הנה על ההרים וגומר עד ונינוה כברכת מים: עם היות שלדעתי לא ניבא נחום בנבואה הזו ממפלת סנחריב שכבר עברה, הנה בעבור שהיתה מלכות יהודה תמיד בפחד ומורך לב ממלך אשור לפי שהיה בנו של סנחריב לכן אמר הנה על ההרים רגלי מבשר רוצה לומר כשתבוא הבשורה שנחרבה נינוה ונהרג מלך אשור ולא נין לו ולא נכד לסנחריב יהיה ליהודה משתה ויום טוב לפי שנכרת זרע אויבו, ומפני שהיה ממהר האלהים לעשות זה אמר הנה על ההרים רגלי מבשר כלומר הנה הוא כבר בא על ההרים והוא משמיע שלום שיהיה על כל ארץ יהודה מאשור, ולכן חגי יהודה חגיך כלומר בשמחה ובטוב לבב שלמי נדריך אם נדרת לה׳ אם יצילך מכף מלך אשור כי לא יוסיף עוד לעבור בך בליעל והוא זרע סנחריב כלה נכרת כלומר זרעו וכל קרוביו נכרתו מן הארץ, והנביא לא אמר במבשר הזה מבשר טוב ולא משמיע ישועה כמו שאמר ישעיהו לפי שישעיהו דיבר מהישועה העתידה שראוי שתקרא ישועה באמת ותהיה כולה טוב מבלי רע מה שלא היתה זאת כי אף על פי שנמלטו מיד מלך אשור הנה מיד עלה נבוכדנצר מלך בבל עליהם והחריב את יהודה וירושלם ולא היה להם א״כ תשועה שלימה ולא מבשר טוב מבלי רע כי אם בלבד משמיע שלום ממלכי אשור וכמו שביאר באומרו כי לא יוסיף עוד לעבור בך בליעל כלה נכרת והותרה בזה השאלה הרביעית.

ואמנם אומרו עלה מפיץ על פניך נצור מצורה צפה דרך רש״י פירשו כנגד ישראל רוצה לומר המפיץ אשר עלה על פניך ארץ יהודה בימי חזקיה עכשיו הוא נצור מצורה נצור במצור נבוכדנצר שהוא צר עליו, צפה דרך הבט אתה איש יהודה אל אם הדרכים ותראה את ההולכים לצור עליו ויחזקו מתניך. וכפי פירושו לא ידעתי למה צוה חזק מתנים אמץ כח. וה״ר אברהם בן עזרא פירשו על נינוה עלה מפיץ על פניך נצור אתה מלך נינוה מצורת העיר צפה דרך שים צופים בדרכים חזק מתנים אמץ כח להלחם בו. וה״ר דוד קמחי פירש הכתוב על ישראל אבל לא כדרך רש״י כ״א המפיץ שעלה על פניך ישראל נכרת כבר והוא סנחריב שהפיץ בניך בגלות נצור מצורה המצורות והערים שתפס מלך אשור והחריבם נצרו ושמרו אותם לא תניחום הפקר שובו ושבו בתוכם ולא תפחדו עוד ממלך אשור צפה דרך שהוא בא בה כי לא תראוהו עוד חזקו מתניכם ואמצו כח לא תראו ממנו עוד. וגם לפירושו יקשה מה שהקשתי לפירוש רש״י. ויותר נראה לפרש שהנביא כשראה בנבואתו את נבוכדנצר הולך וכובש את נינוה ראה מיד איך אחר כך יעלה על ירושלם ויכבשה פעמים שלש, ולכן בספרו חורבן נינוה וזרע סנחריב המולכים על אשור זכר מה שיעשה המחריב אותם במלכות יהודה גם כן ועל זה אמר עלה המפץ על פניך וזה על נבוכדנצר נאמר כי כן קראו ירמיהו (ירמיה נא, כ) מפץ אתה לי כלי מלחמה ונפצתי בך וגו׳, וכאלו אמר למלכות יהודה עלה מפיץ על פניך רוצה לומר בעיניך ראית אותו מפיץ שהוא נבוכדנצר עולה על נינוה לשחתה אז עלה סנחריב המפיץ את השבטים על פניך ונצלת מידו, נצור מצורה ועמוד על משמרתך והתיצב על מצור התורה צפה דרך אשר תלך בו בגלות כי לא תמלט מזה, ולפי שהיו עתידים בני יהודה לנפול ביד נבוכדנצר אמר זה הנביא נצור מצורה שהיא מלשון נבוכדנצר רוצה לומר נצור לך מאותו נצר רע, וכן אמר חזק מתנים ואמץ כח רוצה לומר ללכת בשביה ולסבול הצרות והרעות העתידות לבוא עליך.

כי שב ה׳ את גאון יעקב כגאון ישראל רוצה לומר כי השם יתברך אשר שבר את גאון מלכות ישראל ראיתי ששב את גאון יעקב והוא ירושלם וארץ יהודה וכמו שאמר (תהלים מז, ה) את גאון יעקב אשר אהב סלה, שב אותה מלכות יהודה גאון יעקב שיהיה כגאון ישראל רוצה לומר בגלות ובחרבן כמוהו, וכמו שפירש מיד כי בקקום בוקקים וזמוריהם שחתו רוצה לומר שהבוקקים והם סנחריב ונבוכדנצר בקקום ישראל ולמלכות יהודה שהוא גפן בוקק והוא מענין ריקות ששמום חרבים ושוממים כגפן בוקק וזמוריהם שהם העמים שחתו שהוא מלשון ויכרתו משם זמורה, הנה אם כן אין הייעוד הזה רוצה לומר כי שב ה׳ את גאון יעקב כגאון ישראל ייעוד נחמה שישיב ה׳ את גאון ירושלם במעלה ורוממות כימי קדם בגאונם כמו שפירשו המפרשים כולם, אבל הוא ייעוד רע להגיד שמיד אחרי חרבן נינוה יבא נבוכדנצר ויחריב את ירושלם וישוב גאון יעקב כגאון ישראל לרוע, והותרה בזה השאלה הה׳:

ועל אותו מפיץ נבוכדנצר מחריב נינוה ומחריב ירושלם אמר מגן גבוריהו מאדם ופירושו אצלי שמגן גבורהו של נבוכדנצר היה כולו מאודם מדם חלל ושביה מראש פרעות אויב וכן אנשי חיל שלו היו מתולעים כלומר לבושי תולעת שני והוא משל לרוב ההריגה אשר הם עושים כאילו ילבשו תולעת שני כולם וכמאמר ישעיה (ישעיה סג, ב) מדוע אדום ללבושך שהוא תואר לרוב ההרג וכן אמר שהיו אותם אנשי חיל והרכב כאש פלדות והיא מלה הפוכה מלשון לפידים כאילו אמר כאש לפידות היה הרכב שלו ביום הכינו רוצה לומר למלחמה, ואומרו והברושים הרעלו אפשר לפרשו משל על האנשים הגדולים על המלכים והשרים שהם רמים במעלתם כברושים שהם הורעלו ושתו כוס התרעלה או שהורעלו כמו רעדו כאלו אמר רעדו ברושי היער, וי״מ הברושים על החניתות שהם מעצי ברוש והיו מחודדים בקצוותם ומיובשים בתנור והיו נותנים סם המות בראשם להמית בהם כשיתקעום בבשר החי וגם היום בארץ אפריק״א נוהגין הישמעאלים החניתות בדרך הזה בלא ברזל וידמה שגם בימים הראשונים היו נוהגין כן כמו שאמר ביואב (שמואל ב יח, יד) ויקח עשרה שבטים ויתקעם בלב אבשלום.

ועוד זכר מאנשי החיל של נבוכדנצר בחוצות יתהוללו הרכב כלומר שהיתה שמחתם כל כך ללכת למלחמה שבחוצות עריהם בצאתם למלחמה היו מתהוללים ומשתגעים בשמחה, וכן ישתקשקון ברחובות שהיו משמיעים קול נשוק זיניהם והשמעת קולם בחדוה, הנה אם כן זכר השמעת קולם ומראיהם שהיו כלפידים ומרוצתם שהיתה כברקים.

ועל נבוכדנצר עצמו בבואו על ירושלם אמר יזכור אדיריו שהם בני יהודה שיזכור אותם לבא עליהם ושהמה בעונם יכשלו בהליכתם ולא יצליחו במלחמתם, ועם היות שימהרו חומתה ר״ל שימהרו בני יהודה לעלות אל החומה להרחיק את הכשדים ממנה והוכן הסוכך והם כמו שזכר הראב״ע המגינים לסוכך עליהן בחומה.

הנה עם כל זה שערי הנהרות נפתחו ר״ל שערי ירושלם אשר אצל נחל קדרון וגיחון נפתחו במלחמה שישברו אותם הכשדים, וההיכל נמוג והוא רמז לבית המקדש ועל השכינה שנסתלקה ונעלתה מירושלים.

ואמר והוצב גולתה הועלתה כי הוצב היא מלשון מצב וקיום והתיצבות וגולתה הוא מענין עטרה כמ״ש (זכריה ד, ב) וגולה על ראשה, מימין הגולה (שם ג), גולה וכותרת, יאמר מצב העטרה שלה שהיא השכינה נסתלקה ממנה וכנוי גולתה הוא כנגד ירושלם שעליה אמר למעלה ימהרו חומתה, ועל הכהנים והלוים המנהיגים העובדים והמשוררים בבית המקדש אמר ואמהותיה מנהגות כקול יונים מתופפות על לבביהן רוצה לומר אותם שבימי הצלחתה היו מנגנים ומתופפים בתוף וכנור בכוונה רבה על לבביהן עתה ינהמו כקול יונים.

ובעבור שכל מה שזכר הנביא ע״כ מתחלת פרשת הנה על ההרים היה הכנסת דברים מענין ישראל בתוך נבואת ננוה, לכן כשהשלים לדבר בענין ישראל חזר לדבר בענין נינוה באומרו ונינוה כברכת מים כאומר נחזור לענינינו אשר החילונו בענין נינוה זהו פירוש הפסוקים האלה אצלי. ואל יקשה עליך איך יבא ענין ישראל בתוך נבואת נינוה כי פעמים רבות יראו הנביאים בראותם חזון אחד אגב גררא דבר אחר, כ״ש שכבר מצינו לחז״ל בבראשית רבה (סג, יז) שדרשו בפ׳ ויצא הראשון אדמוני (בראשית כה, כה) הוא אדום ותבשילו אדום ארצו אדומה גבוריו אדומים לבושו אדום ופורע ממנו אדום בלבושיו אדומים, הוא אדום שנאמר ויצא הראשון אדמוני תבשילו אדום שנאמר (שם כה, ל) הלעיטני נא מן האדום ארצו אדומה הר שעיר בארץ אדום (בראשית לב, ד) גבוריו אדומים מגן גבורהו מאודם (לעיל ד) לבושיו אדומים אנשי חיל מתולעים (שם) ופורע ממנו אדום שנאמר (שיר השירים ה, י) דודי צח ואדום בלבוש אדום שנאמר (ישעיה סג, ב) מדוע אדום ללבושך עד כאן. הנה ביארו מגן גבורהו מאודם אנשי חיל מתולעים שנאמר כאן על מלכות אדום הרשעה ועל חורבן בית שני, והוא המוכיח שאינו מהקושי שנאמר שכאשר ראה הנביא נחום מה שיעשה נבוכדנצר בענין נינוה ראה אגב גררא מה שיעשה גם כן בירושלם שיחריבה כיון שלדבריהם ז״ל ראה מיד גם כן אגב גררא החורבן השני שיעשו בירושלם בני אדום. אמנם המפרשים פירשו מגן גבורהו מאודם על גבורי נבוכדנצר כשהלכו על נינוה שהיו לבושים בגדי תולעת שני מפני כבודם וגם להבהיל לבות בני אדם והיו בוערים כלפידי אש רצים בחפץ גדול להלחם עליה, ופירשו יזכור אדיריו על מלך נינוה שיזכור ויקרא גבוריו ואדיריו להלחם בכשדיים ואותם הגבורים שלו יכשלו בהליכתם לפי שהכשדים ימהרו אל חומת נינוה להפילה והכינו הסוכך והוא מכסה קרשים ועורות עליהם שנכנסים ולוחמים תחתיו להשגב שם בעוד שהם חותרים החומה והוא מגין עליהם מן האבנים שמשליכים מעל החומה, ויונתן תרגם ויבנון מגדלא, ומלבד זה שערי נינוה היוצאים לנהרות נפתחו לפי ששברו אנשי החיל דלתות העיר, וכיון שנפתחו היה ההיכל נמוג והוא היכל המלך הסמוך לשערים שהיה נמוג ונרעד מכח אבני הסוללות שהיו מכים בכתליו, ויונתן תרגם ומלכא בהיכליה זע.

ואמנם והוצב גולתא הועלתה פיר׳ רש״י כפי יונתן על המלכה לפי שהיא אצל המלך כמו שאמר (תהלים מה, י) נצבה שגל לימינך, ורב שמואל הנגיד פירש ששם המלכה היה הוצב, והענין שהיא היתה כבודת בת מלך פנימה עתה גולתה והועלתה על המרכבה להוליכה בגולה, ואמהותיה שהן נערותיה היו מנהיגות אותה ונוהמות בקול קינה כיונה ומתופפות על לבביהן כנשים המקוננות המכות בידיהן על לבביהן כדרך האדם המכה בתוף: ואבן כספי לא יאמין שהנביא נחום יקפיד לזכור שם המלכה הנבלית הזונה ממלכות נינוה שאם לא זכר שם המלך איך יזכור שם המלכה, ולכן פירש שהוצב הוא מענין קיום ותוקף וגולתה הוא מענין עטרה כמו שפירשתי אני, ויאמר הכתוב וההיכל היה נמוג והוצב כלומר שלא נפל ההיכל אבל היה עדיין נצב וצוה ג״כ נמוג ומתמוגג מפני הסוללות ואז המלכה המעוטרת שהיא גולתה העלתה משם, ואמהותיה מנהגות לפניה היו מנהמות כקול יונים תחת שהיו מנגנות ומשוררות לפנים ומתופפות על לבביהן בתוף וכנור. וה״ר דוד קמחי בשם אביו פירש הפסוק כולו על נינוה ולא ישר בעיני והותרה השאלה הו׳ כפי כל אחד מהפירושים האלה אשר זכרתי:

ונינוה כברכת מים וגומר עד סוף הנבואה וסוף הספר. יאמר שנינוה היתה כברכת מים מימי קדם, והדמוי הזה כפי המפרשים כולם הוא שהיתה מלאה כל טוב עושר ונכסים שלוה ושקטה כברכה שהמים מכונסים בה ואינם זזים ממקומם: ונראה לי שאין בכתוב הזה המשלי אבל שהדבר כפשוטו שנינוה מימי קדם מיום הוסדה כל חוצות בה תלכנה מים ואם יחפרו בה בעפר כזרוע אדם יצאו מים רבים לפי שהיתה כולה נובעת מים, וגם היום כן היא וכמו שהעידו לי אנשים שישבו בה עד שאומרים שהעם היושב בה אינם דרים כלל בקרקע הבתים כי אם בעליות מפני שכל הקרקע נובע מים ומביאה אל החליים ולכן הם עושים עליות זה למעלה מזה כולם מעץ לדור שם, ועל זה באמת אמר ונינוה כברכת מים מימי היא רוצה לומר מימי קדם היתה כן, ובעבור שהאנשים היושבים במקומות הלחים הם חלושים באין לב בהפך היושבים בהרים שמפני יובשם הם קשים וחזקים לכן הודיע הנביא שמפני שהיתה נינוה כברכת מים מיוסדת באותו לחות לכן אנשיה היו נסים ולא עמדו בפני אויביהם, ועם היות שהמלך והשרים היו אומרים להם עמדו עמודו להלחם באויבינו אין מפנה רוצה לומר אין שישיב פניו לקול הקורא.

ולכן אמר הנביא כנגד השרים בוזו כסף בוזו זהב ואין קצה לתכונה רוצה לומר אין סוף לתכונת הממון שתמצאו שם וכלים מכלים שונים, ואומרו כבוד מכל כלי חמדה פירש רש״י שהוא מלשון רבותינו שאמרו (משנה ברכות ח׳:ד׳) מכבדין את הבית אישקובנ״ט בלעז וכן תרגם יונתן ספו מכל מאני חמדתא, ויהיה לפי זה כבוד מקור כמו זכור ושמור, יאמר הכתוב כבדו ובערו את העיר מכל כלי חמדה. ונראה לי לפרשו כפשוטו מלשון כבוד שיאמ׳ הנביא כנגד גבורי הכשדים בוזו כסף בוזו זהב ועוד תבוזו בחרבן נינוה בנצחון האשורים בכבוד רוצה לומר כבוד נצחון המלחמה שהוא יקר מכל כלי חמדה, וכבר זכר הפילוסוף שהכבוד הוא יותר מעולה מן העושר ושאין העושר כי אם כלי להגיע באמצעותו אל הכבוד בראשון מספר המדות.

ובכלל אמר הנביא שתשאר נינוה מבלי עושר ומבלי כבוד והוא אומרו בוקה ומבוקה ומבולקה רוצה לומר ריקה ושוממה מהעושר, ואמנם מהכבוד תשאר בלב נמס רוצה לומר שבכל האשורים יהיה לב נמס מאין גבורה, ופיק ברכיים רוצה לומר כלשון ברכים מבלי חוזק כי פיק הוא מלשון לפוקה ולמכשול, וכן יהיה באנשי נינוה חלחלה בכל מתנים כלומר חולי שלא יוכלו לעמוד על עומדם נצבי הקומה ופני כולם קבצו פארור כלומר שיהיו פניהם שחורים כקדרה.

ומפני שמנינוה היו יוצאים קודם לכן מלכים ושרים לכבוש את העולם ולהחריב את הממלכות והיו שוללים ובוזזים ומביאים שם ולכן אמר הנביא מקונן עליה איה מעון אריות כלומר איה נינוה שהיתה מדורת מלכים קשים וחזקים כאריות וככפירים אשר הלך אריה לביא רוצה לומר אשר היה הולך ויוצא מנינוה האריה והלביא ולכל פאות העולם לטרוף טרף, והיה מניח שם בנינוה בניו הקטנים בבטחה מבלי פחד שיבא מה שיחרידם וזה אומרו שם גור אריה ואין מחריד כלומר והיה נשאר שם גורי האריה ואין מחריד אותם.

והאריה ההוא אשר הלך היה טורף בשדה בדי גורותיו רוצה לומר די להביא לגורותיו ובניו הקטנים והיה מחנק והורג מחית השדה להביא ללבאותיו שהם ילדי הלביא ובזה הדרך ממלא מהטרפה אשר הביא.

וכל זה היה משל לנינוה שהיו יוצאים משם מלכי אשור והולכים לכבוש את העולם ובוזזים ושוללים ומביאים שמה למלאות אוצרותיהם ולהניח לבניהם, ולכן היתה גזרת השם על נינוה בעשן רכבה רוצה לומר לשרוף באש כל הרכב שלה עד שיעלה עשנו השמים והיה זה ברכב מפני שברכב ההוא היה מחריד את העולם, והכפירים של אותם האריות שהם בני המלכים וכל זרעם תאכל חרב ובזה האופן אכרית מארץ טרפך שלא תטרפי ולא תגזלי העולם עוד ולא ישמע עוד קול מלאככה רוצה לומר קול מלאכיך שהיו מרימים על ארצות העמים ליראם ולבהלם כמו שעשה רבשקה על ירושלם: