Hoil Moshe Tehillim 30 – הואיל משה תהלים ל‏ – Mikraot Gedolot

תנ״ך

פירוש

(א) מִזְמ֡וֹר שִׁיר⁠־חֲנֻכַּ֖ת הַבַּ֣יִת לְדָוִֽד׃ ^א (ב) אֲרוֹמִמְךָ֣ יְ֭הֹוָהי֭״י כִּ֣י דִלִּיתָ֑נִי וְלֹֽא⁠־שִׂמַּ֖חְתָּ אֹיְבַ֣י לִֽי׃ (ג) יְהֹוָ֥הי״י֥ אֱלֹהָ֑י שִׁוַּ֥עְתִּי אֵ֝לֶ֗יךָ וַתִּרְפָּאֵֽנִי׃ (ד) יְֽהֹוָ֗היֽ״י֗ הֶעֱלִ֣יתָ מִן⁠־שְׁא֣וֹל נַפְשִׁ֑י חִ֝יִּיתַ֗נִי [מִיׇּֽרְדִי] (מיורדי)⁠־בֽוֹר^ב׃ (ה) זַמְּר֣וּ לַיהֹוָ֣הי״י֣ חֲסִידָ֑יו וְ֝הוֹד֗וּ לְזֵ֣כֶר קׇדְשֽׁוֹ׃ (ו) כִּ֤י רֶ֨גַע׀ בְּאַפּוֹ֮ חַיִּ֢ים בִּרְצ֫וֹנ֥וֹ בָּ֭עֶרֶב יָלִ֥ין בֶּ֗כִי וְלַבֹּ֥קֶר רִנָּֽה׃ (ז) וַ֭אֲנִי אָמַ֣רְתִּי בְשַׁלְוִ֑י בַּל⁠־אֶמּ֥וֹט לְעוֹלָֽם׃ (ח) יְֽהֹוָ֗היֽ״י֗ בִּרְצוֹנְךָ֮ הֶעֱמַ֢דְתָּה לְֽהַרְרִ֫י עֹ֥ז הִסְתַּ֥רְתָּ פָנֶ֗יךָ הָיִ֥יתִי נִבְהָֽל׃ (ט) אֵלֶ֣יךָ יְהֹוָ֣הי״י֣ אֶקְרָ֑א וְאֶל⁠־אֲ֝דֹנָ֗י אֶתְחַנָּֽן׃ (י) מַה⁠־בֶּ֥צַע בְּדָמִי֮ בְּרִדְתִּ֢י אֶ֫ל שָׁ֥חַת הֲיוֹדְךָ֥ עָפָ֑ר הֲיַגִּ֥יד אֲמִתֶּֽךָ׃ (יא) שְׁמַע⁠־יְהֹוָ֥הי״י֥ וְחׇנֵּ֑נִי יְ֝הֹוָ֗הי֝״י֗ הֱֽיֵה⁠־עֹזֵ֥ר לִֽי׃ (יב) הָפַ֣כְתָּ מִסְפְּדִי֮ לְמָח֢וֹל לִ֥֫י^ג פִּתַּ֥חְתָּ שַׂקִּ֑י וַֽתְּאַזְּרֵ֥נִי שִׂמְחָֽה׃ (יג) לְמַ֤עַן׀ יְזַמֶּרְךָ֣ כָ֭בוֹד וְלֹ֣א יִדֹּ֑ם יְהֹוָ֥הי״י֥ אֱ֝לֹהַ֗י לְעוֹלָ֥ם אוֹדֶֽךָּ׃ נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה

הערות

^א ‹ר4› פרשה פתוחה

^ב [מִיׇּֽרְדִי⁠־] (מיורדי) א=יתיר ו׳
• בפירוש דעת מקרא כתב המפרש (הערה 4): ״א. ׳מירדי׳ כתיב מלא וי״ו. אפשר לומר, שהוי״ו שבכתיב מורה על הקמץ שהוא קטון. ויש כמה פעמים שבאה וי״ו בקמץ קטן ובעלי המסורה ציינו זאת כחילוף של כתיב וקרי (כגון לקמן קא ה ועוד). ואפשר שהכתיב מכוון לניקוד מיוֹרְדֵי, כמו לעיל כח א. ב. ׳מירדי׳, היו״ד בגעיא על פי המסורה ועי׳ לעיל טז א על תבת ׳שמרני׳. ואף כאן מסורת הספרדים להגות קמץ גדול, וכן נוהגים למעשה כשאומרים מזמור זה בכל בוקר בתפלת שחרית. ואף על פי שיש מדקדקים שאין דעתם נוחה מכך, מכל מקום יש לקוראים קמץ קמץ גדול על מה שיסמוכו, ומסורת אבותם בידם, ואין לבטל מנהגם. – ואמנם במסורה תימנית (בתהלים עם תרגום ופירוש רס״ג מהד׳ הרב קאפח) כתוב, שהקמץ ביו״ד קטון, אפילו תהיה בו געיא. אולם לפי קריאת התימנים אין הבדל בין קמץ גדול לקטן, ואותה המסורת לא נכתבה אלא להודיע שהשוא ברי״ש הוא נח ולא נע, שלפי קריאת התימנים יש הבדל גדול מאוד בין שוא נח ובין שוא נע. – ולגופו של עניין כתוב במסורת ההיא שהגעיא אינה ביו״ד אלא במי״ם.

^ג לִ֥֫י א=לִ֥י (השמטת נקודת הרביע)

E/ע

הערותNotes

(א) חנכת הבית – בשמואל ב׳ ה׳:י״א⁠־י״ב כתוב וישלח חירם מלך צר מלאכים אל דוד ועצי ארזים וחרשי עץ וחרשי אבן קיר ויבנו בית לדוד, וידע דוד כי הכינו לה׳ למלך על ישראל וכי נשא ממלכתו בעבור עמו ישראל – ר״ל עם כל הצלחתו ועשרו לא נתגאה, ובראותו כי כל אויביו נגפו לפניו ומלך כביר שולח אליו לבקש שלומו ולבנות לו ארמון (דבר לא נהיה קודם לכן בישראל) הודה לה׳ ואמר כי לא מצדקתו היתה זאת כי אם מאהבת ה׳ את ישראל; וביום חנכת ביתו (ששם נטה ג״כ אהל לאדון) חבר שיר זה להודות לה׳ על חסדו כי הצילו מכל צרותיו, שמתחלה בצאתו למלחמה על הפלשתים ובכל אשר ישלחנו שאול ישכיל (שמואל א׳ י״ח:ה׳ וי׳ וכ״ז, וי״ט:ח׳) היה בוטח בגבורתו, וכאשר התחיל שאול לבקש את נפשו, בדעת דוד כי לא מלבו ענה ה׳ ויגה בני איש, חשב כי זה עונש גאותו (ואני אמרתי בשלוי וגו׳ ה׳ ברצונך העמדת וגו׳), ודמה צרתו לאיש חולה ואנוש מרפואה (ויאמר דוד אל לבו עתה אספה יום אחד ביד שאול, שמואל א׳ כ״ז:א׳) ומתחנן לה׳ והוא רופאו; ונוכל להניח ג״כ שדוד חלה חולי אנוש בזמן ההוא (וגם מזמור מ״א מוכיח קצת על הדבר, רק מגמת מזמור זה נראית יותר, כהודעה על רפואת הנפש (הפכת מספדי וגו׳) מהודאה על רפואת הגוף, והבוחר יבחר; ומפסוק זה וגם מפרשת שופטים, מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו נראה שהיה מנהג בישראל לחנוך בתי מושביהם בהודעה ותחנונים לה׳. (ב) כי דליתני – מלשון ארמי שבו דלא ענינו הרים ומזה שם דלי ושרש דלה הנפרד מן שאב כהפרש באר מן עין, ודל להוראת עני הוא ממקור זול בחילוף זי״ן בדל״ת (זרא⁠־דראון). (ג) ותרפאני – פעל רפא בבנין קל ישמש לרפואה בידי האל שקל לו לרפא, ובבנין כבד לרפואה בידי אדם הקשה ויקרה. (ד) מירדי בור – מ״ם השלילה – והו״ו הכתובה ולא נקראת מורה על הברת O ביו״ד, ואם כן קריאתנו הקמץ פעמים בהברת A ופעמים בהברת O נכונה מהקוראים אותו תמיד O שאם כן מה צורך לו״ו? או היה בדעת המחבר לכתוב מִיּוֹרְדֵי בור, ונכון מאד. (ה) לזכר קדשו – ע״ד זה שמי לעולם וזה זכרי לדר דר (פרשת שמות), ועיקר הוראת זכר היתה לפי שד״ל ריח (משתדל פרשת ויקרא), ומזה אזכרתה דבר המוליד ריח, יזכר כל מנחתיך (תהלים כ׳:ד׳) יריח, והושאל אח״כ להוראת זכרון ושם. (ו) כי רגע וגו׳ – יעמוד בזעפו, ושאר כל חיי אדם יעמוד ה׳ ברצונו, וגם אם בערב יראה לאדם כאלו הבכי רוצה להתעכב אצלו לזמן מרובה, בבוקר כבר נהפך עליו הגלגל מיגון לשמחה, וייחס הצרה לערב וההצלה לבוקר. (ח) להררי – שלומי וחזקי שבו בטחתי כאיש ינצל על במותי הר מרודפו ושם יאמר בלבו אך בטוח אני ולא אמוט, אתה העמדת לו העוז כלומר הבטחון, וכאשר הסתרת פניך מלהשגיח עלי אבד עוזי ונבהלתי. (ט) אקרא – הייתי קורא ומתחנן. (י) היודך עפר – על פסוק כי לא שאול תודך (ישעיה ל״ח:י״ח) נתקשה מאור דורנו שד״ל קושיא עצומה, שמאחר שודאי וברור הוא שקדמונינו היו מאמינים בהשארת הנפש אחר המות כנראה מכמה מקומות ובפרט מסיפור העלאת שמואל ע״י בעלת אוב, איך יאמרו הנביאים היודך עפר, כי לא שאול תודך ומקראות רבים כהמה? והשיב שאולי לא היו מציירים לנשמה הנפרדת מן הגוף כי אם ידיעה ולא הרגשה ולא פעולה, עיין דבריו בפירושו על ישעיה (שם); ודעת תלמידו מוהר״ר יצחק פארדו נ״י שבעולם הנשמות גדולת הבורא ידועה ואין צורך להגידה; ויש להוסיף על דבריהם שכשם שבני אדם לא ישבע במה שיש בידו כבר ויתאוה מה שאין לו אף כי דבר גרוע הוא לערך מה שבידו, כן האל יתברך שמו כביכול יחפוץ יותר במהלל בני אדם העלולים לכחש בו ולשכוח אותו ואת טובותיו מחפצו במהלל המלאכים והנשמות שמטבעם להללו ולשבחו תמיד, וגם הנביאים בדברם לפני האל היו מדברים כדברם עם בני אדם כמוהם, כי איך ידבר האדם עם האלהים? והיו מציירים גם לאל יתברך שמו הנאה או צער במה שיהללוהו או יכחשו בו, וזהו ג״כ ענין אל קנא המיוחס לו בכמה מקומות; ועוד יש לומר שהאל שמח יותר במהלל אדם על הארץ, מידיעת הנשמות אמתו ושלמותו (שזה עונג הנשמה), מפני שע״י הודאת הצדיקים והודעת חסדו, גם שאר בני אדם ובפרט הפתיים ישאו נפשם אליו, וזה בעיני ה׳ יקר מאד להרוות הנשמות ממתק יראתו וידיעתו גם בעולם הזה החולף.
בצע – שכר הבא על דבר בלתי הגון, והבוצע קרוב להיות פוצע. (יב) מספדי – יגוני, וכן וצום ובכי ומספד (אסתר ד׳:ג׳) והוא לשון מושאל מהספד שעושים על המתים, כמו שהושאל שם מחול להוראת שמחה. (יג) כבוד – כנוי לנשמה המשכלת שהיא המכבדת האדם על הבהמה, ולמען ר״ל באופן כמו למען יכרת (הושע ח׳:ד׳) ומקורו לשון עניה, דבר עונה לדבר. רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

E/ע

הערותNotes

הערות

Tanakh

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון