם ושם. והוספתי כמו שהוא בגמרא שם ודרשו חכלילי נוטריקון.
ואם תאמר לבחורים טוב. שם שם.
גפן זה ישראל. כצ״ל ועיין תנחומא הנדפס מכבר אות י׳ גפן אלו ישראל שנאמר גפן ממצרים תסיע יאסור לעירה עיר הקודש לשורקה אלו ישראל שנאמר ואנכי נטעתיך שורק, בני אתונו יבנה שער האתון, ועיין ב״ר פצ״ט אות ח׳, ומובא בלקח טוב ביתר ביאור, גפן זה ישראל, שנאמר גפן ממצרים תסיע, יקבץ אותם לעירו בירושלים שנקרא עיר ה׳ צבאות, ולשורקה אלו ישראל, שנאמר ואנכי נטעתיך שורק, בני אתונו, המה יבנו בית מקדשו, שכן כתוב ביחזקאל שער האיתון
(יחזקאל מ׳:ט״ו), לשון ביאה הוא, שיבואו ישראל לירושלים ויבנו אותה לימות המשיח ע״כ. וכן ת״א ורש״י על התורה בשם אונקלוס.
טעותו. ב״ר פצ״ט ותנחומא שם אין סותו אלא עות, שנאמר כי יסיתך אחיך, אם יטעו בהלכה תהא מתכבסת בתחומו, ר״ל בלשכת הגזית.
דבר אחר: כשיעמוד אדם במקום גבוה כו׳. וכן ת״א יחורן בקעתא בעיבור בעדרי ענא, ויהי׳ שנים לשון שיני הסלעים, וכן בלקח טוב הגבעות יתלבנו מן הצאן, ועיין בפירש״י.
מה ראה יעקב. שיטה חדשה וטעם אחר בב״ר פצ״ט אות ט׳, ויק״ר פכ״ה, תנחומא הנדפס מכבר אות י״א ולק״ט, ורש״י דברים ל״ג י״ח.
ע״י חלקך. תקנתי חלזון, כמו שהוא לנכון בגמרא שם, וע״ש בפירש״י שכתב ע״י חלזון, חלזון עולה מן הים להרים וצובעין בדמו תכלת ונמכר בדמים יקרים.
שכל מי שיטול ממנו. ר״ל מן החלזון, ובגמרא שם כל הנוטל ממך בלא דמים אינו מועיל בפרקמטיא שלו כלום.
אל תקרי גרם אלא גרם. ר״ל אל תקרי גָרֶם אלא גָרַם, וכן בב״ר פצ״ח אות י״ב יששכר חמור גרם יששכר חמור לגרמיה, צ״ל חמור גרמיה, ר״ל היה גורם לו, ועיין ב״ר פצ״ט אות ח׳ חמור גרם חמור גרם אותו.
שהלך ראבן בשדה כו׳ והלך ואסר חמור בדודאים כו׳. זה לא מצאתי בשום מקום ודבר מפליא הוא.
ואין מנוחה אלא בית המקדש. זה ליתר בב״ר שם רק בתנחומא איתא מנוחה זו תורה שנאמר, יגעתי באנחתי ומנוחה לא מצאתי, וראיתי כי כן מתורגם בת״י וחזא בית מקדשא דאתקרי מנוחה.
זו תורה שנ׳ כי לקח טוב. כ״ה בב״ר פצ״ח ופצ״ט ותנחומא
וברכות ה׳ ע״ב.
עולה של תורה. תנחומא שם וב״ר פצ״ח אות י״ב.
זה שמשון. ב״ר פצ״ח אות י״ג ופצ״ט אות י״א, ותנחומא אות י״ב, ורש״י ולק״ט וע״ש הערה ע״ש, ועיין
סוטה י׳ ע״א.
שהיה חיגר סוטה י׳ י״א.
זה שמשון שצפה יעקב כו׳. שיטה חדשה, ועיין לק״ט הערה פ״ג והערה פ״ו, ורש״י על התורה בפסוק י״ח.
בשעה שהיה אחד יוצא למלחמה. בשיטה חדשה נאמר גד גדוד יגודנו של שבטו של גד כשהיה אחד מהם יוצא למלחמה היו נוצחין והיו הורגין מפרק הראש עם הזרוע, ורש״י בפ׳ וטרף זרוע אף קדקד
(דברים ל״ג:כ׳) כתב וז״ל הרוגיהן היו ניכרין, חותכים הראש עם הזרוע במכה אחת, וכן מתורגם כן בת״י ויב״ע שם.
שהיו מספקין שמן המשחה. שיטה חדשה, וילקוט רמז קס״א, וכן מובא בלק״ט, וסיים שהכרמל בחלק אשר הי׳, וע״ש הערה צ׳.
זה שמן אפרסמון שמשיר את השער ומעדן את הבשר. צ״ל זה שמן אנפקנון,
מגילה י״ג ע״א, והמלה יונית, ופי׳ שמן עשוי מזיתים בעודם פגים. עיין ערוך השלם בערכו, והמחבר מפרש מעדני מלשון מעדן, וכן ראיתי בב״ר פצ״ח אות ט״ז והוא יתן מעדני מלך כפליות ואנפיקטן צ״ל ואנפקינון.
כמו משקין בית השלחין. מ״ק ב׳ ע״א במשנה, וכן במדרש ב״ר שם אות י״ז אילה שלוחה מדבר בארצו שכולה בית השלחין, ועיין ביפה תואר שם.
