×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
שמואל א כ״התנ״ך
א֣
אָ
(א) וַיָּ֣מׇת שְׁמוּאֵ֔ל וַיִּקָּבְצ֤וּ כׇל⁠־יִשְׂרָאֵל֙ וַיִּסְפְּדוּ⁠־ל֔וֹ וַיִּקְבְּרֻ֥הוּ בְּבֵית֖וֹ בָּרָמָ֑ה וַיָּ֣קׇם דָּוִ֔ד וַיֵּ֖רֶד אֶל⁠־מִדְבַּ֥ר פָּארָֽן׃ (ב) וְאִ֨ישׁ בְּמָע֜וֹן וּמַעֲשֵׂ֣הוּ בַכַּרְמֶ֗ל וְהָאִישׁ֙ גָּד֣וֹל מְאֹ֔ד וְל֛וֹ צֹ֥אן שְׁלֹשֶׁת⁠־אֲלָפִ֖ים וְאֶ֣לֶף עִזִּ֑ים וַיְהִ֛י בִּגְזֹ֥ז אֶת⁠־צֹאנ֖וֹ בַּכַּרְמֶֽל׃ (ג) וְשֵׁ֤ם הָאִישׁ֙ נָבָ֔ל וְשֵׁ֥ם אִשְׁתּ֖וֹ אֲבִגָ֑יִל וְהָאִשָּׁ֤ה טֽוֹבַת⁠־שֶׂ֙כֶל֙ וִ֣יפַת תֹּ֔אַר וְהָאִ֥ישׁ קָשֶׁ֛ה וְרַ֥ע מַעֲלָלִ֖ים וְה֥וּא [כָֽלִבִּֽי] (כלבו (ד) וַיִּשְׁמַ֥ע דָּוִ֖ד בַּמִּדְבָּ֑ר כִּי⁠־גֹזֵ֥ז נָבָ֖ל אֶת⁠־צֹאנֽוֹ׃ (ה) וַיִּשְׁלַ֥ח דָּוִ֖ד עֲשָׂרָ֣ה נְעָרִ֑ים וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד לַנְּעָרִ֗ים עֲל֤וּ כַרְמֶ֙לָה֙ וּבָאתֶ֣ם אֶל⁠־נָבָ֔ל וּשְׁאֶלְתֶּם⁠־ל֥וֹ בִשְׁמִ֖י לְשָׁלֽוֹם׃ (ו) וַאֲמַרְתֶּ֥ם כֹּ֖ה לֶחָ֑י וְאַתָּ֤ה שָׁלוֹם֙ וּבֵיתְךָ֣ שָׁל֔וֹם וְכֹ֥ל אֲשֶׁר⁠־לְךָ֖ שָׁלֽוֹם׃ (ז) וְעַתָּ֣ה שָׁמַ֔עְתִּי כִּ֥י גֹזְזִ֖יםא לָ֑ךְ עַתָּ֗ה הָרֹעִ֤ים אֲשֶׁר⁠־לְךָ֙ הָי֣וּ עִמָּ֔נוּ לֹ֣א הֶכְלַמְנ֗וּם וְלֹֽא⁠־נִפְקַ֤ד לָהֶם֙ מְא֔וּמָה כׇּל⁠־יְמֵ֖י הֱיוֹתָ֥ם בַּכַּרְמֶֽל׃ (ח) שְׁאַ֨ל אֶת⁠־נְעָרֶ֜יךָ וְיַגִּ֣ידוּ לָ֗ךְ וְיִמְצְא֨וּ הַנְּעָרִ֥ים חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ כִּֽי⁠־עַל⁠־י֥וֹם ט֖וֹב בָּ֑נוּ תְּנָה⁠־נָּ֗א אֵת֩ אֲשֶׁ֨ר תִּמְצָ֤א יָֽדְךָ֙ לַעֲבָדֶ֔יךָ וּלְבִנְךָ֖ לְדָוִֽד׃ (ט) וַיָּבֹ֙אוּ֙ נַעֲרֵ֣י דָוִ֔ד וַיְדַבְּר֧וּ אֶל⁠־נָבָ֛ל כְּכׇל⁠־הַדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה בְּשֵׁ֣ם דָּוִ֑ד וַיָּנֽוּחוּ׃ (י) וַיַּ֨עַן נָבָ֜ל אֶת⁠־עַבְדֵ֤י דָוִד֙ וַיֹּ֔אמֶר מִ֥י דָוִ֖ד וּמִ֣י בֶן⁠־יִשָׁ֑י הַיּוֹם֙ רַבּ֣וּ עֲבָדִ֔ים הַמִּתְפָּ֣רְצִ֔ים אִ֖ישׁ מִפְּנֵ֥י אֲדֹנָֽיו׃ (יא) וְלָקַחְתִּ֤י אֶת⁠־לַחְמִי֙ וְאֶת⁠־מֵימַ֔י וְאֵת֙ טִבְחָתִ֔י אֲשֶׁ֥ר טָבַ֖חְתִּי לְגֹֽזְזָ֑יב וְנָֽתַתִּי֙ לַאֲנָשִׁ֔ים אֲשֶׁר֙ לֹ֣א יָדַ֔עְתִּי אֵ֥י מִזֶּ֖ה הֵֽמָּה׃ (יב) וַיַּהַפְכ֥וּ נַעֲרֵֽי⁠־דָוִ֖ד לְדַרְכָּ֑ם וַיָּשֻׁ֙בוּ֙ וַיָּבֹ֔אוּ וַיַּגִּ֣דוּ ל֔וֹ כְּכֹ֖ל הַדְּבָרִ֥ים הָאֵֽלֶּה׃ (יג) וַיֹּ֩אמֶר֩ דָּוִ֨ד לַאֲנָשָׁ֜יו חִגְר֣וּ׀ אִ֣ישׁ אֶת⁠־חַרְבּ֗וֹ וַֽיַּחְגְּרוּ֙ אִ֣ישׁ אֶת⁠־חַרְבּ֔וֹ וַיַּחְגֹּ֥ר גַּם⁠־דָּוִ֖ד אֶת⁠־חַרְבּ֑וֹ וַֽיַּעֲל֣וּ׀ אַחֲרֵ֣י דָוִ֗ד כְּאַרְבַּ֤ע מֵאוֹת֙ אִ֔ישׁ וּמָאתַ֖יִם יָשְׁב֥וּ עַל⁠־הַכֵּלִֽים׃ (יד) וְלַאֲבִיגַ֙יִל֙ אֵ֣שֶׁת נָבָ֔ל הִגִּ֧יד נַֽעַר⁠־אֶחָ֛ד מֵהַנְּעָרִ֖ים לֵאמֹ֑ר הִנֵּ֣ה שָׁלַח֩ דָּוִ֨ד מַלְאָכִ֧ים ׀ מֵהַמִּדְבָּ֛ר לְבָרֵ֥ךְ אֶת⁠־אֲדֹנֵ֖ינוּ וַיָּ֥עַט בָּהֶֽם׃ (טו) וְהָ֣אֲנָשִׁ֔ים טֹבִ֥ים לָ֖נוּ מְאֹ֑ד וְלֹ֤א הׇכְלַ֙מְנוּ֙ וְלֹֽא⁠־פָקַ֣דְנֽוּ מְא֔וּמָה כׇּל⁠־יְמֵי֙ הִתְהַלַּ֣כְנוּ אִתָּ֔ם בִּֽהְיוֹתֵ֖נוּ בַּשָּׂדֶֽה׃ (טז) חוֹמָה֙ הָי֣וּ עָלֵ֔ינוּ גַּם⁠־לַ֖יְלָה גַּם⁠־יוֹמָ֑ם כׇּל⁠־יְמֵ֛י הֱיוֹתֵ֥נוּ עִמָּ֖ם רֹעִ֥ים הַצֹּֽאן׃ (יז) וְעַתָּ֗ה דְּעִ֤י וּרְאִי֙ מַֽה⁠־תַּעֲשִׂ֔י כִּֽי⁠־כָלְתָ֧ה הָרָעָ֛ה אֶל⁠־אֲדֹנֵ֖ינוּ וְעַ֣ל כׇּל⁠־בֵּית֑וֹ וְהוּא֙ בֶּן⁠־בְּלִיַּ֔עַל מִדַּבֵּ֖ר אֵלָֽיו׃ (יח) וַתְּמַהֵ֣ר [אֲבִיגַ֡יִל] (אבוגיל) וַתִּקַּח֩ מָאתַ֨יִם לֶ֜חֶם וּשְׁנַ֣יִם נִבְלֵי⁠־יַ֗יִן וְחָמֵ֨שׁ צֹ֤אן [עֲשׂוּיוֹת֙] (עשוות) וְחָמֵ֤שׁ סְאִים֙ קָלִ֔י וּמֵאָ֥ה צִמֻּקִ֖ים וּמָאתַ֣יִם דְּבֵלִ֑ים וַתָּ֖שֶׂם עַל⁠־הַחֲמֹרִֽים׃ (יט) וַתֹּ֤אמֶר לִנְעָרֶ֙יהָ֙ עִבְר֣וּ לְפָנַ֔י הִנְנִ֖י אַחֲרֵיכֶ֣ם בָּאָ֑ה וּלְאִישָׁ֥הּ נָבָ֖ל לֹ֥א הִגִּֽידָה׃ (כ) וְהָיָ֞ה הִ֣יא׀ רֹכֶ֣בֶת עַֽל⁠־הַחֲמ֗וֹר וְיֹרֶ֙דֶת֙ בְּסֵ֣תֶר הָהָ֔ר וְהִנֵּ֤ה דָוִד֙ וַאֲנָשָׁ֔יו יֹרְדִ֖ים לִקְרָאתָ֑הּ וַתִּפְגֹ֖שׁ אֹתָֽם׃ (כא) וְדָוִ֣ד אָמַ֗ר אַךְ֩ לַשֶּׁ֨קֶר שָׁמַ֜רְתִּי אֶֽת⁠־כׇּל⁠־אֲשֶׁ֤ר לָזֶה֙ בַּמִּדְבָּ֔ר וְלֹא⁠־נִפְקַ֥ד מִכׇּל⁠־אֲשֶׁר⁠־ל֖וֹ מְא֑וּמָה וַיָּשֶׁב⁠־לִ֥י רָעָ֖ה תַּ֥חַת טוֹבָֽה׃ (כב) כֹּה⁠־יַעֲשֶׂ֧ה אֱלֹהִ֛ים לְאֹיְבֵ֥י דָוִ֖ד וְכֹ֣ה יֹסִ֑יף אִם⁠־אַשְׁאִ֧יר מִכׇּל⁠־אֲשֶׁר⁠־ל֛וֹ עַד⁠־הַבֹּ֖קֶר מַשְׁתִּ֥ין בְּקִֽיר׃ (כג) וַתֵּ֤רֶא אֲבִיגַ֙יִל֙ אֶת⁠־דָּוִ֔ד וַתְּמַהֵ֕ר וַתֵּ֖רֶד מֵעַ֣ל הַחֲמ֑וֹר וַתִּפֹּ֞ל לְאַפֵּ֤י דָוִד֙ עַל⁠־פָּנֶ֔יהָ וַתִּשְׁתַּ֖חוּ אָֽרֶץ׃ (כד) וַתִּפֹּל֙ עַל⁠־רַגְלָ֔יו וַתֹּ֕אמֶר בִּֽי⁠־אֲנִ֥י אֲדֹנִ֖י הֶעָוֺ֑ן וּֽתְדַבֶּר⁠־נָ֤א אֲמָֽתְךָ֙ בְּאׇזְנֶ֔יךָ וּשְׁמַ֕ע אֵ֖ת דִּבְרֵ֥י אֲמָתֶֽךָ׃ (כה) אַל⁠־נָ֣א יָשִׂ֣ים אֲדֹנִ֣י ׀ אֶת⁠־לִבּ֡וֹ אֶל⁠־אִישׁ֩ הַבְּלִיַּ֨עַל הַזֶּ֜ה עַל⁠־נָבָ֗ל כִּ֤י כִשְׁמוֹ֙ כֶּן⁠־ה֔וּא נָבָ֣ל שְׁמ֔וֹ וּנְבָלָ֖ה עִמּ֑וֹ וַֽאֲנִי֙ אֲמָ֣תְךָ֔ לֹ֥א רָאִ֛יתִי אֶת⁠־נַעֲרֵ֥י אֲדֹנִ֖י אֲשֶׁ֥ר שָׁלָֽחְתָּ׃ (כו) וְעַתָּ֣ה אֲדֹנִ֗י חַי⁠־יְהֹוָ֤הי״י֤ וְחֵֽי⁠־נַפְשְׁךָ֙ אֲשֶׁ֨ר מְנָעֲךָ֤ יְהֹוָה֙י״י֙ מִבּ֣וֹא בְדָמִ֔ים וְהוֹשֵׁ֥עַ יָדְךָ֖ לָ֑ךְ וְעַתָּ֗ה יִֽהְי֤וּ כְנָבָל֙ אֹֽיְבֶ֔יךָ וְהַֽמְבַקְשִׁ֥יםג אֶל⁠־אֲדֹנִ֖י רָעָֽה׃ (כז) וְעַתָּה֙ הַבְּרָכָ֣ה הַזֹּ֔את אֲשֶׁר⁠־הֵבִ֥יא שִׁפְחָתְךָ֖ לַֽאדֹנִ֑י וְנִתְּנָה֙ לַנְּעָרִ֔ים הַמִּֽתְהַלְּכִ֖ים בְּרַגְלֵ֥י אֲדֹנִֽי׃ (כח) שָׂ֥א נָ֖א לְפֶ֣שַׁע אֲמָתֶ֑ךָ כִּ֣י עָשֹֽׂה⁠־יַעֲשֶׂה֩ יְהֹוָ֨הי״י֨ לַאדֹנִ֜י בַּ֣יִת נֶאֱמָ֗ן כִּֽי⁠־מִלְחֲמ֤וֹת יְהֹוָה֙י״י֙ אֲדֹנִ֣י נִלְחָ֔ם וְרָעָ֛ה לֹא⁠־תִמָּצֵ֥א בְךָ֖ מִיָּמֶֽיךָ׃ (כט) וַיָּ֤קׇם אָדָם֙ לִרְדׇפְךָ֔ וּלְבַקֵּ֖שׁ אֶת⁠־נַפְשֶׁ֑ךָ וְֽהָיְתָה֩ נֶ֨פֶשׁ אֲדֹנִ֜י צְרוּרָ֣ה׀ בִּצְר֣וֹר הַחַיִּ֗ים אֵ֚ת יְהֹוָ֣הי״י֣ אֱלֹהֶ֔יךָ וְאֵ֨ת נֶ֤פֶשׁ אֹיְבֶ֙יךָ֙ יְקַלְּעֶ֔נָּה בְּת֖וֹךְ כַּ֥ף הַקָּֽלַע׃ (ל) וְהָיָ֗ה כִּֽי⁠־יַעֲשֶׂ֤ה יְהֹוָה֙י״י֙ לַֽאדֹנִ֔י כְּכֹ֛ל אֲשֶׁר⁠־דִּבֶּ֥ר אֶת⁠־הַטּוֹבָ֖ה עָלֶ֑יךָ וְצִוְּךָ֥ לְנָגִ֖יד עַל⁠־יִשְׂרָאֵֽל׃ (לא) וְלֹ֣א תִהְיֶ֣ה זֹ֣את ׀ לְךָ֡ לְפוּקָה֩ וּלְמִכְשׁ֨וֹל לֵ֜ב לַאדֹנִ֗י וְלִשְׁפׇּךְ⁠־דָּם֙ חִנָּ֔ם וּלְהוֹשִׁ֥יעַ אֲדֹנִ֖י ל֑וֹ וְהֵיטִ֤ב יְהֹוָה֙י״י֙ לַֽאדֹנִ֔י וְזָכַרְתָּ֖ אֶת⁠־אֲמָתֶֽךָ׃ (לב) וַיֹּ֥אמֶר דָּוִ֖ד לַאֲבִיגַ֑ל בָּר֤וּךְ יְהֹוָה֙י״י֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֧ר שְׁלָחֵ֛ךְ הַיּ֥וֹם הַזֶּ֖ה לִקְרָאתִֽי׃ (לג) וּבָר֥וּךְ טַעְמֵ֖ךְ וּבְרוּכָ֣ה אָ֑תְּ אֲשֶׁ֨ר כְּלִתִ֜נִי הַיּ֤וֹם הַזֶּה֙ מִבּ֣וֹא בְדָמִ֔ים וְהֹשֵׁ֥עַ יָדִ֖י לִֽי׃ (לד) וְאוּלָ֗ם חַי⁠־יְהֹוָה֙י״י֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֣ר מְנָעַ֔נִי מֵהָרַ֖ע אֹתָ֑ךְ כִּ֣י׀ לוּלֵ֣י מִהַ֗רְתְּ [וַתָּבֹאת֙] (ותבאתי) לִקְרָאתִ֔י כִּ֣י אִם⁠־נוֹתַ֧ר לְנָבָ֛ל עַד⁠־א֥וֹר הַבֹּ֖קֶר מַשְׁתִּ֥ין בְּקִֽיר׃ (לה) וַיִּקַּ֤ח דָּוִד֙ מִיָּדָ֔הּ אֵ֥ת אֲשֶׁר⁠־הֵבִ֖יאָה ל֑וֹ וְלָ֣הּ אָמַ֗ר עֲלִ֤י לְשָׁלוֹם֙ לְבֵיתֵ֔ךְ רְאִי֙ שָׁמַ֣עְתִּי בְקוֹלֵ֔ךְ וָאֶשָּׂ֖א פָּנָֽיִךְ׃ (לו) וַתָּבֹ֣א אֲבִיגַ֣יִל ׀ אֶל⁠־נָבָ֡ל וְהִנֵּה⁠־לוֹ֩ מִשְׁתֶּ֨ה בְּבֵית֜וֹ כְּמִשְׁתֵּ֣ה