×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
דברים ו׳תנ״ך
א֣
אָ
(א) וְזֹ֣את הַמִּצְוָ֗ה הַֽחֻקִּים֙ וְהַמִּשְׁפָּטִ֔ים אֲשֶׁ֥ר צִוָּ֛ה יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶ֖ם לְלַמֵּ֣ד אֶתְכֶ֑ם לַעֲשׂ֣וֹת בָּאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֛ם עֹבְרִ֥ים שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּֽהּ׃ (ב) לְמַ֨עַן תִּירָ֜א אֶת⁠־יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ לִ֠שְׁמֹ֠ר אֶת⁠־כׇּל⁠־חֻקֹּתָ֣יו וּמִצְוֺתָיו֮ אֲשֶׁ֣ר אָנֹכִ֣י מְצַוֶּ֒ךָ֒ אַתָּה֙ וּבִנְךָ֣ וּבֶן⁠־בִּנְךָ֔ כֹּ֖ל יְמֵ֣י חַיֶּ֑יךָ וּלְמַ֖עַן יַאֲרִכֻ֥ן יָמֶֽיךָ׃ (ג) וְשָׁמַעְתָּ֤ יִשְׂרָאֵל֙ וְשָׁמַרְתָּ֣ לַעֲשׂ֔וֹת אֲשֶׁר֙ יִיטַ֣ב לְךָ֔ וַאֲשֶׁ֥ר תִּרְבּ֖וּן מְאֹ֑ד כַּאֲשֶׁר֩ דִּבֶּ֨ר יְהֹוָ֜היְ⁠־⁠הֹוָ֜ה אֱלֹהֵ֤י אֲבֹתֶ֙יךָ֙א לָ֔ךְ אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָֽשׁ׃ (ד) {ששי} שְׁמַ֖עב יִשְׂרָאֵ֑ל יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה ׀ אֶחָֽדג׃ (ה) וְאָ֣הַבְתָּ֔ אֵ֖ת יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ בְּכׇל⁠־לְבָבְךָ֥ וּבְכׇל⁠־נַפְשְׁךָ֖ וּבְכׇל⁠־מְאֹדֶֽךָ׃ (ו) וְהָי֞וּ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה אֲשֶׁ֨ר אָנֹכִ֧י מְצַוְּךָ֛ הַיּ֖וֹם עַל⁠־לְבָבֶֽךָ׃ (ז) וְשִׁנַּנְתָּ֣ם לְבָנֶ֔יךָ וְדִבַּרְתָּ֖ בָּ֑ם בְּשִׁבְתְּךָ֤ בְּבֵיתֶ֙ךָ֙ וּבְלֶכְתְּךָ֣ בַדֶּ֔רֶךְ וּֽבְשׇׁכְבְּךָ֖ וּבְקוּמֶֽךָ׃ (ח) וּקְשַׁרְתָּ֥ם לְא֖וֹת עַל⁠־יָדֶ֑ךָ וְהָי֥וּ לְטֹטָפֹ֖ת בֵּ֥ין עֵינֶֽיךָ׃ (ט) וּכְתַבְתָּ֛ם עַל⁠־מְזֻז֥וֹתד בֵּיתֶ֖ךָ וּבִשְׁעָרֶֽיךָ׃ (י)  וְהָיָ֞ה כִּ֥י יְבִיאֲךָ֣׀ יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָה אֶל⁠־הָאָ֜רֶץ אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֧ע לַאֲבֹתֶ֛יךָ לְאַבְרָהָ֛ם לְיִצְחָ֥ק וּֽלְיַעֲקֹ֖ב לָ֣תֶת לָ֑ךְ עָרִ֛ים גְּדֹלֹ֥ת וְטֹבֹ֖ת אֲשֶׁ֥ר לֹא⁠־בָנִֽיתָ׃ (יא) וּבָ֨תִּ֜ים מְלֵאִ֣ים כׇּל⁠־טוּב֮ אֲשֶׁ֣ר לֹא⁠־מִלֵּ֒אתָ֒ וּבֹרֹ֤ת חֲצוּבִים֙ אֲשֶׁ֣ר לֹא⁠־חָצַ֔בְתָּ כְּרָמִ֥ים וְזֵיתִ֖ים אֲשֶׁ֣ר לֹא⁠־נָטָ֑עְתָּ וְאָכַלְתָּ֖ וְשָׂבָֽעְתָּ׃ (יב) הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֔ פֶּן⁠־תִּשְׁכַּ֖ח אֶת⁠־יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑ה אֲשֶׁ֧ר הוֹצִֽיאֲךָ֛ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֥ית עֲבָדִֽים׃ (יג) אֶת⁠־יְהֹוָ֧היְ⁠־⁠הֹוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ תִּירָ֖א וְאֹת֣וֹ תַעֲבֹ֑ד וּבִשְׁמ֖וֹ תִּשָּׁבֵֽעַ׃ (יד) לֹ֣א תֵֽלְכ֔וּן אַחֲרֵ֖י אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֑ים מֵאֱלֹהֵי֙ הָֽעַמִּ֔ים אֲשֶׁ֖ר סְבִיבוֹתֵיכֶֽם׃ (טו) כִּ֣י אֵ֥ל קַנָּ֛א יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ בְּקִרְבֶּ֑ךָ פֶּן⁠־יֶ֠חֱרֶ֠ה אַף⁠־יְהֹוָ֤היְ⁠־⁠הֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ בָּ֔ךְ וְהִשְׁמִ֣ידְךָ֔ מֵעַ֖ל פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה׃ (טז)  לֹ֣א תְנַסּ֔וּ אֶת⁠־יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶ֑ם כַּאֲשֶׁ֥ר נִסִּיתֶ֖ם בַּמַּסָּֽה׃ (יז) שָׁמ֣וֹר תִּשְׁמְר֔וּן אֶת⁠־מִצְוֺ֖ת יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֑ם וְעֵדֹתָ֥יו וְחֻקָּ֖יו אֲשֶׁ֥ר צִוָּֽךְ׃ (יח) וְעָשִׂ֛יתָ הַיָּשָׁ֥ר וְהַטּ֖וֹב בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑ה לְמַ֙עַן֙ יִ֣יטַב לָ֔ךְ וּבָ֗אתָ וְיָֽרַשְׁתָּ֙ אֶת⁠־הָאָ֣רֶץ הַטֹּבָ֔ה אֲשֶׁר⁠־נִשְׁבַּ֥ע יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה לַאֲבֹתֶֽיךָ׃ (יט) לַהֲדֹ֥ף אֶת⁠־כׇּל⁠־אֹיְבֶ֖יךָ מִפָּנֶ֑יךָ כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃ (כ)  כִּֽי⁠־יִשְׁאָלְךָ֥ו בִנְךָ֛ מָחָ֖ר לֵאמֹ֑ר מָ֣ה הָעֵדֹ֗ת וְהַֽחֻקִּים֙ וְהַמִּשְׁפָּטִ֔ים אֲשֶׁ֥ר צִוָּ֛ה יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ אֶתְכֶֽם׃ (כא) וְאָמַרְתָּ֣ לְבִנְךָ֔ עֲבָדִ֛ים הָיִ֥ינוּ לְפַרְעֹ֖ה בְּמִצְרָ֑יִם וַיֹּצִיאֵ֧נוּז יְהֹוָ֛היְ⁠־⁠הֹוָ֛ה מִמִּצְרַ֖יִם בְּיָ֥ד חֲזָקָֽה׃ (כב) וַיִּתֵּ֣ן יְהֹוָ֡היְ⁠־⁠הֹוָ֡ה אוֹתֹ֣ת וּ֠מֹפְתִ֠ים גְּדֹלִ֨ים וְרָעִ֧ים ׀ בְּמִצְרַ֛יִם בְּפַרְעֹ֥ה וּבְכׇל⁠־בֵּית֖וֹ לְעֵינֵֽינוּ׃ (כג) וְאוֹתָ֖נוּ הוֹצִ֣יא מִשָּׁ֑ם לְמַ֙עַן֙ הָבִ֣יא אֹתָ֔נוּ לָ֤תֶת לָ֙נוּ֙ אֶת⁠־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖ע לַאֲבֹתֵֽינוּ׃ (כד) וַיְצַוֵּ֣נוּ יְהֹוָ֗היְ⁠־⁠הֹוָ֗ה לַעֲשׂוֹת֙ אֶת⁠־כׇּל⁠־הַחֻקִּ֣ים הָאֵ֔לֶּה לְיִרְאָ֖ה אֶת⁠־יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ לְט֥וֹב לָ֙נוּ֙ כׇּל⁠־הַיָּמִ֔ים לְחַיֹּתֵ֖נוּ כְּהַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ (כה) וּצְדָקָ֖ה תִּֽהְיֶה⁠־לָּ֑נוּ כִּֽי⁠־נִשְׁמֹ֨ר לַעֲשׂ֜וֹת אֶת⁠־כׇּל⁠־הַמִּצְוָ֣ה הַזֹּ֗את לִפְנֵ֛י יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ כַּאֲשֶׁ֥ר צִוָּֽנוּ׃נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א אֲבֹתֶ֙יךָ֙ =ל1,ש,ק3,ו,ל3,ל9,פטרבורג-EVR-II-B-8 ובדפוסים (פשטא מלעיל באות תי״ו); בכתי״ש1 אין פשטא מלעיל.
• ל!=אֲבֹ֙תֶיךָ֙ (הפשטא מלעיל נכתבה באות בי״ת)
• הערת ברויאר
ב שְׁמַ֖ע =ל,ל1?,ש?,ש1?,פטרבורג-EVR-II-B-8 ובמ״ס-ל ומ״ש
• ק3?,ו?,ל3,ל9=שְׁמַ֖ע (אין אות גדולה)
ג אֶחָֽד =ל,ל1,ש1,פטרבורג-EVR-II-B-8 ובמ״ס-ל ומ״ש
• ש?,ק3?,ו?,ל3,ל9=אֶחָֽד (אין אות גדולה)
ד עַל⁠־מְזֻז֥וֹת =ל1,ש,ש1,ק3,ו,ל3,ל9,פטרבורג-EVR-II-B-8 ומסורות טברניות ומ״ש (כתיב חסר וי״ו ומלא וי״ו)
• ל=מְזוּזֹ֥ת (כתיב מלא וי״ו וחסר וי״ו)
ה כִּ֥י יְבִיאֲךָ֣׀ יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ =ל,ש,ש1,ק3,ו,ל3,ל9 (״כי״ בטעם מרכא)
• ל1=<כִּֽי⁠־יְבִיאֲךָ֣׀ יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ> (״כי״ מוקפת) וכמו כן בדפוסים וקורן
• בכת״י פטרבורגEVR-II-B-8 יש קו ברור של מרכא אבל גם מקף.
ו כִּֽי⁠־יִשְׁאָלְךָ֥ לגבי הקמץ ראו הערה בשמות יג,יד.
ז וַיֹּצִיאֵ֧נוּ =ל,ל1,ש,ש1,ק3[אחרי תיקון],ו,ל3,ל9,פטרבורג-EVR-II-B-8[טקסט בין השורות] ומסורת-ל וטברניות ורמ״ה (כתיב חסר וי״ו)
• ל!=וַיּוֹצִיאֵ֧נוּ (כתיב מלא וי״ו)
• ברויאר ציין ספק לגבי הכתיב בכתי״ש ובכתי״ל. אבל מעיון בכתבי⁠־היד בהגדלה רואים באופן ברור: כתי״ש=חסר וי״ו, כתי״ל=מלא וי״ו.
• קורן, ברויאר, סימנים, מכון ממרא
E/ע
הערותNotes
(ד) [פיסקא לא] שמע ישראל ה׳ אלהינו ה׳ אחד – למה נאמר לפי שנאמר (שמות כ״ה:ב׳) דבר אל בני ישראל, דבר אל בני אברהם דבר אל בני יצחק אין כתוב כאן אלא דבר אל בני ישראל זכה אבינו יעקב שיאמר דבור לבניו לפי שהיה אבינו יעקב מפחד כל ימיו ואומר אוי לי שמא תצא ממני פסולת כדרך שיצאת מאבותי אברהם יצא ממנו ישמעאל שעבד עבודה זרה שנאמר (בראשית כ״א:ט׳) ותרא שרה את בן הגר המצרית, שהיה עובד עבודה זרה דברי רבי עקיבה, רבי שמעון בן יוחיי אומר ארבעה דברים היה רבי עקיבה דורש ואני דורשם ודברי נראים מדבריו הרי הוא אומר ותרא שרה את בן הגר המצרית שעבד עבודה זרה ואני אומר לא היו צרים אלא לענין שדות וכרמים שכשבאו לחלוק היה ישמעאל אומר לו אני נוטל שני חלקים שאני בכור וכן שרה אמרה לאברהם (שם כ״א:י׳) גרש האמה הזאת ואת בנה וגו׳ ודברי אני רואה מדבריו. כיוצא בו אתה אומר (במדבר י״א:כ״ב) הצאן ובקר ישחט להם שווה להם (שם) אם את כל דגי הים יאסף להם, שווה להם דברי רבי עקיבה ואני אומר אפילו אתה מכניס להם כל צאן ובקר שבעולם סופם לרנן אחריך השיבה אותו רוח הקודש (שם י״א:כ״ג) עתה תראה היקרך דברי אם לא, ודברי אני רואה מדבריו. כיוצא בו אתה אומר (יחזקאל ל״ג:כ״ד) בן אדם יושבי החרבות האלה על אדמת ישראל אומרים לאמר אחד היה אברהם ויירש את הארץ ואנחנו רבים לנו נתנה הארץ למורשה, והרי דברים קל וחומר ומה אברהם שלא עבד אלא אלוה אחד ירש את הארץ אנו שעובדים אלוהות הרבה אינו דין שנירש את הארץ ואני אומר ומה אברהם שלא נצטווה אלא מצוה יחידית ירש את הארץ אנו שנצטווינו מצוות הרבה אינו דין שנירש את הארץ ומה נביא משיבם על כך (שם ל״ג:כ״ה) כה אמר ה׳ על הדם תאכלו ועיניכם תשאו אל גילוליכם ודם תשפכו והארץ תירשו עמדתם על חרבכם עשיתם תועיבה ואיש את אשת רעהו טמא והארץ תירשו, ודברי רואה אני מדבריו. כיוצא בו אתה אומר (זכריה ח׳:י״ט) כה אמר ה׳ צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי, צום הרביעי זה שבעה עשר בתמוז שבו הובקעה העיר ולמה נקרא שמו רביעי שהוא חדש רביעי, צום החמישי זה תשעה באב שבו חרב הבית בראשונה ובשניה ולמה נקרא שמו חמישי שהוא חדש חמישי, צום השביעי זה שלשה בתשרי שבו נהרג גדליה בן אחיקם ומי הרגו ישמעאל בן נתניה ללמדך שקשה מיתתם של צדיקים לפני הקדוש ברוך הוא כחורבן בית המקדש ולמה נקרא שמו צום השביעי שהוא חדש שביעי, צום העשירי זה עשרה בטבת שבו סמך מלך בבל על ירושלם שנאמר (יחזקאל כ״ד:א׳-ב׳) ויהי דבר ה׳ אלי בשנה התשיעית בחודש העשירי בעשור לחודש לאמר בן אדם כתוב לך את שם היום את עצם היום הזה סמך מלך בבל על ירושלם, ואני אומר צום העשירי הוא יום החמישי אלא שביהודה מתענים על המעשה ובגולה על השמועה שנאמר (שם ל״ג:כ״א) ויהי בשתים עשרה שנה בעשירי בחמשה לחודש לגלותינו בא אלי הפליט וגו׳ ושמעו ועשו יום שמועה כיום שרפה ודברי רואה אני מדבריו. אברהם יצא ממנו ישמעאל יצחק יצא ממנו עשו אבל אני לא תצא ממני פסולת כדרך שיצאת מאבותי וכן הוא אומר (בראשית כ״ח:כ׳) וידר יעקב נדר לאמר, עלת על לב שהיה יעקב אבינו אומר (שם) ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש והיה ה׳ לי לאלהים, אם לאו אינו לי לאלהים, תלמוד לומר (שם כ״ח:כ״א) ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה׳ לי לאלהים מכל מקום, מה תלמוד לומר והיה ה׳ לי לאלהים שייחל שמו עלי שלא תצא ממני פסולת מתחלה עד סוף, וכן הוא אומר (שם ל״ה:כ״ב) ויהי בשכן ישראל בארץ ההיא וילך ראובן וישכב את בלהה פלגש אביו וישמע ישראל, כיון ששמע יעקב כן נזדעזע אמר אוי לי שמא אירע פסולת בבניי עד שנתבשר מפי הקדש שעשה ראובן תשובה שנאמר (שם) ויהיו בני יעקב שנים עשר, והלא בידוע ששנים עשר הם אלא שנתבשר מפי הקדוש ברוך הוא שעשה ראובן תשובה ללמדך שהיה ראובן מתענה כל ימיו שנאמר (שם ל״ז:כ״ה) וישבו לאכל לחם, וכי עלת על לב שהיו אחים יושבים ואוכלים לחם ואחיהם הגדול אינו עמהם אלא ללמדך שהיה מתענה כל ימיו עד שבא משה וקבלו בתשובה שנאמר (דברים ל״ג:ו׳) יחי ראובן ואל ימות, וכן אתה מוצא כשהיה יעקב אבינו נפטר מן העולם קרא להם לבניו והוכיחם כל אחד ואחד בפני עצמו שנאמר (בראשית מ״ט:א׳-ח׳) ויקרא יעקב אל בניו, ראובן בכורי אתה, שמעון ולוי אחים, יהודה אתה יודוך אחיך, מאחר שהוכיחם כל אחד ואחד בפני עצמו חזר וקראם כולם כאחד אמר להם שמא יש בלבבכם מחלוקת על מי שאמר והיה העולם אמרו לו שמע ישראל אבינו כשם שאין בלבך מחלוקת כך אין בלבנו מחלוקת על מי שאמר והיה העולם אלא ה׳ אלהינו ה׳ אחד ועל כן הוא אומר (בראשית מ״ז:ל״א) וישתחו ישראל על ראש המטה, וכי על ראש המטה השתחווה אלא שהודה ושבח שלא יצא ממנו פסולת, ויש אומרים וישתחו ישראל על ראש המטה, שעשה ראובן תשובה, דבר אחר שאמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד אמר לו הקדוש ברוך הוא יעקב הרי שהיית מתאווה כל ימיך שיהו בנים משכימים ומעריבים וקורים קריית שמע. [שמע ישראל] – מיכן אמרו הקורא קריית שמע ולא השמיע לאזנו לא יצא. ה׳ אלהינו – למה נאמר והלא כבר נאמר ה׳ אחד, מה תלמוד לומר אלהינו עלינו החל שמו ביותר. כיוצא בו (שמות ל״ד:כ״ג) שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני האדון ה׳ אלהי ישראל, מה אני צריך והלא כבר נאמר את פני האדון ה׳, מה תלמוד לומר אלהי ישראל, על ישראל החל שמו ביותר. כיוצא בו (ירמיהו ל״ב:י״ד) כה אמר ה׳ צבאות אלהי ישראל, מה אני צריך והלא כבר נאמר (שם ל״ב:כ״ז) אני ה׳ אלהי כל בשר הממני יפלא כל דבר, מה תלמוד לומר אלהי ישראל, על ישראל החל שמו ביותר. כיוצא בו אתה אומר (תהלים נ׳:ז׳) שמעה עמי ואדברה ישראל ואעידה בך אלהים אלהיך אנכי, עליך הוחל שמי ביותר. דבר אחר: ה׳ אלהינו עלינו ה׳ אחד – על כל באי העולם, ה׳ אלהינו בעולם הזה ה׳ אחד לעולם הבא וכן הוא אומר (זכריה י״ד:ט׳) והיה ה׳ למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה׳ אחד ושמו אחד. סליק פיסקא (ה) [פיסקא לב] ואהבת את ה׳ אלהיך – עשה מאהבה, הפריש בין העושה מאהבה לעושה מיראה, העושה מאהבה שכרו כפול ומכופל. לפי שהוא אומר (דברים י׳:כ׳) את ה׳ אלהיך תירא ואותו תעבוד, יש לך אדם שהוא מתירא מחברו, כשהוא מצריכוא מניחו והולך לו, אבל אתה עשה מאהבה שאין לך אהבה במקום יראה ויראה במקום אהבה אלא במדת מקום בלבד. דבר אחר: ואהבת את ה׳ אלהיך – אהבהו על הבריות כאברהם אביך כענין שנאמר (בראשית י״ב:ה׳) ואת הנפש אשר עשו בחרן, והלא אם מתכנסים כל באי העולם לבראות יתוש אחד ולהכניס בו נשמה אינם יכולים אלא מלמד שהיה אברהם אבינו מגיירם ומכניסם תחת כנפי השכינה. בכל לבבך – בשני יצריך ביצר טוב וביצר רע. דבר אחר: בכל לבבך – בכל לב בך, שלא יהיה לבך חלוק על המקום. ובכל נפשך – אפילו הוא נוטל את נפשך וכן הוא אומר (תהלים מ״ד:כ״ג) כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה, רבי שמעון בן מנסיא אומר וכי היאך איפשר לו לאדם ליהרג בכל יום אלא מעלה הקדוש ברוך הוא על הצדיקים כאילו הם נהרגים בכל יום. שמעון בן עזיי אומר בכל נפשך, אהבהו עד מצוי נפש. רבי אליעזר אומר אם נאמר בכל נפשך למה נאמר בכל מאדך ואם נאמר בכל מאדך למה נאמר בכל נפשך, יש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו לכך נאמר בכל נפשך ויש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו לכך נאמר בכל מאודך. רבי עקיבה אומר אם נאמר בכל נפשך קל וחומר בכל מאודך, מה תלמוד לומר בכל מאודך, בכל מדה ומדה שהוא מודד לך בין במדת הטוב ובין במדת פורענות, וכן דוד אומר (תהלים קט״ז:י״ג) כוס ישועות אשא ובשם ה׳ אקרא, (תהלים קט״ז:ג׳-ד׳) צרה ויגון אמצא ובשם ה׳ אקרא, וכן איוב אומר (איוב א׳:כ״א) ה׳ נתן וה׳ לקח יהי שם ה׳ מבורך, על מדת הטוב קל וחומר על מדת פורענות מה אשתו אומרת לו (איוב ב׳:ט׳) עודך מחזיק בתומתך ברך אלהים ומת, ומה אמר לה (איוב ב׳:י׳) כדבר אחת הנבלות תדברי גם את הטוב נקבל מאת האלהים ואת הרע לא נקבל. אנשי דור המבול היו כעורים בטובה וכשבאת עליהם פורענות קבלוה בעל כרחם, והלא דברים קל וחומר, אם מי שכעור בטובה נאה בפורענות, אנו שנאים בטובה לא נהא נאים בפורענות והוא שאמר לה כדבר אחת הנבלות תדברי. ועוד יהא אדם שמח ביסורים יותר מן הטובה שאילו אדם בטובה כל ימיו אינו נמחל לו מעון שבידו ובמה נמחל לו ביסורים. רבי אליעזר בן יעקב אומר הרי הוא אומר (משלי ג׳:י״ב) כי את אשר יאהב ה׳ יוכיח וכאב את בן ירצה, מי גרם לבן שירצה לאב הוי אומר אלו יסורים. רבי מאיר אומר הרי הוא אומר (דברים ח׳:ה׳) וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה׳ אלהיך מיסרך, אתה ולבך יודעים מעשים שעשית ויסורים שהבאתי עליך שלא כנגד מעשיך שעשית הבאתי עליך. רבי יוסי ברבי יהודה אומר חביבים יסורים ששמו של מקום חל על מי שיסורים באים עליו שנאמר ה׳ אלהיך מיסרך. רבי נתן ברבי יוסף אומר כשם שברית כרותה לארץ כך ברית כרותה ליסורים שנאמר ה׳ אלהיך מיסרך, ואומר (שם ח׳:ז׳) כי ה׳ אלהיך מביאך אל ארץ טובה. רבי שמעון בן יוחי אומר חביבים יסורים ששלש מתנות טובות נתנו להם לישראל שאומות העולם מתאוים להן ולא נתנו להם אלא על ידי יסורים ואלו הם תורה וארץ ישראל והעולם הבא, תורה מנין (משלי א׳:ב׳) לדעת חכמה ומוסר, ואומר (תהלים צ״ד:י״ב) אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו. ארץ ישראל מנין (דברים ח׳:ה׳) ה׳ אלהיך מיסרך כי ה׳ אלהיך מביאך אל ארץ טובה. העולם הבא מנין (משלי ו׳:כ״ג) כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר, אי זה הוא דרך שמביאה האדם לעולם הבא הוי אומר אלו יסורים. רבי נחמיה אומר, חביבים יסורים שכשם שקרבנות מרצים כך יסורים מרצים, בקרבנות הוא אומר (ויקרא א׳:ד׳) ונרצה לו לכפר עליו, ביסורים הוא אומר (שם כ״ו:מ״ג) והם ירצו את עונם, ועוד שיסורים מרצים יותר מן הקרבנות, שהקרבנות בממון ויסורים בגוף, וכן הוא אומר (איוב ב׳:ד׳) עור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו. וכבר היה רבי אליעזר חולה ונכנסו רבי טרפון ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבה לבקרו, אמר לו רבי טרפון, רבי, חביב אתה לישראל מגלגל חמה, שגלגל חמה מאיר בעולם הזה ואתה הארת בעולם הזה ובעולם הבא, אמר לו רבי יהושע, רבי, חביב אתה לישראל ממתן גשמים, שגשמים נותנים חיים בעולם הזה ואתה נתתה בעולם הזה ובעולם הבא, אמר לו רבי אלעזר בן עזריה, רבי, חביב אתה לישראל מאב ואם, שאב ואם מביאים לעולם הזה ואתה הבאת בעולם הזה ולעולם הבא, אמר לו רבי עקיבה, רבי, חביבים יסורים, אמר להם רבי אליעזר לתלמידיו סמכוני ישב לו רבי אליעזר אמר לו אמור עקיבה אמר לו הרי הוא אומר (דברי הימים ב ל״ג:א׳) בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו, וחמשים וחמש שנה מלך בירושלם, ואומר (משלי כ״ה:א׳) גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיה מלך יהודה. וכי עלת על לב שחזקיהו למד תורה לכל ישראל ולמנשה בנו לא למד תורה, אלא כל תלמוד שלמדו וכל עמל שעמל בו לא הועיל לו אלא יסורים שנאמר (דברי הימים ב ל״ג:י׳-י״ג) וידבר ה׳ אל מנשה ואל עמו ולא הקשיבו ויבא ה׳ עליהם את שרי הצבא אשר למלך אשור וילכדו את מנשה בחוחים ויאסרוהו בנחושתים ויוליכוהו בבלה, וכהצר לו חלה את פני ה׳ אלהיו ויכנע מאד מלפני אלהי אבותיו ויתפלל אליו ויעתר לו וישיבהו לירושלם למלכותו, הא חביבים יסורים. רבי מאיר אומר הרי הוא אומר ואהבת את ה׳ אלהיך בכל לבבך, אהבהו בכל לבבך כאברהם אביך כענין שנאמר (ישעיהו מ״א:ח׳) ואתה ישראל עבדי יעקב אשר בחרתיך זרע אברהם אהבי. ובכל נפשך – כיצחק שעקד עצמו על גבי המזבח כענין שנאמר (בראשית כ״ב:י׳) וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת. בכל מאדך – הוי מודה לו כיעקב אביך שנאמר (שם ל״ב:י״א) קטנתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך כי במקלי עברתי את הירדן הזה ועתה הייתי לשני מחנות. סליק פיסקא (ו) [פיסקא לג] והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך – רבי אומר למה נאמר, לפי שנאמר ואהבת את ה׳ אלהיך בכל לבבך, איני יודע כיצד אוהבים את המקום תלמוד לומר והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך, תן הדברים האלה על לבך שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם ומדבק בדרכיו. אשר אנכי מצוך היום – שלא יהו בעיניך כדיוטגמא ישנה שאין אדם סופנה אלא כדיוטגמא חדשה שהכל רצים לקרותה. על לבבך – מיכן היה רבי יאשיה אומר, צריך אדם להשביע את יצרו, שכן אתה מוצא בכל מקום שהצדיקים משביעים את יצרם. באברהם הוא אומר (בראשית י״ד:כ״ב-כ״ג) הרימותי ידי אל ה׳ אל עליון קונה שמים וארץ אם מחוט עד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך, בבועז הוא אומר (רות ג׳:י״ג) וגאלתיך אנכי חי ה׳ שכבי עד הבוקר, בדוד הוא אומר (שמואל א כ״ו:י׳) ויאמר דוד חי ה׳ כי אם ה׳ יגפנו או יומו יבוא ומת או במלחמה ירד ונספה, באלישע הוא אומר (מלכים ב ה׳:ט״ז) חי ה׳ אשר עמדתי לפניו אם אקח, וכשם שהצדיקים משביעים את יצרם שלא לעשות, כך הרשעים משביעים את יצרם לעשות שנאמר (שם ה׳:כ׳) חי ה׳ כי אם רצתי אחריו ולקחתי מאתו מאומה. סליק פיסקא (ז) [פיסקא לד] ושננתם לבניך – שיהו מחודדים בתוך פיך, שכשאדם שואלך דבר לא תהא מגמגם בו אלא תהא אומרו לו מיד וכן הוא אומר (משלי ז׳:ד׳) אמור לחכמה אחותי את ומודע לבינה תקרא, ואומר (שם ז׳:ג׳) קשרם על אצבעותיך כתבם על לוח לבך, ואומר (תהלים מ״ה:ו׳) חציך שנונים, מה שכר לזה (שם) עמים תחתיך יפלו בלב אויבי המלך, ואומר (תהלים קכ״ז:ד׳) כחצים ביד גבור כן בני הנעורים, מה נאמר בהם (תהלים קכ״ז:ה׳) אשרי הגבר אשר מלא את אשפתו מהם לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער. דבר אחר: ושננתם לבניך – אלו בשנון ואין (שמות י״ג:ב׳) קדש לי כל בכור, (שם י״ג:י״א) והיה כי יביאך בשנון, שהיה בדין אם (במדבר ט״ו:ל״ז) ויאמר, שאינו בקשירה הרי הוא בשנון קדש לי, והיה כי יביאך, שהם בקשירה אינו דין שיהו בשנון תלמוד לומר ושננתם אלו בשנון ואין קדש לי, והיה כי יביאך בשנון. ועדיין אני אומר אם ויאמר שקדמוהו מצות אחרות הרי הוא בשנון, עשר הדברות שלא קדמום מצות אחרות אינו דין שיהו בשנון, אמרת קל וחומר הוא, אם קדש לי כל בכור, והיה כי יביאך שהם בקשירה אינם בשנון, עשר הדברות שאינם בקשירה אינו דין שלא יהו בשנון, הרי ויאמר יוכיח לעשר הדברות שאף על פי שאינם בקשירה שיהו בשנון תלמוד לומר ושננתם לבניך אלו בשנון ואין עשר הדברות בשנון. לבניך – אלו תלמידיך, וכן אתה מוצא בכל מקום שהתלמידים קרויים בנים שנאמר (מלכים ב ב׳:ג׳) ויצאו בני הנביאים אשר בבית אל אל אלישע, וכי בני נביאים היו והלא תלמידים היו, אלא מיכן לתלמידים שקרויים בנים, וכן הוא אומר (שם ב׳:ה׳) ויגשו בני הנביאים אשר ביריחו אל אלישע, וכי בני נביאים היו והלא תלמידים היו אלא שהתלמידים קרויים בנים. וכן אתה מוצא בחזקיהו מלך יהודה שלמד כל התורה לישראל וקראם בנים שנאמר (דברי הימים ב כ״ט:י״א) בני עתה אל תשלו, וכשם שהתלמידים קרויים בנים כך הרב קרוי אב שנאמר (מלכים ב ב׳:י״ב) ואלישע ראה והוא מצעק אבי אבי רכב ישראל ופרשיו ולא ראהו עוד, ואומר (שם י״ג:י״ד) ואלישע חלה את חליו אשר ימות בו וירד אליו מלך ישראל ויבך ויפל על פניו ויאמר אבי אבי רכב ישראל ופרשיו. ודברת בם – עשם עיקר ואל תעשם טפלה, שלא יהא משאך ומתנך אלא בהם, שלא תערב בהם דברים אחרים כפלוני, שמא תאמר למדתי חכמת ישראל אלך ואלמד חכמת האומות תלמוד לומר (ויקרא י״ח:ד׳) ללכת בהם, ולא ליפטר מתוכם וכן הוא אומר (משלי ה׳:י״ז) יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך. ואומר (שם ו׳:כ״ב) בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמר עליך והקיצות היא תשיחך, בהתהלכך תנחה אותך, בעולם הזה, בשכבך תשמר עליך, בשעת מיתה, והקיצות, בימות המשיח, היא תשיחך, לעולם הבא. ובשכבך – יכול אפילו שכב בחצי היום תלמוד לומר ובקומך, יכול אפילו עמד בחצי הלילה תלמוד לומר בשבתך בביתך ובלכתך בדרך, דרך ארץ דברה תורה. וכבר היה רבי ישמעאל מוטה ודורש ורבי אלעזר בן עזריה זקוף, הגיע זמן קריית שמע נזקף רבי ישמעאל והטה רבי אלעזר בן עזריה, אמר לו רבי ישמעאל, מה זה אלעזר, אמר לו, ישמעאל אחי, אמרו לאחד, מפני מה זקנך מגודל, אמר להם יהי כנגד המשחיתים, אמר לו, אתה הטיתה כדברי בית שמיי ואני נזקפתי כדברי בית הלל. דבר אחר: שלא יקבע הדבר חובה שבית שמיי אומרים בערב כל אדם יטו ויקראו ובבוקר יעמדו. סליק פיסקא (ח) [פיסקא לה] וקשרתם – אלו בקשירה ואין (במדבר ט״ו:ל״ז) ויאמר בקשירה, שהיה בדין אם (שמות י״ג:ב׳) קדש לי, (שם י״ג:י״א) והיה כי יביאך, שאינם בשנון הרי הם בקשירה, ויאמר, שהוא בשנון אינו דין שיהא בקשירה, תלמוד לומר וקשרתם אלו בקשירה ואין ויאמר בקשירה. עדיין אני אומר אם קדש לי, והיה כי יביאך, שקדמום מצות אחרות הרי הם בקשירה, עשר הדברות שלא קדמום מצות אחרות, אינו דין שיהו בקשירה, אמרת קל וחומר הוא, אם ויאמר שהוא בשנון אינו בקשירה, עשר הדברות שאינם בשנון, אינו דין שלא יהו בקשירה, הרי קדש לי, והיה כי יביאך יוכיחו, שאינם בשנון והרי הם בקשירה והם יוכיחו לעשר דברות, שאף על פי שאינם בשנון שיהו בקשירה תלמוד לומר וקשרתם, אלו בקשירה ואין עשר דברות בקשירה. וקשרתם לאות על ידך – כרך אחד של ארבע טוטפות, שהיה בדין, הואיל ואמרה תורה, תן תפילין ביד ותן תפילין בראש, מה בראש ארבע טוטפות אף ביד ארבע טוטפות תלמוד לומר וקשרתם לאות על ידך כרך אחד של ארבע טוטפות. או כשם שביד כרך אחד אף של ראש כרך אחד, תלמוד לומר והיו לטוטפת טוטפת טוטפות הרי ארבע טוטפות אמורות. או יעשה ארבעה כיסים של ארבע טוטפות, תלמוד לומר (שמות י״ג:ט׳) ולזכרון בין עיניך, כיס אחד של ארבע טוטפות. על ידך – בגובה שביד, אתה אומר בגובה שביד או על ידך כמשמעו, הדין נותן, הואיל ואמרה תורה תן תפילין בראש תן תפילין ביד, מה בראש בגובה שבראש, אף ביד בגובה שביד. רבי אליעזר אומר, על ידך, בגובה של יד, אתה אומר בגובה של יד או על ידך כמשמעו תלמוד לומר והיה לך לאות על ידך, לך לאות ולא לאחרים לאות. רבי יצחק אומר, בגובה שביד, אתה אומר בגובה שביד או על ידך כמשמעו תלמוד לומר והיו הדברים האלה על לבבך, דבר שכנגד לבך, ואיזה זה גובה שביד. על ידך – זה שמאל, אתה אומר זה שמאל או אינו אלא ימין, אף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר (ישעיהו מ״ח:י״ג) אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים, ואומר (שופטים ה׳:כ״ו) ידה ליתד תשלחנה וימינה להלמות עמלים והלמה סיסרא מחקה ראשו ומחצה וחלפה רקתו, הא אין ידך האמור בכל מקום אלא שמאל. רבי נתן אומר, וקשרתם וכתבתם, מה כתיבה בימין אף קשירה בימין. רבי יוסי החרום אומר, מצינו שאף ימין קרויה יד שנאמר (בראשית מ״ח:י״ז) וירא יוסף כי ישית אביו יד ימינו על ראש אפרים וירע בעיניו ויתמוך יד אביו להסיר אותה מעל ראש אפרים על ראש מנשה, אם כן מה תלמוד לומר על ידך, להביא את הגדם שיהא נותן בימין. וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך – כל זמן שליד ביד תן שלראש בראש, מיכן אמרו כשנותן תפילין נותן שליד תחילה ואחר כך שלראש, כשחולץ חולץ של ראש תחילה ואחר כך של יד. בין עיניך – בגובה שבראש, אתה