×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
יחזקאל א׳תנ״ך
א֣
אָ
(א) וַיְהִ֣י׀ בִּשְׁלֹשִׁ֣ים שָׁנָ֗ה בָּֽרְבִיעִי֙ בַּחֲמִשָּׁ֣ה לַחֹ֔דֶשׁ וַאֲנִ֥י בְתֽוֹךְ⁠־הַגּוֹלָ֖ה עַל⁠־נְהַר⁠־כְּבָ֑ר נִפְתְּחוּ֙ הַשָּׁמַ֔יִם וָאֶרְאֶ֖ה מַרְא֥וֹת אֱלֹהִֽים׃ (ב) בַּחֲמִשָּׁ֖ה לַחֹ֑דֶשׁ הִ֚יא הַשָּׁנָ֣ה הַחֲמִישִׁ֔ית לְגָל֖וּת הַמֶּ֥לֶךְ יוֹיָכִֽין׃ (ג) הָיֹ֣ה הָיָ֣ה דְבַר⁠־יְ֠הֹוָ֠היְ֠⁠־⁠הֹוָ֠ה אֶל⁠־יְחֶזְקֵ֨אל בֶּן⁠־בּוּזִ֧י הַכֹּהֵ֛ן בְּאֶ֥רֶץ כַּשְׂדִּ֖ים עַל⁠־נְהַר⁠־כְּבָ֑ר וַתְּהִ֥י עָלָ֛יו שָׁ֖ם יַד⁠־יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃ (ד) וָאֵ֡רֶא וְהִנֵּה֩ ר֨וּחַ סְעָרָ֜ה בָּאָ֣ה מִן⁠־הַצָּפ֗וֹן עָנָ֤ן גָּדוֹל֙ וְאֵ֣שׁ מִתְלַקַּ֔חַת וְנֹ֥גַֽהּ⁠־ל֖וֹא סָבִ֑יב וּמִ֨תּוֹכָ֔הּ כְּעֵ֥ין הַחַשְׁמַ֖ל מִתּ֥וֹךְ הָאֵֽשׁ׃ (ה) וּמִ֨תּוֹכָ֔הּ דְּמ֖וּת אַרְבַּ֣ע חַיּ֑וֹת וְזֶה֙ מַרְאֵיהֶ֔ן דְּמ֥וּת אָדָ֖ם לָהֵֽנָּה׃ (ו) וְאַרְבָּעָ֥ה פָנִ֖ים לְאֶחָ֑ת וְאַרְבַּ֥ע כְּנָפַ֖יִם לְאַחַ֥ת לָהֶֽם׃ (ז) וְרַגְלֵיהֶ֖ם רֶ֣גֶל יְשָׁרָ֑ה וְכַ֣ף רַגְלֵיהֶ֗ם כְּכַף֙ רֶ֣גֶל עֵ֔גֶל וְנֹ֣צְצִ֔יםב כְּעֵ֖ין נְחֹ֥שֶׁת קָלָֽל׃ (ח) [וִידֵ֣י] (וידו) אָדָ֗ם מִתַּ֙חַת֙ כַּנְפֵיהֶ֔ם עַ֖ל אַרְבַּ֣עַת רִבְעֵיהֶ֑ם וּפְנֵיהֶ֥ם וְכַנְפֵיהֶ֖ם לְאַרְבַּעְתָּֽם׃ (ט) חֹ֥בְרֹ֛ת אִשָּׁ֥ה אֶל⁠־אֲחוֹתָ֖הּ כַּנְפֵיהֶ֑ם לֹא⁠־יִסַּ֣בּוּ בְלֶכְתָּ֔ן אִ֛ישׁ אֶל⁠־עֵ֥בֶר פָּנָ֖יו יֵלֵֽכוּ׃ (י) וּדְמ֣וּת פְּנֵיהֶם֮ פְּנֵ֣י אָדָם֒ וּפְנֵ֨י אַרְיֵ֤ה אֶל⁠־הַיָּמִין֙ לְאַרְבַּעְתָּ֔ם וּפְנֵי⁠־שׁ֥וֹר מֵהַשְּׂמֹ֖אול לְאַרְבַּעְתָּ֑ן וּפְנֵי⁠־נֶ֖שֶׁר לְאַרְבַּעְתָּֽן׃ (יא) וּפְנֵיהֶ֕ם וְכַנְפֵיהֶ֥ם פְּרֻד֖וֹת מִלְמָ֑עְלָה לְאִ֗ישׁ שְׁ֚תַּיִם חֹבְר֣וֹת אִ֔ישׁ וּשְׁתַּ֣יִם מְכַסּ֔וֹת אֵ֖ת גְּוִיֹּתֵיהֶֽנָה׃ (יב) וְאִ֛ישׁ אֶל⁠־עֵ֥בֶר פָּנָ֖יו יֵלֵ֑כוּ אֶ֣ל אֲשֶׁר֩ יִֽהְיֶה⁠־שָּׁ֨מָּה הָר֤וּחַ לָלֶ֙כֶת֙ יֵלֵ֔כוּ לֹ֥א יִסַּ֖בּוּ בְּלֶכְתָּֽן׃ (יג) וּדְמ֨וּת הַחַיּ֜וֹת מַרְאֵיהֶ֣ם כְּגַחֲלֵי⁠־אֵ֗שׁ בֹּֽעֲרוֹת֙ כְּמַרְאֵ֣ה הַלַּפִּדִ֔ים הִ֕יא מִתְהַלֶּ֖כֶת בֵּ֣ין הַחַיּ֑וֹת וְנֹ֣גַהּ לָאֵ֔שׁ וּמִן⁠־הָאֵ֖שׁ יוֹצֵ֥א בָרָֽק׃ (יד) וְהַחַיּ֖וֹת רָצ֣וֹא וָשׁ֑וֹב כְּמַרְאֵ֖ה הַבָּזָֽק׃ (טו) וָאֵ֖רֶא הַחַיּ֑וֹת וְהִנֵּה֩ אוֹפַ֨ן אֶחָ֥ד בָּאָ֛רֶץ אֵ֥צֶל הַחַיּ֖וֹת לְאַרְבַּ֥עַת פָּנָֽיו׃ (טז) מַרְאֵ֨ה הָאוֹפַנִּ֤ים וּמַֽעֲשֵׂיהֶם֙ כְּעֵ֣ין תַּרְשִׁ֔ישׁ וּדְמ֥וּת אֶחָ֖ד לְאַרְבַּעְתָּ֑ן וּמַרְאֵיהֶם֙ וּמַ֣עֲשֵׂיהֶ֔ם כַּאֲשֶׁ֛ר יִהְיֶ֥ה הָאוֹפַ֖ן בְּת֥וֹךְ הָאוֹפָֽן׃ (יז) עַל⁠־אַרְבַּ֥עַת רִבְעֵיהֶ֖ן בְּלֶכְתָּ֣ם יֵלֵ֑כוּ לֹ֥א יִסַּ֖בּוּ בְּלֶכְתָּֽן׃ (יח) וְגַ֨בֵּיהֶ֔ן וְגֹ֥בַהּ לָהֶ֖ם וְיִרְאָ֣ה לָהֶ֑ם וְגַבֹּתָ֗ם מְלֵאֹ֥ת עֵינַ֛יִם סָבִ֖יב לְאַרְבַּעְתָּֽן׃ (יט) וּבְלֶ֙כֶת֙ הַחַיּ֔וֹת יֵלְכ֥וּ הָאוֹפַנִּ֖ים אֶצְלָ֑ם וּבְהִנָּשֵׂ֤א הַחַיּוֹת֙ מֵעַ֣ל הָאָ֔רֶץ יִנָּשְׂא֖וּ הָאוֹפַנִּֽים׃ (כ) עַ֣ל אֲשֶׁר֩ יִֽהְיֶה⁠־שָּׁ֨ם הָר֤וּחַ לָלֶ֙כֶת֙ יֵלֵ֔כוּ שָׁ֥מָּה הָר֖וּחַ לָלֶ֑כֶת וְהָאוֹפַנִּ֗ים יִנָּֽשְׂאוּ֙ לְעֻמָּתָ֔ם כִּ֛י ר֥וּחַ הַחַיָּ֖ה בָּאוֹפַנִּֽים׃ (כא) בְּלֶכְתָּ֣ם יֵלֵ֔כוּ וּבְעׇמְדָ֖ם יַעֲמֹ֑דוּ וּֽבְהִנָּשְׂאָ֞ם מֵעַ֣ל הָאָ֗רֶץ יִנָּשְׂא֤וּ הָאֽוֹפַנִּים֙ לְעֻמָּתָ֔ם כִּ֛י ר֥וּחַ הַחַיָּ֖ה בָּאוֹפַנִּֽים׃ (כב) וּדְמ֞וּת עַל⁠־רָאשֵׁ֤י הַחַיָּה֙ רָקִ֔יעַ כְּעֵ֖ין הַקֶּ֣רַח הַנּוֹרָ֑א נָט֥וּי עַל⁠־רָאשֵׁיהֶ֖ם מִלְמָֽעְלָה׃ (כג) וְתַ֙חַת֙ הָרָקִ֔יעַ כַּנְפֵיהֶ֣ם יְשָׁר֔וֹת אִשָּׁ֖ה אֶל⁠־אֲחוֹתָ֑הּ לְאִ֗ישׁ שְׁתַּ֤יִם מְכַסּוֹת֙ לָהֵ֔נָּה וּלְאִ֗ישׁ שְׁתַּ֤יִם מְכַסּוֹת֙ לָהֵ֔נָּה אֵ֖ת גְּוִיֹּתֵיהֶֽם׃ (כד) וָאֶשְׁמַ֣ע אֶת⁠־ק֣וֹל כַּנְפֵיהֶ֡ם כְּקוֹל֩ מַ֨יִם רַבִּ֤ים כְּקוֹל⁠־שַׁדַּי֙ בְּלֶכְתָּ֔ם ק֥וֹל הֲמֻלָּ֖ה כְּק֣וֹל מַחֲנֶ֑ה בְּעׇמְדָ֖ם תְּרַפֶּ֥ינָה כַנְפֵיהֶֽן׃ (כה) וַיְהִי⁠־ק֕וֹל מֵעַ֕ל לָרָקִ֖יעַ אֲשֶׁ֣ר עַל⁠־רֹאשָׁ֑ם בְּעׇמְדָ֖ם תְּרַפֶּ֥ינָה כַנְפֵיהֶֽן׃ (כו) וּמִמַּ֗עַל לָרָקִ֙יעַ֙ אֲשֶׁ֣ר עַל⁠־רֹאשָׁ֔ם כְּמַרְאֵ֥ה אֶבֶן⁠־סַפִּ֖יר דְּמ֣וּת כִּסֵּ֑א וְעַל֙ דְּמ֣וּת הַכִּסֵּ֔א דְּמ֞וּת כְּמַרְאֵ֥ה אָדָ֛ם עָלָ֖יו מִלְמָֽעְלָה׃ (כז) וָאֵ֣רֶא׀ כְּעֵ֣ין חַשְׁמַ֗ל כְּמַרְאֵה⁠־אֵ֤שׁ בֵּֽית⁠־לָהּ֙ סָבִ֔יב מִמַּרְאֵ֥ה מׇתְנָ֖יו וּלְמָ֑עְלָה וּמִמַּרְאֵ֤ה מׇתְנָיו֙ וּלְמַ֔טָּה רָאִ֙יתִי֙ כְּמַרְאֵה⁠־אֵ֔שׁ וְנֹ֥גַֽהּ ל֖וֹג סָבִֽיב׃ (כח) כְּמַרְאֵ֣ה הַקֶּ֡שֶׁת אֲשֶׁר֩ יִהְיֶ֨ה בֶעָנָ֜ן בְּי֣וֹם הַגֶּ֗שֶׁם כֵּ֣ן מַרְאֵ֤ה הַנֹּ֙גַהּ֙ סָבִ֔יב ה֕וּא מַרְאֵ֖ה דְּמ֣וּת כְּבוֹד⁠־יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑ה וָֽאֶרְאֶה֙ וָאֶפֹּ֣ל עַל⁠־פָּנַ֔י וָאֶשְׁמַ֖ע ק֥וֹל מְדַבֵּֽר׃נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א וְנֹ֥גַֽהּ⁠־ל֖וֹ =א (מקף בתיבת משרת); והשוו להלן פסוק כ״ז (שם אין מקף).
• ל=וְנֹ֥גַֽהּ ל֖וֹ (אין מקף)
ב וְנֹ֣צְצִ֔ים א=וְנֹ֣צֲצִ֔ים (חטף)
ג וְנֹ֥גַֽהּ ל֖וֹ =א,ל (אין מקף בתיבת משרת); השוו לעיל פסוק ד׳ (שם יש מקף בכתר).
E/ע
הערותNotes
(א) ויהי בשלשים שנה – נחלקו החכמים לדעת לאיזה מנין הוא מונה. עיין רש״י ורד״ק. ויירונימוס פראדוס שפירש ספר יחזקאל בשנת 1596 חשב שהמנין הוא למלכות נבופולאצר אביו של נבוכדנאצר, והוא החשבון הנקרא Aera Nebopolassaris. אלא שבאמת אין שום ראיה למציאות המנין ההוא אצל הכשדים. וגם החשבון איננו מכוון. אשר על כן היה מי שרצה לפרש שלשים שנה לחיי יחזקאל. והבל הביא גם הוא, הרי לא מצאנו כזה בשום מקום, שירשום הכתוב את מספר השנה במנין שאינו ידוע לשום אדם זולתו. ועל כל פנים היה לו ליחזקאל להזכיר תחלה השנה החמישית לגלות יויכין, ואחר כך היה יכול להוסיף היא שנת שלשים לימי חיי. ובני בכורי אוהב גר אומר: כי הנה ראינו ירמיה ויחזקאל ודניאל וזולתם הכותבים בדור ההוא, שהיו מונים שנותיהם למלכים שהיו בימיהם. והנה השנה הרביעית ליהויקים היא השנה הראשונית לנבוכדראצר (ירמיה כ״ה:א׳), ויהויקים מלך י״א שנה, ואחריו מיד מלך יהויכין שלשה חדשים ומיד הָגלה לבבל. אם כן השנה החמישית לגלות המלך יויכין הנזכרת כאן היא שנת שלש עשרה לנבוכדנאצר. אם כן בהכרח במקום: בשלשים שנה, צריך לקרוא: בשלש עשרה שנה. ונראה לי כי אחד מן הסופרים כתב: בשלש י׳, ומזה נעשה אחר כך: בשלשים. וכיוצא בזה מצא בני הנזכר לעיל בדברי הימים למלכי רומי להראב״ד שהקיסר הרומי אלכסנדר מלך שלשים שנה. וידוע כי לא מלך רק י״ג שנה. וצריך לומר כי אחד מן המעתיקים כתב: שלש י׳ (וכן הוא בדפוס ויניציאה), ובא אחר וכתב: שלשים. על נהר כבר – נזכר גם למטה ג׳:ט״ו,כ״ג, י׳:ט״ו,כ״ב. ואומרים שהוא בארם נהרים (Mesopotamia) והוא יורד מההרים הנקראים Mesii ונשפך בנהר פרת אצל כרכמיש. ותַלְמַי קורא לו Chaboras, ובלשון ערב נקרא חאבור. ולדעת געזעניוס הוא עצמו חבוֹר דמלכים ב י״ז:ו׳, י״ח:י״א, ודברי הימים א ה׳:כ״ו. והנה כרכמיש היא בקצה גבול ארם נהרים, ובימי יחזקאל היתה תחת יד הכשדים. ואותו מקום מנהר כבר שהיה בו יחזקאל היה גם הוא תחת ידיהם. ולפיכך הוא אומר למטה (פסוק ג׳) בארץ כשדים על נהר כבר. נפתחו השמים – כן נדמה לנביא ברוח נבואתו. (ב-ג) בחמשה לחדש היא השנה החמישית – הרי זה לשון קצר, ושיעורו בחמשה לחדש הנזכר בשנה הנזכרת היא השנה החמישית לגלות המלך יויכין. והנה יפה העיר רש״י כי פסוק זה ושלאחריו הם מפסיקים דברי הנביא שֶפָּתַח מדבר בעדו (ואני בתוך הגולה, ואראה מראות אלהים {יחזקאל א׳:א׳}) וכאן מדבר בלשון נסתר (היה היה דבר ה׳ אל יחזקאל). והנה היה נראה לומר ששני מקראות הללו תוספת שהוסיפו אחרים להודיע מי הוא הנביא ולאיזה מנין הוא מונה. ונראה לי שאין צורך לזה אלא יחזקאל עצמו כתב גם פסוק ראשון גם שני המקראות שאחריו. אלא שכשאמר הנבואה אל היהודים אשר עמו בגולה לא הוצרך לפרש לא חשבון שלשים שנה כי היו רגילים בו, ולא לומר להם שמו ושם אביו כי יודעים היו אותו, ולא לומר שהיה בארץ כשדים; ואחר כך כשבא לכתוב נבואתו על ספר, הוסיף שני המקראות הללו. והנה ראוי היה לו שיכפול ויאמר: בשלשים שנה ברביעי בחמשה לחדש כדי לפרש היא השנה החמישית. וכדי שלא יכפול כל כך מלות, כפל השתים האחרונות לבדן. (ג) יד ה׳ – עיין רש״י. (ד) וארא והנה רוח סערה וגו׳ – היא מרכבת כסא כבוד השכינה, נרמזת בה השגחת האל והנהגתו את העולם, על דרך: וירכב על כרוב {שמואל ב׳ כ״ב:י״א}. והחיות האמורות כאן נקראות בחזיון שני (למטה סימן י׳) בשם כרובים. באה מן הצפון – לדעת ראזנמילר: נדמה לו שבאה מן הצפון, כלפי אמונת אנשי מזרח שבירכתי צפון הוא הר מועד האלהים {ישעיהו י״ד:י״ג}. אמנם רחוק הוא שיסמוך הנביא על אמונת הגוים. וקרוב הדבר שהזכיר צפון מפני שהרוח הצפונית קשה וקרה (מוהר״ר דוד חנניה ויטרבי ומוהר״ר יעקב חי פארדו ז״ל). ואש מתלקחת – עיין שמות ט׳:כ״ד. ונגה לו – לענן. ומתוכה – מתוך האש, כמו שמפורש אחר כך. ומלת מתוכה ראויה לתביר. כעין החשמל – נראה שהחשמל הוא גוף טבעי ידוע בלשון (על דרך: ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר {שמות כ״ד:י׳}, תלמידי אפרים רפאל גירונדי). ודעת האחרונים שהוא כעין נחשת קלל (יחזקאל א׳:ז׳). והמלה לדעת Buschart מורכבת מן ׳נְחַש׳ (נְחשֶת) ׳מְלַל׳ שענינו זהב בלתי מזוקק (כמו שהביא הערוך מכתובות ס״ז בערך מלל ב׳), בין שתהיה הכוונה נחשת מעורב בזהב או נחשת קלל יפה כזהב. (ה) דמות אדם להנה – היו כלן בצורת אדם ובקומה זקופה. אמנם היו לכל אחד שלשה פנים מלבד פני אדם. (ז) רגל ישרה – כלן כלות זו אצל זו בשטח שוה כטעם כנפיהם ישרות אשה אל אחותה (למטה פסוק כ״ב) שענינו שוות זו לזו. אף כאן נראה לי כי לפי שאמר שהיו להן ארבעה פנים, הגיד כאן שלא היו רגליהן ממינים שונים אלא כלן שוות, וכלן היתה כף שלהן ככף רגל עגל. רגל עגל – יונתן תירגם: רגלין סגלגלין, לא שהיה קורא עגל (שאם כן היה די שיאמר ׳וכף רגליהם עגולה׳, ומה טעם ׳ככף רגל עגול׳?), אלא שינה הענין בעבור ההדיוטות, שלא יהיה הענין מתבזה בעיניהם בשמעם שרגלי החיות כרגל עגל; והתחכם גם כן לדרוש מלת עגל כמשמעה ואמר שהיו מזעזעות העולם בהילוכן, על דרך וירקידם כמו עגל {תהלים כ״ט:ו׳}. ונוצצים – לשון ניצוץ. קלל – ממורט [ומבריק],⁠א לשון פנים קלקל (קהלת י׳:י׳). (ח) ופניהם וכנפיהם לארבעתם – נראה לי לארבעת רבעיהם, כלומר מכל צד היה להם פנים וכנף, כי גם היה אפשר שיהיו ארבעה פנים לאחת כלם מצד אחד, זה אצל זה. (ט) חוברות – מחוברות, כמו חמש היריעות תהיין חוברות אשה אל אחותה (שמות כ״ו:ג׳). לא יסבו בלכתן וגו׳ – לכל צד שילכו אין להן להסב פניהן כי יש להן פנים לכל רוח. (י) ודמות פניהם וגו׳ – כאן פירש הארבעה פנים שהיו לכל אחת מהחיות. והנה ידוע כי הקדמונים היו מציירים התכונות והתארים בצורות בעלי חיים. ונראה כי באלו החיות הנושאות כסא הכבוד נרמז כי השגחת האל והנהגתו את העולם היא בחכמה ובתבונה (פני אדם) ובגבורה ועוז (פני אריה) ולפעמים גם כן בסבלנות (פני שור) ולפעמים בתכלית המהירות (פני נשר). (יא) ופניהם וכנפיהם פרֻדות מלמעלה – הרי זה מקרא סתום. ולפי רש״י ורד״ק מלת ופניהם כמיותרת כי לא נכלל בה שום ענין חדש. ואני בראותי כי לשון יחזקאל מגומגם ובלתי מדוייק, נראה לי שהכוונה: ופניהם היו להם מלמעלה כנפיהם פרודות, כלומר שהכנפים היו פרושות למעלה מן הפנים. וכן נראה למטה (פסוק כ״ב וכ״ג), כי על ראשי החיות היה רקיע, ותחת הרקיע כנפיהם ישרות, משמע שהכנפים היו פרושות למעלה מן הפנים ונושאות הרקיע. שתים חוברות – דבקות זו בצד זו לשאת את הכסא. (יג) מראיהם כגחלי אש בוערות – נראה לי שמלת בוערות חוזרת אל גחלי אש, אף על פי שאין כן דעת בעלי הטעמים. ומלות כמראה הלפידים חוזרות למראיהם. היא מתהלכת בין החיות – המקום שבין החיות היה אש. וכן בחזיון האחר (למטה סימן י׳) נזכר האש אשר בינות הכרובים. וכן אמר למעלה: ומתוכה (מתוך האש) דמות ארבע חיות {יחזקאל א׳:ה׳}. (יד) רצוא – משרש רצא, ומענין שרש רוץ, כמו אם ראית גנב וַתִרֶץ עמו {תהלים נ׳:י״ח}. הבזק – כתרגום סורי: זיקתא. ופירש מר אפרים: שהוא הכוכב הנראה כנופל ורץ ממקום למקום (כוֹכבא דְרָהֵט). והם הזיקין הנזכרים במשנה (ברכות פרק ט׳, בבלי ברכות נ״ח:). וקרוב לזה: מאזרי זיקות {ישעיהו נ׳:י״א} וזיקוקין דנור {בבלי חולין קל״ז:}. ואולי כל זה נגזר משרש זנק (יזנק מן הבשן {דברים ל״ג:כ״ב}), שהניצוצות והבזק מקפצים ממקום למקום. ובלשון סורי: זנק – ענינו ירה חצים. (טו) אצל החיות – אופן אחד אצל כל אחת מן החיות. לארבעת פניו – כל אופן היו לו ארבעת פנים כי היה האופן בתוך האופן. (טז) ומעשיהם – הראשון נראה מיותר, אלא שתחלה הזכיר דרך כלל מראיהם ומעשיהם, ואחר כך פירש המראה, ואחר כך המעשה. כאשר יהיה האופן בתוך האופן – אופן קבוע בתוך אופן שתי וערב, עיין רש״י. והנה האופנים האלה לא היו קבועים בשום עגלה או מרכבה, ולא היה בהם קוטר, רק היו אצל רגלי החיות. כי אמנם אם היו קבועים במרכבה לא היה אפשר להם להתגלגל מכל צד. (יז) על ארבעת רבעיהן וגו׳ – לכך היו האופנים אופן בתוך אופן, כדי שיוכלו להתגלגל מכל צד לפי מהלך החיות. (יח) וגביהן – המפרשים פירשו על האופנים. ונראה לי: שהוא נאמר על החיות.⁠ב וכן למטה (י׳:י״ב) וכל בשרם וגביהם וידיהם וכנפיהם והאופנים מלאים עינים סביב, הרי שגם החיות (שהיה להם בשר וידים וכנפים מה שאין כן האופנים) היו מלאות עינים; ואם אמנם גם האופנים היו מלאים עינים, נראה לי שהיו עיניהם מבפנים לא בגביהם. וגבה להם ויראה להם – מאמר מוסגר, החיות היו בעלי קומה גבוהה ונוראה. וגבותם – לפי שהפסיק הענין במאמר שבינתים, חזר ואמר וגבותם, והוא עצמו גביהן שבראש הפסוק. ומפני שכָפַל המלה, שִנָה אותה, כמו שכתב רד״ק. וכן בכל מקום בתנ״ך המאמר הנִּשְנֶה דרכו להיות משונה. (כ) על אשר יהיה שמה הרוח – של החיות. ילכו – האופנים. שמה הרוח – של האופנים. והאופנים ינשאו – מקרא קצר: ובהנשא החיות ינשאו האופנים לעמתם. כי רוח החיה – יחיד במקום רבים, כמו למטה: ודמות על ראשי החיה {יחזקאל א׳:כ״ב}, שיעורו החיות. ונקראו בלשון יחיד מפני שלא היו מתפרדות זו מזו, אלא עומדות תמיד זו אצל זו ורוח אחד לכל. (כב) רקיע – שטח כעין רצפה שעליה היה הכסא, והשטח היה ספיריי שהראוּת עוברת בתוכו. וזה טעם כעין הקרח. (כג) ישרות אשה אל אחותה – כל הכנפים היו עומדות בשטח אחד שוה, כדי לשאת הכסא כראוי. ותלמידי יצחק קלינעבערגער אומר: ישרות – זקופות לשאת את הכסא. ואשה אל אחותה – ענינו חוברות זו לזו (כמו למעלה ט׳). לאיש שתים וגו׳ – מלבד הכנפים הנושאות הכסא, היו לכל חיה שתי כנפים המכסות את גופה. (כד) כקול שדי – למטה (י׳:ה׳) מפורש: כקול אל שדי בדברו. המלה – ענינו לפי מקומו: קול גדול. וכן בירמיה (י״א:ט״ז) לקול המולה גדולה. ואולי בחלוף דטלנ״ת מן המון אמרו המולה. (כז) וארא כעין חשמל – דמות אדם שהזכיר, והוא דמות השכינה, היה סביב לה כעין חשמל וכמראה אש. בית לה – האש היה כמו בית סביבות דמות כבוד ה׳ (דון יצחק אברבנאל). והנה ממראה מתניו ולמעלה היתה דמות האל מוקפת אש בלא נגה סביב, וממראה מתניו ולמטה היתה גם כן מוקפת אש. אך סביבות האש היה הנגה והוא כמראה הקשת. למטה ח׳:ב׳ למעלה במקום למטה, ולמטה במקום למעלה, נראה כי טעות נפלה כאן או שם. ורז״ל אמרו כאן ושם (עיין רש״י) אסור להתבונן בפסוק זה (תשרי תרכ״א). (כח) הוא מראה דמות כבוד ה׳ – אינו חוזר למראה הנגה סביב, אלא הואיל והשלים ציור מראה דמות כבוד ה׳ שהיה כמראה אדם ושהיה מוקף אש וכו׳, חתם ואמר: זה הוא מראה דמות כבוד ה׳.מהדורת הרב יונתן רבינוביץ ועל־התורה המבוססת על דפוס ראשון עם הוספות, הערות, ותיקונים רבים על פי כתבי יד לוצקי, ירושלים, שוקן (כל הזכויות שמורות)
הערות
א כן בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן. בדפוס ראשון חסרה מלת: ״ומבריק״.
ב בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן נוסף כאן: ״ולפיכך בא בנו״ן בסוף, וכן לארבעתן בנו״ן.⁠״ המשפט חסר בדפוס ראשון.
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144