Ramban Iyyov 42 – רמב"ן איוב מב‏ – Mikraot Gedolot

תנ״ך

פירוש

(א) ^אוַיַּ֖עַן אִיּ֥וֹב אֶת⁠־יְהֹוָ֗היְ⁠־⁠הֹוָ֗ה וַיֹּאמַֽר׃ (ב) [יָ֭דַעְתִּי] (ידעת) כִּי⁠־כֹ֣ל תּוּכָ֑ל⁠ וְלֹֽא⁠־יִבָּצֵ֖ר מִמְּךָ֣ מְזִמָּֽה׃ (ג) מִ֤י זֶ֨ה׀ מַעְלִ֥ים עֵצָ֗ה בְּֽלִ֫י דָ֥עַת⁠ לָכֵ֣ן הִ֭גַּדְתִּי וְלֹ֣א אָבִ֑ין⁠ נִפְלָא֥וֹת מִ֝מֶּ֗נִּי וְלֹ֣א אֵדָֽע׃ (ד) שְֽׁמַֽע⁠־נָ֭א וְאָנֹכִ֣י אֲדַבֵּ֑ר⁠ אֶ֝שְׁאָלְךָ֗^ב וְהוֹדִיעֵֽנִי׃ (ה) לְשֵֽׁמַע⁠־אֹ֥זֶן שְׁמַעְתִּ֑יךָ וְ֝עַתָּ֗ה עֵינִ֥י רָאָֽתְךָ׃ (ו) עַל⁠־כֵּ֭ן אֶמְאַ֣ס וְנִחַ֑מְתִּי⁠ עַל⁠־עָפָ֥ר וָאֵֽפֶר׃ (ז) וַיְהִ֗י אַחַ֨ר דִּבֶּ֧ר יְהֹוָ֛היְ⁠־⁠הֹוָ֛ה אֶת⁠־הַדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה אֶל⁠־אִיּ֑וֹב וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜היְ⁠־⁠הֹוָ֜ה אֶל⁠־אֱלִיפַ֣ז הַתֵּימָנִ֗י חָרָ֨ה אַפִּ֤י בְךָ֙ וּבִשְׁנֵ֣י רֵעֶ֔יךָ כִּ֠י לֹ֣א דִבַּרְתֶּ֥ם אֵלַ֛י נְכוֹנָ֖ה כְּעַבְדִּ֥י אִיּֽוֹב׃ (ח) וְעַתָּ֡ה קְחוּ⁠־לָכֶ֣ם שִׁבְעָֽה⁠־פָרִים֩ וְשִׁבְעָ֨ה אֵילִ֜ים וּלְכ֣וּ׀ אֶל⁠־עַבְדִּ֣י אִיּ֗וֹב וְהַעֲלִיתֶ֤ם עוֹלָה֙ בַּעַדְכֶ֔ם וְאִיּ֣וֹב עַבְדִּ֔י יִתְפַּלֵּ֖ל עֲלֵיכֶ֑ם כִּ֧י אִם⁠־פָּנָ֣יו אֶשָּׂ֗א לְבִלְתִּ֞י עֲשׂ֤וֹת עִמָּכֶם֙ נְבָלָ֔ה כִּ֠י לֹ֣א דִבַּרְתֶּ֥ם אֵלַ֛י נְכוֹנָ֖ה כְּעַבְדִּ֥י אִיּֽוֹב׃ (ט) וַיֵּלְכוּ֩ אֱלִיפַ֨ז הַתֵּימָנִ֜י וּבִלְדַּ֣ד הַשּׁוּחִ֗י צֹפַר֙ הַנַּ֣עֲמָתִ֔י וַיַּעֲשׂ֔וּ כַּאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר אֲלֵיהֶ֖ם יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑ה וַיִּשָּׂ֥א יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה אֶת⁠־פְּנֵ֥י אִיּֽוֹב׃ (י) וַיהֹוָ֗הי⁠־⁠הֹוָ֗ה שָׁ֚ב אֶת⁠־[שְׁב֣וּת] (שבית) אִיּ֔וֹב בְּהִֽתְפַּֽלְל֖וֹ^ג בְּעַ֣ד רֵעֵ֑הוּ וַיֹּ֧סֶף יְהֹוָ֛היְ⁠־⁠הֹוָ֛ה אֶת⁠־כׇּל⁠־אֲשֶׁ֥ר לְאִיּ֖וֹב לְמִשְׁנֶֽה׃ (יא) וַיָּבֹ֣אוּ אֵ֠לָ֠יו כׇּל⁠־אֶחָ֨יו וְכׇל⁠־אַחְיֹתָ֜יו וְכׇל⁠־יֹדְעָ֣יו לְפָנִ֗ים וַיֹּאכְל֨וּ עִמּ֣וֹ לֶחֶם֮ בְּבֵיתוֹ֒ וַיָּנֻ֤דוּ לוֹ֙ וַיְנַחֲמ֣וּ אֹת֔וֹ עַ֚ל כׇּל⁠־הָ֣רָעָ֔ה אֲשֶׁר⁠־הֵבִ֥יא יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה עָלָ֑יו וַיִּתְּנוּ⁠־ל֗וֹ אִ֚ישׁ קְשִׂיטָ֣ה אֶחָ֔ת וְאִ֕ישׁ נֶ֥זֶם זָהָ֖ב אֶחָֽד׃ (יב) וַיהֹוָ֗הי⁠־⁠הֹוָ֗ה בֵּרַ֛ךְ אֶת⁠־אַחֲרִ֥ית אִיּ֖וֹב מֵרֵֽאשִׁת֑וֹ וַֽיְהִי⁠־ל֡וֹ אַרְבָּעָה֩ עָשָׂ֨ר אֶ֜לֶף צֹ֗אן וְשֵׁ֤שֶׁת אֲלָפִים֙ גְּמַלִּ֔ים וְאֶלֶף⁠־צֶ֥מֶד בָּקָ֖ר וְאֶ֥לֶף אֲתוֹנֽוֹת׃ (יג) וַֽיְהִי⁠־ל֛וֹ שִׁבְעָ֥נָה בָנִ֖ים וְשָׁל֥וֹשׁ בָּנֽוֹת׃ (יד) וַיִּקְרָ֤א שֵׁם⁠־הָאַחַת֙ יְמִימָ֔ה וְשֵׁ֥ם הַשֵּׁנִ֖ית קְצִיעָ֑ה וְשֵׁ֥ם הַשְּׁלִישִׁ֖ית קֶ֥רֶן הַפּֽוּךְ׃ (טו) וְלֹ֨א נִמְצָ֜א נָשִׁ֥ים יָפ֛וֹת כִּבְנ֥וֹת אִיּ֖וֹב בְּכׇל⁠־הָאָ֑רֶץ וַיִּתֵּ֨ן לָהֶ֧ם אֲבִיהֶ֛ם נַחֲלָ֖ה בְּת֥וֹךְ אֲחֵיהֶֽם׃ (טז) וַיְחִ֤י אִיּוֹב֙ אַחֲרֵי⁠־זֹ֔את מֵאָ֥ה וְאַרְבָּעִ֖ים שָׁנָ֑ה [וַיִּרְאֶ֗ה] (וירא) אֶת⁠־בָּנָיו֙ וְאֶת⁠־בְּנֵ֣י בָנָ֔יו אַרְבָּעָ֖ה דֹּרֽוֹת׃ (יז) וַיָּ֣מׇת אִיּ֔וֹב זָקֵ֖ן וּשְׂבַ֥ע יָמִֽים׃נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה

הערות

^א ‹פפ› יש רווח של שורה ריקה בכתר לפני הכותרת הממורכזת

^ב אֶ֝שְׁאָלְךָ֗ לגבי הקמץ הרחב ראו בהערה על שמות יג,יד.

^ג בְּהִֽתְפַּֽלְל֖וֹ א=בְּהִֽתְפַּֽלֲל֖וֹ (חטף)

E/ע

הערותNotes

(א) ויען איוב את ה׳ ויאמר. (ב) ידעתי כי כל תוכל – לעשות בכחך הגדול אשר אין לו קץ. ולא יבצר ממך חכמה, כי חכמתך אין לה סוף. (ג) מי זה – אשר יעלים ויסתיר חכמה רבה הנעשית בעצה בעבור שלא ידענה, אני הוא שהגדתי לחבירי דבר. ולא אביך – העצה. נפלאות ממני ולא אדע – אותם גם עתה, והנה האלהים קראו מחשיך [עצה במלין (איוב ל״ח:ב׳), התוודה ואמר שאיננה מחשיך] אותה, אבל היה מעלים ומסתיר אותה בבלי דעת. (ד) שמע נא ואנכי אדבר אשאלך והודיעני – כי איני יכול לדעת דבר בנפלאותיך רק מה שתודיעני אתה בחסדיך. (ה) לשמע אזן שמעתיך – היתה לי קבלה באלהותך, ועתה הגעתי לנבואה וידעתי אמתת המציאות, וכי אתה נמצא ויודע ומשגיח ושופט צדק, ורב חסד ואמת.⁠¹ (ו) על כן אמאס – מה שהייתי חפץ בו עד עתה, והם חיי העולם הזה ושלותו אשר הייתי רוצה בהם, ומתלונן על אבדו אותם. ונחמתי, על עפר ואפר – הוא הגוף אשר הוא עפר ואפר, כי כן יתוודו הצדיקים עם בוראן כדרך ואנכי עפר ואפר (בראשית י״ח:כ״ז). יאמר כי יתנחם על גופו שהיה חפץ בו, והיה רואה כי החיים הם חסד והמות לצדיק חמס, ועתה אתנחם על חפצי בגוף, וארצה לדבקה בך לאור באור פניך ולהיות נפשי צרורה עמך בצרור החיים. (ז) ויאמר ה׳ אל אליפז התימני – גם האיש הזה הגיע למעלת הנבואה עבור מעלתו בחכמה, כי הוא גדול החבירים כאשר פירשתי. או היה בחלום הלילה כענין באבימלך ולבן, כי חפץ האלהים לכפר על חטאתם, ולהודיעם כי שגו מאשר היו יראי אלהים וסרי מרע (איוב א׳:ח׳) ולמדו זכות על מעשיו כפי דעתם. כי לא דברתם אלי נכונה – כי טעיתם ומפני טעותכם הייתי עושה חמס בעיני כל יודעי צדקת נפשו. כעבדי איוב – יקראנו עבדו בעבור כי התוודה אליו עתה. והנה גם הם גם איוב טעו, רק איוב דבר נכונה שהוא צדיק, והאל מביא צרות לעושי רצונו, רק לא היה יודע למה ואליהוא פירש לו הטעם, והנה דבר איוב נכונה והתוודה ונתכפר לו על מה שקרא תגר בענין, על כן קראו עבדי כאשר בראשונה, אבל הם לא דברו נכונה בהרשיעם את איוב בהיותו נספה ומצאו אותו צרות, והיו סבורים שעשו טובה בהצדיקם מעשה האלהים, ועל כן לא התוודו והנם צריכים כפרה. וכן הורה מלת אלי – כי על אשר דבר עמו אמר שהוא נכונה, לא על דברו הראשון עם חביריו. (ח) קחו לכם שבעה פרים – היה החטא שגגה ומתכפר בקרבן, כאשר יתכפרו השגגות בתורה. ולכו אל עבדי איוב והעליתם עולה בעדכם – על יד איוב, הוא יקריב העולה עליהם ויתפלל שירצה אותה מידו. כי אם פניו אשא – כי ראיתי אותו ראוי להיות כהן לפני, ושיהיה הקרבן מידו עולה לרצון על מזבחי.⁠² לבלתי עשות עמכם נבלה – [חלילה לשם שיעשה נבלה] רק בעבור שהיו חבירי איוב מצדיקים את משפטיו, אם יביא עליהם רעה יראה כדבר שאינו הגון. ויש אומרים כי ענש הנבלה תקרא נבלה, וכן על דעתם יקרא עון וחטא: אם יקרך עון בדבר הזה (שמואל א כ״ח:י׳), ענש, וכן גדול עוני מנשוא (בראשית ד׳:י״ג), ענשי, ויגדל עון בת עמי מחטאת סדום (איכה ד׳:ו׳), שניהם ענשין, והטעם כי הם עשו רשע ונבלה בהרשיעם את הצדיק, והאל לא יעשה כנבלתם. ואיננו נכון, ומטעם כי לא דברתם אלי נכונה כעבדי איוב. (י) שב את שבות איוב – החזירו שבא. ומפרשים אמרו כי הדבר המושב לאדם או למקום תחת האובד ממנו יקרא שבות, כטעם ושבתי את שבותיהן את שבות סדום ובנותיה (יחזקאל ט״ז:נ״ג). ולפי דעתי כי שבות סדום כשבות שומרון רמז לארץ ישראל, כי סדום מארץ ישראל הוא, רוצה לומר כי ישובו אליה, וישבו בכל הארץ הטובה אשר נשבע לאבותם, ועוד כי שיבת השבות הוא לעם החוזר כאחד לא למצליח ובא לו ריוח לעשות ממון. ועל כן דעתי כי החזירו אנשי שבא הבקר והאתונות, והכשדים החזירו את הגמלים, והחזירו לו נערים שהיו שומרים אותם תחת אשר הרגום, כי כן שם האלהים בלבם בעת התפללו על רעיו, כי רחם האלהים עליהם ועליו, וגם הוסיף למשנה על כל אשר לו, הצאן אשר מתו, ושאר אשר אבד ממנו, והנערים והבנים אשר מתו נתן לו עבדים ובנים ובנות אחרים, כי הראשונים חייבים היו מעצמם וישלחם ביד פשעם (איוב ח׳:ד׳). ומפני אשר ראיתי בתחלת הספר כי אמר הכתוב בכל הקורות ומלאך בא אל איוב וגו׳ (איוב א׳:י״ד), והיה ראוי שיספר המעשה תחלה ואחר כך הגדת המלאך ואמר ויהי היום ובניו ובנותיו אוכלים ושותים יין בבית אחיהם הבכור (איוב א׳:י״ג), ובקר היו חורשות והאתונות (איוב א׳:י״ד) ותפל שבא ותקחם (איוב א׳:ט״ו), ומלאך בא אל איוב ויספר לו לאמר הבקר היו חורשות (איוב א׳:י״ד) וכן בכולם, על כן אני חושב כי לא אירע להם כן רק השטן לקח כל אשר לאיוב והוליך אותם אל המדבר ואל ארץ גזירה, והראה למלאכים המגידים לו כאשר ספרו, והשטן ידע כי רצון האל בנסיון לבד ולא רצה לשלוח בהם יד להמיתם, ואולי בכך נצטוה כי אמר, הנה כל אשר לו בידך (איוב א׳:י״ב), לא אמר לעשות בהם כטוב בעיניך, רק בידו יהיו להביאו במצרף הנסיון. והנה אמר שם בתחלת הספר ומלאך בא אל איוב (איוב א׳:י״ד), או אחד מן הנערים, ולא אמר ואיש בא אל איוב, ולא מצאנו מלאך בכתוב אלא על שליח ששלוח מאת אדונו לעשות דבר, על כן נראה כי השטן שלחם ונצטוו מאתו ללכת לאיוב ולספר לו כל מה שראו כפי דעתם, ועתה השיב השם שבות בניו ובנותיו והנערים והאתונות והצאן והגמלים השיב לו, והוסיף אליו אחרי כן בגמלים למשנה ובצאן, וכן מלת שבי לעולם על נפש אדם, לא על צאן ובקר לבדו כי יקרא מלקוח, והנה הכל נשבה ביד השטן והושב לו עתה, על כן לא אמר הכתוב ויולדו לו שבעה בנים ושלש בנות כאשר אמר בתחלה, ואולי הנו״ן הנוסף במלת שבענה הורה על הידיעה, כי אולי כן משפט הלשון בידיעה, כאשר יורו עליה הה״א ופתחות הלמ״ד, ועתה קרא שמות חדשים לבנותיו כי היו עתה יפות מראה ובריאות³ תואר מאשר בראשונה, כי כן שבהן הכתוב, ולא נמצא נשים יפות כבנות איוב – ולא אמר כן בתחלת הספר. (טז) [ויחי איוב אחרי זאת מאה וארבעים שנה – כי הוסיף לו למשנה גם בשנים, כי שנות האדם שבעים שנה, והוא חיה מאה וארבעים שנה אחרי זאת. ולא ספר הכתוב כמה היו שנותיו הראשונים לפני זאת, וגם לא אמר בסוף כמה ימי שני חייו כולם, כאשר יעשה באברהם ויצחק ויעקב, ואלה שני חיי אברהם אשר חי (בראשית כ״ה:ז׳), ובשאר הצדיקים, כי לא יתכוין הכתוב ביחוסו ובספור גדלתו רק לאמר כי הנסיון לטובתו היה. וכן אמר וימת איוב זקן ושבע ימים – ולא אמר ויגוע ויאסף אל עמיו כאשר אמר באברהם, ויגוע וימת אברהם בשיבה טובה זקן ושבע ויאסף אל עמיו (בראשית כ״ה:ח׳), וכן ביצחק וביעקב (בראשית ל״ה:כ״ט, מ״ט:ל״ג), מפני שלא היה מעם הקדש אשר חלקם בחיים, והנה איננו נאסף אל עמו, כי באברהם יאמר כן ליחוסו אל העם היוצא ממנו ואל אבותינו הצדיקים כנח ומתושלח ושם ועבר, או כאשר אמרו רבותינו בשרו שיש לאביו חלק לעולם הבא. ויש בצדיקים שלא יאמר כן למעלתם, כגון במשה ואהרן, כי פירש במיתתם שהיא על פי י״י, והיא מיתת נשיקה שיש לה סוד לדבקה בשם הנכבד.] (סיום) תם ונשלם פירוש ספר איוב, ברוך נותן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה (ישעיהו מ׳:כ״ט), אמן.מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות) המיוסדת על מהדורת רח"ד שעוועל, בהוצאת מוסד הרב קוק (CC BY-NC 4.0)

הערות

¹ השוו ללשון הפסוק בשמות ל״ד:ו׳.

² השוו ללשון הפסוק בישעיהו נ״ו:ז׳.

³ השוו ללשון הפסוק בבראשית מ״א:ב׳.

E/ע

הערותNotes

הערות

Tanakh

Peirush

כותרת הגיליון

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144

לא להציג שובDon't show again

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון