×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
שופטים ו׳תנ״ך
א֣
אָ
(א)  וַיַּעֲשׂ֧וּ בְנֵֽי⁠־יִשְׂרָאֵ֛ל הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑ה וַיִּתְּנֵ֧ם יְהֹוָ֛היְ⁠־⁠הֹוָ֛ה בְּיַד⁠־מִדְיָ֖ן שֶׁ֥בַע שָׁנִֽים׃ (ב) וַתָּ֥עׇז יַד⁠־מִדְיָ֖ן עַל⁠־יִשְׂרָאֵ֑ל מִפְּנֵ֨י מִדְיָ֜ן עָשׂ֥וּ לָהֶ֣ם׀ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל אֶת⁠־הַמִּנְהָרוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר בֶּהָרִ֔ים וְאֶת⁠־הַמְּעָר֖וֹת וְאֶת⁠־הַמְּצָדֽוֹת׃ (ג) וְהָיָ֖ה אִם⁠־זָרַ֣ע יִשְׂרָאֵ֑ל וְעָלָ֨ה מִדְיָ֧ן וַעֲמָלֵ֛ק וּבְנֵי⁠־קֶ֖דֶם וְעָל֥וּ עָלָֽיו׃ (ד) וַיַּֽחֲנ֣וּ עֲלֵיהֶ֗ם וַיַּשְׁחִ֙יתוּ֙ אֶת⁠־יְב֣וּל הָאָ֔רֶץ עַד⁠־בּוֹאֲךָ֖ עַזָּ֑ה וְלֹֽא⁠־יַשְׁאִ֤ירוּ מִֽחְיָה֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל וְשֶׂ֥ה וָשׁ֖וֹר וַחֲמֽוֹר׃ (ה) כִּ֡י הֵם֩ וּמִקְנֵיהֶ֨ם יַֽעֲל֜וּ וְאׇהֳלֵיהֶ֗ם [וּבָ֤אוּ] (יבאו) כְדֵֽי⁠־אַרְבֶּה֙ לָרֹ֔ב וְלָהֶ֥ם וְלִגְמַלֵּיהֶ֖ם אֵ֣ין מִסְפָּ֑ר וַיָּבֹ֥אוּ בָאָ֖רֶץ לְשַׁחֲתָֽהּ׃ (ו) וַיִּדַּ֧ל יִשְׂרָאֵ֛ל מְאֹ֖ד מִפְּנֵ֣י מִדְיָ֑ן וַיִּזְעֲק֥וּ בְנֵי⁠־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל⁠־יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃ (ז)  וַיְהִ֕י כִּֽי⁠־זָעֲק֥וּ בְנֵֽי⁠־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל⁠־יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑ה עַ֖ל אֹד֥וֹת מִדְיָֽן׃ (ח) וַיִּשְׁלַ֧ח יְהֹוָ֛היְ⁠־⁠הֹוָ֛ה אִ֥ישׁ נָבִ֖יא אֶל⁠־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֹּ֨אמֶר לָהֶ֜ם כֹּה⁠־אָמַ֥ר יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה׀ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל אָנֹכִ֞י הֶעֱלֵ֤יתִי אֶתְכֶם֙ מִמִּצְרַ֔יִם וָאֹצִ֥יא אֶתְכֶ֖ם מִבֵּ֥ית עֲבָדִֽים׃ (ט) וָאַצִּ֤ל אֶתְכֶם֙ מִיַּ֣ד מִצְרַ֔יִם וּמִיַּ֖ד כׇּל⁠־לֹחֲצֵיכֶ֑ם וָאֲגָרֵ֤שׁ אוֹתָם֙ מִפְּנֵיכֶ֔ם וָאֶתְּנָ֥ה לָכֶ֖ם אֶת⁠־אַרְצָֽם׃ (י) וָאֹמְרָ֣ה לָכֶ֗ם אֲנִי֙ יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֔ם לֹ֤א תִֽירְאוּ֙ אֶת⁠־אֱלֹהֵ֣י הָאֱמֹרִ֔י אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֖ם יוֹשְׁבִ֣ים בְּאַרְצָ֑ם וְלֹ֥א שְׁמַעְתֶּ֖ם בְּקוֹלִֽי׃ (יא)  וַיָּבֹ֞א