אומר בגובה שבראש או בין עיניך כמשמעו, הדין נותן הואיל ואמרה תורה, תן תפילין ביד תן תפילין בראש, מה ביד בגובה שביד, אף בראש בגובה שבראש. רבי יהודה אומר, הואיל ואמרה תורה, תן תפילין ביד תן תפילין בראש, מה ביד מקום שראוי ליטמא בנגע אחד, אף בראש מקום שראוי ליטמא בנגע אחד. סליק פיסקא (ט) [פיסקא לו] וכתבתם – כתב שלם, מיכן אמרו, כתב לאלפים עינים ולעינים אלפים, לביתים כפים ולכפים ביתים, לגמלים צדים ולצדים גמלים, לדלתים רישים לרישים דלתים, להיהים חיתים לחיתים היהים, לווים יודים ליודים ווים, לזיינים נונים לנונים זיינים, לטיתים פיפים לפיפים טיתים, לכפופים פשוטים לפשוטים כפופים, למימים סמכים לסמכים מימים, לסתומים פתוחים לפתוחים סתומים, כתב לפרשה סתומה פתוחה לפתוחה סתומה, כתב שלא בדיו או שכתב שירה כיוצא בה או שכתב את האזכרות בזהב הרי אלו יגנזו. וכתבתם – שומע אני על גבי אבנים, הרי אתה דן, נאמר כאן כתב ונאמר להלן (דברים כ״ז:ח׳) כתב, מה כתב האמור להלן על גבי אבנים אף כתב האמור כאן על גבי אבנים, או כלך לדרך זו נאמר כאן כתב ונאמר להלן (במדבר ה׳:כ״ג) כתב, מה כתב האמור להלן על הספר בדיו אף כתב האמור כאן על הספר בדיו, אתה דן בלשון הזה ואני אדון בלשון שבעל דין חולק, נאמר כאן כתב ונאמר להלן כתב, מה כתב האמור להלן על גבי אבנים אף כתב האמור כאן על גבי אבנים, אמרת הפרש, אלמוד דבר מדבר ואדון דבר מדבר, אלמוד דבר שהוא מנהג לדורות מדבר שהוא מנהג לדורות ולא אלמוד דבר שהוא מנהג לדורות מדבר שאינו אלא לשעה, נאמר כאן כתב ונאמר להלן כתב מה כתב האמור להלן על הספר בדיו אף כתב האמור כאן על הספר בדיו. אף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר (ירמיהו ל״ו:י״ח) ויאמר להם ברוך מפיו יקרא אלי את כל הדברים האלה ואני כותב על הספר בדיו. על מזוזות – שומע אני שתי מזוזות תלמוד לומר בשניה מזוזות, רבוי אחר רבוי למעט, דברי רבי ישמעאל. רבי יצחק אומר אין צריך, הרי הוא אומר (שמות י״ב:ז׳) ולקחו מן הדם ונתנו על שתי המזוזות ועל המשקוף, זה בנה אב, כל מקום שנאמר מזוזות, הרי בכלל אחת עד שיפרוט לך הכתוב שתי מזוזות. ביתך – על ימין בכניסה, אתה אומר על ימין בכניסה או על ימין ביציאה תלמוד לומר על מזוזות ביתך, על ביאתך, על ימין בכניסה. ובשעריך – שומע אני שערי בתים והלולים והרפת ומתבן ובית הבקר ובית האוצרות ובית העצים ואוצרות יין ואוצרות תבואה ואוצרות שמן במשמע תלמוד לומר ביתך, מה ביתך בית דירה אף שעריך בית דירה. שומע אני אף שערי בסילקאות ודמסאות ומרחצאות במשמע תלמוד לומר ביתך, מה ביתך מקום כבוד ובית דירה אף שעריך מקום כבוד ובית דירה. שומע אני אף שערי מקדש במשמע, תלמוד לומר ביתך, מה ביתך חול אף מקדש חול. מיכן אמרו הלשכות פתוחות לקדש, קדש, פתוחות לחול, חול. חביבים ישראל שסבבם הכתוב במצות, תפילין בראשיהם ותפילין בזרועותיהם, מזוזה בפתחיהם ציצית בבגדיהם, ועליהם אמר דוד (תהלים קי״ט:קס״ד) שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך, נכנס למרחץ ראה עצמו ערום אמר, אוי לי שאני ערום מן המצות, נסתכל במילה התחיל סודר עליה את השבח שנאמר (שם י״ב:א׳) למנצח על השמינית מזמור לדוד. משל למלך בשר ודם שאמר לאשתו הוי מתקשטת בכל תכשיטיך, כדי שתהא רצויה לי, כך אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, בני, היו מצויינים במצות, כדי שתהיו רצויים לי, וכן הוא אומר (שיר השירים ו׳:ד׳) יפה את רעיתי כתרצה, יפה את כשאת רצויה לי. סליק פיסקאמהדורת על־התורה בהכנה (כל הזכויות שמורות) המבוססת על מהדורת הרב אליעזר פינקלשטיין (CC BY 3.0)
הערות
א כן בכ״י וטיקן 32 וברוב עדי הנוסח, וכן בכללי המצוות לר׳ יוסף בר׳ אברהם ג׳קטיליא. בדפוס ראשון: ״מטריחו״, והשוו רש״י. בספר יראים ת״ד, או״ז א׳:מ״ד, עקדת יצחק שער ס״ז, חסרות המלים ״כשהוא מצריכו״.
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144