×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
בראשית מ״אתנ״ך
א֣
אָ
(א) {פרשת מקץ} וַיְהִ֕י מִקֵּ֖ץ שְׁנָתַ֣יִם יָמִ֑ים וּפַרְעֹ֣ה חֹלֵ֔ם וְהִנֵּ֖ה עֹמֵ֥ד עַל⁠־הַיְאֹֽר׃ (ב) וְהִנֵּ֣ה מִן⁠־הַיְאֹ֗ר עֹלֹת֙ שֶׁ֣בַע פָּר֔וֹת יְפ֥וֹת מַרְאֶ֖ה וּבְרִיאֹ֣ת בָּשָׂ֑ר וַתִּרְעֶ֖ינָה בָּאָֽחוּ׃ (ג) וְהִנֵּ֞ה שֶׁ֧בַע פָּר֣וֹת אֲחֵר֗וֹת עֹל֤וֹת אַחֲרֵיהֶן֙ מִן⁠־הַיְאֹ֔ר רָע֥וֹת מַרְאֶ֖ה וְדַקּ֣וֹת בָּשָׂ֑ר וַֽתַּעֲמֹ֛דְנָה אֵ֥צֶל הַפָּר֖וֹת עַל⁠־שְׂפַ֥ת הַיְאֹֽר׃ (ד) וַתֹּאכַ֣לְנָה הַפָּר֗וֹת רָע֤וֹת הַמַּרְאֶה֙ וְדַקֹּ֣ת הַבָּשָׂ֔ר אֵ֚ת שֶׁ֣בַע הַפָּר֔וֹת יְפֹ֥ת הַמַּרְאֶ֖ה וְהַבְּרִיאֹ֑ת וַיִּיקַ֖ץ פַּרְעֹֽה׃ (ה) וַיִּישָׁ֕ן וַֽיַּחֲלֹ֖ם שֵׁנִ֑ית וְהִנֵּ֣ה׀ שֶׁ֣בַע שִׁבֳּלִ֗ים עֹל֛וֹת בְּקָנֶ֥ה אֶחָ֖ד בְּרִיא֥וֹת וְטֹבֽוֹת׃ (ו) וְהִנֵּה֙ שֶׁ֣בַע שִׁבֳּלִ֔ים דַּקּ֖וֹת וּשְׁדוּפֹ֣ת קָדִ֑ים צֹמְח֖וֹת אַחֲרֵיהֶֽן׃ (ז) וַתִּבְלַ֙עְנָה֙ הַשִּׁבֳּלִ֣ים הַדַּקּ֔וֹת אֵ֚ת שֶׁ֣בַע הַֽשִּׁבֳּלִ֔יםא הַבְּרִיא֖וֹת וְהַמְּלֵא֑וֹת וַיִּיקַ֥ץ פַּרְעֹ֖ה וְהִנֵּ֥ה חֲלֽוֹם׃ (ח) וַיְהִ֤י בַבֹּ֙קֶר֙ וַתִּפָּ֣עֶם רוּח֔וֹ וַיִּשְׁלַ֗ח וַיִּקְרָ֛א אֶת⁠־כׇּל⁠־חַרְטֻמֵּ֥י מִצְרַ֖יִם וְאֶת⁠־כׇּל⁠־חֲכָמֶ֑יהָ וַיְסַפֵּ֨ר פַּרְעֹ֤ה לָהֶם֙ אֶת⁠־חֲלֹמ֔וֹ וְאֵין⁠־פּוֹתֵ֥ר אוֹתָ֖ם לְפַרְעֹֽה׃ (ט) וַיְדַבֵּר֙ שַׂ֣ר הַמַּשְׁקִ֔ים אֶת⁠־פַּרְעֹ֖ה לֵאמֹ֑ר אֶת⁠־חֲטָאַ֕י אֲנִ֖י מַזְכִּ֥יר הַיּֽוֹם׃ (י) פַּרְעֹ֖ה קָצַ֣ף עַל⁠־עֲבָדָ֑יו וַיִּתֵּ֨ן אֹתִ֜י בְּמִשְׁמַ֗ר בֵּ֚ית שַׂ֣ר הַטַּבָּחִ֔ים אֹתִ֕י וְאֵ֖ת שַׂ֥ר הָאֹפִֽים׃ (יא) וַנַּֽחַלְמָ֥ה חֲל֛וֹם בְּלַ֥יְלָה אֶחָ֖ד אֲנִ֣י וָה֑וּא אִ֛ישׁ כְּפִתְר֥וֹן חֲלֹמ֖וֹ חָלָֽמְנוּ׃ (יב) וְשָׁ֨ם אִתָּ֜נוּ נַ֣עַר עִבְרִ֗י עֶ֚בֶד לְשַׂ֣ר הַטַּבָּחִ֔ים וַ֨נְּסַפֶּר⁠־ל֔וֹב וַיִּפְתׇּר⁠־לָ֖נוּ אֶת⁠־חֲלֹמֹתֵ֑ינוּ אִ֥ישׁ כַּחֲלֹמ֖וֹ פָּתָֽר׃ (יג) וַיְהִ֛י כַּאֲשֶׁ֥ר פָּֽתַר⁠־לָ֖נוּ כֵּ֣ן הָיָ֑ה אֹתִ֛י הֵשִׁ֥יב עַל⁠־כַּנִּ֖י וְאֹת֥וֹ תָלָֽה׃ (יד) וַיִּשְׁלַ֤ח פַּרְעֹה֙ וַיִּקְרָ֣א אֶת⁠־יוֹסֵ֔ף וַיְרִיצֻ֖הוּ מִן⁠־הַבּ֑וֹר וַיְגַלַּח֙ וַיְחַלֵּ֣ף שִׂמְלֹתָ֔יו וַיָּבֹ֖א אֶל⁠־פַּרְעֹֽה׃ (טו) {שני} וַיֹּ֤אמֶר פַּרְעֹה֙ אֶל⁠־יוֹסֵ֔ף חֲל֣וֹם חָלַ֔מְתִּי וּפֹתֵ֖ר אֵ֣ין אֹת֑וֹ וַאֲנִ֗י שָׁמַ֤עְתִּי עָלֶ֙יךָ֙ לֵאמֹ֔ר תִּשְׁמַ֥ע חֲל֖וֹם לִפְתֹּ֥ר אֹתֽוֹ׃ (טז) וַיַּ֨עַן יוֹסֵ֧ף אֶת⁠־פַּרְעֹ֛ה לֵאמֹ֖ר בִּלְעָדָ֑י אֱלֹהִ֕ים יַעֲנֶ֖ה אֶת⁠־שְׁל֥וֹם פַּרְעֹֽה׃ (יז) וַיְדַבֵּ֥ר פַּרְעֹ֖ה אֶל⁠־יוֹסֵ֑ף בַּחֲלֹמִ֕י הִנְנִ֥י עֹמֵ֖ד עַל⁠־שְׂפַ֥ת הַיְאֹֽר׃ (יח) וְהִנֵּ֣ה מִן⁠־הַיְאֹ֗ר עֹלֹת֙ שֶׁ֣בַע פָּר֔וֹת בְּרִיא֥וֹת בָּשָׂ֖ר וִיפֹ֣ת תֹּ֑אַר וַתִּרְעֶ֖ינָה בָּאָֽחוּ׃ (יט) וְהִנֵּ֞ה שֶֽׁבַע⁠־פָּר֤וֹתג אֲחֵרוֹת֙ עֹל֣וֹת אַחֲרֵיהֶ֔ן דַּלּ֨וֹת וְרָע֥וֹת תֹּ֛אַר מְאֹ֖ד וְרַקּ֣וֹת בָּשָׂ֑ר לֹֽא⁠־רָאִ֧יתִי כָהֵ֛נָּה בְּכׇל⁠־אֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם לָרֹֽעַ׃ (כ) וַתֹּאכַ֙לְנָה֙ הַפָּר֔וֹת הָרַקּ֖וֹת וְהָרָע֑וֹת אֵ֣ת שֶׁ֧בַע הַפָּר֛וֹת הָרִאשֹׁנ֖וֹת הַבְּרִיאֹֽת׃ (כא) וַתָּבֹ֣אנָה אֶל⁠־קִרְבֶּ֗נָה וְלֹ֤א נוֹדַע֙ כִּי⁠־בָ֣אוּ אֶל⁠־קִרְבֶּ֔נָה וּמַרְאֵיהֶ֣ן רַ֔ע כַּאֲשֶׁ֖ר בַּתְּחִלָּ֑ה וָאִיקָֽץ׃ (כב) וָאֵ֖רֶא בַּחֲלֹמִ֑י וְהִנֵּ֣ה׀ שֶׁ֣בַע שִׁבֳּלִ֗ים עֹלֹ֛ת בְּקָנֶ֥ה אֶחָ֖ד מְלֵאֹ֥ת וְטֹבֽוֹת׃ (כג) וְהִנֵּה֙ שֶׁ֣בַע שִׁבֳּלִ֔ים צְנֻמ֥וֹת דַּקּ֖וֹת שְׁדֻפ֣וֹת קָדִ֑ים צֹמְח֖וֹת אַחֲרֵיהֶֽם׃ (כד) וַתִּבְלַ֙עְןָ֙ הַשִּׁבֳּלִ֣יםד הַדַּקֹּ֔ת אֵ֛ת שֶׁ֥בַע הַֽשִּׁבֳּלִ֖יםה הַטֹּב֑וֹת וָֽאֹמַר֙ אֶל⁠־הַֽחַרְטֻמִּ֔ים וְאֵ֥ין מַגִּ֖יד לִֽי׃ (כה) וַיֹּ֤אמֶר יוֹסֵף֙ אֶל⁠־פַּרְעֹ֔ה חֲל֥וֹם פַּרְעֹ֖ה אֶחָ֣ד ה֑וּא אֵ֣ת אֲשֶׁ֧ר הָאֱלֹהִ֛ים עֹשֶׂ֖ה הִגִּ֥יד לְפַרְעֹֽה׃ (כו) שֶׁ֧בַע פָּרֹ֣ת הַטֹּבֹ֗ת שֶׁ֤בַע שָׁנִים֙ הֵ֔נָּה וְשֶׁ֤בַע הַֽשִּׁבֳּלִים֙ הַטֹּבֹ֔ת שֶׁ֥בַע שָׁנִ֖ים הֵ֑נָּה חֲל֖וֹם אֶחָ֥ד הֽוּא׃ (כז) וְשֶׁ֣בַע הַ֠פָּר֠וֹת הָֽרַקּ֨וֹת וְהָרָעֹ֜ת הָעֹלֹ֣ת אַחֲרֵיהֶ֗ן שֶׁ֤בַע שָׁנִים֙ הֵ֔נָּה וְשֶׁ֤בַע הַֽשִּׁבֳּלִים֙ו הָרֵק֔וֹת שְׁדֻפ֖וֹת הַקָּדִ֑ים יִהְי֕וּ שֶׁ֖בַע שְׁנֵ֥י רָעָֽב׃ (כח) ה֣וּא הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתִּי אֶל⁠־פַּרְעֹ֑ה אֲשֶׁ֧ר הָאֱלֹהִ֛ים עֹשֶׂ֖ה הֶרְאָ֥ה אֶת⁠־פַּרְעֹֽה׃ (כט) הִנֵּ֛ה שֶׁ֥בַע שָׁנִ֖ים בָּא֑וֹת שָׂבָ֥ע גָּד֖וֹל בְּכׇל⁠־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ (ל) וְ֠קָ֠מוּ שֶׁ֜בַעז שְׁנֵ֤י רָעָב֙ אַחֲרֵיהֶ֔ן וְנִשְׁכַּ֥ח כׇּל⁠־הַשָּׂבָ֖ע בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְכִלָּ֥ה הָרָעָ֖ב אֶת⁠־הָאָֽרֶץ׃ (לא) וְלֹֽא⁠־יִוָּדַ֤ע הַשָּׂבָע֙ בָּאָ֔רֶץ מִפְּנֵ֛י הָרָעָ֥ב הַה֖וּא אַחֲרֵי⁠־כֵ֑ן כִּֽי⁠־כָבֵ֥ד ה֖וּא מְאֹֽד׃ (לב) וְעַ֨ל הִשָּׁנ֧וֹת הַחֲל֛וֹם אֶל⁠־פַּרְעֹ֖ה פַּעֲמָ֑יִם כִּֽי⁠־נָכ֤וֹן הַדָּבָר֙ מֵעִ֣ם הָאֱלֹהִ֔ים וּמְמַהֵ֥ר הָאֱלֹהִ֖ים לַעֲשֹׂתֽוֹ׃ (לג) וְעַתָּה֙ יֵרֶ֣אח פַרְעֹ֔ה אִ֖ישׁ נָב֣וֹן וְחָכָ֑ם וִישִׁיתֵ֖הוּ עַל⁠־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ (לד) יַעֲשֶׂ֣ה פַרְעֹ֔ה וְיַפְקֵ֥ד פְּקִדִ֖ים עַל⁠־הָאָ֑רֶץ וְחִמֵּשׁ֙ אֶת⁠־אֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בְּשֶׁ֖בַע שְׁנֵ֥י הַשָּׂבָֽע׃ (לה) וְיִקְבְּצ֗וּ אֶת⁠־כׇּל⁠־אֹ֙כֶל֙ הַשָּׁנִ֣ים הַטֹּב֔וֹתט הַבָּאֹ֖ת הָאֵ֑לֶּה וְיִצְבְּרוּ⁠־בָ֞ר תַּ֧חַת יַד⁠־פַּרְעֹ֛ה אֹ֥כֶל בֶּעָרִ֖ים וְשָׁמָֽרוּ׃ (לו) וְהָיָ֨ה הָאֹ֤כֶל לְפִקָּדוֹן֙ לָאָ֔רֶץ לְשֶׁ֙בַע֙ שְׁנֵ֣י הָרָעָ֔ב אֲשֶׁ֥ר תִּהְיֶ֖יןָ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְלֹֽא⁠־תִכָּרֵ֥ת הָאָ֖רֶץ בָּרָעָֽב׃ (לז) וַיִּיטַ֥ב הַדָּבָ֖ר בְּעֵינֵ֣י פַרְעֹ֑ה וּבְעֵינֵ֖י כׇּל⁠־עֲבָדָֽיו׃ (לח) וַיֹּ֥אמֶר פַּרְעֹ֖ה אֶל⁠־עֲבָדָ֑יו הֲנִמְצָ֣א כָזֶ֔ה אִ֕ישׁ אֲשֶׁ֛ר ר֥וּחַ אֱלֹהִ֖ים בּֽוֹ׃ (לט) {שלישי} וַיֹּ֤אמֶר פַּרְעֹה֙ אֶל⁠־יוֹסֵ֔ף אַחֲרֵ֨י הוֹדִ֧יעַ אֱלֹהִ֛ים אוֹתְךָ֖ אֶת⁠־כׇּל⁠־זֹ֑את אֵין⁠־נָב֥וֹן וְחָכָ֖ם כָּמֽוֹךָ׃ (מ) אַתָּה֙ תִּהְיֶ֣ה עַל⁠־בֵּיתִ֔י וְעַל⁠־פִּ֖יךָ יִשַּׁ֣ק כׇּל⁠־עַמִּ֑י רַ֥ק הַכִּסֵּ֖א אֶגְדַּ֥ל מִמֶּֽךָּ׃ (מא) וַיֹּ֥אמֶר פַּרְעֹ֖ה אֶל⁠־יוֹסֵ֑ף רְאֵה֙ נָתַ֣תִּי אֹֽתְךָ֔ עַ֖ל כׇּל⁠־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ (מב) וַיָּ֨סַר פַּרְעֹ֤ה אֶת⁠־טַבַּעְתּוֹ֙ מֵעַ֣ל יָד֔וֹ וַיִּתֵּ֥ן אֹתָ֖הּ עַל⁠־יַ֣ד יוֹסֵ֑ף וַיַּלְבֵּ֤שׁ אֹתוֹ֙ בִּגְדֵי⁠־שֵׁ֔שׁ וַיָּ֛שֶׂם רְבִ֥ד הַזָּהָ֖ב עַל⁠־צַוָּארֽוֹ׃ (מג) וַיַּרְכֵּ֣ב אֹת֗וֹ בְּמִרְכֶּ֤בֶת הַמִּשְׁנֶה֙ אֲשֶׁר⁠־ל֔וֹ וַיִּקְרְא֥וּ לְפָנָ֖יו אַבְרֵ֑ךְ וְנָת֣וֹן אֹת֔וֹ עַ֖ל כׇּל⁠־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ (מד) וַיֹּ֧אמֶר פַּרְעֹ֛ה אֶל⁠־יוֹסֵ֖ף אֲנִ֣י פַרְעֹ֑ה וּבִלְעָדֶ֗יךָ לֹֽא⁠־יָרִ֨ים אִ֧ישׁ אֶת⁠־יָד֛וֹ וְאֶת⁠־רַגְל֖וֹ בְּכׇל⁠־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ (מה) וַיִּקְרָ֨א פַרְעֹ֣ה שֵׁם⁠־יוֹסֵף֮ צָֽפְנַ֣ת פַּעְנֵ֒חַ֒ וַיִּתֶּן⁠־ל֣וֹ אֶת⁠־אָֽסְנַ֗ת בַּת⁠־פּ֥וֹטִי פֶ֛רַעי כֹּהֵ֥ן אֹ֖ן לְאִשָּׁ֑ה וַיֵּצֵ֥א יוֹסֵ֖ף עַל⁠־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ (מו) וְיוֹסֵף֙ בֶּן⁠־שְׁלֹשִׁ֣ים שָׁנָ֔ה בְּעׇמְד֕וֹ לִפְנֵ֖י פַּרְעֹ֣ה מֶֽלֶךְ⁠־מִצְרָ֑יִם וַיֵּצֵ֤א יוֹסֵף֙ מִלִּפְנֵ֣י פַרְעֹ֔ה וַֽיַּעֲבֹ֖ריא בְּכׇל⁠־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ (מז) וַתַּ֣עַשׂ הָאָ֔רֶץ בְּשֶׁ֖בַע שְׁנֵ֣י הַשָּׂבָ֑ע לִקְמָצִֽים׃ (מח) וַיִּקְבֹּ֞ץ אֶת⁠־כׇּל⁠־אֹ֣כֶל׀ שֶׁ֣בַע שָׁנִ֗ים אֲשֶׁ֤ר הָיוּ֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וַיִּתֶּן⁠־אֹ֖כֶל בֶּעָרִ֑ים אֹ֧כֶל שְׂדֵה⁠־הָעִ֛יר אֲשֶׁ֥ר סְבִיבֹתֶ֖יהָ נָתַ֥ן בְּתוֹכָֽהּ׃ (מט) וַיִּצְבֹּ֨ר יוֹסֵ֥ף בָּ֛ר כְּח֥וֹל הַיָּ֖ם הַרְבֵּ֣ה מְאֹ֑ד עַ֛ד כִּי⁠־חָדַ֥ל לִסְפֹּ֖ר כִּי⁠־אֵ֥ין מִסְפָּֽר׃ (נ) וּלְיוֹסֵ֤ף יֻלַּד֙יב שְׁנֵ֣י בָנִ֔ים בְּטֶ֥רֶם תָּב֖וֹא שְׁנַ֣ת הָרָעָ֑ב אֲשֶׁ֤ר יָֽלְדָה⁠־לּוֹ֙ אָֽסְנַ֔ת בַּת⁠־פּ֥וֹטִי פֶ֖רַעיג כֹּהֵ֥ן אֽוֹן׃ (נא) וַיִּקְרָ֥א יוֹסֵ֛ף אֶת⁠־שֵׁ֥ם הַבְּכ֖וֹר מְנַשֶּׁ֑ה כִּֽי⁠־נַשַּׁ֤נִי אֱלֹהִים֙ אֶת⁠־כׇּל⁠־עֲמָלִ֔י וְאֵ֖ת כׇּל⁠־בֵּ֥ית אָבִֽי׃ (נב) וְאֵ֛ת שֵׁ֥ם הַשֵּׁנִ֖י קָרָ֣א אֶפְרָ֑יִם כִּֽי⁠־הִפְרַ֥נִי אֱלֹהִ֖ים בְּאֶ֥רֶץ עׇנְיִֽי׃ (נג) {רביעי} וַתִּכְלֶ֕ינָה שֶׁ֖בַע שְׁנֵ֣י הַשָּׂבָ֑ע אֲשֶׁ֥ר הָיָ֖ה בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ (נד) וַתְּחִלֶּ֜ינָה שֶׁ֣בַע שְׁנֵ֤י הָרָעָב֙ לָב֔וֹא כַּאֲשֶׁ֖ר אָמַ֣ר יוֹסֵ֑ף וַיְהִ֤י רָעָב֙ בְּכׇל⁠־הָ֣אֲרָצ֔וֹת וּבְכׇל⁠־אֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם הָ֥יָה לָֽחֶם׃ (נה) וַתִּרְעַב֙ כׇּל⁠־אֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וַיִּצְעַ֥ק הָעָ֛ם אֶל⁠־פַּרְעֹ֖ה לַלָּ֑חֶם וַיֹּ֨אמֶר פַּרְעֹ֤ה לְכׇל⁠־מִצְרַ֙יִם֙ לְכ֣וּ אֶל⁠־יוֹסֵ֔ף אֲשֶׁר⁠־יֹאמַ֥ר לָכֶ֖ם תַּעֲשֽׂוּ׃ (נו) וְהָרָעָ֣ב הָיָ֔ה עַ֖ל כׇּל⁠־פְּנֵ֣י הָאָ֑רֶץ וַיִּפְתַּ֨ח יוֹסֵ֜ף אֶֽת⁠־כׇּל⁠־אֲשֶׁ֤ר בָּהֶם֙ וַיִּשְׁבֹּ֣ר לְמִצְרַ֔יִם וַיֶּחֱזַ֥ק הָֽרָעָ֖ב בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ (נז) וְכׇל⁠־הָאָ֙רֶץ֙ בָּ֣אוּ מִצְרַ֔יְמָה לִשְׁבֹּ֖ר אֶל⁠־יוֹסֵ֑ף כִּֽי⁠־חָזַ֥ק הָרָעָ֖ב בְּכׇל⁠־הָאָֽרֶץ׃ נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א הַֽשִּׁבֳּלִ֔ים =ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו
• ל!=הַֽשִׁבֳּלִ֔ים (חסר דגש באות שי״ן) כמו בעוד מקומות (ראו פסוקים כ״ד, כ״ז)
• הערת דותן
ב וַ֨נְּסַפֶּר⁠־ל֔וֹ =ב ושיטת-א וכמו כן בתאג׳ דפוס ראשון ובדפוסים (וכך אצל ברויאר ומג״ה)
• ל,ל1,ש1=וַנְּ֨סַפֶּר⁠־ל֔וֹ (מקום המתיגה) וכמו כן בתאג׳ חבשוש
• ש,ו=וַנְּסַפֶּר⁠־ל֔וֹ (אין מתיגה)
• דותן תיקן וַנְּסַ֨פֶּר⁠־ל֔וֹ כמנהג-ל
• הערות ברויאר ודותן
ג וְהִנֵּ֞ה שֶֽׁבַע⁠־פָּר֤וֹת =א(ס),ל,ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו (״שבע״ מוקפת) <מונח? אינו כן אלא במקף ומתג בשי״ן במ״ש> וכמו כן בתיגאן
• דפוסים=<וְהִנֵּ֞ה שֶׁ֣בַע פָּר֤וֹת> (״שבע״ בטעם מונח)
ד הַשִּׁבֳּלִ֣ים =ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו
• ל!=הָשִׁבֳּלִ֣ים (קמץ באות ה״א וחסר דגש באות שי״ן)
• הערות ברויאר ודותן והמקליד
ה הַֽשִּׁבֳּלִ֖ים =ל?,ב,ל1,ש,ק3,ו
• ל?=הַֽשִׁבֳּלִ֖ים (חסר דגש באות שי״ן?)
• הערת ברויאר
ו הַֽשִּׁבֳּלִים֙ =ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו
• ל!=הַֽשִׁבֳּלִים֙ (חסר דגש באות שי״ן)
• הערות ברויאר (בספק) ודותן (בוודאי והצדק עמו).
ז שֶׁ֜בַע =ל,ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו (בטעם גרש)
• דפוסים=שֶׁ֨בַע (בטעם קדמא) וכמו כן בתיגאן (!); וכך היה בהקלדה בטעות, כנראה בעקבות BHS, עד שתקנו בגירסה 4.20.
ח יֵרֶ֣א =א(ס),ל,ל1,ב,ש,ש,1,ק3,ו <צֵרי? אינו כן אלא בסגול ונמסר על ה׳>
ט הַטֹּב֔וֹת =ל1,ב,ש,ש1(ההתחלה חסרה אבל מלא וי״ו בסוף),ק3,ו,ה,ש2 ומסורת-ל וטברנית ורמ״ה (כתיב חסר וי״ו ומלא וי״ו)
• ל!=הַטֹּבֹ֔ת (כתיב חסר וי״ו וחסר וי״ו)
• הערת ברויאר
י פּ֥וֹטִי פֶ֛רַע =א(ס),ל,ב,ש,ש1,ק3,פטרבורג-EVR-II-C-1,פטרבורג-EVR-II-B-80,פטרבורג-EVR-II-B-8,ש2 ומסורת-א(ס),ל <ב מלות בלי מקף? כן ומסר עליו תרתין מלין> וטברניות, וכן בספרי ספרד ואשכנז ובדפוסים.
• בכתבי⁠־היד ל,ש,ש1,ק3,פטרבורגEVR-II-C-1 התיבות צמודות אך בשתי הטעמות, והעיר על כך הרב ברויאר (נוסח המקרא ב״כתר ירושלים״ ומקורותיו במסורה וכתבי היד, עמ׳ 7 הערה 43 [על פסוק נ׳]): ״וראוי לציין עוד: כתבי היד כותבים לפעמים ׳פוטיפרע׳ כתיבה אחת; אך הנקדן תיקן את הכתיב הזה על ידי שהטעמים את התיבה בשני טעמים. ויוצא מכלל זה רק ש כאן [=בפסוק נ׳], שכתב את התיבה וגם הטעמים אותה כתיבה אחת.⁠״ אף בכתי״ו התיבות צמודות ואין בו הטעמה כלל בחלק הראשון.
• ה?=פּֽוֹטִיפֶ֛רַע וכמו כן בתיגאן
יא וַֽיַּעֲבֹ֖ר =ב,ש,ש1,ק3,ו
• ל!=וַֽיַּעְבֹ֖ר (שווא במקום חטף באות עי״ן)
• הערות ברויאר ודותן
יב יֻלַּד֙ =א(ס),ל,ב,ש1,ק3(לאחר תיקון),ו,ה,ש2 ובן⁠־אשר בחילופים <קמץ? אינו כן אלא בפתח ומסר עליו מבחוץ פתח> וכמו כן בתיגאן
• ש,ה=יֻלׇּד֙ (בקמץ) וכך בן⁠־נפתלי בחילופים, וכמו כן מ״ג דפוס ונציה ובדפוסים
יג פּ֥וֹטִי פֶ֖רַע =ב,ש1,ק3,ו,ה,ש2
• ראו הערה לעיל בפסוק מ״ה
E/ע
הערותNotes
(הקדמה) הנה המעיין בחלומות פרעה יראה כי בהפרות נזכר והנה שבע פרות אחרות וכו׳ ותעמודנה אצל הפרות ובשבלים לא כתב כן. ומפני שפרעה שכח זה ולא הזכיר זאת ליוסף ובא יוסף אשר ידע ברוה״ק החלום ואמר כי כל החלום ה׳ עושה ולכך שנה והכפיל להורות כי נכון הדבר וכו׳ וממהר לעשותו ועל העמידה שעמדו אצלן מורה על פעולה שפרעה צריך לעשות כי בתוך ז׳ שנים הראשונות כבר עמדו השבע השנים אחרות כי צברו בר ואספו דגן להיות למחיה על שבע שני רעב וזה נקרא שעמדו שניהן זה אצל זה וזה ועתה ירא פרעה איש חכם וכו׳ ולכן לא נשנה הדבר הזה בשבלים כי עמדו אצלן יען זה מפעולות פרעה שהוא צריך לעשות וע״ז אינו בא הסימן בהשנות פעמים ויאמר פרעה (שנזכר החלום) הנמצא איש אשר רוח אלהים בו היינו לדעת גם החלום. והבן.
במדרש ודבר שפתים אך למחסור ע״י שאמר לשר המשקים זכרתני והזכרתני ניתוסף לו שתי שנים שנאמר ויהי מקץ כו׳ כוונתו דהתורה מספרת לנו דרכי ההנהגה העליונה אשר סבבה בהשגחה אשר יהיה אצל שר הטבחים וילמוד דרכי המלכות למען יוכל היות שר ושליט במדינה כזו אשר היתה מושלת בכיפה וברום מעלת החכמה והשכלה חרטומים וקוסמים וכאשר ישב בבית האסורים ישב עם סריסים אשר למלך המשקה והאופה והיה משרת לפניהם וקבל מהם נימוסי וטכסיסי מלוכת מצרים והנהגתה אמנם אחרי יצאו שר המשקים והאופה לא היה עוד תועלת מישיבתו בבית האסורים רק היה על ששם בטחונו בהשר סבבה ההשגחה אשר שכח שר המשקים וכו׳ ודו״ק.
ברכות נ״ה רבא רמי כתיב והחלומות שוא ידברו והכתיב כי בחלום אדבר בו ל״ק כאן ע״י מלאך כאן ע״י שד ופירש בזוהר ריש ויצא וריש וישב דאיהו דרגא דגבריאל דממנא על חלמא וז״ל הזוהר כאן בפרשה ויאמר פרעה אחרי הודיע וכו׳ מה כתיב בדניאל אדין לדניאל בחזווא די ליליא רזא גלי דא גבריאל דאיהו חזי חיזו מן חיזו תא חזי מה כתיב והנה כבוד אלהי ישראל בא כו׳ מה כתיב בתריה וכמראה המראה כו׳ ומה נאות לפ״ז הגמרא כאן ע״י שד דאמרינן גיטין ס״ו בבואה אית להו בבואה דבבואה לית להו וזהו חיזו מן חיזו דבשד ליכא. וזה כמראה המראה ודו״ק.
ושם בפרק הרואה נ״ה דדוד לא חזי חלום רע ואחריני חזו ליה חלומות רעים ובזה יבואר הכתוב בתהלים ל״א מכל צוררי וכו׳ ופחד למיודעי שהיה פחד למיודעיו שראו עליו חלומות מבהילים והבן.
(ט) את חטאי אני מזכיר היום – הביאור דיתכן טעות בפרעה אשר חשד את שר המשקים בחנם אך כאשר הגיד כעת כי היה רואה זה בחלום ויוסף פתר לו א״כ כל מפעלות פרעה היה בגזירה קדומה מהשגחה העליונה וא״כ מה ששם אותו בבית האסורים מאת האלהים היתה זאת והיה באמת חוטא אשר היה ראוי לעונש לשבת בסוהר. ולכן אמר את חטאי אני מזכיר היום שהיום רואין אנו שהוא חוטא ודו״ק. (כא) ותבאנה אל קרבנה וכו׳ ומראיהן רע כאשר בתחלה – יתכן שבא לרמז כי כל כסף וזהב שבעולם לקטו והביאו למצרים והיה ניכר שני השבע שהנחילו עושר לדורות רק כשעלו ישראל ממצרים העלוהו עמהן שנאמר וינצלו וזה ולא נודע כי וכו׳ ומראיהן רע כאשר בתחלה ולזה רמזו לו בחלום זה כדאמרו שלהי ערבי פסחים יעו״ש ולזה אמר יוסף ועל השנות החלום פעמים כי נכון הדבר כו׳ וממהר האלהים לעשותו אבל מה שלא נשנה וזה שלא נודע כי באו אל קרבנה ומראיהן רע כבתחלה לא נשנה אצל השבלים אם כי נכון הדבר מהאלהים. אבל אינו ממהר לעשותו כי עוד זמן למשך ר״י שנה עד שיצאו ממצרים והבן. (כז) שבע פרות הטובות שבע שנים הנה וכו׳ חלום אחד הוא ושבע הפרות כו׳ ושבע השבלים הרקות יהיו שבע שני רעב – הדקדוקים גלוים והענין כי הפרות מורות על השבע והרעב אשר תהיינה בארץ מצרים. ולכן חלם שמן היאור עולות שבע פרות והנה שבע פרות כו׳ מן היאור שהצלחת המדינה תלוי במימי היאור אם הוא עולה ושוטף על כל גדותיו. והשבלים מורים על השבע והרעב בכל הארצות הסמוכות אשר למטר השמים ישתו מים ולכן בפרות כתיב ותעמודנה אצל הפרות עפ״י מה שבארתי לעיל כי העמידה מורה שבשבע שני השבע היו מכינים מזון לשבע שני הרעב וכאילו היו עומדים זה אצל זה אבל בשבלים הלא בשאר ארצות לא הכינו (או היה נרקבת כמו שאמרו רז״ל) לכן לא כתיב ותעמודנה כו׳ והנה במצרים לא היו שבע שני רעב כי בעוד היה יעקב פסק הרעב מארץ מצרים ולאחר מיתתו פליגי תנאי בספרי. אבל בשאר ארצות היה רעב כל השבע שנים וזה שאמר חלום אחד הוא הוא הוראה אחת כו׳ שבע שנים הנה פירוש המשך שבע שנים ושבע השבלים הריקות כו׳ יהיו שבע שני רעב אבל שבע הפרות שמורה על ארץ מצרים לא יהיו שבע שני רעב אף שהוראתן הוא לשבע שנים מ״מ יפסק הרעב ע״י סיבה מפני ברכתו של יעקב. ונכון. (לג) ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם וישיתהו על ארץ מצרים – יתכן דעיקר הוראת החלום היה השבלים שמורה על הרעב ומדוע הקדים בחלומו הפרות (עיין רמב״ן) אך בירושלמי דפרק אלו מציאות דעובדא דמלך מוקדון הלך למדינת קדם כו׳ אמר דגבייהו הווי קטלי דין ודין וממונא לגינזא דמלכא א״ל נחית גביכון מיטרא א״ל נחית זרח גביכון שמשא כו׳ אית גביכון בעיר כו׳ א״ל בדיל בעיר הדא דכתיב אדם ובהמה כו׳ בשביל בהמה תושיע ה׳. והנה פרעה היה קדוש להמצרים ולא היה דרכו להביט על הליכות בני אדם ודרכי מדינתו ובהיות גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם אז ירבה עושק וגזל, כי אוי לארץ אשר שריה רבים. לכן היה במצרים עוות הדין כזה להושיב בבית האסורים על דבר פרטי איש ממדינה רחוקה כל ימיו ויהיה כלוא בלא משפט ולכן עשה כל שר לפי רצון נפשו ולכן הראו לו בחלומו הפרות תחלה להראות שבשביל הבהמות מודיע ה׳ לפרעה אשר בל יגועו ברעב ובשביל בהמה יושיע ה׳ ולזה אמר ועל השנות החלום פעמים ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם איש דוקא ולא אלהי וקדוש ושלימותו יהיה שידע דרכי הנימוס והסדר וישיתהו על כל ארץ מצרים שיהיה בידו הכל ואם שר אחד יעות משפט יהיה עין למעלה ממנו אשר יראה ולא יוכל אדם למיעבד דינא לנפשיה בלתי הודיע להשר על כל מצרים. וע״ז מורה הקדמת הפרות על עוות משפט שבארץ מצרים וכאשר עשה אותו אמר ראה נא והבט על כל דרכי הנהגת המדינה כי נתתי אותך על כל ארץ מצרים ואם יהיה איזה עוות משפט מידך יבוקש ויתיחס הדבר לך לבד ולכן כאשר עמד יוסף ורצה לאסור את אחיו בלא משפט כללי וחוות דעת הקהל אמר מרגלים אתם שזה דבר הנוגע למלכות אשר זה לא יהיה במשפט הקהל בפרסום וזה שאמר לו אני פרעה ר״ל שמורה על ממשלה אלהית בלשון מצרים ואין כבודי להביט על עלילות ב״א ותחבולתם, ובלעדיך כו׳ כי אתה תשגיח על כל המתהווה בארץ מצרים והבן. (כז) יהיו שבע שני רעב ועתה ירא פרעה – הענין דלטובה אין הקב״ה חוזר ולרעה חוזר כמו שביאר הרמב״ם בהלכות יסוה״ת, ולכן על השני הרעב הקב״ה חוזר אבל באמת הרעב היה לטובת מצרים שנאסף כל הכסף למצרים, ולכן ועתה ירא פרעה וכו׳ ויצברו בר כו׳ ונמצא דגם זה לטובה למצרים לכן לא יחזור הקב״ה ודו״ק. (לז) ויטב הדבר בעיני פרעה כו׳ – יתכן מפני שעל ידו נתחזקה ממשלתו והוגדל והוקדש מעלתו בעיני ההמון שהאלהים מגלה לו עתידות ומיעצו בחלום. וזה היה דרך העמים הקדומים להקדיש ממשלתם. לכן אמר: אתה תהיה על ביתי כו׳ פירוש כי הנהגת המדינה בענינים פנימיים והנהגתה בענינים חוציים הכל על פיך רק הכסא אגדל ממך שממך אהיה גדול בעיני העם שתראה להגדיל מעלתי ולהקדישני בעיני ההמון וכן עשה כי נשבע שלא בפניו חי פרעה ועוד שלא גילה עליו שלא למד לה״ק וקנה את כל אדמת מצרים לפרעה. (לט) אחרי הודיע אלהים אותך כו׳ אין נבון וחכם כמוך – פירוש. דאין הקב״ה משרה שכינתו אלא על חכם גבור ועשיר. (נדרים לח) וא״כ אם היה יוסף מושלם במעלות האלו היה אפשר להיות כי בחכמה המה גדולים יותר ממנו רק שאינן גדולים כמוהו בשאר מעלות אבל אחרי הודיע אלהים אותך שאתה בבית האסורים ויחסר לך המעלות האלו בטח גדלת בחכמה מכל חכמי דורך וקוב״ה יהיב חכמתא לחכימין ולכך הודיע אותך. (מה) ויתן לו את אסנת כו׳ – יתכן כי רצה שלא יבזוהו במצרים ומי המה המכירים אותו יותר מבית אדוניו אשר בהם תעל הקנאה יותר ויוכלו לעשות איזה מרד במצרים לכן נתן את בת אדונו לו לאשה לסתום פיהם ויאהבו אותו. (נא) כי נשני אלהים כו׳ – ולא כתיב כי אמר כי נשני כדרך הכתוב מפני שפרעה לא ידע לשון הקודש ויוסף נשבע שלא יגלה זה לכן לא היה יכול יוסף לפרסם טעם השמות ופשוט. רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×