×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
שמות י״גתנ״ך
א֣
אָ
(א) {שביעי} וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה אֶל⁠־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ (ב) קַדֶּשׁ⁠־לִ֨י כׇל⁠־בְּכ֜וֹר פֶּ֤טֶר כׇּל⁠־רֶ֙חֶם֙ בִּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בָּאָדָ֖ם וּבַבְּהֵמָ֑ה לִ֖י הֽוּא׃ (ג) וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶל⁠־הָעָ֗ם זָכ֞וֹר אֶת⁠־הַיּ֤וֹם הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֨ר יְצָאתֶ֤ם מִמִּצְרַ֙יִם֙ מִבֵּ֣ית עֲבָדִ֔ים כִּ֚י בְּחֹ֣זֶק יָ֔ד הוֹצִ֧יא יְהֹוָ֛היְ⁠־⁠הֹוָ֛ה אֶתְכֶ֖ם מִזֶּ֑ה וְלֹ֥א יֵאָכֵ֖ל חָמֵֽץ׃ (ד) הַיּ֖וֹם אַתֶּ֣ם יֹצְאִ֑ים בְּחֹ֖דֶשׁ הָאָבִֽיב׃ (ה) וְהָיָ֣ה כִֽי⁠־יְבִיאֲךָ֣א יְהֹוָ֡היְ⁠־⁠הֹוָ֡ה אֶל⁠־אֶ֣רֶץ הַֽ֠כְּנַעֲנִ֠י וְהַחִתִּ֨י וְהָאֱמֹרִ֜י וְהַחִוִּ֣י וְהַיְבוּסִ֗י אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֤ע לַאֲבֹתֶ֙יךָ֙ לָ֣תֶת לָ֔ךְ אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָ֑שׁ וְעָבַדְתָּ֛ אֶת⁠־הָעֲבֹדָ֥ה הַזֹּ֖את בַּחֹ֥דֶשׁ הַזֶּֽה׃ (ו) שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים תֹּאכַ֣ל מַצֹּ֑ת וּבַיּוֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔י חַ֖ג לַיהֹוָֽהי⁠־⁠הֹוָֽה׃ (ז) מַצּוֹת֙ יֵֽאָכֵ֔ל אֵ֖ת שִׁבְעַ֣ת הַיָּמִ֑ים וְלֹֽא⁠־יֵרָאֶ֨ה לְךָ֜ חָמֵ֗ץ וְלֹֽא⁠־יֵרָאֶ֥ה לְךָ֛ שְׂאֹ֖ר בְּכׇל⁠־גְּבֻלֶֽךָ׃ (ח) וְהִגַּדְתָּ֣ לְבִנְךָ֔ בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא לֵאמֹ֑ר בַּעֲב֣וּר זֶ֗ה עָשָׂ֤ה יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ לִ֔י בְּצֵאתִ֖י מִמִּצְרָֽיִם׃ (ט) וְהָיָה֩ לְךָ֨ לְא֜וֹת עַל⁠־יָדְךָ֗ וּלְזִכָּרוֹן֙ בֵּ֣ין עֵינֶ֔יךָ לְמַ֗עַן תִּהְיֶ֛ה תּוֹרַ֥ת יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה בְּפִ֑יךָ כִּ֚י בְּיָ֣ד חֲזָקָ֔ה הוֹצִֽאֲךָ֥ יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה מִמִּצְרָֽיִם׃ (י) וְשָׁמַרְתָּ֛ אֶת⁠־הַחֻקָּ֥ה הַזֹּ֖את לְמוֹעֲדָ֑הּ מִיָּמִ֖ים יָמִֽימָה׃ (יא)  וְהָיָ֞ה כִּֽי⁠־יְבִאֲךָ֤ב יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ אֶל⁠־אֶ֣רֶץ הַֽכְּנַעֲנִ֔י כַּאֲשֶׁ֛ר נִשְׁבַּ֥ע לְךָ֖ וְלַֽאֲבֹתֶ֑יךָ וּנְתָנָ֖הּ לָֽךְ׃ (יב) וְהַעֲבַרְתָּ֥ כׇל⁠־פֶּֽטֶר⁠־רֶ֖חֶם לַֽיהֹוָ֑הי⁠־⁠הֹוָ֑ה וְכׇל⁠־פֶּ֣טֶר׀ שֶׁ֣גֶר בְּהֵמָ֗ה אֲשֶׁ֨ר יִהְיֶ֥ה לְךָ֛ הַזְּכָרִ֖ים לַיהֹוָֽהי⁠־⁠הֹוָֽה׃ (יג) וְכׇל⁠־פֶּ֤טֶר חֲמֹר֙ תִּפְדֶּ֣ה בְשֶׂ֔ה וְאִם⁠־לֹ֥א תִפְדֶּ֖ה וַעֲרַפְתּ֑וֹ וְכֹ֨ל בְּכ֥וֹר אָדָ֛ם בְּבָנֶ֖יךָ תִּפְדֶּֽה׃ (יד) {מפטיר} וְהָיָ֞ה כִּֽי⁠־יִשְׁאָלְךָ֥ג בִנְךָ֛ מָחָ֖ר לֵאמֹ֣ר מַה⁠־זֹּ֑את וְאָמַרְתָּ֣ אֵלָ֔יו בְּחֹ֣זֶק יָ֗ד הוֹצִיאָ֧נוּ יְהֹוָ֛היְ⁠־⁠הֹוָ֛ה מִמִּצְרַ֖יִם מִבֵּ֥ית עֲבָדִֽים׃ (טו) וַיְהִ֗י כִּֽי⁠־הִקְשָׁ֣ה פַרְעֹה֮ לְשַׁלְּחֵ֒נוּ֒ וַיַּהֲרֹ֨ג יְהֹוָ֤היְ⁠־⁠הֹוָ֤ה כׇּל⁠־בְּכוֹר֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם מִבְּכֹ֥ר אָדָ֖ם וְעַד⁠־בְּכ֣וֹר בְּהֵמָ֑ה עַל⁠־כֵּן֩ אֲנִ֨י זֹבֵ֜חַ לַֽיהֹוָ֗הי⁠־⁠הֹוָ֗ה כׇּל⁠־פֶּ֤טֶר רֶ֙חֶם֙ הַזְּכָרִ֔ים וְכׇל⁠־בְּכ֥וֹר בָּנַ֖י אֶפְדֶּֽה׃ (טז) וְהָיָ֤ה לְאוֹת֙ עַל⁠־יָ֣דְכָ֔ה וּלְטוֹטָפֹ֖ת בֵּ֣ין עֵינֶ֑יךָ כִּ֚י בְּחֹ֣זֶק יָ֔ד הוֹצִיאָ֥נוּ יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה מִמִּצְרָֽיִם׃ (יז) {פרשת בשלח} וַיְהִ֗י בְּשַׁלַּ֣ח פַּרְעֹה֮ אֶת⁠־הָעָם֒ וְלֹא⁠־נָחָ֣ם אֱלֹהִ֗ים דֶּ֚רֶךְ אֶ֣רֶץ פְּלִשְׁתִּ֔ים כִּ֥י קָר֖וֹב ה֑וּא כִּ֣י׀ אָמַ֣ר אֱלֹהִ֗ים פֶּֽן⁠־יִנָּחֵ֥ם הָעָ֛ם בִּרְאֹתָ֥ם מִלְחָמָ֖ה וְשָׁ֥בוּ מִצְרָֽיְמָה׃ (יח) וַיַּסֵּ֨ב אֱלֹהִ֧ים ׀ אֶת⁠־הָעָ֛ם דֶּ֥רֶךְ הַמִּדְבָּ֖ר יַם⁠־ס֑וּף וַחֲמֻשִׁ֛ים עָל֥וּ בְנֵי⁠־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ (יט) וַיִּקַּ֥ח מֹשֶׁ֛ה אֶת⁠־עַצְמ֥וֹת יוֹסֵ֖ף עִמּ֑וֹ כִּי֩ הַשְׁבֵּ֨עַ הִשְׁבִּ֜יעַ אֶת⁠־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר פָּקֹ֨ד יִפְקֹ֤ד אֱלֹהִים֙ אֶתְכֶ֔ם וְהַעֲלִיתֶ֧ם אֶת⁠־עַצְמֹתַ֛י מִזֶּ֖ה אִתְּכֶֽם׃ (כ) וַיִּסְע֖וּ מִסֻּכֹּ֑ת וַיַּחֲנ֣וּ בְאֵתָ֔ם בִּקְצֵ֖ה הַמִּדְבָּֽר׃ (כא) וַֽיהֹוָ֡הי⁠־⁠הֹוָ֡ה הֹלֵךְ֩ לִפְנֵיהֶ֨ם יוֹמָ֜ם בְּעַמּ֤וּד עָנָן֙ לַנְחֹתָ֣ם הַדֶּ֔רֶךְ וְלַ֛יְלָה בְּעַמּ֥וּד אֵ֖שׁ לְהָאִ֣יר לָהֶ֑ם לָלֶ֖כֶת יוֹמָ֥ם וָלָֽיְלָה׃ (כב) לֹֽא⁠־יָמִ֞ישׁ עַמּ֤וּד הֶֽעָנָן֙ יוֹמָ֔ם וְעַמּ֥וּד הָאֵ֖שׁ לָ֑יְלָה לִפְנֵ֖י הָעָֽם׃נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א כִֽי⁠־יְבִיאֲךָ֣ =ל1,ב,ש,ש1,ק3; ראו רשימת ברויאר ב״ספיקות שאין להם הכרע״, הערה 8 ובספר טעמי המקרא פרק ח (וכך במג״ה).
• ל,ל-מ=<כִֽי⁠־יְבִֽיאֲךָ֣> בשתי געיות בתיבות המוקפות (וכך אצל דותן וברויאר וכמו כן בקורן); והשוו להלן פסוק י״א.
• ו?=<כִי⁠־יְבִיאֲךָ֣> (אין געיה).
ב כִּֽי⁠־יְבִאֲךָ֤ =ל1,ש,ש1,ק3; ראו רשימת ברויאר ב״ספיקות שאין להם הכרע״, הערה 8 ובספר טעמי המקרא פרק ח (וכך במג״ה).
• ל,ב=<כִּֽי⁠־יְבִֽאֲךָ֤> בשתי געיות בתיבות המוקפות (וכך אצל דותן וברויאר וכמו כן בקורן); והשוו לעיל פסוק ה׳.
• ו=<כִּי⁠־יְבִאֲךָ֤> (אין געיה).
ג כִּֽי⁠־יִשְׁאָלְךָ֥ לגבי הקמץ (שהוא קמץ רחב ולא קמץ קטן) ראו ויינברג 3.2.3.2 בהערה על פעלי ״אֶפְעָל״ (והשוו שם במיוחד איוב מ,ז); וכמו כן בסימנים ובתיקון קוראים חורב (ברויאר) ובחומש קורן.
E/ע
הערותNotes
(ב) וטעם קדש לי – שיקדש אותם מיד, שתהיה המצוה נוהגת במדבר. והוסיפה הפרשה הזאת מצות רבות: שיזכרו היום והחדש שיהיה אביב, וישמרו החקה הזאת למועדה (שמות י״ג:י׳), וזה רמז לעבור השנה, כי לא נעשה פסח אלא בחדש אביב, והוסיפה בחמץ: ולא יראה לךא בכל גבולך (שמות י״ג:ז׳), ומצות הטוטפות. (ה) והיה כי יביאך י״י אל ארץ הכנעני – אף על פי שלא מנה אלא חמשה עממין, כל שבעה עממים במשמע, שכולם בכלל הכנעני הם, ואחת מן המשפחותב שלא נקרא לה אלא כנעני. לשון רבינו שלמה. ובאמת שהם בכלל כנעני שהם בניו כולם, ולכך כשאמר: והיה כי יביאך י״י אל ארץ הכנעני (שמות י״ג:י״א), יכלול בו את כולם. וכן אומר הכתוב בכל מקום: ארץ כנען. אבל בכאן אין טעם שיזכיר רובם, ויניח מקצתםג בכלל כנעני. ודעת רבותינו: שהיתה ארץ חמשה עממים הללו זבת חלב ודבש, ולא היהד כן ארץ השנים הנשארים, ולכך יבשר אותם בארץ הזאת. כך שנינו בסיפרי לענין הבכורים: ויתן לנו את הארץ הזאת ארץ אשר היאה זבת חלב ודבש (דברים כ״ו:ט׳), מה ארץ זבת חלב ודבש האמורה להלן (שמות י״ג:ה׳) ארץ חמשה עממין אף ארץ זבת חלב ודבש האמורה בכאן ארץ חמשה עממין. רבי יוסי אומר אין מביאין בכורים מעבר לירדן שאינה זבת חלב ודבש (ספרי דברים כ״ו:ט׳). הרי מיעטו ארץ שני העממין מן הבכורים לפי שאינה ארץ זבת חלב ודבש, ור׳ יוסי מיעט אף עבר הירדן שהיתה של אמורי לפי שגם היא אינה זבת חלב ודבש, והאמורי המוזכר כאן הוא אותו שבארץ ישראל עצמה. וכענין הזה שנוי במכילתא בפרשה הזאת. ועוד שנו בסיפרי (ספרי דברים י״ח:ב׳) ונחלה לא יהיה לו – זו נחלת חמשה עממין. בקרב אחיו – זו נחלת שני עממין. הפרישו בפני עצמן חמשה עממין הללו, לפי שהם עיקר הארץ שבה הבטיחם שהיא זבת חלב ודבש. ורבינו שלמה בפרשת שופטים ושוטרים נתקשה בזו הבריתא. ועל הדעת הזו, הכתוב למעלה: אל ארץ טובה ורחבה אל ארץ זבת חלב ודבש (שמות ג׳:ח׳), הוסיף שם את הפריזי בעבור ״ארץ טובה ורחבה״, לא בעבור ״זבת חלב ודבש״. והם הששה גוים הנזכרים בכל מקום, כי הגרגשי פינה ולא נזכר בתורה רק בפסוק: ונשל גוים רבים מפניך וגו׳ (דברים ז׳:א׳), ולכן אמר רבים. וכן כתוב: כי החרם תחרימם החתי והאמורי והכנעניו והפרזי החוי והיבוסי (דברים כ׳:י״ז), ולא הזכיר הגרגשי, ירמוז כיז לא יבא עמהם במלחמה ויפנה מפניהם. [ויהושע אמר: והורש יוריש מפניכם את הכנעני ואת החתי ואת החוי ואת הפרזי ואת הגרגשי והאמורי והיבוסי (יהושע ג׳:י׳), כי כל השבעה הוריש מפניהם.]⁠ח (ו) וטעם וביום השביעי חג לי״י – שיביאו חגיהם ביום השביעי, ולא יאחרו עוד, שאין לו תשלומין אחר כן. אבל הראשון, יש לו תשלומין כל שבעה לענין החג (בבלי חגיגה ט׳.). ושניהם שוים לענין מקרא קדש, כמו שאמר למעלה: וביום הראשון מקרא קדש, וביום השביעי מקרא קדש וגו׳ (שמות י״ב:ט״ז). (ח) בעבור זה עשה י״י לי – בעבור זה שעשה י״י לי בצאתי ממצרים, וכן: והודעת להם את הדרך ילכו בה (שמות י״ח:כ׳), ורבים כן. יאמר: כי בעבור זה שעשה השם לי בצאתי ממצרים – אני עובד את העבודה הזאת, כענין שאמר למטה: על כן אני זובח לי״י כל פטר רחם (שמות י״ג:ט״ו), ואמר זה – כלומר תגיד לו זה שאתה רואה בעיניך שעשה י״י לך בצאתך ממצרים. ורבותינו דרשו (מכילתא דרבי ישמעאל שמות י״ג:ח׳): כי על מצה ומרור שמונחים לפניו ירמוז. ויתכן שיהיה שיעורו: והגדת לבנך זה עשה י״י לי בצאתי ממצרים, כאומר כך וכך עשה לי, כי מלת בעבור תשמש גם בעצם ענין, כמו: בעבור הילד חי צמת ותבך (שמואל ב י״ב:כ״א), איננו בגלל.⁠ט ור׳ אברהם אמר: כי בעבור זה – שאני עושה ועובד לפניו באכילת הפסח והמצה, עשה י״י לי אותות עד שהוציאניי ממצרים. ואיננו נכון. ועוד אפרש הכתוב (רמב״ן שמות י״ג:ט״ז). (ט) והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת י״י בפיך – שיעורו: והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך כי ביד חזקה הוציאך י״י ממצרים למען תהיה תורת י״י בפיך. ופי׳ שתכתוב על ידך ועל בין עיניך יציאת מצרים ותזכור אותה תמיד, למען שתהיה תורת י״י בפיך – לשמור מצותיו ותורותיו כי הוא אדונך הפודך מבית עבדים. (יא) והיה כי יביאך י״י אל ארץ הכנעני – בעבור כי מצות פטר חמוריא איננה נוהגת אלא בארץ. ועל דרך הפשט: קדש לי כל בכור (שמות י״ג:ב׳), כל הנמצאים בישראל היום, כי בעבור שפדאם ממות בהכותו בארץ מצרים צוה שיהיו קדושים לו לעבוד את עבודת י״י לכל אשר יצוה בהם, ולא נתן להם עתה פדיון עד שהחליפם בלויים וצוה בפדיון העודפים, אבל המצוה בנולדים לא נהגה במדבר, וצוה כי כאשר יבאו אל הארץ תנהג באדם ובבהמה ובפטר חמור,⁠יב וצוה בפדיונם לדורות. וטעם כאשר נשבע לך ולאבותיךשנשבע לאבותיך לתתה לך, כמו שאמר למעלה: אשר נשבע לאבותיך לתת לך (שמות י״ג:ה׳). או שיקרא דבר השם שבועה, כי אמר כן פעמים: וארד להצילו מיד מצרים ולהעלותו אל ארץ טובה ורחבה (שמות ג׳:ח׳), ועוד: והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי (שמות ו׳:ח׳). (יב) והעברת כל פטר רחם לי״י – לשון הפרשה: שתעבירנו מן העדר להיות לי״י, וחזר ופירש מה היא העברה זו, שכל פטר שגר בהמה הזכרים ופטר חמור ובכור אדם בבניו יהיו לי״י. ורבינו שלמה כתב והעברת כל פטר רחם לי״י – בבכור אדם הכתוב מדבר. (טז) ולטוטפות בין עיניך – אין למלה הזאת משפחה ידועה, אבל בעלי הלשון יחשבו ליחס אותה אל לשון: הטף אל דרום (יחזקאל כ״א:ב׳), ועלימו תטוף מלתי (איוב כ״ט:כ״ב), ענין מושאל מן: והטיפו ההרים עסיס (עמוס ט׳:י״ג). יאמר שתעשה מיציאת מצרים על ידך אות ובין עיניך דבור, יזל כטל על שומעיו. אבל רבותינו יקראו הדבר המונח בראש טוטפת, כמו שאמרו: לא בטוטפת ולא בסנבוטין, ואמר רבי אבהו טוטפת המקפת מאזן לאזן (בבלי שבת נ״ז:). והם בעלי הלשון שמדברים בו, ויודעים אותו, ומהם ראוי לקבלו. ואמר טוטפות – ולא ״טוטפת״ בעבור שהם בתים רבים כאשר קבלנו צורתם מן האבות הקדושים שראו הנביאים והקדמונים עושין כן עד משה רבינו. והנה שרש המצוה הזאת שנניח כתב יציאת מצרים על היד ועל הראש, כנגד הלב והמוח שהם משכנות המחשבה. והנה נכתוב פרשת קדש, והיה כי יביאך בטוטפות מפני המצוה הזאת שנצטוינו בהם לעשות יציאת מצרים טוטפות בין עינינו. ובפרשת שמע, והיה אם שמוע נצטוינו שנעשה המצות גם כן טוטפות, דכתיב: והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום וגו׳, והיו לטוטפות בין עיניך (דברים ו׳:ו׳-ח׳), ולכך אנו כותבין גם שתייג הפרשיות ההן לטוטפות, ששם מצות היחוד וזכרון כל המצות וענשן ושכרן וכל השורש באמונה. ואמר בשל יד: והיה לך לאות על ידך, ודרשו בו שהוא שמאל שהלב נוטה לו (בבלי מנחות ל״ו:). ועל דרך האמת, מה שאמר הכתוב: בעבור זה עשה י״י לי (שמות י״ג:ח׳), כי כמו זה אלי ואנוהו (שמות ט״ו:ב׳), יאמר כי בעבור שמו וכבודו עשה עמנו והוציאנו ממצרים, והיה זה לך לאות על זרוע עזך, כטעם: כי תפארת עוזמו אתה (תהלים פ״ט:י״ח), והנה האות כאות המילה והשבת. ובעבור שהכל בכליד הוא האות על היד, העתיקו אבותינו ממשה מפי הגבורה שיהיה בית אחד, כענין שאמר הכתוב: אחותי כלה (שיר השירים ה׳:א׳) – בעבור שהיא מתאחת וכלולה מל״ב נתיבות, וכתיב: שמאלו תחת לראשי (שיר השירים ב׳:ו׳). ואמר ולזכרון בין עיניך (שמות י״ג:ט׳) – שיונחו במקום הזכרון, בין העינים שהוא ראשית המוח, והוא תחלת הזכרון, מעמד הצורות אחרי הפרדן מלפניו, והם מקיפים את כל הראש ברצועותיהם, והקשר שהוא על אחרית המוח המשמר לזכירה, ולשון בין עיניך – שיהיו באמצע הראש לא מצד אחד, או ששם שרשי העינים ומשם יהיה הראות, וכן: ולא תשימו קרחה בין עיניכם (דברים י״ד:א׳). ולפרש זה, חזר ואמר ולטוטפות, לבאר שאין המצוה בין העינים למטה, אבל בגובה הראש מונחים שם כטוטפת, ואמר לשון רבים שהם בתים רבים כאשר קבלנו. ועתה אומר לך כלל בטעם מצות רבות: הנה מעת היות עבודה זרה בעולם מימי אנוש החלו הדעות להשתבש באמונה, מהם כופרים בעיקר ואומרים כי העולם קדמון, כחשו בי״י ויאמרו לא הוא (ירמיהו ה׳:י״ב), ומהם מכחישים בידיעתו הפרטים, אמרו: איכה ידע אלטו ויש דעה בעליון (תהלים ע״ג:י״א), ומהם שיודו בידיעה ומכחישים בהשגחה ויעשו אדם כדגי הים1 שלא ישגיח האל בהם ואין עמם עונש או שכר, עזב י״י את הארץ (יחזקאל ט׳:ט׳). וכאשר ירצה האלהים בעדה או ביחיד, ויעשה עמם מופת בשנוי מנהגו של עולם וטבעו, יתברר לכל בטול הדעות האלה כולם, כי המופת הנפלא מורה שיש לעולם אלוה מחדשו, יודע ומשגיח ויכול. וכאשר יהיה המופת ההוא נגזר תחלה מפי נביא יתברר ממנו עוד אמתת הנבואה, כי ידבר אלהים את האדם (דברים ה׳:כ׳) ויגלה סודו אל עבדיו הנביאים (עמוס ג׳:ז׳), ותתקיים עם זה התורה כולה. ולכן יאמר הכתוב במופתים: למען תדע כי אני י״י בקרב הארץ (שמות ח׳:י״ח), להורות על ההשגחה, כי לא עזב אותה למקרים כדעתם. ויאמר: למען תדע כי לי״י הארץ (שמות ט׳:כ״ט), להורות על החדוש, כי הם שלו, שבראם מאין. ואמר: בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ (שמות ט׳:י״ד) להורות על היכולת, שהוא שליט בכל, אין מעכב בידו, כי בכל זה היו המצרים מכחישים או מסתפקים. אם כן, האותות והמופתים הגדולים עדים נאמנים באמונת הבורא והתורה כולה. ובעבור כי הקב״ה לא יעשה אות ומופת בכל דור לעיני כל רשע או כופר, יצוה אותנו שנעשה תמיד זכרון ואות לאשר ראו עינינו, ונעתיק הדבר אל בנינו, ובניהם לבניהם, ובניהם לדור אחרון.⁠2 והחמיר מאד בענין הזה כמו שחייב כרת באכילת החמץ ובעזיבת הפסח, והצריך שנכתוב כל מה שנראה אלינו באותות ובמופתים על ידינו ועלטז בין עינינו, ונכתוב אותו עוד על פתחי הבתים במזוזות, ושנזכיר זה בפינו בקר וערב, כמו שאמרו (בבלי ברכות כ״א.) אמת ויציב דאוריתא, ממה שכתוב: למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך (דברים ט״ז:ג׳), ושנעשה סוכה בכל שנה. וכן כיוצא בהן מצות רבות זכר ליציאת מצרים, והכל להיות לנו בכל הדורות עדות במופתים שלא ישכחו, ולא יהיה פתחון פה לכופר להכחיש אמונת אלהים. כי הקונה מזוזה בזוז אחד וקבעה בפתחו ונתכוון בענינה, כבר הודה בחידוש העולם ובידיעת הבורא והשגחתו, וגם בנבואה, והאמין בכל פנות התורה, מלבד שהודה שחסד הבורא גדול מאד על עושי רצונו, שהוציאנו מאותו עבדות לחירות וכבוד גדול לזכות אבותינו החפצים ביראת שמו. ולפיכך אמרו: הוי זהיר במצוה קלה כמצוה חמורה (משנה אבות ב׳:א׳) שכולן חמודות וחביבות מאד, שבכל שעה אדם מודה בהן לאלהיו, וכונת כל המצות שנאמין באלהינו ונודה אליו שהוא בראנו, והיא כונת היצירה, שאין לנו טעם אחר ביצירה הראשונה, ואין לעליון בתחתונים חפץ מלבד זה שידע האדם ויודה לאלהיו שבראו. וכונת רוממות הקול בתפלות וכונת בתי הכנסיות וזכות תפלת הרבים, זה הוא שיהיהיז לבני אדם מקום יתקבצו ויודו לאל שבראם והמציאם, ויפרסמו זה ויאמרו לפניו בריותיך אנחנו, וזו כונתם במה שאמרו ז״ל (ירושלמי תענית ב׳:א׳): ויקראו אל אלהים בחזקה (יונה ג׳:ח׳) – מכאן אתה למד שתפלה צריכה קול, חציפא נצח לבישא. ומן הנסים הגדולים המפורסמים, אדם מודה בנסים הנסתרים שהם יסוד התורה כלה, שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שיאמין שכל דברינו ומקרינו כולם נסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם, בין ברבים בין ביחיד, אלא אם יעשה המצות יצליחנו שכרו, ואם יעבר עליהן יכריתנו עונשו הגדוליח בגזרת עליון כאשר הזכרתי כבר (רמב״ן בראשית י״ז:א׳, רמב״ן שמות ו׳:ב׳). ויתפרסמו הנסים הנסתרים בענין הרבים כאשר יבא ביעדי התורה בענין הברכות והקללות, כמו שכתוב: ואמרו כל הגוים על מה עשה י״י ככה לארץ הזאת, ואמרו על אשר עזבו את ברית י״י אלהי אבותם (דברים כ״ט:כ״ג-כ״ד), שיתפרסם הדבר לכל האומות שהוא מאת י״י בענשם. ואמר בקיום: וראו כל עמי הארץ כי שם י״י נקרא עליך ויראו ממך (דברים כ״ח:י׳). ועוד אפרש זה בע״ה (רמב״ן ויקרא כ״ו:י״א). (הקדמה) סדר ויהי בשלח (יז) כי קרוב הוא – ונח לשוב באותו הדרך למצרים. ומדרשי אגדה יש הרבה. לשון רבינו שלמה. וגם הוא דעת ר׳ אברהם, כי טעם ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים בעבור כי קרוב הוא וינחמו וישובו אל מצרים מיד. ועל דעתי: אם היה כדבריהם, היה כי אמר אלהים מוקדם, ויאמר הכתוב: ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי אמר אלהים כי קרוב הוא פן ינחם העם. אבל הנכון שיאמר כי לא נחם אלהיםיט דרך ארץ פלשתים – אשר הוא קרוב וטוב לנחותם בדרך ההוא, כי אמר אלהים פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה. וטעם המלחמה, שיהיה להם לעבור דרך ארץ פלשתים, ופלשתים לא יתנום לעבור בשלום וישובו למצרים. אבל בדרך המדבר לא יראו מלחמה עד היותם בארצם, בארץ סיחון ועוג מלכי האמורי שהיא נתונה להם ורחוקים הם ממצרים בעת ההיא. ומלחמת עמלק ברפידים לא היתה ראויה לשוב בעבורה, כי הם לא יעברו עליהם, והוא שבא מארצו ונלחם בהם לשנאתו אותם, ואם יתנו ראש לשוב למצרים לא יועילו כי ילחם בהם בדרך, וגם רחוקים היו ממצרים בדרך העקום אשר הלכו בה ולא ידעו דרך אחרת. ולשון רבינו שלמה: בראותם מלחמה – כגון מלחמת הכנעני והעמלקי. אם הלכו בדרך ישרה היו חוזרין, מה אם כשהקיפם דרך מעוקם אמרו: נתנה ראש ונשובה מצרימה (במדבר י״ד:ד׳), אם הוליכן בפשוטהכ על אחת כמה וכמה. מכילתא. והענין הזה שאמר ולא נחם, ויסב אלהים את העם דרך המדבר – כי בנסעם מסוכות החל עמוד האש ללכת לפניהם ולא הלך דרך ארץ פלשתים, אבל הלך דרך מדבר אֵיתם וישראל הלכו אחריו, וישכן הענן באיתם ויחנו שם והוא בקצה המדבר. (יח) וטעם וחמשים עלו בני ישראל – לומר כי אף על פי שהסב השם אותם דרך המדבר היו יראים פן יבאו עליהם פלשתיםכא או הערים הקרובות להם, והיו חלוצים כמו היוצאים למלחמה. ויש אומרים (אבן עזרא שמות פירוש שני י״ג:י״ח) שספר הכתוב שיצאו ביד רמה וחשבו להיות גאולים, ולאכב הלכו כדמות עבדים בורחים. (כא) וי״י הולך לפניהם יומם – כבר אמרו שכלכג מקום שנאמר וי״י – הוא ובית דינו (בראשית רבה נ״א:ב׳), [הקב״ה עמהם ביום ובית דינו בלילה]⁠כד. אם כן, פירוש הכתוב: שהשם שוכן בתוך הענן והולך הוא לפניהם ביום בעמוד הענן, ובלילה בית דינו שוכן בתוך עמוד האש להאיר להם, כטעם: אשר עין בעין נראה אתה י״י ועננך עומד עליהם ובעמוד ענן אתה הולך לפניהם יומם ובעמוד אש לילה (במדבר י״ד:י״ד). וראיתי בואלה שמות רבה: כי לא בחפזון תצאו, כי הולך לפניכם י״י (ישעיהו נ״ב:י״ב) – לשעבר אני ובית דיני הייתי מהלך לפניכם, שנאמר וי״י הלך לפניהם יומם – אני ובית דיני, אבל לעתיד לבא אני לבדי, שנאמר: כי הולך לפניכם י״י ומאספכם וגו׳ (שמות רבה י״ט:ו׳). וסוד המדרש הזה כאשר הזכרתי, כי בגאולה הראשונה היה הקב״ה עמהם ביום ובית דינו עמהם בלילה, אבל לעתיד לבא תתעלה מדת דינו ברחמים, ויהיה הולך לפניהם, השם המיוחד, כי אלהי יעקב מאסף אותם עמו, ולילה כיום יאיר כחשכה כאורה (תהלים קל״ט:י״ב), כי הכל במדת רחמים מיוחדת. ור׳ אברהם אמר כי הכתוב ידבר כלשון בני אדם, בעבור כי כח השם ושלוחו הולך עם ישראל, כדרך: מוליך לימין משה זרוע תפארתו (ישעיהו ס״ג:י״ב). והאמת שהוא כדרך: מוליך לימין משה זרוע תפארתו (ישעיהו ס״ג:י״ב), אבל לא כאשר יבין ר׳ אברהם ממנו, וכתיב: כן נהגת עמך לעשות לך שם תפארת (ישעיהו ס״ג:י״ד).רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
1 השוו ללשון הפסוק בחבקוק א׳:י״ד.
2 השוו ללשון הפסוק ביואל א׳:ג׳.
א כן בכ״י פרמא 3255, מינכן 138, פרמא 3258, פולדה 2, פריס 222, דפוס ליסבון. בדפוס רומא, וכן בפסוק, נוסף כאן: ״שאור״.
ב כן בכ״י פרמא 3255, מינכן 138, פרמא 3258, פולדה 2, דפוס ליסבון. בדפוס רומא, וכן בנוסח פירוש רש״י בכ״י פרמא 3115, נוסף כאן: ״היתה״. בכ״י פריס 222 נוסף כאן: ״כנען היתה״.
ג כן בכ״י פולדה 2, פריס 222, בכ״י פרמא 3255, מינכן 138: ״בקצתם״. בכ״י פרמא 3258, דפוס ליסבון: ״קצתם״.
ד כן בכ״י פרמא 3255, מינכן 138, פרמא 3258, פולדה 2, פריס 222, דפוס רומא, דפוס ליסבון. בדפוסים מאוחרים: ״היתה״.
ה כן בכ״י פרמא 3255, מינכן 138, פרמא 3258, פולדה 2, פריס 222, דפוס רומא, דפוס ליסבון, אולי בהשפעת הפסוק בבמדבר י״ד:ח׳. בפסוק לא מופיע: ״אשר היא״.
ו כן בכ״י פרמא 3255, מינכן 138, פרמא 3258, פולדה 2, פריס 222, דפוס רומא, דפוס ליסבון. בפסוק: ״הכנעני״.
ז כן בכ״י מינכן 138, פרמא 3258, פולדה 2, פריס 222, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255 חסר: ״כי״.
ח הביאור בסוגריים המרובעים הוא מהוספות רמב״ן במהדורה בתרא של פירושו. עיינו הוספות רמב״ן.
ט כן בכ״י מינכן 138, פרמא 3258, פולדה 2, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255, פריס 222: ״בכלל״.
י כן בכ״י מינכן 138, פרמא 3258, פולדה 2, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255, פריס 222: ״שהוציאנו״.
יא כן בכ״י פרמא 3255, מינכן 138, פרמא 3258, פולדה 2. בכ״י פריס 222, דפוס ליסבון: ״רחם״.
יב כן בכ״י מינכן 138, פרמא 3258, פולדה 2, פריס 222, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255: ״רחם״.
יג כן בכ״י מינכן 138, פרמא 3258, פולדה 2, פריס 222, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255: ״שני״.
יד כן בכ״י פרמא 3255, מינכן 138, פרמא 3258, פולדה 2, פריס 222, דפוס רומא, דפוס ליסבון. בדפוסים מאוחרים: ״בכלל״.
טו כן בכ״י מינכן 138, פרמא 3258, פולדה 2, פריס 222, דפוס ליסבון, וכן בפסוק. בכ״י פרמא 3255: ״האל״.
טז כן בכ״י מינכן 138, פרמא 3258, פולדה 2, פריס 222, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255: ״על״.
יז כן בכ״י מינכן 138, פרמא 3258, פולדה 2, פריס 222, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255 נוסף כאן: ״זכות״.
יח כן בכ״י פרמא 3255, מינכן 138, פריס 222. בכ״י פרמא 3258, פולדה 2, דפוס ליסבון: ״הכל״.
יט כן בכ״י מינכן 138, פרמא 3258, פולדה 2, פריס 222, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255 חסר: ״אלהים״.
כ כן בכ״י מינכן 138, פרמא 3258, פולדה 2, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255: ״כפשוטה״.
כא כן בכ״י פרמא 3258, פולדה 2, פריס 222, דפוס ליסבון. בכ״י מינכן 138, וכן תוקן בכ״י פרמא 3255: ״במלחמה״.
כב כן בכ״י מינכן 138, פרמא 3258, פולדה 2, פריס 222, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255 חסר: ״ולא״.
כג כן בכ״י מינכן 138, פרמא 3258, פולדה 2, פריס 222, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255: ״כל״.
כד הביאור בסוגריים המרובעים הוא מהוספות רמב״ן במהדורה בתרא של פירושו. עיינו הוספות רמב״ן.
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144