×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
דברים י״זתנ״ך
א֣
אָ
(א)  לֹא⁠־תִזְבַּח֩ לַיהֹוָ֨הי⁠־⁠הֹוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ שׁ֣וֹר וָשֶׂ֗ה אֲשֶׁ֨ר יִהְיֶ֥ה בוֹ֙ מ֔וּם כֹּ֖ל דָּבָ֣ר רָ֑ע כִּ֧י תוֹעֲבַ֛ת יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ הֽוּא׃ (ב)  כִּֽי⁠־יִמָּצֵ֤א בְקִרְבְּךָ֙ בְּאַחַ֣ד שְׁעָרֶ֔יךָ אֲשֶׁר⁠־יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֣ן לָ֑ךְ אִ֣ישׁ אוֹ⁠־אִשָּׁ֗ה אֲשֶׁ֨ר יַעֲשֶׂ֧ה אֶת⁠־הָרַ֛ע בְּעֵינֵ֥י יְהֹוָהיְ⁠־⁠הֹוָה⁠־אֱלֹהֶ֖יךָ לַעֲבֹ֥ר בְּרִיתֽוֹ׃ (ג) וַיֵּ֗לֶךְ וַֽיַּעֲבֹד֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וַיִּשְׁתַּ֖חוּ לָהֶ֑ם וְלַשֶּׁ֣מֶשׁ׀ א֣וֹ לַיָּרֵ֗חַ א֛וֹ לְכׇל⁠־צְבָ֥א הַשָּׁמַ֖יִם אֲשֶׁ֥ר לֹא⁠־צִוִּֽיתִי׃ (ד) וְהֻֽגַּד⁠־לְךָ֖ וְשָׁמָ֑עְתָּ וְדָרַשְׁתָּ֣ הֵיטֵ֔ב וְהִנֵּ֤ה אֱמֶת֙ נָכ֣וֹן הַדָּבָ֔ר נֶעֶשְׂתָ֛ה הַתּוֹעֵבָ֥ה הַזֹּ֖את בְּיִשְׂרָאֵֽל׃ (ה) וְהֽוֹצֵאתָ֣ אֶת⁠־הָאִ֣ישׁ הַה֡וּא אוֹ֩ אֶת⁠־הָאִשָּׁ֨ה הַהִ֜וא אֲשֶׁ֣ר עָ֠שׂ֠וּ אֶת⁠־הַדָּבָ֨ר הָרָ֤ע הַזֶּה֙ אֶל⁠־שְׁעָרֶ֔יךָ אֶת⁠־הָאִ֕ישׁ א֖וֹ אֶת⁠־הָאִשָּׁ֑ה וּסְקַלְתָּ֥ם בָּאֲבָנִ֖ים וָמֵֽתוּ׃ (ו) עַל⁠־פִּ֣י׀ שְׁנַ֣יִם עֵדִ֗ים א֛וֹ שְׁלֹשָׁ֥ה עֵדִ֖ים יוּמַ֣ת הַמֵּ֑ת לֹ֣א יוּמַ֔ת עַל⁠־פִּ֖י עֵ֥ד אֶחָֽד׃ (ז) יַ֣ד הָעֵדִ֞ים תִּֽהְיֶה⁠־בּ֤וֹ בָרִאשֹׁנָה֙ לַהֲמִית֔וֹ וְיַ֥ד כׇּל⁠־הָעָ֖ם בָּאַחֲרֹנָ֑ה וּבִֽעַרְתָּ֥ הָרָ֖ע מִקִּרְבֶּֽךָא׃ (ח)  כִּ֣י יִפָּלֵא֩ מִמְּךָ֨ דָבָ֜ר לַמִּשְׁפָּ֗ט בֵּֽין⁠־דָּ֨ם ׀ לְדָ֜ם בֵּֽין⁠־דִּ֣ין לְדִ֗ין וּבֵ֥ין נֶ֙גַע֙ לָנֶ֔גַע דִּבְרֵ֥י רִיבֹ֖ת בִּשְׁעָרֶ֑יךָ וְקַמְתָּ֣ וְעָלִ֔יתָ אֶ֨ל⁠־הַמָּק֔וֹםב אֲשֶׁ֥ר יִבְחַ֛ר יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ בּֽוֹ׃ (ט) וּבָאתָ֗ אֶל⁠־הַכֹּהֲנִים֙ הַלְוִיִּ֔ם וְאֶ֨ל⁠־הַשֹּׁפֵ֔טג אֲשֶׁ֥ר יִהְיֶ֖ה בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֑ם וְדָרַשְׁתָּ֙ וְהִגִּ֣ידוּ לְךָ֔ אֵ֖ת דְּבַ֥ר הַמִּשְׁפָּֽט׃ (י) וְעָשִׂ֗יתָ עַל⁠־פִּ֤י הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר יַגִּ֣ידֽוּ לְךָ֔ מִן⁠־הַמָּק֣וֹם הַה֔וּא אֲשֶׁ֖ר יִבְחַ֣ר יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑ה וְשָׁמַרְתָּ֣ לַעֲשׂ֔וֹת כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר יוֹרֽוּךָ׃ (יא) עַל⁠־פִּ֨י הַתּוֹרָ֜ה אֲשֶׁ֣ר יוֹר֗וּךָ וְעַל⁠־הַמִּשְׁפָּ֛ט אֲשֶׁר⁠־יֹאמְר֥וּ לְךָ֖ תַּעֲשֶׂ֑ה לֹ֣א תָס֗וּר מִן⁠־הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר⁠־יַגִּ֥ידֽוּ לְךָ֖ יָמִ֥ין וּשְׂמֹֽאל׃ (יב) וְהָאִ֞ישׁ אֲשֶׁר⁠־יַעֲשֶׂ֣ה בְזָד֗וֹן לְבִלְתִּ֨י שְׁמֹ֤עַ אֶל⁠־הַכֹּהֵן֙ הָעֹמֵ֞ד לְשָׁ֤רֶת שָׁם֙ אֶת⁠־יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ א֖וֹ אֶל⁠־הַשֹּׁפֵ֑ט וּמֵת֙ הָאִ֣ישׁ הַה֔וּא וּבִֽעַרְתָּ֥ הָרָ֖ע מִיִּשְׂרָאֵֽל׃ (יג) וְכׇל⁠־הָעָ֖ם יִשְׁמְע֣וּ וְיִרָ֑אוּ וְלֹ֥א יְזִיד֖וּן עֽוֹד׃ (יד) {שני} כִּֽי⁠־תָבֹ֣א אֶל⁠־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר יְהֹוָ֤היְ⁠־⁠הֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ נֹתֵ֣ן לָ֔ךְ וִֽירִשְׁתָּ֖הּ וְיָשַׁ֣בְתָּה בָּ֑הּ וְאָמַרְתָּ֗ אָשִׂ֤ימָה עָלַי֙ מֶ֔לֶךְ כְּכׇל⁠־הַגּוֹיִ֖ם אֲשֶׁ֥ר סְבִיבֹתָֽי׃ (טו) שׂ֣וֹם תָּשִׂ֤ים עָלֶ֙יךָ֙ מֶ֔לֶךְ אֲשֶׁ֥ר יִבְחַ֛ר יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ בּ֑וֹ מִקֶּ֣רֶב אַחֶ֗יךָ תָּשִׂ֤ים עָלֶ֙יךָ֙ מֶ֔לֶךְ לֹ֣א תוּכַ֗ל לָתֵ֤ת עָלֶ֙יךָ֙ אִ֣ישׁ נׇכְרִ֔י אֲשֶׁ֥ר לֹֽא⁠־אָחִ֖יךָ הֽוּא׃ (טז) רַק֮ לֹא⁠־יַרְבֶּה⁠־לּ֣וֹ סוּסִים֒ וְלֹֽא⁠־יָשִׁ֤יב אֶת⁠־הָעָם֙ מִצְרַ֔יְמָה לְמַ֖עַן הַרְבּ֣וֹת ס֑וּס וַֽיהֹוָה֙י⁠־⁠הֹוָה֙ אָמַ֣ר לָכֶ֔ם לֹ֣א תֹסִפ֗וּן לָשׁ֛וּב בַּדֶּ֥רֶךְ הַזֶּ֖ה עֽוֹד׃ (יז) וְלֹ֤א יַרְבֶּה⁠־לּוֹ֙ נָשִׁ֔ים וְלֹ֥א יָס֖וּר לְבָב֑וֹ וְכֶ֣סֶף וְזָהָ֔ב לֹ֥א יַרְבֶּה⁠־לּ֖וֹ מְאֹֽד׃ (יח) וְהָיָ֣ה כְשִׁבְתּ֔וֹ עַ֖ל כִּסֵּ֣א מַמְלַכְתּ֑וֹ וְכָ֨תַב ל֜וֹ אֶת⁠־מִשְׁנֵ֨ה הַתּוֹרָ֤ה הַזֹּאת֙ עַל⁠־סֵ֔פֶר מִלִּפְנֵ֖י הַכֹּהֲנִ֥יםד הַלְוִיִּֽם׃ (יט) וְהָיְתָ֣ה עִמּ֔וֹ וְקָ֥רָא ב֖וֹ כׇּל⁠־יְמֵ֣י חַיָּ֑יו לְמַ֣עַן יִלְמַ֗ד לְיִרְאָה֙ אֶת⁠־יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה אֱלֹהָ֔יו לִ֠שְׁמֹ֠ר אֶֽת⁠־כׇּל⁠־דִּבְרֵ֞י הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּ֛את וְאֶת⁠־הַחֻקִּ֥ים הָאֵ֖לֶּה לַעֲשֹׂתָֽם׃ (כ) לְבִלְתִּ֤י רוּם⁠־לְבָבוֹ֙ מֵֽאֶחָ֔יו וּלְבִלְתִּ֛י ס֥וּר מִן⁠־הַמִּצְוָ֖ה יָמִ֣ין וּשְׂמֹ֑אול לְמַ֩עַן֩ יַאֲרִ֨יךְ יָמִ֧ים עַל⁠־מַמְלַכְתּ֛וֹ ה֥וּא וּבָנָ֖יו בְּקֶ֥רֶב יִשְׂרָאֵֽל׃נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א מִקִּרְבֶּֽךָ =ש,ש1,ק3,ו, וכמו כן בדפוסים וקורן
• ל!=מִּקִּרְבֶּֽךָ (מ״ם דגושה)
• אין הערות על תיבה זו אצל דותן וברויאר.
ב אֶ֨ל⁠־הַמָּק֔וֹם =ש1,ק3,ו,ל9 ושיטת-א
• ל,ל1,ש=אֶל⁠־הַמָּק֔וֹם (אין מתיגה)
• ל3=אֶל⁠־הַ֨מָּק֔וֹם (מקום המתיגה)
• הערת ברויאר
ג וְאֶ֨ל⁠־הַשֹּׁפֵ֔ט =ש1,ק3,ו,ל3,ל9 ושיטת-א ובדפוסים
• ל,ש=וְאֶל⁠־הַשֹּׁפֵ֔ט (אין מתיגה)
• הערת ברויאר
ד מִלִּפְנֵ֖י הַכֹּהֲנִ֥ים =ל,ל1,ש,ש1,ק3,ו,ל3,ל9 ומ״ש (טפחא ומרכא) וכך הכריעו דותן וברויאר, וכמו כן בדפוסים וקורן.
• מִלִּפְנֵ֥י הַכֹּהֲנִ֖ים (מרכא וטפחא) = BHS (גירסת BHS ע״פ מ״ג דפוס ונציה).
E/ע
הערותNotes
(א) אזהרה למפגל בקדשים ע״י דבור רע כו׳. דאין לומר דבא להזהיר על בעל מום, שהרי בהדיא כתיב אשר יהיה בו מום. ומתרץ אזהרה כו׳ ע״י דבור רע, ר״ל לעיל בס׳ ויקרא (ויקרא ז׳:י״ח) ובפ׳ קדושים (ויקרא י״ט:ח׳) כתיב שפיגול אסור לאכול, אבל אינו מפרש אותו איש שמפגל אם עובר אם לאו, לכן נאמר כאן לא תזבח כל דבר רע, ללמדך אזהרה למפגל בקדשים, פי׳ בשעת שחיטה היה מחשבתו ע״מ לאכול חוץ לזמנו או חוץ למקומו, דהיינו ע״י דבור רע: (ג) לעבדם. ר״ל דקרא משמע שהקב״ה לא ציוה להם שיהיו בעולם, אם כן אלהות הן, שעל כרחו נבראו, וזה אינו, לכך מפרש לעבדם, ר״ל לא צויתי לעבוד: (ד) מכוון העדות. רצה לפרש שלא תטעה לפרש הקרא והנה אמת נכון הדבר היינו ע״א, כלומר שנכון הוא שעובד ע״א, ל״פ מכוון העדות, כלומר נכון בפי העדים כאשר חקרת: (ה) נאמר שעריך למטה. ר״ל היינו האי שעריך דכתיב כאן: ונאמר שעריך למעלה כו׳. דכתיב (פסוק ב) כי ימצא בקרבך באחד שעריך, מה להלן שער שעבד בו אף כאן שער שעבד בו: ותרגומו לקרוך. פירוש לעירך, ולא שתפרש לתרעך כתרגום על מזוזות ביתך ובשעריך (לעיל ו׳:ט׳): (ו) ואין נעשין זוממין עד שיזומו כלם. וא״ת ולמה נקט ואין נעשין כו׳ הל״ל שאין נעשין וכו׳ דהא פי׳ אשלמעלה. י״ל ה״פ מה שנים עדות אחת ואם נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה, אף שלשה עדות אחת ואם נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה כולה, וגם אין נעשין זוממין עד שיזומו כולן, רצה לומר דמה שנים אין נעשין זוממין עד שיזומו שניהם אף שלשה אינם נעשין זוממין עד שיזומו שלשתם: (ח) שהדבר נבדל ומכוסה ממך. וא״ת ל״ל כפל לשון דנקט. וי״ל דמתחלה פי׳ שהוא ל׳ הבדלה ופרישה, כי כל הנעלם ומכוסה ממנו נפרש ונבדל ממנו, ואחר כך חזר ואמר שהדבר נבדל כו׳, מפני שהמכוון מכי יפלא ממך הוא מענין כסוי שנעלם ומכוסה ממנו, משום הכי הוצרך הרב להעתיקו מעניין לעניין: זה מטמא וזה מטהר. ר״ל מה שכתוב ובין דם לדם וגו׳, לא יודעים כל עיקר, אלא מובדל ומכוסה מהן, אבל מה שכתוב דברי ריבות, יודעין, אלא שזה מטמא וכו׳, דאל״כ מה זה דכתיב כי יפלא משמע דמכוסה מהם שאין יודעין כל עיקר ואח״כ כתיב דברי ריבות משמע שזה מטהר וזה מטמא וגו׳. [בשם מהרי״ץ]: והרא״ם פי׳, וההפרש שבין זה הספק ובין כי יפלא ממך בין דם לדם וגו׳ הוא, ששם היה הספק בדם עצמו אם הוא טהור או טמא, או אם הבעל דין זכאי או חייב, אבל הכא הוא הספק על דברי חכמי העיר, שא׳ מזכה וא׳ מחייב, על מי ראוי לסמוך. א״נ שבתחלה סתם כי יפלא ואח״כ פי׳ דברי ריבות שזה מטהר וזה מטמא וכו׳: מלמד שבהמ״ק גבוה מכל המקומות. פי׳ מכל המקומות שבשאר ארצות, לאפוקי בא״י היה עין עיטם גבוה ממנו, כמו שפרש״י לקמן (דברים ל״ג:י״ב) בפסוק ובין כתיפיו שכן. [תוספות (סנהדרין פז.)]: (ט) ואפילו אינו כשאר שופטים וכו׳. רצונו לתרץ, וכי אפשר שילך אדם אל השופט שאינו בימים ההם. אלא ללמדך בא אפי׳ אינו וכו׳: (יא) אפילו אמר לך על ימין כו׳. נראה דה״פ אפילו אם אמר לך על ימין שאתה סבור שהוא שמאל ועל שמאל שאתה סבור שהוא של ימין, שתשמע לו, ולא תתלה את הטעות בו אלא בך, כי הש״י נותן רוחו על משרתי מקדשו תמיד, וישמרם מכל טעות, שלא יצא מפיהם כי אם אמת. וא״ת מנא ליה למדרש כך, דלמא כמשמעו שלא תסור מן הדבר ההוא לא לשמאל ולא לימין. וי״ל כיון שהדבר הוא שכלי לא שייך ביה ימין ושמאל, לכך דרשו מה שדרשו: (יג) מכאן שממתינים לו עד הרגל כו׳. וא״ת מאי שנא דהכא פירש״י מכאן שממתינין לו עד הרגל וכו׳ ומ״ש גבי בן סורר ומורה (להלן כ״א:כ״א) שפירש״י וכל ישראל ישמעו ויראו מכאן שצריך הכרזה בב״ד וכו׳ ע״ש. והאריך הרא״ם, ובסוף כתב אך יש לתמוה דהכא דייק מכל העם ישמעו ויראו שצריך המתנה והכרזה, ואילו בבן סורה ומורה לא דייק מקרא דכל ישראל וגו׳ אלא הכרזה בלבד בלא המתנה. ועוד היכא משתמע מהכא המתנה, מי כתיב הכא וכל העם יראו וייראו, ישמעו וייראו כתיב, בשמיעה לבדה משמע, ע״כ. יעויין זה בהמפרשים: (טז) אלא כדי מרכבתו כו׳. מדכתיב לו, דמשמע לו הוא דלא ירבה שיהי׳ לו סוסים בטלים, אבל כדי הצריך לו מותר, דהיינו כדי מרכבתו: שהסוסים באים משם כו׳. והואיל וסוסים באים משם ודאי ישלח המלך שם עבדיו שיהיו תמיד שם כדי שישלחו סוסים טובים, ונמצא שישובו למצרים, ויהיו דרים שם. אך יש לתמוה מה שתמה הסמ״ג על כמה קהילות השוכנים שם וכו׳. והאריך בזה ותירץ משם הר״ר אליעזר ממי״ץ שאמר לא תוסיפו לשוב בדרך הזה עוד, לא אסרה תורה אלא בדרך הזה, כלו׳ מא״י למצרים, אבל משאר ארצות מותר. ונכון הוא: (יז) אלא כדי ליתן לאכסניא. מדכתיב לו, דמשמע לו הוא דלא ירבה שרוצה ליתן לאוצר שלו. אלא כדי ליתן לאכסניא, פי׳ סיפוק לחיילותיו ולפרשיו לעבדיו במאכל ובמשתה ומלבושים וכל הצריך להן: (יח) אם עשה כן כדאי הוא שתתקיים כו׳. דאל״כ והיה כשבתו למה לי, דהל״ל וכתב לו משנה תורה וכו׳, דודאי קודם לכן אינו מחויב יותר משאר ישראל. אלא שהוא מוסב אלעיל שהכתוב מבשרו שאם יעשה כן שתתקיים מלכותו: (יט) כמשמעו. הוצרך לפרש זה כמשמעו, משום שפירש אחר כך ולבלתי סור מן המצוה, אפילו על מצוה קלה של נביא. אבל אי דברי תורה לאו כמשמעו, ה״א ולבלתי סור מן המצוה היינו כמשמעו, רצונו לומר דברי תורה ממש: (כ) מכלל הן אתה שומע לאו כו׳. כלומר, מכאן למד שמואל הנביא שהעובר על מצות הנביא לא יאריך ימים על ממלכתו, ואמר לשאול נסכלת לא שמרת וגו׳:חומש שפתי חכמים, הוצאת מצודה, תשס"ט (CC BY 3.0)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144