הַמֶּ֗לֶךְ וְלֵ֤ב נָבָל֙ ט֣וֹב עָלָ֔יו וְה֥וּא שִׁכֹּ֖ר עַד⁠־מְאֹ֑ד וְלֹא⁠־הִגִּ֣ידָה לּ֗וֹ דָּבָ֥ר קָטֹ֛ן וְגָד֖וֹל עַד⁠־א֥וֹר הַבֹּֽקֶר׃ (לז) וַיְהִ֣י בַבֹּ֗קֶר בְּצֵ֤את הַיַּ֙יִן֙ מִנָּבָ֔ל וַתַּגֶּד⁠־ל֣וֹ אִשְׁתּ֔וֹ אֶת⁠־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה וַיָּ֤מׇת לִבּוֹ֙ בְּקִרְבּ֔וֹ וְה֖וּא הָיָ֥ה לְאָֽבֶן׃ (לח) וַיְהִ֖י כַּעֲשֶׂ֣רֶת הַיָּמִ֑ים וַיִּגֹּ֧ף יְהֹוָ֛הי״י֛ אֶת⁠־נָבָ֖ל וַיָּמֹֽת׃ (לט) וַיִּשְׁמַ֣ע דָּוִד֮ כִּ֣י מֵ֣ת נָבָל֒ וַיֹּ֡אמֶר בָּר֣וּךְ יְהֹוָ֡הי״י֡ אֲשֶׁ֣ר רָב֩ אֶת⁠־רִ֨יב חֶרְפָּתִ֜י מִיַּ֣ד נָבָ֗ל וְאֶת⁠־עַבְדּוֹ֙ חָשַׂ֣ךְ מֵרָעָ֔ה וְאֵת֙ רָעַ֣ת נָבָ֔ל הֵשִׁ֥יב יְהֹוָ֖הי״י֖ בְּרֹאשׁ֑וֹ וַיִּשְׁלַ֤ח דָּוִד֙ וַיְדַבֵּ֣ר בַּאֲבִיגַ֔יִל לְקַחְתָּ֥הּ ל֖וֹ לְאִשָּֽׁה׃ (מ) וַיָּבֹ֜אוּ עַבְדֵ֥י דָוִ֛ד אֶל⁠־אֲבִיגַ֖יִל הַכַּרְמֶ֑לָה וַיְדַבְּר֤וּ אֵלֶ֙יהָ֙ לֵאמֹ֔ר דָּוִד֙ שְׁלָחָ֣נוּ אֵלַ֔יִךְ לְקַחְתֵּ֥ךְ ל֖וֹ לְאִשָּֽׁה׃ (מא) וַתָּ֕קׇם וַתִּשְׁתַּ֥חוּ אַפַּ֖יִם אָ֑רְצָה וַתֹּ֗אמֶר הִנֵּ֤ה אֲמָֽתְךָ֙ לְשִׁפְחָ֔ה לִרְחֹ֕ץ רַגְלֵ֖י עַבְדֵ֥י אֲדֹנִֽי׃ (מב) וַתְּמַהֵ֞ר וַתָּ֣קׇם אֲבִיגַ֗יִל וַתִּרְכַּב֙ עַֽל⁠־הַחֲמ֔וֹר וְחָמֵשׁ֙ נַעֲרֹתֶ֔יהָ הַהֹלְכ֖וֹת לְרַגְלָ֑הּ וַתֵּ֗לֶךְ אַֽחֲרֵי֙ מַלְאֲכֵ֣י דָוִ֔ד וַתְּהִי⁠־ל֖וֹ לְאִשָּֽׁה׃ (מג) וְאֶת⁠־אֲחִינֹ֛עַם לָקַ֥ח דָּוִ֖ד מִֽיִּזְרְעֶ֑אל וַתִּהְיֶ֛יןָ גַּֽם⁠־שְׁתֵּיהֶ֥ן ל֖וֹ לְנָשִֽׁים׃ (מד) וְשָׁא֗וּל נָתַ֛ן אֶת⁠־מִיכַ֥ל בִּתּ֖וֹ אֵ֣שֶׁת דָּוִ֑ד לְפַלְטִ֥י בֶן⁠־לַ֖יִשׁ אֲשֶׁ֥ר מִגַּלִּֽים׃ נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א גֹזְזִ֖ים א=גֹזֲזִ֖ים (חטף)
ב לְגֹֽזְזָ֑י =ל,ק (אין חטף, והגעיה מתחת לאות גימ״ל); בכתי״ש1 אין געיה.
