Radak Yeshayahu 26 – רד"ק ישעיהו כו‏ – Mikraot Gedolot

תנ״ך

פירוש

(א) בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא יוּשַׁ֥ר הַשִּׁיר⁠־הַזֶּ֖ה בְּאֶ֣רֶץ יְהוּדָ֑ה עִ֣יר עׇז⁠־לָ֔נוּ יְשׁוּעָ֥ה יָשִׁ֖ית חוֹמ֥וֹת וָחֵֽל׃ (ב) פִּתְח֖וּ שְׁעָרִ֑ים וְיָבֹ֥א גוֹי⁠־צַדִּ֖יק שֹׁמֵ֥ר אֱמֻנִֽים׃ (ג) יֵ֣צֶר סָמ֔וּךְ תִּצֹּ֖ר שָׁל֣וֹם ׀ שָׁל֑וֹם כִּ֥י בְךָ֖ בָּטֽוּחַ׃ (ד) בִּטְח֥וּ בַיהֹוָ֖הי⁠־⁠הֹוָ֖ה עֲדֵי⁠־עַ֑ד כִּ֚י בְּיָ֣הּ יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה צ֖וּר עוֹלָמִֽים׃ (ה) כִּ֤י הֵשַׁח֙ יֹשְׁבֵ֣י מָר֔וֹם קִרְיָ֖ה נִשְׂגָּבָ֑ה יַשְׁפִּילֶ֤נָּה יַשְׁפִּילָהּ֙ עַד⁠־אֶ֔רֶץ יַגִּיעֶ֖נָּה עַד⁠־עָפָֽר׃ (ו) תִּרְמְסֶ֖נָּה רָ֑גֶל רַגְלֵ֥י עָנִ֖י פַּעֲמֵ֥י דַלִּֽים׃ (ז) אֹ֥רַח לַצַּדִּ֖יק מֵישָׁרִ֑ים יָשָׁ֕ר מַעְגַּ֥ל צַדִּ֖יק תְּפַלֵּֽס׃ (ח) אַ֣ף אֹ֧רַח מִשְׁפָּטֶ֛יךָ יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה קִוִּינ֑וּךָ לְשִׁמְךָ֥ וּלְזִכְרְךָ֖ תַּאֲוַת⁠־נָֽפֶשׁ׃ (ט) נַפְשִׁ֤י אִוִּיתִ֙ךָ֙ בַּלַּ֔יְלָה אַף⁠־רוּחִ֥י בְקִרְבִּ֖י אֲשַׁחֲרֶ֑ךָּ כִּ֞י כַּאֲשֶׁ֤ר מִשְׁפָּטֶ֙יךָ֙ לָאָ֔רֶץ צֶ֥דֶק לָמְד֖וּ יֹשְׁבֵ֥י תֵבֵֽל׃ (י) יֻחַ֤ן רָשָׁע֙ בַּל⁠־לָמַ֣ד צֶ֔דֶק בְּאֶ֥רֶץ נְכֹח֖וֹת יְעַוֵּ֑ל וּבַל⁠־יִרְאֶ֖ה גֵּא֥וּת יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃ (יא) יְהֹוָ֛היְ⁠־⁠הֹוָ֛ה רָ֥מָה יָדְךָ֖ בַּל⁠־יֶחֱזָי֑וּן יֶחֱז֤וּ וְיֵבֹ֙שׁוּ֙ קִנְאַת⁠־עָ֔ם אַף⁠־אֵ֖שׁ צָרֶ֥יךָ תֹאכְלֵֽם׃ (יב) יְהֹוָ֕היְ⁠־⁠הֹוָ֕ה תִּשְׁפֹּ֥ת שָׁל֖וֹם לָ֑נוּ כִּ֛י גַּ֥ם כׇּֽל⁠־מַעֲשֵׂ֖ינוּ פָּעַ֥לְתָּ לָּֽנוּ׃ (יג) יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ בְּעָל֥וּנוּ אֲדֹנִ֖ים זוּלָתֶ֑ךָ לְבַד⁠־בְּךָ֖ נַזְכִּ֥יר שְׁמֶֽךָ׃ (יד) מֵתִים֙ בַּל⁠־יִ֣חְי֔וּ רְפָאִ֖ים בַּל⁠־יָקֻ֑מוּ לָכֵ֤ן פָּקַ֙דְתָּ֙ וַתַּשְׁמִידֵ֔ם וַתְּאַבֵּ֥ד כׇּל⁠־זֵ֖כֶר לָֽמוֹ׃ (טו) יָסַ֤פְתָּ לַגּוֹי֙ יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה יָסַ֥פְתָּ לַגּ֖וֹי נִכְבָּ֑דְתָּ רִחַ֖קְתָּ כׇּל⁠־קַצְוֵי⁠־אָֽרֶץ׃ (טז) יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה בַּצַּ֣ר פְּקָד֑וּךָ צָק֣וּן לַ֔חַשׁ מוּסָרְךָ֖ לָֽמוֹ׃ (יז) כְּמ֤וֹ הָרָה֙ תַּקְרִ֣יב לָלֶ֔דֶת תָּחִ֥יל תִּזְעַ֖ק בַּחֲבָלֶ֑יהָ כֵּ֛ן הָיִ֥ינוּ מִפָּנֶ֖יךָ יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃ (יח) הָרִ֣ינוּ חַ֔לְנוּ כְּמ֖וֹ יָלַ֣דְנוּ ר֑וּחַ יְשׁוּעֹת֙ בַּל⁠־נַ֣עֲשֶׂה אֶ֔רֶץ וּבַֽל⁠־יִפְּל֖וּ יֹשְׁבֵ֥י תֵבֵֽל׃ (יט) יִֽחְי֣וּ מֵתֶ֔יךָ נְבֵלָתִ֖י יְקוּמ֑וּן הָקִ֨יצוּ וְרַנְּנ֜וּ שֹׁכְנֵ֣י עָפָ֗ר כִּ֣י טַ֤ל אוֹרֹת֙ טַלֶּ֔ךָ וָאָ֖רֶץ רְפָאִ֥ים תַּפִּֽיל׃ (כ) לֵ֤ךְ עַמִּי֙ בֹּ֣א בַחֲדָרֶ֔יךָ וּֽסְגֹ֥ר^א [דְּלָֽתְךָ֖] (דלתיך) בַּעֲדֶ֑ךָ חֲבִ֥י כִמְעַט⁠־רֶ֖גַע עַד⁠־[יַעֲבׇר] (יעבור)^ב⁠־זָֽעַם׃ (כא) כִּֽי⁠־הִנֵּ֤ה יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ יֹצֵ֣א מִמְּקוֹמ֔וֹ לִפְקֹ֛ד עֲוֺ֥ן יֹֽשֵׁב⁠־הָאָ֖רֶץ עָלָ֑יו וְגִלְּתָ֤ה הָאָ֙רֶץ֙ אֶת⁠־דָּמֶ֔יהָ וְלֹא⁠־תְכַסֶּ֥ה ע֖וֹד עַל⁠־הֲרוּגֶֽיהָ׃נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה

הערות

^א וּֽסְגֹ֥ר א=וּֽסֲגֹ֥ר (חטף)

^ב [יַעֲבׇר] (יעבור) =א-כתיב אבל כדרכו אין הערת ״קרי״ (מ״ק-א=<ז׳ מל׳>) וכן במג״ה; ל-קרי=יעבור וכן הוא בדפוסים ועל פיהם בקורן, דותן, ברויאר, סימנים (בסימנים היו מוכרחים על פי שיטתם להפסיק בין המקפים!), מכון ממרא

E/ע

הערותNotes

(א) ביום ההוא – כל זה בזמן הישועה, והשיר שיושר הם אלו הפסוקים שאומר והולך. ואמר: בארץ יהודה – כי שם תהיה המלחמה והתשועה. ואמרו על ירושלם שהיא עיר עז לנו, והשית הקב״ה חומותיה וחילה ישועה, וכן אומר: וקראת ישועה חומתיך (ישעיהו ס׳:י״ח). וחיל – היא החומה הקטנה שלפני החומה הגדולה. ובדברי רז״ל: מאי חיל וחומה? שורא ובר שורא. או יהיה פירוש חיל – החפירה שסביב החומה, מתרגמינן: גיא חילתא. (ב) פתחו – דרך משל, שארץ ישראל תפתח להם שהיא היום כאלו סגורה בפניהם. שומר אמונים – ששמרו בגלות אמונת האל ולא עבדו עבודה זרה, כמו שאמר: אם שכחנו שם אלהינו ונפרש כפינו לאל זר (תהלים מ״ד:כ״א). (ג) יצר סמוך – אומר כנגד האל, היצר שהוא סמוך ונשען עליך, תצור אותו, כי בך בטוח – לפי שבטח בך נצרת אותו, ונתת לו שלום שלום. והכפל לחזק השלום. בטוח – שם תאר, בשקל פעול. (ד) בטחו בי״י עדי עד – עד עולם, או יהיה גם כן עדי – עולם, ויהיה כפול, כלומר בכל העולמים בטחו בו. וכן תרגם יונתן: לעלם ולעלמי עלמיא. כי ביה י״י צור עולמים – כי בו ראוי לבטוח כי הוא צור עולמים, פירוש: חוזק הזמנים כולם, וצור – תאר. וכן: הצור תמים פעלו (דברים ל״ב:ד׳). ויש לפרש צור – שם, ופירושו: כי הוא חוזק העולמים, ועל דרך זה: חי העולמים. ופירוש: ביה י״י – הראשון שם תאר, מורה על היות העולם מאתו, והשני יו״ד ה״א וי״ו ה״א – שם העצם. (ה) כי השח – בזה תראו כי טוב לחסות ולבטוח בו. לפי שאתם בית ישראל בטחתם בו, השח והשפיל שונאיכם שהיו יושבי מרום. קריה נשגבה – וכל קריה נשגבה מהם השפיל. או אמר על קריה מיוחדת מהם, והיא רומי, והוא ישפילנה וגו׳, הכפל לחזק הענין. (ו) תרמסנה – אחר שתפול לארץ תרמסנה רגל, ואיזה רגל? רגלי עני – והם ישראל. פעמי דלים – כפל הענין במלות שונות כמנהג, ר״ל שירמסו ישראל גאותם וגאונם, ויהיו אדונים עליהם תחת אשר היו עבדים תחתיהם. (ז) ארח לצדיק – כמו: ארח מישרים לצדיק, ופירושו: אתה תתן לצדיק ותכונן לפניו ארח מישרים, ותפלס מעגלו. וישר – הוא לשון קריאה כנגד האל יתברך. אמר: אתה האל ישר, תפלס ותישר מעגל צדיק, והוא על דרך שאמרו: בא לטמא פותחין לו בא ליטהר מסייעין אותו (בבלי שבת ק״ד.). תפלס – ענין יושר, וכן: פלס מעגל רגליך (משלי ד׳:כ״ו), ולזה נקרא מטה המאזנים – פלס, לפי שהוא מישר המשקל, וכן: ושקל בפלס הרים (ישעיהו מ׳:י״ב). (ח) אף ארח – אף בדרך משפטיך י״י קוינוך, כלומר אפילו בעת שהגיעו משפטיך עלינו, שהיית מיסר אותנו בגלות בחטאתינו, אע״פ כן קוינו לך, ולא היינו מתיאשים מן הגאולה, ולשמך ולזכרך היתה תאות נפשנו. ופי׳ ולשמך ולזכרך – שהיינו מתאוים לנביא שיזכור לנו שמך, ויאמר לנו בגלות דבר מאתך. (ט) נפשי אויתיך – כשמדבר על לשון ישראל, פעמים מדבר בלשון רבים, על דרך פרט, ופעמים בלשון יחיד. אמר: בנפשי אויתיך – כלומר בכל כחי ורצוני אויתיך. אף רוחי בקרבי – כל עוד שיהיה רוחי בקרבי, אשחרך ואקדמך בתפלתי. כי כאשר משפטך לארץ – אע״פ שמשפטיך תבא עלינו, לא אמנע בעבור זה מרדף אחריך ומהתאוות עליך, כי אני רואה כי משפטיך טובים, כי כאשר משפטיך יבאו לארץ, הם נוסרו ולמדו לעשות צדק יושבי תבל, והם אשר נגע אלהים בלבם¹ שבעבורם מתקיימת תבל, אבל הרשעים לא יוחנו. זהו: יוחן רשע (ישעיהו כ״ו:י׳). (י) יוחן רשע – ופירושו בתמיה. אמר: יוחן רשע? והוא לא למד צדק בעבור משפטיך, כי אמר: אינם למוסר אלא מקרה הוא בעולם, לית דין ולית דיין. בארץ נכוחות יעול – בארץ ששבו לעשות נכחות ונוסרו בעבור משפטיך שנגעו בהם, הוא לא כן יעשה, אלא יעול – יעשה עול במשפטו. ובל יראה גאות י״י – יש מפרשים אותו דרך תפלה לאל, שלא יראה הרשע גאות י״י, כלומר שלא יראה בטובה. והנכון שהוא על דרך הוה, כמו שאמר: יעול, ולמה? שאינו רואה בגאות י״י, ולא יחשוב שהאל משגיח בעניני בני אדם ויגאה עליהם לגמלם כרשעם. (יא) י״י רמה ידך בל יחזיון – הם הרשעים אינם רואים כשרמה ידך, כלומר אינם חושבים בבא הפורענות על הרשעים כי מידך הוא. יחזו ויבושו קנאת עם – יראו בעת הישועה כשתקנא לעמך ותושיעם, יראו הם ויבושו, כמו שאמר: קנאתי לירושלם ^א קנאה גדולה (זכריה א׳:י״ד), כי אז לא יוכלו לומר מקרה הוא, כי יראו מעט עם נושעים מעמים רבים, ואז יבשו ויכלמו. אף אש צריך תאכלם – אותה האש תאכל צריך, כי כשיבוש האדם יהפכו פניו לאש, כמו שאומר: פני להבים פניהם (ישעיהו י״ג:ח׳). (יב) י״י תשפת – תערוך. מן: שפות הסיר (מלכים ב ד׳:ל״ח), אמר: תערוך שלום לנו כי בידך לעשות, כמו שפעלת ועשית לנו כל מעשינו, מה שקרה לנו ממעשה העולם, הן טוב הן רע, אתה פעלת הכל ולא היה בדרך מקרה. והואיל ובידך הכל, ערוך לנו השלום, כי כמה ימים היינו בצער בגלות, ומכאן ואילך תן לנו שלום. ואדוני אבי ז״ל פירש: תערוך לנו השלום, כי כשתתן לנו השלום, כל מעשינו פעלת לנו, כי הכל תלוי בשלום. (יג) י״י אלהינו – זכור לנו מה שהתחזקנו עמך בגלות, כי אע״פ שהיו האומות בעלים ואדונים לנו, והיו עובדים בנו בפרך, אע״פ כן לבד בך נזכיר שמך, ואלו היינו זוכרים שם אלהים אחרים כאויבינו אשר היינו תחתיהם, היינו נצולים מידם והיינו במעלה ובגדולה כמוהם, ולא רצינו, וסבלנו הענוי, וזכרנו את שמך לאויבינו ואמרנו כי בך בטחוננו, ולא נמיר אותך באחר. (יד) מתים בל יחיו – ואלהי העמים ההם שלא פנינו אליהם בגלות, כי הם מתים ואין בהם ממש. ופירוש: לא יחיו – אין בהם חיות, והם כמו המתים שלא יקומו, כמו שאמר: ממקומו לא ימיש (ישעיהו מ״ו:ז׳). לכן פקדת – אתה עליהם, ועל עובדיהם, והשמדת אותם מן העולם עד שלא נשאר זכר להם. כל זכר – פירוש: שום זכר, כמו: כל מלאכה לא תעשו (ויקרא כ״ג:ג׳). (טו) יספת לגוי י״י – אותה שהשמדת ואבדת, אבל הגוי שהוא לך, יספת והגדלת להם כל טובה, יספת להם לפי שנכבדת עמהם ולא עם הגוים האחרים, לפיכך רחקת אותם עד קצוי ארץ, כלומר טלטלתם הנה והנה, והגליתם מארצם עד קצוי ארץ. (טז) י״י בצר פקדוך – כשהיו ישראל בגלות בצרה פקדוך, כלומר אותך לבדך פקדו בעת צרתם, לא אחר. צקון לחש מוסרך למו – בעת שהיה מוסרך להם, היו שופכים לפניך תפלה, כי יודעים היו כי הצרה הבאה להם בגלות מוסרך היה, ולא בדרך מקרה, אלא שהיית מיסר אותם על עונם, והם היו מתודים ומתפללים לפניך, כן היה דרכם וחקם כל זמן שהיו בגלות. צקון – הנו״ן נוספת כנו״ן אשר לא ידעון אבותיך (דברים ח׳:ט״ז), והוא חסר פ״א הפעל, ושרשו יצק. ולחש – פירוש: תפלה, נקראת כן לפי שהיא נאמרת בלחש. ויונתן תרגם: י״י בעקא וגו׳, ר״ל: בעתות השמד בגלות, בשעה שהיו גוזרים עליהם שלא ללמוד תורה ושלא לעשות מצות, והם היו לומדים ועושים בחשאי. (יז) כמו הרה – פירשו א״א ז״ל: דבק עם הפסוק שלמעלה, צקון לחש מוסרך למו (ישעיהו כ״ו:ט״ז), אמר: כל כמה שתכם ותיסרם, הם בכל עת שבים אליך ויאהבוך, כמו הרה תקריב ללדת, כי בעת שהיא קרובה ללדת חבליה יותר חזקים ואע״פ שהיא יודעת כי בעלה גרם לה זה, אינה שונאה אותו ובאותה שעה שחבליה חזקים היא תאהבנו. וכן היינו מפניך, כי בעת שתכנו ותיסרנו אנו אוהבים אותך יותר ושבים אליך בכל לב. (יח) הרינו חלנו כמו ילדנו רוח – פירש אדוני אבי ז״ל: היולדת כאשר ילדה ידעה כי כבר נמלטה, אך ענינו כמו האשה שתקריב ללדת בלא עתה, ולא ילדה, זהו כמו רוח, ואינה שמחה בהפסק החבלים, כי יודעת היא כי בקרוב תעמד עוד במשבר בנים. כן היינו אנחנו בגלות, כי בעת שהיינו נמלטים מצרה לא היינו שמחים, כי ידענו כי אחרת תכופה ועתידה לבא אחריה, כן בענין זה היינו בכל ימי הגלות, כי דבר הישועות אשר הבטחתנו לא היה נעשה בארץ. ובל יפלו יושבי תבל – לא היו נופלים ממלכות אומות העולם, כי אותו דבר הוא סימן לישועתינו: כשיפלו הם, נקום אנחנו. ובכל עת שהיינו נצולים מצרה לא היינו שמחים בזה, כי היינו יודעים כי לא הגיע עת הישועה, ולא היינו רואים שהיו נופלים יושבי תבל. נעשה – נפעל עומד. (יט) יחיו מתיך – אמר: אז, בעת הישועה, יחיו מתיך, כי עתיד הקב״ה להחיות מתים בעת הישועה. וכן אמר בנבואת דניאל: ורבים מישיני אדמת עפר יקיצו (דניאל י״ב:ב׳), וכבר כתבנו בתחילת