×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
דברים ז׳תנ״ך
א֣
אָ
(א) {שביעי} כִּ֤י יְבִֽיאֲךָ֙ יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ אֶל⁠־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁר⁠־אַתָּ֥ה בָא⁠־שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּ֑הּ וְנָשַׁ֣ל גּֽוֹיִם⁠־רַבִּ֣ים ׀ מִפָּנֶ֡יךָ הַֽחִתִּי֩ וְהַגִּרְגָּשִׁ֨י וְהָאֱמֹרִ֜י וְהַכְּנַעֲנִ֣י וְהַפְּרִזִּ֗י וְהַֽחִוִּי֙ וְהַיְבוּסִ֔י שִׁבְעָ֣ה גוֹיִ֔ם רַבִּ֥ים וַעֲצוּמִ֖ים מִמֶּֽךָּ׃ (ב) וּנְתָנָ֞ם יְהֹוָ֧היְ⁠־⁠הֹוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ לְפָנֶ֖יךָ וְהִכִּיתָ֑ם הַחֲרֵ֤ם תַּחֲרִים֙ אֹתָ֔ם לֹא⁠־תִכְרֹ֥ת לָהֶ֛ם בְּרִ֖ית וְלֹ֥א תְחׇנֵּֽם׃ (ג) וְלֹ֥א תִתְחַתֵּ֖ן בָּ֑ם בִּתְּךָ֙ לֹא⁠־תִתֵּ֣ן לִבְנ֔וֹ וּבִתּ֖וֹ לֹא⁠־תִקַּ֥ח לִבְנֶֽךָ׃ (ד) כִּֽי⁠־יָסִ֤יר אֶת⁠־בִּנְךָ֙ מֵֽאַחֲרַ֔י וְעָבְד֖וּ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֑ים וְחָרָ֤ה אַף⁠־יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ בָּכֶ֔ם וְהִשְׁמִידְךָ֖ מַהֵֽר׃ (ה) כִּֽי⁠־אִם⁠־כֹּ֤הא תַעֲשׂוּ֙ לָהֶ֔ם מִזְבְּחֹתֵיהֶ֣ם תִּתֹּ֔צוּ וּמַצֵּבֹתָ֖ם תְּשַׁבֵּ֑רוּ וַאֲשֵֽׁירֵהֶם֙ תְּגַדֵּע֔וּן וּפְסִילֵיהֶ֖ם תִּשְׂרְפ֥וּן בָּאֵֽשׁ׃ (ו) כִּ֣י עַ֤ם קָדוֹשׁ֙ אַתָּ֔ה לַיהֹוָ֖הי⁠־⁠הֹוָ֖ה אֱלֹהֶ֑יךָ בְּךָ֞ בָּחַ֣ר׀ יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ לִהְי֥וֹת לוֹ֙ לְעַ֣ם סְגֻלָּ֔ה מִכֹּל֙ הָֽעַמִּ֔ים אֲשֶׁ֖ר עַל⁠־פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה׃ (ז) בלֹ֣א מֵֽרֻבְּכֶ֞ם מִכׇּל⁠־הָֽעַמִּ֗ים חָשַׁ֧ק יְהֹוָ֛היְ⁠־⁠הֹוָ֛ה בָּכֶ֖ם וַיִּבְחַ֣ר בָּכֶ֑ם כִּֽי⁠־אַתֶּ֥ם הַמְעַ֖ט מִכׇּל⁠־הָעַמִּֽים׃ (ח) כִּי֩ מֵאַהֲבַ֨תג יְהֹוָ֜היְ⁠־⁠הֹוָ֜ה אֶתְכֶ֗ם וּמִשׇּׁמְר֤וֹד אֶת⁠־הַשְּׁבֻעָה֙ אֲשֶׁ֤ר נִשְׁבַּע֙ לַאֲבֹ֣תֵיכֶ֔ם הוֹצִ֧יא יְהֹוָ֛היְ⁠־⁠הֹוָ֛ה אֶתְכֶ֖ם בְּיָ֣ד חֲזָקָ֑ה וַֽיִּפְדְּךָ֙ מִבֵּ֣ית עֲבָדִ֔ים מִיַּ֖ד פַּרְעֹ֥ה מֶֽלֶךְ⁠־מִצְרָֽיִם׃ (ט) {מפטיר} וְיָ֣דַעְתָּ֔ כִּֽי⁠־יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ ה֣וּא הָֽאֱלֹהִ֑יםה הָאֵל֙ הַֽנֶּאֱמָ֔ן שֹׁמֵ֧ר הַבְּרִ֣ית וְהַחֶ֗סֶד לְאֹהֲבָ֛יו וּלְשֹׁמְרֵ֥י מִצְוֺתָ֖ו לְאֶ֥לֶף דּֽוֹר׃ (י) וּמְשַׁלֵּ֧ם לְשֹׂנְאָ֛יו אֶל⁠־פָּנָ֖יו לְהַאֲבִיד֑וֹ לֹ֤א יְאַחֵר֙ לְשֹׂ֣נְא֔וֹ אֶל⁠־פָּנָ֖יו יְשַׁלֶּם⁠־לֽוֹ׃ (יא) וְשָׁמַרְתָּ֨ אֶת⁠־הַמִּצְוָ֜ה וְאֶת⁠־הַֽחֻקִּ֣ים וְאֶת⁠־הַמִּשְׁפָּטִ֗ים אֲשֶׁ֨ר אָנֹכִ֧י מְצַוְּךָ֛ הַיּ֖וֹם לַעֲשׂוֹתָֽם׃ (יב) {פרשת עקב} וְהָיָ֣ה׀ עֵ֣קֶב תִּשְׁמְע֗וּן אֵ֤ת הַמִּשְׁפָּטִים֙ הָאֵ֔לֶּה וּשְׁמַרְתֶּ֥ם וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם וְשָׁמַר֩ יְהֹוָ֨היְ⁠־⁠הֹוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ לְךָ֗ אֶֽת⁠־הַבְּרִית֙ וְאֶת⁠־הַחֶ֔סֶד אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖ע לַאֲבֹתֶֽיךָ׃ (יג) וַאֲהֵ֣בְךָ֔ וּבֵרַכְךָ֖ וְהִרְבֶּ֑ךָ וּבֵרַ֣ךְ פְּרִֽי⁠־בִטְנְךָ֣ וּפְרִֽי⁠־אַ֠דְמָתֶ֠ךָ דְּגָ֨נְךָ֜ וְתִירֹשְׁךָ֣ו וְיִצְהָרֶ֗ךָ שְׁגַר⁠־אֲלָפֶ֙יךָ֙ וְעַשְׁתְּרֹ֣ת צֹאנֶ֔ךָ עַ֚ל הָֽאֲדָמָ֔הז אֲשֶׁר⁠־נִשְׁבַּ֥ע לַאֲבֹתֶ֖יךָ לָ֥תֶת לָֽךְ׃ (יד) בָּר֥וּךְ תִּֽהְיֶ֖ה מִכׇּל⁠־הָעַמִּ֑ים לֹא⁠־יִהְיֶ֥ה בְךָ֛ עָקָ֥ר וַֽעֲקָרָ֖ה וּבִבְהֶמְתֶּֽךָ׃ (טו) וְהֵסִ֧יר יְהֹוָ֛היְ⁠־⁠הֹוָ֛ה מִמְּךָ֖ כׇּל⁠־חֹ֑לִי וְכׇל⁠־מַדְוֵי֩ מִצְרַ֨יִם הָרָעִ֜ים אֲשֶׁ֣ר יָדַ֗עְתָּ לֹ֤א יְשִׂימָם֙ בָּ֔ךְ וּנְתָנָ֖ם בְּכׇל⁠־שֹׂנְאֶֽיךָ׃ (טז) וְאָכַלְתָּ֣ אֶת⁠־כׇּל⁠־הָֽעַמִּ֗ים אֲשֶׁ֨ר יְהֹוָ֤היְ⁠־⁠הֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ נֹתֵ֣ן לָ֔ךְ לֹא⁠־תָח֥וֹסח עֵֽינְךָ֖ עֲלֵיהֶ֑ם וְלֹ֤א תַעֲבֹד֙ אֶת⁠־אֱלֹ֣הֵיהֶ֔ם כִּֽי⁠־מוֹקֵ֥שׁ ה֖וּא לָֽךְ׃ (יז)  כִּ֤י תֹאמַר֙ בִּלְבָ֣בְךָ֔ רַבִּ֛ים הַגּוֹיִ֥ם הָאֵ֖לֶּה מִמֶּ֑נִּי אֵיכָ֥ה אוּכַ֖ל לְהוֹרִישָֽׁם׃ (יח) לֹ֥א תִירָ֖א מֵהֶ֑ם זָכֹ֣ר תִּזְכֹּ֗ר אֵ֤ת אֲשֶׁר⁠־עָשָׂה֙ יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ לְפַרְעֹ֖ה וּלְכׇל⁠־מִצְרָֽיִם׃ (יט) הַמַּסֹּ֨ת הַגְּדֹלֹ֜ת אֲשֶׁר⁠־רָא֣וּ עֵינֶ֗יךָ וְהָאֹתֹ֤ת וְהַמֹּֽפְתִים֙ וְהַיָּ֤ד הַחֲזָקָה֙ וְהַזְּרֹ֣עַ הַנְּטוּיָ֔ה אֲשֶׁ֥ר הוֹצִֽאֲךָ֖ יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ כֵּֽן⁠־יַעֲשֶׂ֞ה יְהֹוָ֤היְ⁠־⁠הֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ לְכׇל⁠־הָ֣עַמִּ֔ים אֲשֶׁר⁠־אַתָּ֥ה יָרֵ֖א מִפְּנֵיהֶֽם׃ (כ) וְגַם֙ אֶת⁠־הַצִּרְעָ֔ה יְשַׁלַּ֛ח יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ בָּ֑ם עַד⁠־אֲבֹ֗ד הַנִּשְׁאָרִ֛ים וְהַנִּסְתָּרִ֖ים מִפָּנֶֽיךָ׃ (כא) לֹ֥א תַעֲרֹ֖ץ מִפְּנֵיהֶ֑ם כִּֽי⁠־יְהֹוָ֤היְ⁠־⁠הֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ בְּקִרְבֶּ֔ךָ אֵ֥ל גָּד֖וֹל וְנוֹרָֽא׃ (כב) וְנָשַׁל֩ יְהֹוָ֨היְ⁠־⁠הֹוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ אֶת⁠־הַגּוֹיִ֥ם הָאֵ֛ל מִפָּנֶ֖יךָ מְעַ֣ט מְעָ֑ט לֹ֤א תוּכַל֙ כַּלֹּתָ֣ם מַהֵ֔ר פֶּן⁠־תִּרְבֶּ֥ה עָלֶ֖יךָ חַיַּ֥ת הַשָּׂדֶֽה׃ (כג) וּנְתָנָ֛ם יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ לְפָנֶ֑יךָ וְהָמָם֙ מְהוּמָ֣ה גְדֹלָ֔ה עַ֖ד הִשָּׁמְדָֽם׃ (כד) וְנָתַ֤ן מַלְכֵיהֶם֙ בְּיָדֶ֔ךָ וְהַאֲבַדְתָּ֣ אֶת⁠־שְׁמָ֔ם מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָ֑יִם לֹֽא⁠־יִתְיַצֵּ֥ב אִישׁ֙ בְּפָנֶ֔יךָ עַ֥ד הִשְׁמִֽדְךָ֖ אֹתָֽם׃ (כה) פְּסִילֵ֥י אֱלֹהֵיהֶ֖ם תִּשְׂרְפ֣וּן בָּאֵ֑שׁ לֹֽא⁠־תַחְמֹד֩ כֶּ֨סֶף וְזָהָ֤ב עֲלֵיהֶם֙ וְלָקַחְתָּ֣ לָ֔ךְ פֶּ֚ן תִּוָּקֵ֣שׁ בּ֔וֹ כִּ֧י תוֹעֲבַ֛ת יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ הֽוּא׃ (כו) וְלֹא⁠־תָבִ֤יא תֽוֹעֵבָה֙ אֶל⁠־בֵּיתֶ֔ךָ וְהָיִ֥יתָ חֵ֖רֶם כָּמֹ֑הוּ שַׁקֵּ֧ץ ׀ תְּשַׁקְּצֶ֛נּוּ וְתַעֵ֥ב ׀ תְּֽתַעֲבֶ֖נּוּ כִּי⁠־חֵ֥רֶם הֽוּא׃נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א כִּֽי⁠־אִם⁠־כֹּ֤ה =ל,ל1,ש,ש1,ק3,ו,ל3,ל9 (״כי״ מוקפת)
• דפוסים וקורן=<כִּ֣י אִם⁠־כֹּ֤ה> (״כי״ במונח)
ב ‹רווח› ל=פרשה סתומה
ג מֵאַהֲבַ֨ת =ל1,ש,ש1,ק3,ו,ל3,ל9 (אין געיה) וכך במג״ה
• ל=מֵֽאַהֲבַ֨ת (געיה באות מ״ם) וכך אצל ברויאר; וראו רשימת ברויאר ב״ספיקות שאין להם הכרע״, הערה 8 ובספר טעמי המקרא פרק ח.
• דפוסים וקורן=מֵאַֽהֲבַ֨ת (געיה באות אל״ף)
ד וּמִשׇּׁמְר֤וֹ =ל1,ש?,ש1,ק3,ו,ל3,ל9 וכמו כן בדפוסים וקורן
• ל!=וּמִשָּׁמְר֤וּ (נקודת שורוק באות וי״ו האחרונה במקום חולם); אמנם הנקודה לא לגמרי ברורה בצילום כתב⁠־היד.
ה הָֽאֱלֹהִ֑ים ל=הָֽאֱלֹהִ֑ים בגעיה ימנית
ו וְתִירֹשְׁךָ֣ =ל1,ש,ש1,ק3,ל3,ל9 (אין געיה) וכך במג״ה
• ל,ו=וְתִֽירֹשְׁךָ֣ (געיה באות תי״ו) וכך אצל ברויאר; וראו רשימת ברויאר ב״ספיקות שאין להם הכרע״, הערה 8 ובספר טעמי המקרא פרק ח.
• דפוסים וקורן=וְתִירֹֽשְׁךָ֣ (געיה באות רי״ש)
ז הָֽאֲדָמָ֔ה ל=הָֽאֲדָמָ֔ה בגעיה ימנית
ח תָח֥וֹס =ל1,ש,ש1,ק3,ו,ל3,ל9 ומסורות-א,ל וטברניות ורמ״ה (כתיב מלא וי״ו)
• ל!=תָחֹ֥ס (כתיב חסר וי״ו)
E/ע
הערותNotes
(א-ו) כי יביאך י״י וגו׳. ונשל גוים רבים מפניך וגו׳. החרם תחרם אותם וגו׳. ולא תתחתן בם וגו׳. כי יסיר את בנך מאחרי כי אם כה תעשו וגו׳. כי עם קדוש אתה וגו׳ – אחר שהחמיר על אזהרת עצמם צוה אותם שישתדלו בכל עוז להסיר המכשולות מהבנים וזה במה שיחרימו כלה לכל הגוים ההם ולכל אלהיהם ובתי עבודתם וכו׳. ולפי שיראה שיש בזה אכזריות גדולה סמך ואמר כי עם קדוש אתה לי״י אלהיך וגו׳ – והכוונה שתהיו מופרשים ומובדלים במדותיכם עד שלא יהיה הרחמנות והאכזריות המפורסם לעיני הכל רק אשר יסכים בו הדעת האלהי כמו שנתבאר יפה אצל מעשה שכם שער כ״ז ויבא עוד זכרונו בדין עיר הנדחת וכמו שאמר להלן לא תתגודדו ולא תשימו קרחה וגו׳ כי עם קדוש אתה לי״י אלהיך ובך בחר וגו׳ (דברים י״ד:ב׳). והענין בכל זה שלא כרת עם ישראל ברית ולא קרבם אליו להיות להם תכונות ומדות אנושיות כשאר העמים רק על מנת שיבדלו מהם ויתקדשו בם בכל אשר ימשך משם שום דבר בחלוף עבודתו. (ז) ונתן דוגמת זה במה שאמר לא מרבכם מכל העמים חשק י״י בכם וגו׳.(ז) ירצ׳ הלא תראו שאם היה חשקי כחשק מלכי האדמה לא הייתי חושק רק בעם היותר גדול והיותר עצום מכל העמים ואשר יהיו לו ממלכות רבות ועצומות אשר יתבצר בהם ויתר הדברים אשר יכללו תשוקות המלכים וחמודותם והנה לא עשיתי כן רק אתכם אהבתי עם היותכם המעט אשר על פני האדמה ולא היה לכם חלק ונחלה בארץ כשאר העמים אשר נאחזו בתוכה בכח ידם. (ח) אלא כי מאהבת י״י אתכם ומשמרו את השבועה אשר נשבע לאבותיכם הוציא י״י אתכם ביד חזקה ויפדך מבית עבדים מיד פרעה מלך מצרים. (ט) והנה מזה תדע נאמנה כי י״י אלהיך הוא האלהים האל הנאמן שומר הברית והחסד לאוהביו ולשומרי מצותיו לאלף דור בין שתהיינה מצותיו מסכימות אל דעות האנשים ומחשבותיהם ובין שתהיינה בלתי מסכימות והנה מאמר לא מרבכם והסמוך אליו נתבארו גם כן יפה בשער נ״ו עיין עליו. (י) ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו וגו׳ – הנה בזה ירא׳ שהודיע אותם כלל גדול מדרכי הנהגתו בשלומת רשעים וענשם ואמר שינהג עמם על שני דרכים לפי ענין האנשים החטאים [ח] וזה כי כשיהיו הרשעים הרבה הנה אז יחייבו הסבות הרבות להאריך להם ואם לא בזכותם וכמו שאמרו להודיע כמה ארך אפים לפניו וכו׳ (משנה אבות ה׳) וכבר כתבתי טעם האריכות הזה בפירוש בעשרה מאמרות נברא העולם בשער ג׳ ובספור המבול שער י״ג אמנם כאשר יהיה הרשע ביחיד או יחידים מעטים הנה אז ימהר יחיש פורענותו כי אין לו אותם הסבות על מה שיסמוך ולזה תמצא מפורש שעקר תרעומת האריכות בהם הוא בלשון רבים כמו שאמר המשורר כי קנאתי בהוללים וגו׳. כי אין חרצובות למותם וגו׳. בעמל אנוש אינימו וגו׳. וסוף אמר הנה אלה רשעים ושלוי עולם השגו חיל (תהלים ע״ג:י״ב) וכן אמר הנביא מדוע דרך רשעים צלחה שלו כל בוגדי בגד (ירמיהו י״ב:א׳). וחבקוק אמר על כן תפוג תורה ולא יצא לנצח משפט כי רשע מכתיר את הצדיק על כן יצא משפט מעוקל. וכן אמר למה תביט בוגדים תחריש כבלע רשע צדיק ממנו (חבקוק א׳:י״ג) כי הנה הוא הפליג התלונה לסבול הצדיק העול ההוא מהרשע אבל לא התלונן מאריכות הרשע ההוא אבל אמר המשורר ראיתי רשע עריץ וגו׳ ויעבור והנה איננו וגו׳ (תהלים ל״ז:ל״ו) ולפלא אמר שלמה המלך עליו השלום ויש עושה רע מאת ומאריך לו אבל סמוך אמר כי גם יודע אני וגו׳ וטוב לא יהי׳ לרשע ולא יאריך וגו׳ (קהלת ח׳:י״ג). הנה שזה יהיה על הרוב ויחוייב מזה שהנהגתו ית׳ עם הרבים היא נפלאת מעיננו כי לו לבדו ידועות הסבות אשר בם יתקיימו ואיך ובמה תתמלא סאתם וכמו שביאר המשורר עליו השלום מה גדלו מעשיך י״י מאד עמקו מחשבותיך איש בער וגו׳. בפרוח רשעים כמו עשב וגו׳ (תהלים צ״ב:ח׳) אמנם הנהגתו עם היחידים היא יותר גלויה ומפורסמת מצד תכיפות פורענותם לחטאתם על הרוב וכמו שאמר ראיתי רשע עריץ וגו׳ ויעבור והנה איננו וגו׳ (תהלים ל״ז:ל״ו). והוא מה שהודיעם שיתנהג עמם על אלו האופנים כדי שלא יבטחו הרבים על אריכותם ושיפחד היחיד מתכיפות פורענותם והוא כלל גדול לחיים. והוא אמרו ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו – לומר כי כשהשונאים רבים הם משלם להאבידו אותם כאשר יעלה הרצון לפניו או שיראה לפניו שהגיע קץ פורענותם כי הוא נעלם מכל זולתו וכמו שאמר מאד עמקו מחשבותיך (תהלים צ״ב:ו׳). אמנם כשיהי׳ הרשע יחיד הנה לא יאחר לשונאו כי אל פניו – [ח] של שונא ולדעתו ואל פני רוב העולם תהיה נכרת שלימות רשעתו. והנה זהו פירוש נכון בשמירת גבולי הלשון ומועיל מאד בידיעת דרכי ההנהגה ידיעה אמתית ונכונה ודרך התרגום הוא ידוע ונכון בתקון הלשון. (יא) והנה אחר כן אמר ושמרת את המצוה והחקים והמשפטים אשר אנכי מצוך היום לעשותה שהכל מוטל עליך מחברת הזווג שאמרנו מדרך המוסר. אמנם היות 1שהענין הזווגי על הדרך הנזכר יחייב שמירת כל אלה הדברים הנרדפים שנמשכו זה אחר זה אחר פרשת שמע עם כל זה הרבה להתחבר עמה ולהרבות מתן שכרה תחת אהבתה ויראתה ועבודתה אל בעלה המחוייבים אליה ועל דרך שאמר המשורר ולך י״י חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו (תהלים ס״ב:י״ג). וכי אחר שהאדם חייב לעשות כל מלאכותיו לו ולעבודתו הנה מה שמשלם לאיש שכר טוב כמעשהו הוא חסד גמור וכבר בא זה אצל ויחשבה לו צדקה שער י״ז. (יב) והנה לזה חזר ואמר והיה עקב תשמעון וגו׳ – ויתכן שכל מה שאמר עד הנה מעבדים היינו לפרעה וגו׳ הוא תשובת הבן החכם על העדות והחקים לבד כי על החקים אמר ויצונו י״י לעשות את החקים האלה לטוב לנו כל הימים וגו׳ וצדקה תהיה לנו כי נשמור וגו׳. ונמשכו הדברים עד כאן בהסיר המכשולות מלפניהם ופקפוק הבנים אם מטבעם ואם מחמת המונים בהם כמו שאמר על החקים דבר שהשטן ואומות העולם משיבין עליהם (יומא ס״ז.) ובתת סדר הנהגתו בשכרם ועונשם. ועכשיו מסיים הענין בתת טעם אל המשפטים ששאל שהוא הספק היותר עצום למה שנרא׳ החלק הזה מהמשפטים אשר בין העם בעניני הממונות ודיני חבלות וקנסות הוא מותריי בתורה אחר שכל העמים אשר על פני האדמה יש להם חוקים ומשפטים יחיו בהם וכמו שכתבנו בשער הנזכר במקום השאלה ונוסף עוד בפרשת משפטים שער מ״ו. ואמר: והיה עקב תשמעון את המשפטים וגו׳ – הודיעם [ח] מעלת המשפטים האלה על משפטי כל העמים וזה שהם יספיקו להעמיד האהבה ביניהם ולהרבות השלום ולקיים ההצלחות הזמניות מפרי בטנם ופרי אדמת׳ ובהמתם אין פרץ ואין יוצאת ואין צוחה ברחובותם ככל משפטי העמים והותר. אבל שיספיקו עוד למה שלא יועילו משפטי העמים ונמוסיהם להושיעם מהרעות הטבעיות כמו העקרות והחלאים הרעים המתרגשים או ההתגברות על השונאים ונצחון מלחמותיהם. (יד-טו) והוא מה שאמר ברוך תהיה מכל העמים לא יהיה בך עקר ועקרה ובבהמתך והסיר י״י ממך כל חולי וגו׳ – לא יחסר מהם במה שיאהבך ויברכך וירבך ובירך פרי בטנך וגו׳ אבל יוסיף מהם במה שברצון השם והשגחתו עקב אשר שמעת בקולו לעשות אותם שיסיר ממך אלו המקרים והפגעים הטבעים ונתנם בכל שונאיך. (טז) ולא עוד אלא ואכלת את כל העמים אשר י״י אלהיך נותן לך וגו׳. (יז) ואף שיהיה לך לזרות נפלא כי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה ממני איכה אוכל להורישם. (יט) אבל תשיב אמריך לך ממה שתזכור המסות הגדולות אשר ראו עיניך וגו׳ – על הדרך אשר כתבנו ראשונה שהזכרון הוא תחבולת חוזק הבטחון וכבר ביארנו כוונת הפרשה. ובזה תוכל להאמין שיש כדאי בשכר מצותיו אשר בם תעשה וגם תוכל. (טז) והנה בלשון ואכלת את כל העמים כתבנו דבר נכבד מאד ממדרגת זאת האומה על כל האומות עד שיאמר כי לחמם הם והנה הוא בפרשת המן שער מ״א, דרוש אותו משם וייטב לך. (יד) ובמדרש (דברים רבה פ׳ עקב) ברוך תהיה מכל העמים א״ר חייא בר אבא אין שבחה של מטרונ׳ בשעה שמתברכ׳ מן קרובותיה אלא בשעה שמתברכת מן צרותיה [י] הורו כי שלימות הברכה הוא שיבורכו יותר מן הגוים הצרים עליהם ושתוכר להם מעלה יתירה עליהם לא לקצתם על קצתם. ואם כוונו לשיהיה מאמר מכל העמים כאלו יאמר מפי כל העמים ירצו שתהיה הברכה הזאת גלויה ומפורסמת עד שתפול בה הודאת בעל דין, והכל ענין אחד והוא מה שאמרנו. ועתה ראה כי נמשך בייעודים האלה למה שהוא נמצא על הדרך הטבעי הנכון בענין הרפואות בתקוני הגופים 2וזה שהגוף הבלתי מוכן אל הבריות הנה הוא ברפואות רבות יקבל מעט מהתועלת. אמנם הגוף המוכן הוא בהפך שיקבל תועלת גדול בתרופה מועטת. [ט] ועל זה הסדר קודם מתן תורה בהיותם במרה כי מרים הם ובלתי מוכנים נאמר אם שמוע תשמע לקול י״י אלהיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו ושמרת כל חקיו ולסוף כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך (שמות ט״ו:כ״ו). הנה שהיו התרופות רבות וחזקות והתועלת מועט והוא שמירתם מחולי מיוחד. אמנם אחר מתן תורה נאמר ועבדתם את י״י אלהיכם ובירך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך לא תהיה משכלה ועקרה בארצך את מספר ימיך אמלא את אימתי אשלח וגו׳ (שמות כ״ג:כ״ה-כ״ז). הנה היו תועלות רבות בתרופה אחת. אבל להיותם אז קרוב למתן תורה ועדין לא הורגלו כל כך עדין הוצרכה התרופה להיותה מורכבת באומרו ועבדתם את ה׳ אלהיכם שהעבודה האלהית תכלול ענינים הרבה, עם שהיא לקיחה אחת בשם. אבל עכשיו שכבר התמידו בלמוד התורה זה ארבעים שנה כבר הוכנו הכנה שלימה עד שתרופה אחת פשוטה עשויה כתקנה והיא שמירת המשפטים כהוגן תועיל להם לכל התועלות הגדולים והרבים שזכר שם בלקיחת המורכב ויותר מהמה. והנה עם זה נתבארו אלו הענינים יפה ונשלם מה שרצינו אליו בזה החלק.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
1 שהענין הזיווגי וכו׳ ר״ל יחס הזיווג אשר בין בני ישראל ובין הי״ת דרך משל.
2 וזה שהגוף וכו׳ ר״ל איש בריא וחזק בטבעו אף כי יחלה לפעמים דרך מקרה ע״י שינוי האויר או סיבה אחרת הלוא על נקלה ישוב ורפא לו לצמיתות, אף גם בקחתו רק תרופה אחת פשוטה אפס כאשר יחלה איש חלש ורפה הטבע, גם ע״ הרבה תרופות ומורכבות לא יוכל לשוב עוד אל איתנו ובריאותו השלימה כי אם ישאר תמיד חלש וידוע חולי.
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144