Radak Yeshayahu 53 – רד"ק ישעיהו נג‏ – Mikraot Gedolot

תנ״ך

פירוש

(א) מִ֥י הֶאֱמִ֖ין לִשְׁמֻעָתֵ֑נוּ וּזְר֥וֹעַ יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה עַל⁠־מִ֥י נִגְלָֽתָה׃ (ב) וַיַּ֨עַל כַּיּוֹנֵ֜ק לְפָנָ֗יו וְכַשֹּׁ֙רֶשׁ֙ מֵאֶ֣רֶץ צִיָּ֔ה לֹא⁠־תֹ֥אַר ל֖וֹ וְלֹ֣א הָדָ֑ר וְנִרְאֵ֥הוּ וְלֹֽא⁠־מַרְאֶ֖ה וְנֶחְמְדֵֽהוּ׃ (ג) נִבְזֶה֙ וַחֲדַ֣ל אִישִׁ֔ים אִ֥ישׁ מַכְאֹב֖וֹת וִיד֣וּעַ חֹ֑לִי וּכְמַסְתֵּ֤ר פָּנִים֙ מִמֶּ֔נּוּ נִבְזֶ֖ה וְלֹ֥א חֲשַׁבְנֻֽהוּ׃ (ד) אָכֵ֤ן חֳלָיֵ֙נוּ֙ ה֣וּא נָשָׂ֔א וּמַכְאֹבֵ֖ינוּ סְבָלָ֑ם וַאֲנַ֣חְנוּ חֲשַׁבְנֻ֔הוּ נָג֛וּעַ מֻכֵּ֥ה אֱלֹהִ֖ים וּמְעֻנֶּֽה׃ (ה) וְהוּא֙ מְחֹלָ֣ל מִפְּשָׁעֵ֔נוּ מְדֻכָּ֖א מֵעֲוֺנֹתֵ֑ינוּ מוּסַ֤ר שְׁלוֹמֵ֙נוּ֙ עָלָ֔יו וּבַחֲבֻרָת֖וֹ נִרְפָּא⁠־לָֽנוּ׃ (ו) כֻּלָּ֙נוּ֙ כַּצֹּ֣אן תָּעִ֔ינוּ אִ֥ישׁ לְדַרְכּ֖וֹ פָּנִ֑ינוּ וַיהֹוָה֙י⁠־⁠הֹוָה֙ הִפְגִּ֣יעַ בּ֔וֹ אֵ֖ת עֲוֺ֥ן כֻּלָּֽנוּ׃ (ז) נִגַּ֨שׂ וְה֣וּא נַעֲנֶה֮ וְלֹ֣א יִפְתַּח⁠־פִּיו֒ כַּשֶּׂה֙ לַטֶּ֣בַח יוּבָ֔ל וּכְרָחֵ֕ל לִפְנֵ֥י גֹזְזֶ֖יהָ^א נֶאֱלָ֑מָה וְלֹ֥א יִפְתַּ֖ח פִּֽיו׃ (ח) מֵעֹ֤צֶר וּמִמִּשְׁפָּט֙ לֻקָּ֔ח וְאֶת⁠־דּוֹר֖וֹ מִ֣י יְשׂוֹחֵ֑חַ כִּ֤י נִגְזַר֙ מֵאֶ֣רֶץ חַיִּ֔ים מִפֶּ֥שַׁע עַמִּ֖י נֶ֥גַע לָֽמוֹ׃ (ט) וַיִּתֵּ֤ן אֶת⁠־רְשָׁעִים֙ קִבְר֔וֹ וְאֶת⁠־עָשִׁ֖יר בְּמֹתָ֑יו עַ֚ל לֹא⁠־חָמָ֣ס עָשָׂ֔ה וְלֹ֥א מִרְמָ֖ה בְּפִֽיו׃ (י) וַיהֹוָ֞הי⁠־⁠הֹוָ֞ה חָפֵ֤ץ דַּכְּאוֹ֙ הֶחֱלִ֔י אִם⁠־תָּשִׂ֤ים אָשָׁם֙ נַפְשׁ֔וֹ יִרְאֶ֥ה זֶ֖רַע יַאֲרִ֣יךְ יָמִ֑ים וְחֵ֥פֶץ יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה בְּיָד֥וֹ יִצְלָֽח׃ (יא) מֵעֲמַ֤ל נַפְשׁוֹ֙ יִרְאֶ֣ה יִשְׂבָּ֔ע בְּדַעְתּ֗וֹ יַצְדִּ֥יק צַדִּ֛יק עַבְדִּ֖י לָרַבִּ֑ים וַעֲוֺנֹתָ֖ם ה֥וּא יִסְבֹּֽל׃ (יב) לָכֵ֞ן אֲחַלֶּק⁠־ל֣וֹ בָרַבִּ֗ים וְאֶת⁠־עֲצוּמִים֮ יְחַלֵּ֣ק שָׁלָל֒ תַּ֗חַת אֲשֶׁ֨ר הֶעֱרָ֤ה לַמָּ֙וֶת֙ נַפְשׁ֔וֹ וְאֶת⁠־פֹּשְׁעִ֖ים נִמְנָ֑ה וְהוּא֙ חֵטְא⁠־רַבִּ֣ים נָשָׂ֔א וְלַפֹּשְׁעִ֖ים יַפְגִּֽיעַ׃נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה

הערות

^א גֹזְזֶ֖יהָ א=גֹזֲזֶ֖יהָ (חטף)

E/ע

הערותNotes

(א) מי האמין – הגוים יאמרו: אז מי היה מאמין לשמועה שהיינו שומעים עליו מפי הנביאים, או מפי האומרים בשמם, לא היינו מאמינים מה שאנו רואים עתה בעינינו. וזרוע י״י על מי נגלתה – כמו שנגלתה על זה. או יהיה פירוש על מי – דרך בזיון, על מי נגלתה כמו שנגלתה על זה, כלומר: מי היה שנגלתה עליו זרוע י״י. (ב) ויעל כיונק – מן: ילכו יונקותיו (הושע י״ד:ז׳), כמו השרש שהוא בארץ ציה, ויעל כיונק ממנו, שאין לו תאר ולא הדר, כן היה זה. ולפי דעתי כי פירושו: עתה עלה זה מן הגלות לפני האל, כלומר שהוא הקרוב לאל מכל העמים והוא תמיד לפני האל ועלה מהגלות על דרך פלא, כמו אם יעלה יונק מארץ ציה או אם ימצא שרש עץ או עשב שצומח בארץ ציה שיהיה פלא, כן היה פלא עלותו מהגלות. והענין כפול במלות שונות. לא תאר לו – בעוד שהיה בגלות לא היה לו תאר ולא הדר, ר״ל: פאר יפה. ונראהו ולא מראה – והיינו רואים אותו, ולא היה מראהו יפה, אלא כעור ומשונה משאר בני אדם. ונחמדהו – ולא היינו חומדים אותו, אלא מתעבים אותו. ולא שזכר עומד במקום שנים. (ג) נבזה – אין צריך לומר שלא היינו חומדים אותו, אלא אף נבזה היה בעינינו. וחדל אישים – פחות שמבני אדם היה. או פירוש: חדל הוא מאישים, שלא היו מתחברים עמו. איש מכאובות וידוע חולי – המכאובות והחולי הוא צער הגלות. ופירוש ידוע – כי ידוע ורגיל היה לעבור עליו עול הגלות. וכמסתר פנים ממנו – היינו כמסתרים פנים ממנו, שלא היינו רוצים להביט בו מרוב מאוס שהיינו מואסים אותו, ולא חשבנוהו לכלום. (ד) אכן חלינו – הנה כתב יחזקאל הנביא: בן לא ישא בעון האב ואב לא ישא בעון הבן (יחזקאל י״ח:כ׳), כל שכן איש אחד באיש אחר, וכל שכן אומה באומה אחרת, אם כן מה הוא חלינו הוא נשא, מחולל מפשעינו ובחברתו נרפא לנו (ישעיהו נ״ג:ה׳)?, ואינו דומה לזה מה שאמר ירמיהו בספר קינות: אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו (איכה ה׳:ז׳), כי הוא על דרך פוקד עון אבות על בנים (שמות כ׳:ד׳), והוא כשאוחזים הבנים מעשה אבותם בידיהם, כמו שאמר: לשונאי (שמות כ׳:ד׳), שזהו משפט מאת האל שנושא הבן עונו ועון האב. ומה שאמר ירמיהו אמר על לשון הנוהים, כי מתוך צערם לא יהיו דבריהם במשפט ובמשקל, וזה שיאמרו האומות: אכן חלינו הוא נשא והדומים לזה, הוא דברי עצמם, לא שישראל סבלו עון האומות, אלא הם יחשבו זה בדעתם כאשר יראו בעת הישועה כי האמונה שהחזיקו בה ישראל היא האמת, והאמונה שהחזיקו הם בה היא שקר, ויאמרו: אך שקר נחלו אבותינו הבל ואין וגו׳ (ירמיהו ט״ז:י״ט). יאמרו לפי סברתם, אם כן מה היה הצער שהיו סובלים ישראל בגלות? הנה לא היה בעונם, כי הם היו מחזיקים אמונה ישרה, ואנחנו שהיה לנו שלום ושלוה והשקט ובטח היינו מחזיקים אמונת שקר, אם כן החולי והמכאוב שהיה ראוי לבא עלינו היה בא עליהם, והם היו כופר וכפרה לנו, ואנחנו חשבנוהו בהיותו בגלות שהוא נגוע ומוכה אלהים ומעונה מיד האלהים בעונו, והנה אנו רואים כי לא זה בעונו אלא בעונינו. (ה) זהו שאמר: והוא מחולל מפשעינו – פעל מן המרובע. מענין: חיל כיולדה (ירמיהו ו׳:כ״ד) ומשרשו. ומדכא – מן: דכא לארץ חיתי (תהלים קמ״ג:ג׳). מוסר שלומינו עליו – שלומינו – כמו: כלנו, כמו: הגלת שלומים (ירמיהו י״ג:י״ט), כלומר גלות שלמה, היסורים שהיו ראוים לבא עלינו, כולם באו עליו. ויש מפרשים: שלומינו – מן: שלום, כלומר כשהיינו בשלום, והיה ראוי המוסר לבא עלינו בעונינו, והיה בא עליו. ובחבורתו – מן: חבורה תחת חבורה^א (שמות כ״א:כ״ה) אלא שזה דגוש וזה קל, והחבורה והנגע הוא משל על צער הגלות. וטעם נרפא לנו – כמו: כי אני י״י רופאך (שמות ט״ו:כ״ו). כלומר: נרפא לנו עונשו שהיה ראוי לבוא לנו. או אמר כן על הרע שיבוא לאומות העולם ולא יעמוד להם, הנה נרפאו הם מאותו הרע, וישראל נשארו ברע. (ו) כלנו כצאן תעינו – ר״ל כצאן מבלי רועה, לפיכך אמר כצאן בפתח הכ״ף, לידיעה, כי אותו הצאן הוא תועה שאין לו רועה. הפגיע – העון הוא הפוגע בהם, והאל הוא המפגיע ששולח להם הרע. פירוש עון – עונש העון, כמו: כי לא שלם עון האמרי עד הנה (בראשית ט״ו:ט״ז). (ז) נגש והוא נענה – נגש בממון, כמו: נגש את הכסף (מלכים ב כ״ג:ל״ה), לא יגוש את רעהו (דברים ט״ו:ב׳). נענה – בגוף, שמענים גופו במכות, ועם כל זה לא יפתח פיו – לא היה לו רשות לזעק ולהתלונן על מה שהיינו עושים לו, אלא היה כמו השה שיובילו אותו לשחוט, שלא יפתח פיו ולא יצעק, או כמו הרחל שנאלמה לפני גוזזיה. ודמיון השה הוא לענוי הגוף ולתמותתו, ודמיון הרחל הוא לנגישת הממון, שהוא בדמיון הגז. ודמה אותו לרחל ולא לכבש לחולשתה יותר, כי בכל המינין הנקבה חלושה מהזכר, כן ישראל בגלות הם חלושים מאד. נאלמה – מלעיל, והוא נפעל עבר. ולא יפתח פיו – לא לגוף, ולא לממון. (ח) מעצר – מעצור הגלות שהיה נעצר שם, וממשפט השבי, שהיו עושים בו שפטים, לוקח ונפדה מכל זה. ואת דורו מי ישוחח – מי היה מדבר שיהיה דורו כל כך בגדולה, וכמוהו: מי מלל לאברהם (בראשית כ״א:ז׳). ישוחח – ענין דבור, וכן: במעשה ידיך אשוחח (תהלים קמ״ג:ה׳), והם מבנין מרובע מנחי העי״ן. כי נגזר מארץ חיים – כאשר גלה מארצו שנקראת ארץ חיים, כמו: אתהלך לפני י״י בארצות החיים (תהלים קט״ז:ט׳). ויש לפרש כי בגלות נחשב