מַלְאַ֣ךְ יְהֹוָ֗היְ⁠־⁠הֹוָ֗ה וַיֵּ֙שֶׁב֙ תַּ֤חַת הָֽאֵלָה֙ אֲשֶׁ֣ר בְּעׇפְרָ֔ה אֲשֶׁ֥ר לְיוֹאָ֖שׁ אֲבִ֣י הָעֶזְרִ֑י וְגִדְע֣וֹן בְּנ֗וֹ חֹבֵ֤ט חִטִּים֙ בַּגַּ֔ת לְהָנִ֖יס מִפְּנֵ֥י מִדְיָֽן׃ (יב) וַיֵּרָ֥א אֵלָ֖יו מַלְאַ֣ךְ יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑ה וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה עִמְּךָ֖ גִּבּ֥וֹר הֶחָֽיִל׃ (יג) וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֤יו גִּדְעוֹן֙ בִּ֣י אֲדֹנִ֔י וְיֵ֤שׁ יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ עִמָּ֔נוּ וְלָ֥מָּה מְצָאַ֖תְנוּ כׇּל⁠־זֹ֑את וְאַיֵּ֣ה כׇֽל⁠־נִפְלְאֹתָ֡יו אֲשֶׁר֩ סִפְּרוּ⁠־לָ֨נוּ אֲבוֹתֵ֜ינוּ לֵאמֹ֗ר הֲלֹ֤א מִמִּצְרַ֙יִם֙ הֶעֱלָ֣נוּ יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה וְעַתָּה֙ נְטָשָׁ֣נוּ יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה וַֽיִּתְּנֵ֖נוּ בְּכַף⁠־מִדְיָֽן׃ (יד) וַיִּ֤פֶן אֵלָיו֙ יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה וַיֹּ֗אמֶר לֵ֚ךְ בְּכֹחֲךָ֣ זֶ֔ה וְהוֹשַׁעְתָּ֥ אֶת⁠־יִשְׂרָאֵ֖ל מִכַּ֣ף מִדְיָ֑ן הֲלֹ֖א שְׁלַחְתִּֽיךָ׃ (טו) וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ בִּ֣י אֲדֹנָ֔י בַּמָּ֥ה אוֹשִׁ֖יעַ אֶת⁠־יִשְׂרָאֵ֑ל הִנֵּ֤ה אַלְפִּי֙ הַדַּ֣ל בִּמְנַשֶּׁ֔ה וְאָנֹכִ֥י הַצָּעִ֖יר בְּבֵ֥ית אָבִֽי׃ (טז) וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה כִּ֥י אֶהְיֶ֖ה עִמָּ֑ךְ וְהִכִּיתָ֥ אֶת⁠־מִדְיָ֖ן כְּאִ֥ישׁ אֶחָֽד׃ (יז) וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו אִם⁠־נָ֛א מָצָ֥אתִי חֵ֖ן בְּעֵינֶ֑יךָ וְעָשִׂ֤יתָ לִּי֙ א֔וֹת שָׁאַתָּ֖ה מְדַבֵּ֥ר עִמִּֽי׃ (יח) אַל⁠־נָ֨א תָמֻ֤שׁ מִזֶּה֙ עַד⁠־בֹּאִ֣י אֵלֶ֔יךָ וְהֹֽצֵאתִי֙ אֶת⁠־מִנְחָתִ֔י וְהִנַּחְתִּ֖י לְפָנֶ֑יךָ וַיֹּאמַ֕ר אָנֹכִ֥י אֵשֵׁ֖ב עַ֥ד שׁוּבֶֽךָ׃ (יט) וְגִדְע֣וֹן בָּ֗א וַיַּ֤עַשׂ גְּדִֽי⁠־עִזִּים֙ וְאֵיפַת⁠־קֶ֣מַח מַצּ֔וֹת הַבָּשָׂר֙ שָׂ֣ם בַּסַּ֔ל וְהַמָּרַ֖ק שָׂ֣ם בַּפָּר֑וּר וַיּוֹצֵ֥א אֵלָ֛יו אֶל⁠־תַּ֥חַת הָאֵלָ֖ה וַיַּגַּֽשׁ׃ (כ)  וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֜יו מַלְאַ֣ךְ הָאֱלֹהִ֗ים קַ֣ח אֶת⁠־הַבָּשָׂ֤ר וְאֶת⁠־הַמַּצּוֹת֙ וְהַנַּח֙ אֶל⁠־הַסֶּ֣לַע הַלָּ֔ז וְאֶת⁠־הַמָּרַ֖ק שְׁפ֑וֹךְ וַיַּ֖עַשׂ כֵּֽן׃ (כא) וַיִּשְׁלַ֞ח מַלְאַ֣ךְ יְהֹוָ֗היְ⁠־⁠הֹוָ֗ה אֶת⁠־קְצֵ֤ה הַמִּשְׁעֶ֙נֶת֙ אֲשֶׁ֣ר בְּיָד֔וֹ וַיִּגַּ֥ע בַּבָּשָׂ֖ר וּבַמַּצּ֑וֹת וַתַּ֨עַל הָאֵ֜שׁ מִן⁠־הַצּ֗וּר וַתֹּ֤אכַל אֶת⁠־הַבָּשָׂר֙ וְאֶת⁠־הַמַּצּ֔וֹת וּמַלְאַ֣ךְ יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה הָלַ֖ךְ מֵעֵינָֽיו׃ (כב) וַיַּ֣רְא גִּדְע֔וֹן כִּֽי⁠־מַלְאַ֥ךְ יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה ה֑וּא וַיֹּ֣אמֶר גִּדְע֗וֹן אֲהָהּ֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔היֱ⁠־⁠הֹוִ֔ה כִּֽי⁠־עַל⁠־כֵּ֤ן רָאִ֙יתִי֙ מַלְאַ֣ךְ יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה פָּנִ֖ים אֶל⁠־פָּנִֽים׃ (כג) וַיֹּ֨אמֶר ל֧וֹ יְהֹוָ֛היְ⁠־⁠הֹוָ֛ה שָׁל֥וֹם לְךָ֖ אַל⁠־תִּירָ֑א לֹ֖א תָּמֽוּת׃ (כד) וַיִּ֩בֶן֩ שָׁ֨ם גִּדְע֤וֹן מִזְבֵּ֙חַ֙ לַֽיהֹוָ֔הי⁠־⁠הֹוָ֔ה וַיִּקְרָא⁠־ל֥וֹ יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה שָׁל֑וֹם עַ֚ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה עוֹדֶ֕נּוּ בְּעׇפְרָ֖ת אֲבִ֥י הָעֶזְרִֽי׃ (כה)  וַיְהִי֮ בַּלַּ֣יְלָה הַהוּא֒ וַיֹּ֧אמֶר ל֣וֹ יְהֹוָ֗היְ⁠־⁠הֹוָ֗ה קַ֤ח אֶת⁠־פַּר⁠־הַשּׁוֹר֙ אֲשֶׁ֣ר לְאָבִ֔יךָ וּפַ֥ר הַשֵּׁנִ֖י שֶׁ֣בַע שָׁנִ֑ים וְהָרַסְתָּ֗ אֶת⁠־מִזְבַּ֤ח הַבַּ֙עַל֙ אֲשֶׁ֣ר לְאָבִ֔יךָ וְאֶת⁠־הָאֲשֵׁרָ֥ה אֲשֶׁר⁠־עָלָ֖יו תִּכְרֹֽת׃ (כו) וּבָנִ֨יתָ מִזְבֵּ֜חַ לַיהֹוָ֣הי⁠־⁠הֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ עַ֣ל רֹ֧אשׁ הַמָּע֛וֹז הַזֶּ֖ה בַּמַּעֲרָכָ֑ה וְלָֽקַחְתָּ֙ אֶת⁠־הַפָּ֣ר הַשֵּׁנִ֔י וְהַעֲלִ֣יתָ עוֹלָ֔ה בַּעֲצֵ֥י הָאֲשֵׁרָ֖ה אֲשֶׁ֥ר תִּכְרֹֽת׃ (כז) וַיִּקַּ֨ח גִּדְע֜וֹן עֲשָׂרָ֤ה אֲנָשִׁים֙ מֵעֲבָדָ֔יו וַיַּ֕עַשׂ כַּאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר אֵלָ֖יו יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑ה וַיְהִ֡י כַּאֲשֶׁ֣ר יָרֵא֩ אֶת⁠־בֵּ֨ית אָבִ֜יו וְאֶת⁠־אַנְשֵׁ֥י הָעִ֛יר מֵעֲשׂ֥וֹת יוֹמָ֖ם וַיַּ֥עַשׂ לָֽיְלָה׃ (כח) וַיַּשְׁכִּ֜ימוּ אַנְשֵׁ֤י הָעִיר֙ בַּבֹּ֔קֶר וְהִנֵּ֤ה נֻתַּץ֙ מִזְבַּ֣ח הַבַּ֔עַל וְהָאֲשֵׁרָ֥ה אֲשֶׁר⁠־עָלָ֖יו כֹּרָ֑תָה וְאֵת֙ הַפָּ֣ר הַשֵּׁנִ֔י הֹֽעֲלָ֔ה עַל⁠־הַמִּזְבֵּ֖חַ הַבָּנֽוּי׃ (כט) וַיֹּֽאמְרוּ֙ אִ֣ישׁ אֶל⁠־רֵעֵ֔הוּ מִ֥י עָשָׂ֖ה הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה וַֽיִּדְרְשׁוּ֙ וַיְבַקְשׁ֔וּ וַיֹּ֣אמְר֔וּ גִּדְעוֹן֙ בֶּן⁠־יוֹאָ֔שׁ עָשָׂ֖ה הַדָּבָ֥ר הַזֶּֽה׃ (ל) וַיֹּ֨אמְר֜וּ אַנְשֵׁ֤י הָעִיר֙ אֶל⁠־יוֹאָ֔שׁ הוֹצֵ֥א אֶת⁠־בִּנְךָ֖ וְיָמֹ֑ת כִּ֤י נָתַץ֙ אֶת⁠־מִזְבַּ֣ח הַבַּ֔עַל וְכִ֥י כָרַ֖ת הָאֲשֵׁרָ֥ה אֲשֶׁר⁠־עָלָֽיו׃ (לא) וַיֹּ֣אמֶר יוֹאָ֡שׁ לְכֹל֩ אֲשֶׁר⁠־עָמְד֨וּ עָלָ֜יו הַאַתֶּ֣ם׀ תְּרִיב֣וּן לַבַּ֗עַל אִם⁠־אַתֶּם֙ תּוֹשִׁיע֣וּן אוֹת֔וֹ אֲשֶׁ֨ר יָרִ֥יב ל֛וֹ יוּמַ֖ת עַד⁠־הַבֹּ֑קֶר אִם⁠־אֱלֹהִ֥ים הוּא֙ יָ֣רֶב ל֔וֹ כִּ֥י נָתַ֖ץ אֶֽת⁠־מִזְבְּחֽוֹ׃ (לב) וַיִּקְרָא⁠־ל֥וֹ בַיּוֹם⁠־הַה֖וּא יְרֻבַּ֣עַל לֵאמֹ֑ר יָ֤רֶב בּוֹ֙ הַבַּ֔עַל כִּ֥י נָתַ֖ץ אֶֽת⁠־מִזְבְּחֽוֹ׃ (לג)  וְכׇל⁠־מִדְיָ֧ן וַעֲמָלֵ֛ק וּבְנֵי⁠־קֶ֖דֶם נֶאֶסְפ֣וּ יַחְדָּ֑ו וַיַּעַבְר֥וּ וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּעֵ֥מֶק יִזְרְעֶֽאל׃ (לד) וְר֣וּחַ יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה לָבְשָׁ֖ה אֶת⁠־גִּדְע֑וֹן וַיִּתְקַע֙ בַּשּׁוֹפָ֔ר וַיִּזָּעֵ֥ק אֲבִיעֶ֖זֶר אַחֲרָֽיו׃ (לה) וּמַלְאָכִים֙ שָׁלַ֣ח בְּכׇל⁠־מְנַשֶּׁ֔ה וַיִּזָּעֵ֥ק גַּם⁠־ה֖וּא אַחֲרָ֑יו וּמַלְאָכִ֣ים שָׁלַ֗ח בְּאָשֵׁ֤ר וּבִזְבֻלוּן֙ וּבְנַפְתָּלִ֔י וַֽיַּעֲל֖וּ לִקְרָאתָֽם׃ (לו) וַיֹּ֥אמֶר גִּדְע֖וֹן אֶל⁠־הָאֱלֹהִ֑ים אִם⁠־יֶשְׁךָ֞ מוֹשִׁ֧יעַ בְּיָדִ֛י אֶת⁠־יִשְׂרָאֵ֖ל כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבַּֽרְתָּ׃ (לז) הִנֵּ֣ה אָנֹכִ֗י מַצִּ֛יג אֶת⁠־גִּזַּ֥ת הַצֶּ֖מֶר בַּגֹּ֑רֶן אִ֡ם טַל֩ יִֽהְיֶ֨ה עַֽל⁠־הַגִּזָּ֜ה לְבַדָּ֗הּ וְעַל⁠־כׇּל⁠־הָאָ֙רֶץ֙ חֹ֔רֶב וְיָדַעְתִּ֗י כִּֽי⁠־תוֹשִׁ֧יעַ בְּיָדִ֛י אֶת⁠־יִשְׂרָאֵ֖ל כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבַּֽרְתָּ׃ (לח) וַיְהִי⁠־כֵ֕ן וַיַּשְׁכֵּם֙ מִֽמׇּחֳרָ֔ת וַיָּ֖זַר אֶת⁠־הַגִּזָּ֑ה וַיִּ֤מֶץ טַל֙ מִן⁠־הַגִּזָּ֔ה מְל֥וֹא הַסֵּ֖פֶל מָֽיִם׃ (לט) וַיֹּ֤אמֶר גִּדְעוֹן֙ אֶל⁠־הָ֣אֱלֹהִ֔ים אַל⁠־יִ֤חַר אַפְּךָ֙ בִּ֔י וַאֲדַבְּרָ֖ה אַ֣ךְ הַפָּ֑עַם אֲנַסֶּ֤ה נָּא⁠־רַק⁠־הַפַּ֙עַם֙ בַּגִּזָּ֔ה יְהִי⁠־נָ֨א חֹ֤רֶב אֶל⁠־הַגִּזָּה֙ לְבַדָּ֔הּ וְעַל⁠־כׇּל⁠־הָאָ֖רֶץ יִֽהְיֶה⁠־טָּֽל׃ (מ) וַיַּ֧עַשׂ אֱלֹהִ֛ים כֵּ֖ן בַּלַּ֣יְלָה הַה֑וּא וַֽיְהִי⁠־חֹ֤רֶב אֶל⁠־הַגִּזָּה֙ לְבַדָּ֔הּ וְעַל⁠־כׇּל⁠־הָאָ֖רֶץ הָ֥יָה טָֽל׃נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
E/ע
הערותNotes
(ב) המנהרות – כמו: מערות, ויש להם חלון למעלה שתכנס ממנו האורה, ומפני זה נקראו מנהרות. המצדות – מבצרים חזקים. (ג) והיה אם זרע – כאשר זרע, כמו: והיה אם בא אל אשת אחיו (בראשית ל״ח:ט׳), ואם יהיה היובל לבני ישראל (במדבר ל״ו:ד׳) והדומים להם. (ד) וישחיתו את יבול הארץ – התבואות שהיו בעשב קודם שיגמר בשולם, וכן אלנות, הכל היו כורתים ומפילים ולא היו משאירים מחיה. ושה ושור וחמור – היו נוהגים להם. (ח) איש נביא – מפרש בסדר עולם זה פנחס, ולהוכיחם בא ולהודיעם כי מפני חטאתם קרה להם מה שקרה. (ט) ואגרש אותם – טעמו למלת לוחציכם, לא למלת מצרים. והלוחצים הם סיחון ועוג שלא הניחום לעבור ויצאו לקראתם למלחמה, וכן כנעני מלך ערד, וכן מלכי כנען חשבו ללחצם. (יא) וישב תחת האלה – אינו ר״ל ישיבה, כי אין נראים המלאכים בישיבה כי אם בעמידה, כמו: ומלאך י״י עומד (זכריה ג׳:ה׳), והנה איש עומד לנגדו (יהושע ה׳:י״ג), אלא ר״ל נתעכב שם תחת האלה עד שיפנה אליו גדעון, וכאשר לא פנה אליו נראה אליו ויאמר לו: י״י עמך (שופטים ו׳:י״ב). וכן: אנכי אשב עד שובך (שופטים ו׳:י״ח) – לשון עכבה, וכן: אשרי יושבי ביתך (תהלים פ״ד:ה׳) והדומים להם. ועשה זה המלאך שנתעכב שם ולא נראה אליו בתחילת בואו, משל שהקדוש ברוך הוא נמצא להם לישראל בכל עת אם יפנו אליו ויקראוהו באמת. ובדרש נתעכב שם עד שמצא לו זכות, ואחר כן נראה לו. אמרו: יואש אביו היה חובט חטים, אמר לו גדעון: אבי זקן אתה, הכנס לביתך ואני אהיה חובט, שאם יבאו המדינים אין בך כח לנוס. אמר המלאך: קיימת מצות כבוד, וראוי אתה שיגאלו בני על ידיך. מיד: וירא אליו מלאך י״י וגו׳ (שופטים ו׳:י״ב). אמר לו גדעון: ויש י״י עמנו וגו׳ (שופטים ו׳:י״ג) – אמש קראנו את ההלל, והיה אבי מקראני: בצאת ישראל ממצרים (תהלים קי״ד:א׳), אם צדיקים היו אבותינו עשה לנו בזכותם, ואם רשעים היו, כשם שעשית להם נס כך עשה לנו נס. אמר הקדוש ברוך הוא: חייך, כך למדת סניגוריא על בני, כדאי אתה שאדבר עמך, מיד: ויפן אליו י״י ויאמר לך בכחך זה (שופטים ו׳:י״ד) – בכח זכות׳ שלמדת סניגוריא על בני. ונכון הוא זה הדרש שנתן טעם לעכוב המלאך ולמה שאמר: ויפן אליו (שופטים ו׳:י״ד). אשר בעפרה אשר ליואש – וכן: אשר בעפרת אבי העזרי (שופטים ו׳:כ״ד), לפי שיש עיר אחרת ששמה עפרה בגבול בנימן, כמו שכתוב בספר יהושע: והעוים והפרה ועפרה (יהושע י״ח:כ״ג). חובט חטים – כמו: דש, אלא שהדישה בבהמות וחביטה במקל. וכן: כי תחבוט זיתך (דברים כ״ד:כ׳) – חובט במקל בזית להפיל הזתים. בגת – גת היה שם שדורכין שם ענבים, באותו גת היה חובט החטים. וכן תירגם יונתן: במעצרתא. (יב) גבור החיל – קראהו כן לבשרו ולחזקו, שיגבר וינצח מדין. וכן אמר: לך בכחך זה (שופטים ו׳:י״ד). (יד) ויפן אליו י״י – פירוש: פנה אליו והלבישהו גבורה. ואמר לו: לך בכחך זה – פירוש: בכח שהוסיף לו, על דרך: ותהי על יפתח רוח י״י (שופטים י״א:כ״ט), שתרגומו: רוח גבורתא מן קדם י״י, ויד י״י היתה אל אליהו (מלכים א י״ח:מ״ו) – רוח גבורה מן קדם י״י. הלא שלחתיך – המלה הזאת תבא לחזק המצוה. וכן: הלא שמעת בתי (רות ב׳:ח׳), הלא צויתיך חזק ואמץ (יהושע א׳:ט׳). (טו) בי אדוני במה אושיע – לשון חול הוא, כי עדיין לא ידע גדעון כי מלאך י״י הוא (שופטים ו׳:כ״ב). וכן אמר לו מתחילה: בי אדוני (שופטים ו׳:י״ג) בחיריק הנון, ונקמץ זה מפני הזקף. ואמר לו לשון רבים כי כן המנהג בזו המלה, כמו: אדניך, אדניו, זולתי מדבר בעדו, כדי שלא יתחלף בשם הנכבד, אבל זה לבדו בא בלשון רבים ליחיד למדבר בעדו. ויונתן תרגם לשון קודש: ואמ׳ ליה בבעו י״י, ולדעתו אמר גדעון זה כנגד הקדוש ברוך הוא לא כנגד המלאך, כי עדיין לא היה יודע שהוא מלאך. אלפי – האלף שבית אבי נמנה בו הוא הדל באלפי מנשה. ויונתן תרגם: זרעיתי זעירא בשבט מנשה. וי״מ אלפי – כמו: אבי, כמו: אלוף שפירושו שר ואדון. (טז) כי אהיה עמך – אמר לו בשם י״י כי אהיה עמך, לפיכך אמר לו גדעון: אם כן שנביא אלהים אתה, ובשליחותו אתה בא, תעשה לי אות שאתה מדבר עמי (שופטים ו׳:י״ז) בשם י״י. והאות שעשה לו הוא האש שעלה מן הצור. ומה שאמר: ויאמר אליו י״י – קרא המלאך בשם י״י, כמו שכתוב במלאך שנראה ליהושע: ויאמר י״י אל יהושע (יהושע ו׳:ב׳). (יז) שאתה מדבר עמי – כמו: שאתה בסגול, השין כמו: עד שקמתי דבורה (שופטים ה׳:ז׳), שהשין בפתח במקום הסגול, ונקמצה שין שאתה להרחיב על האלף, ופירושו: שאתה מדבר עמי בשם י״י. (יט) והמרק – המים שנתבשל בהם הבשר נקראו מרק לפי שבהם מירוק הבשר והיוצא ממנו. ונמצא המרק חציו קמץ וחציו פתח במקצת ספרים המדויקים, והוא שלא כמשפט השמות מזה המשקל, וראיתי במחברת בן אשר שזוכר אותו בכלל הקמוצים. בפרור – ידוע הוא, דוד נחשת שמבשלין בו הבשר. אל תחת האלה – תירגם יונתן: לתחות אלנא. (כג) שלום לך – המלאך אחר שעלה השמיעו הקול הזה, כי ראה שהיה מפחד בדעתו כי היה מלאך. (כה) פר השור – כמו: פר בן בקר. וכן תירגם יונתן: תור בר תור. ויש לפרש כי פר איננו סמוך, והשור בדמות תואר לו, כאילו אמר: פר הגדול שהיה דומה לשור. ופר השני – י״א שני לבטן. והנכון: שני לפר הראשון שזכר. ופירוש ז׳ שנים – תירגם יונתן: דאיתפטים שבע שנים. ואפשר שהיה בן שבע שנים. ובדברי רז״ל: שהוקצה לע״ג שבע שנים, שאמרו: אמר ריש לקיש: אין מוקצה לע״ג אלא מוקצה לשבע שנים, שנאמר: ופר השני שבע שנים, ומהם אמרו כי נעבד היה. ואמרו שמנה דברים הותרו באותה הלילה: חוץ, וזר, ולילה, כלי שרת, וכלי אשרה, עצי אשרה, ומוקצה, ונעבד. (כו) המעוז הזה – הוא הסלע שהקריב עליו הבשר והמצות. במערכה – כתרגומו: בסדרא. ופירושו: במקום המישור שבראש המעוז, שיוכל לערוך שם אבני המזבח. (כח) ואת הפר השני – ואת הפר הראשון לא מצאנו שעשה ממנו דבר. אם כן, למה צוהו לקחתו? אמר כדי לגזלו מהם שלא יהיו מקריבין אותו לע״ג. (לא) האתם תריבון לבעל – בעבור הבעל. אשר יריב לו – מי שהריב לו ונתץ מזבחו ימיתהו עד הבקר. פירוש אם אלהים הוא יריב למריב לו, וימיתהו. ויונתן תרגם: דיתפרע ליה יתקטל ברם ארכא יהב ליה עד צפרא, ואי צרוך אית ליה יתפרע ליה ארי תרע ית אגוריה. צרוך – לשון כח, תרגום: אלהים לא ידעום (דברים ל״ב:י״ז) – דלית בהון צרוך.⁠א (לד) ורוח י״י – כתרגומו: רוח גבורא מן קדם י״י.⁠ב (לח) ויזר את הגזה – מבנין הקל, בשקל: ויצר עליה (מלכים ב י״ז:ה׳), או מבנין הפעיל, בפלס: ויסר נח את מכסה התיבה (בראשית ח׳:י״ג). והוא מענין: כי רגל תזורה (איוב ל״ט:ט״ו), לא זורו ולא חובשו (ישעיהו א׳:ו׳) שהוא ענין העיצור והסחיטה. והענין הזה היה בהקיץ, הראה לו השם יתברך זה האות לחזק את לבו. או היה במראה הנבואה, כי המעשה היה בלילה, ומה שאמר: וישכם ממחרת (שופטים ו׳:ל״ח) כך נראה לו הכל במראה הנבואה. והראשון קרוב. (לט) אנסה נא – והנה כתיב: לא תנסו את י״י (דברים ו׳:ט״ז), והנה עשה עמו האל אות, ובא לנסותו אם יעשו לו זה האות שהוא חזק מהראשון. כתב רבינו סעדיה ז״ל כי הנסיון ביכולת הבורא אסור, כמו שאמר: וינסו אל בלבבם (תהלים ע״ח:י״ח), ויאמרו הגם לחם יוכל תת (תהלים ע״ח:כ׳), אבל גדעון לא היה לו ספק ביכולת הבורא, אלא רצה לנסות אם הוא ראוי לנס גדול כזה.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
א ״ברם ארכא... צרוך״ חסר בדפוס ונציה והושלם מכ״י.
ב ״רוח גבורא מן קדם י״י״ חסר בדפוס ונציה והושלם מכ״י.
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144