תהלים קמח, א-ה.
שם פסוקים ז-ח.
יחזקאל א, כב.
השמש, הירח והכוכבים.
במדבר ב, ט.
הושע א, ב.
שופטים כ, יח.
דברים יא, יב.
במדבר כד, כ.
כולם נבראו מיד בהתחלת הבריאה, רק יצאו להתגשם לעיני כל רואה איש איש בזמנו ובעתו. וכן ביאר רש״י (על
בראשית פרק ב פסוק ה) ״וכל עשב השדה עדיין לא צמח, ובג׳ שכתוב ׳ותוצא׳ לא יצאו אלא על פתח הקרקע עמדו, עד יום ו׳.
בראשית א, כא.
שם א, כז.
ספר השרשים.
יהושע יז, טו.
יחזקאל כג, מז.
יהושע יז, טו.
במדבר טז, ל.
הקדמון ההוא פירש: ה׳ ברא, לשון שגזר שיהיה כך.
ישעיה נז, יט.
שופטים ג, יז.
שמואל-א ב, כט.
לשון המדקדקים עבור פיעל ונפעל
שמואל-א ב, כט.
בראשית מא, ה.
יהושע יז, טו.
יחזקאל כג, מז.
תהלים נא, יב.
ישעיה נז, יט.
סוף המקרא הנ״ל.
שמות ד, יא.
במדבר טז, ל.
במדבר טז, ל.
בראשית ב, ד.
שמות כב, ח.
שמות ז, א.
ישעיה מ, יב.
שם מ, יד.
איוב כח, יב.
שם כח, כג.
שם כח, כה.
שם כח, כז.
אבות ג, יד.
אבות ג, טז.
יין לבנון, שם.
ישעיה לא, ב.
דברים י, יז-יח.
תהלים קד, א.
שם קיא, ב.
יהו״ה.
תהלים סה, ב-ד.
שם סה, ז.
דברים ח, ט.
תהלים סה, ח.
ישעיה יז, יב.
תהלים סה, ט.
בראשית א, יד.
המפחידים.
ירמיה י, ב.
בראשית א, ח.
שם א, יז.
יחזקאל לב, ח.
בראשית טו, ה.
איוב טו, טו.
מל״א ח, לב.
תהלים קג, יט.
״ספר השרשים״ לרד״ק, ערך: שם. בשם אביו.
שמים.
דברים לב, א.
בתחילת הפירוש הזה על מלת ״בראשית״.
תהלים קמד, טו.
שם יט, ח.
בראשית א, ב.
אבות, תחילת פרק ה.
המשך המשנה שם.
אחד מהשימושים של אות וי״ו, היא ״אַבָל״.
ישעיה מה, יח.
תהלים קז, מ.
ישעיה לד, יא.
תהלים קד, ב.
שם קד, ג.
בלי המלים ״על פני תהום״
מורה נבוכים, ח״א תחילת פרק מ.
מדעני הטבע.
לפרש גם דברי רש״י.
זה שמו של ספר שרבינו חיבר. ועדיין לא הגיע לידינו.
דברים ט, כט.
שמות לב, יא.
ירמיה כז, ד-ה.
תהלים קד, א.
שם קיא, ב.
תהלים צב, ו.
דמיון מסוים של אותו דבר.
על הקב״ה.
מדרש שני כתובים, פסקא א׳ (בתי מדרשות, בעריכת רש״א ורטהיימר, ח״א עמ׳ רנא).
הרב באר ענין ״רוח״ ב״גן נעול״ (מהד׳ ראשון לציון, שנת תשע״ו, עמ׳ 110, 876-878) וכן ב״יין לבנון״ (מהד׳ ראשון לציון, שנת תשע״ח, עמ׳ 374-376).
קהלת ג, כא.
שמו״ב כג, ב.
שמות לא, ג.
הצדדים.
בראשית מא, לח, שמות לה, לא, שמו״א יט, כ, ועוד.
דברים לב, יא.
שם לב, י.
רש״י.
תהלים לג, ו.
שם קלט, יב.
הוכחות.
תהלים קלט, יג.
שם קיט, קל.
בראשית א, ז.
שם א, טז.
יהושע כד, ד.
מלאכי א, ב-ג.
קהלת א, טז.
שם ב, יג.
כתובות יג משנה ג.
איוב כח, כא.
מהד׳ ראשון לציון, שנת תשע״ו, עמ׳ 96, 590
איוב כח, כ.
שם כח, כא.
שם כח, כג.
על פי החכמה.
איוב כח, כד.
שם כח, כז.
משלי ג, יט.
תהלים קד, כד.
גן נעול, מהד׳ ראשון לציון (שנת תשע״ו) עמ׳ 57, 96, 323, 443, 582
תהלים קמה, ט.
שם קיח, א.
שמות לג, יט.
שמות לד, ז.
א, ב.
משלי ד, ב.
אבות ג, משנה יד.
אמר במפורש רק על האור עצמו.
רמב״ם, מורה נבוכים, ח״ב פרק ל.
בראשית א, י.
במדבר ג, יג.
תהלים יז, ג.
שם טז, ז.
משלי לא, טו.
שם לא, יח.
מיכה ג, ו.
שמות כו, ו.
שם יג, ו.
ויקרא כג, מב.
שמות כ, ח.
שם כ, י.
ויקרא יב, ב.
שם יב, ג.
ויקרא כג, לד.
שמפני האור המועט באותו זמן, אין אדם מכיר בבירור מה לפניו.
ואמנם.
בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים שמעל לרקיע.
מורה נבוכים, ח״ב פרק ל.
בראשית א, יז.
יחזקאל א, כב.
תהלים יט, ב.
מורה נבוכים, ח״ב פ״ה.
תהלים קנ, א.
בראשית א, ו.
שמות לט, ג.
במדבר ד, ו. צ״ע כי אין כאן שימוש המלה ״רקיע״.
דברים י, יד.
הבריות.
בראשית א, יז.
תהלים יט, ב.
משלי כה, ב.
יחזקאל ג, יב.
תהלים ח, ד.
שם קב, כו.
יחזקאל א, כב.
תהלים קנ, א.
דהי״א טז, כז.
תהלים צו, ו.
ישעיה מג, ז.
לחץ האויר הוא פחות מאשר במישור ובעמק, וקשה לו לאדם לנשום אלא אם כן הורגל כבר להיות שם
בגובה רב של האטמוספרה אין אפשרות לאדם כלל לנשום בלי מסכת-אויר, כידוע לטסים באוירון שחייבים להיות בחלל חדר סגור המאורר ע״י מכונת יצירת לחץ אויר השוה כח לנמצא על פני כדור הארץ.
בהיות האדם עומד על הארץ, כיצד יבחן את המצב בגובהי האויר?
תהלים קמח, ד.
שם קמח, ז.
שם קמח, ח
על בראשית א, ג.
ההוכחה.
בראשית ז, יא-יב.
איוב לו, כז.
שם לו, לג.
דברים כח, יב.
תהלים קמח, ד.
שם קד, ב.
שם קד, ג.
דברים א, כח.
משלי ל, יט.
בראשית א, ט.
בספר תהלים מזמור קד.
תהלים קד, ה.
שם קד, ז.
שם קד, ח.
שם קד, ט.
שם קד, ג.
החוקר נתן אביעזר (פרופסור לפיזיקה באוניברסיטת בר אילן) הוציא לאור ספר בשם ״בראשית ברא״ (שנת תשנ״ד) לחזק את האמונה בסיפורי התורה בתחילת ספר בראשית. שם בעמ׳ 31, 37 הביא מדברי נכרים חוקרי החלל החיצון המלמדם שיש למעלה מיטיאורים בעלי גושי קרח, בנפח עצום.
איוב לו, ל.
איוב לו, לב.
שם.
איוב לו, לג.
שם.
איוב לח, ד-ו.
תהלים קיח, כב.
איוב לח, ח.
שם לח, ט.
שם לח, י-יא.
שם כו, ח.
משלי ל, ד.
בראשית א, יא.
שם ח, יג.
שם ח, יד.
אינה תוצאה טבעית של הקודם, כי היה צריך להיות לח ומטושטש. אלא יבשה לגמרי.
תהלים לג, ז.
שם לג, ח.
שם לג, ט.
שם סב, יב.
קהלת א, ט.
קהלת א, טו.
קהלת, בפסוק הבא.
שם ג, יד.
״והמינים בבעלי חיים לא יולידו מין משאינו מינו״ (רמב״ן על ויקרא יט, יט).
שם.
תהלים עב, ח.
שפל וגיאות.
כלומר ואמנם יש נקודות מגע בין ים לים, כי כל הימים שעל כדור הארץ מחוברים, פה ושם.
ישעיה יא, ט.
מל״ב טז, יז.
על בראשית א, א.
שמות טו, ח.
יונה ב, ו.
הרב חזר לנושא זה ב״רוח חן״ (מהד׳ ראשון לציון, שנת תשע״ח) עמ׳ 794. ובקצרה יותר ב״יין לבנון״, מהד׳ ראשון לציון, שנת תשע״ח) עמ׳ 499.
תהלים קו, ט.
תהלים קד, ד.
כדברי מורה נבוכים, ח״ב פ״ו.
תהלים קמח, ח.
שם קד, ה.
שם קד, י.
קהלת א, ז.
תהלים קד, יא.
שם לו, ז.
שם קד, כד.
יום נפרד.
תהלים קד, יד.
״להוציא לחם מן הארץ. ויין ישמח לבב אנוש, להצהיל פנים משמן, ולחם לבב אנוש יסעד״ (קד, יד-טו)
שם קד, טז.
תהלים סה, יד.
על בראשית א, יא.
שמו״א כג, ד; מל״ב יג, כ; ישעיה יז, א.
יואל ב, כב.
בראשית ב, ט.
שם א, יב.
לועזית של ״גידולי פרא״
בראשית א, יא.
ישעיה טו, ו.
מל״ב יג, ז.
אות וי״ו החיבור אל הקודמים למלה זאת.
בנין פיעל, ולא אמר ״תִּדְשֶׁא״ בקל.
יואל ב, כב.
איוב לח, כה-כו.
תהלים לז, ב.
שמות י, טו.
שמו״ב כ ג, ד.
הולכים ברגליהם להביא דלי מלא מים להשקות הצמח, והולכים שוב ושוב.
שמו״ב כג, ה.
שמו״ב כג, ה.
שם כג, ו.
דברים לב, ב.
הרשעים.
ישעיה טו, ו.
שם לז, כז.
משלי כז, כה.
ירמיה יד,ה-ו.
תהלים מב, ב.
ירמיה יד, ו.
איוב ו, ה.
תהלים כג, א.
שם כג, ב.
יואל ב, כב.
שם א, כ.
ישעיה סו, יד.
שמות ט, כה.
שם י, טו.
בראשית א, כד.
ויקרא כז, ל.
בראשית מז, כג.
שמש.
במדבר ד, ט.
שמות כה, ו.
ירמיה י, ב.
כלומר הם מתרחשים לפי מהלך טבעי של גוף הארץ וגוף הירח, ואינם סימנים המתרחשים באופן מאולתר. [ואע״פ שחז״ל
(סוכה כט, א) תלו בזה סימנים לכעסו של ה׳, זה אינו סותר שאפשר לערוך חשבון מראש מתי יארע ליקוי זה. אלא הוא סימן קבוע לסימן לצרות האומות המשולים לחמה, וצרות ישראל המשולים לירח].
כדברי חז״ל.
יואל ג, ג.
פירוש זה. כי אין מדרך התורה לספר על הדברים הנעלמים, כנ״ל.
חלק על ראב״ע כנ״ל.
דברים לג, יד.
שפל וגיאות של אגמי המים.
כוכבי לכת של שצ״ם חנכ״ל, וכבר מנה בפירוט חמה ולבנה.
איוב לח, לג.
בלשוננו: לשים לב לתופעה מיוחדת.
שמות ד, יז.
שם ד, ח.
שמות ז, ג.
שם י, א.
שם י, ב.
במדבר יד, כב.
ישעיה ז, יא.
מל״ב כ, ח.
בראשית ד, טו.
שמו״א י, ז.
במדבר ב, ב.
יהושע ב, יב.
תהלים עד,ד.
שם עד, ט.
ישעיה מד, כה.
בראשית א, יד.
תהלים קכא, ו.
ירמיה י, ב.
אם תקימו את מצות ה׳ לא ללמוד מהם.
בכך רבינו מסתייג מדברי רמב״ן, כי הענין כבר נלמד ממלת ״לאותות״.
שמות כא, ט.
מיכה ו, ט.
יחזקאל כא, כא.
ירמיה מז, ז.
לקבוע.
בלועזית: לקבוע זמן או מקום.
הלן הרב מביא דברי רד״ק.
שם עצם.
דברים לא, י.
תהלים עה, ג.
שמו״ב כד, טו.
יחזקאל מו, יא.
ולפי דברי רד״ק הנ״ל הרי יש כאן מלה כפולה, ללא צורך.
ויקרא כג, ד.
כמו ״ויאחר״.
שמו״ב כ, ה.
שמו״א כ, לה.
שם כ, יט.
שמות כט, מב.
איוב ל, כג.
שמו״ב כד, טו.
איני יודע היכן אמר.
בראשית יח, יד.
שמות ט, ה.
מפת כדור הארץ מחולקת ע״י הקרטוגרפים לאזורים שונים, קוי אורך העולם וקוי רוחב. קברניטי האניות בעת נסיעתם בים יודעים את מקום הימצאותם ע״י הצפייה בכוכבים שונים. על פי חשבונות גיאומטריים יודעים הם לברר היכן הם נמצאים ולאיזה כיוון הם חותרים.
בטענה זו מסתייג רבינו מפירושו של הרמב״ן.
דברים כא, יג.
שמו״א א, כ.
ויקרא כה, כט.
מורה נבוכים, ח״ג סוף פרק יג.
טלסקופ.
הוכחה.
כל דברי התורה הם מובחרים, ובלי דברים שאינם לצורך.
עד, טז.
לפולחן שלהם.
תהלים קכא, ו.
דברים לג, יד.
ישעיה מ, כו.
תהלים קמז, ד.
כל אחד מהם.
במדבר ח, יט. והרי כבר לפני זה כבר צוה כן: ״ונתתה את הלוים״ – במדבר ג, ט.
שמות ז, א.
בראשית מא, מג.
כלומר אין לשון ״נתינה״ כאן להזיז אותם ממקום למקום, אלא היא לשון מינוי ושררה.
ישעיה סו, א.
עמוס ה, כ.
ישעיה ס, יט.
יואל ב, י.
ישעיה נט, ט.
מדובר מבחינה הלכתית. כלומר במדינות הצפוניות ביותר שיש חושך ברוב היממה, יצטרכו לחשב השעות לפי המדידה שבקו המשוה, שם יום ולילה שווים זה לזה באורכם. והוא הדין בתקופות להיפך שרוב היממה יש אור, ימדדו לפי שעות של הקו המשוה.
ברוב מדינות העולם שאינן סמוכות לקוטב הצפוני או הדרומי. וההבחנה מי מהם נחשבת סמוך לקוטב, הוא אם יש שלשה חדשים באופן קיצוני, כדבריו להלן.
סמוך לקוטב הצפוני, וסמוך לקוטב הדרומי.
שיצאו תושביה ממנה וכעת הגיעו לכאן.
קוי אורך ורוחב, בהם חילקו הקרטוגרפים את כדור הארץ, לסמן כל מקום ומקום שבו.
בראשית ט, ז.
שם א, כא.
שמות ז, כח.
שם א, ז.
ישעיה כו, ו.
בראשית א, כד.
שם ט, ז.
כך נדפס במהד׳ שנת תשל״א, וכנראה המעתיק דילג מלים. ואולי צ״ל ירבו במספר.
לשון הפעיל.
גידולי דשא מן הארץ.
להיות מקומם.
כפירושו של רבינו כי ״רקיע״ הוא האויר.
בראשית ב, יט.
דלהלן.
האדם הוא המובחר של כל הבריאה.
דברים כ, יט.
תהלים א, ג.
לויתן.
בלשוננו: תנין.
ויקרא יט, יט.
נה, א.
פרשה ז פסקא ד.
בראשית א, יב.
דברים ד, יז.
בראשית רבה יא, ב.
מדרש תדשא, א.
הכשרון להוליד.
בראשית יז, טז.
ויקרא כה, כא.
שמות ז, יח.
ויקרא כה, כא.
כמו ״אצוק רוחי על זרעך, וברכתי על צאצאיך״
(ישעיה מד, ג).
בראשית יז, טז.
הכשרון להוליד.
בראשית יז, טז.
שם ג, יז.
דברים לב, נ.
בראשית יב, ב.
איכה ב, כ.
הושע יד, ט.
בראשית מא, נב.
דברים כט, יז.
בראשית מט, כב.
כלומר גם על מי שהוליד רק צאצא אחד.
שמות א, ז.
בראשית יז, ו.
ירמיה ג, טז.
יחזקאל לו, י-יא.
בראשית מח, טז.
הכתוב מזכיר פעם שניה מלת ״למינה״ בסוף המקרא. וצריך ביאור מדוע.
תחילת הפסוק.
ישעיה מ, כו.
הציווי.
בראשית ג, יט.
טעות סופר. וצ״ל בראשית רבה ז, ה.
שמות כב, ד.
במדבר כ, ח.
ירמיה י, יד.
בראשית א, כח. ומכאן קושיא על פירוש רש״י.
בראשית ז, כא.
תהלים קד, כ.
ישעיה כו, ו.
בראשית ז, כא.
מלים אלו בכת״י כנראה השתרבבו כאן בטעות.
תהלים נ, י.
ויקרא כו, ו.
דברים לב, כד.
לשון יחיד.
בראשית יא, ז.
בראשית יא, ח-ט.
רבינו הביא תוכן דברי רמב״ן, ולא את לשונו.
נמצא בספר המכלול לרד״ק (דף ז) ומובאגם בפירוש רד״ק לתורה.
בראשית ב, ז.
שם.
בראשית רבה ח, ג.
ישעיה מ, יד.
תהלים קלה, ו.
דניאל ז, ט-י.
מל״א כב, יט.
איוב א, ו.
בראשית ה, א-ב.
קהלת ו, ט.
במדבר טו, לט.
בראשית ה, כב.
בראשית מח, טו.
הכסיל.
קהלת ו, י.
בראשית ה, א.
קהלת ח, א.
במדבר לג, נב.
שמו״א ו, ה.
מורה נבוכים, ח״א פ״א.
תהלים לט, ז.
כך הוא בדפוס ראשון, ובלשון זמננו: ״בהליכות״
תהלים לט, ז.
שם.
תהלים עג, כ.
יחזקאל א, י.
שם א, כו.
שיר השירים ז, ח.
ישעיה כח, כה.
אסתר ג, ח.
עמוס ג, ח.
תהלים פד,יב.
הושע יב, יא.
ישעיה מ, כה.
קהלת רבה ב, כו. והרב ציטט מהזכרון, ולכן לא הביא לשונם בדיוק.
מל״א ה, ד.
ויקרא כה, נג.
דברים כ, כ.
משלי ו, ו-ז.
חבקוק א, יד.
ראשי תיבות: בעלי חיים ימיים.
תהלים פט, י.
שם קיט, צא.
שם ח, ו-ז.
צאו.
מהד׳ ראשון לציון (שנת תשע״ו) עמ׳ 324.
תהלים קיט, עג.
איוב יד, טו.
תהלים קלח, ח.
שמא זה ראשי תיבות: לאדם חשוב (כמו שהזכיר לעיל מלך ומושל בבני אדם אחרים)
בראשית מח, טז.
מאמנים עוף טורף הנשלח לצוד ולהרוג עוף אחר, למען מאכלו של האדם. עוף הנקרא ״בָּז״ falcon.
כלומר, יש החיות הרעות מתרחקים מעצמם ממושב בני אדם, בכח אינסטינקטיבי.
בראשית י, ט.
תהלים ח, ח-ט.
שמות ג, א.
תהלים סח, טז.
בראשית כח, יז.
דברים לג, א.
מל״ב א, יב.
שמות ט, כח.
בראשית ב, ז.
שם ט, ו.
בסוף הפסוק הנ״ל.
תהלים לט, ז.
שם עג, כ.
בראשית מז, י.
בראשית רבה, ח.
יש טעם נגינה של אתנחתא תחת מלת ״וכבשוה״ והוא מפסק בינה למלת ״ורדו״.
במדבר לב, כט.
שמו״ב ח, יא.
אבות ג, ב.
בראשית ט, ג.
נט, ב. ד״ה לא הותר.
כלומר עם אות וי״ו החיבור.
גם פסוק כט וגם פסוק ל.
הרב אליהו מזרחי.
שמות כב, ל.
תהלים לז, ב.
נצרך.
קהלת ג, א.
משלי ח, כב.
שם ח, כז.
שמו״ב יג, ג.
הזכיר מקרא ״טוב מאד״.
א, ט.
להוסיף אות ה״א.