×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
איכה א׳תנ״ך
א֣
אָ
(א) אֵיכָ֣ה׀ יָשְׁבָ֣ה בָדָ֗ד הָעִיר֙ רַבָּ֣תִי עָ֔ם הָיְתָ֖ה כְּאַלְמָנָ֑ה רַבָּ֣תִיא בַגּוֹיִ֗ם שָׂרָ֙תִי֙ בַּמְּדִינ֔וֹת הָיְתָ֖ה לָמַֽס׃ (ב)  בָּכ֨וֹ תִבְכֶּ֜ה בַּלַּ֗יְלָה וְדִמְעָתָהּ֙ עַ֣ל לֶֽחֱיָ֔הּ אֵֽין⁠־לָ֥הּ מְנַחֵ֖ם מִכׇּל⁠־אֹהֲבֶ֑יהָ כׇּל⁠־רֵעֶ֙יהָ֙ בָּ֣גְדוּ בָ֔הּ הָ֥יוּ לָ֖הּ לְאֹיְבִֽים׃ (ג)  גָּֽלְתָ֨ה יְהוּדָ֤ה מֵעֹ֙נִי֙ וּמֵרֹ֣ב עֲבֹדָ֔ה הִ֚יא יָשְׁבָ֣ה בַגּוֹיִ֔ם לֹ֥א מָצְאָ֖ה מָנ֑וֹחַ כׇּל⁠־רֹדְפֶ֥יהָ הִשִּׂיג֖וּהָ בֵּ֥ין הַמְּצָרִֽים׃ (ד)  דַּרְכֵ֨י צִיּ֜וֹן אֲבֵל֗וֹת מִבְּלִי֙ בָּאֵ֣י מוֹעֵ֔ד כׇּל⁠־שְׁעָרֶ֙יהָ֙ שֽׁוֹמֵמִ֔ין כֹּהֲנֶ֖יהָ נֶאֱנָחִ֑ים בְּתוּלֹתֶ֥יהָ נּוּג֖וֹתב וְהִ֥יא מַר⁠־לָֽהּ׃ (ה)  הָי֨וּ צָרֶ֤יהָ לְרֹאשׁ֙ אֹיְבֶ֣יהָ שָׁל֔וּ כִּֽי⁠־יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה הוֹגָ֖הּ עַ֣ל רֹב⁠־פְּשָׁעֶ֑יהָ עוֹלָלֶ֛יהָ הָלְכ֥וּ שְׁבִ֖י לִפְנֵי⁠־צָֽר׃ (ו)  וַיֵּצֵ֥א (מן בת) [מִבַּת⁠־]צִיּ֖וֹן כׇּל⁠־הֲדָרָ֑הּ הָי֣וּ שָׂרֶ֗יהָ כְּאַיָּלִים֙ לֹא⁠־מָצְא֣וּ מִרְעֶ֔ה וַיֵּלְכ֥וּ בְלֹא⁠־כֹ֖חַ לִפְנֵ֥י רוֹדֵֽף׃ (ז)  זָֽכְרָ֣ה יְרוּשָׁלַ֗͏ִם יְמֵ֤י עׇנְיָהּ֙ וּמְרוּדֶ֔יהָ כֹּ֚ל מַחֲמֻדֶ֔יהָ אֲשֶׁ֥ר הָי֖וּ מִ֣ימֵי קֶ֑דֶם בִּנְפֹ֧ל עַמָּ֣הּ בְּיַד⁠־צָ֗ר וְאֵ֤ין עוֹזֵר֙ לָ֔הּ רָא֣וּהָ צָרִ֔ים שָׂחֲק֖וּ עַ֥ל מִשְׁבַּתֶּֽהָ׃ (ח)  חֵ֤טְא חָֽטְאָה֙ יְר֣וּשָׁלַ֔͏ִם עַל⁠־כֵּ֖ן לְנִידָ֣ה הָיָ֑תָה כׇּֽל⁠־מְכַבְּדֶ֤יהָ הִזִּיל֙וּהָ֙ כִּי⁠־רָא֣וּ עֶרְוָתָ֔הּ גַּם⁠־הִ֥יא נֶאֶנְחָ֖ה וַתָּ֥שׇׁב אָחֽוֹר׃ (ט)  טֻמְאָתָ֣הּ בְּשׁוּלֶ֗יהָ לֹ֤א זָֽכְרָה֙ אַחֲרִיתָ֔הּ וַתֵּ֣רֶד פְּלָאִ֔ים אֵ֥ין מְנַחֵ֖ם לָ֑הּ רְאֵ֤ה יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ אֶת⁠־עׇנְיִ֔י כִּ֥י הִגְדִּ֖יל אוֹיֵֽב׃ (י)  יָדוֹ֙ פָּ֣רַשׂ צָ֔ר עַ֖ל כׇּל⁠־מַחֲמַדֶּ֑יהָ כִּֽי⁠־רָאֲתָ֤ה גוֹיִם֙ בָּ֣אוּ מִקְדָּשָׁ֔הּ אֲשֶׁ֣ר צִוִּ֔יתָה לֹא⁠־יָבֹ֥אוּ בַקָּהָ֖ל לָֽךְ׃ (יא)  כׇּל⁠־עַמָּ֤הּ נֶאֱנָחִים֙ מְבַקְשִׁ֣יםג לֶ֔חֶם נָתְנ֧וּ [מַחֲמַדֵּיהֶ֛ם] (מחמודיהם)ד בְּאֹ֖כֶל לְהָשִׁ֣יב נָ֑פֶשׁ רְאֵ֤ה יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ וְֽהַבִּ֔יטָה כִּ֥י הָיִ֖יתִי זוֹלֵלָֽה׃ (יב)  ל֣וֹאה אֲלֵיכֶם֮ כׇּל⁠־עֹ֣בְרֵי דֶ֒רֶךְ֒ הַבִּ֣יטוּ וּרְא֔וּו אִם⁠־יֵ֤שׁ מַכְאוֹב֙ כְּמַכְאֹבִ֔י אֲשֶׁ֥ר עוֹלַ֖ל לִ֑י אֲשֶׁר֙ הוֹגָ֣ה יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה בְּי֖וֹם חֲר֥וֹן אַפּֽוֹ׃ (יג)  מִמָּר֛וֹם שָֽׁלַח⁠־אֵ֥שׁ בְּעַצְמֹתַ֖י וַיִּרְדֶּ֑נָּה פָּרַ֨שׂ רֶ֤שֶׁת לְרַגְלַי֙ הֱשִׁיבַ֣נִי אָח֔וֹר נְתָנַ֙נִי֙ שֹֽׁמֵמָ֔ה כׇּל⁠־הַיּ֖וֹם דָּוָֽה׃ (יד)  נִשְׂקַד֩ עֹ֨ל פְּשָׁעַ֜י בְּיָד֗וֹ יִשְׂתָּ֥רְג֛וּז עָל֥וּ עַל⁠־צַוָּארִ֖י הִכְשִׁ֣יל כֹּחִ֑י נְתָנַ֣נִי אֲדֹנָ֔י בִּידֵ֖י לֹא⁠־אוּכַ֥ל קֽוּם׃ (טו)  סִלָּ֨ה כׇל⁠־אַבִּירַ֤י ׀ אֲדֹנָי֙ בְּקִרְבִּ֔י קָרָ֥א עָלַ֛י מוֹעֵ֖ד לִשְׁבֹּ֣ר בַּחוּרָ֑י גַּ֚ת דָּרַ֣ךְ אֲדֹנָ֔י לִבְתוּלַ֖ת בַּת⁠־יְהוּדָֽה׃ (טז)  עַל⁠־אֵ֣לֶּה׀ אֲנִ֣י בוֹכִיָּ֗ה עֵינִ֤י ׀ עֵינִי֙ יֹ֣רְדָה מַּ֔יִם כִּֽי⁠־רָחַ֥ק מִמֶּ֛נִּי מְנַחֵ֖ם מֵשִׁ֣יב נַפְשִׁ֑י הָי֤וּ בָנַי֙ שֽׁוֹמֵמִ֔ים כִּ֥י גָבַ֖ר אוֹיֵֽב׃ (יז)  פֵּֽרְשָׂ֨ה צִיּ֜וֹן בְּיָדֶ֗יהָ אֵ֤ין מְנַחֵם֙ לָ֔הּ צִוָּ֧ה יְהֹוָ֛היְ⁠־⁠הֹוָ֛ה לְיַעֲקֹ֖ב סְבִיבָ֣יו צָרָ֑יו הָיְתָ֧ה יְרוּשָׁלַ֛͏ִם לְנִדָּ֖ה בֵּינֵיהֶֽם׃ (יח)  צַדִּ֥יק ה֛וּא יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה כִּ֣י פִ֣יהוּ מָרִ֑יתִי שִׁמְעוּ⁠־נָ֣א כׇל⁠־[הָֽעַמִּ֗ים] (עמים) וּרְאוּ֙ מַכְאֹבִ֔י בְּתוּלֹתַ֥י וּבַחוּרַ֖י הָלְכ֥וּ בַשֶּֽׁבִי׃ (יט)  קָרָ֤אתִי לַֽמְאַהֲבַי֙ הֵ֣מָּה רִמּ֔וּנִי כֹּהֲנַ֥י וּזְקֵנַ֖י בָּעִ֣יר גָּוָ֑עוּ כִּֽי⁠־בִקְשׁ֥וּ אֹ֙כֶל֙ לָ֔מוֹ וְיָשִׁ֖יבוּ אֶת⁠־נַפְשָֽׁם׃ (כ)  רְאֵ֨ה יְהֹוָ֤היְ⁠־⁠הֹוָ֤ה כִּֽי⁠־צַר⁠־לִי֙ מֵעַ֣י חֳמַרְמָ֔רוּ נֶהְפַּ֤ךְ לִבִּי֙ בְּקִרְבִּ֔י כִּ֥י מָר֖וֹ מָרִ֑יתִי מִח֥וּץ שִׁכְּלָה⁠־חֶ֖רֶב בַּבַּ֥יִת כַּמָּֽוֶת׃ (כא)  שָׁמְע֞וּ כִּ֧י נֶאֱנָחָ֣ה אָ֗נִי אֵ֤ין מְנַחֵם֙ לִ֔י כׇּל⁠־אֹ֨יְבַ֜י שָׁמְע֤וּ רָֽעָתִי֙ שָׂ֔שׂוּ כִּ֥י אַתָּ֖ה עָשִׂ֑יתָ הֵבֵ֥אתָ יוֹם⁠־קָרָ֖אתָ וְיִֽהְי֥וּ כָמֹֽנִיח׃ (כב)  תָּבֹ֨א כׇל⁠־רָעָתָ֤ם לְפָנֶ֙יךָ֙ וְעוֹלֵ֣ל לָ֔מוֹ כַּאֲשֶׁ֥ר עוֹלַ֛לְתָּ לִ֖י עַ֣ל כׇּל⁠־פְּשָׁעָ֑י כִּֽי⁠־רַבּ֥וֹת אַנְחֹתַ֖י וְלִבִּ֥י דַוָּֽי׃נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א רַבָּ֣תִי =ש1,ק-מ ובדפוסים (וכן הכריעו ברויאר ומג״ה)
• ל!=רַּבָּ֣תִי (רי״ש דגושה)
ב נּוּג֖וֹת =ל?,ק-מ (נו״ן דגושה?), וכן הכריעו ברויאר ומג״ה
• הנו״ן דגושה בכתי״ל ע״פ קריאתם של דותן, ברויאר (ובעקבותיו במכון ממרא). אבל לא ברור לחלוטין שהנקודה הזעירה בנו״ן היא באמת דגש; ייתכן שמדובר על כתם וצריך לקרוא נוּג֖וֹת.
• דפוסים וקורן=נוּג֖וֹת (וכן במהדורת סימנים)
ג מְבַקְשִׁ֣ים =ל?,ק-מ וכך בתיגאן ובדפוסים (קו״ף רפה), וכן אצל דותן וברויאר ומג״ה. אמנם בכתי״ל יש סימן קלוש לנקודת דגש בקו״ף, אך ייתכן שמדובר על ניסיון מחיקה או על כתם; לעומת זה בכתי״ק-מ יש סימן רפה ברור על האות בי״ת.
• ל?=מְבַקְּשִׁ֣ים (קו״ף דגושה).
• קורן, ברויאר, דותן, מג״ה, סימנים.
ד [מַחֲמַדֵּיהֶ֛ם] (מחמודיהם) ל=יתיר ו׳
ה ל֣וֹא =מ״ס-ל ומ״ש (ובדפוסים וקורן)
• ל=ל֣וֹא (אין אות קטנה) וכן הכריעו במג״ה כשיטתם.
ו וּרְא֔וּ =ל?,ק-מ,ב1 (בשתי נקודות של זקף קטן); בצילום כתי״ל בהגדלה ניתן כנראה להבחין בנקודה תחתונה מובלעת בתוך האל״ף ואם כן מדובר על זקף קטן, וכך אצל ברויאר ומג״ה.
• ל?=וּרְא֗וּ (בנקודה אחת של רביע?); כך דעת דותן, וכן הוא בדפוסים וקורן.
ז יִשְׂתָּ֥רְג֛וּ =ק-מ ושיטת-א (מרכא בתיבת תביר)
• ל=יִשְׂתָּֽרְג֛וּ (געיה ותביר).
ח כָמֹֽנִי =ש1,ק-מ ומסורת-ל וטברנית (כתיב חסר וי״ו)
• ל!=כָמֽוֹנִי (כתיב מלא וי״ו)
E/ע
הערותNotes
[פרשה א] (א) [א] איכה ישבה בדד – למה נכתבה [קינות] בא״ב [רבי אליעזר אומר] שעברו ישראל על כל התורה כולה שנאמר וכל ישראל עברו [את] תורתך וסור לבלתי שמוע בקולך (דניאל ט׳:י״א). רבי יהושע אומר [מפני שעברו ישראל כ״ב עבירות כנגד כ״ב אותיות שבתורה. רבי יהודה אומר] אין לשון איכה אלא לשון תוכחה הה״ד איכה היתה לזונה (ישעיהו א׳:כ״א). אמר רבי שמעון בן פזי אין לשון איכה אלא גמטריא ל״ו כנגד ל״ו כריתות שנתחייבו מנין איכ״ה. [דרש רבי אלעזר בנו של] רבי יוסי הגלילי וכן דרש רבי חנינא אחריו איכה ישבה בדד אמר ירמיה לפני הקב״ה רבש״ע עיר ששמך ושבחך בתוכה ורוב עמה בתוכה בשלש רגלים תשב בדד אמר לו הקב״ה לירמיה ירמיה עד שאתה דורש את שלהם דרוש את שלי איכה היתה לזונה וגו׳ (ישעיהו א׳:כ״א) ירמיה אמר בכו תבכה בלילה ורוח הקדש אומרת לו והנה שם הנשים מבכות את התמוז (יחזקאל ח׳:י״ד) ירמיה אמר גלתה יהודה מעוני ומרוב עבודה (איכה א׳:ג׳) ורוח הקדש אומרת ותגל [את] ערותה (יחזקאל כ״ג:י״ח) [ירמיה אמר דרכי ציון אבלות (איכה א׳:ד׳) ורוח הקדש] אומרת על דרכים ישבת להם (ירמיהו ג׳:ב׳) ירמיה אמר היו צריה לראש (איכה א׳:ה׳) ורוח הקדש אומרת ואת למדת אותם [עליך] אלופים לראש (ירמיהו י״ג:כ״א) וכן כל דבר ודבר. [ב] איכה ישבה בדד – א״ר מאיר אמר לה הקב״ה לירושלם מי הושיבך בדד אמרה לפניו רבש״ע מי יכול להושיבני בדד אלא אתה בלבד [נגעה בי ידו של פרעה ולא ישבתי בדד וכיון שנגעה בי ידך ישבתי בדד שנאמר] מפני ידך בדד ישבתי (ירמיהו ט״ו:י״ז). ד״א בדד בדד מעמה בדד מנבואה בדד מכהונה. [ג] העיר רבתי עם – עיר שמחזקת את רוב עמה. [א״ר חנינא העיר רבתי עם עיר שרוב עמה בתוכה בשלש רגלים]. ד״א העיר רבתי עם עיר שמכונין לפרות ולרבות בתוכה כיצד תינוק בן שתים עשרה שנה משיאין אותו אשה בת עשרים שנה כדי שתתעבר ותלד הגדול משיאין לו אשה קטנה כדי שתתעבר ותלד. [ד] היתה כאלמנה – כאלמנה ולא אלמנה גמורה שתלך ותנשא לאחר ולא אשת איש שתקח מנכסי בעלה. רבתי בגוים – עיר שעמה רבנין לאדוניהם. אמרו מעשה בגוי אחד ששבה שני תינוקות מארץ ישראל והיו רצין לפני סוסיו אמר אחד לחברו דרך זה שאנו מהלכים בה גמל אחד סומא באחת מעיניו מהלך בה וזו היא הליכתו. ושני פרקין שעליו אחד של יין ואחד של חומץ ושני בני אדם מהלכים אחריו אחד גוי ואחד ישראל אמר להם רבן מנין אתון ידעין שהגמל סומא הוא באחת מעיניו אמרו לו ראה עשבים שבצד הדרך מקום שהוא כנגד עינו הסומא לא נגע בהם ומקום שאכל עשבים הוא שמצד עינו הפתוחה שהיה רואה אותם והיה אוכל אותם. [ומנין אתון ידעין] שני פרקים שעליו אחד של יין ואחד חומץ אמרו לו הבט באם הדרך מקום שטפות נופלות עליו היין נבלע ומקום החומץ נרתח. [ומנין אתון יודעין] שני בני אדם מהלכים אחריו אחד גוי ואחד ישראל [א״ל] הגוי הטיל מים באמצע הדרך וישראל סלק עצמו לצד הדרך והטיל מים ורץ אחריהם ומצא כדבריהם הגיע לפתחו של רומי אמר אחד לחברו מריח אני קפלוטות [שביהודה] שמבשלים בקדרה של כפר חנניא כעס עליהן רבן אמר להם אלהיכם לא היה יכול לסבול אתכם עד שהוא מקלל אותו בא פלמנטר של מלך א״ל מאין באת א״ל מארץ יהודה באתי היום א״ל אפשר מארץ יהודה היום מהלך ארבע מאות פרסא א״ל רוח נשבה לספינה ובאתי היום ואם אין אתה מאמיני ראה קפלוטין של ארץ יהודה שמבשלים כקדרה ועדיין לא טעמתי מהן כלום נכנס רבן לתוך ביתו עמדה אמו ושחטה לו טלה ועשתה לבנה מיני תבשילין ופתחה לו חבית של יין והיה רבן מיסב בסעודה שעשתה לו אמו ואותן התינוקות היו עומדין עליו אמר אחד לחברו ראה ריח הבשר הזה כריח כלב וריח יין זה כריח מת אמר לאמו מה טיבו של יין זה ומה טיבו של בשר זה אמרה לו רחלה היתה אצלי וגדלתי אותה ונתעברה וילדה איל כיון שילדה הרחלה מתה ונשתייר לו האיל ולא היה מי שיניקהו חלב וכלבה שלנו הולידה ונתתי את האיל עם הכלבה והיתה מניקתו עם גוריה עד שנתגדל האיל והייתי מאכילו עשבים ושעורים עד שבאת ושחטתי אותו לך ואתה אוכל אותה (עכשיו תאמרי) [אמר לה] מה טיבו של היין הזה ומהיכן הוא אמרה לו זה היין מאותו הקבר שאביך קבור בו והכרם עומד על קברו של אביך ולפי שידעתי שאין בכל הכרמים חשוב כמוהו לפיכך מלאתי לך חבית מאותו כרם וסתמתי אותה וחתמתי אותה ואמרתי אין אני פותחה עד ביאת בני ועכשיו שראיתיך שמחתי שמחה גדולה ועמדתי ושחטתי את האיל ועשיתי לך מיני תבשילין ופתחתי לך את החבית מיד אכל ושתה ושמח באותן התינוקות שהביא עמו יותר מכל הביזה שהביא מפני שכל מה שהיו אומרים היה בודק אחריהן והיה מוצא דבריהן אמת לאחר ששמח ואכל ושתה עמד ורקד אמר אחד לחברו ראה רגלי רקד אמו זנתה עם רקד שהיה זמר ונתעברה הימנו כיון ששמע אותו האיש את הדברים האלה נטל את הסייף בידו והלך אצל אמו ואמר לה כל הדברים שאמרו לי התינוקות אמת אמרו לי מפני שכבר בדקתי את דבריהם ואם אין את אומרת לי בן מי אני הריני הורגך אמרה לי בני אל תהרגני ואני אומרת לך האמת פעם אחת הביא אביך זמר והיה רקד והיה קולו ערב ולא היה אביך מוליד כיון שראיתיהו נבעלתי לו ונתעברתי ממנו וילדתי אותך ולא יפה עשיתי שהבאתי שרש לאביך כיון ששמע אותו מעשה שעשתה אמר הבאתי לי מי שמוציא את גנותי לבין הבריות צוה להם ואמר להם צאו מעלי לשלום איני כדאי שישמשוני כמותכם נתן להם כל מיני מאכל וצדה לדרך ולוה אותם עד שיצאו מעליו וחזר לביתו וכך נתקררה דעתו עליו. [ה] שרתי במדינות – עיר שטבעה יוצא מסוף העולם ועד סופו. היתה למס. אמר רבי חוניא ודאי עיר שכל עמה חזקים וגבורים נשבר לבם מפני אומות העולם מפני שאין לשון למס אלא לשון שבירה שנאמר וימס לבב העם ויהי למים (יהושע ז׳:ה׳). ד״א היתה למס – א״ר יוחנן עיר שכל אומות העולם היו מעלין לה מס תהא היא נותנת מס לאחרים א״ל ריש לקיש אם במס הכתוב מדבר הרי הורגין ומטופולין ממנו על עץ ומה ת״ל היתה למס אלא כיון שרואים את הדומה היו מכשכשין ונופלין שאין למס אלא פשפש שנאמר וחם השמש ונמס (שמות ט״ז:כ״א). (ב) [ו] בכה תבכה בלילה – [א״ר חנינא] אמר הקב״ה בכיתם בגלות יכניה ולא חזרו וחזרו בגלות חזקיהו למה נשתנה בוכה בלילה מהבוכה ביום. שהבוכה בלילה כותלי הבית ומזלי רקיע נושאים עמו קינה אבל הבוכה ביום אין כותלי הבית ומזלי רקיע בוכים עמו. מעשה באלמנה אחת שהיתה בשכונתו של רבן גמליאל ומתו שני בניה והיתה בוכה כל שבע שנים והיה [ר״ג] יושב ובוכה עמה כל הלילה עד שנשרו ריסי עיניו עד שידעו התלמידים ופנוה משם. אין לה מנחם מכל אוהביה אלו נביאי השקר שהתנבאו להם לישראל ולא הניחום לחזור. [ז] כל רעיה בגדו בה – זה מיכאל וגבריאל שהיו מלמדים עליה זכות אמר להם הקב״ה מי חביב עליכם. אמרו לו [ישראל ואחר ישראל מי חביב עליכם אמרו לו]⁠א בית המקדש אמר להם נשבע אני בשמי הגדול שאתם בעצמכם מציתים בו את האור מיד נטלו מיכאל וגבריאל שני לפידי אש והציתו אש בהיכל י״י והיה המקדש קורא קינה על עצמו שנאמר ממרום שלח אש בעצמותי וירדנה (איכה א׳:י״ג) וכתיב מגיד מראשית אחרית (ישעיהו מ״ו:י׳). [כשבא אותו רשע עם המלכים לירושלם דמו ללכדו בזמן מועט והקב״ה היה מחזק את אנשי ירושלם עד בשנה השלישית אולי יחזרו בתשובה והיו גבורים בירושלם עד אין חקר והיו נלחמים עם הכשדים ומפילים בהם חללים הרבה והיה שם גבור אחד ושמו אביקא בן נבתרי כשהיו אנשי החיל מקלעים באבנים גדולות להפיל החומה היה מקבלם בידו ומשליכן על בני החיל והורג מהם הרבה עד שהתחיל לקבל האבנים ברגלו והיה מחזירן לחיל וגרם העון ובאת הרוח והפילתו מן החומה ונבקע ומת באותה שעה נבקעה ירושלם ונכנסו הכשדים מה עשה חנמאל דוד ירמיהו השביע מלאכי השרת בשם והורידם מזוינים בכלי זיין על האומות כיון שראו הכשדים כן ברחו מפני אימתן עד ששינה להם הקב״ה את שמותם והעלם לרקיע ובקש חנמאל להורידן ולא יכול לפי ששינה הקב״ה שמותם מה עשה השביע את שר העולם בשם והגביה את ירושלם ותלאה באויר עד שבעט (בו) [בה] הקב״ה מן השמים ונפלה הדא הוא דכתיב השליך משמים ארץ וגו׳ (איכה ב׳:א׳) וכתיב גת דרך י״י לבתולת וגו׳ (איכה א׳:ט״ו) ונכנסו כולם לירושלם ונבלעו החומות הדא הוא דכתיב היה י״י כאויב בלע ישראל וגו׳ (איכה ב׳:ה׳) ונכנסו להיכל ובקשו לשרפו עד שקרא הקב״ה לגבריאל ומיכאל ואמר להם מי חביב עליכם וכו׳]⁠ב אמר לו הקב״ה לירמיהו לך והנבא על ישראל והיה משיב לפני הקב״ה לא ידעתי דבר כי נער אנכי (ירמיהו א׳:ו׳) לפי שאינו רוצה להתנבאות עליהם נבואה קשה עד שאמר לו בטרם אצרך בבטן ידעתיך ובטרם תצא מרחם הקדשתיך נביא לגוים נתתיך (ירמיהו א׳:ה׳) מיד קיבל עליו נבואה והיה סבור ירמיה שאינו אלא אל הגוים כיון שקיבל עליו ירמיה מיד אמר לו הקב״ה קח את כוס היין החמה וגו׳ (ירמיהו כ״ה:ט״ו). מיד נטלו ירמיה שנאמר ואקח את הכוס מיד י״י (ירמיהו כ״ה:י״ז) והיה סבור שאינו משקה אלא לגוים וכך אמר לו הקב״ה צא ולמד מדרך ארץ כלום משקים אלא למי שמסב בראש ראה מי מסב בראש כל מדינות והשקה תחלה ירושלם שהיא מסבה בראש כל המדינות משל למה הדבר דומה לסוטה שנכנסה לעזרה לשתות מי סוטה בא כהן להשקותה והיה מסתכל והיא אמו מיד נתבייש וחזר לאחוריו והיה צועק ובוכה על אמו כך ירמיה כשאמר לו הקב״ה השקה את ירושלם היה צועק ובוכה אמר לפניו רבונו של עולם לא כך אמרת לי נביא לגוים נתתיך (ירמיהו א׳:ה׳) עכשיו תחלת נבואתי באומה שלי פתתני י״י ואפת חזקתני ותוכל (ירמיהו כ׳:ז׳) אמר לו הקב״ה כבר קבלת ואי אתה יכול להחזירן מיד נטלו מידו ושתת אותו כלו ולא עוד אלא שמצצה את חרסיה שנאמר ושתית אותה ומצית ואת חרשיה תגרמי (יחזקאל כ״ג:ל״ד). וכיון שראה ירמיה שנחתם גזר דינה של ירושלם מיד היה צועק ונטל קינה איכה ישבה בדד באותה שעה אמר לו הקב״ה מה אתה עומד מיד פתח ואמר כה אמר י״י התבוננו וקראו למקוננות ותבאנה וגו׳ ותמהרנה ותשאנה עלינו נהי ותרדנה עינינו דמעה (ירמיהו ט׳: ט״ז-י״ז) לומר לך כל זמן שישראל שרוים בצער אף הקב״ה שרוי עמהם בצער שנאמר בכל צרתם לו צר (ישעיהו ס״ג:ט׳) באותה שעה קרא אבל על כל מעשה בראשית שנאמר אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם (ישעיהו נ׳:ג׳) וכתיב ויקרא י״י אלהים צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד ולקרחה (ישעיהו כ״ב:י״ב). אמר ירמיה לפני הקב״ה מי פותח על ישראל קינה אתה או מלאכי השרת אמר הקב״ה אני פותח תחלה מיד פתח הקב״ה אהלי שודד וכל מיתרי נתקו בני יצאוני ואינם אין נוטה עוד אהלי ומקים יריעותי (ירמיהו י׳:כ׳) ומלאכי השרת עונין אחריו הן אראלים צעקו חוצה מלאכי שלום מר יבכיון (ישעיהו ל״ג:ז׳) באותה שעה נכנסו מלאכי השרת לנחמו ולא רצה לקבל תנחומין הדא הוא דכתיב על כן אמרתי שעו מני אמרר בבכי אל תאיצו לנחמני על שוד בת עמי (ישעיהו כ״ב:ד׳). אמר רבי יהושע בר חנניא מיום שחרב בית המקדש וחרבה ירושלם אין שמחה לפני הקב״ה עד שיבנה את ירושלם ויחזור את ישראל לתוכה שנאמר וגלתי בירושלם וששתי בעמי ולא ישמע בה עוד קול בכי וקול זעקה (ישעיהו ס״ה:י״ט) אמן וכן יהי רצון. (ג) [ח] גלתה יהודה מעוני ומרוב עבודה – [אמר רבי אלעזר] משל למלך שכעס על בנו ומסרו ביד עבדו והיה העבד מזדעזע מן בן המלך עד שכפת המלך ידיו לאחוריו אף כך אמר הקב״ה לנבוכדנצר עלה לירושלם והיה מתירא עד שכפת יד מיכאל שנאמר השיב אחור ימינו מפני אויב (איכה ב׳:ג׳). אמר הקב״ה לישראל כשבראתי את עולמי לא היה לפני לא עמילה ולא יגיעה שנאמר הלא ידעת אם לא שמעת אלהי עולם י״י בורא קצות הארץ לא ייעף ולא ייגע אין חקר לתבונתו (ישעיהו מ׳:כ״ח) ולמעשיכם הרעים היה לי עמילה ויגיעה כדי שיעלו עליכם מלכים שנאמר אך העבדתני בחטאתיך הוגעתני בעונותיך (ישעיהו מ״ג:כ״ד). [ט] אמרו מעשה באדם אחד ודואג בן יוסף שמו והיתה אמו ואם אמו ואחותג ואחות אביו מודדות את בנו בטפחים ונותנות משקלו זהב כיון שצר נבוכדנצר על ירושלם היתה אמו וקרובותיו אוכלים אותו אברים אברים ועליו מקונן ירמיה אם תאכלנה נשים פרים עוללי טפוחים (איכה ב׳:כ׳). אם יהרג במקדש י״י כהן ונביא (איכה ב׳:כ׳) זה זכריה בן יהוידע. [אמרו ביום שהרגו את זכריה בן יהוידע] עברו שבע עבירות הרגו כהן ונביא וחללו שבת ויום הכפורים ועבדו ע״ז וטמאו את המקדש ובטלו את התמיד. [י] אמרו מעשה באיש אחד שהיה לו ארבעה בנים אמר לאשתו יש לנו כלום בבית אמרה לו יש לנו כף מלא קמח אמר לה בשלי אותו ונאכל אותו ובשלתו בקדרה נתזה טפה מן הקדרה בא בנו הגדול לגרוף אותו הטפה דחפו ואמר לו אל תגזול את אחיך ולא הספיקו לאכול עד שבאו כשדים למלחמה עליהם ושבו אותם והרגו את כולם הלך אביהם ומצא את כל אחד ואחד במקומו נטל אצבעו של בנו הגדול והניחה בתוך עינו אמר לו אצבעך שלא הנחתי לגרוף את הטפה היא תטול את עיני. [יא] אמרו מעשה באשה אחת שהיה לה שלשה בנים והלכו שני בניה למלחמה נטלה את בנה שהיא מניקה ובשלתו בקדרה כשהם אוכלים הכירו ידי אחיהם עלו לגג ונפלו ומתו ועליהם מקונן ירמיהו טובים היו חללי חרב מחללי רעב (איכה ד׳:ט׳) והיתה ירושלם צועקת ואומרת אללי לי כי הייתי כאוספי קיץ כעוללות בציר אין אשכול לאכול (מיכה ז׳:א׳) אמרה קוצר מניח ספיחים והבוצר מניח עוללות אבל אני לא נשתייר כלום נמסרתי ביד נבוכדנצר כרחל ביד ארי וכגדי ביד הטבח. [יב] אמרו שתי נשים היו בירושלם והיו יפיפיות ביותר תפשום כשדים והלכו אצלם מאה וחמשים איש עד שמתו מתוך הבעילה והיו צועקות ואומרות איה רחמיך י״י שבראת בהם עולמך וכשמתו היה ירמיהו מקונן עליהם נשים בציון ענו בתולות בערי יהודה (איכה ה׳:י״א) והיו הכשדים בועלים את הבתולות עד שהלך דם הבעילה כמין גת שנאמר בתולותיה נוגות (איכה א׳:ד׳) אל תקרא נוגות אלא מן גת גת דרך י״י לבתולת בת יהודה (איכה א׳:ט״ו) אל תקרא לבתולת אלא לבעולת. [יג] אמרו מעשה בשבעים בתולות שנשבו והושיבן בספינה להלוך ולהושיבן בקובות והיו אותן הבתולות אומרות זו לזו בואו ונקדש שמו של הקב״ה ואל יחללונו גוים ערלים מה עשו עלו לגג הספינה ונפלו לים וטבעו עצמם בים. [יד] כתיב נחמו נחמו עמי (ישעיהו מ׳:א׳) למה שני פעמים רבי אומר לפי שכל מכות שלהן כפולות שכן ירמיה היה אומר שבר על שבר נקרא (ירמיהו ד׳:כ׳). בכו תבכה בלילה (איכה א׳:ב׳) עיני עיני יורדה מים (איכה א׳:ט״ז) חטא חטאה ירושלם (איכה א׳:ח׳) וכל כך למה לפי שחטאו בכפלים שנאמר כי שתים רעות עשה עמי (ירמיהו ב׳:י״ג) וכיון שחטאו בכפלים לקו בכפלים שנאמר כי לקחה מיד י״י כפלים בכל חטאתיה (ישעיהו מ׳:ב׳) ולפי שמכותיה כפולות כך נחמותיה כפולות שנאמר נחמו נחמו עמי (ישעיהו מ׳:א׳), עורי עורי (ישעיהו נ״ב:א׳), קומי אורי כי בא אורך (ישעיהו ס׳:א׳), התעוררי התעוררי (ישעיהו נ״א:י״ז), אנכי אנכי הוא מנחמכם (ישעיהו נ״א:י״ב), אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך (ישעיהו מ״ג:כ״ה), שוש אשיש בי״י (ישעיהו ס״א:י׳), סולו סולו (ישעיהו נ״ז:י״ד, ס״ב:י׳), וכן לכן בארצם משנה יירשו (ישעיהו ס״א:י׳). אמרו לו הכל אתה נותן בכפלים כי מכת אויב הכיתיך (ירמיהו ל׳:י״ד) [אמר להם אל תאמרו כן אלא כי מכת אויב הכיתיך] מה עשיתי לאיוב ויוסף י״י את כל אשר לאיוב למשנה (איוב מ״ב:י׳) אמר להם הקב״ה מה לאיוב הוספתי לבני על אחת כמה וכמה לכן בארצם משנה יירשו (ישעיהו ס״א:י׳). [טו] דבר אחר: נחמו נחמו עמי (ישעיהו מ׳:א׳) – רבי אומר אין דבר שירושלם מתרעמת לפני הקב״ה שאינה מתפייסת עליה: איכה ישבה בדד (איכה א׳:א׳) – אמר לה אני משרה אותך יחידה לבניך שנאמר וישכון ישראל בטח בדד (דברים ל״ג:כ״ח). בכה תבכה בלילה (איכה א׳:ב׳) – מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה (ירמיהו ל״א:ט״ו). גלתה יהודה מעוני (איכה א׳:ג׳) – ונפוצות יהודה יקבץ מארבע כנפות הארץ (ישעיהו י״א:י״ב). דרכי ציון אבלות (איכה א׳:ד׳) – פנו דרך י״י (ישעיהו מ׳:ג׳). היו צריה לראש (איכה א׳:ה׳) – ונתנך י״י לראש (דברים כ״ח:י״ג), וכן ושמו להם ראש אחד ועלו מן הארץ (הושע ב׳:ב׳). ויצא מן בת ציון כל הדרה (איכה א׳:ו׳) – זה הדור בלבושו (ישעיהו ס״ג:א׳). זכרה ירושלם ימי עניה ומרודיה (איכה א׳:ז׳) – ויזכור להם בריתו וינחם כרוב חסדיו (תהלים ק״ו:מ״ה). חטא חטאה ירושלם (איכה א׳:ח׳) – יבוקש את עון ישראל ואיננו (ירמיהו נ׳:כ׳). טומאתה בשוליה (איכה א׳:ט׳) – וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם (יחזקאל ל״ו:כ״ה) וכן וטהרה ממקור דמיה (ויקרא י״ב:ז׳). ידו פרש צר על כל מחמדיה (איכה א׳:י׳) – יוסיף י״י שנית ידו לקנות את שאר עמו (ישעיהו י״א:י״א). כל עמה נאנחים מבקשים לחם (איכה א׳:י״א) – ואכלתם אכול ושבוע (יואל ב׳:כ״ו). לא אליכם כל עוברי דרך (איכה א׳:י״ב) – הרימו מכשול מדרך עמי (ישעיהו נ״ז:י״ד). ממרום שלח אש בעצמותי וירדנה (איכה א׳:י״ג) – ואני אהיה לה נאם י״י חומת אש סביב (זכריה ב׳:ט׳). נשקד עול פשעי (איכה א׳:י״ד) – ואשבור מוטות עולכם (ויקרא כ״ו:י״ג). סלה כל אבירי י״י (איכה א׳:ט״ו) – סולו סולו פנו דרך (ישעיהו נ״ז:י״ד). על אלה אני בוכיה עיני עיני יורדה מים (איכה א׳:ט״ז) – כי עין בעין יראו בשוב י״י ציון (ישעיהו נ״ב:ח׳). פרשה ציון בידיה (איכה א׳:י״ז) – עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם (זכריה ח׳:ד׳). צדיק הוא י״י כי פיהו מריתי (איכה א׳:י״ח) – ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ (ישעיהו ס׳:כ״א). קראתי למאהבי המה רמוני (איכה א׳:י״ט) – והיה טרם יקראו ואני אענה (ישעיהו ס״ה:כ״ד). ראה י״י כי צר לי (איכה א׳:כ׳) – וירא בצר להם בשמעו את רנתם (תהלים ק״ו:מ״ד). שמעו כי נאנחה אני (איכה א׳:כ״א) – ולא ישמע בה עוד קול בכי וקול זעקה (ישעיהו ס״ה:י״ט) וכן לא ישמע עוד חמס בארצך שוד ושבר בגבוליך (ישעיהו ס׳:י״ח). תבא כל רעתם לפניך ועולל למו (איכה א׳:כ״ב) – ושנת גאולי באה (ישעיהו ס״ג:ד׳). כי רחק ממני מנחם משיב נפשי (איכה א׳:ט״ז) – והקב״ה אומר אני מנחמך שנאמר נחמו נחמו עמי (ישעיהו מ׳:א׳). [טז] דבר אחר: נחמו נחמו עמי (ישעיהו מ׳:א׳) – למי צריכים לנחם לי או לה למי שמתה אשתו למי מנחמים לא לבעל כך נמשלה ציון למתה שנאמר במחשכים הושיבני כמתי עולם (איכה ג׳:ו׳) לא לי צריכים לנחם נחמוני נחמוני כיוצא בו למה הדבר דומה למי שנשבו שני בניו בחייו למי מנחמים לא לאביהם כך בני יצאוני ואינם (ירמיהו י׳:כ׳) כיוצא בו למה הדבר דומה למי ששרפו את ביתו הדא הוא דכתיב וישרוף את בית י״י ואת בית המלך ואת כל בתי ירושלם ואת כל בית הגדול שרף באש (ירמיהו נ״ב:י״ג) כיוצא בו למה הדבר דומה למי שנקצץ כרמו למי מנחמים לא לבעל הכרם כך ישראל כרמו של הקב״ה שנאמר כי כרם י״י צבאות בית ישראל (ישעיהו ה׳:ז׳) מי צריך להנחם לא אני הוי נחמו נחמו עמי (ישעיהו מ׳:א׳) – נחמוני נחמוני עמי. [ועוד למה הדבר דומה לרועה שהיו לו צאן ונכנס ארי ואכלו למי מנחמים לבעל הצאן כך צאן אובדות היו עמי רועיהם התעום (ירמיהו נ׳:ו׳) הוי אומר למי אתם צריכים לנחם אותי נחמוני נחמוני עמי למה שמי שהוא נוטל כל שלו אין דעתו מיושבת עליו מי שבניו גולים צריך כך להתנחם כביכול הכתבתי והיו עיני ולבי שם כל הימים (מלכים א ט׳:ג׳) וכשחרב בית המקדש על חומותיך ירושלם הפקדתי שומרים וגו׳ אל תתנו דמי לו עד יכונן ועד ישים את ירושלם תהלה בארץ (ישעיהו ס״ב:ו׳-ז׳) הוי אתם צריכים לנחם אותי ואף אתם נחמו נחמו עמי נחמוני נחמוני]. [יז] דבר אחר: נחמו נחמו עמי (ישעיהו מ׳:א׳) – אמר הקב״ה לנביאים לכו נחמו את ירושלם כיון שבאו אצלה אמרה כבר אזניי מלאין מן התוכחות שהוכחתם אותי ואתם באים לנחמני מי יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה ואבכה יומם ולילה את חללי בת עמי (ירמיהו ח׳:כ״ג) וירמיה מקונן ברוח הקודש ואומר בכו תבכה בלילה (איכה א׳:ב׳) מי בכה ישראל בכה ויש אומרים ירמיה בכה. אמר רבי אחא כיון שחרבה ציון וירושלם ובית המקדש וגלו ישראל ויצאו בקולרין והיו ישראל מבקשים לבכות ולא הניחום הכשדים אלא היו רודפים ומכים אותם על צואריהם שנאמר על צוארינו נרדפנו יגענו ולא הונח לנו (איכה ה׳:ה׳) שלא היו מניחים אותם לבכות כיון שיצא יום ראשון נפנו אלו לאכילה ולשתיה ואלו נפנו לבכות שכן נבוזראדן צוה על ירמיה קחנו ועיניך שים עליו ואל תעש לו מאומה רע (ירמיהו ל״ט:י״ב) אמרו ישראל לירמיה נעשה תנאי בינינו עד שאתה נתון ברוחה הוי בוכה ביום ואנו בוכים בלילה וכן עשו ירמיה היה בוכה ביום ואומר ארור היום אשר יולדתי בו יום אשר ילדתני אמי אל יהי ברוך ארור האיש אשר בשר את אבי לאמר יולד לך בן זכר שמח שמחהו (ירמיהו כ׳:י״ד-ט״ו) [וישראל בוכים בלילה שנאמר בכו תבכה בלילה (איכה א׳:ב׳)] אמר הקב״ה לישראל אתם בוכים בלילה וירמיה בוכה ביום ואני בוכה ביום ובלילה שנאמר ואבכה יומם ולילה את חללי בת עמי (ירמיהו ח׳:כ״ג). [יח] דבר אחר מי יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה (ירמיהו ח׳:כ״ג) מה כתיב למעלה מן הענין על שבר בת עמי השברתי קדרתי שמה החזקתני (ירמיהו ח׳:כ״א) הקב״ה אמר פלגי מים תרד עיני על שבר בת עמי (איכה ג׳:מ״ח) אילולא שהכתוב מדבר היה הלשון האומרו חייב לחתכו אברים אברים אלא קדמו ראשונים שנאמר וקדמונים אחזו שער (איוב י״ח:כ׳) כתוב שער תלויה. משל לבן מלך שבקש להגביה אבן כיון שבא להגביה אותה נפלה עליו ושברתו שמע המלך שנשבר בנו התחיל לומר נשברתי אמרו לו בני פלטין בנך נשבר ואתה אומר נשברתי כך אמר הקב״ה כביכול על שבר בת עמי השברתי (ירמיהו ח׳:כ״א) מהו קדרתי שמה החזקתני (ירמיהו ח׳:כ״א) משל לחכם שלא ראה אבל מימיו היה לו בן אחד ומת קרא לכל תלמידיו אמר להם בבקשה מכם הראו לי היאך אבלים מתאבלים אמרו אבל קורע בגדיו אמר להם אף אני קורע אמרו לו אבל יושב ודומם לעצמו ומראה פנים אמר להם אף אני יושב כן אמרו לו אבל כופה מטתו אמר להם אף אני כופה מטתי אמרו לו אבל לובש שחורים אמר להם אף אני לובש שחורים אמרו לו אבל בוכה ביום ובלילה אמר להם אף אני אבכה ביום ובלילה. החכם זה האלהים שנאמר י״י בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה (משלי ג׳:י״ט) כיון שחרבה ירושלם וציון ובית המקדש ועברו על ישראל כל אותן הצרות שנאמר אשר למות למות ואשר לחרב לחרב ואשר לרעב לרעב ואשר לשבי לשבי (ירמיהו ט״ו:ב׳) קרא הקב״ה למלאכי השרת אמר להם הראו לי האיך בני אדם מתאבלים אמרו לו אבל קורע את בגדיו אמר להם אף אני קורע שנאמר עשה י״י אשר זמם בצע אמרתו אשר צוה מימי קדם (איכה ב׳:י״ז) אמרו לו האבל יושב לעצמו ומראה פנים אמר להם אף אני אשב כן שנאמר ישב בדד וידום כי נטל עליו (איכה ג׳:כ״ח) אמרו לו האבל כופה מטתו אמר להם אף אני עושה כן חזה הוית עד די כורסוון רמיו (דניאל ז׳:ט׳) אמרו לו האבל מכבה פנסין אמר להם אף אני עושה כן שנאמר ראיתי את הארץ והנה תהו ובהו ואל השמים ואין אורם ראיתי ההרים והנה רועשים וכל הגבעות התקלקלו (ירמיהו ד׳:כ״ג-כ״ד) וכתיב ראיתי והנה אין האדם (ירמיהו ד׳:כ״ה) ואין אדם אלא ישראל שנאמר ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם (יחזקאל ל״ד:ל״א) אמרו לו האבל לובש שחורים אמר להם אף אני לובש שחורים שנאמר אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם (ישעיהו נ׳:ג׳) אמרו לו אבל בוכה ביום ובלילה [אמר להם] אף אני בוכה ביום ובלילה שנאמר ואבכה יומם ולילה את חללי בת עמי (ירמיהו ח׳:כ״ג) מי בוכה כביכול הקב״ה דומה לחכם שהיו לו שני בנים משכים ומוליכם לבית הספר מעריב ומוליכם לבית המשתה אחר ימים מתו לו שניהם והיה משכים והולך לבית הספר ובוכה מעריב הולך לבית המשתה ובוכה כך כשחרבה ציון וירושלם היה הקב״ה משכים והולך לציון ומבקש אדם מישראל שמה ולא היה מוצא שם בריה ומעריב הולך לירושלם ומבקש אדם מישראל שמה ולא היה מוצא שם בריה לכך נאמר ואבכה יומם ולילה את חללי בת עמי. [יט] דבר אחר מי יתן ראשי מים (ירמיהו ח׳:כ״ג) – מהו מי יתן ראשי מים אמר הקב״ה [הלואי] הנחתי עולמי תהו ובהו כשם שהיה שנאמר ורוח אלהים מרחפת על פני המים (בראשית א׳:ב׳) ואין ראשי שנאמר כאן אלא ברייתו של עולם שנאמר בראשית ברא אלהים (בראשית א׳:א׳). ד״א מי יתן ראשי מים (ירמיהו ח׳:כ״ג) – אמר הקב״ה הלואי לא ירדתי להר סיני ונתתי להם תורה שיעברו עליה ויענשו בה ואין ראשי אלא תורה שנאמר י״י קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז (משלי ח׳:כ״ב) בוא וראה משה מקלסם במי יתן שנאמר מי יתן והיה לבבם זה להם (דברים ה׳:כ״ה) וירמיה אמר מי יתן ראשי מים (ירמיהו ח׳:כ״ג) הוא שאמר דניאל והוא מהשנא עדניא וזמניא (דניאל ב׳:כ״א) וכשיצאו ישראל ממצרים אמר משה ויושע י״י ביום ההוא את ישראל (שמות י״ד:ל׳) וכשיצאו ישראל מירושלם אמר ירמיה נתנני י״י בידי לא אוכל קום (איכה א׳:י״ד). כשיצאו ישראל ממצרים אמר משה היתה יהודה לקדשו ישראל ממשלותיו (תהלים ק״ד:ב׳) וכשיצאו ישראל מירושלם אמר ירמיה סורו טמא קראו למו סורו סורו וגו׳ (איכה ד׳:ט״ו). כשיצאו ישראל ממצרים אמר משה הים ראה וינוס הירדן יסוב לאחור (תהלים קי״ד:ג׳) וכשיצאו ישראל מירושלם אמר ירמיה על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו (תהלים קל״ז:א׳). כשיצאו ישראל ממצרים אמר משה ההרים רקדו כאילים (תהלים קי״ד:ד׳) וכשיצאו ישראל מירושלם אמר ירמיה ראיתי (את) ההרים והנה רועשים (ירמיהו ד׳:כ״ד) [כשיצאו ישראל ממצרים אמר משה זה ארבעים שנה י״י אלהיך עמך לא חסרת דבר (דברים ב׳:ז׳) וכשיצאו ישראל מירושלם אמר ירמיה עוללים שאלו לחם פורש אין להם (איכה ד׳:ד׳)]. כשיצאו ישראל ממצרים אמר משה ובמדבר אשר ראית אשר נשאך י״י אלהיך כאשר ישא איש את בנו (דברים א׳:ל״א) וכשיצאו ישראל מירושלם אמר ירמיה השליך משמים ארץ תפארת ישראל (איכה ב׳:א׳). כשיצאו ישראל ממצרים אמר משה ואתם הדבקים בי״י אלהיכם חיים וגו׳ (דברים ד׳:ד׳) וכשיצאו [ישראל] מירושלם אמר ירמיה דבק לשון יונק אל חכו בצמא (איכה ד׳:ד׳). כשיצאו ישראל ממצרים אמר משה וענן י״י עליהם יומם (במדבר י׳:ל״ד) [וכשיצאו ישראל מירושלם אמר ירמיה סכותה בענן לך מעבור תפלה (איכה ג׳:מ״ד) כשיצאו ישראל ממצרים בשירה יצאו שנאמר אז ישיר משה ובני ישראל את השירה (שמות ט״ו:א׳)] וכשיצאו מירושלם אמר ירמיה בכו תבכה (איכה א׳:ב׳). [כ] אמר רבי [יהושע בן לוי] סח לי זקן אחד בבקעת מגידו שהרג נבוזראדן [רב טבחים] מישראל מאתים ואחד ועשרים ריבוא ובירושלם תשעים וארבע ריבוא עד שהלך דמם ונגע בדמו של זכריה הדא הוא דכתיב פרצו ודמים בדמים נגעו (הושע ד׳:ב׳) חזיה לדמיה של זכריה דהוה קא רתח וסליק אמר להון מאי הוא אמרו דם זבחים ועולות דאשתפיך אייתי דמי פרים ואילים ושחט ולא אידמי אמר להו אי אמריתו לי מוטב ואי לא מסריקנא לבשריכון במסרקא דפרזלא אמרו ליה נביא הוה לן דהוה מוכח לן ולא קבלנו מיניה וקמנו עליה וקטליניה אמר אנא מפייסנא לדמיה אייתי בחורים ובתולות קטיל עליה ולא נח אייתי תינוקות של בית רבן קטיל עליה ולא נח אייתי סנהדרי גדולה וסנהדרי קטנה קטיל עליה ולא נח קריב לגביה ואמר ליה זכריה זכריה כל טובים שבהם הרגתי אם נייחא מוטב ואם לאו אקטלינהו כולהו [באותו שעה] מיד נח נבוזראדן הרהר בדעתיה ואמר [ומה] ישראל שהרגו נפש אחת כך גרם להם אני שהרגתי כמה נפשות על אחת כמה וכמה ערק אזל ואתגייר תאנא נעמן גר תושב היה נבוזראדן גר צדק היה. [כא] אמר רבי [יהודה אמר] שמואל ואמרי לה במתניתא תנא מעשה בארבע מאות ילדים וילדות שנשבו לקלון (ולחרפה) והרגישו בעצמן למה הן מתבקשין אמרו זה לזה אם אנו טובעין בים [אנו באים לחיי העולם הבא דרש להם הגדול שבהם אמר י״י מבשן אשיב אשיב ממצולות ים (תהלים ס״ח:כ״ג) אמר י״י מבשן אשיב מבין שיני אריות ממצולות ים אלו שטובעים בים כיון ששמעו ילדות כך עמדו כלן וטבעו את עצמן בים] נשאו ילדים קל וחומר בעצמם ומה הללו שדרכם לכך טבעו את עצמן אנו שאנו זכרים על אחת כמה וכמה עמדו כולם וטבעו את עצמם ועליהם מקונן ירמיה ואמר כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה (תהלים מ״ד:כ״ג). ואית דאמרי זו אשה ושבעה בניה שאמר להם קיסר הרשע בשעה ששבה אותם בואו והשתחוו לע״ז אמרו לו כתוב בתורה אנכי י״י אלהיך (שמות כ׳:ב׳) אמר להם קיסר קטלוהו הביאו הגדול שבהם אמר ליה פלח לעבודה זרה אמר ליה הכתיב לא יהיה לך אלהים אחרים על פני (שמות כ׳:ב׳) אמר להם קיסר קטלוהו אתיוהו לתניינא אמר ליה פלח לע״ז אמר ליה הכתיב זובח לאלהים יחרם (שמות כ״ב:י״ט) אמר להו קטלוהו אייתי [לתליתאה אמר ליה פלח לע״ז א״ל הכתיב לא תשתחוה לאל אחר א״ל קטלוהו אייתי [לרביעאה אמר ליה פלח לע״ז אמר ליה הכתיב שמע ישראל י״י אלהינו י״י אחד (דברים ו׳:ד׳) אמר להו קטלוהו אייתי לחמשא אמר ליה פלח לע״ז אמר ליה הכתיב וידעת היום והשבות אל לבבך וגו׳ (דברים ד׳:ל״ט) אמר להו קטלוהו אייתי לשתיתאה אמר ליה פלח לע״ז אמר ליה כתיב אתה הראת לדעת כי י״י הוא האלהים וגו׳ (דברים ד׳:ל״ה) אמר להו קטלוהו אייתי לשביעאה זוטרא דכולהון אמר ליה פלח לע״ז אמר ליה כתיב את י״י האמרת היום (דברים כ״ו:י״ז) ועוד כתוב אחר אומר וי״י האמירך היום (דברים כ״ו:י״ח) כבר נשבענו להקב״ה שאין אנו ממירים אותו באלוה אחר ונשבע הקב״ה לנו שאינו ממירנו באומה אחרת אמר ליה קיסר אנא חמית בך דסוכלנותך סגי ואת זעיר וחסת עליך נפשיתא עול להכא עאל לגביה ההוא ינוקא אמר ליה תא ואשדי לך גושפנקא דילי קמי ע״ז וזיל אייתי וחמון יתך וימרון בדלן פלח לעבודה זרה ותשזיב ולא נקטלינך כמה דקטלינן להנך שיתא אחוך אלא בבעו מינך עביד לי יקרא קדם בעלי דבבי אמר ליה חבל עלך קיסר ומה לכבודך כך לכבוד מלך מלכי המלכים שהוא חי וקים לעולם ולעולמי עולמים על אחת כמה וכמה אמר להו קיסר קטלוהו אמרה להון אמהון מרים בת מנחם בבעו מנייכון הב לי ברי זעירא ואחבקיה וגפפת יתיה [עד דלא תקטלון יתיה חס עלה קיסר ואמר לה עביד ביה רעותך וחות יתיה לקטלא אתה אמיה וחבקת יתיה ונשקת יתיה וגפפת יתיה] ולחשת ליה באודניה ואמרת ליה ברי ברי זעירא [דכולהון] זיל ואימא ליה לאביך אברהם אל תזוח דעתך אתה עקדת מזבח אחד ואני עקדתי שבעה מזבחות עלתה לגג ונפלה ומתה יצאת בת קול ואמרה לה אם הבנים שמחה (תהלים קי״ג:ט׳). [כב] אמר רב יהודה [אמר שמואל] מעשה בבנו ובבתו של רבי ישמעאל [בן אלישע] שנשבו לשני אדונים לימים נזדווגו שניהם זה אצל זה אמר אחד יש לי עבד שאין כיפיו בכל העולם וזה אמר יש לי שפחה שאין כיופיה בכל העולם אומר אחד לחברו בוא ונשיאם זה לזה ונחלוק ביולדות שלהם וכן עשו והשיאום והכניסום לבית בערב זה יושב בקרן זויות כל הלילה ובוכה ואומר אני כהן בן כהן גדול אשא שפחה וזאת אומרת ובוכה אני כהנת בת כהן גדול אנשא לעבד כיון שעלה עמוד השחר הכירו זה את זה ונפלו זה על זה געו בבכיה גדולה ומרה עד שמתו ועליהן היה ירמיה מקונן על אלה אני בוכיה עיני עיני יורדה מים. [כג] מי יתנך כאח לי יונק שדי אמי (שיר השירים ח׳:א׳). לעתיד לבא יבוא הקב״ה לפייסה לכנסת ישראל והיא אומרת לפניו רבונו של עולם במה אתנחם שלא עשית לי אפילו כבשר ודם יוסף שהוא בשר ודם אע״פ שגמלוהו אחיו רעות לא נקם מהם אלא כשבאו אחיו אצלו כבש רחמיו עליהם שנאמר ולא יכול יוסף להתאפק (בראשית מ״ה:א׳) אבל אתה [לא] כבשת רחמיך ממני והנחת אומונתך שכתוב בך י״י י״י אל רחום וחנון (שמות ל״ד:ו׳). ד״א אמרה לפניו רבונו של עולם זכורה אני אחוה וריעות שהיה לי עמך ויודעת אני כמה נסים וגבורות שעשית לי אף אני עשיתי לך טובות קדשתי את שמך הגדול על אותם הנסים וגבורות ואמרתי שירה על כל נס ונס וקבלתי תורתך מה שלא קבלו אומות העולם וצפיתי שאכנס אני ואתה לגן עדן ותשמחני שם שנאמר אנהגך אביאך אל בית אמי תלמדני (שיר השירים ח׳:ב׳) כיון שנכנסתי לביתך הבאת עלי צרים והשחקתם עלי שנאמר ראוה צרים שחקו על משבתיה (איכה א׳:ז׳) במה אתנחם אמר ליה הקב״ה את אומרת כך לא צערתי עמך באותו צער משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שבאו עליו אויבים והציתו אש בביתו והיה יושב ודומם אמר מה אעשה אעמוד וארוצה מביתי (ואמרו) אין בי כח בדרך ישב והיה מגיע האור אצלו (חזרו) [באו] ואמרו לו אדוני המלך מפני מה אתה יושב והאור בביתך אף כך הקב״ה בשעה שנכנסו אויבים להיכל והציתו אש בבית המקדש היה הקב״ה יושב ובוכה נכנס אסף אצלו ואמר ליה רבונו של עולם האור דולק בביתך ואתה יושב קום צא מביתך שנאמר הרימה פעמיך למשואות נצח כל הרע אויב בקודש (תהלים ע״ד:ג׳) באותה שעה מתכנסין כל הנביאים והולכים אצל ירושלם לנחמה אמר להם הקב״ה למי אתם צריכים לנחם תחלה לי או לירושלם מי שמת לו בן למי מנחמים לא לאב מי שנשרף ביתו למי מנחמין לא לבעליו לא כל שכן שאני צריך לתנחומין תחלה אף על פי כן לכו ופייסוהו ומתכנסין כלם והולכים אצלה וכיון שהיא רואה אותם אומרת להם לכו לכם איני צריכה לתנחומין של בני מיד הולכים לפני הקב״ה ואומרים לפניו רבונו של עולם אינה מקבלת פיוסין שלנו אמר להם אין ראוי שילך אלא אני בעצמי ואפייסנה מפני שעברתי על הדין כתבתי בתורה לא תעבוד בבכור שורך ולא תגוז בכור צאנך (דברים ט״ו:י״ט) ולישראל קראתי בני בכורי ישראל (שמות ד׳:כ״ב) ואמרתי להם הביאו [את] צואריכם בעול מלך בבל ועבדו אותו וגו׳ (ירמיהו כ״ז:י״ב) כתבתי בתורתי לא תשנא את אחיך בלבבך (ויקרא י״ט:י״ז) ואני שנאתיה לפיכך אני ראוי לפייסה מיד הלך הקב״ה אצלה ואומר לה כעס זה למה אמרה לפניו רבונו של עולם ולא אכעס שהגליתני לבין אומות העולם וקללתני קללות רעות ונעשה פני כשולי קדרה ובכל זאת קדשתי את שמך הגדול אמר לה כנגד זכות שעשית כך יש לך חובה וזה שכעסתי עליך כתבתי בתורה כבד את אביך ואת אמך (שמות כ׳:י״א) ואת כתבת אב ואם הקלו בך (יחזקאל כ״ב:ז׳) כתבתי בתורה שופך דם האדם (בראשית ט׳:ו׳) ואת כתבת אנשי רכיל היו בך למען שפך דם (יחזקאל כ״ב:ט׳) כתבתי בתורה לא תרצח לא תנאף לא תגנוב (שמות כ׳:י״ב) ואת כתבת אלה וכחש ורצוח וגנוב ונאוף (הושע ד׳:ב׳) אמרה לפניו רבונו של עולם כיון שהגליתני