×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
שמות ל״חתנ״ך
א֣
אָ
(א) {שביעי / רביעי במחוברות} אוַיַּ֛עַשׂ אֶת⁠־מִזְבַּ֥ח הָעֹלָ֖ה עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים חָמֵשׁ֩ אַמּ֨וֹת אׇרְכּ֜וֹ וְחָֽמֵשׁ⁠־אַמּ֤וֹת רׇחְבּוֹ֙ רָב֔וּעַ וְשָׁלֹ֥שׁ אַמּ֖וֹת קֹמָתֽוֹ׃ (ב) וַיַּ֣עַשׂ קַרְנֹתָ֗יו עַ֚ל אַרְבַּ֣ע פִּנֹּתָ֔יו מִמֶּ֖נּוּ הָי֣וּ קַרְנֹתָ֑יו וַיְצַ֥ף אֹת֖וֹ נְחֹֽשֶׁת׃ (ג) וַיַּ֜עַשׂ אֶֽת⁠־כׇּל⁠־כְּלֵ֣י הַמִּזְבֵּ֗חַ אֶת⁠־הַסִּירֹ֤ת וְאֶת⁠־הַיָּעִים֙ וְאֶת⁠־הַמִּזְרָקֹ֔ת אֶת⁠־הַמִּזְלָגֹ֖ת וְאֶת⁠־הַמַּחְתֹּ֑ת כׇּל⁠־כֵּלָ֖יו עָשָׂ֥ה נְחֹֽשֶׁת׃ (ד) וַיַּ֤עַשׂ לַמִּזְבֵּ֙חַ֙ מִכְבָּ֔ר מַעֲשֵׂ֖ה רֶ֣שֶׁת נְחֹ֑שֶׁת תַּ֧חַת כַּרְכֻּבּ֛וֹ מִלְּמַ֖טָּה עַד⁠־חֶצְיֽוֹ׃ (ה) וַיִּצֹ֞ק אַרְבַּ֧ע טַבָּעֹ֛ת בְּאַרְבַּ֥ע הַקְּצָוֺ֖ת לְמִכְבַּ֣ר הַנְּחֹ֑שֶׁת בָּתִּ֖ים לַבַּדִּֽים׃ (ו) וַיַּ֥עַשׂ אֶת⁠־הַבַּדִּ֖ים עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים וַיְצַ֥ף אֹתָ֖ם נְחֹֽשֶׁת׃ (ז) וַיָּבֵ֨א אֶת⁠־הַבַּדִּ֜ים בַּטַּבָּעֹ֗ת עַ֚ל צַלְעֹ֣ת הַמִּזְבֵּ֔חַ לָשֵׂ֥את אֹת֖וֹ בָּהֶ֑ם נְב֥וּב לֻחֹ֖ת עָשָׂ֥ה אֹתֽוֹ׃ (ח)  וַיַּ֗עַשׂ אֵ֚ת הַכִּיּ֣וֹר נְחֹ֔שֶׁת וְאֵ֖ת כַּנּ֣וֹ נְחֹ֑שֶׁת בְּמַרְאֹת֙ הַצֹּ֣בְאֹ֔ת אֲשֶׁ֣ר צָֽבְא֔וּ פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃ (ט)  וַיַּ֖עַשׂ אֶת⁠־הֶחָצֵ֑ר לִפְאַ֣ת׀ נֶ֣גֶב תֵּימָ֗נָה קַלְעֵ֤י הֶֽחָצֵר֙ שֵׁ֣שׁ מׇשְׁזָ֔ר מֵאָ֖ה בָּאַמָּֽה׃ (י) עַמּוּדֵיהֶ֣ם עֶשְׂרִ֔ים וְאַדְנֵיהֶ֥ם עֶשְׂרִ֖ים נְחֹ֑שֶׁת וָוֵ֧י הָעַמּוּדִ֛יםב וַחֲשֻׁקֵיהֶ֖ם כָּֽסֶף׃ (יא) וְלִפְאַ֤ת צָפוֹן֙ מֵאָ֣ה בָֽאַמָּ֔ה עַמּוּדֵיהֶ֣ם עֶשְׂרִ֔ים וְאַדְנֵיהֶ֥ם עֶשְׂרִ֖ים נְחֹ֑שֶׁת וָוֵ֧י הָֽעַמּוּדִ֛ים וַחֲשֻׁקֵיהֶ֖ם כָּֽסֶף׃ (יב) וְלִפְאַת⁠־יָ֗ם קְלָעִים֙ חֲמִשִּׁ֣ים בָּֽאַמָּ֔ה עַמּוּדֵיהֶ֣םג עֲשָׂרָ֔ה וְאַדְנֵיהֶ֖ם עֲשָׂרָ֑ה וָוֵ֧י הָעַמֻּדִ֛ים וַחֲשׁוּקֵיהֶ֖ם כָּֽסֶף׃ (יג) וְלִפְאַ֛ת קֵ֥דְמָה מִזְרָ֖חָה חֲמִשִּׁ֥ים אַמָּֽה׃ (יד) קְלָעִ֛ים חֲמֵשׁ⁠־עֶשְׂרֵ֥ה אַמָּ֖ה אֶל⁠־הַכָּתֵ֑ף עַמּוּדֵיהֶ֣ם שְׁלֹשָׁ֔ה וְאַדְנֵיהֶ֖ם שְׁלֹשָֽׁה׃ (טו) וְלַכָּתֵ֣ף הַשֵּׁנִ֗ית מִזֶּ֤ה וּמִזֶּה֙ לְשַׁ֣עַר הֶֽחָצֵ֔ר קְלָעִ֕ים חֲמֵ֥שׁ עֶשְׂרֵ֖ה אַמָּ֑ה עַמֻּדֵיהֶ֣ם שְׁלֹשָׁ֔ה וְאַדְנֵיהֶ֖ם שְׁלֹשָֽׁה׃ (טז) כׇּל⁠־קַלְעֵ֧י הֶחָצֵ֛ר סָבִ֖יב שֵׁ֥שׁ מׇשְׁזָֽר׃ (יז) וְהָאֲדָנִ֣ים לָֽעַמֻּדִים֮ נְחֹ֒שֶׁת֒ וָוֵ֨י הָֽעַמּוּדִ֜ים וַחֲשׁוּקֵיהֶם֙ כֶּ֔סֶף וְצִפּ֥וּי רָאשֵׁיהֶ֖ם כָּ֑סֶף וְהֵם֙ מְחֻשָּׁקִ֣ים כֶּ֔סֶף כֹּ֖ל עַמֻּדֵ֥י הֶחָצֵֽר׃ (יח) {מפטיר} וּמָסַ֞ךְ שַׁ֤עַר הֶחָצֵר֙ מַעֲשֵׂ֣ה רֹקֵ֔ם תְּכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֣שׁ מׇשְׁזָ֑ר וְעֶשְׂרִ֤ים אַמָּה֙ אֹ֔רֶךְ וְקוֹמָ֤ה בְרֹ֙חַב֙ חָמֵ֣שׁ אַמּ֔וֹת לְעֻמַּ֖ת קַלְעֵ֥י הֶחָצֵֽר׃ (יט) וְעַמֻּֽדֵיהֶם֙ אַרְבָּעָ֔ה וְאַדְנֵיהֶ֥ם אַרְבָּעָ֖ה נְחֹ֑שֶׁת וָוֵיהֶ֣ם כֶּ֔סֶף וְצִפּ֧וּי רָאשֵׁיהֶ֛ם וַחֲשֻׁקֵיהֶ֖ם כָּֽסֶף׃ (כ) וְֽכׇל⁠־הַיְתֵדֹ֞תד לַמִּשְׁכָּ֧ן וְלֶחָצֵ֛ר סָבִ֖יב נְחֹֽשֶׁת׃ (כא) {פרשת פקודי} אֵ֣לֶּה פְקוּדֵ֤י הַמִּשְׁכָּן֙ מִשְׁכַּ֣ן הָעֵדֻ֔ת אֲשֶׁ֥ר פֻּקַּ֖ד עַל⁠־פִּ֣י מֹשֶׁ֑ה עֲבֹדַת֙ הַלְוִיִּ֔םה בְּיַד֙ אִֽיתָמָ֔ר בֶּֽן⁠־אַהֲרֹ֖ן הַכֹּהֵֽן׃ (כב) וּבְצַלְאֵ֛ל בֶּן⁠־אוּרִ֥י בֶן⁠־ח֖וּר לְמַטֵּ֣ה יְהוּדָ֑ה עָשָׂ֕ה אֵ֛ת כׇּל⁠־אֲשֶׁר⁠־צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה אֶת⁠־מֹשֶֽׁה׃ (כג) וְאִתּ֗וֹ אׇהֳלִיאָ֞ב בֶּן⁠־אֲחִיסָמָ֛ךְ לְמַטֵּה⁠־דָ֖ן חָרָ֣שׁ וְחֹשֵׁ֑ב וְרֹקֵ֗ם בַּתְּכֵ֙לֶת֙ וּבָֽאַרְגָּמָ֔ןו וּבְתוֹלַ֥עַת הַשָּׁנִ֖י וּבַשֵּֽׁשׁ׃ (כד)  כׇּל⁠־הַזָּהָ֗ב הֶֽעָשׂוּי֙ לַמְּלָאכָ֔ה בְּכֹ֖ל מְלֶ֣אכֶת הַקֹּ֑דֶשׁ וַיְהִ֣י׀ זְהַ֣ב הַתְּנוּפָ֗ה תֵּ֤שַׁע וְעֶשְׂרִים֙ כִּכָּ֔ר וּשְׁבַ֨ע מֵא֧וֹת וּשְׁלֹשִׁ֛ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֥קֶל הַקֹּֽדֶשׁ׃ (כה) וְכֶ֛סֶף פְּקוּדֵ֥י הָעֵדָ֖ה מְאַ֣ת כִּכָּ֑ר וְאֶ֩לֶף֩ וּשְׁבַ֨ע מֵא֜וֹת וַחֲמִשָּׁ֧ה וְשִׁבְעִ֛ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֥קֶל הַקֹּֽדֶשׁ׃ (כו) בֶּ֚קַע לַגֻּלְגֹּ֔לֶת מַחֲצִ֥ית הַשֶּׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ לְכֹ֨ל הָעֹבֵ֜ר עַל⁠־הַפְּקֻדִ֗ים מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה לְשֵׁשׁ⁠־מֵא֥וֹת אֶ֙לֶף֙ וּשְׁלֹ֣שֶׁת אֲלָפִ֔ים וַחֲמֵ֥שׁ מֵא֖וֹת וַחֲמִשִּֽׁים׃ (כז) וַיְהִ֗י מְאַת֙ כִּכַּ֣ר הַכֶּ֔סֶף לָצֶ֗קֶת אֵ֚ת אַדְנֵ֣י הַקֹּ֔דֶשׁ וְאֵ֖ת אַדְנֵ֣י הַפָּרֹ֑כֶת מְאַ֧ת אֲדָנִ֛ים לִמְאַ֥ת הַכִּכָּ֖ר כִּכָּ֥ר לָאָֽדֶן׃ (כח) וְאֶת⁠־הָאֶ֜לֶף וּשְׁבַ֤ע הַמֵּאוֹת֙ וַחֲמִשָּׁ֣ה וְשִׁבְעִ֔ים עָשָׂ֥ה וָוִ֖ים לָעַמּוּדִ֑ים וְצִפָּ֥ה רָאשֵׁיהֶ֖ם וְחִשַּׁ֥ק אֹתָֽם׃ (כט) וּנְחֹ֥שֶׁת הַתְּנוּפָ֖ה שִׁבְעִ֣ים כִּכָּ֑ר וְאַלְפַּ֥יִם וְאַרְבַּע⁠־מֵא֖וֹת שָֽׁקֶל׃ (ל) וַיַּ֣עַשׂ בָּ֗הּ אֶת⁠־אַדְנֵי֙ פֶּ֚תַח אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד וְאֵת֙ מִזְבַּ֣ח הַנְּחֹ֔שֶׁת וְאֶת⁠־מִכְבַּ֥ר הַנְּחֹ֖שֶׁת אֲשֶׁר⁠־ל֑וֹ וְאֵ֖ת כׇּל⁠־כְּלֵ֥י הַמִּזְבֵּֽחַ׃ (לא) וְאֶת⁠־אַדְנֵ֤י הֶֽחָצֵר֙ סָבִ֔יב וְאֶת⁠־אַדְנֵ֖י שַׁ֣עַר הֶחָצֵ֑ר וְאֵ֨ת כׇּל⁠־יִתְדֹ֧ת הַמִּשְׁכָּ֛ן וְאֶת⁠־כׇּל⁠־יִתְדֹ֥ת הֶחָצֵ֖ר סָבִֽיב׃נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א ‹סס› ל=פרשה פתוחה
ב הָעַמּוּדִ֛ים =ל1,ב,ש,ש1,ק3,א ומסורות-א,ל וטברניות ורמ״ה (כתיב מלא וי״ו)
• ל!=הָעַמֻּדִ֛ים (כתיב חסר וי״ו) וכן במסורה קטנה בכתי״ל (!)
ג עַמּוּדֵיהֶ֣ם =ב,ש,ש1,ק3,ו ובדפוסים
• ל?!=עַמּוּדֵיהֶ֥ם (בקו של טעם מרכא במקום מונח?, ואולי רק נשמט הקו התחתון של טעם המונח בכתי״ל).
ד וְֽכׇל⁠־הַיְתֵדֹ֞ת =ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו ובדפוסים
• ל!=וְֽכׇל הַיְתֵדֹ֞ת (חסר מקף)
ה הַלְוִיִּ֔ם =ב,ש,ש1,ק3,ו ובדפוסים
• ל=הַלְוִּיִּ֔ם (נקודה בוי״ו עיצורית).
ו וּבָֽאַרְגָּמָ֔ן =ל,ל1,ב,ק3,ו (געיה וטעם זקף קטן)
• ש,ש1=וּבָאַרְגָּמָ֔ן (אין געיה)
• דפוסים=וּבָ֣אַרְגָּמָ֔ן (מונח זקף קטן)
E/ע
הערותNotes
(ח) במראת הצבאת – ציור רעיון באופן מוחשי באמצעות חומר המתאים לאותו רעיון, מובעת על ידי הצירוף ״עשה ב⁠־״. כך (לעיל לא, ד): ״לחשב מחשבת לעשות בזהב״ וגו׳. אשר על כן, מכיון שנאמר כאן: ״ויעש את הכיור וגו׳ במראת״ וגו׳, נמצא שהצורה והמטרה של החומר שממנו נעשה הכיור, אינן נופלות בחשיבותן לגבי הרעיון המומחש, מאשר החומר עצמו. הלא דבר גדול הוא, שכלי השרת המיועד לקידוש ידים ורגלים – הווי אומר, לקידוש המעשים והשאיפות (עיין פירוש לעיל ל, יז) – נעשה ממראות. תכליתה של המראה היא להבליט את מראהו החושי⁠־גופני של האדם, כדבר שיש להתבונן בו במיוחד. נמצא שהֶרְגֵשׁ החושים הטבוע בהווייה האנושית הגופנית, לא רק שאינו מופקע מההתקדשות הבאה מהמקדש אלא הוא דווקא הדבר הראשון והעיקרי להתקדשות זו. ולא עוד אלא שהבחינה של המהות האנושית המאפשרת את חירותה המוסרית של השאיפה לקדושה, היא ביסודה הרגש החושים. הבנה זו בענין הכיור בולטת באופן משמעותי בפרשת הסוטה (עיין פירוש, במדבר ה, יז). ושמא פירוש הביטוי ״במראת הצבאת״ הוא, שמראות הנחושת אפילו לא הותכו, אלא הכיור נעשה מהמראות באופן שצורתן נותרה כמעט ללא שינוי, וניתן היה עדיין להכירה. בדרך כלל אין להשתמש בכלי הדיוט למלאכת גבוה ללא שינוי צורה. אולם נראה שכאן היה יוצא מן הכלל, בשל הרעיון המוסרי העמוק שיבוא בכך לידי ביטוי. עיין אליה רבה על אורח חיים (סי׳ קמז, א ס״ק ד). (יז) ווי העמודים וגו׳ והם מחשקים כסף כל עמדי החצר – נראה שהטעם לכך שהכתוב מקפיד להזכיר שוב ושוב את הכסף שהיה על ראש עמודי החצר, הוא כדי להדגיש את הניגוד לאדני הנחושת, ובכך ללמדנו את חשיבות החצר כמקום בו האדם מזכך את עצמו. אדני החצר היו מנחושת, אך וויהם, ציפוי ראשיהם, וחשוקיהם היו מכסף. היינו, שלא רק חלקיהם העליונים היו מכסף, אלא ״הם״, העמודים עצמם, היו מכוסים בכעין זרי כסף מרגליהם ועד ראשם. כך שהעמודים הראו לעין כל, בכל צורת הופעתם, את המאבק אל על, ממדרגת נחושת אל מדרגת כסף (עיין פירוש לעיל כה, ב). (כא) פקודי אלה פקודי – פירושן של תיבות אלה סתום. בדרך כלל מפרשים ״פקודי״ כדין וחשבון על התרומות והשימוש שנעשה בהן. אולם פירוש זה מעלה קושיים שלא ניתן ליישבם בנקל, שכן פרטי החשבון והן המידע בנוגע לשימוש, אינם באים בשלימות. הכתוב מזכיר רק את הסכום הכולל של הזהב ושל הנחושת; ולגבי הכסף, נזכר רק הסכום הכולל של חצאי השקלים שנאספו כשנשאו את ראש בני ישראל לפקודיהם (להלן פסוק כה), אך לא הסכום הכולל של הכסף שנתרם (לעיל לה, כד). כמות יתר החומרים אינה נזכרת כלל, ובאשר לזהב, נזכרה רק הכמות שנתרמה, אך לא סופר על השימוש שנעשה בו. יתירה מכך, באף מקום אחר בכתובים לא מופיע ״פקד״ במובן של כמות כוללת של חומר. במקומות אחרים הוא בא במובן של ספירת אנשים, ולעולם אין משמעותו מתרחקת ממושג היסוד של ״פקד״: לחשוב. ״פקודי העדה״ הם כל אלה העולים על הדעת במושג של ״עדה״, אלה שרעיון ה״עדה״ כולל אותם – הווי אומר, כל השייכים לעדה, ושהעדה מורכבת מהם כחברי העדה. לפי זה, ״פקודי המשכן״ הם כל הדברים העולים על הדעת בהקשר לרעיון ה״משכן״, כל הדברים השייכים למשכן ומהווים אותו בעיקרו. אלה הם כל הדברים שנעשו עבור המשכן. הכתוב כולל את כולם תחת כינוי אחד – ״פקודי המשכן״ – ובכך מאשר שכולם חלק בלתי נפרד מהמשכן; אף אחד מהם אינו בעל חשיבות טפלה כלפי תכליתו הכללית של המשכן כ״משכן העדת״. זהו גם המובן בו הספורנו פירש את ״פקודי המשכן״. הוא ממשיך ואומר שהוזכר כאן הסכום הכולל של המתכות היקרות ששימשו במשכן זה, כדי להראות כמה קטן הסכום ביחס לאוצרות ששימשו בבניית בתי המקדש שלאחר מכן; ואף על פי כן לא היה אחד מבתי מקדש אלה שהגיע לחשיבותו של מקדש⁠־אוהל ראשון פשוט זה. בו לבדו נראתה השכינה לעיני כל בענני הכבוד, והוא היחיד שלא נפל אף פעם ביד אויב. בבית המקדש השני [על אף כל פארו והדרו] היה חסר אפילו ה״שוכן״ העיקרי הנראה⁠־לעין של המקדש, ארון העדות, והאורים ותומים. כה פעוט היה ערך הפאר וההדר לגבי מהות המקדש. על כך יש להוסיף, שהמשכן היה המקדש היחיד שנוסד כולו על ידי מסירותה של האומה, ומתוך תרומות הנדבה שלה. ואכן, פירוש זה של ״פקודי״ יצריך לתתן הסבר לתיבת ״אלה״; שכן תיבה זו בתחילת פרק מוסבת בדרך כלל על הדברים הבאים אחריה, ולא על הקודמים. אך קושי זה יוכל להתיישב, אם נשים לב שהפסוקים הבאים הם בעצם המשך לתוכן הפרקים הקודמים. כמו כן גם בהמשך הפרשה (לט, לג והלאה), המדובר אינו רק בחפצים שנעשו עבור המקדש, אלא בעיקרו זהו המשך לפרקים הקודמים. נמצא שתיבת ״אלה״ עומדת באמצע תיאור בניין המקדש, וניתן להחשיב את הדברים שעליהם היא מוסבת כאילו נכתבו בפסוקים שלאחריה. על פי זה יהיה פירוש פסוקנו כך: ״אלה הדברים השייכים למשכן, משכן העדות, אשר יועדו לו על פי ציוויו של משה. הטיפול בדברים האלה נעשה לעבודת הלויים״ וגו׳. עבדת הלוים ביד איתמר בן אהרן הכהן פירושו: כל תכולת המקדש הופקדה בידי הלויים, תחת השגחתו הכוללת של איתמר. הם נעשו לגזברים. פרטי הקיום המעשי של תפקיד כללי זה של הלויים, ניתנו מאוחר יותר (במדבר ג, ה והלאה). פירוש זה לפסוקנו יסביר גם משמעותם של פסוקים כב–כג. עם הזכרת הרושם הכולל מהמלאכה שהושלמה, נוקב הכתוב בשם שני האומנים הראשיים, אשר ניתן לומר עליהם שכל זה הוא מלאכתם. (כד-לא) כל הזהב העשוי למלאכה בכל מלאכת הקדש – נראה שמשפט זה מקוטע, שהרי תיבת ״ויהי״ הבאה אחריו פותחת משפט שלם חדש. אם נפרש את פסוק כא כפירוש המקובל, לפיו ניתן כאן חשבון התרומות ופירוט השימוש שנעשה בהן, אפשר לפרש תיבות אלה כך: לעיל (לו, ו) מתוארת עבודת איסוף המתנות והעברתן ממקום למקום כ״עשיית מלאכה״. לפי זה, ״כל הזהב העשוי למלאכה״ יכול להתפרש: כל הזהב שנאסף לצורך המלאכה היה ״בכל מלאכת הקדש״, הווי אומר: השתמשו בכולו לגמרי במלאכת הקודש. אולם נראה ש״הקדש״ שבכאן מוסב דווקא על אהל מועד, ולא על החצר; וכך נראה ברור מפסוק כז, שבו ״אדני הקדש״ מוסבים בהכרח על אדני אהל מועד, שכן אדני החצר נעשו מנחושת. לפי זה נראה שהכתוב רומז כאן לסדר הבדל הדרגות של תחומי המקדש מהבחינה הרעיונית, על פי המתכות ששימשו בהם. תחילה מתאר הכתוב, בלשון ״פקודי המשכן״, את כל המלאכה שהושלמה, כחלקים שווים בחשיבותם של משכן העדות. ואף על פי כן, קובע עתה הכתוב את אופיים של חלקים אלה על ידי הבדל הדרגות הרעיוני שיש ביניהם: כל הזהב שימש רק עבור הקודש (פסוק כד). הכסף שימש לאדני הקודש, וגם לציפוי ראשי עמודי החצר, וויהם וחישוקיהם (פסוקים כה–כח). הנחושת שימשה לאדנים ולכלים של החצר (פסוקים כט–לא). הדבר מציין את התפשטות והשתלשלות המקדש כולו, צעד אחר צעד, בשלושה שלבים (עיין פירוש לעיל כז, יח). הדברים האמורים יסבירו לנו מדוע בכסף ובנחושת מפרט הכתוב את השימושים שנעשו בהם, ואילו בזהב חסר פירוט כזה. בזהב, די לומר ״בכל מלאכת הקדש״, מאחר ולא נעשה כל שימוש בזהב מחוץ לגבולות הקודש. אולם הכסף לא הוגבל לתחום מסוים. הוא מהווה את שלב המעבר בין החצר לקודש; הוא מייצג את תכליתה הגבוהה ביותר של החצר, ואת השלב הנמוך ביותר של הקודש, הבסיס. כמו כן, גם את השימוש בנחושת לא ניתן לתאר על ידי החצר בלבד, שכן אדני פתח אהל מועד וכן יתדות המשכן נעשו מנחושת (עיין פירוש לעיל כו, לז). מלבד זאת, הכיור, השייך לחצר, לא נעשה מ״נחושת התנופה״, אלא נוצר באופן מיוחד מהמראות הצובאות של הנשים. הסכום הכולל של הכסף שנתרם אינו מוזכר כלל, משום שהשימוש בו לא הוגבל לבניין המשכן ולחלקיו העיקריים. מן הסתם הרבה מכלי השרת נעשו מהכסף הזה; כמו המזרקות למזבח העולה, שצריכים היו להעשות לכל הפחות מנחושת, אך מותר לעשותם גם מכסף (רמב״ם הלכות בית הבחירה א, יט). בכיכר רגילה יש ששים מנה. והמנה שווה עשרים וחמישה סלעים, שערכם שווה לערך השקלים. (הסלע, כמו השקל, שווה ארבעה דינרים. לכן בתלמוד שווה המנה מאה דינרים.) אך כיכר המקדש הייתה בעלת ערך כפול והיו בה מאה ועשרים מנה, דהיינו מאה ועשרים כפול עשרים וחמש, ובסך הכל שלושת אלפים שקל (עיין בכורות ה.). שש מאות ושלוש אלף חמש מאות וחמישים חצאי השקל שווים שלוש מאות ואחד אלף שבע מאות שבעים וחמש שקלים שלמים, ושלוש מאות אלף שקל שווים מאה כיכר לפי שלושת אלפים שקל לכיכר. כך שנותרו אלף שבע מאות שבעים וחמש שקל לציפוי ראשי העמודים וויהם וחשוקיהם.מהדורת קרן הרב יוסף ברייער (תשע"ב–תשע"ו), באדיבות הוצאת פלדהיים (כל הזכויות שמורות להוצאת פלדהיים)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144