×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
במדבר י״זתנ״ך
א֣
אָ
(א)  אוַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה אֶל⁠־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ (ב) אֱמֹ֨ר אֶל⁠־אֶלְעָזָ֜ר בֶּן⁠־אַהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֗ן וְיָרֵ֤ם אֶת⁠־הַמַּחְתֹּת֙ מִבֵּ֣ין הַשְּׂרֵפָ֔ה וְאֶת⁠־הָאֵ֖שׁ זְרֵה⁠־הָ֑לְאָה כִּ֖י קָדֵֽשׁוּ׃ (ג) אֵ֡ת מַחְתּוֹת֩ הַֽחַטָּאִ֨ים הָאֵ֜לֶּה בְּנַפְשֹׁתָ֗ם וְעָשׂ֨וּ אֹתָ֜ם רִקֻּעֵ֤י פַחִים֙ צִפּ֣וּי לַמִּזְבֵּ֔חַ כִּֽי⁠־הִקְרִיבֻ֥ם לִפְנֵֽי⁠־יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה וַיִּקְדָּ֑שׁוּ וְיִֽהְי֥וּ לְא֖וֹת לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (ד) וַיִּקַּ֞ח אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֗ן אֵ֚ת מַחְתּ֣וֹת הַנְּחֹ֔שֶׁת אֲשֶׁ֥ר הִקְרִ֖יבוּ הַשְּׂרֻפִ֑ים וַֽיְרַקְּע֖וּם צִפּ֥וּי לַמִּזְבֵּֽחַ׃ (ה) זִכָּר֞וֹן לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל לְ֠מַ֠עַן אֲשֶׁ֨ר לֹֽא⁠־יִקְרַ֜ב אִ֣ישׁ זָ֗ר אֲ֠שֶׁ֠ר לֹ֣א מִזֶּ֤רַע אַהֲרֹן֙ ה֔וּא לְהַקְטִ֥יר קְטֹ֖רֶת לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑ה וְלֹֽא⁠־יִהְיֶ֤ה כְקֹ֙רַח֙ וְכַ֣עֲדָת֔וֹ כַּאֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֧ר יְהֹוָ֛היְ⁠־⁠הֹוָ֛ה בְּיַד⁠־מֹשֶׁ֖ה לֽוֹ׃ (ו)  בוַיִּלֹּ֜נוּ כׇּל⁠־עֲדַ֤ת בְּנֵֽי⁠־יִשְׂרָאֵל֙ מִֽמׇּחֳרָ֔ת עַל⁠־מֹשֶׁ֥ה וְעַֽל⁠־אַהֲרֹ֖ן לֵאמֹ֑ר אַתֶּ֥ם הֲמִתֶּ֖ם אֶת⁠־עַ֥ם יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃ (ז) וַיְהִ֗י בְּהִקָּהֵ֤ל הָֽעֵדָה֙ עַל⁠־מֹשֶׁ֣ה וְעַֽל⁠־אַהֲרֹ֔ן וַיִּפְנוּ֙ אֶל⁠־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד וְהִנֵּ֥ה כִסָּ֖הוּ הֶעָנָ֑ן וַיֵּרָ֖א כְּב֥וֹד יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃ (ח) וַיָּבֹ֤א מֹשֶׁה֙ וְאַהֲרֹ֔ן אֶל⁠־פְּנֵ֖י אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃ (ט) {רביעי} גוַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה אֶל⁠־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ (י) הֵרֹ֗מּוּ מִתּוֹךְ֙ הָעֵדָ֣ה הַזֹּ֔את וַאֲכַלֶּ֥ה אֹתָ֖ם כְּרָ֑גַע וַֽיִּפְּל֖וּ עַל⁠־פְּנֵיהֶֽם׃ (יא) וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶֽל⁠־אַהֲרֹ֗ן קַ֣ח אֶת⁠־הַ֠מַּחְתָּ֠ה וְתֶן⁠־עָלֶ֨יהָ אֵ֜שׁ מֵעַ֤ל הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ וְשִׂ֣ים קְטֹ֔רֶת וְהוֹלֵ֧ךְ מְהֵרָ֛ה אֶל⁠־הָעֵדָ֖ה וְכַפֵּ֣ר עֲלֵיהֶ֑ם כִּֽי⁠־יָצָ֥א הַקֶּ֛צֶף מִלִּפְנֵ֥י יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה הֵחֵ֥ל הַנָּֽגֶף׃ (יב) וַיִּקַּ֨ח אַהֲרֹ֜ן כַּאֲשֶׁ֣ר׀ דִּבֶּ֣ר מֹשֶׁ֗ה וַיָּ֙רׇץ֙ אֶל⁠־תּ֣וֹךְד הַקָּהָ֔ל וְהִנֵּ֛ה הֵחֵ֥ל הַנֶּ֖גֶף בָּעָ֑ם וַיִּתֵּן֙ אֶֽת⁠־הַקְּטֹ֔רֶת וַיְכַפֵּ֖ר עַל⁠־הָעָֽם׃ (יג) וַיַּעֲמֹ֥ד בֵּֽין⁠־הַמֵּתִ֖ים וּבֵ֣ין הַֽחַיִּ֑ים וַתֵּעָצַ֖ר הַמַּגֵּפָֽה׃ (יד) וַיִּהְי֗וּ הַמֵּתִים֙ בַּמַּגֵּפָ֔ה אַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֛ר אֶ֖לֶף וּשְׁבַ֣ע מֵא֑וֹת מִלְּבַ֥ד הַמֵּתִ֖ים עַל⁠־דְּבַר⁠־קֹֽרַח׃ (טו) וַיָּ֤שׇׁב אַהֲרֹן֙ אֶל⁠־מֹשֶׁ֔ה אֶל⁠־פֶּ֖תַח אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְהַמַּגֵּפָ֖ה נֶעֱצָֽרָה׃ (טז) {חמישי} וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה אֶל⁠־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ (יז) דַּבֵּ֣ר׀ אֶל⁠־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְקַ֣ח מֵֽאִתָּ֡ם מַטֶּ֣ה מַטֶּה֩ לְבֵ֨ית אָ֜ב מֵאֵ֤ת כׇּל⁠־נְשִֽׂיאֵהֶם֙ לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֔ם שְׁנֵ֥ים עָשָׂ֖ר מַטּ֑וֹת אִ֣ישׁ אֶת⁠־שְׁמ֔וֹ תִּכְתֹּ֖ב עַל⁠־מַטֵּֽהוּ׃ (יח) וְאֵת֙ שֵׁ֣ם אַהֲרֹ֔ן תִּכְתֹּ֖ב עַל⁠־מַטֵּ֣ה לֵוִ֑י כִּ֚י מַטֶּ֣ה אֶחָ֔ד לְרֹ֖אשׁ בֵּ֥ית אֲבוֹתָֽם׃ (יט) וְהִנַּחְתָּ֖ם בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד לִפְנֵי֙ הָֽעֵד֔וּת אֲשֶׁ֛ר אִוָּעֵ֥ד לָכֶ֖ם שָֽׁמָּה׃ (כ) וְהָיָ֗ה הָאִ֛ישׁ אֲשֶׁ֥ר אֶבְחַר⁠־בּ֖וֹ מַטֵּ֣הוּ יִפְרָ֑ח וַהֲשִׁכֹּתִ֣י מֵֽעָלַ֗י אֶת⁠־תְּלֻנּוֹת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֛ר הֵ֥ם מַלִּינִ֖ם עֲלֵיכֶֽם׃ (כא) וַיְדַבֵּ֨ר מֹשֶׁ֜ה אֶל⁠־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וַיִּתְּנ֣וּ אֵלָ֣יו ׀ כׇּֽל⁠־נְשִׂיאֵיהֶ֡םה מַטֶּה֩ לְנָשִׂ֨יא אֶחָ֜ד מַטֶּ֨ה לְנָשִׂ֤יא אֶחָד֙ לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֔ם שְׁנֵ֥ים עָשָׂ֖ר מַטּ֑וֹת וּמַטֵּ֥ה אַהֲרֹ֖ן בְּת֥וֹךְ מַטּוֹתָֽם׃ (כב) וַיַּנַּ֥ח מֹשֶׁ֛ה אֶת⁠־הַמַּטֹּ֖ת לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑ה בְּאֹ֖הֶל הָעֵדֻֽת׃ (כג) וַיְהִ֣י מִֽמׇּחֳרָ֗ת וַיָּבֹ֤א מֹשֶׁה֙ אֶל⁠־אֹ֣הֶל הָעֵד֔וּת וְהִנֵּ֛ה פָּרַ֥ח מַטֵּֽה⁠־אַהֲרֹ֖ן לְבֵ֣ית לֵוִ֑י וַיֹּ֤צֵֽא פֶ֙רַח֙ וַיָּ֣צֵֽץ צִ֔יץ וַיִּגְמֹ֖ל שְׁקֵדִֽים׃ (כד) וַיֹּצֵ֨א מֹשֶׁ֤ה אֶת⁠־כׇּל⁠־הַמַּטֹּת֙ מִלִּפְנֵ֣י יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה אֶֽל⁠־כׇּל⁠־בְּנֵ֖י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּרְא֥וּ וַיִּקְח֖וּ אִ֥ישׁ מַטֵּֽהוּ׃ (כה) {ששי} ווַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜היְ⁠־⁠הֹוָ֜ה אֶל⁠־מֹשֶׁ֗ה הָשֵׁ֞ב אֶת⁠־מַטֵּ֤ה אַהֲרֹן֙ לִפְנֵ֣י הָעֵד֔וּת לְמִשְׁמֶ֥רֶת לְא֖וֹת לִבְנֵי⁠־מֶ֑רִי וּתְכַ֧ל תְּלוּנֹּתָ֛ם מֵעָלַ֖י וְלֹ֥א יָמֻֽתוּ׃ (כו) וַיַּ֖עַשׂ מֹשֶׁ֑ה כַּאֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְהֹוָ֛היְ⁠־⁠הֹוָ֛ה אֹת֖וֹ כֵּ֥ן עָשָֽׂה׃ (כז)  זוַיֹּֽאמְרוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶל⁠־מֹשֶׁ֖ה לֵאמֹ֑ר הֵ֥ן גָּוַ֛עְנוּ אָבַ֖דְנוּ כֻּלָּ֥נוּ אָבָֽדְנוּח׃ (כח) כֹּ֣ל הַקָּרֵ֧ב ׀ הַקָּרֵ֛ב אֶל⁠־מִשְׁכַּ֥ן יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה יָמ֑וּת הַאִ֥ם תַּ֖מְנוּ לִגְוֺֽעַ׃נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א ‹סס› ל=פרשה פתוחה
ב ‹פפ› ל=אין פרשה
ג ‹סס› ל=פרשה פתוחה
ד אֶל⁠־תּ֣וֹךְ =ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו וכמו כן בדפוסים וקורן.
• ל!=אֶל⁠־תּ֣וֹך (חסר שווא באות כ"ף סופית)
• הערות דותן והמקליד
ה כׇּֽל⁠־נְשִׂיאֵיהֶ֡ם =ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו?; ראו רשימת ברויאר ב"ספיקות שאין להם הכרע", הערה 8 ובספר טעמי המקרא פרק ח
• ל=כָּֽל⁠־נְשִֽׂיאֵיהֶ֡ם (שתי געיות בתיבות המוקפות)
• קורן=כׇּל⁠־נְשִֽׂיאֵיהֶ֡ם וכך במג"ה.
ו ‹פפ› ל=פרשה סתומה
ז ‹פפ› ל=פרשה סתומה
ח אָבָֽדְנוּ =ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו וכמו כן בדפוסים
• ל?!=אָבָֽדְנּוּ (נקודת דגש באות נו"ן?)
