Rashi Shir HaShirim 1 – רש"י שיר השירים א‏ – Mikraot Gedolot

תנ״ך

פירוש

(א) שִׁ֥יר^א הַשִּׁירִ֖ים אֲשֶׁ֥ר לִשְׁלֹמֹֽה׃ (ב) יִשָּׁקֵ֙נִי֙ מִנְּשִׁיק֣וֹת פִּ֔יהוּ כִּֽי⁠־טוֹבִ֥ים דֹּדֶ֖יךָ מִיָּֽיִן׃ (ג) לְרֵ֙יחַ֙ שְׁמָנֶ֣יךָ טוֹבִ֔ים שֶׁ֖מֶן תּוּרַ֣ק שְׁמֶ֑ךָ עַל⁠־כֵּ֖ן עֲלָמ֥וֹת אֲהֵבֽוּךָ׃ (ד) מׇשְׁכֵ֖נִי אַחֲרֶ֣יךָ נָּר֑וּצָה הֱבִיאַ֨נִי הַמֶּ֜לֶךְ חֲדָרָ֗יו נָגִ֤ילָה וְנִשְׂמְחָה֙ בָּ֔ךְ נַזְכִּ֤ירָה דֹדֶ֙יךָ֙ מִיַּ֔יִן מֵישָׁרִ֖ים אֲהֵבֽוּךָ׃ (ה) ^בשְׁחוֹרָ֤ה אֲנִי֙ וְֽנָאוָ֔ה בְּנ֖וֹת יְרוּשָׁלָ֑͏ִם כְּאׇהֳלֵ֣י קֵדָ֔ר כִּירִיע֖וֹת שְׁלֹמֹֽה׃ (ו) אַל⁠־תִּרְא֙וּנִי֙ שֶׁאֲנִ֣י שְׁחַרְחֹ֔רֶת שֶׁשְּׁזָפַ֖תְנִי^ג הַשָּׁ֑מֶשׁ בְּנֵ֧י אִמִּ֣י נִֽחֲרוּ⁠־בִ֗י שָׂמֻ֙נִי֙ נֹטֵרָ֣ה אֶת⁠־הַכְּרָמִ֔ים כַּרְמִ֥י שֶׁלִּ֖י לֹ֥א נָטָֽרְתִּי׃ (ז) הַגִּ֣ידָה לִּ֗י שֶׁ֤אָֽהֲבָה֙^ד נַפְשִׁ֔י אֵיכָ֣ה תִרְעֶ֔ה אֵיכָ֖ה תַּרְבִּ֣יץ בַּֽצׇּהֳרָ֑יִם שַׁלָּמָ֤ה אֶֽהְיֶה֙ כְּעֹ֣טְיָ֔ה עַ֖ל עֶדְרֵ֥י חֲבֵרֶֽיךָ׃ (ח) אִם⁠־לֹ֤א תֵֽדְעִי֙^ה לָ֔ךְ הַיָּפָ֖ה בַּנָּשִׁ֑ים צְֽאִי⁠־לָ֞ךְ בְּעִקְבֵ֣י הַצֹּ֗אן וּרְעִי֙ אֶת⁠־גְּדִיֹּתַ֔יִךְ עַ֖ל מִשְׁכְּנ֥וֹת הָרֹעִֽים׃ (ט) ^ולְסֻֽסָתִי֙^ז בְּרִכְבֵ֣י פַרְעֹ֔ה דִּמִּיתִ֖יךְ רַעְיָתִֽי׃ (י) נָאו֤וּ לְחָיַ֙יִךְ֙ בַּתֹּרִ֔ים צַוָּארֵ֖ךְ בַּחֲרוּזִֽים׃ (יא) תּוֹרֵ֤י זָהָב֙ נַֽעֲשֶׂה⁠־לָּ֔ךְ^ח עִ֖ם נְקֻדּ֥וֹת הַכָּֽסֶף׃ (יב) עַד⁠־שֶׁ֤הַמֶּ֙לֶךְ֙ בִּמְסִבּ֔וֹ נִרְדִּ֖י נָתַ֥ן רֵיחֽוֹ׃ (יג) צְר֨וֹר הַמֹּ֤ר ׀ דּוֹדִי֙ לִ֔י בֵּ֥ין שָׁדַ֖י יָלִֽין׃ (יד) אֶשְׁכֹּ֨ל הַכֹּ֤פֶר ׀ דּוֹדִי֙ לִ֔י בְּכַרְמֵ֖י עֵ֥ין גֶּֽדִי׃ (טו) הִנָּ֤ךְ יָפָה֙ רַעְיָתִ֔י הִנָּ֥ךְ יָפָ֖ה עֵינַ֥יִךְ יוֹנִֽים׃ (טז) הִנְּךָ֨ יָפֶ֤ה דוֹדִי֙ אַ֣ף נָעִ֔ים אַף⁠־עַרְשֵׂ֖נוּ רַעֲנָנָֽה׃ (יז) קֹר֤וֹת בָּתֵּ֙ינוּ֙ אֲרָזִ֔ים [רַהִיטֵ֖נוּ] (רחיטנו) בְּרוֹתִֽים׃נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה

הערות

^א שִׁ֥יר =ל-גדולות ומ״ש (אות שי״ן גדולה), וכן בדפוסים וקורן
• א,ל,ק-מ=שִׁ֥יר (אות שי״ן רגילה)

^ב ‹פפ› ל=פרשה סתומה

^ג שֶׁשְּׁזָפַ֖תְנִי =א ובדפוסים
• ל!=שֶׁשֱּׁזָפַ֖תְנִי (חטף סגול בשי״ן)

^ד שֶׁ֤אָֽהֲבָה֙ =א (געיה)
• ל=שֶׁ֤אָהֲבָה֙ (אין געיה)

^ה תֵֽדְעִי֙ =א (געיה)
• ל=תֵדְעִי֙ (אין געיה)

^ו ‹פפ› ל=פרשה סתומה

^ז לְסֻֽסָתִי֙ =א (געיה)
• ל=לְסֻסָתִי֙ (אין געיה)

^ח נַֽעֲשֶׂה⁠־לָּ֔ךְ =א (געיה)
• ל=נַעֲשֶׂה⁠־לָּ֔ךְ (אין געיה)

E/ע

הערותNotes

(א) שיר השירים אשר לשלמה – שנו רבותינו: כל שלמה האמורים^א בשיר השירים קדש, מלך שהשלום שלו, שיר שהוא על כל השירים אשר נאמרו להקב״ה מאת עדתו ועמו כנסת ישראל. אמר ר׳ עקיבא לא היה כל העולם כדיי כיום שניתן בו שיר השירים לישראל שכל הכתובים קדש ושיר השירים קדש קדשים. אמר ר׳ אלעזר בן עזריה למה הדבר דומה למלך שנטל סאה חטין ונתנה לנחתום אמר לו הוצא לי כך וכך סלת כך וכך סובין כך וכך מורסן וְסַלֵת לי מתוכה קלוסקית^ב אחת מנופה ומעולה. כך כל הכתובים קדש, ושיר השירים קדש קדשים, שכולו יראת שמים וקיבול עול מלכותו ואהבתו. (ב) ישקני מנשיקות פיהו – זה שיר בפיה בגלותה ואלמנותה מי יתן וישקני המלך שלמה מנשיקות פיהו כאשר מאז. לפי שיש מקומות שנושקין על גב היד ועל הכתף אך אני מתאוה ושוקקה להיותו נוהג עמי כמנהג^ג הראשון כחתן על כלה, פה אל פה. כי טובים – לי דודיך מכל משתה יין – מכל עונג ושמחה. ולשון עברי הוא להיות כל סעודת עונג ושמחה נקראת על שם היין, כעיניין שנאמר: אל בית משתה היין (אסתר ז׳:ח׳) דאסתר, בשיר לא ישתו יין (ישעיהו כ״ד:ט׳), והיה כנור ונבל ותף^ד וחליל ויין משתיהם (ישעיהו ה׳:י״ב), זהו ביאור משמעו. ונאמר דוגמא: על שם שנתן להם תורתו ודבר עמהם פנים אל פנים. ואותם דודים עודם עריבים עליהם מכל שעשוע, ומובטחים מאתו להופיע עוד עליהם לבאר להם סוד טעמיה ומסתרי צפונותיה, ומחלים פניו לקיים דברו, וזהו: ישקני מנשיקות פיהו. (ג) לריח שמניך טובים וגו׳ – שם טוב נקרא על שם שמן טוב. לריח שמניך הטובים – שהריחו בהם אפסי ארץ אשר שמעו שמעך הטוב בעשותך נוראות במצרים. שמן תורק נקרא שמך – לאמר עליך: אתה שמן אשר תורק תמיד להיות ריח ערב שלך יוצא למרחוק, שכן דרך שמן ערב, כל עת שהוא בצלוחית חתומה – אין ריחו נודף, פֺתְחָה ומריק שמנה לכלי אחר – ריחו נודף. על כן עלמות אהבוך – בא יתרו לקול השמועה ונתגייר, אף רחב הזונה אמרה: כי שמענו את אשר הוביש וגו׳ (יהושע ב׳:י׳), ועל ידי כן כי י״י אלהיכם הוא אלהים בשמים וגו׳ (יהושע ב׳:י״א). עלמות – בתולות, לפי הדיבור שדימהו לבחור^ה שאהובתו מחבבתו. ולפי הדוגמא: העלמות הן האומות. (ד) משכני אחריך נרוצה – אני שמעתי משלוחיך רמז חיבה שאמרת למשכני,⁠¹ ואני אמרתי: אחריך נרוצה להיות לך לאשה. הביאני המלך חדריו – וגם היום הזה עודנה לי גילה ושמחה את אשר נדבקתי בך. נזכירה דודיך – גם היום באלמנות חיותי תמיד אזכיר דודיך הראשנים^ו מכל משתה עונג ושמחה. מישרים אהבוך – את^ז אהבה עזה אהבת מישור בלי עקובה ורכסים אשר אהבוך אני ואבותיי באותן הימים, זהו פשוטו לפי עיניינו. ולפי דוגמתו: הם מזכירים לפניו חסד נעורים אהבת כלולות לכתם אחריו במדבר ארץ ציה וצלמות וגם צדה לא עשו להם והאמינו בו ובשלוחו ולא אמרו היאך נצא למדבר לא מקום זרע ומזונות והלכו אחריו והוא הביאם לתוך חדרי הקף ענניו בזו. עודם היום גלים ושמחים בו אף לפי עוניים וצרתם ומשתעשעים בתורה ושָם מזכירים דודיו מיין ומישור אהבָתָם אותו. (ה) שחורה אני ונאוה וגו׳ – אתם ריעותיי אל אקל בעיניכם אף אם עזבני אישי מפני שחרות שבי כי שחורה אני על ידי שזיפת שמש ונאוה אני בחיתוך איברים נאים, אם אני שחורה כאהלי קדר המשחירים מפני הגשמים שהם פרוסין תמיד במדברות קלה אני להתכבס ולהיות כיריעות שלמה. דוגמא היא זו: אומרת כנסת ישראל לאומות: שחורה אני – במעשיי, ונאה – אני במעשי אבותיי, ואף במעשיי יש מהם נאים. אם יש בי עון העגל, יש בי זכות קבלת התורה. וקורא לאומות בנות ירושלם^ח על שם שהיא עתידה ליעשות מטרפולין לכולן, כמה שניבא יחזקאל: ונתתי אותם^ט לך לבנות (יחזקאל ט״ז:ס״א), כמו עקרון ובנותיה (יהושע ט״ו:מ״ה). (ו) אל תראוני – אל תסתכלו בי לתמהון ובזיון.⁠^י שאני שחרחרת – לפי שאין שחרותי וכיעורי ממעי אמי אלא על ידי שזיפת השמש, שאותו שחרות נוח להתלבן כשיעמוד בצל. כך אני, בני אמי נחרו בי – בני מצרים שגדלתני^יא ועלו עמי בערב רב, הם חירחרוני בהסיתם ופתויים עד שמוני^יב נוטרה את הכרמים – ושם שזפתני השמש והושחרתי, כלומר נתנוני עובדת אלהים זרים וכרמי שהיה לי מאבותיי לא נטרתי. מצינו פרנסים נקראים במקרא בלשון כרמים, שנאמר: ונתתי לה את כרמיה (הושע ב׳:י״ז), ומתרגמינן: ואימני לה ית פרנסהא, וכן לא יפנה דרך כרמים (איוב כ״ד:י״ח). (ז) הגידה לי שאהבה נפשי – עכשיו חוזר ומדמה אותה לצאן אשר על^יג הרועה. אומרת כנסת ישראל לפניו כאשה לבעלה: הגידה לי שאהבה נפשי איכה תרעה את צאנך בין הזאבים הללו אשר הם בתוכם, ואיכה תרביצם בצהרים – בגלות הזו שהיא עת צרה להם כצהרים, שהוא עת צער לצאן. שלמה אהיה כעטיה – ואם תאמר: מה איכפת לך, אין זה כבודך שאהיה כאבילה עוטָה על שפם בוכייה על צאני. על עדרי חביריך – אצל עדרי שאר הרועים שהן רועים צאן כמותך, כלומר בין גדודי האומות הסמוכים על אלהים אחרים ויש להם מלכים ושרים מנהיגים אותם.⁠^יד (ח) אם לא תדעי לך – זו היא תשובת הרועה אם לא תדעי לך להיכן לרעות צאנך אַת היפה בנשים שחדל לו הרועה מלהנהיג אותם. צאי לך בעקבי הצאן – הסתכלי בפסיעות דרך שהלכו הצאן, והעקביים ניכרים, טְרַאצֶש בלעז. וכן הרבה במקרא: ועקבותיך לא נודעו (תהלים ע״ז:כ׳), נחמסו עקֵביך (ירמיהו י״ג:כ״ב), והוא יגוד עקב (בראשית מ״ט:י״ט) – ישוב על עקביו, ואותו הדרך לכי. ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים – בין משכנות שאר הרועים שֵאַתְ אצלם. וזו הדוגמא: אם לא תדעי לך – כנסייתי ועדתי היפה בשאר אומות איכה תרעי ותנצלי מיד המציקים ליך^טו לחיות ביניהם ולא יאבדו בנייך, התבונני בדרכי אבותיך הראשונים שקיבלו תורתי ושמרו מצותי ולכי בדרכיהם, ואז בשכר זאת תרעי את גדיותיך אצל שרי האומות. וכן ירמיה אומר: הציבי לך ציונים שיתי לבך למסילה וגו׳ (ירמיהו ל״א:כ׳). (ט) לססתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי – למ״ד זו כמו למ״ד לקול תתו המון מים (ירמיהו י׳:י״ג), וכמו למ״ד לריח שמניך (שיר השירים א׳:ג׳), לקבוצת סוסים הרבה שאספתי מחנותיי לצאת לקראתך ברכבי פרעה להושיעך, כמו שנאמר: דרכת בים סוסיך (חבקוק ג׳:ט״ו) – סוסים הרבה. ^טז[דמיתיך רעייתי – שיתקתיך מצעקתך, שנאמר: ואתם תחרישון (שמות י״ד:י״ד) זאת ראיתי בספר אגדה.⁠^יז] דבר אחר: שם דמיתיך לרעייתי – שם הראיתי לכל שרעייתי את. לססתי – קבוצת סוסיי, ובלשון לעז: קַבָֿלֶיְישְא. דמיתיך – אַדֵֿישְמַאי בלעז, כמו אותי דימו להרוג (שופטים כ׳:ה׳). (י) כי שם קישטתיך בקישוטים נאים: נאוו לחייך בתורים – שורות נזמי אזן ומצחת זהב. צוארך בחרוזים – ענקי זהב ומרגליות חרוזות בפתילי זהב של ביזת הים. (יא) תורי זהב נעשה לך – נמלכנו^יח אני ובית דיני לפני בא פרעה שאשיאנו ואחזק את לבו לרדוף אחריך עם כל שבח גנזי אוצרותיו^יט כדי שנעשה לך תורי – קישוטי זהב. עם נקדות הכסף – שהיו בידך כבר שהוצאתם ממצרים^כ שגדולה היתה ביזת הים מביזת מצרים. נקדות – כלי כסף מצויירים ומנוקדים בחברברות וגוונים. (יב) עד שהמלך במסיבו – משיבה כנסת ישראל ואומרת כל זה אמת גמלתני טובה^כא ואני גמלתי^כב רעה, כי בעוד המלך על שלחן מסבת חפתו. נרדי נתן ריחו^כג – חילוף להבאיש בעוד השכינה בסיני קילקלתי בעגל. ולשון חבה כתב הכתוב נתן ריחו, ולא כתב הבאיש או הסריח.⁠^כד (יג) צרור המור דודי לי – דודי נעשה כמי שיש לו צרור המור בחיקו ואומר הרי ליך^כה צרור זה שיתן ריח טוב מן הראשון שאיבדת. כך הקדוש ב״ה נתרצה לישראל על מעשה העגל, ומצא להם כפרה לעונם ואמר: התנדבו המשכן ויבא זהב המשכן ויכפר על זהב העגל. בין שדי ילין – אף לפי מעלתי^כו בו אמר לשכון שם, בין שני בדי הארון. (יד) אשכל הכפר – יש בושם ששמו כפר, כמו כפרים עם נרדים (שיר השירים ד׳:י״ג), ועשוי כעין אשכלות. בכרמי עין גדי – שם הוא מצוי. וראיתי באגדה שאותן כרמים עושין פירות ארבעה או חמשה פעמים בשנה. ודוגמא היא לכמה כפרות ומחילות שמחל לי הקב״ה על כמה נסיונות שניסיתיו במדבר. (טו) הנך יפה רעיתי – אני הייתי בושה בקילקולי, והוא חיזקני בדברי ריצוייו לומר: סלחתי כדבריך (במדבר י״ד:כ׳). והרי את יפה ויפה כי עיניך יונים – נאים כעיני יונים. כלה שעיניה כעורים כל גופה צריך בדיקה ושעיניה^כז נאות אין גופה צריך בדיקה. והדוגמא זו היא:⁠^כח מחלתי ליך^כט על עונך והרי את יפה בנעשה (שמות כ״ד:ג׳), והנך יפה בנשמע (שמות כ״ד:ז׳). יפה במעשי אבות, יפה במעשייך, כי עינייך יונים – צדיקים יש ביך שדבקו בי, כיונה הזו שֵמִשֵמכרת את בן זוגה אינה מנחתו ותזדווג לאחר. כך ויאספו אליו כל בני לוי (שמות ל״ב:כ״ו) ולא טעו בעגל. ועוד הנך יפה – במלאכת המשכן, שנאמר: והנה עשו אותה וגו׳ ויברך אותם משה (שמות ל״ט:מ״ג). הרי שקילסם על כך. (טז) הנך יפה דודי – לא היופי שלי אלא שלך אתה הוא היפה. אף נעים – שעברתה על פשעי והשריתה שכינתך בתוכי. וזהו קילוס של ירידת האש: וירא^ל העם וירנו (ויקרא ט׳:כ״ד). אף ערשנו רעננה – על ידי נעימותך, הנה רעננה ערשנו בבנינו ובבנותינו שהיו נקבצים אליך פה, שנאמר: ותקהל העדה וגו׳ (ויקרא ח׳:ד׳). המשכן קרוי מטה, שנאמר: הנה מטתו^לא (שיר השירים ג׳:ז׳), וכן המקדש קרוי מטה, שנאמר ביואש: בחדר המטות אשר בבית י״י (מלכים ב י״א:ב׳-ג׳), על שם שהוא פיריין ורביין של ישראל. (יז) קורות בתינו ארזים – שבח המשכן הוא זה. רהיטנו – לא ידעתי אם לשון קרשים אם לשון בריחים, אך ידעתי שאף בלשון משנה שנינו (בבלי חגיגה ט״ז.):⁠^לב רהיטי ביתו של אדם הן מעידין בו.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

¹ רש״י מפצל בין ״משכני״ ו״אחריך נרוצה״. המניע הוא כנראה רצונו להתאימו לנמשל, ולהדגיש את זכות ישראל שנענו לפקודת י״י ביד שלוחו משה.

^א כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, וינה 220. בכ״י לוצקי 778: ״האמור״.

^ב כן בכ״י לוצקי 778, וכן גם במקורות אחרים בראשונים. בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5: ״גלוסקית״.

^ג כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5. בכ״י לוצקי 778: ״במנהג״.

^ד כן בכ״י לוצקי 778. בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, וינה 220: ״ותוף״. בנוסח המקרא שלנו: ״תף״.

^ה כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, וינה 220. בכ״י לוצקי 778 חסר: ״שדימהו לבחור״.

^ו כן בכ״י לוצקי 778, לייפציג 1. בכ״י אוקספורד 165: ״הראשונים״.

^ז כן בכ״י לוצקי 778, וינה 220. בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165 חסר: ״את״.

^ח כן בכ״י לייפציג 1, מינכן 5, וינה 220. בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165: ״ירושלים״.

^ט כן בכ״י לוצקי 778, לייפציג 1 (שם: ״אות׳⁠ ⁠״, אוקספורד 165, וינה 220. בנוסח המקרא שלנו: ״אתהן״.

^י כן בכ״י לוצקי 778. בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, וינה 220 חסר: ״לתמהון״ וכתוב רק: ״לבזיון״.

^יא כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 142, אוקספורד 34. בכ״י לייפציג 1, מינכן 5: ״שגדלוני״. בכ״י אוקספורד 165: ״שגדלתי״.

^יב כן בכ״י לוצקי 778, לייפציג 1, אוקספורד 165. בכ״י מינכן 5: ״ששמוני״. בכ״י וינה 220: ״אשר שמוני״.

^יג כן בכ״י לוצקי 778, וינה 220. בכ״י לייפציג 1: ״על יד״. בכ״י מינכן 5: ״אהובה על״.

^יד בכ״י לוצקי 778 נוספה בגיליון הערת המעתיק: ״בסיגנון זה דבר זכריה: חרב על רועי ועל גבר עמיתי (זכריה י״ג:ז׳) – שחיברתיו אלי לשמור את צאני כמותי.⁠״

^טו כן בכ״י לוצקי 778. בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165: ״לך״.

^טז הביאור בסוגריים המרובעים היא הוספה של רש״י עצמו לפי עדות כ״י אוקספורד 165, בו הוא מופיע לאחר הביאורים על שיר השירים א׳:י״א עם הכותרת: ״ד״א״ והחתימה: ״כן הגיה ר׳⁠ ⁠״. הביאור מופיע כאן בכ״י לוצקי 778, מינכן 5, ובדומה בכ״י לייפציג 1 אלא ששם קודם לו: ״לסוסתי – אקבלקייוא בלעז״. הביאור מופיע בסוף פסוק זה בכ״י אוקספורד 142, וינה 220. הביאור חסר בכ״י ס״פ I C 6, אוקספורד 34.

^יז כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165 (שם: ״אגדות״), מינכן 5. בכ״י לוצקי 778 רק: ״זאת באגדה״.

^יח כן בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5 (ובהתאם ללשון ״נעשה״). בכ״י לייפציג 1: ״נמלכתי״. בכ״י אוקספורד 142: ״נמלכני״. בכ״י לוצקי 778 יש כאן מחיקה וקשה לפענח.

^יט כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5. בכ״י לוצקי 778: ״אוצרות״.

^כ בכ״י לוצקי 778 נוספה בגיליון הערת המעתיק: ״על שם ושאלה אשה וגו׳ כלי כסף (שמות ג׳:כ״ב)״.

^כא כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5. בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 142, אוקספורד 34 חסר: ״טובה״.

^כב כן בכ״י לוצקי 778, מינכן 5, אוקספורד 142, אוקספורד 34. בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165: ״גמלתני״.

^כג כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, אוקספורד 142. בכ״י לוצקי 778: ״ריח״.

^כד כן בכ״י לוצקי 778, לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5. בדפוסים נוסף כאן: ״לפי שדבר הכתוב בלשון נקיה״.

^כה כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 142, וכן להלן א׳:ט״ו. בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5: ״לך״.

^כו כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 34, והשוו לשון רש״י שיר השירים א׳:ד׳ ״אף לפי...⁠״. בכ״י לייפציג 1, מינכן 5, אוקספורד 142: ״אף על פי שמעלתי״. בכ״י אוקספורד 165: ״אף לפי שמעלתי״.

^כז כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5. בכ״י לוצקי 778 הושמט ע״י הדומות: ״כעורים כל גופה צריך בדיקה ושעיניה״.

^כח כן בכ״י אוקספורד 165, אוקספורד 142, אוקספורד 34. בכ״י לייפציג 1: ״היא זו״. בכ״י לוצקי 778 חסר: ״זו היא״.

^כט כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 142, וכן לעיל א׳:י״ג. בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5: ״לך״.

^ל כן בכ״י לוצקי 778, לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5. בפסוק מופיע כאן: ״כל״.

^לא כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165. בכ״י לייפציג 1, מינכן 5, אוקספורד 142 נוסף כאן: ״שלשלמה״.

^לב כן בכ״י מינכן 95 ובשאר כ״י של הבבלי שם, אך לא בדפוס ונציה, וילנא.

E/ע

הערותNotes

הערות

Tanakh

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון