×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
דברים י״זתנ״ך
א֣
אָ
(א)  לֹא⁠־תִזְבַּח֩ לַיהֹוָ֨הי⁠־⁠הֹוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ שׁ֣וֹר וָשֶׂ֗ה אֲשֶׁ֨ר יִהְיֶ֥ה בוֹ֙ מ֔וּם כֹּ֖ל דָּבָ֣ר רָ֑ע כִּ֧י תוֹעֲבַ֛ת יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ הֽוּא׃ (ב)  כִּֽי⁠־יִמָּצֵ֤א בְקִרְבְּךָ֙ בְּאַחַ֣ד שְׁעָרֶ֔יךָ אֲשֶׁר⁠־יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֣ן לָ֑ךְ אִ֣ישׁ אוֹ⁠־אִשָּׁ֗ה אֲשֶׁ֨ר יַעֲשֶׂ֧ה אֶת⁠־הָרַ֛ע בְּעֵינֵ֥י יְהֹוָהיְ⁠־⁠הֹוָה⁠־אֱלֹהֶ֖יךָ לַעֲבֹ֥ר בְּרִיתֽוֹ׃ (ג) וַיֵּ֗לֶךְ וַֽיַּעֲבֹד֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וַיִּשְׁתַּ֖חוּ לָהֶ֑ם וְלַשֶּׁ֣מֶשׁ׀ א֣וֹ לַיָּרֵ֗חַ א֛וֹ לְכׇל⁠־צְבָ֥א הַשָּׁמַ֖יִם אֲשֶׁ֥ר לֹא⁠־צִוִּֽיתִי׃ (ד) וְהֻֽגַּד⁠־לְךָ֖ וְשָׁמָ֑עְתָּ וְדָרַשְׁתָּ֣ הֵיטֵ֔ב וְהִנֵּ֤ה אֱמֶת֙ נָכ֣וֹן הַדָּבָ֔ר נֶעֶשְׂתָ֛ה הַתּוֹעֵבָ֥ה הַזֹּ֖את בְּיִשְׂרָאֵֽל׃ (ה) וְהֽוֹצֵאתָ֣ אֶת⁠־הָאִ֣ישׁ הַה֡וּא אוֹ֩ אֶת⁠־הָאִשָּׁ֨ה הַהִ֜וא אֲשֶׁ֣ר עָ֠שׂ֠וּ אֶת⁠־הַדָּבָ֨ר הָרָ֤ע הַזֶּה֙ אֶל⁠־שְׁעָרֶ֔יךָ אֶת⁠־הָאִ֕ישׁ א֖וֹ אֶת⁠־הָאִשָּׁ֑ה וּסְקַלְתָּ֥ם בָּאֲבָנִ֖ים וָמֵֽתוּ׃ (ו) עַל⁠־פִּ֣י׀ שְׁנַ֣יִם עֵדִ֗ים א֛וֹ שְׁלֹשָׁ֥ה עֵדִ֖ים יוּמַ֣ת הַמֵּ֑ת לֹ֣א יוּמַ֔ת עַל⁠־פִּ֖י עֵ֥ד אֶחָֽד׃ (ז) יַ֣ד הָעֵדִ֞ים תִּֽהְיֶה⁠־בּ֤וֹ בָרִאשֹׁנָה֙ לַהֲמִית֔וֹ וְיַ֥ד כׇּל⁠־הָעָ֖ם בָּאַחֲרֹנָ֑ה וּבִֽעַרְתָּ֥ הָרָ֖ע מִקִּרְבֶּֽךָא׃ (ח)  כִּ֣י יִפָּלֵא֩ מִמְּךָ֨ דָבָ֜ר לַמִּשְׁפָּ֗ט בֵּֽין⁠־דָּ֨ם ׀ לְדָ֜ם בֵּֽין⁠־דִּ֣ין לְדִ֗ין וּבֵ֥ין נֶ֙גַע֙ לָנֶ֔גַע דִּבְרֵ֥י רִיבֹ֖ת בִּשְׁעָרֶ֑יךָ וְקַמְתָּ֣ וְעָלִ֔יתָ אֶ֨ל⁠־הַמָּק֔וֹםב אֲשֶׁ֥ר יִבְחַ֛ר יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ בּֽוֹ׃ (ט) וּבָאתָ֗ אֶל⁠־הַכֹּהֲנִים֙ הַלְוִיִּ֔ם וְאֶ֨ל⁠־הַשֹּׁפֵ֔טג אֲשֶׁ֥ר יִהְיֶ֖ה בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֑ם וְדָרַשְׁתָּ֙ וְהִגִּ֣ידוּ לְךָ֔ אֵ֖ת דְּבַ֥ר הַמִּשְׁפָּֽט׃ (י) וְעָשִׂ֗יתָ עַל⁠־פִּ֤י הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר יַגִּ֣ידֽוּ לְךָ֔ מִן⁠־הַמָּק֣וֹם הַה֔וּא אֲשֶׁ֖ר יִבְחַ֣ר יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑ה וְשָׁמַרְתָּ֣ לַעֲשׂ֔וֹת כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר יוֹרֽוּךָ׃ (יא) עַל⁠־פִּ֨י הַתּוֹרָ֜ה אֲשֶׁ֣ר יוֹר֗וּךָ וְעַל⁠־הַמִּשְׁפָּ֛ט אֲשֶׁר⁠־יֹאמְר֥וּ לְךָ֖ תַּעֲשֶׂ֑ה לֹ֣א תָס֗וּר מִן⁠־הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר⁠־יַגִּ֥ידֽוּ לְךָ֖ יָמִ֥ין וּשְׂמֹֽאל׃ (יב) וְהָאִ֞ישׁ אֲשֶׁר⁠־יַעֲשֶׂ֣ה בְזָד֗וֹן לְבִלְתִּ֨י שְׁמֹ֤עַ אֶל⁠־הַכֹּהֵן֙ הָעֹמֵ֞ד לְשָׁ֤רֶת שָׁם֙ אֶת⁠־יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ א֖וֹ אֶל⁠־הַשֹּׁפֵ֑ט וּמֵת֙ הָאִ֣ישׁ הַה֔וּא וּבִֽעַרְתָּ֥ הָרָ֖ע מִיִּשְׂרָאֵֽל׃ (יג) וְכׇל⁠־הָעָ֖ם יִשְׁמְע֣וּ וְיִרָ֑אוּ וְלֹ֥א יְזִיד֖וּן עֽוֹד׃ (יד) {שני} כִּֽי⁠־תָבֹ֣א אֶל⁠־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר יְהֹוָ֤היְ⁠־⁠הֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ נֹתֵ֣ן לָ֔ךְ וִֽירִשְׁתָּ֖הּ וְיָשַׁ֣בְתָּה בָּ֑הּ וְאָמַרְתָּ֗ אָשִׂ֤ימָה עָלַי֙ מֶ֔לֶךְ כְּכׇל⁠־הַגּוֹיִ֖ם אֲשֶׁ֥ר סְבִיבֹתָֽי׃ (טו) שׂ֣וֹם תָּשִׂ֤ים עָלֶ֙יךָ֙ מֶ֔לֶךְ אֲשֶׁ֥ר יִבְחַ֛ר יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ בּ֑וֹ מִקֶּ֣רֶב אַחֶ֗יךָ תָּשִׂ֤ים עָלֶ֙יךָ֙ מֶ֔לֶךְ לֹ֣א תוּכַ֗ל לָתֵ֤ת עָלֶ֙יךָ֙ אִ֣ישׁ נׇכְרִ֔י אֲשֶׁ֥ר לֹֽא⁠־אָחִ֖יךָ הֽוּא׃ (טז) רַק֮ לֹא⁠־יַרְבֶּה⁠־לּ֣וֹ סוּסִים֒ וְלֹֽא⁠־יָשִׁ֤יב אֶת⁠־הָעָם֙ מִצְרַ֔יְמָה לְמַ֖עַן הַרְבּ֣וֹת ס֑וּס וַֽיהֹוָה֙י⁠־⁠הֹוָה֙ אָמַ֣ר לָכֶ֔ם לֹ֣א תֹסִפ֗וּן לָשׁ֛וּב בַּדֶּ֥רֶךְ הַזֶּ֖ה עֽוֹד׃ (יז) וְלֹ֤א יַרְבֶּה⁠־לּוֹ֙ נָשִׁ֔ים וְלֹ֥א יָס֖וּר לְבָב֑וֹ וְכֶ֣סֶף וְזָהָ֔ב לֹ֥א יַרְבֶּה⁠־לּ֖וֹ מְאֹֽד׃ (יח) וְהָיָ֣ה כְשִׁבְתּ֔וֹ עַ֖ל כִּסֵּ֣א מַמְלַכְתּ֑וֹ וְכָ֨תַב ל֜וֹ אֶת⁠־מִשְׁנֵ֨ה הַתּוֹרָ֤ה הַזֹּאת֙ עַל⁠־סֵ֔פֶר מִלִּפְנֵ֖י הַכֹּהֲנִ֥יםד הַלְוִיִּֽם׃ (יט) וְהָיְתָ֣ה עִמּ֔וֹ וְקָ֥רָא ב֖וֹ כׇּל⁠־יְמֵ֣י חַיָּ֑יו לְמַ֣עַן יִלְמַ֗ד לְיִרְאָה֙ אֶת⁠־יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה אֱלֹהָ֔יו לִ֠שְׁמֹ֠ר אֶֽת⁠־כׇּל⁠־דִּבְרֵ֞י הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּ֛את וְאֶת⁠־הַחֻקִּ֥ים הָאֵ֖לֶּה לַעֲשֹׂתָֽם׃ (כ) לְבִלְתִּ֤י רוּם⁠־לְבָבוֹ֙ מֵֽאֶחָ֔יו וּלְבִלְתִּ֛י ס֥וּר מִן⁠־הַמִּצְוָ֖ה יָמִ֣ין וּשְׂמֹ֑אול לְמַ֩עַן֩ יַאֲרִ֨יךְ יָמִ֧ים עַל⁠־מַמְלַכְתּ֛וֹ ה֥וּא וּבָנָ֖יו בְּקֶ֥רֶב יִשְׂרָאֵֽל׃נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א מִקִּרְבֶּֽךָ =ש,ש1,ק3,ו, וכמו כן בדפוסים וקורן
• ל!=מִּקִּרְבֶּֽךָ (מ״ם דגושה)
• אין הערות על תיבה זו אצל דותן וברויאר.
ב אֶ֨ל⁠־הַמָּק֔וֹם =ש1,ק3,ו,ל9 ושיטת-א
• ל,ל1,ש=אֶל⁠־הַמָּק֔וֹם (אין מתיגה)
• ל3=אֶל⁠־הַ֨מָּק֔וֹם (מקום המתיגה)
• הערת ברויאר
ג וְאֶ֨ל⁠־הַשֹּׁפֵ֔ט =ש1,ק3,ו,ל3,ל9 ושיטת-א ובדפוסים
• ל,ש=וְאֶל⁠־הַשֹּׁפֵ֔ט (אין מתיגה)
• הערת ברויאר
ד מִלִּפְנֵ֖י הַכֹּהֲנִ֥ים =ל,ל1,ש,ש1,ק3,ו,ל3,ל9 ומ״ש (טפחא ומרכא) וכך הכריעו דותן וברויאר, וכמו כן בדפוסים וקורן.
• מִלִּפְנֵ֥י הַכֹּהֲנִ֖ים (מרכא וטפחא) = BHS (גירסת BHS ע״פ מ״ג דפוס ונציה).
E/ע
הערותNotes
(א) [פיסקא קמז] לא תזבח לה׳ אלהיך שור ושה – רבי יהודה אומר יכול השוחט חטאת בדרום יהא עובר בלא תעשה, תלמוד לומר לא תזבח לה׳ אלהיך שור ושה אשר יהיה בו מום על מום עובר בלא תעשה ואין השוחט חטאת בדרום עובר בלא תעשה, וחכמים אומרים אף השוחט חטאת בדרום עובר בלא תעשה, לזה עובר בלא תעשה. יכול המקדים קדשים זה לזה עולה לחטאת פסח לתמיד מוספים לתמידים יהא עובר בלא תעשה תלמוד לומר (דברים י״ב:י״ז) לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך תירושך ויצהרך (שם ט״ז:ה׳) לא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך אשר ה׳ אלהיך, לא תזבח לה׳ אלהיך שור ושה אשר יהיה בו מום על אלו עובר בלא תעשה ואין מקדים קדשים זה עובר בלא תעשה. אשר יהיה בו מום – אין לי אלא שנולד תם ונעשה בעל מום נולד בעל מום ממעי אמו מנין תלמוד לומר כל דבר רע. מנין בעל גרב בעל יבלת ובעל חזזית תלמוד לומר מום כל דבר רע, מנין לזקן וחולה ומזוהם תלמוד לומר שור ושה כל דבר רע. מנין לקדשים ששחטם חוץ לזמנם וחוץ למקומם שעובר בלא תעשה תלמוד לומר דבר שתלוי בדבר. מנין לרובע ונרבע ומוקצה ונעבד תלמוד לומר תועבת ה׳ אלהיך הוא. מנין לאתנן ומחיר וכלאים וטריפה ויוצא דופן תלמוד לומר כי תועבת. רבי יהודה אומר היא תועבה ואין הולד תועבה. רבי שמעון אומר לפי שמצינו ברובע ונרבע שהם פסולים בבהמה יכול אף באדם תלמוד לומר הוא בזבח דברתי ולא דברתי בזובח. סליק פיסקא (ב) [פיסקא קמח] כי ימצא – בעדים. מכלל שנאמר להלן (דברים י״ט:ט״ו) על פי שנים עדים או על פי שלשה עדים יקום דבר זה בנין אב שכל מקום שנאמר ימצא בשני עדים ובשלשה עדים. בקרבך באחד שעריך – מה תלמוד לומר לפי שנאמר והוצאת את האיש ההוא או את האשה ההיא אשר עשו את הדבר הרע הזה אל שעריך שומע אני שער שנמצאו בו ושער שנדונו בו תלמוד לומר שעריך שעריך לגזירה שוה מה שעריך האמור להלן שער שנמצאו בו ולא שער שנדונו בו אף שעריך האמור כאן שער שנמצאו בו ולא שער שנדונו בו. לפי שמצינו שהנדחים בסייף יכול אף המדיחים תלמוד לומר את האיש או את האשה וסקלתם באבנים ומתו. לפי שמצינו שאין עושים עיר הנדחת לא על פי אחד ולא על פי אשה יכול יהו פטורים תלמוד לומר איש או אשה. אשר יעשה את הרע בעיני ה׳ אלהיך לעבור בריתו – קרוי חמשה שמות חרם תועבה שנאוי משוקץ ועוול והמקום קרא לו חמשה שמות רע ומפר ברית מנאץ מכעיס וממרא וגורם חמשה דברים מטמא את הארץ ומחלל את השם ומסלק את השכינה ומפיל את ישראל בחרב ומגלה אותם מארצם. (ג) אין לי אלא זה בלבד עובד מנין תלמוד לומר וילך ויעבוד אלהים אחרים, מנין אף המשתחוה תלמוד לומר וישתחו להם ולשמש או לירח או לכל צבא השמים אשר לא צויתי. לעבדם (דברים כ״ח:י״ד) – להביא את המשתף. רבי יוסי הגלילי אומר מכלל שנאמר (שם ד׳:י״ט) אשר חלק ה׳ אלהיך אותם לכל העמים יכול שחלקם לאומות תלמוד לומר (שם כ״ט:כ״ה) אלהים אשר לא ידעום ולא חלק להם. רבי יוסי אומר אלעזר בני אומר בו שלשה דברים (ירמיהו י״ט:ה׳) אשר לא צויתי בתורה, (שם) ולא דברתי בעשרת הדברות, (שם) ולא עלתה על לבי שיקריב אדם את בנו על גב המזבח. אחרים אומרים: אשר לא צויתי – על יפתח, ולא דברתי על מישע מלך מואב, ולא עלתה על לבי, שיקריב אברהם בנו על גבי המזבח. סליק פיסקא (ד) [פיסקא קמט] והוגד לך ושמעת ודרשת היטב – ולהלן הוא אומר (דברים י״ג:ט״ו) ודרשת וחקרת ושאלת היטב היטב היטב לגזירה שוה מלמד שבודקים אותו בשבע חקירות אין לי אלא חקירות בדיקות מנין תלמוד לומר והנה אמת נכון הדבר. אם סופנו לרבות בדיקות מה תלמוד לומר חקירות חקירות אמר אחד איני יודע עדותם בטלה בדיקות אמר אחד איני יודע ואפילו שנים אומרים אין אנו יודעים עדותם קיימת אחד חקירות ואחד בדיקות בזמן שמכחישים זה את זה עדותם בטילה. בישראל – אין לי אלא ישראל גרים ונשים ועבדים מנין תלמוד לומר והוצאת את האיש ההוא או את האשה ההיא. (ה) אל שעריך – שומע אני שער שנמצאו בו ושער שנדונו בו תלמוד לומר שעריך שעריך לגזירה שוה נאמר כאן שעריך ונאמר להלן (דברים י״ז:ב׳) שעריך מה שעריך האמור להלן שער שנמצאו בו ולא שער שנדונו בו אף שעריך האמור כאן שער שנמצאו בו ולא שער שנדונו בו. ההוא – ולא אנוס ולא שוגג ולא מוטעה. ההיא – ולא אנוסה ולא שוגגת ולא מוטעת. וסקלתם באבנים – יכול באבנים מרובות תלמוד לומר באבן אי באבן יכול באבן אחת תלמוד לומר באבנים, אמור מעתה לא מת בראשונה ימות בשניה. סליק פיסקא (ו) [פיסקא קנ] על פי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת – יכול אין לי אלא זה בלבד מנין לרבות שאר המומתים תלמוד לומר על פי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת. מנין שלא ילמד עד אחד חובה תלמוד לומר לא יומת על פי עד אחד. ומנין שלא ילמד תלמיד חובה תלמוד לומר לא יומת על פי עד אחד. סליק פיסקא (ז) [פיסקא קנא] יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו – מצוה בעדים להמיתו. מנין לא מת ביד העדים ימות ביד כל אדם תלמוד לומר ויד כל העם באחרונה. ובערת הרע מקרבך – בער עושי הרעות מישראל. סליק פיסקא (ח) [פיסקא קנב] כי יפלא – מלמד שבמופלא הכתוב מדבר. ממך – זו עצה. דבר – זו הלכה. למשפט – זה הדין. בין דם לדם – בין דם נדה לדם יולדת לדם זיבה. בין דין לדין – בין דיני ממונות לדיני נפשות לדיני מכות. בין נגע לנגע – בין נגעי אדם לנגעי בגדים לנגעי בתים. דברי – אלו ערכים וחרמים והקדשות. ריבות – זו השקית סוטה ועריפת עגלה וטהרת מצורע. בשעריך – זה לקט שכחה ופיאה. וקמת – מיד. וקמת – בבית דין. מיכן אמרו שלשה בתי דינים היו שם אחד על פתח הר הבית ואחד על פתח העזרה ואחד בלשכת הגזית. באים לזה של שער הר הבית ואומר כך דרשתי וכך דרשו חבריי כך לימדתי וכך לימדו חבריי אם שמעו אמרו להם ואם לאו באים לזה שעל פתח העזרה ואומר כך דרשתי וכך דרשו חבריי כך לימדתי וכך לימדו חבריי אם שמעו אמרו להם ואם לאו אלו ואלו באים לבית דין הגדול שבלשכת הגזית שמשם תורה יוצאה לכל ישראל שנאמר מן המקום ההוא אשר יבחר ה׳. וקמת ועלית – מגיד שארץ ישראל גבוהה מכל הארצות ובית המקדש גבוה מכל ארץ ישראל. סליק פיסקא (ט) [פיסקא קנג] ובאת – לרבות בית דין שביבנה. אל הכהנים הלוים – מצוה בבית דין שיהיו בו כהנים ולוים. יכול מצוה ואם אין בו יהא פסול תלמוד לומר ואל השופט, אף על פי שאין בו כהנים ולוים כשר. אשר יהיה בימים ההם – אמר רבי יוסי הגלילי וכי עלת על דעתך שתלך אצל שופט שאינו בימיך אלא שופט שהוא כשר ומוחזק באותם הימים היה קרוב ונתרחק כשר וכן הוא אומר (קהלת ז׳:י׳) אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה כי לא מחכמה שאלת על זה. ודרשת והגידו לך את דבר המשפט – אלו דקדוקי משפט. סליק פיסקא (י) [פיסקא קנד] ועשית על פי הדבר – על הורית בית דין הגדול שבירושלם חייבים מיתה ואין חייבים מיתה על הורית בית דין שביבנה. (יא) על פי התורה אשר יורוך – על דברי תורה חייבים מיתה ואין חייבים מיתה על דברי סופרים. ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה – מצות עשה. לא תסור מן התורה אשר יגידו לך – מצות לא תעשה. ימין ושמאל – אפילו מראים בעיניך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין שמע להם. סליק פיסקא (יב) [פיסקא קנה] והאיש אשר יעשה בזדון – אשר לא שמע מפי בית דין ומורה. אשר יעשה על מעשה הוא חייב ואינו חייב על הוריה. בזדון – על זדון הוא חייב ואינו חייב על שגגה. לבלתי שמוע – ולא שומע מפי שומע. אל הכהן העומד לשרת – מגיד שאין שרות כשר אלא מעומד הא אם ישב ועבד עבודתו פסולה. או אל השופט – זהו שאמרנו אף על פי שאין בו כהנים ולוים כשר. ומת האיש – בסתם מיתה האמורה בתורה בחנק. ההוא – לא אנוס ולא שוגג ולא מוטעה. ובערת הרע מישראל – בער עושי הרעות מישראל. סליק פיסקא (יד) [פיסקא קנו] כי תבוא אל הארץ – עשה מצוה האמורה בענין שבשכרה תיכנס לארץ. אשר ה׳ אלהיך נותן לך – בזכותך. וירשתה וישבתה בה – בשכר שתירש תשב. ואמרת אשימה עלי מלך – רבי נהוריי אומר הרי זה דבר גניי לישראל שנאמר כי לא אותך מאסו כי אותי מאסו ממלוך עליהם. אמר רבי יהודה והלא מצוה מן התורה לשאול להם מלך שנאמר שום תשים עליך מלך, למה נענשו בימי שמואל לפי שהקדימו על ידם. ככל הגוים אשר סביבותי – רבי נהוריי אומר לא בקשו להם מלך אלא להעבידם עבודה זרה שנאמר (שם ח׳:כ׳) והיינו גם אנחנו ככל הגוים ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמתינו. סליק פיסקא (טו) [פיסקא קנז] שום תשים – מת מנה אחר תחתיו. מלך – ולא מלכה. אשר יבחר ה׳ אלהיך בו – על פי נביא. מקרב – ולא מחוצה לארץ. אחיך – ולא מאחרים. תשים עליך מלך – והלא כבר נאמר שום תשים עליך מלך ומה תלמוד לומר תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך, מיכן אמרו מלך אין רוכבים על סוסו ואין יושבים על כסאו ואין משתמשים בשרביטו ואין רואים אותו ערום ולא כשהוא מסתפר ולא בבית המרחץ. דבר אחר: שום תשים עליך מלך – מצות עשה. לא תוכל לתת עליך איש נכרי – מצות לא תעשה. איש נכרי – מיכן אמרו האיש ממנים פרנס על הציבור ואין ממנים האשה פרנסת על הצבור. אשר לא אחיך הוא – כשהיה אגריפס מגיע לפסוק זה היה בוכה והיו כל ישראל אומרים לו אל תירא אגריפס אחינו אתה אחינו אתה. סליק פיסקא (טז) [פיסקא קנח] רק לא ירבה לו סוסים – יכול לא ירבה למרכבתו ולפרשיו תלמוד לומר לו, לו אינו מרבה אבל מרבה הוא למרכבתו ולפרשיו. אם כן למה נאמר למען הרבות סוס – סוסים בטלים. מנין אפילו סוס אחד והוא בטל כדיי הוא שיחזיר את העם למצרים תלמוד לומר רק לא ירבה לו סוסים ולא ישוב. והלא דברים קל וחומר ומה מצרים שהברית כרותה עליה עבירה מחזירתה לשם שאר ארצות שאין הברית כרותה עליהן על אחת כמה וכמה. סליק פיסקא (יז) [פיסקא קנט] ולא ירבה לו נשים – אלא שמונה עשרה. רבי יהודה אומר מרבה הוא לו ובלבד שלא יהו מסירות את לבו. רבי שמעון אומר אפילו אחת והיא מסירה את לבו לא ישאנה. אם כן למה נאמר לא ירבה לו נשים אפילו כאביגיל. לא ירבה לו נשים – אפילו כאביגיל וחברותיה שהן כשרות לא ישאנה וכגון איזבל וחברותיה שהן רעות היא מסירה לבו. וכסף וזהב לא ירבה לו מאד – יכול לא ירבה לו כדי ליתן לאפסניא תלמוד לומר לא ירבה לו, לו אינו מרבה אבל מרבה הוא כדי שיתן לאפסניא. דבר אחר: כדי שיתן לאפסניא תלמוד לומר לא ירבה לו – לו אינו מרבה אבל מרבה הוא לאפסניות וכן עשה דוד שנאמר (דברי הימים א כ״ב:י״ד) והנה בעניי הכינותי לבית ה׳ אבל שלמה שינה כענין שנאמר (מלכים א י׳:כ״ז) ויתן את הכסף בירושלים כאבנים. סליק פיסקא (יח) [פיסקא קס] והיה כשבתו על כסא ממלכתו – אם עושה הוא כל האמור בענין כדיי הוא שישב על כסא ממלכתו. וכתב לו – לשמו שלא יהא נאות בשל אבותיו. משנה – אין לי אלא משנה תורה שאר דברי תורה מנין תלמוד לומר לשמור את כל דברי התורה הזאת ואת החקים האלה לעשותם אם כן למה נאמר משנה התורה שעתידה להשתנות. אחרים אומרים אין קוראים ביום הקהל אלא משנה תורה בלבד. על ספר – ולא על הלוח, על ספר ולא על הנייר, אלא על המגילה שנאמר על ספר. מלפני הכהנים הלוים – שתהא מוגהת מלפני הכהנים הלוים. על ספר – על גבי עור בהמה טהורה ומגיהים לו מספר עזרה על פי בית דין של שבעים ואחד. [מלפני הכהנים הלוים] מיכן דרש רבי אלעזר בן ערך שסוף תורה עתידה להשתכח. סליק פיסקא (יט) [פיסקא קסא] והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו – מיכן אמרו המלך יוצא למלחמה והוא עמו נכנס והוא עמו יושב בדין והוא אצלו מיסב והוא כנגדו שנאמר והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו. ימי חייו – הימים, כל ימי חייו הלילות. למען ילמד ליראה את ה׳ אלהיו – מלמד שהמורא מביא לידי מקרא, מקרא מביא לידי תרגום, תרגום מביא לידי משנה, משנה מביאה לידי תלמוד, תלמוד מביא לידי מעשה, מעשה מביא לידי יראה. לפי שמצינו ששוה הדיוט למלך בדברי תורה ישוה לו בדברים אחרים תלמוד לומר לשמור את כל דברי התורה הזאת, לדברי תורה שוה לו ואין שוה לו לדברים אחרים. מיכן אמרו מלך פורץ לעשות לו דרך ואין ממחים בידו להרחיב לו סטרטיאות ואין ממחים בידו דרך המלך אין לו שיעור וכל העם בוזזים ונותנים לפניו והוא נוטל חלק בראש. דבר אחר: ואת החקים האלה – אלה חקי מלכות. סליק פיסקא (כ) [פיסקא קסב] לבלתי רום לבבו מאחיו – ולא משל הקדש. ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל – שלא יסור מן המצוה ימין ושמאל. למען יאריך ימים על ממלכתו – אם עושה הוא מה שכתוב בענין כדיי הוא שיאריך ימים על ממלכתו. הוא ובניו – שאם מת בנו עומד תחתיו ואין לי אלא זה בלבד מנין לכל פרנסי ישראל שבניהם עומדים תחתיהם תלמוד לומר הוא ובניו בקרב ישראל, כל שהוא בקרב ישראל בנו עומד תחתיו. רבי חנניה בן גמליאל אומר הרי הוא אומר (מלכים א ג׳:י״ג) גם אשר לא שאלת נתתי לך גם עושר גם כבוד על מה שלא התניתי בתורה ליתן נתתי לך על מה שהתניתי ליתן איני נותן לך אלא אם כן עשית וכן הוא אומר (שם ג׳:י״ד) ואתה אם תלך בדרכי. סליק פיסקאמהדורת על־התורה בהכנה (כל הזכויות שמורות) המבוססת על מהדורת הרב אליעזר פינקלשטיין (CC BY 3.0)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144