מלמד שהכעס מסלק את המאור. כן מובא גם בלקח טוב.
אמר ר׳ חנינא. ב״ר פס״ה אות ז׳ ולקח טוב.
ר׳ אלעזר אומר. ב״ר שם אות י׳ ושם הגירסא א״ר אלעזר בן עזריה מראות ברע מראות ברעתו של רשע כו׳.
ר׳ ברכיה אמר. ב״ר שם ומובא סתמא ולא בשם ר׳ ברכיה.
וכן רבקה קרא גדול. ב״ר פס״ה אות י״א.
שבעה דברים נעלמים מן האדם. ב״ר פס״ה אות י״ב, וילקוט רמז קי״ד, וקה״ר פי״א מכילתא דויסע פ״ה,
פסחים נ״ד ע״ב, ולק״ט.
זו מלכות בבל. ב״ר פס״ה אות י״ג, ותנחומא תולדות אות י׳, ובילקוט ולק״ט.
בית האוצר. כן הביא גם בעל לקח טוב ובמקרא כתוב בית אוצר אלהיו.
וצא השדה. זה חסר גם בלק״ט וע״ש בהערה כ״ב וכ״ג.
צידה כתיב וקרינן ציד ואני אומר לך בני שתזהר בהלכות שחיטה והם חמשה דברים כו׳. ז״ל בעל לקח טוב
(בראשית כ״ז:ג׳) וצודה לי צידה ציד קרינן. וצידה כתיב. מיכן רמז להלכות שחיטה חמשה, שהייה. דרסה. חלדה. הגרמה. ועיקור. כנגד ה׳ של צידה ע״כ והעירותי שם בהערה כ״ד כן הביא החזקוני ורבינו בחיי ובעל הטורים. וכן ראיתי בפירוש הרד״ק על התורה וז״ל צודה כתיב בה״א וקרי בלא ה״א והדרש ידוע וכיון לדברי רבינו טוביה. ובמנחת שי הביא ג״כ במסורת כתיב יד מור עליו ציד קרי והביא שם את דברי רבינו טוביה.
ר״ל צפרים. דורש ציד נוטריקון.
מהו להביא ב״ר פס״ה אות י״ג, ורש״י ולק״ט.
משלי שהיה לה בכתובתה. ב״ר פס״ה אות י״ד, ושו״ט מזמור קי״ד, ורש״י עה״ת ולק״ט, ועי׳ שם הערה ס״ה.
טובים לך. ב״ר שם וילקוט ולק״ט, פסיקת׳ אחרי מות דף קע״ז ע״ב, ועיי׳ ויק״ר ספכ״א, ותנחומ׳ אמור.
שאין שכינה שורה.
שבת ל׳ ע״ב, וכן ה׳ בא כן בלק״ט, וע״ש הערה ס״ז.
ומהו ברכה ברכו. וכן הביא הלק״ט.
שהיה עליו מוראת אמו. כן הביא הלק״ט וסיים לכך נאמר אמו.
כמו שנאמר. בב״ר ולק״ט איש שעיר גבר שידין כמו ושעירים ירקדו שם, וע״ש בהערה ע׳.
זש״ה החכם וכו׳ כמו הבל המה. כן מובא גם בלק״ט.
הברכה. ב״ר פס״ה אות א׳ ט״ו, ומובא בלק״ט.
אמרה לו אמו אדם הראשון חטא. ב״ר שם וילקוט ולק״ט וע״ש הערה ע״ד.
י״א אלו בגדים של אדם הראשון. וכן הביא בעל לק״ט כלשון המחבר, והעירותי שם בהערה ע״ז בב״ר פס״ה וילקוט רמז קט״ו איתא רק החמודות מה שחמד מנמרוד והרגו ונטלן, אולם בפדר״א פכ״ד מצאתי ר׳ אומר עשו ראה את הכתונת שעשה הקב״ה לאדם ולחוה על נמרוד וחמד אותם בלבו והרגו ולקח אותו ממנו ומנין שהיו חמודות בעיניו, שנאמר החמודות ע״כ, והבאתי שם גם דברי רש״י פסחים נ״ד ריש ע״ב ע״ש, ועיי׳ תנחומא תולדות אות י״ב.
