The princes of the people lived in Jerusalem. The rest of the people also cast lots, to bring one of ten to dwell in Jerusalem the holy city, and nine parts in the other cities.
אחד מן העשרה – שבישראל למען ישבו בירושלים לשמור העיר.
ותשע הידות – תשעה חלקים שבישראל.
one of ten of Israel, so that they should dwell in Jerusalem to guard the city.
and nine parts nine parts of Israel.
וישבו שרי העם בירושלים וגו׳ – כאן חוזר לענינו הראשון שזכר שהעיר רחבת ידים וגדולה והעם מעט בתוכה ואין בתים בנוים ולזה נתן נחמיה אל לבו לתקן ענין הגלות שיהיה לבם לי״י ויקימו התורה ולתקן דברי עבודת בית המקדש. ובזה הפסיק המאמר ואחר כך השתדל שישבו שרי העם בירושלים והפילו גורלות להביא אחד מעשרה משאר העם לשבת בירושלים וקצתם התנדבו עוד מעצמם לשבת בירושלים וברכו העם את המתנדבים כי הם עזרו להשיב ירושלים על ענינה הראשון. ר״ל לבנות חרבותיה. וזכר כי המתנדבים הם ראשי המדינה אשר ישבו בירושלים וזכר עוד מי ישב בירושלים מבני יהודה ומבני בנימין.
הפילו גורלות – בכל ספרי ישנים מלא דמלא וכן דינו מכח מסורת ריש פ׳ אחרי מות שנמסר שם ד׳ חסרים וא״ו קדמאה בלישנא ואין זה מהם.
וישבו – עתה יספר איך גמר את הדבר שעלה בלבו ליחס את העם כדי להושיב מכל משפחה ומשפחה בירושלים שלא תהיה חרבה [כנ״ל ז׳:ד׳-ה׳], שאחר שקבלו עליהם להחזיק ידי הכהנים ובית אלהים, נשארו השרים לשבת בירושלים, ושאר העם הפילו גורלות והפרישו מעשר גם מן העם לשבת בירושלים.
לשבת בירושלם – סביבותיה ארץ פרשין, ובעבור זה שער המזונות יקר בה.
Now these are the chiefs of the province who lived in Jerusalem, but in the cities of Judah everyone lived in his possession in their cities, Israel, the priests, and the Levites, and the Nethinim, and the children of Solomon's servants.
מיוחס לרש״ימצודת דודמלבי״םעודהכל
ואלה ראשי המדינה אשר ישבו בירושלים – הוא שנאמר בסמוך ובירושלים ישבו בני יהודה וגו׳.
And these are the heads of the province who dwelt in Jerusalem these are the ones regarding whom it is stated below: "And in Jerusalem there dwelt of the children of Judah, etc."
ואלה וגו׳ – הם הנאמרים במקרא שאח״ז ובירושלים ישבו וכו׳.
איש – כ״א ישב במקום אחוזתו בעריהם שהיה להם מאז עד שלא גלו ישראל וכו׳ ר״ל הם היו היושבים באחוזתם.
ואלה – ר״ל הנזכרים לקמן, ובערי יהודה – ר״ל ושאר העם נשארו יושבים בערי יהודה, איש באחוזתו בעריהם שישבו שם אבותיהם קודם שגלו.
In Jerusalem lived certain of the children of Judah, and of the children of Benjamin. Of the children of Judah: Athaiah the son of Uzziah, the son of Zechariah, the son of Amariah, the son of Shephatiah, the son of Mahalalel, of the children of Perez;
מיוחס לרש״ימצודת דודמלבי״םעודהכל
מבני יהודה עתיה וגו׳ – חוזר ומפרש מבני יהודה מי ומי היו וכל הפרשה אינה מונה כי אם הגדולים והחשובים שבהם.
of the children of Judah: Athaiah, etc. He returns to explain who those 'of the children of Judah' were, and the entire chapter enumerates only the great and esteemed ones among them.
מבני יהודה וגו׳ – ולפי שלא ישבו בה מבני עשרת השבטים כ״א מתי מספר לזה לא זכרם פה עם שנזכרו בד״ה.
ובירושלים ישבו, דע שהדברים המוזכרים פה נמצאים ג״כ בדה״א (דברי הימים א ט׳) ושם נמצאים שנויים רבים, ויש בין הנוסח שם ופה סתירות רבות, שהמפרשים אמרו בם דברים זרים, אולם הרכסים כולם יהיו למישור, עפמ״ש שספר עזרא הוא השלמת ספר דה״י, ועזרא הסופר חבר ספר עזרא לס׳ דה״י שכתב קודם לו, ונחמיה השלים ס׳ עזרא, וכבר התבאר אצלי שהשנויים שנמצאו בד״ה מן ספרים הקודמים להם, סבתם הוא מפני שעזרא כותב ספר דה״י חזר הדברים שנאמרו בספרים הקודמים לפרש או להוסיף בהם איזה דבר שלא נזכר שם עד שדבריו לרוב אינם הכפלת מן הספור ספרים הקודמים רק הוספה על הקודם, ובזה עלה בידי ת״ל לישב רוב השאלות והסתירות בספר זה, וכן נחמיה כשחזר פה הדברים שכבר כתב עזרא בד״ה לא בא להעתיק דברים הקודמים, רק כתב הוספות על הקודם מה שלא נזכר שם, ובזה תראה שהתחיל ואלה ראשי המדינה אשר ישבו בירושלים, זה דברי נחמיה, מעתה מעתיק הלשון שכתב עזרא בדה״י ובערי יהודה ישבו וכו׳ ובירושלים ישבו וכו׳ למען נדע שהוא מעתיק מספר דה״י ומלשונו, ושם כתב מן בני יהודה ומן בני בנימין ומן בני אפרים ומנשה, ונחמיה זה דלג כי כבר נכתב שם, ופה כתב מבני יהודה עתיא בן עוזיא וכו׳ ושם נאמר עותי בן עמיהוד בן עמרי בן אמרי בן בנימין בני פרץ בן יהודה, כי עזרא לא כתב כל שלשלת היחוס עד פרץ, ולא חשב בין עותי ובין פרץ רק ארבע דורות, והמותר הניח, ונחמיה מצא בספר היחוס עוד אנשים רשומים, והוסיף בין עותיא ובין אמריה [שהוא אמרי הכתוב שם] עוד שני אבות מסוימים, וכן בין אמריה ולמעלה הוסיף בנימין שהיה ג״כ איש מסויים, והמותר שלא היו אנשים רשומים הניח.
and Maaseiah the son of Baruch, the son of Colhozeh, the son of Hazaiah, the son of Adaiah, the son of Joiarib, the son of Zechariah, the son of the Shilonite.
מצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
בן השלוני – מבני שלה בן יהודה.
ומעשיה – בד״ה (שם ה׳) ומן השלוני עשיה הבכור ובניו, שהוא מעשיה דפה, ונחמיה מצא היחוס והוסיף באור על דברי עזרא, ומ״ש השלוני הוא איש מסויים מבני פרץ שהיה ראש המשפחה.
All the sons of Perez who lived in Jerusalem were four hundred sixty-eight valiant men.
מצודת דודמלבי״םעודהכל
כל בני פרץ – ומספר בני שלה כללם בד״ה עם בני זרח שלא הוזכרו פה.
כל בני פרץ – בד״ה נאמר עוד ומן בני זרח יעואל ואחיהם שש מאות ותשעים, ונחמיה לא העתיק זה אחר שכבר מבואר בדה״י, רק ששם חשב חשבון הכולל בני פרץ וזרח היו תר״צ, ונחמיה באר שבני פרץ לבדם היו ארבע מאות ששים ושמונה, ומזה נדע ע״פ ספר דברי הימים שבני זרח לבדם היו רכ״ב, עד שסך כולם ביחד היו כמו שנזכר בדה״י.
These are the sons of Benjamin: Sallu the son of Meshullam, the son of Joed, the son of Pedaiah, the son of Kolaiah, the son of Maaseiah, the son of Ithiel, the son of Jeshaiah.
ואלה בני בנימין סלוא בן משלם – ובדה״י כתב סלוא בן משלם בן הודויה בן הסנואה, ונחמיה מצא ביחוס של סלוא עוד אנשים מצוינים והוסיף שהיה בן משולם בן יועד וכו׳ שכל אלה האבות עד ישעיה היו בין משולם ובין הודויה שכל זה דלג עזרא, ובד״ה נזכר עוד יבניה בן ירוחם ואלה בן עזי בן מכרי ומשולם בן שפטיה וכו׳, וכ״ז דלג נחמיה מפני שלא היה לו להוסיף בזה דבר חדש, וכבר ידע זאת כל הרואה ספר דה״י, רק הוסיף על ד״ה ואחריו גבי סלי שזה לא נזכר בספר דה״י, ושם נאמר ואחיהם לתולדותם תשע מאות וחמשים וששה, ולמדנו נחמיה דבר חדש שמשפחת סלוא עם גבי סלי, היו תשע מאות עשרים ושמונה ומזה ידענו שהשלש משפחות שהוסיף בדה״י שהם יבניה ואלה ומשולם לא היו רק כ״ח אנשים, ועם התשע מאות עשרים ושמונה של משפחת סלוא היה המספר שבדה״י.
Seraiah the son of Hilkiah, the son of Meshullam, the son of Zadok, the son of Meraioth, the son of Ahitub, the ruler of the house of God,
מיוחס לרש״ירלב״גמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
נגיד – ממונה.
נגיד בית האלהים – ממונה על בית אלהים.
the official [as translated,] the official.
the official over the Temple of God appointed over the Temple of God.
נגיד בית האלהים – רוצה לומר: ממונה על בית האלהים.
נגיד – ממונה של בית אלהים.
שריה בן חלקיה – ובדברי הימים (י״א) עזריה בן חלקיה בן משולם, הנה חלקיה היה אבי שריה כהן גדול הנהרג מנ״נ, אביו של יהוצדק אבי אביו של יהושע שהיה כ״ג בימי נחמיה, ועזריה היה בן בנו של חלקיה מבן אחר לא משריה כ״ג, ועקר שמו היה שריה ובבבל נקרא עזריה וכ״כ עזרא בד״ה, ונחמיה תקן ולמד שעקר שמו היה שריה, ומ״ש נגיד בית האלהים אינו כ״ג כי יהושע בן יהוצדק היה הכהן גדול כנודע.
and their brothers who did the work of the house, eight hundred twenty-two; and Adaiah the son of Jeroham, the son of Pelaliah, the son of Amzi, the son of Zechariah, the son of Pashhur, the son of Malchijah,
ואחיהם עושה המלאכה לבית – וחבריהם שהיו עובדים עבודת הבית וקרבנותיו.
And their brethren who performed the work of the Temple and their colleagues, who were performing the service of the Temple and its sacrifices.
עשה המלאכה – בספרים מדוייקים עשה בה״א וכן ראוי כי לא נמנה בפרשת ויקהל עם ט״ז עשי כתי׳ יו״ד בקריאה.
בן פללי׳ – בדפוס ישן כתוב צללי׳ וטעות גמור הוא.
ואחיהם – חבריהם של ידעיה כו׳ עושי מלאכת עבודת המזבח היו במספר שמונה מאות וכו׳.
ועדיה וגו׳ – אף הוא היה מהיושבים בירושלים.
ואחיהם – בדה״י חשב עוד עדיה בן ירוחם וגו׳ ומעשי בן עדיאל וגו׳ ואחיהם ראשים לבית אבותם אלף ושבע מאות וששים, ונחמיה בא להוסיף על דברי עזרא ולהודיע בפרט כמה היה כל אחד, והודיע כי ידעיה יהויריב יכין ואחיהם היו עושים המלאכה לבית, דהיינו עבודת הבית וקרבנותיו, ושהיה מספרם שמונה מאות עשרים ושנים, זאת שנית שעדיה בן ירוחם ואחיו היו מאתים ארבעים ושנים, [והוסיף ביחוס של עדיה בן ירוחם שלשה אבות שהשמיט עזרא], ושהיה עוד עמשסי בן עזריאל בן אחזי [הוא לא נזכר בדברי עזרא, ונחמיה השלים ובאר הדברים] והיו מאה ועשרים ושמונה סה״כ אלף קצ״ב, וידענו ממילא שמעשי בן עדיאל ואחיו הראשים היה מספרם תקס״ח, ובזה עולה המספר הכולל כמו שהוא בדה״י אלף תש״ס.
and his brothers, chiefs of fathers' houses, two hundred forty-two; and Amashsai the son of Azarel, the son of Ahzai, the son of Meshillemoth, the son of Immer,
מיוחס לרש״ימנחת שימצודת דודהואיל משהעודהכל
ראשים לאבות – ראשי בית אב ממשפחות הכהנים.
rulers over the fathers' houses the heads of the fathers' houses of the priestly families.
ראשים לאבות – בס״ס הלמ״ד בשו״א וי״ס בקמץ.
ואחיו – חבריו של עדיה אשר היו ראשים למשפחת אבותם היו במספר מאתים וכו׳ ואף הם ישבו בירושלים.
Of the Levites: Shemaiah the son of Hasshub, the son of Azrikam, the son of Hashabiah, the son of Bunni;
מצודת דודמלבי״םעודהכל
ומן הלוים – אשר ישבו בירושלים היו שמעיה וכו׳.
ומן הלוים – בדה״י חשב שמעיה בן חשוב, ובקבקר חרש וגלל, ומתניה בן מיכה בן זכרי בן אסף ועובדיה בן שמעיה בן גלל בן ידותון וברכיה בן אסף בן אלקנה היושב בחצרי נטופתי, ולא פי׳ לא מה היו עבודתם ולא את מספרם, ובא נחמיה ופי׳ ששמעיה בן חשוב היה ממונה על המלאכה החיצונה אשר לבית, כגון בניני בדק הבית ועצי המערכה שהיו מביאים מבחוץ כפרש״י, ושהיו עמו עוד שבתי ויוזבד שלא זכר עזרא בד״ה, גם הוסיף ביחוס של שמעיה בן בוני – כי שמעיה היה מבני מררי כמ״ש בד״ה והזכיר שם ראש היחוס שנזכר חשביה (דברי הימים א ו׳:ל׳), ונחמיה הודיע ראש היחוס בני שנזכר שם [פסוק ל״א] שהוא ארבע אבות למעלה מן חשביה והיה נודע יותר.
and Shabbethai and Jozabad, of the chiefs of the Levites, who had the oversight of the outward business of the house of God;
מיוחס לרש״ירלב״גמצודת דודהואיל משהעודהכל
על המלאכה החיצונה – אשר לבית כגון בנייני בדק הבית ועצי המערכה שהיו מביאים מבחוץ.
over the outside work of the Temple, such as the buildings of the repair of the Temple (sic) and the wood of the arrangement, which they would bring from outside.
על המלאכה החיצונה לבית האלהים – רוצה לומר: שהוא היה ממונה על מלאכת בדק הבית במה שיצטרך מהמלאכה בחצר הכהנים והעזרות ובכלל כל מה שהוא מצטרך במה שהוא חיצון מבית האלהים.
על המלאכה וכו׳ – היו ממונים על המלאכה הנעשה חוץ למקדש והיא לצורך המקדש כגון להביא עצים ואבנים לצורך בדק הבית וכדומה.
and Mattaniah the son of Mica, the son of Zabdi, the son of Asaph, who was the chief to begin the thanksgiving in prayer, and Bakbukiah, the second among his brothers; and Abda the son of Shammua, the son of Galal, the son of Jeduthun.
מיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהר״י אבן כספירלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
ראש התחלה יהודה לתפלה – הוא היה ראש וממונ׳ וגדול לפתוח תחלה להודות בתפלה ובזמירות שירותיהם של לוים, יהודה כמו יודה והה״א נכנסת בתיבה שלא לצורך כמו יוסף יהוסף.
the head to begin the thanksgiving in prayer He was the head and the appointed official, and the greatest one who was first to start and to thank in prayer and in singing the songs of the Levites. יְהוֹדֶה is like יוֹדֶה, and the "hey" enters the word unnecessarily, like יוֹסֵף and יְהוֹסֵף.
ראש התחלה – שהוא התחיל תחלה במשמרות והודה לתפלה שהיה זקן מתענה ומתפלל על עיר הקדש שתגמר הבנין בימיו.
בן אסף ראש התחלה יהודה לתפלה – וגם אחרי כן כתיב: בימי דוד ואסף מקדם בראשי המשוררים, ושיר תהלה והודות לאלהים (נחמיה י״ב:מ״ו), וכתיב בדברי הימים: אז נתן דוד בראש להודות לי״י ביד אסף ואחיו (דברי הימים א ט״ז:ז׳), ואחרי כן כתיב שם: לבני אסף והימן וידותון הנבאים בכנורת בנבלים (דברי הימים א כ״ה:א׳), ואמר: אסף הנבא על ידי המלך וג׳ (דברי הימים א כ״ה:ב׳), כל אלה בנים להימן חוזה המלך בדברי האלהים להרים קרן (דברי הימים א כ״ה:ה׳) לישראל.
ראש התחלה יהודה לתפלה – רוצה לומר: שהוא היה ראש לאשר יודה תחלה מהלוים לתפלה לשם יתברך והם המשוררים ובקבקיה היה השני לו להודות לתפלה.
בן ידיתון – ידותון קרי.
יהודה – מלשון הודות והלל.
ראש התחלה, יהודה לתפלה – הוא היה הראש להתחיל בתחלה את ההודות וההלול לעת בוא זמן התפלה.
משנה מאחיו – היה שני לו מבין שאר אחיו.
ועבדא וגו׳ – אף הוא ישב בירושלי׳.
גם שעזרא הזכיר בקבקר חרש וגלל ומתניה, ומשמע שבקבקיה היה גדול ממתניה, בא נחמיה והודיע שמתניה היה קודם במעלה, וז״ש ומתניה ראש התחלה, ר״ל שהיה תחלה וראש קודם לבקבקיה וחרש וגלל, ושהיה ענינו יהודה לתפלה – ר״ל להודות ולהתפלל, ושבקבקיה היה משנה מאחיו ובמדרגה אחריו נגד יתר אחיו הנחשבים בדה״י שהם חרש וגלל, שהם היו אחר בקבקיה. ויל״פ שיהודה לתפלה הוא שם, שהיה נקרא שמו יהודה לתפלה או שהם שני שמות, אחד יהודה ואחד לתפלה, וכמו בד״ה (דברי הימים א כ״ה] גדלתי ורוממתי עזר יש בקשה כולם שמות אנשים ולפ״ז יהיה הוא עצמו שם על הידות(נחמיה י״ב:ח׳) ור״ל מתניה היה ראש התחלה, ויהודה לתפלה ובקבקיה היה משנה מאחיו ר״ל שני למתניה במעלה. ועתה בא להודיע מספרם שלא נזכר בדה״י ואמר שעם עבדא בן שמוע שהוא עובדיה בן שמעיה בן גלל בן ידותון שנזכר בדה״י היה מספר הלוים רפ״ד ואמר כל הלוים בעיר הקדש להוציא מן המספר ברכיה בן אסא היושב בחצרי נטיפותי שהזכיר בדה״י שם שלא ישב בירושלים ואינו מן החשבון.
ראש וגו׳ – הוא היה משמיע קולו ראשון כשהיו הלוים מודים לאל בתפלתם בבית המקדש בעזרה.
מיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהר״י אבן כספירלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
Moreover the gatekeepers, Akkub, Talmon, and their brothers, who kept watch at the gates, were one hundred seventy-two.
מיוחס לרש״ימלבי״םעודהכל
והשוערים – ממונין על שערי המקדש.
And the gatekeepers those appointed over the gates of the Temple.
והשוערים – מפני שבד״ה [פסוק י״ז] אמר השוערים שלום ועקוב וטלמון ואחימן ולא הודיע מספרם, באר נחמיה שהשוערים עקוב וטלמון, ואחיהם [היינו שלום ואחימן] היה מספרם מאה ושבעים ושנים, ומספר הזה היה מוכרח שאם יתחלק לשבעה חלקים לז׳ ימי השבת יהיה בכל יום כ״ד לוים לכ״ד משמרות ששמרו במקדש וארבעה הראשים שלום ועקוב וטלמון ואחימן שחשב בד״ה.
The overseer also of the Levites at Jerusalem was Uzzi the son of Bani, the son of Hashabiah, the son of Mattaniah, the son of Mica, of the sons of Asaph, the singers, over the business of the house of God.
לנגד מלאכת – על מלאכת הבית ממונה כגון בנייני בדק הבית ושאר דברים שמוציאין ממון למעשה (למעשר) הבית כענין שנאמר למעלה ושבתי ויוזבד על המלאכה החיצונה וגו׳ (נחמיה י״א:ט״ז).
And the official over the Levites appointed over the Levites in Jerusalem.
over the work of the Temple of God He was appointed over the work of the Temple, such as the buildings of the repair of the Temple and the rest of the matters for which money is spent for the work of the Temple, like the matter that is stated above (verse 16): "...and Shabbethai and Jazabad over the outside work, etc."
ופקיד הלוים בירושלים וגו׳ – רוצה לומר: שהוא היה ממונה לנגד מלאכת בית האלהים לכל המצטרך שם לעושי המלאכה והוא היה מוציא כל ההוצאות כי מצות המלך ארתחששתא היתה עליהם שיהיו ממונים על זה כי מממון המלך היה נעשה כל זה.
עזי בן בני – בבי״ת.
ופקיד וגו׳ – הפקיד על הלוים אשר ישבו בירושלים היה עוזי וכו׳.
לנגד מלאכת – הם היו הממונים על מלאכת הבית לחזק את הבדק ולהוסיף בבנין.
ופקיד הלוים – גם זה לא נזכר בד״ה כמו שלא נזכר שם פקיד של יהודה ובנימין [פסוק ט׳], ופקיד הכהנים [פי״ב], מבני אסף המשוררים לנגד – ר״ל שהיה מבני אסף שהיה להם זכות מימי דוד ע״ה להיות נגידים על מלאכת בית האלהים, [נגד הוא מענין נגיד, והוא שם המופשט על הנגידות].
לנגד וגו׳ – לשון זר, ונראה שכונתו כי זמן שהכהנים עושים מלאכת בית האלהים, כלומר עבודת הקרבנות והקטורת הם היו משוררים.
For the command of the king was upon them and [his] trust The king trusted them.
upon the singers to spend money from King Darius's treasury.
for the daily requirements in order to perform the requirements of the Temple.
ואמנה על המשוררים דבר יום ביומו – כי המלך נתן האמונה הזאת על המשוררים דבר יום ביומו שיאמרו כמה היתה ההוצאה ביום ההוא ויאמנו.
ואמנה – ענין קיום.
כי מצות המלך עליהם – המלך צוה עליהם שיהיו הם הממונים על המלאכה.
ואמנה – קיום ותוקף המינוי הזאת הוטלה על המשוררים לתקן בדק הבית בכל יום ויום כפי הצורך.
כי מצות המלך עליהם – שכן צוה המלך דוד שהם יהיו הנגידים והממונים תמיד, כי כ״ז היה ערוך מימי דוד כמ״ש בד״ה שם, ואמנה על המשוררים – וגם הוא היה האומן במלאכת השיר ומלמד ופוקד על המשוררים דבר יום ביומו איזה שיר יאמרו ואיזה ניגון ינגנו בכל יום כי היה אומן במלאכת השיר (אמנה מלשון מעשה ידי אמן, שהוא המהיר במלאכתו). וגם יל״פ מ״ש כי מצות המלך עליהם שעל ידי שהיה להם זכות לזה מימי דוד גם מלך פרס קיים זכותם וצוה שהם יהיו על מלאכת בית האלהים.
As for the villages, with their fields, some of the children of Judah lived in Kiriath Arba and its towns, and in Dibon and its towns, and in Jekabzeel and its villages,
רלב״גמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
ואל החצרים בשדותם – רוצה לומר: אל העירות הבלתי מוקפות חומה כאמרו ובתי החצרים אשר אין להם חומה (יקרא כ״ה:ל״א).
וביקבצאל – במקצת מדוייקים אין דגש בקו״ף ובס״א כ״י נגררה היו״ד ונשאר הדגש.
ואל החצרים – אלה היושבים בערי החצרים הם ערי הפרזים מבלי חומה סביב.
בשדותם – במקום רבוי השדות.
ובנותיה – הכפרים הסמוכים לה.
וחצריה – מקומות קטנות הסמוכות לה.
ואל החצרים – אחר שפירש היושבים בירושלים חזר למ״ש שבערי יהודה ישבו איש באחוזתו, שמבני יהודה ישבו בערי יהודה ובני בנימין ישבו בערי בנימין.
ואל – במקום בי״ת, ובחצרים.
רלב״גמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
(כו)וּבְיֵשׁ֥וּעַוּבְמֹלָדָ֖האוּבְבֵ֥ית פָּֽלֶט׃
and in Jeshua, and in Moladah, and Beth Pelet,
א. וּבְמֹלָדָ֖ה =ש1,ק-מ,ב1 ומסורת-ל וטברניות (כתיב חסר וי״ו) • ל=וּבְמוֹלָדָ֖ה (כתיב מלא וי״ו) • קורן, סימנים, מכון ממרא
מחלקות יהודה לבנימין – היו מחלקין במחלקותם אנה ואנה בארץ יהודה ובנימין.
there were divisions to Judah and to Benjamin They were divided into their divisions here and there in the land of Judah and Benjamin.
ומן הלוים מחלקות יהודה לבנימין – רוצה לומר: שכבר באו מחלקות מהם לארץ יהודה ולארץ בנימין.
מחלקות – היו נחלקים לחלקים לשבת אנה ואנה מנחלת יהודה עד נחלת בנימין כי ישבו בזה ובזה.
ומן הלוים מחלקות – ר״ל נתחלקו ליהודה לבנימין (הלמ״ד מוסב גם למעלה) שיש שישבו בין בני יהודה ויש בין בני בנימין, כי הלוים לקחו עריהם מיתר השבטים, כי מחלק יהודה ובנימין הפרישו לכהנים (יהושע כ״א ד׳) ואחר שלא יכלו להתישב בערי אחוזתם שהיה רחוק מירושלים התישבו בין בני יהודה ובנימין כמ״ש (לקמן י״ב כ״ט) שבנו להם הלוים חצרות סביבות ירושלים.
מחלקות וגו׳ – איזו מחלקות, חלקים מנחלת שבט יהודה קודם גלות בבל ניתנו עתה לשבט בנימין, ובהן נתנו בית מושב ומגרש שדי תבואה ללוים.