א״ר יהודה בר ביזנא. גם פה הגי׳ בגמרא סוטה שם בר זבינא. ובפסיקתא רבתי פסקא כי פקד ה׳ פמ״ג הגי׳ ר׳ יהודה בר זבידא. וכן בגמרא ב״ב ק״כ ע״א כתוב ר׳ יהודה בר זבידא.
שעשה לה. בגמ׳ שם הגי׳ שעשה לו, ונרשם על הגליון שצ״ל שעשה לה, וכ״ה בילקוט ובע״י ע״כ. וכן בגמרא ב״ב דף ק״כ ע״א ובשמ״ר הגי׳ שעשה לה.
הושיבה באפריון ואהרן ומרים מרקדים לפניה. בפסיקתא רבתי שם הושיבם עמרם בפוריא והיה אהרן מכאן ומרים מכאן טוענים קורקנות ומהלכים לפניהם ורוח הקודש צווחת מושיבי עקרת הבית אם הבנים שמחה ע״כ.
אפשר בת מאה. סוטה שם ושמ״ר פ״א.
דאמר רב חמא. סוטה וב״ב ושמ״ר שם.
ולידתה במצרים. בגמרא שם ובשמ״ר הגי׳ בין החומות, ועיין ב״ר פצ״ד ולידתה בארץ מצרים על פיילי דמצרים נולדה פי׳ על שער של מצרים.
א״ר יהודה בר כהנא, וכ״ה גם בכ״י פ״ב, ובגמרא סוטה שם חסרים המלות בר כהנא, ובגמרא ב״ב שם גם כאן הגי׳ בר זבידא, ובשמ״ר הגי׳ א״ר יהודה בר זבינא, ובכ״י פלארענץ הגי׳ בר ביזנא.
שהרי יוכבד אשת עמרם בת ק״ל. עיין ב״ב דף ק״כ ע״א וברשב״ם שם וברש״י עה״ת שמות ב׳ א׳.
היא הוות מיעברא.
סוטה י״ב ע״א, ושמ״ר פ״א. וצ״ל והא במקום היא.
א״ר יהודה בר ביזנא. גם בכאן הגי׳ בגמרא סוטה שם א״ר יהודה בר זבינא. ועיין לעיל הערה א׳ וב׳.
תניא, סוטה שם, ושמ״ר שם.
אחרים אומרים. עיין בתוס, שם ד״ה אחרים.
דלא מנו. סוטה שם ושמ״ר ש״א, ועיין רש״י עה״ת שמנו לה המצרים מיום שהחזירה והיא ילדתו לששה חדשים ויום אחד שהיולדת לשבעה יולדת למקוטעין והם בדקו אחריה לסוף תשעה, ועיין רש״י בגמרא שם ד״ה ותצפנו, ובת״י ובס׳ הישר וד״ה של משה.
אמרו משום דכל היכא. עיין סוטה שם.
ארשב״נ. סוטה י״ב סוף ע״א, ושמ״ר פ״א.
בפני המים. עד לא תשבר הוא הוספת רבינו.
תניא חומר מבפנים. סוטה שם ושמ״ר שם, ורש״י עה״ת ועיין בתוס׳ שם ד״ה חמר.
ר׳ אלעזר אומר. סוטה ושמ״ר שם.
רשב״נ. שם, ורש״י עה״ת.
שהיתה מרים מתנבא ואומרת. סוטה י״ג ריש ע״א, ושמ״ר פ״א, ומדרש משלי פי״ד.
ונשקה על ראשה. בגמרא שם עמד אביה ונשקה על ראשה וכצ״ל.
עמד אביה. כ״ה בגמרא שם, ובמדרש משלי שם, אבל בשמ״ר ובכ״י פ״ב הגי׳ עמדה אמה.
מה יעשה לו בסוף נבואתה. מן לדעת מה יעשה בסוף נבואתה, עד כאן חסר בכ״י פלארענץ שהשמיט המעתיק מן נבואתה עד נבואתה, ונמצא לנכון גם בכ״י פ״ב.
כל הענין על שם השכינה נאמר. בכ״י פלארענץ ובכ״י פ״ב הגי׳ כל הפסוק הזה על שם השכינה נאמר, וכן
בסוטה י״א ע״ב, ובשמ״ר פ״א, הגי׳ פסוק זה כולו. וכן בירושלמי סוטה פ״א ה״ט (דף י״ז ע״ב) פסוק זה ברוה״ק נאמר, ובירושלמי הוא בשם ר׳ יוחנן ובבבלי בשם ר׳ יצחק, ובמדרש שמ״ר בשם רבנן, ובמדרש משלי פי״ד חסר שם האומר.
מה, דכתיב מה ה׳ אלהיך וגו׳. בשמ״ר חסר הסיום הזה רק סיים ״וכל הענין״ רומז לתשלום ענין זה מבואר בסוטה שם, וגם בירושלמי סוטה שם חסר סיום המאמר שנשמט ע״י המדפיסים, וז״ל הירושלמי שם: מה יעשה לו כי לא יעשה ה׳ דבר כי אם גלה סודו וגו׳, צ״ל מה יעשה לו. מה, מה ה׳ שואל מעמך. יעשה כי לא יעשה ה׳ אלהים דבר וגו׳. לו, ויקרא לו ה׳ שר שלום, כמו שהוא לנכון בבבלי סוטה שם.
יעשה, דכתיב יעשה ה׳ לאדוני בית נאמן. בירושלמי ובבלי מובא הכתוב, כי לא יעשה ה׳ דבר
(עמוס ג׳ ח׳), וזה כי היה כתוב יעשה ה׳ לא זולת ובגמרא סיימו לשון הכתוב מעמוס, ורבינו הביא הכתוב מן ש״א כ״ה כ״ח, ובילקוט רמז קס״ו, ובכ״י פלארענץ מובא ג״כ הכתוב מן ש״א. ובכ״י פ״ב מובא רק התחלת הכתוב יעשה ה׳.
במס׳ סוטה. דף י״ב ע״ב. וכן בשמ״ר פ״א ובתנחומא.
שמרד לקח את בתיה בת פרעה. עיין
מגילה י״ג ע״א, וי״ר פ״א, ורות רבה פ״ב.
ונועם. במקרא כתוב ונעם, ומובא לנכון בכ״י פלארענץ.
אשר לקח לו מרד. וכן מובא בכ״י פלארענץ, ובקרא אשר לקח מרד.
אמרו רז״ל. וי״ר פ״א, רות רבה פ״ב, ועיין מגילה שם.
למה נקרא שמו מרד. מגילה שם.
וכה״א איתי גוברין יהודאין. עיין בתוס׳ שם ד״ה כל ובהגהת הרי״ב.
ר׳ יהודה ור׳ נחמי׳. סוטה שם ושמ״ר פ״א, וילקוט רמז קס״ו.
כענין שנאמר אני ה׳ הוא שמי. הוספת רבינו וכוונתו כמו שהביא הבחיי הו מן ותראהו רמז לשכינה. ובשמ״ר סיים כלומר ותראהו לשכינה עם הילד. ועיין
סוכה מ״ה ע״א ובתוס׳ ד״ה אני והו.
קרי ליה ילד. סוטה ושמ״ר וילקוט שם.
כענין שכתבנו למעלה. שמות ב׳ ב׳.
א״ר יוחנן. שם.
והיינו דאמר ר׳ אלעזר. שם.
והיינו דאמר ר׳ יוסי ב״ר חנינא. וכ״ה בשמ״ר פ״א, אולם בגמרא סוטה שם
ובסנהדרין ק״י ע״ב הגי׳ ר׳ חמא בר חנינא, ובילקוט השמיט שם האומר.
מאשר יבואו עליך. בכ״י כתוב אליך, ובכ״י פ״ב מובא לנכון עליך כמו שהוא בקרא, ובכ״י פלארענץ מובא לשון הכתוב בטעות מודיעם לחדשים מאשר יבואו יגידו למו.
לא תלמד לעשות כתועבות הגוים ההם. בכ״י מובא לא תלמד לעשות כמעשיהם, ובכ״י פלארענץ ופ״ב מובא לנכון.
מאי שנא מעבריות. סוטה שם, ומובא בילקוט רמז קס״ו.
אמר הקדוש ברוך הוא. בגמרא שם. אמר פה שעתיד לדבר והגיה הרי״ב שצ״ל אמר הקב״ה והביא ראי׳ שכ״ה בע״י. וגם הי׳ לנכון כן לפני רבינו וכן מובא בשמ״ר פ״א, וגם בילקוט מובא כמו שהוא לפנינו בגמרא, ויש לתקן גם שם.
והיינו דכתיב את מי יורה דעה. עיין ברש״י בגמרא סוטה שם ד״ה את מי יורה דעה.
שהלכה בזריזות. בגמרא שם שהלכה בזריזות כעלמה, פירש״י שכל כחה עליה, כמו חזק ואמץ
(דברים ל״א:ז׳) תרגום תקיף ועלם. ולדעתי יש לתקן בגמרא שם שצ״ל העלמה ומוסב למטה כמו שהביא רבינו, ובילקוט הביא מאמרם מסוטה והשמיט המלה כעלמה.
א״ר חמא בר חנינא.
סוטה י״ב ע״ב, ושמ״ר פ״א, וילקוט שם, ורש״י עה״ת.
כמו הא לכם זרע. הא דרכך. בכ״י פלארענץ נוסף אחר זה הא כדי פרזלא [דניאל ב׳ מ״ג] ג׳ הן במקרא יו״ד ואל״ף משמשין. ע״כ. וכן ראיתי בבעל הטורים
(בראשית מ״ז כ״ג) שהביא וז״ל: הא ג׳ במסורה הא לכם זרע, ע״ש ונתתם חמישית לפרעה, וחדא ביחזקאל הא דרכך בראש נתתי, ע״ש זקן בחור בתולה טף ונשים
(יחזקאל ט׳ ו׳) הרי חמשה, וחדא, הא כדי פרזלא [וחושב שם] דהבא כספא חספא ונחשה הרי חמשה דברים. עכ״ל, ועיין בראב״ע שכתב אמר הגאון כי היליכי הם שתי מלות ולא דבר נכונה, רק היא אחת, גם אמר הגאון שהוא כמו הא לך ואנחנו לא מצינו בכל המקרא לנקבה כמו לך רק היא מלה אחת כנ״ל.
לא דיין, סוטה שם שמ״ר וילקוט שם.
ששה שמות, מגילה שם וי״ר פ״א.
ירד זה משה. כוונת הדורש על הכתוב בדה״א ד׳ י״ח ואשתו היהודיה ילדה את ירד אבי גדור את חבר אבי שוכו ואת יקותיאל אבי זנוח, ודרש טעם לשמותם.
שהוריד תורה לישראל. בגמרא שם הגי׳ שירד להם לישראל מן בימיו, וכן בתרגום דה״א ד׳ דאחית מנא לישראל, ובוי״ר שם איתא ג״כ ירד שהוריד את התורה מלמעלה למטה.
שנעשה כגדר והי׳ מתפלל בעדם. בגמרא שם שגדר פרצותיהן של ישראל, ובתרגום ד״ה דבנא חורבניהון דישראל ובוי״ר הרבה גודרין עמדו לישראל וזה הי׳ אביהן של כולן.
שחיבר את ישראל לאביהם שבשמים. כ״ה בגמרא שם ובוי״ר ובתרגום ד״ה, והכוונה ע״י הקמת המשכן כמ״ש ושכנתי בתוכם, ובכ״י פלארענץ סיים שנאמר אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה.
שנעשה להם כסוכה. כ״ה בגמרא שם ובתרגום ד״ה אבל בוי״ר שם הגי׳ שהי׳ אביהן של נביאים שסוכים ברוה״ק, ור׳ לוי אמר לשון ערבי היא בערביא קורין לנביא סכיא. ובכ״י פלארענץ הביא גם פה ראיה מן הכתוב שנאמר למה ה׳ יחרה אפך בעמך.
שקוו ישראל להקב״ה בימיו. כ״ה בגמרא שם ובתרגום ד״ה דאמתינו ישראל לאלהא דבשמיא ביומוי ארבעין שנין במדברא, ובוי״ר הגי׳ שעשה את הבנים מקוין לאביהם שבשמים.
כי פקד ה׳ את בני ישראל. בכ״י פלארענץ מובא בטעות כי פקד ה׳ את עמו.
שהזניח עונות ישראל. כ״ה בגמרא שם, ובתרגום ד״ה דשביק אלהא על חובי ישראל אמטולתיה, ובוי״ר שהי׳ אב למזניחים שהזניחם מעבודה זרה.
אבי אבי אבי ג׳ פעמים. ר״ל אבי גדור, אבי סוכו, אבי זנוח.
אב בתורה. מגילה שם, והראיות מן הכתובים הוא הוספת רבינו.
אשר לקח לו מרד. וכן מובא בכ״י פלארענץ וכן הביא לעיל ב׳ ה׳, ובקרא ליתא למלת ״לו״ וכן העירותי לעיל הערה ל׳.
הוא כלב בן יפונה. מגילה שם וי״ר פ״א, ופדר״א פמ״ח, ובתרגום ד״ה שם. ועיין בדברי רבינו לעיל פסוק ה׳.
משוי היה ראוי לומר. ז״ל הראב״ע שם משה מתורגם מלשון מצרים בלשון הקדש, ושמו בלשון מצרים היה מוניוס, וכן כתוב בספר עבודת האדמה הנעתק מלשון מצרים אל לשון קדרים, גם ככה בספרי חכמי יון, אולי למדה בת פרעה לשונינו או שאלה, ואל תתמה בעבור שאיננו משוי, כי השמות אינם נשמרים כמו הפעלים עכ״ל.
ארז״ל. עיין
מגילה ט״ו ע״ב במתניתא תנא העמידו על ששים וכן אתה מוצא באמתה של בת פרעה. ובעין יעקב מובא זה בשם רב חסדא. וראיתי ברבינו בחיי שמות הביא וז״ל ותשלח את אמתה דרשו רז״ל רבי יהודה ורבי נחמיא חד אמר ידה וחד אמר שפחתה מאן דאמר ידה ששים אמה נשתרבבה אמתה של בת פרעה ע״כ. ובגמרא
סוטה דף י״ב ע״ב אשר נשנה שם המאמר מר׳ יהודה ור׳ נחמיא לא נמצא הסיום הזה ששים אמה נשתרבבה אמתה של בת פרעה.
וראיה לדבר כו׳ נו״ן וה״א ה״א הרי ששים. גם רבינו בחיי הביא שם וז״ל ויש בזה רמז בכתוב שאמרה בת פרעה כי מן המים משיתיהו יתיר הנו״ן ושתי ההי״ן כי היה הכתוב יכול לומר כי ממים משיתיו עכ״ל. ושאב זאת מדברי רבינו או שניהם שאבו ממקור אחד בספרי הגאונים. והמהרש״א בת״א מגילה פ״א אות כ״ד כתב דמרישא דהאי קרא ותרד בת פרעה וגו׳ ותשלח וגו׳ יש ששים אותיות.
הלל אומר. אבות ב׳:ד׳.
ד״א ויפן כה ראה כת מלאכי השרת כו׳ בוי״ר פל״ב רבנן אמרי ראה שאין תוחלת עתידה לעמוד ממנו ולא מבניו ולא מבני בניו עד סוף כל הדורות. ובילקוט רמז קס״ז מובא בשם מדריש אבכי״ר ויפן כה וכה וירא כי אין איש ראה שאין גר וצדיק עומד ממנו, ד״א למלאכים המקיפין אותו שאל אם ראוי להורגו דכתיב זה אומר בכה וזה אומר בכה ע״כ. וגם רש״י עה״ת הביא וירא כי אין איש עתיד לצאת ממנו שיתגייר וכן ביב״ע על התורה והא לא קאים מן ההוא מצראי גבר גיור.
מיד הכהו. בכ״י פלארענץ הגי׳ מיד הכהו הוי אומר בשם, ד״א על מה הכהו שהיה נוגש כו׳.
שהיה נוגש כו׳ בא אל בית ישראל. תנחומא שמות, שמ״ר פ״א, וי״ר פל״ב, ורש״י עה״ת.
ואותה האשה היתה שלומית בת דברי. שם ועיין פסיקתא ויהי בשלח דף פ״ג ע״ב.
ברוח שפתיו. עיין פדר״א פמ״ח ושם הגי׳ בחרב שפתיו, ועיין בפי׳ הרד״ל שם אות נ״ה.
שנאמר וברוח שפתיו. הוספתי עפ״י כ״י פלארענץ.
טמן הסוד בתוך ישראל. זה מאמר ר׳ לוי בוי״ר שם במסטירין של ישראל הרגו. כמד״א והיה מספר ב״י כחול הים. ופי׳ שהניח הדבר בסוד בתוך בני ישראל, והמאמר הזה מובא בערוך ערך מסטר והמלה יונית ורומית ופי׳ בסוד ובסתר, וכן בפדר״א פמ״ח איתא וטמנו בתוך מחנה ישראל שנאמר ויטמנהו בחול ואין חול אלא ישראל שנא׳ והיה מספר בני ישראל כחול הים. וכן בתנחומא ושמ״ר פ״א מובא ויטמנהו בחול שלא הי׳ שם אלא ישראל טמנו בפניהן של ישראל שנמשלו לחול וזה נובע ממדרש אבכיר מובא בילקוט רמז קס״ז ויטמנהו בחול בשעה שהרגו לא הי׳ שם מצרי אלא ישראל ואין חול אלא ישראל מה החול הזה מטלטלו ממקום למקום ואין קולו הולך כו׳.
מאן הוו דתן ואבירם.
נדרים ס״ד ע״ב ע״ש בפי׳ הר״ן והרא״ש. פדר״א פמ״ח, תנחומא ושמ״ר פ״א. ותרגום יב״ע, ורש״י עה״ת וילקוט רמז קס״ז בשם מדרש אבכיר.
מיכן אמרו חכמים. בגמרא שם וילקוט שם ורש״י עה״ת.
הוא שאמרו רז״ל. תנחומא שמות, ושמ״ר פ״א, אדר״נ פ״כ, ורש״י עה״ת.
הצדיקים. ב״ר פע״ו.
אע״פ שטמן הסוד. עיין לעיל פסוק י״ב.
אמרו שם החרב. מכילתא יתרו פ״א עה״פ ויצילני מחרב פרעה, תנחומא שמות, שמ״ר פ״א, חזית פ״י על הכתוב צוארך כמגדל השן ובירושלמי ברכות פ״ט, ודב״ר פ״ב, ושו״ט מזמור ד׳ וילקוט רמז קס״ז בשם דברים רבה, ורש״י עה״ת.
נתן מקום לשעה. ילקוט רמז קס״ח בשם תנחומא ולפנינו חסר.
יעקב אבינו ישב על הבאר. בתנחומא שמות ושמ״ר פ״א איתא כך: וישב על הבאר ׳ לקח דרך אבותיו שלשה נזדמנו להן זווגן מן הבאר, יצחק יעקב ומשה ׳ יצחק דכתיב ויצחק בא מבוא באר, ויעקב דכתיב והנה באר בשדה, ומשה דכתיב וישב על הבאר ע״כ.
ואביתר וצדוק נוצלו בבאר. ש״ב יז טו יח כא.
שר העיר כענין שנא׳ ובני דוד כהנים. מכילתא ריש יתרו בשם רבי אלעזר המודעי.
אלא מלמד. תנחומא שמות ושמ״ר פ״א וילקוט רמז קס״ט בשם מדרש אבכיר.
ברח מן הדינין ובא ומצא דינין. עיין אדר״נ פ״כ.
ותבאן. וכן מובא במדרש שמ״ר, ובמקרא כתוב ותבאנה. וכן בכ״י פלארענץ מובא לנכון ותבאנה, ולהיפך במקרא י״ט כתיב בקרא ותאמרן והוא הביא ותאמרנה.
זה יתרו, עיין ספרי בהעלותך סי׳ ע״ח, ושמ״ר פ״א ולמה נקרא שמו רעואל שנעשה רע לאל, ועיין ילקוט רמז קס״ט, וברשב״ם עה״ת, בראב״ע וברמב״ן.
ד״א הגרמת איש מצרי שהרג. עיין תנחומא שמות ושמ״ר פ״א.
שהמים נתברכו בזכותו. עיין תנחומא ושמ״ר פ״א, ובמדרש שם הגי׳ אמר להם סימן שאתן אומרות שדלה והשקה את כל הצאן זה מבני בניו של יעקב שעמד על הבאר והבאר מתברכת בשבילו, ובתנחומא נלקה בחסר עיין בעץ יוסף, ועיין רש״י עה״ת הכיר בו שהוא מזרעו של יעקב שהמים עולים לקראתו.
בדלי אחת דלה והשקה את הצאן. גם זה חסר בתנחומא, ומובא בשמ״ר פ״א ובתרגום יב״ע עה״ת.
בוא וראה כמה גדולה לגימה. סנהדרין ק״ג סע״ב ורע״א ופי׳ לגימה אכילה שמאכילין אורחים כפירש״י שם.
נשבע לו שנאמר ויואל שאול. מכילתא ריש יתרו עה״כ ואת שני בניה,
נדרים ס״ה ע״ב תנחומא שמות, ושמ״ר פ״א.
ואומר הואל קח ככרים. מובא גם במכילתא וליתא בתנחומא ושמ״ר.
שרצתה כצפור לקרוא את משה. בילקוט רמז קס״ט הביא זה בשם התנחומא ולפנינו ליתא בתנחומא ובודאי הוא מתנחומא הנאבד הנקרא גם ילמדנו. ומובא גם בשמ״ר ומה שמובא עוד בשמ״ר ולמה נקרא שמה צפורה שטיהרתה הבית כצפור, לקוח ממדרש אבכיר מובא בילקוט שם. ושם הגי׳ יותר נכונה ד״א שטיהרתה כל בית אביה כדם הצפור. וכן יש להגיה במדרש שמ״ר שם שצ״ל ד״א למה נקרא שמה צפורה.
זה כמו שאמרנו בבלהה. וכה בכ״י פלארענץ וכ״י פ״ב. ויש לתקן שצ״ל בזלפה והוא בבראשית ל׳ י׳ וכן איתא בב״ר פע״א.
בזמן שהן עוברים באנחה. בכ״י פ״ב בזמן שהן עוברים בשמחה, חסר וכצ״ל בזמן שהן עוברין [באנחה נקראים רבים, אבל בזמן שהן עוברין] בשמחה. והשמיט המעתיק מן עוברין לעוברין. ובתנחומא מצורע וי״ר פי״ט ושמ״ר פ״א איתא כך ע״י שהיו ימים של צער היה קורא אותן רבים.
אלא מלמד שנצטרע כו׳ ואמרו לו לרחוץ בדם ב״י. פי׳ שנעשה מצורע, ובכ״י פ״ב בטעות שנצטער. ובשמ״ר פ״א שנצטרע והמצורע חשוב כמת, שנאמר אל נא תהי כמת ור״ל אהרן בקש על מרים שנצטרע ומקור המאמר נעלם ממני כי רבינו לא הוציא זה מן השמ״ר אשר הוא מדרש מאוחר ונמצא גם בתרגום יב״ע
(שמות ב כג) ואיתכתש (נגע תרגם כתש) מלכא דמצרים ופקיד לקטלא בוכרייא [צ״ל בנייא] דבני ישראל בגין למוסחי באדמיהון ע״כ. וכן רש״י עה״ת הביא וימת מלך מצרים נצטרע והי׳ שוחט תינוקות ישראל ורוחץ בדמם ע״כ ובוודאי היה גם לפני רש״י ז״ל באיזה מדרש או בילמדנו הנאבד.