R. Eliezer of Beaugency Chavakkuk 1 – ר' אליעזר מבלגנצי חבקוק א‏ – Mikraot Gedolot

תנ״ך

פירוש

(א) הַמַּשָּׂא֙ אֲשֶׁ֣ר חָזָ֔ה חֲבַקּ֖וּק הַנָּבִֽיא׃ (ב) עַד⁠־אָ֧נָה יְהֹוָ֛היְ⁠־⁠הֹוָ֛ה שִׁוַּ֖עְתִּי וְלֹ֣א תִשְׁמָ֑ע אֶזְעַ֥ק אֵלֶ֛יךָ חָמָ֖ס וְלֹ֥א תוֹשִֽׁיעַ׃ (ג) לָ֣מָּה תַרְאֵ֤נִי אָ֙וֶן֙ וְעָמָ֣ל תַּבִּ֔יט וְשֹׁ֥ד וְחָמָ֖ס לְנֶגְדִּ֑י וַיְהִ֧י רִ֦יב וּמָד֖וֹן יִשָּֽׂא׃ (ד) עַל⁠־כֵּן֙ תָּפ֣וּג תּוֹרָ֔ה וְלֹא⁠־יֵצֵ֥א לָנֶ֖צַח מִשְׁפָּ֑ט כִּ֤י רָשָׁע֙ מַכְתִּ֣יר אֶת⁠־הַצַּדִּ֔יק עַל⁠־כֵּ֛ן יֵצֵ֥א מִשְׁפָּ֖ט מְעֻקָּֽל׃ (ה) רְא֤וּ בַגּוֹיִם֙ וְֽהַבִּ֔יטוּ וְהִֽתַּמְּה֖וּ תְּמָ֑הוּ כִּי⁠־פֹ֙עַל֙ פֹּעֵ֣ל בִּימֵיכֶ֔ם לֹ֥א תַאֲמִ֖ינוּ כִּ֥י יְסֻפָּֽר׃ (ו) כִּֽי⁠־הִנְנִ֤י מֵקִים֙ אֶת⁠־הַכַּשְׂדִּ֔ים הַגּ֖וֹי הַמַּ֣ר וְהַנִּמְהָ֑ר הַהוֹלֵךְ֙ לְמֶרְחֲבֵי⁠־אֶ֔רֶץ לָרֶ֖שֶׁת מִשְׁכָּנ֥וֹת לֹּא⁠־לֽוֹ׃ (ז) אָיֹ֥ם וְנוֹרָ֖א ה֑וּא מִמֶּ֕נּוּ מִשְׁפָּט֥וֹ וּשְׂאֵת֖וֹ יֵצֵֽא׃ (ח) וְקַלּ֨וּ מִנְּמֵרִ֜ים סוּסָ֗יו וְחַדּוּ֙ מִזְּאֵ֣בֵי עֶ֔רֶב וּפָ֖שׁוּ פָּרָשָׁ֑יו וּפָֽרָשָׁיו֙ מֵרָח֣וֹק יָבֹ֔אוּ יָעֻ֕פוּ כְּנֶ֖שֶׁר חָ֥שׁ לֶאֱכֽוֹל׃ (ט) כֻּלֹּה֙ לְחָמָ֣ס יָב֔וֹא מְגַמַּ֥ת פְּנֵיהֶ֖ם קָדִ֑ימָה וַיֶּאֱסֹ֥ף כַּח֖וֹל שֶֽׁבִי׃ (י) וְהוּא֙ בַּמְּלָכִ֣ים יִתְקַלָּ֔ס וְרֹזְנִ֖ים מִשְׂחָ֣ק ל֑וֹ ה֚וּא לְכׇל⁠־מִבְצָ֣ר יִשְׂחָ֔ק וַיִּצְבֹּ֥ר עָפָ֖ר וַֽיִּלְכְּדָֽהּ׃ (יא) אָ֣ז חָלַ֥ף ר֛וּחַ וַֽיַּעֲבֹ֖ר וְאָשֵׁ֑ם ז֥וּ כֹח֖וֹ לֵאלֹהֽוֹ׃ (יב) הֲל֧וֹא אַתָּ֣ה מִקֶּ֗דֶם יְהֹוָ֧היְ⁠־⁠הֹוָ֧ה אֱלֹהַ֛י קְדֹשִׁ֖י לֹ֣א נָמ֑וּת יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ לְמִשְׁפָּ֣ט שַׂמְתּ֔וֹ וְצ֖וּר לְהוֹכִ֥יחַ יְסַדְתּֽוֹ׃ (יג) טְה֤וֹר עֵינַ֙יִם֙ מֵרְא֣וֹת רָ֔ע וְהַבִּ֥יט אֶל⁠־עָמָ֖ל לֹ֣א תוּכָ֑ל לָ֤מָּה תַבִּיט֙ בּֽוֹגְדִ֔ים תַּחֲרִ֕ישׁ בְּבַלַּ֥ע רָשָׁ֖ע צַדִּ֥יק מִמֶּֽנּוּ׃ (יד) וַתַּעֲשֶׂ֥ה אָדָ֖ם כִּדְגֵ֣י הַיָּ֑ם כְּרֶ֖מֶשׂ לֹא⁠־מֹשֵׁ֥ל בּֽוֹ׃ (טו) כֻּלֹּה֙ בְּחַכָּ֣ה הֵֽעֲלָ֔ה יְגֹרֵ֣הוּ בְחֶרְמ֔וֹ וְיַאַסְפֵ֖הוּ בְּמִכְמַרְתּ֑וֹ עַל⁠־כֵּ֖ן יִשְׂמַ֥ח וְיָגִֽיל׃ (טז) עַל⁠־כֵּן֙ יְזַבֵּ֣חַ לְחֶרְמ֔וֹ וִֽיקַטֵּ֖ר לְמִכְמַרְתּ֑וֹ כִּ֤י בָהֵ֙מָּה֙ שָׁמֵ֣ן חֶלְק֔וֹ וּמַאֲכָל֖וֹ בְּרִאָֽה׃ (יז) הַ֥עַל כֵּ֖ן יָרִ֣יק חֶרְמ֑וֹ וְתָמִ֛יד לַהֲרֹ֥ג גּוֹיִ֖ם לֹ֥א יַחְמֽוֹל׃נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה

הערות

(ב) עד אנה י״י שועתי – מפני רעת הרשעים. חמס – על חמס שעושין לי, ובמקום העשוקים והנגזלים קובל הנביא כמו כמקרה הכסיל גם אני יקריני (קהלת ב׳:ט״ו) שקובל החכם במקום כל החכמים וכהנה רבות במקרא. אף כאן קובל כאילו הוא נחמס. (ג) למה תראני און – שעושין לי ולמה עמל – שעושין תביט. ושד וחמס לנגדי – תמיד, ועיני רואות ואין לאל ידי. ויהי – אם בא לזעוק הנחמס, ריב ומדון – חרפה וכלימה ישא – וישתוק בנזיפה. ויהי – אֵיד אֵישְט וֵינוּן אָאִיינוּ קִי ריב ומדון ישא. (ד) תפוג – תנוח ותתרפה. ולא יצא – ולא יגמר, כמו ויצא לצרף כלי (משלי כ״ה:ד׳), והוציא כאור צדקך (תהלים ל״ז:ו׳). לשון בירור וגמר. נוֹן אִירְט אָשוביץ. לעולם אין משפט נחמס מבורר ונגמר ביניהם, כי החייב החומס, מכתיר – מצפה ומיחל שהזכאי יטעון טענתו בדין, ולפי דבריו ומתוכם ילמד לשקר ולהפך עליו דברים בתחבולות ובמרמות ובעידי שקר, ואם הזכאי מביא שני עדים החייב מביא ארבעה, ונמצא משפטו של זכאי מעוקל – ואפילו יכיר הדיין בו ובעדיו שהם בני בליעל מזכהו. {מכתיר – כמו} כתרו את בנימין (שופטים כ׳:מ״ג) – נתנו לו מקום לרדוף אחריהם עד שנתקוהו מן העיר. אבירי בשן כתרוני (תהלים כ״ב:י״ג) – מצפים ומיחלים ללכדיני. כתר לי זעיר (איוב ל״ו:ב׳) – תוחיל עד דברי דברי. בי יכתירו צדיקים (תהלים קמ״ב:ח׳) – בשבילי שתוציאני ממסגר גדול כזה יכתירו ויצפו וייחלו צדיקים לישועתך בתוך צרתם ולא יתיאשו מחסדך לתת לך תפלה. ואין לפרש מכתיר זה בצפוי מארב ללכוד ולהרג, שאין המקרא מדבר אלא בדין. (ה) והמקום משיבו: ראו בגוים והביטו – פורענות העתידה לבא עליהם על כך. והתמהו – בתמהון, כי פועל פעל – הקב״ה בימיכם – ולא תמשך ולא יארכו הימים כי קרוב יום אידם, שאילו היו מספרים פעל שכר מעשיהם שיפעל וישלם להם לא הייתם מאמינים, כל כך הוא הפלא ופלא. (ו) כי הנני מקים – עליהם את הכשדים – שהיה עד היום שפל וקטן. הגוי – שנעשה עתה משפלותו מר וכעסן, כמו מרת רוח (בראשית כ״ו:ל״ה). והנמהר – לעשות מחשבת לבו וקל לילך למרחבי ארץ לרשת משכנות לא לו – מה שאין דרך העולם שעם רחוק יבא לרשת בארץ מרחקים, אלא קרוב לו וירש משכנותיהם. מדה במדה כאשר הם יורשים משכנות העניים והצדיקים. (ז) איום ונורא – בעל אימה ויראה הוא. ואם תאמר על ידי אחרים העוזרים אותו הוא איום ונורא. לא, כי ממנו – מגבורתו ומזרועו שנתן לו המקום ממשלה על הכל. משפטו – שישפוט עמי, ושאתו – וגובהו שינשא ויגבה על הכל. יצא – ולא מאחרים. (ח) שקלו מנמרים סוסיו וחדו – לרוץ ולמהר יותר מזאבי ערב – שיוצאים לטרוף טרף בלילה כשאין בני אדם מצויין כל כך, אבל עדיין יש שהולכים בדרכים ומפחדם יוצא וטורף בהשמטה ורץ מהר ונסתר. ופשו – לשון רקוד כמו ויצאתם ופשתם כעגלי מרבק (מלאכי ג׳:כ׳). וא״ת מקרוב באו ואינם עיפים ויגעים מן הדרך ולכך פשים ורוקדים וקלים, לכן נאמר: ופרשיו מרחוק יבואו. ואעפ״כ יעופו – פתאם כנשר – שחש וממהר לאכול. (ט) כלה – סוסיו ופרשיו לחמס יבא – להשחית ולבלע. מגמת – שאיפת פניהם – ששואפים וממהרים לבא כאילו גומאים את הארץ בקיצור דרכם בבואם מצד מזרח. ויאסף – ויגמא כחול שבי. (י) והוא במלכים יתקלס – ויתלוצץ, לשון קלסה. משחק לו – ששוחק עליהם. לכל מבצר ישחק – שלא יוכל לעמוד לפניו. ויצבר עפר – דומה בעיניו שאילו היה צובר עפר המבצר אל יספק לשעלים לכל העם אשר ברגליו, כלומר בלא מלחמה, אך שיקח איש מלא שעלו מעפרה ישפילה עד ארץ, יגיעוה עד עפר. (יא) אז – בהנתן ממשלה גדולה כזו לנבוכדנצר מלך בבל על כל העולם. חלף ויעבור רוח – האדם מרוב הפחד ורוגז לב. ואשם – ויתחייבו החומסים והעושקים שאתה קובל עליהם. זו כחו לאלהיו^א – ונראה מה כחם יפה על אלוה שעובדים ואותי עזבו, כי לא יוכל להיעזר באלהיו. (יב) והנביא משיבו אהה י״י אלהים כלה אתה עושה את עמך, הלא אתה מקדם י״י אלהי – שקבלנו אלהותך עלינו. קדושי לא נמות – שאתה מקדש שמך בנו בחטאנו לפניך באותו עניין שאין אנו מתים וכלים, כי במדת הרחמים אתה דן אותנו. י״י למשפט שמת – לנבוכדנצר, לשפוט העולם וליסרם ולא לכלות עמך. וצור להוכיח – עמך, יסדתו – ולא לגרשם מארצך שנתת להם ולאבדם שכך היתה בקשתי ליסר ולהוכיח ולא לכלות. (יג) וכך אמרתי, שאתה טהור עינים מראות – ברע, שלא תיסר, וא״כ, למה תביט בוגדים תחריש כבלע^ב רשע – אדם נקי, שאתה יודע שהוא צדיק ממנו. (יד) ועל ידי שתיקתך אתה עשה אדם – ביד רעהו כדגי הים. (טו) שכלה בחכה העלה – מן הים כן יגורהו – הרשע להצדיק בחרמו. ועל כן – על טרפו וצידתו שאתה מצליח בידו, ישמח ויגל. (טז) על כן יזבח – לע״ז שהוא סבור שהוא חרמו ומכמרתו, כעניין ומן אז חדלנו לקטר למלכת שמים וגו׳ (ירמיהו מ״ד:י״ח). והוא שאומר יזבח לחרמו ויקטר למכמרתו – שאתה מקנתרו, זהו כחו לאלהיו,⁠^ג כי כסבור הוא בעובדו אותו אלוה הוא מצליח ברעתו, שבהמה – במכמרתו וחרמו הן אלהיו. שמן חלקו ומאכלו בריאה – והם נותני לחמו ומימיו. (יז) והעל כן – שאתה עושה האדם כדגי הים למסור איש ביד רעהו, להצליח דרך הרשע ולהחריש בבלע רשע צדיק ואינך עושה בו דין, וכי על זה יריק – ויוציא נבוכדנצר חרמו עליהם, מדה במדה, ותמיד להרוג גוים – בלא חמלה, בתמיה. היה לך ליסר את הרשע לאלתר ויכיר כוחך וישוב מרעתו ולא תביא משחית גוים עליהם לכלותם. יריק חרמו – כמו אריק חרבי (שמות ט״ו:ט׳).רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

^א כן בכ״י כאן ולהלן בפסוק ט״ז. בנוסחאות שלנו: לאלהו.

^ב כן בכ״י. בנוסחאות שלנו: בבלע.

^ג כן בכ״י כאן ולעיל בפסוק י״א. בנוסחאות שלנו: לאלהו.

הערות

Tanakh

Peirush

כותרת הגיליון

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144

לא להציג שובDon't show again

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון