×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
תהלים כ״זתנ״ך
א֣
אָ
(א)  לְדָוִ֨ד׀ איְהֹוָ֤היְ⁠־⁠הֹוָ֤ה׀ אוֹרִ֣י וְ֭יִשְׁעִי מִמִּ֣י אִירָ֑איְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה מָעוֹז⁠־חַ֝יַּ֗ימִמִּ֥י אֶפְחָֽד׃ (ב) בִּקְרֹ֤ב עָלַ֨י׀ מְרֵעִים֮ לֶאֱכֹ֢ל אֶת⁠־בְּשָׂ֫רִ֥יצָרַ֣י וְאֹיְבַ֣י לִ֑יהֵ֖מָּה כָשְׁל֣וּ וְנָפָֽלוּ׃ (ג) אִם⁠־תַּחֲנֶ֬ה עָלַ֨י׀ מַחֲנֶה֮ לֹא⁠־יִירָ֢א לִ֫בִּ֥יאִם⁠־תָּק֣וּם עָ֭לַי מִלְחָמָ֑הבְּ֝זֹ֗את אֲנִ֣י בוֹטֵֽחַ׃ (ד) אַחַ֤ת׀ שָׁאַ֣לְתִּי מֵאֵת⁠־יְהֹוָה֮יְ⁠־⁠הֹוָה֮ אוֹתָ֢הּ אֲבַ֫קֵּ֥שׁ שִׁבְתִּ֣י בְּבֵית⁠־יְ֭הֹוָהיְ֭⁠־⁠הֹוָה כׇּל⁠־יְמֵ֣י חַיַּ֑ילַחֲז֥וֹת בְּנֹעַם⁠־יְ֝הֹוָ֗היְ֝⁠־⁠הֹוָ֗ה וּלְבַקֵּ֥ר בְּהֵֽיכָלֽוֹ׃ (ה) כִּ֤י יִצְפְּנֵ֨נִי׀ בְּסֻכֹּה֮ בְּי֢וֹם רָ֫עָ֥היַ֭סְתִּרֵנִי בְּסֵ֣תֶר אׇהֳל֑וֹ בְּ֝צ֗וּר יְרוֹמְמֵֽנִיב׃ (ו) וְעַתָּ֨ה יָר֪וּם רֹאשִׁ֡יעַ֤ל אֹיְבַ֬י סְֽבִיבוֹתַ֗יוְאֶזְבְּחָ֣ה בְ֭אׇהֳלוֹ זִבְחֵ֣י תְרוּעָ֑האָשִׁ֥ירָה וַ֝אֲזַמְּרָ֗ה לַֽיהֹוָֽהי⁠־⁠הֹוָֽה׃ (ז) שְׁמַע⁠־יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה קוֹלִ֥י אֶקְרָ֗אוְחׇנֵּ֥נִי וַעֲנֵֽנִי׃ (ח) לְךָ֤׀ אָמַ֣ר לִ֭בִּי בַּקְּשׁ֣וּ פָנָ֑יאֶת⁠־פָּנֶ֖יךָ יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה אֲבַקֵּֽשׁ׃ (ט) אַל⁠־תַּסְתֵּ֬ר פָּנֶ֨יךָ׀ מִמֶּנִּי֮ אַ֥ל תַּט⁠־בְּאַ֗ף עַ֫בְדֶּ֥ךָ עֶזְרָתִ֥י הָיִ֑יתָ אַֽל⁠־תִּטְּשֵׁ֥נִי וְאַל⁠־תַּ֝עַזְבֵ֗נִי אֱלֹהֵ֥י יִשְׁעִֽי׃ (י) כִּֽי⁠־אָבִ֣י וְאִמִּ֣י עֲזָב֑וּנִיוַֽיהֹוָ֣הי⁠־⁠הֹוָ֣ה יַאַסְפֵֽנִי׃ (יא) ה֤וֹרֵ֥נִי יְהֹוָ֗היְ⁠־⁠הֹוָ֗הדַּ֫רְכֶּ֥ךָ וּ֭נְחֵנִי בְּאֹ֣רַח מִישׁ֑וֹרלְ֝מַ֗עַן שֽׁוֹרְרָֽיג׃ (יב) אַֽל⁠־תִּ֭תְּנֵנִי בְּנֶ֣פֶשׁ צָרָ֑יכִּ֥י קָמוּ⁠־בִ֥י עֵדֵי⁠־שֶׁ֝֗קֶר וִיפֵ֥חַ חָמָֽס׃ (יג) לׅׄוּׅׄלֵׅ֗ׄאׅׄד הֶ֭אֱמַנְתִּי לִרְא֥וֹת בְּֽטוּב⁠־יְהֹוָ֗היְ⁠־⁠הֹוָ֗הבְּאֶ֣רֶץ חַיִּֽים׃ (יד) קַוֵּ֗ה אֶל⁠־יְ֫הֹוָ֥היְ֫⁠־⁠הֹוָ֥הה חֲ֭זַק וְיַאֲמֵ֣ץ לִבֶּ֑ךָ וְ֝קַוֵּ֗ה אֶל⁠־יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א ‹ר1› פרשה סתומה
ב יְרוֹמְמֵֽנִי =ש1,ק-מ
• א!=יְרוֹמֲמֵֽנִּי (דגש מיותר באות נו״ן [וגם חטף כמנהגו]) וכן הכריעו במג״ה
• הערת ייבין לגבי הדגש
ג שֽׁוֹרְרָֽי א=שֽׁוֹרֲרָֽי (חטף)
ד לׅׄוּׅׄלֵׅ֗ׄאׅׄ =א ומסורת-א <נקוד מלמע׳ ולמטה> ודעה ראשונה במנחת שי (״כן הוא בספרים מדוייקים וכן מצאתי במסורה כתב⁠־יד: דין נקוד למעלה ולמטה ושארא כי אם לעיל״)
• לש1=לׅׄוּלֵׅ֗ׄאׅׄ (שתי נקודות למעלה ולמטה בשלוש אותיות לל״א) בהתאם למ״ק-א <נקוד׳ מלעיל ומלרע ב׳[ר] מ׳[ן] אות ו וחד מן ה׳י׳ נקוד׳>, וכן בדותן ובהקלדת וסטמינסטר, וכן הוא בדפוסים ובקורן וסימנים
• ק-מ=לׅׄוּׄלֵׅ֗ׄאׅׄ (אין נקודה בוי״ו למטה) בהתאם לניקודה של התיבה במ״ס-ל ולמספר בהערה שם <ז׳ [נקודות]>, ובהתאם למ״ק-ק-מ <נקוד מלמע׳ ומלמטה בר מן ו׳ מלמטה>, ובהתאם לדעה שנייה במ״ש <ובמסורה אחרת כתב⁠־יד מצאתי כלשון הזה: לולא נקוד מלעיל ומלרע בר מן וא״ו דלא נקודה אלא מלעיל>
ה אֶל⁠־יְ֫הֹוָ֥היְ֫⁠־⁠הֹוָ֥ה =א (מקום ה״עולה״ באות יו״ד כשיטתו)
E/ע
הערותNotes
(א) לדוד ה׳ אורי וישעי ממי אירא – זה שאמר הכתוב (ישעיהו י׳:י״ז) והיה אור ישראל לאש וקדושו ללהבה. בנוהג שבעולם אדם מדליק את הנר בפלטין שלו. שמא יכול לומר פלוני שהוא אוהבי ישתמש לאורו ופלוני שהוא שונאי אל ישתמש לאורו. אלא הכל משתמשין לאורו. אבל הקב״ה אינו כן אלא והיה אור ישראל וגו׳. בני יראו ושונאי אל יראו. וכבר עשה דוגמא זו במצרים (שמות י׳:כ״ג) ולא ראו איש את אחיו וגו׳ ולכל בני ישראל היה אור. (שם י״ג:כ״א) וה׳ הולך לפניהם יומם. ואומר (שם י״ד:כ׳) ויאר את הלילה ויהי הענן והחושך. ואומר (מיכה ז׳:ח׳) כי אשב בחשך ה׳ אור לי. לכך נאמר אורי וישעי ממי אירא. ואומר (תהלים מ״ג:ג׳) שלח אורך ואמתך. (לכך נאמר דוגמא לעתיד) ברא האור שאין ראויין בו גנזו לעתיד לבוא אל הצדיקים. שנאמר (משלי י״ג:ט׳) אור צדיקים ישמח ונר רשעים ידעך. ואומר (בראשית א׳:ד׳) וירא אלהים את האור כי טוב. רבי יהודה ברבי סימון אמר הבדילו את האור לעצמו. משל למלך שראה מנה יפה ואמר זה שלי. כך כשברא הקב״ה את עולמו אמר אין כל בריה יכולה להשתמש בה אלא אני. וכן הוא אומר (דניאל ב׳:כ״ב) ונהורא עמיה שרי. אמר רבי אבין נטלו הקב״ה ונתעטף בו כטלית והבריק את העולם מזיוו. הדא הוא דכתיב (תהלים ק״ד:ב׳) עוטה אור כשלמה. ורבנן אמרי הבדילו לעצמו ליתן לצדיקים לעתיד לבוא. משל למלך שהיה לו מנה יפה ואמר זו לבני. וכן הוא אומר (שם צ״ז:י״א) אור זרוע לצדיק. אמר דוד לפני הקב״ה רבונו של עולם ואימתי הוא בא. אמר לו כשיגיע הקץ ותבנה ירושלים ואני מביא אותו האור. שנאמר (ישעיהו ס׳:א׳) קומי אורי כי בא אורך. אבל לעתיד לבוא לאומות העכו״ם יהיה חשך. שנאמר (שם ב׳) כי החשך יכסה ארץ. ונאמר (שם י׳:י״ז) והיה אור ישראל לאש וקדושו ללהבה. מהו (שם) שיתו ושמירו. אלו המפונקין שבהם. אמר לו דוד האר לנו מאותו האור שנאמר (תהלים קי״ח:כ״ז) אל ה׳ ויאר לנו. אמר הקב״ה חייך שאני מביא אותו אור לישראל וחשך לאומות העכו״ם. שנאמר (ישעיהו ס׳:ב׳) כי הנה החשך יכסה ארץ. אבל לישראל (שם) ועליך יזרח ה׳. ואם תמה אתה על הדבר. כבר הראה הקב״ה דוגמא לישראל שנאמר (שמות י״ד:כ׳) ויהי הענן והחשך. אם ענן למה חשך ואם חשך למה ענן. אמר רבי הושעיא דו פרצופין היו היה אור לישראל וחשך למצרים. אמר דוד אני מזמר על אותו האור שנאמר ה׳ אורי וישעי. זה שאמר הכתוב (תהלים קי״ט:ק״ה) נר לרגלי דבריך. למה הרשעים דומים. למי שהיה מהלך באישון לילה ואפלה הגיע לאבן ונכשל בה הגיע לגומץ ונפל לתוכו. וכן הוא אומר (משלי ד׳:י״ט) דרך רשעים כאפלה לא ידעו במה יכשלו. ולמה הצדיקים דומין. למי שמהלך ואבוקה בידו הגיע לאבן משמר את נפשו שלא יכשל. הגיע לגומץ משמר את עצמו שלא יפול בתוכו. כך אמר דוד באתי לחלל את השבת האירה לי (את) התורה. שנאמר (דברים ה׳:י״א) שמור את יום השבת. באתי לנאוף האירה לי (את) התורה. שנאמר (ויקרא כ׳:י׳) מות יומת הנואף והנואפת. הדא הוא דכתיב (תהלים קי״ט:ק״ה) נר לרגלי דבריך. דבר אחר אם נאמר נר למה נאמר אור ואם נאמר אור למה נאמר נר. אמר דוד כשאני מתחיל בדברי תורה מעט אני מתחיל בהם והם נובעים. וכשאני נכנס לתוכו נפתחים לי שערים הרבה. לכך נאמר נר לרגלי דבריך. ואחר כך אור לנתיבתי. דבר אחר: נר לרגלי – אימתי אמר דוד הפסוק הזה. כשהיה מהלך לעמק רפאים. אף על פי כן לא הלך למלחמה עד שנשאל באורים ותומים עשה אתם מלחמה עם אותם בני מנשה שנפלו עליו. שנאמר (דברי הימים א י״ב:כ״א) בלכתו ציקלג נפלו עליו מן מנשה וגו׳. והם עזרו את דוד והרגו אותם שנאמר (שמואל א ל׳:י״ז) ויכם דוד מהנשף עד הערב למחרתו. ומי היה מאיר להם. זיקים וברקים היו מאירים לו. הוי ה׳ אורי וישעי. (וכן כשהיה מהלך בעמק רפאים לא הלך למלחמה עד שנשאל באורים ותומים). וכן את מוצא בשעה שבא שמואל למשוח את דוד והיו מלאכי השרת מקטרגים לפני הקב״ה ואומרים רבונו של עולם מפני מה אתה נוטל מלכות משאול ונותנה לדוד. אמר להם אני אראה לכם מה בין שאול לדוד. שאול הלך ונשאל באורים ותומים כיון שראה את הפלשתים אמר לו לכהן אסוף את ידיך ולא הספיק לגמור את הדבר שנאמר (שמואל א י״ד:י״ט) ויהי עד דבר שאול אל הכהן וגו׳. אבל דוד בשעה שהפלשתים באין עליו בעמק רפאים באותה שעה התחיל לשאול באורים ותומים שנאמר (שמואל ב ה כב-כג) ויוסיפו עוד לעלות וינטשו בעמק רפאים. וישאל דוד באלהים עוד ויאמר לא תעלה הסב מאחריהם אין לך רשות לפשוט יד בהם אפילו הם קרובים אצלך עד שאתה רואה ראשי האילנות מנענעין. שנאמר (שם כ״ד) ויהי כשמעך את קול הצעדה בראשי הבכאים אז תחרץ. מהו תחרץ. לשון חתוך. (איוב י״ד:ה׳) אם חרוצים ימיו. ולמה נתן לו סימן בראשי הבכאים ולא מאחריהם. אמר ר׳ ברכיה מפני שכולה קוצים. וכל זמן שישראל נתונין בצער כאלו צרה לפניו שנאמר (תהלים צ״א:ט״ו) עמו אנכי בצרה. כיון שבאו הפלשתים ורואין אותן ולא היו רחוקין מהם שמונה אמות אמרו ישראל לדוד למה אנו עומדין. אמר להם כבר נצטוינו מן השמים שלא לפשוט יד בהם עד שנראה ראשי אילנות מנענעים. ואם אנו מושיטין יד בהם הורגין אותנו. מוטב שנמות זכאין ואל נמות חייבין. אלא אנו ואתם נתלה עינינו לאבינו שבשמים. כיון שנתנו בטחון בהקב״ה נדנדו כל האילנות. מיד התחילו לפשוט יד בהם שנאמר (שמואל ב ה׳:כ״ה) ויעש דוד כן כאשר צוהו ה׳ ויך את פלשתים. אמר הקדוש ברוך הוא למלאכי השרת ראו מה בין שאול לדוד. מי גרם לדוד שינצל דברו של הקדוש ברוך הוא שהאיר לו. הוי נר לרגלי דבריך. דבר אחר: ה׳ אורי וישעי – אורי בים שנאמר (שמות י״ד:כ׳) ויאר את הלילה. וישעי בים שנאמר (שם י״ג) התיצבו וראו את ישועת ה׳. ממי אירא (שם) ויאמר משה אל העם אל תיראו. ה׳ מעוז חיי (שם ט״ו:ב׳) עזי וזמרת יה. ממי אפחד (שם ט״ז) תפול עליהם אימתה ופחד. בקרוב עלי מרעים (שם י״ד:י׳) ופרעה הקריב. לאכול את בשרי (שם ט״ו:ט׳) תמלאמו נפשי. אמר רבי שמואל בר נחמני אין הרשע יוצא מן העולם עד שמוציא איפופסים שלו מתוך פיו. הדא הוא דכתיב (שם) ארדוף אשיג. נחלוק אינו אומר אלא אחלק שלל. איחלק. צרי ואויבי לי המה כשלו ונפלו (תהלים קל״ו:ט״ו) ונער פרעה וחילו בים סוף. מכאן ואילך אמרו ישראל אם תחנה עלי מחנה של מצרים. לא יירא לבי. אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח. ואין זאת אלא תורה. שנאמר (דברים ד׳:מ״ד) וזאת התורה. רבנן פתרי קראי בראש השנה ויום הכפורים. אורי בראש השנה. וישעי ביום הכפורים. בקרוב עלי מרעים אלו אומות העכו״ם. לאכול את בשרי. שהן באין לקטרג את ישראל ואומרים לפני הקדוש ברוך הוא אלו עובדי עבודה זרה ואלו עובדי עבודה זרה. צרי ואויבי לי. את מוצא מנין השט״ן בגימטריא שס״ד. כל ימות השנה יש לו רשות לקטרג חוץ מיום הכפורים (וראש השנה). מכאן אמרו ישראל אם תחנה עלי מחנה. אומות העכו״ם. לא יירא לבי. ואם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח. אמר רבי לוי אכסיטורין שכתבת בתורה (ויקרא ט״ז:ג׳) בזאת יבא אהרן. (ד) אחת שאלתי מאת ה׳ – רבי אבא בר כהנא אמר מלכות שאל. את מוצא דוד שאל אחת. ושלמה שאל שתים. שנאמר (משלי ל׳:ז׳) שתים שאלתי מאתך. (שם ח׳) שוא ודבר כזב הרחק ממני ריש ועושר אל תתן לי. (שם ט׳) פן אשבע וכחשתי ואמרתי מי ה׳ ופן אורש וגנבתי ותפשתי שם אלהי. אי זו קשה ראשונה או שניה. אמר לו שניה. ולמה שוויתר הקב״ה על עבודה זרה ועל גלוי עריות ועל שפיכות דמים ולא וויתר על חילול השם. שנאמר (יחזקאל כ׳:ל״ט) איש גלוליו לכו עבדו וגו׳ ואת שם קדשי לא תחללו עוד. דבר אחר: אחת שאלתי – אמר לו הקב״ה בתחלה אתה אומר אחת שאלתי שבתי בבית ה׳. וחזרת ואמרת לחזות בנועם ה׳ ולבקר בהיכלו. אמר לפניו רבונו של עולם לא יהא העבד שוה לרבו. בתחלה לא באת עלי באחת שנאמר (דברים י׳:י״ב) ועתה ישראל מה ה׳ אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה׳ אלהיך. ואחר כך פתחת עלינו במצוות הרבה שנאמר (שם) ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו וגו׳. הוי דיו לעבד שיהא כרבו. (ה) כי יצפנני בסוכה ביום רעה – ביום רעתה של בת שבע. ועתה ירום ראשי על אויבי סביבותי. רבי יעקב פתר קרא ביהושע (יהושע ח׳:ל׳) אז יבנה יהושע מזבח לה׳ אלהי ישראל בהר עיבל. אמר רבי יוסי בר חנינא אין הבמה נתרת אלא על ידי נביא. ומה טעם (דברים י״ב:י״ג) השמר לך פן תעלה עולותיך. אליהו מקריב בהר הכרמל בשעת איסור הבמות בכל יום. אמר רבי שמואל בדיבורו עשה שנאמר (מלכים א י״ח:ל״ו) ובדברך עשיתי את כל הדברים האלה. שיחזרו ישראל בתשובה וירדו להם גשמים. רבי יונתן מייתי לה מן הדין קריא (שופטים ו׳:כ״ה) ויהי בלילה ההוא ויאמר לו ה׳ קח את פר השור אשר לאביך. אמר רבי אחא שבע עבירות נעשו בפרו של גדעון. עצי אשרה ובאבנים פסולות ושור מוקצה ונעבד וזר ולילה ואיסור במה. אין לי אלא גדעון. שמואל מנין. שנאמר (שמואל א ז׳:ט׳) ויקח שמואל טלה חלב. הוא ועורו ומחוסר זמן ולוי היה. (יג) לולא האמנתי לראות בטוב ה׳ – זבדי בר לוי אמר כל מקום שנאמר לולא בזכות אבות. והכתיב (בראשית מ״ג:י׳) כי לולא התמהמהנו. אמרו כל עצמינו לא היינו עולים משם לשלום אלא בזכות אבות. רבי יוחנן אמר כל לולא בזכות המקום. שנאמר (ישעיהו א׳:ט׳) לולי ה׳ צבאות. רבי לוי אמר בזכות התורה. שנאמר (תהלים קי״ט:צ״ב) לולי תורתך שעשועי. ובזכות האמונה לולא האמנתי לראות. (יד) קוה אל ה׳ – אמר ר׳ חייא בר אבא אם נתפללת וחזרת ונתפללת תהא מבושר שנשמעת תפלתך והוא עתיד לעשות רצונך. ומה טעם קוה אל ה׳ חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה׳.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144