×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
ויקרא כ״אתנ״ך
א֣
אָ
(א) {פרשת אמר} וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ אֶל⁠־מֹשֶׁ֔ה אֱמֹ֥ר אֶל⁠־הַכֹּהֲנִ֖ים בְּנֵ֣י אַהֲרֹ֑ן וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם לְנֶ֥פֶשׁ לֹֽא⁠־יִטַּמָּ֖א בְּעַמָּֽיו׃ (ב) כִּ֚י אִם⁠־לִשְׁאֵר֔וֹ הַקָּרֹ֖ב אֵלָ֑יו לְאִמּ֣וֹ וּלְאָבִ֔יו וְלִבְנ֥וֹ וּלְבִתּ֖וֹ וּלְאָחִֽיו׃ (ג) וְלַאֲחֹת֤וֹ הַבְּתוּלָה֙ הַקְּרוֹבָ֣ה אֵלָ֔יו אֲשֶׁ֥ר לֹֽא⁠־הָיְתָ֖ה לְאִ֑ישׁ לָ֖הּ יִטַּמָּֽא׃ (ד) לֹ֥א יִטַּמָּ֖א בַּ֣עַל בְּעַמָּ֑יו לְהֵ֖חַלּֽוֹ׃ (ה) לֹֽא⁠־[יִקְרְח֤וּ] (יקרחה) קׇרְחָה֙ בְּרֹאשָׁ֔ם וּפְאַ֥ת זְקָנָ֖ם לֹ֣א יְגַלֵּ֑חוּ וּבִ֨בְשָׂרָ֔ם לֹ֥א יִשְׂרְט֖וּ שָׂרָֽטֶת׃ (ו) קְדֹשִׁ֤ים יִהְיוּ֙ לֵאלֹ֣הֵיהֶ֔ם וְלֹ֣א יְחַלְּל֔וּ שֵׁ֖ם אֱלֹהֵיהֶ֑ם כִּי֩ אֶת⁠־אִשֵּׁ֨י יְהֹוָ֜היְ⁠־⁠הֹוָ֜ה לֶ֧חֶם אֱלֹהֵיהֶ֛ם הֵ֥ם מַקְרִיבִ֖ם וְהָ֥יוּ קֹֽדֶשׁ׃ (ז) אִשָּׁ֨ה זֹנָ֤ה וַחֲלָלָה֙ לֹ֣א יִקָּ֔חוּ וְאִשָּׁ֛ה גְּרוּשָׁ֥ה מֵאִישָׁ֖הּ לֹ֣א יִקָּ֑חוּ כִּֽי⁠־קָדֹ֥שׁ ה֖וּא לֵאלֹהָֽיו׃ (ח) וְקִ֨דַּשְׁתּ֔וֹא כִּֽי⁠־אֶת⁠־לֶ֥חֶם אֱלֹהֶ֖יךָ ה֣וּא מַקְרִ֑יב קָדֹשׁ֙ יִֽהְיֶה⁠־לָּ֔ךְ כִּ֣י קָד֔וֹשׁ אֲנִ֥י יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה מְקַדִּשְׁכֶֽם׃ (ט) וּבַת֙ אִ֣ישׁ כֹּהֵ֔ן כִּ֥י תֵחֵ֖ל לִזְנ֑וֹת אֶת⁠־אָבִ֙יהָ֙ הִ֣יא מְחַלֶּ֔לֶת בָּאֵ֖שׁ תִּשָּׂרֵֽף׃ (י)  וְהַכֹּהֵן֩ הַגָּד֨וֹל מֵאֶחָ֜יו אֲֽשֶׁר⁠־יוּצַ֥קב עַל⁠־רֹאשׁ֣וֹ׀ שֶׁ֤מֶן הַמִּשְׁחָה֙ג וּמִלֵּ֣א אֶת⁠־יָד֔וֹ לִלְבֹּ֖שׁ אֶת⁠־הַבְּגָדִ֑ים אֶת⁠־רֹאשׁוֹ֙ לֹ֣א יִפְרָ֔ע וּבְגָדָ֖יו לֹ֥א יִפְרֹֽם׃ (יא) וְעַ֛ל כׇּל⁠־נַפְשֹׁ֥ת מֵ֖ת לֹ֣א יָבֹ֑א לְאָבִ֥יו וּלְאִמּ֖וֹ לֹ֥א יִטַּמָּֽא׃ (יב) וּמִן⁠־הַמִּקְדָּשׁ֙ לֹ֣א יֵצֵ֔א וְלֹ֣א יְחַלֵּ֔ל אֵ֖ת מִקְדַּ֣שׁ אֱלֹהָ֑יו כִּ֡י נֵ֠זֶר שֶׁ֣מֶן מִשְׁחַ֧ת אֱלֹהָ֛יו עָלָ֖יו אֲנִ֥י יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃ (יג) וְה֕וּא אִשָּׁ֥ה בִבְתוּלֶ֖יהָ יִקָּֽח׃ (יד) אַלְמָנָ֤ה וּגְרוּשָׁה֙ וַחֲלָלָ֣ה זֹנָ֔ה אֶת⁠־אֵ֖לֶּה לֹ֣א יִקָּ֑ח כִּ֛י אִם⁠־בְּתוּלָ֥ה מֵעַמָּ֖יו יִקַּ֥ח אִשָּֽׁה׃ (טו) וְלֹֽא⁠־יְחַלֵּ֥ל זַרְע֖וֹ בְּעַמָּ֑יו כִּ֛י אֲנִ֥י יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה מְקַדְּשֽׁוֹ׃ (טז) {שני} דוַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה אֶל⁠־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ (יז) דַּבֵּ֥ר אֶֽל⁠־אַהֲרֹ֖ן לֵאמֹ֑ר אִ֣ישׁ מִֽזַּרְעֲךָ֞ לְדֹרֹתָ֗ם אֲשֶׁ֨ר יִהְיֶ֥ה בוֹ֙ מ֔וּם לֹ֣א יִקְרַ֔ב לְהַקְרִ֖יב לֶ֥חֶם אֱלֹהָֽיו׃ (יח) כִּ֥י כׇל⁠־אִ֛ישׁ אֲשֶׁר⁠־בּ֥וֹ מ֖וּם לֹ֣א יִקְרָ֑ב אִ֤ישׁ עִוֵּר֙ א֣וֹ פִסֵּ֔חַ א֥וֹ חָרֻ֖ם א֥וֹ שָׂרֽוּעַ׃ (יט) א֣וֹ אִ֔ישׁ אֲשֶׁר⁠־יִהְיֶ֥ה ב֖וֹ שֶׁ֣בֶר רָ֑גֶל א֖וֹ שֶׁ֥בֶר יָֽד׃ (כ) אֽוֹ⁠־גִבֵּ֣ן אוֹ⁠־דַ֔ק א֖וֹ תְּבַלֻּ֣ל בְּעֵינ֑וֹ א֤וֹ גָרָב֙ א֣וֹ יַלֶּ֔פֶת א֖וֹ מְר֥וֹחַ אָֽשֶׁךְ׃ (כא) כׇּל⁠־אִ֞ישׁ אֲשֶׁר⁠־בּ֣וֹ מ֗וּם מִזֶּ֙רַע֙ אַהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֔ן לֹ֣א יִגַּ֔שׁ לְהַקְרִ֖יב אֶת⁠־אִשֵּׁ֣י יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑ה מ֣וּם בּ֔וֹ אֵ֚ת לֶ֣חֶם אֱלֹהָ֔יו לֹ֥א יִגַּ֖שׁ לְהַקְרִֽיב׃ (כב) לֶ֣חֶם אֱלֹהָ֔יו מִקׇּדְשֵׁ֖י הַקֳּדָשִׁ֑ים וּמִן⁠־הַקֳּדָשִׁ֖ים יֹאכֵֽל׃ (כג) אַ֣ךְ אֶל⁠־הַפָּרֹ֜כֶת לֹ֣א יָבֹ֗א וְאֶל⁠־הַמִּזְבֵּ֛חַ לֹ֥א יִגַּ֖שׁ כִּֽי⁠־מ֣וּם בּ֑וֹ וְלֹ֤א יְחַלֵּל֙ אֶת⁠־מִקְדָּשַׁ֔י כִּ֛י אֲנִ֥י יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה מְקַדְּשָֽׁם׃ (כד) וַיְדַבֵּ֣ר מֹשֶׁ֔ה אֶֽל⁠־אַהֲרֹ֖ן וְאֶל⁠־בָּנָ֑יו וְאֶֽל⁠־כׇּל⁠־בְּנֵ֖י יִשְׂרָאֵֽל׃נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א וְקִ֨דַּשְׁתּ֔וֹ =ל1,ב,ק3,ו ושיטת-א ובדפוסים (נגד מ״ש)
• ל,ש=וְקִדַּשְׁתּ֔וֹ (אין מתיגה)
• ש1!=וְקִדַּ֨שְׁתּ֔וֹ (מקום המתיגה)
• קורן, ברויאר, סימנים, מכון ממרא
ב אֲֽשֶׁר⁠־יוּצַ֥ק ל=געיה אמצעית
ג עַל⁠־רֹאשׁ֣וֹ׀ שֶׁ֤מֶן הַמִּשְׁחָה֙ =ל,ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו (לגרמיה). על לגרמיה בתחום שלטונו של פשטא ראו ברויאר, טעמי המקרא, ב.56 (עמ׳ 66); והשוו ויקרא י,ו (שמיני); רות א,ב.
ד ‹סס› ל=פרשה פתוחה
E/ע
הערותNotes
(א) אמר אל הכהנים – כשעלה משה אל ערבות מואב וחלה פני הקב״ה שיכנס אל ארץ ישראל, ולא רצה הקב״ה להתיר שבועתו, ואמר לו רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה (דברים ג׳:כ״ו), שלא יאמר כמה הרב קשה וכמה התלמיד סרבן, עוד חלה פני בוראו שיראהו ארץ ישראל כולה, וקבל הקב״ה והראהו כל ארץ ישראל כולה, וכל דור ודור ופרנסיו, שנאמר ויראהו ה׳ את כל הארץ (מגלעד ועד) [את הגלעד עד] דן (דברים ל״ד:א׳), 1והראה לו שאול המלך ואת כל הפרנסים שעתיד להיות על ישראל, והראה לו שאול המלך הראשון שעתיד להיות על ישראל וצדיק גמור, והראה לו שעתיד לפול בחרב הוא ובניו, מיד תמה משה ע״ה, אמר לו הקב״ה משה למה אתה תמה, אמר משה רבונו של עולם לא אתמה תחלת המלך שימלוך על בניך בזה המיתה ימות, אמר לו, משה ולי אתה תמה אמור אל הכהנים. 2דבר אחר: אמר אל הכהנים – זה שאמר הכתוב אמרות ה׳ אמרות טהורות (תהלים י״ב:ז׳), כל מה שהזהיר הקב״ה את ישראל בשביל קדושתם וטהרתם, הוי אמרות ה׳ אמרות טהורות 3ואמר אמור ואמרת הרי [אמירה] שני פעמים למה הדבר דומה לטבח היה יוצא ונכנס לבית המלך, אמר המלך גוזר אני עליך שלא תראה מת ולא תגע במת, כי אתה רואה פני בכל יום, ושמא תגע במת ותטמא אותי, כך הקב״ה גזר על הכהנים מפני שהם נכנסים לבית המקדש ובקדשי הקדשים, שלא יגעו ולא יקרבו במת כל ימיהם, לפיכך הוא אומר לנפש לא יטמא בעמיו. 4דבר אחר: אמור אל הכהנים – מה כתיב למעלה מן הענין, ואיש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעני (ויקרא כ׳:כ״ז), [זש״ה] וכי יאמרו אליכם דרשו אל האובות ואל הידעונים (ישעיהו ח׳:י״ט), אמר הקב״ה אם יאמרו אליכם אומות העולם הניחו את אלהיכם, ודרשו אל האובות, אמרו להם הלא עם אל אלהיו ידרוש (שם), 5אתם אומרים אלינו נניח החי ונלך אצל המת שנאמר ויאכלו (מזבחי) [זבחי] מתים (תהלים ק״ו:כ״ח), ואנחנו מדובקים באלהינו יתרומם ויתנשא, שנאמר ואתם הדבקים בה׳ אלהיכם חיים כולכם היום (דברים ד׳:ד׳). 6דבר אחר: אמור אל הכהנים – ראה מה כתיב למעלה מזה, ואיש או אשה וגו׳, ומה ענין זה אצל זה, אלא צפה הקב״ה שעתיד שאול למלוך על ישראל, ועתיד להרוג את הכהנים ומכעיס הקב״ה ואינו שומע דבריו, ועתיד שידרוש באוב וידעוני, 7מרוב הצרה שתגיע אליו מן הגוים שיבואו עליו בחיילות וישאל באוב, שנאמר ויאמר שאול (אל עבדיו) [לעבדיו] וגו׳ (שמואל א כ״ח:ז׳), וכיון שהלך אצל בעלת האוב ואמרה לו את מי אעלה לך (שמואל א כ״ח:י״א), אמר לה את שמואל העלי לי (שם), כיון שראה את שמואל עולה נזדעזעה, שנאמר ותרא האשה את שמואל ותזעק וגו׳ (שמואל א כ״ח:י״ב), ולמה זעקה, אלא שראתה מה שלא ראתה מימיה, והלא אומנותה היה מפני מה יראה, אלא שראתה דבר שלא ראתה מימיה ודבר משונה, שהמתים עולים תחלה ברגליהם, וזה עלה בראשו ורגליו למטה, שנאמר אלהים [ראיתי] עולים מן הארץ (שמואל א כ״ח:י״ג), ולמה אמרה אלהים היתה צריכה לומר איש ראיתי עולה מן הארץ, 8אלא אמרו רבותינו ז״ל בשעה ששמואל היה רוצה לעלות נתיירא מיום הדין, והלך למשה ואמר לו משה אני מתיירא מיום הדין, בוא עמי, אמר לו משה ואתה מתיירא מיום הדין מה עשית שאתה מתיירא, והלא לא היית כהנה מבני אדם ואתה הולך בתמימות, אמר לו אם כן בוא עמי ועליהם אמרה האשה אלהים עולים [תרי משמע], מיד ויאמר שמואל אל שאול למה העליתני אין כתיב אלא הרגזתני להעלות אותי, מתיירא אני מיום הדין, אמר ר׳ חנינא מכאן אתה למד שאפילו הצדיקים מתייראים מיום הדין, כענין שנאמר שמעתי ותרגז בטני (חבקוק ג׳:ט״ז), אמר שמואל לשאול למה הרגזתני והייתי סבור שיום הדין בא, ולקחתי [את] משה עמדי, ולא לבדי הרגזתה אלא אפילו למשה ויאמר שאול (אל שמואל) צר לי מאד ופלשתים נלחמים בי ואלהים סר מעלי ולא ענני עוד גם ביד הנביאים גם (בחלום) [בחלומות] ואקרא לך [להודיעני מה אעשה] (שמואל א כ״ח:ט״ו), אמר לו שמואל עד עכשיו היה ה׳ עמך, ועתה למה תשאלני וה׳ סר מעליך ויהי עריך (שמואל א כ״ח:ט״ז), תחלה הרגת את נביאיו והם כהניו ויהי עריך, שאל ממך דין הכהנים, שנאמר בהם וערכו בני אהרן. ויתן [ה׳] גם את ישראל עמך ביד פלשתים (שמואל א כ״ח:י״ט) אמר לו שמואל אם תלך למלחמה מחר אל תברח ואתה דע לך כי על כל פנים תהרג, ואני אפייס עליך [ומחר אתה ובניך עמי] (שם), שתהיה עמי במחיצתי אתה ובניך, מיד וימהר שאול [ויפול] מלא קומתו ארצה ויירא מאד מדברי שמואל (שמואל א כ״ח:כ׳), מיד אמר משה לפני הקב״ה רבונו של עולם תחלת מלך שהמלכתה על בניך תפיל אותו ביד פלשתים הוא ובניו, אמר הקב״ה למשה משה חלילה לאל מרשע ושדי מעול (איוב ל״ד:י׳), אלא כי פעל אדם ישלם לו (איוב ל״ד:י״א). משה חייב שאול בשתים, אחת ששאל באוב וידעוני, שנאמר ואיש או אשה וגו׳, והשנית שהרג הכהנים ודמם הוא נדרש, שאמר אמור אל הכהנים. דבר אחר: אמר אל הכהנים9ומפני מה שני אמירות נאמרו אל הכהנים, אלא אמירה ראשונה שלא יטמא למת, ואמרת אעפ״י שאמרתי להם לא יטמאו, למת מצוה יטמאו, ולצדיקים גם כן, לפי שהצדיקים במיתתם הם חיים. 10ומעשה היה ברבי עקיבא שתפסוהו וחבשוהו בבית האסורים, והיה ר׳ יהושע הגרסי משמשו, פעם אחת יום הכיפורים היה ולקח רשות מר׳ עקיבא והלך לו לביתו, בא אליהו ז״ל ודפק על פתח הדלת, אמר לו מי אתה, אמר לו אליהו אני, אמר לו מה תרצה. אמר לו באתי להודיעך שרבי עקיבא רבך מת, מיד הלכו שניהם כל הלילה עד שהגיעו לבית האסורים, ומצאו הפתח פתוח ורב האסורים ישן וכל העם ישנים, באותה שעה הגיע אליהו אצל הפתח ונפתח הפתח. נתחזק אליהו ונטפל בו, אמר לו ר׳ יהושע ולאו כהן אתה, אמר לו בני אין טומאה לצדיקים ולא לחכמים, וכשיצאו מבית האסורים באו המלאכים לקראתם, והיו אומרים צדקת ה׳ עשה והדרך מאירה לפניהם כזוהר הרקיע, 11כיון שהגיעו לאפריון של קיסר ירדו שלשה מדרגות, ועלו שלשה מדרגות ומצאו מערה שהיה בה מטה וכסא ומנורה, נתנוהו על המטה והיו יוצאין, 12נשא ר׳ יהושע את עניו וראה מטה אחרת נאה הימנה, באו לצאת ולא היה ר׳ יהושע מבקש לצאת, אמר לו רבי לא אצא מכאן עד שתודיעני למי זאת המטה, אמר לו לאשתו של טיטוס הרשע, על כל הטובה שעשתה עם ר׳ עקיבא כשהיה חבוש בבית האסורים, וכשיצאו מן המערה נסתם פיהו והודו ושבחו למי שאמר והיה העולם, וכשבאו אמר אליהו לר׳ יהושע הגרסי לך אמור לחכמים שילמדו לתלמידיהם כי אין טומאה לצדיקים, ועל זה משה רבינו הזהיר לכהנים לנפש לא יטמא בעמיו, אבל למת מצוה ולצדיקים ולחכמים אין להם טומאה. (ב) כי אם לשארו13שארו זו אשתו, וכן [הוא] אומר בעריות שאר אביך היא (ויקרא י״ח:י״ב), הקרוב אליו. אלו שבעה קרובים האמורים בפסוק. ואמרו הקרוב, מכאן אמרו אשתו הארוסה לא אונן ולא מטמא לה. (ג) ולאחתו הבתולה – לרבות את הארוסה, שהיא עדיין קרובה אליו שהרי אין הבעל מטמא לה ואינו יורשה לפיכך היא קרובה לאח. אליו – לרבות את הבוגרת שהוא מטמא לה, הואיל ולא נבעלה לכהן אחיה כהן מטמא לה. לה יטמא – לא רצה להיטמא מטמאין אותו בעל כרחו. מעשה ביוסף הכהן שמתה אשתו בערב הפסח ולא רצה ליטמא לה ודחפוהו חכמים וטימאוהו בעל כרחו. (ד) לא יטמא בעל בעמיו – יכול לאשתו יטמא בין שהיא כשרה בין שהיא פסולה, תלמוד לומר בעמיו בזמן שהיא עושה מעשה עמיו. (ה) לא יקרחה קרחה – לחייב על מי שעושה בראשו קרחה על איזה דבר שיהיה. (ו) קדשים יהיו לאלהיהם – שלא יהיה בהם שום מום. (ז) אשה זונה14אמרי רבנן אין זונה אלא גיורת ומשוחררת לפי שלא היתה בחזקת שימור ונבעלה בעילת זנות. וחללה15זו שבא אביה על אחת [מן] הפסולות לו, כמו כהן שנשא גרושה או חלוצה בנה חלל ובתה חללה. (ט) ובת איש כהן וגו׳ – 16שתחלת ביאתה בזנות כגון נערה המאורסה או נשואה ואפילו הזקינה. את אביה היא מחללת17שאם היו נוהגים בה קדושה נוהגים בה עתה חול, ואומרים ארור שזה ילד, ארור שזה גידל, ארור שיצא זה מחלציו. באש תשרף – היא בשריפה ואין בועלה בשריפה. (י) והכהן הגדול מאחיו18צריך שיהיה גדול מאחיו בחמשה דברים, 19בכח, ובגבורה, בנוי, בעושר, ובחכמה. (טו) ולא יחלל זרעו – להביא את האשה המתחללת שגם זרעה מתחלל. וצריכים הכהנים שלא יהיה בהם מום כמו שפירשו רבותינו ז״ל, וצריך הכהן שיהיה בו החמשה הנזכרים למעלה ואם חסר אחד מהם אינו עובד ואין מושחין אותו. 20ומעשה בפינחס שמינו אותו כהן גדול ויצאו אחיו לעיין בו החמשה הנזכרים, וראו בו ארבעה חוץ מן העושר שלא היה לו, והיה חוצב באבנים, והלכו אחיו ומלאו המחצב זהב, לקיים מה שנאמר והכהן הגדול מאחיו, ורוצה לומר שצריך להיות לו קומה ואפילו שאין לו קומה כשימשחו אותו תגדל קומתו, 21וכן אתה מוצא בדוד ע״ה כיון שהלך אל גלית, אמר לו שאול לא תוכל [ללכת את הפלשתי הזה] להלחם עמו כי נער אתה וגו׳ (שמואל א י״ז:ל״ג), אמר לו דוד רועה היה עבדך לאביו וגו׳, ויצאתי אחריו (והכאתי) [והכתיו] והצלתי וגו׳ והמיתיו (שמואל א י״ז:ל״ד-ל״ה), ואמר לו שמא אין אתה יכול אליו ויהרגך, אמר לו לא תדאג, ה׳ אשר הצילני מיד הארי ומיד הדוב [הוא יצילני מיד הפלשתי הזה (שמואל א י״ז:ל״ז)] מה עשה וילבש שאול את דוד מדיו ונתן כובע נחושת על ראשו וילבש אותו שריון (שמואל א י״ז:ל״ח), וכתיב בשאול משכמו ומעלה גבוה מכל (האנשים) [העם] (שם ט׳:ב׳), וכיון שהלבישו בגדיו, דוד היה קצר, ושאול משכמו ומעלה [גבוה], ובאו בגדיו על דוד שוה בשוה, וזו היא ראייה שדוד ע״ה ראוי היה למלוכה, וכיון שראה שאול כי בגדיו על דוד שוה בשוה, הכניס בו עין רעה, וכיון שראה דוד כי שאול מעיין בו, אמר לו אדוני קח בגדיך, כי לא (נסיתי) [אוכל] ללכת וגו׳ (שמואל א י״ז:ל״ט) הוי אפילו המלך כיון שהוא מתמנה מלך והוא קצר, מיד הוא נעשה ארוך, ובשביל מה אלא כשימשח בשמן המשחה הוא נעשה משובח מכל אחיו, אמר דוד רבונו של עולם כשמשחת אותי בשמן המשחה אני שמח, 22ואיני זז מכבודך לעולם, שנאמר לכן שמח לבי ויגל כבודי אף בשרי ישכון לבטח (תהלים ט״ז:ט׳).רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
1 והראה לו שאול המלך ואת כל הפרנסים. עיין תנחומ׳ אמר אות ד׳, ובהערה ל״ו.
2 ד״ה זש״ה אמרות ה׳ אמרות טהורות. תנחומא, ותנחומ׳ הנדפס מכבר אמור אות א׳, ומובא בילקוט אמור רמז תרכ״ו, וילקוט תהלים רמז תרנ״ז בשם התנחומ׳.
3 ואמר אמור ואמרת הרי אמירה שני פעמים. לדעתי מוסב למעלה ומביא הדרש על אמרות ה׳ אמרות טהורות כמו שנאמר שני פעמים אמירה כן גם בפסוק אמור ואמרת נאמר ב׳ פעמים אמירה.
4 דבר אחר: מה כתיב למעלה מן הענין, תנחומא אות ג׳, ובנדפס מכבר אות ב׳, ומובא בילקוט ישעי׳ רמז רפ״א בשם התנחומא.
5 אתם אומרים בתנחומא סיים באופן אחר ע״ש.
6 דבר אחר: ראה מה כתיב למעלה מזה. תנחומ׳ אות ד׳, ובנדפס מכבר אות ב׳.
7 מרוב הצרה שתגיע אליו מן הגוים שיבואו עליו בחיילות וישאל באוב זה ליתא לפנינו בתנחומ׳.
8 אלא אמרו רבותינו. עיין חגיגה ד׳ ע״ב, ועיין בתנחומ׳ שם עולים תרי מי היו משה ושמואל, וע״ש בהערה כ״ג מה שהבאתי מנוסחת כ״י חמישי מאקספארד, ועיין בוי״ר פכ״ו אות ו׳, ועיין בתנחומא שם הערה כ״ח, ושם הבאתי נוסחת כ״י רומ״י והוא כמו שהביא המחבר עד סוף המאמר ע״ש.
9 ומפני מה שני אמירות. תנחומא סוף אות ה׳ ותנחומא הנדפס מכבר סוף אות ג׳, ועיין שם בהערה מ״ח.
10 ומעשה היה בר׳ עקיבא. כל המעשה מובא במדרש משלי פ״ט, אבל קצת בשינויים.
11 כיון שהגיע לאפריון של קיסר, נשתבש המאמר ובמדרש משלי לאנטיפטרס של קוצרים, ולדעת בעל תבואות הארץ צ״ל של קצרה, ואנטיפטרס היא עיר Antipatres בין יפו לקסריה בנוייה ע״י הורדוס לכבוד אביו אנטיפטר, ואולי צ״ל במדרש משלי לאנטיפטרס של קסריה.
12 נשא ר׳ יהושע את עניו וראה מטה אחרת נאה הימנה בו, אמר לו לאשתו של טיטוס הרשע. זה ליתא במדרש משלי וכל הסיום איננו שם.
13 שארו זו אשתו כו׳. ספרא ריש אמור, וכל המאמרים שלאחריו הוא בספרא, רק קצת באופן אחר, ובלק״ט הובא בלשון המחבר במאמר המתחיל אמרו רבותינו שארו זו אשתו כו׳.
14 אמרו רבנן. ספרא אמור פרק א׳, וחכמים אומרים אין זונה אלא גיורת ומשוחררת, וכן הוא ביבמות ס״א ע״א, וכאשר הביא המחבר וגם הסיום כן מובא גם בלק״ט.
15 זו שבא אביה. לק״ט שם, ועיין ספרא שם וקידושין דף ע״ז ע״א.
16 שתחלת ביאתה בזנות. כל המאמרים מובאים בלשונם ממש בלק״ט.
17 שאם היו נוהגים בה קדושה. מובא ג״כ בלק״ט״ ועיין סנהדרין נ״ב ע״א.
18 צרי שיהיה גדול מאחיו בחמשה דברים. תנחומא אות ו׳, ובתנחומ׳ הנדפס מכבר אות ד׳, ונשנה בוי״ר פכ״ו אות ט׳. ומובא בילקוט אמור רמז תרל״א בשם התנחומ׳.
19 בכח בגבורה כו׳. בתנחומא בנוי בכוח בעושר בחכמה ובשנים, ובהערה נ״ב העירותי הן ה׳ דברים שמנו בעדיות פ״ב מ״ט שהאב זוכה לבנו, ובמשנה אבות פ״ה מ״ח מונה שבע מדות לצדיקים ובמקום בשנים חושב שם הזקנה והשיבה, ונוסף עוד שם והבנים, ובספרא אמור פ״ד, ובתוספתא יומא פ״א, ובירושלמי יומא פ״א ה״ג (דף ל״ט ע״א), במקום ובשנים חשוב ובמראה, ובגמרא בבלית יומא דף י״ח ע״א ליתא בשנים, וחושב רק ד׳ אין ספק שנשמט מלת ״ובמראה״.
20 ומעשה בפינחס. תנחומ׳ שם וע״ש הערה נ״ד.
21 וכי אתה מוצא בדוד. תנחומ׳ שם.
22 ואיני זז מכבודך לעולם. בתנחומא הגירסא שאיני זז מכבודי לעולם.
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144