• א=לְגֹֽזֲזָ֑י (חטף); הקו של הגעיה נכתבה בכתר מימין לאות גימ״ל (תחת האות למ״ד), אמנם מקומו בגימ״ל וכך גם אצל ברויאר ומג״ה.
ג וְהַֽמְבַקְשִׁ֥ים א=וְהַֽמֲבַקְשִׁ֥ים (חטף)
E/ע
הערותNotes
(ב) ואיש במעון ומעשהו בכרמל – בהמותיו בכרמל.
ויהי בגזז את צאנו – יעשה משתה לגוזזיו.
(ג) והוא כלבי – מזרע כלב קרוב לדוד. (ד) וישמע דוד במדבר כי גזז נבל את צאנו – ומנהג לעשות משתה לגוזזים. (ו) ואמרתם כה לחי – כה תאמרו לו משמי לחיים תפקד. (ז) ועתה שמעתי כי גוזזים לך – וכל הגוזז צאנו טובח טבח ומכין סעודה לגוזזים וכל המכין סעודה לא יכבד עליו אם פוקד את אהובו במנה יפה כי טבחו טבוח ופתו אפויה ואיני מכביד עליך אם אתה פוקדני במנה יפה שהרי שמרתי את כל אשר לך ולא נפקד מכל אשר לך מאומה (שמואל א כ״ה:כ״א) כמו שמפרש בסמוך עתה הרועים אשר לך היו עמנו ולא הכלמנום – כלומר לא השבנו פניהם ריקם מכל מה ששאלו שאם אתה אומר לא הכלמנום לא ביישנום לשון כלימה יש להשיב וכי מפני שלא ביישתם את נערי חבתי לחלק לכם מנות בתמיה.
ולא נפקד להם מאומה – ולא נחסר מכל אשר להם שאם בקעו זאבים או אריות לתוך הצאן באנו והצלנום. וא״ת כזבים אנו מדברין שאל את עבדיך.
(ח) וימצאו הנערים חן בעיניך – השלוחים כי על יום טוב באנו – ואיני מכביד עליך דבלאו הכי אתה עושה יום טוב לגוזזי צאנך לעבדיך מנה הראויה לאנשי דוד ולבנך לדוד מנה הראויה לו. (ט) וינוחו – פירושו משתמו דבריהן ועשו שליחותן נחו. (י) מי דוד ומי בן ישי – שאחלוק לו מנות. ואם תאמר אם הוא אינו חשוב משפחתו חשובה, לכך נאמר ומי בן ישי.
היום רבו עבדים המתפרצים – פירושו היום רבו עבדים שנעשו פריצים מפני אדוניו כזה שמרד לשאול וגם צעיר הוא שבאלפי יהודה שמרות המואביה הוא בא ומתריס לנגדי שאחלק לו מנות.
(יא) ולקחתי את לחמי ואת מימי – פתרונו לחמי וייני וכן נותני לחמי ומימי (הושע ב׳:ז׳) ואת מים ממש היה לו להקב״ה להשיב ולקחתי דגני בעתו ומימי במועדו והוא משיב ותירושי אלא מימי זה תירושי. וכן שנינו במסכת ע״ז מי בארות ופתרונו משקה משובח. (יד) לברך את אדונינו – לשאול בשלומו, שלודור בלעז כמו כי יברכך איש (מלכים ב ד׳:כ״ט).
ויעט – ויבעט בהם.
(טו) ולא הכלמנו – לא הושבנו ריקם מכל אשר שאלנו מהם. ואם היתה נקודה בחיריק היה פתרונו לא הושבנו נערי דוד ריקנין, ולא יתכן לפרש כן, שהרי נערי נבל מספרין לאביגיל טוב שעשו עמהן אנשי דוד.
ולא פקדנו מאומה – ולא חסרנו.
(טז) ומי גרם לנו שלא חסרנו מאומה מפני שחומה היו עלינו. (יז) והוא בן בליעל מדבר אליו – פתרונו כמו מדבר עם יעקב מטוב (בראשית ל״א:כ״ט) ועד רע. כלומר שלא מן הדין מדבר לדוד דברים הללו. (יח) עשויות – מוכנות לאכילה. ויונתן תירגם: תכברא, פירושו תוך שלהן הם בני מעים שמוציאין לחוץ ורוחצין ומתקנין לאכילה כמו ששנינו ר׳ נתן קוריהו תוכבר לענין פסח ר׳ עקיבא קוריהו מקולס, וכובע נחושת תרגומו: וקולסא.
צמוקים – של ענבים.
דבלים – דבלת תאנים.
(כ) פ׳ר׳ש׳: בסתר ההר – מן ההר מיבעי ליה. אלא אמר רבא על עיסקי דם הבא מן הסתרים, נטלה דם מחיקה והראתה לו. אמר לה: וכי רואין דם בלילה. אמרה לו: וכי דנין דיני נפשות בלילה. אמר לה מורד במלכות היה. אמרה לו עדיין שאול קיים ולא יצא טבעך בעולם. מיד אמר לה ברוך טעמך וברוכה את {וגו׳} מבוא בדמים (שמואל א כ״ה:ל״ג) – דם נידה ודם רציחה, מלמד שגילתה את שוקה והלך באותו אור שלשת פרסאות. אמר לה הישמעי לי. אמרה ליה לא תהיה זאת לך לפוקה (שמואל א כ״ה:ל״א), זאת מכלל דאיכא אחריתי. אין, איכא מעשה דבת שבע.
וירדת בסתר ההר – ודוד עולה לקראתה מצד זה בסתר ההר במקום שאין אדם רואה איש הבא לקראתו עד שיפגשו זה בזה כמו שמפרש והנה דוד ואנשיו יורדים לקראתה ותפגש אתם.
(כא-כב) ודוד אמר אך לשקר שמרתי את כל אשר לזה במדבר {וגו׳} וישב לי רעה תחת טובה. כה יעשה אלהים לאויבי דוד וכה יוסיף אם אשאיר מכל אשר לו עד אור הבקר משתין בקיר – כך פתרון ב׳ מקראות הללו: אביגיל הולכת לפייס את דוד ודוד יצא להרוג את נבל כי אמר כשהגידו לו נעריו תשובת נבל אכן לשקר שמרתי וגו׳ כה יעשה י״י (שמואל א כ׳:י״ג) לאויבי דוד וגו׳. (כב) משתין בקיר – תרגומו: ידע מדע ופתרונו: אם אשאיר לנבל אפילו נער שיודע להשית מחשבה בקירות לבו. (כד) בי אני אדוני העון – יחשב לו כאילו אני חטאתי והעון תלוי בי ואתה הולך לקחת נקמתך ממני ושפגשת בי כאילו פגשת בנבל ואף על פי כן אין חבין לאדם עד שישמע השופט את דבריו לפיכך תדבר נא אמתך באזניך. (כו) ועתה אדוני חי י״י וחי נפשך אשר מנעך י״י מבוא בדמים והושע ידך לך – פירושו ברוך י״י שמנעך היום מבוא בדמים ברצח כאשר היה בדעתך שיושיע ידך לך שתקח נקמתך ממנו מנבל. ודומה לו רב העם אשר אתך מתתי את מדין בידם פן יתפאר עלי ישראל לאמר ידי הושיעה לי (שופטים ז׳:ב׳) פי׳ פן יאמרו ישראל אני בעצמי נקמתי ממדין ידי רמה.
ועתה יהיו כנבל – פירושו אם היה אדם חשוב לא היה מבייש אדם כיוצא בך יש לו להתבייש לפי שבייש אדם חשוב כמו ששנינו הכל לפי המבייש והמתבייש אבל אם ביישו הדיוט אין בכך כלום ואין לשום על לב אם שוטה אחד עשה שלא כהוגן אין לך שום לב בדבר נבל שחרפתו לא מעלה ולא מוריד והחורפין אותך יהיו כיוצא בו.
(כז) הברכה הזאת – התשורה הזאת.
ברגלי אדוני – עם אדוני.
(כח) בית נאמן – מלכות קיים ועומד שלא יכרת מביתך איש יושב על כסא ישראל.
ורעה לא תמצא בך מימיך – לפי שמלחמות י״י אתה נלחם – ותהיה צריך להיות נקי מחטא שלא יכשלו רבים בעונך.
(כט-ל) ויקם אדם לרדפך ולבקש את נפשך והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את י״י אלהיך ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע – אדם שקם לרודפך ולבקש את נפשך אל תתעצב עליו כי תהיה נפש אדוני צרורה שמורה בצרור במשמרת חיים את י״י אלהיך שישמור נפשך כאדם הצורר דבר בכנף בגדו כך ישמור נפשך שלא ימצאך יד שאול.
וכשתהיה נפשך שמורה שיצילך מכל אויביך יקלע נפש אויביך – פירושו יתן נפש אויביך ביד אויביו, זה שאול שנפל ביד פלשתים.
והיה כי יעשה י״י לאדוני ככל אשר דבר את הטובה עליך וצוך לנגיד על ישראל.
(לא) ולא תהיה זאת לך לפוקה – כשתצא למלחמה על אויביך לא תפחד לצאת ולא יכשילך עון אם לא תהרוג נבל.
והיטב י״י לאדוני וזכרת את אמתך – פירושו אם תעמוד עצמך מבא בדמים עתיד אתה כשייטב י״י לאדוני וצוך לנגיד תזכרנו לטוב ותאמר ברוכה אביגיל שמנעתני מבא בדמים שאילו לא שמעתי לדבריה הייתי מפחד לצאת למלחמה שלא יכשילני עון שפיכת דמים.
(לג) טעמך – דברך כמו מטעם המלך (יונה ג׳:ז׳) דנינוה.
כליתני – מנעתני כמו לא תכלה (מלכים א י״ז:י״ד) לא תמנע שאילו לא שמעתי לדבריה נקמתי מנבל.
והושע – כמו ולהושיע (שמואל א כ״ה:ל״א), והיה לו לפוקה.
(לז) וימת לבו בקרבו – אם תאמר מפני שנתיירא בדוד מת לבו בקרבו, הלא כבר נאמר ראי שמעתי בקולך (שמואל א כ״ה:ל״ה). אלא לפי שהגידה לו דורון שהביאה לדוד נצטער וימת לבו. (לח) ויהי כעשרת הימים – או פחות או יותר. (מא) הנה אמתך לשפחה לרחוץ רגלי אדוני – עד שדוד משלח לקחת אותי לו לאשה, הריני מתרצית להיות לו לאשה לרחוץ לו רגליו. (מד) ושאול נתן את מיכל בתו אשת דוד לפלטי – לפי שמלוה ופרוטה היה לו לדוד אצל שאול: מלוה והיה האיש אשר יכנו יעשרנו המלך (שמואל א י״ז:כ״ה), ופרוטה מאה ערלות פלשתי. שאול אמר במלוה קידש דוד את בתי והמקדש במלוה אינה מקודשת, לפיכך נתנה לפלטי, ודוד היה דעתו אפרוטה והמקדש בפרוטה מקודשת, ולפיכך חזר דוד ולקחה ממנו. רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×