×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
תהלים קי״טתנ״ך
א֣
אָ
(א)  אַשְׁרֵ֥י תְמִֽימֵי⁠־דָ֑רֶךְ הַ֝הֹלְכִ֗ים בְּתוֹרַ֥ת יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃ (ב) אַ֭שְׁרֵי נֹצְרֵ֥י עֵדֹתָ֗יובְּכׇל⁠־לֵ֥ב יִדְרְשֽׁוּהוּ׃ (ג) אַ֭ף לֹא⁠־פָעֲל֣וּ עַוְלָ֑הבִּדְרָכָ֥יו הָלָֽכוּ׃ (ד) אַ֭תָּה צִוִּ֥יתָה פִקֻּדֶ֗יךָ לִשְׁמֹ֥ר מְאֹֽד׃ (ה) אַ֭חֲלַי יִכֹּ֥נוּ דְרָכָ֗ילִשְׁמֹ֥ר חֻקֶּֽיךָ׃ (ו) אָ֥ז לֹא⁠־אֵב֑וֹשׁ בְּ֝הַבִּיטִ֗י אֶל⁠־כׇּל⁠־מִצְוֺתֶֽיךָ׃ (ז) א֭וֹדְךָ בְּיֹ֣שֶׁר לֵבָ֑בבְּ֝לׇמְדִ֗י מִשְׁפְּטֵ֥י צִדְקֶֽךָ׃ (ח) אֶת⁠־חֻקֶּ֥יךָ אֶשְׁמֹ֑ראַֽל⁠־תַּעַזְבֵ֥נִי עַד⁠־מְאֹֽד׃ (ט)  בַּמֶּ֣ה יְזַכֶּה⁠־נַּ֭עַר אֶת⁠־אׇרְח֑וֹ לִ֝שְׁמֹ֗ר כִּדְבָרֶֽךָ׃ (י) בְּכׇל⁠־לִבִּ֥י דְרַשְׁתִּ֑יךָ אַל⁠־תַּ֝שְׁגֵּ֗נִי מִמִּצְוֺתֶֽיךָ׃ (יא) בְּ֭לִבִּי צָפַ֣נְתִּי אִמְרָתֶ֑ךָ לְ֝מַ֗עַן לֹ֣א אֶחֱטָא⁠־לָֽךְ׃ (יב) בָּר֖וּךְ אַתָּ֥ה יְהֹוָ֗היְ⁠־⁠הֹוָ֗הלַמְּדֵ֥נִי חֻקֶּֽיךָ׃ (יג) בִּשְׂפָתַ֥י סִפַּ֑רְתִּיכֹּ֝֗לא מִשְׁפְּטֵי⁠־פִֽיךָ׃ (יד) בְּדֶ֖רֶךְ עֵדְוֺתֶ֥יךָ שַּׂ֗שְׂתִּיב כְּעַ֣ל כׇּל⁠־הֽוֹן׃ (טו) בְּפִקּוּדֶ֥יךָ אָשִׂ֑יחָהוְ֝אַבִּ֗יטָה אֹֽרְחֹתֶֽיךָ׃ (טז) בְּחֻקֹּתֶ֥יךָ אֶֽשְׁתַּעֲשָׁ֑עלֹ֖א אֶשְׁכַּ֣ח דְּבָרֶֽךָ׃ (יז)  גְּמֹ֖ל עַל⁠־עַבְדְּךָ֥ אֶחְיֶ֗הוְאֶשְׁמְרָ֥ה דְבָרֶֽךָ׃ (יח) גַּל⁠־עֵינַ֥י וְאַבִּ֑יטָהנִ֝פְלָא֗וֹת מִתּוֹרָתֶֽךָ׃ (יט) גֵּ֣ר אָנֹכִ֣י בָאָ֑רֶץאַל⁠־תַּסְתֵּ֥ר מִ֝מֶּ֗נִּי מִצְוֺתֶֽיךָ׃ (כ) גָּרְסָ֣ה נַפְשִׁ֣י לְתַאֲבָ֑האֶֽל⁠־מִשְׁפָּטֶ֥יךָ בְכׇל⁠־עֵֽת׃ (כא) גָּ֭עַרְתָּ זֵדִ֣ים אֲרוּרִ֑יםהַ֝שֹּׁגִ֗ים מִמִּצְוֺתֶֽיךָ׃ (כב) גַּ֣ל מֵ֭עָלַי חֶרְפָּ֣ה וָב֑וּזכִּ֖י עֵדֹתֶ֣יךָ נָצָֽרְתִּי׃ (כג) גַּ֤ם יָשְׁב֣וּ שָׂ֭רִים בִּ֣י נִדְבָּ֑רוּ עַ֝בְדְּךָ֗ יָשִׂ֥יחַ בְּחֻקֶּֽיךָ׃ (כד) גַּֽם⁠־עֵ֭דֹתֶיךָ שַׁעֲשֻׁעָ֗יאַנְשֵׁ֥י עֲצָתִֽי׃ (כה)  דָּבְקָ֣ה לֶעָפָ֣ר נַפְשִׁ֑יחַ֝יֵּ֗נִי כִּדְבָרֶֽךָ׃ (כו) דְּרָכַ֣י סִ֭פַּרְתִּי וַֽתַּעֲנֵ֗נִילַמְּדֵ֥נִי חֻקֶּֽיךָ׃ (כז) דֶּרֶךְ⁠־פִּקּוּדֶ֥יךָ הֲבִינֵ֑נִיוְ֝אָשִׂ֗יחָה בְּנִפְלְאוֹתֶֽיךָ׃ (כח) דָּלְפָ֣ה נַ֭פְשִׁי מִתּוּגָ֑הקַ֝יְּמֵ֗נִי כִּדְבָרֶֽךָ׃ (כט) דֶּֽרֶךְ⁠־שֶׁ֭קֶר הָסֵ֣ר מִמֶּ֑נִּיוְֽתוֹרָתְךָ֥ חׇנֵּֽנִי׃ (ל) דֶּֽרֶךְ⁠־אֱמוּנָ֥ה בָחָ֑רְתִּימִשְׁפָּטֶ֥יךָ שִׁוִּֽיתִי׃ (לא) דָּבַ֥קְתִּי בְעֵדְוֺתֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗היְ֝⁠־⁠הֹוָ֗ה אַל⁠־תְּבִישֵֽׁנִי׃ (לב) דֶּֽרֶךְ⁠־מִצְוֺתֶ֥יךָ אָר֑וּץכִּ֖י תַרְחִ֣יב לִבִּֽי׃ (לג)  הוֹרֵ֣נִי יְ֭הֹוָהיְ֭⁠־⁠הֹוָה דֶּ֥רֶךְ חֻקֶּ֗יךָ וְאֶצְּרֶ֥נָּה עֵֽקֶב׃ (לד) הֲ֭בִינֵנִי וְאֶצְּרָ֥ה תוֹרָתֶ֗ךָ וְאֶשְׁמְרֶ֥נָּה בְכׇל⁠־לֵֽב׃ (לה) הַ֭דְרִיכֵנִי בִּנְתִ֣יב מִצְוֺתֶ֑יךָ כִּי⁠־ב֥וֹ חָפָֽצְתִּי׃ (לו) הַט⁠־לִ֭בִּי אֶל⁠־עֵדְוֺתֶ֗יךָ וְאַ֣ל אֶל⁠־בָּֽצַע׃ (לז) הַעֲבֵ֣ר עֵ֭ינַי מֵרְא֣וֹת שָׁ֑וְאבִּדְרָכֶ֥ךָ חַיֵּֽנִי׃ (לח) הָקֵ֣ם לְ֭עַבְדְּךָ אִמְרָתֶ֑ךָ אֲ֝שֶׁ֗ר לְיִרְאָתֶֽךָ׃ (לט) הַעֲבֵ֣ר חֶ֭רְפָּתִי אֲשֶׁ֣ר יָגֹ֑רְתִּיכִּ֖י מִשְׁפָּטֶ֣יךָ טוֹבִֽים׃ (מ) הִ֭נֵּה תָּאַ֣בְתִּי לְפִקֻּדֶ֑יךָ בְּצִדְקָתְךָ֥ חַיֵּֽנִי׃ (מא)  וִיבֹאֻ֣נִי חֲסָדֶ֣ךָ יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑התְּ֝שׁ֥וּעָתְךָ֗ כְּאִמְרָתֶֽךָ׃ (מב) וְאֶעֱנֶ֣ה חֹרְפִ֣י דָבָ֑רכִּֽי⁠־בָ֝טַ֗חְתִּי בִּדְבָרֶֽךָ׃ (מג) וְֽאַל⁠־תַּצֵּ֬ל מִפִּ֣י דְבַר⁠־אֱמֶ֣ת עַד⁠־מְאֹ֑דכִּ֖י לְמִשְׁפָּטֶ֣ךָ יִחָֽלְתִּי׃ (מד) וְאֶשְׁמְרָ֖ה תוֹרָתְךָ֥ תָמִ֗ידלְעוֹלָ֥ם וָעֶֽד׃ (מה) וְאֶתְהַלְּכָ֥ה בָרְחָבָ֑הכִּ֖י פִקֻּדֶ֣יךָ דָרָֽשְׁתִּי׃ (מו) וַאֲדַבְּרָ֣ה בְ֭עֵדֹתֶיךָ נֶ֥גֶד מְלָכִ֗יםוְלֹ֣א אֵבֽוֹשׁ׃ (מז) וְאֶשְׁתַּעֲשַׁ֥ע בְּמִצְוֺתֶ֗יךָ אֲשֶׁ֣ר אָהָֽבְתִּי׃ (מח) וְאֶשָּֽׂא⁠־כַפַּ֗י אֶֽל⁠־מִ֭צְוֺתֶיךָ אֲשֶׁ֥ר אָהָ֗בְתִּיוְאָשִׂ֥יחָה בְחֻקֶּֽיךָ׃ (מט)  זְכֹר⁠־דָּבָ֥ר לְעַבְדֶּ֑ךָ עַ֝֗לג אֲשֶׁ֣ר יִחַלְתָּֽנִי׃ (נ) זֹ֣את נֶחָמָתִ֣י בְעׇנְיִ֑יכִּ֖י אִמְרָתְךָ֣ חִיָּֽתְנִי׃ (נא) זֵ֭דִים הֱלִיצֻ֣נִי עַד⁠־מְאֹ֑דמִ֝תּ֥וֹרָתְךָ֗ לֹ֣א נָטִֽיתִי׃ (נב) זָ֘כַ֤רְתִּי מִשְׁפָּטֶ֖יךָ מֵעוֹלָ֥ם ׀ יְהֹוָ֗היְ⁠־⁠הֹוָ֗הוָאֶתְנֶחָֽם׃ (נג) זַלְעָפָ֣ה אֲ֭חָזַתְנִי מֵרְשָׁעִ֑יםעֹ֝זְבֵ֗י תּוֹרָתֶֽךָ׃ (נד) זְ֭מִרוֹת הָיוּ⁠־לִ֥י חֻקֶּ֗יךָ בְּבֵ֣ית מְגוּרָֽי׃ (נה) זָ֘כַ֤רְתִּי בַלַּ֣יְלָה שִׁמְךָ֣ יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑הוָ֝אֶשְׁמְרָ֗ה תּוֹרָתֶֽךָ׃ (נו) זֹ֥את הָיְתָה⁠־לִּ֑יכִּ֖י פִקֻּדֶ֣יךָ נָצָֽרְתִּי׃ (נז)  חֶלְקִ֖י יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה אָמַ֗רְתִּילִשְׁמֹ֥ר דְּבָרֶֽיךָ׃ (נח) חִלִּ֣יתִי פָנֶ֣יךָ בְכׇל⁠־לֵ֑בחׇ֝נֵּ֗נִי כְּאִמְרָתֶֽךָ׃ (נט) חִשַּׁ֥בְתִּי דְרָכָ֑יוָאָשִׁ֥יבָה רַ֝גְלַ֗י אֶל⁠־עֵדֹתֶֽיךָ׃ (ס) חַ֭שְׁתִּי וְלֹ֣א הִתְמַהְמָ֑הְתִּילִ֝שְׁמֹ֗ר מִצְוֺתֶֽיךָ׃ (סא) חֶבְלֵ֣י רְשָׁעִ֣ים עִוְּדֻ֑נִיתּ֥֝וֹרָתְךָ֗ לֹ֣א שָׁכָֽחְתִּי׃ (סב) חֲצֽוֹת⁠־לַ֗יְלָה אָ֭קוּם לְהוֹד֣וֹת לָ֑ךְ עַ֝֗לד מִשְׁפְּטֵ֥י צִדְקֶֽךָ׃ (סג) חָבֵ֣ר אָ֭נִי לְכׇל⁠־אֲשֶׁ֣ר יְרֵא֑וּךָ וּ֝לְשֹׁמְרֵ֗י פִּקּוּדֶֽיךָ׃ (סד) חַסְדְּךָ֣ יְ֭הֹוָהיְ֭⁠־⁠הֹוָה מָלְאָ֥ה הָאָ֗רֶץחֻקֶּ֥יךָ לַמְּדֵֽנִי׃ (סה)  ט֭וֹב עָשִׂ֣יתָ עִֽם⁠־עַבְדְּךָ֑ יְ֝הֹוָ֗היְ֝⁠־⁠הֹוָ֗ה כִּדְבָרֶֽךָ׃ (סו) ט֤וּב טַ֣עַם וָדַ֣עַת לַמְּדֵ֑נִיכִּ֖י בְמִצְוֺתֶ֣יךָ הֶאֱמָֽנְתִּי׃ (סז) טֶ֣רֶם אֶ֭עֱנֶה אֲנִ֣י שֹׁגֵ֑גוְ֝עַתָּ֗ה אִמְרָתְךָ֥ שָׁמָֽרְתִּי׃ (סח) טוֹב⁠־אַתָּ֥ה וּמֵטִ֗יבלַמְּדֵ֥נִי חֻקֶּֽיךָ׃ (סט) טָפְל֬וּ עָלַ֣י שֶׁ֣קֶר זֵדִ֑יםאֲ֝נִ֗י בְּכׇל⁠־לֵ֤ב׀ אֶצֹּ֬ר פִּקּוּדֶֽיךָ׃ (ע) טָפַ֣שׁ כַּחֵ֣לֶב לִבָּ֑םאֲ֝נִ֗י תּוֹרָתְךָ֥ שִׁעֲשָֽׁעְתִּי׃ (עא) טֽוֹב⁠־לִ֥י כִי⁠־עֻנֵּ֑יתִילְ֝מַ֗עַן אֶלְמַ֥ד חֻקֶּֽיךָ׃ (עב) טֽוֹב⁠־לִ֥י תוֹרַת⁠־פִּ֑יךָ מֵ֝אַלְפֵ֗י זָהָ֥ב וָכָֽסֶף׃ (עג)  יָדֶ֣יךָ עָ֭שׂוּנִי וַֽיְכוֹנְנ֑וּנִיהֲ֝בִינֵ֗נִי וְאֶלְמְדָ֥ה מִצְוֺתֶֽיךָ׃ (עד) יְ֭רֵאֶיךָ יִרְא֣וּנִי וְיִשְׂמָ֑חוּ כִּ֖י לִדְבָרְךָ֣ יִחָֽלְתִּי׃ (עה) יָדַ֣עְתִּי יְ֭הֹוָהיְ֭⁠־⁠הֹוָה כִּי⁠־צֶ֣דֶק מִשְׁפָּטֶ֑יךָ וֶ֝אֱמוּנָ֗ה עִנִּיתָֽנִי׃ (עו) יְהִי⁠־נָ֣א חַסְדְּךָ֣ לְנַחֲמֵ֑נִיכְּאִמְרָתְךָ֥ לְעַבְדֶּֽךָ׃ (עז) יְבֹא֣וּנִי רַחֲמֶ֣יךָ וְאֶחְיֶ֑הכִּי⁠־ת֥֝וֹרָתְךָ֗ שַׁעֲשֻׁעָֽי׃ (עח) יֵבֹ֣שׁוּ זֵ֭דִים כִּי⁠־שֶׁ֣קֶר עִוְּת֑וּנִיאֲ֝נִ֗י אָשִׂ֥יחַ בְּפִקּוּדֶֽיךָ׃ (עט) יָשׁ֣וּבוּ לִ֣י יְרֵאֶ֑יךָ [וְ֝יֹדְעֵ֗י] (וידעו) עֵדֹתֶֽיךָ׃ (פ) יְהִי⁠־לִבִּ֣י תָמִ֣ים בְּחֻקֶּ֑יךָ לְ֝מַ֗עַן לֹ֣א אֵבֽוֹשׁ׃ (פא)  כָּלְתָ֣ה לִתְשׁוּעָתְךָ֣ נַפְשִׁ֑ילִדְבָרְךָ֥ יִחָֽלְתִּי׃ (פב) כָּל֣וּ עֵ֭ינַי לְאִמְרָתֶ֑ךָ לֵ֝אמֹ֗ר מָתַ֥י תְּֽנַחֲמֵֽנִי׃ (פג) כִּֽי⁠־הָ֭יִיתִי כְּנֹ֣אד בְּקִיט֑וֹרחֻ֝קֶּ֗יךָ לֹ֣א שָׁכָֽחְתִּי׃ (פד) כַּמָּ֥ה יְמֵֽי⁠־עַבְדֶּ֑ךָ מָתַ֬י תַּעֲשֶׂ֖ה בְרֹדְפַ֣י מִשְׁפָּֽט׃ (פה) כָּרוּ⁠־לִ֣י זֵדִ֣ים שִׁיח֑וֹתאֲ֝שֶׁ֗ר לֹ֣א כְתוֹרָתֶֽךָ׃ (פו) כׇּל⁠־מִצְוֺתֶ֥יךָ אֱמוּנָ֑השֶׁ֖קֶר רְדָפ֣וּנִי עׇזְרֵֽנִי׃ (פז) כִּ֭מְעַט כִּלּ֣וּנִי בָאָ֑רֶץוַ֝אֲנִ֗י לֹא⁠־עָזַ֥בְתִּי פִקֻּדֶֽיךָ׃ (פח) כְּחַסְדְּךָ֥ חַיֵּ֑נִיוְ֝אֶשְׁמְרָ֗ה עֵד֥וּת פִּֽיךָ׃ (פט)  לְעוֹלָ֥ם יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑הדְּ֝בָרְךָ֗ נִצָּ֥ב בַּשָּׁמָֽיִם׃ (צ) לְדֹ֣ר וָ֭דֹר אֱמוּנָתֶ֑ךָ כּוֹנַ֥נְתָּֽ אֶ֝֗רֶץה וַֽתַּעֲמֹֽד׃ (צא) לְֽ֭מִשְׁפָּטֶיךָ עָמְד֣וּ הַיּ֑וֹםכִּ֖י הַכֹּ֣ל עֲבָדֶֽיךָ׃ (צב) לוּלֵ֣י ת֭וֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָ֑יאָ֝֗זו אָבַ֥דְתִּי בְעׇנְיִֽי׃ (צג) לְ֭עוֹלָם לֹא⁠־אֶשְׁכַּ֣ח פִּקּוּדֶ֑יךָ כִּ֥י בָ֝֗םז חִיִּיתָֽנִי׃ (צד) לְֽךָ⁠־אֲ֭נִי הוֹשִׁיעֵ֑נִיכִּ֖י פִקּוּדֶ֣יךָ דָרָֽשְׁתִּי׃ (צה) לִ֤י קִוּ֣וּ רְשָׁעִ֣ים לְאַבְּדֵ֑נִיעֵ֝דֹתֶ֗יךָ אֶתְבּוֹנָֽן׃ (צו) לְֽכׇל⁠־תִּ֭כְלָה רָאִ֣יתִי קֵ֑ץרְחָבָ֖ה מִצְוָתְךָ֣ מְאֹֽד׃ (צז)  מָה⁠־אָהַ֥בְתִּי תוֹרָתֶ֑ךָ כׇּל⁠־הַ֝יּ֗וֹם הִ֣יא שִׂיחָתִֽי׃ (צח) מֵֽ֭אֹיְבַי תְּחַכְּמֵ֣נִי מִצְוֺתֶ֑ךָ כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם הִיא⁠־לִֽי׃ (צט) מִכׇּל⁠־מְלַמְּדַ֥י הִשְׂכַּ֑לְתִּיכִּ֥י עֵ֝דְוֺתֶ֗יךָ שִׂ֣יחָה לִֽי׃ (ק) מִזְּקֵנִ֥ים אֶתְבּוֹנָ֑ןכִּ֖י פִקּוּדֶ֣יךָ נָצָֽרְתִּי׃ (קא) מִכׇּל⁠־אֹ֣רַח רָ֭ע כָּלִ֣אתִי רַגְלָ֑ילְ֝מַ֗עַן אֶשְׁמֹ֥ר דְּבָרֶֽךָ׃ (קב) מִמִּשְׁפָּטֶ֥יךָ לֹא⁠־סָ֑רְתִּיכִּי⁠־אַ֝תָּ֗ה הוֹרֵתָֽנִי׃ (קג) מַה⁠־נִּמְלְצ֣וּ לְ֭חִכִּי אִמְרָתֶ֗ךָ מִדְּבַ֥שׁ לְפִֽי׃ (קד) מִפִּקּוּדֶ֥יךָ אֶתְבּוֹנָ֑ןעַל⁠־כֵּ֝֗ןח שָׂנֵ֤אתִי׀ כׇּל⁠־אֹ֬רַח שָֽׁקֶר׃ (קה)  נֵר⁠־לְרַגְלִ֥י דְבָרֶ֑ךָ וְ֝א֗וֹר לִנְתִיבָתִֽי׃ (קו) נִשְׁבַּ֥עְתִּי וָאֲקַיֵּ֑מָהלִ֝שְׁמֹ֗ר מִשְׁפְּטֵ֥י צִדְקֶֽךָ׃ (קז) נַעֲנֵ֥יתִי עַד⁠־מְאֹ֑דיְ֝הֹוָ֗היְ֝⁠־⁠הֹוָ֗ה חַיֵּ֥נִי כִדְבָרֶֽךָ׃ (קח) נִדְב֣וֹת פִּ֭י רְצֵה⁠־נָ֣א יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑הוּֽמִשְׁפָּטֶ֥יךָ לַמְּדֵֽנִי׃ (קט) נַפְשִׁ֣י בְכַפִּ֣י תָמִ֑ידוְ֝ת֥וֹרָתְךָ֗ לֹ֣א שָׁכָֽחְתִּי׃ (קי) נָתְנ֬וּ רְשָׁעִ֣ים פַּ֣ח לִ֑יוּ֝מִפִּקּוּדֶ֗יךָ לֹ֣א תָעִֽיתִי׃ (קיא) נָחַ֣לְתִּי עֵדְוֺתֶ֣יךָ לְעוֹלָ֑םכִּֽי⁠־שְׂשׂ֖וֹן לִבִּ֣י הֵֽמָּה׃ (קיב) נָטִ֣יתִי לִ֭בִּי לַעֲשׂ֥וֹת חֻקֶּ֗יךָ לְעוֹלָ֥ם עֵֽקֶב׃ (קיג)  סֵעֲפִ֥ים שָׂנֵ֑אתִיוְֽתוֹרָתְךָ֥ אָהָֽבְתִּי׃ (קיד) סִתְרִ֣י וּמָגִנִּ֣י אָ֑תָּהלִדְבָרְךָ֥ יִחָֽלְתִּי׃ (קטו) סוּרוּ⁠־מִמֶּ֥נִּי מְרֵעִ֑יםוְ֝אֶצְּרָ֗הט מִצְוֺ֥ת אֱלֹהָֽי׃ (קטז) סׇמְכֵ֣נִי כְאִמְרָתְךָ֣ וְאֶחְיֶ֑הוְאַל⁠־תְּ֝בִישֵׁ֗נִי מִשִּׂבְרִֽי׃ (קיז) סְעָדֵ֥נִי וְאִוָּשֵׁ֑עָהוְאֶשְׁעָ֖ה בְחֻקֶּ֣יךָ תָמִֽיד׃ (קיח) סָ֭לִיתָ כׇּל⁠־שׁוֹגִ֣ים מֵחֻקֶּ֑יךָ כִּי⁠־שֶׁ֝֗קֶרי תַּרְמִיתָֽם׃ (קיט) סִגִ֗ים הִשְׁבַּ֥תָּ כׇל⁠־רִשְׁעֵי⁠־אָ֑רֶץלָ֝כֵ֗ן אָהַ֥בְתִּי עֵדֹתֶֽיךָ׃ (קכ) סָמַ֣ר מִפַּחְדְּךָ֣ בְשָׂרִ֑יוּֽמִמִּשְׁפָּטֶ֥יךָ יָרֵֽאתִי׃ (קכא)  עָ֭שִׂיתִי מִשְׁפָּ֣ט וָצֶ֑דֶקבַּל⁠־תַּ֝נִּיחֵ֗נִי לְעֹשְׁקָֽי׃ (קכב) עֲרֹ֣ב עַבְדְּךָ֣ לְט֑וֹבאַֽל⁠־יַעַשְׁקֻ֥נִי זֵדִֽים׃ (קכג) עֵ֭ינַי כָּל֣וּ לִישׁוּעָתֶ֑ךָ וּלְאִמְרַ֥ת צִדְקֶֽךָ׃ (קכד) עֲשֵׂ֖ה עִם⁠־עַבְדְּךָ֥ כְחַסְדֶּ֗ךָ וְחֻקֶּ֥יךָ לַמְּדֵֽנִי׃ (קכה) עַבְדְּךָ⁠־אָ֥נִי הֲבִינֵ֑נִיוְ֝אֵדְעָ֗ה עֵדֹתֶֽיךָ׃ (קכו) עֵ֭ת לַעֲשׂ֣וֹת לַיהֹוָ֑הי⁠־⁠הֹוָ֑ההֵ֝פֵ֗רוּ תּוֹרָתֶֽךָ׃ (קכז) עַל⁠־כֵּ֭ן אָהַ֣בְתִּי מִצְוֺתֶ֑יךָ מִזָּהָ֥ב וּמִפָּֽז׃ (קכח) עַל⁠־כֵּ֤ן׀ כׇּל⁠־פִּקּ֣וּדֵי כֹ֣ל יִשָּׁ֑רְתִּיכׇּל⁠־אֹ֖רַח שֶׁ֣קֶר שָׂנֵֽאתִי׃ (קכט)  פְּלָא֥וֹת עֵדְוֺתֶ֑יךָ עַל⁠־כֵּ֝֗ןיא נְצָרָ֥תַם נַפְשִֽׁי׃ (קל) פֵּ֖תַח דְּבָרֶ֥יךָ יָאִ֗ירמֵבִ֥ין פְּתָיִֽים׃ (קלא) פִּֽי⁠־פָ֭עַרְתִּי וָאֶשְׁאָ֑פָהכִּ֖י לְמִצְוֺתֶ֣יךָ יָאָֽבְתִּי׃ (קלב) פְּנֵה⁠־אֵלַ֥י וְחׇנֵּ֑נִיכְּ֝מִשְׁפָּ֗ט לְאֹהֲבֵ֥י שְׁמֶֽךָ׃ (קלג) פְּ֭עָמַי הָכֵ֣ן בְּאִמְרָתֶ֑ךָ וְֽאַל⁠־תַּשְׁלֶט⁠־בִּ֥י כׇל⁠־אָֽוֶן׃ (קלד) פְּ֭דֵנִי מֵעֹ֣שֶׁק אָדָ֑םוְ֝אֶשְׁמְרָ֗ה פִּקּוּדֶֽיךָ׃ (קלה) פָּ֭נֶיךָ הָאֵ֣ר בְּעַבְדֶּ֑ךָ וְ֝לַמְּדֵ֗נִי אֶת⁠־חֻקֶּֽיךָ׃ (קלו) פַּלְגֵי⁠־מַ֭יִם יָרְד֣וּ עֵינָ֑יעַ֝֗ליב לֹא⁠־שָׁמְר֥וּ תוֹרָתֶֽךָ׃ (קלז)  צַדִּ֣יק אַתָּ֣ה יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑הוְ֝יָשָׁ֗ר מִשְׁפָּטֶֽיךָ׃ (קלח) צִ֭וִּיתָ צֶ֣דֶק עֵדֹתֶ֑יךָ וֶאֱמוּנָ֥היג מְאֹֽד׃ (קלט) צִמְּתַ֥תְנִי קִנְאָתִ֑יכִּֽי⁠־שָׁכְח֖וּ דְבָרֶ֣יךָ צָרָֽי׃ (קמ) צְרוּפָ֖ה אִמְרָתְךָ֥ מְאֹ֗דוְֽעַבְדְּךָ֥ אֲהֵבָֽהּ׃ (קמא) צָעִ֣יר אָנֹכִ֣י וְנִבְזֶ֑הפִּ֝קֻּדֶ֗יךָ לֹ֣א שָׁכָֽחְתִּי׃ (קמב) צִדְקָתְךָ֣ צֶ֣דֶק לְעוֹלָ֑םוְֽתוֹרָתְךָ֥ אֱמֶֽת׃ (קמג) צַר⁠־וּמָצ֥וֹק מְצָא֑וּנִימִ֝צְוֺתֶ֗יךָ שַׁעֲשֻׁעָֽי׃ (קמד) צֶ֖דֶק עֵדְוֺתֶ֥יךָ לְעוֹלָ֗םהֲבִינֵ֥נִי וְאֶחְיֶֽה׃ (קמה)  קָרָ֣אתִי בְכׇל⁠־לֵ֭ב עֲנֵ֥נִי יְהֹוָ֗היְ⁠־⁠הֹוָ֗החֻקֶּ֥יךָ אֶצֹּֽרָה׃ (קמו) קְרָאתִ֥יךָ הוֹשִׁיעֵ֑נִיוְ֝אֶשְׁמְרָ֗ה עֵדֹתֶֽיךָ׃ (קמז) קִדַּ֣מְתִּי בַ֭נֶּשֶׁף וָאֲשַׁוֵּ֑עָה[לִדְבָרְךָ֥] (לדבריך) יִחָֽלְתִּי׃ (קמח) קִדְּמ֣וּ עֵ֭ינַי אַשְׁמֻר֑וֹתלָ֝שִׂ֗יחַ בְּאִמְרָתֶֽךָ׃ (קמט) ק֭וֹלִי שִׁמְעָ֣ה כְחַסְדֶּ֑ךָ יְ֝הֹוָ֗היְ֝⁠־⁠הֹוָ֗ה כְּֽמִשְׁפָּטֶ֥ךָ חַיֵּֽנִי׃ (קנ) קָ֭רְבוּ רֹדְפֵ֣י זִמָּ֑המִתּוֹרָתְךָ֥ רָחָֽקוּ׃ (קנא) קָר֣וֹב אַתָּ֣ה יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑הוְֽכׇל⁠־מִצְוֺתֶ֥יךָ אֱמֶֽת׃ (קנב) קֶ֣דֶם יָ֭דַעְתִּי מֵעֵדֹתֶ֑יךָ כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם יְסַדְתָּֽם׃ (קנג)  רְאֵה⁠־עׇנְיִ֥י וְחַלְּצֵ֑נִיכִּי⁠־ת֥֝וֹרָתְךָ֗ לֹ֣א שָׁכָֽחְתִּי׃ (קנד) רִיבָ֣ה רִ֭יבִי וּגְאָלֵ֑נִילְאִמְרָתְךָ֥ חַיֵּֽנִי׃ (קנה) רָח֣וֹק מֵרְשָׁעִ֣ים יְשׁוּעָ֑הכִּי⁠־חֻ֝קֶּ֗יךָ לֹ֣א דָרָֽשׁוּ׃ (קנו) רַחֲמֶ֖יךָ רַבִּ֥ים ׀ יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑הכְּֽמִשְׁפָּטֶ֥יךָ חַיֵּֽנִי׃ (קנז) רַ֭בִּים רֹדְפַ֣י וְצָרָ֑ימֵ֝עֵדְוֺתֶ֗יךָ לֹ֣א נָטִֽיתִי׃ (קנח) רָאִ֣יתִי בֹ֭גְדִים וָאֶתְקוֹטָ֑טָהאֲשֶׁ֥ר אִ֝מְרָתְךָ֗ לֹ֣א שָׁמָֽרוּ׃ (קנט) רְ֭אֵה כִּי⁠־פִקּוּדֶ֣יךָ אָהָ֑בְתִּייְ֝הֹוָ֗היְ֝⁠־⁠הֹוָ֗ה כְּֽחַסְדְּךָ֥ חַיֵּֽנִי׃ (קס) רֹאשׁ⁠־דְּבָרְךָ֥ אֱמֶ֑תוּ֝לְעוֹלָ֗ם כׇּל⁠־מִשְׁפַּ֥ט צִדְקֶֽךָ׃ (קסא)  שָׂ֭רִים רְדָפ֣וּנִי חִנָּ֑ם[וּ֝מִדְּבָרְךָ֗] (ומדבריך) פָּחַ֥ד לִבִּֽי׃ (קסב) שָׂ֣שׂ אָ֭נֹכִי עַל⁠־אִמְרָתֶ֑ךָ כְּ֝מוֹצֵ֗א שָׁלָ֥ל רָֽב׃ (קסג) שֶׁ֣קֶר שָׂ֭נֵאתִי וַאֲתַעֵ֑בָהתּוֹרָתְךָ֥ אָהָֽבְתִּי׃ (קסד) שֶׁ֣בַע בַּ֭יּוֹם הִלַּלְתִּ֑יךָ עַ֝֗ל מִשְׁפְּטֵ֥י צִדְקֶֽךָ׃ (קסה) שָׁל֣וֹם רָ֭ב לְאֹהֲבֵ֣י תוֹרָתֶ֑ךָ וְאֵֽין⁠־לָ֥מוֹ מִכְשֽׁוֹל׃ (קסו) שִׂבַּ֣רְתִּי לִישׁוּעָתְךָ֣ יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑הוּֽמִצְוֺתֶ֥יךָ עָשִֽׂיתִי׃ (קסז) שָֽׁמְרָ֣ה נַ֭פְשִׁי עֵדֹתֶ֑יךָ וָאֹהֲבֵ֥ם מְאֹֽד׃ (קסח) שָׁמַ֣רְתִּי פִ֭קּוּדֶיךָ וְעֵדֹתֶ֑יךָ כִּ֖י כׇל⁠־דְּרָכַ֣י נֶגְדֶּֽךָ׃ (קסט)  תִּקְרַ֤ב רִנָּתִ֣י לְפָנֶ֣יךָ יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑הכִּדְבָרְךָ֥ הֲבִינֵֽנִי׃ (קע) תָּב֣וֹא תְחִנָּתִ֣י לְפָנֶ֑יךָ כְּ֝אִמְרָתְךָ֗ הַצִּילֵֽנִי׃ (קעא) תַּבַּ֣עְנָה שְׂפָתַ֣י תְּהִלָּ֑הכִּ֖י תְלַמְּדֵ֣נִי חֻקֶּֽיךָ׃ (קעב) תַּ֣עַן לְ֭שׁוֹנִי אִמְרָתֶ֑ךָ כִּ֖י כׇל⁠־מִצְוֺתֶ֣יךָ צֶּֽדֶק׃ (קעג) תְּהִי⁠־יָדְךָ֥ לְעׇזְרֵ֑נִיכִּ֖י פִקּוּדֶ֣יךָ בָחָֽרְתִּי׃ (קעד) תָּאַ֣בְתִּי לִישׁוּעָתְךָ֣ יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑הוְ֝ת֥וֹרָתְךָ֗ שַׁעֲשֻׁעָֽי׃ (קעה) תְּֽחִי⁠־נַ֭פְשִׁי וּֽתְהַלְלֶ֑ךָּיד וּֽמִשְׁפָּטֶ֥ךָ יַעְזְרֻֽנִי׃ (קעו) תָּעִ֗יתִי כְּשֶׂ֣ה אֹ֭בֵד בַּקֵּ֣שׁ עַבְדֶּ֑ךָ כִּ֥י מִ֝צְוֺתֶ֗יךָ לֹ֣א שָׁכָֽחְתִּי׃נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א כֹּ֝֗ל א=כֹּ֝ל (השמטת נקודת הרביע)
ב שַּׂ֗שְׂתִּי =א?,ל,ש1,ב1 (שי״ן דגושה?); הדגש מטושטש בכתר. כך אצל ברויאר ומג״ה ומ״מ וסימנים; מ״ג=שַׂ֗שְׂתִּי (אין דגש בשי״ן).
ג עַ֝֗ל א=עַ֝ל (השמטת נקודת הרביע)
ד עַ֝֗ל א=עַ֝ל (השמטת נקודת הרביע)
ה אֶ֝֗רֶץ א=אֶ֝רֶץ (השמטת נקודת הרביע)
ו אָ֝֗ז א=אָ֝ז (השמטת נקודת הרביע)
ז בָ֝֗ם א=בָ֝ם (השמטת נקודת הרביע)
ח עַל⁠־כֵּ֝֗ן א=עַל⁠־כֵּ֝ן (השמטת נקודת הרביע)
ט וְ֝אֶצְּרָ֗ה א=וְ֝אֶצֲּרָ֗ה (חטף)
י כִּי⁠־שֶׁ֝֗קֶר א=כִּי⁠־שֶׁ֝קֶר (השמטת נקודת הרביע)
יא עַל⁠־כֵּ֝֗ן א=עַל⁠־כֵּ֝ן (השמטת נקודת הרביע)
יב עַ֝֗ל א=עַ֝ל (השמטת נקודת הרביע)
יג וֶאֱמוּנָ֥ה =ל,ש1 ובדפוסים (וכן הכריעו ברויאר ומג״ה)
• א!=וֶאֱמוּנָ֥֗ה (נקודת רביע מיותרת באות נו״ן בנוסף למרכא)
יד וּֽתְהַלְלֶ֑ךָּ א=וּֽתְהַלֲלֶ֑ךָּ (חטף)
E/ע
הערותNotes
(א) אשרי תמימי דרך – נראה לפי הפשט1 שזה אמר דוד בשעה שברח מפני אבשלום [ואז הזכיר לפני הקב״ה]⁠א מעשיו הטובים שעשה בימי שאול, שלא חטא לא בו ולא באנשיו.⁠2 ואעפ״י שהיה נרדף, לא רצה לנקום ממנו לא הוא ולא אנשיו. שהרבה פעמים היו אומרים אנשיו שהיה הורג את שאול, והוא משיבם: חלילה לי משלוח ידי במשיח י״י (שמואל א כ״ו:י״א). והם שמעו לעצתו, ולא רצו גם הם לחטוא בשאול ואנשיו, כדכתיב בשמואל: וישסע דוד את אנשיו בדברים (שמואל א כ״ד:ז׳) ולא הניחם לקום להרג את שאול. ועל מה ששמעו לעצתו, התחיל לאשרם אשרי לאילו תמימי דרך שהלכו בתורת {י״י}. (ב) ואשרי לאותם שהם נוצרי עדותיו של הקב״ה. עדותיו – הם התראות שהזהיר הקב״ה לישראל: אל תעשו, ואם תעשו, כך וכך יבא להם. וראיה לדבר: העד העיד בנו האיש לאמר (בראשית מ״ג:ג׳). כלומר, מה שהתרה: לא תרצח (שמות כ׳:י״ב)3 הם נצרו, בכל לב היו דורשים את הקב״ה שהיה מצילם מיד שאול ואנשיו, כדי שלא יחטאו בהם. עניין אחר: אשרי נוצרי עדותיו – אשרי לאותם שנצרו, המתינו מה שסיפר הקב״ה ביד שמואל הנביא לתת לי המלכות, ודרשו בכל לב. נצרו – המתינו,⁠4 כמו: ואביו שמר את הדבר (בראשית ל״ז:י״א), נצר ושמר הכל אחד. (ג) אף לא פעלו עולה – אף זה כמו: אף כי אמר אלהים לא תוכלו מכל עץ הגן (בראשית ג׳:א׳), דמקרא דמתרגמינן: בקושטא ארי אמר. כמו כן: אף לא פעלו, באמת הוא הדבר שלא פעלו עוולה, אלא בדרכיו הלכו.⁠5 (ד) לפי שאתה ציויתה לשמר מאד פיקודיך, לפיכך הם נזהרו בהם לשמרם. (ה) אחלי – כמו: ויחל משה (שמות ל״ב:י״א), וכמו: אחלה אדני את פני הנביא (מלכים ב ה׳:ג׳). כלומר: בקשתי היה זו שיכונו דרכי כדי לשמר חקיך.⁠6 (ו) ויודע אני שלא אבוש אז, כשאביט לעשות כל מצותיך. (ז) אודך ביושר לבב בלומדי משפטי צדקך – מה שאני מלומד לסבול יסורין ששלחת עלי והוצאתני מהם בצדקתך, בזה אוכל להודות לך ביושר לבב, שלא חטאתי בהם. (ח) את חוקיך אשמר – המלכות שנתת לי לחק עולם שמרתי, המתנתי, וכמו: ואביו שמר את הדבר (בראשית ל״ז:י״א).⁠7 ולא רציתי לחטוא, לפיכך אל תעזביני גם עתה עד מאד, שהרי עתה הרבה סבלתי. (ט) במה יזכה נער את ארחו – במה היה יכול לזכות זה אבשלום שהוא נער. ותמצא בשמואל שקרא דוד לאבשלום נער, דכתיב: לאט לי לנער אבשלום (שמואל ב י״ח:ה׳). לשמור כדבריך – היה לו לשמור כמה שדברת בתורתך כבד את אביך ואת אמך (שמות כ׳:י״א). והיה מזכה את דרכו, אבל עתה חייב את דרכו, שלא שמר דבריך. (י) אבל אני לא עשיתי כך, אלא בכל לבי דרשתיך – כשהיה שאול רודף אחריי, הייתי דורשך בכל לבי. ואמרתי כך: אל תשגיני ממצותיך – אל תטעיני לעבור מצותיך, כלומר: אל תמסריני בידו, שמא אהרג אותו ואעבור מצותיך. תשגני – כמו: משגה עור בדרך (דברים כ״ז:י״ח).⁠8 (יא) בלבי צפנתי אמרתך שלא אחטא לך. (יב) ברוך אתה י״י – היה מברך את הקב״ה שנתן לו אז לב שלא לחטא. עניין אחר: אתה אל – שאתה בפי ברוך בכל. למדיני חקיך – תלמדיני עוד שאהיה מלומד במלכות, שהרי גירשני בני מן המלכות. חוקיך – קורא מלכות שנדר לו הקב״ה לחק עולם. כדכתיב: כרתי ברית לבחירי נשבעתי לדוד עבדי עד עולם אכין זרעך (תהלים פ״ט:ד׳-ה׳), וגם במזמור למה רגשו קורא המלכות חק, דכתיב: אספרה אל חק (תהלים ב׳:ז׳).⁠9 (יג) בשפתי סיפרתי כל משפטי פיך – כל משפטים, הם ייסורין שגזרתי עליך בפי, סיפרתים לכל וקיבלתים ברצון, כאשר פירשתי במזמור מכתם לדוד אמרת לי״י חבלים נפלו לי (תהלים ט״ז:ו׳), חבלי מיתה שנפלו לי אני מקבלם בנעימים. (יד) בדרך עדותיך ששתי – התראותיך ששתי כדי לקיימם. כלומר: שהיה בא לידי שאול או אחד מאנשיו ולא הרגתים, וששתי על שקיימתי עדותיך. כעל כל הון – כמו שהייתי מרויח כל הון שבעולם. (טו) בפיקודיך אשיחה – הייתי מדבר ומשיח לאנשיי, פיקודיך. כך צוה הקב״ה כדי שלא יעברו על פיקודיך. ואביטה ארחותיך – והייתי מביט ללכת אותן דרכים שגזרת עלי אז. (טז) והייתי אומר כך: בחוקותיך אשתעשע – [חוקותיך – מלכות שגזרת לי לחק עולם אז אשתעשע]⁠ב ולמה אעשה רעה עתה. לא אשכח דברך – איני רוצה לשכוח מה שדברת עלי, כך הייתי מדבר אז, כדי להתאפק שלא לחטא. ואין לפרש לפי הפשט, שעל דברי תורה היה אומר שהיה עוסק בהם, שאין דרך בני אדם להתפאר על לימוד תורה. שהרי אמרו חכמים במשנתם, אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרתה (משנה אבות ב׳:ח׳), והיאך היה דוד מתפאר על תורה. ועוד, לפי העניין היאך יכול להתעסק בתורה כל ימי שאול, והוא היה הולך נע ונד על נפשו. אלא כך יש לפרש, שהיה מזכיר לפני הקב״ה מעשיו הטובים שנתאפק כמה פעמים מלעשות להם רעה לשונאיו. ועתה בצרת אבשלום בנו היה מבקש רחמים ומזכיר מעשיו הטובים בתפילתו, שנאמר: זכור לי נא אשר התהלכתי לפניך באמת וגו׳ (מלכים ב כ׳:ג׳). כמו כן דוד בצרת אבשלום היה מתפלל ומזכיר גמילות חסד שעשה עם שאול ולא הרגו. ואם לחשד אדם לומר למה לא המתין בצרת אבשלום כמו כן לישועת י״י, ולמה שלח יואב ואנשיו להלחם עם אבשלום וסיעתו. תשובת לדבריך לפי ששאול היה מלך ואדונו היה, אבל אבשלום וסיעתו כולם היו מורדים במלכות,⁠ג והיו חייבים מיתה מן הדין. (יז) גמול על עבדך – עשה עם עבדך גמילות חסד בצרה זו, שלא אהרג. וזהו אחיה ואשמרה דברך – ואשמר מצות שדברת שכל זמן שאני אוכל לשמר מצותי. (יח) גל עיני – גלה עיני.⁠10 ואביטה נפלאות – שתעשה. (יט) גר אנכי בארץ – הנני כגר בארץ שפעמים כאן ופעמים כאן, כן [... ... ... ... ... ... ... ... ...]⁠ד מצותיך – מה שציויתה שיש לי למלוך. (כ) גרסה נפשי לתאבה – לשון גרש כרמל (ויקרא ב׳:י״ד), ומת⁠[ר]⁠גמינן פירורין, וכן ויגרס בחצץ (איכה ג׳:ט״ז). כלומר: כבר נשברה נפשי ואובה לראות נפלאות.⁠11 וממה נשברה, שהרי היא של משפטיך בכל עת היא סובלת ייסוריך. (כא) גערת זדים – אחרים, כמו דואג וחביריו, והראית לי נקמה מהם. השוגים ממצותיך – לפי שטעו ממצותיך. (כב) כן עתה גל מעלי חרפה ובוז – הסר מעלי. וכן: היום גלותי את חרפת מצרים מעליכם (יהושע ה׳:ט׳), הסרתי.⁠12 כי עדותיך נוצרתי – כאשר פירשתי אשרי נוצרי עדותיו (תהלים קי״ט:ב׳). (כג) גם ישבו שרים בי נדברו – גם הרבה פעמים ישבו שרים במקום שהייתי יכול להזיק להם, וכן היו מדברים בי ליעץ עלי רעה.⁠13 עבדך ישיח בחוקיך – ואני הייתי משיח לאנשיי, כבר נדר לי הקב״ה מלכות שהוא חק, לא נעשה להם שום רעה. (כד) גם עדותיך שעשועי – עדותיך שהעדתה שאהיה מלך הייתי משתעשע בהם, ואומר לא אעשה רעה. שהם אנשי עצתי – אותם שהעידו בי שאמלוך, כמו: שמואל הנביא ונתן הנביא וגד הנביא. שעשועי – כמו: ושעשע יונק (ישעיהו י״א:ח׳), וכן אם ילד שעשועים (ירמיהו ל״א:י״ט).⁠14 (כה) דבקה לעפר נפשי – מן הצרות.⁠15 חייני כדבריך – כאשר דברת שאמלך, וגם דברת לא ישיא אויב בו (תהלים פ״ט:כ״ג).⁠16 (כו) דרכי סיפרתי – הנני מספר לך דרכיי, היאך אני בורח בדרכים. ואתה תעניני למדיני חוקיך – כאשר פירשתי למעלה. (כז) דרך פיקודיך הביניני – אותו דרך שפקדתני להיות נגיד על ישראל, הבינני עוד, שאחזור לאותו דרך. ואשיחה לכל העולם נפלאתיך – והם נפלאות שתגביהני משפלות. (כח) דלפה נפשי – כמו: דלף טורד ביום סגריר (משלי כ״ז:ט״ו), וכן ידלוף הבית (קהלת י׳:י״ח). כלומר: בוכה נפשי והדמעות זולגות מעיני.⁠17 מתוגה – מן יגון, וכן בן כסיל תוגת אמו (משלי י׳:א׳).⁠18 קיימיני כדבריך. (כט) דרך שקר הסר ממני – הסר ממני אילו הרשעים, כגון אחיתופל וחביריו, שדרכם דרך שקר, שהרי משקרים בי. ותורתך חונני – חונני ותורני דרך שלא אכשל בידם. עניין אחר: בשביל תורתך חנני. (ל) דרך אמונה בחרתי – שאילו רשעים אינם עושים כמוני, כי הם משקרים בי ואני אדוניהם, אבל אני בחרתי בו דרך אמונה ולא רציתי לשקר באד⁠[ו]⁠ני שאול. משפטיך שיותי – יסורין שלך שיויתי וסבלתי, ולא איבדתי אמונתי. שיויתי – כמו: אין הצר שוה (אסתר ז׳:ד׳), כמו: וישר העויתי ולא שוה לי (איוב ל״ג:כ״ז). (לא) דבקתי בעדותיך – לא רציתי לחטוא, אלא דבקתי בהתראותיך שהתריתה לי לא תרצח (שמות כ׳:י״ב).⁠19 עניין אחר: עדותיך – מלכות שהעידו עלי הנביאים שאמלוך, באותו עדות דבקתי. וגם מלכות נקרא עדות, שנאמר: ויתנו עליו את הנזר ואת העדות (דברי הימים ב כ״ג:י״א). אל תביישיני – לפיכך אל תביישיני. (לב) עתה דרך מצותיך, כלומר כאשר תרחיב לבבי מן הצרות הללו כן שכן שארוץ לעשות מצותיך. (לג) הורני י״י דרך חוקיך – אותו דרך המלכות, הורני דרך שיצאתי. ואצרנה – ואשמר המלכות ואעשה טובות. עקב – שתעשה עמי טובה. (לד) הבינני – דעת טובה. ואצרה תורתיך – הוראתיך שתורה לי, ואשמר בכל לבבי. (לה) הדריכני בנתיב מצותיך – שהרי אין חפצי כי אם למצותיך. (לו) הט לבי אל עדותיך – כשאחזור למלכות, לא אטה אחר הבצע. (לז) העבר עיני מראות שוא – אילו אנשי שוא. בדרכיך חייני – בדרכיך האיל שאני בורח מהם, דרכיך הם שהרי אותם גזרת עלי, ובאותן דרכים חייני שלא אהרג. (לח) הקם לעבדך אמרתך – מה שאמרת עלי על ידי נביאים, הקם עלי.⁠20 אשר ליראתך – שהרי אני ירא ממך, ירא שמים. (לט) העבר חרפתי אשר יגורתי – כי [יגו]⁠רתי מפני אחיתופל וחביריו. וכן תמצא בשמואל, שהיה ירא מעצת אחיתופל, דכתיב: ודוד הגיד לאמר אחיתופל בקושרים עם אבשלום ויאמר דוד סכל נא את עצת אחיתופל י״י (שמואל ב ט״ו:ל״א), הרי לך שהיה ירא ממנו. וזה שאומר כאן [אשר] יגורתי, מתיירא אני שמא יעשו לי שום חרפה. כי משפטיך טובים – שהרי יסורין אחרים שהיתה שולח עלי טובים הם יותר לסבול מאילו, שאין לך רעה גדולה מזו שאדם נמסר בידי שונאיו. ובעניין זה תמצא בשמואל שהיה דוד אומר, נפלה נא ביד י״י כי רבים רחמיו וביד אדם אל אפלה (שמואל ב כ״ד:י״ד). עניין אחר: כי משפטיך טובים – שהרי משפטיך טובים בעיני לסבול, וסבלתי אותם ברצון. (מ) הנה תאבתי לפיקודיך – הרבה אני מתאוה להיות במה שפיקדתני, במלכות. בצדקתך חייני – מצרה זו. (מא) ויבואוני חסדיך באמרתך – שהרי אמרת שֵאמְלֹך. (מב) אם כן יש לך להושיעני כי בטחתי בדבריך ואוכל לענות כך לחורפי – כמו לשמעי בן גרא, הקב״ה הושיעני כי בטחתי בו. (מג) ולא תצל מפי דבר אמת – אל תפרש מפי דבר. כמו: ואצלתיה מן הרוח (במדבר י״א:י״ז), וכן: ויצל אלהים את מקנה (בראשית ל״א:ט׳).⁠21 וזהו דבר אמת שאוכל לענות לכל אדם, לא [על] חנם בטחתי בהקב״ה, כי עד מאד סבלתי ייסורין שלך. ובהם ייחלתי – המתנתי לתוחלתי.⁠22 (מד) וכשתביא לתוחלתי: ואשמרה תורתיך תמיד לעולם ועד – מה שתוריני, אשמור לעולם ועד. (מה) ואתהלכה ברחבה – כלומר תושיעיני עוד שאוכל להתהלך ברחבה לעין כל, שלא במקום צר, כי פיקודיך דרשתי. (מו) ואדברה בעדותיך נגד מלכים לא אבוש – אז בימי שאול הייתי מדבר נגד מלכים, ממה שהעדת בי להיות מלך, כי נדר לי הקב״ה ויודע לי שלא אבוש ממה שנדר לי, כל זה הייתי מדבר נגד מלכים. וכן תמצא בשמואל, שאמר דוד למלך מואב יצא אבי ואמי אתך עד אשר אדע מה יעשה לי אלהים (שמואל א כ״ב:ג׳), כלומר הקב״ה נדר לי ואדע באיזה עניין יבא לי מה שנדר לי. עניין אחר: ואדברה בעדותיך נגד מלכים – דברתי נגד שאול ואנשיו ואמרתי, אני רוצה לשמר עדותיו של הקב״ה ולא אעשה לכם שום רעה, לפיכך לא אבוש. וכן תמצא בשמואל, שאמר שדיבר שדוד כנגד שאול ואמר לו מרשעים יצא רשע וידי לא תהיה בך (שמואל א כ״ד:י״ג), כלומר, הרשעים יעשו רשע, ואני לא אעשה כן. (מז) ואשתעשע [במצותיך אשר אהבתי – ... ... מצותיך]⁠ו עתה, אני משתעשע ומתענג ושמח שכל כך אהבתי מצותיך. (מח) ואשא כפי אל מצותיך אשר אהבתי – כלומר נושא אני כפי אליך לבקש שתעשה עמי חסד בעבור שאהבתי מצוותיך. כלומר: אל מצותיך אני מבקש שיבקש בעבורי. ואשיחה בחוקיך – מדבר אני בשביל מלכות שהוא חק שגזרת עלי, ועל זה אני נושא כפי.⁠23 (מט) זכור דבר לעבדך על אשר יחלתני – זכור אותו דבר לעבדך, על אשר נדרת לי תוחלת טובה.⁠24 (נ) זאת נחמתי אני בעיניי – בזה אני מנחם עצמי עתה, בזה עוני שיש לי מאבשלום. כי אמרתך חייתני – שהרי בשביל אמרתך שאמרת עלי טובות, חייתני מכף שאול ואנשיו, וזאת היא נחמתי שגם עתה יחייני מאילו. (נא) זדים הליצוני עד מאד – כגון דואג וחביריו, היו מתלוצצים בי.⁠25 ואני מתורתך לא נטיתי – להרג אותם, כי אם אותו דרך שהורתני, הלכתי. (נב) זכרתי משפטיך מעולם י״י ואתנחם – זכרתי בזו הצרה, ייסורין שסבלתי מעולמו של שאול, ומנחם אני עצמי ואומר כשם שנוצלתי אז, כך אנצל עתה. (נג) זלעפה אחזתני מרשעים עזבי תורתיך – והייתי מתפחד עליהם, כל כך הייתי מיצר שהייתה אוחזת אותי זלעפה, בלעז פַהְמֵיר. מרשעים שהיו רודפי אחר עד שהייתי יגע ויעף ומתעלפה לפני רשעים עוזבי תורתיך. עניין אחר: זלעפה אחזתני – הייתי מזדעזע ומתעלף כשהייתי מדבר מרשעים שהם עוזבי תורתיך, והייתי מתפחד עליהם ואומר, אוי להם למה אינם יריאים. (נד) זמירות היו לי חקיך בבית מגורי – כלומר כשנכנסתי לחוקיך, למלכות שנדרת לי לחק, והייתי בבית מגוריי, אותם חוקיך היו לו לזמירות. הייתי מזמר על שבאתי לידי כך. וגם יש לי לפרש: הייתי מזמר בבית מגוריי על חוקיך ששמרתים. (נה) זכרתי בלילה שמך י״י ואשמרה תורתך – הרבה פעמים זכרתי שמך בלילה בשלוותי, והייתי מברך שמך על שהצלתני כשהייתי בצרה בלילה קודם לכן. ושמרתי תורתך, והבאתני לשלווה גדולה. (נו) זאת הייתה כי פיקודיך נצרתי – ואמרתי בלבי, זאת הטובה באה לי בשביל שנצרתי פיקודיך. (נז) חלקי י״י אמרתי לשמר דבריך – אז בצרת שאול הייתי אומר, הקב״ה הוא חלקי. כדי לשמר דבריך אמרתי כך: למה אעבור על דבריו, [הלא]⁠ז הוא יתן חלקי. (נח) חיליתי פניך בכל לב חנני כאמרתיך – הייתי מחלה בכל לבי ואומר, [אעשה]⁠ח כאשר אמרת עלי ולא אעשה רעה לשאול. (נט) חישבתי דרכי – אם הייתי מחשב ללכת [אליו]⁠ט לעשות רעה, מיד ואשובה רגלי אל עדותיך שלא ללכת, אלא הייתי מחשב י[עדו]⁠תיך. (ס) חשתי ולא התמהמהתי לשמר מצותיך – לא הייתי מעכב עצמי במחשבה [... ..הם],⁠יא חשתי כדי לשמר. (סא) חבלי רשעים עודוני – חבורת רשעים, כמו: ומצאת חבל נביאים (שמואל א י׳:ה׳), [...]⁠יב בלעז.⁠26 עודוני – לשון עוד והרבה,⁠27 כמו: ויבך על צאוריו עוד (בראשית מ״ו:כ״ט), והוא לשון ריבוי,⁠28 כלומר [...]⁠יג שחבורת רשעים היו מרבים עלי לעשות לי רעה. תורתך לא שכחתי – ולא רציתי לעשות להם רעה. (סב) חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך – כשהייתי בשלווה והצלתני מיסורי שאול, הייתי קם בחצות לילה להודות על יסורין שהוצאתני מהם בצדקך. (סג) חבר אני לכל אשר יראוך ולשמרי פיקודיך – אני מחבר עצמי לכל יריאיך. (סד) חסדך י״י מלאה הארץ – כמו כן, תעשה עמי חסד ולמדיני חקיך – כאשר פירשתי. חוקיך קורא מלכות, ופעמים חוקיך ממש. (סה) טוב עשית עם עבדך – בימי שאול. כדברך – כאשר דברת עלי. (סו) טוב טעם ודעת למדיני – טעם הוא דיבור, כמו: מטעם המלך (יונה ג׳:ז׳). דיבור טוב שדברת עלי, הקם גם עתה. ודעת למדיני כי במצותיך האמנתי – שהרי האמנתי לכל מה שציויתה עלי להיות נגיד על ישראל, אפילו כשהייתי בצרה בימי שאול, הייתי מאמין שיהיה עוד. (סז) טרם אענה אני שוגג – קודם שבאתי לידי עינוי,⁠29 שגגתי. ועתה אמרתך שמרתי – וחזרתי בתשובה, ולמה אסבול הצרות הללו. עניין אחר: טרם אענה – כלומר קודם, כמו בימי שאול, הייתי עונה לכל מה שאני סובל ייסורין בשביל שאני שוגג, הייתי תולה בשגגותי, אבל עתה למה אני סובל. והלא אמרתך שמרתי – על שאול ועל אנשיו. וזה פירוש עיקר. (סח) טוב אתה ומטיב – לכל. למדיני חוקיך – חק המלכות למדיני, להתנהג בו. (סט) טפלו עלי שקר זדים אני בכל לב אצור פיקודיך – נתחברו עלי30 דואג וחביריו אז בימי שאול ורצו להרגיני, ואני בכל לבי שמרתי ונצרתי פיקודיך שלא לחטא בהם. (ע) טפש כחלב לבבי אני תורתך שעשעתי – טפש – כמו: השמן לב העם הזה (ישעיהו ו׳:י׳), כלומר כל כך מלא חלב עד שנטפש, ואינו רוצה להבין.⁠31 ואני שעשעתי בתורתיך – מה שהוריתני להיות מלך, הייתי משתעשע באותה הוראה. (עא) טוב לי כי עִנִיתי – כי הייתי אומר אז, לטובה יבא לי זה העינוי שאתה מענה אותי בייסורין. למען אלמד חוקיך – אלמוד עתה היאך אתנהג במלכות, שהורו לי לחק. (עב) טוב לי תורת פיך – יותר יש לי טוב להמתין [ל]⁠תורת פיך ולסבול העינוי, משהייתי מרויח אלפי זהב וכסף. תורה – אְשְנְמְטְ בלעז. (עג) ידיך עשוני ויכוננוני – והלא ידיך עשוני. לפיכך הבינני דבר שציויתה עלי להיות נגיד, ואלמדה היאך אתנהג במצותיך שציויתה עלי. (עד) יריאיך יריאוני וישמחו – יריאיך יריאוני במלכות, וישמחו בי. לדברך ייחלתי – שהרי הם יודעים כי לדברך יחלתי. (עה) יד[... ... ... ... ... ... ... ... וכת׳: לא ישיא] אויב בו ובן עוולה לא יעננו (תהלים פ״ט:כ״ג).⁠32 וכת׳: חסדי לא אסיר מעמו (שמואל ב ז׳:ט״ו). (עז) יבואוני רחמיך ואחיה – שלא אהרג מאחית⁠[ופל]⁠טו וחביריו, כי תורתך שעשועי. (עח) יבושו זדים הללו כי שקר אתה מה שעותוני, שהרי לא עשיתי להם שום ר⁠[עה].⁠טז אני אשיח בפיקודיך – הם יבושו, ואני אשיח בפיקודיך כמה שפקדתני לנגיד. (עט) ואז ישובו לי יריאיו ויודע⁠[י]יז תורתך עדותיך – כשאשוב למלכות, ישובו גם הם אלי. (פ) יהי לבי תמים – כשאשוב, יהי רצון שיהיה לבי תמים. בחוקיך – במלכותך. למען לא אבוש – שלא יבוא לי בושת יותר. (פא) כלתה לישועתך [נפ]⁠שייח לדברך יחלתי – מה שדברת עלי, על אותו דבר אני מייחל ולאותו תוחלת כלתה נפשי.⁠33 כלתה – לשון חימו⁠[ד]⁠יט כמה: ותכל דוד לצאת [אל] אבשלום (שמואל ב י״ג:ל״ט). (פב) כלו עיני לאמרתך לאמר מתי יבא העת שתנחמני. (פג) כי הייתי כנאד בקי⁠[טור]כ – כנד שהוא תולה בעשן,⁠34 כך אני סובל ייסורין. וחוקיך לא שכחתי – אז בימי שאול. (פד) כמה ימי עבדך – כלומר כ⁠[מה]⁠כא יש לי לחיות, והלא לא אחיה לעולם וכיון שסופי מתי תעשה ברודפי משפט. (פה) שהרי כרו לי זדים הללו שי⁠[חות]כב שלא כדין. (פו) כל מצותיך אמונה – כל מה שציויתה עלי, אמונה – מאמין אני באותן מצות שיתקיימו אם [אמלך].⁠כג שקר רדפוני, לפיכך עזריני כדי לקיים מצותיך שציויתה עלי למלך. (פז) כמעט כלוני בארץ – בין בימי שאול [ובין]⁠כד עתה. (פז-פח) ואני לא עזבתי פיקודיך – אז. כחסדך חייני – עתה. (פח) ואשמרה עדות פיך – מלכות שהעדתה בפיך [על]⁠כה ידי נביאים, אשמור אותה עדות שלא לאבדה. (פט) לעולם י״י דברך נצב בשמים – כלומר כל מה [שהוא]⁠כו מדבר הוא מקיים, וזה אנו רואים בשמים שאמרת בדיבורך שיהיו, והנם קיימים לעולם. וב⁠[אמת] אני בטוח שגם מה שאמרת עלי יהיה מקויים. (צ) לדור ודור אמונתיך – כלומר אמונתך שהאמנתי [שאהיה]⁠כז מלך וזרעי אחרי, יהיה מקויים לדור. שהרי אני רואה שכוננת ארץ ותעמוד – והיא מקויימת ל⁠[ך],⁠כח כך כל דברי פיך יתקיימו. (פט) עניין אחר: לעולם דברך נצב י״י שאתה יושב בשמים,⁠35 וכל מה שאתה מדבר משם נצב לעולם, ויודע אני שאמונתך שנדרת לי יהיה לי לדור ודור. (צ) לפיכך תכונן ארץ ותעמוד – כלומר תחז⁠[ק]⁠כט המלכות, ובזה תכונן ארץ ותהיה מקויימת לעולם. כוננת – כמו: תכונן, והרבה פירשתי למעלה כזה והרב⁠[ה]⁠ל ראיות הבאתי. (צא) למשפטיך עמדו היום – על מלחמת יואב ואנשי אבשלום היה אומר. כלומר, הם עומדים ועושים מלחמה ויש לשפט ביניהם. ומשפט קורא מלחמה, כדכתיב ביפתח: ואתה עושה עמי רעה לה⁠[לחם]⁠לא בי ישפט י״י השופט היום (שופטים י״א:כ״ז). כך אמר דוד: למשפטיך עמדו היום. ותכונן ארץ בזה שינצחו אנש⁠[י שהם]⁠לב עבדיך, שהרי כל אנשיי עבדיך הם. (צב) לולי תורתיךלג שעשועי – כך קשים עלי אילו צרות [... ...]⁠לד כמו של שאול. ואז – בימי שאול, לולי תורתך שהייתי משתעשע בתורתך שהוריתני, אבדתי בע⁠[ניי]לה (צג) [לעולם]לו לא אשכח פיקודיך כי בם חייתני – כי לפי ששמרתי פיקודיך חייתני. (צד) לך אני – שלך אני, לכך ת⁠[ושיעני ...].⁠לז פיקודיך דרשתי – בימי שאול. (צה) לי קוו רשעים לאבדני – היו מקוים ומצפים כדי לאבדני. עדותיך [אתבונן]לח – הייתי מתבונן בעדותיך שהעדתה עלי. (צו) לכל תכלה ראיתי קץ – כלומר: לפיכך, לכל שיכול וש⁠[יכול שבאו]⁠לט עלי שרצו לשכל נפשי, ראיתי קץ ונוצלתי מכולם. תכלה – תרגום של שיכול,⁠מ דכתיב: לא ת⁠[היה] משכ⁠[לה]⁠מא (שמות כ״ג:כ״ו), ומתרגמינן: לא תהא מתכלא. וגם יש לפרש: לכל כיליון ראיתי קץ – כלומר: לפיכך ל⁠[כל ש... ...]⁠מב ציוי שציויתני להיות נגיד היא רחבה, והייתה מרחבת לי בכל צרה וצרה מאד. (צז) מה אהבתי תורתך – הרבה אני אוהב תורתך שהורתני, כל היום אני מדבר בה. (צח) מאיבי תחכמיני מצותיך – כלומר מלכותך שציויתה עלי, היא תחכמיני מאויבי, שיאמרו אויבי שוטים אנו שאנו מתלחמים עמו. אותי יתפשו בחכם שהרי מלכותך לעולם הוא לי – ויאמרו הוא חכם ששמר מצותיו של הקב״ה, והנה בא למלכות. (צט) מכל מלמדי השכלתי – מכל אותם שהיו לומדים אותי לטובה השכלתי להם, ולא רציתי לחטוא בשאול ואנשיו. לפי שעדותיך מעדותיך הייתי משיח ומדבר זה לא העיד עלי שאמלך. (ק) מזקינים אתבונן – הייתי מתבונן מזקינים שלא לעשות חטא, שהרי פיקודיך נצרתי. (קא) מכל אורח רע כליתי רגל – מנעתי36 רגלי מלכת בדרך רע כדי שאשמור כל דבריך. (קב) ממשפטיך לא סרתי – לא רציתי להסיר עצמי מן הייסורין בהריגת שאול. כי אתה הוריתני – דרך שאלך בה. (קג) מה נמלצו – יש מפרשים: לשון מתיקות.⁠37 ושמעתי: לשון מליץ,⁠38 כלומר: כמה מליצים לחכי, מדברים לחכי לעשות טובה. אמרתך – היא מתוקה מדבש לפי. (קד) מפיקודיך אתבונן – כשהיי⁠[תי]⁠מג מתבונן פיקודיך שפקדתני לנגדך, על כן שנאתי כל אורח שקר. (קה) נר לרגלי דברך – מה שדב⁠[רת]⁠מד עלי היה כנר לרגלי והיה מאיר לי בכל מקום שהייתי הולך, שהייתי בוטח בדיבורך שלא אכשל. (קו) נשבעתי ואקיימה – כדכתיב בשמואל: חי י״י או יומו יבא או ימות במלחמה (שמואל א כ״ו:י׳). הרי לך שהיה נשבע שלא להרג את שאול והייתי מקיים את השבועה, כדי לשמר משפטי צדקך – לקבל הייסו⁠[רין]⁠מה ולהמתין צדקך. (קז) נעניתי עד מאד – הרבה אני מעונה עתה,⁠39 חייני שלא יהרגיני אבשלום וסיעת⁠[ו].⁠מו כדבריך – שדברת: וכתותי מפניו צריו ומשנאיו אגוף (תהלים פ״ט:כ״ד). (קח) נדבות פי רצה נא י״י – מה שאני מתנדב לעשות נדבות ונדרים, רצה נא. ומשפטיך למדיני – למדיני לעשות משפטיך לישראל. ויש לפרש למדיני לסבול הייסורין, כאשר סבלתי בימי שאול. (קט) נפשי בכפי תמיד – שהרי הייתה נפשי בכ⁠[פי]⁠מז בימי שאול,⁠40 ואעפ״י כן תורתך לא שכחתי. (קי) נתנו רשעים פח לי – כמו דואג וחביריו, ולא תעיתי מ⁠[פקודיך].⁠מח (קיא) נחלתי עדותיך לעולם – לפיכך נחלתי מה שהעדתה עלי להיות מלך לעולם אני וזרעי. כי ששון ל⁠[בי]מט – ואותם עדותיך היו ששון ליבי. (קיב) נטיתי לעשות חוקיך לעולם עקב – עקב טובה שעשית עמי, כמ⁠[ו כן]⁠נ נטה לבי לעשות חוקיך לעולם. (קיג) סעפים שנאתי – אותם שהיו בעלי מחשבות41 [שנאתי].⁠נא (קיד) נבומגיני אתה, לפיכך לדבריך יחלתי – מה שדיברת עלי באותו דיבור יחלתי. (קטו) סורו ממני – יהי רצון, יהי רצון שיסורו ממני מריעים. ואצרה מצות אלהי – שאיני יכול לקיים עתה כל מצותיו. (קטז) לכך סמכיני באמרתך ואחיה – מפני אבשלום וסיעתו. ואל תביישיני מסיברי – שלא אתבייש מן השבר שיש לי עליך. (קיז) סעדני ואושעה ואשעה – לשון סיפור, ותרגום של ויספר: ואישתעי (אונקלוס בראשית כ״ד:ס״ו). ויש לומר כמו: ואל ישעו בדברי שקר (שמות ה׳:ט׳), שעה מעליו (איוב י״ד:ו׳).⁠42 (קיח) סלית כל שוגים – סילה כל אביריי (איכה א׳:ט״ו), והוא לשון דריכת המסילה,⁠43 כלומר דרכת עליהם, כמו: על המסילה. כי שקר תרמיתם – כל מרמה שלהם אינו אלא שקר. (קיט) סיגים השבת – ומי הם הסיגים, כל רישעי ארץ. (קכ) סמר מפחדך בשרי וממשפטיך יראתי – שהרבה קשים הם לסבול. (קכא) עשיתי משפט וצדק – כשהייתי מלך לאחר מיתת שאול, דכתיב: ויהי דוד עושה משפט וצדקה (שמואל ב ח׳:ט״ו). לפיכך אל תניחני לעשקי. (קכב) ערוב עבדך לטוב – תהיה לי ערב לטוב, תהיה לי ערב לטובה. ומה היא הטובה, שלא יעשקוני זדים. עניין אחר: ערוב – לשון וערבה לי״י מנחת יהודה (מלאכי ג׳:ד׳). אהיה ערב לפניך לטובה שלא יעשקוני זדים. (קכג) ולא מדת צדקך, שאמרת עלי בצדקתך שאהיה עוד מלך כבראשונה. (קכה) ואדעה עדותיך – מלכותך שהעדת עלי. (קכו) עת לעשות לי״י – עת היא כדי לעשות להקב״ה מה שיש לו לעשות באיבי, שהרי הפרו תורתיך. (קכז) על כן אהבתי מצותיך – על מה שאני רוצה שאתה עושה לאותם שהפרו תורתיך, על כן אהבתי מצוותיך. (קכח) וגם על כן כל פיקודי כל ישרתי – על כן ישרתי דרכי לכל פיקודיך וכל אורח שקר שנאתי. כל פיקודי כל – דרך המקרא לומר תיבה אחת או שתים ב׳ פעמים. כמו: נשאו נהרות י״י נשאו נהרות (תהלים צ״ג:ג׳), ימינך י״י נאדרי בכח ימינך י״י תרעץ אויב (שמות ט״ו:ו׳). (קכט) פלאות עדותיך – כלומר עדותיך גרמו לי שעשית פלאות וניסים, על כן נצרתה נפשי. (קל) פתח דברך יאיר – תחילת דיבורך שפתחתה עלי לדבר הוא יאיר לי, שהרי נדרת לי המלכות ולזרעי אחרי, ולא בשאול. וזו היא האורה שהארתה לי, שהרי אתה מבין פתיים כמוני ובעמי שהבנת אלינו. (קלא) פי פערתי – פתחתי פי, כמו: פערו עלי פיהם (איוב ט״ז:י׳).⁠44 ואשפה – כמו: עבד ישאף צל (איוב ז׳:ב׳). כי למצותיך יאבתי – כמו: לא יאבה י״י (דברים כ״ט:י״ט). בשביל של מצותיך רציתי לעשותם. (קלב) פתחתי פי לבקש ממך, פנה אלי וחנני כמשפט לאהבי שמך – כאשר דין עליך לעשות לאותן שהן אוהבי שמך, ואני אחד מהם. (קלג) פעמי הכן באמרתך – פעמי הכן, שלא אכשל ביד אויבי, באמרתך שאמרת על ידי נביאים. ואל תשלוט בי כל און – שלא ישלט בי כל פועלי און. (קלד) פדני מעשק אדם – שלא יעשקני אחיתופל וחביריו. (קלו) [פלגי] מים תרד עיני על לא שמרו תורתיך – בוכה אני על כך, שיורדים דמעות כפלגי מים. על {לא}נג שמרו תורתך – אילו הרשעים, ועושים לי רעה. (קלז) צדיק אתה י״י – על כל הבא עלי, וישר אתה על כל הבא עלי – [אלו]⁠נד ייסורין שבאו עלי. (קלח) ציויתה צדק עדותיך ואמונה מאד – אתה ציויתה בצדק ואמונה נה[שא]⁠מלוך. עדותיך – קורא פעמים מלכות ופעמים תורה. (קלט) ועל זה צמתתני קנאתי כי שכחו דברי צרי – [מה]⁠נו שדברת עלי שכחו, וגרשוני מן המלכות. (קמ) צרופה אמרתך מאד – ויודע אני שת⁠[ת]⁠קיים. (קמא) צעיר אנ⁠{כ}⁠י ונבזה, ואעפ״י כן פיקודיך לא שכחתי. (קמב) צדקתך היא לעולם – צדקתך שדברת עלי לעולם. שנאמר: [וכסאו]⁠נז כשמש נגדי כירח יכון לעולם (תהלים פ״ט:ל״ז-ל״ח), ותורתך אמת. (קמג) צר ומצוק מצאוני – אעפ״י שצר ומצוק מצאוני, מצותיך הם שעשועי. (קמד) צדק עדותיך לעולם הבינני ואחיה – כלומר הבינני עוד צדק עדותיך, נח[ש]⁠העדתה לי שיהיו לעולם, ואז אדע שאחיה מאילו הצרות. (קמה) קראתי בכל לב – בכל לב אני קוראנט ואומר, ענני י״י שהרי חוקיך אצרה. (קמז) קדמתי בנשף – בעוד לילה אני מקדים לשוע, ואומר כך: לדבריך [י]⁠יִחַלְתִי. (קמח) קדמו עיניך – כפל מילה. (קנ) קרבו רודפי זימה – עלי, כגון אחיתופל וחביריו. (קנא) קרוב אתה – וכל מה שציויתה עלי, הכל אמת. (קנב) קדם ידעתי – קֹדֵם שידעתי ממלכותיך, ולא שמתי לבי. לכך יסדת לי המלכות לעולם. (קנה) רחוק מרשעים ישועה – כלומר מרשעים, תהיה רחוק מלהושיעם. (קנו) אבל עלי, רבים רחמיך. (קנז) אעפ״י שהיו רבים רודפיי ושריי, מעדותיך לא נטיתי. (קנח) ראיתי בוגדים – אם הייתי רואה באנשי בוגדים שהיו רוצים לבגוד, הייתי מתקוטט עמהם על אשר אמרתך לא שמרו. (קס) ראש דברך אמת – מה שדברת עלי בתחילה על יד שמואל היה אמת, שהרי המלכתני אחרי שאול, וכן תעשה עוד שיהיה לעולם.⁠45 בעבור כל משפטי צדקך – שעשיתי בהיותי מלך. דכתיב: ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו (שמואל ב ח׳:ט״ו).⁠46 (קסא) שרים רדפוני חנם ומדברך – שדברת לא תרצח (שמות כ׳:י״ב).⁠47 פחד לבי – ולא רציתי לעשות להם רעה. (קסב) שש אנכי – מה הייתי שמח לעשות אמרתך, כמו שהייתי מוצא שלל רב. (קסד) שבע ביום היללתיך – הרבה פעמים היללתיך. על משפטי צדקך – על ייסורין שהיו באים עלי, וצדקך היה לי מיד שהייתה עושה לי צדקה להצילני מצרה זו. היה כמה פעמים ביום, ולאו דווקא נקט שבע, כי שבע יפול צדיק וקם (משלי כ״ד:ט״ז), ופירושו: כמה פעמים ופעמים שהצדיק יפל וקם.⁠48 (קסה) שלום רב לאהבי תורתך – אני ואנשיי. ואין למו מכשול – במלחמה זו שהם נלחמים עם אבשלום ואנשיו. (קסו) שברתי – קיויתי.⁠49 (קסז) שמרה נפשי – הרבה שמרתי ואהבתי עדותיך. (קסח) כי כל דרכי נגדך – אתה יודע כל דרכי.⁠50 (קסט) תקרב רנתי לפניך – רינה זו לשון קומי רני בלילה (איכה ב׳:י״ט). כדברך הבינני – כמה שדברת עלי. (קעא) תבענה שפתי – לשון יום ליום אומר (תהלים י״ט:ג׳).⁠51 (קעב) תען לשוני אמרתך – כמו: ותען להם מרים (שמות ט״ו:כ״א), וכמו: אשר יענו לו במחולות (שמואל א כ״ט:ה׳), ולשון שירה הוא.⁠52 וכן: אומר אמרתך שאמרת עלי מקויימת היא. כי כל מצותיך – שציויתה עלי למלך, צדק עשית עמי. (קעה) תחי נפשי – מצרה זו ותהללך. ומשפטיך – שסבלתי יעזרוני. (קעו) תעיתי כשה אובד בקש עבדך – ותחזיריני למלכות. כי מצותיך לא שכחתי – מלשמור. סליק פירוש של תמני אלפי.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
1 הפירוש מרחיב בפסוק ט״ז ושם משיג על הצעת הרקע למזמור המופיעה בפירוש המיוחס לרשב״ם.
2 השוו רש״י תהלים קמ״ד:י׳ שה׳ הציל את שאול מליהרג ואת דוד מלהרוג.
3 השווה לשון רש״י בראשית מ״ג:ג׳: ״העד העד – לשון התראה, שסתם התראה מתרה בו בפני עדים״.
4 השוו רש״י בראשית ל״ז:י״א: ״היה ממתין מצפה מתי יבא״.
5 פירוש זה מנוגד לפירוש רש״י שהסביר את ״אַף״ כאף על פי שלא פעלו עוולה.
6 בדומה לרש״י ומיוחס לרשב״ם, ובניגוד לר״י קרא מלכים ב׳ ה׳:ג׳ המפרש גם את פסוקנו: ״כמו: אחלי יכונו דרכי (תהלים קי״ט:ה׳), שפתרונו אשריני אם יכונו דרכיי, אף כאן אשרי אדוני״.
7 השוו הפירוש למעלה קי״ט:ב׳.
8 בדומה למיוחס לרשב״ם, אך הוא מסביר שדוד מבקש מה׳ להסיר חליו כדי שהוא יוכל ללמוד את מצוות ה׳, שלא כמו פירושנו שדוד מבקש מה׳ לשמור עליו שלא יגיע למצב בו יהרוג את שאול ויעבור על מצוות ה׳.
9 השוו ר״י קרא תהלים ב׳:ז׳-ח׳: ״כאלו אומר: אספרה משפט המלוכה שנתן לי הקב״ה כשהמליכני״.
10 בדומה במיוחס לרשב״ם.
11 בדומה ברש״י ובמיוחס לרשב״ם. ר״י קרא באיכה גם פירש מלשון שבירה אך לא הביא את פסוקנו.
12 השוו רש״י ור״י קרא על יהושע ה׳:ט׳ שהסבירו מלשון הסירותי והביאו את פסוקנו.
13 בניגוד לרש״י ומיוחס לרשב״ם שהשרים דיברו בדוד שהיה עוסק בתורה.
14 בניגוד לרש״י שפירש מלשון לעסוק ועקבי מפירושו על פסוק ט״ז.
15 בניגוד למיוחס לרשב״ם שפירש שהיה חולה.
16 בדומה ברש״י.
17 בדומה ברש״י ובמיוחס לרשב״ם.
18 בדומה במיוחס לרשב״ם.
19 השוו הפירוש למעלה קי״ט:ב׳.
20 בדומה במיוחס לרשב״ם.
21 בדומה ברש״י ובמיוחס לרשב״ם.
22 בדומה ברש״י.
23 בניגוד לרש״י שמפרש חוק כתלמוד.
24 בדומה ברש״י.
25 בדומה במיוחס לרשב״ם.
26 בדומה ברש״י ובמיוחס לרשב״ם. השוו ר״י קרא שמואל א י׳:ה׳: ״חבורה של נביאים״.
27 בדומה בפירוש השני ברש״י, אך בניגוד לפירוש הראשון שפירוש המילה שלל ולפירוש המיוחס לרשב״ם מלשון ועד.
28 השוו רש״י ומיוחס לרשב״ם שם.
29 בניגוד לרש״י שפירש מלשון שונה והוגה, ומיוחס לרשב״ם שפירש מלשון עוני וייסורים.
30 בדומה ברש״י.
31 בדומה במיוחס לרשב״ם.
32 השוו הפירוש על קי״ט:כ״ה.
33 בדומה במיוחס לרשב״ם שפירש מלשון חמדה.
34 בדומה ברש״י.
35 בדומה ברש״י.
36 בדומה ברש״י.
37 בדומה ברש״י.
38 בדומה במיוחס לרשב״ם, אך הוא שילב בין שני הפירושים.
39 בניגוד לרש״י שבפירושו הראשון פירש מלשון עני ושפל.
40 בדומה במיוחס לרשב״ם שגם מסביר כאן איך מדובר בימי שאול.
41 בדומה ברש״י ובמיוחס לרשב״ם.
42 שני הפירושים נמצאים ברש״י אך בסדר ההפוך, ואפשר שהוא שאב גם מרש״י שמות ה׳:ט׳: ״ואל יהגו וידברו תמיד בדברי רוח לאמר נלכ׳ נזבח׳. ודומ׳ לו ואשעה בחקיך תמיד (תהלים קי״ט:קי״ז), למשל ולשנינה (דברים כ״ח:ל״ז), ולשועין, ויספר (בראשית כ״ד:ס״ו), ואישתעי״. המיוחס לרשב״ם כאן רק כותב ״כ׳ ואשעה״.
43 בדומה ברש״י ובמיוחס לרשב״ם.
44 השוו רש״י שם.
45 בניגוד לרש״י שהסביר על עשרת הדברות.
46 השוו הפירוש על קי״ט:קכ״א.
47 השוו הפירוש למעלה קי״ט:ב׳,ל״א.
48 בדומה במיוחס לרשב״ם אך הם מביאים ראיות שונות. הוא מתנגד כאן לפירוש רש״י שמדובר דווקא במספר שבע.
49 בדומה ברש״י.
50 זהה לרש״י.
51 ראה קמ״ה:ז׳ שם הוא מביא את אותה הוכחה. בדומה ברש״י שמסביר גם שמדובר בדיבור, ובניגוד למיוחס לרשב״ם שמסביר מלשון מעיין נובע.
52 בדומה במיוחס לרשב״ם ששניהם מצטטים את שמות ט״ו:כ״א. רש״י כאן מסביר מ״לשון קול רם״ לעומת פירושנו שהוא ״לשון שירה״.
א שורה זו קטועה והשחזור על פי ההקשר.
ב המלים בסוגריים המרובעים הושלמו בגיליון, ואולי הושמטו ע״י הדומות.
ג בכ״י נוסף כאן: היו.
ד נקטעה כאן שורה בכתב היד ולא הצלחנו לשחזרה.
ה בכ״י: והצלתי.
ו יש כאן מספר מלים קטועות בכתב היד שקשה לשחזרן.
ז המלה מחוקה בכתב היד והושלמה על פי ההקשר.
ח המלה מחוקה בכתב היד והושלמה על פי ההקשר.
ט המלה מחוקה בכתב היד והושלמה על פי ההקשר.
י חלק מן המלה מחוקה בכתב היד והושלם על פי ההקשר.
יא הכתב יד מטושטש כאן וקשה לשחזר את המלים.
יב המלה בלעז מחוקה בכתב היד וקשה לשחזרה.
יג יש כאן מלה מטושטשת בכתב היד.
יד כתב היד קטוע כאן וחסרה שורה שקשה לשחזרה.
טו סוף המלה קטוע בכתב היד.
טז סוף המלה קטוע בכתב היד.
יז סוף המלה קטוע בכתב היד.
יח המלה מטושטשת בכתב היד.
יט האות האחרונה קטועה בכתב היד.
כ סוף המלה קטוע בכתב היד.
כא סוף המלה קטוע בכתב היד.
כב סוף המלה קטוע בכתב היד.
כג המלה קטועה בכתב היד והשחזור על פי ההקשר.
כד המלה קטועה בכתב היד.
כה המלה קטועה בכתב היד.
כו המלה קטועה בכתב היד.
כז המלה קטועה בכתב היד.
כח סוף המלה קטוע בכתב היד.
כט סוף המלה קטוע בכתב היד.
ל סוף המלה קטוע בכתב היד.
לא סוף המלה קטוע בכתב היד.
לב כתב היד מטושטש וקטוע כאן.
לג כן בכ״י. בנוסחאות שלנו: תורתך.
לד כתב היד מטושטש וקטוע כאן.
לה כתב היד מטושטש וקטוע כאן.
לו כתב היד מטושטש וקטוע כאן.
לז כתב היד מטושטש וקטוע כאן.
לח כתב היד מטושטש וקטוע כאן.
לט כתב היד מטושטש וקטוע כאן.
מ כך צ״ל. בכ״י: שיצול.
מא כתב היד מטושטש וקטוע כאן.
מב כתב היד מטושטש וקטוע כאן.
מג כתב היד קטוע כאן.
מד כתב היד קטוע כאן.
מה כתב היד קטוע כאן.
מו כתב היד קטוע כאן.
מז כתב היד קטוע כאן.
מח כתב היד קטוע כאן.
מט כתב היד קטוע כאן.
נ כתב היד קטוע כאן.
נא כתב היד קטוע כאן.
נב אפשר שכתב היד קטוע כאן וחסרה שורה שלמה, אך קשה לדעת.
נג המלה הושמטה בטעות בכתב היד.
נד כתב היד מטושטש כאן.
נה כתב היד מטושטש כאן.
נו כתב היד מטושטש כאן.
נז כתב היד מטושטש כאן.
נח כתב היד מטושטש כאן.
נט האות ק׳ במלה זו אינה כצורתה השכיחה בכתב היד, וצ״ע.
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144