כשהביאו יעקב לקבורה היה עשו מעכב. עיין סוטה שם, ודברי המחבר פה הוא כמו שמובא בשיטה חדשה, וכן בעל לק״ט הביא כמו שהוא בשיטה חדשה, ובמקום והיה בידו מרה והכהו על צוארו, נאמר שם דקרו בידו על צוארו, וגם בלקח טוב מובא דקרו בידיו על צוארו, ונראה כי המחבר הביא כמו שהוא בגמרא שם שקל קולפא מחייא ארישיה.
וראשו נפלה במערה. בגמרא נתרן עיניה ונפלו אכרעא דיעקב, ובשיטה חדשה ונפלו שתים [ובנ״א שניהם] על מטתו, ובלק״ט ונפלו שתי עיניו על מטתו, ועיין ב״ר פצ״ח אות י״ז, פדר״א ספל״ט, ובת״י ויב״ע בראשית מ״ט כ״א, וביב״ע שם נ׳ י״ג, ובספר הישר, וברמב״ן בראשית נ׳ ל״א.
שיהיה לשונם מתוקה. שיטה חדשה, ולק״ט וע״ש הערה צ״ב.
מפני שהחביא. עיין ב״ר פע״ח אות י׳, ועיין לעיל ל״ג ו׳ בדברי המחבר.
מצריות בנות מלכים. שיטה חדשה, ופדר״א פל״ט, ות״י ויב״ע ורש״י ולק״ט.
ולא תלה עיניו באחת מהם. בשיטה חדשה סיים וזכה לירש ב׳ עולמים שלא הרהר באחת מהן, וכן הביא הילקוט ברמז קס״א.
שהיה זרעו פרה ורבה. עיין לקח טוב דבר אחר: עלי עין שהיה שבטו פרה ורבה כמעיין הנובע כו׳.
שעל ידי הפתרון עלה לגדולה. ואולי דורש פורת כמו פותר. ובב״ר סוף פצ״ט, ותנחומא הנדפס מכבר סוף אות י״ג ע״י פרות נתגדל, ור״ל ע״י חלום הפרות.
זה פוטיפרע כו׳. לא מצאתי המקור, ורש״י הביא וימררוהו פוטיפר ואשתו.
בשביל שראה דמות יעקב.
סוטה ל״ו ע״ב, ירושלמי הוריות פ״ב ה״ה, וב״ר פפ״ז ופצ״ח איקונין של אביו ראה, ורש״י עה״ת.
מהו שאמר יצחק ליעקב מטל השמים. וכן הביא הלק״ט ברכת שמים מעל היא ברכה שבירך יצחק את יעקב ויתן לך אלהים מטל השמים.
כי זו הברכה מאל״ף עד תי״ו כו׳. ר״ל מלת את אותיות א׳ ת׳.
זהו האיש שיורה כחץ כו׳. וכן הביא רש״י על התורה.
האות זה גבול. וכן הביא רש״י בשם מנחם.
זה יוסף שהיה פורש מאחיו. וכן הביא רש״י בשם ת״א פרישא דאחוהו שנבדל מאחיו.
כמו הזאב חוטף. שיטה חדשה, ותנחומא שלנו אות י״ג, ותנחומא הנדפס מכבר אות י״ד, וילקו׳ רמז קס״א.
מלמד שהיו חוטפין. זה מובא רק בשיטה חדשה, ובלקח טוב.
משום השבועה. כי נשבעו בני ישראל ארור נותן אשה לבנימין
(שופטים כ״א:י״ח).
זה תמיד של שחרית, שנאמר את הכבש אחד תעשה בבקר ולערב יחלק שלל. ואת הכבש השני תעשה בין הערבים, ועיין בתנחומא שלנו סוף אות ט״ו, ובתנחומא הנדפס מכבר אות י״ד, וב״ר פצ״ט אות ג׳, ובלק״ט. וראיתי בשיטה חדשה הביא בבקר יאכל עד אלו הקרבנות שמקריבין בבית המקדש, דכתיב את הכבש האחד, חסר הסיום ולערב יחלק שלל ואת הכבש השני תעשה בין הערבים.
ושם היה חלקו של בנימין, שנאמר חופף עליו כל היום, וכן בלק״ט סיים שהרי המזבח היה בחלקו של בנימין וכן משה רבינו אמר לבנימין אמר ידיד ה׳ ישכון וגו׳.
מלמד שכללם. עיין ב״ר פרשה צ״ט אות ד׳, ובתנחומא שלנו אות י״ז, ובשיטה חדשה, וברש״י על התורה.
ומה צוה להם. עיין ב״ר פ״ק אות ב׳ ושם המאמר בקיצור שאו אותי שלשה מן הצפון ושלשה מן הדרום ושלשה מן המזרח שלשה מן המערב. אבל מבואר שמותם בפרטות בתנחומא במדבר אות י״ב אות ח׳ ובתנחומא הנדפס במדבר אות י״ב ובמדרש במ״ר פ״ב אות ח׳ ותקנתי בפנים כמו שהוא שם לנכון, ושם מפורש יוסף אל יטעון שהוא מלך, ולוי אל יטעון שהוא טוען את הארון, ומי שהוא טוען את ארון חי העולמים, אינו טוען ארונו של מת.
דבר אחר: זו למעלה מזו. שם שם. לדעת שמואל וע״ש בפירש״י.