(א)וַֽיְהִי֙בַּיָּמִ֣יםהָהֵ֔םוַיִּקְבְּצ֨וּפְלִשְׁתִּ֤יםאֶת־מַֽחֲנֵיהֶם֙לַצָּבָ֔אלְהִלָּחֵ֖םבְּיִשְׂרָאֵ֑לוַיֹּ֤אמֶראָכִישׁ֙אֶל־דָּוִ֔דיָדֹ֣עַתֵּדַ֗עכִּ֤יאִתִּי֙תֵּצֵ֣אבַֽמַּחֲנֶ֔האַתָּ֖הוַאֲנָשֶֽׁיךָ׃(ב)וַיֹּ֤אמֶרדָּוִד֙אֶל־אָכִ֔ישׁלָכֵן֙אַתָּ֣התֵדַ֔עאֵ֥תאֲשֶֽׁר־יַעֲשֶׂ֖העַבְדֶּ֑ךָוַיֹּ֤אמֶראָכִישׁ֙אֶל־דָּוִ֔דלָכֵ֗ןשֹׁמֵ֧רלְרֹאשִׁ֛יאֲשִֽׂימְךָ֖כׇּל־הַיָּמִֽים׃(ג)וּשְׁמוּאֵ֣למֵ֔תוַיִּסְפְּדוּ־לוֹ֙כׇּל־יִשְׂרָאֵ֔לוַיִּקְבְּרֻ֥הוּבָרָמָ֖הוּבְעִיר֑וֹוְשָׁא֗וּלהֵסִ֛ירהָאֹב֥וֹתוְאֶת־הַיִּדְּעֹנִ֖יםמֵהָאָֽרֶץ׃(ד)וַיִּקָּבְצ֣וּפְלִשְׁתִּ֔יםוַיָּבֹ֖אוּוַיַּחֲנ֣וּבְשׁוּנֵ֑םוַיִּקְבֹּ֤ץשָׁאוּל֙אֶת־כׇּל־יִשְׂרָאֵ֔לוַֽיַּחֲנ֖וּבַּגִּלְבֹּֽעַ׃(ה)וַיַּ֥רְאשָׁא֖וּלאֶת־מַחֲנֵ֣הפְלִשְׁתִּ֑יםוַיִּרָ֕אוַיֶּחֱרַ֥דלִבּ֖וֹמְאֹֽד׃(ו)וַיִּשְׁאַ֤לשָׁאוּל֙בַּיהֹוָ֔הי־הֹוָ֔הוְלֹ֥אעָנָ֖הוּיְהֹוָ֑היְ־הֹוָ֑הגַּ֧םבַּחֲלֹמ֛וֹתגַּ֥םבָּאוּרִ֖יםגַּ֥םבַּנְּבִיאִֽם׃(ז)וַיֹּ֨אמֶרשָׁא֜וּללַעֲבָדָ֗יובַּקְּשׁוּ־לִי֙אֵ֣שֶׁתבַּעֲלַת־א֔וֹבוְאֵלְכָ֥האֵלֶ֖יהָוְאֶדְרְשָׁה־בָּ֑הּוַיֹּאמְר֤וּעֲבָדָיו֙אֵלָ֔יוהִנֵּ֛האֵ֥שֶׁתבַּעֲלַת־א֖וֹבבְּעֵ֥ין דּֽוֹר׃(ח)וַיִּתְחַפֵּ֣שׂשָׁא֗וּלוַיִּלְבַּשׁ֙בְּגָדִ֣יםאֲחֵרִ֔יםוַיֵּ֣לֶךְה֗וּאוּשְׁנֵ֤יאֲנָשִׁים֙עִמּ֔וֹוַיָּבֹ֥אוּאֶל־הָאִשָּׁ֖הלָ֑יְלָהוַיֹּ֗אמֶר(קסומי) [קׇסֳמִי־]נָ֥אלִי֙בָּא֔וֹבוְהַ֣עֲלִילִ֔יאֵ֥תאֲשֶׁר־אֹמַ֖ראֵלָֽיִךְ׃(ט)וַתֹּ֨אמֶרהָאִשָּׁ֜האֵלָ֗יוהִנֵּ֨האַתָּ֤היָדַ֙עְתָּ֙אֵ֣תאֲשֶׁר־עָשָׂ֣השָׁא֔וּלאֲשֶׁ֥רהִכְרִ֛יתאֶת־הָאֹב֥וֹתוְאֶת־הַיִּדְּעֹנִ֖ימִן־הָאָ֑רֶץוְלָמָ֥האַתָּ֛המִתְנַקֵּ֥שׁבְּנַפְשִׁ֖ילַהֲמִיתֵֽנִי׃(י)וַיִּשָּׁ֤בַֽעלָהּ֙שָׁא֔וּלבַּיהֹוָ֖הי־הֹוָ֖הלֵאמֹ֑רחַי־יְהֹוָ֕היְ־הֹוָ֕האִֽם־יִקְּרֵ֥ךְעָוֺ֖ןבַּדָּבָ֥רהַזֶּֽה׃(יא)וַתֹּ֙אמֶר֙הָאִשָּׁ֔האֶת־מִ֖יאַעֲלֶה־לָּ֑ךְוַיֹּ֕אמֶראֶת־שְׁמוּאֵ֖להַֽעֲלִי־לִֽי׃(יב)וַתֵּ֤רֶאהָאִשָּׁה֙אֶת־שְׁמוּאֵ֔לוַתִּזְעַ֖קבְּק֣וֹלגָּד֑וֹלוַתֹּ֩אמֶר֩הָאִשָּׁ֨האֶל־שָׁא֧וּל׀לֵאמֹ֛רלָ֥מָּהרִמִּיתָ֖נִיוְאַתָּ֥השָׁאֽוּל׃(יג)וַיֹּ֨אמֶרלָ֥הּהַמֶּ֛לֶךְאַל־תִּֽירְאִ֖יכִּ֣ימָ֣הרָאִ֑יתוַתֹּ֤אמֶרהָאִשָּׁה֙אֶל־שָׁא֔וּלאֱלֹהִ֥יםרָאִ֖יתִיעֹלִ֥יםמִן־הָאָֽרֶץ׃(יד)וַיֹּ֤אמֶרלָהּ֙מַֽה־תׇּאֳר֔וֹוַתֹּ֗אמֶראִ֤ישׁזָקֵן֙עֹלֶ֔הוְה֥וּאעֹטֶ֖המְעִ֑ילוַיֵּ֤דַעשָׁאוּל֙כִּֽי־שְׁמוּאֵ֣לה֔וּאוַיִּקֹּ֥דאַפַּ֛יִםאַ֖רְצָה וַיִּשְׁתָּֽחוּ׃(טו)וַיֹּ֤אמֶרשְׁמוּאֵל֙אֶל־שָׁא֔וּללָ֥מָּההִרְגַּזְתַּ֖נִילְהַעֲל֣וֹתאֹתִ֑יוַיֹּ֣אמֶרשָׁ֠א֠וּלצַר־לִ֨ימְאֹ֜דוּפְלִשְׁתִּ֣ים׀ נִלְחָמִ֣יםבִּ֗יוֵאלֹהִ֞יםסָ֤רמֵֽעָלַי֙וְלֹא־עָנָ֣נִיע֗וֹדגַּ֤םבְּיַֽד־הַנְּבִיאִים֙גַּם־בַּ֣חֲלֹמ֔וֹתוָאֶקְרָאֶ֣הלְךָ֔לְהוֹדִיעֵ֖נִימָ֥האֶעֱשֶֽׂה׃(טז)וַיֹּ֣אמֶרשְׁמוּאֵ֔לוְלָ֖מָּהתִּשְׁאָלֵ֑נִיוַיהֹוָ֛הי־הֹוָ֛הסָ֥רמֵעָלֶ֖יךָוַיְהִ֥יעָרֶֽךָ׃(יז)וַיַּ֤עַשׂיְהֹוָה֙יְ־הֹוָה֙ל֔וֹכַּאֲשֶׁ֖רדִּבֶּ֣רבְּיָדִ֑יוַיִּקְרַ֨עיְהֹוָ֤היְ־הֹוָ֤האֶת־הַמַּמְלָכָה֙מִיָּדֶ֔ךָוַֽיִּתְּנָ֖הּלְרֵעֲךָ֥לְדָוִֽד׃(יח)כַּאֲשֶׁ֤רלֹא־שָׁמַ֙עְתָּ֙בְּק֣וֹליְהֹוָ֔היְ־הֹוָ֔הוְלֹֽא־עָשִׂ֥יתָחֲרוֹן־אַפּ֖וֹבַּעֲמָלֵ֑קעַל־כֵּן֙הַדָּבָ֣רהַזֶּ֔העָשָֽׂה־לְךָ֥יְהֹוָ֖היְ־הֹוָ֖ההַיּ֥וֹםהַזֶּֽה׃(יט)וְיִתֵּ֣ןיְ֠הֹוָ֠היְ֠־הֹוָ֠הגַּ֣םאֶת־יִשְׂרָאֵ֤לעִמְּךָ֙בְּיַד־פְּלִשְׁתִּ֔יםוּמָחָ֕ראַתָּ֥הוּבָנֶ֖יךָעִמִּ֑יגַּ֚םאֶת־מַחֲנֵ֣היִשְׂרָאֵ֔ליִתֵּ֥ןיְהֹוָ֖היְ־הֹוָ֖הבְּיַד־פְּלִשְׁתִּֽים׃(כ)וַיְמַהֵ֣רשָׁא֗וּלוַיִּפֹּ֤למְלֹא־קֽוֹמָתוֹ֙אַ֔רְצָהוַיִּרָ֥אמְאֹ֖דמִדִּבְרֵ֣ישְׁמוּאֵ֑לגַּם־כֹּ֙חַ֙לֹא־הָ֣יָהב֔וֹכִּ֣ילֹ֤אאָכַל֙לֶ֔חֶםכׇּל־הַיּ֖וֹםוְכׇל־הַלָּֽיְלָה׃(כא)וַתָּב֤וֹאהָֽאִשָּׁה֙אֶל־שָׁא֔וּלוַתֵּ֖רֶאכִּֽי־נִבְהַ֣למְאֹ֑דוַתֹּ֣אמֶראֵלָ֗יוהִנֵּ֨השָֽׁמְעָ֤השִׁפְחָֽתְךָ֙בְּקוֹלֶ֔ךָוָאָשִׂ֤יםנַפְשִׁי֙בְּכַפִּ֔יוָֽאֶשְׁמַע֙אֶת־דְּבָרֶ֔יךָאֲשֶׁ֥רדִּבַּ֖רְתָּאֵלָֽי׃(כב)וְעַתָּ֗השְׁמַֽע־נָ֤אגַם־אַתָּה֙בְּק֣וֹלשִׁפְחָתֶ֔ךָוְאָשִׂ֧מָהלְפָנֶ֛יךָפַּת־לֶ֖חֶםוֶאֱכ֑וֹלוִיהִ֤יבְךָ֙כֹּ֔חַכִּ֥יתֵלֵ֖ךְבַּדָּֽרֶךְ׃(כג)וַיְמָאֵ֗ןוַיֹּ֙אמֶר֙לֹ֣אאֹכַ֔לוַיִּפְרְצוּ־ב֤וֹעֲבָדָיו֙וְגַם־הָ֣אִשָּׁ֔הוַיִּשְׁמַ֖עלְקֹלָ֑םוַיָּ֙קׇם֙מֵֽהָאָ֔רֶץוַיֵּ֖שֶׁבאֶל־הַמִּטָּֽה׃(כד)וְלָאִשָּׁ֤העֵֽגֶל־מַרְבֵּק֙בַּבַּ֔יִתוַתְּמַהֵ֖רוַתִּזְבָּחֵ֑הוּוַתִּקַּח־קֶ֣מַחוַתָּ֔לָשׁוַתֹּפֵ֖הוּמַצּֽוֹת׃(כה)וַתַּגֵּ֧שׁלִפְנֵי־שָׁא֛וּלוְלִפְנֵ֥יעֲבָדָ֖יווַיֹּאכֵ֑לוּוַיָּקֻ֥מוּוַיֵּלְכ֖וּבַּלַּ֥יְלָההַהֽוּא׃נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
E/ע
ילקוט שמעוני
הערותNotes
(ג)ושמואל מת – כל ימיו של שמואל אינו אלא נ״ב שנה. ועלי הכהן ישב על הכסא (שמואל א א׳:ט׳), באותה שעה נתמנה להיות שופט נאמר והוא שפט את ישראל ארבעים שנה (שמואל א ד׳:י״ח), וכתיב והיא מרת נפש וגו׳ (שמואל א א׳:י׳), נשתיירו י״ג שנה דכתיב ויהי (מקץ) [מיום] שבת הארון בקרית יערים וירבו הימים ויהי עשרים שנה (שמואל א ז׳:ב׳) צא מהם שבע שנים שהיה דוד מלך בחברון על יהודה (שמואל ב ב׳:י״א), נשתיירו י״ג שנים י״א לשמואל בעצמו ושתים לשאול שנאמר בן שנה שאול במלכו (וז׳) [ושתי] שנים מלך (שמואל א י״ג:א׳), בתחלת עשרים שנה הביא שמואל הרואה את אהל מועד לנוב ואע״פ שהיה ארון י״י בקרית יערים בנוב היו מקריבין, בסוף כ׳ שנה העלה דוד המלך את ארון י״י מקרית יערים אל בית עובד אדום וישב ארון י״י בית עובד אדום הגתי שלשה חדשים ויברך י״י את בית עובד אדום (שמואל ב ו׳:י״א), למדנו שלא נתברך אלא בשביל הארון, בן שנה שאול במלכו ושתי שנים מלך (שמואל א י״ג:א׳), ירד בראשונה והכה לנחש העמוני ומשחוהו ישראל ירד שניה ולא שמר הבטחתו ואח״כ ויקח שמואל את קרן השמן (שמואל א ט״ז:י״ג) והוא בן כ״ח שנה, בו בפרק הכה נוב והביא שמואל את אהל מועד לגבעון, נמצא עושה בנוב י״ג שנה ב׳ של שאול וי״א של שמואל, צא מהן שנה אחת לעבורו נמצא נ״ב שנה. שמואל מת לפני מיתתו של שאול ארבע חדשים שנאמר ויהי מספר הימים אשר ישב דוד בשדה פלשתים ימים וארבעה חדשים (שמואל א כ״ז:ז׳).(ז)ויאמר שאול לעבדיו בקשו לי – את בעלת אוב. אר״ש בן לוי למה שאול דומה למלך שנכנס במדינה ואמר כל התרנגולין שבמדינה זו שחטו, בלילה בקש לצאת לדרכו אמר אין כאן תרנגול שיקרא א״ל לא צוית אתה לשוחטן. אף כאן שאול הסיר את האובות ואת הידעונים וחזר ואמר בקשו לי אשה בעלת אוב.(ח) מהו ויתחפש שאול – שנעשה חפשי מן המלכות. וילך הוא ושני אנשים עמו – מי היו אבנר ועמשא, למדך תורה דרך ארץ שלא יצא אדם (בלילה) [בדרך] לבדו. וכן עשה אברהם אבינו ויקח את שני נעריו (בראשית כ״ב:ג׳) (עמו) [אתו].ויבאו אל האשה לילה – וכי לילה היה אלא אותה שעה היה להם אפלה כלילה.(י)וישבע לה שאול בי״י לאמר חי י״י אם יקרך עון בדבר הזה – א״ר שמעון בן לויא למה שאול דומה לאשה שהיתה נתונה אצל אהובה ונשבעת בחיי בעלה.(יא)ותאמר האשה את מי אעלה לך – מאומרי מי י״י או מאומרי מי כמוכה, א״ל את שמואל העלה לי, עשתה מה שעשתה והעלתהו.(יב)ותרא האשה את שמואל ותזעק – למה רמיתני וגו׳, מהיכן ידעה, אמרו רבותינו לא כשם שעולה למלך עולה להדיוט, למלך פניו למעלה ורגליו למטה כדרך העולים ולהדיוט רגליו למעלה ופניו למטה. שלשה דברים אמרו במעלה את האוב. המעלה אותו רואהו ואינו שומע את קולו. והשואלו שומע את קולו ואינו רואהו. העומדים שם אינם רואים אותו ואינם שומעים את קולו.(יד)איש זקן עולה והוא עוטה מעיל – ולהלן הוא אומר ומעיל קטן תעשה לו אמו (שמואל א ב׳:י״ט) תאנא המעיל, בו גדל, בו נקבר, בו עלה. תני בש״ר נתן כסות שיורד עם אדם לקבורה בו עתיד לעמוד לתחיית המתים שנאמר תתהפך כחומר חותם ויתיצבו כמו לבוש (איוב ל״ח:י״ד).(טו)ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני להעלות אותי – אמר לו לא היה לך להרגיז את בוראך אלא כי עשית אותי ע״א לא כך שנינו כשם שנפרעים מן העובד כך נפרעים מן הנעבד.ויאמר שאול (אל שמואל) צר לי מאד וגו׳ – למה לא אמר לו באורים ותומים, א״ר יצחק לב יודע מרת נפשו (משלי י״ד:י׳) על שהרג נוב עיר הכהנים, וכה״א ואיש או אשה כי יהיה בהם אוב (ויקרא כ׳:כ״ז) וסמיך ליה אמור אל הכהנים (ויקרא כ״א:א׳) שצפה הקב״ה שעתיד שאול להרוג את נוב עיר הכהנים ולדרוש באוב.(יז)ויקרע י״י את הממלכה מידך ויתנה לרעך לדוד – אמר לו כד הוית גבן אמרת לרעך הטוב ממך (שמואל א ט״ו:כ״ח) וכען אמרת לרעך לדוד. א״ל כד וינא גביכון הוינא בעלמא דשקר ואמרנא לך מילין דשקר דדחילנא מינך דלמא תקטלינני, ברם אנא כען בעלמא דקשוט לא תשמע מיני אלא מילי דקשוט.(כ)וימהר שאול ויפול מלא קומתו ארצה – אמרו לו אבנר ועמשא מה אמר לך שמואל, אמר להם אמר לי למחר את נחית לקרבא ונצח ובניך מתמניין רברבין. א״ר שמעון בן לקיש באותה שעה (אמר) [קרא] הקב״ה למלאכי השרת ואמר להם בואו וראו בריה שבראתי בעולמי, בנוהג שבעולם אדם שהולך לבית המשתה אינו מוליך בניו עמו מפני מראית העין וזה יורד למלחמה ויודע שהוא נהרג נוטל בניו עמו ושמח על מדת הדין שפוגעת בו. א״ר יהושע דסכנין בש״ר לוי הראה לו הקב״ה למשה דור דור ודורשיו דור דור ושופטיו דור דור ומלכיו והראהו לו שאול ובניו נופלים בחרב, אמר לפניו רבש״ע מלך ראשון שיעמוד על בניך ידקר בחרב אמר לו משה ולי אתה אומר אמור אל הכהנים (ויקרא כ״א:א׳) שהרג שמקטרגין אותו. תני על חמש חטאות מת אותו צדיק שנאמר וימת שאול במעלו (דברי הימים א י׳:י״ג), ושהרג נוב עיר הכהנים, ועל שחמל על אגג, ועל שלא שמע לשמואל שא״ל שבעת ימים תוחיל, וגם שדרש באוב וידעוני.(יג)ותאמר האשה אל שאול אלהים ראיתי – שנו רבותינו בעל אוב זה המדבר בין הפרקים ובין אצילי ידיו. ידעוני זה המניח עצם ידוע בפיו והוא מדבר. בעל אוב אחד הנשאל בגולגולת ואחד המעלה בזכור. מה בין מעלה בזכור לנשאל בגולגולת, מעלה בזכור אינו עולה כדרכו ואינו עולה בשבת, נשאל בגולגולת עולה כדרכו ועולה בשבת.
(יד) רמז קמ
והוא עוטה מעיל – בוא וראה כל מה שהכה הקב״ה בעולם הזה מרפא לעולם הבא. העורים מתרפאים שנאמר אז תפקחנה עיני עורים (ישעיהו ל״ה:ה׳). הפסחים מתרפאים שנאמר אז ידלג כאיל פסח (ישעיהו ל״ה:ו׳). האלמים מתרפאים שנאמר ותרון לשון אלם (ישעיהו ל״ה:ו׳), וכשם שאדם הולך כך הוא בא. עור הולך עור בא, חרש הולך חרש בא, אלם הולך אלם בא, פסח הולך פסח בא, כשם שהוא הולך לבוש כך בא לבוש שנאמר תתהפך כחומר חותם ויתיצבו כמו לבוש (איוב ל״ח:י״ד). וממי את למד משמואל הנביא דכתיב והוא עוטה מעיל, וכתיב ומעיל קטן תעשה לו אמו (שמואל א ב׳:י״ט). ולמה כשם שאדם הולך כך הוא בא, כדי שלא יאמרו רשעי עולם משמתו רפא אותם הקב״ה דומה שאין אלו אותם אלא אחרים הם אמר הקב״ה יעמדו כמו שבאו.(טו)ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני להעלות אותי – ר׳ אלעזר כי הוה מטי להאי קרא בכי ומה שמואל הנביא היה מתירא מיום הדין אנו עאכ״ו. מאי היא דכתיב ותאמר האשה אל שאול אלהים ראיתי עולים מן הארץ (שמואל א כ״ח:י״ג), עולים תרי משמע, חד שמואל, ואידך דאזל שמואל ואייתי למשה בהדיה אמר דילמא חס ושלום לדינא מתבעינא קום בהדאי אי איכא מילתא דכתיבא באורייתא ולא קיימתיה.אמר רבא בר חנינא סבא משמיה דרב כל העושה דבר עבירה ומתבייש בו מוחלין לו על כל עונותיו שנאמר ויאמר שמואל אל שאול וגו׳ויאמר שאול צר לי מאד וג׳ ואלו באורים ותומים לא קאמר ליה משום דהרג נוב עיר הכהנים. ומנא לן דאחילו ליה שנאמר ויאמר שמואל (אל שאול) ולמה תשאלני וי״י סר מעליך וגו׳ (שמואל א כ״ח:ט״ז) ומחר אתה ובניך עמי (שמואל א כ״ח:י״ט), מאי עמי, עמי במחיצתי. ורבנן אמרי מהכא והוקענום לי״י בגבעת שאול בחיר י״י (שמואל ב כ״א:ו׳) יצאת בת קול ואמרה שאול בחיר י״י. תלמידוי דרבי אמי בר אבא בשם רבי שמואל בר נחמני חביבה היא מיתתו של שאול יותר מחייו שבחייו לא נאמר אתה ובניך עמי ובמיתתו נאמר אתה ובניך עמי (שמואל א כ״ח:י״ט), עמי במחצתי. ר״א אומר בא וראה כח (הצדקה) [הצדיקים] משאול שהסיר את האובות ואת הידעונים מן הארץ וחזר ואהב את אשר שנא והלך לו אצל צפניה אמו של אבנר לעין דאר ושאלה לו באוב והעלה לו את שמואל והעלה את משה עמו וראו המתים שמואל עולה ועלו עמו סבורים שהגיע תחית המתים, וראתה האשה ונבהלה, אחד עשר צדיקים אעלו עמו באותה שעה. רבי אליעזר אומר כל המתים עולים בתחית המתים לבושים בתכריכיהם, בוא וראה מן הזרע שנזרעים ערומים ועלים לבושים בכמה קליפות והיורדים לארץ לבושים כל שכן שעולים לבושים, ולא עוד אלא בוא וראה מחנניה מישאל ועזריה שירדו לכבשן האש לבושים ויצאו לבושים דכתיב כפיתו בסרבליהון (דניאל ג׳:כ״א) ולא נחרכו, וכן למדנו משמואל הנביא שנאמר איש זקן עולה והוא עוטה מעיל (שמואל א כ״ח:י״ד).
May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.
