כרת – כרת ברית (שמות ל״ד:י׳), ויכרתו שניהם ברית (בראשית כ״א:כ״ז), נכרתה ברית אני ואתה (בראשית ל״א:מ״ד), ויכרת יהוידע את הברית (מלכים ב י״א:י״ז), לשון גזרה המה.

הכף והריש והתו – כרת י״י את אברם ברית לאמר (בראשית ט״ו:י״ח) כרתו יערה נאם י״י (ירמיהו מ״ו:כ״ג) כי עץ מיער כרתו (ירמיהו י׳:ג׳). יש אנשים טועים בכרתו יערה שקורין אותו חטוף מפני שחושבין שהוא צווי כמו חרבו מאד (ירמיהו ב׳:י״ב) וטוענין על זה באמרו נאם י״י וזה טעות מבואר ופתיות משני פנים אחד מהם מפני שהגרסא במשך הכף לא בחטפא והשני מדרך סברתם ר״ל מפני שמביאים ראיה לסברתם מאמרו נאם כי כבר נאמר גם כן שדד מואב ועריה עלה ומבחר בחוריו ירדו לטבח (ירמיהו מ״ח:ט״ו) ואלה כולם פעלים חולפים ואחר כן נאמר נאם המלך י״י צבאות שמו. וכבר אמרנו הדבר בשם אומרו בספר הרקמה ואומר כי אלה הפעלים החולפים במקום פעלים עתידים כמו שמעו עמים ירגזון חיל אחז (שמות ט״ו:י״ד) והדומה להם ממה שהוא בענינם פעלים חולפים במקום פעלים עתידים. והעתיד נכרת ברית לאלהינו (עזרא י׳:ג׳) ויכרתו שניהם ברית (בראשית כ״א:כ״ז). הנה אנכי כרת ברית (שמות ל״ד:י׳) וכרות שפכה (דברים כ״ג:ב׳). והצווי כרת לנו ברית (שמואל א י״א:א׳) כרתה בריתך אתי (שמואל ב ג׳:י״ב). והמקור אלות שוא וכרות ברית (הושע י׳:ד׳). ומה שלא נזכר פעלו לא כרת שרך (יחזקאל ט״ז:ד׳) והאשרה אשר עליו כרתה (שופטים ו׳:כ״ח). והנפעל ונכרת מעמיו (שמות ל׳:ל״ג) אחרית רשעים נכרתה (תהלים ל״ז:ל״ח) ונכרתה הנפש ההיא (ויקרא ז׳:כ׳) ולא יכרת כל בשר עוד (בראשית ט׳:י״א) הכרת תכרת הנפש ההיא (במדבר ט״ו:ל״א). [והשם] ספר כריתות (ישעיהו נ׳:א׳). [והכבד] והכרתי אותו (ויקרא כ׳:ג׳) כי יכרית י״י אלהיך (דברים י״ב:כ״ט) ויהי בהכרית איזבל (מלכים א י״ח:ד׳) להכרית הצפרדעים (שמות ח׳:ה׳). ומה שלא נזכר פועלו הכרת מנחה (יואל א׳:ט׳). הכרתי והפלתי (דברי הימים א י״ח:י״ז) [פירשו בו בעלי חצים וקלעים ואינם אצלי אלא] שתי משפחות (היו) שאינם מישראל לפי שאמר אנחנו פשטנו נגב הכרתי ועל אשר ליהודה (שמואל א ל׳:י״ד) ואחר כך אמר השלל הגדול אשר לקחו מארץ פלשתים ומארץ יהודה (שמואל א ל׳:ט״ז) והכרתי על מה שנראה מזה מפלשתים ועוד גוי כרתים (צפניה ב׳:ה׳) ואמר עליהם דבר י״י עליכם כנען ארץ פלשתים (צפניה ב׳:ה׳) ועוד הנני נוטה ידי על פלשתים והכרתי את כרתים (יחזקאל כ״ה:ט״ז) והקרוב שהיו לו בחילו אנשים משתי המשפחות האלה כמו אתי הגתי וכל אנשיו (שמואל ב ט״ו:כ״ב).

כרת – כָּרַת י״י אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר (בראשית ט״ו:י״ח). כָּרְתוּ יַעְרָהּ נְאֻם י״י (ירמיהו מ״ו:כ״ג) יש מחלוקת בקריאת המלה הזאת יש שקורין אותה בקמץ חטף ואומרים שהיא צווי, ויש שקורין אותה בהעמדה, וכן מצאנוה בספרים מדוייקים הכ״ף מעמדת בגעיא. והוא הנכון ויהיה עבר במקום עתיד יִכְרְתוּ יַעְרָהּ, כי כן דרך המקרא במקומות רבים ובדברי הנבואה הרבה מאד. וסמך נְאֻם אל פעל עבר אף על פי שאינו מן המנהג בדברי הנבואה, הנה נא כמוהו יָרְדוּ לַטָּבַח נְאֻם הַמֶּלֶךְ י״י צְבָאֹות שְׁמֹו (ירמיהו מ״ח:ט״ו), וכן עם פעל עבר בדברי תוכחה כֻּלְּכֶם פְּשַׁעְתֶּם בִּי נְאֻם י״י (ירמיהו ב׳:כ״ט). נִכְרָת בְּרִית לֵאלֹהֵינוּ (עזרא י׳:ג׳), וַיִּכְרְתוּ בְרִית בִּבְאֵר שָׁבַע (בראשית כ״א:ל״ב), הִנֵּה אָנֹכִי כֹּרֵת בְּרִית (שמות ל״ד:י׳), כְּרָת לָנוּ בְרִית (שמואל א י״א:א׳), אָלוֹת שָׁוְא כָּרֹת בְּרִית (הושע י׳:ד׳), וַיִּכְרֹת יְהוֹנָתָן עִם בֵּית דָּוִד (שמואל א כ׳:ט״ז), בִּכְרָת בְּנִי עִם בֶּן יִשַׁי (שמואל א כ״ב:ח׳). כִּרְתוּ עֵצָה (ירמיהו ו׳:ו׳), בחירק פ״א הפעול. וּכְרוּת שָׁפְכָה (דברים כ״ג:ב׳). וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת (דברים כ״ד:א׳). והקבוץ וָאֶתֵּן אֶת סֵפֶר כְּרִיתֻתֶיהָ אֵלֶיהָ (ירמיהו ג׳:ח׳).
והנפעל: וְנִכְרַת מֵעַמָּיו (שמות ל׳:ל״ג), אַחֲרִית רְשָׁעִים נִכְרָתָה (תהלים ל״ז:ל״ח), וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא (ויקרא ז׳:כ׳), הִכָּרֵת תִּכָּרֵת (במדבר ט״ו:ל״א).
ושלא נזכר פעלו מהדגוש [פֻּעַל]: לֹא כָרַּת שָׁרֵךְ (יחזקאל ט״ז:ד׳), וְהָאֲשֵׁרָה אֲשֶׁר עָלָיו כֹּרָתָה (שופטים ו׳:כ״ח).
והפעל הכבד [הִפְעִיל]: וְהִכְרַתִּי לְאַחְאָב (מלכים ב ט׳:ח׳), כִּי יַכְרִית י״י אֱלֹהֶיךָ (דברים י״ב:כ״ט), לְהַכְרִית הַצְפַרְדְּעִים (שמות ח׳:ה׳). וְלוֹא נַכְרִית מֵהַבְּהֵמָה (מלכים א י״ח:ה׳), פירוש ולא נכרית העיר מהבהמה.
ושלא נזכר פעלו [הָפְעַל]: הָכְרַת מִנְחָה וָנֶסֶךְ (יואל א׳:ט׳), ידוע. ופירוש כרות שפכה שנכרת הגיד ושוב אינו יורה כחץ קלוח הזרע אלא שופך ושותת ואינו מוליד. וְהַכְּרֵתִי וְהַפְּלֵתִי (מלכים א א׳:ל״ח), שתי משפחות היו בישראל ששמם כך. ויונתן תרגם וְקַשָׁתַיָא וְקַלָעַיָא. אבל נֶגֶב הַכְּרֵתִי (שמואל א ל׳:י״ד), הוא מפלשתים, כמו שנאמר עליהם גּוֹי כְּרֵתִים (צפניה ב׳:ה׳), וְהִכְרַתִּי אֶת כְּרֵתִים (יחזקאל כ״ה:ט״ז) כְּרֻתֹת אֲרָזִים (מלכים א ו׳:ל״ו), פירוש קורות ארזים כרותות וחטובות היטב.