Abarbanel Yechezkel Introductions – אברבנאל יחזקאל הקדמות‏ – Mikraot Gedolot

אמר יצחק אברבנאל ראיתי להקדים לפירוש הספר העמוק והחמור הזה רוצה לומר ספר נבואות יחזקאל עליו השלום שתי הקדמות. האחת, ממעלת הנביא הזה וממדרגתו. והשנית, מכוונת המראות אשר ראה מהדברים העליונים: ואומר בהקדמה הראשונה שיחזקאל הנביא בעניניו ונבואותיו נתדמה בארבעה דמויים אל ישעיה הנביא ונבדל ממנו בארבעה הבדלים, וכן נתדמה בארבעה דמויים לירמיהו הנביא ע״ה ונבדל ממנו בד׳ הבדלים ג״כ, כי הנה הנביא יחזקאל נתדמה לישעיהו במה ששניהם ראו מראות אלהים וכמ״ש רז״ל (חגיגה יג, ב) כל מה שראה יחזקאל ראה ישעיהו, ונתדמה אליו ג״כ במה ששניהם נבאו בפנת תחיית המתים בביאור וחוזק נמרץ, ונתדמה אליו ג״כ במה ששניהם היו לישראל למופת כי הנה ישעיהו אמר (ישעיה ח, יח) הנה אנכי והילדים אשר נתן לי אלהים לאותות ולמופתים וגומר, וביחזקאל כתיב והיה יחזקאל לכם למופת, ונתדמה אליו ג״כ במה ששניהם רוצה לומר ישעיהו ויחזקאל התחילו נבואותיהם בייעודי חרבן ירושלם ובית יהודה והתמידו בזה בשני שלישים מספריהם מבלי חלוף רב, ושליש ספריהם האחרונים היו בייעודים טובים לעתיד לבוא ובהם חתמו ספריהם, הרי מבואר מזה שבארבעה דמויים נתדמה יחזקאל לישעיה ובאלה הארבעה נבדל מירמיהו כי הנה ירמיהו לא ראה מראות אלהים מסדר הנמצאות ולא הרחיב פה ולא האריך נבואה על התחייה ולא היה מופת לבית ישראל והיה סוף ספרו רעות וחרבן הבית לא תשועה ופורקן וגאולה העתידה. האמנם נתדמה יחזקאל לירמיהו בארבעה דמויים אחרים. הראשון, שיחזקאל ניבא קודם החרבן ואחר החרבן כמו שאחז״ל על היה היה דבר השם אל יחזקאל היה לפי שכבר היה כי שני הנביאים האלה נבאו בארץ וג״כ חוצה לארץ ואחר החרבן. והדמוי השני, שיחזקאל גלה לבבל עם יהויכין מלך יהודה אשר הגלה נבוכדנצר מלך בבל וכן גלה ירמיהו שמה כי הוא אחרי חרבן ירושלם הלך בתוך הגולה אל מצרים, וכאשר אח״כ בא נבוכדנצר וכבש את מצרים וגלה את היהודים אשר מצא בתוכם את ירמיהו ואת ברוך בן נריה תלמידו והוליכם עם שאר היהודים גולים לבבל. והדמוי הג׳ הוא, שיחזקאל ניבא על חרבן האומות ששמחו ועזרו במפלת בני יהודה וחרבן ירושלם וזכר בפרט כל אומה ואומה כמו שעשה ירמיהו ג״כ שניבא עליהם ככה. האמנם תמצא שירמיהו ניבא באחרונה על חרבן בבל ויחזקאל לא ניבא עליו, והיה זה לפי שירמיהו ניבא אותה נבואה על בבל בהיותו בא״י. אבל יחזקאל שהיה מנבא בהיותו בבבל אם היה מנבא שמה חרבן בבל ורעתו, היו היהודים משמיעים הדברים לכשדיים והיה בזה סכנה רבה לנביא, ומפני זה לא הראה השם חרבן בבל ליחזקאל כמו שהראה אותו לירמיהו. והדמוי הרביעי, ששניהם רוצה לומר ירמיהו ויחזקאל מתו חוצה לארץ ובארץ בבל כי הנה ירמיהו ידוע שגלה שם ושם מת וכן יחזקאל שמת בארץ בבל בחיי נבוכדנצר ועוד היום נמצאת קבורתו, וכנסת גדולה סמוך אליה ונקרא המקום ההוא כנסת יחזקאל והוא מצד אחד על נהר פרת ומצד אחר על נהר כבר, ובמקום הכנסת יש כמו ששים מגדלים ובין מגדל למגדל כנסת ובחצר כנסת יחזקאל בנויה התיבה ואחרי הכנסת קברו של יחזקאל ועליו כפה גדולה בנין יפה מאד שעשאה המלך יהויכין, כי כאשר מת נבוכדנצר ומלך אויל מרודך בנו והוציא את יהויכין מבית הכלא בא יהויכין ול״ה אלף יהודים עמו על קבר יחזקאל שהיה במקום הנזכר ונתן נחלות וקרקעות וכפרים שהיו לו ליהויכין שנתן לו אויל מרודך להתפרנס מהן הכל נתן לכנסת יחזקאל לאחרי מות יהויכין, והוא בעצמו עם המון היהודים שהיו עמו תקנו בייפוי גדול את כנסת יחזקאל והכפה אשר על קברו, והנה גם היום שמה חקוקים בכותל יהויכין וכל הבאים עמו בגלות בבל רוצה לומר יהויכין בראש ויחזקאל בסוף, ואותו מקום כנסת יחזקאל הוא מקודש לישראל ובאים להתפלל שם ממרחקי ארץ מר״ה עד י״ה שבאותו זמן מת הנביא ונעשה שם יריד גדולה הנקראת פיריא״ה, וביום הכפורים שבכל שנה ושנה באותו כנסת יחזקאל מוציאין ס״ת מגויל מכתיבת ידו של יחזקאל הנביא וקורין בו באותו יום, ועל קברו של יחזק׳ עששית דולקת כל היום וכל הלילה, ושם בית גדול של הקדש מלא ספרים מבית ראשון ומבית שני וכל איש יהודי שאין לו בנים בכל הארץ שם יקדיש ספריו, והנה מחמד נביא הישמעאלים קיים לכנסת יחזקאל כל הדברי׳ האלה שהיו בו והם נזכרים ונעשים עד היום הזה, תמצא זה בספר המסעות שעשה החכם ר׳ בנימין שיצא מעיר תודילי״ה ממלכות נבאר״ה והלך בארצות רבות רחוקות וכתב כל הדברים הרשומים אשר ראה עד שובו לספרד בשנת ד׳ אלפים ותתקל״ג שנה ליצירה. והנה ראיתי ספר אחד אשר כתב פרש אחד גבור ואיש מלחמה שיצא מאי קצה הארץ הנקרא׳ אינגלטיר״ה והלך ברוב ישוב בני אדם וכתב כל מה שראה ויספר ענין קבורת יחזקאל וכנסתו בדרך כלל מסכים לדברי ה״ר בנימן ושם האיש מושן גוא״ן די מונדרביל״א. הלא אלה הם הד׳ דמויים שנתדמה בהם יחזקאל ע״ה לירמיהו ע״ה, ובהם בלי ספק נבדל מישעיהו כי הוא לא ניבא אחר החרבן ובח״ל ולא גלה לבבל ולא ניבא על חרבן האומות כל אחת בפני עצמה ולא מת ונקבר חוצה לארץ בארץ בבל, ומזה ידענו מעלת הנביא יחזקאל שנתדמה לשני הנביאים גאוני עולם האלה. וכבר יראה עוד מעלת הנביא יחזקאל בנבואותיו על כל שאר הנביאים בכלל מהדברים אשר הרחיב בהם הדבור וההשלמה יותר מכל שאר הנביאים והם חמשה. הראשו׳, נקמת האומות לעתיד לבא כמו שבא בנבואה שלישית ובנבואה השמינית מגוג ומגוג שביאר האומות אשר תהיה בהם הנקמה מה שלא תמצא כאותו ביאור בנביא אחר מכל הנביאים. והשנית, מהגאולה וקיבוץ הגליות שאמר בסוף הנבואה השמינית ולא אותיר עוד שם מהם איש רוצה לומר שאפילו אחד מבני ישראל לא ישאר בכל ארצות הגוים כי לא יהיה כמו שהיה בקיבוצם בבית שני, וגם זה לא אמר נביא אחר בשלילה מוחלטת כזאת. הג׳, שישובו כל עשרת השבטים ויהודה ובנימין ג״כ בגאולה העתידה כמו שביאר בנבואה האחרונה, וזכר השבטים כולם אחד אל אחד בשמו איש לא נעדר וגם הפרטיות המופלג הזה לא עשאו נביא אחר. הד׳, שימלוך מלך מבית דוד על כל השבטים יחד כמו שכתוב ולא יהיו עוד לשני גוים ולא יחצו עוד לשתי ממלכות ואמר ועבדי דוד מלך עליהם ורועה אחד יהיה לכולם. הה׳, פנת תחיית המתים שביאר באומרו הנני פותח את קברותיכם והעלתי אתכם מקברותיכם עמי וגומר ונתתי רוחי בכם וחייתם והנחתי אתכם על אדמתכם. הרי לך מבואר שבחמשה העקרים האלה הרבה יחזקאל הנביא הביאור וההתוודעות יותר מזולתו מהנביאים כולם, ומלבד אלה עוד ניבא על נקמת אדום, ושתשוב הנבואה והשכינה בישראל כימי קדם, ושלא ישובו עוד לגלות, ושימול השם את לבבם, ושיקבלו האומות אמונת הש״י, אבל ניבא בעקרים האלה באותו אופן שניבאו בהם ישעיהו ושאר הנביאים לא פחות מהם ולא ביתר שאת ומעלה עליהם. עוד תשוב תראה שניבא יחזקאל וייעד ייעודים אחרים שלא ראה ולא ייעד בהם שום אחד מהנביאים והם בנין בית המקדש והרחבתו וגודלו וחלקיו שעריו וחלוניו ומעלותיו שפיו ואיליו ואולמיו תאיו ולשכותיו ושאר הדברים שראה בבנין הבית העתיד, וכן ראה התרחבות ירושלם בבנינו ומגרשיו ושיהיה לכל השבטים חלק בה ושער אחד לכל שבט ושבט בה, וכן ראה בחלוקת הארץ חדוש נפלא שתתחלק לי״ג חלקים שוים כך לשבט רב האכלוסין כמו לשבט מעט האכלוסין, ושיהיו י״ב רצועות וחלקים מהם לי״ב השבטים, ושינחלו עמהם הגרים שנקבצו בתוכם כשאר בני ישראל וחלק הי״ג יהיה תרומת הקדש שכל השבטי׳ ירימו מכל הארץ אותה תרומה לה׳ ובה יהיה ירושלם, ולכן יהיה לכל השבטים חלק בה ובה תהיה הר הבית ובית המקדש ובה תהיה נחלת הכהנים ואחוזת הלוים ובה תהיה אחזת הנשיא מלך המשיח שיקבץ הגליות ויכבוש את הארץ ויהיה לו באותה רצועה וחלק אחוזת נחלה לו ולבניו חלף עבודתו, וראה גם כן התרומה שיתנו כל עם הארץ מתבואותיהם בכל שנה ושנה למלך מהחטי׳ והשעורים ומהשמן ומהצאן כדי שיתפרנס ממנה בנשיאותו, ושיהיה מוטל עליו לעשות בעד כל קהל ישראל העולות והזבחים והשלמים בשבתות ובחדשים ובכל מועדי השם, וראה עוד הנביא חנוכת המזבח וימי המלואים אשר יעשו לעתיד לבא וכמה יהיו הימים ההם והקרבנות שיקריבו בהם, כי הנה כל הדברים האלה אשר ניבא עליהם באחרונה שבנבואותיו ואין ספק שלא ניבא עליהם נביא אחר מכל הנביאים והם ייעודים גדולים עתידים להתקיים בהכרח כי לא נתקיימו עד עתה, ויש לנו אם כן בנבואות הנביא הקדוש הזה נבואות וייעודים שנתדמה בהם לשאר הנביאים כי הוא ראה בהם מה שראו הנביאים ההמה, ונבואות אחרות שהרבה בהם הביאור והשלמות יותר מכל שאר הנביאים ונבואות אחרות שראה וניבא הוא בלבד ולא ראו ולא ניבאו כלום שאר הנביאים כולם. ולפי שהנביא הזה חיזק ואמץ לבבות בני ישראל בנבואותיו נקרא בהשגחת השם מלידה ומבטן יחזקאל רצה לומר מספר חוזק האל וגבורתו בגאולה העתידה, כי הנה שמות הנביאים לא יחשוב אדם שהיו מפעל הבחירה ורצון יולדיהם אבל מן השמים בדרך השגחה נמשכה קריאת שמותיהם מסכים עם פעולותיהם ומעשיהם, כי הנה ישעיה כמו שבארתי בהקדמת פירוש ספרו נקרא כן לפי שהרבה הנבואות והייעודים בתשועה העתידה ותמצא בספרו חמש עשרה נבואות על הגאולה והתשועה העתידה ולכן נקרא ישעיה שהוא כמו אראנו בישע אלהים (תהלים נ, כג), או שתהיה יו״ד וה״א שבאחרית השם מורה על החמש עשרה וישע על התשועה וכאלו אמר ישע חמש עשרה שהוא מספר הנבואות שניבא על התשועה, וירמיהו נקרא כן לפי שהיה נשמט מלכת בנבואתו ומיראת השם הלך להנבא מפני שאמר לו אל תירא מפניהם פן אחיתך לפניהם (ירמיה א, יז) ולכן נקרא ירמיהו כלומר ירא מיה, וכן יחזקאל שהרצון בו חוזק האל כי הוא יעד על גבור׳ השם חזקו ויכלתו וגבורתו לעתיד לבא, וכן הושע מפני שחתם נבואתו בפ׳ שובה ישראל עד השם אלהיך (הושע יד, ב) בתקות התשובה נקרא הושע, וכן יואל לפי שניבא על הנבואה לעתיד לבא שישוב השם לשוש עלינו לטוב בפרשת והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר (יואל ג, א) ושאר הפרשיות עד סוף הנבוא׳ לכן נקרא יואל שיואל וירצה השם לשוב לרחמנו, ואמנם עמוס מפני שהיה עלג ועמוק שפתים נקרא כן, וכן עובדיה מפני שהיה גר אדומי ובא לעבוד את השם נקרא עבד ועובד יה, ואמנם יונה לפי שהלך למרחקי ארץ לנבאת בננוה נקרא יונה, וגם בן אמתי לפי שנתאמתה נבואתו כמו שפירשתי במקומו, וכן מיכה לפי שניבא והיה באחרית הימים יהיה הר בית השם נכון בראש ההרים וגומר (מיכה ד, א), ביום הוא נאם השם אוספה הצולעה והנדחה אקבצה וגומר (שם ו), והיה שארית יעקב בקרב עמים רבים כטל מאת השם וגומר (שם ה, ו) לכן מפני שניבא יכולת השם וגבורותיו לעתיד לבא נקרא מיכה רוצה לומר מי כהשם, וכן נחום מפני שניבא על חרבן סנחריב ואמר הנני על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום חגי יהודה חגיך שלמי נדריך כי לא יוסיף לעבור בך בליעל כולו נכרת (נחום ב, א), בעבור שבזה ניחם את ישראל מצרותיהם נקרא נחום, וכן חבקוק לפי שהתעצם בריב ומדון להתוכח עם השם על הצלחות נבוכד נצר כאילו היה מתחבק עם השם לריב עמו נקרא חבקוק לשון חבוק, וכן צפניה לפי שגילה דברים צפונים ונסתרים כמו שאמר כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כולם בשם השם לעבדו שכם אחד מעבר לנהרי כוש (צפניה ג, ט) וגומר נקרא שמו צפניה שביאר מצפוני השם וסתריו, וכן חגי כי מפני שניבא על חרבן בית שני ושישוב העם לירושלם לבנות בית השם והיה זה להם שמחה וששון כליל התקדש חג לכן נקרא חגי מלשון חוגג שהוא הדורש את בית השם, וכן זכריה לפי שראה מראות גדולות ממעשה השם וזכרון גבורותיו נקרא זכריה שזכר את השם ומעשיו בנבואתו, וכן מלאכי בעבור שהוא ניבא הנני שולח מלאכי ופנה דרך לפני וגומר (מלאכי ג, א), ואמר הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא (שם כג), וגומר לכן נקרא עצמו מלאכי רוצה לומר מלאך השם כי הוא אשר בישר עליו. הנה התבאר ששמות הנביאים כולם יורו על עניניהם ונבואותיהם, וכן שמואל נקרא כן לפי שמהשם שאלתו אמו כמו שזכרה, וכן נתן הנביא לפי שנתן לדוד המלך נבואתו על מעשיו, וגד לפי שהגיד לו דבר השם, ואחיה להיותו כאח אל המלך, וכן אליהו ואלישע שמותיהם יורו על קדושתם כי הנה אליה הוא כאילו הוא אומר על עצמו אלי יה כלומר עמי השם, וכן אלישע ענינו אלי ואלוהי יושיעני, וככה שאר הנביאים כולם כשתעיין בשמותיהם תמצאם מתיחסים למעשיהם ונבואותיהם, וכל זה ממה שיוכיח שלכן נקרא הנביא יחזקאל לפי שחזקו האל יתברך בנבואותיו, או שהיה מספר ומנבא חוזק האל וגבורתיו וכמו שזכרתי, וכל זה ממה שיורה מעלת מדרגתו בנבואה והשלמות, הן אמת שיחזקאל הנביא לא היה בקי בלשון הקדש ולא בכתיבתו כמו שזכרתי בירמיהו, ולכן באו מלות זרות ואותיות מהם יתרות ומהם חסרות הרבה פעמים בדבריו, כמו שאמר תעוגינה לעיניהם יען המנכם מכל הגוים בהזרותיכם בארצות ולא מה מהם והבאתי רעי גוים ולא הד הרים מהם עושים ומעלות רוחכם, וכתב דניאל בלא יוד וכאלה רבים, או נשיש שבט בני מואסת כל עץ כי בחן ומה אם גם שבט מואסת לא יהי נתתי אבחת חרב סרוחי טבולים בראשיהם שאנוך בנפש האיין במקו׳ האיים התנים במקום התנין, והרבה מזה כמו שתמצא כשתחפש בהם ואנכי אעיר עליהם במקומותיהם בפירוש הפסוקים, ולפי שרד״ק דיבר בשלימות רב בדקדוק המלות כפי דרכי הלשון המקודש בפירושיו לכן בדקדוק המלו׳ אסמוך עליו ולא אתעסק בזה הרבה את אשר כבר עשהו כי אין צורך בהשנות הדברים והכפלם, אבל בפירוש הכתובים ויישובם וביאור הענינים אחפש את הספר הקדוש הזה בנרות הבחינה כל מה שאוכל כיד אלוהי הטובה עלי השכיל ואשר ישים אלהים בפי אותו אדבר, וזו היא ההקדמה הראשונה אשר מצד הנביא ומעלתו: ההקדמה השנית המראה אשר ראה יחזקאל עליו השלום בתחילת נבואתו ושנשנה אליו פעמים וגם בסוף נבואותיו נזכרה נקראת בדברי רבותינו הקדושים מרכבה לפי שנראתה בדמות המרכבה שילכו בה המלכים כדרך שנוהגין אותה ארבע חיות או בהמות והיא מתגלגלת על האופנים ונטוי ומרוקע עליהם מושב אחד ועליו הכסא אשר ישב עליו המלך, כן ראה הנביא ארבע חיות שהיו נוהגות המרכבה והאופנים שהיא מתגלגלת עליהם והרקיע הנטוי על החיות והכסא אשר מעל לרקיע ומראה דמות אדם עליו מלמעלה, ומפני שהנביא ביאר שלא היה דבר מכל זה אשר ראה בפעל ובמציאות חוץ לנפש אבל שהיה כולו במראה הנבואה כמ״ש וארא מראות אלהים, לכן חקרו ודרשו החכמים חדשים גם ישנים חקירה גדולה לדעת על מה יורה המשל הזה מהחיות פניהם וכנפיהם ידיהם ורגליהם ומה הם האופנים ומהו הרקיע אשר על ראשם ומהו הכסא והחשמל, וראה ראיתי בזה ג׳ דרכים מהפירוש. האחד, הוא דרך הקבלה לחכמינו ז״ל. והשני, דרך החכמה והתפלספות חדשו הרב המורה. והג׳, הוא דרך הפשט ועניני המלכיות. הארבעה ואליו נטו חכמי הנוצרים, ואני זכרתי אותו בספר מעייני הישועה אשר עשיתי בפירוש ספר דניאל, והנני מפרש ג׳ הדרכים האלה כפי קוצר השגתי וענינם: הדרך הראשון שהוא כפי הקבלה ענינו שהחיות הם משל למלאכים הרוחניים העומדים בבית השם שכלים נבדלים מכל גשמות משרתיו עושי רצונו, והאופנים הם ג״כ שכלים נבדלים אבל הם כפי דעת אחד למעלה במדרגה מחיות הקדש, וכפי דעת אחרת הם במדרגה למטה מהחיות כי הם יקבלו השפע מן החיות כמו שאמר כי רוח החיה באופנים, ואמר בלכתם ילכו כי הנה היו השכלים הנבדלים רבים וממדרגות מתחלפות כמו שאמר דניאל (דניאל ז, י) אלף אלפים ישמשוניה, ולהיות האופנים והחיות כולם מדרגות מהשכלים הנבדלים תקנו אנשי כנסת הגדולה לומר בתפילת יוצר והאופנים וחיות הקדש ברעש גדול מתנשאים לעומתם משבחים ואומרים ברוך כבוד השם ממקומו, והנה ראה אותם במספרם ארבעה רוצה לומר החיות וכן האופנים לפי שהם קבלו השכלים הנבדלים עם כל רבויים הם בארבעה מחנות הסובבים כסא הכבוד, וכמו שבא בפרקי האלהי רבי אליעזר הגדול, עד שאמרו שהיה מיכאל שר המחנה הראשונה וגבריאל שר המחנה השניה ונוריאל שר המחנה השלישית ורפאל שר המחנה הרביעית. ויש מהמקובלים שאמרו שקרא הנביא פה חיות לשכלים הנבדלים ראשי המחנות ההם שהם המושפעים ראשונה מהראשון ית׳, כי לא קבלו החכמים ההמה שיהיה ההשתלשלות בנבדלים מהראשון יתברך אל עלול ראשון וממנו אל עלול שני וכן כולם, אלא שהיו ארבעת השכלים הנבדלים ראשי המחנות עלולים ממנו יתברך יחד במהותם ושהם אשר קרא הנביא כאן חיות, ושהיו האופנים הם השכלים אשר תחתיהם העלולים מהם במחנותיהם, האמנם מהו הפנים והכנפים וכף רגליהם יש להם ז״ל כפי קבלתם גם בזה ידיעות נפלאות, ואמנם החשמל פירשוהו על זה הדרך על האל יתברך סבת הסבות, והחמירו הקדושים ז״ל באזהרה רבה מהדרישה במעשה מרכבה ואפילו ביחיד וספרו סכנות עצומות שנמשכו מהדרישה הזאת עד שאסרו בה הלימוד מפורסם, אבל לא אסרהו בשוה בכל חלקי המראה כי הם עשו חלוק מתחילת המראה עד וארא כעין חשמל למה שנזכר אחריו, והיו בהם דעות שמהם אמרו שעד וארא בתראה שהוא וארא כעין חשמל עד שם מגמרינן גמורי ר״ל שנוכל ללומדו בשלמות ובפרסום והיה זה לפי שהוא מענין השכלים הנבדלים, מכאן ואילך שהוא החשמ׳ מסרינן ראשי פרקי׳ בלבד לפי שהדרישה מעניני האל יתברך היא השגה יותר עליונה מהשגת השכלים הנבדלים ברואיו, ומהם אמרו שעד וארא בתרא לא ילמדו בפרסום אבל מסרינן ראשי פרקים לפי שהשגת הנבדלים היא קשה על האדם מפני שהשכל האנושי לא ישיג כי אם מה שיובא אליו מדרך החוש והדמיון, ולכן השכלים הנבדלים שלא ישיגם החוש ולא יקבלם הדמיון יקשה על השכל השגתם, וכבר ביאר זה השלם אונקלוס במה שתרגם ופני לא יראו ודקדמי לא יתחזון שקרא הנבדלים דקדמי מפני מעלות מדרגתם כאילו הם תמיד לפניו יתברך שהם ג״כ א״א שיושגו כפי מה שהם וכמ״ש הרב המורה, ולכן בדרישתם מסרינן ראשי פרקים לא לימוד גמור ושלם, אבל משם ואילך שהוא החשמל לא ילמדו ממנו כלל לא בביאור מפורסם ולא בראשי פרקים, אבל אם יהיה מעיין המבין מדעתו יבין ואם לא לא. כי זה בכלל מי שלא חס על כבוד קונו, ונראה שהדעת הראשון הוא היותר מתקבל ולכן תמצא כל ההזהרות שעשו הקדושים בדרישה הזאת ייחסו בדרישת החשמל להיותה מהאל יתברך ובפרט בהיות המעיין נער בשנים שלא יאות אליו העיון בלמוד ההוא שהוא פרי האלהות כולו ולכן זכרו בספוריהם תמיד הסכנה בדרישת החשמל, ואמר חכם אחד שאמרו ללומדו מעשה מרכבה אכתי לא קשאי כי התחברו שם קוצר המשיג ועומק המושג וכמו שבא כל זה במסכת חגיגה פרק אין דורשין (דף יג): והדרך השני חדשו הרב המורה מחכמתו והתפלספותו וכתב שהנביא ראה שלש השגות חלוקות ושלכן אמר במראה שלש פעמים וארא. הראשונה, בהשגת החיות שנאמר וארא והנה רוח סערה באה מן הצפון וגומר ומתוכה דמות ארבע חיות, ואמר הרב שהיו הארבע חיות משל לגרמים השמימיים ולהיותם חיים משכילים אמר בהם דמות אדם להנה. והשנית, היא באופנים שאמר וארא החיות והנה אופן אחד בארץ וגומר מראה האופנים וגומר, ואומר הרב שהאופן הראשון שנזכר כאן הוא רמז אל החומר הראשון וארבעת האופנים היו משל לארבע היסודות הפשוטים שהחומר הראשון משותף בכולם. וההשגה השלישית, היא בחשמל כמ״ש וארא כעין חשמל, וחשב הרב שנאמר זה על מציאות השכלים הנבדלים וכמו שיתבאר כל זה בשבעה פרקים הראשונים מהחלק השלישי מספרו והוא גם כן מפוזר ומפורד בפרקים אחרים משאר החלקים, והיה דעת הרב שזה אשר אמר היה כונת הנביא בנבואה הזאת ושזה גם כן מה שקבלוהו ופירשו בה חכמי ישרא׳ וקדושיו, ושלכן היה למוד המרכב׳ על פי דרכו ודעתו ראוי להעלם בהסתר רב, וגם הוא מפני זה דיבר בה כנוגע ואינו נוגע מגלה טפח ומכסה טפחים והזהיר את המעיינים בספרו לעשות כן בקרב הארץ כדי שלא יעברו על אזהרתם ז״ל, והדעת הזה בפירוש המרכבה הזאת קיימו וקבלו עליהם ועל זרעם כל המתפלספים מבני עמינו שבאו אחריו, לא כן אנכי עמדי שחכמ׳ הרב ומחשבתו בזה מאן ומאן דעתי לקבלה והיא רחוקה ממני, וזה מטענות. ראשונה, שהנה יחזקאל הנביא ע״ה ניבא בזמן החרבן והיו כל דברי נבואותיו על עונות ישראל וחרבן ירושלם וגלות עמו וגאולתם באחרונה ומה לו בתחילת נבואותיו עם הגלגלין והיסודות ומניעי הגלגלים ואיך יוחס זה לענין החרבן והגלות, והנה אח״ז מיד אמר בסוף המראה ואשמע קול מדבר וגומר בן אדם שולח אני אותך אל בני ישראל אל גוים המורדים וגומר שהוא ייעוד החרבן ואיך סמך זה אל השגות החכמות טבעיות ואלהיות אשר זכר במראה: והשנית, שהנה לא מצאנו לשאר הנביאים שהיו רואים בתחילת נבואותיהם ידיעות עיוניות מסדר הנמצאות כאלה, וגם משה רבינו לא ראה דבר מזה בתחילת נבואתו, ולמה אם כן נתגלו ליחזקאל עתה כל המדעים האלה הן אמת שאליהו ראה מראות אלהים וכן ישעיהו אבל לא היה בתחילת נבואותיהן כמו שהוכחתי שמה והם ראו מה שראו מתיחס לענין נבואותיהם ואין כן ביחזקאל שבתחילת נבואתו ומבלי צורך הראהו השם המדעים האלה, והנה לא יתחייבו שני הספקות האלה שזכרתי לדר׳ חז״ל בפירוש מעשה המרכבה לפי שלא ידענו יסוד דרכם ואופן פירושם כאשר הוא. הטענה השלישית היא, שאם היה מה שהשיג יחזקאל בזאת המראה כדעת הרב המורה לא היו רבותינו הקדושים ז״ל מזהירים כ״כ בהעלמתו ואוסרים הלמוד בו אלא למי שהוא זקן ולבו דואג בקרבו, ושלא ילמדהו לגוי וכמו שזכרו במקום הנזכר, כי הנה בכל מדרשות חכמי הגוים ובתיהם ידרשו וילמדו בחכמת התכונה והפילוסופיא עניני הגלגלים ומניעיהם ודרושי היסודות הפשוטים וכל זה ברבבות במקהלות המעיינים נער וזקן, והוא ממה שיוכיח שהדברים שראה הנביא יחזקאל אינם אותם ידיעות המבוארות והידועות לבעלי העיון כמו שחשב הרב המורה וכבר זכר הטענה הזאת ה״ר חסדאי ז״ל: והרביעית, שאם היו החיות רומזות לגרמים השמימיים והאופנים ליסודות והחשמל לשכלים הנבדלים, איך א״כ לא באו ההשגות כסדר אם מהמאוחר אל הקודם כמו שראה יעקב במראת הסולם מלמטה למעלה, והיה ראוי לפי זה שיתחיל באופנים ואחריהם החיות ואחריהם החשמל, ואם שיראה מהקודם אל המאוחר כמו שראה ישעיהו והיה אם כן ראוי שיתחיל מהחשמל ויזכור אחריו החיות ואחריהם האופנים, ויחזקאל לא עשה כן כי הוא זכר ראשונה החיות שהם לדעתו הגלגלים ואחריהם האופנים שהם לדעתו היסודות, ובאחרונה הזכיר החשמל הרומז לנבדלים, וכבר הרגיש הרב בספק הזה בסוף פרק חמישי חלק שלישי וכתב שהקדים השגת החיות מפני שהן קודמות במעלה ובעלה לאופנים, ושזכר החשמל באחרונה לפי ששתי ההשגות האחרות קודמות בהכרח להשגה השלישית אלה הם דבריו, ועדיין לא נמלט הרב מן הספק כי אין לנו מהמופת כי אם שני מינים אם מהמאוחר אל הקודם ואם מהקודם אל המאוחר והרכבת שניהם הוא בלבול לא יתכן. והטענה החמישית, שאם היו החיות רומזות לגלגלים איך ראה הנביא אותם ארבעה, והרב עצמו בפרק רביעי חלק שני אמר שהם תשעה וכבר חשב להנצל מהספק הזה במה שכתב בפרק תשיעי חלק שני שהיה דעת קדום שנוגה וכוכב היו למעלה מן השמש, ושהוא בחילוף מה שהסכימו עליו האחרונים שנשלמו בלמודיות וירדו לאמיתת זה הענין, וכתב הרב שמה שלפי זה יהיו הכדורים המצויירים ארבעה, כדור הלבנה וכדור השמש אשר עליו וכדור שאר החמשה כוכבים הנבוכים וכדור כוכבים הקיימים, ובזה האופן חשב הרב לתת מקום לארבעת החיות שראה יחזקאל, אבל הוא באמת דעת בטל ובלתי נכון, כי איך יהיה יסוד הנבואה דעת שהוא בלתי אמיתי אצלו והוא היות נוגה וכוכב למעלה מן השמש, ואף שיהיה כן למה ימנו הכדורים ארבעה כי כמו שמנה כדור הלבנה אחד וכדור השמש אחד למה זה לא ימנה גם כן כל אחד משאר חמשת הנבוכים אחד, ומה גרעו נוגה וכוכב שבתאי צדק ומאדים שלא ימנו כל אחד מהם בפני עצמו כלבנה וכשמש, ומבטן מי יצא חמשה כוכבים בכדור אחר וכוכב אחד בלבד בכדור אחד כי הנה לא נמצא לאחד מן הקדמונים שימנה הכדורים כן. וכבר כתב אבן סינא בספרו באלנג״י שהיו הגרמים השמיימיים אם הם רבים נחלקים לארבעה, והיה גלגל המזלות יניע כדור הארץ וגלגל חמשת הכוכבים הנבוכים יניע יסוד האויר וגלגל חמה יניע יסוד האש וגלגל הירח יניע יסוד המים וכבר כתב זה הרב המורה ומשם לקחו ולכן הניח שיהיו נוגה וכוכב למעלה מן השמש, כי איך ימנו חמשה הכוכבים כדור א׳ מניע יסוד האויר וביניהם השמש המניע לאש, ואתה המעיין תראה שאלו כולם דמיונות ודברים שאין להם שחר, כי איך יהיה גלגל המזלות מניע יסוד הארץ בהתרחקו ממנה רוחק מופלג וחמשת הכוכבים שתחתיו יניעו כולם את יסוד האויר בלבד, והשמש אשר תחתיהם את יסוד האש והירח הקרובה אליו תניע את יסוד המים, האם זה כפי הנחת היסודות ר״ל הארץ למעלה והאויר תחתיה והאש למטה מן האויר והמים קרובים מבלי אצמעי לאש, כי הנה היה ראוי שיהיה הנחת וסדר המניעים כסדר והנחת אותם היסודות המתנועעים מהם, אלא שכ״ז הם הרכבות רעיוניות בלתי מסכימות לסדר המציאות בעניני הכדורים, ועוד יקשה לו למה לא מנה הגלגל הט׳ שאין בו כוכב במספר הכדורים וזכר שראה ארבעה כדורים לבד ונעתק מלדבר באופני׳ ואח״כ דיבר מהרקיע שהוא לדעתו הכדור העליון המקיף בכל, הן תו׳ הרב יענני למה לא זכרו עם החיות ובמספר׳ בהיות כולם כדורים ולמה לא קרא את הרקיע חיה כשאר הכדורים, ואין טענה לרב במה שכתב שכן היה מחכמים זכרם לברכה שמנו הרקיעים שנים, כי הנה האומר ההוא אולי כלל כל המצויירים ברקיע אחד והגלגל שאין בו כוכב קרא רקיע אחר לא שיבדל בין מצוייר למצוייר וימנה מצוייר אחר כדור בפני עצמו וחמשה מצויירים כולם יחד כדור אחד, סוף דבר שמספר הארבעה בגרמים השמימיים הרב בדאו מלבו ואין לו על מה שיסמוך: והטענה השישית, כי אם היו החיות הם הגלגלים המצויירים והרקיע הוא הגלגל העליון שאין בו כוכב איך אמר הנביא ואשמע את קול כנפיהם וגומר ויהי קול מעל לרקיע אשר על ראשם, כי איך ייחס קול לגרמים השמימיים, והרב המורה עצמו כתב בפרק שמיני חלק שני שהוא דעת נפסד בנוי על היות הגלגל קבוע ומזלות חוזרים ושטעו בו חכמי ישראל ונצחו אומות העולם, ועם היות שלא זכר הרב שם צורך הפרק ההוא אין ספק שהביאו להודיע שהיה הטעות ההוא גם בדעת יחזקאל וימשך מזה שלא היתה השגתו נבואיית כי אם מחקרית ועיונית כיון שבאו בה טעיות שבושים וכזבים במספר הגלגלים ותכונותיהם רחמנא ליצלן מהאי דעתא, ועוד שאם היה הקול שיחדשו הגלגלים בתנועתם איך ייחס אותו לכנפים שהם לדעת הרב סבות התנועה ר״ל כדוריות הגלגל, ונפשו ושכלו וחשוקו שהם דברים שלא יחדשו קול והי׳ ראוי לומר ואשמע את קול החיות או את קול תנועותיהם לא קול כנפיהם, וכל שכן במה שאמר ויהי קול מעל לרקיע אשר על ראשם כי בידוע שעל הגלגל העליון החלק אין שם גוף שיתנועע ויחדש קול, ויקשה גם כן למה לא זכר הקול הזה למעלה בהשגת החיות וזכרו אחרי שדיבר באופנים בזכרון הרקיע, וכל זה מוכיח שאין החיות ולא הרקיע ולא הקול ולא האופנים כמו שחשב הרב: והטענה השביעית, שאם היו האופנים רמז ליסודות איך הכניס בהשגת האופנים הרקיע שהוא לדעתו הגלגל הראשון המקיף בכל ואיך נתערבו השגתו עם השגת היסודות והנה השגתם הוא מחכמת הטבע והשאר מהאלהות ומה לו למעשה בראשית עם מעשה מרכבה: והטענה הח׳, כי אם היו האופני׳ הם היסודות הארבעה הפשוטים איך אמר עליהם כאן וגביהם וגובה להם ויראה להם וגבותם מלאות עינים, כי אין ביסודות גובה אבל הם מרכז העולם והשפל שבו ואין להם יראה כיון שאין להם ציור ואין להם עינים, ופירושי הרב בעיני הבל המה מעשה תעתועים, גם כי במראה השנית אמר בהם וכל בשרם וגביהם וידיהם וכנפיהם, וידוע כפי דעת הרב בכנפים ובידים שלא יאמרו על האופנים אם הם היסודות כיון שהם גשמים מתים ואין להם נפש ולא שכל ולא ציור החשוק, וגם אמר שם בהם וארבעה פנים לאחת פני האחד פני כרוב ופני שני פני אדם והשלישי פני אריה והרביעי פני נשר שהם כצורות שייחס לחיות, ונראה שהרגיש הרב בספק העצום הזה מתוך דבריו שכתב בפרק שלישי חלק שלישי, וזה לשונו והשיב הצורות בעצמם ותנועות בעצמם והתבאר שהחיות הם הכרובים והכרובים הם החיות עד כאן. מורה שסבר הרב שהידים והכנפים והפנים ההם שזכר בדברו באופנים לא אמרם על האופנים אלא על החיות, אבל הפסוקים צעקו חוצה שאין האמת כדברי הרב יען תחלת הדברים היה באופנים שנאמר וארא והנה ארבעה אופנים וגומר וכל בשרם וגביהם וידיהם וכנפיהם וגומר והאופנים מלאים עינים וגומר לאופנים להם קורא הגלגל באזני, ועל זה אמר וארבעה פנים לאחד, היתכן לפרש כל זה כי אם על האופנים שהיו הדברים כולם עליהם, והראיה המוכחת זה שאחר כך בדברו על הכרובים אמר היא החיה אשר ראיתי תחת אלהי ישראל בנהר כבר ואדע כי כרובים המה ארבעה ארבעה פנים לאחד וארבעה כנפים לאחת ודמות יד אדם מתחת כנפיהם ודמות פניהם הם הפנים אשר ראיתי על נהר כבר, וזה מוכיח שהפנים שזכר למעלה היו מהאופנים ולכך הוצרך בדברו בכרובים שהם החיות להודיע שהיו להם כפנים ידים ופנים ושהפנים היו אותם שראה על נהר כבר: ואם היו הפנים שזכר בפסוק של מעלה הם פני החיות כדברי הרב היה הפסוק הזה האחרון מיותר ובטל ללא ענין כלל כי למה ישנה לבאר ולזכרו ענין פני החיות, אלא שבפסוק הראשון זכר פני האופנים ובשני זכר פני החיות וכל זה ממה שיורה שאין האופנים משל ליסודות ולא החיות לגלגלים ושלא כיוון הנביא יחזקאל לפלוסופיות האלה וגם לא עלה על לב חכמינו הקדושי׳ מהם דבר חלילה להם מזה: והטענה התשיעית, כי אם היו האופנים הם היסודות שהם גופים מתים איך אמר בהם כי רוח החיה באופנים גם אין בהם קול לקלס, ואיך אמר עליהם וקול האופנים לעומתם, ואנשי כנסת הגדולה תקנו והאופנים וחיות הקודש ברעש גדול מתנשאים לעומתם משבחים ואומרים: ומלבד תשע הטענות האלה אשר הצבתי לבדנה לבטל ולהכחיש בזה דעת הרב המורה הנה עוד אביא עליו בפירוש פסוקי המראה כהנה וכהנה טענות אחרות לקוחות מפאת הפסוקים שיבטלו דעתו בפירוש המראה הזאת וכוונתה: והדרך השלישי אשר הוא כפי ספורי המלכים ענינו שכבר התבאר שנבוכדנצר מלך בבל עלה על ירושלם ויהויכין מלך יהודה יצא אליו הוא ואמו עבדיו וסריסיו, ונבוכדנצר הגלה אותו ואת כל השרים וגבורי החיל עשרה אלפים גולה והחרש והמסגר והוליכם בבלה והלך ביניהם יחזקאל, ולפי שיהויכין שמע לדברי ירמיהו שניבא שיעבדו את מלך בבל ולכן יצא אליו והוא לא חמל עליהם ונשאר שאר העם בשלוה בירושלם ושמלך בתוכה צדקיהו, היה יהויכין וכל הגולים אתו עצבים ודואגים ומתחרטים מאד מאשר יצאו אל מלך בבל ונשתעבדו אליו, ומפני זה באה הנבואה ליחזקאל שם על נהר כבר בתוך הגולה כדי לנחם את הגולים האבלים ההמה והודיעו השם שעוד ידו נטויה על ירושלם ושבמהרה תחרב ותשומם, ולכן ראה בתחילת המראה רוח סערה באה מן הצפון לרמוז שמצפון תפתח הרעה וישוב מלך בבל להשחית את ירושלם, וראה אש מתלקחת לפי שבית השם ובית המלך וכל בתי השרים של ירושלם ישרפו באש, וראה חשמל מתוך האש להגיד שכולו יהיה בגזרת השם יתברך הנרמז בחשמל כי באש השם נשפט, וראה הארבע חיות לרמוז ארבעה שרים עליונים שיהיו מושלים ומשפיעים על ארבעה מלכיות שיהיו בעולם מושלים בכפה שהם שר מלכות בבל ושר מלכות פרס ושר מלכות יון ושר מלכות רומי שיהיו כולם צרים לישראל, ואמר דמות אדם להנה להודיע שהשרים ההם היו בעלי שכל ולכן דמה אותם בבני אדם, וראה החיות חוברות אשה אל אחותה להגיד שאותם השרים יעלו במעלה וממשלה זה אח״ז מבלי הפסק, ואמר איש אל עבר פניו ילכו להגיד שכל אחד מהם היה הולך כפי כוונתו בלתי מסכים אל האחר והיה פני אריה אל הימין לרמוז לשר בבל ולכן נקרא נבוכדנצר אריה שנאמר עלה אריה מסבכו כי היה טורף ומעול וחומס כאריה. ופני אדם היה רמז לשר מלכי פרס כי הם לא הרעו לישראל בממשלתם הלא תראה שהם השיבו את ישראל על אדמתם ונתנו רשות ועזר רב לבנות את בית השם והחזירו להם הכלים המקודשים אשר הגלה נבוכד נצר מבית ה׳ וכמו שכתב יוסף בן גוריון ששעבוד מלכי פרס לישראל היתה עבוד׳ מתוקה, ומפני זה ראה הנביא שרי שאר האומות בצורת בעלי חיים טורפים אכזריים ושר פרס כפני אדם רחום וחנון. ופני שור אמר על מלכות יון לפי שאלכסנדרוס מוקדון ראשון בממשלתו בכפה היה משונה בצורתו ופניו כפני שור גם היה מנגח בקרניו כל מלכי האדמ׳ כשור. ופני נשר אמר על מלכות רומי וכן כל הקיסרים שהיו ברומי עד היום הזה מביאים צורת נשר מצוייר על הנס שלהם מצורף שהיה אומת רומי על אל אלהים ידבר נפלאות ומלין לצד עלאה ימלל כמו שניבא דניאל עליה, ולכן ראה יחזקאל את שר רומי כנשר יעוף השמים, אבל שאר המלכיות לא שתו בשמים פיהם ולכן ראה אותם כצורת אריה ושור ואדם ההולכי׳ על הארץ, ואמר איש אל עבר פניו ילכו להגיד שכל אומה ואומה מאלה תתנהג במעשיה כפי פני השר שלה, כי היה בבל טורף וגוזל כאריה ופרס מלא רחמים כאדם וכך השאר איש אל עבר פניו וכפי הוראת פניו ילך במעשהו, וזכר בהם כנפים לפי שירדו מים עד ים ומנהר יעופו עד אפסי ארץ, ולפי שהיו השרים העליונים ההם מקבלים השפע מעילותיהם הגבוהים מהם לכן אמר שהיו כנפיהם פרודות מלמעלה, וזכר בהם ידים להורות על גבורתם, ורגלים לרמוז על קלות תנועתם לכבוש מלכיות, ולפי שהכל הוא בגזרת השם יתברך אמר אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו רוצה לומר הרצון האלהי, ואולי רצה ברוח הגאוה והרוח שיהיה באותם המלכיות שילכו ויעשו כפי העולה על רוחם לא לעבודת השם יתברך, ואמר שהיה מראיהן כגחלי אש בוערות כמראה הלפידים להגיד שכל ענינם ומשלתם תהיה על ידי כובד מלחמ׳ מכת חרב והרג ואבדן דם ואש בכל העולם שבהם יקנו הכבוד ומעלת הממשלה והוא אומרו ונוגה לאש ומן האש יוצא ברק כי היה הכבוד הנמשל בנוגה נמשך אחרי אש הרעות והמלחמות ובהם יהיו מטילים אימה המפחדת כברק על כל הגוים, ולפי שאותם המלכיות יהיו תמיד בתנועה מהירה פעם בהצלח׳ ועלייה ופעם בירידה ושפלות לכן אמר בהם והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק. וכל זה שזכר הנביא בחיות היה משל לשרים העליונים שימשלו על ארבעת המלכיות ברקיע כי יש לכל אומה ואומה שר ומזל מיוחד בשמים כמו שהסכימו עליו חכמי התכונה ואמתו התורה האלהית כמו שאמר אשר חלק השם אלהיך אותם לכל העמים תחת כל השמים, אחר כך ראה הנביא ארבעה אופנים בארץ שהם משל ורמז לארבע המלכיות שיהיו על פני האדמה מושפעות מאותם השרים אשר זכר, ולכן ראה אותם בארץ כי שמה הם לא כשרים העליונים שזכר שלא היו בארץ כי אם בשמים, ומפני שהיו ארבעה המלכיות כולם ממין האדם אמר על כללותם והנה אופן אחד בארץ ואמר ג״כ ודמות א׳ לארבעתם, ולרמוז על כבודם ומעלתם אמר שהיה מראיהם ומעשיהם כעין תרשיש ואומרו מראיהם ומעשיהם כאשר יהיה האופן בתוך האופן הוא להגיד שפרס ומדי יסוב על בבל ויכבשהו ויון יסוב בפרס ומדי ויכבשם ורומי יסוב בכולם ויכבשם, וזהו כאשר היה האופן בתוך האופן כי כל אחד מהם היה ענינו כעגולה המקפת וסובבת כל מה שבתוכה, ואמר וגביהם וגובה להם להגיד שכל אחד מהמלכיות האלה תהיה לה הנהגה בפני עצמה כי זהו הנרמז בגבותם ותהיה לה עם זה גובה הלב ר״ל גאה וגאון ודרך רע לאמר אני אמלוך בכפה, ועם זה לא היו נמלטים מהיראה שיראו אלו מאלו לפי שתמיד יהיו להם אויבים ושטנים בממשלתם ולכן יהיו גבותם מלאות עינים ר״ל הנהגותיהם מלאות עיני העיון וההשכלה להשמר מהמזיקין, ולפי שהמלכיות האלה יתמידו בממשלתם כפי מה שיתמיד כח השרים שלהם והשפעתם אמר ובלכת החיות ילכו האופנים אצלם ובהנשאם מעל הארץ ינשאו האופנים ר״ל שבהיות השרים העליונים במעלתם ינשאו האופנים שהם המלכיות המיוחסות אליהם ובהסתלק השפעת השרים ההם מעל הארץ יושפלו ויסתלקו ממשלות המלכיות המושפעים מהם והוא אומרו בלכתם ילכו ובעמדם יעמודו ובהנשאם מעל הארץ ינשאו האופנים לעומתם, כי הנה זכר בזה ראשונה ענין ההשפלה שהיא ההליכה וההסתלקות ואח״כ העמידה מבלי תוספת ולא חסרון ואחר כך זכר הנשיאות והמעלה, והם א״כ שני הקצוות והאמצעי שביניהם ועל כולם אמר כי רוח החיה באופנים והענין הזה כולו הוא על דרך מה שאמרו חכמים ז״ל (שהש״ר ח, טו) אין הקב״ה נפרע מהאומה עד שיפרע מאלהיה שנאמר (ישעיה כד, כא) יפקוד השם על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה על האדמה, כי בהסתלק כח הסבה המשפעת יסתלק הטוב הנשפע, ולהיות האופנים משל למלכיות אמר הנביא לאופנים להם קורא הגלגל באזני לפי שהיתה ממשלתם גלגל שחוזר בעולם פעם במעלה פעם בירידה, גם שהיה ענין התקשרות האומות עם שריהם כקישור אופני העגלה עם החיות המוליכות אותה, ואמר ודמות על ראשי החיה רקיע להגיד שהשרים אשר זכר אין כחם מעצמם כי הנה על ראשיהם נטוי המושב האלהי שכינה בשם רקיע, ומתחת לרקיע ההוא היו כנפי החיות ישרות ר״ל שכחות השרים ההם והשפעתם היה נמשך אליהם גבוה וזהו ואשמע את קול כנפיהם כי הקול הוא כנוי לשפע, ולכן אמר כקול מים רבים כקול שדי ר״ל כשפע האלוה יתברך שהוא די במציאותו, ומה טוב אומרו קול המולה כקול מחנה כי ההמולה והמחנה מיוחס למלכיות, ואמר בעמדם תרפינה כנפיהם לפי שבהסתלק השפע העליון יסתלק כח השר ומשם ימשך ההסתלקות וממשלת האומה המושפעות ממנו כי היו הדברים כולם קשורים זה בזה, ולכן זכר שממעל לרקיע ההוא ראה מושב האל יתברך וראה דמות כסא ועליו דמות כמראה אדם שהוא כולו משל לכבוד האלהי שמשם יצא השפע לשרים ומהם תבא הממשלה למלכיות אשר בארץ, והיה אם כן הרצון האלהי הוא באמת מהעדה מלכין ומהקם מלכין והחשמל והאש והנוגה הוא כולו מליצה המשליית על הכבוד והחכמה האלהית. הנה התבאר כפי הדרך הזה שמראת יחזקאל היתה השגת ד׳ המלכיות כמו שראה אותם אברהם אבינו במעמד בין הבתרים ויעקב במראת הסולם, ושלמה המלך באומרו תחת שלש רגזה ארץ ותחת ארבע לא תוכל שאת כמו שדרשו חכמים זכרם לברכה כי כמו שראה אותם נבוכדנצר בחלומו הראשון ודניאל במראותיו וזכריהו בנבואותיו כן ראה אותם יחזקאל במראה הזאת, והדרך הזה הוא נכון כפי ענין הספר ומתישב כפי פשט הכתובים: אבל אני במקום הזה רוצה לומר בביאור ספר יחזקאל נטיתי ממנו מפני שתי סבות, הראשונה שאם היו החיות רומזות לארבעת המלכיות האלה היה ראוי שיזכור הנביא ראשונה פני אריה ואחריהם פני אדם ואחריהם פני שור ופני נשר באחרונה כפי סדר זמני ממשלתם, והנה לא נזכרו כן שתמיד זכר פני אדם בראשונה, והסבה השנית שהנה זכר יחזקאל בנבואה האחרונה בסוף זה הספר שראה לעתיד לבא בנבאו בגאולה העתידה לימות המשיח כמראה אשר ראה בנהר כבר, ואיך יתכן לומר שראה ענין הארבעה המלכיו׳ בזמן ההוא שיהיו כבר כלים מן העולם, כי הנה תמצא זכרון המראה הזאת בדברי זה הנביא ארבעה פעמים. הראשונה ראה אותה בתחלת נבואותיו בארץ כשדים ברוח סערה באה מן הצפון. והשנייה ראה אותה בבקעה ככבוד אשר ראה על נהר כבר והשלישית ראה אותה נוסעת מעל הכרוב אל מפתן הבית ומשם אל פתח שער בית ה׳ הקדמוני ומשם אל תוך העיר ומשם על ההר אשר מקדם לעיר, וכל המראות האלה ראה אחרי גלות יכניה קודם שנשרף הבית בגלות צדקיהו. והפעם הרביעית, ראה אותה אחר החרבן לבשר אותו בשוב הכבוד למקומו שנאמר והנה כבוד אלהי ישראל בא מדרך קדים וקולו כקול מים רבים והארץ האירה מכבודו שהיה חוזר הכבוד מהקדים אשר שם נסע בעת החרבן, ולכן לא ראה בפעם הרביעית חשך ענן וערפל כמו שראה בפעמים הראשונו׳, וידוע שאי אפשר לפרש זה על ארבעת מלכיות, הנה אם כן בפירוש המראה הזאת אינני סומך על הדרך השלישי הזה מהטענות האלה וכן לא אלך בפירושה בדרך הרב המורה כי הוא לדעתי שקר וכזב בכונת הנביא שלא עלה על לבו דבר מההתפלספות ההוא, גם בדרך הראשון המקובל אצל חכמי ישראל ושוטריו שפירשו המראה כולה על הנמצאים הרוחניים כפי מחניותיהם הסובבים כסא הכבוד לא אוכל לעבור כי גאו המים ואין דורשין במרכבה ביחיד, אף כי אנכי אעננו שלא למדתי חכמת הקבלה ודעת קדושים לא ידעתי, ומפני זה הנה אנכי בא בפירוש הנבואה הזאת בדרך אחר מסכים לפשטי הכתובים ולענין הספר וכוונת הנביא בקצתו אקח הקדמות מדברי חכמים ז״ל ודרכם, ובקצתו מעדות הפסוקים והסברא הישרה כפי מה שיורוני מן השמים, וידעתי שהדרישה במרכבה הדרך אשר בחרתי בו אינו אסור ולא מוזהר עליו כי לא החמירו ולא הזהירו הקדושים ז״ל מדרישת ולמוד מעשה מרכבה אלא על הדרך הרוחני שהיה מקובל אצלם וכל שכן בחשמל כי הוא אשר אסרו בו הדרישה, אבל לא אסרו דרך אחר מהפשט ופירוש הפסוקים כפי מה שהם, שאם לא כן מי התיר לרבינו שלמה ז״ל וגם לרבי דוד קמחי לפרש הנבואה הזאת במלותיה ובפסוקיה אם היתה האזהר׳ שלא תגע בה יד, אלא שעל הפירוש הרוחני המקובל אצלם היתה האזהרה והחומרא כולה, גם כי ראיתי העם ההולכים בחשך ההתפלספות ומשכו אחרי דעת הרב המורה בפירוש המראה הזאת ויחסו לנביא טעויות ושבושים כפי עיונם וביארו פירוש מעשה מרכבה לדעתם לכל מתלמד נער וזקן והאמינו שהדבר כן ונמצא שם שמים מתחלל, על כן אמרתי עת לעשות להשם ולעבור על אזהרתם כדי להרים מכשול מדרך עמי כי כן עשה רבינו הקדוש שעבר על מה שאמרו דברים שבעל פה אי אתה רשאי לאומרם בכתב ומשום עת לעשות לה׳ כתב פירוש המצות המקובל שהיה על פה בספר המשנה, וכן נאמר אנחנו שכדי להסיר מעלינו דעת הרב המורה ופירושו במרכבה ראוי לפרשה בדרך אחר פשטיי ולהורות בכל פסוק ופסוק ממנה שפירוש הרב לא יתכן בו, ואף שלא יהיה מה שאומר אני בפירוש כונת הנביא באמת יהיה הדבר דבור על אופניו מבלי הספקות והביטולים שיתחייבו בפי׳ הרב, וכבר אמרו חכמים ז״ל (במ״ר יג, טו) שבעים פנים לתורה ולכן גם אני לא אחשוך פי ואגידה אחד מהם אענה אף אני חלקי אחוה דעי גם אני: וענין הדרך הזה הוא מה שהעיר עליו בעל ספר הכוזר שאמר במאמר החמישי (כוזרי ד׳:ג׳) בדברו ממראות הנביאים אמירה משובחת, וזה לשונו ורואים אותו בעת שהוא מהעדה מלכין ומהקם ודן את המלכים עד די כרסון רמיו ועתיק יומין יתיב ובעת הכעס והמחשבה לנסוע יושב על כסא רם ונשא שרפים עומדים ממעל לו, ובעת הנסיעה המרכבה אשר ראה יחזקאל עד כאן. רצה לומר שהנביאים היו רואים את השם יתברך בצורות מתחלפות מתיחסות על פעולותיו ולכן כשהיה מהעדה מלכין ומהקם מלכין יראוהו כאלו הוא יושב לדין, וכמו שאמר דניאל (דניאל ז, ט) עד די כרסוון רמיו ועתיק יומין יתיב וכן יראו בעת כעס השם על האומה ובהיות מחשבתו לנסוע ולסלק שכינתו מביניהם והשגחתו מעליהן מה שראה ישעיה את ה׳ יושב על כסא רם ונשא כאילו היה מתרחק השגחתו מהם ומסלקה מהתחתונים והושמה בין העליונים, והוא אומרו ושוליו מלאים את ההיכל ושמלאכי עליון שהיו שומרים את ישראל וחונים סביבו בארץ במצות האל עלו ונסעו גם כן מהם למרום כמו שנסעה ועלתה השכינה וזהו שרפים עומדים ממעל לו, ושכן יחזקאל ראה את השם בעת הנסיעה וחורבן הבית כמו שאמרו (ר״ה לא, א; איכ״ר פתוחי כה) עשרה נסיעות נסעה שכינה כאילו ראה המרכבה מוכנת ללכת בה המלך ה׳ צבאות כמנהג המלכים בנסעם ממקום למקום שיכינו לו מרכבתו ללכת לדרכו, וזה כולו ענין המשליי כלשון בני אדם, ולכן ראה ארבעה חיות ואופנים לשלמות המשל כי כמו שהמרכבה הגשמית אשר אתנו שעליה יושב המלך בדרכו ינהיגוה ארבעה בהמות או חיות שמניעים את האופנים שהמרכבה מתגלגלת עליהם כן ראה יחזקאל מרכבה עליונה שנוסע בה הכבוד האלהי ושכינתו והסתלקה מבית המקדש מקרב ישראל. ואמנם על מה יורו החיות וכן האופנים והרקיע והכסא והאדם והחשמל, רואה אני שהאופנים הם גשמים כדוריים מתנענעים תמיד מהנהגת הבהמות או החיות המניעות אותם ושיונתן בן עוזיאל תרגם כל אופן גלגלא והאופנים גלגליא והוא המוכיח שהאופנים הם הגרמים השמימיים, ושאין במראה דבר ירמז ליסודות ולא למורכבים מהם, ובהיות הדבר כן יתחייב שיהיו החיות המוליכות את האופנים ההם משל לשכלים הנבדלים מניעי הגרמים השמימיים, ובהיות החיות שכלים נבדלים יתחייב שהרקיע שראה על ראשיהם היה גם כן דבר נבדל רמז לשפע הנשפע ממנו יתברך על השכלים ההם, ושהכסא אשר עליו יהיה תואר מעלת הרוכב יתברך, והאדם והחשמל נאמר על הסבה הראשונה יתברך זהו לדעתי כללות ענין המראה הזאת ופרושה. והנה אמר בחיות דמות אדם להנה להגיד שהיו נמצאים משכילים תמיד, כי אין בסוג החי בשפלים משכיל כי אם מין האדם ולכן אמר שהיו בדמותו וקראם חיות לפי שהחיות נאמר על הגבורה ועל ההשכלה, ואף על פי שאין בשכלים הנבדלי׳ תנועה הנה ייחס להם הנביא הליכה ועמידה מריצה ושיבה להיות המראה הזאת על דרך מושגי החוש כמראת המנורה ושאר המראות כולם, ולפי שאנחנו לא נעמוד על מציאות השכלים הנבדלים אלא מפאת התנועה השמימיית שהם יניעו לכן ראה בהם כנפים לרמוז על התנועה הנמשכת מהם ולשאר הרמזים שיתבארו בפסוקים, וידים בבחינת מעשיהם ופעולותיהם, ולפי שהיו החיות משל לשכלים הנבדלים קראם במראה השנית כרובים שהוא שם מיוחס למלאכים הרוחניים. והנה ראה אותם במספר ארבעה לפי שכן תמצא כל עניני העולם ברביעיות אם המורכבים דומם וצומח וחי ומדבר ואם בפשוטים ארבעה היסודות אש ואויר מים וארץ, ובגוף החי ארבעה ליחות שבהם מתקיים הדם והלבנה האדומה והשחורה, ובגוף האדם ארבעה מנהיגים הזן והמרגיש המדמה והמתעורר, והזן בארבע כוחות המושך והמחזיק המעכל והדוחה, ובארבע איכיות החום והקור והלחות והיובש, ואמנם בעולם האמצעי כבר שיערו החכמים בגלגל ארבעה רבעים כוללים כל חלקיו ובגלגל המזלות השנים עשר שיערו ג״כ ארבעה חלקים שלש מזלות לכל חלק, והשמש מפני זה מתחלק במהלכו בארבע תקופת השנה וכן הירח בארבע תמורות בחודש, וכן היום מתחלק לד׳ שנויים, ושיערו בעולם ארבע רוחות מזרח ומערב צפון ודרום והרביעיות האלה כולם נמשכים מארבע מחנות השכלים הנבדלים הסובבים את כסא הכבוד שהם משתלשלים ובאים מתוארי הראשון יתברך שהם בזה המספר גם כן האל הגדול הגבור והנורא, ומאותם הארבע מחנות ימשכו ארבעה האופנים שהם משל ורמז לגרמים השמימיים, כי כמו שהיו במרכבה החומרית האופנים הם הגשמים הכדוריים שעליהם תסוב ותתגלגל המרכבה והחיות הם מניעות את האופני׳ ככה השכלים הנבדלים הם מניעים ומנהיגים לגרמים השמימיים בתנועותיהם, הוא אומרו כי רוח החיה באופנים רוצה לומר שנפש האופן שהוא רוח הגלגל הוא מהחיה רוצה לומר מהמניע הנבדל ולא אמר שהיה החיה באופנים כי אין השכלים ההם מעורבים בגופים שהם הגלגלים אבל אמר שרוח החיה הוא באופנים, ומפני זה נאמר במראה השנית לאופנים להם קורא הגלגל באזני ותרגם יונתן לכל אופן גלגלא וכל אופני׳ גלגליא, ולא עשה זה להיות היסודות הפשוטים כדוריים כדברי הרב כי אין ליסודות תמונה כדורית בעצמם ולא תמונה אחרת אלא כפי הגשם המקיף בהם אמנם השמים הם כדוריים בעצמם באמת. והנה אמר שהיו האופנים ד׳ בהיותם משל לגרמים השמימיים לפי שהם ברביעיותי׳ מתחלפי הכוחות כפי ד׳ מחנות השכלים הנבדלים המשפיעים עליהם, וכמו שאמר על ארבעת רבעיהם בלכתם ילכו ומאותו רביעיות אשר בגלגלים יהיו ארבע רוחות העולם וארבעת היסודות הפשוטים והרביעיות בסוגי מרכביהן וליחות הגוף וכוחותיו, ומפני זה ג״כ היו ימי יצירת הוולד בבטן ארבעים יום והיה המבול על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה והמתין נח עד אחרי שנראו ראשי ההרים ארבעים יום עד ששלח את העורב, לדעתו שאותו מספר היה רצוי ומסוגל להיותו כפי הרביעיות העליונים, ולכן ישב מרע״ה בהר בכל פעם ופעם ארבעים יום וארבעים לילה, והלכו המרגלים בריגול הארץ מ׳ יום וגם ישראל הלכו במדבר ארבעים שנה, הכל בזה המספר הנבנה על מספר הארבעה, והימים האלה נזכרים ונעשים גם היום מדי שנה בשנה ימי תשובה ורצון לאלהים, ולקדושת זה המספר היו בגן עדן ארבע נהרות, וצוה השם לישראל במדבר שיחנו בארבע מחנות וישאו להם ארבעה דגלים וארבעה טורים באבני החושן, וראה דניאל ארבע חיות, וזכריהו הנביא ראה ארבעה קרנות וארבע חרשים וארבע מרכבות יוצאות מבין שני ההרים, וכן יחזקאל הנביא ראה במראותיו הרביעיות האלה תמיד בחיות ובאופנים: וכוונת הנבואה הראשונה הזאת היא שהקב״ה ינהיג עולמו באמצעות מלאכיו הרוחניים משרתיו עושי רצונו שהם יניעו את השמים אל אשר יהיה שמה הרצון האלהי, ולכן כאשר בא פקודת ישראל וחורבנם על עונותיהם הראה השם לנביא ששכינתו וכבודו היה נוסע מבית המקדש והשגחתו מסתלקת מעל עמו, ולזה הראה לו המרכבה שתורה על הרוכב ועל הרקיע דמות כסא ועליו כמראה אדם, וכל זה להודיעו שיעשה זה באמצעות מלאכיו גלגליו ושמיו שכולם יורו ויעזרו בחורבנם של ישראל לפי הגזרה האלהית וכמו שיתבאר כל זה בפסוקים, וזו היא ההקדמה השנית אשר ראיתי להקדים להבנת כללות המראה הזאת וכוונתה, ואחר זה אזכור מפתח הנבואות שיבואו בזה הספר כפי מה ששיערתי אותם ואחריו יבא ביאורם כאשר עם לבבי: הנבואה הראשונה בספור המראה אשר ראה הנביא יחזקאל עליו השלום על נהר כבר בשנה החמישית לגלות יהויכין מהחיות והאופנים והרקיע והכסא ומראה אדם והחשמל והיא פרשה אחת: הנבואה השנית תחילתה ויאמר אלי בן אדם עמוד על רגליך וגומר עד ותהי עלי שם יד ה׳ ויאמר אלי קום צא אל הבקעה ושם אדבר אותך. ויש בה ח׳ פרשיות. הא׳, ויאמר אלי בן אדם שולח אני אותך. הב׳, ואתה בן אדם אל תירא מהם. הג׳, ואתה בן אדם שמע את אשר אני מדבר אליך. הד׳, ויאמר אלי בן אדם את אשר תמצא אכול. הה׳, ויאמר אלי בן אדם בא את בית ישראל. הו׳, ויאמר אלי בן אדם את כל דברי אשר אדבר אליך. הז׳, ויהי דבר ה׳ אלי לאמר בן אדם צופה נתתיך. הח׳, ובשוב צדי׳ מצדקו: הנבואה השלישית תחילתה ותהי אלי שם יד ה׳ ויאמר אלי קום צא אל הבקעה עד בן אדם שים פניך אל הרי ישראל. ויש בה י״ג פרשיות. הראשונה, ותהי עלי שם יד ה׳. השנית, ואתה בן אדם הנה נתנו עליך עבותים. השלישית, ואתה בן אדם קח לך לבנה. הד׳, ואתה שכב על צדך. החמישית, ויאמר אלי ככה יאכלו. הששית, ויאמר אלי הנה נתתי לך. השביעית, ויאמר אלי בן אדם הנני שובר מטה לחם. הח׳, ואתה בן אדם קח לך חרב חדה. הט׳, כה אמר ה׳ אלהים זאת ירושלם. הי׳, לכן כה אמר ה׳ אלהים יען המנכם. הי״א, לכן כה אמר ה׳ אלהים הנני עליך גם אני. הי״ב, לכן אבות יאכלו בנים. הי״ג, לכן חי אני נאם ה׳: הנבואה הרביעית תחילת׳ ויהי בשנה השישית בשישי בחמשה לחדש וגומר עד ויהי דבר ה׳ לאמור בן אדם בית המרי. ויש בה י״א פרשיות. הא׳, ויהי בשנה השישית בשישי בחמשה לחודש. הב׳, ויבא אותי אל פתח החצר. הג׳, ויאמר אלי הראית בן אדם עוד תשוב תראה. הד׳, ויאמר אלי ה׳ עבור בתוך העיר. הה׳, וארא והנה אל הרקיע. הו׳, ויאמר אלי בן אדם אלה האנשים החושבים און. הז׳, לכן הנבא עליהם. הח׳, לכן כה אמר ה׳ אלהים חלליכם. הט׳, ויאמר ה׳ אלי לאמר בן אדם אחיך. הי׳, לכן כה אמר ה׳ אלהים כי הרחקתים בגוים. הי״א, לכן כה אמר ה׳ אלהים וקבצתי אתכם: הנבואה החמישית תחילתה ויהי דבר ה׳ אלי לאמר בן אדם בתוך המרי אתה יושב וכו׳ עד בן אדם הודע את ירשלם את תועבותיה. ויש בה ט״ו פרשיות. הא׳, בן אדם בתוך בית המרי אתה יושב. הב׳, בן אדם הלא אמרו אליך בית ישראל. הג׳, בן אדם לחמך ברעש תאכל. הד׳, בן אדם מה המשא הזה לכם. הה׳, בן אדם הנה בית ישראל אומרים. הו׳, בן אדם הנבא אל נביאי ישראל. הז׳, לכן כה אמר ה׳ אלהי׳ יען דברכ׳ שוא. הח׳, לכן כה אמר ה׳ אלהי׳ ובקעתי רוח סערות. הט׳, ואתה בן אדם שים אל פנות עמך המתנבאות. הי׳, לכן כה אמר ה׳ אלהים הנני אל כסותותיכנה. הי״א, בן אדם האנשים האלה. הי״ב, בן אדם ארץ כי תחטא לי. הי״ג, כי כה אמר ה׳ אלהים אף כי ארבעת שפטי. הי״ד, ויהי דבר ה׳ אלי לאמר בן אדם מה יהיה עץ הגפן. הט״ו, לכן כה אמר ה׳ אלהים כאשר עץ הגפן: הנבואה השישית תחילתה בן אדם הודע את ירושלם את תועבותיה וגומר עד ויהי דבר ה׳ אלי לאמר מה לכם אתם מושלים את המשל הזה על אדמת ישראל לאמר אבות יאכלו בוסר. ויש בה ט׳ פרשיות. האחד, בן אדם הודע את ירושלם. הב׳, כה אמר ה׳ יען השפך נחשתך. הג׳, ושמרון בחצי חטאתיך. הד׳, כי כה אמר ה׳ אלהים ועשית אותך. הה׳, בן אדם חוד חידה. הו׳, אמור כה אמר ה׳ אלהים תצלח. הז׳, ויהי דבר ה׳ אלי וגומר אמור נא לבית המרי. הח׳, לכן כה אמר ה׳ אלהים חי אני. הט׳, כה אמר ה׳ אלהים ולקחתי: הנבואה השביעית תתחילתה ויהי דבר ה׳ וגומר מה לכם אתם מושלים את המשל הזה וגומר עד ויהי בשנה השביעית. ויש בה ו׳ פרשיות. הא׳, מה לכם אתם מושלים וגו׳. הב׳, והרשע כי ישוב מכל חטאתו. הג׳, ובשוב צדיק מצדקתו. הד׳, ובשוב רשע מרשעתו. הה׳, ואתה שא קינה. הו׳, אמך כגפן כרמיך על מים שתולה: הנבואה השמינית תחילתה ויהי בשנה הז׳ בחמישי בעשור לחדש וגומר עד ויהי דבר ה׳ וגומר עד ויהי דבר ה׳ וגומר בן אדם שים פניך נגד תימנה. ויש בה ג׳ פרשיות. האחת, ויהי בשנה השביעית. הב׳, ויהי דבר ה׳ וגומר דבר אל זקני ישראל. השלישית, לכן דבר אל בית ישראל: הנבואה התשיעית תחילתה ויהי דבר ה׳ וגומר בן אדם שים פניך דרך תימנה וגומר עד בן אדם שתים נשים בנות אם אחת היו. ויש בה י״ב פרשיות. האחד, בן אדם שים פניך דרך תימנה. הב׳. בן אדם שים פניך אל ירושלם. הג׳, ואתה בן אדם האנח בשברון מתנים. הד׳, בן אדם הנבא ואמרת. הה׳, ואתה בן אדם הנבא והך כף אל כף. הו׳, ואתה בן אדם שים לך שנים דרכים. הז׳, לכן כה אמר ה׳ אלהים יען הזכרכם. הח׳, ואתה חלל רשע. הט׳, ואתה בן אדם הנבא וגומר אל בני עמון. הי׳, ואתה בן אדם התשפוט התשפוט את עיר הדמים. הי״א, בן אדם היו לי בני ישראל לסיג. הי״ב, בן אדם אמור לה את ארץ לא מטהרה. הנבואה העשירית תחילתה ויהי דבר ה׳ וגומר בן אדם שתים נשים בנות אם אחת היו עד ויהי דבר ה׳ אלי לאמר בשנה התשיעית בחדש העשירי. ויש בה ז׳ פרשיות. הא׳, בן אדם שתים נשים. הב׳, לכן אהליבמה. הג׳, כי כה אמר ה׳ אלהים הנני נותנך. הד׳, כה אמר ה׳ אלהים כוס אחותך תשתי. הה׳, לכן כה אמר ה׳ אלהים יען שכחת אותי. הו׳, ויאמר אלי בן אדם התשפוט את אהלה, הז׳, כי כה אמר ה׳ אלהים אעלה עליהן קהל: הנבואה האחד עשר תחילתה ויהי דבר ה׳ אלי בשנה התשיעי׳ בחדש העשירי עד ויהי בעשתי עשרה שנה באחד לחדש. ויש בה י׳ פרשיות. האחד, ויהי דבר ה׳ אלי בשנה התשיעית. הב׳, לכן אמר ה׳ אלהים הוי עיר הדמים. הג׳, לכן כה אמר ה׳ אלהים הוי עיר הדמים גם אני אגדיל המדורה. הד׳, בן אדם הנני לוקח ממך את מחמד עיניך. הה׳, ואתה בן אדם הלא ביום קחתי בהם. השישית, שים פניך אל בני עמון. השביעית, כי כה אמר ה׳ אלהים יען מחאך יד. השמינית, כה אמר ה׳ אלהים יען אמר מואב ושעיר. התשיעית, כה אמר ה׳ אלהים יען עשות אדום. העשירית, כה אמר ה׳ אלהים יען עשות פלשתים: הנבואה השנים עשר תחילתה ויהי בעשתי עשרה שנה באחד לחדש בן אדם יען אשר אמרה צור וגומר עד בשנה העשירית. ויש בה י״א פרשיות. האחד, ויהי בעשתי עשרה שנה. הב׳, לכן כה אמר ה׳ אלהים הנני עליך צור. הג׳ כי כה אמר ה׳ אלהים הנני מביא אל צור. הד׳, כה אמר ה׳ אלהים אל צור. הה׳, כי כה אמר ה׳ אלהים בתתי אותך. הו׳, ואתה בן אדם שא על צור קינה. הז׳, בן אד׳ אמור לנגיד צור. הח׳, לכן כה אמר ה׳ אלהים יען תתך את לבבך. הט׳, בן אדם שא קינה על מלך צור. הי׳, בן אדם שים פניך אל צידון. הי״א, כה אמר ה׳ אלהים בקבצי את בית ישראל. הנבואה השלשה עשר היא כוללת נבואות רבות שנאמרו על פרעה ועל מצרים, תחילתם בשנה העשירית בעשירי בשנים עשר לחדש וגומר עד ויהי דבר ה׳ אלי לאמר בן אדם דבר אל בני עמך ואמרת אליהם ארץ כי אביא עליה חרב. ויש בה ששה עשר פרשיות. הראשונה, בשנה העשירית. השנית כי כה אמר ה׳ אלהים מקץ ארבעים שנה. השלישי׳, ויהי בעשרים ושבע שנה בראשון באחד לחדש. הרביעית, לכן כה אמר ה׳ אלהים הנני נותן את נבוכדנצר. החמישית, ביום ההוא אצמיח קרן לבית ישראל. השישית, בן אדם הנבא ואמרת וגומר הלילו הה ליום. השביעית, כה אמר ה׳ אלהים ונפלו סומכי מצרים. השמינית, כה אמר ה׳ אלהים והשבתי את המון מצרים. התשיעית, כה אמר ה׳ אלהים והאבדתי גלולים. הי׳, ויהי באחת עשרה שנה וגומר בן אדם את זרוע פרעה מלך מצרים שברתי. האחד עשר, ויהי באחת עשרה שנה וגומר בן אדם אמור אל פרעה. השנים עשר, לכן כה אמר ה׳ אלהים יען אשר גבהת. השלשה עשר, כה אמר ה׳ אלהים ביום כרתו. הארבעה עשר, ויהי בעשתי עשרה שנה וגו׳ בן אדם שא קינה. החמשה עשר, כי כה אמר ה׳ אלהים חרב מלך בבל תבואך. הששה עשר, ויהי בעשתי עשרה שנה בחמשה עשר לחדש וגומר בן אדם נהה על המון מצרים והורידהו: הנבואה הארבעה עשר תחילתה ויהי דבר ה׳ אלי לאמר בן אדם דבר אל בני עמך ואמרת אליהם ארץ כי אביא עליה חרב וגומר עד ויהי דבר ה׳ וגומר בן אדם הנבא על רועי ישרא׳. ויש בה שמונה פרשיו׳. הראשונה, ויהי דבר ה׳ וגומר בן אדם דבר אל בני עמך. השנית, ואתה בן אדם צופה נתתיך לבית ישראל. השלישית, ואתה בן אדם אמור אל בית ישראל. הרביעית, ואתה בן אדם אמור אל בני עמך צדקת הצדיק. החמישית, ויהי בעשתי עשרה שנה וגומר בא אלי הפליט. הששית, ויהי דבר ה׳ וגומר בן אדם יושבי חרבות. הז׳, לכן אמור אליהם כה אמר ה׳ אלהים על הדם תאכלו. הח׳, ואתה בן אדם בני עמך הנדברים בך: הנבואה החמשה עשר תחילתה ויהי דבר ה׳ אלי לאמר בן אדם הנבא על רועי ישראל וגומר עד היתה עלי יד ה׳ ויוציאני ברוח ה׳ ויניחני וגומר. ויש בה י״א פרשיות. הראשונה, ויהי דבר ה׳ וגומר בן אדם הנבא על רועי ישראל. השנית, כי כה אמר ה׳ אלהים הנה אני ודרשתי את צאני. השלישית, לכן כה אמר ה׳ אלהים. הרביעית, ויהי דבר ה׳ וגומר בן אדם שים פניך על הר שעיר. הה׳, כה אמר ה׳ כשמוח כל הארץ. הו׳, ואתה בן אדם הנבא אל הרי ישראל. הז׳, לכן כה אמר ה׳ אלהים אם לא באש קנאתי. הח׳, כה אמר ה׳ יען אומרים לכם אוכלת אדם את. התשיעית, ויהי דבר ה׳ וגומר בן אדם בית ישראל יושבים על אדמתם. העשירית, לכן אמרו לבית ישראל לא למענכם. האחד עשר, כה אמר ה׳ אלהים ביום טהרי אתכם: הנבואה הששה עשר תחילתה היתה עלי יד ה׳ ויוציאני ברוח ה׳ ויניחני בתוך הבקעה וגומר עד ויהי דבר ה׳ וגומר ואתה בן אדם קח לך עץ אחד והיא פרשה אחת בלבד: הנבואה השבעה עשר תחילתה ויהי דבר ה׳ אלי לאמר ואתה בן אדם קח לך עץ אחד וגומר עד ויהי דבר ה׳ וגומר בן אדם שים פניך אל גוג והיא פרשה אחת בלבד. הנבואה השמנה עשר תחילתה ויהי דבר ה׳ אלי לאמר בן אדם שים פניך אל גוג וגומר עד בעשרים וחמש שנה לגלותנו. ויש בה שמונה פרשיות. הראשונה, בן אדם שים פניך אל גוג. השנית, כה אמר ה׳ אלהים והיה ביום הוא יעלו דברים על לבבך. השלישית, כה אמר ה׳ אלהים האתה הוא אשר דברתי. הרביעית, והיה ביום ההוא ביום בא גוג. החמישית, ואתה בן אדם הנבא על גוג. השישית, והיה ביום ההוא אתן לגוג שם קבר. השביעית, ואתה בן אדם וגומר אמור לצפור כל כנף. הח׳, לכן כה אמר ה׳ אלהים לכן עתה אשיב את שבות יעקב: הנבואה התשעה עשר תחילתה בעשרים וחמש שנה לגלותנו עד אתה בן אדם הגד את בני ישראל את הבית והיא פרשה אחת בלבד: הנבואה העשרים תחילתה אתה בן אדם הגד את בני ישראל את הבית וגומר עד כה אמר ה׳ אלהים בראשון באחד לחדש. ויש בה ששה פרשיות. הראשונה, אתה בן אדם הגד את בני ישראל את הבית. השנית, וישב אותי דרך שער המקדש. השלישית, והכהנים הלוים בני צדוק. הרביעית, ובהפילכם את הארץ לנחל׳. החמישית, כה אמר ה׳ רב לכם נשיא ישראל. השישית, כל העם הארץ יהיו אל התרומה: הנבואה האחד ועשרים תחילתה כה אמר ה׳ אלהים בראשון באחד לחדש וגו׳ עד סוף הספר. ויש בה שבעה פרשיו׳. הראשונה, כה אמר ה׳ אלהים בראשון. השנית, כה אמר ה׳ אלהים שער החצר הפנימית. השלישית, וכי יעשה הנשיא נדבה. הרביעית, כה אמר ה׳ אלהים כי יתן הנשיא מתנה. החמישי׳, כה אמר ה׳ אלהי׳ גה גבול אשר תתנחלו. השישי׳, ואלה שמות השבטים. השביעית, ואלה תוצאות העיר:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון