×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
דברים ג׳תנ״ך
א֣
אָ
(א) וַנֵּ֣פֶן וַנַּ֔עַל דֶּ֖רֶךְ הַבָּשָׁ֑ן וַיֵּצֵ֣א עוֹג֩ מֶֽלֶךְ⁠־הַבָּשָׁ֨ן לִקְרָאתֵ֜נוּ ה֧וּא וְכׇל⁠־עַמּ֛וֹ לַמִּלְחָמָ֖ה אֶדְרֶֽעִי׃ (ב) וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֤היְ⁠־⁠הֹוָ֤ה אֵלַי֙ אַל⁠־תִּירָ֣א אֹת֔וֹ כִּ֣י בְיָדְךָ֞ נָתַ֧תִּי אֹת֛וֹ וְאֶת⁠־כׇּל⁠־עַמּ֖וֹ וְאֶת⁠־אַרְצ֑וֹ וְעָשִׂ֣יתָ לּ֔וֹ כַּאֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֗יתָ לְסִיחֹן֙ מֶ֣לֶךְ הָֽאֱמֹרִ֔י אֲשֶׁ֥ר יוֹשֵׁ֖ב בְּחֶשְׁבּֽוֹן׃ (ג) וַיִּתֵּן֩ יְהֹוָ֨היְ⁠־⁠הֹוָ֨ה אֱלֹהֵ֜ינוּ בְּיָדֵ֗נוּ גַּ֛ם אֶת⁠־ע֥וֹג מֶֽלֶךְ⁠־הַבָּשָׁ֖ן וְאֶת⁠־כׇּל⁠־עַמּ֑וֹ וַנַּכֵּ֕הוּ עַד⁠־בִּלְתִּ֥י הִשְׁאִֽיר⁠־ל֖וֹ שָׂרִֽיד׃ (ד) וַנִּלְכֹּ֤ד אֶת⁠־כׇּל⁠־עָרָיו֙ בָּעֵ֣ת הַהִ֔וא לֹ֤א הָֽיְתָה֙ קִרְיָ֔ה אֲשֶׁ֥ר לֹא⁠־לָקַ֖חְנוּ מֵֽאִתָּ֑ם שִׁשִּׁ֥ים עִיר֙ כׇּל⁠־חֶ֣בֶל אַרְגֹּ֔ב מַמְלֶ֥כֶת ע֖וֹג בַּבָּשָֽׁן׃ (ה) כׇּל⁠־אֵ֜לֶּה עָרִ֧ים בְּצֻרֹ֛תא חוֹמָ֥ה גְבֹהָ֖ה דְּלָתַ֣יִם וּבְרִ֑יחַ לְבַ֛ד מֵעָרֵ֥י הַפְּרָזִ֖י הַרְבֵּ֥ה מְאֹֽד׃ (ו) וַנַּחֲרֵ֣ם אוֹתָ֔ם כַּאֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֔ינוּ לְסִיחֹ֖ן מֶ֣לֶךְ חֶשְׁבּ֑וֹן הַחֲרֵם֙ כׇּל⁠־עִ֣יר מְתִ֔ם הַנָּשִׁ֖ים וְהַטָּֽף׃ (ז) וְכׇל⁠־הַבְּהֵמָ֛ה וּשְׁלַ֥ל הֶעָרִ֖ים בַּזּ֥וֹנוּ לָֽנוּ׃ (ח) וַנִּקַּ֞ח בָּעֵ֤ת הַהִוא֙ אֶת⁠־הָאָ֔רֶץ מִיַּ֗ד שְׁנֵי֙ מַלְכֵ֣י הָאֱמֹרִ֔י אֲשֶׁ֖ר בְּעֵ֣בֶר הַיַּרְדֵּ֑ן מִנַּ֥חַל אַרְנֹ֖ן עַד⁠־הַ֥ר חֶרְמֽוֹן׃ (ט) צִידֹנִ֛ים יִקְרְא֥וּ לְחֶרְמ֖וֹן שִׂרְיֹ֑ן וְהָ֣אֱמֹרִ֔י יִקְרְאוּ⁠־ל֖וֹ שְׂנִֽיר׃ (י) כֹּ֣ל׀ עָרֵ֣י הַמִּישֹׁ֗ר וְכׇל⁠־הַגִּלְעָד֙ וְכׇל⁠־הַבָּשָׁ֔ן עַד⁠־סַלְכָ֖ה וְאֶדְרֶ֑עִי עָרֵ֛י מַמְלֶ֥כֶת ע֖וֹג בַּבָּשָֽׁן׃ (יא) כִּ֣י רַק⁠־ע֞וֹג מֶ֣לֶךְ הַבָּשָׁ֗ן נִשְׁאַר֮ מִיֶּ֣תֶר הָרְפָאִים֒ הִנֵּ֤ה עַרְשׂוֹ֙ עֶ֣רֶשׂב בַּרְזֶ֔ל הֲלֹ֣ה הִ֔וא בְּרַבַּ֖ת בְּנֵ֣י עַמּ֑וֹן תֵּ֧שַׁע אַמּ֣וֹת אׇרְכָּ֗הּ וְאַרְבַּ֥ע אַמּ֛וֹת רׇחְבָּ֖הּ בְּאַמַּת⁠־אִֽישׁ׃ (יב) וְאֶת⁠־הָאָ֧רֶץ הַזֹּ֛את יָרַ֖שְׁנוּ בָּעֵ֣ת הַהִ֑וא מֵעֲרֹעֵ֞ר אֲשֶׁר⁠־עַל⁠־נַ֣חַל אַרְנֹ֗ן וַחֲצִ֤י הַֽר⁠־הַגִּלְעָד֙ וְעָרָ֔יו נָתַ֕תִּי לָרֽאוּבֵנִ֖יג וְלַגָּדִֽי׃ (יג) וְיֶ֨תֶר הַגִּלְעָ֤ד וְכׇל⁠־הַבָּשָׁן֙ מַמְלֶ֣כֶת ע֔וֹג נָתַ֕תִּי לַחֲצִ֖י שֵׁ֣בֶט הַֽמְנַשֶּׁ֑ה כֹּ֣ל חֶ֤בֶל הָֽאַרְגֹּב֙ לְכׇל⁠־הַבָּשָׁ֔ן הַה֥וּא יִקָּרֵ֖א אֶ֥רֶץ רְפָאִֽים׃ (יד) יָאִ֣יר בֶּן⁠־מְנַשֶּׁ֗ה לָקַח֙ אֶת⁠־כׇּל⁠־חֶ֣בֶל אַרְגֹּ֔ב עַד⁠־גְּב֥וּל הַגְּשׁוּרִ֖י וְהַמַּֽעֲכָתִ֑י וַיִּקְרָא֩ אֹתָ֨ם עַל⁠־שְׁמ֤וֹ אֶת⁠־הַבָּשָׁן֙ חַוֺּ֣ת יָאִ֔יר עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ (טו) {שביעי} וּלְמָכִ֖יר נָתַ֥תִּי אֶת⁠־הַגִּלְעָֽד׃ (טז) וְלָראוּבֵנִ֨יד וְלַגָּדִ֜י נָתַ֤תִּי מִן⁠־הַגִּלְעָד֙ וְעַד⁠־נַ֣חַל אַרְנֹ֔ן תּ֥וֹךְ הַנַּ֖חַל וּגְבֻ֑ל וְעַד֙ יַבֹּ֣ק הַנַּ֔חַל גְּב֖וּל בְּנֵ֥י עַמּֽוֹן׃ (יז) וְהָֽעֲרָבָ֖ה וְהַיַּרְדֵּ֣ן וּגְבֻ֑ל מִכִּנֶּ֗רֶת וְעַ֨ד יָ֤ם הָֽעֲרָבָה֙ יָ֣ם הַמֶּ֔לַח תַּ֛חַת אַשְׁדֹּ֥ת הַפִּסְגָּ֖ה מִזְרָֽחָה׃ (יח) וָאֲצַ֣ו אֶתְכֶ֔ם בָּעֵ֥ת הַהִ֖וא לֵאמֹ֑ר יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֗ם נָתַ֨ן לָכֶ֜ם אֶת⁠־הָאָ֤רֶץ הַזֹּאת֙ לְרִשְׁתָּ֔הּ חֲלוּצִ֣ים תַּֽעַבְר֗וּה לִפְנֵ֛י אֲחֵיכֶ֥ם בְּנֵֽי⁠־יִשְׂרָאֵ֖ל כׇּל⁠־בְּנֵי⁠־חָֽיִל׃ (יט) רַ֠ק נְשֵׁיכֶ֣ם וְטַפְּכֶם֮ וּמִקְנֵכֶם֒ יָדַ֕עְתִּי כִּֽי⁠־מִקְנֶ֥ה רַ֖ב לָכֶ֑ם יֵֽשְׁבוּ֙ בְּעָ֣רֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לָכֶֽם׃ (כ) {מפטיר} עַ֠ד אֲשֶׁר⁠־יָנִ֨יחַ יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה ׀ לַֽאֲחֵיכֶם֮ו כָּכֶם֒ וְיָרְשׁ֣וּ גַם⁠־הֵ֔ם אֶת⁠־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁ֨ר יְהֹוָ֧היְ⁠־⁠הֹוָ֧ה אֱלֹהֵיכֶ֛ם נֹתֵ֥ן לָהֶ֖ם בְּעֵ֣בֶר הַיַּרְדֵּ֑ן וְשַׁבְתֶּ֗ם אִ֚ישׁ לִֽירֻשָּׁת֔וֹ אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לָכֶֽם׃ (כא) וְאֶת⁠־יְהוֹשׁ֣וּעַ צִוֵּ֔יתִי בָּעֵ֥ת הַהִ֖וא לֵאמֹ֑ר עֵינֶ֣יךָ הָרֹאֹ֗ת אֵת֩ כׇּל⁠־אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֜ה יְהֹוָ֤היְ⁠־⁠הֹוָ֤ה אֱלֹהֵיכֶם֙ לִשְׁנֵי֙ הַמְּלָכִ֣ים הָאֵ֔לֶּה כֵּֽן⁠־יַעֲשֶׂ֤ה יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ לְכׇל⁠־הַמַּמְלָכ֔וֹת אֲשֶׁ֥ר אַתָּ֖ה עֹבֵ֥ר שָֽׁמָּה׃ (כב) לֹ֖א תִּֽירָא֑וּםז כִּ֚י יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם ה֖וּא הַנִּלְחָ֥ם לָכֶֽם׃ (כג) {פרשת ואתחנן} וָאֶתְחַנַּ֖ן אֶל⁠־יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑ה בָּעֵ֥ת הַהִ֖וא לֵאמֹֽר׃ (כד) אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֗היֱ⁠־⁠הֹוִ֗הח אַתָּ֤ה הַֽחִלּ֙וֹתָ֙ לְהַרְא֣וֹת אֶֽת⁠־עַבְדְּךָ֔ אֶ֨ת⁠־גׇּדְלְךָ֔ וְאֶת⁠־יָדְךָ֖ הַחֲזָקָ֑ה אֲשֶׁ֤ר מִי⁠־אֵל֙ בַּשָּׁמַ֣יִם וּבָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר⁠־יַעֲשֶׂ֥ה כְמַעֲשֶׂ֖יךָ וְכִגְבוּרֹתֶֽךָ׃ (כה) אֶעְבְּרָה⁠־נָּ֗א וְאֶרְאֶה֙ אֶת⁠־הָאָ֣רֶץ הַטּוֹבָ֔ה אֲשֶׁ֖ר בְּעֵ֣בֶר הַיַּרְדֵּ֑ן הָהָ֥ר הַטּ֛וֹב הַזֶּ֖ה וְהַלְּבָנֹֽןט׃ (כו) וַיִּתְעַבֵּ֨ר יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה בִּי֙ לְמַ֣עַנְכֶ֔ם וְלֹ֥א שָׁמַ֖ע אֵלָ֑י וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֤היְ⁠־⁠הֹוָ֤ה אֵלַי֙ רַב⁠־לָ֔ךְ אַל⁠־תּ֗וֹסֶף דַּבֵּ֥ר אֵלַ֛י ע֖וֹד בַּדָּבָ֥ר הַזֶּֽה׃ (כז) עֲלֵ֣ה׀ רֹ֣אשׁ הַפִּסְגָּ֗ה וְשָׂ֥א עֵינֶ֛יךָ יָ֧מָּה וְצָפֹ֛נָה וְתֵימָ֥נָה וּמִזְרָ֖חָה וּרְאֵ֣ה בְעֵינֶ֑יךָ כִּי⁠־לֹ֥א תַעֲבֹ֖ר אֶת⁠־הַיַּרְדֵּ֥ן הַזֶּֽה׃ (כח) וְצַ֥ו אֶת⁠־יְהוֹשֻׁ֖עַ וְחַזְּקֵ֣הוּ וְאַמְּצֵ֑הוּ כִּי⁠־ה֣וּא יַעֲבֹ֗ר לִפְנֵי֙ הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה וְהוּא֙ יַנְחִ֣יל אוֹתָ֔ם אֶת⁠־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר תִּרְאֶֽה׃ (כט) וַנֵּ֣שֶׁב בַּגָּ֔יְא מ֖וּל בֵּ֥ית פְּעֽוֹר׃נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א בְּצֻרֹ֛ת =ל1,ש,ש1,ק3,ו,ל3 ומסורת-ל וטברניות ורמ״ה (כתיב חסר וי״ו וחסר וי״ו)
• ל!=בְּצֻר֛וֹת (כתיב חסר וי״ו ומלא וי״ו)
ב עֶ֣רֶשׂ =ל,ל1,ש,ש1,ק3,ו,ל3 באות שי״ן רגילה
• יש ספרים=עֶ֣רֶשׂ באות שי״ן גדולה
ג לָרֽאוּבֵנִ֖י =ל1,ש,ש1,ק3,ו,ל3 וכמו כן בדפוסים וקורן
• ל=לָרֻֽאוּבֵנִ֖י (ניקוד מקובל לתיבה זו בכתי״ל)
• הערות ברויאר דותן.
• קורן, דותן, ברויאר, סימנים, מכון ממרא
ד וְלָראוּבֵנִ֨י =ל1,ש,ש1,ק3,ו,ל3 וכמו כן בדפוסים וקורן
• ל=וְלָרֻאוּבֵנִ֨י (ניקוד מקובל לתיבה זו בכתי״ל)
• הערות דותן וברויאר
• קורן, דותן, ברויאר, סימנים, מכון ממרא
ה תַּֽעַבְר֗וּ ל=תַּֽעַבְר֗וּ בגעיה ימנית
ו לַֽאֲחֵיכֶם֮ ל=לַֽאֲחֵיכֶם֮ בגעיה ימנית
ז תִּֽירָא֑וּם =ל?,ש,ק3,ו וכמו כן בדפוסים וקורן
• ל?!=תְִּירָא֑וּם בחטף-חיריק (!) ע״פ עיון בצילום כתי״ל. אבל דותן וברויאר הדפיסו בחיריק וגעיה בלי להעיר, וייתכן שהסימן המטושטש באמת געיה.
• ל1,ש1,ל3=תִּֽירָא֑וּם (אין געיה)
ח יֱהֹוִ֗היֱ⁠־⁠הֹוִ֗ה ל?=יְהֹוִ֗היְ⁠־⁠הֹוִ֗ה (נקודת חולם בשם הוי״ה בתוך כתב⁠־היד?). בצילום כתי״ל אפשר להבחין בנקודה ברורה מעל האות וי״ו (אך צורתה חריגה). גם יש לציין כי נקודת החיריק השייכת לאות וי״ו נכתבה בהזזה ימינו (תחת אות הה״א הראשונה), וכן יש עוד נקודה גדולה ומוזרה לצידה הימני מתחת לאות ה״א.
ט וְהַלְּבָנֹֽן =ל1,ש,ש1,ק3,ו,ל3[תיקון] ומסורת-ל וטברנית ורמ״ה (כתיב חסר וי״ו)
• ל!=וְהַלְּבָנֽוֹן (כתיב מלא וי״ו) וכן דעתם של דותן והמלקיד; אמנם ברויאר ציין את הכתיב המלא וי״ו רק כספק אבל הוא ודאי.
E/ע
הערותNotes
(א-י) וכן ונפן ונעל דרך הבשן ויצא עוג וגו׳ ונלכוד את כל עריו בעת ההיא לא היתה קריה אשר לא לקחנו וגו׳ – כל זה ספר שבאו עליו כאדם שבא לתוך שלו ולוקחו בחזקת הזכות אשר לו עליו כמו שאמר בפירוש ונקח בעת ההיא את הארץ מיד שני מלכי האמרי אשר בעבר הירדן וגו׳ כל ערי המישור וגו׳. (יא) כי רק עוג (דברים ג׳) פירשנוהו בשער פ״ג הנזכר. (יב-יג) ואמר ואת הארץ הזאת ירשנו בעת ההיא כמי שבא בתורת נחלה ומצא וירש ולזה נתנם לחלק הראובני והגדי וחצי שבט המנשה – כמו שאמר ונתתי אותה לכם מורשה אני י״י (שמות ו׳:ח׳). (יח) ואמר שצוה אותם על תנאם לעבור חלוצים לפני אחיהם – כמוזכר במקומו שער פ״ה. (כא-כב) ואת יהושע צותי בעת ההיא לאמר עיניך הרואות את כל אשר עשה י״י אלהיכם לשני המלכים האלה כן יעשה י״י לכל הממלכות אשר אתה עובר שמה לא תיראום וגו׳ – והיתה כוונת הזירוז כי כמו שראה שהחרים והשמיד הגוים ההם עד בלתי השאיר מהם שריד כמ״ש בפירוש בסיחון ונחרם את כל עיר מתים והנשים והטף לא השאיר שריד וכן בעוג ונכהו עד בלתי השאיר לו שריד. ועוד נאמר ונחרם אותם כאשר עשינו לסיחון מלך חשבון החרם כל עיר מתים הנשים והטף, כן יעשה לכל הממלכות וגו׳ ולא יפול במה שנאמר והיה אשר תותירו מהם לשכים בעיניכם וגו׳ (במדבר ל״ג:נ״ה) כמו שיבא בשער פ״ו והוא מבואר שלא עשו כן לסוף והשאירו מהם אשר הספיקו להחטיאם ולצרור אותם ולהשליכם מעל אדמתם כיום הזה וכמו שאמר והיה כאשר דמיתי לעשות להם אעשה לכם (במדבר ל״ג:נ״ו) ואלו זכו ישראל שיכנס משה לארץ לעשות המלחמות ההם היה ידוע שהוא יעשה להם ככל אשר עשה לשני מלכי האמורי. ולפי שלא זכו היה מה שהיה. והנה לזה נעתק בדבריו למה שהיה בספורו מהמין הראשון כמו שזכרנו. (כג-כד) ונמשך למה שהיה מהענין השני והוא לבקש בתורת פיוס ותחנונים מה שלא יכלו עליו בתורת חוב של זכות ולזה אמר: ואתחנן אל י״י בעת ההיא לאמר אדני אלהים אתה החילות להראות את עבדך את גדלך וגו׳ – [א] יאמר שכיון שראה שלא עמדה להם זכות שתעשנה כל המלחמות הארץ על ידו כאלה היום והוא דבר שעתידין לקבל עליו נזק והפסד גדול כנזכר לא מנע עצמו מהפיל תחנוניו לפניו יתעלה בעבורם בעת ההיא ולומר אדני אלהים אתה החילות להראות את עבדך את גדלך ואת ידך החזקה וגו׳ – [ב] וזה באלו המלחמות שעשינו שהיו ענינים נפלאים בלי ספק לפי גדולת המלכים ההם וחזקם העצום וכמו שהעיד המשורר על זה באומרו למכה מלכים גדולים כי לעולם חסדו לסיחון מלך האמורי כי לעולם חסדו ולעוג מלך הבשן ולכל ממלכות כנען (תהלים קל״ו). יראה שהיו שקולים כנגד כלם. ובאומרו אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה וגו׳ – יראה שכיון למה שעמקו מחשבותיו להקשות את רוחו של סיחון ולאמץ את לבבו כאשר כתבנו. (כה) [ג] ולזה אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן. וטעם השאלה לראותה ולכבשה כענין לכו ראו את הארץ את יריחו (יהושע ב׳:א׳) כמו שראה את הארץ הזאת אשר לקח כי ירא מאד פן תהיה מיתתו להם לפוקה ולמכשול לענין כבישותה. ונאמר ההר הטוב הזה והלבנון – כלומר אשר נתפארת במאמר הנבואה עליו תביאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך פעלת י״י וגו׳ (שמות ט״ו:י״ז). (כו-כז) ויתעבר י״י בי למענכם ולא שמע אלי ויאמר י״י אלי וגו׳ – פירש להם כי חטאם גרם שלא נשמע תחנתו כי הם לא זכו לשתכבש הארץ לפניו כנזכר. ולפי זה נתחייב שיסבול הוא למענם קצת הקצף והעברה במה שלא נתן לו רשות לעבור, כי מתוך שלא זכו הם שהוא יעשה מלחמתם נמנעה ממנו ההעברה לשם. ולהפיס דעתו ולהשלים עמו אמר רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה עלה ראש הפסגה וגו׳ – ירצה אתה אמרת אעברה ואראה וגו׳ כאלו בקשת לצאת מגזרת וכל מנאצי לא יראוה, כן משפטיך אתה חרצת. אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה ענין שיתפשט ממך לזולתך, רצוני שתהיה הראיה לענין הכבישה. [ד] אמנם במה שיאות לך עלה ראש הפסגה ושא עיניך וראה וגו׳. והענין שלא מנע ממנו אלא הכניסה הגשמית אשר היא צורך העם. אבל שכבר הגיע אליו מראייתו זאת השלמת האחרון שהיה בחוקו להשיג בהכנסו לשם, וכמו שפירשו ז״ל (ספרי פ׳ הברכה) על ויראהו י״י את כל הארץ (דברים ל״ד:א׳). אמנם על ענין הכבישה עמד בגזירתו הראשונה. (כח) ואמר וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו כי הוא יעבור לפני העם הזה והוא ינחיל אותם את הארץ אשר תראה – והטעם חזקהו ואמצהו וזרז אותו מזה אשר אתה ירא מפניו, שכבר עלה במחשבה שהוא יעבור והוא ינחיל ואין זולתו, ואם לא יעלה בידו כהוגן מה אעשה וחטאם גרם ואין לשנות. ויש בכל זה כי מאמר שנאמר לו בנקרת הצור נגד כל עמך אעשה נפלאות אשר לא נבראו בכל הארץ ובכל הגוים וראה כל העם אשר אתה בקרבו את מעשה י״י כי נורא וגו׳ (שמות ל״ד:י׳), שזה יראה שירמוז אל מעשה הגדול משמש בגבעון דום וירח בעמק אילון (יהושע י׳:י״ב) ומהורדת אבני אלגביש על כל המלכים ההם, הרי הוא מתקיים בשיעשה עם יהושע תלמידו ומשרתו, כי בהעשות על ידו יראו העם כלו כי הוא ית׳ עושה עמו. וכבר כתבנו זה על ענין הנסים שער י״ג. והנה לפי שכבר היה להם זה הספור למורך לבב ושבר רוח לאמר הלא אתה הוא רוענו אביר הרועים ומי כמוך בחכמים ובנביאים עבד י״י נאמן ביתו והן לא שמע אליך יום אשר עמדת לפניו להתפלל בעדנו על זאת, ואיך נעמוד אנחנו ומי יעמוד בעדנו בכל קראנו בעתות צרותנו. והנה מעתה נתיאש מהרחמים. (כט) [ה] לזה המציע להם בכאן עון פעור ומה שנעשה בו ללמוד מתוכו למוד נפלא לחזק את רוחם ולהאמיץ את לבבם בי״י אלהיהם ולהראות להם כי לא כאשר יראו בתחלת הענין אבל שזכות הרבים עדיף וצדקתם עומדת לעד במקום שלא תעמוד זכות היחיד ואפילו היותר שלם שאפשר כי זה יתחייב בטבע הרבים מצד מה שהם רבים בהכרח. ולזה הניח הענין ההוא ראשונ׳ לפניהם ונשב בגיא מול בית פעור.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144