×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
איכה ג׳תנ״ך
א֣
אָ
(א)  אֲנִ֤י הַגֶּ֙בֶר֙ רָאָ֣ה עֳנִ֔י בְּשֵׁ֖בֶט עֶבְרָתֽוֹ׃ (ב) אוֹתִ֥י נָהַ֛ג וַיֹּלַ֖ךְ חֹ֥שֶׁךְ וְלֹא⁠־אֽוֹר׃ (ג) אַ֣ךְ בִּ֥י יָשֻׁ֛ב יַהֲפֹ֥ךְ יָד֖וֹ כׇּל⁠־הַיּֽוֹם׃ (ד)  בִּלָּ֤ה בְשָׂרִי֙ וְעוֹרִ֔י שִׁבַּ֖ר עַצְמוֹתָֽי׃ (ה) בָּנָ֥ה עָלַ֛י וַיַּקַּ֖ף רֹ֥אשׁ וּתְלָאָֽה׃ (ו) בְּמַחֲשַׁכִּ֥יםא הוֹשִׁיבַ֖נִי כְּמֵתֵ֥י עוֹלָֽם׃ (ז)  גָּדַ֧ר בַּעֲדִ֛י וְלֹ֥א אֵצֵ֖א הִכְבִּ֥יד נְחׇשְׁתִּֽי׃ (ח) גַּ֣ם כִּ֤י אֶזְעַק֙ וַאֲשַׁוֵּ֔עַ שָׂתַ֖ם תְּפִלָּתִֽי׃ (ט) גָּדַ֤ר דְּרָכַי֙ בְּגָזִ֔ית נְתִיבֹתַ֖י עִוָּֽה׃ (י)  דֹּ֣ב אֹרֵ֥ב הוּא֙ לִ֔י [אֲרִ֖י] (אריה) בְּמִסְתָּרִֽים׃ (יא) דְּרָכַ֥י סוֹרֵ֛ר וַֽיְפַשְּׁחֵ֖נִי שָׂמַ֥נִי שֹׁמֵֽם׃ (יב) דָּרַ֤ךְ קַשְׁתּוֹ֙ב וַיַּצִּיבֵ֔נִי כַּמַּטָּרָ֖א לַחֵֽץ׃ (יג)  הֵבִיא֙ בְּכִלְיֹתָ֔יג בְּנֵ֖י אַשְׁפָּתֽוֹ׃ (יד) הָיִ֤יתִי שְּׂחֹק֙ד לְכׇל⁠־עַמִּ֔י נְגִינָתָ֖ם כׇּל⁠־הַיּֽוֹם׃ (טו) הִשְׂבִּיעַ֥נִי בַמְּרוֹרִ֖ים הִרְוַ֥נִי לַעֲנָֽה׃ (טז)  וַיַּגְרֵ֤ס בֶּֽחָצָץ֙ שִׁנָּ֔י הִכְפִּישַׁ֖נִי בָּאֵֽפֶר׃ (יז) וַתִּזְנַ֧ח מִשָּׁל֛וֹם נַפְשִׁ֖י נָשִׁ֥יתִי טוֹבָֽה׃ (יח) וָאֹמַר֙ אָבַ֣ד נִצְחִ֔י וְתוֹחַלְתִּ֖י מֵיְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃ (יט)  זְכׇר⁠־עׇנְיִ֥י וּמְרוּדִ֖י לַעֲנָ֥ה וָרֹֽאשׁ׃ (כ) זָכ֣וֹר תִּזְכּ֔וֹר [וְתָשׁ֥וֹחַ] (ותשיח) עָלַ֖י נַפְשִֽׁי׃ (כא) זֹ֛את אָשִׁ֥יב אֶל⁠־לִבִּ֖י עַל⁠־כֵּ֥ן אוֹחִֽיל׃ (כב)  חַֽסְדֵ֤י יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ כִּ֣י לֹא⁠־תָ֔מְנוּ כִּ֥י לֹא⁠־כָל֖וּ רַחֲמָֽיו׃ (כג) חֲדָשִׁים֙ לַבְּקָרִ֔ים רַבָּ֖ה אֱמוּנָתֶֽךָ׃ (כד) חֶלְקִ֤י יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ אָמְרָ֣ה נַפְשִׁ֔י עַל⁠־כֵּ֖ן אוֹחִ֥יל לֽוֹ׃ (כה)  ט֤וֹב יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ לְקֹוָ֔ו לְנֶ֖פֶשׁ תִּדְרְשֶֽׁנּוּ׃ (כו) ט֤וֹב וְיָחִיל֙ וְדוּמָ֔ם לִתְשׁוּעַ֖ת יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃ (כז) ט֣וֹב לַגֶּ֔בֶר כִּֽי⁠־יִשָּׂ֥א עֹ֖ל בִּנְעוּרָֽיו׃ (כח)  יֵשֵׁ֤ב בָּדָד֙ וְיִדֹּ֔ם כִּ֥י נָטַ֖ל עָלָֽיו׃ (כט) יִתֵּ֤ן בֶּֽעָפָר֙ פִּ֔יהוּ אוּלַ֖י יֵ֥שׁ תִּקְוָֽה׃ (ל) יִתֵּ֧ן לְמַכֵּ֛הוּ לֶ֖חִי יִשְׂבַּ֥ע בְּחֶרְפָּֽה׃ (לא)  כִּ֣י לֹ֥א יִזְנַ֛ח לְעוֹלָ֖ם אֲדֹנָֽי׃ (לב) כִּ֣י אִם⁠־הוֹגָ֔ה וְרִחַ֖ם כְּרֹ֥ב חֲסָדָֽיוה׃ (לג) כִּ֣י לֹ֤א עִנָּה֙ מִלִּבּ֔וֹו וַיַּגֶּ֖ה בְּנֵי⁠־אִֽישׁז׃ (לד)  לְדַכֵּא֙ תַּ֣חַת רַגְלָ֔יו כֹּ֖ל אֲסִ֥ירֵי אָֽרֶץ׃ (לה) לְהַטּוֹת֙ מִשְׁפַּט⁠־גָּ֔בֶר נֶ֖גֶד פְּנֵ֥י עֶלְיֽוֹן׃ (לו) לְעַוֵּ֤תח אָדָם֙ בְּרִיב֔וֹ אֲדֹנָ֖י לֹ֥א רָאָֽה׃ (לז)  מִ֣י זֶ֤ה אָמַר֙ וַתֶּ֔הִי אֲדֹנָ֖י לֹ֥א צִוָּֽה׃ (לח) מִפִּ֤י עֶלְיוֹן֙ לֹ֣א תֵצֵ֔א הָרָע֖וֹת וְהַטּֽוֹב׃ (לט) מַה⁠־יִּתְאוֹנֵן֙ אָדָ֣ם חָ֔י גֶּ֖בֶר עַל⁠־חֲטָאָֽוט׃ (מ)  נַחְפְּשָׂ֤ה דְרָכֵ֙ינוּ֙ וְֽנַחְקֹ֔רָה וְנָשׁ֖וּבָה עַד⁠־יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃ (מא) נִשָּׂ֤א לְבָבֵ֙נוּ֙ אֶל⁠־כַּפָּ֔יִם אֶל⁠־אֵ֖ל בַּשָּׁמָֽיִם׃ (מב) נַ֤חְנוּ פָשַׁ֙עְנוּ֙ וּמָרִ֔ינוּ אַתָּ֖ה לֹ֥א סָלָֽחְתָּ׃ (מג)  סַכּ֤וֹתָהי בָאַף֙ וַֽתִּרְדְּפֵ֔נוּ הָרַ֖גְתָּ לֹ֥א חָמָֽלְתָּ׃ (מד) סַכּ֤וֹתָה בֶֽעָנָן֙ לָ֔ךְ מֵעֲב֖וֹר תְּפִלָּֽה׃ (מה) סְחִ֧י וּמָא֛וֹס תְּשִׂימֵ֖נוּ בְּקֶ֥רֶב הָעַמִּֽים׃ (מו)  פָּצ֥וּ עָלֵ֛ינוּ פִּיהֶ֖ם כׇּל⁠־אֹיְבֵֽינוּ׃ (מז) פַּ֧חַד וָפַ֛חַת הָ֥יָה לָ֖נוּ הַשֵּׁ֥את וְהַשָּֽׁבֶר׃ (מח) פַּלְגֵי⁠־מַ֙יִם֙ תֵּרַ֣ד עֵינִ֔י עַל⁠־שֶׁ֖בֶר בַּת⁠־עַמִּֽי׃ (מט)  עֵינִ֧י נִגְּרָ֛ה וְלֹ֥א תִדְמֶ֖ה מֵאֵ֥ין הֲפֻגֽוֹת׃ (נ) עַד⁠־יַשְׁקִ֣יף וְיֵ֔רֶא יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה מִשָּׁמָֽיִם׃ (נא) עֵינִי֙ עֽוֹלְלָ֣ה לְנַפְשִׁ֔י מִכֹּ֖ל בְּנ֥וֹת עִירִֽי׃ (נב)  צ֥וֹד צָד֛וּנִי כַּצִּפּ֖וֹר אֹיְבַ֥י חִנָּֽם׃ (נג) צָֽמְת֤וּ בַבּוֹר֙ חַיָּ֔י וַיַּדּוּ⁠־אֶ֖בֶן בִּֽי׃ (נד) צָֽפוּ⁠־מַ֥יִם עַל⁠־רֹאשִׁ֖י אָמַ֥רְתִּי נִגְזָֽרְתִּי׃ (נה)  קָרָ֤אתִי שִׁמְךָ֙ יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה מִבּ֖וֹר תַּחְתִּיּֽוֹת׃ (נו) קוֹלִ֖י שָׁמָ֑עְתָּ אַל⁠־תַּעְלֵ֧ם אׇזְנְךָ֛ לְרַוְחָתִ֖י לְשַׁוְעָתִֽי׃ (נז) קָרַ֙בְתָּ֙ בְּי֣וֹם אֶקְרָאֶ֔ךָּ אָמַ֖רְתָּ אַל⁠־תִּירָֽא׃ (נח)  רַ֧בְתָּ אֲדֹנָ֛י רִיבֵ֥י נַפְשִׁ֖י גָּאַ֥לְתָּ חַיָּֽי׃ (נט) רָאִ֤יתָה יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ עַוָּ֣תָתִ֔י שׇׁפְטָ֖ה מִשְׁפָּטִֽי׃ (ס) רָאִ֙יתָה֙ כׇּל⁠־נִקְמָתָ֔ם כׇּל⁠־מַחְשְׁבֹתָ֖ם לִֽי׃ (סא)  שָׁמַ֤עְתָּ חֶרְפָּתָם֙ יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה כׇּל⁠־מַחְשְׁבֹתָ֖ם עָלָֽי׃ (סב) שִׂפְתֵ֤י קָמַי֙ וְהֶגְיוֹנָ֔ם עָלַ֖י כׇּל⁠־הַיּֽוֹם׃ (סג) שִׁבְתָּ֤ם וְקִֽימָתָם֙ הַבִּ֔יטָה אֲנִ֖י מַנְגִּינָתָֽם׃ (סד)  תָּשִׁ֨יב לָהֶ֥ם גְּמ֛וּל יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה כְּמַעֲשֵׂ֥ה יְדֵיהֶֽם׃ (סה) תִּתֵּ֤ן לָהֶם֙ מְגִנַּת⁠־לֵ֔ב תַּאֲלָֽתְךָ֖ לָהֶֽם׃ (סו) תִּרְדֹּ֤ף בְּאַף֙ וְתַשְׁמִידֵ֔ם מִתַּ֖חַת שְׁמֵ֥י יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א בְּמַחֲשַׁכִּ֥ים =ל?,ש1,ק-מ ובדפוסים
• ל?!=בְּמַחְשַׁכִּ֥ים (חי״ת שווּאה במקום חטף פתח?). כך לפי הערת ברויאר, אבל מעיון בכתב⁠־היד נראה שקו הפתח קיים אך התנגש בו ראשו של הלמ״ד בשורה מתחת (וכן דעת דותן)
ב קַשְׁתּוֹ֙ =ש1,ק-מ ובדפוסים
• ל!=קַשְׁתוֹ֙ (חסר דגש באות תי״ו)
ג בְּכִלְיֹתָ֔י =א⁠(ק),ק-מ ומסורות-א,ל וטברנית
• ל!=בְּכִלְיוֹתָ֔י (כתיב מלא וי״ו)
ד שְּׂחֹק֙ =ל,ש1 (שי״ן דגושה); וכן הכריעו ברויאר ומג״ה)
• הערת ברויאר
• דפוסים=שְׂחֹק֙ (אין דגש בשי״ן) וכן בקורן
ה חֲסָדָֽיו =א⁠(ק),ק-מ ומסורת-ל וטברנית (כתיב מלא יו״ד)
• ל-כתיב!=חֲסָדָֽו (כתיב חסר יו״ד), ל-קרי!=חֲסָדָֽיו
ו מִלִּבּ֔וֹ =ק-מ ובדפוסים
• ל!=מִלִבּ֔וֹ (חסר דגש באות למ״ד)
• הערת דותן
ז בְּנֵי⁠־אִֽישׁ =ק-מ ובדפוסים
• ל!=בְנֵי⁠־אִֽישׁ (חסר דגש באות בי״ת)
ח לְעַוֵּ֤ת =מ״ס-ל ובדפוסים וקורן
• ל=לְעַוֵּ֤ת (אין אות קטנה) וכן במג״ה כדרכם.
ט חֲטָאָֽו: קו״כ: ל-קרי=חֲטָאָֽיו
י סַכּ֤וֹתָה =ק-מ ומסורות-א,ל וטברנית ובדפוסים
• ל!=סַכֹּ֤תָה (כתיב חסר וי״ו)
• התיבה מוכתמת בכתי״ל, אבל בהגדלה רואים בבירור שהכתיב חסר וי״ו (אמנם ברויאר ציין את הכתיב החסר רק כספק).
E/ע
הערותNotes
(א) אני הגבר ראה עניא בשבט עברתו – ייו שֹויִ צִיל אוֹם כֵי גְרַנְטְ מַל אַד ווִדוּד בלעז. כלומר, כך אדמה: עלי יכול כל אדם לומר זה האיש ראה עוני בשבט עברתו של הקב״ה. היה מתאונן ירמיהו לומר: אני הגבר ראה עניב מכל הנביאים שנתנבאו על חרבן הבית. שהרי כמה נביאים נתנבאו על חורבן הבית, ובכולם לא חרב הבית בימיהם כי אם בימיי. (ג) אך בי ישוב יהפך ידו כל היום – כל האומות חוטאים, ואין לך אומה בעולם שהקב״ה פוקד עונה עליה אלא על ישראל. הדא הוא דכתיב: אך בי ישוב יהפוך ידו כל היום. (ד) בילה בשרי ועוריבילה – כמו: לבול עץ אסגוד (ישעיהו מ״ד:י״ט) (ה) בנה עלי – מצודות. ויקף ראש ותלאה – הקיפני מלמעלה. ורוש ותלאה – לשון יגיעות ועייפות. (ו) במחשכים הושיבניג כמיתי עולם – כמתים, והיה לך י״י לאור עולם (ישעיהו ס׳:י״ט) – מעולם. (ז) אף על פי שהושיבני במחשכים, גדר בעדי שלא אצא. אילו הושיבני במחשכים ולא גדר בעדי היה לי קשה לצאת, וכל שכן שהושיבני במחשכים וגדר בעדי. ולא עוד, אלא: אף על פי שגדר בעדי, הכביד נחושתי – נחושתים שאני אסור בהם כבידים הם כל כך שאיני יכול ללכת בהם אפילו אם הושיבני לאור. (ח) וגם – ואפילו אם לא גדר בעדי, שמא תאמר אם אבקש משם את י״י ומצאתיו, שהרי מדתו: מוציא ממסגר אסיר ומבית כלא יושבי חשך (ישעיהו מ״ב:ז׳), ואם אזעק ואשוע ממקום שהושיבני במחשכים וגדר בעדי משם יוציאני לאור, תלמוד לומר: גם כי אזעק ואשוע סתם תפילתי.⁠ד (ט) גדר דרכיי בגזית – כאילו היו אבני גזית. במה גדר דרכיי – בנתיבותיי שעיוה. חד דהוה פרי בתר תורתיה, פרי בתרה עד דאישתכח יהיב בבבל. חמא יתיה חד בבלי, הפיס ביה דהוא ירושלמי. אמר ליה: מתי אתית. אמר ליה: יומא דין. אמר ליה: הדא הוא דכתיב: גדר דרכיי בגזית נתיבותיי עוה. (יא) דרכיי סורר – סך את דרכי בסירים שאיני יכול למצוא נתיבותיי. ויפשחני – פתרונו: ויבקעני, כמו: אילן שנפשח (משנה שביעית ד׳:ו׳). (יב) כמטרה לחץ – שכל הרוצה לירות מורה, כך כל האומות מושלים בנו. (יג) הביא בכיליותי בני אשפתו – משהקימני לו למטרה, ירה בי חצים והביא בכיליותי בני אשפתו. מי הם בנים של אשפה, הם החצים, שאדם מניח חציו באשפה. (טז) ויגרס בחצץ שינַיה – כמו: ימלא פיהו חצץ (משלי כ׳:י״ז).⁠ו וישבר באבן שיני, שכשהיו מגלין אותן היו לשים לחמם בעפר והעפר נכנס בין שיניהם, ושיניהם משתברים. הכפישני באפר – אִינְבּוֹלְצִימֵי אִיְנלפולבי בלעז.⁠ז (יז) נשיתי טובה – שאדם שמוליכין אותו בשבי הוא שכוח מכל טובה. (יט) זכור ענייח – יודע אני כי הנה היום בא שתהא נזכר עניי ומרודי. (כ) ותשוח עלי נפשי – עד שיבא אותו יוםט וכן פתר ר׳ אלעזר קליר בייסדו: בזאת ידעתי כי יש לך לזכר, אבל תשוח נפשי עד זכור תזכר. (כא) זאת אשיב אל לבי על כן אוחיל – כשנפשי שוחה עלי על אורך גלותי, אשיב זאת אל לבי על כן אוחיל. (כב) ומהו הדבר שאשיב אל לבי: חסדי י״י אשר גמלנו. ומַהם החסדים שגמלנו – כי לא תמנו – שלא תמנו ביד נבוכדנצר. ודבר זה גרם שלא תמנו בידם, כי לא כלו רחמיו – של הקב״ה. והקב״ה שגמלנו ברחמיו שלא תמנו לשעבר בגלות בבל, מובטחני שלא יכלה רחמיו וחסדיו בגלות זה, שלא נכלה בגלות זה. (כג) חדשים לבקרים – החסדים שהראנו בבבל שלא תמנו, לא בבבל בלבד הראנו חסדיו, אלא: חדשים לבקרים – בכל יום ויום מתחדשים החסדים, שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו, אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו, לולא חסדיך שמצילנו מידם. רבה אמונתך – אמונתך שהיא רבה, שהבטחתנו: ואףי גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם (ויקרא כ״ו:מ״ד), היא שעמדה לאבותינו ולנו שלא כילונו המלכיות. (כה-כו) טוב י״י לקוויו, טוב ויחיל ודומם – זה פתרונו: לפי שהקב״ה טוב לקוויו, ויחיל האדם ודומם, פתרונו: ויהא מצפה לתשועת י״י. דומם – פתרונו: מצפה, כמו: דומו עד הגיענו אליכם (שמואל א י״ד:ט׳). (כז) טוב לגבר כי ישא עול בנעוריויא – הרי נצוח כשיזקין, אשריו לו לאדם שפרע כבר כל שטרי חובותיו, שאף על פי שהוא עצב עכשיו, שמח הוא לאחר זמן. אשריהם לישראל שנטלו כבר איפופסין על עוונותיהן, ווי להם לאומות שעתידין עדיין ללקות על כל עוונותיהם, שעדיין לא לקו אפילו אחת על כל עוונותיהם, וכן הוא אומר: תם עונך בת ציון לא יוסיף להגלותך פקד עונך בת אדום (איכה ד׳:כ״ב). (כח) ישב בדד וידום – אין טוב באדם משישב בדד וידום על גזירה שנאמרה עליו. כי נטל עליו – כשי״י נשא עליו שום גזירה. אך ר׳ מנחם בר חלבו פירש: וידם – לשון מחשבה, וכן פירש: ישב אדם יחשוביב בדברי תורה, והמקום נטל עליו שכר טוב. וידום – לשון מחשבה, כמו: כאשר דימיתי לעשות (במדבר ל״ג:נ״ו). ואני פרשתי אחר העיניין. (לא) כי לא יזנח לעולם י״י – עכשיו נותן טעם על כל מה האמור למעלה: מפני מה טוב לגבר כי ישא עול מנעוריו (איכה ג׳:כ״ז). כלומר: טוב להם לישראל לישא עול האומות, ואין טוב באדם שישב בדד וידום על כל מה שהקב״ה נוטל עליו. יתן למכהו לחי.⁠יג כי לא יזנח לעולם י״י – אם היום נושא עוליד האומות, מחר ירצו את עוונם. (לב) כי כך היא המידה: אם הוגה – אם שיבר אותם ויחזור ורחם כרוב חסדיו. (לג-לה) כי לא ענה מלבו ויגא בני איש – כי לא מלבו ולא מרצונו ענה בני איש, ולא הוגה אתם, ואין רצונו ואין חפצו לדכא תחת רגליו כל אסירי ארץ – כל המיוסריןטו בייסורין. כי לא ענה מלבו מוסב אף על: לדכא תחת רגליו – וכה פתרונו: כי לא לבו ולא רצונו לדכא תחת רגליו כל אסירי ארץ – כל נכנעים בעמל, ולא מלבו להטות משפט גבר נגד פני עליון. (לו) לעות אדם בריבו י״י לא ראה – פתרונו: לא הוכשר בעיניו לעות אדם בריבו, כמו: רואה אני את דבריך (משנה ראש השנה ב׳:ח׳). לא ראה – נַאהַיְדְ בלעז. (לז) מי זה אמר ותהי י״י לא צוה – אם אמר לך אדם שנהיה דבר זה שישר בעיני המקום לעוות אדם בריבו (איכה ג׳:ל״ו) ולדכא תחת רגליו כל אסירי ארץ (איכה ג׳:ל״ד), אל תאמן, שדבר זה י״י לא צוה. ואם הוא לא צוה, מהיכן יצמח עמל, מאיין בא להם שנדכאים אסירי ארץ, מאיין ייסורין באין לעולם, וכי עולם הפקר הוא. (לח) הואיל וי״י לא צוה, מפי עליון לא תצא הרעות והטובות – אלא מיום שאמר הקב״ה בהר סיני: ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב את המות ואת הרע (דברים ל׳:ט״ו), מפי עליון לא תצא הרעות והטובות, אלא מאיליה באה הרעה על עושי רעה והטובה על עושי טובה. נמצינו למידין שהאדם גורם רעה לעצמו וגורם טובה לעצמו. (לט) ומאחר שהעוון גורם להביא רעה על עושי רעה, כשייסורין באין על האדם אין לו להתאונן לאדם על ייסורין ועל מידת פורענות, אלא מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו – שגרמו לו להביא עליו רעה. (מ) וכך יתודה ויאמר: נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד י״י.⁠טז (מא) נשא לבבינו אל כפיים – פתרונו: עם כפים. זה פתרונו: נשא כפינו עם לבבינו אל אל בשמים, ולא שיפרוש אדם כפיו השמימה ויהא בלבו מלא עבירות. מַשלו מַשל: שטובל ואוחז השרץ בידו, השליך השרץ מידו – עלתה לו טבילה, לא השליך השרץ מידו – לא עלתה לויז טבילה. אף כאן: נשא אדם לבבו עם כפיו אל י״י בשמים – תשובתו מתקבלת. פרש ידו השמים ואין לבו מכוין לאביו שבשמים – אין תשובתו מתקבלת. הוא שיסד ר׳ שלמה הבבלי: שוה לכף שית הקרב שלוך שרץ וטבילה תעל (סליחות ערב ראש השנה ויום הכיפורים). (מב) נחנו פשענו ומרינו אתהיח לא סלחת – נחנו עשינו את שלנו, שאין אדם שלא יחטא, אבל אתה לא עשיתה את שלך, שאתה נקראת מרבה לסלוח, ואתה לא סלחת. ומדרש חכמינו: נחנו פשענו ומרינו אתהיט לא סלחת – אם אנו עשינו שלא כדין גם אתה לא ניהגת עמנו כשורה. אם נחנו פשענו ומרינוכ היה לך לסלוח ואתה לא סלחת. וזהו ששנינו במכילתא (מכילתא דר׳ ישמעאל שמות י״ב:א׳): נמצאת אתה אומר שלשה בנים הם: אחד תבע כבוד הבן ולא תבע כבוד האב – זה יונה שביקש לבטל דברי המקום שלא לחייב את ישראל, וקם לברוח תרשישה, לפי שאומות העולם קרובי תשובה, ואם ילך אל נינוה בדבר י״י ויחזרו בתשובה, נמצא הקב״ה כועס על ישראל ששלח אליהם ביד כמה נביאים שיחזרו בתשובה ולא חזרו. ואחד תבע כבוד האב ולא תבע כבוד הבן – זה אליהו שאמר: קנא קנאתי לי״י אלהי צבאותכא כי עזבו בריתך בניכב ישראל (מלכים א י״ט:י׳). ואחד תבע כבוד הבן וכבוד האב – זה ירמיה שאמר: נחנו פשענו ומרינו אתהכג לא סלחת.⁠כד (מה) סחי ומאוססחי – פתרונו: טילטול, כמו: ונסחתם מעל האדמה (דברים כ״ח:ס״ג), שתרגמו: ותטלטלון. תשימנו – פתרונו: אתה משים אותנו, דבר הווה הוא. (מז) השאת – מגזרת: עד אשר אם שאו ערים (ישעיהו ו׳:י״א), שהוא מגזרת שואה ומשואה (צפניה א׳:ט״ו). (מט) מאין הפוגות – מאין מעצור. (נא) עיני עוללה לנפשי – עוונינו הטו אלה. (נג) צמתו בבור חיי – ואף על פי שצמתוכה בבור חיי שאיני יכול לעלות מתוכו, לא שת לבוכו גם לזאת, עד שידו אבן בי. (נד) צפו מים על ראשי אמרתי נגזרתי – שבזמן שבא אדם במים עד ארכובותיו או עד מתניו, עדיין יש תקוה, אבל מה שמים צפים על ראשו אז תאבד תקוותו, ואומר: אבדה תקוותי. אבל אני איני עושה כן, אלא אף על פי שצפו מים על ראשי ואני יכול לומר: נגזרתי לי, חס ושלום, לית אנא מובד סברי מבריי.⁠כז (נה) אלא: קראתי שמך י״י מבור תחתיות – מגלות אדום, שנמשל לשאול תחתית. (נו) קולי שמעת אל תעלם אזנךכח לרווחתי לשוועתי – אתה ששמעת קולי כבר כשנשתעבדנו במצרים, אל תעלם אזנך לרווחתי בגלות אדום. (נז) קרבת ביום אקראך – ביום שקראתיך מעוני מצרים, הדא הוא דכתיב: ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו (שמות ב׳:כ״ג). (נט) ראית י״י עותתי – עיוות שנעשה לי, שפטה משפטי. (סה) תתן להם מגינת לב – כמו: אשר מגן צריך (בראשית י״ד:כ׳). תאלתך – כמו: תלאותך, כלומר: כל תלאות שהבאת עלי תביא להם. וכן תמצא בסוף כלכט אלפא ביתא שחוזר על האומות לפייס בהן, ואומר כן: כשם שעשית לי כך עשה להם.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
א כן בפסוק ובכ״י פריס 162, מינכן 52. בכ״י לונדון 27298: ״בעוני״.
ב כן בכ״י פריס 162, מינכן 52. בכ״י לונדון 27298, פרמא 2203 חסר: ״היה מתאונן... ראה עני.⁠״
ג כן בפסוק ובכ״י פרמא 2203. בכ״י לונדון 27298: ״השיבני״.
ד בכ״י פריס 162, מינכן 52 נוסף כאן: ״שתם – ש׳ כתיב, כל מי שמתפלל אחר הציבור מעשיו נפרשין.⁠״ הביאור חסר בכ״י לונדון 27298, פרמא 2203.
ה כן בפסוק ובכ״י פרמא 2203, פריס 162. בכ״י לונדון 27298: ״שיניו״.
ו כן בכ״י פריס 162 ובדפוס ברסלאו. בכ״י לונדון 27298, פרמא 2203 חסר: ״כמו ימלא פיהו חצץ״.
ז כן בכ״י פרמא 2203. סוף הביאור קטוע בכ״י לונדון 27298.
ח כן בכ״י פריס 162. בכ״י לונדון 27298, פרמא 2203 (כמו בפסוק כ׳): ״תזכור״.
ט כן בכ״י פרמא 2203, פריס 162. בכ״י לונדון 27298 רק: ״אתו״ וחסר ״יום״.
י כן בפסוק ובכ״י פרמא 2203. בכ״י לונדון 27298: ״אף״.
יא כן בפסוק ובכ״י פרמא 2203, פריס 162. בכ״י לונדון 27298: ״מנעוריו״.
יב כן בכ״י פריס 162, מינכן 52. בכ״י לונדון 27298: ״וחשוב״.
יג כן בכ״י ס״פ I.21, המבורג 32. ״כי לא יזנח... למכהו לחי״ הושמט (אולי ע״י הדומות) בכ״י לונדון 27298, פריס 162, פרמא 2203, לונדון בית דין 6, פירנצה III.8, ברלין 514, לונדון 7621, דפוס ברסלאו.
יד כן בכ״י פריס 162. בכ״י לונדון 27298: ״על״.
טו כן בכ״י המבורג 32. בכ״י לונדון 27298: ״המוסרין״.
טז בכ״י פריס 162 נוסף כאן: ״עניין אחר: גבר על חטאיו – חטאו כתיב. מלמד שאפילו על אחד חט צריך תשובה.⁠״ הביאור חסר בכ״י לונדון 27298 ועוד כ״י.
יז כן בכ״י פרמא 2203. בכ״י לונדון 27298 חסר: ״לו״.
יח כן בפסוק ובכ״י פרמא 2203. בכ״י לונדון 27298: ״ואתה״.
יט כן בפסוק ובכ״י פרמא 2203. בכ״י לונדון 27298: ״ואתה״.
כ כן בכ״י פרמא 2203. בכ״י לונדון 27298: ״מרינו״.
כא כן בפסוק ובכ״י ס״פ I.21. בכ״י לונדון 27298, פרמא 2203 חסר: ״אלהי צבאות״.
כב כן בפסוק ובכ״י פרמא 2203. בכ״י לונדון 27298 חסר: ״בני״.
כג כן בפסוק ובכ״י פרמא 2203. בכ״י לונדון 27298: ״ואתה״.
כד כן בפסוק ובכ״י פרמא 2203. בכ״י לונדון 27298: ״סלחתה״.
כה כן בכ״י פרמא 2203. בכ״י לונדון 27298: ״שמתו״.
כו כן בכ״י פרמא 2203. בכ״י לונדון 27298: ״לבם״.
כז השוו בראשית רבה ס״ח:ב׳.
כח כן בפסוק ובכ״י פרמא 2203. בכ״י לונדון 27298: ״אוזניך״.
כט כן בכ״י פרמא 2203, ובדומה בכ״י ס״פ I.21. בכ״י לונדון 27298, פריס 162 חסר: ״כל״.
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144