באמת כאלו נגזר מארץ חיים, ואיך היינו חושבים שתהיה לו גדולה כזו. מפשע עמי – כל עם ועם יאמר כן, כי מפשעו היה בא להם הנגע, לא מפשע עצמם. (ט) ויתן – היו הורגים אותו בגלות כמו שהורגים הרשעים על רשעם, והוא לא עשה חמס ולא דבר מרמה בפיו, והיו הורגים אותו כאלו עשה רע, והם היו מונים אותו עם רשעים. וטעם: ויתן – שהוא היה מוסר עצמו למיתה, כי הם היו פוטרים אותו אם היה כופר בתורתו וחוזר לתורתם, והיה מוסר עצמו למיתה ולא יכפור בתורתו, וכן אמר: כי עליך הורגנו כל היום (תהלים מ״ד:כ״ג). וטעם: ואת עשיר במותיו – כי גם העשיר הורגים אותו בעבור עשרו, והוא נהרג לא בעבור רשע שהיה בו, אלא בעבור עושר שהיה לו. וטעם: במותיו – לשון רבים, כי מיתות רבות יעשו לו, יש מהם נשרפים ויש מהם נהרגים ויש מהם נסקלים, ולכל מוסרים עצמם על יחוד השם. (י) וי״י חפץ דכאו החלי – אין אנו רואים במכאוביו ובצרותיו בגלות אלא חפץ האל, כי הוא היה מחזיק בתורתו שהיא תורת אמת והיה מוסר עצמו עליה, אם כן אין אנו רואים במכאוביו טעם, אלא או היה נתפס בעונותינו, או היה חפץ האל כך לדכאו ולהחליאו וחפץ האל לא ידענו. החלי – חסר אל״ף שהיא למ״ד הפעל, והוא נקרא כבעלי האל״ף, ואע״פ שרוב השרש הוא בה״א. אם תשים אשם נפשו – אך זה אנו רואים, כי גמול טוב יש לו על הרע שסבל, ואם שמה נפשו עצמה במקום אשם כמו שאמר: את רשעים (ישעיהו נ״ג:ט׳), עתה יראה זרע יאריך ימים וחפץ ה׳ בידו יצלח. ופירוש יראה זרע – יראה זרע רב, כמו שאמר זכריה הנביא עליהם: ורבו כמו רבו (זכריה י׳:ח׳), ואמר ואל ארץ גלעד ולבנון אביאם ולא ימצא להם (זכריה י׳:י׳), ואמר יחזקאל: ארבה אותם כצאן אדם (יחזקאל ל״ו:ל״ז). יאריך ימים – כמו שאמר בספר הזה: כימי העץ ימי עמי (ישעיהו ס״ה:כ״ב), ואמר זכריהו הנביא: ואיש משענתו בידו מרוב ימים (זכריה ח׳:ד׳). וחפץ י״י בידו יצלח – הנה היה בגלות חפץ י״י לדכאו, וגמול זה יצלח בידו חפץ י״י, שירבה אותו וייטיב לו עד מאד. עד כאן דברי האומות מכאן ואילך דברי האל. (יא) מעמל נפשו – מעמל נפשו שסבל בגלות, יהיה לו גמול שיראה ישבע, כלומר יראה טוב שישבע בו. בדעתו יצדיק צדיק עבדי לרבים – עבדי הוא ישראל, כמו שאמרנו בתחילת הפרשה, ופירוש: בדעתו – כמו שכתוב: כי מלאה הארץ דעה את י״י (ישעיהו י״א:ט׳), וכתוב: כי כלם ידעו אותי (ירמיהו ל״א:ל״ג), והנה עבדי ישראל שהיה צדיק ויודע את י״י, יצדיק בדעתו גוים רבים, כמו שכתוב: והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר י״י ואל בית אלהי יעקב ויורנו מדרכיו וגו׳ (ישעיהו ב׳:ג׳, מיכה ד׳:ב׳). ועונתם הוא יסבול – הוא בצדקתו יסבול עונות הגוים, כי בצדקתו יהיה שלום וטוב בעולם אפילו לגוים. (יב) לכן אחלק לו ברבים – רבים ועצומים הם גוג ומגוג והעמים אשר יבאו עמו אל ירושלים, כמו שאמר זכריה הנביא: ואסף חיל כל הגוים סביב זהב וכסף ובגדים לרוב (זכריה י״ד:י״ד). וזה יהיה לו תחת אשר הערה למות נפשו – גמול שמסר עצמו למיתה ביד הגוים בגלות יהיה לו כל הכבוד הזה, ויהיה ממונם תחת ממונו שלקחו, ונפשם תחת נפשו, שימותו שם כל חיל גוג ומגוג כמו שכתוב. הערה – שפך נפשו למות, וכן: ותער כדה (בראשית כ״ד:כ׳) – ענין שפיכה, אבל הוא בנין אחר. ואת פשעים נמנה – כמו שפירשנו: ויתן את רשעים קברו (ישעיהו נ״ג:ט׳). והוא חטא רבים נשא – ויתכן לפרשו בגלות, ור״ל חטא רבים שחטאו בו הגוים, והוא נשא וסבל צערם, והוא על דרך: וחטאת עמך (שמות ה׳:ט״ז). ולפשעים יפגיע – ואף על פי כן היה מתפלל בעבור הפשעים שהיו פושעים בו, והיה מבקש מי״י לברך את ארצם, כמו שאמר: ודרשו את שלום העיר אשר הגלתי אתכם שם וגומר (ירמיהו כ״ט:ז׳). וכמוהו מן הכבד בלשון תחנה ובקשה: הפגיעו במלך (ירמיהו ל״ו:כ״ה), וישתומם כי אין מפגיע (ישעיהו נ״ט:ט״ז). גם יש לפרש בעת הגאולה, ויהיה פירושו כמו שפירשנו: ועונותם הוא יסבל (ישעיהו נ״ג:י״א). והנוצרים שמפרשים אותו על אלוהם, אמור להם: איך אמר ישכיל וירום וגבה (ישעיהו נ״ב:י״ג)? אם על הבשר – לא נשא ולא גבה, אם על האלהות – מתחילה גם כן היה רם ונשא. ואמר: נגע למו (ישעיהו נ״ג:ח׳), היה לו לומר: לו, כי למו הוא כמו להם, לשון רבים. ואמר: יראה זרע (ישעיהו נ״ג:י׳), אם על הבשר – לא היה לו זרע. ואם על האלהות, ויפרשו זרע על התלמידים, בנים יקראו ולא זרע, ואין לאל זרע. ואמר: יאריך ימים (ישעיהו נ״ג:י׳), אם על הבשר – לא האריך ימים, ואם על האלהות אמר, שבשכר זה יאריך, הלא הם ימיו מעולם ועד עולם. ואמר: לפושעים יפגיע – הלא הוא אלוה, למי יתפלל בעבור הפושעים. ורבותינו פירשוה על משה רבינו ע״ה, ואמרו: תחת אשר הערה למות נפשו – שמסר עצמו למיתה, שנאמר: ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת (שמות ל״ב:ל״ב), ואת פשעים נמנה – שנמנה עם מתי מדבר, והוא חטא רבים נשא – שכפר על מעשה העגל, ולפשעים יפגיע – שבקש רחמים על פשעי ישראל. ויונתן תרגם: הנה ישכיל עבדי (ישעיהו נ״ב:י״ג)– יצלח משיחא, ותרגם כאשר שממו (ישעיהו נ״ב:י״ד) כמו דסברו ליה בית ישראל וגו׳.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

^א כן בכ״י וטיקן אורבינטי 13, לוצקי 849. בכ״י וטיקן 71 הושמט: ״תחת חבורה״.

E/ע

הערותNotes

הערות

Tanakh

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון