×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
רות א׳תנ״ך
א֣
אָ
(א) וַיְהִ֗י בִּימֵי֙ שְׁפֹ֣ט הַשֹּׁפְטִ֔ים וַיְהִ֥י רָעָ֖ב בָּאָ֑רֶץ וַיֵּ֨לֶךְ אִ֜ישׁ מִבֵּ֧ית לֶ֣חֶם יְהוּדָ֗ה לָגוּר֙ בִּשְׂדֵ֣י מוֹאָ֔ב ה֥וּא וְאִשְׁתּ֖וֹ וּשְׁנֵ֥י בָנָֽיו׃ (ב) וְשֵׁ֣ם הָאִ֣ישׁ אֱֽלִימֶ֡לֶךְא וְשֵׁם֩ אִשְׁתּ֨וֹ נׇעֳמִ֜י וְשֵׁ֥ם שְׁנֵֽי⁠־בָנָ֣יו׀ מַחְל֤וֹן וְכִלְיוֹן֙ב אֶפְרָתִ֔ים מִבֵּ֥ית לֶ֖חֶם יְהוּדָ֑ה וַיָּבֹ֥אוּ שְׂדֵֽי⁠־מוֹאָ֖בג וַיִּֽהְיוּ⁠־שָֽׁם׃ (ג) וַיָּ֥מׇת אֱלִימֶ֖לֶךְ אִ֣ישׁ נׇעֳמִ֑י וַתִּשָּׁאֵ֥ר הִ֖יא וּשְׁנֵ֥י בָנֶֽיהָ׃ (ד) וַיִּשְׂא֣וּ לָהֶ֗ם נָשִׁים֙ מֹֽאֲבִיּ֔וֹת שֵׁ֤ם הָאַחַת֙ד עׇרְפָּ֔ה וְשֵׁ֥ם הַשֵּׁנִ֖ית ר֑וּת וַיֵּ֥שְׁבוּ שָׁ֖ם כְּעֶ֥שֶׂר שָׁנִֽים׃ (ה) וַיָּמֻ֥תוּה גַם⁠־שְׁנֵיהֶ֖ם מַחְל֣וֹן וְכִלְי֑וֹן וַתִּשָּׁאֵר֙ הָֽאִשָּׁ֔ה מִשְּׁנֵ֥י יְלָדֶ֖יהָ וּמֵאִישָֽׁהּ׃ (ו) וַתָּ֤קׇם הִיא֙ וְכַלֹּתֶ֔יהָ וַתָּ֖שׇׁב מִשְּׂדֵ֣י מוֹאָ֑ב כִּ֤י שָֽׁמְעָה֙ בִּשְׂדֵ֣ה מוֹאָ֔ב כִּֽי⁠־פָקַ֤ד יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ אֶת⁠־עַמּ֔וֹ לָתֵ֥ת לָהֶ֖ם לָֽחֶם׃ (ז) וַתֵּצֵ֗א מִן⁠־הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר הָֽיְתָה⁠־שָּׁ֔מָּהו וּשְׁתֵּ֥י כַלּוֹתֶ֖יהָז עִמָּ֑הּ וַתֵּלַ֣כְנָה בַדֶּ֔רֶךְ לָשׁ֖וּב אֶל⁠־אֶ֥רֶץ יְהוּדָֽה׃ (ח) וַתֹּ֤אמֶר נׇעֳמִי֙ לִשְׁתֵּ֣י כַלֹּתֶ֔יהָ לֵ֣כְנָה שֹּׁ֔בְנָה אִשָּׁ֖ה לְבֵ֣ית אִמָּ֑הּ [יַ֣עַשׂ] (יעשה) יְהֹוָ֤היְ⁠־⁠הֹוָ֤ה עִמָּכֶם֙ חֶ֔סֶד כַּאֲשֶׁ֧ר עֲשִׂיתֶ֛ם עִם⁠־הַמֵּתִ֖ים וְעִמָּדִֽי׃ (ט) יִתֵּ֤ן יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ לָכֶ֔ם וּמְצֶ֣אןָ מְנוּחָ֔ה אִשָּׁ֖ה בֵּ֣ית אִישָׁ֑הּ וַתִּשַּׁ֣ק לָהֶ֔ן וַתִּשֶּׂ֥אנָה קוֹלָ֖ן וַתִּבְכֶּֽינָה׃ (י) וַתֹּאמַ֖רְנָה⁠־לָּ֑הּ כִּֽי⁠־אִתָּ֥ךְח נָשׁ֖וּב לְעַמֵּֽךְ׃ (יא) וַתֹּ֤אמֶר נׇעֳמִי֙ שֹׁ֣בְנָה בְנֹתַ֔י לָ֥מָּה תֵלַ֖כְנָה עִמִּ֑י הַעֽוֹד⁠־לִ֤י בָנִים֙ בְּֽמֵעַ֔י וְהָי֥וּ לָכֶ֖ם לַאֲנָשִֽׁים׃ (יב) שֹׁ֤בְנָה בְנֹתַי֙ לֵ֔כְןָ כִּ֥י זָקַ֖נְתִּי מִהְי֣וֹת לְאִ֑ישׁ כִּ֤י אָמַ֙רְתִּי֙ יֶשׁ⁠־לִ֣י תִקְוָ֔ה גַּ֣ם הָיִ֤יתִי הַלַּ֙יְלָה֙ לְאִ֔ישׁ וְגַ֖ם יָלַ֥דְתִּי בָנִֽים׃ (יג) הֲלָהֵ֣ן׀ תְּשַׂבֵּ֗רְנָה עַ֚ד אֲשֶׁ֣ר יִגְדָּ֔לוּ הֲלָהֵן֙ תֵּעָגֵ֔נָה לְבִלְתִּ֖י הֱי֣וֹת לְאִ֑ישׁ אַ֣ל בְּנֹתַ֗י כִּֽי⁠־מַר⁠־לִ֤י מְאֹד֙ מִכֶּ֔ם כִּֽי⁠־יָצְאָ֥ה בִ֖י יַד⁠־יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃ (יד) וַתִּשֶּׂ֣נָה קוֹלָ֔ן וַתִּבְכֶּ֖ינָה ע֑וֹד וַתִּשַּׁ֤ק עׇרְפָּה֙ לַחֲמוֹתָ֔הּ וְר֖וּת דָּ֥בְקָה בָּֽהּ׃ (טו) וַתֹּ֗אמֶר הִנֵּה֙ שָׁ֣בָה יְבִמְתֵּ֔ךְ אֶל⁠־עַמָּ֖הּ וְאֶל⁠־אֱלֹהֶ֑יהָ שׁ֖וּבִי אַחֲרֵ֥י יְבִמְתֵּֽךְ׃ (טז) וַתֹּ֤אמֶר רוּת֙ אַל⁠־תִּפְגְּעִי⁠־בִ֔י לְעׇזְבֵ֖ךְ לָשׁ֣וּב מֵאַחֲרָ֑יִךְ כִּ֠י אֶל⁠־אֲשֶׁ֨ר תֵּלְכִ֜י אֵלֵ֗ךְ וּבַאֲשֶׁ֤ר תָּלִ֙ינִי֙ אָלִ֔ין עַמֵּ֣ךְ עַמִּ֔י וֵאלֹהַ֖יִךְ אֱלֹהָֽי׃ (יז) בַּאֲשֶׁ֤ר תָּמ֙וּתִי֙ אָמ֔וּת וְשָׁ֖ם אֶקָּבֵ֑ר כֹּה֩ יַעֲשֶׂ֨ה יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה לִי֙ וְכֹ֣ה יוֹסִ֔יףט כִּ֣י הַמָּ֔וֶת יַפְרִ֖יד בֵּינִ֥י וּבֵינֵֽךְ׃ (יח) וַתֵּ֕רֶא כִּֽי⁠־מִתְאַמֶּ֥צֶת הִ֖יא לָלֶ֣כֶת אִתָּ֑הּ וַתֶּחְדַּ֖ל לְדַבֵּ֥ר אֵלֶֽיהָ׃ (יט) וַתֵּלַ֣כְנָה שְׁתֵּיהֶ֔ם עַד⁠־בּוֹאָ֖נָהי בֵּ֣ית לָ֑חֶם וַיְהִ֗י כְּבוֹאָ֙נָה֙יא בֵּ֣ית לֶ֔חֶם וַתֵּהֹ֤ם כׇּל⁠־הָעִיר֙ עֲלֵיהֶ֔ן וַתֹּאמַ֖רְנָה הֲזֹ֥את נׇעֳמִֽי׃ (כ) וַתֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֔ן אַל⁠־תִּקְרֶ֥אנָה לִ֖י נׇעֳמִ֑י קְרֶ֤אןָ לִי֙ מָרָ֔א כִּֽי⁠־הֵמַ֥ר שַׁדַּ֛י לִ֖י מְאֹֽד׃ (כא) אֲנִי֙ מְלֵאָ֣ה הָלַ֔כְתִּי וְרֵיקָ֖ם הֱשִׁיבַ֣נִי יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑ה לָ֣מָּה תִקְרֶ֤אנָה לִי֙ נׇעֳמִ֔י וַֽיהֹוָה֙י⁠־⁠הֹוָה֙ עָ֣נָה בִ֔י וְשַׁדַּ֖י הֵ֥רַֽע לִֽי׃ (כב) וַתָּ֣שׇׁב נׇעֳמִ֗י וְר֨וּת הַמּוֹאֲבִיָּ֤ה כַלָּתָהּ֙ עִמָּ֔הּ הַשָּׁ֖בָה מִשְּׂדֵ֣י מוֹאָ֑ב וְהֵ֗מָּה בָּ֚אוּ בֵּ֣ית לֶ֔חֶם בִּתְחִלַּ֖ת קְצִ֥יר שְׂעֹרִֽים׃נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א אֱֽלִימֶ֡לֶךְ א=געיה ימנית (!) אבל במג״ה בשמאל
• ל=געיה אמצעית
ב וְשֵׁ֥ם שְׁנֵֽי⁠־בָנָ֣יו׀ מַחְל֤וֹן וְכִלְיוֹן֙ על לגרמיה בתחום שלטונו של פשטא ראו ברויאר, טעמי המקרא, ב.56 (עמ׳ 66); והשוו ויקרא י,ו (שמיני); כא,י (אמֹר).
ג שְׂדֵֽי⁠־מוֹאָ֖ב =א (געיה)
• ל=שְׂדֵי⁠־מוֹאָ֖ב (אין געיה)
ד הָאַחַת֙ =א (אין געיה)
• ל=הָֽאַחַת֙ (געיה)
ה וַיָּמֻ֥תוּ =א,ק-מ ומסורות-א,ל וטברנית
• ל!=וַיָּמ֥וּתוּ (כתיב מלא וי״ו)
ו הָֽיְתָה⁠־שָּׁ֔מָּה =א (געיה)
• ל=הָיְתָה⁠־שָׁ֔מָּה (אין געיה)
ז כַלּוֹתֶ֖יהָ =א,ק-מ ומסורת-ל וטברנית
• ל!=כַלֹּתֶ֖יהָ (כתיב חסר וי״ו)
ח כִּֽי⁠־אִתָּ֥ךְ =א (געיה)
• ל=כִּי⁠־אִתָּ֥ךְ (אין געיה)
ט יוֹסִ֔יף =א ומסורות-א,ל וטברניות
• ל!=יֹסִ֔יף (כתיב חסר וי״ו)
י בּוֹאָ֖נָה =א,ש1,ק-מ ומסורת טברנית ומ״ש
• ל!=בֹּאָ֖נָה (כתיב חסר וי״ו)
יא כְּבוֹאָ֙נָה֙ =א,ק-מ ומסורת טברנית
• ל!=כְּבֹאָ֙נָה֙ (כתיב חסר וי״ו)
E/ע
הערותNotes
[פרשה א] (א) רבי תנחומא פתח נדרשתי ללא שאלו נמצאתי ללא בקשוני (ישעיהו ס״ה:א׳). נדרשתי ללא שאלו זה רחב הזונה. נמצאתי ללא בקשוני זה רות המואביה שלא יצאתה מן העולם עד שראתה שלמה המלך. וכן הוא אומר וישם כסא לאם המלך (מלכים א ב׳:י״ט). זו רות המואביה שהיא היתה אמה של מלכות. ומה ענין רות אצל עצרת שהיא נקראת בעצרת בזמן מתן תורה ללמדך שלא ניתנה תורה אלא ע״י יסורין ועוני וכן הוא אומר (אף) חיתך ישבו בה תכין בטובתך לעני אלהים (תהלים ס״ח:י״א). אמרה תורה לפני הקב״ה רבונו של עולם תן חלקי בשבט של עוני שאם עשירים עוסקין בי יהיו מתגאין אבל כשהן [עניים הם] מתעסקין בי ויודעין שהם רעבים שנאמר ניתן הסכל במרומים [רבים] ועשירים בשפל ישבו (קהלת י׳:ו׳). ויהי בימי שפוט השופטים – דור שהיה שופט את שופטיו היה הדיין אומר לאדם טול קיסם מבין שיניך והוא אומר לו טול קורה מבין עיניך. יותר תועבות עשה השופט משאר העם. ויהי ויהי – שני פעמים אחד לרעבון של תורה ואחד לרעבון ללחם ללמדך שכל דור ודור שאין תורה מצויה בו רעבון מצוי בו. וילך איש מבית לחם יהודה – מי גרם לו גלות עין רעה שהיה בו שכך אמר למחר עניים מתכנסין ואיני יכול לגור ביניהם הוי שעין רעה שהיה בו גרמה גלות לו וליצא חוצה לארץ. [א״ר פרחיה באותה שעה היה הקב״ה דן את העולם וב״ד שלמעלה עומדין והקב״ה מסתירו שנאמר וילך איש עמדה מדת הדין והזכירו שנאמר ושם האיש אלימלך מיד נגזר עליו ועל בניו מה כתיב בתריה וימת אלימלך]. (ב) ושם האיש אלימלך וגו׳ – מה ראה הכתוב להכריז עליו ועל אשתו ועל בניו לפי שהיו מעכבין זה (על) [את] זה מצרות עין שהיה בכולן [בזמן] שהבעל רוצה והאשה אינה רוצית או האשה רוצית והבנים אינם רוצים מה שיעשו מצוה אף על פי שאין כולן רוצין המצוה לעשות מצות דגזירה מסתלקת אבל בזמן שאין אחד מעכב על חבירו הגזירה חלה עליהן. בד׳ מקומות כתיב עושה צדקה ומשפט ללמדך שאין עושה אלא מי שרגיל לעשות פעמים הרבה וכן הוא אומר רודף צדקה וחסד ימצא חיים (משלי כ״א:כ״א). ושם שני בניו וגו׳ – אמר רבי יוחנן צריך אתה לחוש לשם, מחלון [שהוא] לשון מחילה נזדווגה לו רות המואביה, שהיתה רותחת מן העבירה. כליון שהוא לשון כלייה, נזדווגה לו ערפה שעמד ממנה גלית הפלשתי. (ד) וישאו להם נשים מואביות – מי גרם לשבט יהודה לישא אשה מואביה על שעשו מעשה עמון ומואב. [על דבר אשר] לא קדמו אתכם בלחם ובמים (דברים כ״ג:ה׳). שם האחת ערפה – שהיה לה לערף כעגלה ערופה. ושם השנית רות – שהיתה מרתחת עצמה מן העבירה לעשות רצון אביה שבשמים. ד״א רות – שזכתה ויצא ממנה דוד שריוהו להקב״ה בשירות ותשבחות. יש לך בני אדם [ששמותיהם נאים ומעשיהם מכוערים, ויש לך בני אדם]⁠א שמעשיהם נאים ושמותם מכוערים, ויש לך ששמותם ומעשיהם מכוערים, ויש ששמותם ומעשיהם נאים כמו השבטים. שמותיהם נאים ומעשיהם מכוערים – עשו וישמעאל, שמותם מכוערים ומעשיהם נאים – אלו עולי בבל, שמותם ומעשיהם מכוערים – אלו המרגלים. וישבו שם כעשר שנים – [מלמד] שהגזירה תולה עד עשר שנים. (ג) וימת אלימלך וגו׳ – וכי כל אדם אינם מתים אלא ללמדך שאין הגזירה מגעת אלא על מי שסיפק בידו לעשות ולמחות ואינו מוחה ואין אדם משייר יתומים אלא אם כן עין צרה בממונו וכן הוא אומר ונוע ינועו בניו (תהלים ק״ט:י׳) (למען) [ולמה יען] אשר לא זכר עשות חסד (תהלים ק״ט:ט״ז). (ה) וימותו גם שניהם – אל תאמר עין צרה אינו מכה אלא באבות ללמדך שעין צרה מכה אף בבנים. אמר ר׳ חייא בר אבא עד שלש עשרה שנה הבן לוקה בעון האב מכאן ואילך איש בחטאו ימות אדם פושע פעמים הרבה והקב״ה מאריך ברוחו עמו עד שעונותיו גורמין אותו וכן בעניותן של דור יוצאי ממצרים מה כתיב ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים (שמות ג׳:ז׳) אבל בדור של בית המקדש מה כתיב ראה ה׳ והביטה (איכה א׳:י״א) במצרים מה הוא אומר וישמע אלהים את נאקתם (שמות ב׳:כ״ד) במדבר מה כתיב ותשובו ותבכו לפני ה׳ ולא שמע ה׳ בקולכם (דברים א׳:מ״ה) ובחורבן הבית כתיב חי {אני} נאם ה׳ אם אדרוש לכם וגו׳ (יחזקאל כ׳:ל״א) ובגולה עוד זאת (אדרוש להם) [אדרש לבית ישראל] (יחזקאל ל״ו:ל״ז). (ו) ותשב (נעמי ורות) [משדי מואב] וגו׳ כי פקד ה׳ את עמו לתת להם לחם – שאין לוקה אלא ארץ בלבד וכן הוא אומר בין האולם ובין המזבח וגו׳ (יחזקאל ח׳:ט״ז) ובשעה שהוא מרבה לישראל הוא מתרצה לכל העולם כולו וכן הוא אומר רצית ה׳ ארצך שבת שבות יעקב [וגו׳] אספת כל עברתיך וגו׳ (תהלים פ״ה:ב׳-ד׳) גדולה היא ארץ ישראל שהיא מכפרת על החיים ועל המתים על החיים שנאמר ובל יאמר שכן חליתי (ישעיהו ל״ג:כ״ד) על המתים שנאמר וכפר אדמתו עמו (דברים ל״ב:מ״ז). שלשה כתיב בהם חיים ארץ ישראל והתורה והצדיקים ארץ ישראל דכתיב אשר נתנו חתיתם בארץ (החיים) [חיים] (יחזקאל ל״ב:כ״ד) התורה דכתיב עץ חיים היא למחזיקים בה (משלי ג׳:י״ח) צדיקים דכתיב פרי צדיק עץ חיים (משלי י״א:ל׳). (ז) ותצא מן המקום – מה ראה הכתוב למנות יציאתה וביאתה אלא אמר הקב״ה תבוא רות שהיא גיורת ולא כיחשה בחמותה ותוכיח את ישראל שמרדו בי שנאמר אוי להם כי נדדו ממני (הושע ז׳:י״ג). (ח) ותאמר נעמי לשתי כלותיה – מפני מה היתה מחזרת אותן כדי שלא תתבייש בהן, שכן מצינו עשרה שווקים היו בירושלים ולא היו מערבין אלו עם אלו, שוק של מלכים, שוק של נביאים, שוק של כהנים, שוק של לוים, שוק של ישראל, ניכרים בלבושיהם, מה שאלו לובשין לא היו אלו לובשין. אשה לבית אמה – למה {לא} נאמר לבית אביה ללמדך שאין אב לגוי. יעשה ה׳ עמכם חסד – שכל חסד שישראל עושין בעולם הזה בשעה שהם ננערין מן העפר הקב״ה משלם שכרן שנאמר כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל (במדבר כ״ג:כ״ג). עתידה בת קול מכרזת ואומרת כל מי שפעל עם הקב״ה ועשה לפניו מעשים טובים יבוא ויטול שכרו וכן הוא אומר כי טוב חסדך מחיים (תהלים ס״ג:ד׳) והדא היא דתנן יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה, אבל אומות העולם נותן להם הקב״ה שאר חסד שעושין בעולם הזה כדי ליפרע להם לעולם הבא מה טעם שנאמר ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו (דברים ז׳:י׳) לפיכך אמר דוד נתת שמחה בלבי מעת דגנם ותירושם רבו (תהלים ד׳:ח׳) אמר דוד לפני הקב״ה רבונו של עולם בשעה שאתה נותן שלוה ושובע לאומות העולם אני שמח אם כך למכעיסיו קל וחומר שאתה עתיד לשלם שכר לעושי רצונך. וכבר היו מהלכין ר׳ (אליעזר) [אלעזר בן עזריה] ור׳ יהושע ורבן גמליאל ורבי עקיבא והיו מהלכין לרומי ושמעו קול המונה של רומי מטפלים מאה ועשרים מיל התחילו היו בוכין ורבי עקיבא מצחק אמר להם רבותינו מפני מה אתם בוכין אמרו לו הרי גאון עמינו ומקום מקדשינו ותפארתינו חרב בעוונינו ותרטיראות וקרקסיאות יושבין בטח ולא נבכה אמר להם אף אני לכך מחייך אם כך הוא עושה למכעיסיו לעושי רצונו על אחת כמה וכמה א״ל ניחמתנו תתנחם ברגלי המבשר. (יב) שובנה בנותי לכנה – שתי פעמים מכאן אתה למד שממאנין לגר שני פעמים. אמר ר׳ חייא אל תאמין בגר עד כ״ד דורות שהוא תופש שאורו אבל בשעה שהוא מקבל עליו עולו של מקום מאהבה ומיראה ומתגייר לשם שמים אין הקב״ה מחזירו שנאמר ואוהב (את ה)⁠גר לתת לו לחם ושמלה וגו׳ (דברים י׳:י״ח), י״ח אזהרות הזהיר הקב״ה על הגר וכנגדן הזהיר על ע״ז. (יד) שתי נשים מסרו עצמן על שבט יהודה תמר ורות, תמר היתה צועקת אל אצא ריקנית מן הבית, ורות כל שעה שחמותה אומרת לה לכי בתי היתה בוכה שנאמר ותשנה קולן ותבכינה עוד, ולבסוף ותשק ערפה לחמותה ורות דבקה בה, אמרו אותה הלילה הערו בה מאה ערלות פלשתים ויצא ממנה גלית הגתי הפלשתי. (טו-יז) התחילה נעמי מפייסת לרות שתחזור אף היא. ורות התחילה מחננת לפניה בת מלכים אני בת גדולים אני ומדבקת ב⁠{מ}⁠שפחתך סבורה אני שאני קונה שמך בעולם. ותאמר רות איני יכולה לחזור למשפחתי ולשאורה של ע״ז של בית אבא. מכאן ואילך אמרה לה בתי אסור לצאת חוץ מאלפים אמה בשבת אמרה לה (באשר) [אל אשר] תלכי אלך, אמרה לה אסור לנו לייחד עם פנויה כל שכן עם אשת איש אמרה לה באשר תליני אלין (שם), אמרה לה אסור לנו עריות אמרה לה עמך עמי, אמרה לה אסור לנו ע״ז אמרה לה ואלהיך אלהי (שם), אמרה לה ארבע מיתות נמסרין לבית דין אמרה לה באשר תמותי אמות, אמרה לה שתי קבורות מתוקנין לבית דין אמרה לה ושם אקבר (שם). אמרה לה שמא את סבורה שכשם שאחותי מנחת אותך ונדבקה במשפחה אחרת ונושא הימנה שכך אני עושה ויארע לי כאשר אירע לה כה יעשה [ה׳] לי וכה יוסיף וגו׳. (יח) כיון שראתה נעמי שקיבלה והטריחה עליה בבכיה גדולה נתגלגלו רחמיה והטריחה עליה וקיבלתה הדא הוא דכתיב ותרא כי מתאמצת היא ללכת אתה וגו׳. (יט) ותהום כל העיר – כל ההיא קרתא הוו תמהין על נעמי על שביות אל אביב יוצאות היו שפחות על הגמלים במלבושי רקמה, ובכניסתה היו לבושות בלאות היא ורות כלתה לפיכך כל בנות בית לחם היו תמהות עליה ואומרות הזאת נעמי שהיו בנות בית לחם משתמשות בתכשיטיה זאת היא נעמי שהיתה מגנה את הפז ביופי פניה. (כ) ותאמר אליהן אל (תקראן) [תקראנה] לי נעמי – אמר רבי חייא בר אבא כל היסורים קשים ויסורים של עוני קשה מכולם כל יסורים באין והולכין למקומם ומתחדש הגוף לכמות שהיה אבל יסורים של עוני מכהין עיניו של אדם שנאמר עיני דאבה מני עוני (תהלים פ״ח:י׳) מעשה בחסיד אחד שקיבל עליו שלא יקבל משום אדם כלום והיה לו בגד אחד וסדין אחד וכל הלילה עומד ובוכה וצועק ומתחנן ולא זז מלהמית עצמו עד שצריך לישב באשפה ובלו בגדיו פעם אחד נגלה אליו אליהו ז״ל בדמות ערבי אחד ועמד לו כנגדו והתחיל מתאנח א״ל רצונך אני אלוה לך שני כספים ותהא נושא ונותן בהם ותחיה אמר לו הן ונתן לו [ב׳ כספים] וקנה חפצים ומשתכר בהם וכך ביום השני וכך ביום השלישי לא יצאה השנה עד שהעשיר ושכח את חסידותו ושימוש תפלתו א״ל הקב״ה לאליהו חסיד אחד היה בעולמי ועיכבתו עלי הלך כנגדו ומצאו במלאכה גדולה אמר לו אני הוא שנתתי לך שני כספים הראשונים חפש אחריהם ותנם לי שאני רוצה להחזירם למקומם חיפש אחריהם ונתנם לו ולא יצא אותו יום עד שירד מנכסיו ונכנס אותו מטמון לטמיון. וחזר אותו האיש על האשפה והיה יושב ובוכה חזר אליהו ז״ל אמר ליה מה ההוא סבא עביד אמר ליה ווי ליה לההוא גברא דאיתהפיך עליה גולגלא ואינחיתי מנכסי א״ל נשבע אתה שאתה חוזר למידת חסידותיך ולשימוש תפלתך אני אחזור לך שני כספים א״ל הן ונטל שני כספים ונשא ונתן בהם והעשיר כך אמרה נעמי לבני עירה אל תקראנה לי נעמי וגו׳. (כא) אני מלאה הלכתי - מכאן מצינו שהיתה עשירה ומלאה ומי גרם לה שירדה מנכסיה ומת בעלה ובניה צרת עין שהיה בהן.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
א כך נראה להשלים על פי ההמשך, אך הוא חסר בכ״י פרמא 2342.
ב כן בכ״י פרמא 2342, וצ״ע בנוסח.
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144