E/ע
הערותNotes
(א-כח) וידבר ה׳ אל משה לאמר אמור אל אלעזר עד סוף הסדר. ויש לשאול בפסוקים האלה שאלות: השאלה הא׳: מה ראה יתברך שיקחו מחתות קרח ועדתו וירקעום צפוי למזבח ואיך אמר עליהם כי קדשו. ואם היו המחתות מהאנשים החטאים בנפשותם איך יהיה קדושות ורש״י (שם) כתב שהיו המחתות מקודשות ואסורות בהנאה לפי שעשאום כלי שרת. ובהיותן קרבן תועבה אין ראוי שיהיו כלי שרת כי הנה הזר שעשה כלי שרת להקריב בחוץ באיסור אינו מקודש כמו שכתב הרב רבי משה בר נחמן זכרונו לברכה: השאלה הב׳: למה נצטותה המצוה הזאת לאלעזר ולא לאהרן אביו שהיה כהן גדול ובעל המחלוקת והנה התורה אמרה בסבת זה למען אשר לא יקרב איש זר אשר לא מזרע אהרן הוא להקטיר קטורת ולכן בעל מחלוקת הכהונה היה ראוי שיעשה הזכרון הזה: השאלה הג׳: מה ראו ישראל בתלונה זאת ואיך מלאם לבם אליה בראותם כל מה שקרה אל קרח ועדתו ולדתן ולאבירם ולמה אמרו אתם המיתם את עם ה׳ וידם לא נגעה בם אך מתו מהם באש שיצא מאת ה׳ ומהם בפתיחת האדמה את פיה והם היו סבת כל זה לא משה ואהרן: השאלה הד׳: מה ראה יתברך לעשות על התלונה הזאת נסיון המטות מהשבטים כיון שעל זה עצמו כבר עשו קרח ואהרן נסיון הקטורת כמו שאמר קחו לכם מחתות: השאלה הה׳: מה ראתה התורה לזכור אחרי הספורים האלה ענין מתנות הכהונה והיה ראוי שיכתבו ביום השמיני כשהתחיל אהרן לשמש בכהונתו או בסדר בהעלתך כשזכר נתינת הלוים לאהרן ולבניו לעבוד עבודת הקדש: השאלה הו׳: למה זכר הכתוב נתינת הלוים לאהרן ולבניו בסדר הזה בהיות שכבר צוה עליו בסדר נשא ובסדר בהעלותך באר היטב וגם כאן צוה עליו פעמים כי הוא אמר וגם את אחיך מטה לוי שבט אביך הקרב אתך וילוו עליך וישרתוך ונאמר ואני הנה לקחתי את הלוים מתוך בני ישראל לכם מתנה וגו׳: והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות האלה כלם: (א-ו) וידבר ה׳ אל משה אמור אל אלעזר עד סוף הסדר הזה. הנה צוה השם שמחתות האנשים ההם שנשרפו יהיו נלקחים מתוך השרפה וירקעום צפוי למזבח לא מפני היות במחתות ההן קדושה אלא כדי שישארו שמה זכרון לבני ישראל מהמעשה ההוא וזה כי הנה המעשים לא יחשבו לטובים או רעים בבחינת עצמם בלבד אלא בבחינת הכוונה אשר יעשה אותם האדם עד שאם היה המעשה ההוא טוב ומשובח כפי עצמו הנגלה ממנו אם כיון בו העושה אותו תכלית רע הוא רע בלי ספק ואינו טוב. והנה הקטורת עצמו בהיותו נקרב אל האלהים היה טוב אבל כפי כוונת המקטירים אותו שהיתה רעה על ה׳ ועל משיחו היה רע ומעשה בלתי הגון ובעבור שקרח ערער על כהונת אהרן ובאו המחתות והקטורת לנסות האיש אשר יבחר ה׳ לכהונה. לכן רצה יתברך שאותם המחתות שנעשה בהם הנסיון ההוא שהיו כלם מנחשת ישימו אותם סביב המזבח שהיה מנחושת כדי שיהיו זכרון לבני ישראל שלא יקרב איש שלא יהיה מזרע אהרן להקטיר קטורת לפני ה׳ פן יקרה לו כמו שקרה לקרח ועדתו בהקטירם הקטורת ההוא. ומפני שאהרן היה נושא המחלוקת ההוא. לכן לא צוה יתברך שיעשה זה אהרן בעצמו פן יחשבו הרואים שהיה עושה זה להוסיף על קלון קורח ועדתו להיותו שונאו אבל צוה למשה שיאמר לאלעזר כיון שהוא בן אהרן והוא הכהן העומד תחתיו ושיהיה כהן גדול במקומו שהוא יעשה זה רוצה לומר שירים את המחתות מבין השרפה שהיה שמה פתח אהל מועד מכל האנשים שנשרפו שמה. ואת האש יזרה לרוח ונותן הסבה בזה למה יזרה האש ולא המחתות באמרו כי קדשו רוצה לומר שקרח ועדתו היו מקדשים המחתות ההן בהקריבם עליהם קטורת בפתח אהל מועד לא אמר כי קדושים הם או כי קדש הם אלא כי קדשו שהמחתות קדשום קרח ועדתו לגבוה אבל לפי האמת לא היתה בם קדושה כלל כי מחתות האנשים החטאים האלה בנפשותם. ובהיות כוונתם רעה ומחשבתם מזוהמת איך יהיה הפועל קדוש וצוה שלא ישארו בצורות מחתות כבראשונה אבל שירקעם ויעשה מהם רקועי נחושת ויצפה בהם מזבח העולה כי לא יזכו לגעת במזבח הזהב שמקטירים שם וגם לא היה ראוי שינתנו על מזבח העולה אלא מפני הזכרון כמו שיבאר. ולפי שכבר הקריבום לפני ה׳ ויקדשו אותם בפיהם האנשים החטאים ושיהיה הרקוע סביב למזבח כדי שיהיו לאות לבני ישראל. וז״ש כי הקריבום לפני ה׳ ויקדשו שהם חשבו לקדש׳ ואפשר לפרש כי קדשו ויקדשו מלשון הזמנ׳ מלשון הקדיש קרואיו כי הזמינו אותם לאותו נסיון וזכר הכתוב שעשה כן אלעזר וזהו כאשר דבר ה׳ ביד משה לו שחוזר אל אלעזר הנזכר שצוהו על זה ביד משה. וחז״ל אמרו שרמוז לחולקים על הכהונה שלוקין בצרעת כמו שלקה משה בידו והותרו במה שפרשתי השאלות הא׳ והב׳ ואמנם בני ישראל כאשר ראו שאלעזר בדבר משה לקח המחתות וצפה אותם סביב המזבח חשבו שהיו המחתות מקודשים וקורח ועדתו צדיקים וטובים ושלא מתו אלא מפני ששמו עליהם אש מחוץ כמו שקרה לנדב ואביהו שמתו בהקריבם אש זרה לפני ה׳ ושלהיות החטא בענין האש בלבד צוה יתברך ואת האש זרה הלאה מלשון אש זרה. ולפי שמשה אמר לקרח ועדתו ותנו בהן אש לכן היתה תלונות בני ישראל אתם המיתם את עם ה׳ שהוא קרח ועדתו שהיו עם ה׳ אבל אתם המיתם אותם במה שצויתם לתת אש זרה במחתותם. הנה התבאר סבת תלונתם עתה והותרה השאלה הג׳. (י) והאל ית׳ אמר למשה הרומו מתוך העדה הזאת ואכלה אותם כרגע והנה לא אמר שיפרדו מהם פן יספו בעונם כי אין מעצור לה׳ בהיותם סמוכים ומחוברים להמית את הרשע ולהמלט את הצדיק כמו שהיה במכת בכורות אבל היתה כוונת מאמרו שלא יתפללו עליהם ולא יטפלו בפחיתותם ובשפלות ערכם לכן אמר הרומו ולא אמר הבדלו כמו שאמר למעלה להעיר שלא יחישו לשפלות׳ ורשעתם אבל הם משה ואהרן ישימו׳ באלהים כסלם ועזבו את העם הנבז׳ ההוא וזהו ענין הרומו (יא) וכאשר הכיר משה כונתו יתברך בזה לא אמר להתפלל כשאר הפעמים אבל צוה לאהרן שיקח את המחתה והזהירו שלא ישים עליה אש מן ההדיוט כי אם מעל המזבח שהוא האש המקודש ושילך מהרה אל העדה כי יצא הקצף מלפני ה׳ החל הנגף. ואמר וכפר עליהם לפי שחטאם היה במה שהיו מערערים ומגמגמים על כהונת אהרן כקרח ועדתו ולכן היה ראוי שאהרן עצמו יכפר עליהם במה שפשעו ודברו נגדו ואין ספק שמשה עצמו היה יכול לעצור המגפה אבל רצה שיהיה על ידי אהרן לכבדו ולהודיעם שכמו שהמחתה הרג את קרח ועדתו המקטירים כן המחתה בעת הזאת תצילם ממות בזכות אהרן המקטר אותה. (יב-יג) וכן היה שאהרן הלך במהירות רב אל תוך הקהל שנקהלו שמה על משה ועל אהרן ומצא שהנה החל הנגף בעם ואז שם נתן הקטורת על האש ויכפר על העם שצוה אותו משה ויעמוד בין המתים ובין החיים כאלו היה אומר למלאך המות לא תעבור בי ומיד ותעצר המגפה. (יד) וראה כמה היה חוזק המגפה ההיא כי באותו רגע קטן מתו שם ארבעה עשר אלף ושבע מאות איש. (טו) ואמרו וישב אהרן אל משה והמגפה נעצרה ענינו לא זז ממקומו ושם ישב בין המתים ובין החיים ולא פחד ולא ירא לנפשו עד שהמגפה נעצרה בהחלט ולא מת ולא חלה עוד אדם ממנה שם. כי עם היותה חולי מתדבק היא נעצרה ולא נדבקה עוד ואז שב אל משה לשאול ממנו מה יעשה עוד בזה אחרי שהמגפה נעצרה. (יז-יח) ולפי שראה יתברך שהיו ישראל מגמגמים בנס המחתות של קרח ועדתו שמתו מסבת היות האש זרה. לכן צוה לעשות בחינה אחרת במקלות שיקח י״ב מטות ואמר מטה מטה שידמו המטות יחד בכל עניניהם ושיהיו הי״ב מטות לי״ב נשיאים מי״ב השבטים ושיכתוב שם כל שבט על מטהו שיכתוב שם אהרן על מטה לוי כדי שיבחנו שם שני דברים הא׳ אם הבכורות ראויים לעבודה או ללויי׳ והב׳ אם אהרן ראוי לכהן גדול או לא או לוי אחר משבטו. (כג) ומאשר פרח מטה אהרן לבית לוי ויוצא פרח ויצץ ציץ ויגמול שקדים הורה ששבט לוי נבחר בכללו לעבוד במקום בכורות ישראל ועל זה אמר והנה פרח מטה אהרן לבית לוי. ומאשר אמר ויצץ ציץ הורה שאהרן נתיחד לכהונה גדולה ויזכה לבגדי כהונה גדולה שהציץ הוא הגדול שבהם במעלה ובמה שגמל שקדים הורה גם כן שזרעו נבחר להתמדת הכהונה על עולם מלשון כי שוקד אני על דברי לעשותו. אם כן בזה ד׳ נסים הא׳ שהמטה היבש פרח. והב׳ שהוציא פרח בראשונה. והג׳ ויצץ ציץ שהוא תחלת הראות הפרי. הד׳ הוא ויגמול שקדים שלמים מלשון ויגדל הילד ויגמל בהפך המנהג הטבעי כי כאשר יראו השקדים נופל הפרח אבל מכח הנס היה הפרח והציץ וגם השקדים והעלים תמיד יחד במטה ההוא בקיץ ובחורף. הנה התבאר למה הוצרך ית׳ לעשות בחנת המקלות והותרה השאלה הרביעית. (כז-כח) וישראל אחרי שראו בחינת המקלות הכירו וידעו שבחר השם בשבט הלוי בכלל ואהרן בפרט ובזרעו לענין הכהונה הגדולה וחשבו למפרע שקרח ועדתו מתו לפי שנתקרבו לדברים המקודשים ונגעו בהם ולכן אמר למשה הן גוענו אבדנו כלנו אבדנו, האם תמנו לגוע ר״ל בכמ׳ מינים אבדנו וגוענו במדבר הזה ולא די מה שעברו אלא לעתיד כל היום נמות כי תמיד יגע אדם בדבר מן המקדש וימות מיד.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144