×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
קהלת ט׳תנ״ך
א֣
אָ
(א) כִּ֣י אֶת⁠־כׇּל⁠־זֶ֞ה נָתַ֤תִּי אֶל⁠־לִבִּי֙ וְלָב֣וּר אֶת⁠־כׇּל⁠־זֶ֔ה אֲשֶׁ֨ר הַצַּדִּיקִ֧ים וְהַחֲכָמִ֛ים וַעֲבָדֵיהֶ֖ם בְּיַ֣ד הָאֱלֹהִ֑ים גַּֽם⁠־אַהֲבָ֣ה גַם⁠־שִׂנְאָ֗ה אֵ֤ין יוֹדֵ֙עַ֙ הָֽאָדָ֔ם הַכֹּ֖ל לִפְנֵיהֶֽם׃ (ב) הַכֹּ֞ל כַּאֲשֶׁ֣ר לַכֹּ֗ל מִקְרֶ֨ה אֶחָ֜ד לַצַּדִּ֤יק וְלָרָשָׁע֙ לַטּוֹב֙ וְלַטָּה֣וֹר וְלַטָּמֵ֔א וְלַ֨זֹּבֵ֔חַא וְלַאֲשֶׁ֖ר אֵינֶ֣נּוּ זֹבֵ֑חַ כַּטּוֹב֙ כַּֽחֹטֶ֔א הַנִּשְׁבָּ֕ע כַּאֲשֶׁ֖ר שְׁבוּעָ֥ה יָרֵֽא׃ (ג) זֶ֣ה׀ רָ֗ע בְּכֹ֤ל אֲשֶֽׁר⁠־נַעֲשָׂה֙ תַּ֣חַת הַשֶּׁ֔מֶשׁ כִּֽי⁠־מִקְרֶ֥ה אֶחָ֖ד לַכֹּ֑ל וְגַ֣ם לֵ֣ב בְּֽנֵי⁠־הָ֠אָדָ֠ם מָלֵא⁠־רָ֨ע וְהוֹלֵל֤וֹת בִּלְבָבָם֙ בְּחַיֵּיהֶ֔ם וְאַחֲרָ֖יו אֶל⁠־הַמֵּתִֽים׃ (ד) כִּי⁠־מִי֙ אֲשֶׁ֣ר [יְחֻבַּ֔ר] (יבחר)ב אֶ֥ל כׇּל⁠־הַחַיִּ֖ים יֵ֣שׁ בִּטָּח֑וֹן כִּֽי⁠־לְכֶ֤לֶב חַי֙ ה֣וּא ט֔וֹב מִן⁠־הָאַרְיֵ֖ה הַמֵּֽת׃ (ה) כִּ֧י הַֽחַיִּ֛ים יוֹדְעִ֖ים שֶׁיָּמֻ֑תוּ וְהַמֵּתִ֞ים אֵינָ֧ם יוֹדְעִ֣ים מְא֗וּמָה וְאֵֽין⁠־ע֤וֹד לָהֶם֙ שָׂכָ֔ר כִּ֥י נִשְׁכַּ֖ח זִכְרָֽם׃ (ו) גַּ֣ם אַהֲבָתָ֧ם גַּם⁠־שִׂנְאָתָ֛ם גַּם⁠־קִנְאָתָ֖ם כְּבָ֣ר אָבָ֑דָה וְחֵ֨לֶק אֵין⁠־לָהֶ֥ם עוֹד֙ לְעוֹלָ֔ם בְּכֹ֥ל אֲשֶֽׁר⁠־נַעֲשָׂ֖ה תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ׃ (ז) לֵ֣ךְ אֱכֹ֤ל בְּשִׂמְחָה֙ לַחְמֶ֔ךָ וּֽשְׁתֵ֥הג בְלֶב⁠־ט֖וֹב יֵינֶ֑ךָ כִּ֣י כְבָ֔ר רָצָ֥ה הָאֱלֹהִ֖ים אֶֽת⁠־מַעֲשֶֽׂיךָ׃ (ח) בְּכׇל⁠־עֵ֕ת יִהְי֥וּ בְגָדֶ֖יךָ לְבָנִ֑ים וְשֶׁ֖מֶן עַל⁠־רֹאשְׁךָ֥ אַל⁠־יֶחְסָֽר׃ (ט) רְאֵ֨ה חַיִּ֜ים עִם⁠־אִשָּׁ֣ה אֲשֶׁר⁠־אָהַ֗בְתָּ כׇּל⁠־יְמֵי֙ חַיֵּ֣י הֶבְלֶ֔ךָ אֲשֶׁ֤ר נָֽתַן⁠־לְךָ֙ תַּ֣חַת הַשֶּׁ֔מֶשׁ כֹּ֖ל יְמֵ֣י הֶבְלֶ֑ךָ כִּ֣י ה֤וּא חֶלְקְךָ֙ בַּֽחַיִּ֔ים וּבַעֲמָ֣לְךָ֔ אֲשֶׁר⁠־אַתָּ֥ה עָמֵ֖ל תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ׃ (י) כֹּ֠ל אֲשֶׁ֨ר תִּמְצָ֧א יָֽדְךָ֛ לַעֲשׂ֥וֹת בְּכֹחֲךָ֖ עֲשֵׂ֑ה כִּי֩ אֵ֨ין מַעֲשֶׂ֤ה וְחֶשְׁבּוֹן֙ וְדַ֣עַת וְחׇכְמָ֔ה בִּשְׁא֕וֹל אֲשֶׁ֥ר אַתָּ֖ה הֹלֵ֥ךְ שָֽׁמָּה׃ (יא) דשַׁ֜בְתִּי וְרָאֹ֣ה תַֽחַת⁠־הַשֶּׁ֗מֶשׁ כִּ֣י לֹא֩ לַקַּלִּ֨ים הַמֵּר֜וֹץ וְלֹ֧א לַגִּבּוֹרִ֣יםה הַמִּלְחָמָ֗ה וְ֠גַ֠ם לֹ֣א לַחֲכָמִ֥ים לֶ֙חֶם֙ וְגַ֨ם לֹ֤א לַנְּבֹנִים֙ עֹ֔שֶׁר וְגַ֛ם לֹ֥א לַיֹּדְעִ֖ים חֵ֑ן כִּי⁠־עֵ֥ת וָפֶ֖גַע יִקְרֶ֥ה אֶת⁠־כֻּלָּֽם׃ (יב) כִּ֡י גַּם֩ לֹֽא⁠־יֵדַ֨ע הָאָדָ֜ם אֶת⁠־עִתּ֗וֹ כַּדָּגִים֙ שֶׁנֶּֽאֱחָזִים֙ בִּמְצוֹדָ֣ה רָעָ֔ה וְכַ֨צִּפֳּרִ֔ים הָאֲחֻז֖וֹת בַּפָּ֑ח כָּהֵ֗ם יֽוּקָשִׁים֙ בְּנֵ֣י הָֽאָדָ֔ם לְעֵ֣ת רָעָ֔ה כְּשֶׁתִּפּ֥וֹל עֲלֵיהֶ֖ם פִּתְאֹֽם׃ (יג) גַּם⁠־זֹ֛ה רָאִ֥יתִי חׇכְמָ֖ה תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ וּגְדוֹלָ֥ה הִ֖יא אֵלָֽי׃ (יד) עִ֣יר קְטַנָּ֔ה וַאֲנָשִׁ֥ים בָּ֖הּ מְעָ֑ט וּבָֽא⁠־אֵלֶ֜יהָ מֶ֤לֶךְ גָּדוֹל֙ וְסָבַ֣ב אֹתָ֔הּ וּבָנָ֥ה עָלֶ֖יהָ מְצוֹדִ֥ים גְּדֹלִֽים׃ (טו) וּמָ֣צָא בָ֗הּ אִ֤ישׁ מִסְכֵּן֙ חָכָ֔ם וּמִלַּט⁠־ה֥וּא אֶת⁠־הָעִ֖יר בְּחׇכְמָת֑וֹ וְאָדָם֙ לֹ֣א זָכַ֔ר אֶת⁠־הָאִ֥ישׁ הַמִּסְכֵּ֖ן הַהֽוּאו׃ (טז) וְאָמַ֣רְתִּי אָ֔נִי טוֹבָ֥ה חׇכְמָ֖ה מִגְּבוּרָ֑ה וְחׇכְמַ֤ת הַמִּסְכֵּן֙ בְּזוּיָ֔ה וּדְבָרָ֖יו אֵינָ֥ם נִשְׁמָעִֽים׃ (יז) דִּבְרֵ֣י חֲכָמִ֔ים בְּנַ֖חַת נִשְׁמָעִ֑ים מִזַּעֲקַ֥ת מוֹשֵׁ֖ל בַּכְּסִילִֽים׃ (יח) טוֹבָ֥ה חׇכְמָ֖ה מִכְּלֵ֣י קְרָ֑ב וְחוֹטֶ֣א אֶחָ֔ד יְאַבֵּ֖ד טוֹבָ֥הז הַרְבֵּֽה׃נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א וְלַ֨זֹּבֵ֔חַ =ק-מ ושיטת-א וכן אצל קורן וברויאר ומג״ה
• ל,ש1=וְלַזֹּבֵ֔חַ (אין מתיגה)
• הערת ברויאר
• קורן, ברויאר, סימנים, מכון ממרא
ב [יְחֻבַּ֔ר] (יבחר) =ש1,ק-מ ובדפוסים וכן בקורן וברויאר ומג״ה
• ל-כתיב?!=יְבֻחָ֔ר (קמץ באות חי״ת?) ע״פ הערת ברויאר בספק. אבל מעיון בצילום כתב⁠־היד בהגדלה נראה שהוא פת״ח למרות הטשטוש מתחת לקו (אולי סימן של מחיקה) וכן דעתו של דותן.
ג וּֽשְׁתֵ֥ה =דפוסים וקורן
• ל=וּֽשֲׁתֵ֥ה (חטף)
• הערת ברויאר
• קורן, ברויאר, סימנים, מכון ממרא
ד ‹רווח› ל=פרשה סתומה
ה לַגִּבּוֹרִ֣ים =ל ובדפוסים, וכן הכריעו ברויאר ומג״ה (אצל ברויאר בהדפסות המוקדמות של מהדורת חורב [עמ׳ 1123] הנוסח היה ״לַגִּבֹּרִ֣ים״ חסר וי״ו, ובהתאם לכך ברשימת ״נוסח כתב היד״ בסוף הכרך שם צוין הכתיב המלא בכתי״ל, ואילו בהדפסות מאוחרות יותר של אותה מהדורה תיקנו את הנוסח בפנים לכתיב המלא ״לַגִּבּוֹרִ֣ים״ והשמיטו את הציון ברשימת ״נוסח כתב היד״).
• ק-מ=לַגִּבֹּרִ֣ים (כתיב חסר וי״ו)
• קורן, ברויאר, מג״ה, סימנים, מכון ממרא
ו הַהֽוּא =ק-מ,ב1 ובדפוסים
• ל!=הַהּֽוּא (ה״א מנוקדת)
ז יְאַבֵּ֖ד טוֹבָ֥ה =ק-מ,ב1 ובדפוסים (טפחא מרכא)
• ל!=<יְאַבֵּ֥ד טוֹבָ֖ה> (מרכא וטפחא) לפי דותן וברויאר, ומעיון בכתב⁠־היד נראה שהצדק עמם.
• קורן, ברויאר, סימנים, מכון ממרא, מג״ה
E/ע
הערותNotes
(א) א[כי את כל זה נתתי אתב לבי ולבור את כל זה אשר הצדיקים – אילו בני אדם שהם צדיקים במעשיהם ואינם חכמים, שלא למדו חכמה. וחכמים – אילו בני אדם שלמדו חכמה. ועבדיהם – פתרונו: מעבדיהם, אילו מעשיהם, מפני שמעשיהם ישרים. הכל ביד האלהיםג – שאין תמימות בא לו לאדם אלא מיד הקב״ה. במקום אחר הוא אומר: יצפן לישרים תושיה (משלי ב׳:ז׳). וכן הוא אומר: אשר נתן {י״י} חכמה ותבונה בהמה (שמות ל״ו:א׳). ועבדיהם – אילו מעשיהם, שאילו ננקד ועבדיהם פתח, אז היה פתרונו: עבדים שלהם. אבל עתה שננקד בקמץ, פתרונו: מעשיהם. גם אהבה גם שנאה אין יודע האדם – פתרונו: הרבה דברים שאדם אוהב וחילופין שהוא שונא: רוב בנים וחילופו שיכול בנים, עושר וחילופו עוני, אורך ימים וחילופו קצר ימים, והרבה הדומים להם, ואין יודע האדם אם לרעתו או לטובתו הם באים עליו. הרבה בני אדם שמחו בעולם וסוף נהפכה שמחתם לתוגה. ואחרים נתייסרו וסוף נהפכה ייסוריהם לטובה. הכל לפניהם – כמו הדורות שהקדימום, כי כן הנהיג הקב״ה את עולמו מעת שנברא עד הזמן שהוא עומד בו.] כי את כל זה נתתי אתד לבי ולבור את כל זה אשר הצדיקים – שמגיע אליהם כמעשה הרשעים (קהלת ח׳:י״ד), והחכמים – שמגיע אליהם כמעשה הכסילים, ועבדיהם, שמקרה האדון, ומקרה העבד, ומקרה הצדיק והרשע, ומקרה החכם והכסיל, אחד הוא: פעמים תראה עבד שעולה לגדולה, ופעמים תראה אדונים יורדים, ותראה צדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים, וגם כסילים שמגיע אליהם כמעשה {החכמים, ורשעים שמגיע אליהם כמעשה}⁠ה הצדיקים, דבר זה אין גלוי לבריות, על מה זה ועל מה זה, אלא ביד האלהים הוא, אליו הוא גלוי. גם אהבה גם שנאה אין יודע האדם – תמצא אדם שהקב״ה משפיע לו טובה, ואינו יודע אם מתוך אהבה שהקב״ה אוהבו משפיע לו ומותירו לטובה, או מתוך שנאה שהקב״ה שונאו מראה לו אותה טובה לשעה, וסוף שלא תתקיים בידו. נמצאת שמחה זו אחריתה תוגה (משלי י״ד:י״ג). הכל לפניהם – פתרונו: מכל מה שנתון לפני הבריות לראות, אינם יודעים מה הם רואים, כמו שמפרש והולך: (ב) הכל כאשר לכל מקרה אחד לצדיק ולרשע לטוב ולטהורו ולטמאז ולזובח ולאשר אינינו זובח כטוב כחוטא הנשבע כאשר שבועה ירא. הכל כאשר לכל – פתרונו: כמקרה לזה כך מקרה לזה: כמקרה לצדיק כך מקרה לרשע, וכמקרה לרשע כך מקרה לצדיק. (ג) זה רע בכל אשר נעשה תחת השמש כי מקרה אחד לכל – פתרונו: דבר זה מעשה רע שנעשה תחת השמש, שמקרה אחד לכל. וגם לב בני האדם מלא רע והוללות בלבבם בחייהם – פתרונו: גם לעומת זה שבני אדם רואים שהצדיק לא תועילנו צדקתו, ורשעת הרשע לא יכשילנו רשעו, לפיכך לב בני האדם שרואים דבר זה, מלא רע והוללות בלבבם בחייהם. שאילו היו רואים שהרשע אובד ברשעו, וצדיק טוב לו בצדקתו, היו הרשעים שבים מרשעם, ועושים משפט וצדקה. ואחריו אל המתים – פתרונו: גם דבר זה גורם שלב בני האדם מלא רע והוללות בלבבם בחייהם, שכל אדם נותן לב בחייו שאחריתו הולך אל המתים, ומשימות אבד בטחונו, כמו שמפורש: (ד) כי מי אשר יחובר אל כלח החיים יש בטחון – פתרונו: כי מי הוא האדם שיחיה לנצח ולא יראה השחת, ויחובר אל כל החיים, ולא אל המתים, כי בעוד שאדם חי – יש לו בטחון, אבל משמת – אבדה תקותו. כמו שאמרו ישראל: יבשו עצמותינו אבדהט תקותינו נגזרנו לנו (יחזקאל ל״ז:י״א), וכן הוא אומר: כי לכלב חי הוא טוב מן האריהי המת. יא[דבר אחר: אבד בטחונו, כי מי הוא צדיק שתועיל לו צדקתו, ויחיה לנצח, ויחובר אל כל החיים לעולם, ולא תאבד תקוותו, וזה יהיה בטחונו.] (ה) כי החיים יודעים שימותו – לפיכך לב בני האדם מלא רע והוללות וסכלות בלבבם בחייהם (קהלת ט׳:ג׳), שרואים שהכל למיתה הם עומדים, בין רשעים בין צדיקים. והמתים אינם יודעים מאומה ואין עוד להם שכר – שלאיב יהנה עוד מכל עמלו שעמל בעולם הזה, לצורך העולם הזה. (ה-ו) יג[כי החיים יודעיםיד שימותו – לפיכך צריכים לתת לב לשוב בחייהם. והמתים אינם יודעים מאומה – במה יתקנו מעשיהם שקלקלו בעולם הזה. ואין עוד להם שכר – פתרונו: אין עוד להם מעשה שיקבלו שכר עליו. כי נשכח זכרם – כמו שאמר למעלה: אין זכרון לראשונים וגו׳ (קהלת א׳:י״א). גם אהבתם גם שנאתם – כמו שפירשתי למעלה: גם אהבה גם שנאה אין יודע לב האדם (קהלת ט׳:א׳) – גם זכותם, כל מה שעמלו בעולם הזה מחמת שקנאו איש ברעהו, כבר הלכהטו כאשר הלכו. וחלק אין להם לעולם – בין בהנאת עולם בין בצרותיו.] (ו) גם אהבתם גם שנאתם גם קנאתם כבר אבדה וחלק אין להם עוד לעולם בכל אשר נעשה תחת השמש – פתרונו: בכל מה שעמל בעולם הזה לצורך העולם הזה.⁠טז (ז) ומאחר שאין המתים נהנין מכל מה שעמלו בחייהם לצורך העולם הזה, בעודך חי: לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך – [בזמן שתעשה מעשים טובים ותהיה בטוח.]⁠יז כי כבר רצה האלהים את מעשיך – פתרונו: כי בדבר זה תדע שרצה האלהים את מעשיך. יח[אבל עבר אדם עבירה, אל יאכל בשמחה, אלא ידאג תמיד על חטאיו. ומה שאומר: לחמך ויינך – פתרונו: לחמך הבא מיגיע כפיך ולא מעושק וגזל, כי עליו נאמר: ערב לאיש לחם {שקר} ואחר ימלא פיהו חצץ (משלי כ׳:י״ז), וכן הוא אומר: יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך (תהלים קכ״ח:ב׳). כי כבר רצה האלהים את מעשיך –] כשיתן הקב״ה בלבך ליהנות מעמלך שעמלת בו, אז תכיר שכבר רצה האלהים את מעשיך. וכן הוא אומר: כי לאדם שטוב לפניו נתן חכמה ודעת ושמחה (קהלת ב׳:כ״ו), ואומר: איש אשר יתן לו האלהים עושר ונכסים וכבוד והשליטו לאכול ממנו ולשאת את חלקו ולשמוח בעמלו זו מתת אלהים היא (קהלת ה׳:י״ח). (ח-י) בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר. ראה חיים עם אשה אשר אהבת וגומ׳,⁠יט כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה כי אין מעשה וחשבוןכ ודעת וחכמה בשאול אשר אתה הולך שמה – ארבעת מקראות הללו, ארבעתן פתרון אחד, וכה פתרונם: מאחר שאין מעשה וחשבון בשאול אשר אתה הולך שמה, אכול בשמחה לחמך, ושתה בלב טוב יינך (קהלת ט׳:ז׳), ולבוש בגדים נאים, וסוך שמן לעדן את בשרך, שאדם המתאבל אינו סך בשמן, כמו שמצינו בדניאל: לחם חמודות לא אכלתי {וגו׳} וסוך לא סכתי (דניאל י׳:ג׳), וגם ראה חיים עם אשה אשר אהבת. כל ימי חייכא הבלך אשר נתן לך תחת השמש – פתרונו: בעולם הזה. כי הוא חלקך בחיים – כי דבר זה בלבד נתן הקב״ה לחלקך בחיים: לחם לאכול, ובגד ללבוש, ולישא אשה, ולשמוח בה. ובעמלך אשר אתהכב עמל תחת השמש – דבר זה מוסב למעלה, על מה שאמר למעלה: לך אכול בשמחה לחמך (קהלת ט׳:ז׳), וכה פתרונו: וגם שמח בעמלך אשר אתה עמל תחת השמש בעולם הזה. כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה – להנאותכג עצמך עשה. כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול אשר אתה הולך שמה – משמת אדם, לא חכמה ולא תבונה, מועלות לו להתנאות עצמו. וגם אין שם מעשה בשאול אשר אתה הולך שמה,⁠כד שמאחר שהנשמה ניטלת מן הגוף, אין גופו עושה מעשה מעתה. (יא) ואף על פי שאמרתי לך למעלה: כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה (קהלת ט׳:י׳), לא בכחך ולא בעוצם ידך לעשות חיל, כי האלהים חיזק ידך לעשות חילכה ולהעשירך ולתת גדולה לעצמך, שהרי שבתי וראה תחת השמש כי לא לקלים המרוץ – שיצלח הקל במרוצתו, ולא לגבורים המלחמה – שינצח הגבור בגבורתו,⁠כו וגם לא לחכמים לחם – שיתעשר החכם בחכמתו, וגם לא ליודעים חן – שישא הנבון חן בעיני הבריות מפני תבונתו. שבהרבה מקומות תמצא תבונה במסכן, ואדם לא זכר את האיש המסכן (קהלת ט׳:ט״ו) וחכמתו בזוייה ודבריו אינם נשמעים (קהלת ט׳:ט״ז). ואין כל הדברים תלויים אלא במקרה טוב ובפגע טוב שיקרה את האדם לפי שעה, כמו שמפרש: כי עת ופגע יקרה את כולם – שפתרונו: אלא עת ופגע יקרה את כולם, יש מקרה לטובה, ויש מקרה לרעה. מקרה לטובה – כמו: הקרה נא לפני היום (בראשית כ״ד:י״ב), וכן: כי הקרה י״י אלהיךכז לפני (בראשית כ״ז:כ׳) דיעקב, וכן: ויקר מקרה דרות (רות ב׳:ג׳). מקרה לרעה – כמו: מקרה הוא היה לנו (שמואל א ו׳:ט׳). כמו כן, פגע לטובה, פגע לרעה. פגע לטובה – כמו: ויפגע במקום (בראשית כ״ח:י״א), וכן: ופגעת חבל נביאים יורדים מהבמה {וגו׳} וצלחה עליך וגו׳ (שמואל א י׳:ה׳-ו׳), וכן: ויפגעו בו מלאכי אלהים (בראשית ל״ב:ב׳). פגע לרעה – ולאכח יפגעו בך בשדה אחר (רות ב׳:כ״ב), וכן: פן יפגעו בכם הרודפים (יהושע ב׳:ט״ז). אבל כאן: עת ופגע יקרה את כולם – פתרונו: שעה טובה, ופגע טוב, ומקרה טוב, יקרה את כולם, ובדבר זה תלוי הכל, ויש עת ופגע ומקרה שהוא לרעה, כמו שמפרש והולך: (יב) כי גם לא ידע האדם את עתו כדגים הנאחזים במצודה רעה – פתרונו: מצודה רעועה שאף על פי שאינה חזקה כל כך, נאחזים בה, כך פעמים שנוקש אדם בדבר קל. וכצפורים האחוזות בפח – וכמו שהדגים אינם יודעים עד שיפלו במצודה, וגם הציפורים אינם יודעים עד שנאחזים בפח, כהם יוקשים בני האדם – פתרונו: כמו הם יוקשים בני האדם לעת רעה {כ}⁠שתפול עליהם פתאום. כט[דבר אחר: כי {גם} לא ידע האדם את עתו – מקרא זה דבוק לעניין של מעלה, שאמר: כי עת ופגע יקרה את כולם (קהלת ט׳:י״א) – עת ופגע לטובה, וכמו שיש עת ופגע לטובה, כן יש עת ופגע לרעה, כמו שמפרש:⁠ל כי גם לא ידע האדם את עתו כדגים הנאחזיםלא במצודה רעה – ופתרונו: כמצודה זו שתוחבין בה מאכל דגים, והדגים מרגישים במאכללב נאספין שם כסבורין לטובתן ונאחזין שם. וכן: צפרים האחוזות בפח – שמפזריןלג בו תבואה, והעופות רואין אותה,⁠לד כסבורין לאכול שם ונאחזין. כהם – פתרונו: כמותם. יוקשים בני האדם – פתרונו: כמו כן עומדין לבני אדם מוקשים. הרבה דברים בני אדם עושין, כסבורין לטובתן ונהפך להם לרעה. יוקשים – פתרונו: מוקשים, שם דבר של יוקש. ואי איפשר לפרשו: יוקשים, כמו נפעלים, שאם כן היה ק׳ של יוקשים דגושה, כמו מן ילד – יולדו, מן יצר – יוצרו, מן יסד – יוסדו. כהם – מוסב על המצודה והפח.] (יג) גם זו ראיתי חכמה תחת השמש וגדולה היא אלי – פתרונו: חכמה זו חכמה גדולה היא אלי. לה[גם זו ראיתי – מוסב לעניין שלמעלה, שאמר: שבתי וראה תחת השמש (קהלת ט׳:י״א) – לבד מחכמה האמורה למעלה, ראיתי גם זו חכמה וגדולה היא אלי. אף על פי שהיא בזויה בעיני כסילים, כמו שאמר: חכמת המסכן בזויה ודבריו אינם נשמעיםלו (קהלת ט׳:ט״ז), אבל אצלי חכמה גדולה היא. ומפני מה היא גדולה?⁠לז מפני שיכול חכם להציל בחכמתו מה שלא יצילו גבורים בגבורתם, כמו שמפרש: עיר קטנה וגו׳ ומצא בה איש מסכן וחכם ומלטלח את העיר וכו׳ (קהלת ט׳:ט״ו). דבר אחר: וגדולה היא אלי – מן המרוץ ומן הגבורה שקדמו לחכמים במקרא של מעלה (קהלת ט׳:י״א).] (יד) עיר קטנה ואנשים בה מעט – ונוחה ליכבש מפני שני דברים: אחד – שהיא קטנה, שיני – שאנשים בה מעט. ובא עליהלט מלך גדול וסבב אותה – כי רב מאד מחנהו, ויכולים לסבב אותה בארבע רוחותיה. ובנה עליה מצודים גדולים – ואין אנשיה שבתוכה יכולים להגן עליה מפני שני דברים: אחד – כי מעט המה ואין יכולים לסבב אותה מבפנים כנגד אנשי המלחמה שסובבים אותה מבחוץ, שנית – שבנה עליה מצודים גדולים, ואפילו אילו היתה עיר גדולה לא היתה יכולה לעמוד לפניהם. (טו) ומצא בה איש מסכן וחכם, ומלט הוא את העיר בחכמתו ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא – מפני שהוא מסכן. (טז) לפיכך: אמרתי אני טובה חכמה מגבורה, ואף על פי שחכמת המסכן בזויה ודבריו אינם נשמעים. שהרי החכם המסכן מלט את העיר בחכמתו, מה שלא יכלו כל גבורי העיר למלטה. (יז) דברי חכמים בנחת נשמעים מזעקת מושל בכסילים – פתרונו: החכם, אפילו כשהוא מדבר בנחת, דבריו נקשבים ומקובלים לבני העיר יותר מדברי מושל העיר, כשהוא כסיל והוא צועק בקול רם. כיצד? מושל העיר צועק לאנשי העיר מפני גייסות שצרים על העיר, הברו החצים, מלאו השלטים (ירמיהו נ״א:י״א), מרקו הרמחים, לבשו השריונות (ירמיהו מ״ו:ד׳), תקעו בתקוע, הכן הכל, ואין הולך למלחמה, כי אנשיה מעט, ומלך גדול סובב אותה. והחכם המסכן נותן הוא עיצה בלחש, ומילט הוא את העיר בחכמתו (קהלת ט׳:ט״ו). נמצאת למד: שדברי החכם אפילו כשהוא מדבר בנחת, דבריו מקובלים יותר מדברי המושל, אפילו כשהוא צועק, בזמן שהוא כסיל. (יח) לפיכך אמרתי: טובה חכמה מכלי קרב. וכשם שחכם אחד ימלט נפשות הרבה, כמו שאמרנו: ומלט הוא את העיר בחכמתו (קהלת ט׳:ט״ו), כמו כן חוטא אחד יאבד טובה הרבה – כמו שמפרש והולך.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
א הביאורים בסוגריים המרובעים מופיעים בכ״י לונדון 22413, אך חסרים בכ״י פרמא 2203, לונדון 7621.
ב כן בכ״י לונדון 22413, וכן להלן בפירוש בכל כתבי היד, וכן בהרבה כ״י של המקרא. בנוסח שלנו: ״אל״.
ג כן בפסוק. בכ״י לונדון 22413: ״אדם״.
ד כן בכ״י פרמא 2203, לונדון 22413, לונדון 7621, וכן בהרבה כ״י של המקרא. בנוסח שלנו: ״אל״.
ה השחזור הוא על פי דפוס ברסלאו. המלים חסרות בכ״י פרמא 2203, לונדון 7621.
ו כן בפסוק ובכ״י לונדון 7621. בכ״י פרמא 2203: ״לטהור״.
ז כן בפסוק ובכ״י לונדון 7621. בכ״י פרמא 2203: ״לטמא״.
ח כן בפסוק ובכ״י לונדון 22413. בכ״י פרמא 2203 חסרה מלת: ״כל״.
ט כן בכ״י פרמא 2203, לונדון 7621, ובהרבה כ״י של המקרא. בנוסח שלנו: ״ואבדה״.
י כן בפסוק ובכ״י לונדון 22413. בכ״י פרמא 2203, לונדון 7621: ״הארי״.
יא הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י לונדון 22413 (הסדר בכ״י מעורבב), אך חסר בכ״י פרמא 2203, לונדון 7621.
יב כן בכ״י לונדון 7621, לונדון 22413. בכ״י פרמא 2203: שכל (ותוקן בין השיטין).
יג הביאורים בסוגריים המרובעים מופיעים בכ״י לונדון 22413 (הסדר בכ״י מעורבב), אך חסרים בכ״י פרמא 2203, לונדון 7621.
יד כן בפסוק. בכ״י לונדון 22413: ״יודעין״.
טו בכ״י לונדון 22413: ״והלכה״.
טז כן בכ״י לונדון 7621, לונדון 22413. בכ״י פרמא 2203 הושמט ע״י הדומות: ״לצורך העולם הזה״.
יז הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י לונדון 22413, אך חסר בכ״י פרמא 2203, לונדון 7621.
יח הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י לונדון 22413, אך חסר בכ״י פרמא 2203, לונדון 7621 ואפשר שהושמט ע״י הדומות.
יט כן בכ״י לונדון 7621. בכ״י פרמא 2203: ״ואמ׳⁠ ⁠״.
כ כן בפסוק ובכ״י לונדון 7621. בכ״י פרמא 2203 חסרה מלת: ״וחשבון״.
כא כן בפסוק ובכ״י לונדון 22413. בכ״י פרמא 2203, לונדון 7621 חסרה מלת: ״חיי״.
כב כן בפסוק, וכן להלן. בכ״י פרמא 2203, לונדון 22413, לונדון 7621: ״שאתה״.
כג כן בכ״י לונדון 22413. בכ״י לונדון 7621: להנאת. בכ״י פרמא 2203: ״לההנאות״.
כד כן בדפוס ברסלאו, ובשינויים קלים בכ״י לונדון 22413, לונדון 7621. בכ״י פרמא 2203 הושמט ע״י הדומות: ״משמת אדם... אתה הולך שמה.
כה כן בכ״י פריס 162, פירנצה III.8. בכ״י פרמא 2203, לונדון 22413, לונדון 7621 הושמט ע״י הדומות: ״כי האלהים חיזק ידך לעשות חיל״.
כו כן בכ״י לונדון 22413. בכ״י פרמא 2203 חסר: ״שינצח הגבור בגבורתו״.
כז כן בפסוק ובכ״י לונדון 22413, פריס 162. בכ״י פרמא 2203 חסר: ״י״י אלהיך״.
כח כן בפסוק. בכ״י פרמא 2203, פריס 162: ״ואל״.
כט הביאורים בסוגריים המרובעים מופיעים בכ״י לונדון 22413 ובכ״י ס״פ II.263, פריס 162, פירנצה III.8, אך חסרים בכ״י פרמא 2203, לונדון 7621.
ל כן בכ״י פריס 162, פירנצה III.8. בכ״י לונדון 22413 (במקום ״שאמר כי עת... שמפרש״): ״ומפרש איזו פגע לרעה״.
לא כן בפסוק, ובכ״י, פריס 162, פירנצה III.8. בכ״י לונדון 22413: ״שנאחזים״.
לב כן בכ״י ס״פ II.263, פריס 162. בכ״י לונדון 22413 חסר: ״מרגישים במאכל״.
לג כן בכ״י פריס 162, פירנצה III.8. בכ״י לונדון 22413: ״שזורקין״.
לד כן בכ״י פריס 162, פירנצה III.8. בכ״י לונדון 22413: ״והעופות רואין אותה״.
לה הביאורים בסוגריים המרובעים מופיעים בכ״י לונדון 22413, פריס 162, פירנצה III.8, ס״פ II.263, אך חסרים בכ״י פרמא 2203, לונדון 7621.
לו כן בכ״י ס״פ II.263, פריס 162. בכ״י לונדון 22413 חסר: ״ודבריו אינם נשמעים״.
לז כן בכ״י פריס 162, ס״פ II.263. בכ״י לונדון 22413 חסר: ״היא גדולה״.
לח כן בכ״י פריס 162, ס״פ II.263. בכ״י לונדון 22413 חסר: ״עיר קטנה... וחכם״ ורק כתוב: ״מילט״.
לט כן בכ״י פרמא 2203, לונדון 22413, לונדון 7621. בנוסח שלנו: ״אליה״.
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144