לבין אומות העולם בדין הוא שלא אשמור שבת וקיימתי מצותיך אמר לה בתי הגיע זמנך לגאל אמרה לפניו איני מתנחמת עד שתראני באותם רשעים שציערוני וחרפו את שמך מיד אמר לה בתי חייך אני מביא אותם לפניך ונפרע מהם בפניך עד שאוכלים את בשרם שנאמר והאכלתי את מוניך את בשרם וכעסיס דמם ישכרון וידעו כל בשר כי אני י״י מושיעך וגואלך אביר יעקב (ישעיהו מ״ט:כ״ו). [כד] השיב אחור ימינו מפני אויב (איכה ב׳:ג׳). אמר רבי אלעזר משל למלך שכעס על בנו ומסרו ביד עבדו והיה מזדעזע מן בן המלך עד שכפת לו ידי בנו לאחוריו אף כאן אמר ליה הקב״ה נבוכדנצר עלה לירושלם והיה מתירא עד שכפה לו ידי מיכאל שנאמר השיב אחור ימינו מפני מה שמאסו בתורה שנאמר כי מאסו את תורת י״י צבאות ואת אמרת קדוש ישראל נאצו (ישעיהו ה׳:כ״ד) כי מאסו את תורת י״י זו תורה שבכתב ואת אמרת קדוש ישראל זו תורה שבעל פה. [כה] ויאמר י״י יען כי גבהו בנות ציון (ישעיהו ג׳:ט״ז). שהיו הולכות בקומה זקופה. ותלכנה נטויות גרון (ישעיהו ג׳:ט״ז). כשהיתה אחת מהן מתקשטת היתה מטה בגרונה לכאן ולכאן כדי להראות את תכשיטיה. ומסקרות עינים (ישעיהו ג׳:ט״ז). בסיקרא. רבי שמעון [בן לקיש] אמר בקילורית אדומה. הלוך וטפוף תלכנה (ישעיהו ג׳:ט״ז). כשהיתה אחת מהן ארוכה מביאה שתי קצרות ומהלכת ביניהן כדי שתהא נראית לבחורים (טפח) [צפה] על גביהן וכשהיתה אחת מהן קצרה היתה לובשת קורדוקין עבה ומביאה שתי ארוכות ומהלכת ביניהן כדי שתהא נראית לבחורים. וברגליהן תעכסנה (ישעיהו ג׳:ט״ז). אמר רבי אבא בר כהנא שהיתה כל אחת מהן מביאה שלפוחית של תרנגולת וממלאתו שמן אפרסמון ונותנת אותו בין עקבה למנעלה וכשהיתה מגעת לכת של בחורים עומדת ודורסת עליה והיא נבקעת והיה הריח יוצא ממנה ומפעפע בהם והיה הקב״ה אומר לירמיה מה עושות אלו שכאן יגלו מכאן והיה ירמיה מחזר עליהן ואמר בנותי עשו נא תשובה עד שלא יבואו השונאים עליכם והן אומרות ימהר יחישה מעשהו למען נראה ותקרב ותבואה עצת קדוש ישראל ונדעה (ישעיהו ה׳:י״ט) דוכוס רואה אותי והוא נוטל אותי לו לאשה [אפרכוס רואה אותי ונוטל אותי לו לאשה] ותקרב ותבואה עצת קדוש ישראל ונדעה על מאן הוא קיימא על דידן או על דיליה וכיון שגרמו העונות ונכנסו השונאים לשם היו יוצאות לפניהם מקושטות כזונות והיה דוכוס רואה אחת מהן ונוטלה לו לאשה ומושיבה בקרונין שלו אמר הקב״ה הא קמת על דילהון ועל דידי לא קמת מה עשה להם הקב״ה רבי אלעזר אומר הלקם בצרעת שנאמר ושפח י״י את קדקד בנות ציון (ישעיהו ד׳:י״ז) וכתיב ולשאת ולספחת ולבהרת (ויקרא י״ד:נ״ו) רבי יוסי בר חנינא אמר העלה על ראשיהן משפחות של בנים. רבי חייא בר אבא אמר עשה אותן שפחות מכודנות רבי ברכיה בשם רבי יוסי אומר שימר משפחותיהן שלא יתערבו זרע קדש בעמי הארצות אע״פ כן לא חזרו בהם אמר הקב״ה יודע אני שאין אומות העולם בדילין מן הזיבה ומן הצרעת מה עשה להן הקב״ה וי״י פיתהן יערה (ישעיהו ג׳:י״ז) מהו פתהן יערה רמז הקב״ה למעינות שלהן והיו שופעות וממלאות קרונין דם כיון שרואים אותן כך היו דוקרים אותן בחרב ומשליכים אותן תחת קרונין והיו עוברים עליהן ומפסקתן והיו אומרים זה לזה סורו טמא קראו למו (איכה ב׳:ט״ו). [כו] ויקרא י״י אלהים צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד ולקרחה ולחגור שק (ישעיהו כ״ב:י״ב). אמרו בשעה שבקש הקב״ה להחריב את בית המקדש אמר כל זמן שאני בתוכה אין אומות העולם נוגעים בה אלא אכבוש עיני ממנה ואשבע שלא אזקק לה עד עת קץ ויבואו אויבים ויחריבו אותה מיד השיב הקב״ה ימינו והחזירה לאחוריו שנאמר השיב אחור ימינו מפני אויב (איכה ב׳:ג׳) באותה שעה נכנסו אויבים להיכל ושרפוהו באש כיון שנשרף אמר הקב״ה שוב אין לי מושב בארץ כל הארץ לא שלי הוא אלא אסלק שכינתי ממנה באותה שעה בכה הקב״ה ואמר מה עשיתי שהשריתי שכינתי בשביל ישראל ועכשיו שחטאו חזרתי למקום הראשון חס ושלום שהייתי שחוק לאומרים ולעג לבריות באותה שעה בא מטטרון ונפל על פניו ואמר לפניו רבש״ע אני אבכה ואתה לא תבכה אמר לו למה אין אתה מניח אותי לבכות אכנס במקום שאין לך רשות ליכנס ואבכה שנאמר ואם לא תשמעוה במסתרים תבכה נפשי מפני גוה ודמוע תדמע ותרד עיני דמעה כי נשבה עדר י״י (ירמיהו י״ג:י״ז) אמר להם הקב״ה למלאכי השרת באו ונלך אני ואתם ונראה מה עשו האויבים מיד הלך הקב״ה ומלאכי השרת וירמיה לפניו כיון שראה בית המקדש אמר ודאי זה היה ביתי וזה היה מנוחתי שבאו האויבים שם ועשו כרצונם באותה שעה היה צועק ובוכה ואומר בני היכן הם כהניי ולויי היכן הם אדיריי היכן הם ומה אעשה כמה פעמים התריתי בכם שתחזרו בתשובה ולא עשיתם אמר הקב״ה לירמיה מה אתה רואה ודומם היום אני דומה לאדם שהיה לו בן ועשה אותו חופה ומת בתוך חופתו ואין לך כאב לא עלי ולא על בני לך וקרא לאברהם יצחק ויעקב ומשה מקבריהם כי הם יודעים לבכות אמר לפניו רבונו של עולם איני יודע היכן משה קבור אמר לו לך ועמוד על שפת הירדן וקרא בן עמרם בן עמרם עמוד וראה צאנך שבלעוהו (אויבים) [הזאבים] מיד הלך ירמיה למערת המכפלה ואמר אבות העולם עמדו שהגיע זמן שאתם מתבקשים לפני הקב״ה אמרו לו למה אמר איני יודע מפני שהיה ירא לומר להם חרבן בית המקדש אמר עכשיו יאמרו לי בימיך היתה זאת הניחם ירמיה והלך ועמד על שפת הירדן וקרא בן עמרם בן עמרם הגיע זמן שאתה מתבקש לפני הקב״ה אמר לו למה אמר לו איני יודע הלך אצל מלאכי השרת שהיה מכיר אותם משעת מתן תורה אמר להם משרתי עליון אתם יודעים מפני מה אני מתבקש לפני הקב״ה אמרו לו אינך יודע שבית המקדש חרב בימי ירמיה וישראל גלו ואתה מתבקש לספוד ולבכות מיד קרע בגדי כבוד שהלבישו הקב״ה והניח ידו על ראשו והיה צועק ובוכה והלך אצל אבות העולם (אמר לו אביו עמרם מה זאת לך בני) ואמרו לו אבות העולם משה רועה ישראל מה היום מיומים אמר להם אבותי אין אתם יודעים שבית המקדש חרב וישראל גלו לבין אומות העולם מיד קרעו את בגדיהם והניחו ידיהם על ראשם והיו צועקים ובוכים עד שבאו לשערי בית המקדש כיון שראה אותם הקב״ה חגר שק ותלש שערו ואלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאמרו הדא הוא דכתיב ולקרחה ולחגור שק (ישעיהו כ״ב:י״ב) והיו מהלכים ובוכים משער זה לשער זה כאדם שמתו מוטל לפניו והקב״ה מספיד ואומר אוי לו למלך שבקטנותו הצליח ובזקנותו לא הצליח אוי להם לזקנים שבזקנותם חרב ביתם. פתח אברהם ואמר רבונו של עולם בני היכן הם אמר לו הקב״ה ענן בא עליהם ושבה אותם אמר לפניו רבונו של עולם למאה שנים נתת לי בן והייתי שמח בו שמחה גדולה ובשעה שאמרת לי העלהו לעולה לפני שמחתי ולא עכבתי על דבריך ובאו מלאכי השרת ואמרו זה לזה בואו ונראה בן שניתן לו בקהיות שנים למאה שנה ואינו חס עליו ועכשיו לא תזכור לי זאת ותרחם עליו פתח וקרא מקרא זה מי יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה ואבכה יומם ולילה את חללי בת עמי (ירמיהו ח׳:כ״ג). פתח יצחק ואמר לפני הקב״ה רבונו של עולם בני היכן הם אמר לו נמסרו ביד צריהם כצאן לטבח אמר לפניו רבונו של עולם בשעה שאמר לי אבא כפות עצמך על גבי המזבח לא עכבתי על דבריו עכשיו לא תזכור לי זאת ותרחם על בני פתח ואמר שמעתי ותרגז בטני וגו׳ (חבקוק ג׳:ט״ז). פתח יעקב ואמר לפני הקב״ה רבונו של עולם בני היכן הם אמר לו עין הרע שלטה בהם והגלו אותם לבבל פתח וקרא המקרא הזה קלים היו רודפינו מנשרי שמים (איכה ד׳:י״ט). פתח משה ואמר לפני הקב״ה רבונו של עולם לשוא רדפתי לפניהם לשוא נפלו עצמותי במדבר פתח ואמר המקרא הזה מי יתן לי אבר כיונה אעופה ואשכונה (תהלים נ״ה:ז׳). באותה שעה עמדו כלם באגודה אחת והיו צועקים ובוכים אמר להם הקב״ה אבות העולם למה אתם בוכים אמר להם אוי לו לזקן שבקטנותו הצליח ובזקנותו לא הצליח אוי לו למלך שנשבו בניו בחייו ולא יכול להצילם אוי לו למלך שנעשה שחוק לכל בריותיו שנאמר הייתי שחוק לכל עמי (איכה ג׳:י״ד) אמרו לפניו רבונו של עולם שמא אין חזרה לבנים אמר להם אל תאמרו כך יש דור שהוא מצפה למלכותי מיד הם נגאלים שנאמר ויש תקוה לאחריתך נאם י״י ושבו בנים לגבולם (ירמיהו ל״א:ט״ז) באותה שעה אמר לו משה לירמיה לך לפני שאלך ואביאם ואראה מי מניח ידו עליהם אמר לו אי אפשר לילך בדרך מפני ההרוגים אמר לו אעפ״כ לך מיד הלך משה וירמיה לפניו כיון שהגיעו לנהרות בבל ראוהו ישראל למשה ואמרו זה לזה בא בן עמרם מקברו לפדות אותנו מיד צרינו יצאה בת קול ואמרה משה גזרה היא שנגזרה אמר להם בני להחזיר אתכם אי אפשר אלא המקום יחזיר אתכם במהרה הניחם באותה שעה בכו בכיה גדולה עד שעלתה בכיתן למקום שנאמר על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו וגו׳ (תהלים קל״ז:א׳) כיון שבאו אצל אבות אמרו לו מה עשו אויבים לבנינו אמר להם מהם הרגו בחרב ומהם כפתו ידיהם לאחוריהם ומהם מופשטים ערומים ומהם מושלכים לחמה רעבים וצמאים מיד פתחו ואמרו [ווי על דמטא לבנן] היכא הויתון כיתמי בלא אבא היכי הלכתון בטורי ובחצצי בלא מסאני ובלא סנדל היכא טעניתון מטול דחלא היכא כפיתון ידיכון לאחוריכון פתח משה ואמר ליטא שמשא אמאי לא חשיכת בשעתא דעאל סנאה לבית מקדשא אהדר ליה שמשא ואמר משה רעיא מהימנא היכי הוה אהיה חשיכא דלא שבקין לי לא רפו לי כי נקיטו לי בשיתין שוטי דנורא ומחו לי ואמרו לי פוק אנהר. תוב פתח משה ואמר ווי לי על זיוך מקדשא היכי חשך (סה) ווי דמטא זמנא (מטא עידנא) דמקדשא חרב והיכלא מקליא ודרדקי דבי רבן מתקטלין ואבהתכון אזלין בשביה וגלו. [כז] תוב פתח (אברהם) [משה] ואמר וויי בחייכון כשדאי לא תקטלון קטולא אכזראה ולא תשוון כלאה גמירא ולא תקטלון ברא באנפי אבא וברתא באנפי אמא דמטא זמנא דמרא שמיא חושבנא חשיב מנכון וכשדאי רשיעיא לא עבדין הכי אלא מותבין ליה לברא באנפיה דאבוהי ואמיה ואמרין ליה ולאבוהי קום נכסיה ואמיה בכיא ונתרין דמעתה עלוהי ואבוהי תלה ליה רישיה. [כח] עתיד הקב״ה להפוך תשעה באב לשמחה שנאמר כה אמר י״י צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים (זכריה ח׳:י״ט) ולבנות את ירושלם הוא בעצמו ולקבץ גליות ישראל לתוכה שנאמר בונה ירושלם י״י נדחי ישראל יכנס (תהלים קמ״ז:ב׳). א״ר יוחנן כל המתאבל על ירושלם זוכה ורואה בשמחתה שנאמר שמחו את ירושלם וגילו בה כל אוהביה שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה (ישעיהו ס״ו:י׳) וכל אשר אינו מתאבל עליה אינו רואה בשמחתה. [כט] דברי ירמיהו בן חלקיהו מן הכהנים אשר בענתות (ירמיהו א׳:א׳) אמר רבי שמעון מאי דכתיב עד מתי פתיים תאהבו פתי ולצים לצון חמדו להם (משלי א׳:כ״ב) אמר הקב״ה בנוהג שבעולם אדם אוכל צחנה שני ימים ונפשו קצה עליו וקניטא עליו אבל אתם כמה שנים אתם עובדים ע״ז אותה שכתוב בה צא תאמר לו (ישעיהו ל׳:כ״ב) צואה תאמר לו ואין נפשכם קניטא ממנה. [ל] אמר רבי שמעון כל מה שכתוב בישראל לגנאי כתוב ברחב לשבח: ברחב כתוב השבעו נא לי בי״י כי עשיתי עמכם חסד (יהושע ב׳:י״ב) ובישראל כתיב [ואם חי י״י יאמרו לכן לשקר ישבעו (ירמיהו ה׳:ב׳) ברחב כתיב והחייתם את אבי ואת אמי (יהושע ב׳:י״ג) ובישראל כתיב אב ואם הקלו בך (יחזקאל כ״ב:ז׳) ברחב כתיב ותטמנם בפשתי העץ (יהושע ב׳:ו׳) ובישראל כתיב] אומרים לעץ אבי אתה (ירמיהו ב׳:כ״ז) ברחב כתיב הערוכות לה על הגג (יהושע ב׳:ו׳) ובישראל כתיב ואת המשתחוים על הגגות וגו׳ (צפניה א׳:ה׳) ברחב כתיב ותאמר להם ההרה לכו (יהושע ב׳:ט״ז) ובישראל כתיב על ראש ההרים יזבחו (הושע ד׳:י״ג) ברחב כתיב ונתתם לי אות אמת (יהושע ב׳:י״ב) ובישראל כתיב ואמת לא ידברו (ירמיהו ט׳:ד׳). [לא] דבר אחר דברי ירמיהו בן חלקיהו אמר הקב״ה אני נתתי עשרת הדברות לישראל והם הפכום לרעה אמרתי להם אנכי י״י אלהיך (שמות כ׳:ב׳) והם לא עשו כן אלא אומרים לעץ אבי אתה (ירמיהו ב׳:כ״ז) אמרתי להם לא יהיה לך אלהים אחרים על פני (שמות כ׳:ב׳) והם לא עשו כן אלא ואת המשתחוים על הגגות לצבא השמים (צפניה א׳:ה׳) אמרתי להם לא תשא את שם י״י אלהיך לשוא (שמות כ׳:ו׳) והם לא עשו כן [אלא לכן לשקר ישבעו (ירמיהו ה׳:ב׳) אני אמרתי להם זכור את יום השבת לקדשו (שמות כ׳:ז׳) והם לא עשו כן] אלא ואת שבתותי חללת (יחזקאל כ״ב:ח׳) אמרתי להם כבד את אביך ואת אמך (שמות כ׳:י״א) והם לא עשו כן אלא אב ואם הקלו בך (יחזקאל כ״ב:ז׳) אני אמרתי להם לא תרצח לא תנאף ולא תגנוב (שמות כ׳:י״ב) והם לא עשו כן [אלא רצוח וגנוב ונאוף (הושע ד׳:ב׳) אני אמרתי להם לא תענה ברעך עד שקר (שמות כ׳:י״ב) והם לא עשו כן] אלא וידרכו את לשונם קשתם שקר (ירמיהו ט׳:ב׳) אני אמרתי להם לא תחמוד (שמות כ׳:י״ג) והם לא עשו כן אלא וחמדו שדות וגזלו וגו׳ (מיכה ב׳:ב׳). [לב] אמר רבי יודן בר סימון מאי דכתיב נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך (דברים י״ח:י״ח) והא כתיב ולא קם נביא עוד בישראל כמשה (דברים ל״ד:י׳) ומאי אמר כמוך אלא היה ירמיהו כמוהו בתוכחות אתה מוצא כל מה שכתוב בזה כתוב בזה זה מתנבא ארבעים שנה וזה מתנבא ארבעים שנה זה מתנבא על יהודה וישראל וזה מתנבא על יהודה וישראל זה עמדו בני שבטו כנגדו וזה עמדו בני שבטו כנגדו זה הושלך ליאור וזה הושלך לבור זה הוצל על ידי אמה וזה הוצל ע״י עבד זה בא בדברי תוכחות וזה בא בדברי תוכחות לפיכך הוצרך הכתוב לומר דברי ירמיה בן חלקיהו. [לג] אמר רבי תנחום כל מקום שאתה מוצא דבר דברי דברים אינו אלא דברי תוכחות כתוב אלה הדברים אשר דבר משה (דברים א׳:א׳) וכתיב תמן מזי רעב ולחומי רשף (דברים ל״ב:כ״ד) כתיב דבר י״י אשר היה אל הושע בן בארי (הושע א׳:א׳) וכתיב תמן כי אתם לא עמי וגו׳ (הושע א׳:ט׳) כתיב דברי ירמיהו (ירמיהו א׳:א׳) וכתיב אשר למות למות ואשר לשבי לשבי (ירמיהו מ״ג:י״א). [לד] [רבי שמואל בר נחמני פתח ואם לא תורישו את יושבי הארץ מפניכם (במדבר ל״ג:נ״ה)]. אמר הקב״ה לישראל אני אמרתי לכם כי החרם תחרימם החתי והאמורי וגו׳ (דברים כ׳:י״ז) ואתם לא עשיתם כן אלא ואת רחב הזונה ואת בית אביה ואת כל אשר לה החיה יהושע (יהושע ו׳:כ״ה) הרי ירמיה בא שהוא מבני בניה של רחב הזונה ועושה לכם דברים לשיכים בעיניכם ולצנינים בצדיכם (במדבר ל״ג:נ״ה) [לפיכך צריך הכתוב לומר דברי ירמיהו]. [לה] דבר אחר דברי ירמיהו (ירמיהו א׳:א׳). מאי ירמיהו שבימיו נעשה בית המקדש ארימון. דבר אחר שבימיו נתרוממה מדת הדין על ישראל. מן הכהנים אשר בענתות (ירמיהו א׳:א׳). [אמר רבי ברכיה] אמר ירמיה עשוק שמי בכהנים בימי משה יברכך י״י (במדבר ו׳:כ״ד) ובימי ולוקח מהם קללה וגו׳ (ירמיהו כ״ט:כ״ב). בימי משה וישמרך (במדבר ו׳:כ״ד) ובימי ואשר למות למות ואשר לחרב לחרב וגו׳ (ירמיהו ט״ו:ב׳). בימי משה יאר י״י פניו (במדבר ו׳:כ״ה) ובימי במחשכים הושיבני כמתי עולם (איכה ג׳:ו׳). בימי משה ויחונך (במדבר ו׳:כ״ה). ובימי אשר לא אתן להם חנינה (ירמיהו ט״ז:י״ג). בימי משה ישא י״י פניו אליך (במדבר ו׳:כ״ו) ובימי אשר לא ישא פנים לזקן (דברים כ״ח:ג׳). בימי משה וישם לך שלום (במדבר ו׳:כ״ו) ובימי כי אספתי את שלומי מאת העם הזה נאם י״י את החסד ואת הרחמים (ירמיהו ט״ז:ה׳). [לו] שמעו דבר י״י בית יעקב (ירמיהו ב׳:ד׳). אמר להם הקב״ה לישראל שמעו דברי תורה עד שלא תשמעו דברי נביאים שמעו דברי נביאות [עד שלא תשמעו דברי תוכחות שמעו דברי תוכחות עד שלא תשמעו דברי קינטורין שמעו דברי קינטורין] עד שלא תשמעו קל קרנא משרוקיתא (דניאל ג׳:ט״ו) שמעו בארץ עד שלא תשמעו בחוץ לארץ שמעו חיים עד שלא תשמעו מתים שמעו אזניכם [עד שלא תשמעו גופיכם ישמעו גופיכם] עד שלא ישמעו עצמותיכם [הדא הוא דכתיב] כה אמר י״י העצמות היבשות שמעו דבר י״י (יחזקאל ל״ז:ד׳). [לז] ארבעה שומעים הם יש שומע והפסיד יש שומע ונשכר [ויש לא שומע והפסיד ויש לא שומע ונשכר] שומע והפסיד זה אדם הראשון שנאמר ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך (בראשית ג׳:י״ז) ומה הפסיד כי עפר אתה ואל עפר תשוב (בראשית ג׳:י״ט) שומע ונשכר זה אבינו אברהם כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה (בראשית כ״א:י״ב) ומה נשכר כי ביצחק יקרא לך זרע (בראשית כ״א:י״ב) לא שומע ונשכר זה יוסף ולא שמע אליה לשכב אצלה (בראשית ל״ט:י׳) ומה נשכר ויוסף הוא השליט על הארץ (בראשית מ״ב:ו׳) לא שמע והפסיד אלו ישראל ולא שמעו אלי ולא הטו את אזנם (ירמיהו ז׳:כ״ו) ומה הפסידו ואשר למות למות ואשר לחרב לחרב (ירמיהו ט״ו:ב׳). [לח] [כה אמר י״י מה מצאו אבותיכם בי עול (ירמיהו ב׳:ה׳)]. אמר הקב״ה לישראל אבותיכם לא מצאו בי עול ואתם מצאתם בי עול אדם הראשון לא מצא בי עול ואתם מצאתם בי עול למה היה אדם הראשון דומה לחולה שנכנס רופא אצלו ואמר לו דבר פלוני תאכל ודבר פלוני לא תאכל וכיון שעבר על דבריו גרם מיתה לעצמו נכנסו קרוביו אצלו אמרו לו אותו רופא המית אותך אמר להם חס ושלום אני גרמתי לעצמי שעברתי על דבריו כך בשעה שעבר אדם הראשון [ואכל] נכנסו כל הדורות אצלו אמרו לו אי אפשר שהקב״ה גזר עליך מדת הדין שתמות אמר להם חס ושלום אני גרמתי מיתה לעצמי שעברתי על צווי של הקב״ה שאמר לי ביום אכלך ממנו מות תמות (בראשית ב׳:י״ז) הרי אדם הראשון לא מצא בי עול ואתם מצאתם בי עול. פרעה לא מצא בי עול ואתם מצאתם בי עול למה היה פרעה דומה למלך שהלך למדינת הים והפקיד כל מה שהיה לו אצל עבדו לאחר ימים בא המלך אמר לו תן לי פקדוני אמר לו לא עבדך אני ולא הפקדת לי לא כלום נטלו ותלאו בגרדון אמר לו עבדך אני וכל מה שהפקדת לי אתן לך [כך] בשעה שאמר לו משה שלח את עמי ויעבדוני (שמות ז׳:כ״ו) אמר מי י״י אשר אשמע בקולו וגו׳ (שמות ה׳:ב׳) וכיון שהביא עליו עשר מכות אמר י״י הצדיק ואני ועמי הרשעים (שמות ט׳:כ״ז). אבותיכם במדבר אמרתי להם ששת ימים תלקטוהו וביום השביעי שבת לא יהיה בו (שמות ט״ז:כ״ו) [והם לא עשו כן אלא] ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט ולא מצאו (שמות ט״ז:כ״ז) [אילו מצאו לקטו]. וכיון שאמרו ישראל נעשה ונשמע (שמות כ״ד:ז׳) ואחרי כן עשו את העגל אבדו את (נשמע) [נעשה] אמר להם הקב״ה שמרו (נעשה) [נשמע] ואני מעלה עליכם כאילו קיימתם שניהם וכיון שאמרתי להם שמעו ולא שמעו אבדו את שניהם. [לט] איכה ישבה בדד כל מה שאירע לאדם הראשון כך אירע לישראל אדם הראשון הקב״ה הכניסו לגן עדן וצוהו ועבר ודנו בשלוחין וגירושין וקונן עליו איכה ויאמר לו איכה (בראשית ג׳:ט׳) איכה דן אותו בגירושין מנין דכתיב ויגרש את האדם (בראשית ג׳:כ״ד) דן אותו בשלוחין מנין דכתיב וישלחהו י״י אלהים (בראשית ג׳:כ״ג) וכן עשה לישראל הכניסם לארץ ישראל שנאמר ואביא אתכם אל ארץ הכרמל וגו׳ (ירמיהו ב׳:ז׳) וציוה אותם ואמר להם זאת עשו וחיו וזאת לא תעשו ועברו על צוויו ודנם בגירושין ובשלוחין שנאמר מביתי אגרשם (הושע ט׳:ט״ו) ודן אותם בשלוחין שנאמר שלח מעל פני ויצאו (ירמיהו ט״ו:א׳) ויקונן בעצמו עליהם איכה איכה ישבה בדד. [מ] [רבי אבא בר כהנא פתח] מי האיש החכם ויבן את זאת וגו׳ (ירמיהו ט׳:י״א). [תני רבי שמעון בן יוחאי] אם ראית עיירות נתלשות ממקומן [בארץ ישראל] דע שלא החזיקו בשכר סופרים ומשנים מה טעם על מה אבדה הארץ (ירמיהו ט׳:י״א) וכתיב בתריה על עזבם את תורתי (ירמיהו ט׳:י״ב). [מא] אמר רבי אבא בר כהנא לא עמדו (פלוסתון) [פילוסופין] באומות העולם כבלעם בן בעור (וכאבגינוס) [וכאבנימוס] הגרדי נכנסו אומות העולם אצל (אבגינוס) [אבנימוס] הגרדי אמרו לו יכולים אנו להזדווג לאומה זו אמר להם לכו וחזרו על בתי כנסיות ובתי מדרשות שלהם אם [מצאתם שם תינוקות] מצפצפים בקולם אין אתם יכולים [להזדווג] להם [ואם לאו אתם יכולים להזדווג להם] שכן הבטיחם אביהם הקול קול יעקב (בראשית כ״ז:כ״ב) כל זמן שקולו של [יעקב] מצפצף בבתי כנסיות ובבתי מדרשות אין הידים ידי עשו שולט בהם [וכל זמן שאין קולו של יעקב מצפצף בבתי כנסיות ובבתי מדרשות הידים ידי עשו]. [מב] איכה היתה לזונה קריה נאמנה (ישעיהו א׳:כ״א). [רבי פנחס בשם רבי אושעיא אמר] (מאה ושמונים) [ארבע מאות ושמונים] בתי כנסיות היו בירושלם וכל אחת ואחת יש בה בית ספר למקרא ובית תלמוד למשנה וכולן עלה (אפסיינוס) [אספסיינוס] והחריבן הדא הוא דכתיב ויגל את מסך (בית) יהודה וגו׳ (ישעיהו כ״ב:ח׳). [מלאתי משפט (ישעיהו א׳:כ״א)] כגון משנתו של רבי חייא [ומשנתו של רבי אושעיא] ומשנתו של בר קפרא צדק ילין בה (ישעיהו א׳:כ״א) אמר רבי יודן מימיו לא לן אדם בירושלם ובידו עון כיצד תמיד של שחר היה מכפר על עון שבלילה תמיד של בין הערביים היה מכפר על עון של יום [מכל מקום לא לן אדם בירושלם ובידו עון מה טעם] צדק ילין בה ועתה מרצחים (ישעיהו א׳:כ״א) הרגו את אוריה והרגו את זכריה. ואשיבה שופטיך כבראשונה (ישעיהו א׳:כ״ו). אלו משה ואהרן. ויועציך כבתחילה (ישעיהו א׳:כ״ו). זה דוד ושלמה. ואחרי כן יקרא לך עיר הצדק קריה נאמנה (ישעיהו א׳:כ״ו) ואומר ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה (ישעיהו א׳:כ״ז). [מג] תנו רבנן שלש גזרות גזרה מלכות הרשעה בימי רבי שמעון בן יוחאי שלא יתקיים מצות מילה ושלא לקיים את השבת ושלא לקיים את הנדה והיה שם זקן אחד ושמו רבי ראובן האיצטרובלי והוא נכנס ויוצא לפני המלך בלא רשות (אדם בעולם ביום) [יום] אחד נכנס לפני המלך ומצא אותו שהיה יושב לבדו אמר לו ראובן אדוני המלך לאדם שיש לו אויבים רבים מהו [רוצה] שיהיו חלשים או גבורים ואלו יהודים אינם חלשים אלא בשביל המילה כיון שיש בן לאחד מהם מביאו וחותך בשרו לשמונה ימים ותושש כחו שוב אין בו כח יותר אם אתה תבטל מילה מהם שלא יהיו נמולין מיד הם מתגברים וכשאתה משגר אוכלסין עליהם מיד הם מורדים בך אמר ליה יפה אמרת תבטל. שוב פעם אחת אמר לו למלך מי שיש לו אויבים מהו שיהיו עניים או עשירים אמר לו עניים אמר לו רבי ראובן איצטרובלי אלו יהודים אינם עניים אלא בשביל שהם מקיימים את המצוה ומשמרים את השבת עושה אחד מהם מלאכה כל ימות השבת וכשמגיע ערב שבת הוא מוציא בשביל כבוד שבת ויש מהם שאין בידו מה יוצא ואם אתה מבטל שבת יהיו עשירים כמוך וכשאתה משלח אוכלסין עליהם מיד הם מורדים בך אמר לו יפה אמרת תבטל. שוב פעם אחת אמר לו ראובן בן איצטרובלי אדוני המלך מי שיש לו אויבים מהו רוצה שיהיו מרובים או מועטים אמר לו מועטים אמר לו אדוני המלך אלו היהודים אינם מועטים אלא בשביל שהם משמרים את הנדה אחת מהם יושבת שבעה ימים ארבעה עשר וארבעים ושמונה ואם אתה מבטל נדה מהם והם משמשים מטותיהם בין ביום ובלילה כשהן נדות הם פרים ורבים כמותינו אמר לו יפה אמרת תבטל גזירה זו. אמר לו כתוב אגרת להם ושלח לארץ ישראל מיד צוה המלך לכתוב אגרת ויצא רבי ראובן בן איצטרובלי ונכנסו גדולי מלכות אצל המלך ומצאו דברים כתובים אמרו אצבע של יהודים נכנסה לכאן אמרו לו חזור בך אמר להם אין המלך חוזר בדברים אמרו לו כתוב באגרת כל מי שיוליכם יהרג צוה המלך ועשה כן שמע רבי ראובן ושלח לארץ ישראל שכך היה המעשה ועכשיו אם יש בכם איש מלומד בנסים יבא ויטול האגרת. נתנו עיניהם ברבי שמעון בן יוחאי אמר להם אין אני הולך לעצמי נתן עיניו ברבי אליעזר ברבי יוסי אמר לו רבי יוסי לרבי שמעון בן יוחאי נתת עיניך בבבת עיני אמר לו רבי שמעון אלמלא היה יוחאי אבא קיים יכולים אתם לומר לו תן בנך להריגה. אמר לו רבי יוסי אם כן השבע לי שאין אתה שנשן בהלכה ואתה מחזירו לי נשבע לו רבי שמעון בן יוחאי. הלכו וישבו לספינה אחת וישב עמהם תלמיד אחד ושמו מתיא בן חרש התחיל והיה שואל אותו בהלכה אמר להם מנין לדם השרץ שהוא טמא יותר מבשרו אמר לו רבי שמעון זה טמא וזה טמא אמר רבי אליעזר דמו טמא מבשרו עמד רבי מתיא בן חרש ונשקו על פיו אמר רבי שמעון ולי למה לא נשקתני אמר לו רבי לא נשקתי אלא עריכת שפתיו באותה שעה נתן בו עיניו רבי שמעון והיה מטרף למות ונזכר שבועה שנשבע לאביו ונתיישבה דעתו עליו והיו המלחים עוברים בספינה ודרך אחד מהם על צוארו של רבי אליעזר ויצאה אסכרה מפיו באותה שעה תלה רבי שמעון עיניו לתורן של ספינה וראה שידה אשמדאי שהיה יושב עליו אמר רבי שמעון מה טיבך אמר לו לעשות לכם נס באותה שעה אמר רבי שמעון בן יוחאי רבונו של עולם להגר שפחתך זמנת חמשה מלאכים ולי שדה אמר לו רבי שמעון ואיזה נס תעשה אמר לו עכשיו אני הולך ואכנס בבתו של מלך והיא צווחת ואומרת הביאו לי רבי שמעון בן יוחאי הביאו לי רבי שמעון בן יוחאי ואתה בא ולוחש באזנה ואני יוצא ממנה אמר לו ומה סימן יש כשאתה יוצא ממנה אמר לו באותה שעה היא שוברת כל כלי זכוכית שיש בבית המלך אמר לו לך ועשה כאשר דברת הלך ונכנס בבתו של מלך והיתה צווחת ואומרת הביאו לי רבי שמעון בן יוחאי שלחו לארץ ישראל אחריו אמרו להם הרי הוא לפניכם בספינה באו מצאו בספינה והוליכוהו לפני המלך אמר לו המלך אתה הוא רבי שמעון בן יוחאי אמר לו הן אמר לו אתה יודע לרפאות את בתי אמר לו הן א״ל ומה תעשה לה אמר לו רבי שמעון בן יוחאי אני לוחש לה באזנה והיא מתרפאת אמר לו המלך ומה סימן יש (לה) [לך] אמר לו באותה שעה היא שוברת כל כלי זכוכית שהן בבית המלך ולחש לה רבי שמעון בן יוחאי אל אזנה ונתרפאת ויצאה ושברה כל כלי זכוכית של מלך אמר לו המלך לרבי שמעון בן יוחאי מה אתה מבקש שאתן לך אמר לו רבי שמעון בן יוחאי איני מבקש אלא האגרות שכתבת לבטל הגזירה וכתוב בהן כל מי שיוליכם יהרג אמר לו אם כן הוא הדורן של מלך שכל מי שיעשה לו כן פורע בהריגה אמר לו אין אני פורע בהריגה אמר לו אני מקבל עלי מיד צוה המלך וקרע האגרות הראשונות וכתבו לו אחרות והלכו לארץ ישראל ובטלו הגזירות. כן יבטל הקב״ה מעלינו כל גזירות קשות ורעות במהרה בימינו ובזמן קריב אמן אמן סלה. סליק מדרש מגילת איכה.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
א ההשלמה מילקוט שמעוני.
ב ההשלמה מילקוט שמעוני.
ג בנוסח ב: ״ואחותו״.
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144