¹ שבנו אבות הראשונים מאדם ועד משה רבינו ואלו הם כו׳. רש״י הביא נוסח אחר וז״ל את שבעת המזבחות, שבעה מזבחות ערכתי אין כתיב כאן אלא את שבעת המזבחות, אמר לפניו אבותיהם של אלו בנו לפניך שבעה מזבחות ואני ערכתי כנגד כולן. אברהם בנה ארבעה, ויבן שם מזבח, ויעתק משם ההרה וגו׳, ויאהל אברם וגו׳, ואחד בהר המוריה, ויצחק בנה אחד ויבן שם מזבח, ויעקב בנה שתים אחד בשכם ואחד בבית אל עכ״ל. ובתנחומא בלק אות ט״ז, ובנדפס מכבר אות י״א, למה שבע מזבחות כנגד שבעה צדיקים שבנו מזבחות מאדם ועד משה ונתקבלו. אדם הבל נח ואברהם ויצחק ויעקב ומשה. והעירותי שם בהערה צ״ז כנגד ז׳ צדיקים שבנו שבעה מזבחות. בנדפס איתא כנגד ז׳ מזבחות שבנו שבעה צדיקים [וכן מובא כן במדרש במ״ר פ״כ אות י״ח] וכתב מהרז״וו בב״ר פל״ד אות ט׳ איתא שנח הקריב על המזבח שבנה אדם הראשון, ובפדר״א פכ״ג איתא שנח בנה את המזבח שהקריב עליו אדם הראשון והכל וקין. ובפל״א איתא שאברהם הקריב את יצחק ג״כ על אותו מזבח: ועיין תדב״א פכ״א ופכ״ח, ורש״י על התורה כתב שבעה מזבחות כו׳ בלי ספק צא כן באיזה מדרש עכ״ל. והרב בעל זכור לאברהם העיר על דברי רש״י עיין תנחומ׳ ריש פ׳ צו. כוונתו לתנחומא הנדפס מכבר פ׳ צו. אולם היא הוספה מן המדפיס ממנטובא ונמצא בתנחומא שלנו צו אות א׳, ונמצא רק ההתחלה שבעת המזבחות לא אמר מזבחות אלא המזבחות אלו הן שנברא אדם הראשון ועד עשיו שבע מזבחות בנו ואני מקריב שבע כנגד שבעתן. ומה שהביא המחבר לפנינו אדם בנה מזבח והביא לראיה שנאמר ותיטב לה׳ משור פר, עין גמרא ע״ז ד, ח׳ ע״א ותיטב לה׳ משור פר שנו רבותינו יום שנברא אדם הראשון כו׳ עמד והקריב שור כו׳. וכן שבת כ״ח ע״ב אמר רב שור שהקריב אדם הראשון קרן אחת היה לו במצחו, שנאמר ותיטב לה׳ משור פר מקרין מפרים כו׳.

² מכאן אמרו חז״ל סוטה י׳ ע״א.

³ דבר אחר: שפי יחידי הלך. וז״ל רש״י וילך שפי כתרגומו יחידי לשון שופי ושקט שאין עמו אלא שתיקה.

⁴ דבר אחר: שפי מלמד שפשפש השעה שהקב״ה כועס בה. בתנחומ׳ בלק אות ט״ז, ובמ״ר פ״כ אות י״ח, וילך שפי, שפוי היה לקלל שעד אותה שעה היה שפוי ומאותה שעה נטרד, ועיין סנהדרין ק״ה ע״ב, שהיה יודע לכוין אותה שעה שהקב״ה כועס בה.

⁵ לשן טומאה. ב״ד פנ״ב אות ה׳, וי״ר פ״א אות י״ג.

⁶ והיינו דכתיב יעקב וישראל שני שמות היה לו ליעקב. ר״ל דכתיב ארה לי יעקב ולכה זועמה ישראל.

⁷ שאין הקב״ה חפץ לקללם שביום שעשו את העגל כו׳. גם רש״י הביא זה וז״ל כשהיו ראויים להתקלל לא נתקללו כשהזכיר אביהם את עונם, כי באפם הרגו איש, לא קלל אלא אפם שנאמר ארור אפם, כשנכנס אביהם במרמה אצל אביו היה ראוי להתקלל מה נאמר שם גם ברוך יהיה.

⁸ כי האבות נקראו צור. עיין תנחומא בלק אות י״ט מראש צורים אלו האבות, ועיין פסיקת זכור (ק״א ע״ב) ובהערה י״ד.

⁹ דבר אחר: כי מראש צורים אראנו כי מראש צורים אני רואה אותם שקדמו לבראשית כו׳. זה מובא בהרחבת לשון בילקוט בלק רמז תשס״ו ד״ה כי מראש צורים בשם הילדנו [והציון ילמדנו שם מוסב על דבר אחר: כי מראש צורים כי המאמר הראשון הוא מתנחומ׳ בלק אות י״ט].

¹⁰ ומגבעות אלו האמהות. תנחומא בלק אות י״ט.

¹¹ עושים מצות שעושים בעפר ואלו הם. תנחומא בלק אות כ׳, ומובא בילקוט רמז תשס״ו בשם התנחומא, ועיין בתנחומא שם נוסף מאשר הוא לפנינו, ועיין רש״י על התורה, ובילקוט שם הביא גם בשם הילדמנו כמה מצות ישראל עושין בעפר וסיים וחשבון הוא אלא שלא נטריח.

¹² דבר אחר: את רובע ישראל זרע ישראל. עיין נדה ל״א ע״א, וברש״י עה״ת תנחומ׳ שם וע״ז הערה קי״ט.

¹³ תועפות אלו המלאכים ראם אלו השדים. גיטין ס״J ע״ב.

¹⁴ קוסם גדול היה בלק. זה מובא גם ברש״י.