Abarbanel Melakhim I 4 – אברבנאל מלכים א ד‏ – Mikraot Gedolot

תנ״ך

פירוש

(א) וַֽיְהִי֙ הַמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֔ה מֶ֖לֶךְ עַל⁠־כׇּל⁠־יִשְׂרָאֵֽל׃ (ב) וְאֵ֥לֶּה הַשָּׂרִ֖ים אֲשֶׁר⁠־ל֑וֹ עֲזַרְיָ֥הוּ בֶן⁠־צָד֖וֹק הַכֹּהֵֽן׃ (ג) אֱלִיחֹ֧רֶף וַאֲחִיָּ֛ה בְּנֵ֥י שִׁישָׁ֖א סֹפְרִ֑ים יְהוֹשָׁפָ֥ט בֶּן⁠־אֲחִיל֖וּד הַמַּזְכִּֽיר׃ (ד) וּבְנָיָ֥הוּ בֶן⁠־יְהוֹיָדָ֖ע עַל⁠־הַצָּבָ֑א וְצָד֥וֹק וְאֶבְיָתָ֖ר כֹּהֲנִֽים׃ (ה) וַעֲזַרְיָ֥הוּ בֶן⁠־נָתָ֖ן עַל⁠־הַנִּצָּבִ֑ים וְזָב֧וּד בֶּן⁠־נָתָ֛ן כֹּהֵ֖ן רֵעֶ֥ה הַמֶּֽלֶךְ׃ (ו) וַאֲחִישָׁ֖ר עַל⁠־הַבָּ֑יִת וַאֲדֹנִירָ֥ם בֶּן⁠־עַבְדָּ֖א עַל⁠־הַמַּֽס׃ (ז) וְלִשְׁלֹמֹ֞ה שְׁנֵים⁠־עָשָׂ֤ר נִצָּבִים֙ עַל⁠־כׇּל⁠־יִשְׂרָאֵ֔ל וְכִלְכְּל֥וּ^א אֶת⁠־הַמֶּ֖לֶךְ וְאֶת⁠־בֵּית֑וֹ חֹ֧דֶשׁ בַּשָּׁנָ֛ה יִהְיֶ֥ה עַל⁠־[הָאֶחָ֖ד] (אחד) לְכַלְכֵּֽל׃ (ח) וְאֵ֣לֶּה שְׁמוֹתָ֔ם בֶּן⁠־ח֖וּר בְּהַ֥ר אֶפְרָֽיִם׃ (ט) בֶּן⁠־דֶּ֛קֶר בְּמָקַ֥ץ וּבְשַׁעַלְבִ֖ים וּבֵ֣ית שָׁ֑מֶשׁ וְאֵיל֖וֹן בֵּ֥ית חָנָֽן׃ (י) בֶּן⁠־חֶ֖סֶד בָּאֲרֻבּ֑וֹת ל֥וֹ שֹׂכֹ֖ה וְכׇל⁠־אֶ֥רֶץ חֵֽפֶר׃ (יא) בֶּן⁠־אֲבִינָדָ֖ב כׇּל⁠־נָ֣פַת דֹּ֑אר טָפַת֙ בַּת⁠־שְׁלֹמֹ֔ה הָ֥יְתָה לּ֖וֹ לְאִשָּֽׁה׃ (יב) בַּֽעֲנָא֙ בֶּן⁠־אֲחִיל֔וּד תַּעְנַ֖ךְ וּמְגִדּ֑וֹ וְכׇל⁠־בֵּ֣ית שְׁאָ֡ן אֲשֶׁר֩ אֵ֨צֶל צָרְתַ֜נָה מִתַּ֣חַת לְיִזְרְעֶ֗אל מִבֵּ֤ית שְׁאָן֙ עַ֚ד אָבֵ֣ל מְחוֹלָ֔ה עַ֖ד מֵעֵ֥בֶר לְיׇקְמְעָֽם^ב׃ (יג) בֶּן⁠־גֶּ֖בֶר בְּרָמֹ֣ת גִּלְעָ֑ד ל֡וֹ חַוֺּת֩ יָאִ֨יר בֶּן⁠־מְנַשֶּׁ֜ה אֲשֶׁ֣ר בַּגִּלְעָ֗ד ל֚וֹ חֶ֤בֶל אַרְגֹּב֙ אֲשֶׁ֣ר בַּבָּשָׁ֔ן שִׁשִּׁים֙ עָרִ֣ים גְּדֹל֔וֹת חוֹמָ֖ה וּבְרִ֥יחַ נְחֹֽשֶׁת׃ (יד) אֲחִינָדָ֥ב בֶּן⁠־עִדֹּ֖א מַחֲנָֽיְמָה׃ (טו) אֲחִימַ֖עַץ בְּנַפְתָּלִ֑י גַּם⁠־ה֗וּא לָקַ֛ח אֶת⁠־בָּשְׂמַ֥ת בַּת⁠־שְׁלֹמֹ֖ה לְאִשָּֽׁה׃ (טז) בַּֽעֲנָא֙ בֶּן⁠־חוּשָׁ֔י בְּאָשֵׁ֖ר וּבְעָלֽוֹת׃ (יז) יְהוֹשָׁפָ֥ט בֶּן⁠־פָּר֖וּחַ בְּיִשָּׂשכָֽר׃ (יח) שִׁמְעִ֥י בֶן⁠־אֵלָ֖א בְּבִנְיָמִֽן׃ (יט) גֶּ֥בֶר בֶּן⁠־אֻרִ֖י בְּאֶ֣רֶץ גִּלְעָ֑ד אֶ֜רֶץ סִיח֣וֹן׀ מֶ֣לֶךְ הָאֱמֹרִ֗י וְעֹג֙ מֶ֣לֶךְ הַבָּשָׁ֔ן וּנְצִ֥יב אֶחָ֖ד אֲשֶׁ֥ר בָּאָֽרֶץ׃ (כ) יְהוּדָ֤ה וְיִשְׂרָאֵל֙ רַבִּ֔ים כַּח֥וֹל אֲשֶׁר⁠־עַל⁠־הַיָּ֖ם לָרֹ֑ב אֹכְלִ֥ים וְשֹׁתִ֖ים וּשְׂמֵחִֽים׃ נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה

הערות

^א וְכִלְכְּל֥וּ =ל,ק ובדפוסים (וכן הכריעו ברויאר ומג״ה)
• א!=וְכִלְּכְּל֥וּ (למ״ד דגושה)

^ב לְיׇקְמְעָֽם א=לְיָקְמֳעָֽם (חטף קמץ)

(א) והנה אמר אחרי זה ויהי המלך שלמה מלך על כל ישראל, עם היות שכבר אמר ושלמה ישב על כסא דוד אביו ותכון מלכותו מאד, ואמר גם כן והממלכה נכונה ביד שלמה, כדי להודיע ששלשה סבות עצומות התחברו בהמלכתו. האחת רצון דוד אביו שהמליכו בחייו, ועליה אמר אחרי זכרון המשיחה וההמלכה ושלמה ישב על כסא דוד אביו ותכון מלכותו מאד. והשנית מה שהרג את אויביו אדוניהו ויואב בן צרויה וגרש אביתר ושמעי, ועליה אמר אחרי זכרונם והממלכה נכונה ביד שלמה. והסבה השלישית היתה חכמתו האלהית אשר נתן לו אלהים, כי במה שהכיר העם והתפרסם אצלם מחכמתו המופלגת רצה העם כלו במלכותו, ועל הסבה הזאת אמר כאן ויהי המלך שלמה מלך על כל ישראל. ולמדנו מזה שלא היה ענינו כשאול שבתחלת מלכותו אנשי בליעל בזוהו בלבבם ואמרו מה יושיענו זה, וגם לא היה כדוד אביו שאחרי מות שאול מלך שבעה שנים על שבט יהודה בלבד ולא על ישראל, אמנם שלמה לא היה כן, כי בתחלת מלכותו מיד מלך על כל ישראל ולא הרים איש את ידו ואת רגלו נגדו. והנה עזרא לא זכר דבר מזה בדברי הימים, לפי שראה שהנסיון הזה היה הקטן שבדברים שעשה שלמה מורים על חכמתו וידיעתו האלהית. הנה אם כן באו שלשת הפסוקים במקומות ההם בזכרון מלכות שלמה של שלשת הסבות אשר זכרתי, שהם מירושת אביו ובכח זרועו ומפאת חכמתו: (ב-ג) ואלה השרים וגומר. ספר הכתוב שעשה שלמה הכנה אחרת להתמדת מלכותו וקיומו, במה שסדר ביתו ומשרתיו באופן שלם להקל מעליו עול ההנהגה. וזכר ראשונה השרים אשר היו לו, והם היו הממונים על הענינים התמידיים להנהגתו והנהגת עמו וכבוד המלכות, כי היה בלתי אפשר שיעשה המלך בעצמו הדברים החלקיים ההם כלם.
ואמר עזריהו בן צדוק הכהן, והקשה ה״ר דוד קמחי שלא זכר כאן הכתוב על מה מנה אותו? והקשה עוד באמרו בן צדוק? כי אם היה צדוק זה בן אחיטוב שמשחוהו עם שלמה לכהן גדול, כמו שנזכר בדברי הימים (ד״ה כ״ט כ״ב), והנה עזריהו בן בנו היה, כי עזריהו היה בן אחימעץ שהיה בן צדוק, ולא השיב החכם לשתי הספקות האלה כלל ושאר המפרשים לא התעוררו אליהם. והנראה אלי שהיה עזרי׳ בן אחימעץ בן צדוק הנזכר, וקראו בן צדוק לפי שבני הבנים הרי הם כבנים, כמו שכתב רש״י ז״ל בפי׳ התורה, (בראשית כ׳ י״ב) ואולי צדוק הזקן גדל את עזריהו בביתו והיה לו לבן, ובעבור זה יחסו אליו ולא אל אחימעץ אביו, והוא היה בחור וטוב ומנה אותו המלך בתוך השרים. ומנויו אחשוב שהיה סופר המלך עם אליחרף ואחיה בני שישא, והיו שלשתם סופרים, ויהיה אם כן שעור הכתוב עזריהו בן צדוק ואליחרף ואחיה בני שישא כלם שלשה היו סופרים, ויחסר וי״ו השמוש שהיה ראוי שיאמר ואליחרף, כי כן דרך הכתוב בשמות (שמות א׳ ב׳) ראובן שמעון לוי, (חבקוק ג׳ י״א) שמש ירח, ודומיהם. וידמה שהיה אחד מהם סופר בענין המשפט והדינים והאחר היה סופר המס וממון המלך ועניני נכסיו, והשלישי היה סופר דברי הימים וכתבי המלך. ורש״י כתב שהיו הסופרים כלם כותבים דברי הימים, ואשר כתבתי אני הוא יותר נכון, לפי ששלשת מיני הסופרים אשר זכרתי היו צריכים שמה, כ״ש בהיות העם כבד מאד יצטרך לסופרים רבים. עוד ספר שיהושפט בן אחילוד היה המזכיר, ורש״י פירש שהיה מזכיר איזה משפט בא ראשון לפני המלך כדי שיפסוק אותו ראשון, וגם זה מורה שמהסופרים אשר זכר היו קצתם בדבר המשפט, ויותר נכון הוא שיהיה כותב הוא דברי הימים וזכרונם ולכן יקרא מזכיר. ולדעתי היה המזכיר הוא הממונה לזכור לפני המלך והשופטים עניני המלך ונכסיו והדברים הראויים אליו כפי הדין, והיה דורש תמיד זכותו להרויח ממונו, וגם היום הזה נמשך המנהג שיהיה תמיד בבית המלכים איש אחד ממונה על זה ויקראוהו בלשון אדום פרוקוראטו״ר פישקא״ל: (ד) עוד זכר שהיה בניהו בן יהוידע על הצבא, ירצה שהיה ממונה על הצבא, והם הגבורים אשר למלך להיותו להם קצין שוטר ומושל כמו שהיה יואב שר הצבא בימי דוד. ואמרו עוד וצדוק ואביתר כהנים, פירוש שהיו שניהם שרי כהונה והם כהנים גדולים. וכתב ה״ר דוד קמחי שהיה זה אביתר אחר, כי הנזכר למעלה כבר ספר ששלמה גרשו מהיות כהן ליי׳. וה״ר לוי בן גרשום כתב שהיה זה אביתר עצמו הנזכר, כי עם היותו מגורש מהכהונה הגדולה, הנה היה מוכן לעבוד בעת הצורך כשימצא צדוק בלתי ראוי לעבודה, כי אחר שאביתר שימש ימים רבים בכהונה גדולה היה בלתי אפשר שתסור ממנו כל ימיו, ולזה היו שניהם אביתר וצדוק כהנים גדולים והיה המלך נותן מתנותיו למי שירצה מהם, ומזאת הבחינה היו שניהם נקראים כהני המלך וכהנים גדולים והוא הנכון: (ה) ואמרו ועזריהו בן נתן על הנצבים, ר״ל שהיה ממונה על השנים עשר נציבים שיזכור אחר זה שהיו מכלכלים את המלך, והיה מנויו של זה להכריחם כלם שכל אחד מהם יעבוד עבודתו המוטלת עליו בזמן מוגבל. ואמרו וזבוד בן נתן כהן רעה המלך, רצה בשם כהן נכבד וגדול, כמו (שמואל ב ח׳ י״א) ובני דוד כהנים היו, ואולי היה הוא כהן במשפחתו ובית אביו והיה רעה המלך לפי שהיה תמיד עמו, וכמו שתרגם יונתן שושבינא דמלכא, כי היה מנהג המלכים כן לשבת אצלם תמיד איש ישתעשעו עמו ויאכל עמהם כדי לשמחם ולדבר על לבם ולגלות אליהם המלכים בטח מצפוני לבותם, וגם היום הזה ינהגו כן מלכי צרפת ונקרא בלשונם רעה המלך מיניו״ן: (ו) ואמר ואחישר על הבית, ירצה שהיה ממונה לשרת את המלך בכל עניני ביתו ולהנהיגם כפי הראוי לעבודת המלך, מטה ושלחן וכסא ומנורה ושאר הדברים, וגם היום יש המנוי הזה בבתי מלכי אדום, ונקרא בלשונם בארץ ספרד מאיו״ר דומ״ו. עוד ספר שהיה אדונירם בן עבדא על המס, ר״ל שהיה גובה המס שהיה מעלה המלך על הנכנעים אל משמעתו, ונכלל בזה המס האנשים אשר העלה לבנין הבית, כמו שאמר שם ויהי המס שלשים אלף איש. או אולי היה אדונירם המחלק המס על הארצות ומודיע כמה יפרע כל אחד מהם, הנה אם כן זכר בזה הממונים על עבודת המלך והנהגת ביתו ועמו: (ז) עוד ספר שהיו לו ממוני׳ אחרים בכל הארץ לכלכל בית המלך וקראם הכתוב נציבים, לפי שהיו מתיצבים תמיד בארצות מנוים לעשו׳ מלאכתם, כי ראה להטיל פרנסת בית המלכות חדש אחד לשבט כדי שיהיה סובב כל השבטים בשנה אחת, כמו שהחמה סובבת כל י״ב מזלות בזה האופן עצמו, והממונים לזה קרא נציבים. והמפרשים כתבו שהיו אלו גובים המס בארצות ומכלכלים את המלך ואת ביתו, ואין הכתוב מעיד על זה. והיה ענין הנציבים האלה וצורכם, לפי ששלמה הגדיל כבוד המלכות עד למעלה, והיו לו כמו שיזכור פרשים רבים וסוסים הרבה, והיו האנשים כלם אוכלים על שלחנו והסוסים באורותיו, ומלבד זה להיותו מושל בעמים רבים אליו גוים יבואו מאפסי ארץ, מהם מגישים מנחה לפניו ומהם לשמוע את חכמתו, ובעבור זה היה תמיד רבוי אנשים ועם כלשונו הולכים אחרי המלך, וכדי שלא יכבדו מזונותיו על הארץ אשר ישב בה ולא יתיקרו המזונות בשער ולא יחסר דבר לכל מי שיצטרך אליו ולבאים ושבים, התחכם שלמה לסדר בכל הארץ נציבים שהיו קונים מממון המלך המזונות והדברים הצריכים לבית המלך בכמות גדול מספיק, והיו שולחים אותם המזונות אל המקום אשר היה המלך יושב בו, והיה כל נציב מהם מכלכל אותו בחדש ידוע מהשנה, באופן שהמלך לא היה חסר דבר בכל מקום אשר יזכיר שמו מבלי יוקר השער איש לפי אכלו לקטו, וכמו שאמר והשעורים והתבן לסוסים ולרכש יבאו אל המקום אשר יהיה שם איש כמשפטו. והיו הנציבים האלה ממונים על מחוזות ידועים מהארץ, באופן שלא תכבד העבודה כלה על ארץ אחת, אבל מכל מחוז יוקח מזון לחדש אחד ולא עוד. ואולי שלמה היה מנהגו תמיד לשבת זמן הקיץ במחוז אחד נאות אליו ובחורף במחוז אחר ראוי לשבת בו, וכן באביב ובסתיו, וכפי המחוז אשר היה יושב עליו היה כל אחד מהנציבים מביאים המזונות לבית המלך, ואם שלמה היה יושב תמיד בירושלם שמה היו מביאים המזונות. סוף דבר שכל נציב מהם היה יודע החדש המוטל עליו מזונותיו, והיה קונה אותם בחדשי השנה בזמן התבואות והיו מביאים אותם בזמן היותר נאות ועם מעוט ההוצאה כל מה שאפשר, באופן שבחדשו ימצא המלך המזונות כלם סביבו, והיה כל זה כדי שהמלך ועבדיו לא יהיו אוכלים ושותים משער העיר אשר המלך יושב בה, כי אם מאשר היו מביאים אליהם מחוץ, ועם זה הסדור היו המזונות תמיד בזול גדול במקום ישיבת המלך למאכל האנשים הבאים אליו והולכים אחריו שאינם עבדיו ולא אנשי ביתו, לפי שהמלך וביתו היו אוכלים מחוץ. והודיע הכתוב שלא היה כל אחד מהנציבים האלה ממונה על שבט אחד, אבל כפי עלוי וטוב הנחלות ורוב תבואותיהם עשו שנים עשר חלקים בכל ארץ ישראל והיו הנציבים ממונים עליהם: (ח-יח) והנה ייחס קצתם בשמם וקצתם בשם אביהם, להיותם נכרים מפאת אבותיהם יותר מפאת עצמם וזכר בכל אחד מהם הארץ הנפקדת אצלו. והנה אמר בשנים מהם שנשאו בנות שלמה לנשים, ואין הכוונה שהיו כבר נשואות עמהם בשעת המנוי הזה, כי הנה זה היה בתחלת מלכות שלמה ולא היו לו עדיין בנים ולא בנות להנשא, אבל זכרו הכתוב כאן לפי שנשאו אותן אחרי כן: (יט) ואמנם אמרו אחרי זכרון הנציבים כלם ונציב אחד אשר בארץ, חלקו בו רב ושמואל במסכת סנהדרין (סנהדרין י״ב.), חד אמר ממונה היה על כלם, והוא עזריהו בן נתן שזכר למעלה, וחד אמר ממונה היה לחדש העבור בלבד. ולפי הפשט אחשוב שהמלך שלמה עשה בדבר המזונות שתי חלוקים, כי הוא סדר לתת מזון מספיק לשלחנו ועבדיו פרשיו וסוסיו השנים עשר נציבים שהיו מביאים המזון הצריך כלו לבית המלך מן הארצות שהיו ממונים עליהם איש חדשו, כדי שהמלך וכל עבדיו לא יאכלו ממזון העיר אשר הוא יושב בה, ולפי שהיה צריך מזון אחר לעוברים ושבים ולבאים אל המלך שלא היו עבדיו ולא היו אוכלים משלו, נצטרך לעשות מזונותם מן הארץ אשר היה המלך יושב עליה, ולזה היה הנציב האחד אשר היה בארץ, שהוא היה ממונה מיד אנשי העיר בבוא המלך שמה כדי שיצוה למכור בשוק המזונות אשר בארץ ויעריך אותם בערך ראוי כפי השנה, והיה זה הנציב מאנשי העיר, לפי שהוא ידע כל אחד מאנשי העיר המזון אשר לו מתבואותיו להכריחו שימכור מהם בשוק, ולכן לא נזכר כאן בשמו לפי שלא היה ממונה מהמלך ולא היה תמיד אדם אחד ידוע בזה המנוי, אבל אנשי העיר היו ממנים אותו מזמן אל זמן, ולפי שלא היה מנויו לתת מזון בבית המלך ולהביאו משאר הארצות כיתר הנציבים כי אם להנהיג מזון הארץ אשר הוא בה שימכרו אותו בערך ראוי בשוק לכל עובר ושב, לכן אמר ונציב אחד אשר בארץ. וגם היום יש בכל ממלכות ארץ אדום המנהג הזה, כי מלבד נציבי המלך ההולכים עמו הממונים על המזונות, הנה עוד ימנה העיר ממונה מתחת ידה ונקרא בלשונם אלמוטאסי״ן: (כ) וכבר פירש הכתוב צורך הנציב הזה שהיה כמו שפירשתי, באמרו יהודה וישראל רבים כחול אשר על הים לרוב אוכלים ושותים ושמחים. רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

Tanakh

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון