×
Mikraot Gedolot Tutorial
×
E/ע
בחרו טקסט במקראות גדולותSelect Text in the Mikraot Gedolot
  1. תורהTorah
  2. נביאיםNeviim
  3. כתוביםKetuvim
  1. יהושעYehoshua
  2. שופטיםShofetim
  3. שמואל אShemuel I
  4. שמואל בShemuel II
  5. מלכים אMelakhim I
  6. מלכים בMelakhim II

  7. ישעיהוYeshayahu
  8. ירמיהוYirmeyahu
  9. יחזקאלYechezkel

  10. הושעHoshea
  11. יואלYoel
  12. עמוסAmos
  13. עבדיהOvadyah
  14. יונהYonah
  15. מיכהMikhah

  16. נחוםNachum
  17. חבקוקChavakkuk
  18. צפניהZephanyah
  19. חגיChaggai
  20. זכריהZekharyah
  21. מלאכיMalakhi
  1. בחרו פרשהChoose a Parashah
  2. בחרו פרק שלםChoose a full chapter
  3. בחרו פסוקChoose a verse
    1. הקדמותIntros
    2. א1
    3. ב2
    4. ג3
    5. ד4
    6. ה5
    7. ו6
    8. ז7
    9. ח8
    10. ט9
    11. י10
    12. יא11
    13. יב12
    14. יג13
    15. יד14
    16. טו15
    17. טז16
    18. יז17
    19. יח18
    20. יט19
    21. כ20
    22. כא21
    23. כב22
    24. כג23
    25. כד24
    26. כה25
    1. א1
    2. ב2
    3. ג3
    4. ד4
    5. ה5
    6. ו6
    7. ז7
    8. ח8
    9. ט9
    10. י10
    11. יא11
    12. יב12
    13. יג13
    14. יד14
    15. טו15
    16. טז16
    17. יז17
    18. יח18
    19. יט19
    20. כ20
    21. כא21
    22. כב22
    23. כג23
    24. כד24
    25. כה25
    26. כו26
    27. כז27
    28. כח28
    29. כט29
    30. ל30
    31. לא31
    32. לב32
    33. לג33
    ×
    E/ע
    בחרו פרשניםSelect Commentators
    הגדרות כלליותGeneral Settings
    הגדרות להערותNotes Settings
     
    (א) וַיֹּ⁠א⁠מְ⁠ר֥וּ בְ⁠נֵֽי⁠־הַנְּ⁠בִיאִ֖ים אֶל⁠־אֱלִישָׁ֑ע הִנֵּ⁠ה⁠־נָ֣א הַמָּ⁠ק֗וֹם אֲשֶׁ֨ר אֲנַ֜חְנוּ יֹשְׁ⁠בִ֥ים שָׁ֛ם לְ⁠פָנֶ֖יךָ צַ֥ר מִמֶּֽנּ⁠וּ׃
    And the sons of the prophets said to Elisha, "Behold now, the place where we dwell before you is too cramped for us.
    תרגום יונתןילקוט שמעונירש״ירד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתרלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
    וַאֲמַרוּ תַלְמִידֵי נְבִיַיָא לֶאֱלִישָׁע הָא כְעַן אַתְרָא דִי אֲנַחְנָא יַתְבִין תַּמָן קֳדָמָךְ עַק לָנָא.
    וילך אלישע דמשק (מלכים ב ח׳:ז׳) – א״ר יוחנן שהלך להחזירו לגחזי בתשובה ולא חזר א״ל כך מקובלני ממך כל מי שחטא והחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה. מאי עבד, אי בעית אימא אבן שואבת תלה לו לחטאת ירבעם והעמידה בין הארץ לרקיע. ואי בעית אימא רבנן דחה מקמיה דכתיב ויאמרו בני הנביאים אל אלישע הנה נא המקום אשר אנחנו יושבים שם לפניך צר ממנו – מכלל דעד האידנא לא הוה דחוק. תניא ר׳ שמעון בן אלעזר אומר יצר תינוק ואשה תהא שמאל דוחה וימין מקרבת.
    ויאמרו בני הנביאים – נסים שנעשו לו מסדר והולך.
    רבותינו אמרו (בבלי סוטה מ״ז.): מכאן שהיה גחזי דוחה התלמידים מלפניו, וכשנטרד באו תלמידים רבים ונדחק המקום מהם.
    The disciples of the prophets said. The miracles that were performed through him, he continues to list. Our Rabbis said, that from here [we deduce] that Geichazi would reject the students [who came] before him,⁠1 and when he was banished, many students came, and the place became cramped on account of them.⁠2
    1. I.e., many of the students who came previously, found Geichazi's behavior and bad character repulsive and did not stay while he was around.
    2. See Maseches Sotah 47a.
    צר ממנו – שהיו יושבים שם בדוחק כל כך היו רבים התלמידים. ואמרו רז״ל: כי כאשר גורש גחזי מלפני אלישע, אז רבו התלמידים, כי גחזי היה רע להם, והיו רבים יראים לבא לפני אלישע מפני רעת גחזי, שהיה דוחה אותם, וכשנפרד גחזי ממנו רבו התלמידים עד שצר המקום להם שהיו יושבים בו מתחלה.
    צַר מִמֶּנּוּ – מובנו: ׳דחוק מלהכיל אותנו, כשאנחנו דחוסים בו׳.⁠1
    1. ראה מנחם, ׳צר׳, עמ׳ *324, ללא ביאור המובן וללא ציטוט פסוקנו; אלפאסי, ׳צר׳, ב, עמ׳ 529: צ׳יק ושדה׳ (= דחקות ומצוקה), ללא ציטוט פסוקנו; רד״ק, השורשים, ׳צור׳, עמ׳ תריח-תריט: ״ענין הדחק״.
    [225א] צר ממנו מענאה צ׳יّק ען אן יסענא ונחן מנחצרין פיה
    צר ממנו – רוצה לומר: דחוק ממנו וידמה כי מפני זה סמך זה לדבר גחזי להעי׳ כי לרוע תכונת גחזי לא היו התלמידים רבים מאד אך כאשר נפרד גחזי מאלישע אז רבו התלמידים.
    וספר הכתוב שמיד אחרי שגחזי נפרד מלפני אלישע, רבו תלמידיו כל כך שאמרו לו שהיה המקום ההוא צר לשבת בו, והיה זה כפי שאחז״ל (סנהדרין דף ק״ז ע״ב) בעבור שהיה גחזי גוער בהם, ולהיותו רשע רע ומרשיע בהם היו יראים מלפניו, ובסבתו לא היו באים תלמידים רבים לפני אלישע, וכאשר חלף הלך לו גחזי בקשו לעשות מקום לשבת בו, ורצו בזה בית לישיבתם ומדרש שילמדו שמה:
    המקום – בית מדרשם.
    צר ממנו – דחוק הוא, להחזיק את כולנו.
    ויאמרו, הנה נא המקום פי׳ חכמינו זכרונם לברכה שבעוד היה גחזי לפניו היה דוחה את התלמידים ועתה נתרבו, ואמרו אליו שהמקום צר מהם כי ישב בשומרון וישיבת כרכים קשה ושאין משיגים שם מעון וצרכם.
    אמרו רבותינו שכאשר היה גחזי משרת לפני אלישע התמעטו התלמידים משום שהיה גיחזי דוחה אותם, וכיוון שהיה רע אליהם היו יראים לבוא לפני אלישע, ועתה שהצטרע והפסיק לשרתו באו הרבה תלמידים לפני אלישע ונעשה דחוק המקום1. וַיֹּאמְרוּ בְנֵי הַנְּבִיאִים – התלמידים אֶל אֱלִישָׁע, הִנֵּה נָא הַמָּקוֹם – בית המדרש2 אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ יֹשְׁבִים שָׁם לְפָנֶיךָ צַר מִמֶּנּוּ – דחוק הוא להחזיק את כולנו3:
    1. סוטה מז., רש״י, רד״ק, רלב״ג, מלבי״ם.
    2. מצודת דוד.
    3. מצודת דוד.
    תרגום יונתןילקוט שמעונירש״ירד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתרלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
     
    (ב) נֵלְ⁠כָה⁠־נָּ֣⁠אא עַד⁠־הַיַּ⁠רְדֵּ֗ן וְ⁠נִקְחָ֤ה מִשָּׁ⁠ם֙ אִ֚ישׁ קוֹרָ֣ה אֶחָ֔ת וְ⁠נַעֲשֶׂה⁠־לָּ֥⁠נוּ שָׁ֛ם מָק֖וֹם לָשֶׁ֣בֶת שָׁ֑ם וַיֹּ֖⁠אמֶר לֵֽכוּ׃
    Let us go, please, to the Jordan, and every man will take from there a beam, and we will make us a place there, where we may dwell.⁠" And he answered, "Go.⁠"
    א. נֵלְכָה⁠־נָּ֣א א=נֵלֲכָה⁠־נָּ֣א (חטף)
    תרגום יונתןרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותעודהכל
    נֵיזֵל כְּעַן עַד יַרְדְנָא וְנִסַב מִתַּמָן גְבַר כְּשׁוֹרָא חֲדָא וְנַעְבֵּיד לָנָא תַּמָן אַתְרָא לְמִתַב תַּמָן וַאֲמַר אֱזִילוּ.
    ונעשה לנו שם מקום לשבת שם – רוצה לומר: שיבנו מהקורו׳ האלו בית או אהל כשיעשו מקצתם עמודים או יבנו הכותלי׳ מאבן ויקרו הבית באלו הקורות.
    ובחרו שיהיה זה אצל שפת הירדן, אולי בעבור שנלקח אליהו שמה ראו שימצא באותו מקום יותר שפע וקדושה רבה.
    נלכה נא – מאריך בנו״ן בנסחאות כ״י ודפוסים ישנים.
    קורה – עץ עב, כמו: קורות בתינו ארזים (שיר השירים א׳:י״ז).
    משם – מן היער הסמוך אל הירדן.
    נֵלְכָה נָּא עַד הַיַּרְדֵּן וְנִקְחָה מִשָּׁם מן היער הסמוך לירדן1 אִישׁ – כל אחד קוֹרָה – עץ עָבֶה2 אֶחָת, וְנַעֲשֶׂה – ונבנה לָּנוּ שָׁם מקורות אלו3 מָקוֹם – בית מדרש לָשֶׁבֶת שָׁם, וַיֹּאמֶר להם אלישע לֵכוּ לעשות כן:
    1. מצודת דוד.
    2. מצודת ציון.
    3. רלב״ג.
    תרגום יונתןרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותהכל
     
    (ג) וַיֹּ֙⁠אמֶר֙ הָאֶחָ֔ד ה֥וֹאֶל נָ֖א וְ⁠לֵ֣ךְ אֶת⁠־עֲבָדֶ֑יךָ וַיֹּ֖⁠אמֶר אֲנִ֥י אֵלֵֽךְ׃
    And one said, "Please, be willing to go with your servants.⁠" And he answered, "I will go.⁠"
    תרגום יונתןרש״יר״י קרארלב״גאברבנאלמצודת ציוןהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
    וַאֲמַר חַד שְׁרֵי כְעַן וַאֲזֵיל עִם עַבְדָךְ וַאֲמַר אֲנָא אֵיזִיל.
    הואל – התרצה.
    Agree. Be willing.
    הואל נא – התרצה.
    הואל נא ולך את עבדיך – אמר זה כדי שיהיה להם לעזר במתחדש להם שם.
    ובקשו מאלישע שילך עמהם אל הירדן לחתוך הקורות לעשות אותו בית המדרש.
    הואל – רצה.
    הואל נא ולך – הוסף ללכת, לך גם בפעם הזאת עמנו (עיין מה שכתבתי למעלה ה׳:כ״ג), ותרגמתי כדעת רבותי התרצה נא ולך.
    וַיֹּאמֶר הָאֶחָד – אחד מן התלמידים אל אלישע רבו הוֹאֶל – התרצה1 נָא וְלֵךְ – ללכת לשם אֶת – עם עֲבָדֶיךָ לסייע לנו בבניה2? וַיֹּאמֶר אלישע אֲנִי אֵלֵךְ עמכם:
    1. רש״י, מצודת ציון.
    2. רלב״ג, אברבנאל.
    תרגום יונתןרש״יר״י קרארלב״גאברבנאלמצודת ציוןהואיל משהמקראות שלובותהכל
     
    (ד) וַיֵּ֖⁠לֶךְ אִתָּ֑⁠ם וַיָּ⁠בֹ֙אוּ֙ הַיַּ⁠רְדֵּ֔נָה וַֽיִּ⁠גְזְ⁠ר֖וּ הָעֵצִֽים׃
    So he went with them. And when they came to the Jordan, they cut down wood.
    תרגום יונתןר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתאברבנאלמצודת ציוןמקראות שלובותעודהכל
    וַאֲזַל עִמְהוֹן וַאֲתוֹ לְיַרְדְנָא וְקָצוּ אָעַיָא.
    וַיִּגְזְרוּ הָעֵצִים – חטבו את העצים אשר נזכרו, כמו: ״גִּזְרוּ אֶת הַיֶּלֶד הַחַי״ (מל״א ג, כה) – מובנו: חיתוך, וממנו: ״אֶרֶץ גְּזֵרָה״ (ויק׳ טז, כב), מנותקת,⁠1 ״וְתִגְזַר אוֹמֶר וְיָקָם לָךְ״ (איוב כב, כח), תחליט [לגבי דבר-מה] ויתקיים.
    1. השווה ריב״ק, רסאלה, עמ׳ 140, 244, אשר השווה לארמית ולערבית (בהתאמה); אלפאסי, ׳גזר׳, א, עמ׳ 315; ריב״ג, אלאצול, ׳גזר׳, עמ׳ 131, שו׳ 15, 23 (השורשים, עמ׳ 90); פרחון, ׳גזר׳: ״לשון חתיכה״; רד״ק, השורשים, עמ׳ קיז: ״ענין כריתה וחתוך [...] שנכרתה מן הישוב ומן הצמחים״.
    ויגזרו העצים קטעוא אלכשב אלדי דכרוב מתל גזרו את הילד החי מענאה אלקטע ומנה ארץ גזרה מנקטעה ותגזר אומר ויקם לךג תקטע באמר פיתבת
    א. קטעו ] ב: קטעוא. על כתיבת אלאלף אלפאצלה׳ או השמטתה, ראה בלאו, עמ׳ 53, §42.
    ב. דכרו ] ב: דכרוא.
    ג. ויקם לך ] ב: ליתא.
    והלך עמהם להגן בעדם אם יקראם אסון.
    ויגזרו – ענין חתוך, כמו: גזרו את הילד (מלכים א ג׳:כ״ה).
    וַיֵּלֶךְ אִתָּם אלישע וַיָּבֹאוּ הַיַּרְדֵּנָה – לַיַּרְדֵּן, וַיִּגְזְרוּ – ויחתכו1 ביער הסמוך2 את הָעֵצִים:
    1. מצודת ציון.
    2. ראה מצודת דוד בפס׳ ב׳ לעיל.
    תרגום יונתןר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתאברבנאלמצודת ציוןמקראות שלובותהכל
     
    (ה) וַיְהִ֤י הָֽאֶחָד֙ מַפִּ֣⁠יל הַקּ⁠וֹרָ֔ה וְ⁠אֶת⁠־הַבַּ⁠רְזֶ֖ל נָפַ֣ל אֶל⁠־הַמָּ֑⁠יִם וַיִּ⁠צְעַ֥ק וַיֹּ֛⁠אמֶר אֲהָ֥הּ אֲדֹנִ֖י וְ⁠ה֥וּא שָׁאֽוּל׃
    But as one was felling a beam, the axe-head fell into the water; and he cried and said, "Alas, my master! For it was borrowed.⁠"
    תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
    וַהֲוָה חַד מָחֵי בְשָׁרִיתָא וְאִשְׁתְּלִיף בַּרְזְלָא וּנְפַל לְמַיָא וּצְוַח וַאֲמַר בְּבָעוּ רִבּוֹנִי וְהוּא מִשְׁאַל שְׁאֵילְתֵּיהּ.
    ואת הברזל – הנסורת.
    והוא שאול – שאלתיו, ואין לי ממה לשלם.
    The iron [ax blade]. The ax head.
    It is borrowed. I borrowed it, and I have no funds to pay [for it].
    ואת הברזל – הנסורית.
    והוא שאול – שאילתיו ואין לי במה לשלם.
    ואת הברזל נפל אל המים – אין מלת את נופלת על הפועל כאשר חשבו רבים, ופירושו: ואת הברזל – ועם הברזל, הקורה עם הברזל נפל במים.
    והוא שאול – אם היה שלי לא הייתי חושש כל כך, אלא שאלתיו ועלי לשלמו.
    וְאֶת הַבַּרְזֶל נָפַל אֶל הַמָּיִם – המילה ״אֶת״ כאן יתֵרה, חסרת משמעות בהקשר.⁠1
    אֲהָהּ אֲדֹנִי וְהוּא שָׁאוּל – ניתן בהשאלה, אינו שלהם אלא הם שאלו אותו מזולתם.⁠2
    1. השווה ריב״ג, אלאצול, ׳את׳, עמ׳ 77, שו׳ 9 (השורשים, עמ׳ 53); אבן בלעם, חרוף, ׳את׳, עמ׳ 115; אבן בלעם, מלכים, עמ׳ 52ב; פרחון, ׳מגר׳. בניגוד לרד״ק: ״אין מלת ׳את׳ נופלת על הפועֵל, כאשר חשבו רבים; ופירוש ׳ואת הברזל׳: ועם הברזל; הקורה עם הברזל נפל במים״.
    2. השווה אלפאסי, ׳שאל׳, ב, עמ׳ 639-638, שו׳ 52-50; ריב״ג, אלאצול, ׳שאל׳, עמ׳ 695, שו׳ 9 (השורשים, עמ׳ 491); רד״ק, השורשים, עמ׳ תשכו: ״ובענין שאלת חפץ או כל דבר שאלת החזרה״.
    ואת הברזל נפל אל המים חרף את הנא מזידא לא מעני לה פי אלמכאן
    אהה אדני והוא שאול מסתעאר ליס להםב בל אסתעארוהג מן גירהם
    א. מזיד ] ב: ליתא.
    ב. ליס להם ] ב: ליס הו להם.
    ג. אסתעארוה ] ב: אסתעארה.
    והוא שאול – יותר קשה זה מכמה פנים מאשר אם היה שלו.
    ויהי האחד מפיל את הקורה והברזל נפל אל המים – רוצה לומר: שבעת הכותו בגרזן להפיל הקור׳ נשל הברזל מיד הגרזן ונפל במי הירדן וצעק ואמר אהה אדני זה הגרזן לא היה שלי אך שאלתיהו מאח׳.
    ולפי שאחד מהם בהפילו הברזל לחתוך הקורה נפל מידו הברזל שהיו מחתכין וגוזרין בו ונפל בתוך המים, צעק אל הנביא אהה אדוני והוא שאול, רצה לומר כי לא היה שלו אבל שאלוהו אליו, ולא היה לו מאין יפרע אותו לבעליו.
    מפיל הקורה – אל הירדן, להשיטה אל מקום הנרצה.
    ואת הברזל – הקורה נפלה אל המים, ועם הברזל, הוא הגרזן.
    אהה – הוא ענין לשון צעקת יללה.
    והוא שאול – הגרזן שאול בידי, ואין לי לשלם מחירו.
    ואת הברזל – זה אחד מן המקומות שבאה בו מלת את מוסבת לנושא הדבור, אם לא נפרשה מלשון עם, האחד מפיל הקורה ועם זה כלו׳ בעשותו זה הברזל נפל; ושם ברזל בן ארבע אותיות השרש, מלשון נכריה בא ללשון עבר, אם לא נניח שהרי״ש בו נוספת כמו שרביט מן שבט, ואז עיקרו בזל, קרוב לפזר ופסל, ושאר המתכות יש להם מקור או צאצאים בלשון הקודש, זהב ממנו צהוב, כסף מלשון נכסף, נכספת לבית אביך (ויצא) הלבנת הפנים מגודל התאוה, נחשת מראה הנחשים וכן אמר ה׳ למשה עשה לך שרף (חקת) ולא פירש לו יותר והוא עשאו נחשת, בדיל הנבדל מן המתכות היקרות כי הוא להן לסיג, עפרה מלשון עפר מפני שנהיה מן העפר שבקבור אותו בקרקע ירבו ויתוספו עליו חלקים ע״י העפר בזמן קצר מה שאין כן בשאר מתכות.
    וַיְהִי הָאֶחָד – אחד מתלמידי אלישע בעודו מכה בגרזן1 מַפִּיל – להפיל את הַקּוֹרָה אל הירדן כדי להשיט אותה להיכן שהיה צריך2, הפיל את הקורה וְאֶת – וְעִמָּהּ הפיל3 את הַבַּרְזֶל של הגרזן4 אשר נָפַל אֶל תוך הַמָּיִם, וַיִּצְעַק אותו התלמיד וַיֹּאמֶר לאלישע אֲהָהּ5 אֲדֹנִי הגרזן שנפל לא היה שלי6 וְעלי לשלמו7 כי הוּא שָׁאוּל לקחתיו בהשאלה, ואין לי מהיכן לשלם תמורתו8:
    1. רלב״ג.
    2. מצודת דוד.
    3. רד״ק.
    4. רלב״ג, אברבנאל, וכך משמע מביאור רש״י שביאר את המילה ברזל ״נסורת״. ומצודת דוד מפרש כי נפל כל הגרזן .
    5. לשון צעקת יללה, מצודת דוד.
    6. רלב״ג.
    7. רד״ק.
    8. רש״י.
    תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל
     
    (ו) וַיֹּ֥⁠אמֶר אִישׁ⁠־הָאֱלֹהִ֖ים אָ֣נָה נָפָ֑ל וַיַּ⁠רְאֵ֙הוּ֙ אֶת⁠־הַמָּ⁠ק֔וֹם וַיִּ⁠קְצׇב⁠־עֵץ֙ וַיַּ⁠שְׁלֶךְ⁠־שָׁ֔מָּ⁠ה וַיָּ֖⁠צֶף הַבַּ⁠רְזֶֽל׃
    And the man of God said, "Where did it fall?⁠" And he showed him the place. And he cut down a stick, and cast it in there, and made the iron float.
    תרגום יונתןרש״ירד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
    וַאֲמַר נְבִיָא דַייָ אָן נְפַל וְאַחְזֵיהּ יַת אַתְרָא וְקַץ אֲעָא וּרְמָא לְתַמָן וּקְפָא בַּרְזְלָא.
    ויצף – צף על המים.
    Floated up. Floated upon the water.⁠1
    1. Elisha cut a new handle to fit the head of the ax and threw it into the water. The new handle found the hole in the blade, went into it, and floated back up with the blade attached (Radak).
    ויקצב עץ – למה לא השליך שם עץ שהיה יד הברזל מתחילה? למה הוצרך לקצוב עץ? ונראה כי הנסים בדבר חדש יעשו. וכן: צלוחית חדשה (מלכים ב ב׳:כ׳).
    ויקצוב עץ – להיותו יד הברזל שנפל, ונכנס העץ בעין הברזל שנכנס בו היד, וצף הברזל עם ידו. לפיכך אמר: ויקצב – שפירושו: כריתת העץ במדה שצריך, כמו: מדה אחת וקצב אחד (מלכים א ו׳:כ״ה).
    ויצף – פועל עומד. אשר הציף את מי ים סוף (דברים י״א:ד׳) – פועל יוצא.
    ויש לפרש ויצף – פועל יוצא, כלומר: הנביא הציפו.
    וַיִּקְצָב עֵץ – כרת, מן ״קֶצֶב אֶחָד לְכֻלָּהְנָה״ (מל״א ז, לז), חתיכה אחת.⁠1
    וַיָּצֶף הַבַּרְזֶל – עלה על פני המים, מן ״צָפוּ מַיִם עַל רֹאשִׁי״ (איכה ג, נד), ״אֲשֶׁר הֵצִיף אֶת מֵי יַם סוּף״ (דב׳ יא, ד).⁠2
    1. ראה ריב״ק, רסאלה, עמ׳ 292, ערך 355; דונש על מנחם, עמ׳ 69; ריב״ג, אלאצול, ׳קצב׳, עמ׳ 640, שו׳ 31 (השורשים, עמ׳ 452); פרחון, ׳קצב׳: ״פ׳ ויכרת״; רד״ק, השורשים, עמ׳ תרסב (שלושת המחברים הראשונים השוו לערבית שלא כרת״י). כמו כן ראוי לציון הפרשן האנונימי מן המאה העשירית שנקט חילוף אותיות סמוכות א״ל ב״מ: ויקצב – ויחצב, ראה אלדר, חיבור, עמ׳ 499.
    2. לפי רת״י, ״וַיָּצֶף״ פועל עומד (״הברזל״ נושא) והשווה ריב״ג, אלאצול, ׳צוף׳, עמ׳ 602, שו׳ 25 (השורשים, עמ׳ 424), בהזכירו את שתי המובאות שבביאור רת״י, ללא ביאור המילה, וללא הזכרת פסוקנו; אבן בלעם, מלכים, עמ׳ 52ב; פרחון, ׳צוף׳, אשר השווה לל״ח: ״פ׳ עלה על פני המים כדתנן ראה גלגלת אחת צפה על פני המים (אב׳ ב, ו)״. לעומתם, אלפאסי, ׳צף׳, ב, עמ׳ 522, תפש את ״וַיָּצֶף״ כפועל יוצא בבניין הפעיל (המושא של הנושא ״עץ״ כש״הברזל״ מושא): אן אלעוד אטףّ אלחדיד אי רפעה עלי אלמא (= העץ הציף את הברזל, כלומר העלה אותו על פני המים); חיוג׳, ל״מ, ׳צוף׳, עמ׳ 53: ״והפועל הכבד [...] ׳ויצף הברזל׳⁠ ⁠⁠״; רד״ק, על אתר (הנושא הוא הנביא): ״⁠ ⁠׳ויצף׳ – פועל עומד. ׳אשר הציף את מי ים סוף׳ – פועל יוצא. ויש לפרש ׳ויצף׳ פועל יוצא, כלומר הנביא הציפו״; השורשים, עמ׳ תריז: ״והכבד [...] ׳ויצף הברזל׳ (מל״ב ו, ו), פירושו הנביא הציף הברזל״.
    ויקצב עץ קטע מן וקצב אחד לכולהנהא תקטיע ואחד
    ויצף הברזל טפא עלי וג׳ה אלמא מן צפו מים על ראשי אשר הציף את מי ימסוףב
    א. לכולהנה ] ב: לכולנה (נוסח המקרא ככ״י א).
    ב. ימסוף ] ב: ים סוף (נוסח המקרא ככ״י ב).
    ויקצב עץ – כמו ויורהו י״י עץ (שמות ט״ו:כ״ה). וכבר העירונו על זה.
    ויקצב עץ וישלך שמה ויצף הברזל – רוצה לומר: שכב׳ חתך ותקנו במדה שיוכל להכנס בנקב הברזל ויהיה לו כמו יד והנה היה המופת הזה שכאשר השליכו שמה נכנס בנקב הברזל ונתקיים בו הברזל ולפי שכבר הושרש בדבר המופתים מצד העיון ומצד דברי רז״ל כמו שבארנו בששי מספר מלחמות י״י שלא יתחדש בהם דבר חדש כאילו תאמר עליית הברזל למעלה במים והוא ברזל או רדת העץ למטה במים והוא עץ בלתי ראוי שיצלול במים והנה הרצון באמרו וישלך שמה שכבר השליך שם העץ בכח כדי שירד מפני זאת התנועה ההכרחית והנה היה העץ בשיעור שהיה יכול לנצח קלותו כבדו׳ הברזל ויציפהו עמו על המים ולזה הוצרך שיהיה העץ גדול ולא הספי׳ לו גודל יד הברזל להשליכו שם וחתך מפני זה עץ גדול אך המופת היה כמו שזכרנו היותו נכנס בנקב הברזל בהשליכו אותו במי׳.
    והנביא שאל אנה נפל? וכשראה מקום הנפילה ויקצב עץ וישלך שמה ויצף הברזל, רצה לומר שכבר חתך ותקן עץ במדה ובקצב הראוי שיוכל ליכנס בנקב הברזל ויהיה לו כמו יד, והיה הפלא שכאשר השליך העף ההוא הקצוב אל המים נכנס בנקב הברזל ונתקיים בו וצפו שניהם מן המים למעלה, כן פירשו המפרשים. והנה התאמץ ה״ר לוי בן גרשום לבקש דרכים אפשר שיעשה בהם הנס ההוא ולא יהיה זרות גדול בחק הטבע, באמרו שהיה העץ שהפיל אל המים גדול מאד, ונכנס בנקב הברזל וצף העץ למעלה לקלותו ובא הברזל ודבק בו להיות הברזל קטן מאד מהעץ ההוא, ואלה דברי רוח הם. ואם היה הנס כדברי המפרשים ושצף הברזל עם העץ שנדבק בו, היה ראוי שיאמר ויצף העץ והברזל, והנה לא זכר דבר מהעץ, וזה ממה שיורה שאין הדבר כמו שחשבו, כי אם שהנביא כאשר הראהו המקום אשר נפל שם הברזל לקח בידו עץ קטן והשליכו שמה באותו מקום קצוב ומוגבל, וזהו ויקצב עץ וישליכו שמה, כאלו שלח אותו העץ לקרא את הברזל שיבא לפניו, ומיד ויצף הברזל, כי כאשר ירד שמה העץ עלה הברזל כמאמר הנביא, אם כן לא נכנס העץ בברזל אבל השליכו לקצב ולהגביל מקום הברזל, וכאלו באותה השלכה מהעץ קרא לברזל שיצף, וכן היה שהעץ שהיה קל צלל במים בהפך טבעו והברזל שהיה כבד יצף למעלה, להורות כי כפי היכולת האלהי יהיו הדברים, ואין להם טבע אחר כי אם הנטבע בהם בחכמת בוראם שיוכל לשנותם כשירצה. והנס הזה אשר עשה אלישע בירדן היה ממין הקריעה אשר עשה אליהו בו, אם לא שהיא היתה כוללת והדבר הזה היה פרטי בירדן, וזה היה הנס השנים עשר:
    ויקצב – ענין כריתה וחתוך, וכן: כעדר הקצובות (שיר השירים ד׳:ב׳).
    ויצף – שט למעלה, כמו: אשר הציף (דברים י״א:ד׳).
    אנה נפל – איה המקום שנפל בה.
    ויקצב – חתך חתיכת עץ.
    ויקצב עץ הראה שיש בכח הנביא להפך הטבעיים שהעץ והברזל החליפו טבעם זה לזה העץ צלל במים אדירים כעופרת, והברזל צף למעלה כעץ קל, והרלב״ג חפש בזה תחבולות טבעיים כדרכו, ודבריו הבל, וזה היה הנס הי״ב למנין נפלאותיו.
    ויצף הברזל – קצב עץ באופן שיהיה ראשו חד כדי להכנס בנקב ברזל הגרזן, והשליכו בכל כחו במקום שהמפיל הראה, ובדרך נס או השגחה פרטית קרובה מאד מאד לנס נתחב העץ בברזל, ומחמת גודל העץ הציף גם הברזל עמו בשובו על פני המים, שאם היתה כונתו רק להשליך עץ שיצלל בקרקעית הירדן ותחתיו יצוף הברזל מה צורך לקצבו? (קצב ר״ל חתך מעשה אומן בכונה לאיזה תשמיש וקרוביו ע״י חילוף אותיות חצב וקטב).
    וַיֹּאמֶר אִישׁ הָאֱלֹהִים אָנָה – באיזה מקום1 נָפָל הברזל? וַיַּרְאֵהוּ התלמיד אֶת הַמָּקוֹם בו נפל, וַיִּקְצָב – חתך אלישע חתיכת2 עֵץ וַיַּשְׁלֶךְ אותה שָׁמָּה במקום שהראה לו התלמיד, ובדרך נס השתחל העץ בנקב הברזל שנפל3 ונעשה ידית לגרזן4, וַיָּצֶף הַבַּרְזֶל עם יד הגרזן5 ושט למעלה על פני המים6:
    1. מצודת דוד.
    2. מצודת דוד.
    3. רלב״ג (לפי פירושו שרק הברזל נפל למים).
    4. רד״ק מבאר כי הוצרך אלישע לחתוך עץ חדש, ולא לקח את ידית העץ שהיתה בברזל מתחילה, כי ניסים נעשים בדברים חדשים.
    5. רד״ק.
    6. רש״י, מצודת ציון.
    תרגום יונתןרש״ירד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
     
    (ז) וַיֹּ֖⁠אמֶר הָ֣רֶם לָ֑ךְ וַיִּ⁠שְׁלַ֥ח יָד֖וֹ וַיִּקָּ⁠חֵֽהוּ׃
    And he said, "Take it up.⁠" So he put out his hand and took it.
    תרגום יונתןמנחת שימצודת דודמקראות שלובותעודהכל
    וַאֲמַר טוּל לָךְ וְאוֹשִׁיט יְדֵיהּ וְנַסְבֵיהּ.
    הרם לך – הרי״ש בסגול והמלה מלעיל כמו שבא במסורת פרשת בשלח על פסוק ואתה הרם את מטך והוא ג״כ בשטא חדא דכל חד וחד מלעיל ולית דכותיה וסימן בסוף מ״ג.
    הרם לך – הגבה לך את הברזל.
    וַיֹּאמֶר אלישע לתלמיד הָרֶם – הַגְבֵּה1 לָךְ את הגרזן, וַיִּשְׁלַח התלמיד את יָדוֹ וַיִּקָּחֵהוּ: פ
    1. מצודת דוד.
    תרגום יונתןמנחת שימצודת דודמקראות שלובותהכל
     
    (ח) ⁠וּמֶ֣לֶךְ אֲרָ֔ם הָיָ֥ה נִלְחָ֖ם בְּ⁠יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּוָּ⁠עַץ֙ אֶל⁠־עֲבָדָ֣יו לֵאמֹ֔ר אֶל⁠־מְ⁠ק֛וֹם פְּ⁠לֹנִ֥י אַלְמֹנִ֖י תַּחֲנֹתִֽי׃
    Now the king of Aram was warring against Israel; and he consulted with his servants, saying, "In such and such a place shall be my camp.⁠"
    תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתר׳ בנימין ב״ר יהודהר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
    וּמַלְכָּא דַאֲרָם הֲוָה מְגִיחַ קְרָבָא בְּיִשְׂרָאֵל וְאִתְמְלִךְ בְּעַבְדוֹהִי לְמֵימַר לַאֲתַר כַּסִי טְמִיר יְהֵי בֵּית מֵשְׁרִי.
    ומלך ארם היה נלחם בישראל ויועץ אל עבדיו לאמר אל מקום פלוני אלמוני תחנותי – מלמד שעשו פטשיין לומר כשיבאו ישראל להלחם יפלו לתוך הפטשין.
    פלוני אלמוני – כסי וטמיר. פלוני – לשון: כי יפלא (דברים י״ז:י״ח) – יתכסי.
    אלמוני – מבלי שם, שלא היה רוצה להתגלות.
    תחנותי – שם אחנה ואארוב את מלך ישראל או את גדודיו העוברים לשלול בארצי דרך אותו המקום.
    Concealed, secret. [Targum Yonatan rendered,] "covered and hidden.⁠" "פלוני" is an expression of, "If it be concealed [=יפלא],⁠"1 it will be covered.⁠2
    Secret. Without a name, for he did not want it to be revealed.
    I will make my camp. There I will encamp and ambush the king of Yisroel or his bands who pass to plunder in my land through that place.
    1. Devarim 17:8.
    2. See Megillas Rus 4:1 and Rashi there.
    פלני אלמני – תרג׳ כסי וטמיר, פלוני לשון כי יפלא (דברים י״ז:ח׳), אלמוני לשון אלם.
    תחנתי – שם אחנה ואארוב את מלך ישראל ואת גדודיו העוברים לשלול בארצי דרך אותו מקום.
    אל מקום פלוני אלמוני תחנותי – כתרגומו: לאתר כסי וטמיר יהי בית מישרי.
    אֶל מְקוֹם פְּלֹנִי אַלְמֹנִי תַּחֲנֹתִי – חֲנָיָתִי, מן ״וַיִּסְעוּ [...] וַיַּחֲנוּ״ (שמ׳ יג, כ). ויש אומרים לגבי פירוש ״פְּלֹנִי אַלְמֹנִי״: פלאן אלפלאני, היות שהם במובן אחד.⁠1 ואכן הורכבו במילה אחת: ״לַפַּלְמוֹנִי הַמְדַבֵּר״ (דנ׳ ח, יג).⁠2
    1. עד כאן השווה אלפאסי, ׳אלם׳, א, עמ׳ 105.
    2. כך ריב״ג, אלאצול, ׳אלם׳, עמ׳ 50, שו׳ 5 (השורשים, עמ׳ 33); ׳חנה׳, עמ׳ 238, שו׳ 3 (השורשים, עמ׳ 162), בהזכירו את חיוג׳; פרחון, ׳אלם׳; רד״ק, השורשים, עמ׳ לה: ״ויתכן לומר כי פלוני אלמוני [...] והורכבו שניהם במלה אחת״. ראב״ע ל״פְּלֹנִי אַלְמֹנִי״ (רות ד, א) הציע גיזרונים אחרים: ״יש אומרים שהוא מן מופלא ו׳אלמני׳ מן ׳אלם׳, שאין לו שם ידוע אצל המדבר״.
    אל מקום פלני אלמני תחנותי מנזלתי מן ויסעו ויחנו וקיל פי שרח פלני אלמני פלאן אלפלאני לאנהמא פי מעני ואחד וקד רכבו פי כלמה ואחדה לפלמוני המדבר
    תחנתי – אבן ג׳אנח מקום חנייתי, על משקל תרבות אנשים חטאים.
    פלני אלמני – כל אחד שם יחס כמו תחכמני (שמואל ב כ״ג:ח׳) וכל שרש אלם הוא ענין אחד בסוג סתום וקשור.
    תחנותי – הכנוי למדבר בעדו.
    אל מקום פלני אלמני תחנתי – רוצה לומר: שכבר היה חונה במקום נעלם כדי שלא ישמר מלך ישראל מעבר שם ויקחהו והנה פלוני מענין פלוי שהוא דבר מכוסה ונעלם ואלמוי היא ג״כ מענין ההסתר וההעלם והוא נגזר מהאלמות כאלו יאמר שלא ידובר בזה כלל כדי שלא יודע לאיש או אפשר על זה הענין בעצמו כי אל״ף אלמוני בזה המקו׳ ישמש במקו׳ עי״ן כמו עלמוני והוא ענין נעלם וכזה מצאנו הוראת שמוש האותיות מזה הצד על זה הדרך.
    ומלך ארם וגומר. עתה יספר הכתוב שני נסים אחרים שעשה אלישע, והם י״ג וי״ד למנין נפלאותיו, וזה שמלך ארם היה נלחם לישראל והיה מתיעץ עם עבדיו לשום אורבים בשדה במקום נעלם, כדי שמלך ישראל בעברו שמה יפול בידיהם ויאסרוהו, והיה אומר לעבדיו אנשי עצתו אל מקום כך נעלם ומתכסה יהיה תחנותי, כדי שיחנו שם הוא ואנשיו במארב, ופלוני אלמוני שמות נאמרו על ההעלם וההסתר:
    פלוני – מכוסה.
    אלמוני – מלשון אלם, כי לא ידובר בו, וכן: ואת הנערים יודעתי אל מקום פלוני אלמוני (שמואל א כ״א:ג׳).
    אל מקום פלוני אלמוני תחנותי – רוצה לומר: נהיה חונים במקום מכוסה ונעלם, ולא רצה לגלות בפני כולם, וזהו בכדי לארוב על מלך ישראל.
    ומלך ארם ספר עוד מגדולת אלישע דברים מפליאים,
    א. שהיה רוח האלהי חופף עליו כל היום, עד שהיה יודע כל הנעשה בארץ, ובאשר מלך ארם נלחם אז בישראל ויועץ על עבדיו שחנייתו יהיה במקום נעלם ומופלא ששם יעבור מלך ישראל ויארבו עליו ויתפשוהו, ונודע הדבר בכל פעם להנביא והזהיר את המלך, וזה היה כמה פעמים שמזה מבואר שהיה רוה״ק שוכן עליו בתמידות,
    ונחתים היינו שחונים שם במורד.
    וּמֶלֶךְ אֲרָם הָיָה באותה עת נִלְחָם בְּיִשְׂרָאֵל, וַיִּוָּעַץ אֶל – עם עֲבָדָיו לֵאמֹר, אֶל מְקוֹם פְּלֹנִי – מכוסה1 אַלְמֹנִי – ונעלם2 תַּחֲנֹתִי – נַחֲנֶה3, לארוב על מלך ישראל לתפוש אותו4, או את גדודיו כשיעלו נגדנו למלחמה5:
    1. תרגום יונתן, רד״ק, מצודת ציון.
    2. תרגום יונתן, רד״ק, מצודת ציון, ולא גילה את שם המקום כי לא רצה להתגלות, רש״י, רלב״ג. ובמדרש, מלמד שעשה בורות כדי שכשיבואו ישראל יפלו לתוכם, ילקוט שמעוני.
    3. מצודת דוד.
    4. מלבי״ם.
    5. רש״י, מצודת דוד.
    תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתר׳ בנימין ב״ר יהודהר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
     
    (ט) וַיִּ⁠שְׁלַ֞ח אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֗ים אֶל⁠־מֶ֤לֶךְ יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר הִשָּׁ֕⁠מֶר מֵעֲבֹ֖ר הַמָּ⁠ק֣וֹם הַזֶּ֑⁠ה כִּי⁠־שָׁ֖ם אֲרָ֥ם נְ⁠חִתִּֽ⁠ים׃
    And the man of God sent to the king of Israel, saying, "Beware that you do not pass such a place; for the Arameans are coming down there.⁠"
    תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גמנחת שימצודת ציוןמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
    וּשְׁלַח נְבִיָא דַייָ לְוַת מַלְכָּא דְיִשְׂרָאֵל לְמֵימַר אִסְתַּמַר מִלְמֶעְבַּר אַתְרָא הָדֵין אֲרֵי תַמָן אֱנַשׁ אֲרָם כְּסָן.
    וישלח איש האלהים אל מלך ישראל לאמר השמר מעבור המקום הזה כי שם ארם נחתים – ואין הקב״ה עושה דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים (עמוס ג׳:ז׳) כיון שעברו ישראל פעם ראשונה ושניה ולא נפלו הרגיש מלך ארם ויאמר לעבדיו הלא תגידו לי מי משלנו אל מלך ישראל (מלכים ב ו׳:י״א) ויאמר אחד מעבדיו לא וגו׳ כי אלישע הנביא אשר בישראל יגיד למלך ישראל את הדברים אשר תדבר בחדר משכבך (מלכים ב ו׳:י״ב) ויאמר לכו וראו איפה הוא וגו׳ (מלכים ב ו׳:י״ג) וישלח שמה סוסים ורכב (מלכים ב ו׳:י״ד), מיד עמד נער אלישע בלילה וראה סוסים ורכב שהקיפו את העיר ויצעק ויאמר אהה אדוני איכה נעשה ויאמר אל תירא כי רבים אשר אתנו מאשר אותם (מלכים ב ו׳:ט״ו-ט״ז), מיד נתפלל אלישע לשמו של הקב״ה שנאמר ויאמר (אלישע) י״י פקח נא עיניו (הנער) ויראה ויפקח י״י את עיני הנער וירא והנה ההר מלא סוסים ורכב אש סביבות אלישע (מלכים ב ו׳:י״ז), מיד עמד אלישע וקלל את הארמים.
    מעבור המקום הזה – מלכת שם.
    נחתים – חונים.
    Not to pass by this place. From going there.
    Are encamped. Are encamped.
    מעבר המקום הזה – מלכת שם.
    נחתים – מן: הנחת י״י גבוריך (יואל ד׳:י״א). ותרגום: וירד (מלכים ב ה׳:י״ד) – ונחת. ופירוש: יורדים וחונים שם.
    ואמר: נחתים – כי במקום מורד חנו להסתר שם. ודגש תי״ו נחתים מקום הנח בשרידים.
    ויונתן תרגם: נחתים – כסן.
    נחתים – אמר התרגום ״שרן״, והקמחי פי׳ שרשו נחת מן ״ותנחת עלי ידך״ (תהילים ל״ח:ג׳).
    השמר מעבור המקום הזה כי שם ארם נחתים – רוצה לומר: שתשמור מעבור במקום ההוא כי שם ארם נחתים שהיה בו מלך ארם ועבדיו כי שם ארם יורדים במורד אשר שם להחבא שלא תשמר מהם והנה באומ׳ נחתים יורדים וחונים תרגום וירד ונחת או יהיה מענין נחת ונשארה התי״ו בקבוץ כמו שנשארה התי״ו במלת נחשתך והרצון בו שהם עומדים שם בנחת בדרך שיעלם היותם שם וכן היה שולח לו אלישע בכל מקום שהיו נסתרים שם מלך ארם ועבדיו לתפשו ולבחון אם היה דבר הנבי׳ אמת שלח שם מלך ישראל אל המקום ההוא אשר הזהירו מעבור שם ומצא אמתו׳ דברי הנבי׳ תמיד לא פעם א׳ לבד ולא ב׳ פעמים לבד אך בחן זה פעמים רבות בדרך שנודע למלך ארם כי מלך ישראל היה יודע המקומו׳ אשר יתחבא שם.
    השמר – יש ספרים מהדפוסים ראשונים שהמ״ם בצירי ומשובשים הם כי המלה מלעיל והמ״ם בסגול וא׳ בלבד נמצא בצירי כי הוא מלרע השמר והשקט (ישעיהו ז׳).
    נחתים – ענין ירידה, כמו: הנחת ה׳ גבוריך (יואל ד׳:י״א), כי במקום מורד ירדו להסתר.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

    נחתים – גם מלה זו תרגמתי כדברי המפרשים מלשון ירידה, רק המנקד עשאה משרש חתת בינוני פועל נפעל כמו נְסִבָה מעם האלהים (דברי הימים ב׳ י׳:ט״ו) וכונתו אורבים להפחידך, ומצאנו נסבו בנפעל שענינו לשון פועל כמו סבבו, נסבו על הבית (וירא).
    וַיִּשְׁלַח אלישע אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶל יהורם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, הִשָּׁמֶר מֵעֲבֹר – מללכת1 אל הַמָּקוֹם הַזֶּה (אותו מקום אליו הלך מלך ארם) כִּי שָׁם אֲרָם נְחִתִּים – יורדים2 במורד להיחבא שלא תשמר מהם3, ושם הם חונים4 לארוב לך:
    1. רש״י.
    2. רד״ק, מצודת ציון.
    3. רלב״ג.
    4. רש״י.
    תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גמנחת שימצודת ציוןמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
     
    (י) וַיִּ⁠שְׁלַ֞ח מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֗ל אֶֽל⁠־הַמָּ⁠ק֞וֹם אֲשֶׁ֨ר אָמַר⁠־ל֧וֹ אִישׁ⁠־הָאֱלֹהִ֛ים וְ⁠הִזְהִירֹ֖ה וְ⁠נִשְׁמַ֣ר שָׁ֑ם לֹ֥א אַחַ֖ת וְ⁠לֹ֥א שְׁ⁠תָּֽיִם׃
    And the king of Israel sent to the place which the man of God told him and warned him of; and he guarded himself there, not once or twice.
    תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתר׳ בנימין ב״ר יהודהר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
    וּשְׁלַח מַלְכָּא דְיִשְׂרָאֵל לְאַתְרָא דִי אֲמַר לֵיהּ נְבִיָא דַייָ וְאַזְהָרֵיהּ וְאִסְתַּמָר תַּמָן לָא חֲדָא זִימְנָא וְלָא תַרְתֵּין זִמְנִין.
    וישלח מלך ישראל – היה שולח ורואה אם אמת הוא.
    והזהירו – שהזהיר איש האלהים מעבור שם.
    לא אחת ולא שתים – עשה לו כך, כי אם פעמים רבות.
    The king of Yisroel dispatched [scouts]. He would send and see whether it was true.
    And warned him. The man of God had warned him passing there.
    Not once and not twice. Did he do so for him, but many times.
    וישלח מלך ישראל – היה שולח ורואה אם אמת הוא.
    והזהירה – שהזהירו איש האלהים מעבור שם.
    לא אחת ולא שתים – יעשה לו כן כי אםא פעמים רבות.
    א. כן ברש״י. בכ״י קירכהיים לפי עדות עפנשטיין (במקום ״אם״): ״כן״.
    והזהירה – בה״א, כמו: אהלה (בראשית ט׳:כ״א).
    ונשמר שם – ונשמר משם, כמו שהיה מזהירו הנביא.
    לא אחת ולא שתים – לא פעם אחת לבדה, ולא שתים לבדו, אלא פעמים רבות. וכמוהו: והוא איש אחד לא גוע בעונו (יהושע כ״ב:כ׳) – שפירושו: לא גוע לבדו.
    והזהירה1 וְנִשְׁמַר שָׁם לֹא אַחַת וְלֹא שְׁתָּיִם – המובן הוא שכל מקום שחנה בו האויב כדי לארוב להם ולתקוף את יישוביהם בהפתעה, הנביא היה מודיע להם על [המארבים] שהציב מלך ארם, והם היו נזהרים מאותם המקומות והיו נותנים דעתם עליהם פעם אחר פעם, שנאמר ״לֹא אַחַת וְלֹא שְׁתָּיִם״, אלא מספר התקפות פתע. והה״א ב״והזהירה״, במקום וי״ו, כמו: ״אָהֳלֹה״ (בר׳ ט, כא), ״שִׁילֹה״ (בר׳ מט, י) וזולתם.⁠2
    1. כך הכתיב, והקרי: ״וְהִזְהִירוֹ״.
    2. השווה ריב״ג, אללמע, עמ׳ 253 (הרקמה, עמ׳ רסח), בעניין חסרון המילה ״פעם״ לפני ״אחת״. בעניין חילוף אותיות ה/ו, ראה ריב״ג, אללמע, עמ׳ 91, שו׳ 4 (הרקמה, עמ׳ קח, שו׳ 22).
    והזהירה ונשמר שם לא אחת ולא שתים אלמעני אן כל מכאן כאן ינזל פיה אלעדו חתי יכמן להם ויגאר עלי בלאדהם בגתה פיכברהם אלנבי במא אצ׳מרה מלך ארם פיחתדרו מן דלך אלמכאן ויג׳עלו אלבאל מנה אלכרה בעד אלכרה הו קו׳ לא אחת ולא שתים בל דפוע עדה יטרי להם כדלך ואלהא פי והזהירה בדל ואו מתל אהלה שילה וגירהמא
    ונשמר שם – יש אומרים מן ״וישמרו את הבית להמיתו״ (תהילים נ״ט:א׳), ויתכן היותו כמו ״השמר לך״, כלומר והוא היה נזהר בדבר אלישע.
    לא אחת ולא שתים – הטעם לא פעם אחת ולא שתים. והכונה אבל פעמי׳ רבות ואם קצר. ואולם מה שבא בבאור אמרו לא יום אחד {וגו׳} ולא יומים וגו׳ אך עד {וגו׳} יצא (במדבר י״א:י״ט-כ), וכבר הודעתיך שהכתוב פעמים בא בארכה פעמים בא בקצרה. וכן מנהג הלעוזות בזה ובזולת זה. ובאור כל אלה הענינים אוצר י״י יבא.
    ואיש האלהים היה יודע מחשבתו ודבריו מכח נבואתו, והיה שולח לאמר אל מלך ישראל השמר מעבור באותו מקום כי שם ארם נחתים, רצה לומר יורדים וחונים ושפלים בארץ לשלא יראה איש אותם, או יהיה נחתים מלשון נחת, ואמר כי שם ארם בנח׳ ובלתי מתנועעים, כדי שלא ירגישו בהם, והיה זה פעמים רבות ולא אחת ולא שתים.
    והזהירה – והזהירו ק׳.
    וישלח – שלח אל המקום שאמר לו הנביא, שבני ארם נסתרים בה, והזהירו מלעבור בה, ושלח שם לדעת אם האמת איתו.
    ונשמר שם – והיה המלך נשמר משם, כאשר ראה שאמת הדבר.
    לא אחת – לא פעם אחת לבד וכו׳, כי אם פעמים רבות הזהירו הנביא, ומצאם אמתיים, ונשמר שמה.
    וישלח – מרגלים לראות אם כדברי הנביא כן הדבר, או שלח מקודם אנשיו לשם לתפוש המקום, וזה נ״ל יותר וכן תרגמתי.
    וַיִּשְׁלַח יהורם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל שליחים לבדוק אם אכן אמת הדבר1, אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ אִישׁ הָאֱלֹהִים וְהִזְהִירוֹ (והזהירה כתיב) שלא ללכת לשם, וְכשראה כי אמת2 הדבר נִשְׁמַר מללכת לְשָׁם, לֹא פעם3 אַחַת וְלֹא שְׁתָּיִם הנביא הזהירו על כך, כי אם פעמים רבות4, ומצא שאמת הזהירו הנביא, וכך היה יהורם מלך ישראל מצליח להינצל מֵהַמַּאֲרָב של מלך ארם5:
    1. רש״י.
    2. מצודת דוד.
    3. רד״ק.
    4. רש״י.
    5. מצודת דוד.
    תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתר׳ בנימין ב״ר יהודהר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל
     
    (יא) וַיִּסָּ⁠עֵר֙ לֵ֣ב מֶלֶךְ⁠־אֲרָ֔ם עַל⁠־הַדָּ⁠בָ֖ר הַזֶּ֑⁠ה וַיִּ⁠קְרָ֤א אֶל⁠־עֲבָדָיו֙ וַיֹּ֣⁠אמֶר אֲלֵיהֶ֔ם הֲלוֹא֙ תַּגִּ֣⁠ידוּ לִ֔י מִ֥י מִשֶּׁלָּ֖⁠נוּ אֶל⁠־מֶ֥לֶךְ יִשְׂרָאֵֽל׃
    And the heart of the king of Aram was severely troubled for this thing; and he called his servants, and said to them, "Will you not tell me which of us is for the king of Israel?⁠"
    תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
    וְאִסְתַּעַר לִבָּא דְמַלְכָּא דַאֲרָם עַל פִּתְגָמָא הָדֵין וּקְרָא לְעַבְדוֹהִי וַאֲמַר לְהוֹן הֲלָא תְחַווּן לִי מַן מִדִילָנָא גָלֵי רָזֵי לְמַלְכָּא דְיִשְׂרָאֵל.
    על הדבר הזה – מי הוא מגלה סודו.
    Over this situation. Who was revealing his secret.
    על הדבר הזה – מי המגלה סודו.
    ויסער – היה מסתער על זה הדבר, מי היה מגלה מסתריו.
    וַיִּסָּעֵר לֵב מֶלֶךְ אֲרָם – אִסְתַעַרַ (= געש), כלומר לבו נפעם מכעס ומחמה, מן ״רוּחַ סְעָרָה״ (יח׳ א, ד), ״סַעַר גָּדוֹל בַּיָּם״ (יונה א, ד).⁠1
    1. רת״י השווה לערבית, ואילו אלפאסי, סער׳, ב, עמ׳ 339: דאכ׳לה אלחרד ואלגצ׳ב (= זעם וכעס תקפוהו); ריב״ג, אלאצול, ׳סער׳, עמ׳ 487, שו׳ 6 (השורשים, עמ׳ 342): ויסער לב מלך ארם, אי אצ׳טרב נפסה באלפכר (= ״⁠ ⁠׳ויסער לב מלך ארם׳, כלומר, נע וזע במחשבה״); אבן בלעם, מלכים, עמ׳ 52ב: תזלזל ותקלקל (= הזדעזע והתנועע); פרחון, ׳סער׳; רד״ק, השורשים, עמ׳ תפה.
    ויסער לב מלך ארם אסתער יעני האג׳ קלבה גיץ׳ וחנק מן רוח סערה סער גדול בים
    ויסער לב מלך ארם – כמו ותפעם רוחו (בראשית מ״א:ח׳).
    ויסער לב מלך ארם – רוצה לומר אחזהו סער ומבוכה על זה הענין לחשבו כי במשרתיו איש יגלה סתריו למלך ישראל.
    ומלך ארם נצטער מאד ע״ז בחשבו שאחד מעבדיו היה מגלה את סודו אל מלך ישראל.
    ויסער – אחזו רעדה כמו רוח סערה, בעבור זאת.
    מי משלנו – מי מאנשינו הולך אל מלך ישראל ומגלה מסתרינו.
    וספר שמלך ארם חשד שנמצא מי מעבדיו המגלה סוד, והודיעו לו שאינו כן רק שהנביא הוא יכול להגיד גם מה שידבר בסתרי משכבו.
    ויסער – מלשון סערה, והשרש קרוב לשער (שערו שער, יחזקאל כ״ז:ל״ה) שהסערה תסמר שערת בן אדם, ואולי מזה בלשון חכמים צער, ומי יודע אם לא היתה תיבה זו כבר בפי המון בני ישראל, וממנה שם צרעה ואולי גם שם צרעת.
    ומלך ארם חשד כי אחד מעבדיו מגלה את סודו ליהורם1, וַיִּסָּעֵר לֵב מֶלֶךְ אֲרָם ואחזו רעדה2 ומבוכה3 עַל הַדָּבָר הַזֶּה מי הוא זה שמגלה בכל פעם את הסוד4, וַיִּקְרָא אֶל עֲבָדָיו וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הֲלוֹא תַּגִּידוּ לִי מִי מִשֶּׁלָּנוּ הולך אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל ומגלה מִסְתָּרֵינוּ?⁠5:
    1. מלבי״ם.
    2. מצודת דוד.
    3. רלב״ג.
    4. רש״י, רד״ק.
    5. מצודת דוד.
    תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
     
    (יב) וַיֹּ֙⁠אמֶר֙ אַחַ֣ד מֵעֲבָדָ֔יו ל֖וֹא אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֑⁠לֶךְ כִּֽי⁠־אֱלִישָׁ֤ע הַנָּ⁠בִיא֙ אֲשֶׁ֣ר בְּ⁠יִשְׂרָאֵ֔ל יַגִּ⁠יד֙ לְ⁠מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל אֶ֨ת⁠־הַדְּ⁠בָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר תְּ⁠דַבֵּ֖⁠ר בַּחֲדַ֥ר מִשְׁכָּבֶֽךָ׃
    And one of his servants said, "No, my lord, O king; but Elisha, the prophet that is in Israel, tells the king of Israel the words that you speak in your bed-chamber.⁠"
    תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
    וַאֲמַר חַד מֵעַבְדוֹהִי לָא רִבּוֹנִי מַלְכָּא אֲרֵי אֱלִישָׁע נְבִיָא דִי בְּיִשְׂרָאֵל יְחַוֵי לְמַלְכָּא דְיִשְׂרָאֵל יַת פִּתְגָמַיָא דִי תְמַלֵיל בְּאִדְרוֹן בֵּית מִשְׁכְּבָךְ.
    עד שהגידו לו עבדיו שלא היה זה במלשינות כי אם שאלישע הנביא היה מגלה זה בנבואתו, ושהיה מעלתו כל כך בנבואה שכל העולה על לבו בחדר משכבו יגיד אם ירצה.
    לא – אין מי מאנשינו מגלה המסתר.
    יגיד למלך – כי יודע הוא בנבואה.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יא]

    וַיֹּאמֶר אַחַד מֵעֲבָדָיו לוֹא – לא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ! אין מישהו מאנשינו אשר מגלה למלך ישראל את מקום הַמִּסְתּוֹר שלנו1, כִּי אם אֱלִישָׁע הַנָּבִיא אֲשֶׁר בְּיִשְׂרָאֵל הוא זה אשר יַגִּיד לְמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אפילו בַּחֲדַר מִשְׁכָּבֶךָ, כי הוא יודע זאת בנבואה2:
    1. מצודת דוד.
    2. מצודת דוד.
    תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
     
    (יג) וַיֹּ֗⁠אמֶר לְ⁠כ֤וּ וּרְאוּ֙ אֵיכֹ֣ה ה֔וּא וְ⁠אֶשְׁלַ֖ח וְ⁠אֶקָּ⁠חֵ֑הוּ וַיֻּגַּ⁠ד⁠־ל֥וֹ לֵאמֹ֖ר הִנֵּ֥⁠ה בְ⁠דֹתָֽן׃
    And he said, "Go and see where he is, that I may send and fetch him.⁠" And it was told to him, saying, "Behold, he is in Dothan.⁠"
    תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתרלב״גמנחת שימצודת ציוןמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
    וַאֲמַר אֱזִילוּ וַחֲזוֹ הֵיכָא הוּא וְאֶשְׁלַח וְאֶדְבְּרִינֵיהּ וְאִתְחַוָא לֵיהּ לְמֵימַר הָא בְדוֹתָן.
    איכה – היכן הוא.
    Where he is. Where he is.⁠12
    1. See Shir Hashirim 1:7 for a similar expression.
    2. According to Malbim, this was not a hostile act. The king sent his men to invite Elisha to his court in the hope of winning him over.
    איכה הוא – היכן הוא.
    איכה הוא – כמו: אנה הוא. וכן בענין אנה: איכה תרעה (שיר השירים א׳:ז׳), אלא שהוא קמוץ וזה בחולם.
    לְכוּ וּרְאוּ אֵיכֹה הוּא – הה״א במקום וי״ו, כמו: ״כה״ ו״איפה״.⁠1 והוא (= ״אֵיכֹה״) שאלה על מקום במובן ״איפה״. ויש אומרים, כי לכן ״איכו״ בחולם, ואינו נקרא בקמץ.⁠2 והלא מצינו ״אֵיכָה תִרְעֶה אֵיכָה תַּרְבִּיץ״ (שה״ש א, ז) בשתי [תנועות] קמץ, ומובנם כמו: ״אֵיפֹה לִקַּטְתְּ הַיּוֹם״ (רות ב, יט), מכיוון ש״אֵיכָה״ שאלה על מצב [רע],⁠3 כמו: ״אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד״ (איכה א, א), ״אֵיכָה אֶשָּׂא״ (דב׳ א, יב) ״אֵיכָה יוּעַם״ (איכה ד, א), וזה [שכאן] שאלה על מקום.⁠4
    1. ראה ריב״ג, אללמע, עמ׳ 90 (הרקמה, עמ׳ קח), בעניין חילוף ה/ו; אלאצול, ׳פו׳, עמ׳ 564 שו׳ 21-17 (השורשים, עמ׳ 396): ״וכתבו איפה פעם בוו ופעם בהא ופעם באלף״; אבן בלעם, מלכים, עמ׳ 52ב: מכאן איפה (= במקום ״איפה״).
    2. כך ריב״ג, אללמע, עמ׳ 353, שו׳ 17 (הרקמה, עמ׳ שסח, ש׳ 19).
    3. מצב [רע] ] = חאל. ראה בלאו, מילון, ׳חאל׳, עמ׳ 155: ״תלאות, calamity, misfortune״.
    4. כך ריב״ג, אללמע, עמ׳ 353, שו׳ 22-18 (הרקמה עמ׳ שסט, ש׳ 6-1); ריב״ג, אלאצול, ׳אי׳, עמ׳ 37, שו׳ 10, 18-13; רמב״ע, עמ׳ 212, שו׳ 77.
    לכו וראו איכה הוא אלהא בדל ואו מתל כה ואיפה והו סואל ען מכאן פי מעני איפה וקיל אנה לדלך כאן איכו בחולם ולם יקרא בקמץ וקד וג׳ד איכה תרעה איכה תרביץ בקמצין ומענאהמא מתל איפה לקטת היום לאן איכה סואל ען חאלא מתל איכה ישבה בדד איכה אשהב איכה יועם והדא סואל ען מכאן
    א. לאן איכה סואל ען חאל ] ב: לכן איכה סואל ען הדא (= אבל ׳איכה׳ שאלה על זה).
    ב. אשה ] ב: אשא (נוסח המקרא ככ״י ב).
    איכה הוא – איך הוא והרצון בו אם הוא בעיר בצורה וחיל רב עמו או איך הוא ענינו כי לפי שהוא בו אתחכם להבי׳ עליו חיל לתפשו.
    איכה – הכ״ף בחול׳. (אמר המגיה טח מראות עיני בראותי החילופים שנמצאו בין הספרים במלה זו כי במקרא גדולה מוגהת נכתב בגליון איכו קרי ובאחרת איפה ואין לי להכריח ממסורת אלא שבאיוב ריש סימן ל״ח נמסר בכמה אופנים אשר נכתבה תיבת איפה ואילו בכ״ף לא נסדר שם. אבל הנראה לע״ד אין כאן ק׳ וכתיב כלל כיון שהרב המחבר דרכו להעיר על כל קרי וכתיב וכאן לא כתב אלא הכ״ף בחולם. וכן נראה דעת רד״ק בפירוש הפסוק וכן כתב בשרשים שורש איך ע״ש. וכן כתב המכלל יופי כמו איכה תרעה אלא שהוא קמץ וזה בחולם ע״כ.
    איכה הוא – אנה הוא, כמו: איכה תרעה (שיר השירים א׳:ז׳), ואם שהוא בחולם.
    השאלות:
    אחר שנודע לו שהנביא יודע כל תעלומות כ״ש שידע שרוצה לקחתו וישמר מפניו, למה אמר איכו הוא והיה לו לומר איפה הוא.
    ויאמר – ומלך ארם רצה לקחת אותו ודרש לדעת איפה הוא, ויפלא מאד אחר שנודע לו שהנביא יודע הכל גם מה שאינו נוגע לו כ״ש שידע שישלח לקחתו וישמר מפניו, וכפי זה נראה שלא רצה לקחתו להרע לו רק להיטיב עמו ולהרבות לו מתן וגדולה כדי שישכון אצלו וחשב שהנביא יתרצה בכך, ועל זה אמר לכו וראו איכה הוא שכולל גם כן שידעו איך הוא מעמדו, שאם הוא עני בנקל יותר שיצא אליו, ואם הוא עשיר יצטרך להרבות לו מתנות עד יתרצה אליו, ומה ששלח חיל כבד היה להגן על הנביא אם לא יניחהו חיל המלך לצאת מאתם.
    איכה הוא – מצאנו כה להוראת פה, ואני והנער נלכה עד כה (וירא). א״כ אי כה כמו אי פה, אם הוא פֹה או פה, כלו׳ באיזה מקום.
    ומלך ארם רצה לקחת את הנביא שישכון אצלו1, וַיֹּאמֶר מלך ארם לְכוּ וּרְאוּ אֵיכֹה – היכן2 הוּא נמצא ואיך הנהגותיו ומעמדו3, וְאֶשְׁלַח שליחים וְאֶקָּחֵהוּ אלינו, וַיֻּגַּד לוֹ לֵאמֹר הִנֵּה הוא יושב בְדֹתָן:
    1. מלבי״ם.
    2. רש״י, רד״ק, מצודת ציון .
    3. האם יש חיל רב עימו ואיך התנהגותו, רלב״ג, מלבי״ם.
    תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתרלב״גמנחת שימצודת ציוןמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
     
    (יד) וַיִּ⁠שְׁלַח⁠־שָׁ֛מָּ⁠ה סוּסִ֥ים וְ⁠רֶ֖כֶב וְ⁠חַ֣יִל כָּבֵ֑ד וַיָּ⁠בֹ֣אוּ לַ֔יְלָה וַיַּקִּ֖⁠פוּ עַל⁠־הָעִֽיר׃
    Therefore he sent there horses, and chariots, and a great army; and they came by night, and they encircled the city.
    תרגום יונתןר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמקראות שלובותעודהכל
    וּשְׁלַח תַּמָן סוּסְוָן וּרְתִיכִין וּמַשִׁרְיַן סַגִיאִין וַאֲתוֹ בְלֵילְיָא וַאֲקִיפוּ עַל קַרְתָּא.
    וַיַּקִּפוּ עַל הָעִיר – כיתרו את היישוב, מן ״הִקִּיפוּ יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה״ (איוב א, ה), נקפו הימים שאותם ספר.⁠1
    1. השווה ריב״ג, אלאצול, ׳יקף׳, עמ׳ 294, שו׳ 19 (השורשים, עמ׳ 203), ללא ביאור המילה. כמו כן העלה את האפשרות שמדובר בשורש ׳נקף׳, עמ׳ 453, שו׳ 26 (השורשים, עמ׳ 318); פרחון, ׳יקף׳; רד״ק, השורשים, עמ׳ רצה: ״ענין סיבוב״.
    ויקיפו על העיר אחאטו באלקריה מן הקיפו ימי המשתה דאר אלדור פי איאם עדדהם
    והנה החיל שם בלילה כדי שלא ישמע דבר זה אלישע ויקבוץ אנשים יותר עמו.
    ושלח מלך ארם אל דותן (שהיה שם הנביא) סוסים ורכב וחיל כבד לקחת את הנביא ולהביאו אליו, ויקיפו את העיר, באופן שלא יצא אדם ממנה ולא ימלט מידם הנביא.
    כבד – הרבה.
    ויקיפו – וסבבו.
    וַיִּשְׁלַח שָׁמָּה מלך ארם סוּסִים וְרֶכֶב וְחַיִל כָּבֵד – רב1, להגן על הנביא אם לא יניחהו חיל מלך ישראל לצאת מאתם2, וַיָּבֹאוּ חיל מלך ארם בַּלַיְלָה וַיַּקִּפוּ – וְסִבְבוּ3 עַל הָעִיר:
    1. מצודת ציון.
    2. מלבי״ם בפס׳ יג׳ לעיל. ולדעת רלב״ג החיל ששם בלילה היה כדי שלא ישמע דבר זה אלישע ויקבוץ עימו אנשים יותר ממנו.
    3. מצודת ציון.
    תרגום יונתןר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמקראות שלובותהכל
     
    (טו) וַ֠יַּ⁠שְׁכֵּ֠ם מְ⁠שָׁרֵ֨ת אִ֥ישׁ הָאֱלֹהִים֮ לָקוּם֒ וַיֵּ⁠צֵ֕א וְ⁠הִנֵּ⁠ה⁠־חַ֛יִל סוֹבֵ֥ב אֶת⁠־הָעִ֖יר וְ⁠ס֣וּס וָרָ֑כֶב וַיֹּ֨⁠אמֶר נַעֲר֥וֹ אֵלָ֛יו אֲהָ֥הּ אֲדֹנִ֖י אֵיכָ֥ה נַעֲשֶֽׂה׃
    And when the servant of the man of God had risen early and gone forth, behold, an army with horses and chariots was encircling the city. And his servant said to him, "Alas, my master! What shall we do?⁠"
    תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
    וְאַקְדִים מְשׁוּמְשָׁנֵיהּ דִנְבִיָא דַייָ לְמֵיקָם וּנְפַק וְהָא מַשִׁרְיַן אַקִיפָא יַת קַרְתָּא סוּסְוָן וּרְתִיכִין וַאֲמַר עוּלֵימֵיהּ לֵיהּ בְּבָעוּ רִבּוֹנִי אֵיכְדֵין נַעֲבֵּיד.
    ונער הנביא המשרת אותו השכים בבקר וראה את החיל פחד ואמר אהה אדוני מה נעשה.
    איכה נעשה – איך נעשה להמלט.
    השאלות:
    מ״ש איכה נעשה היה לו לומר מה נעשה.
    וישכם משרת זה היה בהשגחה שקם קודם לכל אדם בעיר ויצא חוץ לעיר עד שראה המחנה, שאם היה אחר משכים ורואה היה נעשה מהומה בעיר והיו הארמים יודעים ששם הנביא, וי״ל שאלישע העירו לקום,
    ויאמר וכו׳ איכה נעשה לשון איכה מורה שהיה יודע שיש בכח אלישע להנצל ושאל איך נעשה את ההצלה ובאיזה אופן.
    וישכם... לקום – קם ממטתו קודם מנהג בני אדם או קודם מנהגו בשאר הימים, וכן משכימי קום (תהלים קכ״ז).
    וַיַּשְׁכֵּם מְשָׁרֵת אִישׁ הָאֱלֹהִים לָקוּם לאחר שאלישע העירו1, וַיֵּצֵא וְהִנֵּה ראה חַיִל סוֹבֵב אֶת הָעִיר וְסוּס וָרָכֶב, וַיֹּאמֶר נַעֲרוֹ אֵלָיו אֲהָהּ אֲדֹנִי אֵיכָה – איך2 נַעֲשֶׂה להימלט?!⁠3:
    1. מלבי״ם.
    2. ושאל איך נעשה ולא מה נעשה, שיש בכוח אלישע להינצל, מלבי״ם.
    3. מצודת ציון.
    תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
     
    (טז) וַיֹּ֖⁠אמֶר אַל⁠־תִּירָ֑א כִּ֤י רַבִּ⁠ים֙ אֲשֶׁ֣ר אִתָּ֔⁠נוּ מֵאֲשֶׁ֖ר אוֹתָֽם׃
    And he answered, "Fear not, for those that are with us are more than those that are with them.⁠"
    תרגום יונתןרש״יר״י קראאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותעודהכל
    וַאֲמַר לָא תִדְחָל אֲרֵי סַגִיאִין דְעִמָנָא מִדְעִמְהוֹן.
    אשר אתנו – בעזרתנו.
    Those who are with us. To help us.
    אשר אתנו – בעזרתנו.
    והוא השיבו רבים אשר אתנו מאשר אתם, והתפלל לשם ית׳ שיפקח את עיני הנער וראה סוסי אש ורכב אש סביבות אלישע. והנה לא התפלל אלישע על סוסי אש ורכב אש שיפנו סביבו להצילו, אבל התפלל שיפקח את עיני הנער ויראה דבר יסיר הפחד מלבו, לפי שאעפ״י שלא היה נעזר אלישע בזה, הנה היה תועלת להראותם לנערו לשמרו מהפחד כדי שלא יצעק בפחדו, ויהיה זה סבה שיתפחדו בני העיר כלם ויעזר פחדם אל מה שבאו לעשות, כי אז יכירו שאלישע שם. והיה הנס בזה אם כן שראה הנער מה שלא היה במציאות, ולא ראו הארמים מה שהיה לפניהם, וגם זה הוא דוגמה מה שנעשה לאליהו רבו בסוסי אש ורכב אש שירדו והפרידו בינו ובין אלישע בעת הלקיחה, והותרה בזה השאלה החמשית:
    כי רבים – הרכב אשר הם בעזרתנו, המה מרובים מאשר עמהם.
    וַיֹּאמֶר לו אלישע אַל תִּירָא כִּי רַבִּים – הרכבים1 אֲשֶׁר אִתָּנוּ – בעזרתינו2 מֵאֲשֶׁר הרכבים אוֹתָם – שֶׁעִמָּהֶם3:
    1. מצודת דוד.
    2. רש״י, מצודת דוד.
    3. מצודת דוד.
    תרגום יונתןרש״יר״י קראאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותהכל
     
    (יז) וַיִּ⁠תְפַּלֵּ֤⁠ל אֱלִישָׁע֙ וַיֹּ⁠אמַ֔ר יְהֹוָ֕הי״י֕ פְּ⁠קַח⁠־נָ֥א אֶת⁠־עֵינָ֖יו וְ⁠יִרְאֶ֑ה וַיִּ⁠פְקַ֤ח יְהֹוָה֙י״י֙ אֶת⁠־עֵינֵ֣י הַנַּ֔⁠עַר וַיַּ֗⁠רְא וְ⁠הִנֵּ֨⁠ה הָהָ֜ר מָלֵ֨א סוּסִ֥ים וְ⁠רֶ֛כֶב אֵ֖שׁ סְ⁠בִיבֹ֥ת אֱלִישָֽׁע׃
    And Elisha prayed, and said, "Lord, please, open his eyes, that he may see.⁠" And Hashem opened the eyes of the young man; and he saw, and, behold, the mountain was full of horses and chariots of fire around Elisha.
    תרגום יונתןרד״קר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
    וְצַלִי אֱלִישָׁע וַאֲמַר יְיָ גַלֵי כְעַן יַת עֵינוֹהִי וְיֶחֱזֵי וּגְלָא יְיָ יַת עֵינֵי רַבְיָא וַחֲזָא וְהָא טוּרָא מְלֵי סוּסְוָן וּרְתִיכִין דְאֶשְׁתָּא סַחֲרָנוּת אֱלִישָׁע.
    סביבות אלישע – והלא אלישע בעיר היה, והסוסים ורכב אש חוץ לעיר בהר, אלא הראה לו לנער כן, שהיו סביבות אלישע. הראה לו האל כן לחזק לבו שלא יפחד.
    והנה ההר מלא סוסים וגו׳ – וגם זה אוצר י״י יבוא.
    סוסים ורכב אש סביבות אלישע – הנה אף ע״פ שלא נעזר אלישע בהם היה תועלת להראותם לנערו לשמרו מהפחד כדי שלא יצעק מפני הפחד ויהיה זה סבה שיתפחדו בני העיר כלם ויעזר פחדם אל מה שהיו רוצים לעשות כי אז יכירו כי אלישע שם.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טז]

    פקח – פתח.
    נא – עתה.
    פקח נא – לראות דבר רוחני.
    והנה ההר וכו׳ – ואף על פי שלא היה נעזר בזה כי אם במה שהוכו בסנורים, כל מקום הועיל בזה להשתיק הנער מצעקתו, כי הצעקה היה סיבה שירגישו הארמים אשר אלישע ישנו פה.
    פקח נא את עיניו – כי חונה מלאך ה׳ סביב ליראיו ומחנות מלאכים מקיפים את איש האלהים לשמרו כמ״ש במד׳, והמלאכים שהוכנו עתה להצלתו באו בתמונת רכב אש וסוסי אש כמו שבאו מחנה ארם ברכב וסוסים והוצרך לתפלה, כי שיראה את הרוחנים מי שאינו מוכן לנבואה היה נס גדול מאד, ובריאה יש מאין כמ״ש במק״א.
    וַיִּתְפַּלֵּל אֱלִישָׁע וַיֹּאמַר, יְהוָה פְּקַח – פתח1 נָא עכשיו2 אֶת עֵינָיו של הנער לראות דבר רוחני3 וְיִרְאֶה כי חונה מלאך ה׳ סביב לִירֵאָיו4, וַיִּפְקַח יְהוָה אֶת עֵינֵי הַנַּעַר וַיַּרְא וְהִנֵּה הָהָר מָלֵא סוּסִים וְרֶכֶב אֵשׁ סְבִיבֹת אֱלִישָׁע, ולמרות שבפועל היו מחוץ לעיר בהר, הראה לו אותם הקב״ה סביב אלישע לחזק לבו5, ואע״פ שלא נעזר אלישע בהם היה תועלת להראותם לנערו לשומרו מהפחד6:
    1. מצודת ציון.
    2. מצודת ציון.
    3. מצודת דוד.
    4. מלבי״ם.
    5. רד״ק.
    6. רלב״ג.
    תרגום יונתןרד״קר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
     
    (יח) וַיֵּרְ⁠דוּ֮ אֵלָיו֒ וַיִּ⁠תְפַּלֵּ֨⁠ל אֱלִישָׁ֤ע אֶל⁠־יְהֹוָה֙י״י֙ וַיֹּ⁠אמַ֔ר הַךְ⁠־נָ֥א אֶת⁠־הַגּ⁠וֹי⁠־הַזֶּ֖⁠ה בַּסַּ⁠נְוֵרִ֑ים וַיַּכֵּ֥⁠ם בַּסַּ⁠נְוֵרִ֖ים כִּדְבַ֥ר אֱלִישָֽׁע׃
    And when they came down to him, Elisha prayed to Hashem, and said, "Please, smite this people, with blindness.⁠" And He smote them with blindness according to the word of Elisha.
    תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתרלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
    וּנְחָתוּ לְוָתֵיהּ וְצַלִי אֱלִישָׁע קֳדָם יְיָ וַאֲמַר מְחֵי כְעַן יַת עַמָא הָדֵין בְּשַׁבְרִירַיָא וּמְחָנָן בְּשַׁבְרִירַיָא כְּפִתְגָמָא דֶאֱלִישָׁע.
    ויאמר הך נא את הגוי הזה בסנורים ויכם בסנורים כדבר אלישע – ולא הזכיר את השם וכשחזר והתפלל עליהם שיפקחו עיניהם אמר י״י פקח נא (מלכים ב ו׳:כ׳), הוי שאין שמו של הקדוש ב״ה נזכר על הרעה.
    ויאמר הך נא וגו׳ – על הקללה לא הזכיר את השם, אבל על הפקיחה הזכיר את השם על שתיהן, על של נער ועל של גדוד.
    סנורים – חולי של שממון, רואה ואינו יודע מה הוא רואה.
    And said, "Please strike, etc.⁠" On the curse he did not mention the Name [of God],⁠1 but for opening [the eyes] he mentioned the Name [of God] on both of them, concerning opening the attendant's [eyes], and concerning opening the troop's eyes.
    With blindness. A sickness of confusion; one sees, yet does not know what he sees.⁠2
    1. Because it is not proper that G's Name be associated with evil and curses. See Bereshit Rabbah 3:6.
    2. See Bereshit 19:11.
    ויאמר הך נא את הגוי הזה – על הקללה לא הזכיר את השם, אבל על הפקיחה הזכיר את השם על שתי הפקיחות של נער ושל גדוד.
    בסנורים – חולי של סמיות עינים, רואה ואינו יודע מה רואה.
    הַךְ נָא אֶת הַגּוֹי הַזֶּה – שורש ״הַךְ״: נכ״ה, כמו ״הַט״ (תה׳ יז, ו) מן: נט״ה. ואם כן, אין בו מהשורש אלא כ״ף, וב״הַט״ אין מהשורש אלא טי״ת. ועל דרך השלם: ״הטה״, ״הכה״. הה״א בגלל בניין כבד (= הפעיל), כלומר ה״א [של] ״הפעיל״. והנו״ן השורשית נבלעה בטי״ת ובכ״ף, וכמותם ״הזה״.⁠1 ואשר ל״קח״ ו״דע״ ו״שב״ – אלה [צורות] ציווי שנשמטה מהן פה״פ, ושתי האותיות שורשיות. ואות השורש השלישית ב״קח״: למ״ד, דהיינו ״לקח״. ו״דע״ ו״שב״ – אות השורש השלישית: יו״ד. כלומר, ״ידע״, ״ישב״.⁠2
    בַּסַּנְוֵרִים – אלשבכרה3: חולשת ראייה ובמיוחד בלילה. ו⁠[לכן] לא רואים דבר כלל ועיקר מפאת לחות האוויר היתרה. ונקראת גם: אלעשא (= עוורון).⁠4
    1. ראה חיוג׳, ל״מ, ׳נכה׳, ׳נטה׳ (עמ׳ 86), ׳הזה׳ (עמ׳ 74); ריב״ג, ׳נכה׳, עמ׳ 434 (השורשים, עמ׳ 304), ׳נטה׳, עמ׳ 430 (השורשים, עמ׳ 301), ׳הזה׳, עמ׳ 173 (השורשים, עמ׳ 118).
    2. ברקע ביאור זה עומדת תפישת השורש של המדקדקים שקדמו לר׳ יהודה חיוג׳ (מחזיקי השיטה הרב-גונית), ביניהם מנחם (ערכים ׳ט׳, ׳כ׳ – עמ׳ *202, *213 בהתאמה), ריב״ק ואלפאסי. לשיטתם, כל אות הנעלמת בנטייה – אין לראותהּ כחלק מן השורש, וייתכן ששורשים של ״אותיות יציבות״ מתהווים משתי אותיות (שורשים שניים) או אף מאות אחת (שורשים אחדיים). במובן מסוים, ביאור זה של רת״י הוא מעין סיכום משנתו של חיוג׳ (לגבי אותיות הנוח לפחות) הסדורה בחיבוריו כתאב אלאפעאל ד׳ואת חרוף אללין וכתאב אלאפעאל ד׳ואת אלמת׳לין (= ״ספר הפעלים בעלי אותיות הנוח״ ו״ספר הפעלים בעלי אותיות הכפל״). מדקדק זה היה הראשון שפיתח באופן שיטתי את תפישת השורש, לפיה המספר המינימלי של אותיות השורש הוא שלוש, אלא שלעתים עשויה להיות בו אות חלשה או מוכפלת. כך למשל, לפי תפישת המדקדקים דלעיל, שורשי המילים ״כָּתַב״, ״יָדַע״ ו״הִכָּה״ הם כת״ב, ד״ע ו-כ׳ (בהתאמה). ואילו לשיטת חיוג׳ שורשם: כת״ב, יד״ע ונכ״ה. לדיון מעמיק בתפישת השורש של ראשוני המדקדקים העבריים, ראה אלוני, ההיתה, עמ׳ 224-202; גולדנברג, על השוכן, עמ׳ 292-281. ראוי לציין כי גם בהקדמתו לאלמרשד אלכאפי (מהד׳ שי, תשס״ה, עמ׳ 11-10), התייחס רת״י לתפישת הבלשנים הקדמונים ולשיטת חיוג׳, וגם שם הביא כדוגמות את הפעלים הנזכרים בביאור לעיל.
    3. שבכרה = חולשת ראייה, עיוורון (בלאו [מילון, ׳שפכרה׳, עמ׳ 342] הדגיש כי הכוונה לעיוורון לא רק בלילה אלא באופן כללי). ראה גם דוזי, ׳שבכרה׳, כרך 1, עמ׳ 724.
    4. ראה רס״ג בתרגומו לבר׳ יט, יא: ״הִכּוּ בַּסַּנְוֵרִים״: צ׳רבוהם באלאעשא; רס״ג, האגרון, ׳סנורים׳, עמ׳ 375 (ראה גם רצהבי, אוצר, ׳שפכרה׳, עמ׳ 86); מנחם, ׳סנורים׳, עמ׳ *267: ״פקח עינים בלא ראות״; אלפאסי, ׳סנורים׳, ב, עמ׳ 335: אלשّפכרה והו אלעשא (על חילופי הגרסאות אלשבכרה/אלשפכרה, אלעשא/אלאעשא, ראה אבישור, מלים, עמ׳ 134; ריב״ג, אלאצול, ׳סנור׳, עמ׳ 496, שו׳ 21 (השורשים, עמ׳ 349); רד״ק, השורשים, עמ׳ תצד: ״חשכות״.
    הך נא את הגוי הזה אצל הך נכה מתל הט מן נטה פאדאً ליס פיה הך מן אלאצל סוי אלכאף ופי הט סוי אלטא ועלי אלכמאל הטה הכה אלהא ללתתקיל אעני הא הפעיל ואלנון אלאצלי מנדגם פי אלטא ואלכאף ומתלה מטא הזה ואמא קח ודע ושב פהי אואמר מחדופה אלפא ואלחרפין אצל ואצלהא אלתאלת פי קח לאם אעני לקח ודע ושב אצלהא אלתאלת יא אי ידע ישב
    בסנורים אלשבכרה והו צ׳עף אלבצר וכאצה פי אלליל פלא יבצרו שי אצלא לזיאדה רטובה אלהוי ויסמי אלעשא איצ׳א
    א. ומתלה מט הזה ] ב: ומתלהמא הזה, ונראה כי נפלה ט״ס בכ״י א.
    וירדו אליו ויתפלל אלישע – רוצה לומר: כי בעת שהיו יורדים אל אלישע לתפשו התפלל אלישע אל י״י שיכה אותם בסנורים בדרך שלא יראו היטב ובזה האופן נדמה להם שהעיר שהלכו שם לא היתה העיר שהיו מבקשים והיה אפשר זה לפי מחשבתם כי בלילה הלכו שם ויתכן שבבאם לאלישע שאלו לו האם העיר שהם בה היא דותן וענם לא כי טעית׳ בדרך ולא זו העיר אשר אלישע בה כי כבר הלך לעיר אחרת או הרצון בו ולא זו העיר היא דותן והביאור הראשון הוא יותר נכון.
    והנה הנביא יצא מהעיר וירדו עבדי מלך ארם אליו, ויתכן ששאלו לו האם העיר ההיא דותן ואם היה שם אלישע? והוא התפלל לשם שיכה אותם בסנורים באופן שלא יראו מה שראוי.
    וירדו – הארמים ירדו אל אלישע.
    בסנורים – הוא העדר הראיה וההכרה האמיתית, וכן נאמר בסדום: הכו בסנורים וכו׳ וילאו למצוא הפתח (בראשית י״ט:י״א).
    הך נא את הגוי – נס זה היה הפך מן הראשון, שבראשון פתח להנער על ידי הנבואיי שיראה דברים נעלמים מעין הגשמי, ועתה התפלל לסתום עין הראות החושיי מעיני הרואים ולנחותם תהו לא דרך.
    וירדו אליו – דעתי נוטה לומר שהראוי ויעלו, שאלישע היה יושב על ההר בגובהה של עיר (פסוק י״ז), ולומר שהם המקיפים את העיר היו על הר יותר גבוה עד שיצדק לומר עליהם שירדו אל אלישע נ״ל רחוק, וכן וירדתי על ההרים (שופטים י״א:ל״ז) נדחקו לפרשו ארד מן המצפה להרים הנמוכים ממנה, מ״מ נ״ל שהכותב או המעתיק אגב שטפיה לא דק וכתב וירדתי במקום ועליתי.
    בסנורים – רואה ואינו יודע מה רואה (רש״י), וכן באנשי סדום (וירא) לא שנתעורו ממש שא״כ היו חדלים מבקש פתח בית לוט וגם חתניו לא היו מצחקים עליו בהגידו להם כי משחית ה׳ את העיר, רק נראה להם הפתח במקום שאינו, והכתוב לא חש להגידנו שם אל מה יחסו הדבר; ואולי סנורים מן שנה אור.
    וַיֵּרְדוּ אֵלָיו הארמים1 לתופשו2, וַיִּתְפַּלֵּל אֱלִישָׁע אֶל יְהוָה וַיֹּאמַר הַךְ – הַכֵּה3 נָא אֶת הַגּוֹי הַזֶּה בַּסַּנְוֵרִים שלא יראו היטב4 ולא יבינו מה הם רואים5, וַיַּכֵּם הקב״ה בַּסַּנְוֵרִים כִּדְבַר אֱלִישָׁע:
    1. מצודת דוד.
    2. רלב״ג.
    3. ולא הזכיר שם ה׳ כי אין שמו של הקב״ה נזכר על הרעה אלא על הטובה, ילקוט שמעוני.
    4. רלב״ג, מצודת דוד. ונס זה היה הפוך מן הראשון, שבראשון פתח לנער את עיניו, מלבי״ם.
    5. רש״י.
    תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתרלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
     
    (יט) וַיֹּ֨⁠אמֶר אֲלֵהֶ֜ם אֱלִישָׁ֗ע לֹ֣א זֶ֣ה הַדֶּ֘⁠רֶךְ֮ וְ⁠לֹ֣א זֹ֣ה הָעִיר֒ לְ⁠כ֣וּ אַחֲרַ֔י וְ⁠אוֹלִ֣יכָה אֶתְכֶ֔ם אֶל⁠־הָאִ֖ישׁ אֲשֶׁ֣ר תְּ⁠בַקֵּ⁠שׁ֑וּן וַיֹּ֥⁠לֶךְ אוֹתָ֖ם שֹׁמְ⁠רֽוֹנָה׃
    And Elisha said to them, "This is not the way and this is not the city; follow me, and I will bring you to the man whom you seek.⁠" And he led them to Samaria.
    תרגום יונתןרש״יר״י קראאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
    וַאֲמַר לְהוֹן אֱלִישָׁע לָא דֵין אוֹרְחָא וְלָא דָא קַרְתָּא אַיְתוֹ בַתְרַי וְאוֹבִיל יַתְכוֹן לְוַת גְבַר דִי אַתּוּן בָּעָן וְאוֹבִיל יַתְהוֹן לְשֹׁמְרוֹן.
    ולא זה העיר – שהנביא בתוכה, ואמת אמר להם שכבר יצא ממנה.
    Nor is this the city. Wherein the prophet is found. He told them the truth because he had already left it.
    ולא זה העיר – שהנביא בתוכה ואמת אמר להם שכבר יצא ממנה.
    ואמר אליהם שלא היה אותו העיר דותן ושטעו בדרך ושגם אלישע לא היה שם וכי הוא יוליכם אל האיש אשר היו מבקשים, והם חשבו שכן היה האמת מפני שבאו בלילה והלכו אחריו והוליכם לשמרון, ואז ראו שהיו בתוך העיר בידי אויביהם.
    לא זה הדרך – רוצה לומר: תעיתם בדרך בעת הלכתם אל דותן, ולא זהו העיר דותן.
    אל האיש – הוא הנביא.
    לא זה הדרך רצה לומר אם אתם יודעים מקום הנביא ואתם הולכים לשם דרך פה הלא לא זה הדרך – ע״כ שאתם חושבים שהנביא נמצא בעיר הזאת על זה אמר לא זה העיר.
    וכשהגיעו לשם לא ראו טוב הן בגלל הַהַכָּאָה בסנורים והן בגלל חשכת הלילה1, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֱלִישָׁע אם אתם הולכים לנביא2 תעיתם בדרך3, לֹא זֶה הַדֶּרֶךְ וְלֹא זֹה הָעִיר שהנביא בתוכה, ולא שיקר בדבריו שכן כבר יצא ממנה4, ואמר להם לְכוּ אַחֲרַי וְאוֹלִיכָה – ואוביל אֶתְכֶם אֶל הָאִישׁ אֲשֶׁר תְּבַקֵּשׁוּן, וַיֹּלֶךְ אוֹתָם אלישע שֹׁמְרוֹנָה – לשומרון, שם נמצא מלך ישראל:
    1. אברבנאל.
    2. מלבי״ם.
    3. מצודת דוד. ובמדרש, שלשה דברים ברשותו של אדם ושלשה אינן ברשותו של אדם, אלו הן ברשותו, הפה והידיים והרגליים, וכשהקב״ה מבקש אף אלו שהן ברשותו אינן ברשותו, הפה – בלעם בא לקלל את ישראל לא הניחו הקב״ה... ירבעם כשבא להקטיר יבשה ידו... הרגלים שנאמר ״ויאמר אליהם אלישע לא זה הדרך ולא זו העיר״, ללמדך שאפילו הרגלים אינן ברשותו של אדם, תנחומא ויקרא סי׳ י״ח.
    4. רש״י.
    תרגום יונתןרש״יר״י קראאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
     
    (כ) וַיְהִי֮ כְּ⁠בֹאָ֣ם שֹׁמְ⁠רוֹן֒ וַיֹּ֣⁠אמֶר אֱלִישָׁ֔ע יְהֹוָ֕הי״י֕ פְּ⁠קַ֥ח אֶת⁠־עֵֽינֵי⁠־אֵ֖לֶּ⁠ה וְ⁠יִרְא֑וּ וַיִּ⁠פְקַ֤ח יְהֹוָה֙י״י֙ אֶת⁠־עֵ֣ינֵיהֶ֔ם וַיִּ⁠רְא֕וּ וְ⁠הִנֵּ֖⁠ה בְּ⁠ת֥וֹךְ שֹׁמְ⁠רֽוֹן׃
    And it came to pass, when they had come into Samaria, that Elisha said, "Lord, open the eyes of these men, that they may see.⁠" And Hashem opened their eyes, and they saw; and, behold, they were in the midst of Samaria.
    תרגום יונתןילקוט שמעונירד״קמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
    וַהֲוָה כְּמֵיעַלְהוֹן לְשֹׁמְרוֹן וַאֲמַר אֱלִישָׁע יְיָ גְלֵי יַת עֵינֵי אִלֵין וְיֶחֱזוּן וּגְלָא יְיָ יַת עֵינֵיהוֹן וַחֲזוֹ וְהָא בְּגוֹ שֹׁמְרוֹן.

    רמז רלא

    ויאמר אלישע י״י פקח (נא) את עיני אלה – זש״ה כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע (תהלים ה׳:ה׳) א״ר יוחנן אין אתה גורר אחר הרעה ואין הרעה גוררת אחריך ואינה דרה אצלך. ר׳ אלעזר בן פדת בשם ר׳ יוחנן אמר אין שמו של הקב״ה נזכר על הרעה אלא על הטובה דכתיב ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה (בראשית א׳:ה׳), קרא אלהים לילה אין כתיב כאן אלא קרא לילה, וכן אתה מוצא כשברך אדם וחוה הזכיר שמו עליהם, שנאמר ויברך אותם אלהים (בראשית א׳:כ״ח), וכשקללם לא הזכיר שמו עליהם שנאמר ולאדם אמר (בראשית ג׳:י״ז), אל האשה אמר (בראשית ג׳:ט״ז), וא״ת אל הנחש הזכיר שמו כך שנו רבותינו על שלשה דברים הזכיר שמו אע״פ שהוא לרעה, על המסית הוא הנחש שהסית את האשה ואמר כי יודע אלהים (בראשית ג׳:ה׳). ועל העובר על דברי חכמים שנאמר כה אמר י״י ארור האיש אשר לא ישמע (ירמיהו י״א:ג׳). ועל העושה בטחונו בשר ודם שנאמר ארור הגבר אשר יבטח באדם (ירמיהו י״ז:ה׳). וכן אתה מוצא בנח כשברך את בניו שנאמר ברוך י״י אלהי שם (בראשית ט׳:כ״ו) יפת אלהים ליפת (בראשית ט׳:כ״ז) אבל כשקלל את כנען ויאמר ארור כנען (בראשית ט׳:כ״ה). וכן אתה מוצא באלישע דכתיב ויאמר אלישע י״י פקח (נא) את עיני אלה, וכשקלל אותם אמר הך נא את הגוי הזה בסנורים (מלכים ב ו׳:י״ח) ולא הזכיר את השם, וכן אתה מוצא כשהחריב את ירושלים א״ל הקב״ה לגבריאל מלא חפניך גחלי אש (יחזקאל י׳:ב׳) שלח את הרעה ע״י מלאך אבל לעתיד לבא הטובה עושה ע״י עצמו שנאמר וזרקתי עליכם מים טהורים (יחזקאל ל״ו:כ״ה). וכן ישראל חלק להם הקב״ה כבוד ולא הזכירן ברעה, כשבא אצל הקרבנות אומר אדם כי יקריב מכם (ויקרא א׳:ב׳), אבל כשבא להזהיר על הנגעים כתיב אדם כי יהיה בעור בשרו (ויקרא י״ג:ב׳) ולא כתיב מכם. וכן בכל מקום חוץ משני דברים שהקב״ה מייחד שמו עליהם, ואלו הם וישקוד י״י על הרעה כי צדיק י״י אלהינו (דניאל ט׳:י״ד) משום דצדיק י״י אלוקינו וישקוד י״י על הרעה אלא צדקה עשה הקב״ה שהקדים והגלה גלות יכניה לבבל עם החרש והמסגר (מלכים ב כ״ד:י״ד) וכל גבורי התורה וירדו לבבל ועשו תרביץ לתורה שאלולא כן היתה התורה משתכחת מישראל. ועוד עשה צדקה שהגלה אותם בקיץ ולא מתו בצנה, כיצד בטבת היו ראוים לגלות מירושלים שכה״א בן אדם כתוב לך את שם היום וגו׳ (יחזקאל כ״ד:ב׳) והמתין להם עד הקיץ הוא שהנביא אומר אסוף אסיפם נאם י״י (ירמיהו ח׳:י״ג) ואין אסוף אלא גלות שנאמר אסוף אסוף (צפניה א׳:ב׳) אאסוף וגו׳. והשניה ויאמר י״י אלי עבור (לפני) [בתוך] העיר (יחזקאל ט׳:ד׳) (שאר קיטעא כתוב ביחזקאל ברמז ש״נ).
    כבאם – בכ״ף.
    כבואם – בכ״ף.
    פקח – רוצה לומר: יוסר מהם מכת הסנורים.
    פקח נא את עיני אלה כבר כתב המורה (ח״א פ״ב) שלשון פקיחת עין לא יבא כי אם על גלות הידיעה, ומבואר שהסנורים הנזכר אינו עורון, רק בלבול דעת ההכרה, וכאשר שב הכרתם נודע להם שהם בתוך שומרון.
    וַיְהִי כְּבֹאָם שֹׁמְרוֹן וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע יְהוָה פְּקַח אֶת עֵינֵי אֵלֶּה והסר מהם מכת הַסַּנְוֵרִים1 וְיִרְאוּ, וַיִּפְקַח יְהוָה אֶת עֵינֵיהֶם ושבה הכרתם למציאות2 וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה הם נמצאים בְּתוֹךְ העיר שֹׁמְרוֹן:
    1. מצודת דוד.
    2. כך משמע מהמלבי״ם.
    תרגום יונתןילקוט שמעונירד״קמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
     
    (כא) וַיֹּ֤⁠אמֶר מֶֽלֶךְ⁠־יִשְׂרָאֵל֙ אֶל⁠־אֱלִישָׁ֔ע כִּרְאֹת֖וֹ אוֹתָ֑ם הַאַכֶּ֥⁠ה אַכֶּ֖⁠ה אָבִֽי׃
    And the king of Israel said to Elisha when he saw them, "My father, shall I smite them? Shall I smite them?⁠"
    תרגום יונתןרד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותעודהכל
    וַאֲמַר מַלְכָּא דְיִשְׂרָאֵל לֶאֱלִישָׁע כַּד חֲזָא יַתְהוֹן הֲמִקְטוֹל אֶקְטוֹל רַבִּי.
    כראתו – בכ״ף.
    ורצה מלך ישראל להכותם ושאל לנביא על זה.
    כראותו – בכ״ף.
    אבי – רצה לומר: רבי.
    האכה – בשאלה אמר, האם אכה אותם.
    וַיֹּאמֶר יהורם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל אֱלִישָׁע כִּרְאֹתוֹ אוֹתָם – את בני ארם הַאַכֶּה אַכֶּה – האם להרוג אותם1 אָבִי – רבי2?:
    1. מצודת דוד.
    2. מצודת ציון.
    תרגום יונתןרד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותהכל
     
    (כב) וַיֹּ֙⁠אמֶר֙ לֹ֣א תַכֶּ֔⁠ה הַאֲשֶׁ֥ר שָׁבִ֛יתָ בְּ⁠חַרְבְּ⁠ךָ֥ וּֽבְקַשְׁתְּ⁠ךָ֖ אַתָּ֣⁠ה מַכֶּ֑⁠ה שִׂים֩ לֶ֨חֶם וָמַ֜יִם לִפְנֵיהֶ֗ם וְ⁠יֹֽא⁠כְ⁠לוּ֙ וְ⁠יִשְׁתּ֔וּ וְ⁠יֵלְ⁠כ֖וּ אֶל⁠־אֲדֹנֵיהֶֽם׃
    And he answered, "You shall not smite them; are those whom you would smite those you have taken captive with your sword and with your bow? Set bread and water before them, that they may eat and drink and go to their master.⁠"
    תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
    וַאֲמַר לָא תִקְטוֹל הָא דִשְׁבֵיתָא בְּחַרְבָּךְ וּבְקַשְׁתָּךְ אַתְּ קְטֵיל שַׁוֵי לַחְמָא וּמַיָא קֳדָמֵיהוֹן וְיֵכְלוּן וְיִשְׁתּוּן וְיֵזְלוּן לְרִבּוֹנֵיהוֹן.
    האשר שבית וגו׳ – וכי דרכך להרוג אותם שאתה מביא שבייה ומשבית אותם.
    [Would you slay] those you captured, etc. Is it your custom to slay those whom you bring into captivity (and destroy them)?
    האשר שבית וגו׳ – וכי דרכך להרוג אותו שאתה מביא מן שביה משבית אותן.
    האשר שבית – מה דין יש לך בהם שתכה אותם, וכי אתה שבית אותם בחרבך ובקשתך.
    האשר שבית בחרבך – בתימה, וכי כל האנשים ששבית אתה הורג ולא תותיר מהם איש יהיו אילו מן הנותרים. או יהיה פי׳ ״אתה מכה״ – אתה סובר להכות, אינו כן כי אילו לא שבית אותם אתה רק אני.
    האשר שבית בחרבך ובקשתך אתה מכה – רוצה לומר: הנה אלו שביתי ונהגתי בכח גבורת השם יתברך ולמה תכה אותם האם תכה האנשים אשר תנהג בשבי בחרבך ובקשתך אין זה ראוי וכל שכן שאין ראוי זה באשר שבה אותם הש״י.
    והוא השיבו אשר שבית בחרבך ובקשתך אתה מכה, אבל אלה אשר שביתי אני בכח האלהים אין ראוי להכותם, כ״א לתת לפניהם לאכול ולשלחם.
    ובקשתך – הוא״ו במאריך במדוייקים כ״י.
    האשר – בה״א התימה.
    האשר שבית – האם הם אשר שבית אתה, לשתכה בהם, הלא בנס הובאו, ומה לך להם.
    האשר שבית כי מה שהותר למלכי הארצות להרוג את אויביהם הוא רק בדרך מלחמה, ובפרט שהם לא באו לעשות רע עם הנביא רק להטיב עמו לפי דעתם.
    האשר שבית וגו׳ – גם רשעי מלכי ישראל היו מרחמים על אנשי שבים ולא היו הורגים אותם.
    וַיֹּאמֶר לו אלישע, מהי הסיבה שתכה אותם?⁠1 לֹא תַכֶּה אותם! הַאם האנשים אֲשֶׁר שָׁבִיתָ אתה בְּחַרְבְּךָ וּבְקַשְׁתְּךָ אַתָּה מבקש מַכֶּה – להכות בהם?!2 וגם במקרה זה לא היה ראוי להרוג שבויים3, קל וחומר שאנשים אלו שהובאו אליך בנס ולא באו להרוג אותך, אלא לקחת איתם את הנביא4 ומה לך ולהם?⁠5 שִׂים לֶחֶם וָמַיִם לִפְנֵיהֶם וְיֹאכְלוּ וְיִשְׁתּוּ וְיֵלְכוּ אֶל אֲדֹנֵיהֶם מלך ארם:
    1. רד״ק.
    2. בִּתְמִיהָה, מצודת ציון.
    3. רלב״ג וכך משמע גם מדברי רש״י.
    4. מלבי״ם.
    5. מצודת דוד.
    תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
     
    (כג) וַיִּ⁠כְרֶ֨ה לָהֶ֜ם כֵּרָ֣ה גְ⁠דוֹלָ֗ה וַיֹּֽ⁠א⁠כְ⁠לוּ֙ וַיִּ⁠שְׁתּ֔וּ וַֽיְשַׁלְּ⁠חֵ֔ם וַיֵּלְ⁠כ֖וּ אֶל⁠־אֲדֹֽנֵיהֶ֑ם וְ⁠לֹא⁠־יָ֤סְפוּ עוֹד֙ גְּ⁠דוּדֵ֣י אֲרָ֔ם לָב֖וֹא בְּ⁠אֶ֥רֶץ יִשְׂרָאֵֽל׃
    And he prepared great provision for them; and when they had eaten and drunk, he sent them away, and they went to their master. And the bands of Aram did not come any more into the land of Israel.
    תרגום יונתןילקוט שמעונירש״ירד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
    וְאַתְקִין לְהוֹן שֵׁירוּ רַבָּא וַאֲכַלוּ וּשְׁתִיאוּ וְשַׁלְחִינוּן וַאֲזַלוּ לְוַת רִבּוֹנֵיהוֹן וְלָא אוֹסִיפוּ עוֹד מַשִׁרְיַת אֲרָם לְמֵיעַל בִּתְחוּם אַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל.
    ויכרה להם כרה גדולה – הרי הוא אומר טובה חכמה מכלי קרב (קהלת ט׳:י״ח) גדולה פסקין שעשה אלישע יותר מכל כלי מלחמות שעשה יורם בן אחאב שנאמר ויאמר לא תכה וגו׳ (מלכים ב ו׳:כ״ב).
    ויכרה להם כרה גדולה – אין כרה אלא לשון שלום כאדם שאומר לחברו שלום עליך כירי כירי.
    ויכרה – לשון תיקון סעודה.
    He prepared. An expression of preparing a meal.
    ויכרה להם – תקן להם מאכל גדול. וכן: יכרו עליו חברים (איוב מ׳:ל׳), אלא כי: ויכרה – יוצא לשלישי, ויכרו – יוצא לשני.
    ולא יספו עוד – אינו אומר עוד לעולם, שהרי אומר: ויהי אחרי כן ויקבוץ בן הדד (מלכים ב ו׳:כ״ד), אלא פירוש: עוד – באותו הזמן. וכן: ולא הוסיף עוד מלך מצרים לצאת מארצו (מלכים ב כ״ד:ז׳), ונאמר בירמיה: וחיל פרעה יוצא ממצרים וישמעו הכשדים (ירמיהו ל״ז:ה׳). וכן: לא תוסיפו עוד לעלוזא (ישעיהו כ״ג:י״ב), וכן: ועמלו לא יזכר עוד (משלי ל״א:ז׳) – רוצה לומר כל זמן שהיה בו.
    א. כן תוקן בכ״י וטיקן 71.
    ויכרה להם כירה גדולה – אכילה, כמו ״יכרו עליו חברים״ (איוב מ׳:ל׳).
    ולא יספו עוד גדודי ארם לבא בארץ ישראל – ותכף כת׳ ויהי אחרי כן וגו׳. ורב בזה משל לכל. וגם זה אוצר י״י יבוא.
    ויכרה להם כרה גדולה – רוצה לומר: שעשה להם סעודה גדולה.
    ולא יספו עוד גדודי ארם – רוצה לומר: שלא יספו עוד לבא שם בזה האופן שהיו באים בתחילה בהעלם כי יראו ממה שראו מהנביא אך כשרצו להלחם בישראל אסף מלך ארם כל מחנהו ולא שלח שם כמו שהיה שולח בתחלה.
    וכאשר ראה זה מלך ארם לא הוסיף לשלוח עוד גדודיו בארץ ישראל בהחבא כמנהגם מפחד הנביא שיגלה אותם. והרב המורה כתב בפרק שני חלק א׳ מספרו שלא יאמר פקיח׳ עין כי אם על גלות הידיע׳. ויצחק בן נתן החכם כתב באחד מחבוריו שיקשה לדעת הרב מה שאמ׳ הנביא כאן ה׳ פקח נא את עיני אלה, שיורה שהתפלל הנביא שיוסרו הסנורים מעיני אנשי ארם ויראו את העיר, ויהיה פקיחה נאמר אם כן על ראות החוש לא על גלות ידיעה. אבל תשובת הדבר הזה לדעתי היא, שאנשי ארם לא נעדרה מהם הראות (כי לא היו סומים) כי אם ההכרה, ולכן לא הכירו בשמרון בהיותם בתוכה, ואמר הנביא פקח נא את עיני אלה שיכירו במקום שהם בו שהיו בתוך שומרון, ולכן הבהילו ולא יספו גדודי ארם לבא עוד בגבול ישראל. וחז״ל (ילקוט ח״ב רמז רל״א בשם תנא דבי אליהו) אמרו מסכים לזה, טובה חכמה מכלי קרב, גדול פסקון שעשה אלישע עם ישראל יותר מכל כלי קרב ומלחמות שהיו ליהורם בן אחאב, שנאמר ויאמר לא תכה ויכרה להם כירה גדולה, ואין כירה אלא לשון שלום. רצו בזה שיותר הועיל אותה סעודה שנתן באותו אופן הנביא לאנשי ארם שבאו לתפשו, כדי שיחדלו גדודי ארם לבא עוד בארץ ישראל, ויותר מנעם זה ממה שהועיל ומנעם ממנו כל המלחמות שהיה עושה יהורם:
    ויכרה – עשה סעודה, כמו: יכרו עליו חברים (איוב מ׳:ל׳).
    ויכרה – עשה להם סעודה גדולה.
    ולא יספו וכו׳ – לא באו עוד באופן זה לארוב עליהם, בראותם כי הנביא מגלה מסתורם.
    השאלות:
    מ״ש שלא יספו עוד גדודי ארם לבא בארץ ישראל נסתר ממ״ש תיכף שקבץ בן הדד את מחנהו.
    ויכרה להם – לשון כרה שבא על הסעודה הוא אם מפליג לעשות סעודה לצורך כריתת ברית ושלום ומזה, יכרו עליו חברים, נות כרות רועים, וכן אמר בילקוט טובה חכמה מכלי קרב גודל פסקון שעשה אלישע עם ישראל יותר מכל כלי קרב ומלחמות שהיה ליהורם בן אחאב, שנאמר לא תכה ויכרה להם כרה גדולה ואין כרה אלא לשון שלום, ויש הבדל בין גדוד ובין יתר לשונות כמו צבא ומחנה וכדומה שגדוד הוא חלקים מהמחנה הנופלים בארץ דרך מארב, ועד עתה היו נופלים בארץ גדודים גדודים שלא כדרך מלחמה רק בדרך רצח ושלל וזה נפסק, מה שאין כן מ״ש ויהי אחרי כן ויקבץ את כל מחנהו זה היה דרך מלחמה.
    ויכרה וגו׳ – לפי מקומו הוראתו תיקון סעודה כדברי כל המפרשים, ויש שחברוהו אל יכרו עליו חברים (איוב מ׳:ל׳) ואיננו משל ברור, לפי שיש לפרש יחפרו סביבותיו חפירה בקרקע וכן תרגם גם שד״ל, ואולי גם כאן מקורו חפירה, ומלשון חפירה נהיתה הוראת תיקון כמו בקברי אשר כריתי לי (ויחי) נוכל לפרשו אשר תקנתי.
    ולא יספו וגו׳ – בן הדד לא חדל משנאתו לישראל כל ימיו, רק עמו לא כסו על חסד ישראל עמם ולא באו עוד בארץ לשלול שלל ולבוז בז.
    והמלך יהורם שמע לנביא וַיִּכְרֶה – והתקין1 לָהֶם כֵּרָה – סעודה2 גְדוֹלָה, וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ וַיְשַׁלְּחֵם וַיֵּלְכוּ – ושבו אֶל אֲדֹנֵיהֶם מלך ארם וְלֹא יָסְפוּ – הוסיפו עוֹד באותה תקופה3 גְּדוּדֵי אֲרָם לָבוֹא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לארוב עליהם4, בראותם כי הנביא מגלה מסתורם5: פ
    1. רש״י.
    2. רש״י, רד״ק, רלב״ג, מצודת דוד, מצודת ציון.
    3. רד״ק.
    4. מלבי״ם.
    5. מצודת דוד.
    תרגום יונתןילקוט שמעונירש״ירד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
     
    (כד) ⁠וַֽיְהִי֙ אַֽחֲרֵי⁠־כֵ֔ן וַיִּ⁠קְבֹּ֛ץ בֶּן⁠־הֲדַ֥ד מֶלֶךְ⁠־אֲרָ֖ם אֶת⁠־כׇּל⁠־מַחֲנֵ֑הוּ וַיַּ֕⁠עַל וַיָּ֖⁠צַר עַל⁠־שֹׁמְ⁠רֽוֹן׃
    And it came to pass after this, that Ben-hadad king of Aram gathered all of his army, and went up, and besieged Samaria.
    תרגום יונתןר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותעודהכל
    וַהֲוָה בָּתַר כֵּן וּכְנַשׁ בַּר הֲדַד מַלְכָּא דַאֲרָם יַת כָּל מַשְׁרִיתֵיהּ וּסְלֵיק וְצַר עַל שֹׁמְרוֹן.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כג]

    ויעל ויצר על שמרון – רוצה לומר: שבנה עליה מצור בדרך שלא יוכל איש לצאת מן העיר וידמה שכבר שם במצור גם כן עיירות רבות מישראל והיו משחיתים יבול כל הארץ בדרך שהיה הרעב כבד באר׳ וזהו מה שאמר אלישע לשונמית כי קרא י״י לרעב וגם בא אל הארץ שבע שנים ואפשר שנתקבצו ברעב סבות אחרות כאילו תאמר חסרון התבואות וידמה שזמן המצור ארוך מאד ולזה הגיע הענין בשמרון מחוזק הרעב שהיה שם ראש חמור שוה שמני׳ כסף והיו אוכלי׳ אותו מפני הרעב כי התור׳ אמרה וחי בהם ולא שימות בהם.
    ויהי אחרי כן וגומר. בכאן יספר הכתוב שני נסים אחרים שעשה אלישע, והם החמשה עשר והששה עשה למנין נפלאותיו, והוא כי כאשר ראה מלך ארם שלא יכול למלך ישראל בדרך מארב ובהחבא קבץ את כל חילו בפרסום, ויעל ויצר על שומרון, רצה לומר שבנה עליה מצור, באופן שלא היה אדם יכול לצאת מן העיר.
    ויקבוץ – לבוא בגלוי ובפומבי, ולזה קבץ כל עמו.
    וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן וַיִּקְבֹּץ בֶּן הֲדַד מֶלֶךְ אֲרָם אֶת כָּל מַחֲנֵהוּ לבוא בגלוי ובפומבי למלחמה1 נגד ישראל, וַיַּעַל מלך ארם וַיָּצַר – ובנה מצור עַל העיר שֹׁמְרוֹן בדרך שלא יוכל איש לצאת מן העיר2:
    1. מצודת דוד.
    2. רלב״ג.
    תרגום יונתןר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותהכל
     
    (כה) וַיְהִ֨י רָעָ֤ב גָּדוֹל֙ בְּ⁠שֹׁ֣מְ⁠ר֔וֹן וְ⁠הִנֵּ֖⁠ה צָרִ֣ים עָלֶ֑יהָ עַ֣ד הֱי֤וֹת רֹאשׁ⁠־חֲמוֹר֙ בִּשְׁמֹנִ֣ים כֶּ֔סֶף וְ⁠רֹ֛בַע הַקַּ֥⁠ב (חרי) [דִּב⁠־]⁠יוֹנִ֖יםא בַּחֲמִשָּׁ⁠ה⁠־כָֽסֶף׃
    And there was a great famine in Samaria; and, behold, they besieged it, until a donkey's head was sold for eighty pieces of silver, and the fourth part of a kab of dove's dung for five pieces of silver.
    א. [דִּב⁠־] (חרי)⁠יוֹנִ֖ים =א-כתיב=<חִרי יוֹנִ֖ים> בשתי תיבות, אין מקף, אך גם אין שווא באות רי"ש והערת הקרי מסומנת באופן ברור מעל התיבה הראשונה בלבד (קרי="דִב"), כך שגם קוראים בשתי תיבות (מוקפות). וכמו כן מ"ש בשם "ספרי ספרד מדוייקים כתב יד וגם בדפוס ישן".
    • ב1,ש2-כתיב=<חִרְי יוֹנִ֖ים> בשתי תיבות, שווא באות רי"ש, והערת הקרי מסומנת בין שתי התיבות; ב1,ש2-קרי=דביונים (דִּבְיוֹנִ֖ים).
    • ק-כתיב=<חִרְי⁠־יוֹנִ֖ים> במקף; ק-קרי=<דיב יונים> (דִּיב⁠־יוֹנִ֖ים) בשתי תיבות.
    • ל-כתיב=חִרְייוֹנִ֖ים (תיבה אחת), ל-קרי=דביונים (דִּבְיוֹנִ֖ים), דהיינו כתיב וקרי של תיבה אחת בלבד, וכמו כן במ"ג דפוס ונציה ובדפוסים וקורן. יש לשים לב שנקודת החולם בכתי"ל נכתבה מוקדם, לצד ימין מעל אות יו"ד השנייה (ל?!=חִרְייֹונִ֖ים), אבל כנראה שהכוונה בכל זאת לאות וי"ו.
    • ש1,פטרבורג-EVR-II-B-55-כתיב=חִרְיוֹנִ֖ים (אות יו"ד אחת בלבד), קרי=דביונים (דִּבְיוֹנִ֖ים). וראו מ"ש: "ובמקצת ספרים חדא מילה כתיב ובשני יודי"ן, ויש ספרים ביו"ד אחת לבד.⁠"
    מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
    רעב בארץ ישראל – בראשית י״ב:י׳, בראשית כ״ו:א׳, בראשית מ״א:נ״ד-נ״ז, שמואל ב כ״א:א׳, מלכים א י״ח:ב׳, מלכים ב ד׳:ל״ח, מלכים ב ח׳:כ״א, מלכים ב כ״ה:ג׳, רות א׳:א׳
    וַהֲוָה כַפְנָא רַבָּא בְּשֹׁמְרוֹן וְהָא צָיְרִין עֲלָהּ עַד דַהֲוָה רֵישָׁא דַחֲמְרָא מִזְדַבֵּן בְּתַמְנָן כְּסַף וְרִבְעַת קַבָּא דְזֶבֶל מַפְקַת יוֹנַיָא בְּחַמְשָׁא סִלְעִין דִכְסַף.
    ויהי רעב גדול בשומרון – רעב שהיה בימי אלישע רעב של מהומה היתה שנאמר עד (כי היה) [היות] ראש חמור בשמונים כסף (שאר קיטעא כתוב בשמואל בפסוק ויהי רעב בימי דוד (שמואל ב כ״א:א׳) ברמז קה״ד).
    דביונים – זבל הזב מן היונים.
    Pigeon dung. Dung that flows from the doves.⁠1
    1. When they no longer had wood to cook with, they used dung for fuel.
    דביונים – זבל הזב מן היונים.
    ראש חמור – כמשמעו. כי הבהמות הטמאות והשקצים היו אוכלים מפני הרעב. וכן תרגום יונתן: רישא דחמרא.
    וי״מ כמו: מעשר החמר (יחזקאל מ״ה:י״א), והוא רחוק.
    חריונים – כן כתיב, וקרי: דביונים. ופירוש: צואת יונים. והכתוב אומר מה שיוצא מחור היונים, והקרי לשון נקיה יותר, מה שזב מן היונים. ותרגם: זוב (ויקרא ט״ו:כ״ה) – דוב. וכתרגום יונתן: דזבל מפקת יוניא.
    והיו מבערים אש בצואת היונים כי לא היו להם עצים, כי מפני המצור לא היו יכולים לצאת מן העיר לחטוב עצים ביער.
    ואדוני אבי ז״ל פי׳: דביונים – מה שבזפק היונים, שהיונים היו יוצאים ואוכלים התבואה ונכנסים לעיר, והיו אנשי העיר לוקחים מה שבזפק היונים ואוכלים כי מפני המצור היה הרעב.
    דביונים – ר׳ יוסף קמחי פי׳ שביונים, מה שבזפק היונים היו מוציאים לאכול, כי הם היו עפים למרחוק ולוקטים הזרע ובאים לבית. אבן ג׳אנח פי׳ צואת היונים לשריפה.
    ורובע הקב חרייונים – פי׳ בו צואת יונים כי היא יוצאת מחוריהם וכמוהו לאכול את חוריהם ולא אשער מה היה השתמשותם ברעב בצואת יונים ואפשר כי לרוב השחתת האויבים יבול הארץ היו גרגירי הזרעים נמצאים מאד בחוץ והיו היונים אוכלים מהם לשובע ומרוב אכלם מהם היו נמצאים מהזרעים ההם קצת בצואתם כי לא יוכלו לעכל כל הכמות ההיא.
    ויהי רעב גדול בשומרון בסבת המצור והמצוק שהיו בו, וגם כן לחסרון התבואות שהיו בארץ, וז״ש אלישע לשונמית כי קרא ה׳ לרעב וגם בא אל הארץ שבע שנים, והנה התארך זמן המצור כל כך עד שהיה שוה ראש חמור בשמונים דינרי כסף להעדר הבשר שהיה בעיר היו אוכלים בשר חמורים וכל דבר טמא, כי התורה אמרה וחי בהם, ואחז״ל (סנהדרין ע״ד ע״א) ולא שימות בהם, והיה שוה גם כן רובע הקב חריונים (שכפי המתרגם ודעת המפרשים הוא צואת היונים) חמשה כסף, והיה זה להבעיר בו את האש, כי לא היו להם עצים מפני המצור, שלא היו יכולים לצאת מן העיר לחטוב עצים ביער.
    חרי יונים – דיב יונים קרי כן הוא בס״ס מדוייקים כ״י וגם בדפוס ישן אבל גירסת הרי״ף וריא״ז בפ׳ הקורא את המגילה עומד. חורי יונים וכן כתב בעל הלשון כי הכתיב חורי יונים והקרי דביונים על משקל גליונים. ובמקצת ספרים חדא מלה כתיב ובשני יודי״ן וי״ס ביו״ד אחד לבד וכן הוא ברד״ק בפי׳ ובשרשים שרש דב וזו היא ג״כ גירסת רבינו ישעיה הראשון ז״ל מטראני.
    דביונים – צואה הזב מן היונים, כי [אשר] יזוב (ויקרא ט״ו:כ״ה) תרגומו: ארי ידוב, ובהם היו מדליקין האש, לחסרון העצים בעבור המצור.
    והנה צרים – כאומר, מלבד הרעב מסיבת חסרון התבואה, נתוסף עוד הרעב בעבור שהיו צרים עליה, ולא הניחו להביא מאכל אל העיר.
    עד היות – כל כך נתחזק הרעב, עד שהיה נמכר ראש חמור, בשמונים שקלי כסף.
    ויהי רעב גדול מעשה זו היה בשבע שני רעב שהיה בימי אלישע (כמ״ש בסימן ח׳) ולכן לא היתה תבואה מוכנת לעת המצור, ונתגבר הרעב עד כשיעור הזה.
    דביונים – מה שזב מן היונים שצאתם לחה, ולפי הכתיב חרי יונים, חרא בלשון ערבי הוציא רעי (פֿיליפפזאן), וגם בתלמוד בבלי מסכת תענית ט. מצאנו חריא דעזי, צואת עזים.
    ומצור זה היה בתקופת הרעב שהיה בימי אלישע1 ונמשך זמן רב2, ובגלל הרעב לא היתה תבואה בַּעֲתוּדָה לעת מצור3 וַיְהִי – ונהיה רָעָב גָּדוֹל בְּשֹׁמְרוֹן, וְהִנֵּה ארם צָרִים עָלֶיהָ, והתגבר הרעב4 עַד הֱיוֹת – שהיה נמכר5 רֹאשׁ חֲמוֹר לאכילה בִּשְׁמֹנִים שקלי6 כֶּסֶף, שמפאת הרעב היו אוכלים שקצים ובהמות טמאות7, וְהיה נמכר רֹבַע הַקַּב דִּבְיוֹנִים (חרייונים כתיב) – זבל הזב מן היונים8 בַּחֲמִשָּׁה שקלי כָסֶף אשר בהם הדליקו אש במקום להשתמש בעצים שלא היו בגלל הרעב9:
    1. מלבי״ם, מצודת דוד.
    2. רלב״ג בפס׳ כד׳ לעיל.
    3. מלבי״ם.
    4. מלבי״ם.
    5. מצודת דוד.
    6. מצודת דוד.
    7. רד״ק.
    8. רש״י.
    9. מצודת ציון. ורד״ק ורלב״ג מבארים כי יתכן והיו אוכלים מן הזרעים שהיו נותרים בצואת היונים, ובדומה לזה פירש אביו של רד״ק רבי יוסף קמחי שהיו אוכלים מה שנותר בזפק צוואר היונים.
    מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
     
    (כו) וַֽיְהִי֙ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל עֹבֵ֖ר עַל⁠־הַחֹמָ֑ה וְ⁠אִשָּׁ֗⁠ה צָעֲקָ֤ה אֵלָיו֙ לֵאמֹ֔ר הוֹשִׁ֖יעָה אֲדֹנִ֥י הַמֶּֽ⁠לֶךְ׃
    And as the king of Israel was passing by upon the wall, there cried a woman to him, saying, "Help, my lord, O king.⁠"
    תרגום יונתןרש״יר״י קראאברבנאלמקראות שלובותעודהכל
    וַהֲוָה מַלְכָּא דְיִשְׂרָאֵל עֲבַר עַל שׁוּרָא וְאִתְּתָא קַבְלָא קֳדָמוֹהִי לְמֵימַר פְּרֵיק רִבּוֹנִי מַלְכָּא.
    הושיעה אדני המלך – כסבור ששואלת מזונות.
    "Save me, my master, the king!⁠" He thought that she was asking for food.
    הושיעה אדני המלך – כסבור ששואלת מזונות.
    ויום אחד שהיה עובר מלך ישראל על החומה צעקה אליו אשה אחת ואמר׳ הושיעה המלך, והוא חשב שהיתה שואלת מאכל מפני הרעב.
    וַיְהִי יהורם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל עֹבֵר עַל הַחֹמָה שמסביב לעיר שומרון, וְאִשָּׁה צָעֲקָה אֵלָיו לֵאמֹר – ואמרה לו, הוֹשִׁיעָה אותי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, וחשב המלך שמבקשת ממנו שיתן לה מזונות1:
    1. רש״י, מצודת דוד בפס׳ כז׳.
    תרגום יונתןרש״יר״י קראאברבנאלמקראות שלובותהכל
     
    (כז) וַיֹּ֙⁠אמֶר֙ אַל⁠־יוֹשִׁעֵ֣ךְ יְהֹוָ֔הי״י֔ מֵאַ֖יִן אוֹשִׁיעֵ֑ךְ הֲמִן⁠־הַגֹּ֖⁠רֶן א֥וֹ מִן⁠־הַיָּֽ⁠קֶב׃
    And he said, "If Hashem does not help you, from where shall I help you? Out of the threshing-floor or out of the winepress?⁠"
    תרגום יונתןרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
    וַאֲמַר לָא יִפְרְקִינָךְ יְיָ מְנַן אֶפְרְקִינָךְ הֲמִן אִדְרָא אוֹ מִן מַעֲצַרְתָּא.
    אל יושיעך י״י – רוצה לומר: הנה י״י הוא אשר אינו מושיעך כי הוא הביא לנו הרעב החזק הזה אבל אני אין לי אשם במה שלא יושיעך.
    המן הגורן או מן היקב – והנה אמר זה לפי שלא היו יכולים לאסוף להם תבואת גרן ותבואת יקב.
    ואמר בלבו אל יושיעך ה׳, רצה לומר ה׳ הוא אשר אינו מושיע אותך ולא אני, כי אין לי יכולת לאסוף תבואת גורן ולא תבואת יקב, ואמר גורן על הלחם ויקב על היין.
    היקב – הוא גת היין.
    אל יושעך ה׳ – חשב אשר שאלתה על המזון, ואמר לה: ה׳ הוא אין מושיעך, ועם שבידו להושיעך, ואני מאין אושיעך, וכי בתבואה מן הגורן, או ביין מן היקב, הלא אין עמדי. וכאומר, לא יקרא אין מושיע, כי אם מי שבידו להושיע, ולא זולת.
    השאלות:
    אחר שאמר מאין אושיעך שמורה שיודע מה בקשתה ושאין בידו להושיע איך שאל מה לך.
    אל יושיעך ה׳ רצה לומר כי המלך ממונה לעשות משפט וצדקה, אמר אם תחפצי צדקה להחיותך ברעב, אם אל יושעך ה׳ מאין אושיעך זה אין בידי רק ביד ה׳, ואם הוא לא יושיע אין תקוה.
    אל יושיעך – אל לשון בקשה, וחסרה תיבת אם הנשמעת מתוך קול המדבר, אם לא יושיעך נא.
    וַיֹּאמֶר אַל – אם אין יוֹשִׁעֵךְ – מוֹשִׁיעֵךְ1 יְהוָה שהביא עלינו רעב2 מֵאַיִן אוֹשִׁיעֵךְ אני?! הֲמִן הַגֹּרֶן אוֹ מִן הַיָּקֶב – גת היין?!3 הרי בדבר הרעב הזה אין בידי להושיע4, ואין לי אשם בדבר שאינו תלוי בי5:
    1. מצודת דוד, מלבי״ם.
    2. רד״ק.
    3. מצודת ציון. ואמר זה לפי שלא היו יכולים לאסוף להם תבואת גרן ותבואת יקב, רלב״ג.
    4. מצודת דוד.
    5. רלב״ג.
    תרגום יונתןרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
     
    (כח) וַיֹּ⁠אמֶר⁠־לָ֥הּ הַמֶּ֖⁠לֶךְ מַה⁠־לָּ֑⁠ךְ וַתֹּ֗⁠אמֶר הָאִשָּׁ֨⁠ה הַזֹּ֜⁠את אָמְ⁠רָ֣ה אֵלַ֗י תְּ⁠נִ֤י אֶת⁠־בְּ⁠נֵךְ֙ וְ⁠נֹא⁠כְ⁠לֶ֣נּ⁠וּא הַיּ֔⁠וֹם וְ⁠אֶת⁠־בְּ⁠נִ֖י נֹאכַ֥ל מָחָֽר׃
    And the king said to her, "What troubles you?⁠" And she answered, "This woman said to me, 'Give your son that we may eat him today, and we will eat my son tomorrow.'
    א. וְנֹאכְלֶ֣נּוּ א=וְנֹאכֲלֶ֣נּוּ (חטף)
    תרגום יונתןילקוט שמעוניאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
    וַאֲמַר לָהּ מַלְכָּא מַה לִיךְ וַאֲמַרַת אִתְּתָא הָדָא אֲמַרַת לִי הָבִי יַת בְּרִיךְ וְנֵיכְלִינֵיהּ יוֹמָא דֵין וְיַת בְּרִי נֵיכוּל מְחָר.
    ויאמר לה המלך מה לך ותאמר האשה הזאת אמרה אלי תני את בנך ונאכלנו – מי שהוא שומע סבור שהטמינה אותו א״ר יוחנן שחוט ומבושל היה, תני את בנך ונשחטנו אין כתיב כאן אלא ונאכלנו מכלל שהיה שחוט ומבושל, וכן בירושלים ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן (איכה ד׳:י׳).
    ועכ״ז שאל אליה מה לך? והיא אמרה שהיה לה מריבה עם אשה אחרת שהשתתפו שתיהן לאכול את בניהן.
    ויאמר – חזר המלך לשאלה, מהו המבוקש לך, כי שוב חשב שמא שאלתה בדבר אחר.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כז]

    (כח) אולם על הצד שתחפץ משפט נגד עול שעשו לה אמר המלך מה לך, האשה הזאת ממלת הזאת מבואר שגם האשה הנתבעת היתה שם במעמד ולא הכחישה הדבר, רק שע״פ דין תורה לא יכלה לזכות, כי אי אפשר שתתחייב להרוג את בנה, ואין קנין חל על ענין כזה, לכן באתה אל המלך שיעשה משפט מדין המלכות, שישקיף על העת והמקום והענין, ובפרט שהיה לה טענה שהיא הסיתה לזה כמ״ש האשה הזאת אמרה אלי תני את בנך.
    וכדי לוודא מה היא מבקשת1 וַיֹּאמֶר לָהּ הַמֶּלֶךְ מַה לָּךְ? האם נעשה לך עוול כלשהו?⁠2 וַתֹּאמֶר האישה התובעת, הָאִשָּׁה הַזֹּאת הנתבעת שנמצאת כאן3 אָמְרָה אֵלַי לי תְּנִי אֶת בְּנֵךְ וְנֹאכְלֶנּוּ הַיּוֹם וְאם תעשי כך אֶת בְּנִי נֹאכַל מָחָר ושכנעה אותי לעשות כן4 וכך עשיתי:
    1. כך משמע ממצודת דוד.
    2. מלבי״ם.
    3. ולמרות שידעה שעל פי דין תורה לא יכולה לזכות בדין, ביקשה משפט מדין מלכות, מלבי״ם.
    4. מלבי״ם.
    תרגום יונתןילקוט שמעוניאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
     
    (כט) וַנְּ⁠בַשֵּׁ֥⁠ל אֶת⁠־בְּ⁠נִ֖י וַנֹּ⁠א⁠כְ⁠לֵ֑הוּ וָאֹמַ֨ר אֵלֶ֜יהָ בַּיּ֣⁠וֹם הָאַחֵ֗ר תְּ⁠נִ֤י אֶת⁠־בְּ⁠נֵךְ֙ וְ⁠נֹ֣א⁠כְ⁠לֶ֔נּ⁠וּא וַתַּ⁠חְבִּ֖א אֶת⁠־בְּ⁠נָֽהּ׃
    So we boiled my son and ate him; and I said to her on the next day, 'Give your son, that we may eat him; and she has hidden her son.⁠"
    א. וְנֹ֣אכְלֶ֔נּוּ א=וְנֹ֣אכֲלֶ֔נּוּ (חטף)
    תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמקראות שלובותעודהכל
    וּבַשֵׁילְנָא יַת בְּרִי וַאֲכַלְנוּהִי וַאֲמַרִית לָהּ בְּיוֹמָא אוֹחֲרָנָא הָבִי יַת בְּרִיךְ וְנֵיכְלִינֵיהּ וְאַטְמָרַת יַת בְּרָהּ.
    ותחבא את בנה – מת, ורוצה לאוכלו לבדה.
    But she has hidden her son. [Who was] dead, and she wants to eat him by herself.⁠1
    1. Alternatively, the other woman's child was alive and she was hiding him to save his life (Radak).
    ותחבא את בנה – מת ורוצה לאוכלו לבד.
    ותחביא את בנה – שתאכלנו לבדה, או רחמה עליו להחיותו.
    ותחבא את בנה – רוצה לומר: למלטו שלא יאכלוהו כי אולי תהיה לה הצלה ממקום אחר.
    והיא עשתה בנה ראשונה ואכלו אותו שתיהן, ועתה שהיה ראוי שיאכלו בן האשה האחרת החביאה אותו כדי שלא ימות, באופן שלא יוכלו לאכלו כאשר התנו ביניהן, או כדי שתאכלנו היא לבדה, וכמ״ש בפסיקתא (ילקוט ח״ב רמז רל״א) א״ר יוחנן שחוט ומבושל היה, ונשחטנו אין כתיב כאן אלא ונאכלנו, מכלל שהיה שחוט ומבושל, וכן בירושלם (איכה ד׳ י׳) ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן:
    ותחביא – הסתירה.
    וַנְּבַשֵּׁל אֶת בְּנִי וַנֹּאכְלֵהוּ, וָאֹמַר אֵלֶיהָ בַּיּוֹם הָאַחֵר תְּנִי אֶת בְּנֵךְ וְנֹאכְלֶנּוּ יחד כפי שסיכמנו, ולא רצתה, וַתַּחְבִּא – והסתירה1 אֶת בְּנָהּ אף שהוא מת, כדי לאוכלו לבדה2:
    1. מצודת ציון.
    2. ילקוט שמעוני רמז רלא, רש״י. ורלב״ג מפרש אחרת שרצתה לְמַלְּטוֹ שלא יאכלוהו כי אולי תהיה לה הצלה ממקום אחר. ורד״ק מביא את שתי הדעות כאפשרויות שונות .
    תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמקראות שלובותהכל
     
    (ל) וַיְהִי֩ כִשְׁמֹ֨עַ הַמֶּ֜⁠לֶךְ אֶת⁠־דִּבְרֵ֤י הָֽאִשָּׁ⁠ה֙ וַיִּ⁠קְרַ֣ע אֶת⁠־בְּ⁠גָדָ֔יו וְ⁠ה֖וּא עֹבֵ֣ר עַל⁠־הַחֹמָ֑ה וַיַּ֣⁠רְא הָעָ֔ם וְ⁠הִנֵּ֥⁠ה הַשַּׂ֛⁠ק עַל⁠־בְּ⁠שָׂר֖וֹ מִבָּֽ⁠יִת׃
    And it came to pass, when the king heard the words of the woman, that he tore his clothes — now he was passing by upon the wall — and the people looked, and, behold, he had sackcloth underneath, upon his flesh.
    תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
    וַהֲוָה כַד שְׁמַע מַלְכָּא יַת פִּתְגָמֵי אִתְּתָא וּבְזַע יַת לְבוּשׁוֹהִי וְהוּא עֲבַר עַל שׁוּרָא וַחֲזָא עַמָא וְהָא סַקָא אֲסִיר עַל בִסְרֵיהּ מִלְגָיו.
    וירא העם – דרך הקרע, את השק תחת בגדיו.
    The people saw. Through the tear [they saw] the sackcloth under his garments.
    וירא העם – דרך הקרע את השק תחת בגדיו.
    מבית – מבפנים.
    והנה המלך התפעל מאד מדברי האשה בראותו שכבר היו אוכלים בשר בניהם ובנותיה׳, וקרע בגדיו עם היות שהיה על החומה והיו העם רואים זה והיו נרפי׳ ידיה׳, וראו מתוך קריע׳ הבגדים שהיה לו השק על בשרו מבית, כי היה נראה שעשה תשובה ושהיה מקבל על עונותיו בגופו ייסורין, והוא השק שהיה על בשרו מבפנים, ומפני כבוד המלכות היה מלובש בגדיו מלמעל׳ כדי שלא יראה אדם מה למטה אם לא שיראו אותו אז בשעת קריעתו.
    ויהי כשמע – פליגי ספרי אם הוא דגש או רפה ועיין מ״ש בשופטים י״ו.
    מבית – מבפנים לבגדיו, וראוהו דרך הקריעה.
    ויקרע את בגדיו הגם שהוא עובר על החומה שבזה מרפה ידי אנשי המלחמה כי כבר נתיאש והעם ראו שהשק על בשרו – שזה מורה תכלית היאוש, ועד עתה היה מצפה לרחמי ה׳ ולכן לבש שק לתשובה ותפלה, ועתה שכבר הגיעו לתכלית האבדון אבדה תקוה מלבו ורצה להרוג את הנביא על שלא התפלל להשיב חימה.
    וַיְהִי כִשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ יהורם אֶת דִּבְרֵי הָאִשָּׁה וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו, וְעשה זאת למרות1 שהוּא היה עֹבֵר עַל הַחֹמָה וכולם ראו אותו, ודבר זה מרפה את ידי אנשי המלחמה2, וַיַּרְא – וראה הָעָם דרך הקרע שבבגדיו3 וְהִנֵּה הַשַּׂק עַל בְּשָׂרוֹ ממש4 מִבָּיִת – מבפנים5 תחת בגדי6 מלכותו7, שזה מורה על תכלית הייאוש8:
    1. מלבי״ם.
    2. מלבי״ם. ובתלמוד, מכאן אמר רבי אלעזר אין אדם חשוב רשאי לחגור שק אלא אם כן נענה כיהורם בן אחאב, תענית יד, ב. ובמדרש, א״ר איבו לפי שתפס יעקב אבינו את השק לפיכך אינו זז ממנו ולא מבני בניו עד סוף כל הדורות, אחאב ״וישם שק על בשרו״ (מ״א כא, כז), יהורם, ״והנה השק על בשרו״ (שם ו, ל). מרדכי, ״וילבש שק ואפר״ (אסתר ד, א), ומעולם לא שב ריקם, לקח טוב בראשית פ׳ ל״ז פס׳ ל״ד.
    3. רש״י, רד״ק.
    4. והיה נראה שעשה תשובה ושהיה מקבל על עונותיו ייסורין בגופו, אברבנאל.
    5. רד״ק.
    6. רש״י, מצודת דוד.
    7. מפני כבוד המלכות היה מלובש בגדיו מלמעלה, אברבנאל.
    8. שעד עכשיו היה מצפה לרחמי ה׳ ולכן לבש שק לתשובה ותפלה, ועתה שכבר הגיעו לתכלית האבדון אבדה תקוה מליבו ורצה להרוג את הנביא על שלא התפלל להשיב חֵמָה, מלבי״ם.
    תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
     
    (לא) וַיֹּ֕⁠אמֶר כֹּֽה⁠־יַעֲשֶׂה⁠־לִּ֥⁠י אֱלֹהִ֖ים וְ⁠כֹ֣ה יוֹסִ֑ף אִֽם⁠־יַעֲמֹ֞ד רֹ֣אשׁ אֱלִישָׁ֧ע בֶּן⁠־שָׁפָ֛ט עָלָ֖יו הַיּֽ⁠וֹם׃
    Then he said, "God do so to me, and more also, if the head of Elisha the son of Shaphat shall stand on him this day.⁠"
    תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״גאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותעודהכל
    וַאֲמַר כְּדֵין יַעְבֵּיד לִי יְיָ וּכְדֵין יוֹסִיף אִם יִתְקַיָם רֵישָׁא דֶאֱלִישָׁע בַּר שָׁפָט עֲלוֹהִי יוֹמָא דֵין.
    אם יעמוד ראש אלישע – שהיכולת בידו לבקש רחמים.
    If the head of Elisha son of Shophot stands. For he is able to beg for mercy.⁠1
    1. He could have ended the hunger through prayer as Eliyahu had done. See I Melakhim 18:41-45. But he failed to do so.
    אם יעמד ראש אלישע – שהיכולת בידו לבקש רחמים.
    אם יעמוד ראש אלישע – שהיה עליו לבקש רחמים, ואיננו מבקש.
    אם יעמוד ראש אלישע בן שפט עליו היום – ידמה כי אלישע בהוכיחו אותו אמר לו שיהיה רעב ולא הגיד לו שיהיה שבע שנים לבד כמו שאמר אליהו אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי ולא הגיד לו גם כן שיסור בשנה השלישית ולזה כעס המלך עליו ואמר להמיתו מפני ראותו כי כבר הגיע מחוזק הרעב אל שהיו אוכלים בשר בניהם.
    וישבע המלך כה יעשה לי אלהים וכה יוסיף, ר״ל כה יעשה לי אלהים כמו שספרה האשה שאמית את בני לאכלו, וכה יוסיף לעשות לי רע מזה אם יעמוד ראש אלישע עליו היום, והיה זה לפי שהנביא קרא רעב על הארץ, וכמו שאמר לשונמית כי קרא ה׳ לרעב וגם בא אל הארץ שבע שנים, ואין ספק שיעד את מלך ישראל על זה, כי הוא עשה נס עצירת הגשמים כאליהו רבו, אם לא שאליהו עשאו לשלש שנים ואלישע לשבע שנים, ולפי שידע מלך ישראל שאליהו בקש רחמים על הגשמים וירדו אחרי שלש שנים וראה שאלישע לא היה מבקש רחמים על הרעב אחרי שבע שנים, לכן נשבע להרגו, לפי שלא היה מרחם על עמו בהיותם אוכלים בשר בניהם.
    כה יעשה וכו׳ – הוא ענין שבועה, וגזם ולא אמר.
    אם יעמוד וכו׳ – כי אסירו, על כי בידו לעתיר לה׳ להסיר הרעב, ואינו חושש.
    והמלך יהורם כעס מאוד על אלישע בראותו את חוזק הרעב1 וַיֹּאמֶר המלך בשבועה2, כֹּה – כך יַעֲשֶׂה לִּי אֱלֹהִים שאמית את בני לאכלו3 וְכֹה – וכך יוֹסִף לי רע מזה4 אִם יַעֲמֹד רֹאשׁ אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט עָלָיו הַיּוֹם כי אסיר את ראשו מעליו5, לפי שהיכולת בידו לבקש רחמים6 ואיננו מבקש7:
    1. רלב״ג.
    2. מצודת דוד.
    3. אברבנאל.
    4. אברבנאל.
    5. מצודת דוד.
    6. רש״י, מצודת דוד.
    7. רד״ק.
    תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״גאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותהכל
     
    (לב) וֶאֱלִישָׁע֙ יֹשֵׁ֣ב בְּ⁠בֵית֔וֹ וְ⁠הַזְּ⁠קֵנִ֖ים יֹשְׁ⁠בִ֣ים אִתּ֑⁠וֹ וַיִּ⁠שְׁלַ֨ח אִ֜ישׁ מִלְּ⁠פָנָ֗יו בְּ⁠טֶ֣רֶם יָבֹא֩ הַמַּ⁠לְאָ֨ךְ אֵלָ֜יו וְ⁠ה֣וּא⁠׀ ⁠אָמַ֣ר אֶל⁠־הַזְּ⁠קֵנִ֗ים הַרְּ⁠אִיתֶם֙ כִּֽי⁠־שָׁלַ֞ח בֶּן⁠־הַֽמְ⁠רַצֵּ֤⁠חַא הַזֶּ⁠ה֙ לְ⁠הָסִ֣יר אֶת⁠־רֹאשִׁ֔י רְ⁠א֣וּ׀ כְּ⁠בֹ֣א הַמַּ⁠לְאָ֗ךְ סִגְר֤וּ הַדֶּ֙⁠לֶת֙ וּלְחַצְתֶּ֤ם אֹתוֹ֙ בַּדֶּ֔⁠לֶת הֲל֗וֹא ק֛וֹל רַגְלֵ֥י אֲדֹנָ֖יו אַחֲרָֽיו׃
    But Elisha sat in his house, and the elders sat with him. And he sent a man from before him, but before the messenger came to him, he said to the elders, "See how this son of a murderer has sent to take off my head! Look, when the messenger comes, shut the door, and hold the door fast against him. Is not the sound of his master's feet behind him?⁠"
    א. בֶּן⁠־הַֽמְרַצֵּ֤חַ א=בֶּן⁠־הַֽמֲרַצֵּ֤חַ (חטף)
    תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
    וֶאֱלִישָׁע יָתֵיב בְּבֵיתֵיהּ וְסָבַיָא יַתְבִין עִמֵיהּ וּשְׁלַח גַבְרָא קֳדָמוֹהִי עַד לָא יֵתֵי אִזְגַדָא לְוָתֵיהּ וְהוּא אֲמַר לְסָבַיָא הַחֲזֵיתוּן אֲרֵי שְׁלַח בַּר קְטוֹלָא הָדֵין לְאַעְדָאָה יַת רֵישִׁי חֲזוֹ כְּמֵיתֵי אִזְגַדָא אֲחוּד דָשָׁא וּתְדַחֲקוּן יָתֵיהּ בְּדָשָׁא הֲלָא קַל רִגְלֵי רִבּוֹנֵיהּ בַּתְרוֹהִי.
    וישלח איש מלפניו – המלך שלח להרגו, ובטרם יבא אותו המלאך אל אלישע, והוא נגלה לו ברוח הקודש, ואמר אל הזקנים: והנה המלאך יורד אליו (מלכים ב ו׳:ל״ג) והמלך אחריו.
    And he sent a man from his presence. The king sent [a man] to kill him, and before the messenger had come to Elisha, it was revealed to him through the Divine Spirit, and he said to the elders, etc., [after which Scripture states,] "and behold the messenger was coming down to him,⁠" and the king was after him.
    וישלח איש מלפניו – המלך שלח להורגו ובטרם יבא המלאך אל אלישע והוא נגלה ברוח הקדש ואומר אל הזקנים.
    וישלח איש – המלך שלח איש מלפניו להסיר את ראש אלישע.
    בטרם – חסר וי״ו, והיא יתירה במלת: והוא אמר. וכן ענין הפסוק: המלך שלח איש מלפניו אל אלישע, ובטרם יבא המלאך אליו הוא אמר אל הזקנים כי המלך שולח איש להסיר את ראשו כי נאמר לו ברוח הנבואה.
    הראיתם – בדגש הרי״ש. וכן: הראיתם אשר בחר בו י״י (שמואל א י׳:כ״ד).
    בן המרצח – בן אחאב שרצח נבות, כן הוא רוצה לרצחני.
    הלא קול – תשמעו קול רגלי אדוניו שיבא אחריו.
    הלא קול רגלי אדניו – כטעם את קול רגליה באה בפתח (מלכים א י״ד:ו׳) וכתי׳ את קול הנער (בראשית כ״א:י״ז).
    בן המרצח הזה – קרא בן אחאב בן המרצח כי הוא הסכים בהריגת נבות ובהריגת נביאי י״י על יד איזבל.
    ושלח מלפניו איש, ואלישע ראה בנבואתו כל זה ואמר לזקנים אשר היו עמו בביתו בטרם יבא אליו המלאך אשר שלח המלך הראיתם בן המרצח, ואמר זה על יהורם, לפי שאחאב אביו הרג את נבות ויהורם היה רוצה להרגו כמו שהרג אביו את נבות לירש את כרמו, ואמר לזקנים ראו כבוא המלאך סגרו הדלת ולחצתם אותו בדלת הלא קול רגלי אדוניו, ר״ל בבוא המלאך סגרו את הדלת ולחצתם אותו, ר״ל תלחצו אותו ותכעיסוהו עם סגירת הדלת שישאר מחוץ ולא יוכל להכנס בבית מעט, כי מיד תשמעו קול רגלי המלך אדוניו שיבא אחריו, ואחרי בואו נדבר עמו ויוסר כעסו. וידמה שהמלך שלח את המלאך שיאמר שהיה רוצה להרוג את אלישע, ושהוא יבא אחריו בלאט לשמוע מה ידבר אלישע, וצוה שאם ייעד טובה לא יגיעו בכנף מעילו, ולזה צוה הנביא לזקנים שיעכבו את המלאך בדלת עד שיבא המלך, כדי שבפניו יפרסם דבר האלהים:
    הראיתם – הרי״ש בדגש ע״פ המסורת ומכלול דף ע״ב וד׳ ס״א.
    המרצח – המ״ם רפויה והה״א סמוכה בגעיא מכלול דף נ׳.
    הראיתם – בה״א השאלה.
    ולחצתם – ענין דחק.
    וישלח – המלך שלח אל אלישע לפני בואו שמה, לשמרו לבל יברח עד יבא הוא, ולהרגו בפניו.
    בטרם – עד לא בא השליח, אמר אלישע אל הזקנים הראיתם, רצה לומר: האם אתם נותנים לב לדבר הזה, אשר שלח בן המרצח להסיר ראשי, כי בנבואה נאמר לו.
    בן המרצח – את אחאב קורא מרצח, לפי שמה שהרגה איזבל את כל הנביאים, היה בהסכמת דעת אחאב.
    ראו וכו׳ – הסתכלו עת ביאת המלאך לפה, וסגרו אז את הדלת, ודחקוהו עם הדלת אל החוץ.
    הלא קול – עודו מדבר עמהם, אמר: הלא עתה נשמע לי בנבואה קול רגלי אדוניו המלך, אשר הולך אחרי המלאך אשר שלח.
    השאלות:
    לפירוש המפרשים שהמלך שלח איש, היה לו לומר ובטרם יבא המלאך וכן היה לו לומר הוא אמר בלא וי״ו.
    ואלישע יושב בביתו והזקנים יושבים לפניו שבעת ההיא לא היה בבית מדרשו עם בני הנביאים רק ישב בביתו על הסנהדרין, והיו שופטים את העם,
    וישלח איש – פי׳ שכאשר ראה זה ברוח קדשו שלח את כל איש מלפניו שלא ישארו שם רק הזקנים, כי לא רצה שיתפרסם הענין הזה בין ההמון,
    והוא אמר אל הזקנים וכו׳ רצה לומר כי לא היה ביד המלך להמית איש בלא עון דרך רוצח רק על ידי משפט, כמו שנראה בענין נבות שהוצרך לדון אותו על ידי זקני העיר לכן אמר אל הזקנים שימחו בידו כי יש זה בכחם כיון שבא להסיר ראשו דרך רצח – ולבל ייראו שיגבר מלאך המלך בחיל וכח אמר שלא יחושו,
    כי שומע קול רגלי אדוניו אחריו.
    מלפניו – משריו הרגילים לעמוד לפניו.
    הראיתם – רי״ש דגושה, וישנה עוד במקרא, ולקדמונינו שבע כפולות בגדכפר״ת (ספר יצירה).
    ולחצתם אותו – דרך העברה אמר כן, כלו׳ ראוי הוא לכך, וגם יהורם בכעסו הוציא שבועתו מפיו ותכף כששלח המלאך נתחרט, ובבואו הוא בעצמו דבר בל׳ נחת לנביא הנה זאת הרעה וגו׳, וזהו ולחצתם אותו, כלו׳ מנעו ממנו מהכנס טרם יבוא אדוניו ויצוה לו לחדול מהרגני.
    וֶאֱלִישָׁע בזמן ההוא היה יֹשֵׁב בְּבֵיתוֹ וְהַזְּקֵנִים – וזקני הסנהדרין1 היו יֹשְׁבִים אִתּוֹ לשפוט את העם2, וַיִּשְׁלַח המלך יהורם3 אִישׁ מִלְּפָנָיו להורגו4, וּבְּטֶרֶם5 יָבֹא – בא הַמַּלְאָךְ אֵלָיו – אל אלישע וְהוּא נגלה לו ברוח הקודש שנשלח המלאך להורגו, לכן6 אָמַר אֶל הַזְּקֵנִים הַרְּאִיתֶם – האם7 שמתם לב8 כִּי שָׁלַח בֶּן אחאב הַמְרַצֵּחַ הַזֶּה שרצח את נבות9 והסכים להריגת נביאי ה׳10 לְהָסִיר אֶת רֹאשִׁי מעלי?⁠11 רְאוּ – הסתכלו עד שהשליח שלו יגיע לפה12 וּכְּבֹא הַמַּלְאָךְ – השליח סִגְרוּ הַדֶּלֶת וּלְחַצְתֶּם – ותדחקו13 אֹתוֹ בַּדֶּלֶת עם הדלת החוצה, ועודו מדבר עמהם אמר להם14 הֲלוֹא עתה נשמע לי בנבואה15 קוֹל רַגְלֵי אֲדֹנָיו המלך יהורם אַחֲרָיו:
    1. מלבי״ם.
    2. מלבי״ם.
    3. רש״י. ומלבי״ם מפרש אחרת כי אלישע שלח כל איש מלפניו ונשאר רק עם זקני הסנהדרין כדי לא לפרסם את העניין.
    4. רש״י.
    5. רד״ק.
    6. רש״י, מצודת דוד.
    7. מצודת ציון.
    8. מצודת דוד.
    9. רד״ק, רלב״ג.
    10. רלב״ג, מצודת דוד.
    11. ראה את דברי המלבי״ם המבאר שכיוון שהמלך היה צריך משפט להרוג את אלישע בדומה למה שעשה אחאב לנבות. הזהיר את הסנהדרין על כך.
    12. מצודת דוד.
    13. מצודת דוד, מצודת ציון.
    14. מצודת דוד.
    15. מצודת דוד.
    תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
     
    (לג) עוֹדֶ֙נּ⁠וּ֙ מְ⁠דַבֵּ֣⁠ר עִמָּ֔⁠ם וְ⁠הִנֵּ֥⁠ה הַמַּ⁠לְאָ֖ךְ יֹרֵ֣ד אֵלָ֑יו וַיֹּ֗⁠אמֶר הִנֵּ⁠ה⁠־זֹ֤את הָרָעָה֙ מֵאֵ֣ת יְהֹוָ֔הי״י֔ מָה⁠־אוֹחִ֥יל לַיהֹוָ֖הי״י֖ עֽוֹד׃
    While he was still talking with them, behold, the messenger came down to him. And he said, "Behold, this evil is from Hashem; what more can I hope for from Hashem?⁠"
    תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
    עַד דְהוּא מְמַלֵיל עִמְהוֹן וְהָא אִזְגַדָא נָחִית לְוָתֵיהּ וַאֲמַר הָא דָא בִישְׁתָּא מִן קֳדָם יְיָ מָא אֲצַלֵי קֳדָם יְיָ עוֹד.
    ויאמר – המלך.
    הנה זאת הרעה מאת י״י – זאת אחת מן הקללות שקלל על ידי משה: ואכלת פרי בטנך במצור ובמצוק וגו׳ (דברים כ״ח:נ״ג).
    מה אוחיל לי״י עוד – להושיע, הלא לא יועיל.
    He said. The king.
    "Behold, this tragedy is from Adonoy.⁠" This is one of the curses that He cursed through Moshe, "And you will eat the flesh of your womb, etc., in the siege and in the distress, etc.⁠"1
    What more can I hope for from Adonoy? To save, it will surely not avail.⁠2
    1. Devarim 28:53.
    2. Alternatively, מָה אוֹחִיל means "what more can I pray [=אוֹחִיל] before God?⁠" (Targum).
    והנה המלאך יורד אליו והמלך אחריו.
    ויאמר – המלך, הנה זאת הרעה מאת י״י מה אוחיל לי״י עוד – אלא הריני הורג את זה שיכול להושיע על ידי תפילה ואינו מבקש רחמים.
    ויאמר – המלך הבא אחרי המלאך אמר: הנה זאת הרעה מאת י״י עד שאוכלות הנשים בשר בניהם.
    מה אוחיל לי״י עוד – כלומר: מה אקוה לי״י עוד, ומה אקוה לו, מה יועילני אחרי זאת הרעה.
    ויונתן תרגם: מה – אצלי. תרגם: אוחיל – כמו: אחלה.
    והנה המלאך יורד אליו – ולחצוהו בשער, והמלך בא כמאמר הנביא, ואז אמר לו אלישע ״הנה זאת רעה גזירה אלהית היא, ולא יכולתי להתפלל עד עתה, שלא היה זמן שישמע תפילתי עד עתה״.
    מה אוחיל ליי׳ – שרשו יחל, והחיוג׳ חברו עם הן הוחלתי לדבריכם לשון המתנה, כלומר מה אוכל להמתין יותר, ולכן התנבא מיד בפני המלך.
    והנה המלאך ירד אליו – בזה קצור נכון, והטעם והנה המלך אחריו בסמוך, כי ויאמר רמז למלך, והעד מה שכתב אח״ז ברדת המלך אליו (מלכים ב ז׳:י״ז).
    והנה המלאך יורד אליו ויאמר הנה זאת הרעה מאת י״י מה אוחיל לי״י עוד ידמה שהמלאך היורד אליו אמר לאלישע כי הוא בא להרגו על דבר הרעב במצות המלך ואמר לו אלישע כי לא זו הדרך להמלט מהרעב אלא עד שיתפללו לש״י וענה המלאך כי אחר שזאת הרעה מאת י״י לשוא יתפלל אליו עוד וחשב כי התפלה לבד תועיל להציל מהרע שיעשהו אחר לא מהרעה שיעשה הש״י בעצמה ולזה ענה אלישע כי השם יצילם מהרע ההוא עד שכעת מחר ישוב בשער שמרון סאה סולת בשקל וסאתים שעורים בשקל ואפשר שיהיה הרצון בזה שכבר אמר המלאך שבא להמית אלישע כמו מתחרט על שבא להרגו הנה זאת הרע׳ באה לנו מאת י״י על חטאינו מה אחטא עוד ואקנה לעצמי חיל וצרה על הצרה הזאת בעבור שיכעס עלי השם והוא מענין מעי מעי אוחילה.
    והנה המלאך אמר אל אלישע בבאו הנה זאת הרעה מאת השם מה אוחיל ליי׳ עוד, ואפשר לפרשו על הרעב, כאלו אמר אם היה פועל הרעה הזאת כח שממיי היינו מתפללים לאל שיסיר ממשלתו, אבל אחרי שהוא יתברך פועל הרעה הגדולה הזאת, איך ישוב ממנה ומה התוחלת והתקוה שיש בהתפלל אליו? כי לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם ויחזור ממעשיו:
    אוחיל – אקוה, כמו: על כן אוחיל לו (איכה ג׳:כ״א).
    יורד אליו – אל אלישע הביתה כי בשמעם שגם המלך יבוא חדלו מלסגור הדלת מפני כבוד המלכות.
    ויאמר – כאשר בא גם המלך, אמר המלאך אל המלך, הנה רעת הרעב באה היא מה׳, לתשלום גמול הפשעים, ואם אוסיף לפשוע לשלוח יד בנביאו, אם כן מה היא התקוה אשר אוחיל עוד לה׳, הלא לא יוסיף לרחם עוד בעבור העון הזה, ומפני כבוד המלכות תלה הדבר בעצמו.
    ויאמר זאת אמר המלך הנה זאת הרעה מאת ה׳ רצה לומר כי בסדר הקללות שבתוכחה הוא הסדר האחרון וסוף הקללות, וכיון שזאת הרעה מאת ה׳, והוא אחרית הזעם,
    מה אוחיל לה׳ עוד ועד מתי נדום ונקוה לה׳.
    מה אוחיל לה׳ עוד – יהורם לא הרע לעשות כאחאב והסיר את מצבת הבעל (ג׳:ב׳), רק בחטאת ירבעם דבק, ובעבודת העגלים כונתו לה׳, ובבוא הרעה שם מבטחו בה׳ ועשה תשובה ולבש שק ולא הועיל לו, ועכשו הוא צועק עד כאן הגיע חרון אף ה׳ עלינו ולא הועילה לי בטחוני בו, ולמה אבטח בו עוד?
    עוֹדֶנּוּ אלישע מְדַבֵּר עִמָּם – עם זקני הסנהדרין, וְהִנֵּה הַמַּלְאָךְ – שליח המלך יֹרֵד אֵלָיו – אל אלישע הביתה, כי בשמעם שגם המלך יבוא חדלו מלסגור הדלת מפני כבוד המלכות1, וַיֹּאמֶר המלך יהורם2 הִנֵּה זֹאת הָרָעָה מֵאֵת יְהוָה שקלל על ידי משה ואכלת פרי בטנך במצור ובמצוק3 מָה אוֹחִיל – אֲקַוֶּה4 לַיהוָה עוֹד להושיע, הלא לא יועיל5, ומפני שאמר זאת בשברון לב ענה לו אלישע כי הרעב יפסק6: ס
    1. מצודת דוד.
    2. רש״י, רד״ק, מלבי״ם. ומצודת דוד מפרשי שזה אמר השליח למלך באומרו למלך כי העונשים באו עליהם על עוונות ומה התועלת תהיה בלהרוג את הנביא ולהוסיף בכך עוד חטאים, ורלב״ג מפרש כי זה אמר השליח לאלישע.
    3. דברים כח נג, רש״י.
    4. מצודת ציון.
    5. רש״י.
    6. מעם לעז וראה להלן בפרק ז׳.
    תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
    → לפרק הקודםחזור לראש הפרקלפרק הבא ←
    ← Previous ChapterReturn to Top of ChapterNext Chapter →
    רשימת מהדורות
    © כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.    List of Editions
    © All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

    כותרת הגיליון

    כותרת הגיליון

    ×

    Are you sure you want to delete this?

    האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

    ×

    Please Login

    One must be logged in to use this feature.

    If you have an ALHATORAH account, please login.

    If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

    נא להתחבר לחשבונכם

    עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

    אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

    אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

    ×

    Login!כניסה לחשבון

    If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
    Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
    ×
    שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
    ×

    תפילה לחיילי צה"ל

    מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

    תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

    Prayer for Our Soldiers

    May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

    Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144