×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
יהושע ט׳תנ״ך
א֣
אָ
(א) וַיְהִ֣י כִשְׁמֹ֣עַ כׇּֽל⁠־הַמְּלָכִ֡ים אֲשֶׁר֩ בְּעֵ֨בֶר הַיַּרְדֵּ֜ן בָּהָ֣ר וּבַשְּׁפֵלָ֗ה וּבְכֹל֙ ח֚וֹף הַיָּ֣ם הַגָּד֔וֹל אֶל⁠־מ֖וּל הַלְּבָנ֑וֹן הַֽחִתִּי֙ וְהָ֣אֱמֹרִ֔י הַֽכְּנַעֲנִי֙ הַפְּרִזִּ֔י הַחִוִּ֖י וְהַיְבוּסִֽי׃ (ב) וַיִּֽתְקַבְּצ֣וּ יַחְדָּ֔ו לְהִלָּחֵ֥ם עִם⁠־יְהוֹשֻׁ֖עַ וְעִם⁠־יִשְׂרָאֵ֑ל פֶּ֖ה אֶחָֽד׃ (ג)  וְיֹשְׁבֵ֨י גִבְע֜וֹן שָׁמְע֗וּ אֵת֩ אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֧ה יְהוֹשֻׁ֛עַ לִירִיח֖וֹ וְלָעָֽי׃ (ד) וַיַּֽעֲשׂ֤וּ גַם⁠־הֵ֙מָּה֙ בְּעׇרְמָ֔ה וַיֵּלְכ֖וּ וַיִּצְטַיָּ֑רוּ וַיִּקְח֞וּ שַׂקִּ֤ים בָּלִים֙ לַחֲמ֣וֹרֵיהֶ֔ם וְנֹאד֥וֹת יַ֙יִן֙ בָּלִ֔ים וּמְבֻקָּעִ֖ים וּמְצֹרָרִֽים׃ (ה) וּנְעָל֨וֹת בָּל֤וֹת וּמְטֻלָּאוֹת֙ בְּרַגְלֵיהֶ֔ם וּשְׂלָמ֥וֹת בָּל֖וֹת עֲלֵיהֶ֑ם וְכֹל֙ לֶ֣חֶם צֵידָ֔ם יָבֵ֖שׁ הָיָ֥ה נִקֻּדִֽים׃ (ו) וַיֵּלְכ֧וּ אֶל⁠־יְהוֹשֻׁ֛עַ אֶל⁠־הַֽמַּחֲנֶ֖ה הַגִּלְגָּ֑ל וַיֹּאמְר֨וּ אֵלָ֜יו וְאֶל⁠־אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֗ל מֵאֶ֤רֶץ רְחוֹקָה֙ בָּ֔אנוּ וְעַתָּ֖ה כִּרְתוּ⁠־לָ֥נוּ בְרִֽית׃ (ז) [וַיֹּ֥אמֶר] (ויאמרו) אִֽישׁ⁠־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל⁠־הַחִוִּ֑י אוּלַ֗י בְּקִרְבִּי֙ אַתָּ֣ה יוֹשֵׁ֔ב וְאֵ֖יךְ (אכרות) [אֶֽכְרׇת⁠־]לְךָ֥ בְרִֽית׃ (ח) וַיֹּאמְר֥וּ אֶל⁠־יְהוֹשֻׁ֖עַ עֲבָדֶ֣יךָֽ אֲנָ֑חְנוּ וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵיהֶ֧ם יְהוֹשֻׁ֛עַ מִ֥י אַתֶּ֖ם וּמֵאַ֥יִן תָּבֹֽאוּ׃ (ט) וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָ֗יו מֵאֶ֨רֶץ רְחוֹקָ֤ה מְאֹד֙ בָּ֣אוּ עֲבָדֶ֔יךָ לְשֵׁ֖ם יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ כִּי⁠־שָׁמַ֣עְנוּ שׇׁמְע֔וֹ וְאֵ֛ת כׇּל⁠־אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה בְּמִצְרָֽיִם׃ (י) וְאֵ֣ת׀ כׇּל⁠־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֗ה לִשְׁנֵי֙ מַלְכֵ֣י הָאֱמֹרִ֔י אֲשֶׁ֖ר בְּעֵ֣בֶר הַיַּרְדֵּ֑ן לְסִיחוֹן֙ מֶ֣לֶךְ חֶשְׁבּ֔וֹן וּלְע֥וֹג מֶלֶךְ⁠־הַבָּשָׁ֖ן אֲשֶׁ֥ר בְּעַשְׁתָּרֽוֹת׃ (יא) וַיֹּאמְר֣וּ אֵלֵ֡ינוּ זְֽקֵינֵ֩ינוּ֩ וְכׇל⁠־יֹשְׁבֵ֨י אַרְצֵ֜נוּ לֵאמֹ֗ר קְח֨וּ בְיֶדְכֶ֤ם צֵידָה֙ לַדֶּ֔רֶךְ וּלְכ֖וּ לִקְרָאתָ֑ם וַאֲמַרְתֶּ֤ם אֲלֵיהֶם֙ עַבְדֵיכֶ֣ם אֲנַ֔חְנוּ וְעַתָּ֖ה כִּרְתוּ⁠־לָ֥נוּ בְרִֽית׃ (יב) זֶ֣ה׀ לַחְמֵ֗נוּ חָ֞ם הִצְטַיַּ֤דְנוּ אֹתוֹ֙ מִבָּ֣תֵּ֔ינוּ בְּי֥וֹם צֵאתֵ֖נוּ לָלֶ֣כֶת אֲלֵיכֶ֑ם וְעַתָּה֙ הִנֵּ֣ה יָבֵ֔שׁ וְהָיָ֖ה נִקֻּדִֽים׃ (יג) וְאֵ֨לֶּה נֹאד֤וֹת הַיַּ֙יִן֙ אֲשֶׁ֣ר מִלֵּ֣אנוּ חֲדָשִׁ֔ים וְהִנֵּ֖ה הִתְבַּקָּ֑עוּ וְאֵ֤לֶּה שַׂלְמוֹתֵ֙ינוּ֙ וּנְעָלֵ֔ינוּ בָּל֕וּ מֵרֹ֥ב הַדֶּ֖רֶךְ מְאֹֽד׃ (יד) וַיִּקְח֥וּ הָאֲנָשִׁ֖ים מִצֵּידָ֑ם וְאֶת⁠־פִּ֥י יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה לֹ֥א שָׁאָֽלוּ׃ (טו) וַיַּ֨עַשׂ לָהֶ֤ם יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ שָׁל֔וֹם וַיִּכְרֹ֥ת לָהֶ֛ם בְּרִ֖ית לְחַיּוֹתָ֑ם וַיִּשָּׁבְע֣וּ לָהֶ֔ם נְשִׂיאֵ֖י הָעֵדָֽה׃ (טז) וַיְהִ֗י מִקְצֵה֙ שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֔ים אַחֲרֵ֕י אֲשֶׁר⁠־כָּרְת֥וּ לָהֶ֖ם בְּרִ֑ית וַֽיִּשְׁמְע֗וּ כִּֽי⁠־קְרֹבִ֥ים הֵם֙ אֵלָ֔יו וּבְקִרְבּ֖וֹ הֵ֥ם יֹשְׁבִֽים׃ (יז) וַיִּסְע֣וּ בְנֵי⁠־יִשְׂרָאֵ֗ל וַיָּבֹ֛אוּ אֶל⁠־עָרֵיהֶ֖ם בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֑י וְעָֽרֵיהֶם֙ גִּבְע֣וֹן וְהַכְּפִירָ֔ה וּבְאֵר֖וֹת וְקִרְיַ֥ת יְעָרִֽים׃ (יח) וְלֹ֤א הִכּוּם֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כִּֽי⁠־נִשְׁבְּע֤וּ לָהֶם֙ נְשִׂיאֵ֣י הָעֵדָ֔ה בַּֽיהֹוָ֖הי⁠־⁠הֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּלֹּ֥נוּ כׇל⁠־הָעֵדָ֖ה עַל⁠־הַנְּשִׂיאִֽים׃ (יט) וַיֹּאמְר֤וּ כׇל⁠־הַנְּשִׂיאִים֙ אֶל⁠־כׇּל⁠־הָ֣עֵדָ֔ה אֲנַ֙חְנוּ֙ נִשְׁבַּ֣עְנוּ לָהֶ֔ם בַּיהֹוָ֖הי⁠־⁠הֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְעַתָּ֕ה לֹ֥א נוּכַ֖ל לִנְגֹּ֥עַ בָּהֶֽם׃ (כ) זֹ֛את נַעֲשֶׂ֥ה לָהֶ֖ם וְהַחֲיֵ֣ה אוֹתָ֑ם וְלֹֽא⁠־יִֽהְיֶ֤ה עָלֵ֙ינוּ֙ קֶ֔צֶף עַל⁠־הַשְּׁבוּעָ֖ה אֲשֶׁר⁠־נִשְׁבַּ֥עְנוּ לָהֶֽם׃ (כא) וַיֹּאמְר֧וּ אֲלֵיהֶ֛ם הַנְּשִׂיאִ֖ים יִֽחְי֑וּ וַ֠יִּֽהְי֠וּ חֹטְבֵ֨י עֵצִ֤ים וְשֹׁאֲבֵי⁠־מַ֙יִם֙ לְכׇל⁠־הָ֣עֵדָ֔ה כַּאֲשֶׁ֛ר דִּבְּר֥וּ לָהֶ֖ם הַנְּשִׂיאִֽים׃ (כב) וַיִּקְרָ֤א לָהֶם֙ יְהוֹשֻׁ֔עַ וַיְדַבֵּ֥ר אֲלֵיהֶ֖ם לֵאמֹ֑ר לָ֩מָּה֩ רִמִּיתֶ֨ם אֹתָ֜נוּ לֵאמֹ֗ר רְחוֹקִ֨ים אֲנַ֤חְנוּ מִכֶּם֙ מְאֹ֔ד וְאַתֶּ֖ם בְּקִרְבֵּ֥נוּ יֹשְׁבִֽים׃ (כג) וְעַתָּ֖ה אֲרוּרִ֣ים אַתֶּ֑ם וְלֹא⁠־יִכָּרֵ֨ת מִכֶּ֜ם עֶ֗בֶד וְחֹטְבֵ֥י עֵצִ֛ים וְשֹׁ֥אֲבֵי מַ֖יִםא לְבֵ֥ית אֱלֹהָֽי׃ (כד) וַיַּעֲנ֨וּ אֶת⁠־יְהוֹשֻׁ֜עַ וַיֹּאמְר֗וּ כִּי֩ הֻגֵּ֨ד הֻגַּ֤ד לַעֲבָדֶ֙יךָ֙ אֵת֩ אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֜ה יְהֹוָ֤היְ⁠־⁠הֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ אֶת⁠־מֹשֶׁ֣ה עַבְדּ֔וֹ לָתֵ֤ת לָכֶם֙ אֶת⁠־כׇּל⁠־הָאָ֔רֶץ וּלְהַשְׁמִ֛יד אֶת⁠־כׇּל⁠־יֹשְׁבֵ֥י הָאָ֖רֶץ מִפְּנֵיכֶ֑ם וַנִּירָ֨א מְאֹ֤ד לְנַפְשֹׁתֵ֙ינוּ֙ מִפְּנֵיכֶ֔ם וַֽנַּעֲשֵׂ֖ה אֶת⁠־הַדָּבָ֥ר הַזֶּֽה׃ (כה) וְעַתָּ֖ה הִנְנ֣וּ בְיָדֶ֑ךָ כַּטּ֨וֹב וְכַיָּשָׁ֧ר בְּעֵינֶ֛יךָ לַעֲשׂ֥וֹת לָ֖נוּ עֲשֵֽׂה׃ (כו) וַיַּ֥עַשׂ לָהֶ֖ם כֵּ֑ן וַיַּצֵּ֥ל אוֹתָ֛ם מִיַּ֥ד בְּנֵֽי⁠־יִשְׂרָאֵ֖ל וְלֹ֥א הֲרָגֽוּם׃ (כז) וַיִּתְּנֵ֨ם יְהוֹשֻׁ֜עַ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא חֹטְבֵ֥י עֵצִ֛ים וְשֹׁ֥אֲבֵי מַ֖יִם לָֽעֵדָ֑ה וּלְמִזְבַּ֤ח יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ עַד⁠־הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה אֶל⁠־הַמָּק֖וֹם אֲשֶׁ֥ר יִבְחָֽר׃נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א וְשֹׁ֥אֲבֵי מַ֖יִם =א,ל (מרכא וטפחא) וכן אצל ברויאר ומג״ה, וברור בכתר שאין מקף.
• מ״מ=וְשֹֽׁאֲבֵי⁠־מַ֖יִם (!) וכן ב-BHS.
• סימנים=וְשֹׁ֥אֲבֵי⁠־מַ֖יִם (!)
E/ע
הערותNotes
(הקדמה) פרשה עשירית בענין הגבעונים מה ששאלו ומה שעשו אליהם. תחלתה ויהי כשמוע כל המלכים וגו׳, עד אז ידבר יהושע וגו׳. והנה שאלתי בפרשה הזאת שש שאלות: השאלה הראשונה למה עשו הגבעונים אותה הערמה להשלים עם ישראל? והנה היה להם לומר האמת שהם יושבי גבעון ויהושע היה משלים עמהם, וכבר צותה התורה (דברים כ׳ י׳) כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום, והצווי הזה כולל כפי מה שהסכימו חז״ל (סוטה ל״ה) והוא האמת, גם לשבעת העממים, ואם לשלום יענו יהיו למס וישבו בארצם ובלבד שיכריתו ע״ז מביניהם וישמרו שאר מצות בני נח, וההפרש אשר בין שבעת העממים לשאר האומות אינו כי אם כשלא ירצו להשלים, שבשאר האומות יהרגו כל זכר ויחיו הנשים והטף, ובעממים כשלא ישלימו וילחמו צותה תורה (שם כ׳ ט״ו) לא תחיה כל נשמה, אבל אם הם רוצים להשלים אלו ואלו היה ישראל מחויב להשלים עמהם. וכבר כתבו חז״ל (ד״ר סוף פר׳ שופטים רצ״ו ע״ג) שלשה כתבים שלח יהושע קודם כניסתם לארץ, כתב ראשון שלח מי שירצה להשלים ישלים, אחר כך שלח כתב אחר מי שירצה להלחם ילחם, אחר כך שלח כתב שלישי מי שירצה לפנות יפנה, ואמרו הם ז״ל שהכנעני פנה והלך לאפריקה, ומפני זה נקראת הארץ על שמו וזכה לארץ טובה אפריקה. הנה התבאר שהיו ישראל מחוייבים לשאול ולתת שלום לרוצה להשלים, ואם כן יקשה למה באו הגבעונים במצור ובמצוק כזה? כי היה השלום מוכן להנתן אליהם בלי ספק: השאלה השנית איך בנ״י אמרו אולי אתה יושב בקרבי ואיך אכרות לך ברית? הנה עם היותו יושב בקרבו היה מחוייב לשאול לו שלום ולהשלים עמהם אם ירצו להשלים, וא״כ איך בהיותם שואלים השלום היו מונעין אותו מהם? ומה הטענה בהיותם יושבים בקרבם כי שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה׳? השאלה השלישית אם היה שישראל ספקו בדבר והיה להם בזה טענה, למה יהושע השלים עמהם? ואיך האמין בדברי הגבעונים שאמרו מארץ רחוקה באנו? וכל שכן בהיות שהעם היה מספק בזה ואומרים אולי בקרבי אתה יושב, מבלי שיתנו הגבעונים מופת ולא ראיה בשהם מארץ רחוקה, ומה הועיל יהושע באותו שלום אם היו מדרך רחוקה? ומה התועלת בשלומם וטובתם? השאלה הרביעית למה הגבעונים (כאשר זכרו נפלאות השם ומה שעשה במצרים ולסיחון ולעוג) לא זכרו גם כן העברת הירדן וענין יריחו והעי שהיו הקרובים אליהם? והמה היו היותר מפחידים אותם, כמו שאמר ויראו יושבי גבעון אשר עשה יהושע ליריחו ולעי: השאלה החמשית אם היה שהתלוננו העדה על הנשיאים על השבועה אשר נשבעו בגבעונים, מה היתה אם כן תשובתם אנחנו נשבענו להם בה׳ אלהי ישראל ועתה לא נוכל לנגוע בהם? והוא היה מקום המחלוקת למה עשו כזאת על לא סבה ותועלת? ועוד למה לא התלוננו גם כן מיהושע שנתן הברית והוא היה העקר? השאלה הששית בייתור הפסוקים ובלתי סדור הנמצא בהם, וזה שאחר מאמר הנשיאים אנחנו נשבענו וגו׳, ועתה לא נוכל לנגוע בהם וגו׳, אמרו עוד זאת נעשה להם והחיה אותם וגו׳, וזה המאמר הוא כפל מה שכבר נאמר, וגם מה שאמר אחר זה ויאמרו להם הנשיאים יחיו ויהיו חוטבי עצים וגו׳, והנה החיות כבר אמרוהו, ואם אותם הנשיאים הם היו המדברים, למה זכר פעם אחרת ויאמרו הנשיאים? אחר שהדבור הראשון הקודם מהם היה גם כן: והנני מפרש הפסוקים באופן שיותרו השאלות כלם: (א-ב) ויהי כשמוע כל המלכים וגו׳ ויתקבצו יחדיו וגו׳. הנה אמר ויהי כשמוע כל המלכים ולא אמר מה הוא אשר שמעו, ואמנם ביושבי גבעון שסמך אליו אמר ויושבי גבעון שמעו את אשר עשה יהושע ליריחו ולעי שזהו אשר שמעו, לפי שהמלכים שמעו מה שזכר למעלה מהמזבח אשר בנה יהושע וכתב שם את דברי התורה, ואמרו הלא באמת זהו פועל המלכים ההולכים לכבוש ארצות לא להם קראו בשמותם עלי אדמות בבואם אליהם, וכיון שכן הוא ושיהושע עושה פועל יורה על שיכבוש את כל הארץ, אין ראוי שנעשה ככל אשר אנחנו עושים להלחם עמו מלך מלך לבדו והוא ישמידם. אבל נתקבץ להיות כלם באגודה אחת להלחם עם יהושע ועם ישראל, והוא ממה שיורה שהיה קבוצם לעשות אהבה ואחוה לשיבאו כלם לעזור לכל אחד מהם בבוא עליו צרה וצוקה ובבוא ישראל עליו, והנה זכר שהיה מכללם החוי ויושבי גבעון היו מהחוי כמו שאבאר: (ג) ויושבי גבעון שמעו וגו׳. הנה לא נזכר בזה הספור דבר ממלך גבעון, ולא נתבאר אם היה מלך בקרבו אם לא, אבל לפי שאמר למעלה ויהי כשמוע כל המלכים, ואחד מהם שזכר הוא החוי שהיה בגבעון ואם כן מלך היה בו, וכפי זה הדעת נאמר שיחס הכתוב הדבר הזה שעשו ליושבי גבעון ולא למלכם, לפי שעם היותו מכלל המלכים באותה עצה ללחום עם יהושע, יושבי ארצו שמעו מה שבא על יריחו ועל העי, וכמו שהוא עשה להנצל באופן אחד, ככה עשו גם המה בערמה באופן אחר כדי להנצל מידי בני ישראל ולהשלים עמהם, ולא חששו למלכם כי אם לעצמם ולבתיהם ולכן אמר אשר עשה ליריחו ולעי ולא אמר למלכם, כי היתה זאת עצת יושבי הארץ להמרות במלכם ולהמליך בתוכם את בן טבאל ולהשלים עם יהושע ולעבדו, ולצאת מידי מלכם כיון שלא יוכל להושיעם, וזה פירוש ויעשו גם המה בערמה, שיהיה הרבוי למלכם שנתחבר עם המלכים בעצה אחת, ויושבי הארץ נתחברו עם יהושע באופן אחר. ואם נאמר שהחוי הנזכר למעלה הוא יושבי הארץ ולא היה להם מלך, אחשוב בפי׳ הפסוקים שהחוי יושבי גבעון היו עם אותם המלכים הנזכרים בקבוץ שעשו להלחם ביהושע, ועם היותם באותה עצה הנה מצד אחר הערימו להשלים עם בני ישראל, וזה ויעשו גם המה בערמה, ר״ל ויעשו המה מלבד מה שעשו בקבוץ המלכים גם כן עשו בערמה עם ישראל, וחז״ל (עיין בפי׳ הרד״ק) דרשו גם המה לרבות בני יעקב שדברו במרמה ליושבי שכם שהיו אלה החוי, ומפני זה עשו גם המה לישראל בערמה. והנה רד״ק ורלב״ג ז״ל פירשו הפסוק באופנים אחרים, וכל דרך איש ישר בעיניו. (ד) וזכר שהגבעונים נצטידו, שר״ל לקחו צידה כתרגום יונתן בן עוזיאל, או שעשו עצמם מלאכים וצירים נאמנים לשולחיהם כדברי המפרשים, ולקחו שקים וכלים ומזונות ומלבושים ישנים כדרך הבאים מארץ רחוקה ובאו אל יהושע, ולא רצו לדבר אליו בייחוד כי אם אליו ולכל איש ישראל בהיותם נקבצים לאמר. (ו) מארץ רחוקה באנו ועתה כרתו לנו ברית. (ז) ואיש ישראל, ר״ל ההמון לא היה רוצה לכרות להם ברית מיראת פן יהיו מהיושבים בקרבם, ואז הגבעונים עשו תחבולה אחרת שעזבו העם ולא דרשו עוד לדבר אל העדה. (ח) וילכו אל יהושע, ר״ל אליו בייחוד ואמרו לו עבדיך אנחנו, כלומר אנחנו אין רצוננו להשתעבד לכל העם הזה, כי אם להיות לעבדיך ביחוד ואתה תהיה לנו לראש ולקצין. (ט) ואז יהושע שאל אליהם מאין באו והם גזרו אומר שבאו מארץ רחוקה לשם ה׳, כי שמעו בארצם את אשר עשה ה׳ למצרים ולסחון ועוג. (יא) ולכן נצטוו מזקניהם לבוא אליהם לשאול ברית. (יב-יג) והביאו ראיה מרוחק ארצם מענין מזונם וכליהם אשר הביאו. (יד) וזכר שלקחו האנשים מצידם ואת פי ה׳ לא שאלו, ירצה שלקחו ראיה מענין צידם שיבש היה נקודים, וחשבו היותו כן ואת פי ה׳ לא שאלו, ובזה טעו שהיה להם לשאול באורים ותומים לפני אלעזר הכהן, ויהיה אומרו ויקחו האנשים וגו׳, ר״ל נשיאי העדה שהם לקחו אותה ראיה, או יאמר שלקחו אותם הנשיאים שוחד ומתנה מהצידה שהיו מביאים הגבעונים, ולזה הסכימו עמהם. (טו) ואז ויעש להם יהושע שלום ויכרות להם ברית להחיותם, ומלבד זה וישבעו להם נשיאי העדה עליו, זהו סדור הפסוקים: ואמנם להיתר הספקות אשר העירותי בפרשה, כתב הרלב״ג שיהושע שלח ראשונה לשאול ולקרוא לשלום את כל יושבי הארץ, ושהגבעונים לא רצו להשלים כי אם להלחם, ומפני זה הוצרכו הערמה הזאת באשר אחר כך נתחרטו ובקשו להשלים, והוא מדברי הרמב״ם בסוף ספר שופטים. והדעת הזה באמת בלתי מתישב על הלב, אם למה שהכתוב לא זכר דבר מזה, ואם לפי שכפי הדין (עם היות שלא רצו להשלים מיד) אם קודם המלחמה נתחרטו מזה ובקשו שלום היה ראוי שינתן אליהם: ואני אחשוב ששם ברית בהחלט יאמר על האהבה העצומה מבלי עבדות ומס ומבלי עול אחר, אמר האל יתברך (מלאכי ב׳ ה׳) בריתי היתה אתו החיים והשלום, כי כל הדברים נכנסו בברית, ואמר (מלכים ב י״א) ויכרות יהוידע את הברית בין ה׳ ובין המלך ובין העם שהיה האהבה והשלום והסכמת הלבבות להטיב, ואמר באבימלך ונכרתה ברית עמך, ועם היות ששם ברית יאמר על החזוק והאמות השלם, הנה לא יאמר בכתוב כי אם כפי מה שאמרתי, והנה הגבעונים אין ספק שידעו וששמעו כתב יהושע מי שירצה להשלים ישלים, אבל ידעו תנאי ההשלמה, והוא שיהיו למס ויעבדו אותם, ומפני זה לא היה רצונם לעשות שלום שהוא עם המס והעבדות, כי אם לעשות ברית והוא האהבה וההסכמה בלי מס ועבדות, ובלי הסרת הע״ז מקרבם וההכנע למצות בני נח, וידעו עם זה שהתורה צותה על השלום שתנתן אליהם באותם התנאים ושהזהירה על הברית, באמרו (שמות כ״ג ל״ב) לא תכרות להם ברית ולאלהיהם וגו׳ כי הברית לא יכרית הע״ז ולזה אמר ולאלהיהם, ובעבור זה עשו הערמה לומר שהם מארץ רחוקה והמס והעבדות מהם בלתי מועיל, ואינו ראוי גם כן שימנע אליהם, כיון שהם בהיותם רחוקים מהם הרבה ואינם יראים מהם, שואלים הברית לא מפני המלחמה כי אם לשם ה׳ אלוהיהם, לומר שהמה בעלי בריתם לכבוד ולתפארת ויהיו משרתי אל עליון ואוהבי עמו וחסידיו. והיה תכלית דבריהם ועתה כרתו לנו ברית, לא אמרו תנו לנו שלום כי אם ברית לשלא יתחייבו במס ובעבדות, וישראל מפני זה השיבום אולי בקרבי אתה יושב ואיך אכרות לך ברית, ר״ל אם תהיה מחזק במעוזי תעשה שלום לי? שלום אעשה לך עם תנאי המס והעבודה אבל הברית אינו ראוי, כי אולי אתה יושב בקרבי, והתורה צותה (שם) לא תכרות להם ברית, ואיך אכרות לך ברית ותעבוד את אלהיך בקרבי? והנה הגבעונים ברחו מדבר עם ישראל כי מצאו בהם רוח חכמה ובינה, והלכו להם ליהושע בדברי חנופה ואמרו עבדיך אנחנו כמו שפירשתי, ויהושע בראותו הספק שהיו מספקים העם שאל אליהם מי אתם ומאין תבואו? ר״ל מאיזה עם אתם ומה שם ארצכם? והם בהערמתם לא גלו שמם ולא השיבו לשאלת מי אתם, אבל השיבו לבד לשאלת מאין תבואו, וגם בזה לא אמרו מאיזה ארץ הם אבל בדרך כלל אמרו מארץ רחוקה באנו. ולפי שלא יקשה אליהם אם הייתם מארץ רחוקה מה לכם לבקש בריתנו? לזה אמרו לשם ה׳ אלהיך כי שמענו שמעו וגו׳, ואת כל אשר עשה וגו׳, ר״ל שמענו שמעו שהוא סבת הסבות ומניע העולם בכללו ויתר התארים אשר בו וגם שמענו פעולותיו, וזכרו מהם אשר עשה למצרים ולסיחון ולעוג, והנה לא אמרו דבר מנס עברת הירדן ולא מלכידת יריחו והעי, להראות שעדיין לא נשמעו הדברים האלה בארצם כשנסעו משם כי רחוקה היא מאד, כי אם שאר הדברים שקרו זה ימים רבים כל זה להורות רוחק ארצם, והביאו לזה ראיה מענין צידם, ויהושע ראה דבריהם ודברי העם וביקש מצוע בדבר, והוא שנתן להם שלום סתם בלתי זכרון התנאים, וכרת להם ברית לא בהחלט כי אם להחיותם בלבד, ובזה עשה כדעת העם שנתן שלום וברית להחיות ולא עוד, ועשה דבר מבקשת הגבעונים אחר שנתן אותו ברית. וזכר הסיפור שנשיאי העדה (בלי דעת יהושע ובלי דעת העם) מעצמם נשבעו על זה לגבעונים לקיים מה שעשה יהושע, והנה התעורר יהושע לעשות זה לא לגסות הרוח להיותם עבדיו, כי אם לכבוד ה׳ אלהי ישראל יען אמרו שבאו לשמעו, ואולי יהיה זה סבה לשיאמינו בתורתו, וגם כי ראה שהיה זה כבוד גדול לישראל שמלכי שבא וסבא מקצה הארץ ישתחוו אפים ארצה אליהם ויבקשו בריתם. הנה התבאר מזה שהגבעונים כל מה שעשו עשו בערמה, וישראל מה שהשיבו אליהם השיבו בחכמה, ויהושע מה שעשה עמהם עשאו בתבונה. והותרו בזה השאלות ראשונה שנית ושלישית ורביעית: (טז) ויהי מקצה שלשת ימים וגו׳. זכר שאחר שלשת ימים אשר כרתו יהושע והנשיאים ברית לגבעונים לשלום ולהחיותם לבד שמעו ישראל שהגבעונים היו קרובים אליהם ובקרבו הם יושבים. (יז) ויסעו בני ישראל, ר״ל הם מעצמם נסעו לבוא אל עריהם להשמיד להרוג ולאבד בהם, והנה התעוררו לאבד אותם, לפי שידעו כפי הדין שהשבועה או הברית אשר נעשה בטעות אינה כלום, והיה אם כן בדין להרגם כאלו לא היה להם כלל לא שלום ולא ברית ולא שבועה. (יח) וזכר ולא הכום בני ישראל וגו׳, כאומר והסבה שבני ישראל לא הכו את הגבעונים היא, לפי שהנשיאים נשבעו להם והם המליטום ויצילו אותם מחרב העם, ואמר וילונו כל העדה על הנשיאים, ולא היתה התלונה על מה שנשבעו, כי אם על מה שהצילו אותם מידיהם ולא עזבו אותם להרגם, ולכן לא התלוננו על יהושע כי הנשיאים הצילום אז. (יט) ולפי שעל זה היתה התלונה אמרו הנשיאים אנחנו נשבענו להם וגו׳ ועתה לא נוכל לנגוע בהם, ר״ל ראוי הוא שאנחנו נמליט את כל הגבעונים מידי בני ישראל, לפי שאנחנו נשיאי העדה ואנחנו כשמה (של כל העדה) עשינו שבועה בה׳ אלהי ישראל להחיותם, ואם כן לא נוכל לנגוע בהם כי נהיה עוברים על השבועה והוא עון פלילי. והנה עשו בזה טענה מפורסמת. (כ) והוא אמרם זאת נעשה להם וגו׳, ר״ל את השלום הזה אנחנו מעצמנו עושים אותה בלי שבועה והזכרת השם היינו מקיימים אותה לכבודנו ולכבוד הנשיאות, כי השלום שיתנו השרים ראוי על כל פנים שיתקיים, וכל שכן בהיות השבועה בה׳ אלהי ישראל, כי באמת יהיה קצף על השבועה אם לא נתקיימה, וזהו שאמרו זאת נעשה להם, כלומר השלום הזה אם היינו מעצמנו ובדבור פשוט עושים אותו להם נחיה אותם לקיים דברי שפתינו, ואם זה כן בדבור פשוט שלנו כל שכן בהיות שם שבועה, וזהו ולא יהיה עלינו קצף על השבועה, וזה מאמר נאמר בתמיה, וכי לא יהיה עלינו קצף מה׳ על השבועה? אין ספק אלא שיקצוף האלהים עלינו. או שיהיה הכוונה שאמרו הנשיאים כנגד העדה אל תתלוננו, כי על כל פנים זאת נעשה לגבעונים שנחיה אותם, ואל תקציפו על מה שנשבענו, כי מה האדם שיבא אחר המלך את אשר כבר עשוהו, ויהיה אם כן הקצף הנזכר בכאן קצף ישראל וכעסם לא קצף האלהים. ואפשר עוד לפרש שהיתה כוונת הנשיאים שהגבעונים לא יצאו מידי ישראל בחיל ולא בכח, כי אם בהיותם עושים עמהם חסד, ולכן אין ראוי שיקציפו על זה, וזהו שאמר זאת נעשה להם, רוצה לומר החסד הזה אנחנו עושים להם ואנחנו נחיה אותם, וכבוד גדול לאדם כשאויבו יבקש ממנו החיים, ולכן לא יהיה קצף על השבועה, רוצה לומר לא תקציפו עליה. והנה הפצירו הנשיאים שתתקיים שבועתם (עם היותה שבועת טעות וכפי הדין היו יכולים לבטלה) מפני קדוש השם, לבל יאמרו האומות אשר ישמעון את השמועה שנשיאי ישראל עברו על שבועתם, ושארית ישראל יעשו עולה וימצא בפיהם לשון תרמית. והנה הנשיאים חשבו שיודה העם בזה ויתיישב לבם, ולכן סיימו בזה דבריהם, וכיון שראו שהעם לא נתרצו בזה הוצרכו לדבר פעם שנית. (כא-כב) וזהו אמרו עוד ויאמרו אליהם הנשיאים יחיו ויהיו חוטבי עצים וגו׳, ר״ל שחזרו הנשיאים לדבר פעם אחרת ואמרו אל יחר בעיניכם כי מצוע יש בדבר, וזה הוא שיהיו חוטבי עצים ושואבי מים לכל העדה, ובזה יתקיים שבועתנו והם ישארו למס ועבדות גדול יותר מאשר הוטלה עליהם אם שאלו השלום והוא האמת, וכיון שאמרו לכל העדה נתפייסו העם כי חשבו שבזה יהיו להם לעבדים, וגם למה שהיה פשוט אצלם שאם ישאלו שלום היו הם מחויבים לתתו להם בהיותם למס ועבדות. ואמנם מה שאמר הפסוק עוד כאשר דברו אליהם הנשיאים, (ויורה שאין ענין לזה המאמר) הוא דבק אצלי עם הפסוק הנמשך, יאמר כי כאשר דברו אליהם זה הנשיאים וראה יהושע שהעם הודו בה וקבלוהו מיד קרא הוא לגבעונים ואמר אליהם למה רמיתם אותנו וגו׳, ורצה בזה לומר אליהם מה התועלת אשר קבלתם באותה הערמה שעשיתם, והמה השיבו גם בזה בערמה ולא אמרו האמת שעשו זה כדי שיכרתו להם ברית וינצלו מהעבדות. (כד) אבל אמרו שעשו אותו כדי להחיות את נפשם, כי חששו שהיה המצוה שימיתום אף על פי שיתנו להם שלום אם לא יכרתו להם ברית, וכדי שיכרתו ברית עמם אמרו שבאו מארץ רחוקה. (כה) וכללו דבריהם באמרם הננו בידך כטוב וכישר לפניך עשה, ר״ל שמה שיגזור בזה יתחבר בו הטוב שהוא החסד לפנים משורת הדין והישר שהוא הדין, וזכר שיהושע עשה עמהם טוב ודין. (כו) וזהו ויעש יהושע כן, כי לפי הדין היו בני מות להיות הברית והשבועה והשלום בטעות, ואם כן עשה עמהם חסד והטבה במה שהחיה אותם, ועשה דין במה שנתנם לעבדות. ולפי שהיה מאמר הנשיאים שיהיו חוטבי עצים ושואבי מים לכל העדה, אמר יהושע ראשונה שלא יהיו בעצם כי אם לבית האל ית׳ בשילה ונוב וגבעון ובית עולמים, ובאחרונה אמר לבית ה׳ ולעדה, ר״ל לעדה בהיותם במלחמה וכיבוש הארץ, אבל אחר חלוקת הארץ לא יעבדו כי אם בבית ה׳ הנה במה שפירשתי הותרו השאלות חמישית וששית:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144