Malbim Beur HaInyan Tehillim 16 – מלבי"ם ביאור הענין תהלים טז‏ – Mikraot Gedolot

(א) מִכְתָּ֥ם לְדָוִ֑ד⁠ ^אשׇֽׁמְרֵ֥נִי אֵ֝֗ל^ב כִּֽי⁠־חָסִ֥יתִי בָֽךְ׃ (ב) אָמַ֣רְתְּ לַֽ֭יהֹוָהי⁠־⁠הֹוָה אֲדֹנָ֣י אָ֑תָּה⁠ ט֝וֹבָתִ֗י בַּל⁠־עָלֶֽיךָ׃ (ג) לִ֭קְדוֹשִׁים אֲשֶׁר⁠־בָּאָ֣רֶץ הֵ֑מָּה⁠ וְ֝אַדִּירֵ֗י כׇּל⁠־חֶפְצִי⁠־בָֽם׃ (ד) יִרְבּ֥וּ עַצְּבוֹתָם֮ אַחֵ֢ר מָ֫הָ֥רוּ בַּל⁠־אַסִּ֣יךְ נִסְכֵּיהֶ֣ם מִדָּ֑ם⁠ וּֽבַל⁠־אֶשָּׂ֥א אֶת⁠־שְׁ֝מוֹתָ֗ם⁠ עַל⁠־שְׂפָתָֽי׃ (ה) יְֽהֹוָ֗היְֽ⁠־⁠הֹוָ֗ה מְנָת⁠־חֶלְקִ֥י וְכוֹסִ֑י⁠ אַ֝תָּ֗ה תּוֹמִ֥יךְ גּוֹרָלִֽי׃ (ו) חֲבָלִ֣ים נָֽפְלוּ⁠־לִ֭י בַּנְּעִמִ֑ים⁠ אַף⁠־נַ֝חֲלָ֗ת שָֽׁפְרָ֥ה עָלָֽי׃ (ז) אֲבָרֵ֗ךְ אֶת⁠־יְ֭הֹוָהיְ֭⁠־⁠הֹוָה אֲשֶׁ֣ר יְעָצָ֑נִי⁠ אַף⁠־לֵ֝יל֗וֹת יִסְּר֥וּנִי כִלְיוֹתָֽי׃ (ח) שִׁוִּ֬יתִי יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה לְנֶגְדִּ֣י תָמִ֑יד⁠ כִּ֥י מִֽ֝ימִינִ֗י בַּל⁠־אֶמּֽוֹט׃ (ט) לָכֵ֤ן׀ שָׂמַ֣ח לִ֭בִּי וַיָּ֣גֶל כְּבוֹדִ֑י⁠ אַף⁠־בְּ֝שָׂרִ֗י יִשְׁכֹּ֥ן לָבֶֽטַח׃ (י) כִּ֤י׀ לֹא⁠־תַעֲזֹ֣ב נַפְשִׁ֣י לִשְׁא֑וֹל⁠ לֹֽא⁠־תִתֵּ֥ן חֲ֝סִידְךָ֗ לִרְא֥וֹת שָֽׁחַת׃ (יא) תּֽוֹדִיעֵנִי֮ אֹ֤רַח חַ֫יִּ֥ים⁠ שֹׂ֣בַע שְׂ֭מָחוֹת אֶת⁠־פָּנֶ֑יךָ נְעִמ֖וֹת בִּימִינְךָ֣ נֶֽצַח׃נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה

הערות

^א ‹ר3› א⁠(ק)⁠ל=פרשה פתוחה

^ב אֵ֝֗ל =ל ובדפוסים
• שיטת-א=אֵ֝ל (השמטת נקודת הרביע)

E/ע

הערותNotes

(א) מכתם לדוד – מדבר נגד עובדי האלילים אשר היו בזמנו, ומודיע ההבדל בין העובד ה׳ והשומר תורתו, ובין ההולכים אחרי ההבל ויהבלו ויודה על חלקו שהבדילהו מן הטועים שמרני – תחלה מבקש מה׳ ישמרהו האל לבדו, כי אינו חוסה בדבר זולתו מכחות העליונים, רק כי חסיתי בך. (ב) אמרת – עתה ידבר בנוכח אל אומה העובדת אלהים אחרים וחושבת למצוא מחסה באליליהם, והיה דעת בעלי הצאבא עובדי עצבים, שה׳ הוא עלות העלות והוא הסבה הראשונה לכל נמצא וקרו ליה אלהא דאלהיא, אבל חשבו שמאתו לא תצא ההשגחה וההנהגה בעולם התחתון לא טוב ולא רע, רק ע״ז ממונים אליליהם אשר יחדו מקומות לשכנם על ההרים הרמים ועל מקומות ידועים, והיו אומרים שהם ממונים על כל מיני הטובות והרעות הבאים לעולם כ״א על דבר מיוחד, על החיים על החן על העושר וכדומה, עז״א את האומה העובדת לאלילים, אמרת לה׳ לאמר, אני יודע כי אלהי אתה ר״ל שאתה אלהא דאלהיא והסבה הראשונה לכל, אבל טובתי בל עליך – הטובות הבאות לי אינם מושפעות מאתך ולא עליך העבודה הזאת להשפיע לי טובות, רק (ג) לקדושים אשר בארץ המה – הטובות שאני מקבל הם מיוחסים אל הקדושים שהוא האלילים הקדושים אשר אינם בשמים רק הם שוכנים בארץ על כל הר מועד וגבעה רמה, שהקדושים האלה הם המשפיעים הטובות, ואדירי כל חפצי בם – ר״ל בם בהקדושים האלה נמצאו גם אדירי כל חפצי, האדירים המושלים על כל חפצי, כי עובדי האלילים היו מיחסים כל כחות הנפש וכל החפצים של האדם תאוותיו ותכונותיו אל האלילים, שהיו אומרים שאליל פלוני ממונה על האהבה ופלוני על ריב ומדנים ומלחמה וכן על כל כח וחפץ של האדם היו אומרים שיש כח ממונה עליו בין האלים האלה, והיו אומרים שהאדם אינו חפשי במעשיו וחפציו, שכל חפץ שיעלה בלבו למשל לאהוב או לשנוא להתאכזר או לרחם וכדומה יהיה ע״י האליל הממונה על החפץ ההוא, שהם האדירים המושלים על כל חפצי ולא אוכל לחפוץ דבר בלעדי רשותם, כנודע בהבלי שירי עובדי האלילים שהיו מיחסים כל חפץ ורצון ותאוה ותכונה אל האלילים והיו עובדים לכ״א מהם להפיק ממנו רצון אל החפץ ההוא. (ד) ירבו – יאמר הנה אלה אשר אחר מהרו אשר ימהרו לעבודת אל אחר, ירבו עצבותם ועצביהם של הקדושים הנ״ל, שהיו עושים להם עצבים לצייר תכונתם ולקבל מהם השפעה על העצבים המכונים להם, אבל אנכי בל אסיך נסכיהם מדם – אני לא אלמד ממעשיהם להסיך לפני הקדושים ועצביהם נסכי דם וגם לא אשא את שמותם על שפתי, שאסור להזכיר שם ע״ג רק אאביד את שמם מתחת השמים, רק (ה) ה׳ מנת חלקי וכוסי – ואיני נתון תחת המערכת וכחות הטבע, ויש הבדל בין חלק ובין כוס – שהכוס הוא רק החלק שהכין האדם לעצמו עפ״י הכנתו, והחלק והכוס הם בשוה והגורל יהיה לפעמים בחלקים בלתי שוים כפי מה שיעלה הגורל, ויש לכל אדם חלק ונחלה בה׳ מצד הלידה שנפשו חלק אלהי וזה נקרא חלק, ועז״א ה׳ מנת חלקי ב. יוכל לזכות בקדושה יתירה עפ״י הכנתו לפי מעשיו וזה נקרא כוס, עז״א ה׳ כוסי ג. יקבל מה׳ מתנה יתירה על יתר אחיו עפ״י רצון ה׳ אחר שזכה לזה תחלה ע״י מעשיו כמ״ש ידעתיך בשם וגם מצאת חן בעיני וזה נקרא גורל, ועז״א אתה תומיך גורלי – שנגד שעובדי כוכבים מכחישים ההשגחה ואין להם חלק בה׳ והשגחתו רק בצבא השמים, ולא ע״י הכנה עפ״י מעשיהם אחר שהם מכחישים את הבחירה, ולא עפ״י גורל כי בחלקי נחל חלקם הן הם גורלם, לז״א כי שלשה אלה חלקו ונחלתו מה׳ לבד. (ו) חבלים – ויש הבדל ביני ובינם בין באושר הנפש בין בהצלחת הגוף, שבאושר הנפש חבלים נפלו לי בנעימים – קורא בשם נעימים את התענוגים הרוחנים שתשיג הנפש, שבזה נפלו לי חבלים וחלקים רבים בעדן הרוחני והצחצחות אשר עובדי האליל אין להם אושר הנפש וקיום נצחי, ולעומת הצלחת הגוף וכל הנתלה בזה שזה קורא נחלה, כי הצלחות האלה ינחילו האבות להבנים כמ״ש בית והון נחלת אבות, יש לי נחלת שפרה עלי לא כהעכו״ם שנחלתם אינו שפרה בעיניהם כי מבקשים מותרות ואינם שמחים בחלקם, כמ״ש מה בין תלמידיו של א״א לתלמידיו של בלעם הרשע כו׳ אוכלים בעוה״ז וכו׳. (ז) אברך – והגם שכפי דעת התורה האדם חפשי במעשיו, בכ״ז לא עזב ה׳ את האדם בזה שיהיה מוכן להכשל ע״י היצה״ר והתאוה, כי ה׳ עומד אצלי כיועץ בל אמשך אחרי עצת היצה״ר, והם דרכי התורה אשר נתן לנו שהם עצות שה׳ נותן לנו איך להשמר מרשת התאוה ומוקשיה, אף לילות יסרוני כליותי וגם שנטע ה׳ בנפש האדם הרגשת המוסר עד שנפשו בעצמו תיסרהו מלכת בדרך הרע וירגיש בנפשו מוסר מונע אותו מדרך רע, וז״ש שאף בלילה כליותי ייסרו אותי מלכת בדרך רע, [כמ״ש בפי׳ איוב במ״ש ובמוסרם יחתום]. (ח) שויתי – וע״י עצות התורה והרגשת המוסר, שויתי את ה׳ לנגדי ר״ל שהגם שתאות הגוף וחמדותיו יסיתני לנטות מאחרי ה׳, אני משוה את ה׳ לנגדי, כי פקודת ה׳ ומצותיו הן עומדות נגד תאות גופי, והן מצוות את ההפך מה שאני רוצה מצד גופי ויצרי, ושויתי ערך שניהם זה מול זה, שבודאי ראוי שאבטל רצוני ותאותי מפני ה׳ ומצותיו, והענין כי בנפש האדם יש שני דרכים, הגוף וכחותיו יעצוהו תמיד ללכת לקראת נחשים ויטהו אל אהבת עצמו, עד שאפי׳ הטוב אשר יעשה, יעשה מפני אהבת עצמו מתקות השכר ויראת עונש או פנייה אחרת, אולם נמצא כח באדם שהיא התבונה המעשיית אשר תשים לפניו חק שיעשה הטוב רק בעבור שהוא טוב, ושרשה מהתבונה הכוללת הבלתי ב״ת שהוא השי״ת, עד שה׳ הוא מיעץ אותו נגד הגוף ונגד חפציו, והשומע לעצת ה׳ הוא משוה את ה׳ נגדו, ר״ל שמעריך שתי הטענות במאזני משקל טענת הגוף וטענת הנפש, ושני הדרכים האלה נקראים ימין ושמאל בכתבי הקדש, שההולך בעצת גופו ותאותו הולך בדרך השמאל, כי לב כסיל משמאלו, אבל אחר ששויתי ה׳ לנגדי ובטלתי רצוני מפני רצונו, הוא מימיני בל אמוט – אני הולך ונוסע הנגבה לצד הימין אל הטהרה והקדושה (ט) לכן – בזה יש לי שלש מעלות, א. ששמח לבי הלב מציין הכח הממשלה אשר בנפש, שהאיש המשועבד לתאותיו לבו אינו שמח כי הרשעים מלאים חרטה והלב י״ל תמיד מלחמה פנימית עם עצמו, אבל המושל ברוחו ומכניע תאותיו לבו שמח כי נצח את המלחמה, ב. מצד הנפש האלהית שנקראת בשם כבוד בכתבי הקדש שהיא תגל בגילה חדשה, כי היא חפצה שתשאר ברוחניותה ולא תתגאל בפת בג הגוף וביין משתיו, ג. מצד הגוף עצמו שכ״ז ששומע לעצת התאוה, יכל בשרו מרואי, וכל כחות התאוה ירגיזו את בשרו ויכלוהו, רקב עצמות קנאה, והתאוה תכלה בשרו ושארו, אבל ע״י שהשקטתי זעף התאוה ושאונה בשרי ישכן לבטח. (י) כי – מפרש נגד מ״ש ויגל כבודי שהיא נשמתו הרוחנית כי עי״כ לא תעזב נפשי לשאול – שהגם שהגוף ימות בהכרח וירד לשאול שהוא הקבר, אבל נפשי הרוחנית לא תרד שאולה כי היא תחיה לעולם בנעימות נצח, ונגד מ״ש אף בשרי ישכן לבטח מפרש כי לא תתן חסידך לראות שחת – שהגוף שהתנהג בחסידות לא ישחת למות קודם זמנו, שעל ידי שלא הלך אחר תאותו ישכון בשר הגוף בשלוה ובבריאות ויאריך ימים. (יא) תודיעני אורח חיים – החיים הזמניים הם רק חיים מדומים, והחיים האמתיים הם חיי הנפש עת תפשט את שלמותיה הבשריים ותשוב אל צרור החיים, וכל עוד תתלבש בגולם וגויה היא הולכת להתקרב אל ארצות החיים, אבל זה אם תלך באורח מישור בדרך ה׳ אשר בו תגיע אל מחוז החפץ, ובקש מה׳ שיודיעהו הארח שבו יגיע אל החיים הנצחיים, כי דרך זה לא יודע מעצמו רק מפי ה׳, ובאר כי יש שני הבדלים בין החיים הנפשיים האמתיים ובין החיים המדומים, א. שהשמחה שישיג האדם בחיים הזמנים לא ישבע בשמחה כי אחריתה שמחה תוגה, אבל בחיים הנפשיים שם יש שובע שמחות את פניך מזיו השכינה, ב. שהתענוג הגשמי הוא פוסק ואינו נצחי אבל נעימות הנמצא בימינך הוא נעימות נצח שהוא נצחי.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון