×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
שמואל א א׳תנ״ך
א֣
אָ
(א) וַיְהִי֩ אִ֨ישׁ אֶחָ֜ד מִן⁠־הָרָמָתַ֛יִם צוֹפִ֖ים מֵהַ֣ר אֶפְרָ֑יִם וּשְׁמ֡וֹ אֶ֠לְקָנָ֠ה בֶּן⁠־יְרֹחָ֧ם בֶּן⁠־אֱלִיה֛וּא בֶּן⁠־תֹּ֥חוּ בֶן⁠־צ֖וּף אֶפְרָתִֽי׃ (ב) וְלוֹ֙ שְׁתֵּ֣י נָשִׁ֔ים שֵׁ֤ם אַחַת֙ חַנָּ֔ה וְשֵׁ֥ם הַשֵּׁנִ֖ית פְּנִנָּ֑ה וַיְהִ֤י לִפְנִנָּה֙ יְלָדִ֔ים וּלְחַנָּ֖ה אֵ֥ין יְלָדִֽים׃ (ג) וְעָלָה֩ הָאִ֨ישׁ הַה֤וּא מֵֽעִירוֹ֙ מִיָּמִ֣ים ׀ יָמִ֔ימָהא לְהִֽשְׁתַּחֲוֺ֧ת וְלִזְבֹּ֛חַ לַיהֹוָ֥הי⁠־⁠הֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת בְּשִׁלֹ֑ה וְשָׁ֞ם שְׁנֵ֣י בְנֵֽי⁠־עֵלִ֗י חׇפְנִי֙ וּפִ֣נְחָ֔ס כֹּהֲנִ֖ים לַיהֹוָֽהי⁠־⁠הֹוָֽה׃ (ד) וַיְהִ֣י הַיּ֔וֹם וַיִּזְבַּ֖ח אֶלְקָנָ֑ה וְנָתַ֞ן לִפְנִנָּ֣ה אִשְׁתּ֗וֹ וּֽלְכׇל⁠־בָּנֶ֛יהָ וּבְנוֹתֶ֖יהָ מָנֽוֹת׃ (ה) וּלְחַנָּ֕ה יִתֵּ֛ן מָנָ֥ה אַחַ֖ת אַפָּ֑יִם כִּ֤י אֶת⁠־חַנָּה֙ אָהֵ֔ב וַיהֹוָ֖הי⁠־⁠הֹוָ֖ה סָגַ֥ר רַחְמָֽהּ׃ (ו) וְכִעֲסַ֤תָּה צָרָתָהּ֙ גַּם⁠־כַּ֔עַס בַּעֲב֖וּר הַרְּעִמָ֑הּ כִּֽי⁠־סָגַ֥ר יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה בְּעַ֥ד רַחְמָֽהּ׃ (ז) וְכֵ֨ן יַעֲשֶׂ֜ה שָׁנָ֣ה בְשָׁנָ֗ה מִדֵּ֤י עֲלֹתָהּ֙ בְּבֵ֣ית יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה כֵּ֖ן תַּכְעִסֶ֑נָּה וַתִּבְכֶּ֖ה וְלֹ֥א תֹאכַֽל׃ (ח) וַיֹּ֨אמֶר לָ֜הּ אֶלְקָנָ֣ה אִישָׁ֗הּ חַנָּה֙ לָ֣מֶה תִבְכִּ֗י וְלָ֙מֶה֙ לֹ֣א תֹֽאכְלִ֔י וְלָ֖מֶה יֵרַ֣ע לְבָבֵ֑ךְ הֲל֤וֹא אָֽנֹכִי֙ ט֣וֹב לָ֔ךְ מֵעֲשָׂרָ֖ה בָּנִֽים׃ (ט) וַתָּ֣קׇם חַנָּ֔ה אַחֲרֵ֛י אׇכְלָ֥הֿ בְשִׁלֹ֖ה וְאַחֲרֵ֣י שָׁתֹ֑ה וְעֵלִ֣י הַכֹּהֵ֗ן יֹשֵׁב֙ עַל⁠־הַכִּסֵּ֔א עַל⁠־מְזוּזַ֖ת הֵיכַ֥ל יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃ (י) וְהִ֖יא מָ֣רַת נָ֑פֶשׁ וַתִּתְפַּלֵּ֥ל עַל⁠־יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה וּבָכֹ֥ה תִבְכֶּֽה׃ (יא) וַתִּדֹּ֨ר נֶ֜דֶר וַתֹּאמַ֗ר יְהֹוָ֨היְ⁠־⁠הֹוָ֨ה צְבָא֜וֹת אִם⁠־רָאֹ֥ה תִרְאֶ֣ה׀ בׇּעֳנִ֣י אֲמָתֶ֗ךָ וּזְכַרְתַּ֙נִי֙ וְלֹא⁠־תִשְׁכַּ֣ח אֶת⁠־אֲמָתֶ֔ךָ וְנָתַתָּ֥ה לַאֲמָתְךָ֖ זֶ֣רַע אֲנָשִׁ֑ים וּנְתַתִּ֤יו לַֽיהֹוָה֙י⁠־⁠הֹוָה֙ כׇּל⁠־יְמֵ֣י חַיָּ֔יו וּמוֹרָ֖ה לֹא⁠־יַעֲלֶ֥ה עַל⁠־רֹאשֽׁוֹ׃ (יב) וְהָיָה֙ כִּ֣י הִרְבְּתָ֔ה לְהִתְפַּלֵּ֖ל לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑ה וְעֵלִ֖י שֹׁמֵ֥ר אֶת⁠־פִּֽיהָ׃ (יג) וְחַנָּ֗ה הִ֚יא מְדַבֶּ֣רֶת עַל⁠־לִבָּ֔הּ רַ֚ק שְׂפָתֶ֣יהָ נָּע֔וֹת וְקוֹלָ֖הּ לֹ֣א יִשָּׁמֵ֑עַ וַיַּחְשְׁבֶ֥הָ עֵלִ֖י לְשִׁכֹּרָֽה׃ (יד) וַיֹּ֤אמֶר אֵלֶ֙יהָ֙ עֵלִ֔י עַד⁠־מָתַ֖י תִּשְׁתַּכָּרִ֑ין הָסִ֥ירִי אֶת⁠־יֵינֵ֖ךְ מֵעָלָֽיִךְ׃ (טו) וַתַּ֨עַן חַנָּ֤ה וַתֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א אֲדֹנִ֔י אִשָּׁ֤ה קְשַׁת⁠־ר֙וּחַ֙ אָנֹ֔כִי וְיַ֥יִן וְשֵׁכָ֖ר לֹ֣א שָׁתִ֑יתִי וָאֶשְׁפֹּ֥ךְ אֶת⁠־נַפְשִׁ֖י לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃ (טז) אַל⁠־תִּתֵּן֙ אֶת⁠־אֲמָ֣תְךָ֔ לִפְנֵ֖י בַּת⁠־בְּלִיָּ֑עַל כִּֽי⁠־מֵרֹ֥ב שִׂיחִ֛י וְכַעְסִ֖י דִּבַּ֥רְתִּי עַד⁠־הֵֽנָּה׃ (יז) וַיַּ֧עַן עֵלִ֛י וַיֹּ֖אמֶר לְכִ֣י לְשָׁל֑וֹם וֵאלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל יִתֵּן֙ אֶת⁠־שֵׁ֣לָתֵ֔ךְ אֲשֶׁ֥ר שָׁאַ֖לְתְּ מֵעִמּֽוֹ׃ (יח) וַתֹּ֕אמֶר תִּמְצָ֧א שִׁפְחָתְךָ֛ חֵ֖ן בְּעֵינֶ֑יךָ וַתֵּ֨לֶךְ הָאִשָּׁ֤ה לְדַרְכָּהּ֙ וַתֹּאכַ֔ל וּפָנֶ֥יהָ לֹא⁠־הָֽיוּ⁠־לָ֖הּ עֽוֹד׃ (יט) וַיַּשְׁכִּ֣מוּ בַבֹּ֗קֶר וַיִּֽשְׁתַּחֲווּ֙ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה וַיָּשֻׁ֛בוּ וַיָּבֹ֥אוּ אֶל⁠־בֵּיתָ֖ם הָרָמָ֑תָה וַיֵּ֤דַע אֶלְקָנָה֙ אֶת⁠־חַנָּ֣ה אִשְׁתּ֔וֹ וַֽיִּזְכְּרֶ֖הָ יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃ (כ) וַֽיְהִי֙ לִתְקֻפ֣וֹת הַיָּמִ֔ים וַתַּ֥הַר חַנָּ֖ה וַתֵּ֣לֶד בֵּ֑ן וַתִּקְרָ֤א אֶת⁠־שְׁמוֹ֙ שְׁמוּאֵ֔ל כִּ֥י מֵיְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה שְׁאִלְתִּֽיו׃ (כא) וַיַּ֛עַל הָאִ֥ישׁ אֶלְקָנָ֖ה וְכׇל⁠־בֵּית֑וֹ לִזְבֹּ֧חַ לַיהֹוָ֛הי⁠־⁠הֹוָ֛ה אֶת⁠־זֶ֥בַח הַיָּמִ֖ים וְאֶת⁠־נִדְרֽוֹ׃ (כב) וְחַנָּ֖ה לֹ֣א עָלָ֑תָה כִּֽי⁠־אָמְרָ֣ה לְאִישָׁ֗הּ עַ֣ד יִגָּמֵ֤ל הַנַּ֙עַר֙ וַהֲבִאֹתִ֗יו וְנִרְאָה֙ אֶת⁠־פְּנֵ֣י יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה וְיָ֥שַׁב שָׁ֖ם עַד⁠־עוֹלָֽם׃ (כג) וַיֹּ֣אמֶר לָהּ֩ אֶלְקָנָ֨ה אִישָׁ֜הּ עֲשִׂ֧י הַטּ֣וֹב בְּעֵינַ֗יִךְ שְׁבִי֙ עַד⁠־גׇּמְלֵ֣ךְ אֹת֔וֹ אַ֛ךְ יָקֵ֥ם יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה אֶת⁠־דְּבָר֑וֹ וַתֵּ֤שֶׁב הָֽאִשָּׁה֙ וַתֵּ֣ינֶק אֶת⁠־בְּנָ֔הּ עַד⁠־גׇּמְלָ֖הּב אֹתֽוֹ׃ (כד) וַתַּעֲלֵ֨הוּ עִמָּ֜הּ כַּאֲשֶׁ֣ר גְּמָלַ֗תּוּ בְּפָרִ֤ים שְׁלֹשָׁה֙ וְאֵיפָ֨ה אַחַ֥ת קֶ֙מַח֙ וְנֵ֣בֶל יַ֔יִן וַתְּבִאֵ֥הוּ בֵית⁠־יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה שִׁל֑וֹ וְהַנַּ֖עַר נָֽעַר׃ (כה) וַֽיִּשְׁחֲט֖וּ אֶת⁠־הַפָּ֑ר וַיָּבִ֥אוּ אֶת⁠־הַנַּ֖עַר אֶל⁠־עֵלִֽי׃ (כו) וַתֹּ֙אמֶר֙ בִּ֣י אֲדֹנִ֔י חֵ֥י נַפְשְׁךָ֖ אֲדֹנִ֑י אֲנִ֣י הָאִשָּׁ֗ה הַנִּצֶּ֤בֶת עִמְּכָה֙ בָּזֶ֔ה לְהִתְפַּלֵּ֖ל אֶל⁠־יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃ (כז) אֶל⁠־הַנַּ֥עַר הַזֶּ֖ה הִתְפַּלָּ֑לְתִּי וַיִּתֵּ֨ן יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה לִי֙ אֶת⁠־שְׁאֵ֣לָתִ֔י אֲשֶׁ֥ר שָׁאַ֖לְתִּי מֵעִמּֽוֹ׃ (כח) וְגַ֣ם אָנֹכִ֗י הִשְׁאִלְתִּ֙הוּ֙ לַֽיהֹוָ֔הי⁠־⁠הֹוָ֔ה כׇּל⁠־הַיָּמִים֙ אֲשֶׁ֣ר הָיָ֔ה ה֥וּא שָׁא֖וּל לַיהֹוָ֑הי⁠־⁠הֹוָ֑ה וַיִּשְׁתַּ֥חוּ שָׁ֖ם לַֽיהֹוָֽהי⁠־⁠הֹוָֽה׃נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א מִיָּמִ֣ים ׀ יָמִ֔ימָה =א?,ל,ק וברשימת הפסקים (וכן אצל ברויאר ומג״ה ובקורן בניגוד לדפוסים הרגילים)
• ברויאר ציין ספק לגבי קיומו של קו הפסיק, ובאמת קשה להבחין בו בכתר בגלל הצפיפות בין שתי התיבות וטשטוש באזור אות יו״ד, וייתכן שהוא צמוד למ״ם סופית.
ב עַד⁠־גׇּמְלָ֖הּ
• מ״מ=עַד⁠־גָמְלָ֖הּ (חסר דגש בגימ״ל)
E/ע
הערותNotes
(א) [פרשה א] עת לעשות לה׳ הפרו תורתך (תהלים קי״ט:קכ״ו). תני בשם רבי נתן סרס את המקרא הפרו תורתך עת לעשות לה׳. רבי פנחס ורבי חלקיה בשם רבי סימון העושה תורתו עתים מפר ברית. ומה טעמיה הפרו תורתך. אמר רבי אלעזר מה התינוק הזה מבקש לאכול בכל שעות היום כך אדם צריך להיות יגע בתורה בכל שעות היום. ר׳ יונה בשם רבי יהושע בר גזירה כל כרביא בישין וכרביא דאורייתא טבין. כל פטטיא בישין ופטטיא דאורייתא טבין. אמר רבי שמואל בר רב יצחק במגילת חסידים מצאו כתוב אם יום תעזבה יומים תעזבך. לשנים שיצאו אחד מטבריא ואחד מצפורי ופגעו זה בזה בחדא משכנא והסיחו זה עם זה ופרשו זה הלך מיל וזה הלך מיל נמצא זה רחוק מחבירו שנים מיל וזה רחוק מחבירו שנים מיל כך כו׳. לאחר שהיה יושב ומצפה לאשה כל ימים שהוא תובע בה היא ממתנת לו הפליג דעתו ממנה היא הולכת ונשאת לאחר. אל תבוז כי זקנה אמך (משלי כ״ג:כ״ב). הלל הזקן אמר בשעתא דמבדרין כניש ובשעתא דמכנשין בדר. הוא היה אומר ראית תורה חביבה בישראל והכל שמחין בה פזר. דכתיב יש מפזר ונוסף עוד (משלי י״א:כ״ד). תני רבי שמעון בן יוחאי אם ראית ישראל שפשטו ידיהם מן התורה עמוד והתחזק בה ואחר כך טול שכר כולם. אמר רבי יוסי בר רבי אם נתיישבה תורתך בפיך אל תבוז עליה. כשם שהיה עושה אלקנה שהיה מדריך את ישראל ומעלה אותן לשילה. לא בדרך שהיה עולה בשנה זו היה עולה בשנה האחרת. אלא כל שנה ושנה היה הולך בדרך אחרת בשביל לשמע את ישראל להעלותן לשילה. לפיכך הכתוב מיחסו: ויהי איש אחד מן הרמתים צופים מהר אפרים ושמו אלקנה בן ירוחם בן אליהוא בן תחו בן צוף אפרתי. זכר צדיק לברכה ושם רשעים ירקב (משלי י׳:ז׳). אמר רבי יצחק: כל מי שהוא מזכיר צדיק ואינו מברכו עובר בעשה. דכתיב זכר צדיק לברכה (משלי י׳:ז׳). וכל מי שהוא מזכיר רשע ואינו מקללו עובר בעשה. דכתיב ושם רשעים ירקב (משלי י׳:ז׳). אמר רבי יצחק הרשעים דומים לכלי קורים אם אין אדם משתמש בהן מרקיבין הן. כך ראית מימיך אדם קורא לבנו פרעה סיסרא סנחרב. מהו קורא אותו אברהם יצחק יעקב. רבי ירמיה ורבי חלבו בשם רבי שמואל בר נחמן רבי יונתן כשהיה מגיע לפסוק הזה אשר הגלה מירושלים עם הגולה אשר הגלתה עם יכניה מלך יהודה אשר הגלה נבוכדנצר מלך בבל (אסתר ב׳:ו׳). הוה אמר נבוכדנצר מלך בבל שחיק עצמות. ולמה לא הוה אמר כן בירמיהו. אלא כל נבוכדנצר שבירמיהו חי הוה. ברם הכא מת היה. רב אמר ארור המן ארורים בניו. רבי פנחס אמר חרבונה זכור לטוב. רבי ברכיה בשם לוי אמר מצינו כשהקב״ה מזכיר את ישראל מברכן. ומה טעמיה ה׳ זכרנו יברך וגו׳ (תהלים קט״ו:י״ב). אין לי אלא כל ישראל. כל אחד ואחד מנין. אמר רבי הונא בשם רבי אבין וה׳ אמר המכסה אני מאברהם וגו׳ (בראשית י״ח:י״ז). ולא היה צריך קרייא למימר אלא ויאמר ה׳ זעקת סדום ועמורה כי רבה וגו׳ (בראשית י״ח:כ׳). אלא אמר הקב״ה מה אני מזכיר את הצדיק ואיני מברכו. אלא אברכנו ואחר כך אודיעו. הדא הוא תכתיב ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום ונברכו בו כל (בראשית י״ח:י״ח) משפחות האדמה. מה כתיב ויאמר ה׳ זעקת סדום ועמורה וגו׳ (בראשית י״ח:כ׳). רבי פנחס ורבי חלקיה בשם רבי סימון למלך שהיו לו שני אוצרות של אגדן וזרע את הראשונה ועלתה כולה אגדן וזרע את השניה ועלתה כולה גידי סיפי סופנים. כך הרשעים אין להם זריעה. דכתיב וצוה עליו ה׳ ולא יזרע משמו עוד (נחום א׳:י״ד). אבל הצדיקים יש להם זריעה. דכתיב זרעו לכם לצדקה קצרו לפי חסד (הושע י׳:י״ב). אמר רבי שמעון מדכרין ומשבחין. מדכרין ומשחקין. מדכרין ומניחין. מדכרין ומשבחין ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה וגו׳ (שמות ל״ח:כ״ב). מדכרין ומשחקין וילכד עכן בן כרמי בן זבדי בן זרח למטה יהודה (יהושע ז׳:י״ח). מדכרין ומשבחין ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן וגו׳ (שמות ל״ח:כ״ג). מדכרין ומשחקין ושם אמו שלומית בת דברי למטה דן (ויקרא כ״ד:י״א). מדכרין ומניחין זכור את אשר עשה ה׳ אלהיך למרים (דברים כ״ד:ט׳). מדכרין ומשחקין זכור את אשר עשה לך עמלק (דברים כ״ה:י״ז). מדכרין ומשבחין איש יהודי היה בשושן הבירה וגו׳ (אסתר ב׳:ה׳). מדכרין ומשחקין איש צר ואויב המן הרע הזה (אסתר ז׳:ו׳). מדכרין ומשבחין כי מרדכי היהודי וגו׳ (אסתר י׳:ג׳). מדכרין ומשחקין וירבעם בן נבט אפרתי וגו׳ (מלכים א י״א:כ״ו). מדכרין ומשחקין ויהי איש מהר אפרים ושמו מיכיהו (שופטים י״ז:א׳). מדכרין ומשבחין: ויהי איש אחד מן הרמתים צופים מהר אפרים ושמו אלקנה וגו׳. כתיב איש אשר יתן לו האלהים עושר ונכסים וכבוד (קהלת ו׳:ב׳). גם כל האדם אשר נתן לו האלהים עושר ונכסים והשליטו לאכול ממנו ולשאת את חלקו ולשמוח בעמלו זה מתת אלהים היא (קהלת ה׳:י״ח). אמר רבי פנחס המדה הזו אינה נוהגת בכל בני אדם אלא במאן דרחמנא רעי ביה. כי לא הרבה יזכור את ימי חייו (קהלת ה׳:י״ט) – זה עלי. כי האלהים מענה בשמחת לבו (קהלת ה׳:י״ט) – זה אלקנה שהיה מדריך את ישראל ומעלה אותן לשילה. לא בדרך שהיה עולה בשנה הזאת היה עולה בשנה האחרת. אלא בכל שנה ושנה היה עולה בדרך אחרת בשביל לשמע את ישראל להעלותן לשילה. לפיכך הכתוב מיחסו ויהי איש אחד מן הרמתים. ויהי איש – כל מקום שנאמר בלשון הזה שקול כשלשים ואחד צדיקים. מן הרמתים – ר׳ אלעזר אמר תרתין רמון הינון חדא דדוד וחדא דשמואל. צופים – אמר רבי יוחנן חד שהעמיד לו מאתים צופים. ושמו אלקנה – הרשעים קודמין לשמם נבל שמו (שמואל א כ״ה:כ״ה). גלית הפלישתי שמו (שמואל א י״ז:כ״ג). שבע בן בכרי שמו (שמואל ב כ׳:כ״א). אבל הצדיקים שמן קודמין: ושמו אלקנה, ושמו ישי (שמואל א י״ז:י״ב). ושמו בועז (רות ב׳:א׳). ושמו מרדכי (אסתר ב׳:ה׳). דומין לבוראן ושמי ה׳ לא נודעתי להם (שמות ו׳:ג׳). מתיבין ליה והכתיב ולרבקה אח ושמו לבן (בראשית כ״ד:כ״ט). ר׳ יצחק אמר פארדוכסוס. ורבי ברכיה אמר מלובן ברשע. התיבון ליה בבני שמואל כתיב ויהי שם בנו הבכור יואל ושם משנהו אביה וגו׳ (שמואל א ח׳:ב׳). רבנין ורבי יהודה בר׳ סימון. רבנן אמרי מה זה רשע אף זה רשע. ורבי יהודה ברבי סימון אמר כשנשתנו למעשים טובים זכו לרוח הקודש. שנאמר דבר ה׳ אשר היה אל יואל וגו׳ (יואל א׳:א׳). אפרתי – רבי יהושע בן לוי אמר פלאטוני. רבי יהושע ברבי נחמיה אמר איוגיניסטאטי. דבר אחר אפרתי – אמר רבי פנחס עטרה נתעטר אפרים מאבינו יעקב בשעת פטירתו מן העולם. אמר לו אפרים בני ראש שבט ראש ישיבה מעולה ומשובח שבבנים יהיו נקראים על שמך, בן תחו בן צוף אפרתי, וירבעם בן נבט אפרתי (מלכים א י״א:כ״ו), ודוד בן איש אפרתי (שמואל א י״ז:י״ב). (ב) ולו שתי נשים שם האחת חנה – רבי אמי בשם רבי יצחק אמר הכתוב פותח בשבחו. ר׳ לוי בשם ר׳ חמא בר חנינא אמר הכתוב פותח בשבחו ומזכיר גנאו. ורבנין אמרין. הכתוב פותח בשבחו ומזכיר גנאו וחוזר ופותח בשבחו. (ג) ועלה האיש ההוא מעירו – נתעלה האיש בביתו. נתעלה האיש בחצרו. נתעלה בעירו. נתעלה בכל ישראל. וכל עלויו לא היה אלא מעצמו. מימים ימימה – זה אלקנה שהיה מדריך את ישראל ומעלה אותן לשילה. ולא בדרך שהיה עולה בשנה זו היה עולה בשנה אחרת. אלא כל שנה ושנה היה הולך בדרך אחרת בשביל לשמע את ישראל להעלותן לשילה. להשתחות ולזבוח לה׳ – רבי אבא בר מדיא בשם ר׳ יצחק אמר התפלה גדולה מן הקרבנות. דכתיב להשתחות ואחר כך לזבוח. (ד) ויהי היום – ר׳ יהושע בן לוי אמר זה יומו של עצרת. ויזבח אלקנה ונתן לפנינה אשתו ולכל בניה ובנותיה מנות – מהו מנות חולקין. (ה) ולחנה יתן מנה אחת אפים בכפלים. בסבר פנים יפות. אפים. כנגד פנינה וילדיה. דבר אחר אפים – למה כי את חנה אהב וה׳ סגר רחמה. (ו) וכעסתה צרתה גם כעס – מכעסת וחזרה ומכעסת. מה הות אמרה לה. זבנת לברך רבה סודר. ולתנינא חלוק. בעבור הרעימה על האלהים. אמר רבי שמעון בן לקיש אמר לה הקב״ה מה את מרעמת אותה עלי. וכי יש רעמים בלא מטר. עלי לפקדה. שנאמר כי פקד ה׳ את חנה וגו׳ (שמואל א ב׳:כ״א). (ז) וכן יעשה שנה בשנה מדי עלותה בבית ה׳ וגו׳. רבנין אמרין מי שהוא בוכה אינו אוכל. דכתיב ותבכה ולא תאכל. (ח) ויאמר לה אלקנה אישה חנה למה תבכי ולמה לא תאכלי ולמה ירע לבבך הלא אנכי טוב לך מעשרה בנים – הלא אני אין כתיב כאן. אלא הלא אנכי – אמר לה ברייך יהי בחלקך. כמא דאת אמר אנכי ה׳ אלהיך (שמות כ׳:ב׳). (ט) ותקם חנה אחר אכלה בשילה ואחר שתה ועלי הכהן יושב על הכסא – מלמד שבאותו היום מנו אותו כהן גדול. (י-יא) והיא מרת נפש ותתפלל על ה׳ ובכה תבכה – כל מעשה חנה בכפלים. כעסה בכפלים וכעסתה צרתה גם כעס (שמואל א א׳:ו׳). מנתה בכפלים ולחנה יתן מנה אחת אפים (שמואל א א׳:ה׳). בכייתה בכפלים ובכה תבכה, ראייתה בכפלים אם ראה תראה, נדרה בכפלים ותדר נדר. (יא) [פרשה ב] אנכי ה׳ אלהיך המעלך מארץ מצרים וגו׳ (תהלים פ״א:י״א). רבי חגי בשם ר׳ יצחק אמר אין שואלין עניות במקום עשירות. שמתוך כן קפצה חנה לנדרים. ותדר נדר ותאמר וגו׳ – כתיב ה׳ שמעתי שמעך יראתי וגו׳ (חבקוק ג׳:ב׳). אמרה חנה לפני הקב״ה רבון העולמים אברהם עשה רצונך ונתת לו בן למאה שנה. אחאב עבד עבודה זרה והוליד שבעים בנים. ה׳ שמעתי שמעך יראתי (חבקוק ג׳:ב׳). שרה עשתה רצונך ונתת לה בן לתשעים שנה. איזבל בת כומרין היא מולידה שבעים בנים. דכתיב ולאחאב שבעים בנים בשמרון וגו׳ (מלכים ב י׳:א׳). וכשם שהיו לו שבעים בנים בשמרון כך היו לו שבעים בנים ביזרעאל. וכל אחד ואחד מהם היה לו פלטין אחד של קיטא ופלטין אחד של חורף. הדא הוא דכתיב והכיתי בית החורף על בית הקיץ (עמוס ג׳:ט״ו). רבי יהודה בר רבי סימון אמר ארבע. שנאמר ואבדו בתי השן (עמוס ג׳:ט״ו). ורבנן אמרין שש. שנאמר וספו בתים רבים (עמוס ג׳:ט״ו). שמתוך כך קפצה חנה לנדרים. ותדר נדר ותאמר וגו׳ – כתיב וידר יעקב נדר לאמר (בראשית כ״ח:כ׳). אמר רבי יצחק הבבלי כל מאן דנדר עבד מצוה. מהו לאמר. לאמר לדורות שיהיו נודרין בשעת צרתן. לפיכך כל מי שהוא נודר אינו תולה נדרו אלא בו. אמר ר׳ אבהו כתיב אשר נשבע לה׳ נדר לאביר יעקב (תהלים קל״ב:ב׳). לאביר אברהם ויצחק אינו אומר כאן אלא לאביר יעקב. ורבי הונא בשם רבי אידי אמר כתיב וישמחו העם על התנדבם כי בלבב שלם התנדבו לה׳ וגו׳ (דברי הימים א כ״ט:ט׳). על ידי שהיו עסוקים במצות נדבה ועלתה בידם שמחו. מה כתיב בתריה ויברך דוד את ה׳ לעיני כל הקהל ויאמר דוד ברוך אתה ה׳ (דברי הימים א כ״ט:י׳). אלהי אברהם ויצחק אין כתיב כאן אלא אלהי ישראל אבינו (דברי הימים א כ״ט:י׳). אמר ר׳ יודן אפילו מן אתרה לא חסירת כלום. וידר ישראל נדר (במדבר כ״א:ב׳). וידרו ישראל אינו אומר אלא וידר ישראל ישראל סבא. ארבעה נודרים נדרו. שנים נדרו והפסידו. שנים נדרו ונשכרו. יעקב ויפתח והפסידו. ישראל וחנה נדרו ונשתכרו. ותדר נדר ותאמר וגו׳ – כתיב אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך (תהלים קכ״ח:ג׳). תמן תנינן נשים בבתולים כגפנים. יש גפן שיינה שחור ויש גפן שיינה אדום יש גפן שיינה מרובה יש גפן שיינה מועט. אמר ר׳ יהודה כל גפן יש בה יין. ושאין בה יין זו טורקטי. מעשה באשה אחת שבאתה לפני רבי ישמעאל בר יוסי ולא נמצאו לה בתולים אלא כעין החרדל. אמר לה כמותך ירבו בישראל. ר׳ זבדיה חתניה דרבי לוי בשם ר׳ לוי כאיניש דצווח לסמיא דסגיא נהורא. וחבריה אמר לגנאי אמר לה. דכל אשה שדמיה מועטין ולדותיה מועטין. ר׳ יוסי אמר לשבח אמרו. כל אשה שדמיה מועטין אינה מצויה לטמא את הטהרות. ותדר נדר – רב אמר אמרה אם מהעליונים אני לא אמות ואם מן התחתונים אני אפרה וארבה כתחתונים. רב אמר פעמי רגלים היה. אמרה לפניו רבון כל העולמים מכל אוכלסין שיש לפניך אין אתה פוקדני כאחד מהן. אמר רבי חגי בשם רבי יצחק אמרה כמה בתי שקצים ורמשים יש לפניך ואין את פוקדני כאחד מהם. אמר ר׳ זכאי רבה ללוטוס שעבר עני על פתחו לפני שלחנו. אמר ליה זכה עמי. אמר ליה איזיל ואת אתי. אמר ליה מכל אוכלוסין שיש לפניך אין אתה פוקדני כאחד מהם. ה׳ צבאות – רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר לה הקב״ה חנה מתחלת ברייתו של עולם לא קלסני אדם בפסוק זה אלא את. חייך שבנך עומד ופותח בו. הדא הוא דכתיב כה אמר ה׳ צבאות פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל (שמואל א ט״ו:ב׳). אמר ר׳ יהושע בן לוי אמר לה הקב״ה חנה את רבית בחיילותי ואני ארבה בחיילותיך. שנאמר כל אלה בנים להימן חוזה המלך בדברי האלהים להרים קרן (דברי הימים א כ״ה:ה׳). ויתן האלהים להימן בנים ארבעה עשר ובנות שלש (דברי הימים א כ״ה:ה׳). אם ראה תראהאם ראה – בצערי תראה – בעיבורי. ואם ראה בעיבורי תראה בלידתי. אמר ר׳ אחא אם ראה –הרי יפה. ואם לאו תראה – אמרה חנה לפני הקב״ה כתיב בתורה ואם לא נטמאה האשה וגו׳ (במדבר ה׳:כ״ח). הרי אני הולכת ומקנאת לאלקנה ויולדת בן. אמר רבי שמואל בר נחמן על שלש מצות הנשים מצוות על הנדה ועל החלה ועל הדלקת הנר. אין אני אמתך בכולם. וזכרתני – בזכרים. ואל תשכח את אמתך – בנקבות. ונתת לאמתך זרע אנשים – רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר: זרע אנשים – שלא יהיו פניהם דומין לא לקוף ולא לסריס. דבר אחר ונתת לאמתך זרע אנשים – אנשים חכמים אנשים נבונים. היך מה דאת אומר הבו לכם אנשים חכמים ונבונים (דברים א׳:י״ג). אנשים נביאים היך מה דאת אומר וישארו שני אנשים במחנה (במדבר י״א:כ״ו). אנשים גדולים. היך מה דאת אמר והאיש בימי שאול זקן בא באנשים (שמואל א י״ז:י״ב). אנשים צדיקים. היך מה דאת אמר ועמך כלם צדיקים (ישעיהו ס׳:כ״א). אמרו לחנה למה את שואלת אנשים חכמים ונבונים ונביאים וגדולים וצדיקים. אמרה להן שהן לשמו של הקב״ה. אמר ר׳ לוי לאחד שהיה יושב ועושה עטרה למלך עבר חד וחמתיה. אמר לו מה אתה עושה. אמר לו עטרה למלך אני עושה. אמר לו כל מה שאתה יכול לקבוע בה אבנים טובות ומרגליות קבע בה למה שהיא עתידה להנתן בראשה של מלך. כך אמרו לחנה למה את שואלת אנשים חכמים ונביאים וגדולים וצדיקים. אמרה להן שהן לשמו של הקב״ה. ונתתיו לה׳ כל ימי חייו ומורה לא יעלה על ראשו – תמן תנינן נזיר היה שמואל כדברי רבי נהוראי. שנאמר ומורה לא יעלה על ראשו – נאמר בשמשון מורה ונאמר בשמואל מורה. מה מורה האמורה בשמשון נזיר אף מורה האמורה בשמואל נזיר. אמר רבי יוסי והלא אין מורה אלא של בשר ודם. אמר ליה רבי נהוראי והלא כבר נאמר ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני (שמואל א ט״ז:ב׳). שכבר היה עליו מורא של בשר ודם. אמר ר׳ אמי כתיב לא תבא שמה יראת שמיר ושית (ישעיהו ז׳:כ״ה). מה הדין סירא לא מדחל אלא מן פרזלא. אף הדין שערא לא מדחל אלא מן פרזלא. (יב) והיה כי הרבתה להתפלל אל ה׳ וגו׳ – רבי חייא בשם רבי יוחנן ורבי שמעון בן חלפתא בשם רבי מאיר והיה כי הרבתה להתפלל – מכאן שכל המרבה בתפלתו נענה. מחלפה שיטתיה דרבי לוי. תמן אמר רבי אבא בריה דרב פפי ורבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי בכל עצב יהיה מותר ודבר שפתים אך למחסור (משלי י״ד:כ״ג). חנה על ידי שרבתה בתפלה קצרה ימיו של שמואל. שאמרה וישב שם עד עולם (שמואל א א׳:כ״ב). אין עולמן של לוים אלא חמשים שנה. הדא הוא דכתיב ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה וגו׳ (במדבר ח׳:כ״ה). והא אינון חמשין ותרתין. אמר ר׳ בר רבי אבין שתים שגמלתו. (יג-יד) וחנה היא מדברת על לבה – כתיב לאהבה את ה׳ אלהיכם ולעבדו בכל לבבכם (דברים י״א:י״ג). וכי יש עבודה בלב. אלא אי זו זו תפלה. ודכוותה אלהך די אנת פלח ליה בתדירא (דניאל ו׳:כ״א). וכי יש פולחן בבבל. אלא אי זו זו תפלה. יכול יהא אדם מתפלל לכל רוח שירצה. כבר פירש בדניאל וכוין פתיחין ליה בעיליתיה נגד ירושלם (דניאל ו׳:י״א). יכול יהא אדם מתפלל בכל שעה שירצה. כבר פירש בדניאל וזמנין תלתא ביומא הוה ברך על ברכוהי (דניאל ו׳:י״א). יכול מכיון שבא לבבל הוחלה. תלמוד לומר כל קבל די הוא עבד מן קדמת דנא (דניאל ו׳:י״א). יכול יהא אדם מתפלל שלשתן כאחת. כבר פירש בדוד ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה וגו׳ (תהלים נ״ה:י״ח). יכול יהא אדם מגביה קולו בתפלתו. כבר פירש בחנה וחנה היא מדברת על לבה – יכול יהא מהרהר בלב. תלמוד לומר רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע. הא כיצד מרחיש בשפתותיו. ויחשבה עלי לשכורה – מכאן שהשכור אסור להתפלל. ומה טעמיה. שנאמר לכן שמעי נא זאת עניה ושכרת ולא מיין (ישעיהו נ״א:כ״א). רבי זריקא ורבי יוחנן ורבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אמרין כל המיצר אסור להתפלל. ולא מסתברא אלא מן הדא לכן שמעי נא זאת וגו׳ (ישעיהו נ״א:כ״א). אבא בר רב הונא אמר שתוי אל יתפלל ואם התפלל תפלתו תחנונים. שכור אל יתפלל ואם התפלל תפלתו גידופים. איזהו שתוי ואיזהו שכור. שתוי פחות מרביעית. שכור רביעית. תמן אמרין כל שאינו יכול לדבר לפני המלך. (טו-טז) ותען חנה ותאמר לא אדני אשה קשת רוח אנכי וגו׳ – רוחי מתקשה כנגד צרתי הקשה. ר׳ חגי בשם רבי יצחק מאותן שהן קשות לקבל את מתנותיהן אני כגון שרה וחברותיה. ויין ושכר לא שתיתייין – זה חדש. ושכר – זה ישן. מזה ומזה לא שתיתי. ואשפוך את נפשי לפני ה׳. אל תתן את אמתך לפני בת בליעל – אל תרפיסני קמה. כי מרוב שיחי וכעסי דברתי עד הנה – אמר רבי חנינא בריה דרב אחא מן סוגי מיליי וזמריי דברתי עד הנה. (יז) ויען עלי ויאמר לכי לשלום – אמר לה הדין שלמא מן דידי ברם שלמך מן ברייך. ואלהי ישראל יתן את שאלתךשלתך כתיב. אמר לה הבן הזה שאת עתידה להעמיד הרבה שלל הוא עתיד לשלול בתורה. (יח) ותאמר תמצא שפחתך חן בעיניך ותלך האשה לדרכה – מהו לדרכה שפרסה נדה. ותאכל ופניה לא היו לה עוד – מלמד שהיו פניה דומין לקוף ולסריס ונתרפא. (יט) [פרשה ג] כי רגע באפו חיים ברצונו בערב ילין בכי ולבקר רנה (תהלים ל׳:ו׳). כמה הוא רגע. רבי ברכיה בשם רבי חלבו אמר כדי לאומרו. ורבנין אמרין כהרף עין. ושמואל אמר רגע אחד מחמשת אלפים וששת רבוא ושמנה מאות וארבעים ושמונה לשעה. אתמול ולחנה אין ילדים (שמואל א א׳:ב׳). והכא את אמר כי פקד ה׳ את חנה וגו׳ (שמואל א ב׳:כ״א). הוי כי רגע באפו חיים ברצונו בערב ילין בכי ולבקר רנה (תהלים ל׳:ו׳). רבי יצחק פתח מזבח אדמה תעשה לי וגו׳ (שמות כ׳:כ׳). והרי הדברים קל וחומר ומה אם המקריב עולה ושלמים למקום המקום נגלה עליו ומברכו אלקנה שכנס לי וכו׳. (כ) ויהי לתקופות הימים – לאחר שתי תקופות. ותהר חנה. (כא-כב) ויעל האיש אלקנה וגו׳ וחנה לא עלתה וגו׳ – מחלפה שיטתיה דרבי לוי. תמן אמר רבי אבא בריה דרב פפי ורבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי בכל עצב יהיה מותר וגו׳ (משלי י״ד:כ״ג). חנה על ידי שרבתה בתפלה קיצרה ימיו של שמואל. שאמרה וישב שם עד עולם – אין עולמן של לוים אלא חמשים שנה. הדא היא דכתיב ובן חמשים שנה ישוב וגו׳ (במדבר ח׳:כ״ה). והא אינון חמשין ותרתין. אמר ר׳ יוסי בר רבי אבין שתים שגמלתו אינן מן המנין. (כג) ויאמר לה אלקנה אישה עשי הטוב בעיניך שבי עד גמלך אותו אך יקם ה׳ את דברו – רבי ירמיה בשם ר׳ שמואל בר רב יצחק אמר בכל יום ויום היתה בת קול יוצאה ומתפוצצת בכל העולם כולו ואומרת עתיד צדיק אחד לעמוד ושמו שמואל. וכל אשה שהיתה יולדת בן היתה מוציאה שמו שמואל וכיון שהיו רואין את מעשיו היו אומרים זה שמואל אין זה אותו שמואל. וכיון שנולד זה ראו את מעשיו אמרו דומה שזהו. וזהו שאומר אך יקם ה׳ את דברו. (כד) ותעלהו עמה כאשר גמלתו וגו׳ – הכא את אומר ותביאהו בית ה׳ שילה. ולהלן את אומר ויטש משכן שילו וגו׳ (תהלים ע״ח:ס׳). רבי אליעזר בשם רבי יוסי בר חנינא שילה בית אבנים מלמטן ויריעות מלמעלן. וירושלים בית אבנים מלמטן והתקרה מלמעלן. רבי זעירא בעי יכול אף הקרשים. אמר ליה רבי שמעון בן לקיש לא כן כתיב קרסיו קרשיו. רבי חייא בר אידי בעי יכול בגבהו של בית. והנער נער – בן שתי שנים כדכתיב גם במעלליו יתנכר נער (משלי כ׳:י״א). (כה) בא שמואל ומצאן עומדין על קרבנותיהן. אמר להן מפני מה אין אתם שוחטין. אמרו לו הרי אנו ממתינין לכהן עד שיבא שנאמר ושחט את בן הבקר לפני ה׳ (ויקרא א׳:ה׳). אמר להן עמדו ושחטו. לא כן תנינן שהשחיטה כשירה בזרים ובנשים ובעבדים אפילו בקדשי קדשים. כיון שבא עלי ומצאו ששחטו אמר להם מי התיר לכם את השחיטה. אמרו לו נער אחד אמר להן הביאוהו. הדא היא דכתיב וישחטו את הפר ויביאו את הנער אל עלי. (כו) בקש לענשו באתה אמו ונשתטחה על רגליו. הדא היא דכתיב ותאמר בי אדוני חי נפשך אדוני וגו׳. אמרה ליה לא אנא צליתי ואת קאים. אמר לה ימות ואנא מצלי וייתי חורן. (כז) אמרה אל הנער הזה התפללתי – מן דא ומן דא לא דידי ולא דידך הוא. (כח) וגם אנכי השאלתיהו לה׳ וגו׳. באותה שעה נצנצה בה רוח הקודש כל ימים ששמואל קיים שאול קיים. וישתחו שם לה׳ – אמר רבי יצחק הכל בזכות השתחויה. אברהם לא חזר מהר המוריה בשלום אלא בזכות השתחויה. שנאמר ונשתחוה ונשובה אליכם (בראשית כ״ב:ה׳). ישראל לא נגאלו ממצרים אלא בזכות השתחויה. דכתיב ויקד העם וישתחוו (שמות י״ב:כ״ז). התורה לא ניתנה אלא בזכות השתחויה. דכתיב והשתחויתם מרחוק (שמות כ״ד:א׳). בית המקדש לא נבנה אלא בזכות השתחויה. דכתיב רוממו ה׳ אלהינו והשתחוו להדם רגליו (תהלים צ״ט:ה׳). ואף המתים אינם חיים אלא בזכות השתחויה. דכתיב באו נשתחוה ונכרעה וגו׳ (תהלים צ״ה:ו׳). ואף הגליות אינן מתכנשות אלא בזכות השתחויה. דכתיב ביום ההוא יתקע בשופר גדול וגו׳ והשתחוו לה׳ וגו׳ (ישעיהו כ״ז:י״ג).רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144