×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
קהלת א׳תנ״ך
א֣
אָ
(א) דִּבְרֵי֙ קֹהֶ֣לֶת בֶּן⁠־דָּוִ֔ד מֶ֖לֶךְ בִּירוּשָׁלָֽ͏ִם׃ (ב) הֲבֵ֤ל הֲבָלִים֙ אָמַ֣ר קֹהֶ֔לֶת הֲבֵ֥ל הֲבָלִ֖ים הַכֹּ֥ל הָֽבֶל׃ (ג) מַה⁠־יִּתְר֖וֹן לָֽאָדָ֑ם בְּכׇ֨ל⁠־עֲמָל֔וֹא שֶֽׁיַּעֲמֹ֖ל תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ׃ (ד) דּ֤וֹר הֹלֵךְ֙ וְד֣וֹר בָּ֔א וְהָאָ֖רֶץ לְעוֹלָ֥ם עֹמָֽדֶת׃ (ה) וְזָרַ֥ח הַשֶּׁ֖מֶשׁ וּבָ֣א הַשָּׁ֑מֶשׁ וְאֶ֨ל⁠־מְקוֹמ֔וֹ שׁוֹאֵ֛ף זוֹרֵ֥חַֽ ה֖וּא שָֽׁם׃ (ו) הוֹלֵךְ֙ אֶל⁠־דָּר֔וֹם וְסוֹבֵ֖ב אֶל⁠־צָפ֑וֹן סוֹבֵ֤ב ׀ סֹבֵב֙ הוֹלֵ֣ךְ הָר֔וּחַ וְעַל⁠־סְבִיבֹתָ֖יו שָׁ֥ב הָרֽוּחַ׃ (ז) כׇּל⁠־הַנְּחָלִים֙ הֹלְכִ֣ים אֶל⁠־הַיָּ֔ם וְהַיָּ֖ם אֵינֶ֣נּוּ מָלֵ֑א אֶל⁠־מְק֗וֹם שֶׁ֤הַנְּחָלִים֙ הֹֽלְכִ֔ים שָׁ֛ם הֵ֥ם שָׁבִ֖ים לָלָֽכֶת׃ (ח) כׇּל⁠־הַדְּבָרִ֣ים יְגֵעִ֔ים לֹא⁠־יוּכַ֥ל אִ֖ישׁ לְדַבֵּ֑ר לֹא⁠־תִשְׂבַּ֥ע עַ֙יִן֙ לִרְא֔וֹת וְלֹא⁠־תִמָּלֵ֥א אֹ֖זֶן מִשְּׁמֹֽעַ׃ (ט) מַה⁠־שֶּֽׁהָיָה֙ ה֣וּא שֶׁיִּהְיֶ֔ה וּמַה⁠־שֶּׁנַּֽעֲשָׂ֔הב ה֖וּא שֶׁיֵּעָשֶׂ֑ה וְאֵ֥ין כׇּל⁠־חָדָ֖שׁ תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ׃ (י) יֵ֥שׁ דָּבָ֛ר שֶׁיֹּאמַ֥ר רְאֵה⁠־זֶ֖ה חָדָ֣שׁ ה֑וּא כְּבָר֙ הָיָ֣ה לְעֹֽלָמִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הָיָ֖ה מִלְּפָנֵֽנוּ׃ (יא) אֵ֥ין זִכְר֖וֹן לָרִאשֹׁנִ֑ים וְגַ֨ם לָאַחֲרֹנִ֜ים שֶׁיִּהְי֗וּ לֹֽא⁠־יִהְיֶ֤ה לָהֶם֙ זִכָּר֔וֹן עִ֥ם שֶׁיִּהְי֖וּ לָאַחֲרֹנָֽה׃ (יב)  אֲנִ֣י קֹהֶ֗לֶת הָיִ֥יתִי מֶ֛לֶךְ עַל⁠־יִשְׂרָאֵ֖ל בִּירוּשָׁלָֽ͏ִם׃ (יג) וְנָתַ֣תִּי אֶת⁠־לִבִּ֗י לִדְר֤וֹשׁ וְלָתוּר֙ בַּֽחׇכְמָ֔ה עַ֛ל כׇּל⁠־אֲשֶׁ֥ר נַעֲשָׂ֖ה תַּ֣חַת הַשָּׁמָ֑יִם ה֣וּא׀ עִנְיַ֣ן רָ֗ע נָתַ֧ן אֱלֹהִ֛ים לִבְנֵ֥י הָאָדָ֖ם לַעֲנ֥וֹת בּֽוֹ׃ (יד) רָאִ֙יתִי֙ אֶת⁠־כׇּל⁠־הַֽמַּעֲשִׂ֔ים שֶֽׁנַּעֲשׂ֖וּ תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ וְהִנֵּ֥ה הַכֹּ֛ל הֶ֖בֶל וּרְע֥וּת רֽוּחַ׃ (טו) מְעֻוָּ֖ת לֹא⁠־יוּכַ֣ל לִתְקֹ֑ן וְחֶסְר֖וֹן לֹא⁠־יוּכַ֥ל לְהִמָּנֽוֹת׃ (טז) דִּבַּ֨רְתִּי אֲנִ֤י עִם⁠־לִבִּי֙ לֵאמֹ֔ר אֲנִ֗י הִנֵּ֨ה הִגְדַּ֤לְתִּי וְהוֹסַ֙פְתִּי֙ חׇכְמָ֔ה עַ֛ל כׇּל⁠־אֲשֶׁר⁠־הָיָ֥ה לְפָנַ֖י עַל⁠־יְרוּשָׁלָ֑͏ִם וְלִבִּ֛י רָאָ֥ה הַרְבֵּ֖ה חׇכְמָ֥ה וָדָֽעַת׃ (יז) וָאֶתְּנָ֤ה לִבִּי֙ לָדַ֣עַת חׇכְמָ֔ה וְדַ֥עַת הוֹלֵלֹ֖תג וְשִׂכְל֑וּת יָדַ֕עְתִּי שֶׁגַּם⁠־זֶ֥ה ה֖וּא רַעְי֥וֹן רֽוּחַ׃ (יח) כִּ֛י בְּרֹ֥ב חׇכְמָ֖ה רׇב⁠־כָּ֑עַס וְיוֹסִ֥יף דַּ֖עַת יוֹסִ֥יף מַכְאֽוֹב׃נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א בְּכׇ֨ל⁠־עֲמָל֔וֹ =ק-מ ושיטת-א
• ל=בְּכָל⁠־עֲמָל֔וֹ (אין מתיגה)
• קורן, ברויאר, סימנים, מכון ממרא
ב וּמַה⁠־שֶּׁנַּֽעֲשָׂ֔ה =ש1,ק-מ? ושיטת-א (שי״ן דגושה) וכן הכריעו ברויאר ומג״ה (וכן הוא בקורן, סימנים, מכון ממרא).
• ל=וּמַה⁠־שֶׁנַּֽעֲשָׂ֔ה (אין דגש בשי״ן)
• בקורן ע״פ הדפוסים הוסיפו גם מתיגה במ״ם <וּמַ֨ה⁠־שֶּׁנַּֽעֲשָׂ֔ה>
ג הוֹלֵלֹ֖ת =א⁠(ק),ש1,ק-מ (כתיב מלא וי״ו וחסר וי״ו)
• ל=הוֹלֵל֖וֹת (כתיב מלא וי״ו וחסר וי״ו), וכן בדותן. ברויאר ציין ל=הוֹלֵלֹ֖ת (כמו ברוב כתבי⁠־היד), אבל הוי״ו השנייה ברורה בכתי״ל! האזור מטושטש, וייתכן שלדעתו של ברויאר יש סימני מחיקה לוי״ו; אולם גם אם היה ניסיון כזה למחיקה הוא לא צלח.
• דפוסים וקורן=הֹֽלֵל֖וֹת (כתיב חסר וי״ו ומלא וי״ו)
E/ע
הערותNotes
(א-ב) כתוב: דברי קהלת בן דוד מלך ישראל. הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל – הכתוב הזה אמרו קהלת, וכל המפרשים ורבותינו אומרים כי הוא שלמה. ועל כרחנו נאמר כן לפי שכתוב כאן דברי קהלת בן דוד מלך ישראל ולא היה לדוד בן מולך על ישראל זולתי שלמה, כי מלך ישראל לקהלת הוא חוזר כגון ישעיהו בן אמוץ הנביא, איש פלוני בן איש פלוני עד. ומפורש בכאן אני קהלת הייתי מלך על ישראל בירושלם – ולא הוזכר בבני דוד איש ששמו קהלת, על כן אי איפשר לומר אלא שהוא שלמה וכנו לו השם הזה והוא שם תואר ואומרים בעלי הפשט כי הוא בעבור שבנפשו נקהלה החכמה כמו שכתוב: ויחכם מכל האדם (מלכים א ה׳:י״א). אבל רבותינו אמרו במדרש לפי שהיו דבריו נאמרים בהקהל כענין שנאמר: אז יקהל שלמה (מלכים א ח׳:א׳), (וכעניין) {והעניין} כי היה שלמה מקהיל כל ישראל ונותן להם יום מועד להקבץ לירושלם שידרש להם בחכמותיו והיו גם האומות שומעות ובאות לשמוע שנאמר: ויבאו מכל העמים לשמוע את חכמת שלמה (מלכים א ה׳:י״ד), כי אין ביד {אדם} לשמוע את חכמת הגדול אלא כשהוא רוצה לדרוש ברבים החכמות. ולפיכך נקרא קהלת מלשון קהלת יעקב (דברים ל״ג:ד׳) שהיה דורש בחכמותיו במעמד קהלה גדולה שנ׳ ויותר שהיה קהלת חכם עוד למד דעת את העם ואזן וחקר תקן משלים הרבה (קהלת י״ב:ט׳), ירמוז לספר משלי שאמר בו גם כן משלי שלמה בן דוד מלך ישראל (משלי א׳:א׳), יאמר כי הוא מלבד החכמות שבספר הזה עוד היה יותר חכם ולמד דעת לעם ואזן וחקר ותקן משלים הרבה. שאמר חכמות מחקר ורזי שפלים והאזין אותם לעם במשלים שתיקן להם. כי פעמים שהיו חכמות שאסור לדרוש בהם כגון מעשה בראשית ומעשה מרכבה ורומז אותן במשל. וכן אמרו במדרש חזית שלמה על ידי משל עמד על דקדוקיה של תורה. ואמר: למד דעת את העם (קהלת י״ב:ט׳). כי המשל שאומר שלמה לרמוז לדעות טובות בהנהגת העולם הזה ורומז בענין העולם הבא ורומז בחכמות עליונות במרכבה וסתרי התורה ולפיכך היה מזהירם להבין דבריו, כמו שאמר להבין משל ומליצה דברי חכמים וחידותם (משלי א׳:ו׳), כלומר שיבינו המשל ויבינו המליצה שהוא פשט ויבינו מה שהם חכמה וחידה, כלומר סוד שאסור לפרשו. וזה כענין פרשת אשת חיל מי ימצא (משלי ל״א:י׳), שהמליצה שהיא כפשוטו אמת מלמדה דעת בעניני האשה הטובה הזריזה המתנהגת במוסר טוב במלאכתה ועם בעלה וכל אנשי ביתה ועם העניים ותרמוז למעשה התורה עם בעלה הרב העוסק בה לשמה ועם בניה התלמידים ועם העניים והם ההמון ותרמוז למדה הנקראת עטרה ולמעשיה בהנהגת העולם שקורא אותה שלמה בספר קדש קדשים אחותי כלה, שעל עניני המדה ההיא נעשה הספר ההוא, וכן כתב בפירוש התורה ר׳ אברהם: ובעץ הדעת סוד ינעם גם הדברים כמשמעם. וכן המצות, שמצות הלולב כפשטה {וכמדרשה}, טעם פרי עץ הדר (ויקרא כ״ג:מ׳) זה הב״ה שנאמר: זה הדור (ישעיהו ס״ג:א׳). כפות תמרים זה הקב״ה שנאמר: צדיק כתמר יפרח (תהלים צ״ב:י״ג), ענף עץ עבות זה הב״ה שנאמר: והוא עומד בין ההדסים (זכריה א׳:ח׳), ערבי נחל זה הב״ה, שנאמר: סלו לרוכב בערבות (תהלים ס״ח:ה׳). ובמדרשו של ר׳ נחוניא בן הקנה מאי פרי עץ הדר (ויקרא כ״ג:מ׳) כדמתרגמינן פירי אילני אתרוגין ולולבין, ומאי הדר הינו הדר הכל והיינו הדר שיר השירים דכתי׳ בהו: מי זאת הנשקפה כמו שחר וגו׳ (שיר השירים ו׳:י׳). ולמה נקרא שמו הדר. אל תקרי הדר אלא הדר, זה אתרוג שהוא נפרד מאגד הלולב ואין מצות לולב קימת אלא בו והוא אגוד עם הכל שעם כל אחד הוא ועם כולם יחד הוא, ומאי לולב כנגד חוט השדרה. וענף עץ עבות (ויקרא כ״ג:מ׳), עץ שענפיו חופין את רובו. משל לאדם שבזרועותיו יגן עד ראשו, ענף לשמאל עבות לימין נמצא עץ באמצע, ולמה נאמר בו עץ, שהוא שורש האילן, ומאי ערבי נחל. על שם המקום שהם קבועים בו ששמו נחל שנאמר: כל הנחלים הולכים אל הים (קהלת א׳:ז׳), ומאי ניהו ים הוי אומר זה אתרוג, וגלה, סתרי תורה. הרי שדבר ברור הוא כי שלמה ע״ה הוא המחבר הספר הזה ונקרא שמו קהלת על שמו. ואמרו רבותינו במדרש חזית ויקץ שלמה אמר ר׳ יצחק חלום היה עומד {על} כנו חמור נוהק והוא יודע מה הוא נוהק צפור מצויץ והוא יודע מה הוא מצויץ, מיד ויבא לפני ארון ברית י״י ויעל עולות ויעש שלמים ויעש משתה לכל עבדיו (מלכים א ג׳:ט״ו), אמר ר׳ אלעזר מכאן שעושין סעודה להגמרה של תורה, ושרתה עליו רוח הקודש ואמר שלשה ספרים: משלי, וקהלת, ושיר השירים. וכן היה מנהג רבותינו עבידנא יומא טבא לרבנן וכול׳, וכן בכל הדורות ההגונים. וכן אני אומר ויאכלו וישתו שאמר הכתוב אל אצילי בני ישראל לא שלח ידו (שמות כ״ד:י״א) כי הזכיר תחלה ויראו את אלהי ישראל (שמות כ״ד:י׳) שהיו אצילים ראוים למה שאמר הכתוב ויחזו את האלהים (שמות כ״ד:י״א) ולא עברו על מה שנצטוו פן יהרסו אל י״י לראות (שמות י״ט:כ״א) ולא היה לאונקלוס לשון בארמית. ואמר: ויאכלו – שאכלו השלמים לפני המזבח כמו בשילה בכל הרואה ואמר: וישתו – שעשו שם משתה ושמחה לקבלת התורה. וכן בקבלה שנית וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת (דברים כ״ז:ז׳), וזהו להגמרת התורה. וכן אמר בדוד בנדבת בית המקדש ויזבחו לי״י זבחים ועולות ויאכלו וישתו לפני י״י ביום ההוא בשמחה גדולה (דברי הימים א כ״ט:כ״א-כ״ב), הרי הלשון (שזה) {שוה} ממש. ויש אומרים שם במדרש ששלשה ספרים לא נאמרו בזמן אחד אלא שיר השירים אמר תחלה ומייתי לה מן דרך ארץ שכשאדם נער אומר דברי זמר הגדיל אומר משלים הזקין אומר הבלים. והענין כי החכמות שהיה רוצה ללמדם בבחרותו שהיה שמח בחלקו היה אומר החכמה שרוצה ללמוד בשיר, ואחר כך אמר משלים לחכם הבריות וכל העולם, ולבסוף כשהזקין למד שהעולם וקיומו הוא הבל ואמרו דרך מקונן מהביל העתים. ומצינו עוד ספר שנקרא חכמתא רבתא דשלמה והוא בלשון תרגום חמור מאד והגוים העתיקו⁠{הו} מן הלשון ההוא ואני חושב שלא העתיקוהו אנשי חזקיהו מלך יהודה.⁠1 אלא ירד עמהם לבבל על פה ושם אמרוהו בלשונם כי היו חכמות ולא נאמר ברוח הקודש. ואולי ירמוז הכתוב לזה וכיוצא בו שאמר הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל – אלו אדם אחר אמר הבל הבלים הכל הבל היינו אומרים לא אסף מימיו שתי פרוטות והוא (פקח) {פירת} בממונו של עולם ואומר הבל הבלים, אלא שלמה לפי שכתוב בו ויתן המלך את הכסף בירושלם כאבנים (מלכים א י׳:כ״ז) נאה לו לומר הבל הבלים. ואילו אדם אחר אמר וכל דיירי ארעא כלא חשיבין הייתי אומר שמא לא שלט על שני זבובים מימיו, אלא נבוכדנצר ששלט בעולם כולו שנאמר: גם את חית השדה נתתי לו לעבדו (ירמיהו כ״ז:ו׳) וכתוב: ובכל די דיירין בני אינשא חיות ברא ועוף שמיא יהב בידך והשלטך בכלהון (דניאל ב׳:ל״ח), לזה נאה לומר וכל דיירי ארעא כלא חשיבין, לבני אדם הגדולים ואשר הם אדני הארץ להם נאה לומר ולהם ראוי להאמין כי כבוד העולם וממשלתו אפס ותוהו. והנה שלמה השליט היכול החכם חבר כל הספר הזה להיות מהביל כל העולם ולאמר לנו כי הכל הבל גמור. ויש לנו לתמוה ממנו תימה גדול. אם כן הבורא אותו פעל פועל בטל ושל הבל וריק ואין ראוי לחכם שיפעול פועל בטל ואף כי תמים דעים. וראוי לנו שנאמר לשלמה מה שאמר אותו עם הארץ לר׳ שמעון בן אלעזר לך לאומן ואמור לו כמה מכוער כלי זה שעשית, ועוד היאך אמר שלמה על כל העולם שהוא הבל והב״ה מתפאר בעשייתו כמו שאמר הנה עשיתי את השמים ואת הארץ בכחי הגדול ובזרועי הנטויה (ירמיהו כ״ז:ה׳), ואומר ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש. שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה (ישעיהו מ׳:כ״ה-כ״ו). וכן כיוצא באלה הרבה שהב״ה משתבח ביצירת שמים וארץ, בוראן משבחן ומי מגגן בוראן משבחן ומי יתן בהן דופי. ואם נאמר כי שלמה אינו מהביל את השמים אלא אומר תחת השמים, זה אינו כלום, כי השמים ויצירתם בעבור התנועות שיולידו בהן הזמנים כי בתנועת השמים נעשה היום והלילה וקיץ וחורף ועל ידם יהיו הצמחים ובעלי החיים ואם כל התחתונים הבל המה מעשה תעתועים2 הנה גם הם הבל. ועוד הקושיא גם כן תהיה עליו שיהיה פועל השם בארץ וכל אשר בה פועל של הבל. ועוד נאמר לו לשלמה משה רבך אמר וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד (בראשית א׳:ל״א). ואתה אומר שהוא הבל והבל הבלים. כי הנה בתורה אחר שסיפר מעשה הימים ואמר בשלישי: תדשא הארץ וגו׳, ואמר בחמשי: ישרצו המים, ואמר בששי: תוצא הארץ נפש חיה בהמה ורמש וחיתו ארץ (בראשית א׳:כ״ד) ונעשה אדם. אמר הכתוב שראה הקב״ה כל אשר עשה והנה טוב מאד (בראשית א׳:ל״א). ופי׳ וירא אלהים בכאן ובכל מעשה בראשית התבוננות ומחשבה בדבר עד סופו כלשון רואה אני את דברי אדמון. נראין דברי ר׳ יהודה, וכמוהו בפסוק ויאמר המלך אל צדוק הכהן הרואה אתה שובה העיר בשלום (שמואל ב ט״ו:כ״ז), כלומר היועץ אתה. אף כאן אמר כי הקב״ה נתבונן ונתיעץ בכל אשר עשה בהם ובתולדותם לעולמי עד והסכים בכל שהוא טוב מאד ואין בו שום רוע. וזה ירמוז גם לרעות העולם כגון הייסורין והאפיסות שכולם טוב וצורך ותועלת. וכמו שאמרו רבותינו והנה טוב מאד (בראשית א׳:ל״א) והנה טוב מות, ואמרו בתורתו של ר׳ מאיר מצינו כתוב והנה טוב מאד (בראשית א׳:ל״א) והנה טוב מות, כי ר׳ מאיר היה לבלר וכשכתב ספר תורה אחד היה מחשב בלבו כי והנה טוב מאד (בראשית א׳:ל״א) ירמוז אפילו למות ולאפיסות כולם והלך ידו אחר לבו וטעה וכתב בספר התורה והנה טוב מאד (בראשית א׳:ל״א) והנה טוב מות כמו שהיה מחשב בלבו. הרי מכל מקום התורה מבארת כי כל הנברא בעולם בין עליון בין תחתון טוב מאד, והיאך יאמר שלמה כי הכל הבל והבל הבלים. תשובה, כבר ידוע הוא וכל החכמים הזכירו זה וכל מעיין ידע כן שאין בנבראים שבעולם אלא חומר וצורה והחומר הוא קיים ואילו יתקבצו כל אנשי העולם לבטלו שיהיה אפס לגמרי לא יוכלו לעשות כן. והנבראים שהם למעלה מן השמש הם גם כן בעלי חומר וצורה אלא שהצורה עומדת וקיימת כמו החומר, אינה משתנית מצורה לצורה כלל. אבל הנבראים שתחת השמש החומר קיים בהם קיום חזק שאין אדם יכול למחותו ולבטלו והצורה משתנית מצורה לצורה כל היום תמיד ואין לה עמידה בתכונה אחת כי בין בידי אדם בין מעצמה משתנה כל היום. וזה שאמר הכתוב: הצור תמים פעלו (דברים ל״ב:ד׳), הב״ה נקרא צור בעבור שהוא נותן הצורות, כמו שאמרו רבותינו במס׳ ברכות אין צור כאלהינו, אין צייר כאלהינו. ואמר הכתוב כי הנותן צורות פעלו תמים, אף על פי שהצורה משתנה עיקר הפעל שלם לא יבואהו בטול שיבטלהו לגמרי עד שלא יהיה פועל בשום ענין וצד בעולם. כי כל דרכיו משפט (דברים ל״ב:ד׳), כי שנוי הצורות עצמו בדין ולפיכך תפשוהו לצדוק הדין וכו׳. אל⁠{א} הצורה משתנה תדיר ובה דבר שלמה בספר הזה וכן בספר משלי על דעת ה״ר משה בה דבר הכתוב כי היא האשה הזונה הנזכרת בספר הזה כי החכם ממשל הצורה לאשה זונה אשר תחת אישה תקח זרים.⁠3 ואם זה אמת או שאינו אמת מכל מקום בספר הזה של קהלת אין הכתוב מדבר אלא בזה הענין, כי לשון הבל נגזר מלשון הבלא בלשון חכמים שאמרו הבל פיהם של תינוקות של בית רבן, והרוח העבה אשר בבור נקרא כן, לחבלו או לחבטו, ובזמן שאדם מוציא רוח מפיו או מנחיריו בעבור שהוא חם יותר מן האויר בחורף יתלבש האויר צורת חום ההוא ומפני חלישותו יתבטל מיד באויר וישוב האויר ויתלבש צורתו הראשונה. וכן הענין בשאר הדברים החלושים בכח כי כשתכה שני אבנים ולבנים זה בזה יוצא מן ההכאה חום ילקט האויר וילבש האויר צורת אש ויראו כידורי אש באויר ומיד יגבר עליהם ויתבטלו ויתלבש האויר צורתו כבתחלה. ואל תהי חושב שאין ממש באותה צורה שלבש באש שאם היה שם נעורת של פשתן וכיוצא בו מדברים הנבערים מהר היו דולקים בו ומבעירים מדורת אש גדולה אבל לחולשתם הם הווים ונפסדים מיד. ולכן אמר שלמה כי פרטי העולם כל הגופות כגון האדם וכל בעלי חיים והצמחים הם עוברים ונפסדים וחוזרים מהר אל יסודם כהבל היוצא מן האדם או מן הדברים המעופשים המוציאים הבלא כגון הבל של אשפתות והבורות. ולא ישתמש בספר הזה בלשונות הדומים להבל והוא כפלים בו כאשר עשה אביו אך הבל בני אדם כזב בני איש (תהלים ס״ב:י׳), וכמו לתוהו והבל כחי כליתי (ישעיהו מ״ט:ד׳), לא תפש בו בכל הספר הזה לשון הבל לפי שהוא מכוין להבלא שהזכרנו. ועל דעתי כי אין הבל הבלים כמו מלך מלכים (יחזקאל כ״ו:ז׳), עבד עבדים, אבל הוא צווי יצוה האדם שיהביל את ההבלים ולא יעשם עקר במחשבתו ולא יחשוב שיוכל להעמידם חרבה. וחזר שלמה וספר ביצירה כי הפרטים הבאים מן העיקרים שבפרטים ההם תענוגות בני אדם ומעשיו אשר הוא טועה וחוטא בהם הבל, אבל היסודות דברים קיימים עומדים. הוא שאמר: הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל. (ג) מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש – כלומר מה יותר יש בידו מן העמל שיעמל גופו בכל מה שיעשה אפילו יטרח בו טורח גדול אין דבר שיתקיים לו אלא כולם יצאו מידו כהבל היוצא אשר לא ידע היאך יתבטל. (ד) וחזר ואמר: כי היסודות קיימים ויעשו פרטים כראשונים ואין הבטול אלא לפרטים שחוזרים אליהם. זהו שאמר: דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת – כי יסוד העפר קיים לעד וכל נבראים שבים לו. והזכיר יסוד העפר תחלה בעבור שהוא מרובה לגופים יותר משאר יסודות ומפני הראותו יותר. וכן כי עפר אתה ואל עפר תשוב (בראשית ג׳:י״ט). ופירוש דור – אנשי הזמן וכל נבראיו. ואמרו המפרשים שהוא לשון גרות כמו כי גרים אנחנו (דברי הימים א כ״ט:ט״ו). ויש לרבותינו בפסוק הזה שאלה שהקשו שיאמר דור בא ודור הולך והשיבו בזה סוד גדול מן הסודות הנכללות בכלל סוד העיבור והוא מדרשו של נחוניא בן הקנה, כמו שהזכרתי כי דברי שלמה כפולים ומכופלים בחכמה. ונראה כי פירוש דור מלשון צנוף יצנפך צנפה כדור אל ארץ רחבת ידיים (ישעיהו כ״ב:י״ח). כי הכ״ף אינה שורש ונקרא כן בעבור היות הדורות מתגלגלים דור הולך ודור בא. (ה) וחזר שלמה ואמר: וזרח השמש ובא השמש ואל מקומו שואף זורח הוא שם – הזכיר השמש ביסוד האש כי ממנו יתפשט. ואמר: שאף – על פי שהוא יסוד קיים ולא יתבטל בפרטים יש לו תנועה תמידית ואינו כמו עמידת הארץ שלא תנוע כלל, אבל גם הוא שואף אל מקומו וכל ההוים ממנו שואפים אליו ונפסדים אליו. (ו) וחזר ואמר: הולך אל דרום וסובב אל צפון סובב סובב הולך הרוח ועל סביבותיו שב הרוח – יזכיר יסוד הרוח, והזכיר רוח צפונית תחלה בעבור שהיא תמידית כמו שאמרו ורוח צפונית מנשבת עם כל אחת ואחת. ועוד בעבור שהיתה, חזקה ונכרת אמר כי רוח צפונית הולך אל דרום וסובב אל צפון רוח הדרומית, וסובבות כל הרוחות גם מערב ומזרח ושבים וחוזרים אל מהלכם כשמש שהזכיר. (ז) וחזר ואמר: כל הנחלים הלכים אל הים והים איננו מלא אל מקום שהנחלים הלכים שם הם שבים ללכת – יזכיר יסוד המים שהוא קיים ויאמר כי הנחלים חוזרים אל הים שהוא יסודם כי הנחלים מן המטר הם והעבים רובם שואבים מן הים ואין רוב מטר בא אלא משאיבתם מן הים. אבל מעט גשם והטללים הם באים מן הנחלים והאד העולה מן הארץ מן המקומות הלחים שבה כגון הגאיות, אבל שורש הכל מן הים. ואמר: והים איננו מלא – כי המקוה יקרא ים כגון ים שעשה שלמה וכן כמים לים מכסים (ישעיהו י״א:ט׳), ואמר: שאיננו מתמלא בנחלים הבאים אליו להשפך על פני האדמה מפני כי אל מקום שהנחלים הולכים – שהוא הים, שם הם שבים ללכת – כי משם ילקחו ושם ישובו. והנה השלים ד׳ יסודות שהם בעצמם קיימים {ומהם} נהיה כל הוה ויפסד וישוב אליהם מהר כהבל הנזכר. (ח) וחזר ואמר: כל הדברים יגעים לא יוכל איש לדבר לא תשבע עין לראות ולא תמלא אוזן משמוע – אמר שכל דבר ההוה בעולם כאלו הוא אדם יגע ונלאה מהשלים חפצו ורצונו ובאמצע מעשהו יחדל וישבת מכל מלאכתו. אמר תחלה כי עמל האדם שיעמל תחת השמש (קהלת א׳:ג׳) בצרכי הגוף כלם הבל גמור ובטל מיד, ועכשיו אומר כי גם מעשה היסודות פועל רגע אינו מגיע לשלימות ועל כן יפסד האדם כי יחזור ליסודותיו. ולא יוכל איש לדבר – בדברים ההוים מרוב יגיעתן כי טרם שידבר יתבונן. בם כי אפסו ויאבדו. ולא תשבע עין לראות – לפי שישתנו מצורה לצורה טרם שישבע בהם העין. ולא תמלא אזן משמוע – כי ישתנו הדברים והקולות הנשמעים לא תמלא האוזן באחד מהם עד שיחריש הקול ויבא אחר. (ט) וחזר ואמר: מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שיעשה ואין כל חדש תחת השמש – יאמר אל תחשב באמרי שהכל הבל שיאבד אחר מכל הכללים שבעולם, אבל הפרטים הבל שהוא עמל האדם הנזכר, אבל הכללים שמורים מאד. כי מה שהיה הוא שיהיה – כי לעולם יהיה על האדמה אדם וכל בעלי חיים וצמה כאשר היה בתחלה ואין אחד מכל המינים בטל ולא משתנה כולו אל מין אחר ולא כדבר השוטה בן סנא שאמר ר׳ שמואל (ר׳ שמואל אבן תיבון במאמר יקוו המים פרק ג׳) בשמו וכול׳. (י) ואמר: שיש דבר שיאמר ראה זה חדש הוא כבר היה לעולמים אשר היה מלפנינו – שיש בקצה הזמנים לעתים רחוקות דבר שיהיה נראה חדש ולא נזכר לשום אדם שראה כמותו. (יא) ויזהיר שלמה ממנו שלא יחשב בו שנתחדש עתה בתנועת הגלגלים או בשאר היסודות, אבל ידע באמת שכבר היה כן בזמנים שעברו אלא שנשכה כמו שאמר כי אין זכרון לראשונים וגם לאחרונים שיהיו לא יהיה להם זכרון עם שיהיו לאחרונה – שגם הדברים ההוים בזמננו לא יהיה להם זכרון עם הדורות שיהיו לאחרונה. הזכיר שלמה מה שלמדנו אב החכמים משה רבינו ע״ה כי הב״ה ברא רגע אחד יסוד שמים ויסוד ארץ והוא היולי שלהם ובחמשת ימי בראשית יצר דבר מדבר ישרצו המים, תוצא הארץ, ואחרי כן לא ברא ולא יצר אלא שאמר שיעשו הכללים פרטיהם כאשר שם בטבעם כמו שאמרו: חוק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם פועלי אמת שפעולתם אמת. ולכן אמר: אשר ברא אלהים לעשות (בראשית ב׳:ג׳). (יב) ועד כאן דבר שלמה בכלל בענין קיום העולם ושהפרטים הוים ונפסדים תדיר, מכאן ואילך החל לפרוט היאך הוא הבל כל עמל האדם והתחיל בנפשו בעבור היותו גדול בעולם, אמר: אני קהלת הייתי מלך בירושלם וגו׳. (ד) ומפני שהזכיר בדבריו והארץ לעולם עומדת, אמר ה״ר משה ז״ל: כי שלמה יאמין בקיום העולם לנצח ולא יאבד כלל. וקיים הרב כן שהוא אמת ואמר: כי דברי דוד אביו יותר חזקים בזה שאמר יסד ארץ על מכוניה בל תמוט עולם ועד (תהלים ק״ד:ה׳) כי מלת לעולם לא יחייב בלשון הקודש קיום נצחי אלא כשידבק בה מלת ועד אם כן דברי דוד מבארים שיתקים העולם קיום נצחי אין לו בטול, זאת כונת חרב. ואנחנו מה נעשה לדברי רבותינו שאמרו שיתא אלפי הוי עלמא והד חריב, ואשר אמר הרב כי חד אינו בטל, גם החרבן איננו כמשמעות דברי שלמה אלא שהעולם כמנהגו נוהג לגמרי כמו שפירש⁠(תי) ועוד שהרי אמרו בכל המתים שהב״ה עתיד להחיות אינן חוזרין לעפרן ואם תאמר אותן אלף שנים שעתיד להחזיר העולם לתוהו ובוהו הב״ה עושה להם כנפים והם שטים על פני המים. אם כן הרי רבותינו נסכמים בבטול העולם ושיחזור למה שהיה. והנראה מלשונם כי אמרם לתוהו ובוהו ירצו בו אפיסה מוחלטת ואין מדקדקין בכאן בלשון זה שהמנהג הוא לקרות הדבר הבטל תוהו ובוהו וכן בכת׳ וכן בלשן חכמים אם כן הנה החכמים שיש להם קבלה מן הנביאים מאמינים בחדוש העולם וקיומו הם אומרים שיהיה בטל. ובודאי אמת אמר הרב כי מלת לעולם בלשון הקודש לא יחייב קיום נצחי, ואיני מביא ראיה בזה ממלת ועבדו לעולם שהוא עד היובל כמו שמביאים המפרשים. כי שם הוא כפשוטו לעד ויש בו סוד גדול ועמוק הזכירוהו רבותינו במכילתא. אבל באמת הוא שיש בדברי שלמה וזולתו עולמים שפירושו זמנים ורבותינו אמרו בפי׳ כל מקום שנ׳ נצח ועד אין לו הפסק לעולם ולעולמי עולמים, וזה יביא לחשוב בפסוק בל תמוט עולם ועד (תהלים ק״ד:ה׳) שהוא חזק מאד בקיום נצחי לעולם. אבל אני איני מאמין אלא לדברי רבותינו שכיוצא בדברים הללו אין דעת חכם יכיל להם בשום סברא, ומה שאמר דוד יסד ארץ על מכוניה בל (תהלים ק״ד:ה׳) המוט עולם ועד אינה ראיה וטענה כלל, כי הוא מספר ביכולתו של הקב״ה שיסד הארץ על בלימה כמו שאמר תהום כלבוש כסיתו (תהלים ק״ד:ו׳) ואף על פי כן היא מיוסדת יפה שלא תמוט ולא תנטה כלל אלא תעמד לעולמים אין להם מספר. וכן אנו מודים כי האומרים כיון שהעולם מחדש בודאי יהיה לו סוף בטבע שכל דבר שיש לו ראש יש לו סוף ואם תאמינו שאין לו סוף יש לכם להאמין שהוא קדמון, זו הטעאה, שאילו היה העולם נברא בטבע ובחיוב היה הדבר כן, אבל כיון שנברא ברצון ובחפץ פשוט יהיה קיומו כל זמן היות החפץ בו וכשיהיה חפץ בביטולו יהיה כן מיד. אבל אמר דוד כי קיומו חזק בעצמו שאין לו תכלית מהמת עצמו וחוזק בריאתו. וכן שלמה שאמר והארץ לעולם עומדת אינו אלא כנגד ההבל שהזכיר כי יאמר שהפרטים הכל בטלים וחוזרים לארץ כל ימי הדורות כל זמן שדור הולך ודור בא הארץ עומדת לעולם כאשר פי⁠{רשתי}. וכן אמר דוד בכללים כדברי בנו בשוה אמר הללו את י״י מן השמים, כל מלאכיו וכל צבאיו, ושמש וירח וכוכבי אור, ושמי השמים והמים אשר מעל השמים (תהלים קמ״ח:א׳-ד׳), ואמר: כי כל אילו מחדשים כי הוא צוה ונבראו (תהלים קמ״ח:ה׳), ויעמידם לעד לעולם חק נתן ולא יעבר (תהלים קמ״ח:ו׳), יאמר כי הוא העמידם יפה בחוזק שלא יהיו נפסדים ולא נרפים ומטים אבל ישלימו ענינם והחוק שנתן להם כאשר נתן להם. והזכיר זה כנגד הנבראים התחתונים התנינים וכל שבתהומות, אש וברד, עץ פרי וכל ארזים, החיה וכל בהמה, מלכי ארץ וכל לאומים (תהלים קמ״ח:ז׳-י״א). ואמר באלה כי נשגב שמו לבדו (תהלים קמ״ח:י״ג), כי הם חולפים תמיד. והזכיר עם אלה ההרים וכל גבעות (תהלים קמ״ח:ט׳) כי הם ימוטון ויעשו מישרים ובקעות לפעמים ואינן חזקים לעמוד לעד לעולם כראשונים. והנה אין בכל אלה ראיה על עמידת הארץ וקיומה לעד אבל בטולה יותר מבואר בכתוב כמו שנאמר: לפנים הארץ יסדת ומעשה ידיך שמים, המה יאבדו ואתה תעמד וכלם כבגד יבלו כלבוש תחליפם ויחלופו, ואתה הוא ושנותיך לא יתמו (תהלים ק״ב:כ״ו-כ״ח), כלומר כאשר יתמו שנותם. וכן כי נשגב שמו לבדו (תהלים קמ״ח:י״ג) ירמוז על בטול הראשונים הנזכרים למעלה במזמור שאין בהם נשגב אלא שמו לבדו. אבל דברים הללו וכיוצא בהם אין אדם עומד על אמתתם מדעת עצמו אלא בקבלה וזה הענין מבואר בתורה לכל מי ששמע טעם המצות בקבלה כראוי זהו מקבל מפי מקבל עד משה רבינו מפי הגבורה, וזהו טעם השמיטין והיובלות וכבר כתבו ר׳ אברהם שאמר בפרשת (במדבר) {בהר} סיני וסוד ימי עולם רמוז בפרשה הזאת, והוא עונש השמטה והיובל שהוא חמור מכל מצות עשה אחרת ומחיבת גלות רמוז כמו שנאמר: אז תרצה הארץ את שבתותיה (ויקרא כ״ו:ל״ד). ואומר אז תשבת הארץ והרצת את שבתותיה (ויקרא כ״ו:ל״ד). ונאמר בסוף דברי הימים לכלותא דבר י״י מפי ירמיהו עד רצתה הארץ את שבתותיה כל ימי השמה שבתה למלאת שבעים שנה (דברי הימים ב ל״ו:כ״א). כי גלות ראשון על השמיטים היובלות נגזר וכנגדם היה. וכן מפורש עוד בירמיהו על שלוח העבדים: כה אמר י״י אתם לא שמעתם אלי לקרוא דרור איש לרעהו הנני קורא לכם דרור נאם י״י אל החרב ואל הדבר ואל הרעב וגו׳ (ירמיהו ל״ד:י״ז), וכן אמרו גלות בא לעולם על השמט הארץ. הנה דבר שלמה בעמל האדם שהוא פרטי הפרטים וגזר בו שהוא הבל גמור.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
1 השוו ללשון הפסוק במשלי כ״ה:א׳.
2 השוו ללשון הפסוק בירמיהו י׳:ט״ו, נ״א:י״ח.
3 השוו ללשון הפסוק ביחזקאל ט״ז:ל״ב.
א השוו לשון הפסוק בעזרא א׳:א׳.
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144