×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
שמות י״בתנ״ך
א֣
אָ
(א)  אוַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ אֶל⁠־מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽל⁠־אַהֲרֹ֔ן בְּאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם לֵאמֹֽר׃ (ב) הַחֹ֧דֶשׁ הַזֶּ֛ה לָכֶ֖ם רֹ֣אשׁ חֳדָשִׁ֑ים רִאשׁ֥וֹן הוּא֙ לָכֶ֔ם לְחׇדְשֵׁ֖י הַשָּׁנָֽה׃ (ג) דַּבְּר֗וּ אֶֽל⁠־כׇּל⁠־עֲדַ֤ת יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר בֶּעָשֹׂ֖ר לַחֹ֣דֶשׁ הַזֶּ֑ה וְיִקְח֣וּ לָהֶ֗ם אִ֛ישׁ שֶׂ֥ה לְבֵית⁠־אָבֹ֖ת שֶׂ֥ה לַבָּֽיִת׃ (ד) וְאִם⁠־יִמְעַ֣ט הַבַּ֘יִת֮ מִהְי֣וֹתב מִשֶּׂה֒ וְלָקַ֣ח ה֗וּא וּשְׁכֵנ֛וֹ הַקָּרֹ֥ב אֶל⁠־בֵּית֖וֹ בְּמִכְסַ֣ת נְפָשֹׁ֑ת אִ֚ישׁ לְפִ֣י אׇכְל֔וֹ תָּכֹ֖סּוּ עַל⁠־הַשֶּֽׂה׃ (ה) שֶׂ֥ה תָמִ֛ים זָכָ֥ר בֶּן⁠־שָׁנָ֖ה יִהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם מִן⁠־הַכְּבָשִׂ֥ים וּמִן⁠־הָעִזִּ֖ים תִּקָּֽחוּ׃ (ו) וְהָיָ֤ה לָכֶם֙ לְמִשְׁמֶ֔רֶת עַ֣ד אַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֛ר י֖וֹם לַחֹ֣דֶשׁ הַזֶּ֑ה וְשָׁחֲט֣וּ אֹת֗וֹ כֹּ֛ל קְהַ֥ל עֲדַֽת⁠־יִשְׂרָאֵ֖ל בֵּ֥ין הָעַרְבָּֽיִם׃ (ז) וְלָֽקְחוּ֙ מִן⁠־הַדָּ֔ם וְנָ֥תְנ֛וּג עַל⁠־שְׁתֵּ֥י הַמְּזוּזֹ֖ת וְעַל⁠־הַמַּשְׁק֑וֹף עַ֚ל הַבָּ֣תִּ֔ים אֲשֶׁר⁠־יֹאכְל֥וּ אֹת֖וֹ בָּהֶֽם׃ (ח) וְאָכְל֥וּ אֶת⁠־הַבָּשָׂ֖ר בַּלַּ֣יְלָה הַזֶּ֑ה צְלִי⁠־אֵ֣שׁ וּמַצּ֔וֹת עַל⁠־מְרֹרִ֖ים יֹאכְלֻֽהוּ׃ (ט) אַל⁠־תֹּאכְל֤וּ מִמֶּ֙נּוּ֙ נָ֔א וּבָשֵׁ֥ל מְבֻשָּׁ֖ל בַּמָּ֑יִם כִּ֣י אִם⁠־צְלִי⁠־אֵ֔שׁ רֹאשׁ֥וֹ עַל⁠־כְּרָעָ֖יו וְעַל⁠־קִרְבּֽוֹ׃ (י) וְלֹא⁠־תוֹתִ֥ירוּ מִמֶּ֖נּוּ עַד⁠־בֹּ֑קֶר וְהַנֹּתָ֥ר מִמֶּ֛נּוּ עַד⁠־בֹּ֖קֶר בָּאֵ֥שׁ תִּשְׂרֹֽפוּ׃ (יא) וְכָ֘כָה֮ תֹּאכְל֣וּ אֹתוֹ֒ מׇתְנֵיכֶ֣ם חֲגֻרִ֔ים נַֽעֲלֵיכֶם֙ד בְּרַגְלֵיכֶ֔ם וּמַקֶּלְכֶ֖ם בְּיֶדְכֶ֑ם וַאֲכַלְתֶּ֤ם אֹתוֹ֙ בְּחִפָּז֔וֹן פֶּ֥סַח ה֖וּא לַיהֹוָֽהי⁠־⁠הֹוָֽה׃ (יב) וְעָבַרְתִּ֣י בְאֶֽרֶץ⁠־מִצְרַ֘יִם֮ בַּלַּ֣יְלָה הַזֶּה֒ וְהִכֵּיתִ֤י כׇל⁠־בְּכוֹר֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם מֵאָדָ֖ם וְעַד⁠־בְּהֵמָ֑ה וּבְכׇל⁠־אֱלֹהֵ֥י מִצְרַ֛יִם אֶֽעֱשֶׂ֥ה שְׁפָטִ֖ים אֲנִ֥י יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃ (יג) וְהָיָה֩ הַדָּ֨ם לָכֶ֜ם לְאֹ֗ת עַ֤ל הַבָּתִּים֙ אֲשֶׁ֣ר אַתֶּ֣ם שָׁ֔ם וְרָאִ֙יתִי֙ אֶת⁠־הַדָּ֔ם וּפָסַחְתִּ֖י עֲלֵכֶ֑ם וְלֹֽא⁠־יִֽהְיֶ֨ה בָכֶ֥ם נֶ֙גֶף֙ לְמַשְׁחִ֔ית בְּהַכֹּתִ֖י בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ (יד) וְהָיָה֩ הַיּ֨וֹם הַזֶּ֤ה לָכֶם֙ לְזִכָּר֔וֹן וְחַגֹּתֶ֥ם אֹת֖וֹ חַ֣ג לַֽיהֹוָ֑הי⁠־⁠הֹוָ֑ה לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם חֻקַּ֥ת עוֹלָ֖ם תְּחׇגֻּֽהוּ׃ (טו) שִׁבְעַ֤ת יָמִים֙ מַצּ֣וֹת תֹּאכֵ֔לוּ אַ֚ךְ בַּיּ֣וֹם הָרִאשׁ֔וֹן תַּשְׁבִּ֥יתוּ שְּׂאֹ֖רה מִבָּתֵּיכֶ֑ם כִּ֣י׀ כׇּל⁠־אֹכֵ֣ל חָמֵ֗ץ וְנִכְרְתָ֞ה הַנֶּ֤פֶשׁ הַהִוא֙ מִיִּשְׂרָאֵ֔ל מִיּ֥וֹם הָרִאשֹׁ֖ן עַד⁠־י֥וֹם הַשְּׁבִעִֽי׃ (טז) וּבַיּ֤וֹם הָרִאשׁוֹן֙ מִקְרָא⁠־קֹ֔דֶשׁ וּבַיּוֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔י מִקְרָא⁠־קֹ֖דֶשׁ יִהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם כׇּל⁠־מְלָאכָה֙ לֹא⁠־יֵעָשֶׂ֣ה בָהֶ֔ם אַ֚ךְ אֲשֶׁ֣ר יֵאָכֵ֣ל לְכׇל⁠־נֶ֔פֶשׁ ה֥וּא לְבַדּ֖וֹ יֵעָשֶׂ֥ה לָכֶֽם׃ (יז) וּשְׁמַרְתֶּם֮ אֶת⁠־הַמַּצּוֹת֒ כִּ֗י בְּעֶ֙צֶם֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה הוֹצֵ֥אתִי אֶת⁠־צִבְאוֹתֵיכֶ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וּשְׁמַרְתֶּ֞ם אֶת⁠־הַיּ֥וֹם הַזֶּ֛ה לְדֹרֹתֵיכֶ֖ם חֻקַּ֥ת עוֹלָֽם׃ (יח) בָּרִאשֹׁ֡ן בְּאַרְבָּעָה֩ עָשָׂ֨ר י֤וֹם לַחֹ֙דֶשׁ֙ בָּעֶ֔רֶב תֹּאכְל֖וּ מַצֹּ֑ת עַ֠ד י֣וֹם הָאֶחָ֧ד וְעֶשְׂרִ֛ים לַחֹ֖דֶשׁ בָּעָֽרֶב׃ (יט) שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים שְׂאֹ֕ר לֹ֥א יִמָּצֵ֖א בְּבָתֵּיכֶ֑ם כִּ֣י׀ כׇּל⁠־אֹכֵ֣ל מַחְמֶ֗צֶת וְנִכְרְתָ֞ה הַנֶּ֤פֶשׁ הַהִוא֙ מֵעֲדַ֣ת יִשְׂרָאֵ֔ל בַּגֵּ֖ר וּבְאֶזְרַ֥ח הָאָֽרֶץ׃ (כ) כׇּל⁠־מַחְמֶ֖צֶת לֹ֣א תֹאכֵ֑לוּ בְּכֹל֙ מוֹשְׁבֹ֣תֵיכֶ֔ם תֹּאכְל֖וּ מַצּֽוֹת׃ (כא) {חמישי} וַיִּקְרָ֥א מֹשֶׁ֛ה לְכׇל⁠־זִקְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֑ם מִֽשְׁכ֗וּ וּקְח֨וּ לָכֶ֥ם צֹ֛אן לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶ֖ם וְשַׁחֲט֥וּ הַפָּֽסַח׃ (כב) וּלְקַחְתֶּ֞ם אֲגֻדַּ֣ת אֵז֗וֹב וּטְבַלְתֶּם֮ בַּדָּ֣ם אֲשֶׁר⁠־בַּסַּף֒ וְהִגַּעְתֶּ֤ם אֶל⁠־הַמַּשְׁקוֹף֙ וְאֶל⁠־שְׁתֵּ֣י הַמְּזוּזֹ֔ת מִן⁠־הַדָּ֖ם אֲשֶׁ֣ר בַּסָּ֑ף וְאַתֶּ֗ם לֹ֥א תֵצְא֛וּ אִ֥ישׁ מִפֶּֽתַח⁠־בֵּית֖וֹ עַד⁠־בֹּֽקֶר׃ (כג) וְעָבַ֣ר יְהֹוָה֮יְ⁠־⁠הֹוָה֮ לִנְגֹּ֣ף אֶת⁠־מִצְרַ֒יִם֒ וְרָאָ֤ה אֶת⁠־הַדָּם֙ עַל⁠־הַמַּשְׁק֔וֹף וְעַ֖ל שְׁתֵּ֣י הַמְּזוּזֹ֑ת וּפָסַ֤ח יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ עַל⁠־הַפֶּ֔תַח וְלֹ֤א יִתֵּן֙ הַמַּשְׁחִ֔ית לָבֹ֥א אֶל⁠־בָּתֵּיכֶ֖ם לִנְגֹּֽף׃ (כד) וּשְׁמַרְתֶּ֖ם אֶת⁠־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה לְחׇק⁠־לְךָ֥ וּלְבָנֶ֖יךָ עַד⁠־עוֹלָֽם׃ (כה) וְהָיָ֞ה כִּֽי⁠־תָבֹ֣אוּ אֶל⁠־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר יִתֵּ֧ן יְהֹוָ֛היְ⁠־⁠הֹוָ֛ה לָכֶ֖ם כַּאֲשֶׁ֣ר דִּבֵּ֑ר וּשְׁמַרְתֶּ֖ם אֶת⁠־הָעֲבֹדָ֥ה הַזֹּֽאת׃ (כו) וְהָיָ֕ה כִּֽי⁠־יֹאמְר֥וּ אֲלֵיכֶ֖ם בְּנֵיכֶ֑ם מָ֛ה הָעֲבֹדָ֥ה הַזֹּ֖את לָכֶֽם׃ (כז) וַאֲמַרְתֶּ֡ם זֶֽבַח⁠־פֶּ֨סַח ה֜וּא לַֽיהֹוָ֗הי⁠־⁠הֹוָ֗ה אֲשֶׁ֣ר פָּ֠סַ֠ח עַל⁠־בָּתֵּ֤י בְנֵֽי⁠־יִשְׂרָאֵל֙ בְּמִצְרַ֔יִם בְּנׇגְפּ֥וֹ אֶת⁠־מִצְרַ֖יִם וְאֶת⁠־בָּתֵּ֣ינוּ הִצִּ֑יל וַיִּקֹּ֥ד הָעָ֖ם וַיִּֽשְׁתַּחֲוֽוּו׃ (כח) וַיֵּלְכ֥וּ וַֽיַּעֲשׂ֖וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כַּאֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְהֹוָ֛היְ⁠־⁠הֹוָ֛ה אֶת⁠־מֹשֶׁ֥ה וְאַהֲרֹ֖ן כֵּ֥ן עָשֽׂוּ׃ (כט) {ששי} וַיְהִ֣י׀ בַּחֲצִ֣י הַלַּ֗יְלָה וַֽיהֹוָה֮י⁠־⁠הֹוָה֮ הִכָּ֣ה כׇל⁠־בְּכוֹר֮ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֒יִם֒ מִבְּכֹ֤ר פַּרְעֹה֙ הַיֹּשֵׁ֣ב עַל⁠־כִּסְא֔וֹ עַ֚ד בְּכ֣וֹר הַשְּׁבִ֔י אֲשֶׁ֖ר בְּבֵ֣ית הַבּ֑וֹר וְכֹ֖ל בְּכ֥וֹר בְּהֵמָֽה׃ (ל) וַיָּ֨קׇם פַּרְעֹ֜ה לַ֗יְלָה ה֤וּא וְכׇל⁠־עֲבָדָיו֙ וְכׇל⁠־מִצְרַ֔יִם וַתְּהִ֛י צְעָקָ֥ה גְדֹלָ֖ה בְּמִצְרָ֑יִם כִּֽי⁠־אֵ֣ין בַּ֔יִת אֲשֶׁ֥ר אֵֽין⁠־שָׁ֖ם מֵֽת׃ (לא) וַיִּקְרָא֩ לְמֹשֶׁ֨ה וּֽלְאַהֲרֹ֜ן לַ֗יְלָה וַיֹּ֙אמֶר֙ ק֤וּמוּ צְּאוּ֙ מִתּ֣וֹךְ עַמִּ֔י גַּם⁠־אַתֶּ֖ם גַּם⁠־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וּלְכ֛וּ עִבְד֥וּ אֶת⁠־יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה כְּדַבֶּרְכֶֽם׃ (לב) גַּם⁠־צֹאנְכֶ֨ם גַּם⁠־בְּקַרְכֶ֥ם קְח֛וּ כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבַּרְתֶּ֖ם וָלֵ֑כוּ וּבֵֽרַכְתֶּ֖ם גַּם⁠־אֹתִֽי׃ (לג) וַתֶּחֱזַ֤ק מִצְרַ֙יִם֙ עַל⁠־הָעָ֔ם לְמַהֵ֖ר לְשַׁלְּחָ֣ם מִן⁠־הָאָ֑רֶץ כִּ֥י אָמְר֖וּ כֻּלָּ֥נוּ מֵתִֽים׃ (לד) וַיִּשָּׂ֥א הָעָ֛ם אֶת⁠־בְּצֵק֖וֹ טֶ֣רֶם יֶחְמָ֑ץ מִשְׁאֲרֹתָ֛ם צְרֻרֹ֥ת בְּשִׂמְלֹתָ֖ם עַל⁠־שִׁכְמָֽם׃ (לה) וּבְנֵי⁠־יִשְׂרָאֵ֥ל עָשׂ֖וּ כִּדְבַ֣ר מֹשֶׁ֑ה וַֽיִּשְׁאֲלוּ֙ מִמִּצְרַ֔יִם כְּלֵי⁠־כֶ֛סֶף וּכְלֵ֥י זָהָ֖ב וּשְׂמָלֹֽת׃ (לו) וַֽיהֹוָ֞הי⁠־⁠הֹוָ֞ה נָתַ֨ן אֶת⁠־חֵ֥ן הָעָ֛ם בְּעֵינֵ֥י מִצְרַ֖יִם וַיַּשְׁאִל֑וּם וַֽיְנַצְּל֖וּ אֶת⁠־מִצְרָֽיִם׃ (לז)  וַיִּסְע֧וּ בְנֵֽי⁠־יִשְׂרָאֵ֛ל מֵרַעְמְסֵ֖ס סֻכֹּ֑תָה כְּשֵׁשׁ⁠־מֵא֨וֹת אֶ֧לֶף רַגְלִ֛י הַגְּבָרִ֖ים לְבַ֥ד מִטָּֽף׃ (לח) וְגַם⁠־עֵ֥רֶב רַ֖ב עָלָ֣ה אִתָּ֑ם וְצֹ֣אן וּבָקָ֔ר מִקְנֶ֖ה כָּבֵ֥ד מְאֹֽד׃ (לט) וַיֹּאפ֨וּ אֶת⁠־הַבָּצֵ֜ק אֲשֶׁ֨ר הוֹצִ֧יאוּ מִמִּצְרַ֛יִם עֻגֹ֥ת מַצּ֖וֹת כִּ֣י לֹ֣א חָמֵ֑ץ כִּֽי⁠־גֹרְשׁ֣וּ מִמִּצְרַ֗יִם וְלֹ֤א יָֽכְלוּ֙ לְהִתְמַהְמֵ֔הַּ וְגַם⁠־צֵדָ֖ה לֹא⁠־עָשׂ֥וּ לָהֶֽם׃ (מ) וּמוֹשַׁב֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר יָשְׁב֖וּ בְּמִצְרָ֑יִם שְׁלֹשִׁ֣ים שָׁנָ֔ה וְאַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָֽה׃ (מא) וַיְהִ֗י מִקֵּץ֙ שְׁלֹשִׁ֣ים שָׁנָ֔ה וְאַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיְהִ֗י בְּעֶ֙צֶם֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה יָ֥צְא֛וּז כׇּל⁠־צִבְא֥וֹת יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ (מב) לֵ֣יל שִׁמֻּרִ֥ים הוּא֙ לַֽיהֹוָ֔הי⁠־⁠הֹוָ֔ה לְהוֹצִיאָ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם הֽוּא⁠־הַלַּ֤יְלָה הַזֶּה֙ לַֽיהֹוָ֔הי⁠־⁠הֹוָ֔ה שִׁמֻּרִ֛ים לְכׇל⁠־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לְדֹרֹתָֽם׃ (מג)  וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ אֶל⁠־מֹשֶׁ֣ה וְאַהֲרֹ֔ן זֹ֖את חֻקַּ֣ת הַפָּ֑סַח כׇּל⁠־בֶּן⁠־נֵכָ֖ר לֹא⁠־יֹ֥אכַל בּֽוֹ׃ (מד) וְכׇל⁠־עֶ֥בֶד אִ֖ישׁ מִקְנַת⁠־כָּ֑סֶף וּמַלְתָּ֣ה אֹת֔וֹ אָ֖ז יֹ֥אכַל בּֽוֹ׃ (מה) תּוֹשָׁ֥ב וְשָׂכִ֖יר לֹא⁠־יֹ֥אכַל בּֽוֹח׃ (מו) בְּבַ֤יִת אֶחָד֙ יֵאָכֵ֔ל לֹא⁠־תוֹצִ֧יא מִן⁠־הַבַּ֛יִת מִן⁠־הַבָּשָׂ֖ר ח֑וּצָה וְעֶ֖צֶם לֹ֥א תִשְׁבְּרוּ⁠־בֽוֹ׃ (מז) כׇּל⁠־עֲדַ֥ת יִשְׂרָאֵ֖ל יַעֲשׂ֥וּ אֹתֽוֹ׃ (מח) וְכִֽי⁠־יָג֨וּר אִתְּךָ֜ גֵּ֗ר וְעָ֣שָׂה פֶ֘סַח֮ לַיהֹוָה֒י⁠־⁠הֹוָה֒ הִמּ֧וֹל ל֣וֹ כׇל⁠־זָכָ֗ר וְאָז֙ יִקְרַ֣ב לַעֲשֹׂת֔וֹ וְהָיָ֖ה כְּאֶזְרַ֣ח הָאָ֑רֶץ וְכׇל⁠־עָרֵ֖ל לֹֽא⁠־יֹ֥אכַל בּֽוֹ׃ (מט) תּוֹרָ֣ה אַחַ֔ת יִהְיֶ֖ה לָֽאֶזְרָ֑ח וְלַגֵּ֖ר הַגָּ֥ר בְּתוֹכְכֶֽם׃ (נ) וַֽיַּעֲשׂ֖וּ כׇּל⁠־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כַּאֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְהֹוָ֛היְ⁠־⁠הֹוָ֛ה אֶת⁠־מֹשֶׁ֥ה וְאֶֽת⁠־אַהֲרֹ֖ן כֵּ֥ן עָשֽׂוּ׃ (נא)  וַיְהִ֕י בְּעֶ֖צֶם הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה הוֹצִ֨יא יְהֹוָ֜היְ⁠־⁠הֹוָ֜ה אֶת⁠־בְּנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם עַל⁠־צִבְאֹתָֽם׃נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א ‹סס› ל=פרשה פתוחה
ב מִהְי֣וֹת =ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו ומסורת-ל וטברנית ורמ״ה (כתיב מלא וי״ו)
• ל!=מִהְיֹ֣ת (כתיב חסר וי״ו)
• הערת ברויאר
ג וְנָ֥תְנ֛וּ =ל1,ב,ש,ש1,ק3 ושיטת-א (מרכא בטעם תביר)
• ל,ו=וְנָֽתְנ֛וּ (געיה ותביר)
ד נַֽעֲלֵיכֶם֙ ל=נַֽעֲלֵיכֶם֙ בגעיה ימנית
ה שְּׂאֹ֖ר =ל,ל1,ב?,ש,ש1,ק3,ו (שי״ן דגושה) וכך הכריעו ברויאר ומג״ה
• א⁠(ס)=״אינו כן אלא רפה כמשפטו״ (!) וכן הוא בדפוסים
ו וַיִּֽשְׁתַּחֲוֽוּ =ב,ש,ש1,ק3,ו ובדפוסים
• ל=וַיִּֽשְׁתַּחֲוּֽוּ (נקודה בוי״ו עיצורית)
• הערות ברויאר ודותן
ז יָ֥צְא֛וּ =ל1,ב,ש,ש1,ק3 ושיטת-א (מרכא בטעם תביר)
• ל,ו=יָֽצְא֛וּ (געיה ותביר)
ח לֹא⁠־יֹ֥אכַל בּֽוֹ =ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו ובדפוסים
• ל=לֹא⁠־יֹ֥אכַל⁠־בּֽוֹ (המקף השני בתיבת משרת)
• הערת ברויאר
E/ע
הערותNotes
(ב) החדש הזה לכם ראש חדשים – כבר הזכרתי בתחילת פירוש התורה (ראב״ע בראשית פירוש ראשון הקדמה), שקביעות השנה, גם החדש, לבית דין היה. ועתה בגלות נסמוך על מעשה בית דין, והוא העיבור, ובפרשת הר סיני אאריך מעט (ראב״ע ויקרא כ״ה:ט׳). (ג) בעשר – יום נבחר, והוא לשילוש, וכן בחודש השביעי,⁠1 כי חצי זה כמו זה.⁠2 שה לבית אב – אם הם מעטים, ושה לבית – אם הם רבים, ובפרשת עכן: יקרב לבתים (יהושע ז׳:י״ד). (ד) ואם היו אנשי הבית מעט – ולא יוכלו לאכול שה תמים. במכסת – חלק, וכן: המכס לי״י (במדבר ל״א:ל״ז), ושניהם מפעלי הכפל. (ה) תמים – שלא יהיה בו מום. גם שה יקרא מן העזים, כי כן כתוב: שה כשבים ושה עזים (דברים י״ד:ד׳). (ו) למשמרת – שישמרנו כל אחד בביתו. ודע כי בין הערבים הוא על שני דרכים: האחד – מעת שתחשך השמש עד עת סור האור הנראה בעבים. וזאת העת שעה ושליש שעה. גם יקרא זה העת ערב, כי כן כתוב בפסח: שם תזבח את הפסח בערב [כבוא]⁠א השמש (דברים ט״ז:ו׳). גםב כן כתוב: ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים (שמות ל׳:ח׳). וכתוב אחר: יערוך אותו אהרן ובניו מערב עד בקר (שמות כ״ז:כ״א). וכן עולת תמיד כתוב: תעשה בין הערבים (שמות כ״ט:ל״ט). וכתוב: עולות לי״י עולות לבקר ולערב (עזרא ג׳:ג׳). וכן כתוב: בין הערבים תאכלו בשר (שמות ט״ז:י״ב), גם שם כתוב: בתת י״י לכם בערב בשר לאכל (שמות ט״ז:ח׳). והדרך השני – להיות פירוש בין הערבים בפסח – מעת שתבא השמש אל תחלת פאת מערב. ומעתיקי התורה אמרו: שהלכה למשה [מסיני]⁠ג שבין הערבים בפסח הוא הדרך השני, והוא האמת ואין בו [על דעתי]⁠ד ספק. ותעו האומרים: כי יש ערב שלישית, בעבור שמצאו עד הערב השלישית (שמואל א כ׳:ה׳). ואיננו כן, רק יסתר בשדה זאת הערב, גם ערב מחר, עד הערב השלישית. והעד, שאמר: הנה חדש מחר (שמואל א כ׳:ה׳), והנה ערב אחת טרם מחר, ולא דבר שאול מחר כלום (שמואל א כ׳:כ״ו), וממחרת החדש יצא יהונתן. (ז) על שתי המזוזות – של פתח הבית. ועל המשקוף – כדמות חלון הוא, כמו: חלוני שקופים (מלכים א ו׳:ד׳), שיכנס ממנו האור. וטעם על הבתים אשר אתם שם – כי כן צוו: שלא יצאוה ממנו עד בקר (שמות י״ב:כ״ב). ויש אומרים: כי טעם זה הדם, שישחטו תועבת מצרים בפרהסיא. ויש אומרים: שהיה סימן למלאך העובר הנקרא משחית, כדרך: והתוית תו (יחזקאל ט׳:ד׳). והנכון: כי דבר המערכה לא יסור כי אם בתת כופר, וזה סוד גדול. על כן אמר משה: פן יפגענו בדבר או בחרב (שמות ה׳:ג׳). (ח) על מררים יאכלהו – היה נראה פירושו שיאכלו אותו על מנהג אנשי מצרים, שיש להם תמיד על שולחנם מרורים. ואחר שהעתיקו לנו הקדמונים פירוש מרורים, נשענו עליהם, כאשר עשינו בכל המצות. (ט) אל תאכלו ממנו נא – יש אומרים: שבור, מגזרת: הניא אביה אותה (במדבר ל׳:ו׳), בדרך רחוקה. והמתרגם ארמית אמר: חי, והוא האמת. ויחסר מלת: ״כמו״, כאלו אמר אל תאכלו ממנו כמו עתה, כי פירוש ״נא״ בכל המקרא כמו: עתה, על דעתי. ואלו היה לשון בקשה, מה טעם: דבר נא באזני העם (שמות י״א:ב׳), שמע נא בן אחיטוב (שמואל א כ״ב:י״ב), [שמע נא יהושע (זכריה ג׳:ח׳), אוי נא לי (ירמיהו ד׳:ל״א, מ״ה:ג׳),]⁠ו אוי נא לנו (איכה ה׳:ט״ז), הנה נא זקנתי (בראשית כ״ז:ב׳), [אציגה נא עמך (בראשית ל״ג:ט״ו),]⁠ז ורבים כאלה.⁠3 ומלת אל מושכת עצמה ואחרת עמה, כמו: אל בקצפך תוכיחני (תהלים ל״ח:ב׳). [והטעם: ואל בשל מבושל במים כי אם צלי אש,]⁠ח ולא בשל, והוא שם התואר. ואחר פירש [טעם]⁠ט זה הבשל – שיהיה מבושל במים. על כרעיו – [כמו:]⁠י עם, וכן: ויבאו האנשים על הנשים (שמות ל״ה:כ״ב). (יא) מתניכם חגורים – בעבור היותם נכונים לצאת. פסח הוא – יש שמות במצות, [נקראו על שם המאורע,]⁠יא כאשר יקרא הבא על האשם: אשם. וזה המועד נקרא פסח, בעבור שפסח השם על בתי ישראל. ופירוש פסח, על דעת רבים, כמו: חמל, וכן: פסוח והמליט (ישעיהו ל״א:ה׳). ובעבור היות המשחית נוגף בית מצרי, ולא יגוף בית ישראלי, נקרא פסח, והוא מגזרת: אתם פוסחים (מלכים א י״ח:כ״א), והוא פסח (שמואל ב ט׳:י״ג). (יב) ובכל אלהי מצרים – יש אומרים: שכעסו מצרים על אלהיהם במכת בכוריהם והשחיתו מצבותיהם. ואחר שאמר השם זה, ידענו כי כן היה, ואם לא פורש, ורבים כאלה. (יג) והיה הדם לכם לאות – כמו: למופת, כי בעבורו תנצלו. (יד) והיה היום הזה – אחר שאמר: בלילה הזה (שמות י״ב:ח׳), שהוא יום חמשה עשר, אמר: כי היום הזה שאמרתי לכם, ואעפ״י שאמר הזה קודם אותו היום, כן דרך המקרא. ולא צום לשמור חג המצות עתה במצרים, גם לא במדבר, כי אין להם לחם. רק שמרו חג הפסח לבדו כאשר עשו במצרים, על כן אמר יהיה יום צאתכם לזכרון לדורותיכם, כי ביום חמשה עשר יום מניסן הלכו בדרך, והוא יום מקרא קדש. על כן אמר הכתוב: עגות מצות כי לא חמץ (שמות י״ב:ל״ט), ואלו התמהמהו – אכלו חמץ. ואכילת מצות היום, זכר כי כן עשו אבותינו. והאוכל חמץ, כאלו יכחיש צאת אבותינו ממצרים, על כן עליו כרת בידי שמים. כמו: העושה מלאכה בשבת, כאלו מכחיש שביתת השם ביום השביעי. ואל יקשה עליך: על מצות ומרורים (במדבר ט׳:י״א), כי מצות אכילת הפסח עם מצות ומרורים עד חצי הלילה. והעד: דבר מצרים. ובעבור שהעתיקו אבותינו ששחיטת הפסח משעת נגוע השמש אל תחלת צד מערב, הנה החמץ אסור מחצי יום ארבעה עשר. ואמרו: אך – חלק (בבלי פסחים ה׳.), כדרך אסמכתא. (טו) מיום הראשון – דבק עם: כל אכל חמץ, ואם הוא רחוק. ותחלת יום הראשון כאשר פרש: בארבעה עשר יום לחדש בערב (שמות י״ב:י״ח). עד יום השבעי – עד סוף היום. (יז) הוצאתי את צבאותיכם – עבר תחת עתיד. וכן: היתה לי עדנה (בראשית י״ח:י״ב). ודרך אחרת: כי כל דבר נגזר שהוא בלא תנאי, דרך נביאים לדבר כל דבר עתיד בלשון עבר. או זאת הפרשה מוקדמת. (יט-כ) ובפסוק שבעת ימים (שמות י״ב:ט״ו) אמר כי יש כרת על כל אוכל חמץ, ובפסוק שבעת ימים שאור אמריב כן על אוכל מחמצת. ואין לנו צורך לדקדק על מלת מחמצת, כי אנחנו מאמינים בדברי קדמונינו ז״ל. והוסיף פה: בגר ובאזרח הארץ ושניהם ישראלים, שלא יאמר הגר: לא יכולתי לעשות מצות. ועל דעתי: שהוא גר תושב מתיהד. ואילו היינו רודפין אחר מה שייראה לנו כפי דעתנו בכתוב, ולא נסמוך על ההעתקה, הנה כתוב: כל מחמצת לא תאכלו בכל מושבותיכם תאכלו מצות, ולא הזכיר ימים שבעה, על כן, לא נאכל חמץ לעולם. וטעם זה הפסוק להוסיף בכל מושבתיכם, שהיא מצוה בכל מקום אחר המדבר. (כא) ויקרא משה לכל זקני ישראל – ואמר להם כל אשר צוהו השם מתחלה בעשור לחדש הזה (שמות י״ב:ג׳), והזקנים אמרו כן אל כל ישראל. (כד) ושמרתם את הדבר הזה – אלו היו המצות לפי הנראה לנו, יורה זה הכתוב כי לעולם צוה השם לקחת אגודת אזוב. רק קדמונינו העתיקו (בבלי פסחים צ״ו.) כי ושמרתם את הדבר הזה על מצות ושחטו הפסח, [והוא האמת].⁠יג (כא) ידושי״ן ושחטו פתוח בעבור שהוא לשון צווי.⁠טו ושחטו אותו (שמות י״ב:ו׳), קמוץ כמשפט, כי שי״ן הפתוח היה ראוי להשבר בחרק, כמו: משכו (שמות י״ב:כ״א), לולי שמשפט אות הגרון להרחיב מה שיש לפניו, כמו: בחרו לכם (יהושע כ״ד:ט״ו). (כז) ויקד העם – לשם, או לשלוחיו. (ל) כי איןטז בית – על הרוב ידבר הכתוב. (לב) וברכתם גם אותי – שתתפללו עלי בעת זבחכם. (לג) וטעם כי אמרו כלנו מתים – הוא פירוש: פן יפגענו בדבר (שמות ה׳:ג׳), ועתה נתברר להם. (לו) וישאלום – פועל יוצא לשני פעולים, שהיו המצרים מפייסים לישראל שישאלו מהם. וכבר פירשתי הטעם (ראב״ע שמות פירוש ראשון י״א:ד׳). (לז) סכתה – אל סוכות. הגברים – הם הזכרים. לבד מטף – שהיו פחות מעשרים שנה. (לח) ערב רב – ממצרים שהתערבו עמם, מגזרת: ויתערבו בגוים (תהלים ק״ו:ל״ה), והם האספסוף (במדבר י״א:ד׳). (לט) כי לא חמץ – פועל עבר, כמו: [אפס (בראשית מ״ז:ט״ו), זקן (בראשית כ״ז:א׳), ירא (בראשית י״ט:ל׳), כבד (בראשית י״ב:י׳)].⁠יז (מ) ומושב בני ישראל – תירגמו הזקנים (בבלי מגילה ט׳.): אשר ישבו במצרים ובשאר ארצות. ויש אומרים: כי ארץ כנען בימים ההם תחת יד מלך מצרים היתה, והם צריכין ראיה. והגאון אמר: כי פירושו עד סוף שלשים שנה וארבע מאות שנה, והם החשבון מיום צאת אברהם מחרן או מאור כשדים. ואנחנו נדע באמת: כי לא עמדו ישראל במצרים מיום רדת יעקב עד צאתם זה המספר. וזה לנו האות: כי הנה קהת מיורדי מצרים היה, ואם חשבנו שהיה בן חדש, ויהי אחיו מררי בן אם אחרת, ונאמר: כי הוליד קהת את עמרם בשנת מותו, גם כן עמרם עם משה. והנה חיי קהת שלש ושלשים ומאת שנה (שמות ו׳:י״ח), ושני עמרם מאה ושבע ושלשים (שמות ו׳:כ׳), ומשה בן שמונים שנה (שמות ז׳:ז׳), והנה חסרו שמונים. וכאשר הסתכלנו במקרא נמצא כאלה רבות. והנה אמר הנביא: ובעוד ששים וחמש שנה יחת אפרים (ישעיהו ז׳:ח׳), וזה היה במלכות אחז. ונאמר: כי בתחלת מלכותו היתה הנבואה הזאת, וכל מלכות אחז שש עשרה (מלכים ב ט״ז:ב׳), ובשנת שש לחזקיה גלתה שומרון (מלכים ב י״ח:י׳). ותחלת החשבון היה מיום הרעש (עמוס א׳:א׳). ובספר מלכים ובדברי הימים כאלה רבים. ולא ארצה להאריך, כי הייתי מביא ראיות מהכתוב, כי מה שהעתיקו לנו חכמינו (בראשית רבה צ״א:ב׳) שגלות מצרים היתה מאתים ועשר שנים, כן הוא. ודי לנו העתקתם, כי היא הראייה הגמורה. ותוספת שלשים שנה על קץ אברהם, מיום צאתו מארצו. וכן הפירוש שאמר השם לאברהם: ארבע מאות שנה (בראשית ט״ו:י״ג) – עד סוף ארבע מאות מהיום, וזה הפירוש של הגאון, נכון הוא. גם הוא אמר אין לנו צורךיח שנאמר כי אברהם ויצחק נקראו בני ישראל. (מב) ליל שמורים הוא לי״י – הנכון בעיני:⁠יט שהשם שמרם זה הלילה ולא נגפםכ המשחית כאשר נגף שכניהם שהם אדוניהם, חייבין הם ישראל לשמור זה הלילה. והטעם: אכילת הפסח על משפטו ומצות ומרורים בלילה הזה. ויש מפרש אותו: מטעם שומרי החומות (שיר השירים ה׳:ז׳). ויש להם עד הכתוב בהגדהכא.⁠4 (מג) כל בן נכר – שהולידו נכר מתורת ישראל, ומישראל. (מד) יאכל בו – יאכלכב ממנו, וטעמו: יהיה לו חלק בו. (מו) בבית אחד יאכל – שיתחברו כולם על אכילת הפסח במקום אחד. (מז) וטעם כל עדת ישראל – שהכל חייבין לעשותו. (מט) ויתכן להיות פירוש בגר ובאזרח הארץ (שמות י״ב:י״ט), על גר צדק שנכנס בברית, והוא הנכון בעיני. (נא) וטעם ויהי בעצם היום הזה – דבק עם הבא אחריו, והוא:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
1 כלומר: בשני החודשים, העשירי בחודש הוא יום מיוחד.
2 כלומר: בשני החודשים, יום ט״ו הוא יום מיוחד.
3 השוו מחלוקת רשב״ם וראב״ע בפירושיהם לבראשית י״ב:י״א (רשב״ם המשוחזר בראשית י״ב:י״א).
4 עיין בפירושו השני של ראב״ע שהרחיב יותר.
א כן בפסוק, בכ״י ברסלאו 53, וטיקן 283. המלה חסרה בכ״י פריס 182.
ב כן בכ״י ברסלאו 53, וטיקן 283. בכ״י פריס 182 (במקום ״גם״): כי.
ג כן בכ״י וטיקן 283. המלה חסרה בכ״י פריס 182, ברסלאו 53.
ד כן בכ״י וטיקן 283. המלים חסרות בכ״י פריס 182, ברסלאו 53.
ה המלים ״שלא יצאו״ הושמטו בכ״י פריס 182, אך מופיעות בכ״י ברסלאו 53.
ו ההוספה מכ״י וטיקן 283. היא חסרה בכ״י פריס 182, ברסלאו 53.
ז ההוספה מכ״י וטיקן 283. היא חסרה בכ״י פריס 182, ברסלאו 53.
ח ההוספה מכ״י וטיקן 283. היא חסרה בכ״י פריס 182, ברסלאו 53.
ט כן בכ״י וטיקן 283. המלה חסרה בכ״י פריס 182, ברסלאו 53.
י כן בכ״י וטיקן 283. המלה חסרה בכ״י פריס 182, ברסלאו 53.
יא ההוספה מכ״י וטיקן 283. היא חסרה בכ״י פריס 182, ברסלאו 53.
יב ״אמר... שאור״ הושמט ע״י הדומות בכ״י פריס 182 אך מופיע בכ״י ברסלאו 53, וטיקן 283.
יג כן בכ״י וטיקן 283. המלים בסוגריים חסרות בכ״י פריס 182, ברסלאו 53.
יד ביאור זה מופיע לאחר הביאור על פסוק כ״ד.
טו ״ושחטו הפסח [והוא האמת]. ושי״ן ושחטו פתוח בעבור שהוא לשון צווי.⁠״ הושמט ע״י הדומות בכ״י פריס 182 אך מופיע בכ״י ברסלאו 53, וטיקן 283.
טז בכ״י פריס 182 נוסף כאן: שם.
יז ההוספה מכ״י וטיקן 283, סנקט פטרבורג EVR II A 244/1. במקומה, בכ״י פריס 182, ברסלאו 53 מופיע רק: ״כי זקן יצחק״.
יח כן בכ״י וטיקן 283, ברסלאו 53. בכ״י פריס 182 נוסף כאן: ״עמו״.
יט כן בכ״י וטיקן 283. בכ״י פריס 182, ברסלאו 53 (במקום ״הנכון בעיני״): ובעבור.
כ כן בכ״י וטיקן 283. בכ״י פריס 182 (במקום ״ולא נגפם״): שיגפם.
כא כן בכ״י וטיקן 283. בכ״י פריס 182, ברסלאו 53 נוספה כאן מלת: שנאמר.
כב כן בכ״י פריס 182. בכ״י וטיקן 283 (במקום ״יאכל״): ״ופי׳ בו –״.
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144