וכי לא היו לו נשים. כן מובא גם בלק״ט ובתנחומ׳ תולדות אות י״ב ועשו היה רואה את נשיו עובדות ע״ז והפקידן אצל אמו.
אלא נתן אותם בבית אביו. ב״ר וילקוט רמז קט״ו, ולק״ט.
לשון צניעות. כן הביא ג״כ הלק״ט.
הפסיק הדבור ואח״כ אמר עשו בכורך. וכן הביא הלק״ט, וז״ל רש״י אנכי המביא לך ועשו הוא בכורך, והוא נובע מן תנחומ׳ תולדות אות י׳, ע״ש הערה ס״ד.
נתנבא יעקב אבינו על בניו שיעמדו בהר סיני ויקבלו עשרת הדברות. עיי׳ ב״ר פס״ה אות י״ח, ולקוט ולק״ט ובשם הביא רק אנכי עתיד לקבל עשרת הדברות אבל עשו הוא בכורך, וע״ש הערה פ״א.
ישיבה שאין בה הסיבה. כתובות קי״ב סע״א ושם הגירסא ישיבה שאין בה סמיכה עמידה שיש בה סמיכה נוחה הימנה. ובלקח טוב מובא כלשון המחבר, וע״ש הערה פ״ב ופ״ג.
אם לקרבנך המציא. ב״ר פס״ה אות י״ט וילקוט ולק״ט.
אמר יצחק אין דרכו. ב״ר פס״ה אות י״ט, ותנחומ׳ תולדות אות י׳, וע״ש הערה ס״ה.
מיד יעקב נרתע ונזדעזע. ב״ר תנחומ׳ תולדות אות ט״ו וע״ש בהערות שלי ולק״ט ובב״ר שם סיים אל תשתע אל תשוע ובילקוט מסיים אל תהא לבך כשעוה.
ר׳ יהודה אומר שאמר יצחק אל יעקב. לא נמצא בשמו המאמר בב״ר, ובתנחומ׳ תולדות אות י׳ מובא מאמר בש ר׳ יהודה בר׳ אלעאי, ועיי׳ שם הערה צ״ה מה שהעירותי בזה.
אלו רשעי ישראל שידיהם כידי עשו. כן הביא גם הלק״ט והעירותי ש בהערה צ״ו בב״ר בשעה שהיו רשעים עומדים ממנו לא הכירו, ועיי׳ ביפ״ת שמפרש כוונת המאמר.
אל תקרי בוגדיו אלא בגדיו. סנהדר׳ ל״ז ע״א, ועיי׳ לקח טוב ובהערה צ״ז.
ראה בית המקדש. ב״ר פס״ה אות כ״ג, וילקוט, וספרי זאת הברכה פיסקא שנ״ב, ולק״ט.
שרשי פתוח עלי מים מדבר בבית המקדש כו׳ מדבר ביעקב. תנחומ׳ תולדות אות י״ג, ועיי׳ דרשה אחרת על הפסוק הזה בב״ר ריש פס״ו ומובא בילקוט רמז קט״ו, וכן בילקוט איוב רמז תתקי״ז בשם ב״ר, וכן מובא באגדת בראשית פמ״ג בסגנון אחר ממה שהוא בתנחומ׳ ובמדרש ב״ר.
אלו שבעי אומות. ב״ר פס״ו אות ד׳, וילקוט רמז ולק״ט, והסיו שנאמר והיו מלכים ליתר שם.
אלו בני ישמעאל. כן הביא ג הלק״ט אבל בב״ר ובילקוט הגירס׳ אלו בני ישמעאל ובני קטורה דכתיב ובני דדן היו אשורים ולטושים ולאומים
(בראשית כ״ה:ג׳) ועיי׳ בלק״ט שם הערה ק״ה.
זה עשו ואלופיו. ב״ר וילקוט ולק״ט.
שתי יציאות הללו למה. כלשון המחבר מובא גם בלק״ט, ובב״ר שם איתא א״ר איבו פויונו של אבינו יעקב מפולש היה והמחבר השמיט כל זה והביא רק הסיום הה״ד אך יצא יצא יעקב נראה כיוצא ואינו יוצא יע״ש בהערה קי״ד, וכן בתנחומ׳ תולדות אות י״ז ובהערה ק״ג.
מלמד שהיה צד. ב״ר פס״ג אות ב׳, תנחומ׳ תולדות אות י׳ ואות י״ז, תנחומ׳ הנדפס מכבר אות י״א ולק״ט.
ביעקב נאמר קום נא שבה. בב״ר סוף פס״ו נמצא רק סיו המאמר יקום אבי על שאמר לו יקום אני נפרע לו בו בלשון יקום אלהים ויפוצו אויביו, אבל בב״ר פס״ה אות י״ח איתא א״ל הקב״ה ליעקב אתה אמרת קום נא שבה בו בלשון אני פורע לך, שנאמר קומה ה׳ ויפוצו אויביך כו׳, ובלק״ט הובא כמו שהביא המחבר, וכן נשנה בתנחומ׳ הנדפס מכבר תולדות אות י״א קצת בסגנון אחר.
ר׳ חמא בר חנינא אמר. ב״ר פס״ז אות ב׳ וילקוט רמז קט״ו ולק״ט.
נפתחה גיהנם תחתיו. פה נשמטו איזה שורות על ויאמר מי איפוא כמו שתמצא לנכון בלק״ט ע״ש ואח״כ מתחיל דבר אחר: נפתחה גיהנם תחתיו ומוסב על ויחרד, וכן בתנחומ׳ הנדפס מכבר תולדות אות י״א כשנכנס עשו נפתח לו גיהנם לפיכך ויחרד יצחק חרדה גדולה, ורש״י עה״ת הביא ויחרד ומדרשו ראה גיהנם פתוחה מתחתיו.
מכל מטעמים, ב״ר וילקוט ולק״ט ורש״י עה״ת.
מרצוני. וכן הביא הלק״ט.
אחת על הבכורה. וכן הביא הלק״ט.
כיון ששמע יצחק אמר כו׳. ב״ר פס״ז אות ב׳, וילקוט רמז קט״ו, ולק״ט.
מלך עשיתי אותו עליך עבדיו ונכסיה דעבדי׳ למאריה. וכן הביא הלק״ט.
שיהיו בניך זורעים כו׳. בלק״ט הביא שיהיו עובדי ע״ז זורעין וחורשין גנות ופרדסים ונוטעים כרמים, וישראל אוכלים ושותים ועוסקים בתורה, והעירותי שם בהערה ק״ל, זה ליתא במדרש לפנינו.
זכה תעבוד לא זכה יעבד. בב״ר אם זכה תעבוד ואם לאו תעבד. ור״ל אם זכה יעקב תעבוד אותו ואם לאו תעבד ממנו. ועיי׳ לקח טוב בראשית כ״ה ובהערה נ״ב וכן בראשית כ״ז ובהערה ל״ג.
נקוד שהיה שונא ונוקם ונוטר, גם בעל לקח טוב הביא וישטום נקוד הוא כלומר שונא נוטר נוקם. והעירותי שם בהערה קל״ז רבינו טוביה דורש את הנקודה, אולם אין המלה נקוד כלל, ואינה נמנה בין עשר נקודות שבתורה, ועיי׳ אדר״נ פל״ד, ואולי צ״ל נוטריקון הוא, ובמדרש ב״ר לפנינו איתא כך וישטום עשו א״ר אלעזר בר׳ יוסי סנטורי דרומי ע״ג. וכוונת המאמר הזה ביארתי שם בהערה.
כל הצדיקים נותנים מקום לשעה, הביא כן גם בעל לק״ט.
וכן היה ביום אחד נקברו. וכן הביא גם בעל לק״ט.
