×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) וַתֹּ֥⁠אמֶר לָ֖הּ נׇעֳמִ֣י חֲמוֹתָ֑הּ בִּתִּ֕⁠יא הֲלֹ֧א אֲבַקֶּ⁠שׁ⁠־לָ֛ךְ מָנ֖וֹחַ אֲשֶׁ֥ר יִֽיטַב⁠־לָֽךְ׃
Naomi, her mother-in-law, said to her, "Shall I not seek repose1 for you, so that it will be well with you?
1. repose | מָנוֹחַ – Naomi is referring to finding Rut a husband who will supply here with peace and security (See Lekach Tov, R"Y Kara, and others, and compare Rut 1:9).
א. =א ובדפוסים (טעם זקף גדול)
• ל=בִּתִּ֞י (בטעם גרשיים)
תרגום כתוביםמדרש זוטארס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתלקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזראעמנואל הרומיר״י אבן כספיעקדת יצחקר״ע ספורנומלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וַאֲמַרַת לַהּ נָעֳמִי חֲמוֹתָהּ בְּרַתִּי בִּשְׁבוּעָה לָא אָנִיחַ עַד דְּאַתְבַּע לִיךְ נְיָחָא בְּגִין דְּיִיטַב לִיךְ.
[פרשה ג]
(א) ותאמר לה נעמי חמותה בתי וגו׳ – התחילה מהרהרת ואומרת שמא ישא אותה שלא מדעתי התחילה מפתה בדברים עד שלא תאמר מה היא מבקשת.⁠א
(ב-ה)
ועתה הלא בועז וגו׳, ורחצת וסכת וגו׳, והיה בשכבו וגו׳, ותאמר אליה כל וגו׳ – חזרה ואמרה יכול אפילו דברה אלי דבר שלא לשם שמים אשמע לה, לפיכך אלי נקרא ולא נכתב. ומפני מה אמרה לה ושמת שמלותיך כי אדם שיצא לדרכו ללבוש בגדים נאים, (אלא) אמרה לה לבושי מני דשבתא. אמרה אם אני באה ומגלה מרגלותיו בלילה יהרגוני, אמרה לה וירדת הגורן (ירד) [וירדתי] כתיב כלומר צדקי ירד עמך.
א. כן בכ״י אוקספורד. בכ״י פרמא 2342: ״מתבקשת״.
אפקאלת להא נעמי חמאתהא אבנתי אמא אטלב לך מן דא יואפקך.
א. T-S Ar.1b.4 7 ע״ב.
אמרה לה נעמי חמותה, בתי, הנה אבקש לך מי שיתאים לך1.
1. לא תרגם ׳מנוח׳ בהוראת מנוחה כמו שתרגם ׳מנוח׳ (בראשית ח, ט) מסתקרא או כמו שתרגם (דברים כח, סה) קראר, שלדעתו אין הכוונה כאן למנוחה אשר היא טובה לה, אלא הכתוב מפרש שהמנוח הוא במה שיהיה לה בעל המתאים לה. אכן ק תרגם: מנוח כפי שראוי לך. יב: מה שטוב לך.
ותאמר לה נעמי חמותה בתי הלא אבקש לך מנוח אשר ייטב לך – שאין מנוח לאשה אלא לבית בעלה.
(א-ב) ותאמר לה נעמי חמותה בתי הלא אבקש לך מנוח אשר ייטב לך – דרך האשה, לכלא אישב שתהא נישאת לו נקרא מנוח, כמו שאמר למעלה:⁠ג יתן י״י לכם ומצאן מנוחה אשה בית אישה (רות א׳:ט׳). אבל פעמים שהאשה נישאת לאיש והוא בז בה, ואין זה מנוחה שלמה. אבל אבקש לךד מנוח אשר ייטב לך – והואה בועז מודעתנוו אשר היית עם נערותיו, שהוא אדם צדיק ולא יהא בז בך.
א. כן בכ״י המבורג, פראג. בכ״י ברלין: ״לכך״.
ב. כן בכ״י המבורג, פראג. בכ״י ברלין: ״שאיש״.
ג. כן בכ״י המבורג, פראג. בכ״י ברלין חסרה מלת: ״למעלה״.
ד. כן בכ״י המבורג, פראג. בכ״י ברלין: ״לה״.
ה. כן בכ״י המבורג, פראג. בכ״י ברלין: והנה. ואולי צ״ל כלשון הפסוק: ״והלא״.
ו. כן בכ״י המבורג, פראג. בכ״י ברלין: ״מודעתינו״.
הלא אבקש לך – רצוני לבקש לך מנוח ולעסוק שיהיה לך בעל, ואם יהיה לך בעל דל וגאה, לא יחשוש בך, כי גיורת את. לפיכך אבקש לך בעל טוב לך ויהיה לך מנוח ולא תצטרכי ללכת משדה לשדה עוד. לפיכך תלי עיניך בבועז הזקן וטוב.
מנוח – כי אין לאשה מנוח עד שתינשא.
REST. A woman does not find rest until she marries.
הלא אבקש לך מנוח ר״ל עשית עמי [כמה]⁠א חסדים ועתה האם אני אעשה זה שלא אבקש לך מנוח אשר יהיה טוב בעבורך, ורמז לה כי היה ברצונה לשיאה, ואמר מנוח רק בבעל כי הוא יספיק לה כל צרכיה, והיא תעמד במנוחה גם יהיה לה מנוחת הלב עם מנוחת הגוף.
א. נוסף בצד הטקסט.
בתי – קריאה, לכן בגעיא, כמו: אחותינו את (בראשית כ״ד:ס׳).
מנוח – כי אין לאשה מנוחה ללב ולגוף עד שיהיה לה בעל, וכן קדם: ומצאן מנוחה (רות א׳:ט׳).
(א-ב) בתי הלא אבקש לך מנוח אשר ייטב לך. ועתה הלא בעז מודעתנו אשר היית עם נערותיו הנה הוא זורה – יראה ששערה הענין מצד מה שהוא מודעתם ושאין ההטבות אשר הוא עשה לה המפורסמות כדאי לו לפי מה שהוא קרוב. וששערה גם כן שצוה אותה להיותה עם נערותיו וגמרה בלבה כי במעט השתדלות יגמר הענין. ולזה השיאתה העצה ההיא הנאותה לה לפי תנאיה לא לזולתה ובחסרון אחד מן התנאים והם כשרות רות ומעלת בעז וקורבתו והשקפותיו והסכמת נעמי כי בהתחבר כל הענינים יחד ודאי ה׳ שם היה להסכים על ידיהם. והעד הפרי.
הֲלֹא אֲבַקֶּשׁ לָךְ מָנוֹחַ. שאמכור השדה לנדונייתך למי שישאך1:
1. במדרש (רו״ר ב טו) דרשו על מה שכתוב לעיל (א ט) ׳ומצאנה מנוחה׳, ׳שאין קורת רוח לאשה אלא בבית בעלה׳. וכ״כ האבן עזרא: ׳כי אין לאשה מנוחה עד שתנשא׳. ומדברי רבינו לעיל שם נראה ש׳מנוחה׳ הוא בכך שיהיה הזיווג הראוי לה (ראה ביאור שם). ורבינו מפרש על זה הדרך ׳מנוח׳ הכתוב כאן, וכן הוא בשכל טוב (בראשית כד) ׳שאין מזדווגין לו לאדם אלא לפי שראוי לו, שנאמר כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים (תהלים קכה ג), ינוח, מלשון מנוח אשר ייטב לך, וזהו זיווגו׳. והיינו שנעמי אמרה שתבקש דרך שבו רות תשיג מנוח, וזה ע״י שתהיה לה נדוניה, ע״י מכירת השדה, שנעמי תתן את השדה למי שישא את רות בנדוניה, וכאילו מכרה את השדה בתמורת הנדוניה שהיתה צריכה לתת. ובפרק זה מחדש רבינו שהליכתה של רות אל הגורן לא היתה בכדי שבועז ישא אותה, וכפי שיתבאר.
בתי הלא אבקש לך – ר״ל כבר כלו ג׳ חדשי הבחנה ועתה הלא עלי מוטל לבקש לך מנוח דהיינו שיהיה לך בעל כמ״ש ומצאן מנוחה אשה בבית אישה, אשר ייטב לך, שלפעמים תמצא מנוח בבית בעלה אבל לא ייטב לה אם בעלה בלתי שומר תורה ומצוה שאז לא ייטב לה בטוב הנפשי, כמ״ש חז״ל בהאשה שנשאת למוכסין והיתה קושרת קשרי מוכסין על ידו, ואני אבקש שייטב לך במנוחה הזאת בטוב האמתי.
וַתֹּאמֶר לָהּ נָעֳמִי חֲמוֹתָהּ בִּתִּי הֲלֹא עתה לאחר שעברו שלושה חודשי הבחנה, מוטלת עלי החובה למצוא לך בעל1, ולכן כעת אֲבַקֶּשׁ לָךְ מָנוֹחַ – בעל2 שומר תורה ומצוות3 אֲשֶׁר יִיטַב לָךְ והוא בועז, שהוא אדם צדיק ולא יהא בז בך4, ולא תצטרכי עוד ללכת משדה לשדה, לפיכך תלי עיניך בבועז הזקן והטוב5:
1. מלבי״ם.
2. כי אין לאשה מנוח עד שתינשא, אבן עזרא.
3. מלבי״ם.
4. ר״י קרא.
5. ר״י קרא.
תרגום כתוביםמדרש זוטארס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתלקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזראעמנואל הרומיר״י אבן כספיעקדת יצחקר״ע ספורנומלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(ב) וְ⁠עַתָּ֗⁠ה הֲלֹ֥א בֹ֙עַז֙ מֹֽדַעְתָּ֔נוּ אֲשֶׁ֥ר הָיִ֖ית אֶת⁠־נַעֲרוֹתָ֑יו הִנֵּ⁠ה⁠־ה֗וּא זֹרֶ֛ה אֶת⁠־גֹּ֥רֶן הַשְּׂ⁠עֹרִ֖ים הַלָּֽ⁠יְלָה׃
Now, is not Boaz our relative,⁠1 with whose maidens you were? Behold, he is winnowing barley at the threshing floor tonight.
1. our relative | מֹדַעְתָּנוּ – See the note on Rut 2:1.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובר״י קרא א׳רשב״ם המשוחזראבן עזרארי״דעמנואל הרומיר״י אבן כספירלב״געקדת יצחקר״ע ספורנומלבי״םהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
וּכְעַן הֲלָא בּוֹעַז דְּאִשְׁתְּמוֹדַע לָנָא דַּהֲוֵית בְּחַקְלָא עִם עוּלֵימְתוֹי הָא הוּא מְבַדַּר יָת אִדַּר סְעוֹרִין בְּרוּחָא דִי בְּלֵילְיָא.
הנה הוא זורה את גורן – אמר ר׳ אבא בר כהנא מכאן לתלמיד חכם שלא יצא יחידי בלילה, רבי יצחק אמר מהכא ויאבק איש עמו, ר׳ אבהו אמר מהכא וישכם אברהם בבקר, רבנן אמרין מהכא לך נא ראה, רבא אמר מהכא ויזרח לו השמש.
ואלאן א⁠(ו)⁠ליס בועז מערפתנא אלד׳י כנת מערפתנא פתיאתה הודא הו ד׳אר בידר אלשעיר אללילה.
ועתה הלא1 בועז מכירנו אשר היית בהיכרות2 עם עלמותיו, הנה הוא זורה גורן השעורים הלילה.
1. תרגם ׳הלא׳ כמו האם לא, וכן יב. וכן מתרגם רס״ג ׳הלא׳ ברוב המקומות (בראשית יג, ט; כ, ה; שמות ד, יד, ועוד). אבל ק: הנה.
2. רבינו ביאר ענין היותה עם הנערות, שהייתה בהיכרות עמהם. ומשמעות ענין זה ביאר המלבי״ם, שבאה נעמי לומר שגם אם יפגשו עוברי אורח ברות בלכתה בלילה אל הגורן לא יחשדו בה בדבר קלקלה, כי יאמרו שהלכה להתרועע עם נערות בועז כמימים ימימה, ולשמוח עמהן ועם בועז קרובה בשמחת זריית הגורן. אך קיב קרא ותרגום: עם.
אהנה הוא זורה – ווניר בלעז, שזורה את המוץ.
הלילה – שהיה הדור פרוץ בגניבה וגזל והיה ישן בגורן לשמור גרנו.
א. בדפוסים מאוחרים נוסף כאן: ״מדעתנו – קרובינו״. ביאור זה חסר בכ״י.
[Our kinsman – Our relative.]
Behold, he will be winnowing – The chaff, vraner in Old French.
Tonight – Because the generation was unrestrained in theft and robbery; he would sleep in his granary to guard his granary.
ועתה הלא בעז מדעתנו [וגו׳] הנה הוא זרה את גרן השערים הלילה – שהוא היה דש בלילה לאור הלבנה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

(ב-ד) הנה הוא זורה את גורן השעורים הלילה – דבר מגונה הוא לאשה לבקש איש בביתו בפני בני ביתו, מפני החשד. אבל הלילה זורה הוא אתא גורן השעורים. ובואי בלט וגלית מרגלותיו ושכבת והוא יגיד לך את אשר תעשין.⁠ב
א. כן בכ״י המבורג, פראג. בכ״י ברלין חסרה מלת: ״את״.
ב. בכ״י המבורג נוסף כאן: ״אם יקחך לאשה או ישיאך לאחר״. אפשר שהוא ביאור של ר״י קרא שהושמט בכ״י ברלין, פראג, אך יותר סביר שהוא (כמו הביאור שלאחריו בכ״י המבורג) הם ביאורים של רשב״ם.
מודעתנו – מן דעת, שם דבר הוא, כמו: מודע (רות ב׳:א׳). (כ״י המבורג 32 עם חתימה של ״ר׳ש׳⁠ ⁠⁠״)
ומלת מודעתנו זרה, והתי״ו נוסף.
OUR KINSMAN. Modatanu (our kinsman) is irregular.⁠1 The tav in modatanu is added [to moda'enu]⁠2 but has no meaning.⁠3
1. The normal form of for this word is moda'enu.
2. The normal form of the word.
3. It has no grammatical significance.
זורה את גורן – זורה המץ, נירבילת בלעז.
מודעתנו – בא בחסרון המ״ם, ומשפטו ממודעתנו, כלומר ממפשחתינו, ובא התי״ו בקמץ במקום ציר״י ויהיה שם המשפ׳ מודעת על משקל מולדת ומדעתינו בצירי כמו מלדתינו.⁠א ויש אומרים כי התי״ו נוסף ועניינו מודע שלנו, כלומר קרובינו, והיה ראוי להיות מודעינו.
אשר הייתב את נערותיו – ר״ל עם נערותיו.
הנה הוא זורה את גורן השעורים הלילה – ר״ל שהוא זורה ברחת וכמזרה השעורים אשר בגורן השעורים שלו הלילה הזאת, וענין זורה שהוא משליך השעורים עם הכלים הנק⁠[רא]⁠ג רחת למעלה כדי שהרוח יעבור הקש ושאר השעורים נקי ממנו, ודרך האשהד האנשים לקצור ולחבוט ואחר כן ימתינו הרוח ואז יזרו אותו, ובועז כלה כבר לקצור קציר השעורים והקציר החטים, וחבט השעורים יהיה רוצה אז לזרותו.
א. Perreau (עמ׳ 27) מעתיק: ״ויהיה שם המשפטו ומודעתי׳ בציר״י כמו מולדתו״. נראה שדילג על שורה.
ב. במקור או ״הייית״ או ״הויית״. האות הנוספת נמחקה.
ג. נוסף מעל המילה.
ד. כך בכתב היד. Perreau (עמ׳ 27) לא מעתיק מילה זו. ישנם שני קווים מעלה לאות א׳ ולאות ש׳. ייתכן ואלו הם סימני תיקון, אולם ניתן לראות את המילה.
הנה הוא זורה – וכבר קדם שכלה גם קציר חטים, אבל כן מנהג הטובים לקצור הכל תחלה משמירה מפגעים רעים.
הנה הוא זורה את גורן השעורים – הזריה היא להוציא המוץ והקש מהתבואה וונט״ר בלעז.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וְעַתָּה הֲלֹא בֹעַז מֹדַעְתָּנוּ. ואינו ראוי שנמכור בלתי ידיעתו והסכמתו1: אֲשֶׁר הָיִית אֶת נַעֲרוֹתָיו. וראוי להקדימו בזה לשאר גואלים2:
1. ׳ועתה׳ בכל מקום פירושו ׳בהיות זה כולו אמת׳ (ע״פ לשון רבינו בשמות ג ט-י), כלומר, ׳ועתה׳ – כיון שהחלטתי למכור את השדה כדי לתת לך נדוניה, לא נוכל לעשות זאת בלי להודיע לבועז, כי הלוא בועז הוא קרובינו, והקרוב קרוב קודם לגאול את השדה.
2. אף שהיו קרובים נוספים, וכמו שמבואר בהמשך שפלוני אלמוני היה קרוב יותר מבועז, בכל זאת עלינו להקדים את בועז לשאר הקרובים מצד הכרת הטוב, שהרי היית עם נערותיו ועשה אתך חסד, ולכן יש להציע לו לקנות את השדה לפני שנציע לאחרים. [ודרכו של רבינו בגאולת השדה נראה כדעת רש״י שלא היתה זו גאולת שדות כפשוטה, שכן הקדים רש״י לפרש בדברי רות (ג ט) שרות אמרה ׳וחמותי ואני צריכות למכור נחלתנו׳, כלומר, שהיתה נחלה לנעמי ורות, והיו צריכות למכור אותה, והן מבקשות ׳גואל׳ שיגאל מהן את השדות. ולא פירש שכבר מכרוהו כי המשך הענין (פסוק ה) ׳ביום קנותך השדה מיד נעמי ומאת רות המואביה׳, ואם כבר מכרוהו אין הוא קונה מהן, אלא מן הקונה, ועוד, הרי כתוב ׳מכרה נעמי השבה משדה מואב׳, הרי שלא מכרה עד ששבה ממואב, והרי לא שבו משם אלא לפני שלוש חדשים, כי שבו בימי קציר השעורים, ועכשיו היה סוף קציר החיטים, נמצא שלא שהה ביד הלוקח יותר משלוש חדשים, והרי נחלה אין לה גאולה אלא אחרי שנתיים, ולכן פירש רש״י שלא מכרה נעמי, אלא הסכימה למכור, ועכשיו הסכימו שתהיה המכירה לקרובים, וכדי שיהיה זכר למת התנו שישא הגואל את רות. ונקראת מכירה זו בשם ׳גאולה׳, כמו שכתב הרמב״ן (ויקרא כה לג) עה״פ ׳ואשר יגאל מן הלוים׳, שדרשו בערכין (לג.) שהכתוב מדבר בלוי שקנה מלוי, ומ״מ נקראת מכירה זו ׳גאולה׳, וכתב ׳ולפי דבריהם נראה לי בפירוש הפסוק כי היה לפנים בישראל כשצריך אדם למכור שדהו, שיבוא הקודם בירושתו ויקנה אותה, והוא הנקרא גאולה, שנאמר (ירמיה לב ז) קנה לך את שדי אשר בענתות כי לך משפט הגאולה לקנות, וכן מפורש שם בענין בועז, ונראה בעיני שהיו דנים לו דין קדימה, כאשר הנהיגו לנו רבותינו בדינא דבר מצרא, והיו קונים מן הגואל הראשון בקנין סודר כמו שעשה בועז׳. וביאור הענין שכאשר אדם נאלץ למכור את נחלתו, היה לקרובו דין קדימה כמו בר מצרא, ולכן בועז היה חייב להציע את השדה לגואל שהוא קרוב יותר ממנו. ורבינו הוסיף על דרך זה, שהשדה ניתן כנדוניה למי שישא את רות, וכיון שבא במקום ממון נקרא כאילו נמכר].
ועתה הלא בועז מודעתנו – ר״ל כי הגורן היה בסוף השדה, והזריה שזרו את השעורים לא היה בגורן רק בשדה לפני הגורן שם ישב הרוח ובודאי נמצאו שם כל הפועלים הנערים והנערות העוסקים במלאכה וכבואה אל השדה א״א שלא יראוה, ע״ז אמרה לה שמה שיראו אותך בשדה לפני הגורן בזה אין שום חשש, כי הלא בועז מודעתנו וכולם יודעים שאת מקורב בבית הזה מצד הקורבה ויאמרו שבאת לראות את הדישה והזריה כדרך הקרוב השמח בשמחת קרובו, וגם אשר היית את נערותיו ויחשבו שבאת לבקר את הנערות שלא ראית אותן מאת כלות הקציר, והנה הוא זרה את גרן השעורים הלילה ויאמרו שלכן באת בלילה לראות את הזריה ואת הנערות חברותיך.
מדעתנו – שם מופשט על משקל מולדה, מורשה, nostra conoscenza, unsere Bekanntschaft.
אשר היית וגו׳ – ובחן צניעותך.
הוא זרה וגו׳ – אמר ר׳ אבא בר כהנא, מכאן לתלמיד חכם שלא יצא יחידי בלילה.⁠1 (חולין צ״א:)
1. מהמשך כל לשון הפסוק דריש זה, הנה הוא זורה את גורן השעורים הלילה ויהי בשכבו וגו׳, אמרה לה נעמי, דעי, שאחר שיגמור לזרות לא יבא לביתו לשכב, שגנאי הוא לת״ח לצאת יחידי בלילה, [והוא היה אז יחידי בגורן כנראה מהמשך הפסוקים], ולפיכך ישכב בגורן.
וְעַתָּה הֲלֹא בֹעַז מֹדַעְתָּנוּ – קרובינו אֲשֶׁר הָיִית אֶת – עם נַעֲרוֹתָיו הִנֵּה הוּא זֹרֶה אֶת המוץ1 בשדה שלפני2 גֹּרֶן הַשְּׂעֹרִים הַלָּיְלָה3 ותלכי לשם, ולמרות שמגונה לאישה לבקש איש בביתו בפני בני ביתו4, הלילה יאמרו שבאת לראות את הזרייה ואת הנערות חברותיך5:
1. רש״י, רלב״ג.
2. מלבי״ם.
3. בגלל שהיה הדור פרוץ בגנבה וגזל בועז ישן בגורנו לשמור עליו, רש״י.
4. ר״י קרא.
5. מלבי״ם.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובר״י קרא א׳רשב״ם המשוחזראבן עזרארי״דעמנואל הרומיר״י אבן כספירלב״געקדת יצחקר״ע ספורנומלבי״םהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותהכל
 
(ג) וְ⁠רָחַ֣צְתְּ׀ ⁠וָסַ֗כְתְּ וְ⁠שַׂ֧מְתְּ [שִׂמְלֹתַ֛יִךְ] (שמלתך) עָלַ֖יִךְ [וְ⁠יָרַ֣דְתְּ] (וירדתי) הַגֹּ֑⁠רֶן אַל⁠־תִּוָּדְ⁠עִ֣י לָאִ֔ישׁ עַ֥ד כַּלֹּ⁠ת֖וֹ לֶאֱכֹ֥ל וְ⁠לִשְׁתּֽוֹת׃
Wash, anoint, and put on your garments,⁠1 and go down2 to the threshing floor. But do not make yourself known to the man3 until he finishes eating and drinking.
1. garments | שִׂמְלֹתַיִךְ – See Rashi and Lekach Tov that Naomi is referring to garments that were reserved for special occasions like Shabbat or festivals.
2. go down | וְיָרַדְתְּ – The word is read as "וְיָרַדְתְּ" (go down), but is written "וירדתי" (I will go down), matching the archaic form of the second person conjugation. [For other examples, see verse 4 here, Yirmeyahu 2:33 and 3:4.] Cf. Rut Rabbah and Rashi who read into the written variation, suggesting that the intent might be, "My merits shall go down with you".
3. the man | אִישׁ – See Rashi that Naomi is referring to Boaz specifically, as supported by the vocalization of "לָ", a marker of a definite article. Cf. Ibn Kaspi who presents Naomi as warning: "do not make yourself known to anyone".
תרגום כתוביםרות רבהילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזראפסאודו-רש״יעמנואל הרומיר״י אבן כספירלב״געקדת יצחקר״ע ספורנומנחת שישד״למלבי״םהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
וּתְחַלִּילִי בְּמַיָּא וּתְסוּכִי בוּסְמָנִין וּתְשַׁוִּיאִי תַּכְשִׁיטַיִךְ עֲלַךְ וְתֵיחֲתִין לְאִדְּרָא לָא תִתְפַּרְסְמִי לְגוּבְרָא עַד שֵׁיצָיוּתֵיהּ לְמֵיכַל וּלְמִשְׁתֵּי.
(א-ב)
וַתֹּאמֶר לָהּ נָעֳמִי חֲמוֹתָהּ בִּתִּי הֲלֹא אֲבַקֵּשׁ לָךְ מָנוֹחַ. וְעַתָּה הֲלֹא בֹעַז מֹדַעְתָּנוּ.
(ג) [יב] וְרָחַצְתְּ וָסַכְתְּ – וְרָחַצְתְּ מִטִּנּוֹפֶת עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁלָּךְ, וָסַכְתְּ אֵלּוּ מִצְווֹת וּצְדָקוֹת. וְשַׂמְתְּ שִׂמְלֹתַיִךְ עָלַיִךְ, וְכִי עֲרֻמָּה הָיְתָה, אֶלָּא אֵלּוּ בִּגְדֵי שַׁבְּתָא, מִכָּאן אָמַר רַבִּי חֲנִינָא צָרִיךְ אָדָם לִהְיוֹת לוֹ שְׁנֵי עֲטָפִים, אֶחָד לַחֹל וְאֶחָד לַשַּׁבָּת, וְכָךְ דְּרָשָׁהּ רַבִּי שִׂמְלָאי בְּצִבּוּרָא, בְּכוֹן חַבְרַיָא אָמְרוּ כַּעֲטִיפָתֵנוּ בַּחֹל כָּךְ עֲטִיפָתֵנוּ בְּשַׁבְּתָא. אֲמַר לְהוֹן צְרִיכִין אָנוּ לְשַׁנּוֹת. וְיָרַדְתְּ הַגֹּרֶן, אָמְרָה לָהּ זְכוּתִי תֵּרֵד עִמָּךְ.
דָּבָר אַחֵר, וְיָרַדְתְּ הַגֹּרֶן, מִכָּאן שֶׁאֵין עוֹשִׂין גְּרָנוֹת אֶלָּא בַּנָּמוּךְ שֶׁבָּעִיר. דִּלְמָא רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא קִבֵּל מֵרַבִּי חִיָּא חֲדָא חֲקַל, אָמַר לוֹ כְּמִין הִיא עָבְדָא, אָמַר לוֹ מֵאָה כּוֹרִין זָרְעַת, וַאֲעָלַת וַעֲבַדַּת פִּרְיָהּ מֵאָה. אָמַר לֵיהּ לָא אֲמַר מָרִי דְּהִיא עָבְדָּא מְאָה כּוֹרִין זַרְעַת וַאֲעָלַת וַעֲבַדַּת פִּרְיָהּ מֵאָה, אֲמַר לֵיהּ אִין. אֲמַר לֵיהּ וְהִיא עֲבַדַּת פִּרְיָהּ. אֲמַר לֵיהּ הָן אַקֵימְתָּא אִדְּרָא, אָמַר בַּגָּבוֹהַּ שֶׁבָּעִיר, אָמַר לוֹ וְלֹא כֵן כְּתִיב וְיָרַדְתְּ הַגֹּרֶן, אַף עַל פִּי כֵן אֲזַל נְפִיחָהּ וְהִיא עָבְדָה שְׁאָרָא.
(ד-ה)
[יג] וִיהִי בְשָׁכְבוֹ, וַתֹּאמֶר אֵלֶיהָ כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמְרִי אֵלַי – אֵלַי קְרִי וְלֹא כְתִיב, אָמְרָה לָהּ שֶׁמָּא יָבוֹא אֶחָד מִן הַכְּלָבִים וְיִזְדַּוֵּג לִי, וְאַף עַל פִּי כֵן עָלַי לְיַשֵּׁב הַדְּבָרִים.
ורחצת וסכת ושמת שמלותיך – ובאת והלכה ובאת עד שמצאה בני אדם המהוגנים לילך עמהם. ויאמר בועז למי הנערה הזאת וכי דרכו של בועז לשאול בנערה, אמר רבי אלעזר דבר חכמה ראה בה שתי שבלים לקטה שלש לא לקטה, במתניתא תנא דבר צניעות ראה בה עומד מעומד (יושבת) [נופלת] מיושב. וכה תדבקין עם נערותי, וכי דרכו של בועז לדבר עם הנערות, אמר רבי אלעזר כיון דחזא ותשק ערפה וגו׳ אמר שרי לאדבוקי בה. גושי הלום רמז לה עתידה מלכות בית דוד לצאת ממך דכתיב ויבא המלך דוד וישב לפני ה׳ ויאמר מי אנכי וגו׳ ומי ביתי כי הביאותני עד הלום. וטבלת פתך בחומץ, מכאן שהחומץ יפה לשרב. [ותשב מצד הקוצרים], אמר רבי שמואל רמז לה עתידה מלכות בית דוד שתחלק. ותאכל ותשבע ותותר, אמר ר׳ אלעזר ותאכל בימי דוד ותשבע בימי שלמה. ותותר בימי חזקיה ואבע״א ותאכל בימי דוד ושלמה, ותשבע בימי חזקיה, ותותר בימי רבי, דאמר מרי, דאמר מרי אהוריריה דר׳ היה עתיד משבור מלכא. במתניתא תנא ותאכל בעולם הזה, ותשבע לימות המשיח, ותותר לעולם הבא. ותאמר רות המואביה אל נעמי (רות ב׳:ב׳) אמר ר׳ יוחנן ודאי מואביה היא שהוציאה עילה על אותו צדיק, הוא אמר לה וכה תדבקין עם נערותי והיא אומרת לחמותה עם הנערים אשר לי תדבקין, ואף נעמי אמרה ברוח הקדש טוב בתי כי תצאי עם נערותיו. אמר רבי שמואל בר נחמני כל מקום שנאמר עד כלות קציר השעורים וקציר החטים שלשה חדשים.
ושמת שמלותיך – וכי ערומה היתה אלא אלו בגדי שבת, מכאן אמר רבי חנינא צריך אדם שיהיו לו שני עטיפין אחד של חול ואחד של שבת, כדדרש רבין בצבורא אמר ווי לן כעטיפתנו בחול כך עטיפתנו בשבת.
וירדת הגורן – וירדתי כתיב, אמרה לה זכותי תרד עמך.
דבר אחר: וירדת הגורן – מכאן שאין מעמידין את הגורן אלא בנמוך שבעיר, ר״ש בן חלפתא קבל חד חקל קדמוי דר׳ חייא רבה כו׳, אמר ליה אתיה עד מאה כורין, אמר ליה אין עקימתא אידרך, אמר ליה בגבוה של עיר, א״ל ולא כן כתיב וירדת הגורן, (אמר ליה) זיל כפי תיבנא ואשכחת שארא.
פתרתחצין ותנדהנין ותלבסין ת׳יאבך ותסלכין אלי אלבידר לא תתערפין באלרגל אלי חית פראגה אלאכל ואלשרב.
ותתרחצי1 ותסוכי בשמן ותלבשי בגדייך ותלכי2 אל הגורן, לא תתוודעי3 לאיש4 עד שיסיים האכילה והשתייה.
1. וכ״ה בק לשון רחץ׳. אך יב ור״ת הירושלמי כתבו לשון ׳גלס׳. ודרך רבינו במקום שהוזכרו כיבוס ורחיצה (כגון ויקרא פרק יד כמה פעמים), לתרגם כיבוס ׳גלס׳ ורחיצה ׳רחץ׳⁠ ⁠׳. והכיבוס הוא היותר נמרץ לנקות את הכתמים הדבוקים, וכמו שכתב רמב״ן (ויקרא שם). ודנו בדבר המפרשים: בגאולת הגר כתב ע״פ התרגום הארמי שכתב לשון רחיצה ולא לשון טבילה, שהכוונה להסרת זוהמת הדרכים. ור״י אבן יחיא כתב שאמרה לה לטבול לטהרתה שמא יזדקק לה בועז באותו לילה, ולא תחטיאו ותשיב לו רעה תחת טובה.
2. שורש סלך מיוחד להליכה בדרך, וכן תרגם רס״ג בתפסיר על התורה במקומות רבים שהוראתם הליכה בדרך. קיב תרגמו קרא ותרגום: אנחדרי.
3. כעין זה בק: תתבייני, לשון ידיעה וביאור. יב: תצ׳הרי – תיראי.
4. כן הוא גם ביב, וכלשון הקרא. אך ק שינה ל׳לאנסאן׳ – לשון אדם פחות, ואולי סובר כר״י אבן יחיא שפירש שבאה לרבות שלא תתוודע לשום אדם, הן איש הן אשה, אלא תטמין עצמה עד כלותו לאכול ולשתות.
אושמת שמלותיך – בגדים של שבת.
וירדת הגורן – וירדתי כתיב זכותי תרד עמיך.
אל תודעי לאיש – לבועז.
א. בדפוסים מאוחרים נוסף כאן: ״ורחצת – מטנוף עבודה זרה שלך. וסכת – אלו מצות.⁠״ ביאורים אלו חסרים בכ״י.
[[And you shall] bathe – From the contamination of your [past] idolatry.⁠1
And scent yourself – These are the [Torah's] precepts.]
Dress [yourself] in your finest garb – Shabbos garments.⁠2
And go down to the threshing floor – It is written וְיָרַדְתִּי [=and I will go down]; [i.e.,] my merit will go down with you.⁠3
But do not identify yourself to the man – To Bo'az.
1. Rus, obviously does not have to be told to do such a basic thing (i.e., to bathe), therefore it must allude for her to remove the contamination of her past idolatry.
2. Maseches Shabbos 113b. The word שמלה rather than בגד or לבוש indicates especially fine clothing of Shabbos or Yom Tov. Malbim Alternatively, the mere mention to put on clothes is superfluous, it therefore must refer to Shabbos clothing. (Sifsei Chachomim)
3. And protect you from any mishap.
ורחצת וסכת – ורחצת מטנוף ע״ז, וסכת במצות, ושמת שמלתיך בגדי השבת, וירדת הגרן מיכן שאין גרנות במקום גבוה אלא במקום נמוך.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

ושמת שמלותיך עלייך – שתתייפי בעיניו.
אל תיודעי לאיש – כי גנאי הוא לאשה שאם היית הולכת אצלו לבית, זה היה גנאי, והיו מרגישין בני ביתו.
וסכת – שמן שיש לו ריח טוב, כי כן מנהג גדולי ישראל, אנשים ונשים.
ושמת שמלותיך עליך – הטובות, שלא היתה קוצרת בהם.
AND ANOINT THEE. Anoint yourself with oil that emits a pleasant odor. She said this because it is the manner of all the nobles of Israel, both men and women, to anoint themselves with such oil.
AND PUT THY RAIMENT UPON THEE. Attire yourself in your best clothes.⁠1 Do not dress in the garments that you wear when you harvest.
1. Literally, your good cloths.
שמלותיך – המיוחדים, כגון של שבת. צותה לה חמותה להתקשט ולהתנאות, להראות לו שהיא אהובתו.
וסכת – ר״ל בשמן שיש לו ריח טוב ומעדן את השבר, וכן היה מנהג גדולי ישראל לעשות אנשים ונשים, כמו ״ואל תסוכי שמן״, ״וראשית שמנים ימשחו״ ודומיהם.
ושמת שמלתיך עליך – ר״ל [שמלותיך הטובות וירדת הגורן ר״ל ותרדי]⁠א ותרדי אל הגורן ועמדי שם בהחבא ואל תודעי לאיש הידוע והוא בועז עד כלותו לאכול ולשתות.
א. מופיע בצד הטקסט.
וסכת – בשמן כמנהג הארץ ההוא גם היום לאנשים, וכל שכן לנשים, וכן כתיב: וסוך לא סכתי (דניאל י׳:ג׳).
ושמת שמלתיך עליך – הטובות שלא היית קוצרות בהם, גם לכסות ראשה שלא תֻכר.
אל תודעי לאיש – אין זאת כטעם: והאדם ידע (בראשית ד׳:א׳), אבל הטעם כאמרו: ולא יודע לכל.
עד כלותו לאכול – כבר הודעתיך שתוף עַד. ואם בזה פנים מצד שהיא נתודעה לבועז אחרי כלותו לאכול ולשתות וגם ישן.
אל תודעי לאיש – רוצה לומר: לא ידע איש בואך שם אבל תסתרי עד כלותו לאכול ולשתות.
ורחצת – צותה להטהר מטומאתה ולהתקשט בשמן הטוב. אמנם שתשים שמלותיה על שכמה ולא תתכסה בה עד בוא׳ שם כדי שלא יכירו בה. וירדת הגורן. וזה הדבר אשר תוכל עשוהו מצד הרגלה שם כמו שאמרה והוא יגיד לך. כלומר כל העצה אשר יש בזה המעשה אינו זולת השכיבה לשם כי משם ואילך הוא יגיד לך.
וְרָחַצְתְּ [וָסַכְתְּ וְשַׂמְתְּ שִׂמְלֹתַיִךְ].⁠1 שתראי פניו מקושטת מפני כבודו, ויחשיב אותך לראוייה להינשא לאיזה נכבד2:
1. לדעת רבינו לא היה בדעת נעמי שבועז עצמו ישא את רות, ולשם מה א״כ התכוננה בסיכה ורחיצה ולבישת בגדים.
2. כי נעמי רצתה שרות תודיע לבועז שהיא מוכרת את השדה כנדוניה למי שישא את רות, כדי שיסכים על כך, ואולי יקנה הוא את השדה ויתן את כספו למי שישא אותה, ולפי שהיה בועז נכבד, ראוי שתראה את פניו בצורה מכובדת, ועוד שנעמי חשבה שאולי בועז אף יציע לרות זיווג הגון, ולשם כך אמרה לה שתתכונני כך שתיראה ראויה לכך.
ורחצת וסכת ושמת. בדפוסים אחרונים כתוב ושמתי ביו״ד וקרי ושמת בלא יו״ד אבל בכמה ספרים כ״י וגם בדפוסים ישנים כתוב ושמת בלא יו״ד ואין כאן ק׳ וכתיב כלל ואף במסורת ריש ספר מלכים נסדר הסימן מן מ״ג מלין דכתיבין י׳ בסוף תיבותא ולא קריין ולא נחשב בהם מזה הפסוק רק תיבת וירדתי ובמדרש אמרו וירדתי כתיב כדלקמן ולא דרשו שום דבר אצל ושמת ואין אנו צריכים למה שכתב בזה בעל שרש ישי ואל יקשה בעיניך אם בפרטן אי אתה מוצא רק מ״א מלין מפני שצריך להוסיף שתי תיבות שהם בפרשת תוכחה בפסוק יען אשר לא זכרתי שכתוב זכרתי ביו״ד וקרי זכרת בלא יו״ד ובאותו פסוק עצמו ולא עשיתי כתיב ביו״ד וקרי עשית בלא יו״ד ופשע המגיה בזכירתם עוד יש לדעת כי מה שכתוב בסוף מסרה הנזכרת הייתי לכן כה אמר ה׳ אלהים יען אכלת טעות סופרים הוא המעוותים עלינו את הכתובים וצריך לומר אתי כה אמר אדני אלהים יען אמרים לכם אכלת אדם אתי שכתוב ביו״ד וקרי את בלא יו״ד והוא ביחזקאל סימן ל״ו.
שמלתך. שמלתיך קרי.
וירדתי. וירדת ק׳ ובירושלמי פ״ח דפאה וירדתי כתיב אמר לה זכותי תרד עמך.
{שמלתיך – החמודות שישנן עוד תחת ידך מימים שעברו, ועתה בעניותנו לא לבשת אותן. (הואיל משה בשם שד״ל)}
ורחצת – ור״ל ועקר ההכנה שתכין א״ע ברחיצה וסיכה ושמת השמלות שהם בגדי שבת [שכבר בארתי משפטים ב׳ קפז ששם שמלות נבדל מן בגד לבוש וכדומה שמורה על בגדים היקרים של שבת וי״ט] ההכנה הזאת תהיה כדי שתרד הגורן, והנה לא פירשה לה מתי תלבש שזה תבין מעצמה ומשכלה, ועקר הצווי הוא שאחר שתשהה שם עד גמר מלאכת הזריה עת יחלו הפועלים ללכת לביתם ובועז ישב לאכול אז תרד בהחבא אל הגורן עצמו באופן שמאז אל תודעי לאיש שכולם יחשבו כי הלכת לביתך ותשבי שם בסתר עד כלותו לאכל ולשתות, וגם שמ״ש ושמת שמלותיך עליך אין פי׳ שתלבש הבגדים שאז היל״ל ולבשת שמלותיך רק פי׳ שתשימם על כתפך ויהיו אתך ללבוש אותם בגורן לא קודם שזה יביא אותך לידי חשד אם תלבש בגדי שבת.
שמלתיך – החמודות שישנן עוד תחת ידך מימים שעברו, ועתה בעניותנו לא לבשת אותן, שד״ל.
ורחצת וסכת – ורחצת מטנופת עבודת כוכבים שלך, וסכת – אלו מצות וצדקות.⁠1 (מ״ר)
ושמת שמלתיך עליך – וכי ערומה היתה, אלא אלו בגדי שבת, מכאן אמר ר׳ חנינא צריך אדם שיהיו לו שני עטפים אחד לחול ואחד לשבת.⁠2 (ירושלמי פאה פ״ח ה״ז)
וירדת הגרן – [מהו וירדתי3] – אמרה לה, זכותי תרד עמך. (ירושלמי פאה פ״ח ה״ז)
וירדת הגרן – מכאן שאין עושין גרנות אלא בנמוך שבעיר.⁠4 (מ״ר)
1. אולי מדייק מדלא כתיב ורחצת את פניך ידיך ורגליך, ורחצת סתם משמע כעל טבילה מאיזו טומאה כמו אשה רוחצת (שמואל ב י״א) וכן לרחוץ על היאור (שמות ב), וגם שם דרשו להטהר מצרעתה, ולכן דריש דכוונה נעמי ארחיצה [כלומר טבילה] מלכלוכית עבודת כוכבים, וזה מוסב אענינא דפרשיות הקודמות, וכן סיכה. וגם י״ל דמדייק בפשיטות, האם באה נעמי ללמדה הלכות קישוט כנערה קטנה, ולמה היה לה להגיד לה כל זה.
2. דריש מלשון שמלותיך שמורה בעלמא על בגד מכובד ונאה, וכמו שדרשו בספרי פ׳ תצא על הפ׳ והסירה את שמלת שביה מעליה, מלמד שמעביר ממנה בגדים נאים, מפני שהכנענים בנותיהם מתקשטות במלחמה וכו׳ ועיי״ש בפירש״י, וכן יש לכוין ע״פ מ״ש בגמרא ב״מ כ״ז א׳ עה״פ דפ׳ תצא וכן תעשה לחמורו ושמלתו, אף השמלה בכלל [כל האבדות] היה, ולמה יצאה להקיש אליה ולומר לך מה שמלה מיוחדת שיש לה סימנים ויש לה תובעים וכו׳, וי״ל הבאור דמפני שהשמלה הוא בגד נאה ומכובד יש לבעליה סימנים בתוכה, מפני שמרגיש בה ביותר, וממילא יש לה תובעים.
3. דריש את הכתיב.
4. שלא ישלוט הרוח בחזקה בעת הזירה. וע׳ ב״ב כ״ד ב׳.
וְרָחַצְתְּ | מטינוף עבודה זרה שלך1, וָסַכְתְּ בשמן שיש לו ריח טוב2, וְשַׂמְתְּ שִׂמְלֹתַיִךְ (שמלתך כתיב) – בגדי שבת3 (ולא את הבגדים בהם את קוצרת4) עָלַיִךְ – על כתפייך, ויהיו אתך ללבוש אותם בגורן שתתייפי בעיניו5 ולא קודם שזה יביא אותך לידי חשד6, וְיָרַדְתְּ (וירדתי7 כתיב) לאחר מכן אל הַגֹּרֶן כאשר יתחילו הפועלים ללכת לביתם, ובועז ישב לאכול, אז תרדי בהיחבא אל הגורן עצמו באופן שמאותו רגע כולם יחשבו שהלכת לביתך8, וכן אַל תִּוָּדְעִי לָאִישׁ – לבועז9, שלא ידע שבאת, ותמתיני במסתור10 עַד כַּלֹּתוֹ – שיסיים בועז לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת שאז יהיה נוח יותר11:
1. רש״י. ור״י אבן יחיא כתב שאמרה לה לטבול לטהרתה שמא יזדקק לה בועז באותו לילה ולא תחטיאו ותשיב לו רעה תחת טובה.
2. אבן עזרא. ורש״י מבאר במצוות, כאילו נאמר ״וְסַכְתָּ בְּמִצְווֹת״.
3. רש״י.
4. אבן עזרא.
5. ר״י קרא. ורש״י בפסוק ו׳ מבאר שנעמי אמרה לה לצאת לבושה בבגדי שבת, אך רות שינתה וירדה לגורן ואחר כך לבשתם והתקשטה.
6. מלבי״ם.
7. זכותי תרד עמך, (ירושלמי פאה פ״ח ה״ז), רש״י.
8. מלבי״ם.
9. רש״י, תשלום מצודת דוד.
10. רלב״ג.
11. מעם לועז.
תרגום כתוביםרות רבהילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזראפסאודו-רש״יעמנואל הרומיר״י אבן כספירלב״געקדת יצחקר״ע ספורנומנחת שישד״למלבי״םהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותהכל
 
(ד) וִיהִ֣י בְ⁠שׇׁכְב֗וֹ וְ⁠יָדַ֙עַתְּ֙ אֶת⁠־הַמָּ⁠קוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר יִשְׁכַּב⁠־שָׁ֔ם וּבָ֛את וְ⁠גִלִּ֥⁠ית מַרְגְּ⁠לֹתָ֖יו [וְ⁠שָׁכָ֑בְתְּ] (ושכבתי) וְ⁠הוּא֙ יַגִּ֣⁠יד לָ֔ךְ אֵ֖ת אֲשֶׁ֥ר תַּעֲשִֽׂיןא׃
When he lies down, take note1 of the place where he lies; and you shall come and uncover his feet2 and lie down.⁠3 He will tell you what you shall do.⁠"
1. take note | וְיָדַעַתְּ – See Lekach Tov that Naomi is advising Rut to make sure she knows where Boaz lies so that she does not go to the wrong person by mistake. Alternatively: "You will know", with Naomi telling Rut that if she has been hiding by the threshing floor, she will surely know where Boaz is lying (Malbim).
2. his feet | מַרְגְּלֹתָ֖יו – See Ibn Ezra that "מַרְגְּלֹתָ֖יו" is equivalent to the word "רגליו" (his legs), pointing to usage of the word in Daniel 10:6. Alternatively: "at his legs" or "the place of his feet", perhaps referring to a part of the bed which is close to a person's feet (Ralbag, and compare Shadal and R. D"Z Hoffmann on Bereshit 28:11 regarding the similar word "מְרַאֲשֹׁתָיו"). Cf. Hoil Moshe who suggests that the verse is truncated and should read: "She removed (the blanket) from the side of his feet....⁠" [See Malbim for the possible symbolism behind the action and how it might hint to levirate marriage.]
3. lie down | וְשָׁכָבְתְּ – The word is read as "ּוְשָׁכָבְתְּ" (lie down), but is written "ושכבתי" (I will lie down), matching the archaic form of the second person conjugation. See the note on verse 3.
א. =א (בחטף פתח) ובדפוסים
• ל=תַּעַשִֽׂין (חסרות נקודות החטף בעי"ן)
• הערת המקליד
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתלקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳רשב״ם המשוחזראבן עזראעמנואל הרומיר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותר״ע ספורנומנחת שימלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וִיהֵי בְּעִדָּן מִשְׁכְּבֵי דִּמְכֵיהּ וְתִדְּעִין יָת אַתְרָא דְּיִדְמוּךְ תַּמָּן וְתֵיעֲלִין וּתְגַלִּיאִי יָת רַגְלוֹי וְתִדְמוּכִי וּתְהֵא שָׁאֲלָה מִנֵּיהּ עֵיטָא וְהוּא יְחַוֵּי לִיךְ בְּחָכְמְתֵיהּ יַת דִי תַעַבְדוּן.
פיכון ענד נומה תדכ׳לין ותכשפין בעץ׳ גטאיה ותנאמין והו אד׳א עלם בך יכ׳ברך במא תפעלין.
והיה עם שינתו תכנסי1 ותגלי מעט מכיסויו2 ותישני, והוא, כאשר יכיר בך3, יגיד לך באשר תעשי.
1. כדרך רבינו לתרגם במקומות רבים ביאה בלשון כניסה, וכן הוא בתרגום הארמי, והכוונה שתיכנס למקום המוצנע שבו שכב. בק: פתאתי, אך רבינו משתמש בשורש זה בד״כ בהוראת הבאה בפועל יוצא ולא בהוראת ביאה בפועל עומד. ביב: פתגין, לשון הגעה למקום אחר פתוח.
2. רבינו מפרש מרגלותיו – מקום המכוסה שבו. וכן הוא בפירוש למסכת ברכות המלוקט מדברי גאונים שונים, וביניהם רס״ג, ונדפס ע״י רש״א ורטהיימר על שמו של רס״ג, פירוש רב סעדיה גאון ז״ל על מסכת ברכות, ירושלים תרס״ח, עמ׳ מו: המרגיל – ותגל מרגלותיו ותשכב; ואין זיקה בין הרגלה לתשמיש לבין ׳מרגלותיו׳ אלא כאשר מפרשים ׳מרגלותיו׳ לשון מקום המכוסה. ליחסו של פירוש זה לרס״ג, ראה הרב מי״ל זק״ש, ׳פירוש רב סעדיה למסכת ברכות׳, סיני, יג (תש״ג–תש״ד), עמ׳ מט–נד, הדוחה את ראיות רשא״ו ליחס החיבור לרס״ג ומראה שהוא ליקוט מדברי מספר גאונים. ק: נחו קדמיה – בצד רגליו; ב: אלמוצ׳ע אלד׳י ימד פיה רגליה, וכעין זה י: אלמוצ׳ע אלד׳י ימד אלי ת׳ם סאקיה – המקום אשר יפרוס לשם רגליו.
3. כאשר יכיר בך – ליתא בקיב. ומוסיף בזה רבינו ומבאר את החסר בכתוב, שמשמע שמיד כשתשכב שם יגיד לה מה שתעשה, והרי ישן אז ולא יוכל להגיד דבר עד שייעור משנתו ויכיר בה.
ויהי בשכבו וידעת את המקום אשר ישכב שם – שלא תטעי ותלכי אל מקום משכב הנערים.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

והוא יגיד לך – כי חשוב וטוב הוא, והוא ייעצך עצה ההוגנת לך.
והוא יגיד לך את אשר תעשין – אם יקחך לאשה או ישיאך לאחר.
תעשין – כמו שיאמר לרבים תעשו, תעשון,⁠א כן יאמר לנקיבה תעשי, תעשין. (כ״י המבורג 32 בלי חתימה של ״ר׳ שמ׳⁠ ⁠⁠״)⁠ב
א. כן צ״ל. בכ״י המבורג 32: תעשין.
ב. החתימה בשם ״ר׳ שמ׳⁠ ⁠⁠״ חסרה כאן, אך הביאור מתאים לסגנונו של רשב״ם והביאור אינו מופיע בכ״י ברלין ופראג של פירוש ר״י קרא.
מרגלותיו – כמו רגליו, וכן בדניאל (דניאל י׳:ו׳). על כן טעה המפרש כי הוא כסת יושם תחת הרגלים, כמו טעם מראשותיו שיושם תחת הראש.
HIS FEET. Margelotav means his feet. So too, margelotav in the book of Daniel (Dan. 10:6).⁠1 There is an opinion that margelotav refers to the pillow which Boaz placed beneath his feet, for margelotav is similar to me-rashotav (Gen. 28:11) which refers to the stone which Jacob placed under his head. However, this opinion is wrong.⁠2
1. Daniel 10:6 describes a vision seen by the prophet. He sees an image whose "body …was like the beryl, and his face as the appearance of lightning, and his eyes as torches of fire, and his arms and his feet (margelotav) like in color to burnished brass.⁠" The context in which the word margelotav is used in the latter clearly indicates that the meaning of margelotav is "his feet".
2. For Dan. 10:6 clearly shows that margelotav means "his feet.⁠" Ibn Ezra literally reads: "Therefore the commentator who says that margelotav refers to a pillow which is placed beneath the feet, for margelotav is similar to me-rashotav (Gen. 28:11) which refers to a stone which is placed under head is wrong.⁠"
בעבור שאמ׳ אל תודעי לאיש עד כלותו לאכול ולשתות, אמר ויהי בשכבו, כלומר לא תחשב שצויתה לה שתודע לאיש מיד בכלותו לאכול ולשתות, רק ויהי בשככבו כל⁠[ומ׳] יהיה זה העניין שתעשי שבעת שכבו תדעי אל נכון המקום אשר ישכב שם.
ובאת וגלית מרגלותיו – כלומר בואי וגלי בגדי המטה אשר עליו, לא מראשתי המטה, רק מרגלותיו, כלומר מצד רגליו, ושכבי שם. ופירוש מרגלותיו – רגליו, כמו ״וזרועתיו ומרגלותיו״.
והוא יגיד לך את אשר תעשין – כלומר יתגלגלו הדברים עד שלזאת הסבה יגיד לך מה שיש לך לעשות.
מרגלותיו – כמו רגליו, וכן בדניאל (דניאל י׳:ו׳).
וגלית מרגלותיו – הוא החלק מהמטה אשר הוא לפאת הרגלים בקצה הערמה בקצה הכרי.
(ד-ט) התועלת השלשה עשר – הוא להודיע אם יהיה אפשר שישיג האדם תועלת נפלא באמצעות פועל מה יהיה בו קצת עזות הנה אין ראוי שיאבד הטוב ההוא מפני בושתו בעשיית הפועל הזה אך ראוי שימעיט העזות בו כפי היכולת. ולזה תמצא שלא נמנעה רות מעשות מה שאמרה לה נעמי ללכת לשכב במרגלות בועז אך עשתה זה בלט בדרך שלא יודע לאיש ועשתה זה באופן שירגיש בה בבואה שם לשכב גם בלילה לא שכב לבה לשמור עצמה מגלוי ערוה ולזה תמצא שהיא לא היתה ישנה אך תכף ששאל בועז מי את ענתה לו בחכמה ובשכל לא בצורת מקיץ משנתו.
וְיָדַעַתְּ אֶת הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁכַּב שָׁם. באיזה צד מן המיטה1: וְשָׁכָבְתְּ. עד שיקץ ותדברי עמו, ולא ירגיש אדם באותה שעה2: וְהוּא יַגִּיד לָךְ אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשִׂין. אם ראוי שתדברי לגואל זולתו3:
1. לדעת רבינו לא שכב בועז על רצפת הגורן, אלא הניח שם את מיטתו, והיה גלוי לכל היכן יישן, אלא שהמיטה היתה גדולה, ונעמי אמרה לרות שתמתין עד הבוקר לצד המקום שישכב, כדי שכאשר ייקץ משנתו תוכל לדבר אתו בשקט בלי שישמעו אנשים, אך לשם כך היתה צריכה לדעת באיזה צד של המיטה יישן, כדי שתבחר מקום מחבואה על רצפת הגורן במקום הסמוך לו. [ואולי היתה הכוונה בזה שלא ייוודע לשאר הקרובים על מכירת השדה, כדי שלבועז תהיה הבחירה, כיון שעשה חסד עם רות]. ובאשכול הכופר כתב שבועז ישן על הארץ, לקיים מה שאמרו באבות (ו׳:ד׳) ׳ועל הארץ תישן ובתורה אתה עמל׳, אך המלבי״ם כתב שהציע משכבו בקצה הערמה.
2. הרלב״ג פירש ש׳מרגלותיו׳ הוא חלק המיטה הנמצא לצד הרגליים (וראה מה שהשיג על זה האבע״ז), ונראה שכך מפרש רבינו, ׳וגילית מרגלותיו׳ - מרגלות המיטה, שתשכב למרגלות המיטה על הריצפה, כך שכשיתעורר תוכל לדבר אתו בלי שירגישו אנשים. ואולי הכוונה שתגלה את מרגלות המיטה ותשכבי מתחתם, כדי שלא יראו אותה.
3. המתרגם הוסיף כאן ׳וּתְהִי שָׁאֲלָא מִנֵּיהּ עֵיטָא׳, תשאלי ממנו עצה. וכתב באשכול הכופר שמזה מבואר שלא התכוונה נעמי שבועז יבוא עליה באותו הלילה, אלא ידעה שהוא גיבור חיל ולא יחטא אפילו במחשבה, ולא הלכה רות אלא לבקש ממנו עצה. ורבינו מוסיף על כך שהלכה להודיע לו שמוכרים את שדה נעמי בנדונייתה.
ושכבתי. ושכבת ק׳ ובכי איתא ברות רבתי ועיין מה שכתב בעל אגרת שמואל והמתרגם תרגם ותהא שאילא מיניה עיטא והוא יחוי לך וכו׳ נראה שדורש יו״ד של ושכבתי לרמוז על שאלתה שתשאל ממנו ושכבתי כלומר תן לי עצה אם אנשא לאיש דאל״כ אין חבור לוהוא יגיד לך עם ושכבתי כ״כ בספר גאולת הגר.
ויהי בשכבו – ר״ל ובועז בודאי לא ישכב בשדה רק ישכב בגורן שהוא מוקף מחיצות, ואחר שאת תהי מסתתרת בגורן בודאי תדע את המקום אשר ישכב שם בגרן, ובאת וגלית מרגלותיו ושכבת, פי׳ כי הם בושו מלתבוע את בועז בפה שישא אותה ויעצה אותה שתתבע זאת ממנו ע״י סימנים כמאן דמחזי במחוג, שכבר בארנו במק״א מטעם המקובלים בענין היבום וחליצת הנעל, שהגוף הוא נעל של הנפש שא״א לנשמה הרוחנית לעמוד בעולם הגופים מבלי גוף כמו שא״א להענוג והרך לעמוד במקום רפש וטיט בלא נעל שלא יטנפו רגליו, ועל סוד זה אמר ה׳ של נעלך מעל רגלך, והאיש המת בלא בנים ואין לנפשו מרגוע והיא עודנה מקשקשת באשתו אשר לא עשה עמה פרי וימחה שמו מישראל, כשיבם אותה אחיו ויתן זרע לאחיו הוא כאלו נפש המת באה שנית לעולם כי הנולד הוא עצמו האח המת ויקרא על שמו והוא יקום תחתיו לנחלה וכמ״ש יולד בן לנעמי, כי עובד בן בועז היה בעצמו מחלון בן נעמי, ואז יש לנפש המת נעל, ר״ל גוף שבו תעמוד שנית בעולם הגופים, אולם אם לא יחפוץ ליבמה, תשאר נפש המת בלא נעל ולא תוכל לעמוד שנית בעולם הגופים לכן ירמזו זה במה שתשלוף נעלו מעל רגלו ויקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל, כי כן חלץ נעל של אחיו המת ר״ל שנשמתו היא חלוץ הנעל, ר״ל מחוסרת גוף וגויה, וזה רמזה לבועז במה שגלתה מרגלותיו ותשכב, ר״ל רמזה לו אחר שאתה הגואל ליבם, א״כ או תגלה רגליך להיות בלא נעל ותקרא בית חלוץ הנעל, או שאשכב בצדך להקים לקרובך שם בישראל ואז תכסה רגלך בנעל, והוא יגיד לך את אשר תעשין דהיינו או שיצוה אותך לתבוע גואל הקרוב יותר או שהוא ידבר עם הגואל.
וגלית – הַמִּכְסֶה מצד רגליו (מרגלתיו) ותשכבי ארצה ותתכסי במכסה עצמו, והוא יבין כונתך שאת מבקשת ממנו שישאך ואת תהיי לו לאמהא.
א. כן בדפוס. ואולי צ״ל: ״לאשה״.
ובועז בודאי לא ישכב בשדה, אלא ישכב בגורן שהוא מוקף מחיצות1, ולכן וִיהִי בְשָׁכְבוֹ – כשישכב לישון, וְיָדַעַתְּ – בוודאי תדעי2 אֶת הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁכַּב שָׁם, וּבָאת וְגִלִּית בענווה ובושה3 את מַרְגְּלֹתָיו – רגליו4 וְשָׁכָבְתְּ (ושכבתי5 כתיב) שם, וְהוּא כאשר יכיר בך6 יַגִּיד לָךְ בעצה הוגנת7 אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשִׂין אם יקח אותך לאשה או ישיאך לאיש אחר8:
1. מלבי״ם.
2. כי תראי ממקום מסתורך, מלבי״ם.
3. רי״א בן יחיא.
4. רש״י. ורלב״ג מפרש שהוא החלק מהמיטה אשר הוא בקצה הרגלים בקצה הערמה. ורצתה לרמז לו על מצוות הייבום כאומרת או שתייבם אותי או שאחלוץ את נעלך, מלבי״ם.
5. כביכול גם אני אשכב עמך, כי מחלון שהוא חלק ממני נמצא עמך, כי רוח המת מקשקשת בבטנה של היבמה, אלשיך.
6. תרגום רס״ג.
7. ר״י קרא.
8. רשב״ם.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתלקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳רשב״ם המשוחזראבן עזראעמנואל הרומיר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותר״ע ספורנומנחת שימלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ה) וַתֹּ֖⁠אמֶר אֵלֶ֑יהָ כֹּ֛ל אֲשֶׁר⁠־תֹּא⁠מְ⁠רִ֥י {קרי ולא כתיב,[אֵלַ֖י]}⁠א אֶעֱשֶֽׂה׃
She said to her, "All that you say to me, I shall do.⁠"
א. =ל-קרי
• בכתר יש רווח ניכר ובו עיגול מסורה להערה "אלי קרי", אבל חסרים ניקוד וטעמים לתיבה הנקראת ולא נכתבת.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתלקח טובר״י קרא ב׳עמנואל הרומירלב״ג תועלותעקדת יצחקמנחת שימלבי״םהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
וַאֲמַרַת לַהּ כָּל דְּתֵימְרִין לִי אַעֲבֵיד.
ותאמר כל אשר תאמרא אלי אעשה – אלי קרי ולא כתיב, אמרה לה אף על פי שהדור הזה שטוף בעבירות שמא יבא אחד ויפגע בי אע״פ כן כל אשר תאמרב אלי אעשה אלי יסורו הדברים.
א. כן בדפוס קושטא ובדפוס פרנקפורט, וכן גם במנחת שי, וכן גם להלן. וצ״ע.
ב. כן בדפוס קושטא ובדפוס פרנקפורט, וכן גם במנחת שי, וכן גם לעיל. וצ״ע.
אפקאלת כל מא אמרתנ...
א. T-S Ar.1b.4 8 ע״א.
אמרה, כל מה שציווית [לי אעשה].
ותאמר אליה כל אשר תאמרי אלי אעשה – אלי קרי ולא כתיב אמ״ר טוביהו ב״ר אליעזר כי אמרה רות יכול כל שתאמרי אלי אעשה ואלך בדרך מקושטת לא אלא דבר הטוב והישר בעיני אלהים ואדם אעשה וכן עשתה שנאמר (פסוק ו׳) ותרד הגרן.
כל אשר תאמרי אעשה – כי טוב לי זקן ואוהב מדל גאה בחור.
ותאמר רות אליה כל דבר אשר תאמרי אלי אעשה – ר״לכ ל דבר אשר את אומרת, או אש⁠[ר] אמרת אלי אעשה, או יאמר לא דייא שאעשה זה רק כל אשר תאמרי אלי מכאן ולהבא אעשה.
א. Perreau (עמ׳ 28) מעתיק ״דאי״.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

ותאמר אליה [כל אשר תאמרי] אלי – קרי ולא כתיב כלומר שאע״פ שעצה זו אינה נראית הגונה אליה מכל מקום כיון שהיא האומרת לא תשנה דבורה.
כל אשר תאמרי ___ אעשה. אלי קרי ולא כתיב וכן אלי דהשערים שבסמוך ואינון מן מלין דקריין ולא כתבן על פי המסורת והכי איתא בנדרים פרק אין בין המודר אמר ר׳ יצחק מקרא סופרים ועיטור סופרים וקריין ולא כתבין וכתבין ולא קריין הלכה למשה מסיני קריין ולא כתיבין פרת דבלכתו (שמואל ב ח) איש דכאשר ישאל (שמואל ב יו) באים דונבנתה (ירמיהו לא) לה דפלטה (ירמיה ן) את דהגד הגד אלי דהגרן אלי דהשערים ע״כ ועיין מ״ש לעיל גבי הגד הגד ובמסרת חשיב כל הני וטפי עלייהו אחריני ואלו הן בני דולא אבו ___ בנימין (שופטים כ׳:י״ג) בן דכי על __ המלך מת (שמואל ב י״ח:כ׳) צבאות דקנאת ה׳ __ תעשה זאת (מלכים ב י״ט:ל״א) בניו דואדרמלך ושראצר ____ הכהו (שם במלכים) וכולהו אינון עשר וכן נסדרו במ״ג כאן ובריש ספר דברים ובטעם י׳ מלין אלו שקורין ואינן כתובים מצאתי כתוב על זה ששני פעמים צותה נעמי את רות בראשונה אמרה כל אשר תאמרי אעשה ובשנייה אמרה כל אשר תאמר אלי אעשה ע״כ ובמדרש רות רבתי אלי ק׳ ולא כתיב אמרה לה שמא יבא אחד מן הכלבים ויזדווג לי ואף על פי כן עלי לישב הדברים ובמדרש לקח טוב לר׳ טוביהו בר׳ אלעזר אמרה רות לחמותה וכי כל אשר תאמר אלי אעשה ואלך בדרך מקושטת ויחשבוני לזונה לא אעשה כן אלא הטוב והישר בעיני אלהים ואדם אעשה ולזות שפתים ארחיק ממי וכן עשתה תחלה ותרד הגרן ואחר כך ותעש ככל אשר צותה חמותה והיינו דגרסינן במסכת שבת פרק ואלו קשרים מאי דכתיב תן לחכם ויחכם עוד זו רות המואביה ושמואל הרמתי וכו׳ ועיין עוד בשרש ישי ובאגרת שמואל.
ותאמר אליה – לנגד מ״ש והוא יגיד את אשר תעשין אמרה שגם אז לא תעשה דבר בלי שאלת עצתה ורק כל אשר תאמרי אלי אעשה.
כל אשר וגו׳ – גם כי קשה בעיני לפרוץ גדר הצניעות.
אשר תאמרי – הכתיב אשר תאמרי והקרי אשר תאמרי אלי – הלכה למשה מסיני הוא.⁠1 (נדרים ל״ז:)
אשר תאמרי – כתיב אשר תאמרי וקרי אשר תאמרי אלי, אמרה לה, שמא יבא אחד מן הכלבים ויזדווג לי, ואע״פ כן עלי ליישב הדברים.⁠2 (מ״ר)
1. כי יש קריין ולא כתיבי וכתיבי ולא קריין שהם הלכה למשה מסיני, וזו היא אחד מקריין ולא כתיבי, ונ״מ שאסור לשנותן ככל יתר דברי התורה והנביאים. ואע״פ דמגילת רות נכתבה ע״י שמואל הרמתי כמבואר בב״ב (ט״ו) אך ידוע דהקב״ה הראה למשה דור דור ודורשיו דור דור וחכמיו וא״כ ראה את כל המאורע עם רות ובועז דהוא באמת סיפור כללי לכל האומה הישראלית כי מזה נארג מלכות בית דוד המע״ה וא״כ י״ל דמשה רבנו ע״ה מסר לתלמידו יהושע וכן יהושע לתלמידיו וכן להלאה שיכתב במגילת רות באופן כזה, וכן הוא בכל המסורת בתנ״ך.
2. באור הדברים ע״פ הדרשה הבאה ששינתה רות מדברי נעמי שסדרה – שמקודם תרחץ ותסוך ותתלבש ואח״כ תרד הגורן, והיא החליפה הסדר, שמקודם ירדה הגורן ושם רחצה וכו׳, וכאן מבאר סבת הדבר ששינתה מצווי נעמי, יען שאמרה שאם תכין עצמה הכל ותלך כך בדרך, שמא יפגע בה אחד מהכלבים [אולי צ״ל מבני בליעל] ויתעולל בה, משא״כ אם תכין עצמה בגורן, ומפרש עוד דזה מרומז בלשון הכתוב שבכתיב חסר המלה אלי, לרמז שלא שמרה פקודתה במכוון, ומה שאמרה ואעפ״כ עלי ליישב הדברים, כונתה שתשתדל לעשות ככל אשר צותה אך בשינוי סדר. עוד י״ל בכונת מה שאמרה שמא יבוא אחד מן הכלבים ע״פ הירושלמי ב״ק פ״ד ה״ב דאיתא שם דהשור שהוא רגיל עם בני האדם בכל זאת בשבת דרכו לנגוח משום שרואה אותם בבגדי שבת וז״ל של הירושלמי ״מכיון דו חמי לון לבישין נקיין עוד הוא משנה דעתיה״ וא״כ י״ל ג״כ כאן דלפיכך החליפה מאמר נעמי ולבשה בגדיה בגורן משום דהיתה יראה ללבוש בגדי שבת מפני הכלבים, אף שהיתה רגילה בהם בחול, כי טבע הכלבים להתפעל משינוי מעט כפי הרגלם ולפי זה אין מן הצורך לשבש הספרים ולגרוס מן הנבלים.
וַתֹּאמֶר אֵלֶיהָ כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמְרִי אֵלַי אֶעֱשֶׂה, כי טוב לי בעל זקן ואוהב מבעל צעיר דל וגאה1, ולמרות שאמרת לי לעשות ככל אשר בועז יגיד לי, בכל זאת לא אעשה דבר בלי לשאול בעצתך2:
1. ר״י קרא.
2. מלבי״ם.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתלקח טובר״י קרא ב׳עמנואל הרומירלב״ג תועלותעקדת יצחקמנחת שימלבי״םהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותהכל
 
(ו) וַתֵּ֖⁠רֶד הַגֹּ֑⁠רֶן וַתַּ֕⁠עַשׂ כְּ⁠כֹ֥ל אֲשֶׁר⁠־צִוַּ֖תָּ⁠ה חֲמוֹתָֽהּ׃
She went down to the threshing floor and did all that her mother-in-law commanded her.⁠1
1. commanded her to do | כְּכֹל אֲשֶׁר צִוַּתָּה – See Rashi and Lekach Tov that the order of the verse implies that she washed, anointed and dressed only after going to the threshing floor (in contrast to what Naomi has suggested). Rashi asserts that this stemmed from modesty, lest anyone see her dressed so finely and assume she was a prostitute. It is possible, though, that the verse is simply stating that Rut descended to the threshing floor in the manner that Naomi had instructed (i.e. already washed and clothed).
תרגום כתוביםרות רבהמדרש זוטאילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובר״י קרא ב׳אבן עזראעמנואל הרומירלב״ג תועלותעקדת יצחקמלבי״םתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
וּנְחַתַת לְאִדְּרָא וַעֲבַדַת כְּכָל דִי פָקְדַתַּ חַמוֹתָ.
[יד] וַתֵּרֶד הַגֹּרֶן – בְּמוֹאָב כְּתִיב: אֲנִי יָדַעְתִּי נְאֻם ה׳ עֶבְרָתוֹ וְלֹא כֵן בַּדָּיו (ירמיהו מ״ח:ל׳), רַבִּי חֲנִינָא בַּר פַּפָּא וְרַבִּי סִימוֹן וְרַבָּנָן, רַבִּי חֲנִינָא אָמַר תְּחִלַּת עִבּוּרָהּ שֶׁל מוֹאָב לֹא הָיָה לְשֵׁם שָׁמַיִם אֶלָּא לְשֵׁם זְנוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וגו׳ (במדבר כ״ה:א׳), בַּדָּיו לֹא כֵן עָשׂוּ, לְשֵׁם זְנוּת אֶלָּא לְשֵׁם שָׁמַיִם. וַתַּעַשׂ בַּדָּיו לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא לֹא כֵן עָשׂוּ לְשֵׁם שָׁמַיִם אֶלָּא לְשֵׁם זְנוּת. וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת, רַבָּנָן אָמְרֵי תְּחִלַּת עִבּוּרָהּ לְשֵׁם זְנוּת, וְסוֹפָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַתֵּרֶד הַגּוֹרֶן וַתַּעַשׂ.
ותרד הגורן וגו׳.
ותרד הגורן – זה שאמר הכתוב אני ידעתי נאם ה׳ (ברמז של״א).
ואנחדרת אלבדר ופעלת כל מא אמרתהא חמאתהא.
וירדה1 הגורן ועשתה2 כל מה שציוותה אותה חמותה.
1. צ״ע למה כאן תרגם בלשון ירידה ולא לשון הליכה כדלעיל, פסוק ג.
2. קרא ותרגום, וכן הוא בק. ב: בעד אן פעלת – אחרי שעשתה, והיינו הרחיצה והסיכה שהקדימה אותם לירידה לגורן. וכן דעת יב״ע. אך בגמרא (שבת קיג ע״ב) ורש״י מבואר ששינתה סדר הדברים, ולא רחצה וסכה עד שירדה אל הגורן, כי חששה שאם תרד מקושטת יאמרו שהיא זונה.
ותרד הגורן ותעש וגו׳ – היא אמרה לה: ורחצת וסכת ושמת שמלותיך עליך ואחר כך וירדת הגורן (רות ג׳:ג׳). היא לא עשתה כן, אמרה: הפוגע בי כשאני מקושטת, יאמר זונה היא. לפיכך ירדה הגרן תחלה, אחר כך: ותעש ככל אשר צותה חמותה.
So she went down to the threshing floor and she did – She [Naomi] said to her, "Bathe and scent yourself, dress yourself in the finest garb,⁠" and afterwards, "and go down to the threshing floor.⁠" But she [Rus] did not do so, but [instead] she said, "If I go down when I am dressed up, whoever meets me or sees me will think that I am a harlot.⁠" She therefore first went down to the threshing floor and afterwards adorned herself, as her mother-in-law had instructed.⁠1
1. Maseches Shabbos 113b.
ותרד הגרן ותעש ככל אשר צותה חמותה – מכאן אמרו חז״ל (משלי ט׳:ט׳) תן לחכם ויחכם עוד זו רות שלא החליפה בגדיה בבית אלא בגורן.
ותעש ככל אשר צותה חמותה – סותם ואחר כך מפרש, כי לאלתר כשאכל בועז וישת ויטב לבו (רות ג׳:ז׳), כשאדם שמח, כל מה שמבקשין ממנו הוא עושה.
צותה – כמו וכעסתה צרתה (שמואל א א׳:ו׳).
BADE HER. Tzivvattah (bade her) is similar to ki'asatta (vexed her sore) in And her rival vexed her sore (Samuel I 1:6).⁠1
1. Both words are in the pi'el. Both words omit the mappik in the heh which indicates the third person.
ותרד מן הגורן -ר״ל אל הגורן, ובעבור שדרך הערים להיות במקום גבוה והשדות הם {140} חוץ לעיר, אמר ״ותרד הגורן״ כי בצאתה מן העיר היתה יורדת.
ככל אשר צותה – כמו ״וכיעסתה צרתה גם כעס״ (שמואל א א׳:ו׳) והזכיר הכתוב דרך כלל כי היא עשתה כל הדברים אשר צותה אותה חמותה, לרחוץ ולסוך וללבוש בגדיה החמודות.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

ותרד – יראה שאחר שירדה הגורן רחצה וסכה עצמה וכל זה דרך צניעות.
ותרד – ר״ל אחר שגמרו כולם את מלאכתם והלכו לביתם התגנבה בסתר אל הגורן, ותעש ר״ל ושם בגורן עשתה כל אשר צותה חמותה לסוך וללבוש בגדי שבת.
ותרד הגרן וגו׳ – כתיב (משלי ט׳) תן לחכם ויחכם עוד, א״ר אלעזר, זו רות, דאלו נעמי אמרה לה ורחצת וסכת ושמת שמלותיך עליך [והדר] וירדת הגורן, ואלו בדידה כתיב ותרד הגורן והדר ותעש ככל אשר צותה חמותה.⁠1 (שבת קי״ג:)
ותעש ככל וגו׳ – תניא, תחלת עבורה של מואב לשם זנות שנאמר ויחל העם לזנות אל בנות מואב וסופה לשם שמים, שנאמר ותרד הגורן ותעש ככל אשר צותה חמותה.⁠2 (מ״ר)
1. ע׳ מש״כ בבאור דרשה זו באות הקודם.
2. הלשון תחלת עבורה אינו מבואר כלל, דהא בענין בנות מואב בשטים לא היה כלל לשם עבור כי אם לשם זנות בעלמא, וגם בענין הפסוק דהכא לא איירי בעבורה של רות, ויותר מזה הנה תחלת עבורה של מואב אדרבה היתה לשם שמים, דתחלת העבור היתה בבנות לוט, ומבואר שם במדרשים והובא בפירש״י (פ׳ וירא) שבנות לוט כונו לשם שמים שהיו יראות שתחרב העולם ורצו לקיימה, יעו״ש. ולכן נראה דט״ס קל במדרש כאן, ובמקום תחלת עבורה צ״ל תחלת קרובה, ור״ל כי כמו הכא כמו בשטים היו משתדלות להתקרב להגברים וכמבואר באגדות שם שהשתדלו בנות מואב למשוך לב ישראל אחריהן, וגם הכא עשתה רות השתדלות מעין זה כמש״כ ורחצת וסכת ושמת שמלותיך וגו׳ אלא דהתם היתה לשם זנות וכאן לשם שמים, והלשון וסופה יש לבאר משום דעם רות היה סוף האיסור מבנות מואב לבא בקהל ישראל לכשנתגיירו, דבזמנה נתחדשה ההלכה מואבי ולא מואבית כמבואר בפרשה הקודמת פסוק י״א.
לאחר שגמרו כולם את מלאכתם והלכו לביתם1 וַתֵּרֶד – ירדה רות והתגנבה בסתר2 אל הַגֹּרֶן, וַתַּעַשׂ שם3 כְּכֹל אֲשֶׁר צִוַּתָּה חֲמוֹתָהּ לסוך וללבוש בגדי שבת4:
1. מלבי״ם.
2. מלבי״ם.
3. רש״י מבאר כי נעמי אמרה לרות ״ורחצת וסכת ושמת שמלותיך עליך״ ואחר כך ״וירדת הגורן״ והיא לא עשתה כן אלא אמרה אם ארד כשאני מקושטת הפוגע בי והרואה אותי יאמר שאני זונה, לפיכך ירדה בתחלה אל הגורן ורק אחר כך קישטה את עצמה כאשר צותה חמותה.
4. מלבי״ם.
תרגום כתוביםרות רבהמדרש זוטאילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובר״י קרא ב׳אבן עזראעמנואל הרומירלב״ג תועלותעקדת יצחקמלבי״םתורה תמימהמקראות שלובותהכל
 
(ז) וַיֹּ֨⁠אכַל בֹּ֤עַז וַיֵּ⁠שְׁתְּ֙ וַיִּ⁠יטַ֣ב לִבּ֔⁠וֹ וַיָּ⁠בֹ֕א לִשְׁכַּ֖ב בִּקְצֵ֣ה הָעֲרֵמָ֑ה וַתָּ⁠בֹ֣א בַלָּ֔⁠ט וַתְּ⁠גַ֥ל מַרְגְּ⁠לֹתָ֖יו וַתִּ⁠שְׁכָּֽב׃
Boaz ate and drank, and was in good spirits;⁠1 and he went to lie at the edge of the pile of grain. She came secretly,⁠2 uncovered his feet, and lay down.
1. was in good spirits | וַיִּיטַב לִבּוֹ – Literally: "his heart was good".
2. secretly | בַּלָּט – See Targum and Ralbag. Alternatively: "softly" (Rashi), or perhaps, "stealthily". See similar usage in Shemuel I 18:22 and 24:4 and compare "בְּלָטֵיהֶם" in Shemot 7:22 and 8:3,14 where the word refers to the magical acts and enchantments of the Egyptians, perhaps so called because of their mysteriousness and secrecy (Ibn Ezra) or because they would be whispered in secret (Rashi).
תרגום כתוביםרות רבהמדרש זוטאילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טוברשב״ם המשוחזרפסאודו-רש״ירי״דעמנואל הרומירלב״גרלב״ג תועלותעקדת יצחקר״ע ספורנומלבי״םהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
וַאֲכַל בּוֹעַז וּשְׁתִי וְאוֹטֵיב לִבֵּיהּ וּבָרֵיךְ שְׁמָא דַּיָי דְּקַבֵּיל צְלוֹתֵיהּ וְאַעְדִּי כַפְנָא מִן אַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל וַאֲתָא לְדָמְכָא בִּסְטַר עֲרֵימְתָא וְעַלַת רוּת בְּרַז וְגַלִּיאַת רַגְלוֹי וּדְמִיכַת.
[טו] וַיֹּאכַל בֹּעַז וַיֵּשְׁתְּ וַיִּיטַב לִבּוֹ, לָמָּה וַיִּיטַב לִבּוֹ, שֶׁבֵּרַךְ עַל מְזוֹנוֹ.
דָּבָר אַחֵר, וַיִּיטַב לִבּוֹ, שֶׁאָכַל מִינֵי מְתִיקָה אַחַר הַמָּזוֹן, שֶׁהִיא מַרְגֶּלֶת לָשׁוֹן לַתּוֹרָה.
דָּבָר אַחֵר, וַיִּיטַב לִבּוֹ, שֶׁעָסַק בְּדִבְרֵי תוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: טוֹב לִי תוֹרַת פִּיךָ (תהלים קי״ט:ע״ב).
דָּבָר אַחֵר, וַיִּיטַב לִבּוֹ, שֶׁהָיָה מְבַקֵּשׁ אִשָּׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב (משלי י״ח:כ״ב). וַיָּבֹא לִשְׁכַּב בִּקְצֵה הָעֲרֵמָה, רַבִּי יְהוּדָה נְשִׂיאָה בְּעָא קוֹמֵי רַבִּי פִּנְחָס בַּר חָמָא, בֹּעַז גְּדוֹל הַדּוֹר הָיָה, וְאַתְּ אֲמַרְתְּ בִּקְצֵה הָעֲרֵמָה, אָמַר לוֹ לְפִי שֶׁהָיוּ אוֹתוֹ הַדּוֹר שְׁטוּפִים בְּזִמָּה, וְהָיוּ נוֹתְנִין שָׂכָר לַזּוֹנוֹת מִן הַגְּרָנוֹת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: אַל תִּשְׂמַח יִשְׂרָאֵל אֶל גִּיל כָּעַמִּים וגו׳ (הושע ט׳:א׳), וְאֵין דַּרְכָּן שֶׁל צַדִּיקִים לַעֲשׂוֹת כֵּן, וְלֹא עוֹד אֶלָּא לְפִי שֶׁהַצַּדִּיקִים רְחוֹקִים מִן הַגָּזֵל, וְעַל כֵּן מָמוֹנָם חָבִיב עֲלֵיהֶם.
ויאכל בועז וגו׳.
ויאכל בועז וישת וייטב לבו – מלמד שאכל מיני מתיקה אחר סעודה, מלמד שהמתיקה מרגלת הלשון לתורה.
דבר אחר וייטב לבו – שברך על מזונו הטוב והמטיב.
דבר אחר שעסק בתורה שנקרא לקח טוב. ד״א בקש אשה שנאמר מצא אשה מצא טוב.

רמז תרה

רבי יהודה נשיאה בעא קומי ר׳ פנחס בריה דרבי שמעון בועז גדול הדור הוא ואת אמרת ויבא לשכב בקצה הערמה, אמר ליה לפי שהיה אותו דור שטוף בעבירה והיו נותנים שכר לזונות מן הגרנות שנאמר אהבת אתנן על כל גרנות דגן, ולא עוד שהצדיקים רחוקים מן הגזל לפיכך ממונם חביב עליהם.
פאכל בועז ושרב וטאב קלבה ודכ׳ל ללנום פי טרף אלערמה פדכ׳לת סרא פכשפת בעץ גטאיה ונאמת.
ואכל בועז ושתה והוטב לבו1 ונכנס2 לישן בקצה הערמה3, נכנסה בסתר4 וגילתה קצת מכיסויו5 וישנה.
1. לפי הלשון הערבית המשמעות היא ששתה יין. וכ״כ ר״י עראמה: ועל דרך הפשט כל האוכל ושותה מטיב לבו ומתוך כך אחזתו שינה, ולכן ותבא אליו ותגל.
2. גם כאן חלוקים התפסירים לשיטתם לעיל (פסוק ג).
3. קרא ותרגום, גם ביב. ובשמות (טו, ח) ׳נערמו מים׳ תרגם רבינו: תערמת אלאמיא. ק: אלמרחה, ואין לו חבר אלא ב׳ערמת חטים׳ (שיר השירים ז, ג) לאותו מתרגם, ובלשון רבי נתן אב הישיבה בפירושו למשנה בכמה מקומות.
4. כן פירש תרגום הארמי: ברז [-בסוד], וכ״כ בספר השרשים לר״י אבן ג׳נאח (שורש לאט) ולרד״ק (שורש לוט) ורלב״ג שהוא לשון סתר. וכן הוא בתנחומא (בהר ג): ׳ותבא בלט, מהו ׳בלט׳, כמו דאמרת ׳הנה היא לוטה בשמלה׳ (שמואל א׳ כא י), וכ״כ רש״י (סנהדרין סז ע״ב ד״ה בלטיהם). ובאגרון (עמ׳ 261) פירש רס״ג שהוא מעוטף ומכוסה. ועל דרך זה שב – כ׳פי בלבד, וכן פירש ר״ת הירושלמי. אך רש״י פירש בלט – בנחת, ור״י אבן חיוג׳ בספר אותיות הרפיון (שורש לאט) הסכים שאפשר לפרש כן, וכתב שלפי זה הלמ״ד נוספת, והשורש הוא ׳אט׳. ק צירף ב׳ ההוראות (ואולי א׳ מהם נוסח אחר): רוידא בכ׳פי – לאט בחשאי.
5. גם כאן חלוקים התפסירים לשיטתם לעיל (פסוק ד).
וייטב לבו – עסק בתורה.
ותבא בלט – בנחת.
And his heart was jubilant – Because he engaged in Torah [study].⁠1
And she came in softly – בַלָּט =] silently.⁠2
1. Alternatively, he was happy that his prayers were accepted and the famine ended. (Targum)
2. Alternatively, slowly. (Radak)
ויאכל בעז וישת וייטב לבו – יש אומר׳ שאכל מיני מתיקה אחר המזון לפי שהמתיקה מרגלת הלשון בתורה ויש אומ׳ וייטב לבו שעסק בתורה. ויבא לשכב בקצה הערמה ותבא בלט בצנעה למה כן ר׳ פנחס ב״ר חמא בשם ר׳ סימון אומ׳ לפי שאותו הדור שטופין בזמה היו שנותנין שכר לזונות מן הגרנות ד״א מפני מה היה עומד בועז בגורן מפני שהצדיקים רחוקים מן הגזר לפיכך ממונם חביב עליהם.
ותגל – כמו: ותגלה, כמו ותכל – ותכלה. (כ״י המבורג 32 בלי חתימה של ״ר׳ שמ׳⁠ ⁠⁠״)⁠א
א. החתימה בשם ״ר׳ שמ׳⁠ ⁠⁠״ חסרה כאן, אך תוכן דומה מופיע בדייקות לרשב״ם בתחילת הספר, בפירושו לתורה בראשית כ״ד:כ, במדבר י״ז:כ״ה, ובפירוש המיוחס לרשב״ם איוב י׳:י״ז, כ״ז:ח׳, ל״ו:י׳, והביאור אינו מופיע בכ״י ברלין ופראג של פירוש ר״י קרא.
בקצה הערימה – שלא היה שם כי אם לבדו.
ותגל – כמו ותגלה. ״ותכס בצעיף״ (בראשית ל״ח:י״ד) כמו ותתכסה.⁠א ״ותכס את ארץ מצרים״ (שמות ח׳:ד׳) כמו ותכסה.
א. בכתב היד: ותתכס׳.
הערמה – כמו ערמת חטים.
וייטב לבו - ר״ל שהיה שמח וטוב לב.
ויבא לשכתב בקצה הערימה – ר״ל שבא לשכב בקצ⁠[ה] הערימה ושכב שם.
ותבוא – ר״ל רות בלט, ומלת בלט שם, כמו ״דברו אל דוד בלט״ (שמואל א י״ח:כ״ב), ועניינו בסתר.
ותגל מרגלותיו – ר״ל שגלתה רגליו, ומלת ותגל עתיד, מהבנין הדגיש מנחי הלמ״ד.
בלט – בסתר.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

ויאכל בעז – במדרש (שם) מאי וייטב לבו שבירך על מזונו ברוך הטוב והמטיב דבר אחר שהתאוה אשה שנאמר (משלי י״ח) מצא אשה מצא טוב. ועל דרך הפשט כל האוכל ושותה מטיב לבו ומתוך כך אחזתו שינה. ולכן ותבא אליו, ותגל. ולא הרגיש.
בִּקְצֵה הָעֲרֵמָה. באותו הקצה של מיטה אשר בצד הערמה, למען ישמע וימהר לקום אם יבוא איש שמה לגנוב1:
1. במדרש (רו״ר ה טו) ׳ר׳ יהודה נשיאה בעא קומי ר׳ פנחס בר חמא, בועז גדול הדור היה, ואת אמרת בקצה הערמה, אמר לו, לפי שהיו אותו הדור שטופים בזימה והיו נותנין שכר לזונות מן הגרנות וכו׳, ולא עוד אלא לפי שהצדיקים רחוקים מן הגזל וע״כ ממונם חביב עליהם׳. ובזה ידעה רות באיזה צד של המיטה ישכב, כפי שציוותה לה נעמי (פסוק ד) ׳וידעת את המקום אשר ישכב שם׳.
ויאכל – ובעת ההיא אכל בועז ויבא הגורן לשכב והציע משכבו בקצה הערמה ותבא בלט וכו׳.
וייטב לבו – כשאדם שמח עלול הוא להיטיב, וכן בלשון אשכנז: Guter Dinge.
בקצה הערמה – להניח ראשו עליה.
בלט – מלשון הנה היא לוטה בשמלה (שמואל א כ״א:י׳) – בסתר ובהצנע.
וייטב לבו – מהו וייטב לבו – שברך על מזונו,⁠1 דבר אחר וייטב לבו – שאכל מיני מתיקה שהיא מרגלת לשון לתורה,⁠2 דבר אחר וייטב לבו שעסק בדברי תורה שנאמר טוב לי תורת פיך וגו׳, דבר אחר וייטב לבו שהיה מבקש אשה, שנאמר מצא אשת מצא טוב.⁠3 (מ״ר)
לשכב בקצה הערמה – בעו מיניה מר׳ פינחס בר חמא, בועז גדול הדור היה ואת אמרת ויבא לשכב בקצה הערמה, אמר להו, לפי שהיו אותו הדור שטופים בזמה והיו נותנין שכר לזונות מן הגרגות.⁠4 (שם)
1. לא נתבאר ענין זה, ומאי רבותי׳, אך בתרגום מפרש כאן ענין זה בזה״ל, ובריך שמא דה׳ דקביל צלותי׳ ואעדי׳ כפנא מן ארעא דישראל. אמנם גם זה גופא צריך באור, איפה מרומז ענין תפלתו בזה, אבל יתבאר עוד ע״פ התרגום לעיל פרשה א׳ פסוק ו׳ כי שמעה בשדה מואב כי פקד ה׳ את עמו לתת להם לחם, ותרגומו בזה״ל, ארום דכר ה׳ ית עמי׳ למתן להון לחמא בצלותא דצלי בועז חסידא, ומבואר לפי״ז דענין הברכה היה שהודה להקב״ה על ששמע תפלתו להעביר הרעב.
2. לא נתבאר ענין זה, והמפרשים לא בארו מאומה, ואמנם כנראה יתבאר ע״פ מש״כ בכל בו סימן ע״ד במנהגים קדומים, שכשהתינוק מתחיל ללמוד מאכילין אותו מיני מגדים ומתיקה, כדי שיהיו דברי תורה מתוקין בפיו, ונראה דזה מיוסד בכלל על מ״ש בכריתות ו׳ א׳ סימנא מילתא היא, ולכן נוהגין לאכול בריש שתא מיני מתיקה וכמבואר בגמ׳ שם. והלשון מרגלת לשון שבמדרש כאן הוא מעין הלשון ביבמות פ״ה ב׳ הוא מרגילתה והיא מרגילתו, ר״ל מחזר וממשיך אחר הדבר, וזוהי הכונה שאכל מיני מתיקה שהם מרגילים את האדם לטעום טעם מתיקות בד״ת ע״פ סימנא מילתא כמבואר. ויתכן עוד דמצייר בזה את אהבת בועז לתורה שהיה חושש שמא לאחר האכילה יהיה גופו מכביד עליו ולא יעסוק בתורה בחביבות יתירה, לכן עשה דבר לסימנא מילתא שאכל מיני מתיקה וכמבואר. והלשון וייטב דריש על התורה שמכונה טוב כמש״כ טוב לי תורת פיך, כי לקח טוב נתתי לכם, כנודע.
3. ויתפרש ע״פ מ״ש ביבמות ס״ב ב׳ השרוי בלא אשה שרוי בלא טובה.
4. וכמש״כ (הושע ט׳) אהבת אתנן על כל גרנות דגן, היה יירא גם מעבדיו שלא יגנבו ויתנו לזונות ולא רצה שיעשו עבירה ובפרט בממונו, וגם כי הצדיקים ממונם חביב עליהם לפי שרחוקים מן הגזל, לכן שכב בעצמו בגורן לשמור.
וַיֹּאכַל בֹּעַז וַיֵּשְׁתְּ וַיִּיטַב לִבּוֹ באכילת מיני מתיקה לפי שהמתיקה מרגלת את הלשון בתורה1, ועסק בתורה2, ולאחר מכן וַיָּבֹא בועז לִשְׁכַּב והציע משכבו ושכב3 בִּקְצֵה הָעֲרֵמָה של השעורים, וַתָּבֹא רות בַלָּט – בסתר4 ובנחת5 וַתְּגַל – ותגלה6 מַרְגְּלֹתָיו7 וַתִּשְׁכָּב – ונרדמה8:
1. מדרש לקח טוב.
2. רש״י.
3. מלבי״ם.
4. רלב״ג.
5. רש״י.
6. רשב״ם.
7. עיין בפסוק ד׳.
8. תרגום רס״ג.
תרגום כתוביםרות רבהמדרש זוטאילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טוברשב״ם המשוחזרפסאודו-רש״ירי״דעמנואל הרומירלב״גרלב״ג תועלותעקדת יצחקר״ע ספורנומלבי״םהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותהכל
 
(ח) וַֽיְהִי֙א בַּחֲצִ֣י הַלַּ֔⁠יְלָה וַיֶּ⁠חֱרַ֥ד הָאִ֖ישׁ וַיִּלָּ⁠פֵ֑ת וְ⁠הִנֵּ֣⁠ה אִשָּׁ֔⁠ה שֹׁכֶ֖בֶת מַרְגְּ⁠לֹתָֽיו׃
In the middle of the night, the man trembled1 and twisted around,⁠2 and behold a woman was lying at his feet!
1. trembled | וַיֶּחֱרַד – This might mean that Boaz was startled awake, or perhaps that he shuddered in some dream or from the cold, leading him to move and notice Rut. Alternatively, he trembled only after he realized that someone else was lying beside him and then twisted to see who it was (Pseudo-Rashi). Cf. R"Y Kara (and Akeidat Yitzchak similarly), that the order of the verse should be inverted. After stretching and twisting (in sleep or upon awakening), he felt Rut, and then trembled in fright.
2. twisted around | וַיִּלָּפֵת – The verb might refer to twisting and turning in sleep (Akeidat Yitchak), to stretching upon waking (R"Y Kara), or to Boaz's turning around after noticing that someone was by his side (Pseudo-Rashi, Ralbag). Alternatively: "grasp" (Rashi and Rid). Besides here, the root "לפת" appears only in Shofetim 16:29 and Iyyov 6:18. From context, in the former it appears to mean "grasp", while in the latter it seems to mean: "to wind around". See BDB that the Arabic cognate "لَفَت" supports the translation of "twist".
א. =א (געיה)
• ל=וַיְהִי֙ (אין געיה)
תרגום כתוביםרות רבהמדרש זוטאילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזראפסאודו-רש״ירי״דעמנואל הרומיר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותעקדת יצחקר״ע ספורנותורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
וַהֲוָה בְּפַלְגוּת לֵילְיָא וּתְוַהּ גּוּבְרָא וּרְתֵית וְאִתְרַכִּיךְ כְּלִפְתָּא בִּשְׂרֵיהּ מִן רְתֵיתָא וַחֲזָא אִתְּתָא דָּמְכָא לָקֳבֵל רַגְלוֹי וּכְבַשׁ יִצְרֵיהּ וְלָא קְרֵיב לְוָתַהּ הֵיכְּמָא דַּעֲבַד יוֹסֵף צַדִּיקָא דְּסָרֵיב לְמִקְרַב לְוָת מִצְרֵיתָא אִתַּת רִבּוֹנֵיהּ וְהֵיכְּמָא דַּעֲבַד פַּלְטִיאֵל בַּר לַיִשׁ חַסִּידָא דִּנְעַץ סַיְפָא בֵּין מֵימְרֵיהּ וּבֵין מִיכַל בַּת שָׁאוּל אִתַּת דָּוִד דְּסָרֵיב לְמִקְרַב לְוָתַהּ.

פרשה ו

[א] חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לָךְ עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ (תהלים קי״ט:ס״ב), רַבִּי פִּנְחָס בְּשֵׁם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב כִּנּוֹר וְנֵבֶל הָיוּ נְתוּנִים מְרַאֲשׁוֹתָיו שֶׁל דָּוִד, וְכֵיוָן שֶׁהָיָה מַגִּיעַ בַּחֲצוֹת לַיְלָה הָיָה עוֹמֵד וּמְנַגֵּן בָּהֶם.
אָמַר רַבִּי לֵוִי כִּנּוֹר הָיָה תָּלוּי וכו׳, עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ מִשְׁפָּטִים שֶׁהֵבֵאתָ עַל פַּרְעֹה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְנַגַּע ה׳ אֶת פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹלִים (בראשית י״ב:י״ז), וּצְדָקוֹת שֶׁעָשִׂיתָ עִם אַבְרָהָם וְשָׂרָה.
דָּבָר אַחֵר, עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ, מִשְׁפָּטִים שֶׁהֵבֵאתָ עַל הַמִּצְרִיִּים, וּצְדָקוֹת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִם אֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם, שֶׁלֹא הָיָה בְּיָדָם מִצְווֹת לְהִתְעַסֵּק בָּהֶם וְיִגָּאֲלוּ, וְנָתַתָּ לָהֶם שְׁתֵּי מִצְווֹת שֶׁיִּתְעַסְּקוּ בָּהֶם וְיִגָּאֲלוּ, וְאֵלּוּ הֵן: דַּם פֶּסַח וְדַם מִילָה.
אָמַר רַבִּי לֵוִי בְּאוֹתוֹ הַלַּיְלָה נִתְעָרֵב דַּם הַפֶּסַח עִם דַּם הַמִּילָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חַיִּי וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חַיִּי (יחזקאל ט״ז:ו׳).
דָּבָר אַחֵר, עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ, מִשְׁפָּטִים שֶׁהֵבֵאתָ עַל עַמּוֹנִים וּמוֹאָבִים, וּצְדָקוֹת שֶׁעָשִׂיתָ עִם זְקֵנִי וְעִם זְקֶנְתִּי, שֶׁאִלּוּ הֵחִישׁ לָהּ קְלָלָה אַחַת מֵאַיִן הָיִיתִי בָּא, וְנָתַתָּ בְּלִבּוֹ וּבֵרְכָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּרוּכָה אַתְּ לַה׳ בִּתִּי. חֶרְדַּת אָדָם יִתֵּן מוֹקֵשׁ וּבוֹטֵחַ בַּה׳ יְשֻׂגָּב (משלי כ״ט:כ״ה), רַבִּי עֲקִיבָא הֲוָה סָלֵיק לְרוֹמִי אָמַר לְבַר בַּיְיתֵיהּ אֲזַל זְבוּן לִי חָדָא מִילָּא דְּשַׁוְויָא מִן שׁוּקָא, אֲזַל וְאַיְיתֵי לֵיהּ צִיפָּרִין, אָמַר לוֹ מִפְּנֵי מָה שָׁהִיתָ לָצוּד, אָמַר לוֹ מִפְּנֵי שֶׁהֵן מַחְרִידוֹת אֶת הָאָדָם, קָרָא עָלָיו מִקְרָא זֶה: חֶרְדַּת אָדָם יִתֵּן מוֹקֵשׁ, חֲרָדָה שֶׁהֶחֱרִיד יַעֲקֹב לְיִצְחָק, דִּכְתִיב: וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה (בראשית כ״ז:ל״ג), וּבַדִּין הָיָה שֶׁיְקַלְּלֶנּוּ, אֶלָּא: וּבוֹטֵחַ בַּה׳ יְשֻׂגָּב, נָתַתָּ בְּלִבּוֹ וּבֵרְכוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה (בראשית כ״ז:ל״ג). חֲרָדָה שֶׁהֶחֱרִידָה רוּת לְבֹעַז, דִּכְתִיב: וַיֶּחֱרַד הָאִישׁ וַיִּלָּפֵת, וּבַדִּין הוּא שֶׁיְקַלְּלֶנָּה, אֶלָּא: וּבוֹטֵחַ בַּה׳ יְשֻׂגָּב, נָתַתָּ בְּלִבּוֹ וּבֵרֲכָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּרוּכָה אַתְּ לַה׳ בִּתִּי. וַיִּלָּפֵת לְפָתַתּוּ כַּחֲזָזִית, הִתְחִיל מְמַשְׁמֵשׁ בְּשַׂעֲרָהּ, אָמַר רוּחוֹת אֵין לָהֶם שֵׂעָר.
ויחרד האיש וילפת – ומהו וילפת אמר רב שנעשה בשרו כראשי לפתות.
אמר רבי יוחנן תוקפו של יוסף ענוותנותו של בועז תוקפו של בועז ענוותנותו של פלטי בן ליש שנעץ חרב בינו לבינה אמר כל העוסק בדבר זה ידקר בחרב זה. כתיב פלטי (שמואל א כ״ה:מ״ד) וכתיב פלטיאל (שמואל ב ג׳:ט״ו), מלמד שפלטו ה׳ מן העבירה. כתיב רבות בנות עשו חיל וגו׳ (משלי ל״א:כ״ט) – רבות בנות עשו חיל – זה יוסף [ובועז], ואת עלית על כולנה – זה פלטי בן ליש, שקר החן (משלי ל״א:ל׳) – זה דורו של משה ושל יהושע, והבל היופי (משלי ל״א:ל׳) – זה דורו של חזקיה, אשה יראת ה׳ היא תתהלל (משלי ל״א:ל׳) – זה דורו של רבי יהודה ברבי אילעאי שהיו ששה תלמידי חכמים מתכסין בטלית אחד ועוסקים בתורה.
תנא דבי אליהו מעשה באדם אחד שקרא הרבה ושנה הרבה ושימש תלמידי חכמים הרבה ומת בחצי ימיו והיתה אשתו נוטלת תפיליו ומחזרת בבתי מדרשות ואמרה כתיב כי {הוא} חייך ואורך ימיך (דברים ל׳:כ׳) בעלי שקרא הרבה ושנה הרבה ושימש תלמידי חכמים הרבה מפני מה מת בחצי ימיו, ולא היה אדם שהחזיר לה שום דבר. פעם אחת נתארחתי אצלה והסיחה לי כל המאורע ואמרתי לה בימי נידותיך מהו אצלך אמרה לי חס ושלום שאפילו באצבע קטנה לא נגע בי אמרתי לה בימי ליבונך מהו אצלך אמרה ליא אכל עמי ושתה עמי וישן עמי בקירוב בשר ולא עלה על לבו לדבר אחר. אמרתי לה ברוך המקום שהרגו שלא נשא פנים לתורה שנאמר ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב (ויקרא י״ח:י״ט). ושוב מעשה בארוס וארוסתו שנשבו לבין הגוים והשיאום זה לזה ואמרה לו בבקשה ממך אל תגע בי שאין לי כתובה ממך ולא נגע בה עד יום מותה וכשמת אמרה ספדו לזה שפטפט ביצרו יותר מיוסף ומבועז [דאלו ביוסף לא היה אלא חדא שעתא] וזה היה פטפט ביצרו כל יום ויום.
ויחרד האיש – נשבע לה אם רוח את הסתלקי מעלי ואם מבני אדם את הודיעני. אמרה לו מבני אדם אני ובאתי לבקש מאת המקום שיתן לי חלק במשפחתך.
א. כן צ״ל. בכ״י פרמא 2342: ״לו״.

