×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
תהלים קי״חתנ״ך
א֣
אָ
(א)  הוֹד֣וּ לַיהֹוָ֣הי⁠־⁠הֹוָ֣ה כִּי⁠־ט֑וֹבכִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃ (ב) יֹאמַר⁠־נָ֥א יִשְׂרָאֵ֑לכִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃ (ג) יֹאמְרוּ⁠־נָ֥א בֵֽית⁠־אַהֲרֹ֑ןכִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃ (ד) יֹאמְרוּ⁠־נָ֭א יִרְאֵ֣י יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑הכִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃ (ה) מִֽן⁠־הַ֭מֵּצַר קָרָ֣אתִי יָּ֑הּ עָנָ֖נִי בַמֶּרְחָ֣ב יָֽהּ׃ (ו) יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה לִ֭י לֹ֣א אִירָ֑אמַה⁠־יַּעֲשֶׂ֖ה לִ֣י אָדָֽם׃ (ז) יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה לִ֭י בְּעֹזְרָ֑יוַ֝אֲנִ֗י אֶרְאֶ֥ה בְשֹׂנְאָֽי׃ (ח) ט֗וֹב לַחֲס֥וֹת בַּיהֹוָ֑הי⁠־⁠הֹוָ֑המִ֝בְּטֹ֗חַ בָּאָדָֽם׃ (ט) ט֗וֹב לַחֲס֥וֹת בַּיהֹוָ֑הי⁠־⁠הֹוָ֑המִ֝בְּטֹ֗חַ בִּנְדִיבִֽים׃ (י) כׇּל⁠־גּוֹיִ֥ם סְבָב֑וּנִיבְּשֵׁ֥םא יְ֝הֹוָ֗היְ֝⁠־⁠הֹוָ֗ה כִּ֣י אֲמִילַֽם׃ (יא) סַבּ֥וּנִי גַם⁠־סְבָב֑וּנִיבְּשֵׁ֥ם יְ֝הֹוָ֗היְ֝⁠־⁠הֹוָ֗ה כִּ֣י אֲמִילַֽם׃ (יב) סַבּ֤וּנִי כִדְבוֹרִ֗יםדֹּ֭עֲכוּ כְּאֵ֣שׁ קוֹצִ֑יםבְּשֵׁ֥ם יְ֝הֹוָ֗היְ֝⁠־⁠הֹוָ֗הכִּ֣י אֲמִילַֽם׃ (יג) דַּחֹ֣ה דְחִיתַ֣נִי לִנְפֹּ֑לוַ֖יהֹוָ֣הי⁠־⁠הֹוָ֣ה עֲזָרָֽנִי׃ (יד) עׇזִּ֣י וְזִמְרָ֣ת יָ֑הּ וַֽיְהִי⁠־לִ֝֗יב לִישׁוּעָֽה׃ (טו) ק֤וֹל׀ רִנָּ֬ה וִישׁוּעָ֗ה בְּאׇהֳלֵ֥י צַדִּיקִ֑יםיְמִ֥ין יְ֝הֹוָ֗היְ֝⁠־⁠הֹוָ֗ה עֹ֣שָׂה חָֽיִל׃ (טז) יְמִ֣ין יְ֭הֹוָהיְ֭⁠־⁠הֹוָה רוֹמֵמָ֑היְמִ֥ין יְ֝הֹוָ֗היְ֝⁠־⁠הֹוָ֗ה עֹ֣שָׂה חָֽיִל׃ (יז) לֹא⁠־אָמ֥וּת כִּֽי⁠־אֶחְיֶ֑הוַ֝אֲסַפֵּ֗ר מַעֲשֵׂ֥י יָֽהּ׃ (יח) יַסֹּ֣ר יִסְּרַ֣נִּי יָּ֑הּ וְ֝לַמָּ֗וֶת לֹ֣א נְתָנָֽנִי׃ (יט) פִּתְחוּ⁠־לִ֥י שַׁעֲרֵי⁠־צֶ֑דֶקאָבֹא⁠־בָ֝֗םג אוֹדֶ֥ה יָֽהּ׃ (כ) זֶה⁠־הַשַּׁ֥עַר לַיהֹוָ֑הי⁠־⁠הֹוָ֑הצַ֝דִּיקִ֗ים יָבֹ֥אוּ בֽוֹ׃ (כא) א֭וֹדְךָ כִּ֣י עֲנִיתָ֑נִיוַתְּהִי⁠־לִ֝֗יד לִישׁוּעָֽה׃ (כב) אֶ֭בֶן מָאֲס֣וּ הַבּוֹנִ֑יםהָ֝יְתָ֗ה לְרֹ֣אשׁ פִּנָּֽה׃ (כג) מֵאֵ֣ת יְ֭הֹוָהיְ֭⁠־⁠הֹוָה הָ֣יְתָה זֹּ֑אתהִ֖יא נִפְלָ֣את בְּעֵינֵֽינוּ׃ (כד) זֶה⁠־הַ֭יּוֹם עָשָׂ֣ה יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑הנָגִ֖ילָה וְנִשְׂמְחָ֣ה בֽוֹ׃ (כה) אָנָּ֣א יְ֭הֹוָהיְ֭⁠־⁠הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑אאָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗היְ֝⁠־⁠הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא׃ (כו) בָּר֣וּךְ הַ֭בָּא בְּשֵׁ֣ם יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑הבֵּ֝רַ֥כְנוּכֶ֗ם מִבֵּ֥ית יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃ (כז) אֵ֤ל׀ יְהֹוָה֮יְ⁠־⁠הֹוָה֮ וַיָּ֢אֶ֫ר לָ֥נוּ אִסְרוּ⁠־חַ֥ג בַּעֲבֹתִ֑יםעַד⁠־קַ֝רְנ֗וֹת הַמִּזְבֵּֽחַ׃ (כח) אֵלִ֣י אַתָּ֣ה וְאוֹדֶ֑ךָּ אֱ֝לֹהַ֗י אֲרוֹמְמֶֽךָּה׃ (כט) הוֹד֣וּ לַיהֹוָ֣הי⁠־⁠הֹוָ֣ה כִּי⁠־ט֑וֹבכִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א בְּשֵׁ֥ם =ל ובדפוסים
• א!=בְּ֭שֵׁ֥ם (קו מיותר של דחי באות בי״ת); הדחי החריג ברור בצילום הכתר. במהדורות ברויאר ומג״ה הורידו אותו.
ב וַֽיְהִי⁠־לִ֝֗י א=וַֽיְהִי⁠־לִ֝י (השמטת נקודת הרביע)
ג אָבֹא⁠־בָ֝֗ם א=אָבֹא⁠־בָ֝ם (השמטת נקודת הרביע)
ד וַתְּהִי⁠־לִ֝֗י א=וַתְּהִי⁠־לִ֝י (השמטת נקודת הרביע)
ה אֲרוֹמְמֶֽךָּ א=אֲרוֹמֲמֶֽךָּ (חטף)
E/ע
הערותNotes
(א-ד) ועוד נמשך לומר אחרי הכוונה שהוזכרה ואמר הודו לה׳ כי טוב כי לעולם חסדו – שפירושו שלא יאמר ישראל כי גבר עלינו חסדו כמו שאומרים העכו״ם, ולזה הזהיר לישראל שהם כללות העדה, וכן זרע אהרן שהוא נבחר מהם, וכן יראי ה׳ רוצה לומר המתנהגים בחסידות, את כלם הזהיר לומר שאין אחד מהם שיאמר כי גבר עלינו חסדו (תהלים קי״ז:ב׳), אבל כלם יאמרו כי לעולם חסדו. (ה) מן המצר כו׳ – מפורסם מה שפירש״י במזמור זה שקצתו פירש על דוד וקצתו על ישראל, ומפירושו יראה התלאה אשר מצאתהו לפרשו. אמנם אנחנו טרם נבא אל פירושו נבאר הספקות הנופלים לכל לב משכיל במזמור זה. ספק ראשון אומרו יאמר נא ישראל לשון יחיד, ובאהרן ויראי ה׳ אמר יאמרו לשון רבים. ספק שני נמשך לזה שאחרי השלים המזמור חזר לומר כמדבר לאחרים הודו לה׳ כי טוב כי לעולם חסדו וכל המזמור נראה כמדבר בעדו. ובהתרת ספקות הללו יתבארו דברי המזמור על נכון, והוא שכוונת דוד ע״ה היתה כמדבר בעד האומה ישראלית ביציאת מצרים מראש המזמור ועד סופו, ואמר מן המצר קראתי יה, דהיינו סיפור על מה שצעקו אל ה׳ ממצרים, והקדוש ברוך הוא ענה וארד להצילו ולהעלותו אל ארץ טובה (שמות ג׳:ח׳), ובאומרו ורחבה הרי ענה אותם במרחב. ואומרו מן המצר קראתי יה בלשון יחיד שב אל מה שאמר יאמר נא ישראל כי לעולם חסדו (תהלים קי״ח:ב׳) בלשון יחיד, שקודם אמר דרך כלל שיאמר נא ישראל כי לעולם חסדו, ואחר כך ביאר פרטי החסדים שצריכים לומר והתחיל באומרו שיאמר ישראל מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה, על התחלת יציאתם ממצרים להעלותם אל ארץ רחבה כאשר אמרנו. (ו) ועוד אמר שיאמר ישראל על ענין שרדף פרעה אחריהם שאמר להם משה אל תיראו וגו׳ התיצבו וראו ה׳ ילחם לכם. הנה על הענין הזה יאמר ישראל ה׳ לי לא אירא. (ז) וכן יאמר ואני אראה בשונאי כמו שנאמר וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים (שמות י״ד:ל׳), ולהיות שאין הצדיק ירא רק אחרי נפילת אויביו לפניו, כמו שמצינו באברהם שאחר שנצח ד׳ מלכים נתיירא שמא נתמעטו הזכיות עד שבשרו השם ית׳ ואמר אל תירא אנכי מגן לך (בראשית ט״ו:א׳), וכן אמר דוד על הצדיקים סמוך לבו לא יירא עד אשר יראה בצריו (תהלים קי״ב:ח׳), שפירושו על פי דרכנו שכאשר יראה הצדיק ברעת ומפלת אויביו וצריו הנה אז תמשך לו היראה. ולכך אמר שלא יירא עד אשר יראה בצריו (תהלים קי״ב:ח׳), הפך מנהג העולם כי האדם ירא משונאו בכל עוד שהוא בחיים אבל בשימות ינוח מן היראה, והצדיק בחיי השונא איננו ירא לפי שהוא בוטח בש״י, ואמנם אחר שיראה מיתת האויב תמשך לו היראה, לפיכך אמר כאן דוד שיאמר ישראל ה׳ לי בעוזרי ואני אראה בשונאי, כאלו יאמר ה׳ לי בעוזרי איני חושש אפילו שאראה במפלת שונאי, כמו שנאמר וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים (שמות י״ד:ל׳). ואמר שעם היות אמת שכשהקב״ה נלחם בעד הצדיק וימית הקמים עליו, ימשך לצדיקים יראה עצומה, ולכן ישמח הצדיק במפלת האויב במיתה טבעית או מקרית בידי אדם, כי שלש מיתות הן, או מיתה בידי שמים בהכרת, או מיתה בידי אדם שיהרגנו, או טבעית, שעל שלש אלה אמר דוד או ה׳ יגפנו או יומו יבא או במלחמה ירד ונספה (שמואל א כ״ו:י׳), כי הנה דוד היה דעתו שטוב לצדיק כאשר תהיה מיתת אויביו על ידי השי״ת, ולכן הקדים בתפלתו ה׳ יגפנו לשאר המיתות. ועל פי כוונתו זאת אמר שיאמר ישראל ה׳ לי בעוזרי ואני אראה בשונאי, כלומר שזהו טוב בעיניו שה׳ יגפנו כמו שאמרנו. ובהיותו רוצה בפרק הזה לשבח מה שנלחם להם במצרים ושלא הוצרכו הם להלחם. אמר שיאמר נא ישראל וישמח במה שעשה להם השי״ת, וזה אומרו ה׳ לי בעוזרי ואני אראה בשונאי, וכל זה לא אמר רק לכללות ישראל, שאפילו שהשי״ת ממית ומאבד שונאיהם, אין להם לירא שמא נתמעטו זכיותיהם, כי לעולם תפלת רבים מקובלת, אבל צדיק יחיד יש לו לירא, ובהיותו מדבר על האומה ישראלית בלשון יחיד אמר ואני אראה בשונאי, כאילו ישראל הוא המדבר. (ח) ועוד הוסיף ואמר טוב לחסות בה׳ מבטוח באדם, שפירושו שטוב לחסות בה׳ שיהיה בעוזריו אף על פי שלא הבטיח, מבטוח באדם שיהיה לעזרו אפילו שיבטיח. וכבר פרש״י ז״ל שאין החסיה גדולה כבטחון, אבל נוסיף על פירושו ונא׳ שהחסיה יובן שהאדם חוסה באוהבו שייטיב לו בשגם לא נדר לו להיטיב לו, אבל הבטחון יובן אחרי שנדר להיטיב לו, ולכן אמר שטובה החסיה בה׳ אפי׳ שלא הבטיח מהבטחון באדם. (י) עוד המשיך דוד ע״ה לשון השבח שיאמר ישראל, ואמר שאחרי שיצאו ממצרים בא עמלק ומלחמת עממים ולכך אמר כל גוים סבבוני. (יא) ועל שבעה עממים אמר סבוני גם סבבוני, כמו שנאמר בפרשת שלח עמלק יושב בארץ הנגב והחתי והיבוסי והאמורי יושב בהר והכנעני יושב על הים (במדבר י״ג:כ״ט). (יב) וחזר ואמר סבוני כדבורים על מלחמות גוג מגוג ואמר בשלשתם בשם ה׳ כי אמילם, כי על ג׳ מלחמות הללו נצטווינו להחרימם ולהכריתם. (יג) ועל מלחמת גוג מגוג אמר דחה דחיתני לנפול וה׳ עזרני, כמו שנאמר אם יהיה בקצה השמים וגו׳. (יד-טז) וחזר אל השירה שיאמר נא ישראל עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה שאמרו על הים, אשר על השירה ההיא אמר קול רינה וישועה באהלי צדיקים, שאמרו בה ימינך ה׳ נאדרי בכח ימינך ה׳ תרעץ אויב (שמות ט״ו:ו׳), וכן נטית ימינך תבלעמו ארץ (שמות ט״ו:י״ב), נגד שלשה פעמים ימין שאמרו שם אמר פה ג״כ שלשה פעמים ימין נגד השלשה מלחמות אשר זכרנום. (יז-יח) ואמר עוד שישתבח ויאמר נא ישראל על קבלתם התורה, והוא שיאמרו לא אמות כי אחיה ואספר מעשי יה ששם נאמר ראינו כי ידבר אלהים את האדם וחי (דברים ה׳:כ׳) ועתה למה נמות (דברים ה׳:כ״א), ועל זה אמר לא אמות כי אחיה והשלים הדבור ואמר יסור יסרני יה ולמות לא נתנני, כמו שאמר משה להם כשאמרו ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות (שמות כ׳:ט״ו), השיב להם משה אל תיראו כי לבעבור נסות אתכם בא האלהים ובעבור תהיה יראתו על פניכם (שמות כ׳:ט״ז) הרי שיסרם ולא מתו. (יט-כ) ועל התורה והנסתרות שבה אמר פתחו לי שערי צדק אבא בם אודה יה זה השער לה׳, כי אין ספק שאין לנו שער ליכנס אל השגות השלימות הנצחי רק על ידי תורתנו התמימה. (כב) ואמר עוד שיתן ישראל הודאה על הטובה שגאלם להורידם בעינוי מצרים, לפי שהירידה בעינוי ההיא היתה להם לישועה לקבל התורה, ולהיותם סגולה לה׳ מכל העמים, שעל היותם סגולה אמר אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה. (כג) ועוד הוסיף בשבח התורה לומר כי מאת ה׳ היתה כמ״ש וזאת התורה אשר שם משה (דברים ד׳:מ״ד). ואמר היא נפלאת בעינינו, שאחרי אשר ראינו שמשה אמר להם לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא (דברים ל׳:י״א), כנראה שהיתה נפלאת בעיניהם, ולכן אמר דוד שיאמר ישראל מאת ה׳ היתה זאת נפלאת בעינינו. (כד) ועל יום מתן תורה השלים הדבור ואמר זה היום עשה ה׳ נגילה ונשמחה בו, ובזה נתבאר מאד שכל הכתובים הללו אמר אותם דוד כאילו הוא מדבר בעד כל האומה ישראלית, והזכיר בה כל מה שעבר עליה מירידת מצרים ויציאתם ממנה ומנתינת התורה, באופן שכל המזמור הזה שב אל מה שאמר יאמר נא ישראל כי לעולם חסדו (תהלים קי״ח:ב׳) בלשון יחיד. ובאהרן אמר לשון רבים להיותם מעלתם מרובה שכן ידובר למלכים דרך כבוד אמנם ליראי ה׳ אמר לשון רבים להיות היראה נחלקת לשני מיני יראי ה׳, אחד מאהבה וא׳ מיראת עונש, כאשר יתבאר באריכת בחלק ד׳ מחבורנו זה פרק שני שנתבארו שם שני מזמורים על זה תראנו משם. (כה) ובהיות האדם אחר שקבל התורה צריך לשני דברים, צריך סייעתא דשמיא להשגת השלמות כמו שאמרנו בא ליטהר מסייעין ליה להיותו נושע מן המבוכות, וכן להיותו מוצלח הצלחות כמו שאמרו ז״ל אם אין קמח אין תורה. לכן התפלל על שניהם ואמר אנא ה׳ הושיעה נא אנא ה׳ הצליחה נא, ולפי ששאלת הצליחה נא היא להצלחות העוה״ז לכן אין מנענעים הלולב שהנענוע מורה על הנחלה בלי מצרים, שעל כן מנענע מכל צד. אבל בשאלת הושיעה נא מנענעים שהתשועה מן האמונות הכוזבות היא הנחלה בלי מצרים. ולכן אמרו ז״ל שהמענג השבת נותנים לו נחלה בלי מצרים, שפירושו שהמאמין בחדוש העולם זוכה לאותה נחלה. ועוד יתכן לפי הפשט לומר שהמאמינים בקדמות ירבה עליהם הקושיות כמו שכתב הרמב״ם ספר המורה חלק שני פרק ששה עשר, אבל מאמיני החדוש ינצלו מהקושיות המצירות השגת האדם ובלבול דעתו ומבוכתו וכיון שיש לו בעולם הזה נחלה בלא מצרים בעונג שבת, נותנים לו גם שם נחלה בלא מצרים הרמוזה לחכמי האמת, ולא אאריך בזה כי אין לנו במאמר הזה לפי הכוונה בו עסק בנסתרות ההם. (כו) ואחר שהשלים השבח שצריך שיאמר ישראל על ירידתם למצרים ועל יציאתם משם, ועל השלש מלחמות הנזכרות ועל קבלתם התורה והתפלה לאל שיעזרם להשיג השלמות על ידי התורה ושיצליח מעשיהם. הנה אמר עוד שיברכו את השליח משה אדונינו שהביא להם המתנה המופלגת שהיא התורה וכלל עם משה כל שאר הנביאים, ואמר ברוך הבא בשם ה׳ כאלו אמר ברוך כל הבא בשם ה׳, שמאמר זה כולל כל נביאי ה׳, והפליג המאמר ואמר ברכנוכם מבית ה׳, ר״ל שברכו אותם מצד נבואתם שנקראת בית ה׳ כמו שנאמר בכל ביתי נאמן הוא (במדבר י״ב:ז׳), שהוא כינוי אל האספקלריא המאירה שנקראת בית ה׳, שכאשר האיש דר בבית המלך יודע כל סתריו שקופיו ואטומיו. כמו כן המתנבא מתוך אספקלריא המאירה המתנבא לכשירצה [כמו] שדרשו ז״ל במה שנאמר עמדו ואשמעה מה (במדבר ט׳:ח׳) ידבר ה׳. וזהו מאמרם ז״ל שבית המקדש אברהם קראו הר שנאמר בהר ה׳ יראה (בראשית כ״ב:י״ד), יצחק קראו שדה שנאמר לשוח בשדה, יעקב קראו בית שנאמר אין זה כי בית אלהים, לפי שההר הוא פחות לענין ישוב יותר מן השדה, כי בשדה יהיה האדם בזמן הזריעה ובזמן החרישה אבל בהר איננו רק לעבור דרך שם והבית הוא הדירה הקבועה, לכן אמר שהוא בית שהשיג מציאות האספקלריא המאירה. עם שלא נתנבא יעקב בה השיג מציאותה. ולפי שלכל הנביאים תשוקתם אליה אמר פה ברכנוכם מבית ה׳. (כז) ועל זה המשיך לומר אל ה׳ ויאר לנו – כמתפלל להשיג השלמות הנצחי שהוא האור האמתי הנמשך מהאספקלריא המאירה, ואמר נגד הנביאים שעל ידם ובשליחותם נתקשרו ישראל בקיום התורה והמצות, עד שמן המצות ההם יגיעו אל השלמות, אמר נגד הנביאים ההם אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח – שהוא משל נמרץ שכמו שקושרים הכבש עד שיגיע לקרנות המזבח, כן נקשרים הצדיקים שנקראים צאן ה׳ וכן שה פזורה ישראל (ירמיהו נ׳:י״ז) בחקים ומצות עד הגיעם אל השלמות שהוא המזבח של מעלה, שאמרו ז״ל מיכאל עומד ומקריב נפשותיה׳ של צדיקים, ולכך כמבקש מן הבאים בשם ה׳ שיקשרו הנפשות בעבודת קונם עד הגיעם אל המזבח השלם ההוא, על כן אמר המשל בכבש הנקשר עד הגיעו לשלמות שהוא קרנות המזבח. (כח-כט) ואח״כ חזר לנתינת השבח וההודאה על כל הטובה ואמר אלי אתה ואודך וגו׳, וחזר ואמר דוד לאומה ישראלית הודו לה׳ כי טוב כי לעולם חסדו, כמו שהתחיל אזהרה לישראל ולבית אהרן וליראי ה׳ שלא יאמרו כי גבר עלינו חסדו (תהלים קי״ז:ב׳) רק כי לעולם חסדו, וסמוך לכל השבחים הללו שהזכיר, התחיל באומרו אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה׳ (תהלים קי״ט:א׳), רצה לומר שאחרי שסיפר גדולת מעלת ישראל ונתינת ההודאה על המתנה הנבחרת שניתנה להם תורה ומצות שיחיו בהם, המשיך שבח המעשה. והקדים התלמוד מפני שמביא לידי מעשה, ואמר אשרי תמימי דרך וגו׳ (תהלים קי״ט:א׳) כמו שאמרו רז״ל אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו, כן אמר דוד בלשון צח אשרי תמימי דרך (תהלים קי״ט:א׳) ר״ל שהולכים לדרכם לבית עולמים בתורת ה׳ דהיינו תלמודם בידם.מלוקט מפירושו על התורה
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144