שם א, כח.
שם כה, יא.
במדבר ו, כד.
בראשית ו, ד.
ירמיה א, יז.
ויקרא יט, ג.
ויקרא כו, כב.
המלים בסוגריים הם של רבינו, והקפנו אותם בסוגריים כדי להקל על הבנת המשפט הארוך.
בראשית ט, ד.
שמות כב, ל.
דברים יב, כ.
דברים יב, כג.
ויקרא יז, יד.
שם יז, י-יב.
וכן כתב כאן גם רמב״ן בביקורת על פירושו של רש״י.
דברים יב, כג.
ספר דברים.
בראשית ד, י.
דהי״א ג, ב.
רבינו בא לפרש שהאות ל׳ ״לנפשותיכם״ משמשת ללשון ״הוא״, כמו השימוש באות ל׳ של מלת ״לאבשלום״ ״השלישי שהוא אבשלום״.
ויקרא ז, כו.
על המלה ״אדרשנו״.
שמות כא, כח.
מכאן ולהלאה רבינו מנסח דברי רמב״ן בלשון עצמו.
וזהו פירוש המקרא ״ומד האדם״.
אותן בהמות הנאכלות לא יטרופו בבני אדם הבאים לאכול אותן.
לד, יג.
הלכות רוצח, פ״ב ה״ג.
טעם הנגינה.
איוב לג, כח.
שם לו, יד.
תהלים קמג, ג.
שם עד, יט.
איוב לג, כח.
תהלים קמג, ג.
סוף המקרא הנ״ל.
לא הגיע לידינו ספר זה.
בראשית לז, כ.
שם א, כד.
תהלים נ, י.
דברים ז, כב.
ויקרא יז, יג.
יחזקאל א, ה.
שם א, כב.
בראשית ט, ה. ״מיד כל חיה אדרשנו״.
תהלים ט,יג.
הקב״ה יעניש את נשמתו אחרי מותו, בעולם הנשמות.
לד, יד.
איוב לז, ז-ח.
במדרש רבה.
שהוזכר ניב זה בפרשת בראשית.
בראשית רבה לד, יד.
האדם לפעמים מזדווג עם אשתו ובכל זאת אינה הרה.
לידת תינוק אחד.
שם סא, ב.
בראשית א, כ.
״רבים קמים עלי – בני אדם גדולים בתורה גדולים בחכמה גדולים בעושר...״ (רש״י על תהלים ג, ב ומקורו במדרש תהלים ג׳).
כלומר על גדולה וחשיבות.
מלים אלו הקפתי בסוגריים כי איני יודע כיצד השתרבבו לכאן בדפוס הראשון.
כי ״שרצו ורבו״ כולל גם אלו וגם אלו.
ישעיה ז, י.
שמות ז, ח.
תורת כהנים, ויקרא, א.
בראשית ט, יז.
כפי דברי רש״י על בראשית ו, יז.
בראשית א, ל.
שם ט, י.
כאן רבינו הבין דברי רש״י ״המזיקין״, שהן החיות המזיקות לבני אדם.
שמא צ״ל יְחַיוּ.
יחזקאל יד,יג-יט.
מליצה על פי תהלים סח, כא.
בראשית ח, כא.
נסיון החיים, בדיקה מה שאירע לכל האנושות מאז ועד עתה.
רבינו מבאר כאן כי יש שני אופנים כיצד להבין ״ממי המבול״. או שהיא הסיבה לכך, או שהיא התוצאה ממה שהבטיח ה׳ ״ולא יכרת״.
רבינו בא כאן לבאר טעם לכפילות המלים במקרא זה, אחרי שכבר כתוב ״ולא יכרת כל בשר עוד ממי המבול״.
בראשית ח, כא.
לא הזכיר.
ישעיה נד, ט.
בראשית ב, ו.
מליצה על פי דברים יא, יא.
מליצה על פי ישעיה מ, ח.
בראשית א, יד.
בלי מלת ״והיתה״. כי ״והיתה״ מורה על מה שנעשה בעת בריאת העולם.
בביאור המלבי״ם על התורה
(בראשית ט, יג) מופיע רעיון זה. פרשת נח בספרו זה של רבינו נדפסה לראשונה בשנת תרל״א, עשרות שנים לפני שהמלבי״ם כתב את פירושו. ואפשר שהוא ראה פירוש זה והביאו בספרו. ואפשר שכיון לכך מעצמו.
מליצה על פי איוב ז, ח.
מליצה על פי קהלת יא, ז.
שמות יב, יג.
שם יב, כג.
בראשית א, י.
שם ח, א.
הרב בא לענות מדוע בני אדם כאן נקראו ״נפש חיה״, בדומה לבהמות.
בראשית ח, כא.
על בראשית ט, יב.
שם לא, נב.
שם כא, ל.
שם ט, כב.
שם ד, כ.
יחזקאל טז, ג.
שמו״א יג, יא.
יהושע ג, ז.
בראשית רבה לו, ג.
רות א, ג.
הוא רד״ק ב״ספר השרשים״.
תהלים מט, ג.
שמו״א כו, טו.
בראשית יט, ד
שם כה, כז.
אבות א, ד.
שמו״א א, טו.
בראשית יט, ד.
שמו״א כג, ג.
דברים לג, א.
כאן רבינו מפרש אחרת מדברי רמב״ן הנ״ל.
מליצה על פי שופטים ט, יג.
רבינו מביא כאן דוגמא מהסגנון שכבר כתוב במקום אחר.
בראשית מג, לד.
משלי יח, ב.
שמא צריך לומר כאן ״לו״.
כתיב שהוא בלשון נקבה.
ויקרא יח, ח.
ראה שימוש המלה במשלי כו, יח. וצריך עיון מה כוונת רבינו כאן. שמא על איש המדבר דברי בלע ומתנצל ״הרי משחק אני״. שם פסוק יט.
לו, ד. באו לבאר מדוע על שניהם כתוב רק בלשון יחיד ״ויקח״.
שם לו, ו.
שמות יב, לד.
בראשית רבה לו, ז.
בראשית ב, ט.
עובדיה א, ב.
איוב ג, יט.
בראשית רבה לו, ז.
מסכת
זבחים דף נט/ב: ״והלא כבר נאמר ׳אלף עולות יעלה שלמה על המזבח ההוא׳? ואילו בבית עולמים הוא אומר ׳ויזבח שלמה את זבח השלמים אשר זבח לה׳ בקר עשרים ושנים אלף׳ וכשאתה מגיע לחשבון עולות ולמנין אמות זה [מזבח שעש ה שלמה] גדול מזה [מזבח שעשה משה]. אלא מהו ׳קטן מהכיל׳? כאדם האומר לחבירו פלוני ננס הוא ופסול לעבודה״.
בראשית י, ו.
בפירושו על פסוק יח.
פסוק כד.
שמא צ״ל כאן חם.
בראשית י, ו.
שם י, י.
שם י, יח.
זכריה ח, י.
בראשית ט, ה. רבינו הוסיף מקרא זה מעצמו, אבל לא זה ברמב״ן.
בראשית יד, יד.
פסוק כז הוא כפל פסוק כו.
רוח חן, מהד׳ ראשון לציון, שנת תשע״ח, עמ׳ 52, 390.
אבות ה, ב.
בספר ״חכמת שלמה״.
ההוכחה.
מליצה על פי במדבר כב, ו.
שמו״א ל, כו.
מל״א ט, כ-כא.
יהושע ט, כז.
ישעיה ב, ב-ג.
ירמיה כ, ז.
בספר ״יין לבנון״ על אבות, פרק א משנה ז; במהד׳ ראשון לציון, שנת תשע״ח, עמ׳ 99.
בראשית ג, יד.
זכריה יד, יח.
שכיסו את נח בעת מערומיו.
דברים יב, כ.
מליצה על פי משלי י, כז.
אדם הראשון חי 930 שנה, ונח חי 950 שנה.
מליצה על פי תהלים פט, מט.