רמז תרו

ויהי בחצי הלילה – זה שאמר הכתוב חצות לילה אקום להודות לך, כך אמר דוד חייב אני לקום להודות לך על מה שעשית לזקני וזקנתי בחצי הלילה שנאמר ויהי בחצי הלילה ויחרד האיש וילפת, שאילו התחיל לה קללה אחת מהיכן הייתי עומד נתן בלבו וברכה ברוכה את לה׳ בתי.
ויחרד האיש – זש״ה חרדת אדם יתן מוקש, חרדה שהחריד יעקב ליצחק דכתיב ויחרד יצחק וכו׳, בדין היה לקללו אלא ובוטח בה׳ ישוגב, נתן בלבו וברכו שנאמר גם ברוך יהיה, ברוכה את לה׳ בתי.
וילפת – לפפתו כחזזית והתחיל למשמש בשערה ואומר שרוחות אין להם שער, א״ל רוח את או אשה את א״ל אשה אנכי, פנויה את או אשת איש את, א״ל פנויה אנכי, טהורה את או טמאה את, א״ל טהורה אנכי, א״ל מי את ותאמר אנכי רות אמתך, אמר רבי ברכיה ארורים הרשעים להלן ותתפשהו בבגדו ותאמר שכבה עמי כבהמה, ברם הכא ופרשת כנפך על אמתך.
פלמא כאן נצף אלליל אנזעג אלרגל למא אלתפת וראי אמראה נאימה ענד רגליה.
ויהי בחצי הלילה נחרד האיש משום שפנה1 וראה2 אשה ישנה אצל רגליו3.
1. קישב קרא ותרגום, ואלתפת – ופנה, ונשא מבטו. אך רבינו מפרש שהטעם שנחרד הוא משום שפנה. והכוונה כמו שכתבו רלב״ג ושורש ישי, שעשה כן כדי לדעת מי היא.
2. תרגם כן לשיטתו שמשום שנלפת הבחין בה וכמו שנתבאר בהערה הקודמת. קיב קרא ותרגום: והנה.
3. כאן מתרגם רבינו קרא ותרגום, וכן יב, ורק לעיל במקום שנזכר גילוי תרגם רבינו לשון כיסוי. רק ק מתרגם גם כאן ׳נחו קדמיה׳ – לצד רגליו.
ויחרד האיש וילפתויחרד האיש – כסבור שד הוא וביקש לזעוק, והיא אחזתו ולפפתו בזרועותיה.
וילפת – ויֵאַחֵז, כמו: וילפת שמשון את שני עמודי התוך (שופטים ט״ז:כ״ט).
והנה אשה – נתן ידו על ראשה והכיר שהיא אשה.
The man was startled – He thought it was a demon and wanted to scream, but she held him and encompassed him with her arms.
And [he] turned about – וַיִּלָּפֵת =] and he was seized, as in, "And Shimshon grasped וַיִּלְפֹּת.⁠"1
And behold there was a woman – He placed his hand on her head and recognized that it was a woman [and not a demon].⁠2
1. Shofetim 16:29. Alternatively, "his skin Hardened [like a turnip= לפת] from fright.⁠" (Maseches Sanhedrin 19b)
2. Because demons have no hair. Alternatively, he realized from her voice that she was a woman, or he saw her by the light of the moon.
ויהי בחצי הלילה – גלוי היה לפני הקב״ה שעתיד דוד לצאת ממנה ושהיה עומד בחצי הלילה שנאמר (תהלים קי״ט:ס״ב) חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך, לפיכך עמד לה זכות גדול שלא כעס עליה בעז.
ויחרד האיש – אמ׳ לה מי את אשה או רוח אמרה לו אשה אמ׳ לה פנויה או אשת איש אמרה לו פנויה אמ׳ לה טמאה או טהורה אמר׳ לו טהורה ומי את ומה שמך (רות ג׳:ט׳) ותאמר אנכי רות אמתך.
וילפת – מלמד שנעשית בשרו כראש הלפת ד״א וילפת כמו (שופטים ט״ז:כ״ט) וילפת שמשון שהיה ממשמש בבשרה כיון שראה שהיה לה שיער אמ׳ הרוחות אין להן שיער והנה אשה שכבת מרגלתיו.
ויהי בחצי הלילה ויחרד האיש וילפת והנה אשה שוכבת מרגלותיו – מקרא מסורס הוא זה, ופתרונו: מסופו לראשו. וזה פתרונו: כשניעור משנתו ופשט ידיו ורגליו, והרגיש שהאשה שוכבת מרגלותיו, בדבר זה חרד.
וילפת – לשון פישוט ידים ורגלים, ולשון עיקום, כמנהג אדם שניעור משנתו פושט ידיו ורגליו, ומעקם לכאן ולכאן. וכן: וילפת שמשון (שופטים ט״ז:כ״ט), אֵשטוּרְשֵטא בלעז, אף כאן וילפת אשטורשט בלעז.⁠ב
א. כן בכ״י המבורג. בכ״י ברלין: ״אישטודש״.
ב. כן בכ״י המבורג. בכ״י ברלין הושמט ע״י הדומות: ״אף כאן... בלעז״.
ויחרד האיש – מקרא מסורס: וילפת ואחר כך ויחרד.
וילפת – כל אדם הניעור משנתו הוא פושט ידיו ורגליו, ועוקמן ומושכן אליו ופושטן, בלעז: שְטַנְרִילִית.
וילפת – ויעקם את עצמו, רטוּרצַת, וילפות שמשון את עמודי התוך (שופטים ט״ז:כ״ט).
וכן פתרונו: מתי ויחרד האיש, בשעת וילפת:⁠א לאחר שוילפתב והנה אשה שוכבת ואחר כך ויחרד, כך פתרונו.
א. כן בפסוק. בכ״י (בהשפעת הפסוק בשופטים ט״ז:כ״ט): ״וילפות״.
ב. כן בפסוק. בכ״י (בהשפעת הפסוק בשופטים ט״ז:כ״ט): ״וילפות״.
וילפת – בניין נפעל, כמו: ילפתו ארחות דרכם (איוב ו׳:י״ח), והטעם עוות, וכן: וילפת שמשון (שופטים ט״ז:כ״ט). ואיננו כמו מישוש. והעניין שנהפך מצד לצד.
והנה אשה – יתכן שאמרה לו: אל תפחד, וקול האשה לעולם הוא ניכר.
או היה אור הלבנה רב, וראה אותה שהיא בלא זקן.
גם יוכל להכירה במלבוש.
AND TURNED HIMSELF. Va-yillafet (turned himself) is a nifal. It means "twisted.⁠" Similarly, yillafetu (twist) in The paths of their way twist (Job 6:18)1 and va-yilpot (twisted) in va-yilpot Shimshon (And Samson twisted)(Judges 16:28). It does not mean to feel.⁠2 It refers to turning from side to side.
AND, BEHOLD, A WOMAN LAY AT HIS FEET. She most likely said to him: "do not be afraid.⁠" The voice of a woman is always easily identified.⁠3 On the other hand, the moon might have been shining brightly.⁠4 Boaz was able to see that she did not have a beard. He was also able to identify her gender by the clothes that she was wearing.
1. Translated according to Ibn Ezra.
2. Va-yilpot Shimshon does not mean 'and Samson felt'. It rather means 'and Samson twisted'.
3. Hence Boaz knew that she was a woman.
4. Literally, light coming from the moon.
ויחרד האיש וילפת – שהרגיש שיש ברייה למרגלותיו.
וילפת – ויתנענע למשש בה למשש מה זה,⁠א וכן ״וילפת שמשון״ (שופטים ט״ז:כ״ט), ״ילפתו ארחות דרכם״ (איוב ו׳:י״ח).⁠ב
והנה אשה שוכבת – כשנלפת ומשש מצא אשה שוכבת למרגלותיו.
א. ייתכן שהמלה ״בה״ מסומנת למחיקה, מה שאומר שהנוסח צריך להיות: ויתנענע למשש מה זה. אבל המשפט מובן גם כך וגם כך.
ב. בכתב היד: ילפתו ארחות רב דרכם. אמנם אין סימן מחיקה במלה ׳רב׳, אבל נקל לשער שמדובר בטעות של העתקת חלק מהמלה ׳דרכם׳.
וילפת – כמו וילפת שמשון, שפתרונו: ויאחוז. גם זה אחז את איבריו אצלו כאדם המתפחד.
ויהי בחצי הלילה – אמר בחצי הלילה כי עד אז היה ישן כי היא לא הלכה לשכב מרגלותיו עד שידעה שהיה ישן.
ויחרד האיש וילפת – זה הפסוק בא קצר, והיה ראוי שיאמר ״ויהי בחצי הלילה הקיץ משנתו והרגיש שהיה איש או אשה עמו במטה״, ובעבור זה חרד ונתעוות מן הפחד, או נהפך מצד אל צד והרגיש שאותן שהיה במטה עמו היתה אשה.
וילפת – עתיד מבניין נפעל, כמו ״ילפתו אורחות דרכם״ (איוב ו׳:י״ח) שעניינו יתעותו, והעניין שנהפך מצד אל צד ואז ראה והכיר שהיתה אישה והכיר היותה אשה בקולה, כי יתכן שהיא אמרה לו ״אל תירא״ בראותה אותו חרד וקול האשה חרד [ניכר]⁠א לעולם, או היה אז אור הלבנה רב וראה אותה בלא זקן, או הכיר אותה בשער ראשה או במלבוש שעליה, שהוא משונה ממלבושי הזכרים.
א. נוסף בצד הטקסט.
ויהי בחצי הלילה – כבר הודעתיך כי חצי בעברי אין ענינו רק קצת וחלק.
וילפת – התחבר קצתו עם קצתו כדרך כל חרד ומתפחד, וכן וילפת שמשון (שופטים ט״ז:כ״ט), וכל זה השרש כלו דבוק וחבור, ומזה נקרא הצמח הידוע לפת ולפתות.
והנה אשה שכבת מרגלותיו – אין חובה לכותב הספר שיכתוב בכל מקום סבות הדבר, וכל שכן שאין חובה בזה כי אין צריך, שכלנו בקיאים לתת בזה סבות וטעם, יותר מטעמי מצות.
ויחרד האיש וילפת – רוצה לומר: כי כאשר הרגיש שיש במשכבו זולתו חרד ואז הטה מצבו ועות אותו להפך צד הרגלים לדעת מי הוא אשר ישכב עמו ואז ידע כי אשה שוכבת מרגלותיו והנה אמרו וילפת הוא מענין ילפתו ארחות דרכם (איוב ו׳:י״ח).
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

ויהי בחצי הלילה ויחרד האיש וילפת – ר״ל כי כשנלפת ונתעות על מטתו בנטותו ימין ושמאל אנה ואנה כמשפט השוכבים. חרד חרדה גדולה להכירו כי אשה שוכבת מרגלותיו. וזה ליראתו מן החטא. ובפרט אז אשר הלך לישכב מתוך תפלה ודברי שמים. ואולי כי היה חושב בדברי ה׳. או היה חולם חלום נבואיי והוא אשר קראו האיש ולא הזכירו בשמו בועז. להיותו אז על השלימות אשר יורה עליו שם איש. ומה שהכירה בפתע היותה אשה יוכל להיות כי במקרה הנטייה משש ברגליו את כל כלי ביתה. ולכן בסימניה הכירה היותה אשה ולא איש.
וַיֶּחֱרַד הָאִישׁ.⁠1 מפני [חלום] מבהיל2: וַיִּלָּפֵת. התגלגל מצד אל צד3, ובכן לא ישן עד הבוקר כאשר חשבה4: וְהִנֵּה אִשָּׁה. שהכירה לאשה כשקרב אצלה5:
1. המפרשים נתקשו בסדר הפסוק, כי משמע שנחרד לפני שהרגיש בה, ולא היתה חרדתו בגללה. וראה אבן יחיא ור״י קרא שכתבו שיש לסרס את סדר הפסוק.
2. החרדה היתה מחמת חלום ולא בגלל רות, וזה גרם לו שהתעורר בחצי הלילה, ולא המשיך בשינתו.
3. כן פירש האבע״ז, שהטה עצמו מצד לצד, כמו ׳ילפתו ארחות דרכם׳ (איוב ו יח). והרלב״ג פירש כי כאשר הרגיש שיש במשכבו אחר זולתו נחרד, ואז היטה מצבו ועיוות אותו לצד הרגלים, לדעת מי הוא אשר ישכב עמו. ואילו רבינו מפרש שהתעורר בחרדתו מן החלום, והפך את עצמו מצד לצד במיטתו כדרך המפחד. ובמשיב נפש כתב שנחרד ולא ידע למה נחרד, על דרך ׳מזלייהו חזי׳ (מגילה ג.), ואז התעקם לחפש מה גרם לו הפחד.
4. שלא חשבה לדבר אליו עד הבוקר, כאשר יתעורר משנתו, אלא שהתעורר לפני כן.
5. האבן עזרא כתב שהיה אור הלבנה רב וראה שלא היה לה זקן, או שהכירה במלבושיה.
ויחרד האיש – כתיב (משלי כ״ט) חרדת אדם יתן מוקש ובוטח בה׳ ישוגב בדין היה שיקללנה. בועז לרות, אלא בוטח בה׳ ישוגב – וברכה, כמש״נ ברוכה את לה׳ בתי.⁠1 (שם)
וילפת – מהו וילפת – אמר רב שנעשה בשרו כראשי לפתות.⁠2 (סנהדרין י״ט:)
וילפת – מהו וילפת – לפתתו כחזזית.⁠3 (מ״ר)
1. ר״ל בדין היה שמתוך החרדה לא יבליג על כעסו ויקללנה, שמא לא יוכל להתגבר על יצרו, אך מתוך שהיה בוטח בה׳ שלא יביא תקלה לידו נתגבר על חרדתו ולא די שלא קללה אלא עוד ברכה. ויש ג״כ נפרש דקאי על רות יען דהיא בטחה בה׳ ועשתה את הדבר לשם שמים, ולכן נתברכה.
2. מין ירק קשה, ובא בזה לרומם את מעלת בועז שאעפ״כ נתגבר על יצרו.
3. תרגום ילפת חזזן, ונקרא ילפת על שם שמסבב ומלפף את האדם מכל צד.
וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה1 בועז הבחין בה והיה סבור ששד הוא2, וַיֶּחֱרַד הָאִישׁ וביקש לזעוק3 וַיִּלָּפֵת – והיא אחזתו ולפפתו בזרועותיה4, וְהִנֵּה נתן בועז ידו על ראשה והבחין בועז כי לא מדובר בשד5 אלא אִשָּׁה6 שֹׁכֶבֶת מַרְגְּלֹתָיו – לצד רגליו7:
1. גלוי היה לפני הקב״ה שעתיד דוד לצאת ממנה, ושיהיה עומד בחצי הלילה שנאמר (תהלים קי״ט ס״ב) ״חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך״, לפיכך עמדה לה זכות זו שלא יכעס עליה בועז, מדרש לקח טוב.
2. רש״י.
3. רש״י. אמר לה מי את אשה או רוח? אמרה לו אשה, אמר לה פנויה או אשת איש? אמרה לו פנויה, אמר לה טמאה או טהורה? אמרה לו טהורה, ומי את ומה שמך? (פסוק ט׳) ותאמר אנכי רות אמתך, מדרש לקח טוב.
4. רש״י. ויש מרבותינו שפירשו ״וילפת״ שבועז נהפך מצד לצד במשכבו כדי להבחין מי שוכב לידו, ר״י קרא, אבן עזרא, רלב״ג. ובגמרא (סנהדרין יט:) אמר רב שנעשה בשרו כראשי לפתות.
5. רש״י.
6. כי לשדים ורוחות אין שיער הראש, מדרש לקח טוב. ואבן עזרא מפרש שזיהה על פי קולה, או שהיה אור הלבנה רב וראה שהיא בלי זקן או שזיהה עפ״י מלבושיה.
7. תרגום רס״ג.
תרגום כתוביםרות רבהמדרש זוטאילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזראפסאודו-רש״ירי״דעמנואל הרומיר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותעקדת יצחקר״ע ספורנותורה תמימהמקראות שלובותהכל
 
(ט) וַיֹּ֖⁠אמֶר מִי⁠־אָ֑תְּא וַתֹּ֗⁠אמֶר אָֽנֹכִי֙ב ר֣וּת אֲמָתֶ֔ךָ וּפָרַשְׂתָּ֤ כְ⁠נָפֶ֙ךָ֙ עַל⁠־אֲמָ֣תְ⁠ךָ֔ כִּ֥י גֹאֵ֖ל אָֽתָּ⁠ה׃
He said, "Who are you?⁠" And she said, "I am Rut, your handmaid. May you spread the corner of your garment1 over your handmaid, for you are a redeemer.⁠"2
1. corner of your garment | כְנָפֶךָ – See Rashi, R"Y Kara, and others that the covering of another with one's garment symbolizes marriage (see the similar imagery in Yechezkel 16:8), and as such, this was in effect a marriage proposal. Alternatively: "your wing" (See Malbim who suggests that this, too, would be a metaphor for marriage, noting that when mating, birds spread their wings over their partners). Rut's words contain echoes of Boaz's earlier statement to Rut about her seeking refuge under Hashem's wings, "בָּאת לַחֲסוֹת תַּחַת כְּנָפָיו".
2. you are a redeemer | גֹאֵל אָתָּה – See the note on Rut 2:20.
א. =א
• ל!=מִי⁠־אָ֑תּ (חסר שווא בתי"ו)
• הערת המקליד
ב. =א (געיה)
• ל=אָנֹכִי֙ (אין געיה)
תרגום כתוביםרות רבהמדרש זוטארס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזראפסאודו-רש״ירי״דעמנואל הרומיר״י אבן כספירלב״ג תועלותעקדת יצחקר״ע ספורנומלבי״םתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
וַאֲמַר מַן אַתְּ וַאֲמַרַת אֲנָא רוּת אַמְתָּךְ וְיִתְקְרֵי שְׁמָךְ עַל אַמְתָּךְ לְמִסְּבִי לְאִנְתּוּ אֲרוּם פָּרִיק אַנְתְּ.
אָמַר לָהּ מִי אַתְּ, רוּחַ אוֹ אִשָּׁה, אָמְרָה אִשָּׁה. פְּנוּיָה אַתְּ אוֹ אֵשֶׁת אִישׁ, אָמְרָה לוֹ פְּנוּיָה. טְמֵאָה אַתְּ אוֹ טְהוֹרָה, אָמְרָה לוֹ טְהוֹרָה. וְהִנֵּה אִשָּׁה טְהוֹרָה מִכָּל הַנָּשִׁים שֹׁכֶבֶת מַרְגְּלֹתָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר מִי אָתְּ וַתֹּאמֶר אָנֹכִי רוּת אֲמָתֶךָ וגו׳.
אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה אֲרוּרִים הָרְשָׁעִים, לְהַלָּן כְּתִיב: וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ לֵאמֹר שִׁכְבָה עִמִּי (בראשית ל״ט:י״ב). אֲבָל הָכָא וּפָרַשְׂתָּ כְּנָפֶךָ עַל אֲמָתְךָ.
ותאמר אנכי רות אמתך וגו׳.
פקאל מן אנת פקאלת אנא רות אמתך ותבסט אזיאלךא עלי אמתך לאנך נסיב.
א. נראה דצ״ל אזיארך, ועפ״ז התרגום ללה״ק.
אמר1, מי את, אמרה, אני רות אמתך, ותפרוש2 כסותך3 על אמתך להיותך קרוב.
1. ק הוסיף: לה.
2. ק הוסיף: אשא אן תבסט – ארצה שתפרוס. וכעין זה הוסיף ב: אסאלך אן תבסט – אבקשך שתפרוש.
3. כתרגום רבינו בדברים (כב, יב) ׳גדילים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך׳ – אזארך. והכוונה כאן לקנין אישות שבפריסת הבגד, כאמרם (קידושין יח ע״ב) כיון שפירש טליתו עליה וכו׳. וכן פירש רש״י: כנף בגדך לכסותי בטליתך, והוא לשון נישואין, וכן פירש בבאר מים כוונת ראב״ע, וכן מבואר ברמב״ן (דברים כז, כ) שנישואין הם על ידי פריסת טלית, וראה עוד רשב״ם, אבודרהם ברכות אירוסין, ספר המנהיג לראב״ן הלכות אירוסין ונישואין. וכעין זה יב: כנפך. ק: סתרך – הגנתך, שמירתך, כפירוש יב״ע, וכ״כ הרמב״ם (מו״נ ח״א פמ״ג) על פי מה שכתב ר״י אבן ג׳נאח בספר השרשים (שורש כנף) שהוראת ׳כנף׳ היא סתר והגנה.
ופרשת כנפיך – כנף בגדך לכסותי בטליתך, והואא לשון נישואין.
כי גאל אתה – לגאול נחלת אישי, כמה שנאמר: ובא גאלו הקרוב אליו וגאל וגו׳ (ויקרא כ״ה:כ״ה). וחמותי ואני צריכות למכור נחלתינו, ועתה עליך לקנות, וקנה גם אותי עמה שיזכר שם המת על נחלתו (רות ד׳:י׳), כשאבא על השדה יאמרו זו היא אשת מחלון.
א. כן בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, לייפציג 1, אוקספורד 34. בכ״י לוצקי 778: ״והן״.
Spread your mantle – The corner of your garment to cover me with your cloak; and this is an expression of marriage.⁠1
For you are a near kinsman – To redeem my husband's inheritance, as it is stated, "and a close relative comes and redeems, etc.⁠"2 And my mother-in-law and I must sell our inheritance, and now it is incumbent upon you to buy it. Acquire [i.e., marry] me also, along with it,⁠3 so that the name of the deceased be remembered upon his estate, so that when I come to the field they will say, "this is Machlon's wife.⁠"
1. An expression taken from birds who spread their wings [כנף] when they mate. (Malbim)
2. Vayikra 25:25.
3. The Torah requires only that he redeem the relative's property, but it does not require that he redeem his relative's wife. She therefore asked him to marry her.
ויאמר מי את ותאמר אנכי רות אמתך ופרשת כנפיך על אמתך – ראה מה בין צניעות לשאין צניעות זו אומרת בלשון נקיה ופרשת כנפיך ולהלן הוא אומר (בראשית ל״ט:ז׳) ותאמר שכבה עמי בלשון פריצות.
ויאמר מי את בתיא ותאמרב אנכי רות אמתך ופרשת כנפך על אמתך כי גואל אתה – כאילו אומרת: לא לשם זנות באתי לכאן, אלא להינשא לך, כי גואל אתה. ומה שסתום כאן מפורש בסוף הספר: ביום קנותך השדה מיד נעמי {ו}⁠מאתג רות המואביה אשת המת קנית להקים שם המת על נחלתו (רות ד׳:ה׳).
א. המלה ״בתי״ מופיעה גם בר״י קרא פירוש ב׳, והשוו רות ג׳:ט״ז.
ב. כן בפסוק ובכ״י פראג. בכ״י ברלין: ״ויאמר״.
ג. כן בפסוק ובכ״י פראג. בכ״י ברלין: ״ומיד״.
מי את בתיא – מה את רוצה בתי, דוגמת: ויבא⁠{ו} אל {אח}⁠יהם ויאמר⁠{ו} להם אחיהם מה אתם (שופטים י״ח:ח׳), כך פתרונו.
ולי נראה: מי את – כי בלילה לא הכירה.
ופרשת כנפיךב – לישאני.
כי גואל אתה – בעלי היה קרובך, וכשמת נשתעבדו לי כל הקרקעות לכתובתי, ועכשיו הם ממושכנים ונמכרים. ואתה קח אותי לאשה, ואני אניחן לך לגואלן.
א. המלה ״בתי״ מופיעה גם בר״י קרא פירוש א׳, והשוו רות ג׳:ט״ז.
ב. כן בפסוק. בכ״י: ״כנפים״.
ופרשת – רמז לקחתה לו לאשה.
כי גואל אתה – כי כן משפט כל ישראל, כי הגידה לה נעמי.
SPREAD THEREFORE THY SKIRT OVER THY HANDMAIDEN. This alludes to his taking her for a wife.
FOR THOU ART A NEAR KINSMAN. This is the law for all Israelites. Naomi had told this law to Ruth.⁠1
1. Otherwise how did she know this law.
ופרשת כנפיך על אמתיך א – לישא אותי.
כי גואל אתה – ומנהג עמי במי שאין לו בנים ליקח אלמנה אחת מקרובותיו ליירש את הנחלה, דוגמת ייבום באשת אחיו, שהוא מן התורה, לקיים על נחלתו ועל שמו, והרי כאילו לא נמחה שמו של מת מישראל.
א. בנוסחנו: אֲמָתְךָ.
ופרשת כנפך – ותשאני לאשה להקים זרע לבעלי.
כי גואל אתה – לגאול נחלת אישי כמו שנאמר: ובא גואלו הקרוב אליו. ומן התורה לא יהיה חייב כי אם לגאול נחלת קרובו, אבל לישא אשתו ולהקים לו זרע לא היה חייב. אלא מנהג היה להם לכל אדם שימות בלא בנים ולא היה להם אח ליבם את אשתו, היה הולך קרובו שאינו ערוה לאשתו ונושא אותה ומקיים לו זרע כדרך היבם. והיו מקיימים ומחזיקים כמנהג זה במצוות יבום שהיא מן התורה. כך שמעתי.⁠א
א. כן בכ״י רומא 72. בכ״י רואן 11 חסר: ״כך שמעתי״.
ופרשת כנפיך על אמתך – רמזה לו שיקחנה לו לאשהא ואמרה הדבר בלשון נקייה וצחותב.
כי גואל אתה – כלומר אתה קרוב ולך משפט הגאולה בעניין ובא גאלו הקרוב אליו וגאל את ממכר אחיו. ואלה הדברים ידעה רות מפי חמותה כי היא שמה אלה הדברים בפיה.
א. אבן עזרא: ״ופרשת – רמז לקחתה לו לאשה״.
ב. אבן כספי: ״לשון צח ונאות במכוין.⁠״
ופרשת כנפיך – לשון צח ונאות מן הראשון כאשר דבקה עם נעמי, ויותר דבקה עמו. והנה בועז היה זקן ונהנה להיות הנערה הזאת שמחה בו מן הבחורים.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

ואמר אליה בלשון נקבה מי את. ותאמר אנכי רות אמתך. ותכלית המעשה הזה אשר עשיתי הוא לשאול ממך שתפרוש כנפיך עלי לקחת אמתך לאשה כי גואל אתה. וקרא הנישואין בלשון נקיה פרישת כנפים להיות האשה תחת צל בעלה כעוף יעופף העומד תחת צל יולדתו. כי גואל אתה. נראה כי היה המנהג בישראל כי כאשר מצות התורה ליבם. כן היו נוהגים הקרובים לקחת נשי קרוביהם המתים להקים זרעם. כי היה כגמילת חסד.
מִי אָתְּ בתי.⁠1 שחשבת אותי לאב לעניין יחוד [ובקשת עזרתי]⁠2: וּפָרַשְׂתָּ כְנָפֶךָ. לעזור ולייעץ3: עַל אֲמָתְךָ. על נעמי4:
1. לפנינו לא כתוב ׳בתי׳, אלא ׳מי את׳, ורק אחרי שאמרה שהיא רות אמר ׳ברוכה את לה׳ בתי׳, וצ״ע. ולהלן (פסוק טז) נעמי אמרה לרות ׳מי את בתי׳.
2. בקידושין (פא:) איתא ׳מתייחד אדם עם אחותו, ודר עם אמו ועם בתו׳. אך רש״י שם כתב: ׳ודר עם אמו או עם בתו - דלא תקיף יצריה עלייהו, דאהנו ביה אנשי כנסת הגדולה דלא מגרי בקרובתא מכי כחלינהו ונקרינהו לעיניה כו׳⁠ ⁠׳, הרי שאיסור ייחוד השתנה ע״י ביטול היצר כמבואר ביומא (סט:) על ביטול יצרא דעריות על ידי אנשי כנסת הגדולה בבית שני, ולפי זה בזמן בועז גם עם בתו היה הייחוד אסור, אך היינו בקביעות, ואילו בשאר עריות אסור אפילו במקרה. [וראה בערוך השלחן (אהע״ז כ״ב ג) שהעיר איך נתייחדה רות עם בועז, והרי אסור משום ייחוד, ואע״פ שעדיין לא גזרו על הייחוד של פנוייה, ייחוד גמור אפילו שלא באקראי היה אסור גם לפני תקנה, וברות הרי היה ייחוד גמור. וראה מה שהעירו בדבריו בספר דבר הלכה על הלכות ייחוד (הורביץ, סי׳ א ס״ק ז), וכן בספר גן נעול על הלכות ייחוד (לוי, סי׳ א, הערה 13). ומתרץ שלפי שהיתה רוצה שישאנה כמו שעלה לה, לכן היה מותר לה ייחוד. ולדברי רבינו לא היה כוונת רות שישאנה. אך בהקדמת ביאור חדש למהריז״ש (ד״ה נשאלתי) מבואר שלא היה שום איסור ייחוד לפני שתיקנו. וראה מש״כ בביאור לעיל (א טז)].
3. שיפרוש כנפיו עליה לעזור, ואין זה לשון נישואין. ובזה מיושב מה שתמוה לפי שאר המפרשים, כי נעמי אמרה ׳והוא יגיד לך את אשר תעשין׳, ולא אמרה לה לבקש נישואין, אלא שזו עצמו בקשת העצה.
4. ׳כי גואל אתה׳ של נעמי, אבל לרות לא היה קורבת משפחה עם בועז, כי היתה גויה כשנישאת למחלון, וכמו שהעידה על עצמה לעיל (ב י), וראה פירוש רבינו שם. ובזה התיישב כפילות תיבת ׳אמתך׳, ׳אנכי רות אמתך׳ - ׳ופרשת כנפיך על [נעמי] אמתך׳.
ותאמר אנכי רות אמתך – ר״ל בל תחשוב זאת לפריצות אם נקבה תסובב גבר כי אני אמתך, שכמו שיש קשר בין האמה העבריה ובין האדון שמחויב ליעדה כן יש קשר ביני ובינך מצד מצות יבום וע״כ ופרשת כנפך על אמתך, היא מליצה נלקחה מן העופות שפורשים כנפיהם על בני זוגם בעת הזווג. וגם רמזה שאין זה ביאה שלא כמצות התורה שכנפי הבגד שיש בהם ציצית מצילים מביאה זו כמעשה המוזכר בספרי סוף שלח בזונה שהיתה בכרכי הים שהיתה נוטלת ד׳ מאות זוזי בשכרה, כי בהפך בביאה זו תפרוש עלי כנפי בגדיך כי היא ביאת מצוה כי גואל אתה.
ופרשת כנפיך וגו׳ – א״ר ברכיה, ארורים הרשעים, להלן כתיב (פ׳ וישב) ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי, אבל הכא – ופרשת כנפיך על אמתך.⁠1 (שם)
1. ר״ל לשון נקיה. ויש להעיר ממ״ש ביבמות מ״ט א׳ עה״פ ולא יגלה כנף אביו (פ׳ תצא) בשומרת יבם של אביו הכתוב מדבר יעו״ש, הרי דשם כנף מורה על יבום, וכאן הלא היה ענין יבום כמבואר בסמוך להקים שם המת, וא״כ למה לא דרשו שכיונה רות בלשון זה ענין יבום.
וַיֹּאמֶר מִי אָתּ ומה את רוצה בתי1? וַתֹּאמֶר אָנֹכִי רוּת אֲמָתֶךָ ולא לשם זנות באתי לכאן, אלא להינשא לך2, וּפָרַשְׂתָּ כְנָפֶךָ3 – כנף בגדך4 עַל אֲמָתְךָ לכסותי בטליתך, והוא לשון נישואין5, כִּי גֹאֵל אָתָּה ע״פ דין ישראל6 לגאול נחלת בעלי7:
1. ר״י קרא.
2. ר״י קרא.
3. רצתה לרמז לו בזה על מצות ייבום, כמו שיש קשר בין האמה העבריה ובין האדון שמחויב ליעדה, כן יש קשר ביני ובינך מצד מצות יבום, וע״כ אמרה ׳ופרשת כנפך על אמתך׳. ולשון זו היא מליצה כמו העופות שפורשים כנפיהם על בני זוגם בעת הזווג. ועוד רמזה בזה שאין זו עבירה, שכנפי הבגד שיש בהם ציצית מצילים מביאה זו כמו המעשה שהציצית הצילה מביאת איסור, אלא זו ביאת מצוה, מלבי״ם.
4. רש״י.
5. רש״י, ר״י קרא, אבן עזרא.
6. אמרה זאת לפי שכך לימדה אותה נעמי, אבן עזרא.
7. וחמותי ואני צריכות למכור את נחלתנו ועתה עליך לקנותה, ולכן קנה גם אותי ביחד עימה כדי שיזכר שם המת על נחלתו, וכשאבוא אל השדה יאמרו זאת אשת מחלון, רש״י.
תרגום כתוביםרות רבהמדרש זוטארס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזראפסאודו-רש״ירי״דעמנואל הרומיר״י אבן כספירלב״ג תועלותעקדת יצחקר״ע ספורנומלבי״םתורה תמימהמקראות שלובותהכל
 
(י) וַיֹּ֗⁠אמֶר בְּ⁠רוּכָ֨ה אַ֤תְּ לַֽיהֹוָה֙י״י֙ בִּתִּ֔⁠י הֵיטַ֛בְתְּ חַסְדֵּ֥ךְ הָאַחֲר֖וֹן מִן⁠־הָרִאשׁ֑וֹן לְ⁠בִלְתִּי⁠־לֶ֗כֶת אַֽחֲרֵי֙א הַבַּ֣⁠חוּרִ֔ים אִם⁠־דַּ֖ל וְ⁠אִם⁠־עָשִֽׁיר׃
He said, "Blessed are you to Hashem, my daughter. This last kindness1 is better than the first,⁠2 that you have not gone after the young men, be they poor or rich.
1. this last kindness | חַסְדֵּךְ הָאַחֲרוֹן – Boaz might be referring to Rut's decision to marry one who could redeem her husband's field (and / or perpetuate his name), despite his older age, rather than marry a youngster (R"Y Kara, Pseudo-Rashi, second opinion in Ralbag).
2. the first | הָרִאשׁוֹן – This might refer to Rut's decision to accompany Naomi (Rashi and Ralbag) or to convert (R"Y Kara).
א. =א (געיה)
• ל=אַחֲרֵי֙ (אין געיה)
תרגום כתוביםרות רבהמדרש זוטאילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזראפסאודו-רש״יעמנואל הרומירלב״גרלב״ג תועלותעקדת יצחקר״ע ספורנושד״למלבי״םהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
וַאֲמַר בְּרִיכָא אַנְתְּ מִן קֳדָם יְיָ בְּרַתִּי אוֹטֵיבְתְּ טֵיבוּתִיךְ בַּתְרָא מִן קַדְמָאָה קַדְמָאָה דְּאִתְגַּיַּרְתְּ וּבַתְרָאָה דַּעֲבַדְתְּ גַּרְמִיךְ כְּאִתְּתָא דְּנָטְרָא לְיָבָם קַלִּיל עַד זְמָן דְּיִרְבֵּי בְּגִין דְּלָא לִמְהָךְ בָּתַר רָבְיָן לְמֶעֱבַד זְנוּ עִמְּהוֹן אִם מִסְכֵּין וְאִם עַתִּיר.
[ב] וַיֹּאמֶר בְּרוּכָה אַתְּ לַה׳ בִּתִּי הֵיטַבְתְּ חַסְדֵּךְ וגו׳ – רַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ וְרַבָּנָן, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר, לְעוֹלָם אַל יִמְנַע אָדָם עַצְמוֹ מִלֵּילֵךְ אֵצֶל זָקֵן לְבָרְכוֹ, בֹּעַז הָיָה בֶּן שְׁמוֹנִים שָׁנָה וְלֹא נִפְקַד, כֵּיוָן שֶׁהִתְפַּלְּלָה עָלָיו אוֹתָהּ צַדֶּקֶת מִיָּד נִפְקַד, שֶׁנֶּאֱמַר: וַתֹּאמֶר נָעֳמִי בָּרוּךְ הוּא לַה׳. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר רוּת בַּת אַרְבָּעִים שָׁנָה הָיְתָה וְלֹא נִפְקְדָה, כֵּיוָן שֶׁנִּשֵּׂאת לְמַחְלוֹן, וְכֵיוָן שֶׁהִתְפַּלֵּל עָלֶיהָ אוֹתוֹ צַדִּיק, נִפְקְדָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר בְּרוּכָה אַתְּ לַה׳ בִּתִּי. וְרַבָּנָן אָמְרִין שְׁנֵיהֶם לֹא נִפְקְדוּ אֶלָּא מִבִּרְכוֹתֵיהֶן שֶׁל צַדִּיקִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמְרוּ כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּשַּׁעַר וְהַזְּקֵנִים עֵדִים יִתֵּן ה׳ אֶת הָאִשָּׁה.
הֵיטַבְתְּ חַסְדֵּךְ הָאַחֲרוֹן מִן הָרִאשׁוֹן וגו׳ – אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק, הָאִשָּׁה אוֹהֶבֶת בָּחוּר מִסְכֵּן מִזָּקֵן עָשִׁיר.
(יא-יב)
[ג] וְעַתָּה בִּתִּי אַל תִּרְאִי. וְעַתָּה כִּי אָמְנָם כִּי גֹּאֵל אָנֹכִי וְגַם יֵשׁ גֹּאֵל קָרוֹב מִמֶּנִּי – רַבָּנָן וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, רַבָּנָן סְבִירִין טוֹב וֶאֱלִימֶלֶךְ וּבֹעַז אַחִים הָיוּ, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אָמַר שַׂלְמוֹן וֶאֱלִימֶלֶךְ וְטוֹב הָיוּ אַחִים. אֲתִיבוּן לֵיהּ וְהָא כְּתִיב: אֲשֶׁר לְאָחִינוּ לֶאֱלִימֶלֶךְ, אָמַר לָהֶם אֵין אָדָם נִמְנַע לִקְרֹא לְדוֹדוֹ אָחִיו.
ויאמר ברוכה את וגו׳ לבלתי לכת אחרי הבחורים – יפה עשית שלא הלכת אצל הפריצים.
ברוכה את לה׳ בתי – ר׳ יוחנן אמר לעולם אל ימנע אדם עצמו מלילך אחר הזקן שיברכו, בועז בן שמונים שנה היה ולא נפקד כיון שהתפללה עליו אותה צדקת נפקד, רות בת ארבעים שנה היתה ולא נפקדה כיון שברכה אותו צדיק נפקדה שנאמר ברוכה את לה׳ בתי.
לבלתי לכת אחרי הבחורים – א״ר יוחנן אוהבת אשה בחור מסכן מזקן עשיר.
אפקאל מבארכה ללה יא אבנתי לקד אחסנת אכ׳ירא אכ׳תר מן אחסנאך אולא מן חית לם תמצי ורא אלשבאב לא אלפקיר מנהם ולא אלג׳ני.
א. T-S Ar.1b.4 8 ע״ב.
אמר1, מבורכת לה׳, בתי, שכן2 היטבת3 באחרונה יותר מטובך תחילה, משום שלא הלכת אחרי הבחורים לא העני מהם ולא העשיר.
1. ק הוסיף: אמר לה תהיי מבורכת.
2. לקד – כעין זה יב. ק: קד – כבר, בלי קישור נתינת טעם.
3. שינה חסדך לטובך, כיון שבראשונה אכן היה עניינה גמילות חסד עם בעלה וחמותה, אך עתה מניעת ההליכה אחר הנערים באה מטובה ולא בגמילות חסד. אך קיב קרא ותרגום: פצ׳לך – חסדך. ופירש רש״י שעושה חסד עם בעלה בהקימה לו שם, ולדרך זו על שני עניינים שיבחה בועז, על חסדה עם בעלה ועל שאינה הולכת אחר הנערים.
מן הראשון – אשר עשית את חמותך (רות ב׳:י״א).
[Your] earlier [kindness] – That you did for your mother-in-law.⁠1
1. When you abandoned your home and fortune to stay with your mother-in-law. Your last act of kindness, i.e., your willingness to marry an older man to perpetuate your late husband's name is a greater sacrifice on your part.
ויאמר ברוכה את ליי׳ בתי – אמ״ר יוחנן לעולם אל ימנע אדם עצמו מלילך אצל זקן לברכו שהרי בעז בן פ׳ שנה היה וברכתו נעמי ואמרה ברוך הוא ליי׳ מיד נפקד ורות בת מ׳ שנה היתה ובירכה בועז ומיד נפקדה.
לבלתי לכת אחרי הבחורים – מלמד שהאשה אוהבת בחור מסכן יותר מזקן עשיר.
ויאמר ברוכה את לי״י בתיא היטבת חסדך האחרון מן הראשון לבלתי לכת אחרי הבחורים אם דל {ו}⁠אם עשיר – פתרונו:⁠ב עד אשר לא באת אצלי הייתי יכול לתלות הדבר שלכך נתגיירתג שהיום או למחר תתני עיניך באחד מן הבחורים ותינשאי לו, שרוצה אשה בבחור דל יותר מזקן עשיר, אבל עכשיו נתברר הדבר שלא באת להתגייר אלא לשם שמים.
א. כן בפסוק. בכ״י ברלין: בתי לי״י.
ב. כן בכ״י פראג. בכ״י ברלין, המבורג חסרה מלת: ״פתרונו״.
ג. כן בכ״י המבורג. בכ״י ברלין, פראג: ״נתגיירה״.
היטבת חסדך האחרון – שנתת עיניך בי שאני זקן כדי לגאול השדה של קרוביי. לפי שנשים אחרות נותנות עיניהם בבחורים אם דל {ו}⁠אם עשיר ואינן חוששות אפילו אם יאבדו בעליהן השדות שלהם, בלבד שיהא להם תשמיש הרבה. ואת חסת על שדות קרוביי ונתת בי עינייך.
מן הראשון – שבאת להתגייר כי מתחלה היו הכל סבורים שנתגיירת כדי שישאך בחור, ועתה הוכיח סופך על תחילתך.
חסדך האחרון – שהיא עשתה חסד עם בעלה כאשר אמרה נעמי, כי רחוק הוא לשוב אל ארצה התגיירה.
אם דל ואם עשיר – שהכל אוהבים אותה בעבור יופיה.
THOU HAST SHOWN MORE KINDNESS IN THE END THAN AT THE BEGINNING. She, as Naomi said, showed kindness to her [late] husband,⁠1 for it is inconceivable to interpret "at the beginning" as referring to her conversion.⁠2
WHETHER POOR OR RICH. For they all loved her because of her beauty. 3
1. "At the beginning" refers to the kindness which Ruth showed her to husband (Mahlon) when he was alive.
2. For conversion to Judaism is not an act of kindness. Thus "at the beginning" in "thou hast shown more kindness in the end than at the beginning" must refer to the way she treated the memory of her deceased husband. This is the reading in Fillwarg's edition of Ibn Ezra. However AlHaTorah and Torat Chayyim editions read: She, as Naomi said, showed kindness [to her late] husband, for it is inconceivable to interpret "at the beginning" as referring to her country and her conversion.
3. She had a wide choice of men.
היטבת חסדך האחרון מן הראשון – שאהבת חמותך עד ״כי המות יפריד״ (רות א׳:י״ז). וזה האחרון שאתהא רוצה להנשא לזקן כמותי. אבל על שבאת לחסות תחת כנפי השכינה, על זה לאב אמר היטבת חסדך – לפי שהנאתה וטובתה הוא זה. אבל להנשא לזקן, אין זו הנאת נשים.
א. כך בכתב היד.
ב. המלה ״לא״, המתחייבת מההקשר, נוספה בכתב היד מעל השורה.
ברוכה את ליי׳ בתי – ר״ל ברוכה את מיי׳ בתי, ועתה שידע כי היא רות, אמר ״בתי״, וקודם שידע מי היא לא אמר בתי, רק מי את.
היטבת חסדך האחרון מן הרא׳ - קראא חסד אחרון מה שעשתה כדי להנשא לבועז, אע״פ שעבר ימי הבחרות והיה זקן, וקרא חסד ראשון מה שעשתה עם בעלה ועם נעמי, כמו שהעיד עליה נעמי באמרה ״יעש יי׳ עמכם חסד כאשר עשיתם עם המתים יעמדי״ (א׳:ח׳). ופירוש אחר זה מהו החסד האחרון ואמר לבלתי לכת אחרי הבחורים אם דל ואם עשיר, כלומר החסד האחרון הוא שלא רצית ללכת אחרי הבחורים ולהנשא לאחד מהם, כמו שעושות הנשים הסכלות שלא יחושו אם בעליהן יהיו דלים או עשירים ובלבד שיהיו בחורים.
א. המילה דהויה. נראה שזוהי לא.
הטבת חסדך האחרון מן הראשון – רוצה לומר: לגמול טוב לנפשה כי היא לא בחרה להתדבק באחד החשובים והשלמים ולזה הלכה אל בועז עם היותו זקן. והנה החסד הראשון לפי מה שאחשוב מה ששמעה לקול בועז לבלתי לכת בשדה אחר או ירצה בחסד החסד שגמלה עם המתים. והנה חסדה הראשון היה שלא רצתה להפרד מנעמי וחסדה השני היה שבחרה להתחבר בגואלי בעלה וזה הוא הפירוש הנכון.
(י-טו) התועלת הארבעה עשר – הוא להודיע שמי שישאל טובה מאחד ראוי לו שיראה שהשואל הוא נותן לו בזאת השאלה כי בזה מפויס לבו ומסרת הבושת ממנו מה שלא יעלם כ״ש שיחויב זה כשיביא ההכרח אל שלא יתן לו בקשתו תכף לא מפני מנעו ממנו זה מצד עצמו כי הוא חפץ מאד בזה אך לסבה אחרת כאלו תאמר שיאמר שראוי יותר שיעשה איש אחד רמוז מי שיעשה זה כי זה ממה שיביא לחשוב לשואל שהוא אמר זה לפי שאין רצונו לתת לו את שאלתו ויתייאש ממנה ויכאב לבו על מה שהשיגהו מהבושת בשאלת הדבר הזה. ולזה תמצא כי מפני שלא היה דרך לבועז לעשות בקשת רות אם לא אחר שיתברר לו שאין רצון הגואל הקרוב ממנו לגאל והיה מבואר שאם אמר זה לרות היתה מצטערת מאד מאד על מה שהשיגה מהבושת בבקשתה אותו כל שכן כשנתיישרה אל זה באמצעות זה הדרך אשר היה בו קצת עזות כי תחשוב שהוא מונע בקשתה הנה הקדים תחלה לאמר שהיא עשתה חסד גדול עם קרוביו בשאלתה זאת כאלו יאמר שהוא משועבד לה מאד על זה והבטיחה לעשות בקשתה אך התנצל כי יש גואל קרוב ממנו ואם לא יגאל הנה נשבע לה שיגאלנה ולזאת הסבה ג״כ רצה להראות לה עוצם תשוקתו לעשות רצונה ולהטיב לה ולזה השכים בבקר ונתן לה בעין יפה שש מדות שעורים להניח דעתה עד שיתבאר לה אמתת רצונו.
ויאמר ברוכה את ליי׳ וגו׳ – ר״ל בודאי את מן המבורכות הבאות בשם יי׳ כי לא די שנתגייר לשמו. ולא לשם דבר אחר אשר הוא חסדך הראשון. כי היטבת חסדך האחרון ובעת נשואיך לא תבקש ללכת אחרי הבחורים. או דל יהיה או עשיר. אבל בקשת הראוי לך כפי הדת כמוני אף כי אני זקן.
הֵיטַבְתְּ חַסְדֵּךְ. שלא לעזוב את חמותך, ולבקש ממני עצה בעדה1: לְבִלְתִּי לֶכֶת. כמנהג הנשים המתאווים ל⁠[בעל] ולא יקפידו אם דל ואם עשיר, אך שיהיה בחור2:
1. ׳חסדך האחרון׳ הוא שלא נישאה רות לבעל כדי שלא לעזוב את נעמי, ועוד שבאה לבועז לבקש עצה עבור נעמי במכירת השדה. [ואולי בגלל שרות לא אמרה לו שנעמי רוצה למכור את השדה לנדונייתה, לכן חשב בועז שאינה באה אלא עבור נעמי, כפי שפירש ׳ופרשת כנפיך׳, שביקשה את עזרתו עבורה. אך מהמשך הדברים נראה שבועז הבין שזו הכוונה]. והחסד הראשון נראה שהוא החסד שנעמי הזכירה לעיל (א ח) ׳חסד כאשר עשיתם עם המתים ועמדי׳, ולעיל (ב יא) ׳כל אשר עשית את חמותך אחרי מות אישך׳.
2. במדרש (רו״ר ו ב) ׳האשה אוהבת בחור מסכן מזקן עשיר׳, וכן ביאר רבי וידאל הצרפתי, שלאשה אין הבדל בין דל לעשיר, כיון שהיא רוצה בקב ותפלות מתשעה קבים ופרישות.
{חסדך – ללכת לבקש בעילת גואל אף כי לא בחור, רק שתקימי לאישך שם בישראל, טוב מחסדך הראשון שעשית את חמותך. (הואיל משה בשם שד״ל)}
ויאמר ברוכה את לה׳ – כי ראה שכונתה לש״ש היטבת חסדך האחרון מן הראשון ר״ל החסד הראשון שעשית עם בעלך בעת שנשא אותך שבחרת לקחת איש מזרע ישראל אז בחרת עכ״פ בבחור ויוכל להיות שעשית זאת מצד שחשקת ביפיו, אבל החסד האחרון שתרצה לעשות עם נפש בעלך ע״י היבום ועי״כ בחרת לקחת איש זקן מלכת אחרי הבחורים שאפי׳ בחור דל היה טוב יותר מלקחת זקן וכ״ש שהיית מוצא בחור עשיר שהיה לוקח אותך מפני יפיך ואת בחרת בזקן כדי להקים שם לבעלך המת זה חסד גדול שאת עושה לבעלך.
חסדך – ללכת לבקש בעילת גואל אף כי לא בחור, רק שתקימי לאישך שם בישראל, טוב מחסדך הראשון שעשית את חמותך, שד״ל.
לכת אחרי הבחורים – שאולי מחמת יפיה דברו כבר על לבה.
ברוכה את לה׳ – אמר ריש לקיש, לעולם אל ימנע אדם עצמו מלילך אצל זקן לברכו, שהרי רות בת ארבעים שנה היתה ולא נפקדה, וממון שהתפלל עליה אותו צדיק נפקדה, שנאמר ברוכה את לה׳ בתי.⁠1 (מ״ר)
לבלתי לכת וגו׳ – לפי שהאשה אוהבת ללכת אחר בחור מסכן מזקן עשיר.⁠2 (שם)
1. עיין מש״כ בפרשה הקודמת פסוק כ׳ וצרף לכאן.
2. בא להורות בזה את גודל צדקתה של רות דהלא אשה אוהבת ללכת אחר בחור אפילו מסכן וכש״כ אחר בחור עשיר וכאן אמר לבלתי לכת וכו׳ אם דל ואם עשיר דאפילו אחר בחור עשיר לא רצתה ללכת.
וַיֹּאמֶר בועז שראה שמעשיה הם לשם שמים1 בְּרוּכָה אַתְּ לַיהוָה בִּתִּי, הֵיטַבְתְּ חַסְדֵּךְ הָאַחֲרוֹן בזה שנתת עיניך בי שאני זקן כדי לגאול את השדה2, ורצית לתת שם לבעלך המת3, מִן החסד הָרִאשׁוֹן אשר עשית עם חמותך4, בכך שכדי לתת שם לבעלך בחרת לְבִלְתִּי – שלא לָלֶכֶת אַחֲרֵי הַבַּחוּרִים בין אִם דַּל וְבין אִם עָשִׁיר למרות שכולם אוהבים אותך בעבור יופייך5:
1. מלבי״ם.
2. ר״י קרא.
3. מלבי״ם.
4. רש״י. ויש מרבותינו שפירשו החסד שעשית עם בעלך, אבן עזרא.
5. אבן עזרא.
תרגום כתוביםרות רבהמדרש זוטאילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזראפסאודו-רש״יעמנואל הרומירלב״גרלב״ג תועלותעקדת יצחקר״ע ספורנושד״למלבי״םהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותהכל
 
(יא) וְ⁠עַתָּ֗⁠ה בִּתִּ⁠י֙ אַל⁠־תִּ֣י⁠רְ⁠אִ֔י כֹּ֥ל אֲשֶׁר⁠־תֹּא⁠מְ⁠רִ֖י אֶעֱשֶׂה⁠־לָּ֑⁠ךְא כִּ֤י יוֹדֵ֙עַ֙ כׇּל⁠־שַׁ֣עַר עַמִּ֔⁠י כִּ֛י אֵ֥שֶׁת חַ֖יִל אָֽתְּ׃
Now, my daughter, do not be afraid. All that you say, I shall do for you, for all that pass by the gate of my people1 know that you are a woman of valor.
1. All that pass... | כׇּל שַׁעַר עַמִּי – Literally: "all the gate of my people", but see R"Y Kara that this refers to passers-by, being short for "כל באי שער עמי" ("all that come to the gate...⁠"). Alternatively: "all that (sit) at the gate" referring to the judges and elders. Either way, Boaz is saying that Rut has a reputation (be it among the commoners or the elders) for being a woman of valor.
א. =א (אין געיה)
• ל=אֶֽעֱשֶׂה⁠־לָּ֑ךְ (געיה)
תרגום כתוביםמדרש זוטארס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתלקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזראפסאודו-רש״יעמנואל הרומיר״י אבן כספירלב״ג תועלותעקדת יצחקר״ע ספורנומלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וּכְעַן בְּרַתִּי לָא תִדְחֲלִין כָּל דְּתֵימְרִין לִי אַעֲבֵיד לִיךְ אֲרוּם גְּלֵי קֳדָם כָּל יָתְבֵי תְּרַע סַנְהֶדְּרִין רַבָּא דְּעַמִּי אֲרוּם אִתְּתָא צַדִּיקְתָא אַנְתְּ וְאִית בִּיךְ חֵילָא לְסוֹבָרָא נִיר פִּקּוֹדַיָּא דַּיָי.
התחילה מתייראה שלא יהרוג אותה אמר לה בתי אל תיראי וגו׳.
ואלאן יא אבנתי לא תכ׳אפי כל מא תרידי אצנע לך [ל]⁠אן עארף כל מן פי מחל קומי אן אמראה ד׳א עפה׳ אנת.
ועתה, בתי, לא תיראי, כל מה שתרצי1 אעשה לך, שכן יודע כל מי שבמחנה2 עמי שאשה בעלת צניעות3 את.
1. הוקשה לרבינו לשון העתיד, ׳שתאמרי׳, שהרי כבר אמרה לו שרוצה שיפרוס כנפיה עליו. ולכן שינה ל׳תרצי׳, כלומר מה שתוסיפי לרצות. ק ישב באופן אחר ותרגם ׳שתאמרי׳: מא תרסמין – מה שתקבעי, כלומר, מה שאמרת שלא בדרך קביעה, ובעתיד תקבעי אותו. אך יב קרא ותרגום: תקולי.
2. כן תרגמו בכל התפסירים שער – מחל: מקום, מחנה. וכ״כ ר״י אבן ג׳נאח בספר הרקמה (שער כה) שהוא מקרא קצר וכאילו נאמר ׳כל באי שער עמי׳ או ׳כל יוצאי שער עמי׳. אכן ק שינה מ׳מקום עמי׳ ל׳אנשי מקומי׳. וכולם שווים בכך שאין מדובר בסנהדרין, ולא כ׳שער׳ דלהלן (ד, א) [אך ק מתרגם גם שם כעין תרגומו כאן, ע״ש], ולא כתרגום הארמי.
3. מאחר שאין דרכה של אשה במלחמה, פירוש ׳אשת חיל׳ הוא אשה בעלת צניעות, שאיזהו גיבור הכובש את יצרו. וכינויו של הכובש את יצרו בלשון ערבי הוא ׳עפיף׳, משורש שבו השתמש רבינו. אבל בתפסיר למשלי (לא, י) תרגם ׳אשת חיל׳: אלמרה אלצאלחה – האשה הטובה. י: דא׳ת קו׳ה, וכעין זה ב: ד׳את חיל – בעלת כח. וק מצרף יב עם פירוש ר״י אבן גיאת למשלי, ומתרגם: ד׳את חיל צאלחה – בעלת כח, טובה. ור״ת הירושלמי כתב: בעלת חשיבות ואומץ נפש וישרות.
ועתה בתי אל תיראי כל אשר תאמרי אעשה לך כי יודע כל שער עמי כי אשת חיל את – וראויה לגבור חיל.
ועתה בתי אל תיראי כל אשר תאמרי אעשה לך כי יודע כל שער עמי כי אשת חיל את – פתרונו: יש אדם שנושא אשה ממשפחה בזוייה ובוש ממנה ומתגנה בה מפני משפחתה, אבל אני אם אשא אותך איני מתגנה בך, אלא מתכבד בך ומתעטר בך, כי יודע כל שער עמי כי אשת חיל את – ואשת חיל עטרת בעלה (משלי י״ב:ד׳).
אל תיראי – לומר שאין בלבי לישאך.
אעשה לך – גם לישאך אני אומר, אחר אשר ייטב לך, כי איני בוש שאת גיורת.
כי יודע כל שער עמי – כל באי שער עמי.
כי אשת חיל את – שאם מיוחס נושא אשה גיורת לנוי, זהו גנאי. אבל אם נושא אשת חיל, אינו מתגנה, לפיכך אשיאך.
אשת חיל – אפרשנו במשלי.
A VIRTUOUS WOMAN. I will explain the meaning of eshet chayil (a virtuous woman) in my commentary on the book of Mishlei.
אל תיראי בלבך לומר: עתה יחשביני בועז לזונה. שהרי הכל מכירין בך כי אשת חיל את וצנועה.
כל אשר תאמרי – כלומר כל אשר תאמרי כשאפרוש כנפי עליך אעשה לך בעבור מעלתך, ושאת ראויה אל זה הכבוד, ולא ארד ממעלתי בקחתי, אוא אותך לי לאשה כי יודע כל שער עמי ר״ל כל יוצאי שער עמי עירי שהם עמי כלומר הדרים עמי בעיר הזאת כי אשת חיל את כלומר רבת פעלים.
א. לדעתי מילה זו היא טעות, שכן המשפט יותר הגיוני בלעדיה. Perreau (עמ׳ 30) מעתיק מילה זו.
כי יודע כל שער עמי – לכן לא יהיה חסרון לי ולמשפחתי כי אקחך לאשה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

ועתה בתי אל תראי כי כל אשר אמרת אעשה – ואל תיראי שלא אוציא דברי לפועל. להיותך גיורת ונכריה. ולא נאה לשופט ישראל כי אם לקחת אשה ממיוחסי עמו. כי אין יחס כיחס עצמו. באשר את מיוחסת במעשיך ויודע כל שער עמי כי אשת חיל את. ולכן לא יקרני בוז אם אקחך.
כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמְרִי. שאשאך אני או זולתי כטוב בעינייך1: כִּי יוֹדֵעַ כָּל שַׁעַר עַמִּי. ולא יהיה נגד כבודי שאשתדל בעדך או אשאך2:
1. לא אמר ׳כל אשר אמרת׳, אלא ׳כל אשר תאמרי׳ להבא, שהבטיח לה לעשות כל אשר תאמר לעשות, וכמו שפירש רבינו שרות לא ביקשה כלל שישא אותה, אלא ביקשה עצה עבור נעמי הרוצה למכור את השדה, ובועז הבין שרוצה למכור בנדוניית רות, לכן אמר שמה שתאמר רות לעשות עבור השדה של נעמי יעשה, בין אם תרצה שישא אותה הוא, או שתרצה שישתדל עבורה שאחר ישא אותה.
2. בזה נתן טעם שיוכל לעשות כל אשר תאמר, והניח את דעתה שלא תתיירא שלא ישאנה או לא יעסוק בעניינה מפני שאינה מיוחסת, כי עיקר היחס הוא במעשי האדם עצמו, והרי יודע כל שער עמי שאת אשת חיל, ואין זו פחיתות כבוד לישא אותך, ולכן הבטיח לה שמצידו הוא מוכן לישא אותה, או לעזור להשיא אותה, ואינו רואה בזה שום גנאי (ע״פ אבן יחיא וידי משה).
ועתה בתי – אבל באשר לא יכול לבא עליה וליבמה תיכף עד שישאל את הגואל השני חשש שתירא שאינו רוצה ליבמה, עז״א לה ועתה בתי אל תיראי באשר תחשוב כי אני דוחה אותך בקש ואיני חפץ בך, כי כל אשר תאמרי אעשה לך שאני מבטיחך ליבם אותך כמו שאמרת ופרשת כנפך על אמתך כי גואל אתה [ר״ל שאם יתברר שאני הגואל ע״י שהגואל השני לא ירצה לגאול אעשה אנכי כל אשר תאמר] ואל תראי פן כשאתיעץ למחר עם אנשי העיר יניאוני מיבם אותך ויאמרו לי שאין זה מכבודי לישא נערה מואביה, גם מזה אל תיראי כי יודע כל שער עמי כי אשת חיל את, וכולם יסכימו על זה.
שער – כל האנשים הבאים בימים המתקבצים בבית הועד להשפט על טוב העיר, וכן בא באנשים (שמואל א י״ז:י״ב) האמור בישי.
ובגלל שלא היה בועז יכול לבוא עליה וליבמה תיכף עד שישאל את הגואל השני, חשש שתִּירַא שאינו רוצה ליבמה, על כן אמר לה1: וְעַתָּה בִּתִּי אַל תִּירְאִי שאין בלבי לישא אותך2, אלא כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמְרִי אֶעֱשֶׂה לָּךְ, ואף לישא אותך אם יתברר שאני הגואל (ע״י שהגואל השני לא ירצה לגאול3), כי איני בוש בזה שאת גיורת, ואיני מתגנה בך, אלא מתכבד בך ומתעטר בך4, וגם אל תראי פן כשאתייעץ למחר עם אנשי העיר יניאוני מלייבם אותך ויאמרו לי שאין זה מכבודי לישא נערה מואביה5, כִּי יוֹדֵעַ כָּל שַׁעַר עַמִּי – הסנהדרין6 כִּי אֵשֶׁת חַיִל אָתְּ ואשת חיל עטרת בעלה7 וכלם יסכימו לייבום8:
1. מלבי״ם.
2. ר״י קרא.
3. מלבי״ם.
4. ר״י קרא.
5. מלבי״ם.
6. תרגום.
7. ר״י קרא.
8. מלבי״ם.
תרגום כתוביםמדרש זוטארס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתלקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזראפסאודו-רש״יעמנואל הרומיר״י אבן כספירלב״ג תועלותעקדת יצחקר״ע ספורנומלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(יב) וְ⁠עַתָּ⁠ה֙ כִּ֣י אׇמְנָ֔ם כִּ֥י {כתיב ולא קרי,(אם)}⁠א גֹאֵ֖ל אָנֹ֑כִי וְ⁠גַ֛ם יֵ֥שׁ גֹּאֵ֖ל קָר֥וֹב מִמֶּֽנִּ⁠י׃
Now, though it is true that I am a redeemer, there is a redeemer who is closer than I.
א. מ"ק-א="אם כת⁠['] ולא קרי"
תרגום כתוביםמדרש זוטאילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובר״י קרא ב׳רשב״ם המשוחזראבן עזרארי״דעמנואל הרומירלב״ג תועלותעקדת יצחקמנחת שימלבי״םתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
וּכְעַן אֲרוּם בְּקוּשְׁטָא אֲרוּם פָּרִיק אֲנָא וְאַף אִית פָּרִיק אָחֳרָן דְּחָזֵי לֵיהּ לְמִפְרַק יַתִּיר מִנִּי.
מפני מה התחיל מפתה בדברים מפני שצפה ברוח הקדש שמלך המשיח עתיד לעמוד הימנה ולא גילה לה לפיכך אמר לה ועתה כי אמנם כי גואל אנכי וגו׳. אם נכתב ולא נקרא.
כי גואל אנכי וגם יש גואל קרוב ממני – זה טוב, ר׳ יהושע בן לוי אמר טוב ואלימלך ושלמון אחים היו, ובועז בן אחיו. אשר לאחינו לאלימלך, מכאן שקורא אדם לדודו אחיו.
ואלאן אן חקא נסיבא אנא ואיצ׳א ליס הנא נסיב אולא מני.
ועתה אם1 באמת קרוב אני וגם אין2 כאן קרוב קודם3 לי.
1. רבינו מתרגם לפי הכתיב ׳כי אם גואל אנכי׳, והיינו שמה שאמר לה שיעשה לה כל מה שביקשה, הוא רק אם אכן אין קרוב אחר הקודם לו לגאול. [וצריך לקרוא ׳אן׳ בפתחה ולא בכסרה, שאם לא כן אין מתיישב מה שסיים שאין גואל קרוב ממנו]. גם רש״י כתב שתיבת ׳אם׳ כתיב ולא קרי, כי ׳אם׳ הוא לשון ספק, כביכול ספק אם אכן גואל אנכי, וטעם הספק כי יש גואל קרוב ממני. וראה להלן שגם לדעת רבינו מבואר הטעם שהקרי הוא בלי ׳אם׳. אך בקיב קרא ותרגום: באמת גואל אני ואין עוד גואל קרוב ממני.
2. כיון שתרגם רבינו לפי הכתיב ׳אם׳, תיקן הלשון שעיקר הנידון הוא לפי הצד שאין קרוב קודם לו, שהרי אם יש קרוב קודם לו, לא יקח אותה.
3. רבינו שינה ׳קרוב ממני׳ ל׳קודם לי׳, ו׳יש׳ ל׳אין כאן׳. כיון שלדעתו היו גם בועז וגם הגואל השני אחי אלימלך, כמבואר להלן (ד, א). ואם כן לא היה הגואל קרוב יותר ממנו, אלא שקודם הוא לו בגאולה, לפי שהיה היבם הגדול, וכמבואר להלן (ד, ו). ועל כן אין הגואל הגדול יכול לדחות לגמרי את בועז, שרק לעניין נישואי אשת המת שאינה נישאת לשנים, מצוה בגדול אם ירצה (וכן כתבו מדעתם ביפה ענף רו״ר ו, ג, משבצות זהב), אך בגאולת השדה כולם שווים לגאול יחד, ולכן היה הנידון אם יגאלו את השדה יחד והגדול יקח את רות לאשה, או שבועז יגאל הכל לבדו ויקח את רות לאשה, ולכן כשהעיד בועז עליו את הזקנים וכל העם שבשער, אמר להם שיהיו עדים על כך שהוא גואל הכל לבדו, וכמבואר להלן (ד, ז). ולכן כאן לא אמר שיש נידון אם יש קרוב יותר ממנו אלא רק אם יש קרוב קודם לו לשאת אותה לאשה. וכעי״ז כתב בספר דקדוקי הטעמים המיוחס לר״א בן אשר, שאין ספק שיש גואל קרוב יותר, אך יש ספק אם יגאל, וכתב שלכן תיבת ׳אם׳ היא כתיב ולא קרי. אך קיב קרא ותרגום: קרוב ממני, והוא כדעת הסוברים שבועז היה בן אחי אלימלך. ובעיקר שיטת רבינו שבועז היה אחי אלימלך ראה עוד בהערה להלן (ד, א).
אקרוב ממני – שהוא אח ואני בן אח.
א. בדפוסים מאוחרים נוסף כאן: ״ועתה כי אמנםאם כתיב ולא קרי, כלומר משמע ספק, ודאי יש גואל קרוב ממנו. אמר רבי יהושע בן לוי: שלמון ואלימלך וטוב אחים היו, ומהו אשר לאחינו לאלימלך (רות ד׳:ג׳), לעולם קורא אדם את דודו אחיו, כענין שנאמר: וישמע אברם כי נשבה אחיו (בראשית י״ד:י״ד), והלא אברהם דודו היה. כך היה בועז לאלימלך בן אחיו, קרובו של מחלון, אבל טוב היה קרוב יותר.⁠״ ביאור זה חסר בכ״י.
[Now, though it is true that – אִם [=if] is written but not read, i.e., it conveys uncertainty [who will be the actual redeemer], for there is surely a redeemer closer than I.⁠1 (Another version: "כִּי אִם" conveys doubt, but it is certain [that he was a definite redeemer]).⁠2 Rabbi Yehoshua the son of Levi said, "Salmone, Elimelech, and Tov were brothers. Then what is the meaning [of the statement by Bo'az], "which belonged to our brother, to Elimelech"? A person always refers to his uncle as his brother, as the matter is stated, "And Avrom heard that his brother was captured.⁠"3 Now was not Avraham his [Lot's] uncle?⁠4 So was Bo'az, Elimelech's nephew, a relative of Machlon, but Tov was more closely related.]
Even closer than I – For he [Tov] is a brother, and I am a brother's son [i.e., nephew].⁠5
1. The kinsman was Elimelech's brother whereas Bo'az was only his nephew.
2. I.e., without the word אם to indicate that there was actually no uncertainty, i.e., that Bo'az knew that he would indeed be the one to redeem her.
3. Bereshit 14:14.
4. Lot's father Haran, was Avraham's brother; see Bereshit 11:27.
5. And therefore he has priority.
ועתה כי אמנם – אם כת׳ ולא קרי כלומר אם משמע ספק מי גואל כי גואל ודאי יש גואל קרוב ממני אמ״ר יהושע בן לוי שלמון ואלימלך וטוב אחים היו ומהו אשר לאחינו לאלימלך לעולם אדם קורא לדודו אחיו כענין שנאמר (בראשית י״ד:י״ד) וישמע אברם כי נשבה אחיו והלא אברם דודו של לוט היה כך היה בועז בן אחיו של אלימלך קרובו של מחלון אבל טוב היה קרוב יותר שהיה אחי אביו.
אמנם כי גואל אני – כדברייך.
ממני – יותר ממני. (כ״י המבורג 32 עם חתימה של ״ר׳ שמ׳⁠ ⁠⁠״)
מ״ם אמנם נוסף כמ״ם חנם.
IT IS TRUE. The mem in Amnam (it is true) is superfluous.⁠1
1. It has no grammatical significance. It is not a root letter, nor is it a suffix.
קרוב ממני – והוא מותר לך והוא ראוי לגאול קודם ממני.
{141} אמנם - המ״ם נוסף כמ״ם חינם ריקם, וענין הפסוק כן ועתה יש לי לחשוב בדבר זה כי באמ⁠[ת]⁠א דעי כי גואל אנכי, כלומר אני קרוב לאשך המת, ולו משפט הגאולה, וגם יש דברים גואל אחר שהוא קרוב שהוא קרוב אל המת יותר ממני. ויש אומרים כי וגם יש גואל קרוב ממני, ר״ל וגם יש גואל אחר למת שהוא קרוב ממקומי ודר אצל ביתי והפירוש הראשון יותר נכון בעניין.
א. נראה שבמקור כתוב באמ׳.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

ועתה כי אמנם כי אם גואל אנכי וגו׳ – ר״ל ואם אמרתי לעשות ככל אשר אמרת אלי הוא בתנאי. וזה כי אף שאני מגואליך יש גואל קרוב ממני.
ועתה כי אמנם כי אם גאל אנכי. אם כתיב ולא קרי על פי הגמר׳ דנדרים פרק ד׳ ובמסורת טפי עלייהו אחריני כמו שנמסרו כאן במ״ג ועיין מ״ש בירמיה ל״ב בס״ד וברש״י ושרש ישי ואגרת שמואל ובספר גאולת הגר כתוב דמה שכתוב אם לרמוז שספק בידו אם גואל הוא מצד היכולת שככה תש כחו וזקן.
ועתה – ר״ל אמנם ליבמך עתה תיכף א״א, כי אמנם הגם שזה אמת כי גואל אנכי, בכ״ז לא אוכל ליבמך עתה באשר וגם יש גואל קרוב ממני והוא קודם לזה, וע״כ.
כי גאל – הכתיב כי אם גואל והקרי כי גואל – הלכה למשה מסיני הוא.⁠1 (נדרים ל״ז:)
1. כמש״כ לעיל פסוק ה׳ אות ה׳.
וְעַתָּה כִּי אָמְנָם שזה אמת1 כִּי (אם2 כתיב) גֹאֵל אָנֹכִי כדברייך3, בכל זאת לא אוכל לייבם אותך עתה4 וְזאת משום שבנוסף אלי גַם יֵשׁ גֹּאֵל קָרוֹב מִמֶּנִּי והוא קודם לי5, שהוא אח ואני בן אח6:
1. מלבי״ם.
2. ״אִם״ כתיב ולא קרי, כלומר משמע יש ספק אם הוא הגואל, כך משמע מרש״י.
3. ר״י קרא.
4. מלבי״ם.
5. מלבי״ם.
6. אמר רבי יהושע בן לוי שלמון ואלימלך וטוב (הגואל השני) אחים היו, רש״י.
תרגום כתוביםמדרש זוטאילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובר״י קרא ב׳רשב״ם המשוחזראבן עזרארי״דעמנואל הרומירלב״ג תועלותעקדת יצחקמנחת שימלבי״םתורה תמימהמקראות שלובותהכל
 
(יג) לִ֣י⁠נִ⁠י⁠׀ ⁠הַלַּ֗⁠יְלָה וְ⁠הָיָ֤ה בַבֹּ֙⁠קֶר֙ אִם⁠־יִגְאָלֵ֥ךְ טוֹב֙ יִגְאָ֔ל וְ⁠אִם⁠־לֹ֨א יַחְפֹּ֧ץ לְ⁠גׇאֳלֵ֛ךְ⁠א וּגְאַלְתִּ֥יךְ אָנֹ֖כִי חַי⁠־יְהֹוָ֑הי״י֑ שִׁכְבִ֖י עַד⁠־הַבֹּֽ⁠קֶר׃
Stay the night, and in the morning, if he will redeem you, good,⁠1 let him redeem, but if he does not want to redeem you, as God lives, I will redeem you. Lie down until the morning.⁠"
1. good | טוֹב – Alternatively, "Tov" is the name of the other redeemer (opinion in Pseudo-Rashi and Ralbag), but see Ibn Ezra that it would then be strange why in the rest of the story he is not called by name.
א. =א (אין געיה)
• ל=לְגָֽאֳלֵ֛ךְ (געיה)
תרגום כתוביםרות רבהמדרש זוטאילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזראפסאודו-רש״יעמנואל הרומיר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותעקדת יצחקר״ע ספורנומנחת שימלבי״םהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
בִּיתִי בְלֵילְיָא וִיהֵי בְּצַפְרָא אִם יִפְרְקִיךְ גּוּבְרָא דְּחָזֵי לֵיהּ לְמִפְרְקִיךְ מִן ְאוֹרַיְתָא הֲרֵי טָב וְיִפְרוֹק לְחַיֵי וְאִם לָא יִצְבֵּי לְמִפְרְקִיךְ וְאֶפְרוֹקִנִּיךְ אֲנָא אֲמַרִית בִּשְׁבוּעָה קֳדָם יְיָ כְּמָא דְּמַלֵּילִית לִיךְ כְּדֵין אַעֲבֵיד דְּמוּכִי עַד עִדָּן צַפְרָא.
[ד] לִינִי הַלַּיְלָה – הַלַּיְלָה הַזּוֹ אַתְּ לָנָה בְּלֹא אִישׁ, וְאֵין אַתְּ לָנָה לַיְלָה אַחֶרֶת בְּלֹא אִישׁ. וְהָיָה בַבֹּקֶר אִם יִגְאָלֵךְ טוֹב יִגְאָל וְאִם לֹא יַחְפֹּץ לְגָאֳלֵךְ וגו׳, רַבִּי מֵאִיר הֲוָה יָתִיב וְדָרִישׁ בַּהֲדֵין מִדְרְשָׁא דִּטְבֶרְיָא וַהֲוָה אֱלִישָׁע רַבֵּיהּ גָּזֵיז בְּשׁוּקָא רָכֵיב עַל סוּסַיָּא בְּשַׁבְּתָא, אָמְרוּ לְרַבִּי מֵאִיר הָא אֱלִישָׁע רַבָּךְ אָתֵי גָּזֵיז בְּשׁוּקָא, נְפַק לְגַבֵּיהּ, אֲמַר לֵיהּ בַּמֶּה הֲוֵיתָא עָסֵיק, אֲמַר לֵיהּ: וַה׳ בֵּרַךְ אֶת אַחֲרִית אִיּוֹב מֵרֵאשִׁתוֹ (איוב מ״ב:י״ב). אֲמַר לֵיהּ וּמָה אֲמַרְתְּ בֵּיהּ, אֲמַר לֵיהּ, בֵּרַךְ, שֶׁהִכְפִּיל לוֹ אֶת מָמוֹנוֹ. אֲמַר לֵיהּ עֲקִיבָא רַבְּךָ לֹא הָיָה אוֹמֵר כֵּן, אֶלָּא, וַה׳ בֵּרַךְ אֶת אַחֲרִית אִיּוֹב מֵרֵאשִׁתוֹ, בִּזְכוּת תְּשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁהָיוּ בְּיָדוֹ מֵרֵאשִׁיתוֹ. אֲמַר לֵיהּ וּמָה אַתְּ אֲמַרְתְּ תּוּבָן: טוֹב אַחֲרִית דָּבָר מֵרֵאשִׁיתוֹ (קהלת ז׳:ח׳). אֲמַר לֵיהּ וּמָה אַתְּ אֲמַרְתְּ בֵּיהּ, אֲמַר לֵיהּ יֵשׁ לְךָ אָדָם שֶׁהוּא קוֹנֶה סְחוֹרָה בְּנַעֲרוּתוֹ וְהוּא מַפְסִיד וּבְזִקְנוּתוֹ וְהוּא מִשְׂתַּכֵּר בָּהּ.
דָּבָר אַחֵר, טוֹב אַחֲרִית דָּבָר מֵרֵאשִׁיתוֹ, יֵשׁ לְךָ אָדָם שֶׁעוֹשֶׂה מַעֲשִׂים רָעִים בְּנַעֲרוּתוֹ וּבְזִקְנוּתוֹ עוֹשֶׂה מַעֲשִׂים טוֹבִים.
דָּבָר אַחֵר, טוֹב אַחֲרִית דָּבָר מֵרֵאשִׁיתוֹ, יֵשׁ לְךָ אָדָם שֶׁהוּא לֹמֵד תּוֹרָה בְּנַעֲרוּתוֹ וּמְשַׁכֵּחַ, וּבְזִקְנוּתוֹ הוּא חוֹזֵר עָלֶיהָ, הֱוֵי טוֹב אַחֲרִית דָּבָר מֵרֵאשִׁיתוֹ. אֲמַר לֵיהּ עֲקִיבָא רַבְּךָ לֹא כָּךְ אָמַר, אֶלָּא, טוֹב אַחֲרִית דָּבָר כְּשֶׁהוּא טוֹב מֵרֵאשִׁיתוֹ. וּבִי הֲוָה מַעֲשֶׂה, אֲבוּיָה אָבִי הָיָה מִגְדּוֹלֵי הַדּוֹר וּכְשֶׁבָּא לְמוּלֵנִי קָרָא לְכָל גְּדוֹלֵי יְרוּשָׁלַיִם, וְקָרָא לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וּלְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ עִמָּהֶם, וּכְשֶׁאָכְלוּ וְשָׁתוּ שָׁרוּן אִילֵּין אָמְרִין מִזְמוֹרִים וְאִילֵּין אָמְרִין אַלְפָבֵּתָרִין.
אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אִילֵּין עָסְקִין בְּדִידְהוֹן וַאֲנַן לֵית אֲנַן עָסְקִין בְּדִידָן, הִתְחִילוּ בַּתּוֹרָה וּמִן הַתּוֹרָה לַנְּבִיאִים וּמִן הַנְּבִיאִים לַכְּתוּבִים וְהָיוּ הַדְּבָרִים שְׂמֵחִין כִּנְתִינָתָן מִסִּינַי וְהָאֵשׁ מְלַהֶטֶת סְבִיבוֹתֵיהֶן, עִקַּר נְתִינָתָן לֹא מִסִּינַי נִתְּנוּ בָּאֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ עַד לֵב הַשָּׁמַיִם (דברים ד׳:י״א), אָמַר הוֹאִיל וְכֵן הוּא גָּדוֹל כֹּחָהּ שֶׁל תּוֹרָה, הַבֵּן הַזֶּה אִם מִתְקַיֵּם לִי הֲרֵינִי נוֹתְנוֹ לַתּוֹרָה, וְעַל יְדֵי שֶׁלֹא הָיְתָה כַּוָּנַת מַחֲשַׁבְתּוֹ לְשֵׁם שָׁמַיִם לֹא נִתְקַיְּמָה בִּי תּוֹרָתִי. וּמָה אַתְּ אֲמַרְתְּ: (בְּ)⁠לֹא יַעַרְכֶנָּה זָהָב וּזְכוּכִית (איוב כ״ח:י״ז), אֲמַר לֵיהּ וְאַתְּ מָה אֲמַרְתְּ בֵּיהּ, אֲמַר לֵיהּ אֵלּוּ דִּבְרֵי תוֹרָה שֶׁקָּשִׁין לִקְנוֹת כִּכְלֵי זָהָב וְנֹחִין לֵאָבֵד כַּזְּכוּכִית. אָמַר לוֹ עֲקִיבָא רַבָּךְ לֹא אָמַר כֵּן, אֶלָּא מַה כְּלֵי זָהָב וּזְכוּכִית אִם נִשְׁבְּרוּ יֵשׁ לָהֶם תַּקָּנָה, אַף תַּלְמִיד חָכָם שֶׁאִבֵּד מִשְׁנָתוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר עָלֶיהָ, אֲמַר לֵיהּ חֲזֹר לָךְ, אֲמַר לֵיהּ לָמָּה, אֲמַר לֵיהּ עַד כָּאן תְּחוּם שַׁבָּת. אֲמַר לֵיהּ מְנָן אַתְּ יָדַע, אָמַר מִטַּלְפֵי סוּסִי שֶׁכְּבָר הָלַךְ אַלְפַּיִם אַמָּה. אֲמַר לֵיהּ וְכָל הֲדָא חָכְמְתָא אִית בָּךְ וְלֵית אַתְּ חָזַר בָּךְ. אֲמַר לֵיהּ לֵית בְּחֵילִי. אֲמַר לֵיהּ לָמָּה, אֲמַר לֵיהּ רוֹכֵב הָיִיתִי עַל הַסּוּס וּמְטַיֵּל אֲחוֹרֵי בֵּית הַכְּנֶסֶת בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, וְשָׁמַעְתִּי בַּת קוֹל מְפוֹצֶצֶת וְאוֹמֶרֶת: שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים (ירמיהו ג׳:כ״ב), שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם (מלאכי ג׳:ז׳), חוּץ מֵאֱלִישָׁע בֶּן אֲבוּיָה שֶׁהָיָה יוֹדֵע כֹּחִי וּמָרַד בִּי. וּמֵהֵיכָן הָיָה לוֹ הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה, אָמְרוּ פַּעַם אַחַת הָיָה יוֹשֵׁב וְשׁוֹנֶה בְּבִקְעַת גֵּינוֹסַר וְרָאָה אָדָם אֶחָד שֶׁעָלָה לְרֹאשׁ הַדֶּקֶל וְנָטַל הָאֵם עַל הַבָּנִים וְיָרַד בְּשָׁלוֹם, בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת רָאָה אָדָם אַחֵר שֶׁעָלָה לְרֹאשׁ הַדֶּקֶל וְנָטַל הַבָּנִים וְשִׁלַּח אֶת הָאֵם וְיָרַד וְהִכִּישׁוֹ נָחָשׁ וָמֵת, אָמַר, כְּתִיב: שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים (דברים כ״ב:ז׳), הֵיכָן טוּבוֹ שֶׁל זֶה וְהֵיכָן אֲרִיכוּת יָמִים שֶׁל זֶה, וְלֹא יָדַע שֶׁדְּרָשָׁהּ רַבִּי עֲקִיבָא בְּצִבּוּרָא, לְמַעַן יִיטַב לָךְ בָּעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב, וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ אָרֹךְ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים עַל יְדֵי שֶׁרָאָה לְשׁוֹנוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה הַנַּחְתּוֹם נָתוּן בְּפִי הַכֶּלֶב, אָמַר אִם הַלָּשׁוֹן שֶׁיָּגַע בַּתּוֹרָה כָּל יָמָיו כָּךְ, לָשׁוֹן שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ וְאֵינוֹ יָגֵעַ בַּתּוֹרָה עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, אָמַר אִם כֵּן לֹא מַתַּן שָׂכָר לַצַּדִּיקִים וְלֹא תְּחִיַּת הַמֵּתִים. וְיֵשׁ אוֹמְרִים עַל יְדֵי שֶׁכְּשֶׁהָיְתָה אִמּוֹ מְעֻבֶּרֶת בּוֹ עָבְרָה עַל בָּתֵּי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וְהֵרִיחָה וְנָתְנוּ לָהּ מֵאוֹתוֹ הַמִּין וְאָכְלָה וְהָיָה מְפַעְפֵּעַ בִּכְרֵסָהּ כְּאָרִיסָהּ שֶׁל חֲכִינָה. לְאַחַר יָמִים חָלָה אֱלִישָׁע בֶּן אֲבוּיָה, אֲתוֹן וְאָמְרִין לְרַבִּי מֵאִיר אֱלִישָׁע רַבְּךָ חוֹלֶה, אֲזַל לְגַבֵּיהּ, אָמַר לֵיהּ חֲזֹר בָּךְ, אָמַר לֵיהּ וְעַד כַּדּוּן מְקַבְּלִין, אֲמַר לֵיהּ וְלָא כְתִיב: תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא (תהלים צ׳:ג׳), עַד דִּכְדּוּכָהּ שֶׁל נֶפֶשׁ, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בָּכָה אֱלִישָׁע בֶּן אֲבוּיָה וָמֵת. וְהָיָה רַבִּי מֵאִיר שָׂמֵחַ וְאָמַר דּוֹמֶה שֶׁמִּתּוֹךְ תְּשׁוּבָה נִסְתַּלֵּק רַבִּי, וְכֵיוָן שֶׁקְּבָרוּהוּ בָּאתָה הָאוּר לִשְׂרֹף אֶת קִבְרוֹ, אֲתוֹן וְאָמְרִין לֵיהּ לְרַבִּי מֵאִיר קֶבֶר רַבְּךָ נִשְׂרָף, יָצָא וּפָרַשׂ טַלִּיתוֹ עָלֶיהָ, אֲמַר לֵיהּ: לִינִי הַלַּיְלָה בָּעוֹלָם הַזֶּה שֶׁכֻּלּוֹ לַיְלָה, וְהָיָה בַבֹּקֶר אִם יִגְאָלֵךְ טוֹב יִגְאָל. וְהָיָה בַבֹּקֶר בָּעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב, אִם יִגְאָלֵךְ טוֹב יִגְאָל, זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: טוֹב ה׳ לַכֹּל (תהלים קמ״ה:ט׳). וְאִם לֹא יַחְפֹּץ לְגָאֳלֵךְ וּגְאַלְתִּיךְ אָנֹכִי חַי ה׳ שִׁכְבִי עַד הַבֹּקֶר, וּדְמַכַת לָהּ. אֲמַרוּן לֵיהּ, רַבֵּנוּ, לְעַלְמָא דְאָתֵי אִין אָמְרִין לָךְ מָה אַתְּ בָּעֵי אֲבוּךְ אוֹ רַבָּךְ, מַה תֵּימָא, אֲמַר, אַבָּא, וּבָתַר כֵּן רַבִּי. אָמְרִין לֵיהּ וּשְׁמַעוּן לָךְ אִינּוּן, אֲמַר לְהוֹן וְלָאו מַתְנִיתָא הִיא מַצִּילִין תִּיק הַסֵּפֶר עִם הַסֵּפֶר וְתִיק הַתְּפִלִּין עִם הַתְּפִלִּין, מַצִּילִין אֱלִישָׁע בִּזְכוּת תּוֹרָתוֹ. לְאַחַר יָמִים בָּאוּ בְּנוֹתָיו וְתוֹבְעוֹת צְדָקָה אֵצֶל רַבֵּנוּ, אָמַר: אַל יְהִי לוֹ מֹשֵׁךְ חָסֶד וְאַל יְהִי חוֹנֵן לִיתוֹמָיו (תהלים ק״ט:י״ב), אָמְרִין רַבִּי לָא תִסְתַּכֵּל בְּעוֹבָדוֹהִי תִּסְתַּכֵּל לְאוֹרָיְיתֵיהּ, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בָּכָה רַבִּי וְגָזַר עֲלֵיהוֹן שֶׁיִּתְפַּרְנְסוּ, אָמַר מִי שֶׁלֹא הָיְתָה תּוֹרָתוֹ לְשֵׁם שָׁמַיִם כָּךְ הֶעֱמִיד, מִי שֶׁתּוֹרָתוֹ לְשֵׁם שָׁמַיִם עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי שְׁלשָׁה הֵן שֶׁבָּא יִצְרָן לְתָקְפָן וְנִזְדָּרְזוּ עָלָיו כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּשְׁבוּעָה, וְאֵלּוּ הֵן, יוֹסֵף, וְדָוִד, וּבֹעַז. יוֹסֵף דִּכְתִיב: וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת (בראשית ל״ט:ט׳). רַבִּי חוּנְיָא בְּשֵׁם רַבִּי אִידֵי כְּלוּם קְרָיָא חָסֵר, וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים, וְחָטָאתִי לַה׳ אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים, [אם חטאתי אני עושה לאלהים, ולא אלהים עושה] [נשבע ליצרו] וְאָמַר לֵאלֹהִים אֵינִי חוֹטֵא וְאֵינִי עוֹשֶׂה הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת. דָּוִד מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר דָּוִד חַי ה׳ כִּי אִם ה׳ יִגֳּפֶנּוּ (שמואל א כ״ו:י׳), לְמִי נִשְׁבַּע, רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר לְיִצְרוֹ נִשְׁבַּע, וְרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר לַאֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה נִשְׁבַּע, אָמַר לוֹ חַי ה׳ אִם תִּגַּע בּוֹ שֶׁאָנֹכִי מְעַרְבֵּב דָּמְךָ עִם דָּמוֹ. בֹּעַז מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: חַי ה׳ שִׁכְבִי עַד הַבֹּקֶר, רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי חוּנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה הָיָה יִצְרוֹ מְקַטְרְגוֹ וְאוֹמֵר, אַתְּ פָּנוּי וּמְבַקֵּשׁ אִשָּׁה וְהִיא פְּנוּיָה וּמְבַקֶּשֶׁת אִישׁ עֲמֹד וּבָעֳלָהּ וְתִהְיֶה לְךָ לְאִשָּׁה, וְנִשְׁבַּע לְיִצְרוֹ וְאָמַר חַי ה׳ שֶׁאֵינִי נוֹגֵעַ בָּה, וְלָאִשָּׁה אָמַר שִׁכְבִי עַד הַבֹּקֶר אִם יִגְאָלֵךְ טוֹב יִגְאָל. וְרַבִּי חוּנְיָא אָמַר, כְּתִיב: גֶּבֶר חָכָם בַּעוֹז (משלי כ״ד:ה׳), גֶּבֶר חָכָם בֹּעַז, וְאִישׁ דַּעַת מְאַמֶּץ כֹּחַ, שֶׁנִּזְדָּרֵז עַל יִצְרוֹ בִּשְׁבוּעָה.
ליני הלילה וגו׳ – נשבע ליצרו. שלשה נשבעו ליצרן: יוסף, ובועז, ופלטי בן ליש. יוסף כתיב ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלהים (בראשית ל״ט:ט׳), בועז הרי אמרנו (רות זוטא ג׳:ח׳), ופלטי בן ליש שנעץ חרב וכו׳.
אם יגאלך טוב יגאל – אם מקבל עליו טוב אחי ישא אותך ואם לאו אני נושא אותך.
שכבי עד הבקר – מחצי הלילה עד הבקר ובבקר החזירה, וביציאתה אמר לה: ראי, אל יודע שהיתה בכאן.
ליני הלילה – בעולם הזה שדומה ללילה. והיה בבקר – העולם הבא, אם יגאלך טוב – זה הקב״ה, יגאל ואם לא יחפוץ לגאלך וגאלתיך אנכי חי ה׳.
חי ה׳ שכבי עד הבקר – ר׳ יודן אמר כל הלילה היה יצר הרע מקנטרו ומצערו ומפתהו בדברים היא פנויה ואתה פנוי, אתה מבקש אשה והיא מבקשת איש עמוד ובועלה ותקנה אותה בביאה. ונשבע חי ה׳ ליצרו, ולאשה אמר שכבי עד הבקר. (ברמז קל״ז).
ביתי ...⁠א[אללילה] אנא [אתולא]⁠ך וחק אללה נאמי? אלי אלגדאה.
א. T-S NS 164.94 ע״א.
ליני [הלילה1] ...⁠2 אני אגאלך, וחי ה׳3 שכבי עד הבוקר.
1. הושלם בנוסח שבו שווים כל התפסירים. שאר התיבות שבשתי השורות הראשונות נחתכו, וא״א להשלימן מסברא כיון שהתפסירים חלוקים זה מזה.
2. חסרות כאן המילים בתרגום ׳והיה בבקר אם יגאלך טוב יגאל ואם לא יחפץ לגאלך׳. קשגב נוקטים ש׳טוב׳ אינו שמו של הגואל אלא הכוונה שאם יגאל הגואל הרי טוב, ורק יד נוקטים שהוא שמו של הגואל. אולם בפירוש הארוך לשמות כא לה-לו מבואר שנוקט ששמו של הגואל היה ׳טוב׳, הרי שקשגב אינם לרבינו.
3. ק הוסיף: אלבאקי – הקיים לעד, וצ״ע בטעמו.
אחי י״י – אמרה לו בדברים אתה מוציאיני, קפץ ונשבע לה שאינו מוציאה בדברים.
ויש מרבותינו אומרים: ליצרו נשבע, שהיה יצרו מקטרגו: אתה פנוי והיא פנויה, בא עליה. ונשבע שלא יבא עליה כי אם על ידי נישואין.
א. בדפוסים מאוחרים נוסף כאן: ״ליני הלילה – ליני בלא איש.⁠״ ביאור זה חסר בכ״י.
[Stay the night – Stay over [one more night] without a husband.]
As Adonoy lives – She said to him, "You are dismissing me with words [i.e., excuses].⁠" He jumped up and swore to her1 that he would not dismiss her with words. Some of our Rabbis said that he swore to his evil inclination, for his evil inclination was inciting him [by saying], "You are not married and she is not married; be intimate with her.⁠" So he swore that he would not be intimate with her except with marriage.
1. 'חי ה is the Biblical form of an oath, as in I Shemuel 19:6.
ליני הלילה – כבר אמר למעלה (רות ג׳:י״א) ועתה בתי אל תיראי שהיתה מפחדת שלא יבזוה אמ׳ לה אל תיראי, ליני הלילה אמ׳ לה הלילה הזה את לנה בלא איש מכאן ואילך את בעולת בעל.
והיה בבקר אם יגאלך טוב יגאל – לפי שהיה יותר קרוב מבועז.
ואם לא יחפוץ לגאלך – שהיה יודע שיש לו אשה וזו היא התשובה שענה טוב בבקר שכן כתי׳ (רות ד׳:ו׳) לא אוכל לגאל לי פן אשחית את נחלתי והבין בועז מדעתו לכך אמר לה ואם לא יחפוץ לגאלך וגאלתיך אנכי חי יי׳. אמ״ר יוסי שלשה השביעו את יצרן ואלו הן יוסף ודוד ובועז, יוסף אמ׳ (בראשית ל״ט:ט׳) וחטאתי לאלהים כלומר בשבועת אלהים לא אחטא, דוד אמ׳ (שמואל א כ״ו:י׳) חי יי׳ כי אם יי׳ יגפנו או יומו יבא ומת, למי נשבע ר׳ אלעזר אומ׳ ליצרו השביע ר׳ שמואל בר נחמן אומ׳ לאבישי השביע חי יי׳ אם תגע בו דמך אני מערב את דמו, בועז אמ׳ חי יי׳ לא אגע בה ולמה אמ״ר יהודה לפי שכל הלילה היה יצרו תקפו ואומ׳ לו אתה פנוי והיא פנויה בוא עליה לפיכך השביע ליצרו ד״א חי יי׳ כיון שאמר אם יגאלך טוב יגאל ואם לאו וגאלתיך אנכי אמרה לו שמא מילי דעלמא אתה אומ׳ אלי מיד נשבע לה חי יי׳ כאשר אמרתי לך כן אעשה.
ליני הלילה והיה בבקר אם יגאלך טוב יגאל – פתרונו: אם יגאלך הגואל הקרוב ממני, הרי טוב, יגאל.
טוב יגאל – אם ירצה לגאלך עם השדה, הרי טוב, יגאל, גם אני אתן לו רשות.
אם יגאלך טוב – יש אומרים: כי טוב היה שם הגואל. ואילו היהא כן, למה אמר כותב המגילה: סורה שבה פה פלוני (רות ד׳:א׳).
רק טעמו: אם יגאלך – הגואל, טוב – הוא לך שיגאל, כי אדם חשוב הוא.
א. כן בכ״י אוקספורד פוק׳ 108. בכ״י לונדון 24896 חסרה מלת: היה.
IF HE WILL PERFORM UNTO THEE THE PART OF A KINSMAN, WELL; LET HIM DO THE KINSMAN'S PART. Some say that tov (well) was the name of the redeemer.⁠1 Now if this were the case why did the author of the scroll of Esther quote Boaz as saying,⁠2 "Ho, such a one! turn aside, sit down here?⁠"
The meaning of our verse is: If the redeemer redeems you, it will be for your good (tov), for the redeemer is an important person.⁠3
1. They read our verse as follows: If Tov will perform unto thee the part of a kinsman, let him do the kinsman's part.
2. Literally, why did the author of the scroll of Esther say?
3. "For the redeemer is an important person" is Ibn Ezra's elaboration of "it will be for your good". It is not in the text.
אם יגאלך טוב – כלומר טוב הדבר אם יגאל אותך. ויש אומרים שם הגואל, טוב היה שמו.
ליני הלילה – ר״ל ליני פה הלילה הזאת.
אם יגאלך טוב יגאל – ר״ל והיה בבקר שנדבר מזה העניין אל הגואל שהווא קרוב יותר ממני. אם יגאלך אותו הגואל יהיה העניין טוב בעבורך, כי הוא אדם חשוב והגון, ולכן יגאל אותך וייטיב לך, ואם לא יחפוץ לגאלך הוא, אגאלך אנוכי.
חי יי׳ – הוא שבועה, וכאילו אמר אם לא יחפוץ לגאולך חי יי׳ כי]⁠א חי יי׳ כי אגאלך אני ולכן שכבי הנה עד הבוקר. ויש אומרים כי שם הגואל היה טוב, ולכן אמר אם יגאלך האיש שמו טוב, יגאל אותך, כי הראוי על זה. וזה הפירוש אינינו נכון, בעבור מה שיאמר, אמר זה ״סורה שבה פה פלוני אלמוני״ (רות ד׳:א׳), ואם מחבר הספר היה זוכר שמו, היה אומר ״סורה שבה פה טוב.⁠״
א. נוסף בצד הטקסט.
אם יגאלך טוב יגאל – לא היה שם הגואל, טוב. והעד בעלי המסורות. גם יאמר עוד עליו פלוני אלמוני, אבל אם הוא יגאלך, טוב שיגאל.
חי י״י – דבק עם מה שלפניו, לפי בעלי המסורות, ואם בשבועה או בזולת שבועה, רצה הוא על כל פנים שתשכב עמו עד הבוקר.
והיה בבוקר אם יגאלך טוב יגאל – אפשר ששם הגואל שהיה יותר קרוב לה הוא טוב או אפשר שהרצון בזה אם יגאלך טוב הדבר וגו׳ כי יספיק לה זה ואם לא יגאלך וגאלתיך אנכי ונשבע לה כדי שתאמין בו.
ואמר לה שכבי עד הבקר – כי אולי מפני בשתה תסור משם בעוד לילה ויהיה לה לפחד מהנערים שלא יתעללו בה ולזה צוה אותה למען למלטה מזה שתשכב עד אור הבקר.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

ולכן אמר ליני הלילה והיה בבקר אם יגאלך טוב והוא הגואל הקרוב. יגאל בשם יי׳ ונקיתי מהחיוב הלז. ואם לא יחפוץ לגאלך וגאלתיך אנכי. ולמען לא תחשוב רות כי היתה דחיה שהיה נותן לה בדבריו אלה. לכן אמר חי יי׳ כי כל אשר אמרתי אליך אעשה בלי רמיה. ולכן שכבי עד הבקר בלי שום מחשבה.
שִׁכְבִי עַד הַבֹּקֶר. שלא יוודע כי באה האשה הגורן1 ויחשדו אותנו2:
1. לשה״כ בפסוק הבא.
2. נראה שמבאר כפילות ׳ליני׳ ו׳שכבי׳, שאמר לה ׳ליני׳ - שתישאר בגורן [מחמת סכנה לצאת בלילה], אך ׳שכבי׳ - שתישאר שוכבת ולא בעמידה או בישיבה, למרות שלבטח לא ישנו שניהם, כדי שלא יראו האנשים שסביבותיהם שיש שם אשה ויחשדו בהם. [ואולי הכוונה כמו ששיערנו (פסוק ד) בדעת רבינו שרות שכבה תחת החלק של המיטה הנקרא ׳מרגלותיו׳ כדי שלא יבחינו בה, ואמר לה שתמשיך להסתתר שם].
ליני. כפי המסרה דריש ד״ה וריש בראשית הנו״ן רבתי ולא הלמ״ד ובנוסח אחר מאותיות גדולות לא נמנית עמהם וכן בספרים כ״י אין שום אחד מהן גדולות.
ליני הלילה – צריכה את ללון פה עד שיהיה בוקר שאז אדבר עם טוב, ואם יגאלך טוב הלא הוא יגאל, ר״ל הלא אז לו משפט הקדימה, ואם לא רק זאת אני מבטיחך בשבועה שאם לא יחפוץ לגאלך אז וגאלתיך אנכי חי ה׳, ע״ז אני נשבע לך, ובאשר רצתה לקום ממשכבה מרגלותיו, א״ל שכבי עד הבקר, ר״ל שכבי במקום הזה, כי איני ירא פן יסיתני היצה״ר לבא עליך עתה, וחז״ל אמרו ליצרו נשבע ר״ל שמ״ש חי ה׳ מוסב על שני התנאים, על תנאי שאם יגאל טוב יגאל, וע״ז נשבע חי ה׳ שלא יגע בה כל עוד לא דבר עם טוב וזה נשבע ליצרו וגם חי ה׳ שאם לא יחפוץ לגאלך וגאלתיך אנכי וזה נשבע לה.
טוב – טוב הדבר, יגאל הוא. והטעמים הם לפי הסברא שהגואל הקרוב יותר מבעז שמו טוב. ודבר רחוק הוא שאם כן מכאן ולהלאה היה קוראו בשמו ולא היה כותב: והנה הגואל עבר (רות ד׳:א׳), ויאמר לגאל (רות ד׳:ג׳), ויאמר הגאל (רות ד׳:ח׳). וראוי להטעים כאן: א֣ם יגאל֔ך.
ליני הלילה – הלילה הזה את לנה בלא איש ואין את לנה לילה אחרת בלא איש.⁠1 (מ״ר)
חי ה׳ וגו׳ – מלמד שבא יצרו לתקפו ונזדרז עליו בשבועה, הדא הוא דכתיב (משלי כ״ד) גבר חכם בעוז ואיש דעת מאמץ כח – זה בועז שנזדרז על יצרו בשבועה.⁠2 (שם)
1. מדייק יתור לשון הלילה, דהא שם לינה לבדו יונת על לילה, או משום דהלשון לינה בכלל יונח על מי שאין לו מקום קבוע לדירתו אלא הוא כאורח נטה ללון, וזולת זה מיותר כאן כל הלשון ליני הלילה דהול״ל והיה בבקר, לכן דריש שרמז לה, כי אך הלילה הזה אין לה קביעות מקום להויתה אבל מלילה זה והלאה תמצא לה מקום מנוחה, וזה הוא שתבא לבית איש ותהיה עקרת הבית, וכמבואר לעיל פרשה א׳ פסוק ט׳ ומצאנה מנוחה אשה בית אישה מלמד שאין לאשה קורת רוח אלא בבית בעלה.
2. יתכן דדריש כן מכפול לשון וגאלתיך אנכי כיון דאמר וגאלתיך מה זה דאמר אנכי – אלא הוא לשון זרוז כמו דאמר (ישעיהו נ״א) אנכי אנכי הוא מנחמכם דלשון זריזות הוא ומפני שרצה להתגבר על יצרו שלא לעשות איסור ע״ז אמר בזריזות בשבועה שהוא הוא יגאלנה וישא אותה בהיתר ומה לו לעבור על איסור ולפי״ז י״ל דהשבועה היתה באמת על הגאולה כפשטות הכתוב אך ממילא ע״י זריזות ההבטחה והשבועה ביחד שישאנה ממילא ניצל מדבר ערוה ואיסור והפשט והדרש אגודים יחד.
לִינִי | הַלַּיְלָה בלא איש1, ואל תחזרי כעת לביתך מפני הבושה, ושלא יתעללו בך הנערים2, וְהָיָה בַבֹּקֶר אִם יִגְאָלֵךְ הגואל3 טוֹב4 הוא לך שהוא5 יִגְאָל כי אדם חשוב הוא6, וְאִם לֹא יַחְפֹּץ לְגָאֳלֵךְ וּגְאַלְתִּיךְ אָנֹכִי, אמרה לו רות: בדברים אתה מוציאני?! קפץ ונשבע לה שאינה מוציאה בדברים7, חַי יְהוָה (לשון שבועה) כאשר אמרתי לך כן אעשה8, וכעת שִׁכְבִי עַד הַבֹּקֶר:
1. רש״י. ומכאן ואילך תהי נשואה, מדרש לקח טוב.
2. רלב״ג.
3. אבן עזרא.
4. יש מרבותינו שפירשו כי שמו של הגואל היה ״טוב״, רלב״ג, מלבי״ם.
5. אבן עזרא.
6. אבן עזרא.
7. ויש מרבותינו שאמרו שנשבע ליצרו שהיה מקטרגו אתה פנוי והיא פנויה בא עליה, ונשבע שלא יבוא עליה אלא על ידי נישואין, רש״י, מלבי״ם.
8. מדרש לקח טוב.
תרגום כתוביםרות רבהמדרש זוטאילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזראפסאודו-רש״יעמנואל הרומיר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותעקדת יצחקר״ע ספורנומנחת שימלבי״םהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותהכל
 
(יד) וַתִּ⁠שְׁכַּ֤ב מַרְגְּ⁠לוֹתָו֙א עַד⁠־הַבֹּ֔⁠קֶר וַתָּ֕⁠קׇם [בְּ⁠טֶ֛רֶם] (בטרום) יַכִּ֥⁠יר אִ֖ישׁ אֶת⁠־רֵעֵ֑הוּ וַיֹּ֙⁠אמֶר֙ אַל⁠־יִוָּ⁠דַ֔ע כִּי⁠־בָ֥אָה הָאִשָּׁ֖⁠ה הַגֹּֽ⁠רֶן׃
She lay at his feet until the morning, and she rose before one could recognize his fellow. He said, "Let it not be known that the woman came to the threshing floor.⁠"
א. =א,ק-מ (כתיב מלא וי"ו וחסר יו"ד); בכתי"ק-מ אין הערת קרי.
• ל-כתיב=מרגלתו (כתיב חסר וי"ו וחסר יו"ד)
• ל-קרי!=מַרְגְּלוֹתָיוֹ֙ (מלא וי"ו ומלא יו"ד ונקודת חולם חריגה בסוף התיבה)
• הערת המקליד
תרגום כתוביםרות רבהילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳פסאודו-רש״יעמנואל הרומיר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותעקדת יצחקמנחת שימלבי״םהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
וּדְמָכִית לָקֳבֵיל רַגְלוֹי עַד צַפְרָא וְקַמַת בִּקְרִיצְתָא עַד לָא אִשְׁתְּמוֹדַע גְּבַר יָת חַבְרֵיהּ מִן קֳדָם חֲשׁוֹכָא וַאֲמַר לְעוּלֵימוֹי לָא יִשְׁתְּמוֹדַע לִגְבַר אֲרוּם אָתַת אִתְּתָא לְאִדְּרָא.

פרשה ז

[א] וַתִּשְׁכַּב מַרְגְּלוֹתָיו עַד הַבֹּקֶר – אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּטֶרֶם יַכִּיר אִישׁ בְּטרום כְּתִיב, מְלַמֵּד שֶׁנִּשְׁתַּהֲתָה שֵׁשׁ שָׁעוֹת כְּמִנְיַן הַוי״ו.
וַיֹּאמֶר אַל יִוָּדַע כִּי בָאָה הָאִשָּׁה הַגֹּרֶן – לְמִי אָמַר, אָמַר רַבִּי מֵאִיר לְבֶן בֵּיתוֹ. רַבִּי חוּנְיָא וְרַבִּי יִרְמְיָה בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק, כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה הָיָה בֹּעַז שָׁטוּחַ עַל פָּנָיו וְאוֹמֵר, רִבּוֹן הָעוֹלָמִים גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ שֶׁלֹא נָגַעְתִּי בָּהּ, כֵּן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ אַל יִוָּדַע כִּי בָאָה הָאִשָּׁה הַגֹּרֶן, וְלֹא יִתְחַלֵּל בִּי שֵׁם שָׁמַיִם.
ותשכב מרגלותיו עד הבקר ותקם בטרם יכיר – בטרום כתיב, מלמד ששהתה שש שעות שוכבת מרגלותיו.
ויאמר אל יודע – אמר לבן ביתו אל יודע, כל אותו הלילה היה בועז שטוח על פניו ואומר רבש״ע גלוי וידוע לפניך שלא נגעתי בה אל יודע שלא יתחלל שם שמים בפרהסיא.
ת׳ם? נאמת? ענד רגלה נחו אלי אללגאד?⁠א פאקמת קבל אן יערף?⁠ב ואחד אלאכ׳ר וקאל לאצחבה לא יעלם באן אמראה [גאת] אלי אלבידאר.
א. נחו אלי אלגד – התיבות מטושטשות, אך ניכר שבהן: נחו.. ל ... לגד. ולא כתפסירים ׳אלי אלצבאח׳, והיותר נראה על פי ההקשר הוא להשלים כאמור.
ב. הקריאה לא ברורה, אך נראה שנכתב ׳יערף׳, ולא כקישב: ית׳בת.
ואז שכבה אצל רגליו1 כמעט עד הבוקר2, וקמה לפני שיכיר האחד את השני3, ואמר לחביריו4 לא יוודע שהאשה הגיעה אל הגורן.
1. ראה הערה לעיל (פסוק ח).
2. רבינו לשיטתו בפירושו הארוך לבראשית (מהדורת צוקר עמ׳ 40, ע״פ תרגומו להלן שם עמ׳ 234–235) ובחיבור נגד הקראים [שלא הגיע לידינו], שבהם פירש ש׳בוקר׳ הוא זמן עלות השמש דווקא, לא לפני כן, וליישב הקושיה ממה שנראה כאן ששכבה עד הבוקר והלכה בטרם יכיר איש את רעהו, תירץ שיתכן שיש כאן צמצום [נכון יותר לתרגם: יוצא מן הכלל] - כמעט ששכבה אצלו כל הלילה, אלא שקמה בעוד חושך. קישגב גורסים ׳אלי אלצבאח׳ – עד הבוקר, ומכאן שכולם אינם לרס״ג. שיטתם היא כשיטת הקראים עליהם חלק רס״ג, אך הסכימו להם ר״ת הירושלמי כאן וראב״ע (שמות יד כד בפירוש הקצר, שם יב לא), שמשעת עלות השחר כבר קרוי ׳בוקר׳, ושכבה עד אותה שעה.
3. לדעת רבינו אין הכוונה דווקא לאיש ולרעהו המכירו, וכן דרכו לתרגם בשאר מקומות שנאמר בהם איש ורעהו, כגון במעשה מגדל בבל (בראשית יא, ג), ובתמיהת אחי יוסף איש לרעהו (שם מג, לא): בעצ׳הם לבעץ – זה לזה. אך קישב קרא ותרגום: אנסאן לצאחבה׳, וביארו אגרת שמואל ואלשיך שהכתוב נקט רבותא, שיצאה בזמן שאין איש מכיר אפילו את חברו הקרוב אליו.
4. הוא נערו המשרתו הנלווה אליו, הנזכר לעיל (ב, כא), ראה הערה שם. והיא דעת רבי מאיר (רות רבה ז א) והתרגום שאמר בועז כן לנערו. וראה רש״י.
ויאמר אל יודע – מוסב על ותקם בטרם יכיר וגו׳. הוא זירזה לקום, כי אמר בלבו אין כבודי שיודע כי באה האשה הגורן.
For he said, "It must not be known.⁠" – This refers back to "and she arose before one could recognize [another].⁠" He hurried her to rise because he said in his heart, "It does not befit my honor that it should be known that the woman came to the threshing floor.⁠"1
1. According to the Alshich, Bo'az was concerned with Rus' reputation rather than his own, because his righteousness was well known and nobody would suspect him of acting immorally.
ותשכב מרגלותיו עד הבקר ותקם בטרם יכיר – אמ״ר ברכיה בטרום כתיב ובטרם קרי מלמד ששהת ו׳ שעות שוכבת מרגלותיו.
ויאמר אל יודע כי באה האשה – למי אמר כן אמ״ר מאיר לבן ביתו, אמ״ר הונא ור׳ ירמיה בשם ר׳ שמואל ב״ר יצחק כל אותו הלילה היה בועז שוחה על פניו אמר רבונו של עולם גלוי וידוע לפניך שלא נגעתי בה יהי רצון מלפניך שלא יודע שלא יתחלל בי שם שמים.
ותשכב מרגלותיו עד הבוקר ותקם בטרם יכיר {איש} את רעהו ויאמר אל יוודע כי באה האשה הגורן – פתרונו: לפיכך שלחה בטרם יכיר איש את רעהו, כי אמר אל יוודע כי באה האשה.
ויאמר – אל עבדיו, אל יוודע – יש פותרין כך וטעות הוא שהרי לא ידעו בה נעריו.
וכך פתרונו: בלבו אמר: אל יוודע – שילח אותה בטרם יכיר איש וכו׳, למה? כי אמר – בלבו, אל יוודע. ודוגמתו: כתוב זאת זכרון בספר (שמות י״ז:י״ד), כי אמר: כי יד על כס י״ה (שמות י״ז:ט״ז) – לפי שהמלחמה תהיה לימים רחוקים בימי שאול, לפיכך כתוב זאת זכרון שלא תשכח.
ויאמר לנערו אל יודע כי באה וגומ׳.
ויאמר אל יודע [כי באה] האשה הגרן – וסיפר הכתוב שהיא קמה ממיטתה ללכת אל העיר, בטרם שיכיר איש את רעהו. וזה הדבר עשה בועז לשלחה בטרם יכיר איש את רעהו, כי אמר כי איני רוצה שיודע כי בא זאת האשה אל הגורן, ויחשדום האנשים בה, או יהיה פירוש ״ויאמר״ שבועז אמר לרות עשי שלא יודע כי באת את הנה, כלומר לא תגלי זה המעשה לאחר.
ויאמר – בועז, והטעם: לה, גם לקצת נעריו שהרגישו, וגם בלבו, והכל אפשר שהיה יחד. ואין צריך לחקור למה זה הסוד, ומי יתן ונדע סודות התורה והמורה.
ותקם בטרם יכיר איש את רעהו – ידמה שבועז העירה לקום אז וזה הוא ויאמר אל יודע כי באה האשה הגורן כי כדי שלא יודע הקימה ממשכבה בטרם אור היום שלא יוכל להכיר איש את רעהו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

ותשכב מרגלותיו עד הבקר – העיד הכתוב כי הוא לא זז ממקומו. וגם היא ככה, ולא חטאו לא במחשבה ולא בדבור ולא במעשה. ותקם בטרם יכיר איש את רעהו. נזדרזה לקום ממטתו בטרם יזרח השמש להתרחק מן החשד כמנהג הצדיקים ופן יודע כי באה האשה הגורן.
ותשכב מרגלתו. מרגלתיו ק׳.
בטרום. יתיר וא״ו ובמדרש רות ר״פ ז׳ אמר ר׳ ברכיה בטרום כתיב מלמד שנשתהה שש שעות כמנין הוא״ו פי׳ שש שעות שכבה למרגלותיו ועיין שרשים ואגרת שמואל.
ויאמר אל יודע – צוה את נערו שלא יגלה לשום אדם שהאשה שהיתה בשדה בלילה עם נערותיו באה מן השדה אל הגורן ונשארה שם ללון.
ותשכב וגו׳ – ולא ידעה.
בטרם יכיר איש – בטרום כתיב – מלמד שנשתהתה שש שעות כמנין ו׳.⁠1 (שם)
ויאמר אל יודע – למי אמר,⁠2 ר׳ מאיר אמר לבן ביתו אמר,⁠3 ור׳ יצחק אמר, כל אותו הלילה היה בועז שטוח על פניו ואומר רבון העולמים גלוי וידוע לפניך שלא נגעתי בה, כן יהי רצון מלפניך שלא יודע כי באה האשה הגורן ולא יתחלל בי שם שמים. (מ״ר)
1. והודיענו בזה הפסוק שבחו של בועז כי בזמן מרובה כזה כבש את יצרו.
2. דאין לומר דלרוח אמר משום דא״כ הול״ל אל יודע כי באת הגורן.
3. דבודאי לא היה לן יחידי בבית אלא היה אתו מי, והוא ראה הכל, לכן זהירו אל יודע. ורבי יצחק סבר דהיה יחידי, ועיין לעיל אות א׳.
וַתִּשְׁכַּב רות לְמַרְגְּלוֹתָו (מרגלתו כתיב) עַד הַבֹּקֶר וַתָּקָם, ואז שלח אותה בועז לביתה1 בְּטֶרֶם (בטרום כתיב) יַכִּיר אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ, וַיֹּאמֶר – כי אמר בועז בליבו2 אַל יִוָּדַע לאיש כִּי בָאָה הָאִשָּׁה הזו אל הַגֹּרֶן שאין הדבר מכבודי3:
1. ר״י קרא.
2. ר״י קרא. ויש מרבותינו שפירשו כי ציווה לנערו שלא לגלות, מלבי״ם.
3. רש״י, ואמר ר הונא ור׳ ירמיה בשם ר׳ שמואל ב״ר יצחק כל אותו הלילה היה בועז שוחה על פניו אמר רבונו של עולם גלוי וידוע לפניך שלא נגעתי בה יהי רצון מלפניך שלא יוודע, שלא יתחלל בי שם שמים, מדרש לקח טוב.
תרגום כתוביםרות רבהילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳פסאודו-רש״יעמנואל הרומיר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותעקדת יצחקמנחת שימלבי״םהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותהכל
 
(טו) וַיֹּ֗⁠אמֶר הָ֠בִ֠י הַמִּ⁠טְפַּ֧חַת אֲשֶׁר⁠־עָלַ֛יִךְ וְ⁠אֶחֳזִי⁠־בָ֖הּא וַתֹּ֣⁠אחֶז בָּ֑הּ וַיָּ֤⁠מׇד שֵׁשׁ⁠־שְׂ⁠עֹרִים֙ וַיָּ֣⁠שֶׁת עָלֶ֔יהָ וַיָּ⁠בֹ֖א הָעִֽיר׃
He said, "Bring the shawl1 that is upon you, and hold it.⁠" She held it, and he measured six measures of barley2 and placed it upon her. He came to the city.
1. shawl | הַמִּטְפַּחַת – See Hoil Moshe and compare Reconstucted Rashbam and Ralbag. The word appears only here and in Yeshayahu 3:22. Though it is clear that it refers to some type of garment, the exact definition is not known.
2. measures of barley | שֵׁשׁ שְׂעֹרִים – Literally: "six barleycorns", but see R"Y Kara that the connotation is six measures of barley (as six stalks would be rather insignificant). Cf. Rashi, drawing off Bavli Sanhedrin 93a, who suggests reading the verse literally, seeing the barley as conveying a symbolic message rather than being a gift of food. [This, however is not the simple sense of the verses as Rut says to her mother-in-law that they were given so that she not come home empty-handed (vs. 17), and there is no symbolism hinted to in the verse.]
א. =א (אין געיה)
• ל=וְאֶֽחֳזִי⁠־בָ֖הּ (געיה)
תרגום כתוביםרות רבהמדרש זוטאילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳רשב״ם המשוחזראבן עזראפסאודו-רש״ירי״דעמנואל הרומיר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותעקדת יצחקר״ע ספורנומנחת שימלבי״םהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
וַאֲמַר הַבִי סוּדַרָא דַּעֲלַךְ וַאֲחִידִי בֵיהּ וַאֲחֵידַת בֵּיהּ וְכָל שֵׁית סְאִין דִסְעוֹרִין וְשַׁוֵּי עֲלָהָא וְאִתְיְהֵב לַהּ כֹּחַ מִן קֳדָם יְיָ לְסוֹבָרוּתְהוֹן וּמִן יָד אִתְאֲמַר בִּנְבוּאָה דַּעֲתִידִין לְמִפַּק מִנַּהּ שִׁתָּא צַדִּיקֵי עָלְמָא דְּכָל חַד וְחַד עֲתִיד לְמִהְוֵי מִתְבָּרַךְ בְּשֵׁית בִּרְכָן דָּוִד וְדָנִיֵּאל וְחַבְרוֹהִי וּמַלְכָּא מְשִׁיחָא וְעָל בּוֹעַז לְקַרְתָּא.
[ב] וַיֹּאמֶר הָבִי הַמִּטְפַּחַת אֲשֶׁר עָלַיִךְ – הָבָה כְּתִיב, מְלַמֵּד שֶׁהָיָה מְדַבֵּר עִמָּהּ בִּלְשׁוֹן זָכָר שֶׁלֹא יַרְגִּישׁ בּוֹ בְּרִיָה.
וְאֶחֳזִי בָהּ – מְלַמֵּד שֶׁחָגְרָה מָתְנֶיהָ כְּזָכָר.
וַיָּמָד שֵׁשׁ שְׂעֹרִים וַיָּשֶׁת עָלֶיהָ – אָמַר רַבִּי סִימוֹן דָּרַשׁ בַּר קַפָּרָא בְּצִפּוֹרִי, וְכִי יֵשׁ דַּרְכּוֹ שֶׁל מֶלֶךְ לִשָּׂא לוֹ אִשָּׁה בְּשֵׁשׁ שְׂעוֹרִים, אוֹ דַּרְכָּהּ שֶׁל אִשָּׁה לְהִנָּשֵׂא בְּשֵׁשׁ סְאִין, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר רַבִּי סִימוֹן בִּזְכוּת וַיָּמָד שֵׁשׁ שְׂעוֹרִים וַיָּשֶׁת עָלֶיהָ, זָכָה וְעָמְדוּ מִמֶּנָּה שִׁשָּׁה צַדִּיקִים, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד בָּהֶן שֵׁשׁ מִדּוֹת, דָּוִד, חִזְקִיָּהוּ, יֹאשִׁיָּהוּ, חֲנַנְיָה, מִישָׁאֵל, וַעֲזַרְיָה, דָּנִיֵּאל, וּמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. דָּוִד, שֶׁנֶּאֱמַר: יֹדֵעַ נַגֵּן (בְּכִנּוֹר) וְגִבּוֹר חַיִל וְאִישׁ מִלְחָמָה וּנְבוֹן דָּבָר וְאִישׁ תֹּאַר וַה׳ עִמּוֹ (שמואל א ט״ז:י״ח). חִזְקִיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: לְמַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין קֵץ עַל כִּסֵּא וגו׳, וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פֶּלֶא יוֹעֵץ אֵל גִּבּוֹר אֲבִי עַד שַׂר שָׁלוֹם (ישעיהו ט׳:ו׳). וְאִיכָּא דְאָמְרֵי לְםַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה כְּתִיב חָסֵר מ״ם. יֹאשִׁיָּהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל מַיִם וְעַל יוּבַל יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו וגו׳ (ירמיהו י״ז:ח׳). חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: יְלָדִים אֲשֶׁר אֵין בָּהֶם כָּל מאוּם וְטוֹבֵי מַרְאֶה וגו׳ (דניאל א׳:ד׳). דָּנִיֵּאל, שֶׁנֶּאֱמַר: כָּל קֳבֵל דִּי רוּחַ יַתִּירָה בֵּהּ (דניאל ה׳:י״ב). מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְנָחָה עָלָיו רוּחַ ה׳ רוּחַ חָכְמָה וגו׳ (ישעיהו י״א:ב׳).
[ג] וַיָּבֹא הָעִיר – וְלֹא הָיָה צָרִיךְ לְמֵימַר אֶלָּא וַתָּבֹא הָעִיר, וְאַתְּ אֲמַרְתְּ וַיָּבֹא הָעִיר, אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ עִמָּהּ שֶׁלֹא יִפְגְּעוּ בָּהּ אֶחָד מִן הַבַּחוּרִים.
ויאמר הבי המטפחת וגו׳ וימד שש שעורים – רמז לה שעתידה להעמיד ששה בנים של שש מדות. אלו הן: דוד ודניאל ומלך המשיח וחנניה מישאל ועזריה. דוד מניין שנאמר איש יודע נגן וגו׳ (שמואל א ט״ז:י״ח), חנניה מישאל ועזריה מניין שנאמר ילדים אשר אין בהם כל מום וגו׳ (דניאל א׳:ד׳), דניאל דכתיב (ורוח) [די רוח] יתירה ביה (דניאל ו׳:ד׳), מלך המשיח מניין שנאמר ונחה עליו רוח ה׳ וגו׳ (ישעיהו י״א:ב׳).
ויאמר הבי המטפחת – מלמד שמדבר עמה לשון זכר1 שלא ירגישו בה אחד מן הבחורים.
ואחזי בה ותאחז בה – מלמד שהיא אחזה כזכר.
וימד שש שעורים – (ברמז קב״ה).
ויבא העיר – לא היה צריך קרא למימר אלא ותבא העיר, אלא מלמד שהיה הולך אחריה עד שהגיעה לפתחה של עיר.
1. השוו רות רבה ג׳:ט״ו ״הבה כתיב...⁠״.
וקאל האתי אלמנדיל אלתי עליך ואצ׳בטי בהא וצ׳בטתהא וכאל סת ויבאת שעיר ואעטאהא ודכ׳ל אלקריה.
ואמר תני המטפחת1 אשר עליך ותפשי2 בה, ותפשה בה, ומדד שש איפות3 שעורים ונתן לה4, ונכנס5 העירה.
1. אלמנדיל – הובא גם כנוסח אחר בש. וכן תרגם הרמב״ם בפיה״מ לכלים (פכ״ח מ״ד, פכ״ט מ״ב), והוא כיסוי לשיער הראש. וכ״כ ר״ת הירושלמי: תרגם בזה [-פסר פיה, והוא הלשון המכוון בד״כ לרס״ג] מטפחת ראש [-אלוקאיה] והוא ידוע שהוא סודר או מטפחת וכיוצא בה שתהיה על ראשה או כיסוי של כסת וכל הדומה לו. אך קיגדב ונוסח אחר בש: אלקנאע (או אלמקנעה׳). והוא תרגום רבינו לצעיף שכיסתה בה רבקה את פניה (בראשית כד, סה), ובארצות המזרח עוטפות בו הנשים את ראשן (הגהות ר״ח כסאר שם). וכ״כ בספר השרשים לר״י אבן ג׳נאח ולרד״ק (שורש טפח).
2. משורש צ׳בט, וכן להלן בפסוק זה. ובו תרגם רבינו לשון תפישה (דברים ט, יז; שם כב, כח), שהיא אחיזה בחזקה, והוא מחמת כובד משקל השעורים. ק: אמסכי, ונמשך אחר תפסיר רבינו לבראשית (כה, כו) ב׳ידו אוחזת בעקב עשו׳ ובשאר מקומות שתרגם כן לשון אחיזה.
3. ויבה, כמו לעיל (ב, יז) בכל התפסירים. שאר התפסירים שינו כאן ונקבו שמות מידות אחרות. קש: אצואע, יגדב: מכאיל. ושתיהן מידות נפח ואין עניינן לשעורים. אכן לדברי הכל אין מדובר בשעורים בודדות והחסיר הכתוב את שם המידה, וכמו שכתב ר״ת הירושלמי, וכן דעת התרגום, ולא כרש״י שכתב ע״פ סנהדרין צג. ופירושו שם, שנתן לה שש שעורים ממש.
4. קש הוסיף: בסכ׳א – בנדיבות.
5. דכ׳ל - כעין זה ישגב. ק נקט כאן לשון נוספת לביאה – ראח, שהוא לשון הליכה, וצ״ע טעמו.
שש שעורים – אי איפשר לומר שש סאין, שאין דרכה של אשה לשאת כמשאוי זה. אלא שעורים ממש, ורמז לה שעתיד לצאת ממנה בן שמתברך בשש ברכות: רוח חכמה ובינה עצה וגבורה דעת ויראת י״י (ישעיהו י״א:ב׳).⁠א
א. בכ״י לייפציג 1 הובאו כאן ביאורים שצוינו כתוספת: ״מי, ויאמר אל יודע – למי אמ׳? רב הונ׳ ר׳ ירמיה: כל אותו הלילה היה שטוח בעז על פניו ואו׳: רבונו של עולם גלוי וידוע לפניך שלא נגעתי בה, ובכן אל יודע, שלא יתחלל שם שמים בפרהסיא. מי את בתי – מה עניינך, מה עשית, וכן מי לך כל המחנה וגו׳, וכן ויאמר מי שמך.⁠״
Six measures of barley – It is impossible to say [that it means] six se'ah, because it is not customary for a woman to carry such a [large] load; rather, [it means] literally, six barleycorns; and he hinted to her that there was destined to emerge from her a son who would be blessed with six blessings: "the spirit of wisdom and understanding, counsel and might, the spirit of knowledge and fear of Adonoy.⁠"1
1. Yeshaya 11:2. Alternatively, this is the equivalent of a kav which is one sixth of a se'ah, also referred to as a שש and mentioned in Yechezkel 45:13. The Mishnah in Maseches Pe'ah (8:7) states that a poor person who is traveling from place to place must be given not less than a half kav of wheat from which to make bread. Bo'az therefore gave Naomi a whole kav, one half for Rus and the other half for herself. (Malbim) The six barleycorns may allude to the six righteous men, each blessed with six virtues are destined to descend from this marriage: Dovid, Daniel, Chananya, Mishaeil, Azaryah and Moshiach. (Targum)
ויאמר הבי המטפחת – הבא כתי׳ מלמד שהיה מדבר בלשון זכר כדי שלא ירגיש שום אדם בו.
ואחזי בה ותאחז בה – מלמד שחגרה מתניה כזכר.
וימד שש שערים – דרש בר קפרא בצפרין וכי יש דרכו של מלך לישא לו אשה בשש שעורים או יש דרכה של אשה לישא שש סאין אלא רמז לה שעתידין לצאת הימנה ששה בנים שמתברכין בשש ברכות דניאל חנניה מישאל ועזריה דוד ומשיח, במשיח כתיב (ישעיהו י״א:ב׳) ונחה עליו רוח יי׳ רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת יי׳, בדוד כתיב (שמואל א ט״ז:י״ח) ראיתי בן לישי בית הלחמי ידע נגן וגבור חיל ואיש מלחמה ונבון דבר ואיש תאר ויי׳ עמו, בדניאל חנניה מישאל ועזריה כת׳ (דניאל א׳:ד׳) ילדים אשר אין להם כל מאום וטובי מראה ומשכלים בכל חכמה וידעי דעת ומביני מדע ואשר כח בהם לעמד בהיכל המשפט מפורש בפ׳ חלק; פשטיה דקרא וימד שש שעורים ששה פעמים מלא הרחת, ונתן לה.
וישת עליה ויבא העיר – והלא היה צריך לכתוב ותבא אלא מלמד שהיה בועז הולך לפניה כדי שלא יפגעו בה פריצים.
א. כן בכ״י מוסקבה 510 ובדפוסים. ברות רבה: ״הבה״.
ויאמר הבי המטפחת אשר עליך – כמו הבה נתחכמה לו (שמות א׳:י׳).
וימד שש שעריםא וישת עליה – שש מידות שעורים במידה היוצאה ורגיל⁠{ה} בעיר.⁠ב
א. כן בפסוק. בכ״י ברלין, פראג, המבורג: ״השעורים״.
ב. כן בכ״י המבורג. בכ״י ברלין, פראג חסר: שעורים במידה היוצאה ורגילה בעיר. ייתכן שביאור זה הינו של רשב״ם.
הבי – הזמיני, כמו: הבה נתחכמה לו (שמות א׳:י׳).
שש השעורים – שש המידות.
{המטפחת – טלית.⁠א} (כ״י המבורג 32 בלי חתימה של ״ר׳ שמ׳⁠ ⁠⁠״)⁠ב
ג
א. בכ״י המבורג: טלת.
ב. החתימה חסרה כאן, אך הביאור חסר בכ״י ברלין, פראג של ר״י קרא, ואם כן סביר להניח שהוא מרשב״ם.
ג. עיין בהערות על פירוש ר״י קרא ד״ה ״וישת״.
וימד שש שעורים – ספר הכתוב מה שנתן לה.
ובדרש: שש צדיקים יעמדו ממנה.
AND HE MEASURED SIX MEASURES OF BARLEY. Scripture tells us what Boaz gave to Ruth. According to the midrash1, the six measures of barley allude to six righteous men who will descend from Ruth.⁠2
1. Ruth Rabbah 7:2.
2. The six righteous men are David, Hezekiah, Josiah, Chananiah, Micha'el and Azariah, Daniel, and the Messiah. Chananiah, Micha'el, and Azariah are counted as one person, for they acted in concert.
שש שעורים – שש מדות, כנגד קבין או סאין.
המטפחת – כמו ״המטפחות והחריטים״ (ישעיהו ג׳:כ״ב).
ויבא העיר – בועז.
הבי המטפחת – תני המטפחת.
שש שעורים – שש סאים שעורים.
הבי – עניינו תני, והוא לשון תרגום.
המטפחת - כמו ״המטפחות והחריטים״ (ישעיהו ג׳:כ״ב), ופי⁠[רושו]⁠א שיהיה המטפחת הצעיף והמטפחותב הם הצעיפים, וכן בדברי ר״ל ״מטפחות - ספרים שבלו, עושים אותם תכריכים למת מצוה״ג, ובעבור שהזכיר הכתוב וימד שש שערים וישת עליה, יש להאמין שהיה בגד רחב שהיתה מתעטפת בו אחרי שהיה מכיל שש מדות שעורים.
ואחזי בה – החי״ת כחטף קמץ, והוא צווי מהבנין הקל.
ותאחז בה – ר״ל במטפחת, ובא ותאחז על משקל ותאמר.
וימד שש שעורים – ר״ל שש מדות קטנות משעורים.
וישת עליה – ר״ל שמדד שש מדות שעורים ושם אותם על המטפחת להיות להם תמורת שק, או יאמר וישת המטפחת עם השעורים של רות.
ותבוא העיר – ר״ל אל העיר.
א. נוסף מעל למילה.
ב. במקור ״והמטחות״, עם פ׳ מעל האותיות מ׳ וט׳. Perreau (עמ׳ 32) העתיק ״מטפחות.
שש שעורים – ידוע זה החשבון אצלם.
הבי המטפחת וגו׳ – רוצה לומר: הכיני הצעיף אשר עליך ואחזי בקצותיו. והוא מדד שש מדות שעורים וישת עליה במטפחת ואחר זה בא בועז אל עיר בית לחם.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

ויאמר הבי המטפחת אשר עליך וגו׳ – כתרגומו הבי סודרא דעליך וגו׳ וכל שית סאין דשעורין ושוי עלה ואייתי לה כח מן קדם יי׳ לסוברותהון. ומן יד אתאמר בנבואה דעתידין למיפק מינה שיתא צדיקי עלמא דכל חד וחד עתיד למהוי מתברך בשית ברכן דוד חזקיהו ויאשיהו ודניאל וחברוהי ומלכא משיחא. והשש ברכות הן רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת יי׳.
ויבא העיר – בועז כי נזדרז לדבר מצוה ובפרט כי נשבע לה בשם יי׳ ואין להשיב.
וַיָּמָד.⁠1 שלא יכבד, ושתחזיקהו המטפחת2: שֵׁשׁ שְׂעֹרִים. ששה קבים שהם סאה3, והם כמו מזון שתי סעודות לשתיהם לשבעה ימים, כאמרם ז״ל (משנה עירובין ח׳:ב׳) ׳שתי ידות לכיכר מג׳ לקב׳4:
1. יש להבין מה צורך למדוד מתנה.
2. היה צריך למדוד כדי שיהיה שיעור שתוכל לשאת לביתה, וגם שתכיל אותו המטפחת.
3. בסנהדרין (צג:) איתא: ׳אמר רבי תנחום, דרש בר קפרא בציפורי, מאי דכתיב (פסוק יז) שש השעורים האלה נתן לי, מאי שש השעורים, אילימא שש שעורים ממש, וכי דרכו של בועז ליתן מתנה שש שעורים, אלא שש סאין, וכי דרכה של אשה ליטול שש סאין. ופירש רש״י, ׳דשש קבין או שש לוגין ליכא למימר, דלא מייתי בגורן מדה פחותה מסאה׳. ומזה דרשו שם שנתן לה שש שעורים כפשוטו לרמז על שש צדיקים שייצאו ממנה, וראה טעמא דקרא שיש לפרש שבאמת נתן לה שש קבין, ואף שאין זו צורת המדידה בגורן, עשה כן כדי לרמז לה שש צדיקים.
4. במשנה שם: ׳כמה הוא שיעורו [של עירוב], מזון שתי סעודות וכו׳, מכיכר בפונדיון מד׳ סאין בסלע, רבי שמעון אומר, שתי ידות לכיכר משלוש לקב׳, ׳שהשתי סעודות הן שני שלישי כיכר שכל שלושה כיכרות מהן קב [שהכיכר הוא שליש קב, וכל סעודה הוא שליש כיכר], נמצא שלפי דעת רבי שמעון יש בקב תשע סעודות׳ (פירוש המשניות להרמב״ם שם), א״כ בששה קבין ישנם נ״ד סעודות. ובכתובות (סד:) ׳המשרה את אשתו על ידי שליש לא יפחות לה משני קבין חטין או מארבעה קבין שעורין׳, ובגמרא שם מבואר ששני קבין הוא מזון י״ח סעודות, ולא היה צריך לתת אלא מזון י״ד סעודות לשבוע, ע״ש, ונראה שכוונת רבינו שכיון שנתן לה שעורים, היה עליה לתת כפול כמבואר במשנה ששיעור שעורים כפול משל חיטים, וראה פאה (ח׳:ה׳) ׳אין פוחתין לעניים בגורן מחצי קב חטים וקב שעורים׳, הרי שהשעורים שווים חצי מן החיטים. ונמצא שבששה קבין שעורים יש שיעור כ״ז סעודות, שהוא חצי מנ״ד הנזכרים, ודייק שהוא ׳כמו מזון שתי סעודות לשתיהם לשבעה ימים׳, שהוא קרוב לכך אך קצת פחות. וראה מה שאמר רבי יוסי במשנה וכפי שהתבאר בגמרא שם, שאין צורך בשיעור כפול שעורים מחיטים אלא במקום שהשעורים רעות.
ויאמר הבי המטפחת. במדרש רבתי דרות הבה כתיב מלמד שהיה מדבר עמה בלשון זכר שלא ירגיש בו בריה וכתב בעל מתנות כהונה צריך לומר מכן היה כתוב בספרים שלהם שבספרי שלפנינו כתוב הבי גם בעל שרש ישי כתב שלא נמצא כן בכל בספרים שלנו ובמסורת שלנו מהדפוס כאן וגם בירמיה סוף סימן ל״ט כתוב דפלוגתא על דין אמנם במסרות כ״י נמסר מסרה הנזכרת ט׳ חסר א׳ בלישנא בלא פלוגתא כלל.
וימד שש שעורים – נראה שהיה מדת קב שהוא ששית הסאה, שכן היה דרכם לחלק מדה גדולה לשש חלקים כמ״ש (יחזקאל מו) וששיתם את האיפה, והמדה הזאת נקראת שש, והדין הוא שאין פוחתין לעני העובר ממקום למקום מככר המחזיק חצי קב, ונתן לנעמי ורות קב שהוא מזון סעודת שחרית לשתיהן, ובזה גילה שיגמר הדבר היום ולא יצטרכו על סעודת הערב, ויבא העיר.
המטפחת – שרשו ׳טפח׳ הקרוב ל׳תפח׳ בלשון ארמי נפח וצבה. אם כן מטפחת – בגד רחב להתעטף.
ויבא – אחר זרוח היום.
ואחזי בה – מלמד שחגרה מתניה כזכר.⁠1 (שם)
וימד שש שעורים וגו׳ – דרש בר קפרא, וכי דרכו של בועז ליתן מתנה שש שעורין,⁠2 [ואם תאמר הני שש שעורין – ששה סאין הם,⁠3 והא כתיב וישת עליה] וכי דרכה של אשה לישא שש סאין [אלא רמז רמז לה] שעתידים לעמוד ממנה ששה צדיקים ולכל אחד ואחד בהם ששה מדות,⁠4 ואלו הן, דוד, חזקיהו, יאשיהו, חנניה, מישאל ועזריה, דניאל ומלך המשיח,⁠5 בדוד הוא אומר (שמואל א ט״ז) יודע נגן בכנור וגבור חיל ואיש מלחמה ונבון דבר ואיש תואר וה׳ עמו, בחזקיה כתיב (ישעיהו ט׳) למרבה המשרה ולשלום אין קץ, פלא יועץ אל גבור אבי עד שר שלום, ביאשיהו כתיב (ירמיהו י״ז) והיה כעץ שתול על מים ועל יובל ישלח שרשיו, בחנניה מישאל ועזריה כתיב (דניאל א׳) ילדים אשר אין בהם כל מאום וטובי מראה וגו׳6 בדניאל כתיב (שם ה׳) כל קבל די רוח יתירא ביה,⁠7 במלך המשיח כתיב (ישעיהו י״א) ונחה עליו רוח ה׳ רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת יראת ה׳.⁠8 (שם)
ויבא העיר – והלא היה צריך לומר ותבא העיר, אלא מלמד שהיה מהלך עמה עד שהגיעה לפתח העיר כדי שלא יפגעו בה אחד מן הבחורים.⁠9 (שם)
1. כי המטפחת משמשים בה לבד לכסוי הראש גם לחגורה, כמבואר בסוף מגילה ל״ב א׳ בתוס׳, ויען כי לא יתכן לפרש כאן שצוה עליה להסיר מטפחת הראש ותלך בראש מגולה, כי הלא איסור ממש יש בזה לצאת בראש פרוע, לבד שאין זה מדרך הצניעות, לכן מפרש שחגרה מתניה במטפחת כזכר, לסימן שהיא אשת חיל, שכן כתוב במעלות האשת חיל (משלי ל׳) חגרה בעוז מתניה, ויתכן שלכן עשתה רות כן כדי להפיק רצון ממנו, כמו שעשתה עוד דברים לתכלית זו, כמש״כ ורחצת וסכת וגו׳.
2. כך הוא הלשון בגמרא סנהדרין צ״ג א׳, ובמ״ר הלשון וכי דרכו של מלך לישא לו אשה בשש שעורין, ואינו מבואר, וכנראה ט״ס הוא, וכדי להשוות עם לשון הגמרא נראה דצ״ל לישא משא שש שעורין, ולישא משא הוא מלשון וענין וישא משאות מאת פניו (פ׳ מקץ) ור״ל מתנות, והיינו כלשון וענין שבגמרא.
3. ר״ל וקיצור לשון הוא, כאשר כן מצינו כמה מקראות קצרים במקרא כמו שהארכנו להביא דוגמאות רבות לזה בתורה תמימה פ׳ וירא בפסוק ויהי כאשר התעו אותי אלהים יעו״ש.
4. דריש שתי פעמים שש, ששה צדיקים ושש מדות, ע״פ כפול לשון שש שעורים שבפסוק זה ובפסוק י״ז.
5. חנניה מישאל ועזריה חשיב בחד, משום שמעלתן שוה, כבסמוך.
6. וסוף הפסוק ומשכילים בכל חכמה ויודעי דעת ומביני מדע ואשר כח בהם לעמוד בהיכל המלך וללמדם ספר ולשון כשדים.
7. והמשך הפסוק ומנדע ושכלתנו מפשר חלמין ואחוית אחידן ומשרא קטרין.
8. ועיין בסוגיית הגמרא בסנהדרין צ״ג א׳ וב׳ קצת שינוי גירסא בענין אגדה זו.
9. עיין לעיל במ״ר עה״פ וישכב בקצה הערמה.
וַיֹּאמֶר הָבִי – הכיני1 הַמִּטְפַּחַת – הצעיף2 אֲשֶׁר עָלַיִךְ וְאֶחֳזִי בָהּ – בִּקְצוֹתֶיהָ3, וַתֹּאחֶז בָּהּ וַיָּמָד – ומדד שֵׁשׁ שְׂעֹרִים בלבד4, כמות אוכל לארוחת שחרית לה ולנעמי5, וַיָּשֶׁת עָלֶיהָ, ולאחר מכן וַיָּבֹא – בא בועז אל הָעִיר בית לחם6:
1. רלב״ג.
2. רלב״ג.
3. רלב״ג.
4. רש״י. ור״י קרא ורלב״ג מבארים שש מידות שעורים. ומלבי״ם מבאר כי המידה היתה קב שהוא שישית הסאה. ורמז לה שעתיד לצאת ממנה בן שמתברך בשש ברכות רוח חכמה ובינה עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה׳, רש״י. ואבן עזרא מבאר ע״פ הדרש רמז לה כי יצאו ממנה שישה צדיקים.
5. לרמוז לה שעוד היום יסתיים עניינה, ועד הערב לא יזדקקו יותר לתרומות, מלבי״ם.
6. רלב״ג.
תרגום כתוביםרות רבהמדרש זוטאילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳רשב״ם המשוחזראבן עזראפסאודו-רש״ירי״דעמנואל הרומיר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותעקדת יצחקר״ע ספורנומנחת שימלבי״םהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותהכל
 
(טז) וַתָּ⁠בוֹא֙ אֶל⁠־חֲמוֹתָ֔הּ וַתֹּ֖⁠אמֶר מִי⁠־אַ֣תְּ בִּתִּ֑⁠י וַתַּ֨גֶּ⁠ד⁠־לָ֔הּ אֵ֛ת כׇּל⁠־אֲשֶׁ֥ר עָשָׂה⁠־לָ֖הּא הָאִֽישׁ׃
She came to her mother-in-law. She said, "Who are you,⁠1 my daughter?⁠" She told her all that the man had done for her.
1. Who are you | מִי אַתְּ – See Lekach Tov and Ibn Ezra, that due to the darkness of the early morning, Naomi was not sure who it was. If so, though, one might question why she then calls her, "my daughter". Alternatively: "How did it go with you?⁠" or "What happened with you", reading the word "מי" (who) to mean "מה" (what), as per its usage in Shofetim 13:17 (Ibn Janach, R"Y Kara, and compare the similar "מָה אַתֶּם" in Shofetim 18:8).
א. =א (אין געיה)
• ל=עָֽשָׂה⁠־לָ֖הּ (געיה)
תרגום כתוביםרות רבהרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתלקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזראפסאודו-רש״יעמנואל הרומיר״י אבן כספיעקדת יצחקשד״למלבי״םהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
וַאֲתָת לְוָת חַמוֹתָה בִּקְרִיצְתָא וַאֲמַרַת מַן אַתְּ בְּרַתִּי וְחַוִּיאַת לַהּ יָת כָּל מַה דַּעֲבַד לַהּ גּוּבְרָא עַל פּוּם מֵימַר מִן קֳדָם יְיָ בְּרוּחַ נְבוּאָה דְּאִתְגַּלִּיאַת לֵיהּ עֲבַד לַהּ.
[ד] וַתָּבֹא אֶל חֲמוֹתָהּ וַתֹּאמֶר מִי אַתְּ בִּתִּי – וְכִי לֹא הָיְתָה מַכִּירָה, אֶלָּא אָמְרָה לָהּ מָה אַתְּ פְּנוּיָה אוֹ אֵשֶׁת אִישׁ. אָמְרָה לָהּ פְּנוּיָה. וַתַּגֶּד לָהּ אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה לָהּ הָאִישׁ.
פדכ׳לת...
ונכנסה1 ...
1. קש: פלמא גאת - וכאשר נכנסה.
ותבא אל חמותה ותאמר מי את – וכי לא היתה מכירה יש לומר שעדיין לא האיר היום ונעמי היתה ישנה עדיין ויש לומר אמ׳ לה מי את כלומר פנויה או אשת איש ותגד לה את כל אשר עשה לה האיש.
ותבא אל חמותה ותאמר מי את בתי – פתרונו: מה מצאת בתי, וכן הוא אומר: ויבאו אל אחיהם {וגו׳} ויאמרו {להם אחיהם} מיא אתם (שופטים י״ח:ח׳) שפתרונו: מה מצאתם.⁠1
ותגד לה את כל אשר עשה לה האיש – שהבטיחה לכונסה.
1. השוו רש״י ור״י קרא שופטים י״ח:ח׳.
א. בנוסחאות שלנו: ״מה״.
מי את בתי – מה עשית את בתי.
ותגד לה את כל אשר עשה לה האיש – שאמר לגאלה, אם לא יגאלנה הקרוב ממנו, דודו או בן דודו1 היה.
1. השוו ללשון הפסוק בויקרא כ״ה:מ״ט.
מי את בתי – יתכן שלא ראתה אותה, שפתחה לה הדלת להכנס כמנהג, וקצר הכתוב לאמר: אנכי רות אמתך.⁠1 וכמוהו: קראן לו ויאכל לחם, ויואל משה (שמות ב׳:כ׳-כ״א).
ויאמר רבי יונה המדקדק כי: מי תחת מה, והטעם: מה היה לך. ואמר: כי כמוהו: מי שמך (שופטים י״ג:י״ז), כי אין משפט ׳מי׳ שימצא על העניין כי עם בן אדם.
ולפי דעתי: מי שמך (שופטים י״ג:י״ז) שם העצם.⁠א על כן אמרה מי על הענין.
עשה לה האיש – השבועה.
1. השוו ללשון הפסוק ברות ג׳:ט׳.
א. כן בכ״י פרמא 2062. בכ״י לונדון 24896 חסר: ״ולפי דעתי... העצם״.
WHO ART THOU, MY DAUGHTER? Naomi possibly did not see Ruth [before Ruth entered the house], for, as is the custom, Naomi opened the door for Ruth to enter.⁠1 Scripture is being brief [for it leaves out Ruth's reply] "I am Ruth your maidservant.⁠"2 We find the same in: "call him (Moses), that he may eat bread" (Exodus 2:20), and, "And Moses was content [to dwell with the man, and he gave Moses Zipporah his daughter"] (Exodus 2:21).⁠3
Rabbi Jonah the grammarian says that the word mi (who) is in place of the word mah (what).⁠4 The meaning of mi at bitti (who art thou, my daughter) is 'what [my daughter] did you experience?'5 Rabbi Jonah says that the same is the case with mi shemekha (what is thy name?) 6 (Judges 13:17). He says this7 because the word mi (who) is always used concerning a person.⁠8 It is not used for a question regarding a fact.⁠9 According to my opinion10 shemekha in Judges (13:17) is a noun. 11 She12 (Naomi) asked about the situation.⁠13
ALL THAT THE MAN HAD DONE TO HER. The oath that he swore.
1. Naomi asked, "who art thou, my daughter?⁠" before she opened the door.
2. Our verse reads: "And when she came to her mother-in-law, she (Naomi) said: 'Who art thou, my daughter?' And she told her all that the man had done to her.⁠" The verse should be understood as reading: And when she came to her mother-in-law, she (Naomi) said: 'Who art thou, my daughter?' She replied: "I am Ruth your maidservant. And she told her all that the man had done to her.⁠"
3. Scripture omits telling us that Jethro's daughters invited Moses to break bread with them.
4. Our verse reads mi at bitti. This literally means 'Who art thou, my daughter? Unlike Ibn Ezra who believes that Naomi did not know who enterd her house, Rabbi Jonah believes that Naomi knew who was before her. Thus the question 'Who art thou, my daughter?' is out of place.
5. Mi at bitti should be read as if written mah at bitti, "what is with you my daughter", that is, what did you experience? What happened to you?
6. Rabbi Jonah says mi shemekha (What is thy name?) should be understood as if written mah shemekha? (what is thy name?) for mi shemekha means who is your name?
7. That the word mi (who) has the meaning of mah in Judges 13:17.
8. When asking who are you? It is not used to ascertain a name.
9. Such as, what is your name.
10. Ibn Ezra disagrees with Rabbi Jonah's interpretation of Judges 13:7. He believes that it cannot be used as proof to Rabbi Judah's interpretation of our verse.
11. It consists of the noun shem plus the second person pronominal suffix kha. Ibn Ezra believes that one can use the word mi when speaking of a person. "Mi shemekha" is another way of saying "mah shemekha" (Fillwarg).
12. According to Rabbi Judah.
13. Thus she should have said, mah at and not mi at.
מי את בתי – לפי שעדיין בקר היה, ״בטרם יכיר איש את רעיהו״ (רות ג׳:י״ד).
ותאמר מי את בתי – עניינו כשהוא בא אל חמותה בטרם יכיר איש את רעהו ודפקה הדלת, אז אמרה נעמי ״מי את בתי״, וקצר הכתוב ולא הגיד תשובת רות, ויש להאמין כי השיבה ״אנכי רות אמתך״, ודרך הכתוב לקצר, וכן ״קראו לו ויאכל״ ולא הזכיר שקראוהו ואכל, רק אמר מיד אחריו ״ויואל משה לשבת את האיש״ וכאלה רבים. ורבי יונה המדקדק כתב כי מי במקום הזה הוא תמורת מה, כלומר מה העניין אשר קרך, או מה שהיה לך, והוצרך אל זה הדוחק בעבור שלא {142} נזכר שהשיבה רות ״אנכי רות אמתך״.
ותגד לה – ר״ל שהגידה רות לנעמי את כל אשר עשה לה האיש, כלומר הדברים שהיו לה עמה ו⁠[ה]⁠שבועהא שנשבע לה.
א. נוסף מעל למילה.
מי את בתי – אין דקדוק בעברי על מלת מי, כי לפעמים כמו מה, ויפול גם על בלתי מדבר. אבל דעתי כי נעמי לא הכירה בהבדל מיחד מן המיחד, ואם הכירה כי היא אשה, וכן: ויאמר מי את (רות ג׳:ט׳). ומבואר משקול הדעת כי רות דפקה בדלת אשר עדיין היתה נעמי שוכבת על מטתה נים ולא נים, וקצר הכתוב, כי לא כתב: ותען אנכי רות, וכן קראן לו ויאכל לחם (שמות ב׳:כ׳), ורבים כן.
עשה לי האיש – לא עשה בה מעשה במשוש לפי מה שקדם אבל דברי פה, וכן: אשר עשה לו בנו הקטן (בראשית ט׳:כ״ד), וכבר פרשתיו.
ותבא אל חמותה ותאמר מי את בתי – שאלה ממנה המהות מהנדון אשר עליו שלחה אל בועז בלילה ההוא והיא הגידה לה את כל אשר עשה לה האיש וגו׳ כתרגומו וחויאת לה ית כל מה דעבד לה גברא על פום מימר מן קדם נבואה דאתגליאת ליה עבד לה. והטעם חמותה שאלה ממנו מהות הנדון. והיא הגידה לה את כל הנמשך בו. ואת כל אשר עשה לה האיש אמרה גם כן לחמותה והוא נתינת השש שעורים ומאשר אמר אליה שהיה רומז הסך ממנין ההוא.
{מי את בתי – איך נפל הדבר. (הואיל משה בשם שד״ל)}
ותבא אל חמותה – ר״ל שבדרך הלך עמה רק כשבא אל העיר אז נפרדו הוא בא אל העיר לבדו והיא באה אל חמותה לבדה, ותאמר מי את, מבואר שגם כשבאה לבית חמותה היה בטרם יכיר איש את רעהו ולכן שאלה מי הוא הבא, ותגד לה את כל אשר עשה לה האיש, ר״ל שנשבע לה שתגאל בכל אופן אם ע״י טוב אם על ידו.
מי את בתי – איך נפל הדבר. שד״ל.
עשה לה – שקיבלה בסבר פנים יפות.
מי את בתי – וכי לא היתה מכירה, אלא אמרה לה מה את, פנויה או אשת איש.⁠1 (שם)
1. והעיר בני השנון כמר מאיר שי׳ דדרשת המדרש בנויה על מה שמצינו לפעמים דהלשון מי ומה מתחלפין, כמו (שופטים י״ג י״ז) ויאמר מנוח אל מלאך ה׳ מי שמך, במקום מה שמך, וכן יתפרש הלשון מי לך כל המחנה (פ׳ וישלח) מה לך, כפירש״י שם, ועוד הרבה. וטעם החילוף הוא משום דבכלל אותיות אהו״י רגילותו להתחלף זב״ז, ונכון.
וַתָּבוֹא רות אֶל חֲמוֹתָהּ ונעמי לא זיהתה אותה1 וַתֹּאמֶר לה נעמי מִי אַתְּ בִּתִּי?2 וַתַּגֶּד לָהּ אנכי רות אמתך3, וסיפרה לה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה לָהּ הָאִישׁ בועז, שנשבע לה לטפל בגאולתה4:
1. כי לא ראתה אותה לפני שפתחה לה את הדלת להיכנס ולכן שאלה מי זה כמנהג, אבן עזרא. או בגלל שהגיעה בשעה שעדיין היה חושך, מלבי״ם.
2. מה מצבך, האם את עדיין פנויה או כבר אשת איש, רות רבה. ור״י קרא מבאר מה מצאת.
3. אבן עזרא.
4. ר״י קרא, אבן עזרא, מלבי״ם.
תרגום כתוביםרות רבהרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתלקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזראפסאודו-רש״יעמנואל הרומיר״י אבן כספיעקדת יצחקשד״למלבי״םהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותהכל
 
(יז) וַתֹּ֕⁠אמֶר שֵׁשׁ⁠־הַשְּׂ⁠עֹרִ֥ים הָאֵ֖לֶּ⁠ה נָ֣תַן לִ֑י כִּ֚י אָמַ֣ר {קרי ולא כתיב,[אֵלַ֔י]}⁠א אַל⁠־תָּב֥וֹאִי רֵיקָ֖ם אֶל⁠־חֲמוֹתֵֽךְ׃
She said, "He gave me these six measures of barley, for he said, 'Do not come empty-handed to your mother-in-law.'"
א. =ל-קרי
• בכתר יש רווח ניכר ובו עיגול מסורה להערה "אלי קרי ולא כתב", אבל חסרים ניקוד וטעמים לתיבה הנקראת ולא נכתבת.
תרגום כתוביםרות רבהמדרש זוטאילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתלקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳עמנואל הרומיעקדת יצחקר״ע ספורנומנחת שימלבי״םתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
וַאֲמַרַת שֵׁית סְאִין דִסְעוֹרִין הָאִלֵין יְהַב לִי גּוּבְרָא אֲרוּם אֲמַר לִי לָא תְהָכִין רֵיקָנְיָא לְוָת חֲמָתִיךְ.
[ה] וַתֹּאמֶר שֵׁשׁ הַשְּׂעֹרִים הָאֵלֶּה נָתַן לִי וגו׳ – אָמַר רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי בְּכָל מָקוֹם שֶׁנִּכְנְסוּ יִשְׂרָאֵל לֹא יָצְאוּ רֵיקָנִין, בְּבִזַּת מִצְרַיִם לֹא יָצְאוּ רֵיקָנִין, בְּבִזַּת סִיחוֹן וְעוֹג לֹא יָצְאוּ רֵיקָנִין, בְּבִזַּת שְׁלשִׁים וְאֶחָד מְלָכִים לֹא יָצְאוּ רֵיקָנִין, נֶאֱמַר רֵיקָם בְּמִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָיָה כִּי תֵלֵכוּן לֹא תֵלְכוּ רֵיקָם (שמות ג׳:כ״א), וְנֶאֱמַר בְּעוֹלֵי רְגָלִים: וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם (שמות כ״ג:ט״ו), וְנֶאֱמַר רֵיקָם בַּצַּדִּיקִים, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי אָמַר אֵלַי אַל תָּבוֹאִי רֵיקָם אֶל חֲמוֹתֵךְ, לֹא כְרֵיקָם שֶׁנֶּאֱמַר בְּמִצְרַיִם, רֵיקָם שֶׁנֶּאֱמַר בַּצַּדִּיקִים, אֶלָּא כְרֵיקָם שֶׁנֶּאֱמַר בְּעוֹלֵי רְגָלִים, כִּי הָא דִּתְנֵינַן תַּמָּן, הָרְאִיָה, שְׁתֵּי כֶסֶף, וְהַחֲגִיגָה, מָעָה כֶסֶף.
ותאמר שש השעורים האלה נתן לי וגו׳ – בא וראה כמה גדול כחה של צדקה ושל גמילות חסדים. [ארבע כיתות יושבות בצילו של הקב״ה: כת גומלי חסדים,]⁠א וכת של בעלי אמונה, וכת של בעלי תורה, [כת של חסידים. כת של גומלי חסדים מניין? מה יקר חסדך וגו׳ (תהלים ל״ו:ח׳).]⁠ב כת של בעלי אמונה מניין? שנאמר עיני בנאמני ארץ לשבת עמדי (תהלים ק״א:ו׳). כת של בעלי תורה מניין? שנאמר כי ליושבים לפני ה׳ יהיה סחרה (ישעיהו כ״ג:י״ח). [כת של חסידים מניין? אספו לי חסידי וגו׳ (תהלים נ׳:ה׳).]⁠ג
א. ההשלמה מכ״י אוקספורד וחסר בכ״י פרמא.
ב. ההשלמה מכ״י אוקספורד וחסר בכ״י פרמא.
ג. ההשלמה מכ״י אוקספורד וחסר בכ״י פרמא.
אל תבואי ריקם אל חמותך – לא כריקם של מצרים, ולא כריקם של עולי רגלים ולא כריקם של עבד עברי, אלא הדא דתנינן תמן הראיה מעה כסף והחגיגה שתי כסף.
א...[סת] ויבאת שעיר דפעאני לאנה קאל לא תדכ׳לין אלי חמאתך בלא שי.
א. T-S NS 164.94 ע״ב.
[שש] איפות1 שעורים נתן לי לפי שאמר לא תכנסי אל חמותך בלי כלום2.
1. כדלעיל פסוק טו, ראה הערה שם.
2. קישב: פארג׳ה, כתרגום רבינו בכל מקום ל׳ריקם׳.
ותאמר שש השערים האלה נתן לי כי אמר אלי אל תבואי ריקם אל חמותך – נאמר כאן ריקם ונאמר להלן ריקם (שמות כ״ג:ט״ו) לא יראו פני ריקם מה להלן דבר מועט אף כאן דבר מועט כדתנן הראיה שתי כסף וחגיגה מעה כסף.
ותאמרא שש השעורים האלהב נתן לי כי אמר אלי אל תבואי ריקם אל חמותך – שאם תאמר מה צורך לךג בשש השעורים האלה, מאחר שהבטיחך לישא אותך הרי כל אשר לו בידך,⁠1 לכך הוצרך לפרש: לא לצרכי נתנם, אלא כי אמר אלי אל תבואי ריקם אל חמותך.
1. השוו ללשון הפסוק באיוב א׳:י״ב.
א. כן בכ״י המבורג, פראג. בכ״י ברלין בטעות: ״ויאמר״.
ב. כן בפסוק ובכ״י פראג, המבורג. בכ״י ברלין חסרה מלת: ״האלה״.
ג. כן בכ״י פראג, המבורג. בכ״י ברלין חסרה מלת: ״לך״.
ותאמר שש השעורים – אמרה לה: אם לא נתן לך השעורים, הייתי אומרת: כל אשר יאמר יקיים. אלא מאחר שנתן לך מתנה דחה אותך, שאם היה רצונו לישאך, לא היה לו ליתן לך כלום, שהרי מה שיש לבעל הכל לאשתו. ורות השיבתה: גם זה לא היה רוצה ליתן לי, אלא כי אמר {אלי} אל תבואי ריקם – ריקנות, אל חמותך.
שש השעורים – ר״ל שש מדות השעורים האלה.
כי אמר אלי – איני רוצה שתבואי ריקם אל חמותך. כבר הזכרתי כי מלת ריקם שוה לזכר ולנקבה.
ולכן אלי קרי ולא כתיב לרמוז שיהיו השש צדיקים ההם עם השש ברכות ההן יוצאים ממנה. והם בה בכח. ולכן אלי לא כתיב לבלתי היותם אז בפועל. וקרי להיותם בכח וכל אשר בכח יצא אל הפועל בזמן מהזמנים. והנה נתינת הסך משש האמור היה לסבה האמורה. ונתינת השעורים היה לאומרו אל תבאי ריקם אל חמותך.
אַל תָּבוֹאִי רֵיקָם. כענין ׳לא תשלחנו ריקם׳ (דברים טו יג), וההיפך ׳כי עתה ריקם שילחתני׳ (בראשית לא מב)1: אֶל חֲמוֹתֵךְ. כעניין ׳פטרוני בשביל אבא׳ (קידושין לא:)2:
1. תיבת ׳ריקם׳ שייך במי שעבד ולא קיבל דבר בתמורה, כמו שמצינו בעבד עברי שאין לשלחו ׳ריקם׳, ויעקב אבינו אמר שאילו לא היה בורח היה לבן משלחו ׳ריקם׳ ללא כל שכר על עבודתו. [ולשון המדרש (רו״ר ז ו) ׳אל תבואי ריקם אל חמותך, לא כריקם של מצרים, ולא כריקם של עולי רגלים ולא כריקם של עבד עברי, אלא הדא דתנינן תמן הראיה מעה כסף והחגיגה שתי כסף׳. ובטעמא דקרא כתב שיש לפרש ׳שש שעורים׳ היינו שש קבין [כפירוש רבינו], וביאר כי מחיר לחם של קב שעורים מחירו פונדיון שהוא חצי מעה, כי בפאה (ח׳:ה׳) ׳אין פוחתין לעניים בגורן מחצי קב חטים וקב שעורים׳, הרי שהשעורים שווים חצי מן החיטים, ושם (משנה ז) ׳אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום מכיכר בפונדיון׳, הרי ששווי כיכר פונדיון, ואם כן שש קבין מחירם שלוש מעות, שהוא שיעור הראייה והחגיגה ביחד].
2. כלומר, אף שבועז לא הזכיר חמותה, היא הזכירה זאת ותלתה את מה שנתן לה בועז בכבוד חמותה, וכמו שאמרו שם: ׳תנו רבנן, מכבדו [את אביו] בחייו ומכבדו במותו, בחייו כיצד, הנשמע בדבר אביו למקום לא יאמר שלחוני בשביל עצמי, מהרוני בשביל עצמי, פטרוני בשביל עצמי, אלא כולהו בשביל אבא׳. ורש״י פירש ׳אם מכיר באנשי המקום שמכבדים אביו לחלוק לו כבוד לקבל דברים שיאמר בשמו, אל יתלה הכבוד בעצמו ואפילו יודע שיכבדוהו כאביו, אלא יתלה הכבוד באביו׳. אך נראה שרבינו מפרש שהכוונה אחרי שכיבדו אותו, שיתלה את הכבוד באביו. וכ״כ רבינו בבראשית (כג יב) ׳וישתחו אברהם לפני עם הארץ׳ - השתחווה לתת להם הודאה, כמודה שבשביל כבודם הסכים עפרון לתת את שאלתו, כאמרם ז״ל הנשמע בדבר אביו למקום לא יאמר מהרוני בשביל עצמי, אלא מהרוני בשביל אבא פטרוני בשביל אבא׳. והרמב״ם (ממרים פ״ו ה״ד) כתב: ׳הנשמע בדבר אביו למקום לא יאמר מהרוני בשביל עצמי פטרוני בשביל עצמי, אלא מהרוני בשביל אבא פטרוני בשביל אבא, וכן כל כיוצא בזה, לעולם יכלול בכלל דבריו שהוא חושש בכבוד אביו ושמתיירא ממנו׳. ואולי בכלל דבריו גם פירושו של רבינו, שמלבד דין הנשמע למקום עבור אביו, יש דין נוסף לייחס בכל מקום הכבוד לאביו. וראה יו״ד (סי׳ ר״מ סעי׳ ו) מש״כ הטור ע״פ רש״י שם שאם יודע שלא ישלימו חפצו בשביל אביו יבקש בשביל עצמו ולא בשביל אביו, ובב״י וט״ז וש״ך מש״כ בזה, ואולי תלוי במחלוקת בפירוש הסוגיא, ואכמ״ל. [וראיתי מקשים לדעת הראשונים הסוברים שאין מצות כיבוד אז אלא כשיש לא הנאה מכך, ומה הנאה יש בנשמע לדבר שאינו לפניו, ולדרכו של רבינו יתכן שאין העניין אלא לייחס את הדבר לאביו כאשר הוא בפניו לכבודו].
כי אמר ___ אל תבואי. אלי ק׳ ולא כתיב להודיע כי רות הגידה הדבר לנעמי ב׳ פעמים כדאמרן לעיל על כל אשר תאמרי אלי ועיין עוד בשרש ישי ואגרת שמואל.
ותאמר שש השעורים האלה נתן לי – ולא לשם קדושין רק אמר אל תבואי ריקם ר״ל שיהיה לנו סעודת הבקר.
כי אמר – הכתיב כי אמר והקרי כי אמר אלי – הלכה למשה מסיני הוא.⁠1 (נדרים ל״ז:)
1. כמשכ״ל פסוק ה׳ אות ה׳.
וַתֹּאמֶר לה רות שֵׁשׁ הַשְּׂעֹרִים הָאֵלֶּה נָתַן לִי לא לשם קדושין1 ולא בשבילי שכן הבטיח לדאוג לגאולתי2, אלא בשבילך נתן לי, כִּי אָמַר אֵלַי בועז אַל תָּבוֹאִי רֵיקָם אֶל חֲמוֹתֵךְ:
1. מלבי״ם.
2. ר״י קרא.
תרגום כתוביםרות רבהמדרש זוטאילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתלקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳עמנואל הרומיעקדת יצחקר״ע ספורנומנחת שימלבי״םתורה תמימהמקראות שלובותהכל
 
(יח) וַתֹּ֙⁠אמֶר֙ שְׁ⁠בִ֣י בִתִּ֔⁠י עַ֚ד אֲשֶׁ֣ר תֵּֽדְ⁠עִ֔ין אֵ֖יךְ יִפֹּ֣⁠ל דָּבָ֑ר כִּ֣י לֹ֤א יִשְׁקֹט֙ הָאִ֔ישׁ כִּֽי⁠־אִם⁠־כִּלָּ֥⁠ה הַדָּ⁠בָ֖ר הַיּֽ⁠וֹם׃
She said, "Wait,⁠1 my daughter, until you know how the matter will fall, for the man will not rest,⁠2 but will conclude the matter today.⁠"
1. Wait | שְׁבִי – See R"Y Kara. Literally: "sit", and see Hoil Moshe that the connotation is "Stay in the house" to ensure that you are available in case you are called.
2. will not rest | לֹא יִשְׁקֹט – Though the root "שקט" refers to being "quiet" and the verse might more literally read: "will not remain silent", it often has the connotation of peace and rest (see Yehoshua 11:23, Shofetim 18:27, and Yeshayahu 14:7).
תרגום כתוביםרות רבהמדרש זוטאילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזראעמנואל הרומיר״י אבן כספיעקדת יצחקר״ע ספורנומלבי״םהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
וַאֲמַרַת תִּיבִי בְרַתִּי עִמִּי בְּבֵיתָא עַד זְמָן דְּתִדְּעִין אֵיכְדֵין יִתְגְּזַר מִן שְׁמַיָּא וְאֵיכְדֵין יִתְפָּרַשׁ פִּתְגָם אֲרוּם לָא יְנוּחַ גּוּבְרָא אֲרוּם אֱלָהֵין יְשֵׁיצֵי לְטָב פִּתְגָמָא יוֹמָא דֵין.
[ו] וַתֹּאמֶר שְׁבִי בִתִּי – רַבִּי הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק, הַצַּדִּיקִים הֵן שֶׁלָּהֵן, הֵן, וְלָאו שֶׁלָּהֶן, לָאו, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי לֹא יִשְׁקֹט הָאִישׁ כִּי אִם כִּלָּה הַדָּבָר הַיּוֹם.
ותאמר שבי בתי וגו׳ – שאין אנו מאנשים שאינם כשרים המדברים דבר וחוזרים בהם וכן הוא אומר בצדקתי החזקתי ולא (אטה) [ארפה] (איוב כ״ז:ו׳) ולפיכך אמרה נעמי לרות כי לא ישקוט האיש וגו׳.
ותאמר שבי בתי – רב הונא ור׳ ירמיה בש״ר שמואל הן של צדיקים הן, ולאו שלהן לאו.
קאלת אגלסי יא בנתי אלי אן תפהמי? כיף וקע אלאמר פאן אלרגל ליס יקר חתי יחכם אלאמר אליום.
אמרה שבי1, בתי, עד שתביני כיצד יפול הדבר2, שכן האיש לא ישקוט עד3 שיפסוק4 הדבר היום5.
1. כ״ה גם ישגב, אך ק: אסכני – שכני, וכעין זה בתפסיר שלום סעדיה גמל, ובנוסח השני שפרסם פריץ, אך לא בשאר התפסירים התימניים. וצ״ע למה נקט כן לשון זו, שהרי אין מדובר בישיבת קבע אלא בהמתנה עד שיפול דבר. ואולי גרס כן ב׳שבי אלמנה בית אביך׳ (בראשית לח, יא) ששם שייך לשון זה כיון שמדובר בישיבת קבע בביתו עד שיגדל שלה, ומשם העתיק לכן בגזירה שוה שבי שבי. בתאג׳ין שבדקתי מופיע גם בבראשית ׳גלסי׳.
2. כן, בתוספת ה״א הידיעה, בכל התפסירים. וכ״כ ר״ת הירושלמי: איך יפל דבר זקוק לה״א הידיעה, רצונה לומר, עד שתדעי מה יהיה מהדבר הזה.
3. כן הוא בש, וכעין זה יב: אלי אן. וראה בחלק הדקדוק על הנוסחאות הישנות שגרסו במקרא ׳עד׳ ולא ׳כי׳, אך אין ראיה מהתפסיר שהגרסה הייתה ׳עד׳, שהרי אפשר שכתבו כן דרך פירוש.
4. קש: יכמל – ישלים. יב: יכון עד תמם – שיסיים.
5. ק שינה סדר התיבות: לא ישקוט היום עד שישלים הדבר.
כי אם כלה – האיש את הדבר היום.
Until he settles – [I.e., until] the man [settles] the matter today.
ותאמר שבי בתי – ר׳ הונא ור׳ ירמיה בשם ר׳ שמואל בר רב יצחק אומ׳ הצדיקים הין שלהן הין ולאו שלהן לאו.
כי לא ישקט האיש – מלמד שזריזין מקדימין למצות.
ותאמר שבי בתי עד אשר תדעין – המתיני, כי לא ישקוט האיש – אחר שנשבע לך לכלות הדבר בבוקר.⁠א
א. כן בכ״י פראג, המבורג. בכ״י ברלין: ״לתלות הדבר״.
כי לא ישקט – וכן היה.
איך יפל דבר – בעבור שכל הגזירות יבואו מן השמים, על כן יפל. ואיננו כן: לא נפל דבר (יהושע כ״א:מ״ג).
HOW THE MATTER WILL FALL. Scripture reads "will fall" because all the decrees come from heaven. The term nafal (failed) in There failed not aught (Josh 21:43) has a different meaning.
שבי בתי – כלומר מעתה שבי בבית ולא תלכי הנה והנה עד אשר תדעי איך יפול זה הדבר, כלומר איך יחול. והזכיר לשון נפילה בעבור שהגזרות יורדות מן השמים, והוא מה שרצוא רז״ל שמכריזין בשמים בת פלוני ופ׳ב לפלוניג.
כי לא ישקוט האיש – ר״ל האיש הידוע, והוא בועז.
כי אם כלה הדבר היום – ר״ל לא ישקוט, אלא בכלותו הדבר הזה היום הזה, וידעה זה מתוך נדיבותוד וגם שהיה צריך לאשה.
א. Perreau (עמ׳ 33) מעתיק ״שרצה״.
ב. ייתכן שזוהי טעות, והיה אמור להיות ״לפ׳⁠ ⁠⁠״ בשביל להמשיך את השורה.
ד. נראה שבמקור היה כתוב ״נתיבותו״, ותוקן הת׳ לנ׳.
איך יפול דבר – הפך ענין לא נפל דבר (יהושע כ״ג:מ״ג). וזה נכון בעברי ובהגיון לפי הפוכי יחסי התנועה.
ותאמר שבי בתי עד אשר וגו׳ – לא רצתה נעמי שתשוב לשדות בועז. אחרי העשות המעשה ההוא פן להיות לבו גס בה יבא לידי מעשה. כי אף שבעיניה לא היה חשוד בועז על ככה. והנסיון הוכיח מעצתה ומאשר אנס את יצרו הלילה ההוא. חששה כי להיות יצר לב האדם רע פן אז לפעמים יגבר: כי לא ישקוט האיש כי אם כלה הדבר היום. כי כן נשבע חי יי׳ שכבי עד הבקר. והבוקר אור חל עליו השבועה לכלות המעשה או שטוב יגאלה או שיגאלה הוא.
שְׁבִי בִתִּי. בביתנו1 ותשעי על השתדלות בועז2, ואל תתרשלי את בדבר כלל3:
1. כתרגומו ׳וַאֲמַרַת תֵּבִי בְרַתִּי עִמִּי בְּבֵיתָא׳.
2. בשורש ישי תמה על פירוש התרגום שאמרה נעמי לרות שתשב בבית, כי היכן תלך, והרי כבר נגמר זמן הקציר, ומה צורך להגיד לה לשבת בבית. ובאיגרת שמואל כתב שאמרה לה שלא תחשוש שמא תצטרך לבוא עוד הפעם אל הגורן בצורה זו כדי לזרז את בועז, כי מעצמו יזדרז ויגמור את הדבר היום. וכן כתבו רבי וידאל הצרפתי ובצמח צדיק בשם החסיד יעבץ, שאחרי השתדלותה המופלאה לא תצטרך להשתדל יותר מכך, ועליה להמתין שיגמור ה׳ בעדה.
3. שלא תתרשלי לחשוב שלא יקיים, וכ״כ ר״י אבן שושן, שאמרה לה לשבת בטוחה, ולא להתיירא שלא יקיים בועז את הבטחתו.
ותאמר שבי בתי וכו׳ כי לא ישקוט האיש כי אם כלה הדבר היום, שממה שנתן רק מזון סעודה אחת הוא סימן שהיום יוגמר הדבר כנ״ל:
שבי – בבית ואל תצאי לשום דבר, שאם ישלחו ויקראוך לבית דין שתהיי מוכנת ללכת שם.
כי לא ישקט וגו׳ – מאי טעמא, לפי שהצדיקים הן שלהם הן ולאו שלהם לאו. (מ״ר)
וַתֹּאמֶר לה נעמי שְׁבִי והמתיני1 בִתִּי עַד אֲשֶׁר תֵּדְעִין אֵיךְ יִפֹּל דָּבָר, כִּי לֹא יִשְׁקֹט הָאִישׁ אחר שנשבע לך לכלות הדבר בבוקר2 כִּי אִם כִּלָּה – יסיים האיש את3 הַדָּבָר הַיּוֹם, וזה שנתן לך מזון רק לסעודה אחת, הוא סימן שהיום ייגמר העניין4, ואכן כך היה5:
1. ר״י קרא.
2. ר״י קרא.
3. רש״י.
4. מלבי״ם.
5. ר״י קרא.
תרגום כתוביםרות רבהמדרש זוטאילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזראעמנואל הרומיר״י אבן כספיעקדת יצחקר״ע ספורנומלבי״םהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144