ר׳ אבהו בשם ר׳ זמרא אמר כל מקום כו׳. ב״ר פי״ב אות ג׳, שמות רבה פ״א, ופ״ל, אות ג׳ שמ״ר פ״א ופ״ל, במ״ר פ״ג: תנחומ׳ שמות אות ב׳, ותנחומ׳ שלנו אות ג׳, ומשפטים אות ג׳, ותנחומ׳ שלנו אות ב׳. בכל המקומות מובא דאמר ר׳ אבהו לבד, אולם בתנחומ׳ שלפנינו שמות, ובתנחומא הנדפס משפטים אות ג׳ נאמר אמר ר׳ אבהו בשם ר׳ יוסי בן זמרא, ועיין בתנחומא שמות הערה כ׳.
והלא היה להם ימים רבים שמה. תנחומא אות ג׳, ותנחומא שלנו אות ד׳, שמ״ר פ״א. אות ד׳, ובילקוט ריש שמות רמז קס״ב בשם התנחומא.
דבר אחר: זש״ה הבאים ישרש יעקב כו׳. לא מצאתי המקור, רק במדרש חזית פ״ז פסוק שררך אגן הסהר איתא כך ר׳ נחמה בשם ר׳ אבין אוה״ע אין להם נטיעה אין להם זריעה אין להם שורש, ושלשתם בפסוק אחד, אף בל נטעו אף בל זורעו אף בל שרש בארץ גזעם, אבל ישראל, יש להם נטיעה, שנאמר ונטעתם בארץ הזאת
(ירמיהו ל״ב), וכתיב ונטעתים על אדמתם
(עמוס ט׳), יש להם זריעה, שנאמר וזרעתיה לי בארץ
(הושע ב׳) יש להם שוש, שנאמר הבאים ישרש יעקב ע״כ. והוא איננו המאמר שהביא המחבר.
ג׳ שמות יש לו לאדם. קהל״ר פ״ז ושם איתא שלשה שמות נקראו לאדם, אחד שקראו לו אביו ואמו, ואחד שקראו לו אחרים, ואחד שקראו לו בספק תולדות ברייתו, וכ״ה במדרש שמואל פכ״ג, ובתנחומא הנדפס מכבר ויקהל אות א׳ הגירסא ואחד מה שקונה הוא לעצמו במקום ואחד שקראו לו בספר תולדות ברייתו.
מלמד שלא ירד. תנחומא הנדפס מכבר שמות אות ג׳, ותנחומא שלנו אות ה׳, ילקו׳ ולק״ט, אולם בשמ״ר פ״א אות ה׳ הוא בהרחבת דברים, עיין בתנחומא הערה כ״ד.
ולמה אין שמותם שוה בכל מום. כן הוא הגירסא בתנחומא, ובלק״ט, וכן מובא בערוך ערך קר ד׳ בשם הילמדנו, למה אין שווין שמותם כו׳. ועיין בתנחומא שמות הערה כ״ו.
ללמדך שאותיותיו של יעקב כנגד ד׳ עטרות כו׳. תנחומא אות ד׳.
שהיה ארכו מאה אמה. בתנחומא שגבהו מאה אמה.
שנאמר וההיכל מאה אמה. כ״ה גם בתנחומא, אולם אין זה לשון הכתוב, וביחזקאל מ״א י״ג נאמר אורך מאה אמה, וראיתי בעץ יוסף שהביא וז״ל: נאמר וההיכל מאה אמה כ״ז צריכין למחוק שאין זה פסוק כלל, אלא גמירי גמר לן שבהיכל בית שני היה מאה אמה, ובתנחומא עקב אות ז׳. בנותינו כזויות מחוטבות תבנית היכל ונאמר וההיכל מאה אמה, וע״ש גם כן בעץ יוסף, והביא שם את דברי הילקוט (תהלים רמז תתפ״ח) תבנית היכל כמה היה תבנית היכל מאה אמה והוא לקוח מת״כ בחוקותי סוף פרק ב׳ על ואולך אתם קוממיות, וכן איתא בגמרא
סנהדרין ק׳ ע״א ר״י אומר ק׳ אמה כנגד היכל וכותליו כו׳, וע״ש בפירש״י שמבאר שכך היה ארוך כל ההיכל עם הכותלים.
מלמד. תנחומא אות ה׳ לקח טוב, ורש״י וילקו׳, ועיין בתנחומא שלנו בהערה ל׳.
היאך פרו מיעוט רבים שנים וכן כולם. עיין בתנחומ׳ הנדפס מכבר שם.
נתמלאו. תנחומא שלנו אות ו׳, ובתנחומא הנדפס מכבר, ובשמ״ר ליתא, ומובא בילקו׳ בשם התנחומא.
בתי טרטראות. עיין בתנחומא הערה ל״ג.
וכי מלך חדש היה. תנחומא, ותנחומא שלנו, ושמ״ר,
וסוטה י״א ע״א, ילקו׳ ורש״י ולקח טוב.
דבר אחר: כו׳ אלא אמרו לו נזדווג להם. תנחומא שם, ותנחומא שלנו אות ז׳, ושמ״ר, ובילקו׳ בשם תנחומא, ועיין בתנחומא הערה ל״ה.
שהפרו ברית מילה. כ״ה בתנחומא ובשמ״ר, אבל בתנחומא שלנו שהיו מולידים ולא מלו.
עתה יאכל חדש. בתנחומא שם חדש כתיב, ועיין שם הערה ל״ח.
וכי לא היה מכיר את יוסף. תנחומא שם, וע״ש שמובא למה הדבר דומה כו׳.
הוא התחיל בעצה תחלה.
סוטה י״א ע״א, ותוספתא סוטה פ״ד, ושמ״ר, ולק״ט.
חרף פרעה כלפי מעלה. תנחומא אות י׳, ותנחומא שלנו אות ח׳.
אמר בואו ונתחכמה לו למושיען של ישראל. סוטה שם, ורש״י עה״ת.
במה נידונים נידונם באש אברהם ניצול מן האש כו׳ בחרב בסקילה כו׳. בגמרא שם גירסא אחרת מאשר הביא המחבר, נדונים באש, כתיב כי הנה ה׳ באש יבא, וכתיב כי באש ה׳ נשפט. בחרב, כתיב ובחרבו את כל בשר, אלא בואו ונדונם במים כו׳, כמו שהוא לפנינו, וגם בשמ״ר פ״א אות ט׳, הוא כמו בגמרא, רק נשמט נדונם באש, ונמצא לנכון בשה״ש רבה פ״כ פסוק אחזו לנו שועלים.
דבר אחר: הוא אינו מביא. סוטה שם.
בקדרה שבשלו בה נתבשלו. סוטה שם, ועיין פסיקתא דר״כ דף פ״ב ע״א.
אמרה להם רוח הקודש. סוטה שם ושמ״ר פ״א אות י״ג, וילקוט רמז קצ״ב, ורש״י על התורה בפסוק י״ב ולקח טוב.
על מצרים אמרו. סוטה שם, ורש״י על התורה ולקח טוב.
עליהם הי׳ צריך לומר. סוטה שם.
שמשים עליהן תוכן לבינים. עיין בגמרא שם: וברש״י שם.
למי לפרעה. גמרא שם.
שמסכנות לבעליהן. גמרא שם.
אלא פי תהום. עיין בגמרא שם, ומובא בשמ״ר פ״א אות י׳.
שהיו ישראל מתרוצצים תחת הבנין. בגמרא שם למה נקרא שמה רעמסס שהראשון ראשון מתרוסס, פירש רש״י כשהיו בונין קצת היה מתרוסס ונופל וחוזרין ובונין והוא נופל, וכן הוא בשמ״ר כמו שהוא בגמרא, והערוך ערך פתום הביא מאמרם מסוטה וגורם מתמסמס.
מלמד שנעשו בעיניהם כקוצים. בגמרא שם, שמ״ר פ״א אות י״א, ילקו׳ רש״י ולק״ט.
בפה רך. סוטה י״א ריש ע״ב, ושמ״ר פ״א, וילקו׳ רמז קס״ג, ולק״ט.
שאמרו להם כנגד כל לבינה. זה ליתא שם, רק בלק״ט הביא מלמד שהיה פרעה מפייסם בדברים, בתחלה אמר להם בניי עשו מלכתי ובנו לי בנין קטן, ואני נותן לכם מתנות רבות, עד שנשתעבדו לו. ורש״י בגמרא שם כתב בפרך בפה רך, משכם בדברים ובשכר עד שהרגילום לעבודה, ועיין במדרש במ״ר פט״ו אות כ׳, ותנחומא שלנו בהעלותך אות כ״ג, וילקו׳ רמז קס״ג בשם התנחומא.
תחלה בחומר ובלבנים כו׳. גמרא שם.
שהיו אומרים להם הביאו דובים. זה ליתא שם.
מלמד שהיו מחליפים. גמרא שם ושמ״ר ולק״ט, וע״ש בהערה מ״ב.
זו יוכבד ומרים. גמרא שם, ושמ״ר אות י״ג, וילק׳ רמז קפ״ד, ולק״ט.
זו מרים ולמה נקרא שמה פועה. גמרא שם, וילקו׳ ולק״ט.
זו יוכבד כו׳. שם שם.
ד״א. שם שם.
סימן גדול מסר להם. סוטה שם, וילקו׳ ושמ״ר ולק״ט.
וסימן גדול מסר להם. שם שם.
דבר להן מבעי ליה. שם שם.
לא דיין שם שם.
אמרו לו. שם שם.
כהונה ולויה. שם שם.
גזר על כל עמו.
סוטה י״ב ע״א וע״ב, ושמ״ר פ״א אות י״ח, ולק״ט, וילקו׳ רמז קס״ד.
ולמה גזר גזירה זו. שם שם, ועיין דברי הימים של משה רבינו (בית המדרש ח״ב צד א׳), מובא בילקו׳ רמז קס״ד.
זכו בניו לישב בלשכת הגזית, עיין הסיום בגמרא שם.
