×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
יחזקאל ל״זתנ״ך
א֣
אָ
(א)  הָיְתָ֣ה עָלַי֮ יַד⁠־יְהֹוָה֒יְ⁠־⁠הֹוָה֒ וַיּוֹצִאֵ֤נִֽי בְר֙וּחַ֙ יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה וַיְנִיחֵ֖נִי בְּת֣וֹךְ הַבִּקְעָ֑ה וְהִ֖יא מְלֵאָ֥ה עֲצָמֽוֹת׃ (ב) וְהֶעֱבִירַ֥נִי עֲלֵיהֶ֖ם סָבִ֣יב ׀ סָבִ֑יב וְהִנֵּ֨ה רַבּ֤וֹת מְאֹד֙ עַל⁠־פְּנֵ֣י הַבִּקְעָ֔ה וְהִנֵּ֖ה יְבֵשׁ֥וֹת מְאֹֽד׃ (ג) וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י בֶּן⁠־אָדָ֕ם הֲתִֽחְיֶ֖ינָה הָעֲצָמ֣וֹת הָאֵ֑לֶּה וָאֹמַ֕ר אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִ֖היֱ⁠־⁠הֹוִ֖ה אַתָּ֥ה יָדָֽעְתָּ׃ (ד) וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י הִנָּבֵ֖א עַל⁠־הָעֲצָמ֣וֹת הָאֵ֑לֶּה וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֔ם הָֽעֲצָמוֹת֙ הַיְבֵשׁ֔וֹת שִׁמְע֖וּ דְּבַר⁠־יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃ (ה) כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔היֱ⁠־⁠הֹוִ֔ה לָעֲצָמ֖וֹת הָאֵ֑לֶּה הִנֵּ֨ה אֲנִ֜י מֵבִ֥יא בָכֶ֛ם ר֖וּחַ וִחְיִיתֶֽם׃ (ו) וְנָתַתִּי֩ עֲלֵיכֶ֨ם גִּידִ֜ים וְֽהַעֲלֵתִ֧י עֲלֵיכֶ֣ם בָּשָׂ֗ר וְקָרַמְתִּ֤י עֲלֵיכֶם֙ ע֔וֹר וְנָתַתִּ֥י בָכֶ֛ם ר֖וּחַ וִחְיִיתֶ֑ם וִידַעְתֶּ֖ם כִּֽי⁠־אֲנִ֥י יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃ (ז) וְנִבֵּ֖אתִי כַּאֲשֶׁ֣ר צֻוֵּ֑יתִי וַֽיְהִי⁠־ק֤וֹל כְּהִנָּֽבְאִי֙ וְהִנֵּה⁠־רַ֔עַשׁ וַתִּקְרְב֣וּ עֲצָמ֔וֹת עֶ֖צֶם אֶל⁠־עַצְמֽוֹ׃ (ח) וְרָאִ֜יתִי וְהִנֵּֽה⁠־עֲלֵיהֶ֤ם גִּדִים֙ וּבָשָׂ֣ר עָלָ֔ה וַיִּקְרַ֧ם עֲלֵיהֶ֛ם ע֖וֹר מִלְמָ֑עְלָה וְר֖וּחַ אֵ֥ין בָּהֶֽם׃ (ט) וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י הִנָּבֵ֖א אֶל⁠־הָר֑וּחַ הִנָּבֵ֣א בֶן⁠־אָ֠דָ֠ם וְאָמַרְתָּ֨ אֶל⁠־הָר֜וּחַ כֹּה⁠־אָמַ֣ר׀ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֗היֱ⁠־⁠הֹוִ֗ה מֵאַרְבַּ֤ע רוּחוֹת֙ בֹּ֣אִי הָר֔וּחַ וּפְחִ֛י בַּהֲרוּגִ֥ים הָאֵ֖לֶּה וְיִֽחְיֽוּ׃ (י) וְהִנַּבֵּ֖אתִי כַּאֲשֶׁ֣ר צִוָּ֑נִי וַתָּבוֹא֩ בָהֶ֨ם הָר֜וּחַ וַיִּֽחְי֗וּא וַיַּֽעַמְדוּ֙ עַל⁠־רַגְלֵיהֶ֔ם חַ֖יִל גָּד֥וֹל מְאֹד⁠־מְאֹֽד׃ (יא) וַיֹּ֘אמֶר֮ אֵלַי֒ בֶּן⁠־אָדָ֕ם הָעֲצָמ֣וֹת הָאֵ֔לֶּה כׇּל⁠־בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל הֵ֑מָּה הִנֵּ֣ה אֹמְרִ֗ים יָבְשׁ֧וּ עַצְמוֹתֵ֛ינוּ וְאָבְדָ֥ה תִקְוָתֵ֖נוּ נִגְזַ֥רְנוּ לָֽנוּ׃ (יב) לָכֵן֩ הִנָּבֵ֨א וְאָמַרְתָּ֜ אֲלֵיהֶ֗ם כֹּה⁠־אָמַר֮ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִה֒יֱ⁠־⁠הֹוִה֒ הִנֵּה֩ אֲנִ֨י פֹתֵ֜חַ אֶת⁠־קִבְרֽוֹתֵיכֶ֗ם וְהַעֲלֵיתִ֥י אֶתְכֶ֛ם מִקִּבְרוֹתֵיכֶ֖ם עַמִּ֑י וְהֵבֵאתִ֥י אֶתְכֶ֖ם אֶל⁠־אַדְמַ֥ת יִשְׂרָאֵֽל׃ (יג) וִידַעְתֶּ֖ם כִּֽי⁠־אֲנִ֣י יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑ה בְּפִתְחִ֣י אֶת⁠־קִבְרֽוֹתֵיכֶ֗ם וּבְהַעֲלוֹתִ֥י אֶתְכֶ֛ם מִקִּבְרוֹתֵיכֶ֖ם עַמִּֽי׃ (יד) וְנָתַתִּ֨י רוּחִ֤י בָכֶם֙ וִחְיִיתֶ֔ם וְהִנַּחְתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם עַל⁠־אַדְמַתְכֶ֑ם וִידַעְתֶּ֞ם כִּֽי⁠־אֲנִ֧י יְהֹוָ֛היְ⁠־⁠הֹוָ֛ה דִּבַּ֥רְתִּי וְעָשִׂ֖יתִי נְאֻם⁠־יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃ (טו)  וַיְהִ֥י דְבַר⁠־יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃ (טז) וְאַתָּ֣ה בֶן⁠־אָדָ֗ם קַח⁠־לְךָ֙ עֵ֣ץ אֶחָ֔ד וּכְתֹ֤ב עָלָיו֙ לִֽיהוּדָ֔ה וְלִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל חֲבֵרָ֑וב וּלְקַח֙ עֵ֣ץ אֶחָ֔ד וּכְת֣וֹב עָלָ֗יו לְיוֹסֵף֙ עֵ֣ץ אֶפְרַ֔יִם וְכׇל⁠־בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל חֲבֵרָֽוג׃ (יז) וְקָרַ֨ב אֹתָ֜ם אֶחָ֧ד אֶל⁠־אֶחָ֛ד לְךָ֖ לְעֵ֣ץ אֶחָ֑ד וְהָי֥וּ לַאֲחָדִ֖ים בְּיָדֶֽךָ׃ (יח) וְכַֽאֲשֶׁר֙ יֹאמְר֣וּ אֵלֶ֔יךָ בְּנֵ֥י עַמְּךָ֖ לֵאמֹ֑ר הֲלֽוֹא⁠־תַגִּ֥יד לָ֖נוּ מָה⁠־אֵ֥לֶּה לָּֽךְ׃ (יט) דַּבֵּ֣ר אֲלֵהֶ֗ם כֹּה⁠־אָמַר֮ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִה֒יֱ⁠־⁠הֹוִה֒ הִנֵּה֩ אֲנִ֨י לֹקֵ֜חַ אֶת⁠־עֵ֤ץ יוֹסֵף֙ אֲשֶׁ֣ר בְּיַד⁠־אֶפְרַ֔יִם וְשִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל חֲבֵרָ֑וד וְנָתַתִּי֩ אוֹתָ֨ם עָלָ֜יו אֶת⁠־עֵ֣ץ יְהוּדָ֗ה וַֽעֲשִׂיתִם֙ לְעֵ֣ץ אֶחָ֔ד וְהָי֥וּ אֶחָ֖ד בְּיָדִֽי׃ (כ) וְהָי֨וּ הָעֵצִ֜ים אֲֽשֶׁר⁠־תִּכְתֹּ֧ב עֲלֵיהֶ֛ם בְּיָדְךָ֖ לְעֵינֵיהֶֽם׃ (כא) וְדַבֵּ֣ר אֲלֵיהֶ֗ם כֹּה⁠־אָמַר֮ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִה֒יֱ⁠־⁠הֹוִה֒ הִנֵּ֨ה אֲנִ֤י לֹקֵ֙חַ֙ אֶת⁠־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל מִבֵּ֥ין הַגּוֹיִ֖ם אֲשֶׁ֣ר הָֽלְכוּ⁠־שָׁ֑ם וְקִבַּצְתִּ֤י אֹתָם֙ מִסָּבִ֔יב וְהֵבֵאתִ֥י אוֹתָ֖ם אֶל⁠־אַדְמָתָֽם׃ (כב) וְעָשִׂ֣יתִי אֹ֠תָ֠ם לְג֨וֹי אֶחָ֤ד בָּאָ֙רֶץ֙ בְּהָרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וּמֶ֧לֶךְ אֶחָ֛ד יִהְיֶ֥ה לְכֻלָּ֖ם לְמֶ֑לֶךְ וְלֹ֤א (יהיה) [יִֽהְיוּ⁠־]עוֹד֙ לִשְׁנֵ֣י גוֹיִ֔ם וְלֹ֨א יֵחָ֥צוּ ע֛וֹד לִשְׁתֵּ֥י מַמְלָכ֖וֹת עֽוֹד׃ (כג) וְלֹ֧א יִֽטַּמְּא֣וּ ע֗וֹד בְּגִלּֽוּלֵיהֶם֙ וּבְשִׁקּ֣וּצֵיהֶ֔ם וּבְכֹ֖ל פִּשְׁעֵיהֶ֑ם וְהוֹשַׁעְתִּ֣י אֹתָ֗ם מִכֹּ֤ל מוֹשְׁבֹֽתֵיהֶם֙ אֲשֶׁ֣ר חָטְא֣וּ בָהֶ֔ם וְטִהַרְתִּ֤י אוֹתָם֙ וְהָיוּ⁠־לִ֣י לְעָ֔ם וַאֲנִ֕י אֶהְיֶ֥ה לָהֶ֖ם לֵאלֹהִֽים׃ (כד) וְעַבְדִּ֤י דָוִד֙ מֶ֣לֶךְ עֲלֵיהֶ֔ם וְרוֹעֶ֥ה אֶחָ֖ד יִהְיֶ֣ה לְכֻלָּ֑ם וּבְמִשְׁפָּטַ֣י יֵלֵ֔כוּ וְחֻקּוֹתַ֥י יִשְׁמְר֖וּ וְעָשׂ֥וּ אוֹתָֽם׃ (כה) וְיָשְׁב֣וּ עַל⁠־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֤ר נָתַ֙תִּי֙ לְעַבְדִּ֣י לְיַֽעֲקֹ֔ב אֲשֶׁ֥ר יָֽשְׁבוּ⁠־בָ֖הּ אֲבֽוֹתֵיכֶ֑ם וְיָשְׁב֣וּ עָלֶ֡יהָ הֵ֠מָּה וּבְנֵיהֶ֞ם וּבְנֵ֤י בְנֵיהֶם֙ עַד⁠־עוֹלָ֔ם וְדָוִ֣ד עַבְדִּ֔י נָשִׂ֥יא לָהֶ֖ם לְעוֹלָֽם׃ (כו) וְכָרַתִּ֤י לָהֶם֙ בְּרִ֣ית שָׁל֔וֹם בְּרִ֥ית עוֹלָ֖ם יִהְיֶ֣ה אוֹתָ֑ם וּנְתַתִּים֙ וְהִרְבֵּיתִ֣י אוֹתָ֔ם וְנָתַתִּ֧י אֶת⁠־מִקְדָּשִׁ֛י בְּתוֹכָ֖ם לְעוֹלָֽם׃ (כז) וְהָיָ֤ה מִשְׁכָּנִי֙ עֲלֵיהֶ֔ם וְהָיִ֥יתִי לָהֶ֖ם לֵאלֹהִ֑ים וְהֵ֖מָּה יִהְיוּ⁠־לִ֥י לְעָֽם׃ (כח) וְיָֽדְעוּ֙ הַגּוֹיִ֔ם כִּ֚י אֲנִ֣י יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה מְקַדֵּ֖שׁ אֶת⁠־יִשְׂרָאֵ֑ל בִּהְי֧וֹת מִקְדָּשִׁ֛י בְּתוֹכָ֖ם לְעוֹלָֽם׃נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א וַיִּֽחְי֗וּ =א?,ל,ק ומסורת-א וטברנית וכן בדפוסים
• ראש האות חי״ת נמשך לצד שמאל ודומה קצת לה״א, ולכן סימן כאן ברויאר ספק א?=וַיִּֽהְי֗וּ (ובהערתו למהדורתו הראשונה אף סימן קריאה זו כוודאית). אמנם קריאה מסופקת זו נסתרת ע״י הערות מסורה רבות (כולל מסורת-א בעצמה), וכן ע״י כל כתבי⁠־היד הטברניים והדפוסים, ואף עיון בכתב⁠־היד עצמו בהגדלה אינו מורה כאן על ה״א. וכן הכריעו במג״ה בחי״ת.
ב חֲבֵרָ֑ו: קו״כ: א-קרי=חֲבֵרָ֑יו
ג חֲבֵרָֽו: קו״כ: א-קרי=חֲבֵרָֽיו
ד חֲבֵרָ֑ו: קו״כ: א-קרי=חֲבֵרָ֑יו
E/ע
הערותNotes
(א-ב) היתה כבר נחלקו רבותינו אם היה משל או ממש כנודע, ובכל אופן גם אם היה משל, מה שיראה החוזה הוא כאילו נעשה בפועל, ורואה את העתיד כי הוא הווה, והנה הוציאו ברוח ה׳ שחל עליו והניח אותו בתוך הבקעה והיא מלאה עצמות – וחז״ל אמרו שהיו מאלה שכפרו בקץ ושכפרו בתה״מ והיו לפי האמת בלתי ראוים לתחיה, וכבר התבאר בדברי האלהיים כי נשאר בעצמות המת קוסטא דחיותא או הבלא דגרמי שיעשה כשאור בעיסה בזמן התחיה וממנה יבנה הגוף מחדש, עוד אמרו חז״ל עתידי צדיקי דהוי עפרא, כי לפני התחיי׳ בהכרח ישוב העפר על הארץ ויתבלה הגוף הראשון לגמרי, ואז יצמח מן העפר גוף חדש מעולה מן הראשון, ככל דבר שהעדר קודם להויה, ולא יעשה האפרוח עד בלות הביצה, והחטה אחר בלות הגרעין בעפר, ורק עצם אחד שמו לוז ממנו יצמח בצירוף העפר הבלוי בנין חדש אמנם פה היו שני שנויים א. שעדיין היו העצמות קיימות ולא נבלו להיות עפר, וכשיחיה יחיה הגוף הראשון, וזה א״א שיעשה הויה בלא העדר, ב. שהעצמות היו יבשות מאד – ר״ל שלא נשאר בהם רוח החיים והבלא דגרמי וקוסטא דחיותא הנצרך שיהיה כשאור בעיסה, וז״ש שהבקעה היתה מלאה עצמות, והיו רבות – לא עצם הלוז לבד, כי עדיין היו כולם קיימים והיו על פני הבקעה – ולא היו בקבר כלל שיבלה השאול אותם וגם היו יבשות מאד שלא נשאר בהם הקוסטא דחיותא. (ג) ויאמר אלי בן אדם התחיינה העצמות האלה – שהגם שיחזקאל בודאי האמין בתחייה הנה קבל שהתחייה תהיה אחרי בלות הגוף לגמרי, וע״י הרוח חיים שנשאר בעצמות, לא כן בעצמות האלה שאינם כפי תנאי התחייה, ולכן אמר ה׳ אתה ידעת – כי זה אינו כפי התנאים המקובלים לו בענין של תה״מ. (ד) ויאמר אלי הנבא על העצמות האלה כי התחיה העתידה שיהיה הגוף מבולה בעפר תהיה דומה כבריאת האדם בבטן אמו, שתחלה יקרם עור סביב הטפה הזרעיית ואח״כ יתהווה שם בשר (כמ״ש הלא כחלב תתיכני וכגבינה תקפיאני, עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תסוככני, עור, ואח״כ בשר) ואח״כ יתקשרו האיברים בגידין ועצמות זאת שנית שהעצם הלוז הנשאר יש בו קוסטא דחיותא שהוא יסוד אל רוח חיים וממנו יבנה הגוף הנבלה, וידמה כטפת הזרע שיש בו חיות וממנו יצמח הגוף, לא כן בעצמות האלה היבשות בלא רוח חיים, ולכן צוהו לנבאות (ה) כה אמר ה׳ הנה אני מביא בכם רוח הוא רוח החיים היסודי שהוא הקוסטא דחיותא החסר מן העצמות האלה באשר לא היו מוכנים לתחייה ע״פ מעשיהם הרעים ויבשו לגמרי כעץ יבש אשר לא יצמיח עוד, וחייתם היינו תקבלו כח אל החיות, ואח״כ (ו) ונתתי עליכם גידים שלא כדרך יצירת הולד וכדרך התחייה לעתיד, שתחלה עור ובשר וגידים ועצמות, וכאן שהעצמות עדין קיימים והיה בהיפך תחילה גידים על העצמות ואח״כ בשר, ואח״כ עור, ואז ונתתי בכם רוח היא הנשמה העליונה שבאה אח״כ על הגוף הנבנה והוא הרוח שהיה בו מקודם וצרור בצרור החיים וחייתם שהיא התחייה הגמורה. (ז) ונבאתי ויהי קול והנה רעש ע״י שבא רוח תחייה בעצמות, וע״י שהתקרבו העצמות כא׳ במקום הראוי. (ח) וראיתי תחלה גידים ואח״כ בשר ואח״כ עור אבל הרוח אין בהם הוא הרוח העקרי המחיה את הגוף בכללו לא היה, וכבר באר בע״י פ׳ בראשית, כי כל שינויי הטבע יעשה ע״י הנביא, אבל להחזיר נשמות לפגרים לא יהיה רק ע״י ה׳ לבדו, ולכן כשהוצרך אליהו להחיות בן הצרפית הוצרך לתפלה ולכן לא בא הרוח ע״י הנביא. (ט) ויאמר הנבא אל הרוח ומצד שאתה בן אדם תאמר אל הרוח כה אמר ה׳ – כי זה תלוי בדבר ה׳ ביחוד, ואמר מארבע רוחות באי הרוח – כוונתו על הרוח הנשאר אחר המות אשר רוח הצדיקים צרור בצרור החיים ורוח הרשע מפוזר בכף הקלע בארבע רוחות ואין לו מנוח, ואמר שיבא הרוח מארבע רוחות כי הם היו רשעים ורוחם לא היה להם מנוחה, ומהרי״א פי׳ שהרוח מורכב מארבע רוחות, הנפש הטבעית, והחיונית, והמדברת, והנצחיית, וצוה שיבא בכל חלקיו ויפח בהרוגים האלה. (יא) ויאמר אלי בן אדם – באר לו הנמשל שהעצמות האלה הם בית ישראל – שהם יבשות מאד ואין להם הכנה לתחיית הגויה הכוללת, כי לא נשאר להם קוסטא דחיותא, לא מלך ושרים לא גבורה והתעוררות חיל, עד שהם בתכלית היאוש שאומרים שהעצמות נתיבשו ואבדה כל תקוה – כי התקוה היא הקוסטא דחיותא, וגם נגזרנו ונפרדנו מן כלל עצמות הגוף, וגם אין להם קוסטא דחיותא מצד המע״ט שהם דומים כאלה העצמות שלא היו מוכנים לתחייה ע״י רוע מעשיהם, ובכ״ז אינם כגוף שנתבלה ונעשה רקב, כי העצמות קיימות וכלל האומה עומדת לעד, רק נתפזרה לארבע רוחות השמים. (יב) לכן הנבא הנה אני פותח את קברותיכם – יש בזה מליצה וגם דברים כפשטן, אם על התחייה הגמורה שתהיה באחרית הימים, ובזה אמר שיפתח הקברים של כל המתים שכולם יעמדו בתחייה כמ״ש ורבים מישיני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות ולדראון עולם, לכן אמר שיפתח קברות כולם, והעליתי אתכם מקברותיכם עמי – ההעלאה מן הקברים לחיי עולם, לא יהיה לכולם רק לעם ה׳ הצדיקים (וכן אמר אח״כ בפתחו את קברותיכם (ולא אמר עמי) ובהעלות אתכם מקברותיכם עמי) וקבלו חז״ל שהתחייה לא תהיה בח״ל רק בא״י ומתי ח״ל יתגלגלו לא״י ושם יקומו בתחיה, וז״ש והבאתי אתכם על אדמת ישראל ואמר אח״כ ונתתי רוחי בכם וחייתם, וזה יהיה בא״י, ועז״א והנחתי אתכם על אדמתכם שתשארו שם בחיים, ואם בדרך המשל והמליצה שהמשיל גויית האומה הכוללת כעצמות היבשות, ורוח אין בהם, ואת הגולת דמה כקברים ששם ישן הגוף של האומה הכללית במחשכים במצולות, אמר שה׳ יפתח הקברים הוא שיסיר השעבוד וזה כולל לכולם, ובהעלות אתכם מקברותיכם עמי, שהעליה לא״י לא יהיה רק לצדיקים כמ״ש (למעלה סי׳ כ׳) והוצאתי אתכם מן העמים וכו׳ וברותי מכם המורדים והפושעים בי וכו׳ ואל אדמת ישראל לא יבא. (יג) וידעתם כי אני ה׳ בפתחי וכו׳ ר״ל בין מן פתיחת הקברים ובין מן העליה תדעו כי אני ה׳ כי הכל יהיה למעלה מדרך הטבע. (יד) וידעתם כי אני ה׳ דברתי ועשיתי – שכבר דברתי לעשות כן בעתיד, וכבר עשיתי בימי יחזקאל שקמו המתים ויחיו שזה סימן אם על התחייה העתידה אם על הגאולה ותחיית הגויה הכללית שדומה כעצמות היבשות המפוזרות שאין בם שום הכנה לתחייה ע״פ הטבע. (טו) ויהי דבר ה׳ – אחר שהראהו ה׳ איך יחיו העצמות היבשות ותבא בם הרוח, הראהו איך יתנהג הגוף הכללי הזה העומד בתחייה באופן שלא ימות עוד, היינו איך יהיה הנהגת המלוכה שהוא רוח המחיה את הגוף הכללי ואיך ישובו אל ה׳ ע״י שמירת תורתו ומצותיו שזה בנפש המשכלת בגויה הכללית. (טז) ואתה צווה לו שיקח עץ אחד, ויכתב עליו אלה המלות, ליהודה ולבני ישראל חבריו – היינו שהוא אות ליהודה ולהמתחברים עמו מבני ישראל כמו שבט בנימין, ומבני לוי ויתר העם שהתחברו ליהודה, ויקח עוד עץ אחד ויכתב עליו אלה המלות, ליוסף עץ אפרים וכל בית ישראל חבריו – ר״ל שהוא אות ליוסף שהוא ראש השבט וממנו נצמח מלכות אפרים שהתחיל מירבעם, ולכן קראו עץ אפרים, וכל בית ישראל כי אליו התחברו כל ישראל שהם עשרת השבטים. (יז) וקרב עוד צוה שיקרב שני העצים אשר התאחד כל אחד בעצמו, אל האחד השני, עד שיהיו לך לעץ אחד ע״י אחיזת היד, ואז יתהווה ע״פ נס שיהיו לאחדים בידך ר״ל שיתאחדו בפועל ע״פ נס ויהיו אחד באמת. (יח) וכאשר יאמרו בני עמך – ור״ל ואם תיכף כשיראו הנס הזה ישאלו מה אלה לך ע״מ מורה הנס הזה, וכלל סימן העצים? (יט) דבר אליהם וכו׳ הנה אני לקח – מקבלת חז״ל שתחלה יעמוד משיח בן יוסף והוא מלך מעשרת השבטים והוא ילחם מלחמות ויתאספו כל ישראל תחת דגלו, עד שאח״כ יבא בן דוד והוא ימלוך עליהם, והיה המשל הראשון תחלה על התאחדות ישראל תחת דגל משיח בן יוסף, וצוה שיקח עץ אחד ויכתוב ליהודה ולבני ישראל חבריו, כי תחלה התחברו יהודה ובנימין שגלו בבית ראשון והתקבצו תחת זרובבל בימי כורש ונעשו גוי אחד בימי בית שני, ואף אחר חורבן הבית שנתפזרו בכ״ז הם מאוחדים בכלל ומיחלים על הגאולה, ובאחרית הימים יתקבצו עשרת השבטים האובדים והנדחים, תחת דגל יוסף שהוא משיח בן יוסף אשר יאסוף הנדחים שזה היה משל העץ השני ליוסף עץ אפרים ולכל בית ישראל שיתחברו עליו בעת קץ, ואח״כ יתאחדו גם בני יהודה הנקבצים כבר, להיות תחת שבטו וממשלתו, ויתהוו לגוי אחד ע״פ נסי ה׳ ונפלאותיו, וז״ש במשל שאח״כ יקח עץ ויכתוב עליו ליוסף עץ אפרים שזה התאחדות עשרת השבטים באחרית הימים, ואח״כ יקרב אותם אחד אל אחד והיה הקירוב הראשון שהתקרבו בני יהודה אל בני יוסף תחת משיח בן יוסף, וז״ש הנה אני לוקח את עץ יוסף ושבטי ישראל חבריו ונתתי אותם עליו ר״ל תחלה יתן אותם עליו, היינו שיתן שבטי ישראל על עץ יוסף, היינו שיתקבצו תחת דגל משיח בן יוסף, וגם את עץ יהודה יתן עליו שיהודה יעמוד ג״כ תחת דגלו, ובזה ועשיתם לעץ אחד, והיו אחד בידי עפ״י נס. (כ) והיו – צוה לו עוד שגם אחר כך העצים אשר תכתוב עליהם ישארו עוד בידך לעיניהם שלא יעזבם מידו, ולא ימחוק הכתב רק שיהיו העצים שיכתוב עליהם – כי עוד צריך לעשות בם דבר, והוא משל על שאח״כ יתחברו שנית תחת דגל מלכות בית דוד, שבזה נשאר הכתב מצד זה שיתהפך שיתקרבו עשרת השבטים ועץ יוסף אל עץ יהודה, וזה ג״כ ע״י יד הנביא ובנס. (כא) ודבר אליהם עתה מפרש הדברים בפרטות, הנה אני לקח וכו׳ זה כמ״ש למעלה ולקחתי אתכם מן הגוים שלשם גלו אותם, ומשם נפזרו אח״כ מן הגוים אל הארצות סביב בפיזור ועז״א וקבצתי אתם מסביב. (כב) ועשיתי אותם בעת שהיו בארץ יהיו גוי אחד, ויהיה מלך אחד על כולם שתחלה ימלוך משיח בן יוסף על כולם, כמ״ש ונתתי אותם עליו את עץ יהודה, ולא יהיו עוד כי תחלה היו לשני גוים ע״י שעשרת השבטים עבדו עכו״ם ועזבו את מקדש ה׳, זה לא יהיה עוד כי כולם יעבדו את ה׳ וגם תחלה היו לשני ממלכות ע״י חילוק המלכות בין בימי איש בושת בין בימי ירבעם ואילך, עז״א ולא יחצו עוד – כי בין בעת שימלוך משיח בן יוסף ימשך יהודה אחר אפרים, ובין אח״כ שימלוך בן דוד ימשכו כולם אחר בית דוד, ועז״א שני פעמים עוד. (כג) ולא יטמאו – תחלה נטמאו י׳ השבטים בגלוליהם ובשקוציהם ושבט יהודה נטמאו בכל פשעיהם – וכן בימי בית ראשון נטמאו בגלולים ועכו״ם ובימי בית שני נטמאו בכל פשעיהם, ועז״א ולא יטמאו עוד וכו׳, ואח״כ בימי גלות אדום חטאו ע״י מושבותיהם שגרו בין העכו״ם וע״י מושבותיהם ביניהם חטאו, ע״ז אמר והושעתי אותם מכל מושבותיהם אשר חטאו בהם – ואח״כ וטהרתי אותם עד שיהיו לי לעם ואני אהיה להם לאלהים להתנהג בהשגחה נסיית, ואז (כד) ועבדי דוד מלך עליהם – אז ישוב המלוכה לבית דוד בין מצד הנהגת המלכות, וכן מצד הנהגת הדת אמר ורועה אחד יהיה לכלם כי כולם במשפטי ילכו ולא יהיה חילוק ביניהם בענין הדת, ועי״כ (כה) וישבו על הארץ ישבו בישיבת קבע בענין שיהיה להם לאחוזה, ואמר אשר נתתי לעבדי ליעקב ר״ל שיהיה להם בין הארץ שניתן ליעקב שהיא נחלה בלא מצרים בין אשר ישבו בה אבותיכם בגבול הקדם, כי גבול העתיד ימשך יותר מגבול שהיה להם תחלה, כמ״ש בנבואת יחזקאל לקמן (סי׳ מ״ז), וגם תפס אשר נתתי ליעקב כי ליעקב הראה הנס הזה שהתאחדו האבנים לאבן אחד כמו שהתאחדו העצים לעץ אחד והיה ג״כ סמן אל שיתאחדו ישראל לגוי אחד באחרית הימים, ואז יירשו נחלה בלא מצרים, ודוד עבדי מבטיח להם ג׳ דברים יהיו מתמידים לעולם, א. נחלת הארץ שעז״א וישבו עליה המה וכו׳ עד עולם ב. מלכות בית דוד שעל זה אמר ודוד עבדי נשיא להם לעולם ג. שהברית שבין ה׳ ובינם לא יפסוק, שעז״א (כו-כז-כח) וכרתי להם ברית שלום זה כולל אם השלום שבין ה׳ ובין ישראל, שלא יחטאו עוד ולא יסתיר פנים מהם, אם השלום בין העם, אם השלום לכ״א בגוף ובנפש ובנכסים, וברית הזה יהיה ברית עולם ונתתים – ר״ל ונתתי להם את הברית שלום, כמ״ש הנני נותן לו את בריתי שלום, שיש הבדל בין הברית הנכרת, ובין הברית הניתן, הברית הנכרת החיוב הוא משני הצדדים, והברית הניתן החיוב הוא רק מצד הנותן שיקיים הברית בכל אופן ובלי שום תנאי, שעז״א בפנחס והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם, ועי״כ והרביתי אותם ונתתי את מקדשי בתוכם והוא ע״ד מ״ש בירמיה (סי׳ ג׳) והיה כי תרבו ופריתם בארץ בימים ההמה לא יאמרו עוד ארון ברית ה׳ וכו׳ ביום הוא יקראו לירושלים כסא ה׳, כי ברבות ישראל בריבוי מופלגת תהיה השכינה על ישראל ולא יצטרכו לקדושת הארון והמקדש, והנה קדושת המקדש שמצייר שה׳ ושכינתו מצמצם א״ע בתוך נקודה מצומצם בין שני בדי הארון מורה האהבה שבינו עם ישראל כמ״ש כד רחימתין עזיזא וכו׳, אמנם שתהיה שכינת ה׳ על ישראל עד שהם יהיו המרכבה לשכינתו מציון גודל מעלת ישראל, וז״ש ונתתי מקדשי בתוכם והיה משכני עליהם שיהיה שני הדברים המקדש בתוך ושכינת ה׳ עליהם על כל ישראל, עד שהם בפ״ע לא יצטרכו לקדושת המקדש שהם בעצמם יהיו הבדים והארון והקדש והמקדש שישכון ה׳ עליהם בקדש והמקדש שיהיה בתוך בין נחלת השבטים (כמ״ש ביחזקאל סי׳ מ״ח) יהיה רק שידעו הגוים שה׳ מקדש ישראל במה שיהיה מקדשי בתוכם – והנה המשכן עליהם הוא מצד כחם ואיתערותא דלתתא בלי עזר אלהי, והמקדש בתוכם הוא מצד עזר אלהי שמקדש אותם, וידעו הגוים כי אני ה׳ מקדש את ישראל ע״י המקדש שבתוכם, והבן.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144