פרשה זו שהיא: ביום ההוא יושר השיר הזה (ישעיהו כ״ו:א׳), והשיר הוא ענין הפרשה הזאת עד זה הפסוק. ואמר הנביא אז יחיו מתיך – והכנוי הוא כנגד האל, ר״ל הצדיקים, שהם לאל, כמו שאמרו רבותינו זכרם לברכה כי תחית המתים לצדיקים ולא לרשעים, וכן נראה בזה הפסוק שאמר: מתיך, וכן בנבואת דניאל שאמר: ורבים (דניאל י״ב:ב׳). ואמר: נבלתי יקומון, וחסר עם או כ״ף: כנבלתי, או: עם נבלתי, אומר: כשתקום נבלתי מן העפר, יקומו גם כן שאר הצדיקים, והוא היה בוטח באמת שיקום, שהיה יודע בעצמו שהוא צדיק. הקיצו ורננו – ויאמר כל אחד לחברו: הקיצו ורננו שוכני עפר, או יצא קול מן השמים ויאמר להם זה. כי טל אורות טלך – אורות הם ירקות, כמו: ללקוט אורות (מלכים ב ד׳:ל״ט). אמר על דרך משל: טל הראוי לירקות הוא טלך, כמו שהטל מחיה הירקות ומצמיחם, כן טלך, אמר כנגד השם שיחיה המתים. וארץ רפאים תפיל – הארץ תשליך המתים ממנה ולחוץ, לשון האשה המפלת. וארץ – כמו: והארץ, נחסרה ממנו ה״א הידיעה. או יהיה תי״ו תפיל כנגד האל, אמר: אתה תחיה מתיך, אבל הרשעים, והם הרפאים, תפיל אותם לארץ, עוד לא תחיה אותם. (כ) לך עמי – זה הפסוק אמר במלחמת גוג ומגוג, שתהיה צרה לישראל מעט זמן. אמר דרך משל: לך עמי בא בחדריך וסגור דלתך בעדך, וזה משל להסתר במעשים טובים ובתשובה שלמה, כי כמעט רגע יהיה הזעם ויעבור, והטובים ימלטו, כמו שאמר: כל הנמצא כתוב בספר (דניאל י״ב:א׳). חבי – אמר לשון נקבה כנגד עמי שזכר, כי עם מצאנו בלשון נקבה, כמו: מדוע שובבה העם הזה (ירמיהו ח׳:ה׳), וחטאת עמך (שמות ה׳:ט״ז), אבל ברוב הוא לשון זכר. ויש מפרשים אותו שם, בפלס: שבי, צבי. ודלתיך – כתיב ביו״ד לשון רבים, וקרי: דלתך – לשון יחיד על דרך כלל, ואינו ממשקל דלת בסגול, כי היחיד אומר: דלתיך, כמו: ויקוב חור בדלתו (מלכים ב י״ב:י׳). יעבור – כתוב בוי״ות וקרי בלא וי״ו, בקמץ חטף מפני המקף. (כא) כי הנה י״י יוצא ממקומו – על דרך משל, כמו שאמר גם כן: ויצא י״י ונלחם בגוים ההם (זכריה י״ד:ג׳). וכל עונם שקדם יפקד עליהם בעת ההיא, וכל דם נקי ששפכו יפקד עליהם, וכאשר לא ינקם הדם יראה כאלו הוא מכוסה תחת הארץ, וכשינקם כאלו הוא מגולה, וכן אמר איוב: ארץ אל תכסי דמי (איוב ט״ז:י״ח), לפיכך אמר: ולא תכסה עוד על הרוגיה, וזכר הדם ולא זכר החמסים האחרים שעשו, כי הדם הוא החמס הגדול, וכן אמר בנבואת יואל: ונקיתי דמם לא נקיתי (יואל ד׳:כ״א).רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

¹ השוו ללשון הפסוק בשמואל א י׳:כ״ו.

^א כן בכ״י וטיקן 71, פריס 195, וטיקן אורבינטי 13. לוצקי 849: ״קנאתי לציון״. בנוסח המקרא שלנו: ״קנאתי לירושלם ולציון״.

E/ע

הערותNotes

הערות

Tanakh

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון