×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) וְאִשָּׁ֣ה אַחַ֣ת מִנְּשֵׁ֣י בְנֵֽי⁠־הַ֠נְּבִיאִ֠ים צָעֲקָ֨ה אֶל⁠־אֱלִישָׁ֜ע לֵאמֹ֗ר עַבְדְּךָ֤ אִישִׁי֙ מֵ֔ת וְאַתָּ֣ה יָדַ֔עְתָּ כִּ֣י עַבְדְּךָ֔ הָיָ֥ה יָרֵ֖א אֶת⁠־יְהֹוָ֑הי״י֑ וְהַ֨נֹּשֶׁ֔ה בָּ֗א לָקַ֜חַת אֶת⁠־שְׁנֵ֧י יְלָדַ֛י ל֖וֹ לַעֲבָדִֽים׃
Now a certain woman of the wives of the sons of the prophets cried to Elisha, saying, "Your servant my husband is dead; you know that your servant feared Hashem. And the creditor has come to take to him my two children to be slaves!⁠"
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וְאִתְּתָא חֲדָא מִנְשֵׁי תַלְמִידֵי נְבִיַיָא מְצַוְחָא קֳדָם אֱלִישָׁע לְמֵימַר עַבְדָךְ עוֹבַדְיָה בַעֲלִי מִית וְאַתְּ יְדַעַתְּ אֲרֵי עַבְדָךְ הֲוָה דָחִיל מִן קֳדָם יְיָ כַּד קַטְלַת אִיזֶבֶל יַת נְבִיַיָא דַייָ דְבַר מִנְהוֹן מְאָה גַבְרִין וְאַטְמְרִינוּן חַמְשִׁין חַמְשִׁין גַבְרִין בִּמְעַרְתָּא וַהֲוָה יָזִיף וּמוֹכֵל לְהוֹן בְּדִיל דְלָא לְאוֹכָלָא יַתְהוֹן מִנִכְסוֹהִי דְאַחְאָב מִן קֳדָם דְאִינוּן אוֹנְסָא וּכְעַן רַשְׁיָא אֲתָא לְמִדְבַּר יַת תְּרֵין בְּנֵי לֵיהּ לְעַבְדִין.

רמז רכח

אמר רבי מנא אלולא זכות אשתו של עובדיה כבר היו ישראל אבודין ח״ו באותה שעה שנאמר ואשה אחת מנשי בני הנביאים וגו׳.
מנשי בני הנביאים – אשת עובדיה היתה. כל בני הנביאים שבמקרא, תרגומו: תלמידי נבייא.
והנושה – הוא יהורם בן אחאב, שהיה מלווהו ברבית מה שזן את הנביאים בימי אביו. במדרש רבי תנחומא. לכך נאמר: ויך את יהורם בין זרועיו (מלכים ב ט׳:כ״ד) – שפשטו ליטול רבית.
A wife of one of the disciples of the prophets. She was the wife of Ovadyoh. Every expression of 'בְּנֵי הַנְּבִיאִים' [lit., "the sons of the prophets"], in Scripture, is translated [by Targum Yonatan] as, "the disciples of the prophets.⁠"1
Now the creditor. He was Yehoram, son of Achov, who would lend him with interest, enabling him to sustain the prophets in his father's time [according to] Midrash Rabbi Tanchuma. Therefore it is stated, "And struck Yehoram between his arms,⁠"2 which he stretched out to take interest.
1. See Targum above 2:3, 2:7 and 2:15.
2. Below 9:24.
ואשה אחת מנשי בני הנביאים – אשת עובדיה הייתה.
כל בני הנביאים שבמקרא תרג׳ תלמידי נבייא.
והנשה – זה אחאב.
אסוך שמן – אסוך כלי קטן.
ד״א: אסוך שמן – כדי סיכת שמן, והאל״ף שבתיבה יסוד כאל״ף של ואחותי (איוב י״ג:ט״ז) ואל״ף של אבחת (יחזקאל כ״א:כ׳).
ואשה אחת – אמרו שהיתה אשת עובדיה.
עבדך אישי מת – יונתן תרגם: עבדך עובדיה בעלי מית, ואת ידעת ארי עבדך הוה דחיל מן קדם י״י, כד קטילת איזבל רשיעתא ית נבייא די״י דבר מנהון מאה גברין ואטמרינון חמשין חמשין במערתא והוה יזיף ומוכל להון בדיל דלא לאוכליתהון מנכסוהי דאחאב מן קדם דאינון אונסא וכען הא רשיא אתא למדבר ית תרין בניי ליה לעבדין.
ובתרגום של תוספתא עוד: מאתן ושתין וחמשא זמנין צוחת אתת עובדיה כהאי גונא ולא הוה משגח. ולא ידעה מה למעבד עד דאזלא לבי קיבריה, וצוחא: דחלא די״י, דחלא די״י. ואשתמע לה קלא מביני מיתיא: מאן הדין דחלא די״י דקא בעית, ארבעה איקרו דחלא די״י: אברהם, ויוסף, ואיוב, ועובדיה. אותיבה ואמרה: לא בעינא אלא האי דכתיב ביה דחלא די״י לחדא. וכד אודעוה קבריה, הוה קא מתפלשא בקבריה, וקא צוחא ואמרה: מרי מרי היכא רוחצניך לי בשעתא די דמכתא ודמותא, כד אמרית לך: למאן את שביק לי וית תרין בני. ואתיבתני: דרבון דעלמא רחצן לי, ואמרת לי: שבוק יתמך ואנא אקיימינון וארמלתך עלי תתרחץ. וכדו לא נשכח משזיב, ויתמי נמי צוחי ואמרי: קבלן אבא קבלן אבא. אתיב עובדיה ואמר לה: זילי לגבי אלישע בפורתא דמשחא דאשתאיר גביך, ולברכיך ביה. דאנא כי אטמרתינהו למאה נביאיא וזנתיהו במערתא בלחמא ובמיא, לא איטפיין בוציניה דמשחא מיניהו, לא ביממא ולא בליליא. לידכר ליה נבייא מילי דידי לקודשא בריך הוא וישלים לכו מאן דאוזפיניה, דהכי אמר קרא: דמוזיף למרי עלמא י״י כל מאן דרחים על עניא ועל מסכינא. ובכן אזלת ואודעתיה לאלישע כולי האי.⁠1
והנשה בא לקחת – בדרש: מי היה זה? זה יהורם בן אחאב. עובדיה קיים: כספו לא נתן בנשך (תהלים ט״ו:ה׳), ויהורם הלוה ברבית, אמר הקדוש ברוך הוא: עד עכשיו הוא חי, יבוא יהוא ויהרגהו, שנאמר: בנשך נתן ותרבית לקח לא יחיה (יחזקאל י״ח:י״ג), וכתיב: ויהוא מלא ידו בקשת ויך את יהורם בין זרעיו ויצא החצי מלבו (מלכים ב ט׳:כ״ד) – על שהקשה לבו ופשט זרועותיו ליטול רבית.
1. תרגום לעברית: ״מאתים שישים וחמש פעמים צעקה אשת עבדיה כמו זה, והוא לא שם לב אליה. ולא ידעה מה לעשות, עד שהלכה לבית הקברות וצווחה: ״ירא ה׳, ירא ה׳!⁠״ ונשמע לה קול מבין המתים: ושאל ״איזה ירא ה׳ את רוצה, יש שנקראו ׳ירא ה׳: אברהם, יוסף, איוב, ועובדיה. השיבה ואמרה: ״אינני מבקשת אלא את אותו שכתוב עליו ׳ירא ה׳ מאד׳⁠ ⁠⁠״. וכהודיעוה קברו, הייתה משתטחת על קברו וצועקת ואומרת: ״אדוני, אדוני, היכן הבטחתך... ״ ... השיב עובדיה ואמר לה: לכי לגבי אלישע עם מעט השמן שנותר והוא יברך אותך בזה. כי אני כשהחבאתי את מאה הנביאים במערה וכלכלתי אותם בלחם ומים לא קמצתי מלתת להם שמן למאור, לא ביום ולא בלילה. שהנביא מעשי לקב״ה, והוא ישלם לך מה שאת לוית, שכן אמר הכתוב: כאילו שהלווה לאדון העולם י״י, מי שמרחם על עניים ועל מסכנים. ובכן הלכה והודיעה לאלישע כל זה.⁠״
וְהַנֹּשֶׁה בָּא לָקַחַת – המלווה, כמו: ״לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה״ (שמ׳ כב, כד). ושם החוב עצמו: ״נשי״, ״וְשַׁלְּמִי אֶת נִשְׁיֵךְ״ (מל״ב ד, ז). ואין זה מן ״נשך״, מפני ש״נשך״ אינו אלא הריבית.⁠1 ובזה [שבפסוקנו] כוונתו לחוב [באופן] כללי. והכ״ף ב״נִשְׁיֵךְ״ כינוי [קניין ל]⁠נקבה.
1. השווה ריב״ג, אלאצול, ׳נשה׳, עמ׳ 463, שו׳ 2 (השורשים, עמ׳ 325); רד״ק, השורשים, עמ׳ תנז-תנח: ״ואיננו רחוק שיקרא נושה הלוה והמלוה [...] וכשחסר הקשר הענין מורה [...] והשם נשי״; ריב״ג, אלאצול, ׳נשך׳, עמ׳ 463 (השורשים, עמ׳ 325).
[218א] והנושה בא לקחת אלמדאין מתל לא תהיה לו כנושה ואסם אלדיّן נפסה נשי ושלמי את נשיך וליס מן נשך לאן נשך אנמא הו אלרבית והדא יריד בה אלדיّן עמום ואלכאף פי נשיך צ׳מיר אלמונת
ואשה אחת מנשי בני הנביאים – ידוע כי בני הנביאים היו כלם יראים י״י ולזה אמר׳ כי עבדך היה ירא את י״י ולא היה עובד ע״ג ואמר׳ זה כי רוב ישראל עובדי׳ ע״ג אז.
הי״ט הוא להודיע כי הנביאי׳ אף על פי שהם שליטי׳ בעשיית הש״י המופתים על ידם לא ישתדלו להיטיב בזה האופן כי אם לטובי׳ ולזה תמצא שהאשה שצעקה לפניו כי הנושה בא לקחת את שני ילדיה לו לעבדי׳ אמרה לו שכבר ידע כי אבי הילדי׳ הי׳ ירא את י״י כי אם הי׳ מאשר סרו מאח׳ י״י לא הי׳ מתעורר אלישע להיטיב לה בזה האופן הנפלא.
ואשה אחת וגומר. עתה יספר הכתוב פלא אחר שעשה אלישע שהוא חמישי למנין נפלאותיו, והוא שאשה אחת מבני הנביאים, ואחז״ל במד׳ תנחומא (פר׳ משפטי׳) שהיתה אשת עובדי׳, והנושה היה יהורם בן אחאב שהיה מלוה לו מעות ברבית, שהיה זן את הנביאים בחיי אביו, ולכן ויך את יהורם בין זרועותיו, לפי שפשע ליטול רבית. וזכר הכתוב שהאלמנה ההיא צעקה אל אלישע שבעלה מת והיה ירא את ה׳, ולפי שהיתה חייבת בחוב אחד ולא היו לה נכסים לפרוע אותו החוב, היה רוצה הנושה לקחת את שני ילדיה לו לעבדים, ואולי רמזה באמרה ואתה ידעת כי עבדך היה ירא את ה׳, על מה שאמרו חז״ל שהחוב לעבוד את השם עשאו ומענותנות׳ לא פירש׳ הדבר עוד:
והנושה – המלוה, כמו: והאיש אשר אתה נושה בו (דברים כ״ד:י״א).
ואשה וכו׳ – אמרו רבותינו ז״ל (זוהר חדש רות פ״ב:ב׳) שהיתה אשת עובדיה, והנושה היה יהורם בן אחאב, ובחיי אחאב הלוה לו ממון ברבית, לכלכל את הנביאים.
לעבדים – בעבור חוב הממון.
ואשה אחת פי׳ חכמינו זכרונם לברכה שהיתה אשת עובדיה שהחביא מאה נביאים במערה ויכלכלם לחם ומים ולצורך זה לוה מעות מאחאב ויהורם לקח ממנו רבית ונשה בו ורצה ליקח את בניו לעבדים וע״כ צעקה אל אלישע שע״י שעבדך היה ירא ה׳ על ידי כן נסתבב שהנושה בא לקחת ילדיו לעבדים – וכבר אמרו אצל בתו של ר׳ נחוניא אפשר דבר שנזהר בו אותו צדיק יכשל בו זרעו, כי הגם שלפעמים מה״ד פוגע בצדיק, לא יהיה זה בסבת מצוה שהיה עוסק בה תמיד להציל לקוחים למות, וגם שאמר ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם, ואיך אפשר אחר שהיה ירא ה׳ שיקח הנושה ילדיו לעבדים וכבר אמרו שביואב נאמר מיתה על שלא הניח בן ממלא מקומו, וע״ז צעקה עבדך אישי מת רצה לומר שיצדק עליו שם מיתה אחר שהנושה יקח ילדיו לעבדים.
והנשׁה בא – מזה נראה שלא בלבד נטו בני ישראל מעבודת ה׳ ללכת אחרי גלוליהם כי גם עזבו משפטי תורת משה בדברים שבין אדם לחברו ובחרו במשפטי הגוים אשר סביבותיהם.
והנשה – מקור פעל זה הוא נש שהיא ההברה הקיימת וישנה גם באנוש שר״ל אדם חלש, וממנו שרש נשה, נשתה גבורתם (ירמיהו נ״א:ל׳) נחלשה, גיד הנשה (וישלח) שנחלש כחו, ומזה אשה ונשים, החלושות מהזכרים, ומזה נשה שענינו שכח ועזב, ונשיתי אתכם נשא (ירמיהו כ״ג:ל״ט), כמו ארפך שענינו אעזבך ממקור רפה שענינו חלש, ומזה נשה שענינו הלואה, כי תשה ברעך משאת מאומה (תצא) כאילו הנושה עוזב ממונו ביד הלוה, ולפעל נשה שענינו נחלש קרוב פעל נשא באלף שהחלש צריך לשאתו, ומזה בהפעיל הנחש השיאני (בראשית) הסיתני והביאני לדבר, ושיש התחברות בין שתי הגזרות נחי ל״ה ול״א תורה לא בלבד הברתן השוה, כי גם שימושן זו חלף זו, ונשיתי אתכם נשא, כי תשה ברעך משאת, משא איש באחיו (נחמיה ה׳:ז׳), בערבים משאות (משלי כ״ב:כ״ו), אשרי נשוי פשע שי״ן שמאלית מענין נשא שענינו סליחה.
וְאִשָּׁה אַחַת מִנְּשֵׁי בְנֵי – תלמידי1 הַנְּבִיאִים היא אשת עובדיה הנביא2 צָעֲקָה – התחננה אֶל אֱלִישָׁע לֵאמֹר – ואמרה לו, עַבְדְּךָ עובדיה אִישִׁי – בעלי מֵת, וְאַתָּה יָדַעְתָּ כִּי עַבְדְּךָ עובדיה הָיָה יָרֵא אֶת יְהוָה ולא עבד עבודת גילולים כמו רוב העם3, ואף החביא מאיזבל מאה נביאים במערה וכלכלם ולווה לשם כך מעות4, וְהַנֹּשֶׁה – המלווה5 יהורם בנו של אחאב שלקח ממנו רבית ונשה בו6 בָּא כעת לָקַחַת אֶת שְׁנֵי יְלָדַי לוֹ לַעֲבָדִים כנגד חובו של בעלי:
1. רש״י.
2. רש״י. ובמדרש, א״ר מנא, אלולי זכות אשתו של עובדיהו כבר כלו ישראל באותה שעה, ילקוט שמעוני.
3. רלב״ג.
4. רש״י, מצודת דוד.
5. מצודת ציון.
6. רש״י, רד״ק, מלבי״ם.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ב) וַיֹּ֨אמֶר אֵלֶ֤יהָ אֱלִישָׁע֙ מָ֣ה אֶֽעֱשֶׂה⁠־לָּ֔ךְ הַגִּ֣ידִי לִ֔י מַה⁠־יֶּשׁ⁠־[לָ֖ךְ] (לכי)א בַּבָּ֑יִת וַתֹּ֗אמֶר אֵ֣ין לְשִׁפְחָתְךָ֥ כֹל֙ בַּבַּ֔יִת כִּ֖י אִם⁠־אָס֥וּךְ שָֽׁמֶן׃
And Elisha said to her, "What shall I do for you? Tell me; what do you have in the house?⁠" And she said, "Your handmaid does not have any thing in the house, except a flask of oil.⁠"
א. [לָ֖ךְ] (לכי) א-כתיב=לָ֖כי (אין שווא במקביל לקרי)
תרגום יונתןרש״ירד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתר׳ בנימין ב״ר יהודהר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וַאֲמַר לָהּ אֱלִישָׁע מָה אַעְבֵּיד לִיךְ חֲוִי לִי מָא אִית לִיךְ בְבֵיתָא וַאֲמַרַת לֵית לְאַמְתָךְ כָּל מִדַעַם בְּבֵיתָא אֱלָהֵין מָנָא דְמִשְׁחָא.
אסוך שמן – כדי סיכת שמן. והאל״ף בתיבה מן היסוד, כמו אל״ף של: ואחותי באזניכם (איוב י״ג:ט״ז), והאל״ף של: אבחת חרב (יחזקאל כ״א:כ׳).
A jar of oil. Enough oil for anointment [=אָסוּךְ], and the 'א' is part of the root,⁠1 like the 'א' of, "and my speech [=וְאַחְוָתִי] in your ears,⁠"2 and the 'א' of, "the dread [=אִבְחַת] of those struck down by the sword.⁠"3
1. Alternatively, the root is סוך, and the 'א' is an added prefix (Radak).
2. Iyyov 13:17.
3. Yechezkel 21:20.
מה יש לכי – כתיב: לכי, וקרי: לך, וכן: שכיניכי (מלכים ב ד׳:ג׳) נשיכי (מלכים ב ד׳:ז׳), ובניכי (מלכים ב ד׳:ז׳) – כתובין ביו״ד באחרונה, כמו: הסולח לכל עוניכי (תהלים ק״ג:ג׳), תחלואיכי (תהלים ק״ג:ג׳), חייכי (תהלים ק״ג:ד׳). והקרי אחר הרוב.
אסוך שמן – לגין שיש בו שמן. והאל״ף נוספת, והוא מן: סוך לא סכתי (דניאל י׳:ג׳). לפי שסכין ממנו נקרא כן.
אֵין לְשִׁפְחָתְךָ כֹל – אין לה דבר. וההיפך מזה: ״וְכִי יֶשׁ לִי כֹל״ (בר׳ לג, יא) – מובנו: דבר רב, וכבר ביארנוהו בתחילת הספר.⁠1
אָסוּךְ שָׁמֶן – כלי קיבול או כד חרס קטן או זולתו, כמו צלוחית וכיו״ב, ששמים בו שמן כדי להימרח בו.⁠2 וכך אמר לגביו התרגום [הארמי]: ״⁠ ⁠׳מנא דמשחא״, גזור מן ״וְסוֹךְ לֹא סָכְתִּי״ (דנ׳ י, ג).⁠3 ויש אומרים, כי מובנו כמות שמן קטנה.⁠4 והמובן לדעתי:⁠5 שמן במידה כזו [שאפשר] למרוח אותה פעם אחת. והאל״ף שבו מורכבת.⁠6
1. לא מצאנו מקור באלכליאת, אך השווה התרגום המיוחס לרס״ג (רצהבי, שרידים, עמ׳ קעו): ליס לג׳אריתך שי (= אין לשפחתך דבר). לדעת רצהבי (שם, עמ׳ קסט), כנראה שלפנינו תרגום של רס״ג אשר נשתרבבו בו שינויים וחילופים ע״י מעתיקים במרוצת הדורות, או שלפנינו תרגום של פרשן אלמוני אשר הלך בדרכו של הגאון (ראה צוקר, על תרגום, עמ׳ 272); הביאור דלעיל מצוי גם בפתיחת רס״ג לפירוש בראשית (צוקר, פירושי, עמ׳ 42, 238): וד׳לך אן לפט׳ה׳ כל להא סתה׳ מעאני מנהא כל כ״ק אנכי ה׳ עשה כל ומנהא שי כ״ק אין לשפחתך כל ומנהא כת׳יר כקו׳ וימת כל מקנה מצרים (= ״כי מלת ׳כל׳ היא בת שש הוראות: כל [ממש], ככתוב: ׳אנכי ה׳ עשה כל׳ [יש׳ מד, כד]; דבר, ככתוב: ׳אין לשפחתך כל׳ [מל״ב ד, ב]; הרבה, ככתוב: ׳וימת כל מקנה מצרים׳ [שמ׳ ט, ו]״); ריב״ג, אלאצול, ׳כלל׳, עמ׳ 320, שו׳ 13, 15 (השורשים, עמ׳ 221); רד״ק, השורשים, עמ׳ שכה: ״פירוש מאומה״.
2. השווה התרגום המיוחס לרס״ג (רצהבי, שרידים, עמ׳ קעו): אלא נחי ללדהן (= כי אם כלי [קיבול] עבור השמן); רד״ק, השורשים, עמ׳ תעא: ״ועל זה נקרא הלגין שמשימין בו השמן ׳אסוך שמן׳⁠ ⁠⁠״ (מל״ב ד, ב).
3. גם ריב״ג, אלאצול, ׳סוך׳, עמ׳ 477, שו׳ 2 (השורשים, עמ׳ 335), מצטט את התרגום; פרחון, ׳סוך׳; כמו כן המובאה מדניאל מצויה אצל מנחם, ׳סך׳, עמ׳ *264, ולאחריה מופיעה המובאה ״כי אם אסוך שמן״, וכן בערך ׳אסוך׳, עמ׳ *52: ״ענין משיחה ומרקחת המה״.
4. לא מצאנו מקור.
5. השווה אלפאסי, ׳סך׳, ב, עמ׳ 321: קאלת מא ענדי מן אלדהן אלא מא אדהן בה מרה׳ ואחדה׳ (= אין אצלי אלא [כמות] שמן שאמרח פעם אחת); פרחון, ׳סוך׳: ״כדי סיכה״.
6. השווה מנחם, עמ׳ *6: ״אלף, תחלת אותיות המשרתים [...] ולא סרו מהמלים כי אם לחלש כוחם. ואלה קצותם: אתמול, תמול [...] ואסוך, סוך לא סכתי״; ריב״ג, אללמע, עמ׳ 62, שו׳ 4 (הרקמה, עמ׳ עח, ש׳ 8): ״ויוסיפוה עוד בראשונה, ללא ענין, ב׳אדוש ידושנו׳ (יש׳ כח, כח), ׳כי אם אסוך שמן׳⁠ ⁠⁠״; אבן בלעם, מלכים, עמ׳ 51א; רד״ק על אתר: ״והאל״ף נוספת, והוא מן ׳וסוך לא סכתי׳ (דנ׳ י, ג)״.
אין לשפחתך כל ליס להא שי וצ׳ד הדא וכי יש לי כל מענאה שי כתיר וקד בינאה פי צדר אלכתאב
אסוך שמן ועא אמא כוז או גירה מתל ברניה ושבההא יוצ׳ע פיהא אלזית ליתדהן בה וכדלך קאל פיה אלתרג׳ום מנא דמשחא ישתק מן וסוך לא סכתי וקיל אן מענאה דהנה זית ואלמעני אן ענדי זית במקדאר מא אנדהן בה מרה ואחדה ואלאלף פיה מרכבה
אסוך שמן – מעט כדי סיכה, והוא פועל עתיד על משקל אקום. והתרגום אמר ״מנא דמשחא״.
מה אעשה לך – יש לשאול איך נבעת אלישע מזה המענה, ולמה לא היה נקל לו ולשם ית׳, שהוא הפועל הרחוק, להביא לה שמן ואם לא היה שם כלל, כמו שהיה שם מעט קט. והתשובה בזה כי לא נדע, וזאת תשובה נצחת. והכל אוצר י״י יבוא.
כי אם אסוך שמן – הנה אסוך הו׳ כלי קטן ישימו בו שמן לסוך והנה היה זה המופ׳ שבהריק הכלי הזה היה כל האויר הנכנס שם מתהפך לשמן בדרך ההפך המטה לנחש היה זה המופ׳ בפעם אחת לבד ולזה צוה אותה שתשאל תחלה כלים רקים מאת כל שכניה כל מה שאפש׳ לה כדי שיהיה לה מהשמן שיעור רב והיא היתה מוצקת על הכלי ובהיותו מלא בניה מסיעים הכלי המלא ושמי׳ הכלי הריק באופן שביציקה אחת נמלאו כל הכלים זה אחר זה.
והנביא שאלה מה יש לך בבית? לפי שהיה מנהג הנביאים לסמוך הנס על דבר מה כדי שלא יהיה בריאת יש מאין, והיה עניותה כל כך שאמרה שלא היה לה דבר אחר כ״א אסוך שמן.
מה יש לכי – לך ק׳.
אסוך – שם כלי השמן, ויקרא כן על שם שסכין ומושחין ממנו.
מה יש לך – לשיהא הברכה שורה בו.
כל בבית – כלל לא.
מה אעשה לך כי אין הברכה שורה על אין רק על דבר יש, וע״כ הגידי לי מה יש לך בבית שעליו תחול הברכה ותאמר וכו׳ כי אם אסוך שמן ופי׳ חכמינו זכרונם לברכה שעובדיה היה מדליק תמיד שמן לבני הנביאים אשר בלילה לא יכבה נרם, ראוי שיהיה נס בשמן.
אסוך – צלוחית קטנה כדי לסוך בה, ואלף של האמנתיו נוספת על הפעל, וכן אבן מן בנה, אדום מן דם ורבים כמוהם.
וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אֱלִישָׁע מָה אֶעֱשֶׂה לָּךְ להושיעך? הרי אין הברכה שורה אלא על דבר מוחשי1, על כן הַגִּידִי לִי מַה יֶּשׁ לָךְ (לכי כתיב) בַּבָּיִת שהברכה תוכל לשרות בו2? וַתֹּאמֶר האישה אֵין לְשִׁפְחָתְךָ כֹל – כלום3 בַּבַּיִת, כִּי אִם אָסוּךְ – כלי קטן4 לסוך5 ממנו שָׁמֶן6:
1. מלבי״ם.
2. מצודת דוד, מלבי״ם.
3. מצודת דוד.
4. רלב״ג, מצודת ציון.
5. רש״י, רד״ק, מצודת ציון.
6. ״פירשו חז״ל שכיוון שעובדיה היה מדליק תמיד שמן לבני הנביאים בלילה, ראוי היה הנס להיעשות בשמן, מלבי״ם.
תרגום יונתןרש״ירד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתר׳ בנימין ב״ר יהודהר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ג) וַיֹּ֗אמֶר לְכִ֨י שַׁאֲלִי⁠־לָ֤ךְ כֵּלִים֙ מִן⁠־הַח֔וּץ מֵאֵ֖ת כׇּל⁠־[שְׁכֵנָ֑יִךְ] (שכנכי)א כֵּלִ֥ים רֵקִ֖ים אַל⁠־תַּמְעִֽיטִי׃
Then he said, "Go, borrow vessels from outside, from all your neighbors, empty vessels; do not borrow just a few.
א. [שְׁכֵנָ֑יִךְ] (שכנכי) א-כתיב=שְׁכֵנָ֑כִי (אין שווא במקביל לקרי)
תרגום יונתןאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וַאֲמַר אֱזִילִי שְׁאִילִי לִיךְ מָנִין מִן בָּרָא מִן כָּל שְׁבַבַיְכִי מָנִין רֵיקָנִין לָא תַזְעִירִין.
(ג-ד) ולכן צו׳ הנבי׳ שתאסו׳ כלים רקים רבים ושתסגור הדלת בעדה ובעד בניה. ובאמרו והמלא תסיעי, הזהיר אותה שהיא תמיד תשב מקום אחד בהצקת השמן ולא תזוז משם, וכן היה כמו שאמר הם מגישים אליה וגומר. והנה צוה שיהיה הדלת נעול מפני שלא ישלוט בענינו עין הרע, והיה ענין הנס הזה שבהריק הכלי ההוא היה כל האויר הנכנס שמה מתהפך לשמן, באותו דרך שנהפך על דרך פלא המטה לנחש. ולפי שיהיה נעשה המופת בפעם אחת בלבד, צוה אותה שתשאל ראשונה הכלים באופן שלא תפסיק מהיציקה, וכן היה שבעבור שלא היה עוד כלי נפסק השמן. והיה הנס הזה לאלישע ממין הנס שעשה אליהו בצפחת השמן שלא כלתה לצרפית ימים רבים. ובפרקי ר׳ אליעזר (בב״ר פ׳ ל״ה דף ל״ט ע״ב מצאתי זה) אחז״ל ויעמוד השמן, שהוקיר השמן ובאת לשאול לו אם תמכור אם לא, והברכה האחרונה היתה גדולה מן הראשונה שנאמר ואת ובניך תחיי בנותר:
שכניכי – שכניך קרי ובספרים מדוייקים אין בהם יו״ד אחר כ״ף ראשונה.
מן החוץ – מן האנשים שחוץ לביתך, ולתוספות ביאור אמר: מאת כל שכניך.
אל תמעיטי – אל תשאלי מעט כי אם הרבה כלים.
לכי ושאלי לך – הנה הנס היה רק בהאסוך שנעשה כמעין ומקור יזל שמן מדליו בשפע שובע רצון, ובכ״ז היה צריך שגם הכלים שתצוק השמן בהם יהיו מוכנים לקבל הברכה, ולכן הוסיף מאת כל שכיניכי שבזה הכין כלי כל השכנים אל קבלת הברכה, והנה אלישע רצה שיגמר הנס בפעם הראשון שתרבה בכלים כל כך עד שיהיה די לשילום החוב ולפרנסתם בעתיד, ולז״א כלים רקים אל תמעיטי.
שכניך – כתוב שכניכי, וכן בפסוק ז׳ נשיכי בניכי, וגם בפ׳ ב׳ לכי, ע״ד לשון ארמי, וכן בתהלים כי גמל עליכי, בתוככי ירושלים, זרות זו מופת על הִכָתֵב ספור זה מידי מְסַפֵר מיוחד שאולי כתב כל נפלאות אלישע, ונספחו אח״כ לשאר ספורים כמו חיי חזקיה ע״י ישעיה, וחרבן הבית ע״י ירמיה, ונעשה מהם ספר מלכים.
וַיֹּאמֶר לה אלישע לְכִי שַׁאֲלִי לָךְ כֵּלִים מִן הַחוּץ – מאנשים שמחוץ לביתך1 מֵאֵת כָּל שְׁכֵנָיִךְ (שכנכי כתיב) השאילי כֵּלִים רֵקִים אַל תַּמְעִיטִי בכמות הכלים אשר תשאלי2:
1. מצודת דוד.
2. מצודת דוד. משום שרצה אלישע שייגמר הנס בפעם הראשונה, לפיכך אמר שתרבה בכלים כל כך עד שיהיה די בשמן שתמכור לשילום החוב ולפרנסתם בעתיד, לכן אמר לה לא להמעיט בכלים, מלבי״ם.
תרגום יונתןאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ד) וּבָ֗את וְסָגַ֤רְתְּ הַדֶּ֙לֶת֙ בַּעֲדֵ֣ךְ וּבְעַד⁠־בָּנַ֔יִךְ וְיָצַ֕קְתְּ עַ֥ל כׇּל⁠־הַכֵּלִ֖ים הָאֵ֑לֶּה וְהַמָּלֵ֖א תַּסִּֽיעִי׃
And you shall go in and shut the door upon you and upon your sons, and pour out into all those vessels; and you shall set aside that which is full.⁠"
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וְתַהֲכִין וְתַגִיפִין דָשָׁא בְאַפִּיךְ וּבְאַפֵּי בְּרָךְ וּתְרִיקִין עַל כָּל מָנַיָא הָאִלֵין וּמָנָא דְאִתְמְלִי תְּסַלְקִין.
וסגרת הדלת – כבוד הנס הוא לבא בהצנע.
והמלא תסיעי – מלפניך, ותתני כלי אחר במקומו למלאותו, וצלוחית השמן לא תזיזי ממקומו, לפי שהקב״ה עושהו כמעין, ואין דרך מעין לזוזו ממקומו. מדרש אגדה שמעתי.
And close the door. [It affords] respect to the miracle [if] it comes about in secret.
And the full one[s] you shall remove. From before you, and you shall place another vessel in its place to fill it, but you must not move the jug of oil from its place, for the Holy One, Blessed Is He, is making it as a spring, and it is not customary to move a spring from its place.⁠1 I heard this Midrash Aggadah.
1. Alternatively, she must not move the jug of oil because a miracle continues only in the place where it started (Radak).
וסגרת הדלת – כבוד הנס לבוא בהצנע.
והמלא תסיעי – מלפניך ותתני כלי אחר במקומו למלאותו וצלוחית השמן אל תזיזי ממקומו לפי שהקב״ה עושהו כמעיין ואין דרך מעיין לזוז ממקומו.
והמלא תסיעי – כתרגומו: תסלקי, כלומר שתסלקי אותו ממקומו, ושימי כלי הריק תחתיו, וכן לכל כלי וכלי. ובאמרו לה: והמלא תסיעי, הודיעה שלא תזוז היא ממקומה, והאסוך בידה, כי מעשה נס לא יהיה אלא במקום שהתחיל בו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

בעדך – כנגדך.
תסיעי – תעקרי ממקומה.
והמלא תסיעי – הכלי אשר תמלא, תסיעי ממקומה, להעמיד האחר תחתיה, ולא תזוז האסוך ממקומה, על כי האסוך נעשה כמעין, ואין מדרך המעין לזוז.
ובאת וסגרת הדלת בל יחול עין הרע, ובל יקרב איש בלתי ראוי, שעל ידי רוע מעשיו תופסק צינור השפע, ובמ״ש בעדך ובעד בניך ידעה כי יש עוד תנאי, והיה בזה ג׳ תנאים,
א. שהיא לא תזוז ממקומה, כי הנקודה שבו חלה הברכה היה במקום מוגבל, שם נפתח המעין וניגר במורד ואם תזוז ממקומה יושחת המעין, ועל זה אמר בעדך ובעד בניך – ואמר הם מגישים אליה כי היא לא זזה ממקומה,
ב. שאחר שהפכה את האסוך ופיה למטה החזיקה אותו כן עד גמר הנס, ועל זה אמר ויצקתה רצה לומר בלי הפסק וכן אמר והיא מוצקת
ג. שרק על הכלים שהוכנו ששאלה מאת שכניה, לז״א האלה.
וּבָאת – ותבואי אחרי כן לביתך, וְסָגַרְתְּ – ותסגרי את הַדֶּלֶת בַּעֲדֵךְ – כנגדך1 וּבְעַד – וכנגד בָּנַיִךְ, ורק אתם תהיו בבית משום שכבוד הנס בהצנע2, ושלא יחול עין הרע, ושלא יתקרב איש בלתי ראוי שעל ידי רוע מעשיו יופסק צינור השפע3, וְיָצַקְתְּ ללא הפסק4 עַל כָּל הַכֵּלִים הָאֵלֶּה שֶׁשַׁאַלְתְּ והוכשרו לקבל את הברכה5, וְהַכְּלִי הַמָּלֵא – אשר יתמלא תַּסִּיעִי – תעקרי ממקומו6 להעמיד כלי אחר תחתיו, וכך לכל כלי וכלי7, ואולם לא תזיזי את האסוך ממקומו, כי מעשה נס לא יהיה אלא במקום שהתחיל בו8, כי הקב״ה עשה אותו כמעיין, ואין דרך מעיין לזוז ממקומו9:
1. מצודת ציון.
2. רש״י.
3. מלבי״ם.
4. מלבי״ם.
5. מלבי״ם בפס׳ ג׳.
6. רד״ק, מצודת ציון.
7. רד״ק.
8. רד״ק.
9. רש״י, מצודת דוד.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(ה) וַתֵּ֙לֶךְ֙ מֵֽאִתּ֔וֹ וַתִּסְגֹּ֣ר הַדֶּ֔לֶת בַּעֲדָ֖הּ וּבְעַ֣ד בָּנֶ֑יהָ הֵ֛ם מַגִּישִׁ֥ים אֵלֶ֖יהָ וְהִ֥יא [מוֹצָֽקֶת] (מיצקת
So she went from him, and shut the door upon her and upon her sons; they brought the vessels to her, and she poured out.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתמנחת שימצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וַאֲזַלַת מִלְוָתֵיהּ וַאֲגָפַת דָשָׁא בְּאַפָּהָא וּבְאַפֵּי בְנָהָא אִינוּן מְקַרְבִין לָהּ מָנַיָא וְהִיא מְרִיקָא מִשְׁחָא.
הם מגישים אליה – הכלים.
They would bring [the containers] to her. The vessels.⁠1
1. They even brought her broken vessels and miraculously they became whole. These too were filled with oil (Radak).
הם מגישים אליה – הכלים.
מיצקת – כתוב ביו״ד, על דרך הכתובין ביו״ד מבנין הפעיל מאין תמורה, כמו: מטיבים את לבם (שופטים י״ט:כ״ב). וקרי: בוי״ו, על דרך הרוב בבנין הפעיל מנחי הפ״א, שמומרת בהם היו״ד בוי״ו.
מוֹצָקֶת – שופכת. מן ״וַיִּצֹק עָלֶיהָ שָׁמֶן״ (בר׳ לה, יד). אבל [מילה זו] בבינוני-פועל נקבה מן הפועל הכבד (= הפעיל).⁠1
1. השווה חיוג׳, ל״מ, ׳יצק׳, עמ׳ 29; ריב״ג, אלאצול, ׳יצק׳, עמ׳ 292, שו׳ 6-1, 12 (השורשים, עמ׳ 201); אבן בלעם, מלכים, עמ׳ 51א; פרחון, ׳יצק׳: ״פ׳ שופכת״; רד״ק, השורשים, עמ׳ רצא-רצב: ״והפעל הכבד ׳והיא מוצקת׳ (מל״ב ד, ה) [...] כלם ענין יציקה״.
מוצקת מפרגה מן ויצק עליה שמן לכנהא פאעלה מן אלפעל אלתקיל מנה
הם מגישים – מלא גם יו״ד קדמאה בספרי׳ מדוייקים וכן ראוי על פי המסורת שנמסר כאן ואף במלכים א׳ ה׳.
מיצקת – מוצקת קרי והוא בחולם כי הוא בינוני מההפעיל כמו שכתוב במכלול דף קכ״ט וכן צריך להגיה בשרשים.
הם מגישים – את הכלים הריקים, כי היא לא זזה ממקומה עם האסוך.
מוצקת – כתוב מְיַצֶקֶת בבנין פִעֵל.
וַתֵּלֶךְ – והלכה האישה מֵאִתּוֹ ושאלה כלים כמצוות הנביא, והלכה לביתה וַתִּסְגֹּר הַדֶּלֶת בַּעֲדָהּ וּבְעַד בָּנֶיהָ, וְהֵם היו מַגִּשִׁים אֵלֶיהָ את הכלים1 הריקים, כי היא לא זזה ממקומה עם אסוך השמן2, וְהִיא היתה מוֹצָקֶת (מיצקת כתיב) בהם שמן שהיה יוצא ללא הפסק מאסוך השמן שהיה בידה:
1. רש״י.
2. מצודת דוד.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתמנחת שימצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ו) וַיְהִ֣י׀ כִּמְלֹ֣את הַכֵּלִ֗ים וַתֹּ֤אמֶר אֶל⁠־בְּנָהּ֙ הַגִּ֨ישָׁה אֵלַ֥י עוֹד֙ כֶּ֔לִי וַיֹּ֣אמֶר אֵלֶ֔יהָ אֵ֥ין ע֖וֹד כֶּ֑לִי וַֽיַּעֲמֹ֖ד הַשָּֽׁמֶן׃
And it came to pass, when the vessels were full, that she said to her son, "Bring me another vessel.⁠" And he said to her, "There is not another vessel.⁠" And the oil stopped.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וַהֲוָה כְּמִשְׁלַם מָנַיָא וַאֲמַרַת לִבְרָהּ קְרִיב לִי עוֹד מָנָא וַאֲמַר לָהּ לֵית עוֹד מָנָא וּפְסַק מִשְׁחָא.
ויעמוד השמן – שהוקיר ובאת לשאול לו אם תמכור אם לא תמכור, והברכה האחרונה היתה גדולה מן הראשונה שנאמר ואת ובניך תחיי בנותר עד שיחיו המתים.
ויעמוד השמן – מלבא עוד.
ומדרש אגדה (בראשית רבה ל״ה:ג׳): הוקיר שער השמן.
Then the oil stopped. From coming anymore. [According to] Midrash Aggadah, the price of oil went up.⁠1
1. Bereshit Rabbah 35:3.
ויעמד השמן – מלבוא.
ויהי כמלאת הכלים – באגדה ובתרגום של תוספתא: והוה כמשלם מניא, ואמרת לבנה: קריב לי עוד מאני תבירי דחספא, דמאן דיגזר על מאנין ריקנין דימלון יגזר על מאני תבירי ויתקנון, והוא לקיט מאני שבירי ומשוי חד על חד ומתחברי במימרא די״י קודשא בריך הוא, ועמודא דמישחא טייף על כולהון עד דשלימו כל פסקי מאנייא. אמר ברא: לית עוד מנא, ושמע עמודא דמישחא ופסק.
הכלים – אשר שאלה.
הגישה וכו׳ – כי לא ידעה אשר כבר נתמלאו כולם.
ויעמוד השמן – לא היה נשפך עוד.
ויהי כמלאת הכלים מבואר שלא שאלה כלים הרבה כל כך, ועל זה אמר הגישה אלי עוד כלי וכו׳ ויעמד השמן רצה לומר על ידי שלא היו כלים הרבה, ולא היה השמן מספיק לפרנסתה אחרי שילום החוב על ידי כן עמד השמן, רצה לומר שלא יצא מן האסוך שהיתה פיה למטה, רק עמד בתוך האסוך, ובזה היה האסוך עדיין מוכן להשפיע משמן הברכה בעתיד.
וכיוון שלא שאלה די כלים כדי שהשמן שיהיה בהם יספיק גם לתשלום החוב וגם להתפרנס מהנותר1, וַיְהִי כִּמְלֹאת – כאשר התמלאו בשמן הַכֵּלִים אשר שאלה2 ראתה כי עדיין אסוך השמן היה מלא להשפיע משמן הברכה3, וַתֹּאמֶר אֶל בְּנָהּ הַגִּישָׁה אֵלַי עוֹד כֶּלִי כי לא ידעה שנתמלאו כולם4, וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ בְּנָהּ אֵין עוֹד כֶּלִי, ולאחר מכן וַיַּעֲמֹד – עמד הַשָּׁמֶן ולא נשפך עוד5:
1. מלבי״ם.
2. מצודת דוד.
3. מלבי״ם.
4. מצודת דוד.
5. מצודת דוד.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(ז) וַתָּבֹ֗א וַתַּגֵּד֙ לְאִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֔ים וַיֹּ֗אמֶר לְכִי֙ מִכְרִ֣י אֶת⁠־הַשֶּׁ֔מֶן וְשַׁלְּמִ֖י אֶת⁠־[נִשְׁיֵ֑ךְ] (נשיכי)א וְאַ֣תְּ [וּבָנַ֔יִךְ] (בניכי)ב תִּֽחְיִ֖י בַּנּוֹתָֽר׃
Then she came and told the man of God. And he said, "Go, sell the oil and pay your debt, and you and your sons can live off the rest.⁠"
א. [נִשְׁיֵ֑ךְ] (נשיכי) א-כתיב=נִשְׁיֵ֑כי (אין שווא במקביל לקרי)
ב. [וּבָנַ֔יִךְ] (בניכי) א-כתיב=בֻ͏ָנַ֔יִכי (נקודות הקובוץ עוד לפני האות בי״ת מימין למטה, ואין שווא במקביל לקרי)
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וַאֲתַת וְחַוִיאַת לִנְבִיָא דַייָ וַאֲמַר אֱזִילִי זַבִּינִי יַת מִשְׁחָא וְשַׁלְמִי לְמָרֵי חוֹבְתִיךְ וְאַתְּ וּבְנַיִיךְ תִּתְפַּרְנְסִין מִדְיִשְׁתָּאר.
ותבא ותגד וגו׳ – באת ליטול עצה, אם למכור אם להמתין עד שיוקר עוד. אמר לה: לכי מכרי, כי יש די לכל נשייך, ולחיות את ובניך בנותר, עד שיחיו המתים.
She came and told, etc. She came for advice, whether to sell [the oil] or to wait until it would become even more expensive. He said to her, "Go sell, for there is enough [to pay] all your debt, and for you and your sons to live with the remainder, until the dead are resurrected.⁠"1
1. He blessed them with eternal life, i.e., life until the Resurrection of the Dead (Malbim).
ותבא ותגד לאיש האלהים – שנתקיימה נבואתו.
ושלמי את נשיכי – ושלמי למרי חובותיך.
ובתוספתא: וכד אתרחיש לה ההוא ניסא, אמרת ליה לנביא די״י: אית עלי עשור מהאי מישחא או לא? אמר לה: בעליך זן נביאיא די״י במילתא דליכא עליה עשורא, ואף את לית על משחך עשור, דמן ניסא הוא. הדרה ואמרה ליה: מה נעביד מבני דאחאב אי שמעי עלי ואנסי לי? מתיב ואמרה לה: דסגר פומא דכלבי דמצרים ועתיד למיסגר פום אריותא דדניאל, יטמטם עינוהי דבני אחאב ויסגר אדניהון דלא לבאשו לך, יהבית אודיתא ותושבחתא ואזלת.
ותבא ותגד לאיש האלהים – הנה לא רצתה לעשות מזה השמן דבר אם לא בעצת הנביא כי לא היתה יודעת מה רצון הנבי׳ בזה.
ושלמי את נשייך – רוצה לומר: פרעי את חוביך כטעם לוה רשע ולא ישלם.
נשיכי – נשיך ק׳.
בניכי – ובניך ק׳.
נשיך – הלואתך.
בנותר – בדמי השמן על דמי החוב.
ויאמר לכי מכרי הבטיח לה שהשמן שיצא אל הכלים יספיק לשילום החוב, וחכמינו זכרונם לברכה אמרו שנתיקר השמן עד שהיה בו כדי החוב,
ואת ובניך תחיי בנותר רצה לומר בשמן הנותר באסוך זה יספיק לפרנסתה כי יזול תמיד שמן ככל הצורך לפרנסתה ואמרו חכמינו זכרונם לברכה תחיי בנותר עד שיחיו המתים.
ותגד וגו׳ – לשאל לו אם רשאית היא להשתמש בנותר לצורך חיותה.
וַתָּבֹא וַתַּגֵּד – וסיפרה האישה לְאִישׁ הָאֱלֹהִים את אשר קרה, וביקשה ליטול ממנו עצה אם למכור את השמן או להמתין שיעלה מחירו עוד1, שלא רצתה לעשות דבר נגד רצון הנביא2, וַיֹּאמֶר לה אלישע הנביא לְכִי מִכְרִי אֶת הַשֶּׁמֶן ויהיה3 בו די לשלם לכל נוֹשַׁיִךְ, כי שער מחירו עלה4 ויהיה בנותר גם כדי לְחַיּוֹת אוֹתָךְ ואת בנייך עד שיחיו המתים5, וְלכן שַׁלְּמִי בו כעת אֶת נִשְׁיֵךְ (נשיכי כתיב) – הַלְּוַאתֵךְ6, וְאַתְּ וּבָנַיִךְ (בניכי כתיב) תִחְיִי – תחיו בַּנּוֹתָר7 מדמי השמן לאחר שתחזירי את חובותייך8: פ
1. רש״י.
2. רלב״ג.
3. כך משמע ממלבי״ם.
4. בראשית רבה לה׳ ג׳, רש״י בפס׳ ו׳, מלבי״ם.
5. רש״י. והברכה האחרונה (שיחיו בשמן עד תחיית המתים) היתה גדולה מן הראשונה, ילקוט שמעוני.
6. מצודת ציון.
7. מלבי״ם מבאר בנותר שיישאר באסוך וימשיך להוציא שמן.
8. מצודת דוד.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ח) וַיְהִ֨י הַיּ֜וֹם וַיַּעֲבֹ֧ר אֱלִישָׁ֣ע אֶל⁠־שׁוּנֵ֗ם וְשָׁם֙ אִשָּׁ֣ה גְדוֹלָ֔ה וַתַּחֲזֶק⁠־בּ֖וֹ לֶאֱכׇל⁠־לָ֑חֶם וַֽיְהִי֙ מִדֵּ֣י עׇבְר֔וֹ יָסֻ֥ר שָׁ֖מָּה לֶאֱכׇל⁠־לָֽחֶם׃
And it happened on a day, that Elisha passed to Shunem, where there was a prominent woman; and she persuaded him to eat bread. And so it was, that whenever he passed by, he turned in there to eat bread.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וַהֲוָה יוֹמָא וַעֲבַר אֱלִישָׁע לְשׁוּנֵם וְתַמָן אִתְּתָא דַחֲלַת חֶטְאִין וְאַתְקִיפַת בֵּיהּ לְמֵיכַל לַחְמָא וַהֲוָה בִּזְמַן מְעִידוֹהִי מִתְפְּנֵי לְתַמָן לְמֵיכַל לַחְמָא.
ויהי היום ויעבור אלישע אל שונם – ר׳ יהושע בן קרחה אומר מכח הצדקה המתים עתידין להחיות, בא וראה מאלישע בן שפט שלא היתה אשה יכולה להסתכל בפניו שלא תמות והיה מהלך מהר אל הר וממערה למערה והלך לשונם וקבלתו שם אשה גדולה בכבוד גדול אחותה של אבישג השונמית אמו של עדוא הנביא. אמרה האשה לבעלה הנה איש האלהים הזה אין אשה יכולה להסתכל בדמותו שלא תמות אלא נעשה נא עלית קיר קטנה (מלכים ב ד׳:י׳) וכל פעם שהוא עובר כאן יסור שמה אל העליה, ובנו והכינו והתקינו, ולאחר ימים היה עובר אל שונם ויסר אל העליה וישכב שמה (מלכים ב ד׳:י״א), קרא לשונמית ולמה עמדה בפתח אלא שלא היתה יכולה להסתכל בפניו. אמר לה למועד הזה כעת חיה את חובקת בן (מלכים ב ד׳:ט״ז), אמרה לו אדוני זקן מאד וחדל ממני ארח נשים אל תכזב בשפחתך (מלכים ב ד׳:ט״ז), ר׳ זכריה אומר רצון יראיו יעשה (תהלים קמ״ה:י״ט) והרת וילדה וגדל הנער ויצא לפוגת נפש לראות בקוצרים וקרהו אסון ומת שנאמר ויהי היום ויצא אל אביו אל הקוצרים וגו׳ (מלכים ב ד׳:י״ח), הלכה אל הר הכרמל ונפלה לפני אלישע על פניה אמרה לו הלואי נשאר כלי ריקם אלא שנתמלא ונשפך אמר הנביא כל דבר הקב״ה מגיד לי וזה לא הגיד לי מיד לקח המשענת ונתן לגחזי ואמר לו אל תדבר בפיך כל דבר מאומה רע או טוב עד שתלך ותתן המשענת על פני הנער, וגחזי היה הדבר כשחוק בעיניו וכל אדם שהיה פוגע בו היה מדבר עמו ואומר לו התאמין שהמטה הזה מחיה את המתים לפיכך לא עלתה בידו, עד שהלך הוא בעצמו ונתן פיו על פיו (מלכים ב ד׳:ל״ד) והתחיל מתפלל לפני הקב״ה ואומר רבון העולמים כשם שעשית נסים על ידי אדוני אליהו והחיה את המת כן יחיה הנער הזה ויפקח הנער את עיניו (מלכים ב ד׳:ל״ה).
א. בכ״י של פרקי דרבי אליעזר ל״ג יש חילופי נוסחאות: ״אמו של עודד״, ״אמו של עידוא״, ו״אשתו של עידוא״. ועיינו בדיון בביאור הרד״ל שם.
ושם אשה גדולה – חשובה. וראיתי בפרקי דרבי אליעזר (פרקי דרבי אליעזר ל״ג): אחותה של אבישג השונמית היתה.
ויהי מדי עברו – באותה העיר, יסור אל ביתה לאכל לחם.
יסור – לשון הווה, היה סר שם.
There [lived] a prominent woman. [I.e.,] an important [woman]. And I saw in Pirkei of Rabbi Eliezer,⁠1 that she was the sister of Avishag the Shunamis.⁠23
Thereafter, whenever he passed through. In that city, he would stop at her house to eat a meal.
He would go. [יור is] the present tense, [i.e.,] he would go there.
1. Chapter 23.
2. See I Melakhim 1:1-4.
3. She is also identified as the mother of Iddo the prophet (Radak). See I Melakhim 13:1 and Rashi there.
ושם אשה גדולה – חשובה.
יסר שמה – לשון הווה, היה סר שמה.
אשה גדולה – חשובה, בעלת נכסים ובעלת השם.
ובדרש: כי אחותה של אבישג השונמית היתה, אמו של עדוא הנביא.
ויונתן תרגם: דחלת חטאין.
וַיְהִי הַיּוֹם – אחד הימים. וה״א היידוע אינה מייחדת יום מסוים, אלא הוא כמו: ״וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים לְהִתְיַצֵּב״ (איוב א, ו), כלומר כאשר היה באחד הימים.⁠1
וְשָׁם אִשָּׁה גְדוֹלָה – גברת עשירה,⁠2 מכובדת בקרב תושביה.⁠3
וַיְהִי מִדֵּי עָבְרוֹ – והיה כאשר עבר, נטה אליהם כדי לסעוד.⁠4
1. השווה ריב״ג, אלאצול, ׳יום׳, עמ׳ 279, שו׳ 20 (השורשים, עמ׳ 192), ללא הזכרת פסוקנו; פרחון, ׳יום׳; רד״ק, השורשים, עמ׳ רעב: ״ויהי יום אחד״. לעומתם, אבו אלפרג׳ הארון (ראה ממן, האל״ף, עמ׳ 114): ואמא אלמדכור פי קצה אלישע פלא ימתנע אן יכון כאן לה יום מערוף יג׳י פיה אלי שונם (= ״ואילו הנזכר בסיפור אלישע, לא מן הנמנע שהיה לו יום ידוע ובו היה בא אל שונם״); ראב״ע בסיפא של ביאורו לאיוב, א, ו: ״וטעם ׳ויהי היום׳ יום ראש השנה שכל בני העולם עוברים לפני השכינה כבני מרון או יום דינו של איוב לבדו ולא אוכל לפרש, או יהי׳ פירושו ויהי היום שאירע בו כך וכך כמו ׳ויהי היום ויעבור אלישע׳⁠ ⁠⁠״.
2. ״עשירה״ = מחתשמה. לפי לסאן אלערב (׳חשם׳, 12, עמ׳ 136): אלחשם כ׳דם אלרג׳ל (= משרתי האדון). כלומר, בעלת עבדים ושפחות. והשווה תרגום רס״ג ל״וּמִקְנֵה בָקָר וַעֲבֻדָּה רַבָּה״ (בר׳ כו, יד): מאשיה׳ ג׳נם ובקר וחשם כתיר.
3. השווה ריב״ג, אלאצול, ׳גדל׳, עמ׳ 123, שו׳ 26 (השורשים, עמ׳ 85); פרחון, ׳גדל׳: ״כולן לשון כבוד ועוצם וגדולה״; רד״ק, השורשים, עמ׳ קי: ״חשובה ונכבדת״.
4. השווה התרגום המיוחס לרס״ג (ראה רצהבי, שרידים, עמ׳ קעו): פלמא כאן ד׳את יום מצ׳י אלישע אלי שונם ות׳ם אמראה עט׳ימה אלשאן [...] וכאן פי וקת מרורה ימיל אלי ת׳ם ליאכל טעאמא (= ובאחד הימים הלך אלישע אל שונם, ושם אשה חשובה [...], וכאשר היה עובר היה נוטה לשם כדי לסעוד); ריב״ג, אלאצול, ׳די׳, עמ׳ 157, שו׳ 23 (השורשים, עמ׳ 108): מדי עברו ענד ג׳ואזה (״⁠ ⁠׳מדי עברו׳, בעת עברו״); ראב״ע על יש׳ סו, כג; פרחון, ׳די׳: ״⁠ ⁠׳מדי עברו׳ (יש׳ כח, יט) כולן עם״; רד״ק, השורשים, עמ׳ קמא: ״בכל עת״.
ויהי היום בעץ׳ אלאיאם וליס להא אלתעריף תכציץ יום מעין בל הו מתל ויהי היום ויבאו בני האלהים להתיצב אי למא כאן פי בעץ׳ אלאיאם
ושם אשה גדולה אמראה מחתשמה כבירה אלשאן בין אהלהא
ויהי מדי עברו פצאר אדא עבר ימיל אלי ענדהם ליאכל טעאמא
ושם אשה גדולה – רוצה לומר: אשה חשובה ונכבדת.
ותחזק בו לאכל לחם – אחשב שהשתדלה בכל עוז שיאכל לחם אז בבית׳ ושיבא שם בכל עת שיהיה בעיר שונם ואחשוב שלא נתפרס׳ לה עדיין מעלת אלישע אך היה דרכ׳ להביא לביתה מה שתוכל מהאורחי׳ הבאי׳ בעיר וזה כי זה היה בתחלת ענין אלישע לפי מה שירא׳ מהזמן שהיה זה קודם מה שאמר אלישע מחר סאה סלת בשקל וסאתי׳ שעורי׳ בשקל בשע׳ שומרון וזה שכבר בנתה העליה אח׳ זה ולקץ שנה מעת בא שם אלישע ילדה בן וגדל הבן ההוא עד שכבר יצא אל הקוצרי׳ ואמ׳ לאביו ראשי ראשי ואח׳ זה אמ׳ לה שתצא לגור באשר תגור כי קרא י״י לרעב וגם בא אל הארץ שבע שנים ואחר שבע שנים סר הרעב וכשתחקור בזה תמצ׳ שזה היה אצל תחלת צמיחת נבואת אלישע ולזה אינו מן הפלא אם לא היה מפורסם לה שיהיה נביא ויתכן שחקרה מעניניו כשראת׳ עברו אצלה תמיד מפני ראותה כל מנהגיו בתכלית מהשלמות ואז נתבאר לה שהוא איש אלהים קדוש.
(ח-לז) הכ׳ הוא במדות והוא להודיע שמדות הנדיבות משובחת הלא תראה מה שקרה לשונמי׳ מפני נדיבותיה שהחזיקה באלישע לאכל לחם ושאלה ממנו שיסור שמה תמיד מדי עברו ואחרי שנתבאר לה שהוא איש אלהי׳ קדוש חלקה לו מהכבוד יותר כראוי לו כי זה היה סבה אל שיהיה לה בן והחיהו אלישע ושלא ימותו ברעב כי הודיע לה שכבר קרא הש״י אל הרעב וגם בא אל הארץ שבע שני׳ ולזה נתן לה עצה שתלך לגור באשר יאות לה לגור שם עד עבור הרעב.
ויהי היום וגו׳. עתה יספר שני פלאים אחרים שעשה אלישע, שהם הששי והשביעי למנין נפלאותיו, והוא שבשונם היתה אשה גדולה, ר״ל נכבדת וחשובה, ונראה שהיא היתה אשת חיל עטרת בעלה, והיתה בביתה שוררת ממנו והיתה עקרת הבית, ויום אחד שעבר אלישע שמה החזיקה בו והשתדלה עמו שבכל עת שיעבור במקום ההוא יסור אל ביתה לאכול לחם, וכן היה שמהיום ההוא והלאה מדי עברו הוא מעצמו יסור שמה, כי כאשר ראה בפעם הראשונה שהיתה כוונת׳ טובה ורחבה לכבדו, היה הנביא סר לביתה. ואחז״ל (פרקי ר״א פרק ל״ג) שזאת היתה אחותה של אבישג השונמית ושהיתה אמו של עדו הנביא:
מדי – מתי, רצה לומר: בכל זמן.
ויהי היום – רצה לומר: בא היום אשר עבר אלישע אל שונם.
אשה גדולה – אשה חשובה.
ויהי מדי עברו – מיום ההוא והלאה, מדי עברו וכו׳.
ושם אשה גדולה פי׳ חכמינו זכרונם לברכה שהיתה גדולה במע״ט ובחשיבות,
ותחזק בו לאכל לחם – הנה חכמינו זכרונם לברכה אמרו הרוצה ליהנות יהנה כאלישע, רצה לומר כי אלישע לא נהנה מכל מי שיהיה רק בתנאים מיוחדים, כמ״ש ר׳ פנחס בן יאיר (חולין ו׳) ישראל קדושים הן יש י״ל ואינו רוצה וכתיב (משלי כ״ג) אל תלחם את לחם רע עין, ויש רוצה ואין לו, אבל אתה רוצה ויש לך, וכן בודאי נזהר אלישע מזה, והאשה הזאת היתה אשה גדולה בעושר ויש לה, וגם ותחזק בו רצה לומר שהפצירה בו הרבה שמזה ידע שי״ל ורוצה, והנה ר׳ פנחס בן יאיר כשהגיע לביתו של רבי לא רצה ליהנות על שראה כודניתא בביתו, כי היה לו גם כן תנאי שמי שיהנה ממנו לא ימצא בו כל דבר רע והיא היתה אשה גדולה במע״ט וע״כ אכל לחם בביתה. והנה אמרו כל המארח ת״ח בתוך ביתו ומאכילו ומשקהו כאילו מקריב תמידין שנאמר איש אלהים קדוש, עובר עלינו תמיד, באור דבריהם, כי אכילת ת״ח י״ל דמיון עם הקרבן, ושולחנו י״ל דמיון עם המזבח, כמ״ש בסוף חגיגה פתח בשולחן וסיים במזבח וכו׳, כי כמו שעל ידי הקרבן היתה השכינה שורה בישראל ובאר בכוזרי שכמו שהנשמה הרוחנית תשכן בגוף על ידי המאכל, שהצלול והזך שבמאכל יזדכך בכבד ועליו תנשא נפש הצומחת, והזך יותר יעלה ללב ועל ידי זה תשכן בו הנפש החיונית, והזך יותר יעלה אל המוח ועליו תנשא הנפש המשכלת, ועל ידי המשכלת תשכן בו הנשמה האלהית על ידי מצועים רבים, הגם שהנשמה מצד עצמה אין לה שום קשר עם המאכל הגשמי, וכן על ידי הקרבנות הנשרפים ומתעכלים על גבי המזבח כדרך עיכול שבאצטומכא, תעלה מהם הרוחני אל מזבח הקטורת שבו תשכון עננה הריח הטוב הרוחני, ומשם אל ארון הברית שם תשכון מחשבת המקריב וטוב כוונתו בקדש, ועליו ישכון ה׳ אלהים, ואחר שהנביא ואיש אלהים הוא מקום מוכן להשראת השכינה ודומה לארון הברית בקדש הקדשים, נמצא על ידי המאכל המחיה גוף הנביא ועל ידי כוונתו באכילתו לשם שמים מברר הזך שבו בירור אחר בירור מחלקי דומם צומח חי מדבר עד הנפש המשכלת והרוחנית והחיה ויחידה שבו ישכון ה׳ בו, והמאכיל אותו עם הכוונה הראויה מקריב תמידים והשולחן אשר לפני ה׳ הוא המזבח, ואלישע שנודע לו בפעם הראשונה שאכל בבית הצדקת הלז כי הקריבה לחמה לריח ניחוח בטוב הכוונה והמחשבה הראויה, לכן ויהי מדי עברו יסור שמה מעצמו לזכות אותה במצוה רבה הזאת.
וַיְהִי הַיּוֹם – באחד הימים1 וַיַּעֲבֹר – עבר אֱלִישָׁע והגיע אֶל העיר שׁוּנֵם, וְשָׁם היתה מתגוררת אִשָּׁה גְדוֹלָה במעשים טובים2, חשובה3 ונכבדת4 בעלת נכסים ובעלת שם5, והיתה זאת אחותה של אבישג השונמית6 אמו של עידו הנביא7, וַתַּחֲזֶק בּוֹ – והפצירה8 בו בכל עוז9 לֶאֱכָל לָחֶם בביתה, וַיְהִי מִדֵּי עָבְרוֹ מהיום ההוא והלאה10 באותה העיר11 יָסֻר – היה סר12 מעצמו13 שָׁמָּה לֶאֱכָל לָחֶם לזכות אותה במצווה הגדולה הזאת14:
1. כך משמע ממצודת דוד.
2. מלבי״ם.
3. רש״י, מצודת דוד.
4. רלב״ג.
5. רד״ק.
6. רש״י, רד״ק.
7. פדר״א ל״ג (יש כ״י שהיתה ״אשתו״), רד״ק, מעם לועז (מביא שתי דעות אם הייתה ״אמו״ או ״אשתו״).
8. מלבי״ם.
9. רלב״ג.
10. מצודת דוד.
11. רש״י.
12. רש״י.
13. מלבי״ם.
14. מלבי״ם. ובמדרש, בשם רשב״י אמרו גדולה היא הפרנסה שגורמת לתחיית המתים לבוא שלא בעונתה, מדרש רבה שה״ש פ״ב.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(ט) וַתֹּ֙אמֶר֙ אֶל⁠־אִישָׁ֔הּ הִנֵּה⁠־נָ֣א יָדַ֔עְתִּי כִּ֛י אִ֥ישׁ אֱלֹהִ֖ים קָד֣וֹשׁ ה֑וּא עֹבֵ֥ר עָלֵ֖ינוּ תָּמִֽיד׃
And she said to her husband, "Behold now, I perceive that this is a holy man of God, that passes by us continually.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וַאֲמַרַת לְבַעֲלָהּ הָא כְעַן יְדַעְנָא אֲרֵי נְבִיָא דַייָ קַדִישָׁא הוּא מִתְפְּנֵי לְוָתָנָא תְּדִירָא.
ותאמר אל אישה הנה נא ידעתי כי איש אלהים קדוש הוא – א״ר יהודה בן פזי מפני מה נסמכה פרשת עריות לפרשת קדושים תהיו ללמדך כל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה, ואית לן קריין סגיין אשה זונה וחללה וגו׳ (ויקרא כ״א:ז׳) וקדשתו כי את לחם וגו׳ (ויקרא כ״א:ח׳) איש איש אל כל שאר בשרו (ויקרא י״ח:ו׳) וכתיב ואמרת אליהם קדושים תהיו (ויקרא י״ט:ב׳). ר׳ יהושע דסיכנין בש״ר לוי מייתי לה מן השונמית.
ותאמר אל אישה הנה נא ידעתי כי איש אלהים קדוש הוא – א״ר יוסי בר חנינא מכאן שאשה מכרת באורחין יותר מן האיש.
איש אלהים קדוש – מנא ידעה רב ושמואל חד אמר שלא עבר זבוב על שלחונו, וחד אמר סדינין של פשתן היתה מצעת לו ולא ראתה עליהן קרי מעולם. קדוש הוא א״ר יוסי בר חנינא הוא קדוש ואין משרתו קדוש.
עובר עלינו תמיד – א״ר יוסי בר חנינא משום ר׳ אליעזר בן יעקב כל המארח תלמיד חכם בתוך ביתו ומאכילהו ומשקהו ומהנהו מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאלו מקריב תמידין.
הנה נא ידעתי – שלא ראתה זבוב על שלחנו וקרי על סדינו (בבלי ברכות י׳:).
"Behold, now I know.⁠" Because she never saw a fly at his table or semen on his sheet.⁠1
1. Maseches Berachos 10b. From here we derive that a woman recognizes her guests better than her husband does.
(ט-י) הנה נא ידעתי כי איש אלהים קדוש הוא עבר עלינו תמיד – זהו פתר׳: הנה נא ידעתי שאיש אלהים הקדוש שהוא עובר עלינו תמיד – דבר זה ברי לי שלאחר שהנהיג עצמו לסור אלינו מדי עברו אינו עובר מכאן ודר במקום אחר והאיש נוהג עצמו בקדושה לפי שדבר י״י אתו תמיד, ואם היום ומחר בא ליכאן וימצא אותנו טמאים נמצא עובר מעלינו ודר במקום אחר, שאין לך איש ואשתו שלא יטמאו לפעמים מקרה טומאה או בשכבת זרע או תזוב זוב דמה. נעשה נא לנו דבר שבכל עת שהוא בא לכאן שלא יצטרך לעבור מעלינו מפני הטומאה. הה״ד: נעשה נא עלית קיר קטנה וגו׳ והיה בבאו אלינו יסור שמה.
הנה נא ידעתי – כי היה ידוע אלישע בישראל כי איש אלהים הוא וקדוש, ואף על פי שאמרה: נא – אינו אומר כי עתה ידעה ולא קודם זה, אלא מלת נא – ר״ל: עתה צריך לנו לעשות לו דבר כיון שהוא רגיל אצלינו. ידעתי כי איש אלהים קדוש הוא וצריך שנעשה לו כבוד ונייחד לו מקום בביתינו. וכמוהו: הנה נא העיר הזאת קרובה (בראשית י״ט:כ׳) – אינו אומר כי עתה תהיה קרובה ולא קודם זה, אלא עתה צריך אני להמלט בה כיון שהיא קרובה.
ורז״ל דקדקו מלת נא – ר״ל שעתה ידעה כי קדוש הוא ולא קודם זה, ואמרו: מנא ידעה? ואמרה שלא ראתה לו קרי במטתו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

והנה היא אמרה לאישה עתה הגידו לי אנשים, או עתה ידעתי והשגתי מכוונת איש אלהים הזה, שדעתו להתמיד לבוא פעמים רבות בביתנו, ואם כן היתה הידיעתה אשר ידעה כי איש האלהים קדוש הוא עובר עלינו תמיד, ר״ל שהיה אלישע איש האלהים והיה קדוש ופרוש מאד בעניניו ויהיה עובר עליהם בתמידות, ר״ל שיעבור בשונם פעמים רבות, ומפני הסבות האלה היה ראוי שנעשה לו עלית קיר קטנה, ר״ל עליה קטנה בקיר ביתה, ונשים שם מטה ושלחן וכסא ומנורה, באופן שמדי עברו יסור שמה ולא ישתתפו אנשי הבית עמו, כי להיותו איש האלהים ראוי שיהיה לו מקום מוכן להתבודדותו, ולהיותו קדוש ופרוש ראוי שלא ישתתף עמו אדם אחר, ולא ישתמש הוא בכלי חול ולא אדם אחר בכליו, ולהיותו עובר בתמידות יצטרך זה יותר ממה שהיה צריך אם לא תהיה ביאתו כי אם מדי שנה בשנה.
אישה – בעלה.
הנה נא ידעתי – מכירה אני בו שהוא איש קדוש, ואין מהראוי לשבת אתנו יחד ואמרו רבותינו ז״ל (בבלי ברכות י״ב): האשה מכרת באורחים יותר מן האיש.
עובר – אף הוא עובר עלינו תמיד, בכל עת בואו פה, ואיך ישב עמנו יחד פעמים רבות.
ותאמר אל אישה הנה נא ידעתי – רצה לומר מזה שהנביא בא מעצמו לביתי ולא כפעם הראשונה שהוכרחתי להפציר בו, ומזה ידעתי שמצד שהוא איש אלהים קדוש מצד זה עובר עלינו תמיד שמגמת חפצו בעברו דרך שונם הוא רק עלינו ובעבורנו לסעוד אצלנו ולזכות אותנו במצוה זו, שלכן עובר תמיד, שאכילתו כקרבן והתמדת בואו כקרבן תמיד.
וַתֹּאמֶר האישה השונמית אֶל אִישָׁהּ – בַּעֲלָהּ1, כיוון שכעת הנביא בא מעצמו לבתינו2 הִנֵּה נָא צריך לעשות לו מקום מגורים מיוחד3, כי עכשיו4 יָדַעְתִּי שמגמת חפצו לזכות אותנו במצווה זו5, כִּי אִישׁ אֱלֹהִים קָדוֹשׁ6 הוּא הנביא אלישע אשר עֹבֵר לדור עָלֵינוּ – עימנו תָּמִיד כשבא לעירנו, ואין זה ראוי לנביא קדוש זה לדור איתנו יחד7:
1. מצודת ציון.
2. מלבי״ם.
3. רד״ק.
4. ברכות י:, רד״ק.
5. מלבי״ם.
6. שלא ראתה זבוב על שלחנו, וקרי על סדינו, ברכות י:, רש״י, רד״ק.
7. מצודת דוד. ובמדרש, ״תמיד״, אמר ר׳ יוסי בר חנינא משום ר׳ אליעזר בן יעקב כל המארח תלמיד חכם בתוך ביתו ומאכילהו ומשקהו ומהנהו מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאילו מקריב תמידין, ילקוט שמעוני.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(י) נַעֲשֶׂה⁠־נָּ֤א עֲלִיַּת⁠־קִיר֙ קְטַנָּ֔ה וְנָשִׂ֨ים ל֥וֹ שָׁ֛ם מִטָּ֥ה וְשֻׁלְחָ֖ן וְכִסֵּ֣א וּמְנוֹרָ֑ה וְהָיָ֛ה בְּבֹא֥וֹ אֵלֵ֖ינוּ יָס֥וּר שָֽׁמָּה׃
Let us make, please, a little walled upper chamber; and let us set for him there a bed, and a table, and a stool, and a candlestick. And it shall be, when he comes to us, that he shall turn in there.⁠"
תרגום יונתןילקוט שמעוניר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתרלב״גרלב״ג תועלותמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
נַעְבֵּיד כְּעַן עֲלִיַת כָּתְלָא זְעֵירָא וּנְתַקֵן לֵיהּ תַּמָן אֲתַר עַרְסָא וּפְתוֹרָא וְכוּרְסַיָא וּמְנַרְתָּא וִיהֵי בְּמֵיתוֹהִי לְוָתָנָא יִתְפְּנֵי לְתַמָן.
נעשה נא עלית קיר קטנה – רב ושמואל חד אמר עליה פרוצה היתה וקירוה, וחד אמר אכסדרה גדולה היתה וחלקוה לשנים, בשלמא למ״ד אכסדרה היינו דכתיב קיר, אלא למ״ד עליה היתה מאי קיר, שקירוה בתקרה ומעזיבה. בשלמא למ״ד עליה היינו דכתיב עלית, אלא למ״ד אכסדרה מאי עלית, מקום המעולה שבבית.
ונשים לו שם מטה ושלחן וכסא ומנורה – אמר רבה א״ר יוחנן כל מקום שהלך שם ביתו עמו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

עלית קיר – עלייה בנויה בקירות אבנים או לבנים, לא במספס.
עֲלִיַּת קִיר קְטַנָּה – קומה או חדר היוצא מן הקיר כמרפסת מקורה שתהא מוכנה עבורו, [על מנת] שיגור שם כאשר הוא יבוא אליהם. ואף אחד אינו עובר בחדר זולתו. וכאילו ש⁠[החדר מהווה] בית לפולחן, מבודד מהם.
וְהָיָה בְּבֹאוֹ אֵלֵינוּ – מובנו כמו ״ויהיה״ בעתיד, כלומר ׳כאשר יבוא אלינו ישהה שם׳.⁠1
1. ראה ריב״ג, אללמע, עמ׳ 54, שו׳ 18 (הרקמה, עמ׳ סח, שו׳ 24-18), בעניין שינוי זמן הפועל מעבר לעתיד על ידי הוי״ו.
עלית קיר קטנה טבקה או גרפה תכרג׳ פי אלחאיט כאלרושן ותסקף לתכון מעדה לה ינזל פיהא אדא ג׳א אלי ענדהם ולא יעברהא אחד גירה פתכון כאנהא בית ללעבאדה מנעזל ענהם
והיה בבואו אלינו מענאה מתל ויהיה מסתאנף אי פאדא ג׳א אלי ענדנא נזל פיהא
נעשה נא עלית קיר קטנה – אחשוב שמהקיר בעינה היתה נמשכת העלייה כמו הענין בבנין הכפה, מאלטו בלעז.
ונשים לו שם מטה ושלחן וכסא ומנורה – רצה לומר כי למעלתו אין ראוי שישתתפו בני הבית עמו ולא להשתמש בכלים שהוא ישתמש בהם ולזה רצת׳ שיהי׳ לו שם כלי תשמישו מיוחדים לה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

קיר – כותל.
ונשים – מלשון שימה.
עלית קיר – עליה קטנה בנויה בקיר אבנים, בנין מעולה.
יסור שמה – להתבודד בחדרו לבד.
נעשה נא ולכן רצתה לעשות גם משכן לארון הברית הזה שביתה תהיה מעון לשכינה השוכנת על הנביא,
ושם נשים כסא ומטה וכו׳ שהם ד׳ תקוני שכינתא כדי שבבואו אלינו יסור שמה – ויהיה שם מקום מיוחד לשכינת אל.
עלית קיר – ולא עלית קרשי עץ.
על כן נַעֲשֶׂה נָּא לו עֲלִיַּת קִיר – חדר עליון קְטַנָּה – קטן, בנוי טוב1 בקיר אבנים2 או לבנים3, וְנָשִׂים לוֹ שָׁם מִטָּה וְשֻׁלְחָן וְכִסֵּא וּמְנוֹרָה כי למעלתו אין ראוי שנשתמש בכלים שהוא ישתמש בהם4, וְהָיָה בְּבֹאוֹ אֵלֵינוּ יָסוּר שָׁמָּה להתבודד בחדרו לבד5 ושם תשרה השכינה6:
1. מצודת דוד.
2. רד״ק, מצודת דוד.
3. רד״ק.
4. רלב״ג.
5. מצודת דוד.
6. מלבי״ם.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתרלב״גרלב״ג תועלותמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(יא) וַיְהִ֥י הַיּ֖וֹם וַיָּ֣בֹא שָׁ֑מָּה וַיָּ֥סַר אֶל⁠־הָעֲלִיָּ֖ה וַיִּשְׁכַּב⁠־שָֽׁמָּה׃
And it happened on a day, that he came there, and he turned into the upper chamber and lay there.
תרגום יונתןרש״ירלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וַהֲוָה יוֹמָא וְעַל לְתַמָן וְזָר לְעִילִיתָא וּשְׁכִיב תַּמָן.
ויהי היום – ויהי יום אחד.
And the day came. And it was one day.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

וכאשר בא אלישע אל העיר נכנס בעליה אשר עשתה לו השונמית, וכאשר ראה כל מה שהשתדלה לכבודו.
ויהי היום – בא היום אשר בא שמה, אחרי עשותה את העליה.
ויהי היום שהיה מיוחד אל הנביא לבוא למקום ההוא ביחוד,
סר אל העליה וישכב שמה באופן שנעשה שם מקום קבוע אל הנביא.
וַיְהִי הַיּוֹם – יום אחד1 הגיע היום2 שהיה מיוחד לנביא לבוא לְשׁוּנֵם3, וַיָּבֹא הנביא שָׁמָּה וזה היה אחרי שהאישה בנתה את העליה4, וַיָּסַר הנביא אֶל הָעֲלִיָּה שבנתה האישה השונמית וַיִּשְׁכַּב שָׁמָּה וְנַעֲשָׂה לו שם מקום קבוע5:
1. רש״י.
2. מצודת דוד.
3. מלבי״ם.
4. מצודת דוד.
5. מלבי״ם.
תרגום יונתןרש״ירלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(יב) וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל⁠־גֵּיחֲזִ֣י נַעֲר֔וֹ קְרָ֖א לַשּׁוּנַמִּ֣ית הַזֹּ֑את וַיִּ֨קְרָא⁠־לָ֔הּ וַֽתַּעֲמֹ֖ד לְפָנָֽיו׃
And he said to Gehazi his servant, "Call this Shunammite.⁠" And when he had called her, she stood before him.
תרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמקראות שלובותעודהכל
וַאֲמַר לְגֵיחֲזֵי עוּלֵימֵיהּ קְרִי לְשׁוּנַמִיתָא הָדָא וּקְרָא לָהּ וְקָמַת קֳדָמוֹהִי.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

(יב-טז) הכ״א להודיע שהוא ראוי למקבל שישתדל לשלם גמול ראוי למיטיב ולזה תמצא שספר שכבר חקר אלישע מה לעשות לשונמית מן הטוב׳ על מה שהיטיבה לו ולרצותו להשיב לה גמול גדול שאל מה לעשות לה והשתדל על כל פני׳ לעשות לה דבר גדול יהיה לה גמול גדול וראוי על הטוב שהטיבה לו.
הכ״ב הוא להודיע שאין ראוי לשלם לדבר עם האשה אם לא יביאוהו לזה הכרח אבל ראוי להתרחק ממנה לפי מה שאפשר ולזה ספר שכאשר רצה אלישע לדעת אי זה גמול יתכן לו להשיב לה לא דבר אליה הוא בעצמו אבל אמר לגחזי שיקרא לה והוא יאמר אליה אלה הדברי׳ עד אשר ראה אלישע שלא הי׳ לו דרך להשיב לה גמול אם לא בדרך המופת אז קרא לה ועמדה בפתח כדי שתשמע ייעוד הנביא מפי הנביא.
הכ״ג הוא להודיע שאין התכלית בבני׳ שישמח אדם בהם בחייו אבל הוא לקיו׳ המין שישאר לאדם בהם זכר ולזה ספר שכבר אמרה השונמית לאלישע כשייעד לה שעל דרך המופת תהיה חובקת בן כעת חיה שלא יכזב בה לתת לה טוב שאינו טוב כי אם לא יחיה אין לה חפץ בזה הטוב להשלות אותה ר״ל לתת לה שלוה בראותה שיש לה בן ולזה אמרה לו הלא אמרתי לא תשלה אותי.
אמר אל גיחזי שיקרא אותה וקראה ועמדה לפניו, והיה זה לתת לה כבוד וקורת רוח חן חן לה על מה שהיתה עושה עמו.
וַיֹּאמֶר הנביא אלישע אֶל גֵּחֲזִי נַעֲרוֹ – משרתו, קְרָא לַשּׁוּנַמִּית הַזֹּאת שתבוא אלי, וַיִּקְרָא לָהּ גיחזי וַתַּעֲמֹד האישה לְפָנָיו – לפני אלישע:
תרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמקראות שלובותהכל
 
(יג) וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ אֱמׇר⁠־נָ֣א אֵלֶ֘יהָ֮ הִנֵּ֣ה חָרַ֣דְתְּ ׀ אֵלֵ֘ינוּ֮ אֶת⁠־כׇּל⁠־הַחֲרָדָ֣ה הַזֹּאת֒ מֶ֚ה לַעֲשׂ֣וֹת לָ֔ךְ הֲיֵ֤שׁ לְדַבֶּר⁠־לָךְ֙ אֶל⁠־הַמֶּ֔לֶךְ א֖וֹ אֶל⁠־שַׂ֣ר הַצָּבָ֑א וַתֹּ֕אמֶר בְּת֥וֹךְ עַמִּ֖י אָנֹכִ֥י יֹשָֽׁבֶת׃
And he said to him, "Say now to her, 'Behold, you have cared for us with all this care; what is to be done for you? Would you be spoken for to the king or to the captain of the army?⁠" And she answered, "I dwell among my people.⁠"
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתר׳ בנימין ב״ר יהודהר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וַאֲמַר לֵיהּ אֱמַר כְּעַן לָהּ הָא עַסֵקְתָּא לָנָא יַת כָּל עִסְקָא הָדָא מֶה לְמֶעְבַּד לִיךְ הֲפִתְגַם אִית לִיךְ לְמַלָלָא עִם מַלְכָּא אוֹ עִם רַב חֵילָא וַאֲמַרַת בְּגוֹ עִסְקֵי עַמִי אֲנָא מְסוֹבָרָא.
חרדת אלינו – בשבילנו.
את כל החרדה הזאת – לשום אל לבך את העסק הזה, כמו: וחרד על דברי (ישעיהו ס״ו:ב׳) – זהיר על הדבר שיהא עשוי, ונותנו אל לבו.
מה לעשות לך – מה את צריכה שנעשה לך, שבשבילנו עסקת כל זה.
בתוך עמי – בתוך קרובי, אין אדם מזיקני, איני צריכה למלך ולא לשר הצבא.
You have busied yourself with us. On our account.
With all this attention. To put your heart into this task, as in, "and shudders [=וחרד] concerning My word,⁠"1 [i.e.,] is diligent concerning the task that it be accomplished, and puts his heart into it.
What can be done for you? What do you need that we do for you, for you busied yourself on our account.
"In the midst of my people.⁠" Among my relatives, [i.e.,] no one harms me. I have no need for the king or for the general of the army.⁠2
1. Yeshayahu 66:2.
2. Alternatively, "I dwell among my relatives and they can speak to the king on my behalf if necessary.⁠" (Radak).
הנה חרדת אלינו – בשבילנו.
את כל החרדה הזאת – לשים אל לבך כל העסק הזה, כמו וחרד על דברי (ישעיהו ס״ו:ב׳), זהיר על הדבר שיהא עשוי ונותנו אל לבו.
מה לעשות לך – מה דבר את צריכה שנעשה לך שבשבילו עסקת כל זה.
בתוך עמי אנכי ישבת – בתוך קרובים, אין אדם מזיק אותי ואיני צריכה לא למלך ולא לשר הצבא.
חרדת אלינו – לשון תנועה והשתדלות על הדבר. וכן: ויחרדו זקני העיר לקראתו (שמואל א ט״ז:ד׳), יחרדו כצפור ממצרים (הושע י״א:י״א.) ובענין זה תרגום יונתן: הא עסקת לנא ית כל עסקא הדא.
היש לדבר לך – ר״ל: שידבר בעבורה אם תצטרך.
והיא השיבה: בתוך עמי אנכי יושבת – כלומר: בתוך עמי ומשפחתי, והם ידברו בעבורי אם אצטרך.
ואמר אלישע לגיחזי כי היא הלכה מלפניו אחר שענתה לו, לפיכך שאל אלישע לגיחזי.
הִנֵּה חָרַדְתְּ אֵלֵינוּ אֶת כָּל הַחֲרָדָה הַזֹּאת – ׳דאגת לנו את הדאגה הזו הגדולה׳. ועיקר המילה: מנוחה שהודרכה.⁠1
בְּתוֹךְ עַמִּי אָנֹכִי יֹשָׁבֶת – ׳אינני זקוקה להשגחת מישהו, משום שאני יקרה למשפחתי ומכובדת בקרב שבטי ועמי׳.⁠2
1. השווה אלפאסי, ׳חרד׳, א, עמ׳ 584, שו׳ 80; ריב״ג, ׳חרד׳, עמ׳ 247, שו׳ 10 (השורשים, עמ׳ 168): אנזעג׳ת נחונא (= חרדת עבורנו); רד״ק, השורשים, ׳חרד׳, עמ׳ רלד: ״התנועעת בעבורינו והסעת כליך ממקום למקום ופנית לנו מקום״.
2. השווה ריב״ג, אללמע, עמ׳ 299, שו׳ 26 (הרקמה, עמ׳ שיד, ש׳ 10), אשר השווה לערבית: כמא תקול אלערב פלאן פי ד׳רוה קומה (= ״כמו שאומרים הערבים ׳פלוני בפסגת עמו׳⁠ ⁠⁠״); אבן בלעם, מלכים, עמ׳ 51א; רד״ק: ״בתוך קרוביי; אין אדם מזיקני ואיני צריכה למלך ולא לשר צבא״.
הנה חרדת אלינו את כל החרדה הזאת אהתממת בנא הדא אלאהתמאם אלעט׳ים ואצל אלכלמה אנזעאג׳
בתוך עמי אנכי יושבת מסתגניה ען ענאיה אחד לאני עזיזה בין אהלי ומחתרמה ענד עשירתי וקומי
הנה חרדת אלינו – אבן ג׳אנח כלומר טרחת את כל הטורח הזה, כי הטורח הוא על ידי תנועה.
בתוך עמי אנכי יושבת – הטעם בהניח גם בינונית וממוצעת, ע״כ אין לה דין ודברים עם זולתה.
ויאמר לו אמר נא אליה – הנה לא רצה אלישע לדבר עם האשה אם לא כשהביאו לזה הכרח ואלו הדברים הספיק שיאמר לה גחזי ולזה לא קרא לה גחזי שתעמד בפתח כי לא היה רצון אלישע לדבר עמה אבל עמד׳ בחוץ לפני גחזי והי׳ גחזי בחוץ קרו׳ לאלישע או היה סמוך לפתח העלייה.
הנה חרדת אלינו את כל החרדה הזאת – רוצה לומר: הנה פחד׳ שלא תוכלי לנו לעשות הראוי מהכבוד כל הפחד הזה עד שהביאך זה לעשות כל מה שעשית לי מהכבוד.
מה לעשות לך – להשיב גמול על הטובה הזאת היש לדבר בעבורך אל המלך או אל שר הצבא ואדבר אליהם בעבורך ותאמר בתוך עמי ומשפחתי אנכי יושב׳ ולזה אין לי עסק עם אד׳ יצטרך לי בעבורו לדבר אל המלך או אל שר הצבא.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

ואחרי שהלכה מלפניו אמר הנביא אל גיחזי נערו שישאל אותה היש לה דבר ראוי לדבר עליה אל המלך או אל שר הצבא? כי היה הנביא חפץ לעשות כל צרכה כפי מה שתצטרך, וגיחזי דבר אליה דברי הנביא והיא השיבתו בתוך עמי אנכי יושבת, כלומר שלא היה לה עסק עם המלך ולא עם שר הצבא, כי היא יושבת היתה בתוך משפחתה והכל היו מכבדים אותה.
חרדת – ענין תנועה חזקה, ואם היא מבלי פחד, כמו: ויחרדו זקני העיר לקראתו (שמואל א ט״ז:ד׳).
אמר וכו׳ – לא רצה לדבר עם האשה פנים אל פנים.
הנה חרדת וכו׳ – רצה לומר: בעבור שאת מטרחת עצמך הטרחה הזאת בעבורינו, ומהו הגמול לעשות לך, האם יש לך דבר מה לדבר בעבורך אל המלך וכו׳.
בתוך עמי – רצה לומר: אני יושבת בתוך בני משפחתי, ואין מי מהם עושה רעה עמדי, לשאצטרך לקבול ולהתרעם על מי.
הנה חרדת רצה לומר כי אלישע בהיותו נהנה משל אחרים כן היה משפיע להם מברכתו, באופן שלא היה מקבל רק משפיע ברכה, כמ״ש תיכף לת״ח ברכה כמו שהלב המקבל החיות מן האיברים חוזר ונותן ומשלח מעינות הדם אל כולם, ואמר הנה חרדת אלינו את כל החרדה הזאת (כענין שאמרו ארח טוב מהו אומר כל מה שטרח בעה״ב לא טרח אלא בשבילי),
מה לעשות לך – כיון שבהכרח אעשה לך טובה בעבור זה, ויצויר שיעשה עמה טובה בדרך העולם כמו לדבר בעבורה עם גדולי המדינה שהיה אלישע חשוב בעיניהם ויעשו כל אשר ישאל, או שיעשה עמה טובה אצל ה׳ על ידי תפלה או בדרך נס ושידוד הטבע, ותחלה רצה לעשות בדרך הטבע, ועל זה אמר היש לדבר לך רצה לומר בעבורך אל המלך, ותאמר בתוך עמי אנכי יושבת באין מכלים דבר, וגם למ״ש שרצה להתפלל בעדה פי׳ בזוהר ששאל אם יש לדבר בשבילה אל מלכו של עולם או לפעול בעדה על ידי שרי צבאותיו המניעים את המערכת, והשיבה שאינה רוצה לפרוש מן הכלל ותפלת הרבים.
חרדת וגו׳ – שרש חרד ענינו ג״כ היות זהיר בדבר ומפחד פן יקצר בחובתו.
בתוך עמי – בני גילי ואין לי עסק עם המלך ושר צבאו.
ואלישע לא רצה לדבר איתה פנים אל פנים1, לכן וַיֹּאמֶר – אמר לוֹ לגחזי אֱמָר נָא אתה אֵלֶיהָ הִנֵּה חָרַדְתְּ – השתדלת2 בחרדת קודש3 אֵלֵינוּ – בשבילנו4 וטרחת אֶת כָּל הַחֲרָדָה – הטירחה הַזֹּאת, מֶה לַעֲשׂוֹת לָךְ כגמול?⁠5 הֲיֵשׁ לְדַבֶּר לָךְ – בעבורך6 אֶל הַמֶּלֶךְ אוֹ אֶל שַׂר הַצָּבָא? כי היה אלישע חשוב בעיניהם7, וַתֹּאמֶר האישה בְּתוֹךְ עַמִּי – קְרוֹבַי8 בני משפחתי9 אָנֹכִי יֹשָׁבֶת ולכן אין אדם מזיק אותי, ואיני צריכה למלך ולא לשר הצבא10, ואם אצטרך הם ידברו בעבורי11:
1. רלב״ג, מצודת דוד.
2. תרגום יונתן, רד״ק.
3. כך משמע מרש״י.
4. רש״י.
5. רלב״ג, מצודת דוד.
6. מצודת דוד.
7. ופירשו בזוהר ששאל אם יש לדבר בשבילה אל מלכו של עולם או לפעול בעדה על ידי שרי צבאותיו של הקב״ה, (כי ראש השנה היה, זוהר כרך ב שמות פרשת בא) והשיבה שאינה רוצה לפרוש מן הכלל ותפילת הרבים, מלבי״ם.
8. רש״י.
9. מצודת דוד.
10. רש״י, רלב״ג.
11. רד״ק.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתר׳ בנימין ב״ר יהודהר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(יד) וַיֹּ֕אמֶר וּמֶ֖ה לַעֲשׂ֣וֹת לָ֑הּ וַיֹּ֣אמֶר גֵּיחֲזִ֗י אֲבָ֛ל בֵּ֥ן אֵֽין⁠־לָ֖הּ וְאִישָׁ֥הּ זָקֵֽן׃
And he said, "What then is to be done for her?⁠" And Gehazi answered, "Truly, she has no son, and her husband is old.⁠"
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וַאֲמַר וּמָה לְמֶעְבַּד לָהּ וַאֲמַר גֵיחֲזִי בְּקוּשְׁטָא בַּר לֵית לָהּ וּבַעֲלָהּ סִיב.
ויאמר – אלישע לגחזי.
ומה לעשות לה – נגד הטובה הזאת.
And he said. Elisha [said] to Geichazi.
"Then what is there to do for her?⁠" To reciprocate for this favor.
ויאמר – אלישע לגחזי, ומה לעשות לה – נגד הטובה הזאת.
ומה לעשות – כלומר: במה נוכל לגמלה טובה לטובה שעשתה עמנו.
אמר גיחזי: אבל בן אין לה – כלומר: לזה ששאלת אינה צריכה ולא לשום דבר, אבל לזה הדבר צריכה כי בן אין לה ואישה זקן. כלומר, אם תאמר: אין לה עתה, יהיה לה בן לזמן שיבא, אישה זקן ולא ידע יום מותו, כי קרוב לפרקו הוא. ואם תוכל שיהיה לה בן ממנו זו תהיה לה טובה גדולה.
ויונתן תרגם: בתוך עמי אנכי יושבת (מלכים ב ד׳:י״ג) – בגו עסקי עמי אנא מסוברא.
אבל בן אין לה – פי׳ הקמחי אינו צריך לדבר למלך כי אבל צריכה בן כי אין לה.
ויאמר אלישע לגחזי ומה לעשות לה – מהטובות לתת גמול ע״ז.
ויאמר גחזי באמת בן אין לה ואישה זקן – ולזה אינו מוכן מאד אל ההולד׳ עם שמצדה אפשר ג״כ שימנע פרי בטן להיותה עקרה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

ולפי שהנביא היה רוצה לעשות דבר מה בעבור כבודה שאל עוד את גיחזי ומה לעשות לה? ר״ל ומה א״כ הדבר שאוכל לעשו׳ בעבור׳ לגמלה טובה על מעשיה? ואז אמר גיחזי אבל בן אין לה, ר״ל אין לה צורך למלך ולשר הצבא אבל יש לה צורך לבן, כי לא היה לה, ר״ל מצד טבעה לא היה לה בן, כי היא היתה עקרה ועוד שבעלה היה זקן, ומפאת הפועל ומפאת המתפעל לא היתה שם הכנה לתולדה, והיה ענינה כענין שרה עם אברהם, שהיא היתה עקרה ואברהם זקן:
ומה לעשות לה – אחר שהלכה מפניו שאל לגיחזי ומהו אם כן הגמול שאעשה לה.
אבל – באמת יש מקום לעשות לה גמול, כי אין לה בן, ואישה זקן, ובדרך הטבע לא תלד עוד, ואם תלד על ידך בן, יחשב לגמול רב.
ויאמר ואז כאשר יצאה שאל ומה לעשות לה, והשיב גיחזי אבל יש לה צורך לבן כי בן אין לה והיא עקרה בטבעה וגם אישה זקן ואין לה הכנה להוליד לא מצד הפועל ולא מצד המתפעל.
אבל – עיין מ״ש על אבל אשה אלמנה אני (שמואל ב׳ י״ד:ה׳).
וַיֹּאמֶר אלישע לגחזי1 וּמֶה לַעֲשׂוֹת לגמול2 לָהּ מהטובות3 בעד הטובה הזאת שעשתה עימי?⁠4 וַיֹּאמֶר גֵּיחֲזִי לְמָה שאתה ביקשת לגמול לה אינה צריכה5, אֲבָל באמת יש מקום לעשות לה גמול6, כי בֵּן אֵין לָהּ לפי שהיא עקרה7 וְבנוסף אִישָׁהּ – בעלה זָקֵן ובדרך הטבע לא תלד עוד8, ואם תלד על ידך בן יחשב לגמול רב9:
1. רש״י.
2. רד״ק.
3. רלב״ג.
4. רש״י.
5. רד״ק.
6. מצודת דוד.
7. מלבי״ם.
8. שאין לה הכנה להוליד לא מצד הפועל ולא מצד המתפעל, מלבי״ם.
9. מצודת דוד.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(טו) וַיֹּ֖אמֶר קְרָא⁠־לָ֑הּ וַיִּ֨קְרָא⁠־לָ֔הּ וַֽתַּעֲמֹ֖ד בַּפָּֽתַח׃
And he said, "Call her.⁠" And when he had called her, she stood in the door.
תרגום יונתןרד״קר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וַאֲמַר קְרֵי לָהּ וּקְרָא לָהּ וְקָמַת בְּתַרְעָא.
קרא לה – כי כבר הלכה מלפניו.
(טו-טז) ותעמד בפתח – ראה הפלגת חכמתה וחכמת כותב הספר כי בעבור שהיתה הקריאה הזאת לעשות לה בן כת׳ בכאן בפתח, מה שאין כן בכת׳ לפנינו ועם כל זה אמ׳ לה אלישע כעת חיה את חובקת בן – ומי יעשה כמעשיו ואם כולנו חכמים יודעים לעשות לה בן אם לא תעמד בפתח.
ויקרא לה ותעמד בפתח – הנה זה המאמר מפני שהוא נבואה רצה אלישע בעצמו לאמרו לה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

וכאשר הנביא שמע זה באהו הדבור הנבואיי וצוה פעם שנית שיקראו אותה, כדי לתת לה הייעוד הנבואיי בעצמ׳ ואז באה ועמדה בפתח העליה, כי מפני צניעותה לא נכנסה בעליה עמו.
בפתח – בראותה שאיננו מדבר עמה פנים אל פנים הוסיפה להתרחק, ועמדה בפתח.
ותעמד בפתח באשר בפעם הראשון לא דבר עמה בנכח נשמרה מלכנס בחדרו כי ראתה שנזהר מלדבר עם אשה, ורק בפעם הזאת שאמר דבר נבואה הוצרך לומר לה בנכח, למען יתקיים.
וַיֹּאמֶר אלישע לגיחזי קְרָא לָהּ (שכן כבר הלכה מלפניו1) לשמוע דברי נבואה, ומפני שהיא נבואה רצה אלישע בעצמו לְאוֹמְרָהּ לָהּ2 בפניה כדי שהנבואה תתקיים3, וַיִּקְרָא לָהּ גיחזי וַתַּעֲמֹד האישה בַּפָּתַח לפי שראתה בפעם הראשונה שנזהר הנביא לא לדבר עם אישה ולכן נשמרה מלהיכנס בחדרו4:
1. רד״ק.
2. רלב״ג.
3. מלבי״ם.
4. מצודת דוד, מלבי״ם.
תרגום יונתןרד״קר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(טז) וַיֹּ֗אמֶר לַמּוֹעֵ֤ד הַזֶּה֙ כָּעֵ֣ת חַיָּ֔ה [אַ֖תְּ] (אתי) חֹבֶ֣קֶת בֵּ֑ן וַתֹּ֗אמֶר אַל⁠־אֲדֹנִי֙ אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֔ים אַל⁠־תְּכַזֵּ֖ב בְּשִׁפְחָתֶֽךָ׃
And he said, "At this season, when the time comes around, you shall embrace a son.⁠" And she said, "No, my lord, man of God, do not lie to your handmaid.⁠"
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וַאֲמַר לְזִמְנָא הָדֵין בְּעִדַן דְאַתּוּן קַיָמִין תְּהֵא מְחַבְּקָא בְרָא וַאֲמַרַת בְּבָעוּ רִבּוֹנִי נְבִיָא דַייָ לָא יִתְכַּדֵיב פִּתְגָמָךְ בְאַמְתָךְ.
למועד הזה כעת כחיה את חובקת בן – אותם מלאכים שבשרו את שרה אמרו למועד אשוב אליך (בראשית י״ח:י״ד), אבל אלישע לא אמר אשוב, המלאכים שהם חיים וקיימים לעולם אמרו למועד אשוב אליך (בראשית י״ח:י״ד) אבל אני שאני בשר ודם היום כאן ומחר בקבר בין חי בין מת כעת חיה את חובקת בן.
למועד הזה כעת חיה – כמו שאת קיימת היום ולשלום, כך תהי קיימת למועד הזה, וחובקת בן.
אל אדוני – אל תאמר חובקת בן. מה לי חבוקו אם סופי לקוברו? וזה שאמרה לו כשמת: הלא אמרתי לא תשלה אותי (מלכים ב ד׳:כ״ח).
אל תכזב – אל תראני דבר שיפסוק. יש בידך לבקש רחמים וינתן לי בן, אך בבקשה ממך אל תתן לי אלא בן של קיימא.
אל תכזב – כמו: לא יכזבו מימיו (ישעיהו נ״ח:י״א).
"At this season [next year] when the time comes to give birth.⁠" Just as you are alive and well today, so will you be alive at this season [next year]⁠1 at this time and embracing a son.
"Do not my master.⁠" Do not say, "embracing a son.⁠" Why do I need to embrace him if I will end up burying him?⁠2 This is what she said to him when he died, "Did I not say, 'Do not mislead me'?⁠"
Do not deceive. Do not show me something that will fail. You have power to beg mercy, so that a son will be given to me. But I beg you, do not give me [any child], rather a child who will live.
Do not deceive. Like "whose waters will not fail.⁠"3
1. I.e., Elisha was guaranteeing her future health by comparing it to her present state of health. Alternatively, חַיָּה refers to a woman who gives birth and כָּעֵת חַיָּה refers to a nine month span, the normal period of pregnancy. Elisha told her that the baby will be born after fully developing in the womb (Metzudat David).
2. She suspected that her son would survive for only a short period because the prophet used the expression "you will be hugging a son" instead of "you will have a son,⁠" the expression used by the angels when they told Avraham that Sarah will bear him a son. See Bereshit 18:10 (Malbim).
3. Yeshayahu 58:11.
למועד הזה כעת חיה – כמו שאת קיימת היום בחיים ובשלום כך תהא קיימת למועד הזה את חובקת בן.
אל אדני – אל תאמר: חובקת, מה לי חיבוקו אם סופי לקוברו. וזהו שאמרה לו כשמת הלא אמרתי לא תשלה אותי (מלכים ב ד׳:כ״ח).
אל תכזב – אל תראיני דבר שיפסוק ויודעת אני שיש בידך לבקש רחמים וינתן לי בן אך בבקשה ממך אל תתן לי אלא בן של קיימא.
אל תכזב – לשון אשר לא יכזבו מימיו (ישעיהו נ״ח:י״א).
ויאמר למועד הזה – אפשר שנאמר לו באותה העת בנבואה, או אמר מלבו ובטח באל יתברך שיקיים דברו, כמו שכתוב באדם הצדיק: ותגזר אומר ויקם לך (איוב כ״ב:כ״ח). וכן כתיב בשמואל הנביא: ולא הפיל מכל דבריו ארצה (שמואל א ג׳:י״ט). וכן אמר בדרש: רצון יראיו יעשה (תהלים קמ״ה:י״ט) – עשה הקב״ה רצונו של נביא והרתה וילדה.
כעת חיהלמועד הזה כעת שתהיה ראויה שתהיה יולדת, לשבעה חדשים או לתשעה. והיולדת תקרא חיה בדברי רז״ל: והחיה תנעול את הסנדל.
חובקת בן – שתטלי אותו בחיקך.
אל אדוני – אמרה שני פעמים: אל – לחזק הדבר, לבקש ממנו שלא יכזב בה, שיהיה הדבר על כל פנים אחר שיחל אותה עליו ושיהיה בן של קיימא, כי מה יועיל לה אם לא יהיה בן של קיימא.
ופירוש: אל תכזב בשפחתך – כמו: אשר לא יכזבו מימיו (ישעיהו נ״ח:י״א).
ויונתן תרגם: אל אדוני – בבעו רבוני, ותרגם: אל תכזב – לא יתכדיב פתגמך באמתך.
אַל תְּכַזֵּב בְּשִׁפְחָתֶךָ – אין זה ראוי שמובנו: ׳אל תשקר׳,⁠1 אלא: ׳אל תפסיק לעזור לי׳.⁠2 כלומר, ׳אל תמשוך ידך ממני בבקשת דבר זה׳. כשם שהושאלה הנאמנות ליציבות: ״וְנֶאְמַן בֵּיתְךָ וּמַמְלַכְתְּךָ״ (שמ״ב ז, טז),⁠3 ״מים נאמנים״,⁠4 כך הושאל השקר לדעיכה ולהיחלשות, מכיוון שזוהי התוצאה שלו, ונאמר: ״אֲשֶׁר לֹא יְכַזְּבוּ מֵימָיו״ (יש׳ נח, יא). ויש אומרים, כי מובנו: ׳אל תביא לכך שאיחשב לרמאית בעיני האנשים, כלומר אל תעשני שקרנית, אם אומר זאת לאנשים, ואחר כך תתבדה תקוותי בכך׳.⁠5 ו⁠[הפירוש] הראשון ראוי יותר וקרוב יותר.
1. רת״י השיג על מנחם, ׳כזב׳, עמ׳ *212: ״אל תכזב בשפחתך; וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו. ענין כחש המה״. כמו כן, נראה כי הרקע לביאור זה הוא סוגיית חסינות הנביא מחטא ושקר (עצמה׳ אלאנביא). בכך דומה דעת רת״י לדברי רשב״ח ברישא של פירושו לספר דברים, לפיה לא ייתכן שהנביא ישקר (ראה במאמרו של צוקר, האפשר, עמ׳ 154, על סוגיית חסינות הנביאים מחטא): ואמא אלכד׳ב פאנה לם יקע מנה צגיר ולא כביר פי אלרסאלה׳ אלי אלעבאד ולא פי גירה לא פי חאל בעת׳תה ולא קבלהא לאן מן לם יומן כד׳בה לם יג׳ב תצדיקה ולאן מן כאן מערוף באלכד׳ב כאן מנפורא (= ״ואילו השיקור, ברב או במעט, אינו מצוי אצל הנביאים כלל, לא בענינים השייכים לשליחותם הנבואית, ולא בדברים שאינם מענין שליחותם, לא מזמן היותם שליחי האל ולא לפניו, כי החשוד על השקר לא ייתכן לתת בו אימון, והמוחזק בכזב, מדרך האנשים להתרחק ממנו״).
גם רס״ג סבור כרשב״ח. כך למשל בקטע מפירושו לתורה (המובא אצל כהן, ציטוטים, עמ׳ 103) הזכיר רס״ג את הכתוב ״כִּי ה׳ שְׁלָחַנִי יְרִיחוֹ״ (מל״ב ב, ד) בהפריכו את הטענה הגורסת כי אליהו שיקר לאלישע כדי להתחמק ממנו, ולכן אמר לו שאלהים שלחוֹ ליריחו, ואחר כך אמר ״הַיַּרְדֵּנָה״ (שם, ו): ומן אלמחאל אן יכון הד׳י אלקול לאלישע אסתדפאעא למנייה מעה בגיר חקיקה אלאמר בד׳לך לאנא לו גוזנא עליה אלכד׳ב פי ד׳לך לגווזנא איצ׳א עליה פי סאיר אקואלה ויתעאלא אללה ען אצטפא נבייא יעלם מנה אנה יכ׳תאר אלכד׳ב וינתהי ען ד׳לך אלפאצ׳ל אכ׳תיאר אלכד׳ב (= ״ואי אפשר שיאמר לאלישע דבר בלתי אמת כדי לדחות אותו מלילך עמו ואם נודה שדבר כזב כאן צריכים אנו להודות זה בשאר דבריו, חלילה להבורא יתעלה מלבחר נביא אשר ממנו נלמוד שהוא בוחר בשקר, חלילה וחלילה מבחיר ה׳ שיבחר בכזב״ [תרגום כהן, עמ׳ 129]). כלומר, לשיטתו, השקר אינו מתכונות הנביא, יהא סוגו אשר יהא – בין אם נביא בתפקיד שליח, בין אם נביא שאינו שליח. לעומת זאת, ראב״ע סבר אחרת בפירושו לבר׳ כז, יג: ״כי הנביאים יתחלקו לב׳ חלקים החלק הראשון שליח במצוות והחלק השני נביא העתיד. ואם יצטרכו לאמר דבר שאיננו כהוגן לא יזיק. רק השליח לא ייתכן שיכזב כלל״.
2. אל תפסיק לעזור לי ] = לא תקטע בי. ראה בלאו, מילון, ׳קטע׳, עמ׳ 553: ׳שלל ממנו את עזרתו, הפסיק לעזור לו׳.
3. השווה ריב״ג, אלאצול, ׳אמן׳, עמ׳ 56, שו׳ 15, 22 (השורשים, עמ׳ 38); פרחון, ׳אמן׳: ״פ׳ עומד״.
4. לא מצאנו מובאה זו הנזכרת גם בפירושו ליש׳ נה, ג (תנחום, ישעיה, כרך ב, עמ׳ 24ב), אך מצאנו ״מֵימָיו נֶאֱמָנִים״ (יש׳ לג, טז).
5. כך אבן בלעם, מלכים, עמ׳ 51א; רד״ק, השורשים, ׳כזב׳, עמ׳ שכא: ״והפעל הכבד [...] ׳אל תכזב בשפחתיך׳ (מל״ב ד, טז), ׳אשר לא יכזבו מימיו׳ (יש׳ נח, יא) [...] וכבד אחר ׳ואם לא אפו מי יכזיבני׳ (איוב כד, כה), כלומר, שישים דברי לכזב. כולם ענין אחד״.
אל תכזב בשפחתך לא יליק אן יכון מענאה לא תכדב בל לא תקטע בי אי לא תתכלא עני פי אלדעא פי הדא אלאמר לאן כמא אסתעיר אלאמאנה ללתבאת ונאמן ביתך וממלכתך מים נאמנים כדלך אסתעיר אלכדב ללאנקטאע ואלתלאשי לאן הכדא הו פאידתהא פקיל אשר לא יכזבו מימיו וקיל אן מענאה לא תכדבני ענד אלנאס אי לא תג׳עלני כאדבה אדא קלת דלך ללנאס תם כאב רג׳אייב פיה ואלאול אליק ואקרב
א. פאידתה ] ב: פי דאתה (ואז יש לתרגם: ״מכיוון שכך הוא במהותו״, ונראה כי גרסת כ״י ב סבירה יותר).
ב. רג׳איי ] ב: רג׳אי. על כפילות היו״ד כסימן שאדה׳, ראה בלאו, עמ׳ 48, §30.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טו]

כעת חיה – רוצה לומר: כעת הזה העומד וקרא העת ההיא חיה להיות זה החלק מהזמן לבדו נמצא כי הזמן החולף כבר נעדר והעתיד עדיין לא נכנס במציאות וכבר בארנו זה בפרשת וירא אליו באור שלם.
אל אדני איש האלהים אל תכזב בשפחתך – רוצה לומר: שהיא אומרת זה דרך בקשה לא יהיה זה אדני לא תכזב בשפחתך בעבור שפחתך להביא לי טובה שאינה טובה אם לא יתקיים הילד כי אלישע לא הבטיחה שיחיה כמו שהיה נראה מבקשת גחזי שאמר אבל בן אין לה וזהו גם כן מה שזכרה אחר זה שאמרה לו לא תשלה אותי ר״ל בל תתן לי טובה שלא תהיה אלא לתת לי שלוה להניח לי מעוצם תשוקתי אל שיהיה לי בן כי אינני חפצה בזה מזה הצד אם לא יתקיים הילד.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

ואמר לה למועד הזה כעת חיה את חובקת בן. הנה התבאר שהיה הקריאה הראשונה לשונמית לדבר על לבה ולגמלה טובה והנאת דברים על מעשיה, והיה דבור הנביא לגחזי אחר שהלכה מלפניו. ואפשר לפרש עוד שבפעם הראשונה קראה גיחזי, והיא נכנסה בעליה וישבה סמוך לאלישע, והנביא להיותה אשה לא רצה לדבר עמה, ואעפ״י שהיה בפניה דבר אל גיחזי שיאמר אליה היש לך לדבר אל המלך וגומר, והיא ראתה אחרי שהוא לא היה מדבר עמה שלא היה רצונו שתתחבר האשה אליו כל כך, ולכן כאשר קראה בפעם השנית עמדה בפתח ולא נכנסה בעליה מפני קדושתו, והנביא כשראה שהיא היתה נשמרת כראוי אז דבר אליה לנכח ואמר למועד הזה וגומר, ובפרקי רבי אליעזר (פרקי רבי אליעזר ל״ג) אמרו מסכים לזה, אלישע בן שפט לא היתה אשה יכולה להסתכל בפניו שלא תמות, והותרה עם זה השאלה השנית עם ישוב הפסוקים: ומזה יראה שהיתה השונמית עקרה, ושהנביא על דרך נס גזר שתלד והשם יתברך קיים דברו, כמו שאמר (איוב כ״ב כ״ח) ותגזר אומר ויקם לך, וכן אמרו במדרש (פרקי רבי אליעזר ל״ג) רצון יראיו יעשה, עשה הקב״ה רצונו של אלישע והרתה וילדה השונמית. הנה הסכימו על עקרותה. ואמרו כעת חיה, פירשו בו כעת שתלד האשה, כי חיה נאמר על היולדת, כמו (שמות א׳ י״ח) כי חיות הנה. וכתב הרלב״ג שפירוש כעת חיה, כעת הזה העומד, כי הזמן העובר הוא מת ונפסד, והעתיד עדיין לא יצא למציאות ולא נולד ואינו חי, אבל הזמן ההווה הוא הזמן החי. ולי נראה שהנביא רמז באמרו שלמועד הזה בשעת חיות וקיום תוליד בן, ובזה רמז אליה שיחיה בנה ושלא ימות, כי תלד כעת חיה, ר״ל בעת מורה על החיי׳ ולא על המות. ומפני כן השיבתו השונמית, אל אדוני איש האלהים אל תכזב בשפחתך, ר״ל שכמו שיעדה כן יהיה, ר״ל שתוליד הבן ותהיה לידתו בעת חיים ארוכים ולא בעת מות, ושאל יכזב בזה בעבורה, כי אולי מה שאמר כעת חיה אמרו בעבורה שהיא לא תתעצב, ולכן היתה מבקשת שבעבורה לא ישנה דבר מהאמת אם סוף הנער למות בילדותו או אם יחיה על פני האדמה, כי אם לא היה עתיד לחיות מה יהיה התועלת בלידתו?
אתי חבקת בן – את קרי.
חיה – כן נקראת היולדת, ובדברי רבותינו ז״ל (יומא ע״ג:): והחיה תנעול את הסנדל.
תכזב – ענינו דבר הנפסק, כמו: אשר לא יכזבו מימיו (ישעיהו נ״ח:י״א).
למועד הזה כעת חיה – רצה לומר: לזמן הבא כעת הראויה להיות חיה רוצה לומר: יולדת, והיא ככלות תשעה חדשים, שהם ימי הריון.
את חובקת בן – רצה לומר: תשעשע עצמך עם בנך לחבקו, ואף כי בתחלה לא דבר עמה פנים אל פנים, אבל אחר שראה צניעותה שעמדה בפתח, חזר לדבר עמה.
אל אדוני – אל תדבר כדברים האלה.
אל תכזב – אל תאמר דבר הנפסק, בעבור לשמח לב שפחתך, ועל כי אמר חובקת בן, המורה לשעשוע מה, ולא הבטיחה שיתקיים, לזה אמרה אל תשמחני בדבר שאינו מתקיים.
למועד הזה כעת חיה פי׳ הרלב״ג שרצה לומר למועד של הרגע ההוה שאני מדבר שנקראת עת חיה, כי הזמן העבר הוא עת מתה שאינה במציאות, והעתיד לא נולד עדיין רק זמן ההוה הוא החי,
אל תכזב בשפחתך כאשר אמר לה את חובקת בן שזה מורה רק שתחבוק אותו לא שיאריך ימים (כי היה לו לומר ולך בן כמ״ש המלאך לשרה כעת חיה ולשרה בן), וגדר הכזב הוא דבר הפוסק ואינו מתקיים (כמו היו תהיה לי כמו אכזב) א״ל הגם שידעתי שלא תשקר ואוליד בן הלא אם ימות אחר כך תהיה הבטחה כוזבת ופוסקת.
כעת חיה – לשנה הבאה, ואף אם בני אדם מתים העת היא חיה לעולמים.
וַיֹּאמֶר לה אלישע לַמּוֹעֵד הַזֶּה – מהמועד הזה כָּעֵת – תוך תשעה חודשים מהיום1 את חַיָּה – יולדת2, וכמו שאת קיימת היום כך תהי קיימת למועד הזה3 בו אַתְּ (אתי כתיב) חֹבֶקֶת בֵּן, שתיטלי אותו בחיקך4 ותשתעשעי עימו5, וַתֹּאמֶר לו האישה אַל תדבר כדברים האלה6 אֲדֹנִי אִישׁ הָאֱלֹהִים להבטיח לי לידת בן מבלי להבטיח כי הילד יחיה ויתקיים7, אַל תְּכַזֵּב בְּשִׁפְחָתֶךָ – בבקשה8 אל תשמחני בדבר שאינו מתקיים9, יש בידך לבקש רחמים וינתן לי בן, אך בבקשה ממך אל תתן לי אלא בן של קיימא10, הגם שידעתי שלא תשקר ואוליד בן, אם הוא ימות אחר כך תהיה ההבטחה כוזבת ופוסקת11:
1. מצודת דוד או שבעה חודשים אם תלדי בחודש שביעי, רד״ק. ובמדרש, אמרה לו אל אדוני איש האלהים אל תכזב בשפחתך, אותן המלאכים שבשרו את שרה, כך אמרו לה (בראשית יח, יד) ״לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וּלְשָׂרָה בֵן״, אמר לה אותן המלאכים היו יודעים שהם חיים וקיימין לעולם, אמרו ״למועד אשוב אליך״, אבל אני שאני בשר ודם, קיים היום ומת למחר, בין חי בין מת – למועד הזה את חובקת בן, מדרש רבה בראשית פ׳ נ״ג.
2. מצודת ציון.
3. רש״י.
4. רד״ק.
5. מצודת דוד.
6. מצודת דוד.
7. רלב״ג.
8. רלב״ג.
9. מצודת דוד. ואמרה כך כיוון שגיחזי אמר שאין לה בן, ניתן היה להבין כי בקשתו לנביא היא שיהיה לה בן, אבל היא לא הסתפקה בכך וביקשה שלוה מאותו בן שיחיה, רלב״ג.
10. רש״י.
11. מלבי״ם.
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(יז) וַתַּ֥הַר הָאִשָּׁ֖ה וַתֵּ֣לֶד בֵּ֑ן לַמּוֹעֵ֤ד הַזֶּה֙ כָּעֵ֣ת חַיָּ֔ה אֲשֶׁר⁠־דִּבֶּ֥ר אֵלֶ֖יהָ אֱלִישָֽׁע׃
And the woman conceived, and she bore a son at that season, when the time came around, as Elisha had said to her.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וְעַדִיאַת אִתְּתָא וִילֵידַת בָּר לְזִמְנָא הָדֵין כְּעִדַן דְהִיא קַיָמָא דִי מַלֵיל עִמָהּ אֱלִישָׁע.
כעת חיה – כעת הזאת שהיתה בחיים ובשלום, ולכך נקוד כָּעֵת.
When the time was for her to give birth. Like this time when she was alive and well. Therefore, the word is voweled [to mean], like "this" time.⁠1
1. I.e., the 'כ' is voweled with a קָמַץ instead of a שְׁוָא.
כעת חיה – שהייתה בחיים ובשלום, לכך נקוד כעת.
כעת חיה – כעדן דהיא קימא.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

וספר הכתוב שנתקיים דבר הנביא בלידת הבן ולהיותו כעת חיים, לפי שהש׳ יתברך גזר עליו שיחיה בהשגחתו הפרטי׳, כמו שיראה מהספור:
אשר דבר – כפי אשר דבר אלישע.
אשר דבר אליה אלישע רצה לומר שלא היה זה על ידי תפלה רק על ידי דבר אלישע וגזרתו הצדיק גוזר וה׳ מקיים.
וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן הוא חבקוק הנביא1, וילדה אותו לַמּוֹעֵד הַזֶּה שהבטיח לה אלישע, כָּעֵת הזאת2 חַיָּה – שהיתה בחיים ובשלום3, כפי4 אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיהָ אֱלִישָׁע, והקב״ה קיים את גזרתו של אלישע הצדיק5:
1. מעם לועז בפס׳ לד בשם הזוה״ק.
2. רש״י.
3. רש״י.
4. מצודת דוד.
5. מלבי״ם. ובמדרש, זהו שאמר הכתוב (ש״ב כג, ג) ״צַדִּיק מוֹשֵׁל יִרְאַת אֱלֹהִים״ הצדיקים מושלים כביכול במה שהקב״ה מושל, כיצד? הקב״ה פוקד עקרות ואלישע פקד את השונמית, הקב״ה מחיה מתים ואלישע החיה את בנה של שונמית, מדרש רבה דברים פ״י. ועוד דרשו, אמר ר׳ יוחנן ארבעה מפתחות ביד הקב״ה ולא מסר אותן לבריה בעולם, ואלו הן, מפתח של גשמים ומפתח של כלכלה ומפתח של קברות ומפתח של עקרות, ולכשהוצרכו מסרן הקב״ה לצדיקים, מפתח של גשמים מסר לאליהו, מפתח של כלכלה מסר לנח, מפתח של קברות מסר ליחזקאל, ומפתח של עקרות מסר לאלישע, תנחומא ויצא סי׳ טז.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(יח) וַיִּגְדַּ֖ל הַיָּ֑לֶד וַיְהִ֣י הַיּ֔וֹם וַיֵּצֵ֥א אֶל⁠־אָבִ֖יו אֶל⁠־הַקֹּצְרִֽים׃
And when the child was grown, it happened on a day, that he went out to his father to the reapers.
תרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וּרְבָא רַבְיָא וַהֲוָה יוֹמָא וּנְפַק לְוַת אֲבוּהִי לְוַת חַצְדַיָא.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

וזכר שגדל הנער ויצא אל אביו אל הקוצרים והכה השמש על ראשו והרגיש כאב עצום.
ויהי היום – בא היום אשר יצא אל אביו, כשהוא עומד על הקוצרים.
ויגדל הילד מבואר שלא היתה סיבת המיתה מחולשת הילד שלא נשלם כראוי כי גדל כדרכו רק ויהי היום ויצא אל אביו – והשמש קופחת על ראשו של אדם בעת השרב כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה.
וַיִּגְדַּל הַיָּלֶד, וַיְהִי – והגיע הַיּוֹם וַיֵּצֵא – אשר יצא הילד1 אֶל אָבִיו שהיה משגיח2 אֶל – על הַקֹּצְרִים שהיו בשדה, והשמש היתה חזקה וקופחת3:
1. מצודת דוד.
2. כך משמע ממצודת דוד.
3. מלבי״ם.
תרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(יט) וַיֹּ֥אמֶר אֶל⁠־אָבִ֖יו רֹאשִׁ֣י ׀ רֹאשִׁ֑י וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל⁠־הַנַּ֔עַר שָׂאֵ֖הוּ אֶל⁠־אִמּֽוֹ׃
And he said to his father, "My head, my head.⁠" And he said to his servant, "Carry him to his mother.⁠"
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״ירד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וַאֲמַר לַאֲבוּהִי רֵישִׁי רֵישִׁי וַאֲמַר לְעוּלֵימָא סַבְהִי אוֹבִילֵיהּ לְאִמֵיהּ.
ויאמר אל אביו ראשי ראשי – א״ר מנא בקציר אונסא שכיח שכן חמה קופחת על ראשו של אדם הה״ד ויגדל הילד וגו׳ (מלכים ב ד׳:י״ח) ויאמר אל אביו ראשי ראשי, ורבנן אמרין דרחשין שכיח.
ראשי ראשי – הנני חולה בראשי.
ויאמר – אביו אל אחד מן הנערים: שאהו אל אמו.
"My head! My head!⁠" I am sick in my head.⁠1
He said. His father said to one of the servants, "Carry him to his mother.⁠"
1. It is common for those in pain to repeat their cries; see Yirmeyahu 4:19 (Radak).
ראשי ראשי – היה לו כאב הראש, ודרך הכואבים או הנוהים לכפול דבריהם. וכן: מעי מעי אוחילה (ירמיהו ד׳:י״ט).
וַיֹּאמֶר אֶל הַנַּעַר – העבד. ואין חובה [לומר] כי היה צעיר בגילו ואין הכרח [לכך], מכיוון שכבר נאמר על רחבעם ״נַעַר״ (דה״ב יג, ז), והוא בן ארבעים ואחד, ו⁠[על] יהושע בן נון והוא בן שבעים ושתיים (שמ׳ לג, יא),⁠1 ו⁠[על] יוסף: ״נַעַר עִבְרִי״ (בר׳ מא, יב), בן שלושים שנה.⁠2 וכבר ביארנו זאת לגבי כולם [בכמה] מקומות בפירוש זה.⁠3
1. בשונה מראב״ע בפירושו הארוך לשמ׳ לג, יא, אשר נקט תקדיר אצ׳מאר (מקרא חסר): ״חיה יהושע מאה ועשר שנים (יהו׳ כד, כט), וחכמים אמרו (בבלי, זבחים קיח ע״ב) כי שבע שנים כבש ושבע שנים חלק, אם כן בן חמשים ושש שנה, ואיך קראו הכתוב נער. וככה דקדוקו: ומשרתו יהושע בן נון שירות נער״.
2. השווה רד״ק, השורשים, ׳נער׳, עמ׳ תמג: ״ולפי שדרך הקטן לשרת את הגדול נקרא המשרת נער ואף על פי שהוא גדול בשנים״. לעומת זאת, אלפאסי, ׳נער׳, ב, עמ׳ 280, פירש במובן השכיח: צבי חדת׳ (= בחור צעיר); ריב״ג, אלאצול, ׳נער׳, עמ׳ 443, שו׳ 14 (השורשים, עמ׳ 310): במובן פתי (גם כשהוא מבוגר); פרחון, ׳נער׳: ״ופעמים או׳ לאיש כסיל נער״; רמב״ם, מורה, ח״ב, פרק לב, עמ׳ 376.
3. כך למשל, ביאורו ליהו׳ ו, כג: ״ויבאו הַנְעָרִים המרגלים״ (תנחום, יהושע, מהד׳ מוטיוס, עמ׳ 10ב): ליס הם צביאן (= אין הם צעירים).
ויאמר אל הנער אלגלאם ולם ילזם אן יכון צבי ולא בד לאן קד קיל ען רחבעם נער והו בן אחד וארבעין סנה ויהושע בן נון והו בן סבעה וסתין סנה ויוסף נער עברי בן תלתין סנה וקד בינא דלך ג׳מיעה פי מואצ׳ע מן הדא אלשרח
ראשי ראשי – התרעם הילד לאביו שכבר היה כואב לו ראשו ואז אמר למשרתו שהיה שם שישא הנער אל אמו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

ולזה אמר ראשי ראשי, שהיה הכאב בראש, וכפל דבריו להורות עוצם הכאב. ואפשר לומר שלפי שכאב הראש פעמים יבא משתוף האצטמוכא ופעמים יבא מהראש בעצמו כשיעשה בו מורסא, אמר ראשי ראשי, שהיה החמר והחולי בראש מעצמות הראש ולא משתוף אבר אחר. ואביו אמר שאהו אל אמו, לפי שחשב שהיה הנער אומר זה בעבור שיביאוהו אל אמו, אבל שלא היה כן האמת.
ראשי ראשי – יש לי כאב בראש, וכפל המלה כדרך הנוהם מכאב, כמו: מעי מעי אוחילה (ירמיהו ד׳:י״ט).
ויאמר אל אביו ראשי ראשי שהיה הכאב בראש, וכפל דבריו להורות על עוצם הכאב, ופי׳ הרי״א שי״ל לפי שכאב הראש יבא לפעמים משתוף האיצטומכא ופעמים יבא מהראש עצמו כשיעשה בו מורסא, אמר ראשי ראשי, שהיה החומר והחולי בראש מעצמות הראש, לא משתוף אבר אחר,
ויאמר אל הנער שאהו אל אמו – לפי שחשב שאומר כן כדי שישאהו אל אמו.
והתרעם1 הילד לאביו וַיֹּאמֶר אֶל אָבִיו רֹאשִׁי רֹאשִׁי – יש לי כאב ראש2 חזק3 וחליתי בראשי4, וַיֹּאמֶר אביו5 אֶל הַנַּעַר – אחד מן הנערים6 שהיו בשדה שָׂאֵהוּ אֶל אִמּוֹ, לפי שחשב שאומר כן הילד כדי שייקחו אותו אל אמו7:
1. רלב״ג.
2. רד״ק, מצודת דוד.
3. מלבי״ם.
4. רש״י.
5. רש״י.
6. רש״י.
7. מלבי״ם.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״ירד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(כ) וַיִּ֨שָּׂאֵ֔הוּ וַיְבִיאֵ֖הוּ אֶל⁠־אִמּ֑וֹ וַיֵּ֧שֶׁב עַל⁠־בִּרְכֶּ֛יהָ עַד⁠־הַֽצׇּהֳרַ֖יִם וַיָּמֹֽת׃
And when he had taken him and brought him to his mother, he sat on her knees until noon, and he died.
תרגום יונתןר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וְנַסְבֵיהּ וְאוֹבִילֵיהּ לְאִמֵיהּ וִיתֵיב עַל בִּרְכָּהָא עַד עִדַן טִהֲרָא וּמִית.
עַד הַצָּהֳרַיִם וַיָּמֹת – זה התבאר מהכתוב לגבי אליהו: ״עַד אֲשֶׁר לֹא נוֹתְרָה בּוֹ נְשָׁמָה״ (מל״א יז, יז). ואין מובן אפוא למה שפורש לגביו [בתאויל],⁠1 אף על פי שכבר נאמר גם [בעניין] זה שהוא חולי קשה הקרוב למוות, ו⁠[לכן] הוא השתמש במוות כשאילה, כפי שנאמר: ״וַיָּמָת לִבּוֹ בְּקִרְבּוֹ״ (שמ״א כה, לז).⁠2 והקשר הכתובים מכחיש זאת.
1. הכוונה לדעה המוזכרת אצל רד״ק, לפני שהביע את דעתו בסיפא של ביאורו על מלכים א יז, יז: ״יש מי שאומר, שלא מת מכל וכל, אלא היה ׳חליו חזק מאד׳, עד שנעצרה נשימתו, ולא היו מכירין ממנו שום סימן חיות, לא בנשימה ולא בדפק הגידים, עד שחשבה אמו כי מת הוא [...] והנכון כי מת מיתה גמורה, כמו שסוברין בני העולם״. הפרשן שעליו רומז רד״ק ברישא ביאורו הוא אותו ״חכם אנדלוסי״ המוזכר אצל הרמב״ם, מורה, ח״א, פרק מב, עמ׳ 96-95, אשר סבר כי נעצרה נשימתו עד שלא הורגשה. לדעת סימון (ארבע גישות, עמ׳ 98, הע׳ 9), מדובר בר׳ משה הכהן אבן ג׳יקטילה. גם התרגום המיוחס לרס״ג גורס כי הילד נפטר (רצהבי, שרידים, עמ׳ קעז): פחמלה וג׳אבה אלי אמה פג׳לס פי חג׳רהא אלי אלט׳הירה ומאת (= והוא נשאו והביאו אל אמו [והילד] ישב בחדרה עד הצהרים [והוא] נפטר); פירוש אברהם בן שלמה בעקבות רס״ג (כהן, ציטוטים, עמ׳ 101): יעני אלמות אלחקיקי (= ״כלומר המוות ממש״ [תרגום כהן, שם, עמ׳ 127]).
2. השווה רמב״ם, מורה, ח״א, פרק מב, עמ׳ 95, בעניין ״חיים״ ו״מוות״ במובן החלמה ומחלה קשה. רד״ק, השורשים, ׳מות׳, עמ׳ שעה, ביאורו הראשון: ״וימת לבו בקרבו והוא היה לאבן״ (שמ״א כה, לז), שנשתתק ויהי כמת, או מת מיתה גמורה״.
עד הצהרים וימות הדא אבין מן קו׳ פי אליהו עד אשר לא [219ב] נותרה בו נשמה פלם יבק מעני למא תאול פיה ואן כאן קד קיל פי הדא איצ׳א אנה מרץ׳ שדיד יקארב אלמות פאטלק עליה אלמות מג׳אז כמא קיל וימת לבו בקרבו וסיקהא אלקול תנאפי דלך
א. וסיקה ] ב: וסיאקה (ט״ס בכ״י א).
וימת – ראה מה אמר המאיר לעולם כלו בשתוף חי על בן הצרפתית. אמנם ראה הפלגת חכמת כותבי הספרים הקדושים כי ע״ז הנער בן השונמית כתב: והנה הנער מת (מלכים ב ד׳:ל״ב) כמו שכתב על בן ירבעם (מלכים א י״ד:י״ב), ובאור כ״ז אוצר י״י יבוא.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

וזכר שהיה חליו חזק כל כך ששכב עד הצהרים וימות, ומאשר זכר הכתוב חליו וזכר אחריו המות, ידענו באמת שבהחלט מת ונפרד רוחו מגופו ושלא היה עלוף, כי זה לא יבוא לנערים ולא אחר קדימת חולי הראש, וכפי שפירשתי בבן הצרפית (דף רנ״ג).
(כ-כא) וישב על ברכיה ספר שהתגבר החולי בחוזק מאד שמת בזמן מועט, וכתב רי״א שמאשר זכר הכתוב החולי ואחריו המות ידענו שמת בהחלט ויצאה נשמתו מגופו, ושלא היה עילוף, כי זה לא יבא לנערים, ולא אחר קדימת חולי הראש, והנה ספר בזה גם כן בטחון השונמית שלא עשתה לו שום רפואה עד מותו, ולא השכיבתו על מטה וערש דוי עד אחר מותו, בבטחונה על דבר הנביא וגם אחרי מותו לא צעקה ולא הודיעה גם לבעלה רק השכיבתו על מיטת הנביא.
וַיִּשָּׂאֵהוּ הנער וַיְבִיאֵהוּ אֶל אִמּוֹ השונמית, שמרוב בטחונה בהבטחת הנביא לא עשתה לילד שום רפואה1 רק וַיֵּשֶׁב – הושיבה אותו עַל בִּרְכֶּיהָ עַד הַצָּהֳרַיִם שאז התגבר מאוד החולי2 וַיָּמֹת – ומת הילד ויצאה נשמתו מגופו3:
1. מלבי״ם.
2. מלבי״ם.
3. מלבי״ם.
תרגום יונתןר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(כא) וַתַּ֙עַל֙ וַתַּשְׁכִּבֵ֔הוּ עַל⁠־מִטַּ֖ת אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֑ים וַתִּסְגֹּ֥ר בַּעֲד֖וֹ וַתֵּצֵֽא׃
And she went up and laid him on the bed of the man of God, and she shut the door upon him and went out.
תרגום יונתןרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וּסְלֵיקַת וְאַשְׁכַּבְתֵּיהּ עַל עַרְסָא דִנְבִיָא דַייָ וְאַגָפַת בְּאַפּוֹהִי וּנְפָקַת.
ותשכיבהו על מטת איש האלהים – חשבה שבזכות הנביא יהיה הולד יותר נשמר שם.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

(כא-כג) והנה האשה השכיבתו על מטת איש האלהים, והלכה אליו לבקש על בנה ולא גלתה הדבר לבעלה, אבל כאשר שאלה מדוע את הולכת אליו לא חדש ולא שבת השיבתהו שלום, ואחז״ל בפרק הישן, (סוכה כ״ז ע״ב) מכאן שחייב אדם להקביל פני רבו בשב׳ וברגל, כי אחרי שאמר מדוע את הולכת אליו לא חדש ולא שבת, מורה שבשבת וברגל היתה הולכת לבקרו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כ]

וַתַּעַל האישה את הילד המת לעליית הגג אשר בנתה לאלישע, וַתַּשְׁכִּבֵהוּ את הילד עַל מִטַּת אלישע הנביא אִישׁ הָאֱלֹהִים, שֶׁחָשְׁבָה שבזכות הנביא יהיה הילד יותר נשמר שם1, וַתִּסְגֹּר את הדלת בַּעֲדוֹ וַתֵּצֵא, ומרוב בטחונה על דבר הנביא לא צעקה ולא הודיעה גם לבעלה, רק2:
1. מלבי״ם.
2. מלבי״ם בפס׳ כ׳.
תרגום יונתןרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(כב) וַתִּקְרָא֮ אֶל⁠־אִישָׁהּ֒ וַתֹּ֗אמֶר שִׁלְחָ֨ה נָ֥א לִי֙ אֶחָ֣ד מִן⁠־הַנְּעָרִ֔ים וְאַחַ֖ת הָאֲתֹנ֑וֹת וְאָר֛וּצָה עַד⁠־אִ֥ישׁ הָאֱלֹהִ֖ים וְאָשֽׁוּבָה׃
And she called to her husband and said, "Send me, please, one of the servants and one of the donkeys, that I may run to the man of God and come back.⁠"
תרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמקראות שלובותעודהכל
וּקְרַת לְבַעֲלָהּ וַאֲמַרַת שַׁדַר כְּעַן לִי חַד מִן עוּלֵימַיָא וַחֲדָא מִן אָתְנַיָא וְאִתְמְטֵי לְוַת נְבִיָא דַייָ וְאָתוּב.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כא]

וארוצה – ענין מהירות ההליכה.
וַתִּקְרָא – קראה אֶל אִישָׁהּ – בַּעֲלָהּ וַתֹּאמֶר לו שִׁלְחָה נָא לִי מן השדה אֶחָד מִן הַנְּעָרִים וְאיתו אַחַת הָאֲתֹנוֹת וְאָרוּצָה מהר1 עַד אלישע אִישׁ הָאֱלֹהִים וְאָשׁוּבָה ולא גילתה לו דבר:
1. מצודת ציון.
תרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמקראות שלובותהכל
 
(כג) וַיֹּ֗אמֶר מַ֠דּ֠וּעַ [אַ֣תְּ] (אתי) [הֹלֶ֤כֶת] (הלכתי) אֵלָיו֙ הַיּ֔וֹם לֹא⁠־חֹ֖דֶשׁ וְלֹ֣א שַׁבָּ֑ת וַתֹּ֖אמֶר שָׁלֽוֹם׃
And he said, "Why are you going to him today? It is not a new moon or a Sabbath.⁠" And she said, "It shall be well.⁠"
תרגום יונתןילקוט שמעונירד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וַאֲמַר מָא דֵין אַתְּ אֲזַלְתָּ לְוָתֵיהּ יוֹמָא דֵין לָא יְרַח וְלָא שַׁבְּתָּא וַאֲמַרַת שְׁלָם.
מדוע את הולכת אליו היום וכו׳ – שנו רבותינו מעשה בר׳ אלעאי שהלך להקביל את פני ר׳ אליעזר רבו בלוד א״ל אלעאי אינך משובתי הרגל שהיה ר׳ אליעזר אומר משבח אני את העצלנין שאינם יוצאים מבתיהם ברגל שנאמר ושמחת בחגך (דברים ט״ז:י״ד), איני והא א״ר יצחק מניין שחייב אדם להקביל פני רבו ברגל שנאמר מדוע את הולכת אליו היום לא חדש ולא שבת מכלל דבחדש ושבת מיחייב אינש לאקבולי, אמר רבא לא קשיא הא דאזיל ואתי ביומיה הא דלא אזיל ואתי ביומיה.
אתי – כתיב ביו״ד, וכן: הולכתי כתיב ביו״ד, כמו שנמצאו יודי״ן נוספות, כמו: אהבתי לדוש (הושע י׳:י״א), מלאתי משפט (ישעיהו א׳:כ״א). והקרי הולך אחר הרוב.
לא חדש ולא שבת – למדו רז״ל מזה כי חייב אדם להקביל פני רבו בשבת וברגל, שנאמר: לא חדש ולא שבת, מכלל דבחדש ושבת היה לה ללכת אליו.
ואדוני אבי ז״ל פירש: לא עבר לא חדש ולא שבת שראית אותו, מה לך ללכת אליו עתה.
ותאמר שלום – לא רצתה לגלות לאדם עד שתראה הנביא.
לֹא חֹדֶשׁ וְלֹא שַׁבָּת – [זו] ראיה שהיה מנהג בימים ההם לפקוד את החסידים ולבקר את עובדי ה׳ ולהתברך מהם.⁠1
1. השווה רשב״ח, פירוש, עמ׳ ד-ה, על בר׳, כח, יא: וקד יכון ללקא אלאנביא ואלעלמא וקצ׳א חקהם בתערף אכבארהם פי אוקאת מעלומה וכ׳ק׳ ללשונמית מדוע את הולכת אליו היום לא חדש ולא שבת פדלנא ד׳לך עלי מצ׳יהם (= ״ויש שתהיה לשם פגישה עם הנביאים והחכמים ולתת את המגיע להם בבקשת ידיעת דבריהם בזמנים ידועים, וכמו שאמר לשונמית [מ״ב ד, כג]: מדוע את הולכת אליו היום לא חדש ולא שבת. וזה מוכיח לנו על הליכתם״) ; רד״ק על אתר: ״למדו רבותינו ז״ל מזה (סוכה כז, ב), כי חייב אדם להקביל פני רבו ברגל ובשבת״.
לא חדש ולא שבת דליל אן כאנת אלסירה פי הדה אלאיאם אפתקאד אלפצ׳לא וזיארה אלעבאד ואלתברך בהם
לא חדש ולא שבת – פי׳ ר׳ יוסף קמחי לא עבר עדין חדש ולא אפילו שבוע שראית אותו.
היום לא חדש ולא שבת – ידמה שבימים האלו היו באים לפני הגדולים לשמוע דבריהם והם יורו אותם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

הכ״ד הוא להודיע כי המועדי׳ והימי׳ טובי׳ מכווני׳ לעבוד בהם הש״י ולהשתדל בהשגות קנין השלמות לפי היכולת ולזה ספר שכבר אמר אישה לשונמית מדוע את הולכת אליו היו׳ לא חדש ולא שבת למדנו בזה שבכמו אלו הימי׳ ראוי ללכת אל החכמים ללמוד מהם.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כא]

אתי הלכתי – את קרי. הלכת קרי.
לא חדש ולא שבת – כי בראש חדש ושבת היתה רגילה לקבל פניו.
ותאמר שלום – רוצה לומר: אין דבר רע שאלך בעבורו אל הנביא, ולא רצתה לגלות הדבר לבעלה, כי חשבה מוטב שיעשה הנס בצנעה.
מדוע את הולכת אליו היום לא חודש כי היה מנהגם ללכת אל איש האלהים בחדש ושבת שכמו שצוה ה׳ על העליה ברגל ללמד שם דרכי ה׳ מפי הכהנים ולהמשיך עליו שפע קדושה מהשוכן בבית הנבחר, והיה מן הראוי שיעלו גם בחודש ושבת וכמו שיהיה לעתיד לבא שכתוב והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבא כל בשר להשתחוות, רק שבזה״ז שהוא דבר שאי אפשר היו הולכים בחדש ושבת אצל הנביא שעליו ה׳ שוכן כדוגמת שישכון במקדש אל, וממנו ילמדו דרכי ה׳ ויקבלו שפע קדושה וברכה, ובמועד היו עולים לרגל למקדש הגדול, וע״כ תפס חדש ושבת לבד, וחכמינו זכרונם לברכה הוציאו מזה שחייב אדם לקבל פני רבו ברגל, כי בזמן הזה שאין מקדש יהיה קבלת פני רבו במקום עליה לרגל, והגם שבחדש ושבת אין חיוב כיון שאין בו חיוב עליה לרגל, במועד יש חיוב בדבר כיון שהתחייב לעלות לרגל, ומפסוק הזה למדנו שקבלת פני הרב הוא כמקבל פני שכינה במקדש.
חדש – יום חדוש הלבנה שהיו מקריבין בו קרבן מוסף היה להם כיום מועד (חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי, ישעיה א׳:י״ד).
ותאמר שלום – שלום עליך, נתנה לו שלום והלכה לה מבלי השיב לו על שאלתו (מתרגום שד״ל).
וַיֹּאמֶר לָהּ בַּעֲלָהּ מַדּוּעַ אַתְּ (אתי כתיב) הֹלֶכֶת (הלכתי כתיב) אֵלָיו הַיּוֹם הרי לֹא ראש חֹדֶשׁ וְלֹא שַׁבָּת היום, שבימים אלו את רגילה להקביל פניו?1 וַתֹּאמֶר לו האישה שָׁלוֹם2, אין דבר רע שלשמו אני הולכת לנביא, ולא רצתה לגלות הדבר לבעלה כי חשבה שמוטב שייעשה הנס בצנעה3:
1. מצודת דוד. כי היה מנהגם ללכת אל איש האלהים בראש חודש ושבת, שקבלת פני הרב כקבלת פני השכינה במקדש, רלב״ג, מלבי״ם. ומכאן למדנו שחייב אדם להקביל פני רבו בשבת וברגל, רד״ק, ר״ה טז, ב.
2. שלא רצתה לגלות לאדם עד שתראה את הנביא, רד״ק.
3. מצודת דוד.
תרגום יונתןילקוט שמעונירד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(כד) וַֽתַּחֲבֹשׁ֙ הָאָת֔וֹן וַתֹּ֥אמֶר אֶֽל⁠־נַעֲרָ֖הּ נְהַ֣ג וָלֵ֑ךְ אַל⁠־תַּעֲצׇר⁠־לִ֣י לִרְכֹּ֔ב כִּ֖י אִם⁠־אָמַ֥רְתִּי לָֽךְ׃
Then she saddled a donkey and said to her servant, "Drive, and go forward; do not slow the pace for me unless I bid you.⁠"
תרגום יונתןרש״ירד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וְזָרֵיזַת אֲתָנָא וַאֲמַרַת לְעוּלֵמָהָא דְבַר וֶאֱזֵיל לָא תִדְחוֹק עֲלַי לְמִרְכַּב אֱלָהֵין כַּד אֵמַר לָךְ.
נהג ולך – מהר.
אל תעצר לי – אל תעכב על ידי את הרכיבה.
"Drive and go on.⁠" [I.e.,] hurry.
Do not hold back from riding because of me. Do not hold back the riding [pace] because of me.⁠1
1. Some say she walked alongside the donkey and others say she rode the donkey (Radak).
נהג ולך – י״מ כי היא היתה רוכבת ואמרה לנער שינהג הבהמה, כלומר שיכה האתון במתג למהר ללכת. ופירוש אל תעצור לי לרכוב – אל תעצור האתון ללכת בנחת בעבור רכיבתי, אלא אם אומר לך נהג לך בנחת.
וי״מ כי היתה הולכת ברגל במר נפשה ואמרה לנער שינהג האתון וילך לו אחרי האתון, ולא יעצור האתון כדי שתרכב היא אם לא תאמר לו. ועל הדרך הזה תרגום יונתן, אלא שתרגם: אל תעצור – על האשה, שתרגם: לא תדחוק עלי למירכב אלהין כד אימר לך.
וַתַּחֲבֹשׁ הָאָתוֹן – צוותה את המשרת והוא רתמהּ. ו⁠[יש] רבים כמותו.
ותחבוש האתון אמרת אלגלאם פשדה ומתלה כתירא
א. ומתלה ] ב: ומתלה ויאסור יוסף מרכבתו וישכם אברהם בבקר ויחבש ויבן שלמה את הבית ומתלה כתיר.
אל תעצר לי לרכב – אל תמנעני מלרכב, כלומר נהג ולך בכל יכולתך, ולא תעמידני אלא אם אומר לך.
ותחבוש האתון – רוצה לומר: שכאשר חבשה האתון על יד משרתה אמרה לו שינהג האתון וילך לפניה ולא יעצור בעבור׳ האתון מללכ׳ כדי שתרכב על האתון אם לא תאמר לו שתרצ׳ לרכוב בעבו׳ העיפו׳.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

והנה הלכה כל כך במר רוחה שאמרה לנער שינהג וילך עם האתון ולא יחכה אותה לרכוב עליו אם היא לא תאמ׳ לו, והלכ׳ כל הדר׳ לרגלה:
תעצר – תעכב, כמו: נעצרה נא אותך (שופטים י״ג:ט״ו).
ותחבוש – קשרה האוכף.
נהג ולך – נהג האתון ולך אתה, ואל תתעכב בעבורי, שארכב אני בה, כי אם כאשר אומר לך עמוד, אז תעמוד.
השאלות:
למה חבשה היא את האתון ולא הנער.
ותחבוש האתון מפני שהיה הנער נער קטן בהכרח שאם לא כן היה אסור לה ללכת עמו בשדה לבדה משום יחוד, חבשה האתון בעצמה לזרז הדבר, ובמר לבבה הלכה רגלי,
ותאמר אל נערה בל יעצר האתון בשבילה כדי שתרכב,
כי אם כשתאמר לו וכן הלכה ברגלה עד שבאה אל הר הכרמל.
נהג ולך – בהמית מעיה היתה חפצה בשתיקה ואמרה לנער נהג ואל תעמידני עד מקום מושב איש האלהים לולי שמפני איזו סבה אהיה מוכרחת לעמוד, ואז אני אומר לך לעמוד.
וַתַּחֲבֹשׁ – וקשרה האישה את אוכף1 הָאָתוֹן ע״י משרתה2, וַתֹּאמֶר האישה אֶל נַעֲרָהּ נְהַג אתה על האתון3 וָלֵךְ מהר4, אַל תַּעֲצָר – תעכב5 לִי – בעבורי את הרכיבה6 כדי שאוכל אני לִרְכֹּב על האתון7, כִּי רק אִם אָמַרְתִּי לָךְ לעשות זאת, והיא הלכה ברגל במר נפשה עד שבאה אל הר הכרמל8:
1. מצודת דוד.
2. רלב״ג.
3. מצודת דוד.
4. רש״י.
5. מצודת ציון.
6. רש״י.
7. רלב״ג, מצודת דוד. ויש מבארים כי היא היתה רוכבת על החמור ואמרה לנער שינהג את האתון במהירות ושלא יָאֵט את האתון כדי שתרכב היא בנחת, רד״ק.
8. מלבי״ם. ומהירה היא יותר מן האתון, ולקחה עמה אתון שאם תגיע לאפיסת כוחות תוכל לרכב עליו, מעם לועז.
תרגום יונתןרש״ירד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(כה) וַתֵּ֗לֶךְ וַתָּבֹ֛א אֶל⁠־אִ֥ישׁ הָאֱלֹהִ֖ים אֶל⁠־הַ֣ר הַכַּרְמֶ֑ל וַ֠יְהִ֠י כִּרְא֨וֹת אִישׁ⁠־הָאֱלֹהִ֤ים אֹתָהּ֙ מִנֶּ֔גֶד וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל⁠־גֵּיחֲזִ֣י נַעֲר֔וֹ הִנֵּ֖ה הַשּׁוּנַמִּ֥ית הַלָּֽז׃
So she went and came to the man of God to Mount Carmel. And it came to pass, when the man of God saw her from afar, that he said to Gehazi his servant, "Behold, there is that Shunammite.
תרגום יונתןרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וַאֲזַלַת וַאֲתַת לְוַת נְבִיָא דַייָ לְטוּר כַּרְמְלָא וַהֲוָה כַּד חֲזָא נְבִיָא דַייָ יָתָהּ מְקֳבֵיל וַאֲמַר לְגֵיחֲזִי עוּלֵימֵיהּ הָא שׁוּנַמִית דֵיכִי.
הנה השונמית הלז – רוצה לומר: הנה זאת שאנו רואים היא השונמית.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

(כה-כז) ותבא עד איש האלהים שהיה בהר הכרמל ותחזק ברגליו להתחנן אליו, וכאשר גיחזי נתקרב להדפה שלא תשתטח בארץ מפני כבוד׳, אמר לו הנביא הרפה לה כי נפשה מרה לה ויי׳ העלים ממני ולא הגיד לי, ר״ל שיניחה לעשות כחפצה, כי ממרירות נפשה היתה עושה כן ושהוא לא ידע דבר מזה כי לא גלהו השם אליו עד אותה שעה:
הלז – הזאת.
מנגד – מרחוק.
הנה השונמית הלז – רצה לומר: הזאת הבאה, היא השונמית.
(כה-כו) הנה השונמית הלז רצה לומר שהוא דבר תמוה למה באה שלא בזמן הראוי, לכן רוץ נא לקראתה כי בודאי חסר לה איזה דבר לה או לבעלה או לילד לז״א השלום לך וכו׳.
הלז – כמו הזאת וכן האיש הלזה (חיי שרה), הנער הלז (זכריה ב׳:ח׳), מהעבר הלז (שמואל א׳ י״ד:א׳), כמו הזה, ודגש אחר ה״א הידיעה יורה בכל פעם למ״ד, שכן מנהג לשון ערבי לשום מלת אל במקום ה״א הידיעה, רק נראה שהלזה והלז (ואף על פי שלא מצאנוהו במקרא אולי היו אומרים גם הלזאת או הלזה בחולם כמו ולא זה העיר, למטה ו׳:י״ט) מורים איזה ריחוק בין המדבר והדבר הרמוז.
וַתֵּלֶךְ וַתָּבוֹא האישה אֶל אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶל הַר הַכַּרְמֶל, וַיְהִי כִּרְאוֹת אִישׁ הָאֱלֹהִים אֹתָהּ מִנֶּגֶד – מרחוק1 וַיֹּאמֶר אֶל גֵּיחֲזִי נַעֲרוֹ הִנֵּה הַשּׁוּנַמִּית הַלָּז, האישה הזאת2 שאנו רואים3 בָּאָה4 אֵלֵינוּ היא השונמית5, וְתָמוּהַּ הדבר שבאה בזמן שאינה רגילה לבוא, לכן6:
1. מצודת דוד.
2. מצודת ציון.
3. רלב״ג.
4. מצודת דוד.
5. רלב״ג.
6. מלבי״ם.
תרגום יונתןרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(כו) עַתָּה֮ רֽוּץ⁠־נָ֣א לִקְרָאתָהּ֒ וֶאֱמׇר⁠־לָ֗הּ הֲשָׁל֥וֹם לָ֛ךְ הֲשָׁל֥וֹם לְאִישֵׁ֖ךְ הֲשָׁל֣וֹם לַיָּ֑לֶד וַתֹּ֖אמֶר שָׁלֽוֹם׃
Run, please, now to meet her, and say to her, 'Is it well with you? Is it well with your husband? Is it well with the child?'" And she answered, "It is well.⁠"
תרגום יונתןרש״ירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
כְּעַן רְהוּט כְּעַן לָקֳדָמוּתָהּ וַאֲמַר לָהּ הַשְׁלָם לִיךְ הַשְׁלָם לְבַעֲלִיךְ הַשְׁלָם לְרַבְיָא וַאֲמַרַת שְׁלָם.
ותאמר שלום – הרי זה מקרא קצר, שהרי היה לו לכתוב: וישאל לה ותאמר שלום.
And she said, "[All is] well.⁠" This is an abbreviated verse, for it should have been written, "And he asked her, and she said, 'We are well.'"
ותאמר שלום – לא רצת׳ לפתוח פיה לרע.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

(כו-כז) הכ״ה הוא להודיע שהצריך לדבר הצלת נפש ראוי שיתעסק בו במהירות נפלא לפי מה שאפשר לזה ספר דבר מהירו׳ השונמית ללכת לאלישע ושם התנפלה לפניו והחזיקה ברגליו כדי שידרש הנביא לבקשתה ולא רצתה להגיד לו בברור על מה באה לכבוד הנביא כי ידעה שהוא ידע זה בראותו אות׳ וגם לא הסתפקה במה שאמר הנביא לגחזי כי יראה שמא אינו ראוי שיעשה זה על ידו ולזה נשבעה שלא תעזבהו כי רצתה לשלם לבנה ההצלה בלי שום ספק.
הכ״ו הוא להודיע שאין ראוי שיפתח אדם פיו לרע הלא תראה מה שספר מהשונמית שאמרה לאישה שלום כששאל לה על מה ועל מה היא הולכת וכזה אמרה לגחזי.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כה]

ותאמר שלום – אחר ששאלה, אמרה לו הכל שלום, ולא רצתה לגלות גם אליו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כה]

עַתָּה רוּץ נָא לִקְרָאתָהּ כי בוודאי חסר לה איזה דבר או לבעלה או לילד1, וֶאֱמָר לָהּ הֲשָׁלוֹם לָךְ הֲשָׁלוֹם לְאִישֵׁךְ הֲשָׁלוֹם לַיָּלֶד? וילך גיחזי וישאל את האישה2, וכיון שגם לגיחזי היא לא רצתה לגלות את הדבר3 וַתֹּאמֶר שָׁלוֹם לכולנו4, שלא רצתה לפתוח פיה לרע5:
1. מלבי״ם.
2. רש״י.
3. מצודת דוד.
4. מצודת דוד.
5. רלב״ג.
תרגום יונתןרש״ירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(כז) וַתָּבֹ֞א אֶל⁠־אִ֤ישׁ הָאֱלֹהִים֙ אֶל⁠־הָהָ֔ר וַֽתַּחֲזֵ֖ק בְּרַגְלָ֑יו וַיִּגַּ֨שׁ גֵּיחֲזִ֜י לְהׇדְפָ֗הּ וַיֹּ֩אמֶר֩ אִ֨ישׁ הָאֱלֹהִ֤ים הַרְפֵּה⁠־לָהּ֙ כִּֽי⁠־נַפְשָׁ֣הּ מָֽרָה⁠־לָ֔הּ וַֽיהֹוָה֙י״י֙ הֶעְלִ֣ים מִמֶּ֔נִּי וְלֹ֥א הִגִּ֖יד לִֽי׃
And when she came to the man of God to the hill, she caught hold of his feet. And Gehazi came near to thrust her away; but the man of God said, "Leave her; for her soul is bitter within her; and Hashem has hidden it from me and has not told Me.⁠"
תרגום יונתןילקוט שמעונירד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וַאֲתַת לְוַת נְבִיָא דַייָ לְטוּרָא וְאַתְקִיפַת בְּרִגְלוֹהִי וּקְרֵיב גֵיחֲזִי לְמִידְחָהּ וַאֲמַר נְבִיָא דַייָ שְׁבוֹק מִינָהּ אֲרֵי נַפְשָׁא מְרִירָא לָהּ וּמִן קֳדָם יְיָ אִתְכַּסָא מִנִי וְלָא אִתְחַוָה לִי.
ויגש גיחזי להדפה – מלמד שאחזה בהוד יפיה.
להדפה – בעבור כבודה, שלא תשק רגלי הנביא. או לכבוד הנביא שלא תחזק ברגליו.
העלים ממני – עד עתה, כי באותה שעה שנפלה לרגליו נאמר לו בנבואה.
לְהָדְפָהּ – לדחוף אותה. וכמותו: ״לַהֲדֹף אֶת כָּל אֹיְבֶיךָ״ (דב׳ ו, יט).⁠1
וַיֹּאמֶר אִישׁ הָאֱלֹהִים הַרְפֵּה לָהּ – זה דבר העורך2 על אלישע. כינהו ״אִישׁ הָאֱלֹהִים״ כאילו אמר: ״ויאמר לו הנביא הרפה לה״.⁠3
1. השווה תרגום רס״ג לדב׳ ו, יט: לידפע גמיע אעדאיך; ריב״ג, אלאצול, ׳הדף׳, עמ׳ 170, שו׳ 21 (השורשים, עמ׳ 117), ללא ביאור המובן; פרחון, ׳הדף׳: ״פ׳ דחיפה״.
2. ״העורך״ – אלמדון. יש שסברו כי המֻּדַוִّן (מילולית: מי שהעלה את החיבור – הדיואן – על הכתב, כלומר העורך) היה משה רבנו, בעוד שאחרים טענו כי מדובר בדמות אלמונית מאוחרת יותר. עוד על המונח אלמדון, ראה דרורי, ראשית, עמ׳ 114, הערה 14; פוליאק, מגמות עיקריות, עמ׳ 410-399.
3. השווה ריב״ג, אלאצול, ׳איש׳, עמ׳ 40 (השורשים, עמ׳ 26): רסול אללה (= ״נביא האלוהים ושלוחו״).
להדפה ידפעהא ומתלה להדוף את כל אויביך
ויאמר איש האלהים הרפה לה הדא קול אלמדון ען אלישע אסמאה איש האלהים כאנה קאל ויאמר לו הנביא הרפה לה
ותחזק ברגליו – להשתחוות לו ולהתחנן לפניו בעד בנה והנה נגש גחזי לדחותה ולהסירה שלא תכנע לפני הנביא כל זה ההכנע או אולי עשה זה לכבוד אלישע כי יודע שאין רצונו שתתקרב אליו אשה כל כך.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כו]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כה]

העלים ממני – העי״ן בשו״א לבדו מכלול דף פ״ב וכן הוא בספרים כ״י מדוייקים ובלא מאריך בה״א ועיין מ״ש באיכה על פסוק על תעלם אזנך.
להדפה – לדחפה, כמו: אשר תדפנו רוח (תהלים א׳:ד׳).
להדפה – בעבור כבוד הנביא, שלא תחזיק ברגליו.
הרפה לה – תן לה רפיון ואל תהדפנה, כי עושה כזאת בעבור מרירות נפשה, ולא ידעתי מה היא, כי ה׳ העלים ממני בעת נהיתה, וגם עתה לא הגיד לי.
השאלות:
מה רצה באמרו ה׳ העלים ממני.
ותחזק ברגליו לרמז שלא תניחנו עד שילך אתה,
וגחזי רצה להדפה כי אין מן המוסר שאשה תקרב אל הנביא ויאמר הרפה לה שזה מצד מרירות נפשה וה׳ העלים ממני רצה לומר כי מה שיעשה ה׳ דרך עונש יגלה סודו תחלה אל עבדיו הנביאים למען יבקשו רחמים וכמ״ש המכסה אני מאברהם אשר אני עושה, אבל הנעשה מעצמו על ידי חולי יעלם מהנביא ומזה הוציא שלא חטאה ולא בא זה אליה בעבור חטאה.
כי נפשה מרה לה – הדין עמך כי לא נכון שאשה תעיז פניה להחזיק ברגלי, רק אין אדם נתפס על צערו, והרפה לשון עזיבה והנחה כמו שהפכו החזיק בְ׳ ענינו תמיכה ועצירה.
וַתָּבֹא האישה אֶל אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶל הָהָר וַתַּחֲזֵק בְּרַגְלָיו להשתחוות לו ולהתחנן לפניו בעד בנה1, וַיִּגַּשׁ גֵּיחֲזִי לְהָדְפָהּ – לְדַחֲפָהּ2 בעבור כבוד הנביא שלא תחזיק ברגליו3, וַיֹּאמֶר אִישׁ הָאֱלֹהִים אל גיחזי הַרְפֵּה לָהּ כִּי היא עושה זאת מפני שֶׁנַפְשָׁהּ מָרָה לָהּ ולא ידעתי על מה4 וַיהוָה – כי ה׳ הֶעְלִים מִמֶּנִּי את הצרה כאשר בָּאָה אליה, וְגם עכשיו5 לֹא הִגִּיד – גילה לִי, ומכאן הסיק אלישע כי לא חטאה האישה, שכן מה שיעשה ה׳ דרך עונש יגלה סודו תחילה אל עבדיו הנביאים6:
1. רלב״ג.
2. מצודת ציון. ובגמרא (ברכות י:) אמרו: אמר רבי יוסי ברבי חנינא, הוא קדוש ומשרתו אינו קדוש, שנאמר ״ויגש גיחזי להדפה״, שאחזה בהוד יפיה.
3. מצודת דוד. או בעבור כבוד האישה עצמה, רד״ק.
4. מצודת דוד.
5. מצודת דוד, ורד״ק מבאר כי באותה שעה שנפלה לרגליו נאמר לו בנבואה.
6. מלבי״ם.
תרגום יונתןילקוט שמעונירד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(כח) וַתֹּ֕אמֶר הֲשָׁאַ֥לְתִּי בֵ֖ן מֵאֵ֣ת אֲדֹנִ֑י הֲלֹ֣א אָמַ֔רְתִּי לֹ֥א תַשְׁלֶ֖ה אֹתִֽי׃
Then she said, "Did I request a son of my lord? Did I not say, 'Do not deceive me?'"
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתר׳ בנימין ב״ר יהודהר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וַאֲמַרַת הַשְׁאֵילִית בְּרָא מִן רִבּוֹנִי הֲלָא אֲמַרִית לָךְ אִם מִתְיָהֵב לִי בַּר קַיָם אִם לָא לָא תְנַסֵיס יָתִי.
הלא אמרתי – לך: אל תכזב בשפחתך (מלכים ב ד׳:ט״ז).
לא תשלה – לא תשגה אותי על דבר טעות.
Did I not say. To you, "Do not deceive your maidservant"?⁠1
"Do not mislead"? Do not mislead me concerning a mistake.⁠2
1. Below v. 16.
2. Alternatively, אַל תַשְׁלֶה means "do not grieve me" (Targum).
לא תשלה אותי – הלא אמרתי: אל תכזב בשפחתך (מלכים ב ד׳:ט״ז).
לא תשלה – לא תשגה אותי על דבר טעות.
לא תשלה אותי – כמו שאמרה: אל תכזב בשפחתך (מלכים ב ד׳:ט״ז). ותשלה – כמו: תשגה. תרגום: שגגה – שלו. כלומר שלא תטעה אותי, ומה לי לבן אם לא יחיה.
ותרגום יונתן: הלא אמרית לך אם מתיהיב לי בר קיים, אם לא לא תנסיס יתי.
לֹא תַשְׁלֶה אֹתִי – יסודו: ״השלה״, ״השליתי״. לכן מתחת לתי״ו פתח, כדי להצביע על תנועת הה״א שנשמטה, מפני שכוונתו: ״תהשלה״, אלא שתנועת הה״א עברה לתי״ו. וכבר ביארנו את זה ואת דומיו ומובנו: הונאה. והנפעל שלו: ״בָּנַי עַתָּה אַל תִּשָּׁלוּ״ (דה״ב כט, יא). ו⁠[היא] אמרה: ׳אל תרמה אותי לגבי מה שלא ייעשה עבורי׳. והפירוש הזה מתאים לדבריה: ״אַל תְּכַזֵּב בְּשִׁפְחָתֶךָ״ (לעיל, טז). וממנו נאמר: ״לְדַבֵּר אִתּוֹ בַּשֶּׁלִי״ (שמ״ב ג, כז), כלומר בהונאה.⁠1 ויש אומרים, כי הוא מתרגום [אונקלוס] ״שְׁגָגָה״ (במ׳ טו, כה),⁠2 [אך] אין לכך מובן. ויש אומרים [שהוא גזור] מן ״וּבְשִׁלְיָתָהּ״ (דב׳ כח, נז),⁠3 כלומר ׳אל תעורר בי רצון לילד, שכן אני מיואשת ממנו׳. וכמותו: ״כִּי יָבֹא שִׁילוֹ״ (בר׳ מט, י) – בנו, כלומר ילדו. ויש אומרים [שהוא גזור] מן ״שָׁלֵו הָיִיתִי״ (איוב טז, יב), כלומר ׳אל תרגיע את רוחי ותנוח4 נפשי, במה שלא יקרה לי׳.⁠5
1. השווה ריב״ג, אלאצול, ׳שלה׳, עמ׳ 724, שו׳ 30-27 (השורשים, עמ׳ 515); רד״ק, השורשים, עמ׳ תשעה: ״לא תטעה אותי״; פרחון, ׳שלה׳.
2. אונקלוס תרגם שם ״שְׁגָגָה״ – ״שָׁלוּתָא״; מנחם, ׳של׳, עמ׳ *363: ״⁠ ⁠׳הלא אמרתי לא תשלה אותי׳ [...] ענין שגגה המה״ (ללא התיחסות לתרגום הארמי); אבן בלעם, מלכים, עמ׳ 51א: ואלדי הו אקרב מן הדא אעני מן תרגום שגגה אלדי הו שלו פי אלמעני אלדי דכרת אל תכזב בשפחתך [...] והו פעל מסתקבל תקיל (= ו⁠[הפירוש] הסביר יותר מזה, כלומר מהתרגום [הארמי] ל״שגגה״, שהוא ״שלו״ בעניין אשר הזכרתי ״אל תכזב בשפחתך״, והוא פועל בעתיד, כבד); רד״ק על אתר: ״ותשלה כמו ׳תשגה׳ – תרגום ׳שגגה׳ (במ׳ טו, כה): ׳שלותא – כלומר שלא תטעה אותי״; רד״ק, השורשים, עמ׳ תשעה: ״ותרגום שגגה שלותא״. אלפאסי, ׳של׳, ב, עמ׳ 671, ביאר במובן רשלנות: לא תשלה אותי לא תתואנא ען אן תדעו לי (= ״לא תשלה אותי״ – אל תתרשל בברכך אותי). במשמעות שגגה (אך לא בהשוואה לארמית), ביאר פרשן אנונימי מן המאה העשירית, שנקט חילוף אותיות סמוכות אי״ק בכ״ר: תשלה – תשגה, ראה אלדר, חיבור, עמ׳ 499.
3. כך ריב״ג, אלאצול, ׳שלה׳, עמ׳ 725, שו׳ 5-3 (השורשים, עמ׳ 516), כאפשרות מועדפת; פרחון, ׳שלה׳; ראב״ע לבר׳ מט, י: ״או יהיה שילה כמו בנו והה״א תחת וי״ו [...] מגזרת ׳לא תשלה אותי׳ שפי׳ לא תוליד״. לעומתם, אבן בלעם, מלכים, עמ׳ 51א: פסר פיה אנה פעל מקתטע מן ובשליתה היוצאת מבין רגליה אי לא תולדני והו בעיד (= יש מפרשים, כי הוא פועל גזור מן ״וּבְשִׁלְיָתָהּ היוצאת מבין רגליה״ (דב׳ כח, נז), כלומר ׳אל תילד אותי׳. והוא רחוק).
4. ניתן אף לתרגם: ״אל תרגיע את רוחי [ואל] תשקיט את נפשי, במה שלא יקרה לי״, בהנחה שתסכן הוא פועל יוצא בבניין שני.
5. כך חיוג׳, ל״מ, ׳שלה׳, אשר הזכיר את פסוקנו לצד ״בָּנַי עַתָּה אַל תִּשָּׁלוּ״ (דה״ב כט, יא), כלומר, לשתי התיבות בשני הפסוקים מובן אחד, והוא ׳שלווה׳. ריב״ג, אלאצול, ׳שלה׳, עמ׳ 724 שו׳ 17, 27 (השורשים, עמ׳ 515), השיג עליו בהבחינו בין שני הפסוקים. לשיטתו, המובן ב״אַל תִּשָּׁלוּ״ במשמעות ״שָׁלוּ כָּל בֹּגְדֵי בָגֶד״ (יר׳ יב, א), דהיינו, שלווה. ואילו פסוקנו בעניין הונאה.
לא תשלה אותי אצלה השלה השליתי לדלך כאן תחת אלתא פתח ללדלאלה עלי חרכה אלהא אלמחדופה לאנה יריד תהשלה פנקלת חרכה אלהא אלי אלתא וקד בינא דלך ומתלה ומענאה אלכדאע ואלאנפעאל מנה בני עתה אל תשלו פקאלת לא תכאדעני במא לא יתם לי והדא אלשרח מואפק לקולהא אל תכזב בשפחתך ומנה קיל לדבר אתו בשלי אי באלכדאע וקיל אנה מן תרג׳ום שגגה ולא לה מעני וקיל מן ובשליתה אי לא תטמעני באלולד פאנא מויסה מנה ומתלה עד כי יבא שילה סלילה אי ולדה וקיל מן שלו הייתי אי לא תקר כאטרי ותסכן נפסי במא לא יחצל לי
לא תשלה אותי – אבן עזרא פי׳ מן ״ובשליתה״ (דברים כ״ח:נ״ז), שפי׳ בניה הקטנים כתרגום. ולי נראה הטעאה, כמו ״אל תכזב מן לדבר אתו בשלי״ (שמואל ב ג׳:כ״ז), וכן אמר אבן ג׳אנח.
לא תשלה אתי – מטעם בשלי (שמואל ב ג׳:כ״ז), על השל (שמואל ב ו׳:ז׳) עד כי יבא שילה (בראשית מ״ט:י׳), כאלו אמרה לא תטעה אותי, וזה שוה בטעם עם מה שקדם אל תכזב בשפחתיך (מלכים ב ד׳:ט״ז), כי הטעות והכזב כמו שמות נרדפים, וכבר העירותי ע״ז על קראה שמה שלה מצד שהיה בכזיב בלדתה אותו (בראשית ל״ח:ה׳), וראה איך האמת, כמ״ש הפילוסוף, עד לעצמו ומסכים מכל צד. ובאור כלל זה אוצר י״י יבוא.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

ואז האשה אמרה לנביא השאלתי בן מאת אדוני הלא אמרתי לא תשלה אותי, ר״ל אני לא שאלתיהו ואתה נתתו לי, וגם אמרתי בענין החיים שלא תטעה אותי, ומה צורך היה לי בבן שימות בילדותו?
הלוא אמרתי – בספרי׳ מדוייקים בלא וא״ו שאינו מן י״ז מלאים בסיפרא.
חגר מתניך – בספרים מדוייקי׳ חסר וא״ו.
תשלה – ענין שגגה ושכחה, כמו: על השל (שמואל ב ו׳:ז׳), ורוצה לומר: תטעה.
השאלתי – וכי שאלתי אני על הבן, עד שבעל כרחי הבטחתני אף בדבר שאינו מתקיים.
הלא אמרתי – בעת ההבטחה אמרתי, אל תטעה אותי, להבטיח לי דבר הנפסק.
ותאמר השאלתי כי המפציר בחבירו לפעמים יתן לו דבר לפי שעה למען ירף ממנו, לא כן בזה שאני לא שאלתי בן רק אתה נתת לי ראוי שיהיה בן קיים ובפרט שהתניתי ואמרתי לא תשלה אותי כמ״ש אל תכזב בשפחתך שלא יהיה מתנה לפי שעה לבד.
לא תשלה אתי – לא תשקיטני ותניחני בדברי הבל, ועיין מ״ש על ויכהו שם האלהים על השל (שמואל ב׳ י׳:ז׳).
וַתֹּאמֶר האישה לאלישע הנביא הֲשָׁאַלְתִּי – וכי אני זו שביקשתי1 בֵן מֵאֵת אֲדֹנִי?! כדי שתבטיח לי דבר להשתיק אותי אף שאינו מתקיים2?! הֲלֹא יתרה מזאת אָמַרְתִּי לך3 ״אַל תְּכַזֵּב בְּשִׁפְחָתְךָ״4 שֶׁלֹא תַשְׁלֶה – תטעה5 אֹתִי בדבר טעות6 בבן שאינו מתקיים7:
1. מצודת דוד.
2. מצודת דוד, מלבי״ם.
3. רש״י.
4. רש״י, רד״ק.
5. רד״ק, מצודת ציון.
6. רש״י.
7. מצודת דוד.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתר׳ בנימין ב״ר יהודהר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(כט) וַיֹּ֨אמֶר לְגֵיחֲזִ֜י חֲגֹ֣ר מׇתְנֶ֗יךָ וְקַ֨ח מִשְׁעַנְתִּ֣י בְיָדְךָ֮ וָלֵךְ֒ כִּי⁠־תִמְצָ֥א אִישׁ֙ לֹ֣א תְבָרְכֶ֔נּוּא וְכִֽי⁠־יְבָרֶכְךָ֥ אִ֖ישׁ לֹ֣א תַעֲנֶ֑נּוּב וְשַׂמְתָּ֥ מִשְׁעַנְתִּ֖י עַל⁠־פְּנֵ֥י הַנָּֽעַר׃
Then he said to Gehazi, "Gird your loins, and take my staff in your hand, and go. If you meet any man, do not salute him, and if any salute you, do not answer him. And lay my staff upon the face of the child.⁠"
א. תְבָרְכֶ֔נּוּ א=תְבָרֲכֶ֔נּוּ (חטף)
ב. תַעֲנֶ֑נּוּ הקלדה=תַעֲנֶנּ֑וּ (מקום הטעם)
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וַאֲמַר לְגֵיחֲזִי זְרִיז חַרְצָךְ וְסַב חוּטְרֵי בִידָךְ וְתֵיזִיל אֲרֵי תִשְׁכַּח גְבַר לָא תִשְׁאַל בִּשְׁלָמֵיהּ וַאֲרֵי יִשְׁאַל בִּשְׁלָמָךְ גַבְרָא לָא תְתֵבִינֵיהּ וּתְשַׁוֵי חוּטְרֵי עַל אַפֵּי רַבְיָא.
לא תברכנו – לא תשאל לשלום. וכל זה, שלא ירבה דברים וישאלהו: להיכן אתה הולך, והוא אומר: להחיות את המת, ואין זה כבוד הנס להתהלל בו מי שבא על ידו. והוא לא עשה כן, אלא לכל השואלו הוא אומר: רבי שלחני להחיות את המת (תנחומא בשלח כו, ירושלמי סנהדרין י׳:ב׳).
Do not greet him. Do not inquire about his welfare. All this [was done] to discourage conversation, where one might ask him, "Where are you going?⁠" and he would say, "To revive the dead.⁠" It is not respectful for the miracle when the maker brags about it. But, he did not obey.⁠1 When anyone asked him [where he was going], he responded, "My master sent me to revive the dead.⁠"2
1. Geichazi took his mission very lightly and considered it a joke. He was therefore unsuccessful in his mission. Radak
2. Alternatively, Elisha initially thought that the boy had merely fainted and therefore his personal presence would not be necessary (Malbim).
לא תברכנו – לא תשאל לו לשלום, ואם יתן לך שלום לא תענינו. וכל זה שלא ירבה דברים וישאלהו להיכן הוא הולך והוא אומר להחיות את המת. ומשנתן לו את המשענת אינו דין שיפסוק בנתיים.
חגור מתניך – אמר לו זה לפי שילך במהרה בזריזות.
כי תמצא איש לא תברכנו – זה אמר לו כדי שלא יתעכב בדרך, ותהיה כונתו בשליחותו, ולא יפנה לבו לדבר אחר, לא במעשה ולא בדבור.
ובדרש: שהיה כשחוק בעיניו, וכל האדם שהיה פוגע בו היה אומר לו: התאמן שהמטה הזה מחיה את המת, לפיכך לא עלתה בידו.
כִּי תִמְצָא אִישׁ לֹא תְבָרְכֶנּוּ – ׳אל תברך אותו לשלום׳, כמו: ״וַיְבָרֶךְ יַעֲקֹב אֶת פַּרְעֹה״ (בר׳ מז, ז), בירך אותו לשלום.⁠1 ונאמר לגבי ברכת השלום: ״ה׳ עִמָּכֶם וַיֹּאמְרוּ לוֹ יְבָרֶכְךָ ה׳⁠ ⁠⁠״ (רות ב, ד).⁠2 ואשר לברכת השלום שלנו היום – זו נמסרה לנו מזולתינו (= הערבים), או שהם מתכוונים [לומר]: ״שלום לכם״. ואשר ל״עליכם״ – היא לקוחה מזולתינו, מכיוון שלא מצינו אותה בכתובים. ואילו ״לך״ או ״לכם״ – מצאנו זאת [בכתובינו], אבל על דרך השאלה על ביטחונם, כמו: ״הֲשָׁלוֹם לָךְ הֲשָׁלוֹם לְאִישֵׁךְ״ (מל״ב ד, כו), וכן: ״וְאַתָּה שָׁלוֹם וּבֵיתְךָ שָׁלוֹם״ (שמ״א כה, ו), ובשאלת יעקב על לבן: ״הֲשָׁלוֹם לוֹ וַיֹּאמְרוּ שָׁלוֹם״ (בר׳ כט, ו). כך כולם.⁠3
1. השווה ריב״ג, אלאצול, ׳ברך׳, עמ׳ 114, שו׳ 4-3 (השורשים, עמ׳ 79); רד״ק, השורשים, עמ׳ צח: ״ענין שאלת שלום״.
2. ראה התרגום לפסוק זה (המיוחס לרס״ג): קוואכם אללה קאלו אללה יסלמך (= ״יתן ה׳ לכם כח [יישר כח] ויאמרו לו ה׳ יתמיד שלומך״ [תרגום הרב קאפח]).
3. ביאור זה משקף אבחנה סוציולינגוויסטית מצד רת״י, אשר בחן את הביטוי אלסלאם עליכם (מילולית: שלום עליכם) בעין של בלשן. רת״י הצביע על הביטוי המקראי הדומה ״השלום ל״ (על נטיות הגוף השונות), כנאמר בהקשר לשאלה על ביטחון, והגיע למסקנה כי מקור הביטוי ״שלום עליכם״ הוא ערבי.
כי תמצא איש לא תברכנו לא תסלם עליה מתל ויברך יעקב את פרעה סלם עליה וקיל פי אלסלאם יוי עמכם ויאמרו לוא יברכך יוי ואמא סלאמנא אליום פהו מנקול לנא מן גירנא או אנהם ירידו שלום לכם ואמא עליכם פהי מאכודה מן גירנא לאנא מא וג׳דנאהא פי אלנצוץ ואמא לך או לכם פוג׳דנא דלך לכן עלי חכם אלסואל ען סלאמתהם מתל השלום לך השלום לאישך ואיצ׳א ואתה שלום וביתך שלום ופי סואל יעקב ען לבן השלום לו ויאמרו שלום הכדא אלג׳מיע
א. ויאמרו לו ] ב: ליתא.
ושמת משענתי על פני הנער – אין זה הנער שקדם זכרו באמרו ויאמר אל הנער וגו׳ (מלכים ב ד׳:י״ט). וכן חבשו ליא את החמור וגו׳ (מלכים א י״ג:כ״ז). ואולם ראה מה הערה גדולה בזה הענין לנו לכמה ענינים. כל שכן עם מה שהעיד הכתו׳ אחר כן וישם את המשענת על פני הנער ואין קול ואין קשב (מלכים ב ד׳:ל״א). כל שכן מה שכת׳ לא הקיץ הנער (מלכים ב ד׳:ל״א). והבן כל אלה המאמרים אם בעל נפש אתה וגם מת אתה איך תבין והנה הנער מת (מלכים ב ד׳:ל״ב), והמתים אינם יודעים מאומה (קהלת ט׳:ה׳) גם המתים אינם יודעי׳ את החיים והחיים יודעים את המתים. והכל אוצר י״י יבוא.
א. כן בפסוק. בכ״י: לו.
חגור מתניך וקח משענתי בידך – צוהו לחגו׳ מתניו כדי שיוכל לרוץ יותר כי החגור׳ תמנע תנועת האברים הפנימיים ולזאת הסבה גם כן מנעו שלא יברך איש מהאנשים שימצאו בדרכו גם לא יענה למברכים אותו כדי שלא יעכב בדרך וידמה שלא נשמר גחזי מכל מ״ש לו אלישע ולזה לא הועיל כששם מטה אלישע על פני הנער וידמה גם כן שלא היה גחזי ראוי שיעש׳ זה הענין על ידו וזה יתבאר ממה שחטא בו בדבר נעמן.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

ואז צוה הנביא אל גחזי שיחגור מתניו, כדי שיוכל לרוץ יותר, כי החגורה תמנע תנועת האברים הפנימיים, ולזה ג״כ צוהו שאם ימצא איש לא יברכהו ואם יברך אותו לא יענהו, כדי שלא יתעכב בדרך, ושישים משענת הנביא על פני הילד. ואתה ראה תראה שלא יעד הנביא את השונמית שיחיה בנה בשימת המשענת עליו, ולא היה כוונת הנביא לדעתי שהמטה ההוא לבדו יחיה את הנער, אבל היה דעתו שאם יהיה הנער מת יועיל המשענת שלא יתעפש גופו מאד וישאר בתכונה אשר ימצאהו בה, באופן שלא יהיה קשה מאד להשיבו אל החיים, הנה א״כ לא היה ענין המשענת לרפאו כ״א להעמיד גוף הנער שלא תתפשט בו העפוש שיקרה למתים ביציאת נפשם, והיה דעת הנביא מפני זה ללכת מיד אחריו כמו שעשה, כי בידוע היה אצל הנביא שיצטרך אל תפלתו ומעשיו להחיותו, ומפני זה הלך הנביא מיד אל העיר, כי לא שלח המשענת להיותו פועל החיים, כ״א מכין עד בואו שמה ושלא יגדל הרע ולא יתפשט העפוש עוד:
משענתי – המטה אשר נשען בו.
תעננו – מלשון עניה ותשובה.
חגור מתניך – ללכת מהרה ובזריזות.
לא תברכנו – בכדי שלא תשהה בדרך.
השאלות:
אם חשב אלישע שגם גיחזי יחייהו בקל על ידי שימת המשענת איך לא נעשה כדבריו ואיך הצטרך הוא עצמו לשכב על הילד ולשום פיו על פיו.
וקח משענתי בידך אלישע חשב תחלה שהיה רק עילוף (כי ה׳ לא הודיע בנבואה כנ״ל) ובזה היה די שימת המשענת ועל ידי שלוחו, וצוהו שלא ידבר עם שום אדם שלא להפסיק הכח שנתן אלישע בידו להיות במקומו ולפעול כמוהו, וקראו בשם נער שמורה שהשפיע עליו כח ועצמה שיתעוררו כחותיו שזה גדר שם נער, ולכן אמר לו גחזי לא הקיץ הנער – כי לפי דעתו היה רק תרדמה ועילוף וצריך שיקיץ משנתו.
ושמת משענתי וגו׳ – אלישע היה בוטח על צדקת נפש גחזי, ואולי היתה דעתו להקימו נביא תחתיו כמו שקם הוא תחת אליהו, והאשה הכירה בגחזי כי איש מרמה הוא, וכן אמרו רז״ל האשה מכרת באורחים יותר מן האיש (תלמוד בבלי ברכות י:), ולא בטחה שה׳ יעשה נס על ידו, זהו לפי פשט הדברים ולפי דעת הכותב, רק ימים ידברו, והדעות והחכמות ההולכות וגדולות ומרחיבות גבולותיהן יבארו דברים הרבה ויודיעו חכמת קדמונינו, ומה טוב ומה נעים אמרם ז״ל עתידין צדיקים שיחיו מתים (תלמוד בבלי פסחים ס״ח.) והוכיחו ממקרא זה.
ואלישע חשב תחילה שהנער רק התעלף ובזה היה די לשלוח שליח שישים על הנער את המשענת של אלישע1, על כן וַיֹּאמֶר אלישע לְגֵיחֲזִי חֲגֹר מָתְנֶיךָ ללכת מהרה ובזריזות2, וְקַח מִשְׁעַנְתִּי – את הַמַּטֶּה אשר אני נשען עליו3 בְיָדְךָ וָלֵךְ אל הנער, כִּי – ואם תִמְצָא בדרכך אִישׁ לֹא תְבָרְכֶנּוּ – לא תשאל לשלומו4 בכדי שלא תשהה בדרך5, וְגם כִי – אם יְבָרֶכְךָ אִישׁ לֹא תַעֲנֶנּוּ6, וכשתגיע לבית האישה השונמית וְשַׂמְתָּ – תשים מִשְׁעַנְתִּי עַל פְּנֵי הַנָּעַר שיקיץ מתרדמתו7:
1. מלבי״ם.
2. רד״ק, מצודת דוד. כי החגורה תמנע תנועת האיברים הפנימיים ויוכל לרוץ בזריזות, רלב״ג.
3. מצודת ציון.
4. וכל זה, שלא ירבה דברים וישאלהו להיכן אתה הולך, והוא אומר להחיות את המת, ואין זה כבוד הנס להתהלל בו מי שבא על ידו. והוא לא עשה כן, אלא לכל השואלו הוא אמר, רבי שלחני להחיות את המת (תנחומא בשלח כו, ירושלמי סנהדרין י:), רש״י.
5. מצודת דוד.
6. והכל כדי שתהיה כוונתו בשליחות ולא יפנה לדבר אחר לא בדיבור ולא במעשה, רד״ק.
7. מלבי״ם.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ל) וַתֹּ֙אמֶר֙ אֵ֣ם הַנַּ֔עַר חַי⁠־יְהֹוָ֥הי״י֥ וְחֵֽי⁠־נַפְשְׁךָ֖ אִם⁠־אֶעֶזְבֶ֑ךָּ וַיָּ֖קׇם וַיֵּ֥לֶךְ אַחֲרֶֽיהָ׃
And the mother of the child said, "As Hashem lives, and as your soul lives, I will not leave you.⁠" And he arose and followed her.
תרגום יונתןרלב״ג תועלותמצודת דודמקראות שלובותעודהכל
וַאֲמַרַת אִמֵיהּ דְרַבְיָא קַיָם הוּא יְיָ וְחַי נַפְשָׁךְ אִם אֶשְׁבְּקִינָךְ וְקָם וַאֲזַל בַּתְרָאָה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

אם אעזבך – לבל תלך בעצמך עמדי.
וַתֹּאמֶר האישה השונמית אֵם הַנַּעַר אל אלישע בשבועה, חַי יְהוָה וְחֵי נַפְשְׁךָ אִם אֶעֶזְבֶךָּ ללכת לביתי בלעדיך1, וַיָּקָם אלישע וַיֵּלֶךְ אַחֲרֶיהָ2 לנער שהיה בעליית הגג שבביתה כפי שביקשה ממנו:
1. מצודת דוד.
2. אחרי דבריה ועצתה, ברכות סא, א.
תרגום יונתןרלב״ג תועלותמצודת דודמקראות שלובותהכל
 
(לא) וְגֵחֲזִ֞י עָבַ֣ר לִפְנֵיהֶ֗ם וַיָּ֤שֶׂם אֶת⁠־הַמִּשְׁעֶ֙נֶת֙ עַל⁠־פְּנֵ֣י הַנַּ֔עַר וְאֵ֥ין ק֖וֹל וְאֵ֣ין קָ֑שֶׁב וַיָּ֤שׇׁב לִקְרָאתוֹ֙ וַיַּגֶּד⁠־ל֣וֹ לֵאמֹ֔ר לֹ֥א הֵקִ֖יץ הַנָּֽעַר׃
And Gehazi passed on before them, and he laid the staff upon the face of the child; but there was no sound and no response. Therefore, he returned to meet him and told him, saying, "The child has not awakened.⁠"
תרגום יונתןר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וְגֵיחֲזִי עֲבַר קֳדָמֵיהוֹן וְשַׁוֵי יַת חוּטְרָא עַל אַפֵּי רַבְיָא וְלֵית קָל וְלֵית דְמָצִית וְתַב לָקֳדָמוּתֵיהּ וְחַוֵי לֵיהּ לְמֵימַר לָא אִתְעַר רַבְיָא.
לא הקיץ הנער – שלא רצה הקב״ה להחיותו על ידי גחזי.
ואין קול – לענות.
ואין קשב – לשמוע, כי אילו היה שומע ולא היה יכול לענות, היה מתנועע או רומז בעיניו או בידיו, אבל זה לא היה בו לא זה ולא זה.
לא הקיץ הנער – מצאנו הקיצה למת, כמו: הקיצו ורננו שוכני עפר (ישעיהו כ״ו:י״ט). והסברא אשר אמרנו בילד שהחיה אליהו היא הסברא עצמה בזה הנער שהחיה אלישע. ומצאנו לו סמך בדברי רז״ל: ששאלו בן השונמית: מהו שיטמא, והיתה התשובה: מת מטמא ואינו מטמא חי.
לֹא הֵקִיץ הַנָּעַר – אינו מתעורר.⁠1 מכאן פרשן אחד אמר שהוא חלה ברדמת שהיא שינה עמוקה,⁠2 עד שכמעט לא נשארה בקרבו נשימה מורגשת, וזהו סוג של מחלת מוח.⁠3 [אך] הכתוב אמר: ״וְהִנֵּה הַנַּעַר מֵת מֻשְׁכָּב עַל מִטָּתוֹ״ (מל״ב ד, לב). ו״מֻשְׁכָּב״ – [פעול] אשר לא הוזכר פועֲלו (= הופעל).⁠4
1. השווה מנחם, ׳קץ׳, עמ׳ *331, שו׳ 27, ללא ביאור המילה; אלפאסי, ׳קץ׳, ב, עמ׳ 567; ריב״ג, אלאצול, ׳יקץ׳, עמ׳ 294, שו׳ 23 (השורשים, עמ׳ 203), ללא ביאור המילה; ׳קוץ׳, עמ׳ 632, שו׳ 2 (השורשים, עמ׳ 445), ללא ביאור המילה; פרחון, ׳יקץ׳; רד״ק, השורשים, ערכים ׳יקץ׳, עמ׳ רצה: ״ידוע״; ׳קוץ׳, עמ׳ תרנ: ״ויקץ וקוץ בענין אחד״, ללא ביאור המילים.
2. רדמת ] = לֶתַרְגְיָה (lethargy), לפי שוורץ (הרמב״ם, מורה, ח״א, פרק מב, עמ׳ 96-95, הע׳ 3, וראה גם בלאו, מילון, ׳סכת׳, עמ׳ 302) אשר ציין עוד אפשרות שלפיה מדובר בשבץ (apoplexy) ושיתוק. זו דעת ״חכם האנדלוסי״, שאותו הזכיר הרמב״ם (שם), ואשר סבר כי נעצרה נשימתו עד שלא הורגשה. לדעת סימון (ארבע גישות, עמ׳ 98, הע׳ 9), הכוונה למשה אבן ג׳יקטילה.
3. ראה רמב״ם, פרקי משה, עמ׳ 94-92, על הגשי (= עלפון, חוסר הכרה): ״העלוף הוא מקרה מסוכן מאד, והוא חבר למוות וריעו הקודם לו [...] ולפעמים תהיה סבת זה המקרה, ר״ל העלוף, מפני האיברים השרשיים [...] החזק שבאופני השמירה מנפילת העלוף היא, שתשים כל כוונתך ומגמתך בכל חולי בשלשה האיברים הראשיים, ובפי האצטומכה לגודל השתוף (דהיינו, שיתוף הפעולה ההדוק של הקיבה עם המוח, הלב והכבד – א״ט), אשר בינו ובין האיברים הראשיים״.
4. על ה״פעול אשר לא הוזכר פועלו״ במשנת ריב״ג, ראה בקר, הפעול, עמ׳ 221-213.
לא הקיץ הנער לא ינתבה מן הנא קאל בעץ׳ אלשארחין אנה כאן חצלא לה סכתה והו נום מסתגרק אלגשיב חתי לא יכאדג יבקי לה נפס מחסוס והו מרץ׳ מן אמראץ׳ אלדמאג ואמא אלנץ פקאל והנה הנער מת מושכב על מטתו ומושכב מא לם יסם פאעלה
א. על חצל כאחות של כאן במובן ׳היה׳, ראה בלאו, עמ׳ 328. זאת ועוד, חצל התאבנה כפי שקרה לפעלי עזר אחרים, כגון צאר וכאד (על כך ראה בלאו, עמ׳ 188, §291; עמ׳ 189, §298, בהתאמה).
ב. אלגשי ] ב: כאלגשי (= כעלפון).
ג. על התחברות יכאד באופן אסינדיטי עם המשפט שאחריו, ראה בלאו, עמ׳ 189, §298.
ואין קול ואין קשב – רוצה לומר: שלא היה מדבר ולא שומע כשידברו אליו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

וגחזי עבר לפניהם, ר״ל לפני הנביא ולפני השונמית שהיתה הולכת עמו, ואמרו חז״ל (פרקי ר״א פרק ל״ג) שלא שמר גיחזי מה שצוהו הנביא, אבל היה מדבר בדרך ומלעיג מענין המקל שהיה מוליך להחיות הנער. אמנם גיחזי לא ירד אל כוונת הנביא עליו השלום, ולזה אמר לו לא הקיץ הנער, לפי שחשב שהיה המשענת להחיותו.
ואין קשב – במקצת נוסחאות ספרדיות כ״י מלרע והשי״ן בצירי ונכתב בצדו שכן הוא בספר מוגה ואם כן הוא תואר וכן פירשו רבי יונה כי מצאו מלרע בשום ספר מדוייק כי אם באות הירושלמי אשר סמך עליו רבי יונה והוא שם דבר כמו ואין קול ואין ענה ואין קשב (מלכים א י״ח) וכן הוא בספרים שלנו מלעיל ובסגול.
קשב – ענין האזנה.
הקיץ – ענין הערה.
עבר לפניהם – הקדים להם.
ואין קול – אמרו רבותינו ז״ל (ירושלמי סנהדרין י׳:ב׳): כי גחזי לא שמע לדברי הנביא, והיה עוד מלגלג בדרך, לומר שהולך להחיות את המת.
ואין קשב – היא היא, כי כשאין קול, אין מה להקשיב וכפל הדבר במלות שונות.
וגחזי עבר – כבר עבר, כששלחו אלישע הלך לו.
ואין קול – הנער לא נתן קולו.
ואין קשב – לא הראה ע״י שום תנועה שמרגיש הוא במשענת.
וְבינתיים גֵחֲזִי עָבַר – הקדים1 ללכת לבית האישה לִפְנֵיהֶם, ובהגיעו לשם וַיָּשֶׂם אֶת הַמִּשְׁעֶנֶת של אלישע עַל פְּנֵי הַנַּעַר כפי שֶׁצֻּוָּה ע״י אלישע, וְאולם אֵין קוֹל עונה2 מפי הנער וְגם אֵין קָשֶׁב – האזנה3, הנער לא דיבר ולא שמע כשדיברו אליו4, וַיָּשָׁב גיחזי לִקְרָאתוֹ לקראת אלישע שהיה בדרכו לבית האישה וַיַּגֶּד לוֹ לֵאמֹר לֹא הֵקִיץ – התעורר5 הַנָּעַר:
1. מצודת דוד.
2. רד״ק.
3. מצודת ציון. ולא הראה סימן בתנועות כי הוא שומע, רד״ק. ומצודת דוד מבאר כי אין קשב מצד גיחזי שכיוון שהנער לא דיבר, לא היה לגחזי למה להקשיב, ולפי ביאור זה ״אין קול ואין קשב״ הינו כפל לשון.
4. רלב״ג, ואמרו רבותינו ז״ל (ירושלמי סנהדרין י:) שהנס לא נעשה כפי שאמר אלישע כי גחזי לא שמע לדברי הנביא, והיה עוד מלגלג בדרך, לומר שהולך להחיות את המת, מצודת דוד.
5. מצודת ציון.
תרגום יונתןר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(לב) וַיָּבֹ֥א אֱלִישָׁ֖ע הַבָּ֑יְתָה וְהִנֵּ֤ה הַנַּ֙עַר֙ מֵ֔ת מֻשְׁכָּ֖ב עַל⁠־מִטָּתֽוֹ׃
And when Elisha had come into the house, behold, the child was dead, and laid upon his bed.
תרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וַאֲתָא אֱלִישָׁע לְבֵיתָא וְהָא רַבְיָא מִית רְמֵי עַל עַרְסֵיהּ.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

(לב-לג) ואז הוצרך הנביא להכנס בעליה אשר שם הנער ונתיחד שמה כדי להתבודד בשלמות ויתפלל את השם שיחיהו.
ויבא אלישע הביתה ואז ראה כי הנה הנער מת – ולא שמת עתה רק מת מושכב על מטתו שכבר היה מת בעת שהשכיבתו על מטת הנביא.
וַיָּבֹא אֱלִישָׁע הַבָּיְתָה וְאז ראה כי1 הִנֵּה הַנַּעַר מֵת, ולא שמת עתה אלא כעת נודע לו שהוא מת מאותו זמן2 בו מֻשְׁכָּב – הושכב הנער על ידי אימו עַל מִטָּתוֹ של אלישע:
1. מלבי״ם.
2. מלבי״ם.
תרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(לג) וַיָּבֹ֕א וַיִּסְגֹּ֥ר הַדֶּ֖לֶת בְּעַ֣ד שְׁנֵיהֶ֑ם וַיִּתְפַּלֵּ֖ל אֶל⁠־יְהֹוָֽהי״יֽ׃
He went in and shut the door upon the two of them, and he prayed to Hashem.
תרגום יונתןר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וְעַל וְאַגַף דָשָׁא בְּאַפֵּי תַרְוֵיהוֹן וְצַלִי קֳדָם יְיָ.
ויתפלל אל וגו׳ – יש שואלים ומפליאים מה היה הצרך עוד אחר זה, וגם בזה צריכים אנו לתשובת הנצחת שכתבתי לפנים.
ויסגור הדלת בעד שניהם – רוצה לומר: שלא היו בבית כי אם שניהם כי לא רצה שיהיה שם שום אדם כדי שתהי׳ שם תפלתו יותר שלימה וכדי שלא יראה אדם מה שיעשה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק לב]

(לג-לד) ויבא לכן התבודד עמו בחדר והתפלל להחזיר נשמות לפגרים והשתטח עליו לחום בשרו להיות מוכן לקבל התחיה, וכבר באר בע״י שע״ג, כי אלישע כשבא לעשות את כל הגדולות אשר עשה בהשפעת השמן אשר באסוך, וריפוי הנזיד אשר בסיר, וריפוי המים, והצפת הברזל, לא נזכר בהם שהוצרך אל התפלה, אבל עשה בכח נבואתו מה שעשה והצליח, אמנם כשבא להחיות בן השונמית הוצרך אל התפלה כי החזרת הרוח החיוני לפגרים לא נמסר ביד שליח והוא רק מה׳ לבדו, ורק הכנת הגויה לקבל החיים היה על ידי הנביא לא החזרת הנפש אל קרבו, וכפי המבואר בזוהר (בשלח) מת הילד משום שאמר את חובקת והיה מסטרא דנוקבא, רצה לומר שאמו בלבד הוכנה אל הלידה ולא האב, והיה חיותו חלוש למטה שחסר כח האב המקיים, ולמעלה היה מסטרא דדינא שרגליה יורדות מות, וזה שכתוב מת מושכב על מטתו, שהיתה אחיזתו במטתו שלשלמה, ואלישע השפיע עליו רוח אחרת מסטרא דדכורא, והאציל מחיותו עליו, ולכן סגר הדלת בעד שניהם, ואחר שהתפלל להוריד רוח חדש, הכין את גוית הילד אל שיבנה בנין חדש,
ושם פיו על פיו להפיח בו רוח מרוחו ושם עיניו על עיניו להשפיע עליו הרגשת החושים והשכל מחושיו,
וכפיו על כפיו להכין את הנפש הטבעיית שתתגלה על כל הגוף מן כפיו ובזה הכין שלשה חלקי הנפש לקבלת החיים,
ויגהר עליו בכל כחו עד שהתחמם בשר הילד שזה הכנה אל חום הטבעי שלא יחול הנס על האין רק על היש,
וכן עשה ז׳ פעמים – אם להמשיך הקיום על גוויתו למטה בשבעים ימי חייו, שטבע האיש תתחלף בו שבע פעמים אם להמשיך עליו מלמעלה קיום מז׳ ימי הבנין העליונים, וקראו כאן בשם הילד כי חל עליו לידה חדשה כנזכר,
ויזורר הנער רצה לומר נתעטש, כי נפתחו נקביו ועבר רוח החיים אל איבריו ואז נשלם בחיים ויפקח את עיניו – והיה זה הנס השביעי למנין נפלאותיו דומה לנס שעשה אליהו רבו בבן הצרפית.
וַיָּבֹא אלישע לבית השונמית וַיִּסְגֹּר הַדֶּלֶת בְּעַד שְׁנֵיהֶם שהיו בבית רק הוא והנער המת, ולא רצה שיהיה שם שום אדם אחר כדי שתהיה תפילתו יותר שלימה, וכדי שלא יראה שום אדם מה הוא עושה1, וַיִּתְפַּלֵּל אלישע אֶל יְהוָה להחזיר נשמות לפגרים2 ואמר, ״ריבון כל העולמים כשם שעשית נסים ע״י אדוני אליהו והחיה את המת כך יחיה הנער הזה״3:
1. רלב״ג.
2. וכאן הוצרך אלישע לתפילה (שלא כמו בניסים האחרים שעשה), כי החזרת הרוח החיוני לפגרים לא נמסר ביד שליח והוא רק מה׳ לבדו, מלבי״ם.
3. פרקי דר״א פרק ל״ג.
תרגום יונתןר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(לד) וַיַּ֜עַל וַיִּשְׁכַּ֣ב עַל⁠־הַיֶּ֗לֶד וַיָּ֩שֶׂם֩ פִּ֨יו עַל⁠־פִּ֜יו וְעֵינָ֤יו עַל⁠־עֵינָיו֙ וְכַפָּ֣יו עַל⁠־כַּפָּ֔ו וַיִּגְהַ֖ר עָלָ֑יו וַיָּ֖חׇם בְּשַׂ֥ר הַיָּֽלֶד׃
And he went up and lay upon the child, and he put his mouth upon his mouth, and his eyes upon his eyes, and his hands upon his hands, and he stretched himself upon him; and the flesh of the child grew warm.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וּסְלִיק וּשָׁכִיב עַל רַבְיָא וְשַׁוִי פוּמֵיהּ עַל פוּמֵיהּ וְעֵינוֹהִי עַל עֵינוֹהִי וִידוֹהִי עַל יְדוֹהִי וְאַלְהֵי עֲלוֹהִי וְחַם בִּיסְרֵיהּ דְרַבְיָא.
ויגהר עליו – תרגם יונתן: ואלהי עלוהי – הוא לשון עייפות. יש דוגמתו בברייתא דהאזינו ובספרי.
ומנחם פתר: ויגהר – פתרון המלה כפי ענינה, נשתטח עליו.
And he spread himself upon him. [Targum] Yonatan rendered 'וְאַלְהֵי עֲלוֹהִי', an expression of weariness.⁠1 There is a similar word in the Beraisa of Ha'azinu and in Sifrei. But Menachem rendered 'וַיִּגְהַר', an interpretation of the word according to its context, "he prostrated himself upon him.⁠"2
1. I.e., "he laid exhausted upon him.⁠"
2. See I Melakhim 18:42.
ויגהר – שחה עליו.
וישם פיו על פיו – כמו שפירשנו באליהו, שאמר: ויתמודד (מלכים א י״ז:כ״א), והכל לכוין לשון התפלה על מי שמתפלל עליו, כמו שאמר ביצחק: לנוכח אשתו (בראשית כ״ה:כ״א). ואפשר גם כן להנשים על הנער לחממו בחום הטבעי היוצא מפיו ומעיניו, כי רוב הנסים נעשים עם מעט תחבולה מדרך העולם.
ויגהר עליו – התנפל והשתטח עליו, כמו: ויגהר ארצה (מלכים א י״ח:מ״ב).
אבל זה תרגום יונתן: ואלהי עלוהי.
ויגהר עליו – אמר אבן ג׳אנח יתכן לפרש בו כפי העניין, כי יש מפרש וישתטח עליו, ויש מפרש ויפח עליו, כמו ״ויפח באפיו״ (בראשית ב׳:ז׳) להשיב רוחו.
וישם פיו על פיו – כאילו רצה שישפע חיות לנער מאברי אלישע והנה עשה זה אחר התפלה.
ויגהר עליו – רוצה לומר: ששב להתפלל אחר זה והיה הולך בבית לבו וכוונתו בתפלה היה נמשך לו תנועת רגליו ללכת מתנועת קול השיר התנועה במחולות וזה מבואר מן החוש במי שיחשב מחשבו׳ תתנועע נפשו בהם פעם כה ופעם כה שהוא תנועע ללכת במהירו׳ בעת חשבו המחשבות וזכר שאחר התפילה היה עולה וכורע על הילד.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

ושם פיו על פיו ועיניו על עיניו ויגהר עליו, רוצה לומר השתטח עליו לתת מחיותו על הנער, באופן שבשרו התחמם שהיה התחלת החיים באותו חום המתחדש עליו.
כפו – כפיו ק׳.
ויגהר – ענין השתטחות הגוף, כמו: ויגהר ארצה (מלכים א י״ח:מ״ב).
ויחם – מלשון חמימה.
ויעל – על המטה.
פיו על פיו – כאילו ישפיע מן החיות שבאיבריו, אל איברי הנער.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק לג]

ויגהר – פירשתיו למעלה (מלכים א׳ י״ח:מ״ג).
וַיַּעַל אלישע על המיטה1 וַיִּשְׁכַּב עַל הַיֶּלֶד וַיָּשֶׂם פִּיו עַל פִּיו להשפיע מן החיות שבאיבריו אל איברי הנער2 ע״י תפילה בפיו3, וְעֵינָיו עַל עֵינָיו, וְכַפָּיו עַל כַּפָּיו, (כפו כתיב) וַיִּגְהַר – והשתטח4 עָלָיו, ובדרך נס וַיָּחָם – התחמם5 בְּשַׂר הַיָּלֶד:
1. מצודת דוד.
2. מצודת דוד.
3. רלב״ג. ואפשר גם כן שעשה זאת להנשים על הנער לחממו בחום הטבעי היוצא מפיו ומעיניו, כי רוב הניסים נעשים עם מעט תחבולה מדרך העולם, רד״ק.
4. רש״י, רד״ק, מצודת ציון.
5. מצודת ציון.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(לה) וַיָּ֜שׇׁב וַיֵּ֣לֶךְ בַּבַּ֗יִת אַחַ֥ת הֵ֙נָּה֙ וְאַחַ֣ת הֵ֔נָּה וַיַּ֖עַל וַיִּגְהַ֣ר עָלָ֑יו וַיְזוֹרֵ֤ר הַנַּ֙עַר֙ עַד⁠־שֶׁ֣בַע פְּעָמִ֔ים וַיִּפְקַ֥ח הַנַּ֖עַר אֶת⁠־עֵינָֽיו׃
Then he returned and walked in the house once back and forth. And he went up and stretched himself upon him; and the child sneezed seven times, and the child opened his eyes.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתר׳ בנימין ב״ר יהודהר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וְתַב וְהַלֵיךְ בְּבֵיתָא זִמְנָא חֲדָא לְכָא וְזִמְנָא חֲדָא לְכָא וּסְלִיק וְאַלְהֵי עֲלוֹהִי וְאִתְמוֹרַק רַבְיָא עַד שְׁבַע זִמְנִין וּפְקַח רַבְיָא יַת עֵינוֹהִי.
ויזורר – נתעטש.
[The boy] sneezed. He sneezed.⁠1
1. According to the Zohar, the boy that Elisha revived was Chavakuk the prophet. This is alluded to in v. 16 above, where the prophet tells the woman "you will be hugging [=חֹבֶקֶת] a son.⁠"
ויזורר – מתח את זרועותיו ובלעז אשטנדילר.
ויש אומר׳: אשטרנידת, כמו התעטש.
וישב וילך בבית אחת הנה ואחת הנה – וישב לארץ להתפלל, כי כבר עלה על המטה אשר הנער שם ושכב עליו והתנפל עליו עד שחם בשרו, ואחר כך שב לארץ והתפלל והתנפל עוד. ומה שהלך אחת הנה ואחת הנה – לכוין לבו יותר. וכן אמר דוד: אתהלך בתום לבבי בקרב ביתי (תהלים ק״א:ב׳).
ויזורר הנער – נתעטש. ותרגום: עטישותיו תהל אור (איוב מ״א:י׳) – זרירוהי.
וַיְזוֹרֵר הַנַּעַר – [פועל] עלול עי״ן אשר לה״פ שלו כפולה, מן ״לֹא זֹרוּ וְלֹא חֻבָּשׁוּ״ (יש׳ א, ו),⁠1 ״וַיָּזַר אֶת הַגִּזָּה״ (שופ׳ ו, לח), ומובנו: סחיטה ולחיצה.⁠2 וממנו נאמר: ״וַתִּשְׁכַּח כִּי רֶגֶל תְּזוּרֶהָ״ (איוב לט, טו), כלומר לא ידעה ולא הרגישה שהרגליים דורכות עליה במקום ההוא, אשר בו הטילה את ביציה וחפנה אותן בחיקה, כפי שנבאר ב⁠[פירושנו לספר] איוב. ומובן ״וַיְזוֹרֵר הַנַּעַר עַד שֶׁבַע פְּעָמִים״ (בפסוקנו) הוא [ב]⁠הוראת השתטחותו עליו פעם אחר פעם – שבע פעמים.⁠3 ולגבי אליהו אמר באותו המובן: ״וַיִּתְמֹדֵד עַל הַיֶּלֶד שָׁלֹשׁ פְּעָמִים״ (מל״א יז, כא).⁠4 ומכאן אתה למד על ההבדל בין כוחו של אליהו לבין כוחו של אלישע, שהוא ביחס של אחד לשלושה (= שני שלישים מכוחו של אליהו), כפי שביארנו לגבי דברו: ״וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלָי״ (מל״ב ב, ט), ולא שזה ביחס של אחד לשניים, כמו שאמרו.
וַיִּפְקַח הַנַּעַר אֶת עֵינָיו – שימוש הלשון הזה נאמר לגבי פתיחת העין לראייה, ולגבי הטיית האוזן לשמיעה, ולגבי החלת יכולת ההשגה לתפישה, ולגבי הקדשת הדעת להבנת עניין שלא הבינו לפני כן.⁠5 כל מקום יתפרש ביאורו לפי הקשרו.
1. תרגום רס״ג: לם תעצר ולם תצ׳מד (= לא נסחטה ולא נחבשה); ריב״ג, אלמסתלחק, ׳זור׳, עמ׳ 77: לא עצרת.
2. בעקבות התרגום המיוחס לרס״ג (רצהבי, שרידים, עמ׳ קעח): וקמט אלצבי אלי סבע מראר (= [ואלישע] לחץ את הנער עד שבע פעמים); מנחם, ׳זר׳, עמ׳ *162: ״דש הנער בעלותו עליו״, כלומר, ״ויזורר״ פועל יוצא למושא ״הנער״, כשהנושא הוא אלישע. לעומתם, רד״ק על אתר השווה לארמית: ״נתעטש ותרגום ׳עֲטִישֹׁתָיו תָּהֶל אוֹר׳ (איוב מא, י) זרירוהי״ (ובשורשים, עמ׳ קעא), כלומר לדידו, ״הנער״ הוא הנושא.
3. השווה אלפאסי, ׳זר׳, א, עמ׳ 505.
4. ריב״ג, אלאצול, ׳מדד׳, עמ׳ 364, שו׳ 16 (השורשים, עמ׳ 254); פרחון, ׳מדד׳: ״נמשך עליו והאריך אבריו על כל אבריו״; רד״ק, השורשים, עמ׳ שסט: ״נשתטח עליו״.
5. השווה אלפאסי, ׳פקח׳, ב, עמ׳ 478: פתח אלעין ואלאד׳ן וסאיר אלג׳וארח (= פתיחת העין והאוזן ושאר האיברים); ריב״ג, אלאצול, ׳פקח׳, עמ׳ שו׳ (השורשים, עמ׳ 409), רק במובן פתיחה. בשונה מרמב״ם, מורה, ח״א, פרק ב, עמ׳ 34: ״ודע כי מלה זאת, רצוני לומר: פקח, משמשת אך ורק במשמעות של גילוי ראיית השכל ולא ראיית חוש שנהייתה״ (אם כי כתב בחלק א, פרק מו, עמ׳ 102: ״משום כך אתה מוצא שהלשון העברית משתמשת בהשגת חוש אחד תמורת השגת חוש אחר. הוא אומר: ׳ראו דבר ה׳⁠ ⁠׳ [יר׳ ב, לא], כמו שמעו שכן הכוונה ׳השיגו את משמעות דיבורו׳. וכן ׳ראה ריח בני׳ [בר׳ כז, כז], כאילו אמר ׳הריח ריח בני׳, שכן הכוונה השגת ריחו״); ראב״ם, פירוש, עמ׳ שכב-שכג. רת״י לא פירש כאן באופן נחרץ האם מדובר בפקיחת עין ממש אם לאו, שכן לשיטתו יש לבחון את הקשר הכתובים – כל פסוק במקומו. כך למשל, את ״ויפקח ה׳ את עיני הנער״ (מל״ב ו, יז), פירש במובן התפישתי-הכרתי, ולא במובן חושי-פיזי.
ויזורר הנער מעתל אלעין מתצ׳אעף אללאם מן לא זורו ולא חבשו ויזר את הגזה ומענאה אלעצר ואלכבס ומנה קיל ותשכח כי רגל תזורה אי לם תעלם ולם תשער אן אלארג׳ל תדוסהא פי דלך אלמכאן אלדי תביץ׳ פיה ותחצ׳ן ביצ׳הא עלי מא נבין פי איוב פמעני ויזורר הנער עד שבע פעמים הו מעני תמדדה עליה כרה בעד אלכרה סבע מראת ואמא פי אליהו קאל פי הדא אלמעני בעינה ויתמודד על הילד שלש פעמים פמן הנא תעלם תפאות מא בין קוה אליהו מן קוה אלישע ואנהא תלתיהא כמא בינא פי קו׳ ויהי נא פי שנים ברוחך אלי לא אנה סהמין מתלה כמא קאלו
ויפקח הנער את עיניו הדה אללגה תקאל פי פתח אלעין ללאבצאר ופתח אלאדאן ללסמע ופי פתח אלבצירה ללאדראך ופי פתח אלכאטר לפהם מעני לם יכן יפהמה קבל דלך כל מכאן יבין שרחה בחסב אלמוצ׳ע אלדי הו פיה
ויזורר – שמעתי ״נתעטש״, וכן פי׳ הקמחי. ותרגום ״עטישותיו״ (איוב מ״א:י׳): ״זרירוהי״.
אחת הנה – חסר המתואר מן הכתוב שאין זה חובה, והטעם בכאן פעם אחת או תנועה אחת, וכן חסר באמרו אחת לאחת למצוא חשבון (קהלת ז׳:כ״ז), וכן באמרו אחר אחת בתוך (ישעיהו ס״ו:י״ז), אבל המתוארים אינם אחדים.
ויזורר – זה תנועה מצד העטוש.
והנה זרר הנער אחר זה – שנתעטש וכן עשה אלישע כסדר הזה להתפלל ולכרוע על הילד להתמודד עליו עד שעשה זה שבע פעמים ואז פקח הילד את עיניו ונשלמה לו התחיה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

והלך הנביא בעליה מתפלל ומתבודד ומשתטח והיה עושה זה שבע פעמים ואז ויזורר הנער, רוצה לומר נתעטש, כי נפתחו נקביו ועבר רוח החיים אל איבריו, ואז נשלם בחיות ויפתח הנער את עיניו, והנה עשה הנביא הנס הזה דומה למה שעשה אליהו רבו בתחיית בן הצרפית, והותרה השאלה השלישית:
ויזורר – ענין עטוש, כי עטישותיו תהל אור (איוב מ״א:י׳), תרגומו: זרירוהי.
ויפקח – פתח, כמו: עיניו פקח (איוב כ״ז:י״ט).
וישב – חזר לרדת מעל המטה.
אחת הנה – פעם להעבר מזה, ופעם להעבר מזה.
עד שבע פעמים – נתעטש ז׳ פעמים ופתח אחר כך את עיניו.
ויזורר – נתעטש, וכן עטישותיו תהל אור (איוב מ״א:י׳) מתורגם זרירוהי (בעל מצודת ציון), ומקורו מלשון לא זורו ולא חבשו (ישעיהו א׳:ו׳) שענינו הוצא הליחה, וקרוביו ואת האש זרה הלאה (קרח), נזורו אחור (ישעיהו א׳:ד׳), ויזר את הגזה (שופטים ו׳:ל״ח), כי רגל תזורה (איוב ל״ט:ט״ו), כולם לשון הרחקה והוצאה.
וחזר אלישע לרדת מעל המטה1 וַיָּשָׁב לארץ להתפלל על הנער, וכדי לכוון יותר בתפילתו2 וַיֵּלֶךְ – הלך בַּבַּיִת הלוך ושוב, פעם אַחַת הֵנָּה – מכאן3 וְפעם אַחַת הֵנָּה – משם, וַיַּעַל אלישע על המיטה וַיִּגְהַר – והשתטח שוב עָלָיו (על הנער) וַיְזוֹרֵר – וְהִתְעַטֵּשׁ4 הַנַּעַר, וכך עשה אלישע כסדר הזה להתפלל ולכרוע על הילד להתמודד עליו5 עַד שעשה זאת6 שֶׁבַע פְּעָמִים, ולאחר מכן וַיִּפְקַח – פתח7 הַנַּעַר אֶת עֵינָיו וְנִשְׁלְמָה הַתְּחִיָּה של הנער8:
1. מצודת דוד.
2. רד״ק.
3. מצודת דוד.
4. רש״י, רלב״ג, מצודת ציון.
5. רלב״ג.
6. רלב״ג.
7. מצודת ציון.
8. רלב״ג.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתר׳ בנימין ב״ר יהודהר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(לו) וַיִּקְרָ֣א אֶל⁠־גֵּיחֲזִ֗י וַיֹּ֙אמֶר֙ קְרָא֙ אֶל⁠־הַשֻּׁנַמִּ֣ית הַזֹּ֔את וַיִּקְרָאֶ֖הָ וַתָּבֹ֣א אֵלָ֑יו וַיֹּ֖אמֶר שְׂאִ֥י בְנֵֽךְ׃
And he called Gehazi and said, "Call this Shunammite.⁠" So he called her. And when she had come in to him, he said, "Take up your son.⁠"
תרגום יונתןר״י אבן כספירלב״ג תועלותמנחת שימקראות שלובותעודהכל
וּקְרָא לְגֵיחֲזִי וַאֲמַר קְרֵי לְשֻׁנַמִיתָא הֲדָא וּקְרָא לָהּ וַאֲתַת לָקֳדָמוֹהִי וַאֲמַר סָבִי בְרִיךְ.
ויקרא אל גיחזי – הקורא בזה היה אלישע.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

קרא אל השנמית הזאת – בספר אחד מטוליטולא נכתב בצדו נסחא אחרינא קרא לשנמית וגם בספר א׳ מספרד בכ״י היה כתוב בראשונה אל השונמית ואח״כ עבר על הגרר ורויח עלמא טובא ללמ״ד שהגיהו לשנמית ופלא הוא בעיני.
וַיִּקְרָא אלישע אֶל גֵּיחֲזִי וַיֹּאמֶר לו קְרָא אֶל הַשֻּׁנַמִּית הַזֹּאת, וַיִּקְרָאֶהָ גיחזי וַתָּבוֹא אֵלָיו וַיֹּאמֶר לה אלישע שְׂאִי – קחי את בְנֵךְ הַחַי:
תרגום יונתןר״י אבן כספירלב״ג תועלותמנחת שימקראות שלובותהכל
 
(לז) וַתָּבֹא֙ וַתִּפֹּ֣ל עַל⁠־רַגְלָ֔יו וַתִּשְׁתַּ֖חוּ אָ֑רְצָה וַתִּשָּׂ֥א אֶת⁠־בְּנָ֖הּ וַתֵּצֵֽא׃
Then she went in and fell at his feet, and she bowed down to the ground; and she took up her son and went out.
תרגום יונתןרד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתרלב״ג תועלותמקראות שלובותעודהכל
וַאֲתַת וּנְפָלַת קֳדָם רַגְלוֹהִי וּסְגִידַת עַל אַרְעָא וּנְסֵיבַת יַת בְּרָהּ וּנְפָקַת.
ותצא – מעלית אלישע.
וַתִּשְׁתַּחוּ – כמו: ״ותשתחוה״. הוי״ו היא למ״ד הפועל מן ״שחה״. והתי״ו הראשונה מהאותיות המוספיות לנקבה, והתי״ו השנייה של בניין התפעל. והיא באה אחרי פה״פ, היות שפה״פ היא שי״ן לפי מה [שאמרנו] מקודם. והשורש מן ״שחה״, וגם זה כבר נזכר לעיל.⁠1
1. לא מצאנו התייחסות באלכליאת, אך השווה ריב״ג, אלאצול, ׳שחה׳, עמ׳ 713, שו׳ 20 (השורשים, עמ׳ 506), ללא ביאור המילה; אלמסתלחק, עמ׳ 175-173.
ותשתחו מתל ותשתחוה [221ב] ואלואו הי לאם אלפעל מן שחה ואלתא אלאולי מן אחרף אלזיאדה ללתאנית ואלתא אלאכרי תא אלאפתעאל ואכّרת ען פא אלפעל לכון אלפא שין עלי מא קדמנא ואלאצל מן שחה וקד תקדם דלך איצ׳א
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

וַתָּבֹא האישה וַתִּפֹּל עַל רַגְלָיו של הנביא, וַתִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה וַתִּשָּׂא אֶת בְּנָהּ הַחַי וַתֵּצֵא מֵעֲלִיַּת אלישע1: פ
1. רד״ק.
תרגום יונתןרד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתרלב״ג תועלותמקראות שלובותהכל
 
(לח) וֶאֱלִישָׁ֞ע שָׁ֤ב הַגִּלְגָּ֙לָה֙ וְהָרָעָ֣ב בָּאָ֔רֶץ וּבְנֵי֙ הַנְּבִיאִ֔ים יֹשְׁבִ֖ים לְפָנָ֑יו וַיֹּ֣אמֶר לְנַעֲר֗וֹ שְׁפֹת֙ הַסִּ֣יר הַגְּדוֹלָ֔ה וּבַשֵּׁ֥ל נָזִ֖יד לִבְנֵ֥י הַנְּבִיאִֽים׃
And Elisha came again to Gilgal and there was a famine in the land. The sons of the prophets were sitting before him, and he said to his servant, "Set the great pot and boil a stew for the sons of the prophets.⁠"
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וֶאֱלִישָׁע תַּב לְגִלְגָלָא וְכַפְנָא בְּאַרְעָא וְתַלְמִידֵי נְבִיַיָא יַתְבִין קֳדָמוֹהִי וַאֲמַר לְעוּלֵימֵיהּ תְּפֵי דוּדָא רַבָּא וּבַשֵׁיל תַּבְשִׁילָא לְתַלְמִידֵי נְבִיַיָא.
שפות הסיר – הושיבה על הכירה.
נזיד – תבשיל.
לבני הנביאים – לתלמידי נבייא.
Put up the large pot. Place it on the stove.
A porridge. A cooked dish.
For the disciples of the prophets. For the disciples of the prophets.
שפת הסיר – הושיבה על כירה.
נזיד – תבשיל.
לבני הנביאים – לתלמידי נבייא.
שפות הסיר – ערוך, כלומר: שים אותה על השפתים.
נזיד – תבשיל, כמו: ויזד יעקב נזיד (בראשית כ״ה:כ״ט).
שָׁב הַגִּלְגָּלָה – כוונתו: ״אל הגלגל״. הה״א האחרונה במקום ״אל״, כפי שנזכר לעיל.⁠1
שְׁפֹת הַסִּיר הַגְּדוֹלָה – העמד את הקדרה [על הכיריים], כלומר הצב אותה. ו⁠[״שְׁפֹת״] הינו פועל גזור מן ״וְהַשְׁפַתַּיִם טֹפַח אֶחָד״ (יח׳ מ, מג). דהיינו האבנים שעליהן מניחים את הסיר כשהן נוספות ובוערות בחלקן העליון ועליהן מוצבת הקדרה.⁠2 וכך אומרים הערבים: אַתִّ׳ף אלקִדְר (= שפות את הקדרה), כלומר הנח אותה על האבנים.
1. ראה למשל, אלכליאת, עמ׳ 28ב; בבלי, יבמות דף יג ע״ב: ״כל תיבה שצריכה למד בתחלתה הטיל לה הכתוב הא בסופה״.
2. השווה רס״ג בפירושו ל״תִּשְׁפֹּת שָׁלוֹם״ (יש׳ כו, יב): אשתקקת תשפות מן קול אלישע שפות הסיר פג׳עלתה נצבא (= ״גזרתי ׳תשפות׳ מדברי אלישע ׳שפות הסיר׳ ותרגמתיו תעמיד״ [תרגום רצהבי]); ריב״ג, אלאצול, ׳שפת׳, עמ׳ 742, שו׳ 11 (השורשים, עמ׳ 530): את׳ף אלקדר; אבן בלעם, מלכים, עמ׳ 51ב; רד״ק על אתר ובשורשים עמ׳ תתג.
שב הגלגלה יריד אל הגלגל אלהא אלאכירה בדל אל כמא תקדם
שפות הסיר הגדולה אתף אלקדר אי אנצבה והו פעל משתק מן והשפתים טפח אחד אי אלאתאפי והי זיאדאת אלמוקדה אלפוקאניה אלתי יוצ׳ע עליהא אלקדר וכדלך תקול אלערב אתף אלקדר אי צ׳עהא עלי אלאתאפי
שפות הסיר הגדולה – רוצה לומר: הכן הסיר הגדולה לבשל בה תבשיל ובשל בה תבשיל לבני הנביאים והם תלמידי הנביאים.
ואלישע שב הגלגלה וגומר. עתה יזכור שני פלאות אחרים שעשה אלישע, והם שמיני ותשיעי למנין נפלאותיו, והראשון מהם היה שאלישע שב הגלגלה.
ואמר שב, לפי שאחרי שנלקח אליהו ראה אלישע לשוב לאותם המקומות אשר הלך עמו לעשות בהם נסים כדי להתחזק בנבואתו. וכבר זכרתי שהוא הלך עם רבו הגלגל ומשם לבית אל ומשם ליריחו ומשם לירדן, ושב באותם המקומות ועשה שם נסים, ובא עתה לגלגל, ולכן זמן הקדוש ברוך הוא שיעשה שם גם כן נס אחר, והוא שהיה רעב בארץ ובני הנביאים היו יושבים לפניו, והוא רצה לתת להם לחם ונזיד לאכול, ואמר לנערו שפות הסיר הגדולה ובשל נזיד, רוצה לומר שיערוך וישית על האש הסיר הגדולה, כדי שיעשה בה נזיד הרבה לתת לבני הנביאים כלם:
שפות – ענין העמדת הסיר במקום מושבה, כמו: שפות הסיר שפות (יחזקאל כ״ד:ג׳).
הסיר – הקדרה.
נזיד – תבשיל, כמו: ויזד יעקב נזיד (בראשית כ״ה:כ״ט).
שפות הסיר – ערוך הסיר על מקום מושבה, ובשל בה תבשיל.
ואלישע עתה יספר עוד שני נסים שעשה אלישע והם שמיני ותשיעי למנין נפלאותיו, והקדים ואמר שלא שינה הטבע בחנם רק מפני הכרח גדול,
כי הוא שב הגלגלה – שעד עתה ישב סמוך לשונם ובהר הכרמל, והיה לו שם עוזרים ותומכים בידו, ועתה שב לגלגל רחוק מהמחזיקים בידו וזה היה בז׳ שני רעב שהיה בימי יהורם שבימים האלה ישבה השונמית בארץ פלשתים (כמ״ש בס׳ ח׳),
ב. שהיה עת רעבון
ג. שבני הנביאים יושבים לפניו והיה מוטל עליו לפרנסם,
ואמר לנערו שיערוך את הסיר הגדולה ע״ג האש לבשל תבשיל לתת לבני הנביאים כולם.
שפת – הקרב והדבק לאש, והוא משל לקוח מן השפתים הדבקות זו לזו, וכן ולעפר מות תשפתני (תהלים כ״ב) תקרבני, וכן בין המשפתים (ויחי, ושירת דבורה), בין שפתים (תהלים ס״ח) או בין הגבולים הדבקים זה לזה, או בין גדרות הצאן העשויות מעשה מקלעת וסבכה בהקריב החוטים זה לזה, והשפתים טפח (יחזקאל מ׳:מ״ג) הם כדברי רש״י מסגרות השולחנות המחברות רגליהן וכאילו מקריבות אותן זו לזו.
כעת יסופר על עוד שני נסים שעשה אלישע והם השמיני והתשיעי למניין נפלאותיו, וֶאֱלִישָׁע שעד עתה ישב בהר הכרמל סמוך לשונם1 שָׁב הַגִּלְגָּלָה, וְאז הָרָעָב היה בָּאָרֶץ, וזה היה בשבע שנות רעב שהיו בימי יהורם מלך ישראל2, וּבְנֵי הַנְּבִיאִים יֹשְׁבִים לְפָנָיו, וַיֹּאמֶר אלישע לְנַעֲרוֹ שְׁפֹת – הושב3 וערוך4 הַסִּיר – הקדרה5 הַגְּדוֹלָה על הכירה6 וּבַשֵּׁל בה7 נָזִיד – תבשיל8 לִבְנֵי – לתלמידי9 הַנְּבִיאִים:
1. מלבי״ם.
2. מלבי״ם.
3. רש״י.
4. מצודת דוד.
5. מצודת ציון.
6. רש״י.
7. מצודת דוד.
8. רש״י, רד״ק, מצודת ציון.
9. רש״י, רלב״ג.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(לט) וַיֵּצֵ֨א אֶחָ֣ד אֶל⁠־הַשָּׂדֶה֮ לְלַקֵּ֣ט אֹרֹת֒ וַיִּמְצָא֙ גֶּ֣פֶן שָׂדֶ֔ה וַיְלַקֵּ֥ט מִמֶּ֛נּוּ פַּקֻּעֹ֥ת שָׂדֶ֖ה מְלֹ֣א בִגְד֑וֹ וַיָּבֹ֗א וַיְפַלַּ֛ח אֶל⁠־סִ֥יר הַנָּזִ֖יד כִּי⁠־לֹ֥א יָדָֽעוּ׃
And one went out into the field to gather herbs, and he found a wild vine and gathered from it his coat's full of wild gourds. He came and shred them into the pot of stew; for they did not recognize them.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתר׳ בנימין ב״ר יהודהר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וּנְפַק חָד לְחַקְלָא לְלַקְטָא יֵרוֹקָנִין וְאַשְׁכַּח גוּפְנָא בְּחַקְלָא וְלַקֵיט מִינֵיהּ פִּקְעֵי חַקְלָא מְלֵי לְבוּשֵׁיהּ וַאֲתָא וּפְרַס וּרְמָא לְדוּדָא דְתַבְשִׁלָא אֲרֵי לָא יְדָעוּ.
ויצא אחד (מן) [אל] השדה ללקט אורות – מאי אורות, תנא משום ר׳ מאיר זה גרגיר, א״ר יוחנן מפני מה נקרא שמו אורות מפני שמאיר את העינים. א״ר הונא המוצא גרגיר בשוק אם יבא לאכלו אוכלו ואם לאו מוללו ומעבירו על גבי עיניו. א״ר ששת גרגרא אף לדידי מעלי.
ללקט אורות – גרגיר שקורין אורגא, שמאיר את העינים. ויש שפותרין: אורות – ירקות, כמו: כחם צח עלי אור (ישעיהו י״ח:ד׳).
וימצא גפן שדה – גופנא בחקלא.
וילקט ממנו פקועות שדה – צמחו ממנו פקועות שדה, הוא בוליין בלעז, סם המות.
ובשם רבי מנחם שמעתי: וילקט לבד ממנו בלעדיו, פקועות שדה.
ויפלח – ויבקע.
To gather greens [herbs]. ['אֹרֹת' is] field-rocket which is called oruge, and it enlightens [=מֵאִיר] the eyes.⁠1 Others interpret 'אֹרֹת' as herbs, as in, "like a clear heat on herbs [=אוֹר].⁠"2
And he found a vine in the field. A vine in the field.
And gathered wild gourds from it. Wild mushrooms sprouted from it, boleiz, in Old French, which are poisonous.⁠3 And in the name of Rabbi Menachem I heard, "and he gathered in addition to the fruit that grew from it, wild gourds.⁠"
And sliced [them]. Split them.
1. See Maseches Yoma 18b.
2. Yeshayahu 18:4.
3. They did not realize that the mushrooms were poisonous.
ללקט ארת – גרגיר שקורין אורוגא שמאיר את העינים.
ויש פותרין: אורות – ירקות כמו כחם צח עלי אור (ישעיהו י״ח:ד׳).
וימצא גפן שדה – גופנא בחקלא.
וילקט ממנו פקעת – שבשדה צמחו. פקועות הוא בולייג בלעז סם המות.
ובשם ר׳ מנחם בר חלבו שמעתי וילקט לבד ממנו פקועות שדה מלא בגדו.
ויבא ויפלח – ויבקעו אל סיר הנזיד.
ללקט ארת – ללקט ירקות לאכול. וכתרגום יונתן: ללקטא ירוקנין. וכן: כי טל אורות טלך (ישעיהו כ״ו:י״ט) – טל הראוי לירקות.
ובדברי רז״ל: מאי אורות? תנא משמיה דר׳ מאיר: זה גרגיר. אמר ר׳ יוחנן: למה נקרא שמו אורות? שמאירות את העינים. והוא הנקרא אירוג״א בלע״ז, והעלים יצא ללקט לא הזרע.
וימצא גפן שדה – תרגום יונתן: ואשכח גפנא בחקלא, ולקיט מיניה פיקעי חקלא.
וי״מ גפן – כמשמעו, ומפרשים פקועות – פטריות הידוע בדברי רבותינו ז״ל, וגדלו הפטריות ההם אצל הגפן.
ומצאנו בפירוש הגאונים ז״ל: פקועות שדה – כעין אבטיחים קטנים, והם מרים ועושין מזרע שלהם שמן, הוא שאמרו רז״ל: בשמן פקועות, והוא הנקרא בלשון ישמעאל חנדל. אם כן, לזה הפירוש ירצה לומר גפן שדה – שהקנה ההוא שגדלין בו אלה הפקועות הוא כעין גפן, ונקרא גפן שדה.
וילקט ממנו – נמצא גפן זכר, ונקבה ברוב. וזכר כמו זה שאמר: ממנו, וכן: גפן בוקק (הושע י׳:א׳). ובעל המסרה חשבו עם הששה שקורין: ממנו, וסבירין: ממנה.
ויפלח – כמו: ויבקע, מן: כפלח הרמון (שיר השירים ד׳:ג׳), כמו: פולח ובוקע בארץ (תהלים קמ״א:ז׳).
כי לא ידעו – שהם מרים.
לְלַקֵּט אֹרֹת – ירקות, וכך אמר התרגום: ״ללקטא ירקונין״.⁠1 וייתכן ש⁠[״אֹרֹת״] נגזר ממובן אריית [פרי], כמו: ״אָרִיתִי מוֹרִי עִם״ (שה״ש ה, א), ״וְאָרוּהָ כָּל עֹבְרֵי״ (תה׳ פ, יג). כלומר יצא לאסוף את הירקות אשר ליקטו אותם על דרך השאילה.⁠2 ויש אומרים, כי כמותו: ״כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ״ (יש׳ כו, יט), כמו הטל, אשר מוצאים [אותו] על הצמחים, ושאותם הוא מזין ומצמיח.⁠3 ויש אומרים, כי הוא מן ״אור״, כלומר הנוֹגהּ, כמו שנבאר במקומו.⁠4
וַיְלַקֵּט מִמֶּנּוּ פַּקֻּעֹת שָׂדֶה – הפַקְע (= כמהין). ואין ספק כי היה זה מהזן הרע [ו]⁠הרעיל אשר מביא לידי חנק.⁠5 ויש אומרים שהוא החַנְטַ׳ל (= אבטיח הפקועה).⁠6
וַיְפַלַּח אֶל סִיר הַנָּזִיד – כוונתו: ״וישלך אל סיר״, כלומר ביקעוֹ וזרקוֹ לתוך קדרת התבשיל, מן ״עַד יְפַלַּח חֵץ כְּבֵדוֹ״ (מש׳ ז, כג).⁠7 וממנו כונה הפלאח (= האיכר) אשר מבקע את האדמה, כמו: ״פֹלֵחַ וּבֹקֵעַ״ (תה׳ קמא, ז).⁠8 ויש אומרים, כי הוא מתרגום ״עֹבֵד אֲדָמָה״ (בר׳ ד, ב): ״פלח בארעא״.⁠9 מכיוון ש״וּבֹקֵעַ״ הוא פעולת החוטב, מן ״וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה״ (בר׳ כב, ג).
1. מנחם, ׳אר׳, עמ׳ *58, שו׳ 13: ״מיני עשבים המה״; ריב״ג, אלאצול, ׳אור׳, עמ׳ 28, שו׳ 25-22 (השורשים, עמ׳ 18), בשם התרגום הארמי ובשם ״יש אומרים״; אבן בלעם, מלכים, עמ׳ 51ב; פרחון, ׳אור׳; רד״ק על אתר ובשורשים, ׳אור׳, עמ׳ טו.
2. השווה רס״ג בתרגומו לשה״ש ה, א (ג׳נית מסכי), ולתה׳ פ, יג (פיג׳נוה מארה׳ אלטרק); הנ״ל, סבעין, עמ׳ 59; אלפאסי, ׳אר׳, א, עמ׳ 147, שו׳ 35; מנחם, ׳אר׳, עמ׳ *58; ריב״ג, אלאצול, ׳ארה׳, עמ׳ 67, שו׳ 28 (השורשים, עמ׳ 46); פרחון, ׳ארה׳; רד״ק, השורשים, ׳ארה׳, עמ׳ נב.
3. כך רד״ק (בשם יש מפרשים) על אתר ובשורשים, ׳אור׳, עמ׳ טו: ״טל הראוי לירקות״.
4. ביאור זה לא שרד, אך באלכליאת, ב, עמ׳ 24א כתב: קיל צ׳יא אי ט׳אהר מכשוף מצ׳יא אלשמס וקיל אנהא איצ׳א נבאת אי ינבתון ויט׳הרון [...] מן אלארץ׳ וינמו (= יש אומרים: אור, כלומר, גלוי, חשוף מואר מהשמש. וכן יש אומרים שאלה צמחים, כלומר, צומחים ומתגלים מן האדמה וגדלים); רס״ג על יש׳ כו, יט: ואד׳ יכון נדא אלאנואר נדאוך; חיוג׳, ל״מ, עמ׳ 89; ריב״ג, אלאצול, ׳אור׳, עמ׳ 28, שו׳ 25 (השורשים, עמ׳ 18): וקיל איצ׳א פיה אנה טל אלנהאר יריד אנה משהור ט׳אהר ללג׳מיע לא כטל אלליל (= ״ונאמר בו עוד כי הוא טל היום רוצה לומר שהוא גלוי ונראה לכל לא כטל הלילה״); אבן בלעם, ישעיה, עמ׳ 131; ראב״ע על יש׳ כו, יט; נ, יא (בשם ׳יש אומרים׳); רד״ק בסיפא של פירושו וכן בשורשים עמ׳ טו: ״או פירושו כמו אור היום״.
5. השווה ריב״ג, אלאצול, ׳פקע׳, עמ׳ 582, שו׳ 31; עמ׳ 583, שו׳ 8 (השורשים, עמ׳ 409); פרחון, ׳פקע׳. לעומת זאת, אבן בלעם, מלכים, עמ׳ 51ב (בהזכירו את דעת ריב״ג): וקע הנא גפן עלי גיר גפנה אלכרם ומן קאל בגיר דלך אעתקד וילקט ממנו פקועות אלפקע אלדי כתירא מא ינבת חואלי אלג׳פאן ולא שך אנה כאן מן אלאנואע אלרדיה אלדי יולד אלכואנק (= נאמר כאן ״גֶּפֶן״ על [דבר השונה מ]⁠גפן הכרמים. ומי שאמר דבר אחר, סבר כי ״וַיְלַקֵּט מִמֶּנּוּ פַּקֻּעֹת״ – הפקע [= הכמהין] אשר לרוב צומחים סביב הגפן. ואין ספק שהיה זה מן הזנים הרעילים, אשר מביאים לידי חנק).
6. כך ריב״ק, רסאלה, עמ׳ 208, ערך 56; אלפאסי, ׳אור׳, א, עמ׳ 48; ׳פקע׳, ב, עמ׳ 478; ריב״ג, אלאצול, ׳פקע׳, עמ׳ 582, שו׳ 32 (השורשים, עמ׳ 409), בשם ״יש מפרשים״; רד״ק על אתר: ״ומצאנו בפירוש הגאונים: פקועות שדה – כעין אבטיחים קטנים, והם מרים ועושין מזרע שלהם שמן; הוא שאמרו רבותינו ז״ל (שבת ב, ב): ׳בשמן פקועות׳; והוא הנקרא בלשון ישמעאל חנטל. בשורשים, עמ׳ תקצד ייחס רד״ק את דברי ה״גאונים״ ל״בעל הערוך״ (ראה ספר הערוך, כרך ו, ׳פקועות׳, עמ׳ 403). על אבטיח הפקועה בהרחבה ראה לב, סממני, עמ׳ 85.
7. השווה ת״י: ״ופרס ורמי לדודא דתבשילא״. ריב״ק, רסאלה, עמ׳ 286, ס׳ 323; ריב״ג, אלאצול, ׳פלח׳, עמ׳ 573, שו׳ 24 (השורשים, עמ׳ 402); רד״ק על אתר ובשורשים, עמ׳ תקפד: ״ענין בקוע״.
8. הכוונה לפלאח, ואכן תרגום רס״ג ל״כְּמוֹ פֹלֵחַ וּבֹקֵעַ בָּאָרֶץ״ (תה׳ קמא, ז): פטאלמא מת׳ל פלאח אלארץ׳ ומשקקהא.
9. כך מנחם, ׳פלח׳, עמ׳ *301: ״פלח מתחלק לשתי מחלקות. האחת: ויפלח אל סיר הנזיד [...] השנית: לֵאלָהַי לָא אִיתֵיכוֹן פָּלְחִין (דנ׳ ג, יד). ענין עבדה הוא״.
ללקט אורות בקול וכדלך קאל אלתרג׳ום ללקטא ירקונין ורבמא כאן משתק מן מעני אלג׳נא מתל אריתי מורי עםא וארוה כל עוברי דרך אי כרג׳ יג׳מע אלבקול אלתי תג׳נא עלי אלמג׳אז וקיל אן מתלה כי טל אורות טלך כאלטל אלדי יוג׳ד עלי אלנבאתאת אלדי יגדיהא וינמיהא וקיל אנה מן אור אי אלצ׳יא כמא נבין פי מוצ׳עה
וילקט ממנו פקועות שדה הו אלפקע ולא שך אנה כאן מן אנואעה אלרדיה אלמסמומה אלדי יולד אלכנאק וקיל אנה חנט׳ל
ויפלח אל סיר הנזיד יריד וישלך אל סיר אי שקה וטרחה פי קדר אלטביך מן עד כיב יפלח חץ כבדו ומנה סמי אלפלאח אלדי ישק אלארץ׳ כמו פולח ובוקע וקיל אנה מן תרג׳ום עובד אדמה פלח בארעא לאן ובוקע הו אלשק מן ויבקע עצי עולה וקו׳
א. עם ] ב: ליתא.
ב. כי ] ב: ליתא.
ללקט אורות – אבן בלעם הוא שם הירק, וכן התרגום ״ללקטא ירקונין״, ויתכן שנקרא ירק בשם המטר, כי הוא יצמיחו.
פקועות שדה – פי׳ בעל הערוךא שהם כעין אבטיחים קטנים, והם מרים ועושין מזרעם שמן, והוא שמן פקועות, והוא בערבי ״חנטל״, וכתב אבן ג׳אנח המפרשים אומרים שהן גידין ובערבי ״חנטל״, והיתה ראייתם כמדומה לי מאמרו ״וימצא גפן שדה וילקט ממנו פקעת שדה״, שרמה צמחו כצמח הכרם, ומאמרו עוד ״מות בסיר״ (פס׳ מ׳) בעבור מרירות הגירין. ונוכל אנחנו לומר כי הגפן הזה הוא הגפן, אלא שהפקיעות לא היו פרי הגפן, אך היו צומחות אצלו כאשר הוא ידוע מצמח הפקועות אצל הגפן, וזולתו מן האילנים, ולא היו משימים בתבשילים דבר שאין מכירין אותו ולא היו טועמין אותו, אבל אמרו ״מות בסיר״. אפשר שהיה בעבור שהיה מן המינים הרעים שבהם אשר יביאו לידי מחנק וביטול התנועה, ולא ידעו כזה, ובעבור זה אמרו ״כי לא ידעו״. וממה שמרחיק היות פקועות שדה גירין, כי לענה הוא שמפרשים בו גידין, אלא אם יש לו שני שמות.
ויפלח – חתיכת הירק, כמו ״יפלח כליותי״ (איוב ט״ז:י״ג).
א. רבי נתן בר יחיאל מרומי.
ארת – סוג לכל העשבים, וזה כי האור והמראה סוג לכל מיני הצבעים, ומהעשבים יש ירוקים ויש אדמדמים וזולת זה.
פקעת שדה – הם הפטריות בלשון התלמוד.
ויפלח – זה השמוש מהסכמת העברי על חלוק הדבר הכדורי, כמו פלח רכב (שופטים ט׳:נ״ג), כפלח הרמון (שיר השירים ד׳:ג׳), וכן פלח ובקע בארץ (תהלים קמ״א:ז׳), כי יש מהעצים והקורות שנופל עליהם פולח, ויש בוקע, וכן עד יפלח חץ כבדו (משלי ז׳:כ״ג), וכן פקעת שדה הן על תבנית כדורי לכן ויפלח.
ללקט אורות – רוצה לומר: ללקט ירקות.
וימצא גפן שדה וילקט ממנו פקועות שדה – פירשו קצת המפרשים שהם קשואין מריקגומ״רו בלעז והם בתכלית הרוע והסכנה לאוכל מהם וקצתם פירשו שהם הנקראי׳ קולקוינטידא״ש והם גם כן כמו סם המות.
ויפלח אל סיר הנזיד – רוצה לומר: שכרת העשבים ההם ושמם בסיר הנזיד כי לא ידעו שיהיה בלתי נאות למזון.
ואחד מהם יצא לשדה ללקט אורות, והם הירקות שמבשלים בסיר, ואחז״ל במסכת ברכות (צ״ל במסכת יומא י״ח ע״ב) מאי אורות? תאני משמיה דר׳ מאיר זה גרגיר שמאיר את העינים, והוא הנקרא בלעז אורו״גה. וימצא גפן שדה, והם האבטחים המרים שעושים מהם שמן הנקרא בלשונ׳ ז״ל (שבת כ״ד ע״ב) שמן פקועות, שהם בתכלית הרוע והסכנה. ואחרים פירשו שהם הנקראים קולוקי״נטיאש, שהם גם כן מסמי המות, וילקט ממנו פקועות מלא בגדו ויבא ויפלח אל סיר הנזיד, רצה לומר שעשאם חתיכות ובקע אותם והשליכם לבשל בסיר, לפי שלא ידעו שהיה דבר רע ארסיי.
ללקט ארת – אין באל״ף מאריך.
ממנו – ו׳ סבירין ממנה וקריין ממנו מסורת ריש פ׳ צו ועיין מ״ש ריש פ׳ תרומה.
אורות – ענינו צמחי שדה, כמו: טל אורות טלך (ישעיהו כ״ו:י״ט).
פקועות שדה – הם הגדלים על גפן שדה, והמה מרים, ועושים מהם שמן ובדברי רבותינו ז״ל (משנה שבת ב׳:ב׳) נקרא שמן פקועות.
ויפלח – ענין בקיעה, כמו: כפלח הרמון (שיר השירים ד׳:ג׳).
גפן שדה – מין גפנים הגדלים בשדה, והפירות הם דבר ארסי וממית.
ויפלח – בקע לחתיכות, ונתנה אל הסיר, כי לא הכיר בו שהוא דבר ארסי.
ואחד יצא אל השדה ללקט ירקות או כמהין ופטריות ומצא גפן שדה והוא מין מר וסם ממית וילקט ממנו הרבה וחתכו לחתיכות ונתנו אל סיר הנזיד כי לא ידעו פי׳ שלא ידעו שהוא סם המות, או שלא ידעו יתר בני הנביאים ששמו אותו בסיר שאם היו יודעים היה נמצא ביניהם מי שמכיר שהוא מזיק.
אורות – ת״י ירוקנין וכן בישעיה כי טל אורות טלך (כ״ו:י״ט), ירקות.
גפן שדה – גפן יערית, נטע הגדל מאליו ומשתרג על ענפי האילנות כגפן.
פקעות שדה – במשנה מס׳ שבת פ״ב (תלמוד בבלי כ״ד:) פירש רש״י ״דלעת מדברית״ (Cucumeres agrestes), ומגרעיניה עושים שמן וגורמת באכילתה קיא וחולי מעים ונכרת בטעמה החד ומר (מפי׳ פֿיליפפזאן), ואולי נקראו פקועות מפני צורתן כמו האבטיחים שיש בהם בקעים בקעים, וזהו שכתוב אחריו ויפלח שהיה מפתת פתים כמו שהם מבוקעים מטבעם, או מפני שבבשולם ע״י השמש יתבקעו; ורבותי פירשוהו פטריות וכמהין (Schwämme, funghi) שרבים מהם ארסיים, ואם כדבריהם נקראו פקועות על שמבקעים את הארץ ויוצאים בלי זריעה ופתאום אחר הגשם, או מפני צורתם שהם מחולקים ומבוקעים לארבעה חלקים.
ויפלח – ויפלג, ויחלק, ומזה לשון פלגי מים המתחלקים באדמה ומחלקים אותה.
וַיֵּצֵא אֶחָד מתלמידי הנביאים אֶל הַשָּׂדֶה לְלַקֵּט אֹרֹת – ירקות1 הצומחים בשדה2 וַיִּמְצָא גֶּפֶן שָׂדֶה – סוג גפן הגדל בשדה3 אשר פירותיו ארסיים4, וַיְלַקֵּט מִמֶּנּוּ – מן הגפן שדה פַּקֻּעֹת – פטריות5 שָׂדֶה שצמחו על הגפן6, וליקט מהן מְלֹא בִגְדוֹ, וַיָּבֹא – ובא מן השדה וַיְפַלַּח – וּבָקַע אותם לחתיכות7 והכניסם אֶל סִיר הַנָּזִיד כִּי לֹא יָדָעוּ הוא ובני הנביאים שהם מרים8 והינם סם מוות9:
1. רש״י, רד״ק, רלב״ג, מלבי״ם. ויש מי שמפרש גרגיר שקוראים לו אורגא שמאיר את העיניים, רש״י.
2. מצודת ציון.
3. מצודת דוד.
4. מצודת דוד.
5. רד״ק. ורלב״ג מפרש קישואין.
6. רד״ק.
7. מצודת דוד, מצודת ציון.
8. רד״ק, רלב״ג.
9. מלבי״ם.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתר׳ בנימין ב״ר יהודהר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(מ) וַיִּֽצְק֥וּ לַאֲנָשִׁ֖ים לֶאֱכ֑וֹל וַ֠יְהִ֠י כְּאׇכְלָ֨ם מֵהַנָּזִ֜יד וְהֵ֣מָּה צָעָ֗קוּ וַיֹּֽאמְרוּ֙ מָ֤וֶת בַּסִּיר֙ אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֔ים וְלֹ֥א יָכְל֖וּ לֶאֱכֹֽל׃
So they poured out for the men to eat. And it came to pass, as they were eating of the stew, that they cried out and said, "O man of God, there is death in the pot.⁠" And they could not eat of it.
תרגום יונתןרד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וַאֲרִיקוּ לְגַבְרַיָא לְמֵיכַל וַהֲוָה כְּמֵיכַלְהוֹן מִתַּבְשִׁילָא וְאִינוּן צְוָחוּ וַאֲמַרוּ מוֹתָא בְדוּדָא נְבִיָא דַייָ וְלָא יְכִילוּ לְמֵיכַל.
ויצקו לאנשים – היו״ד מעמדת בגעיא לחסרון היו״ד פ״א הפעל מהמכתב, וענינו שיצקו התבשיל בקערות לאנשים לאכול.
כאכלם – בכ״ף.
מות בסיר – לפי שהיו מרים.
צק – ציווי חסר הפ״א על משקל ״החל רש״ (דברים ב׳:כ״ד, ל״א).
איש האלהים – קריאה לו.
ויצקו לאנשים לאכול – רוצה לומר: שיצקו מהסיר אל הקערה וכאשר אכלו ממנו צעקו שיש סם המות בסיר ועל צד המופת צוה הנביא שיקחו קמח וישליכו אל הסיר וכאשר עשו זה נרפא הנזיד ולא היה דבר רע בסיר.
וכאשר יצקו התבשיל בקערות לאנשים והתחילו לאכול ממנו, מצאו בו מרירות ראש ולענה והרגישו שהיה שם סם ממית, כי היה הדבר הארסיי נתעב לחיך מאד, ולכן צעקו מות בסיר.
ויצקו לאנשים – היו״ד מעמדת בגעיא לחסרון היו״ד פ״א הפועל מהמכתב רד״ק וכן הוא בספרים מדוייקים.
כאכלם – בכ״ף רד״ק.
ויצקו – שפכו הנזיד אל הקערות לאכלה.
מות בסיר וגו׳ – אתה איש אלהים, הנה בסיר יש דבר הממית, כי הרגישו במרירתו.
ויאמרו מות בסיר רצה לומר,
א. שצעקו על העבר שמקצת שאכלו הזיק להם,
ב. על העתיד שיתר העם לא יכלו לאכל.
וַיִּצְקוּ את הנזיד מהסיר בקערות1 לַאֲנָשִׁים לֶאֱכוֹל, וַיְהִי כְּאָכְלָם מֵהַנָּזִיד הרגישו במרירותו2 וְהֵמָּה צָעָקוּ וַיֹּאמְרוּ מָוֶת – יש דבר הממית3 בַּסִּיר! אתה אִישׁ הָאֱלֹהִים הצל אותנו4, וזעקו על אלה שכבר אכלו ממנו5 וְעל יתר בני הנביאים שלֹא יָכְלוּ לֶאֱכֹל מהתבשיל6:
1. רד״ק, רלב״ג, מצודת דוד.
2. רד״ק, מצודת דוד.
3. מצודת דוד.
4. כך משמע ממצודת דוד.
5. מלבי״ם.
6. מלבי״ם.
תרגום יונתןרד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(מא) וַיֹּ֙אמֶר֙ וּקְחוּ⁠־קֶ֔מַח וַיַּשְׁלֵ֖ךְ אֶל⁠־הַסִּ֑יר וַיֹּ֗אמֶר צַ֤ק לָעָם֙ וְיֹאכֵ֔לוּ וְלֹ֥א הָיָ֛ה דָּבָ֥ר רָ֖ע בַּסִּֽיר׃
But he said, "Then, bring meal.⁠" And he cast it into the pot, and he said, "Pour out for the people, that they may eat.⁠" And there was nothing harmful in the pot.
תרגום יונתןרד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וַאֲמַר אַיְתוֹ קִמְחָא וּרְמוֹ לְדוּדָא וַאֲמַר אֲרֵיק לְעַמָא וְיֵיכְלוּן וְלָא הֲוָה מִדַעַם בִּישׁ בְּדוּדָא.
וקחו קמח – הוי״ו כאותן הווי״ן שכתבנו שהם בראש ענין ואינם לתוספת ענין, כמו: וישא אברהם את עיניו (בראשית כ״ב:ד׳) והדומים לו. או תורה מלה נסתרת עמו, ופירוש: לכו וקחו.
וישלך אל הסיר – והלא כבר יצקו התבשיל בקערות, אלא נראה שצוה להחזיר התבשיל בסיר, ואחר כך השליך הקמח בסיר, שלא תצטרך לתת הקמח בכל קערה וקערה.
וַיֹּאמֶר וּקְחוּ קֶמַח וַיִּשְׁלֵךְ אֶל הַסִּיר – שיעורו: ״קחו קמח והשליכו אל הסיר ויקחו וישליכו״, בהתאם למה שאמר להם.⁠1
1. השווה אבן בלעם, מלכים, עמ׳ 51ב. כלומר, רת״י ראה בוי״ו החיבור אות מיותרת, לעומת ריב״ג, אללמע, עמ׳ 52, שו׳ 19 (הרקמה, עמ׳ סו, ש׳ 14-11), לגבי הוי״ו הפותחת משפט: ״ותהיה [הוו] להתחלה ופתיחת דברים בכמו [...] ׳ויאמר וקחו קמח וישלך אל הסיר׳ (מל״ב ד, מא) [...] ׳ועתה כבוא הספר הזה אליך׳ (מל״ב ה, ו)״. בביאורו למל״ב ה, ו טען רת״י כי קדמו מספר דברים לפני המשפט ״ועתה כבוא הספר הזה אליך״.
ויאמר וקחו קמח וישלך אל הסיר תקדירה קחו קמח והשליכו אל הסיר ויקחו וישליכו עלי מא קאל להם
וקחו קמח – גם בזה לא פורש אי זה קמח והכל אוצר י״י יבוא.
והנביא צוה לקחת קמח ושישליכו אותו אל הסיר ויחזרו המאכל שמה, והיה זה כדי שיתבשל התבשיל עם הקמח באש, וככה אכלו אותו ולא היה להם דבר רע. וראוי שנדע מה ראה הנביא לצוות לתת קמח בתבשיל להסיר רוע ארסיות העשבים הממיתים אשר בשלו שם? ומה היחס אשר היה לקמח בתרופתם בדרך טבע אם היה שעשאו כפי המנהג הטבעי? ואם עשה אותו על דרך נס כמו שיראה מפשט הספור, יקשה צורך הקמח, והנה לא היה זה נס בתוך נס כמלח שרפא בו את מי יריחו, ויותר ראוי היה שלא ישליך שם דבר ויאמר רפאתי הסיר או רפאתי התבשיל, כי בדברו יוסר הארסיות לא עם הקמח. והנראה לי בזה הוא, שהקמח הוא מכלל הדברים שיעשו מהעשבים יותר נאות וכולל למאכל האדם, והגפן שדה שהשליכו בסיר הוא היותר מנגד שבהם, עד שיהיה מכלל הדברים הממיתים להתנגדותו למזג האנושי, והנה הנביא צוה שישליכו בסיר את הקמח כדי שכל אשר בסיר יעשה נאות וזן לבני אדם כמו הקמח, כי בדבר ה׳ הושם באותו הקמח כח חזק כל כך ששנה והחליף מזג המתנגד למזגו הנאות, ונעשה הכל מזון האדם כקמח אשר יעשו ממנו הלחם שלבב אנוש יסעד, וכאלו אמר שהקמח הפשוט יועיל יותר מכל מרקחת הטריא״קה הכוללת הרבה פשוטים שהיא כנגד הארסי, ומעשה הנביא יורה על כוונתו.
ויאמר – אלישע אמר, החזירו הנזיד אל הסיר, וקחו קמח לתת בסיר, ואז יוסר הארס.
צק לעם – עתה שפוך אל הקערות ויאכלו.
ולא היה – רוצה לומר: וכן היה, כי לא היה מעתה דבר ארסי וממית.
השאלות:
למה צוה לתת קמח והיה ראוי שיאמר בדברו שיבוטל הארס ולא ישחית.
ויאמר וקחו קמח על תיקון העבר שלא יהיה סם ממית היה די כשיאמר הנביא שירפא המזיק, ובפרט שזה דרך הנס לרפאות המזיק במזיק כמוהו, וכמו בנס של המים שהשליך שם מלח וכמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה שהקב״ה מכה באיזמל ומרפא באיזמל, אבל על תיקון העתיד שיתהפך לחומר מזין הגוף השליך שם קמח, כי אין מדרך הנס שיברא יש מאין רק יש מיש, והסם הממית הוא ההפך מטבע המזין את הגוף כי הוא מחריבו ומהרסו, והגם שהסיר ממנו המזיק עדיין אין בו דבר שיזין הגוף, ועל ידי שהשליך שם קמח חל על המעט קמח הברכה עד שהיה כולו ראוי למזון, ועל ידי כן אמר צק לעם ויאכלו – וגם לא היה דבר רע בסיר כי זה רפא מעיקרא עד שגם האנשים שאכלו מכבר לא הזיק להם כי לא היה דבר רע בסיר מעיקרא.
וַיֹּאמֶר אלישע, החזירו את הנזיד לסיר1 וּקְחוּ והביאו לי קֶמַח לְתִתּוֹ בסיר ואז יוסר הארס2, והנזיד אף יהיה מזין3, ולאחר שעשו כדבריו וַיַּשְׁלֵךְ – השליך אלישע את הקמח אֶל הַסִּיר וַיֹּאמֶר אלישע עתה צַק – שפוך את הנזיד אל הקערות4 לָעָם וְיֹאכֵלוּ, וְאכן לֹא הָיָה דָּבָר רָע ארסי וממית5 בַּסִּיר מֵעִקָּרָא, ומשכך זה ריפא גם את האנשים שאכלו ממנו6: ס
1. רד״ק, מצודת דוד.
2. מצודת דוד.
3. ראה בעניין זה את ביאורו של מלבי״ם שלשם כך ביקש אלישע קמח ולא הסיר את הארס בדרך אחרת.
4. מצודת דוד.
5. מצודת דוד.
6. מלבי״ם.
תרגום יונתןרד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(מב) וְאִ֨ישׁ בָּ֜א מִבַּ֣עַל שָׁלִ֗שָׁה וַיָּבֵא֩ לְאִ֨ישׁ הָאֱלֹהִ֜ים לֶ֤חֶם בִּכּוּרִים֙ עֶשְׂרִֽים⁠־לֶ֣חֶם שְׂעֹרִ֔ים וְכַרְמֶ֖ל בְּצִקְלֹנ֑וֹ וַיֹּ֕אמֶר תֵּ֥ן לָעָ֖ם וְיֹאכֵֽלוּ׃
And a man from Baal-shalishah came and brought the man of God bread of the first-fruits, twenty loaves of barley and fresh ears of grain in his sack. And he said, "Give to the people that they may eat.⁠"
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וְגַבְרָא אָתָא מֵאֲרַע דָרוֹמָא וְאַיְתֵי לִנְבִיָא דַייָ לְחֵם בִּכּוּרִין עַסְרִין טוּלְמִין דִלְחֵם סְעוֹרִין וּפֵירוּכִן בִּלְבוּשֵׁיהּ וַאֲמַר הַב לְעַמָא וְיֵיכְלוּן.

רמז רכט

ואיש בא מבעל שלישה – תניא היה ר׳ מאיר אומר אין קלה בארץ ישראל לבכר יותר מבעל שליש אעפ״כ לא בכרה אלא מין אחד, ושמא תאמר חטים ת״ל שעורים, ושמא תאמר לפני העומר ת״ל [תן לעם] ויאכלו אחר העומר היה, אמור מעתה ראויה היתה אותה שנה שתתעבר ומפני מה לא עברה אלישע מפני ששנת בצורת היתה והכל רצים לבית הגרנות.
ויבא לאיש האלהים לחם בכורים – וכי אלישע אוכל בכורים היה, אלא לומר לך כל המביא דורון לת״ח כאלו מקריב בכורים.
מבעל שלישה – שם מדינה. ויונתן תרגם: מארעא דרומא. בעל – לשון מישור, והרבה במקרא.
לחם בכורים – בפסח, שהתבואה מבכרת.
בצקלונו – בלבושיה.
לעם – לתלמידים שהיה זן.
From Ba'al-Shalishah. The name of a province. But [Targum] Yonatan rendered, "from the land toward the south.⁠" "בַּעַל" is an expression meaning "a plain.⁠" There are many [such expressions] in Scripture.
Bread from the first crop. It was during Pesach, when the grain ripens.⁠1
In their shells. In its wrapper.⁠2
To the people. To the disciples [of the prophets] whom he sustained.
1. Although the word בִּכּוּרִים usually refers to the new crop offering that was brought in the Beis Hamikdosh [see Shemot 34:26], here it merely means "bread from the first crop,⁠" without reference to the new crop offering.
2. I.e., the grains were still in their husks. Alternatively, after grain is toasted and broken up, it is placed in a vessel known as צִקְלוֹן (Ralbag).
ואיש בא מבעל שלישה – בעל – טירייל בלעז כמו בעל גד (יהושע י״א:י״ז), וכן הרבה במקרא.
לחם בכורים – בפסח שהתבואה מבכרת.
בצקלנו – שרפא בלעז.
מבעל שלשה – שם מקום הנזכר בספר שמואל: ויעבר בארץ שלישה (שמואל א ט׳:ד׳).
ויונתן תרגם זה וזה: ארע דרומא.
לחם בכורים – מן השעורים הראשונים שקצרו, כי זמן קציר שעורים היה.
וכרמל בצקלונו – בקליפתו. כתרגומו: ופירוכן בלבושיה.
מִבַּעַל שָׁלִשָׁה – שם מקום.⁠1
וְכַרְמֶל בְּצִקְלֹנוֹפריך2 בנרתיקו, כלומר לא מקולף, אלא בשבולים כפי שהוא לפני שמקלפים אותו ביד ומוציאים אותו מקליפתו. וכך אמר התרגום: ״ופירוכין בלבושיה״.⁠3
1. השווה רד״ק על אתר.
2. השווה מנחם, ׳כרמל׳, עמ׳ *223: ״כרמל בצקלונו [...] מלילות חטה המה״; ריב״ג, אלאצול, ׳כרמל׳, עמ׳ 338, שו׳ 6 (חסר בספר השורשים); אבן בלעם, אלתג׳ניס, ׳כרמל׳, עמ׳ 87; פרחון, ׳כרמל׳: ״פ׳ גרגרי חטה או שעורה חדשין לחין מלילות״; רד״ק, השורשים, עמ׳ שמח: ״השבולת כשהיא רכה והיא לחה עדיין״, וכן ציין שתי אפשרויות: האחת – המילה מורכבת ובה שיכול אותיות: ״כר (רך) + מלא. השנייה – המילה מורכבת: כר + מלא, דהיינו כמו כר המלא נוצות.
3. השווה אלפאסי, ׳צקלן׳, ב, עמ׳ 528: ופריך פי מזודה (= ופריך בתרמילו); ריב״ג, אלאצול, ׳צקל׳, עמ׳ 619, שו׳ 9 (השורשים, עמ׳ 436); אבן בלעם, מלכים, עמ׳ 52א. גם רד״ק על אתר ובשורשים, עמ׳ תרלד, הסתמך על ת״י .
מבעל שלישה אסם מכאן
וכרמל בצקלונו פריך פי גלאפה אי גיר [222ב] מקשר בל פיא סבל כמא הו קבל אן יפרך באליד ויכרג׳ מן קשורה וכדלך קאל אלתרג׳ום ופירוכין בלבושיה
א. פי ] ב: ליתא.
וכרמל בצקלונו – אבן בלעם הוא המבוכר מן החטה והשעורה, ופי׳ בצקלונו, בקליפתו. והתרגום אמר ״ופירובכין בלבושיה״.
לחם בכורים – הוא מקציר השעורים כי הם נקצרים ראשונה.
וכרמל בצקלינו – אחשוב שכבר היו קולין השעורים ואח״כ שוברין אותם והיו קושרים אותם לחלקי׳ גדולים והוא הנקרא כרמל ואמר שהוא בצקלונו ר״ל בכלי שהיה לו לשאת בו אלו הדברים.
ולפי שלא היה לנביאים לחם והרעב היה על פני כל הארץ, זימן הקדוש ברוך הוא איש אחד שבא ממקום אחד שהיה נקרא בעל שלישה, והביא מנחה אל איש האלהים עשרים לחם שעורים בכורים, ואין פירושו בכורים ממש, כי הוא לא היה כהן אבל ר״ל מקציר השעורים שנקצרו שמה בראשונה, והביא ג״כ כרמל, והם השעורים עצמם שהיו כותתים אותם לחלקים לאכלו ברעב. והנביא שש על בואו וצוה לנערו שיתן אותו הלחם לעם ההוא מהנביאים לאכלו.
לחם בכורים עשרים לחם שערים – חד מאלפ״א בית״א מן ב׳ ב׳ לא נסבין וא״ו בריש תיבותא ומטעין בהון וסימן במסרא רבתא.
מבעל שלשה – שם מקום.
בכורים – מלשון בכור, ורצה לומר: דבר הנקצר ראשון.
וכרמל – כן יקרא שבלים רכים.
בצקלונו – תרגם יונתן: בקליפותיהן.
לחם בכורים – לחם העשוי מהקציר הנקצר שם ראשונה, והיו במספר עשרים, וממין השעורים.
וכרמל בצקלונו – שבלים רכים ומלאים, כשהם עדיין בקליפותיהן.
ואיש ובזמן הרעב הזה הזמין ה׳ שבא איש מבעל שלישה והביא לחם שנתבכר שם ראשונה מנחה אל הנביא והיו מן השעורים שהם מתבכרים בניסן וגם הביא כרמל בקליפתו והיו עשרים לחם והאיש חשב שיאכלם אלישע והוא צוה לתתם לפני תלמידיו, ובא בהם ברכה בדרך נס, ודעת חכמינו זכרונם לברכה שהיו ב׳ אלפים תלמידים עד שכל לחם הספיק למאה איש.
עשרים לחם – נראה שכל לחם היה מאכל אדם אחד.
בצקלנו – יש מפרשים אותו לשון שק, ויש מפרשים אותו כתרגום יונתן בקליפתו, והקבלה מכרעת בנדון כזה, וגם שד״ל תרגמו לשון קליפה.
לעם – לבני הנביאים (רש״י) והם היו מאה איש, אולי המאה שהחביא עובדיה, וזהו שאומר אחריו מה אתן זה לפני מאה איש.
וְזימן הקב״ה שבזמן הרעב הזה1 בתקופת קציר השעורים2 אִישׁ בָּא מִבַּעַל שָׁלִשָׁה (שם מדינה3) וַיָּבֵא לְאלישע אִישׁ הָאֱלֹהִים לֶחֶם בִּכּוּרִים שבתקופה זו התבואה מבכרת4, והביא לו עֶשְׂרִים לֶחֶם עשויים שְׂעֹרִים, וְכַרְמֶל – שִׁבֳּלִים רכים ומלאים5 בְּצִקְלֹנוֹ – כשהם עדיין בקליפותיהן6, וַיֹּאמֶר אלישע למשרתו תֵּן לָעָם – לתלמידים שהיה זן7 וְיֹאכֵלוּ8:
1. מלבי״ם.
2. רד״ק וכך משמע מרש״י.
3. רש״י, רד״ק.
4. כך משמע מרש״י. ובמדרש, וכי אלישע אוכל ביכורים היה?! אלא לומר לך כל המביא דורון לתלמיד חכם כאלו מקריב ביכורים, כתובות קה:, ילקוט שמעוני.
5. מצודת דוד, מצודת ציון.
6. תרגום יונתן, מצודת ציון. ורד״ק פירש בכלי שהיה לו לשאת בו אלו הדברים.
7. רש״י.
8. ואמרו חז״ל שהיו אלפיים תלמידים עד שכל לחם הספיק למאה איש, מלבי״ם.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(מג) וַיֹּ֙אמֶר֙ מְשָׁ֣רְת֔וֹ מָ֚ה אֶתֵּ֣ן זֶ֔ה לִפְנֵ֖י מֵ֣אָה אִ֑ישׁ וַיֹּ֗אמֶר תֵּ֤ן לָעָם֙ וְיֹאכֵ֔לוּ כִּ֣י כֹ֥ה אָמַ֛ר יְהֹוָ֖הי״י֖ אָכֹ֥ל וְהוֹתֵֽר׃
And his servant said, "How should I set this before one hundred men?⁠" But he said, "Give the people, that they may eat; for thus says Hashem. 'They shall eat, and they shall have some left over.'"
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתאברבנאלמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וַאֲמַר מְשׁוּמְשָׁנֵיהּ מָא אֶתֵּן דֵין קֳדָם מְאָה גַבְרָא וַאֲמַר הַב לְעַמָא וְיֵיכְלוּן אֲרֵי כִדְנַן אֲמַר יְיָ יֵיכְלוּן וְיוֹתְרוֹן.
ויאמר משרתו מה אתן זה לפני מאה איש, מאי לפני מאה איש אילימא כלהו לפני מאה איש בשנת בצורת טובא הוו, אלא דכל חדא וחדא לפני מאה איש. בשני דרב יוסף הוה ריתחא בעלמא אמרו ליה ליבעי מר רחמי, א״ל השתא אלישע דכי הוו מפטרי רבנן מקמיה הוו פיישו תרי אלפא ומאתן רבנן, בעידן ריתחא לא הוה בעי רחמי ואנא איבעי רחמי, כי הוו מיפטרי רבנן מבי רב הוו פיישי אלפא ומאתן מבי רב הונא תמני מאה. ר׳ הונא הוה דריש בתליסר אמוראי כי הוו קיימי רבנן מקמיה הוו מנפצי גלימייהו וסליק אבקא וכסי ליומא ואמרי במערבא קמה לי׳ מתיבתא דהונא בבלאה. מבי רבה ורב יוסף ארבע מאה וקרו נפשייהו יתמי, מבי אביי ורבא ורב פפא ורב אשי מאתן וקרו נפשייהו יתמי דיתמי.
לחם שעורים וכרמל בצקלונו – כרמל רך ומלא, בצקלונו בא ויצק לנו ואכלנו דבי ר׳ ישמעאל תאנא כרמל כר מלא.
מה אתן זה – כל לחם ולחם.
"How will I present this.⁠" Each bread.
מה אתן זה לפני מאה איש – ממה שהוא אומר מה אתן זה, הוי למד שמעט היה הדורון לתת למאה איש.
תן לעם ויאכלו – לתלמידים שהיה זן.
אָכֹל וְהוֹתֵר – שתי [צורות] מקור, אך [שתיהן] שונות בנטייתן. מכיוון ש״אָכֹל״ מ⁠[הבניין] הקל,⁠1 כלומר ״אכל״. ו״הוֹתֵר״ מן ״הותיר״, כשהוא בניין כבד (= הפעיל).
1. ״קלוּת״ בניין פעל נקבעת בהשוואה לבניינים אחרים שיש בהם ״כובד״ עקב דגש חזק או בגלל תוספת אותיות תצורה (מ״ם הבינוני או ה״א ההפעיל). ראה ריב״ג, אללמע, עמ׳ 141 (הרקמה, עמ׳ קסה); אלדר, לתולדות, עמ׳ 50, הע׳ 28.
אכול והותר מצדראן לכנהמא מכתלפא אלתצריף לאן אכול מן אלכפיף אעני אכל והותר מן הותיר והו אלתקילא
א. אלתקיל ] ב: תקיל.
והנער אמר מה אתן זה לפני מאה איש? שהיה מזון מועט לאנשים הרבה כפי כמות הלחם וגדלם, והשיבו הנביא תן לעם ויאכלו כי כה אמר השם אכול והותר, וכן היה בפעל. הנה זכר בכאן נס התבשיל ונס הלחם המועט שעשה אלישע ממנו הרבה בהזנה, והיה זה דוגמת הנס שנעשה לאליהו רבו בכלכלת העורבים ובכד הקמח שלא כלתה בבית הצרפית:
מה אתן זה – רוצה לומר: הלא מעט המה.
אכול והותר – בהם יהיה די לאכול, ועוד יהיה מותר.
אכול והותר – אכול יאכלו והותר יותירו.
וַיֹּאמֶר מְשָׁרְתוֹ לאלישע מָה אֶתֵּן זֶה כל לחם ולחם1 לִפְנֵי מֵאָה אִישׁ, הלא אין מספיק לחמים לחלק לכולם2, וַיֹּאמֶר לו אלישע תֵּן לָעָם וְיֹאכֵלוּ, כִּי כֹה אָמַר יְהוָה אָכֹל – שבהם יהיה די לאכול וְעוד הוֹתֵר – יישאר מהאוכל3:
1. רש״י.
2. מצודת דוד.
3. מצודת דוד.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתאברבנאלמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(מד) וַיִּתֵּ֧ן לִפְנֵיהֶ֛ם וַיֹּאכְל֥וּ וַיּוֹתִ֖רוּ כִּדְבַ֥ר יְהֹוָֽהי״יֽ׃
So he set it before them, and they ate and they had some left over, according to the word of Hashem.
תרגום יונתןר״י אבן כספימקראות שלובותעודהכל
וִיהַב קֳדָמֵיהוֹן וַאֲכַלוּ וְאוֹתִירוּ כְּפִתְגָמָא דַיָי.
ויתן לפניהם ויאכלו ויותרו – זה היה פלא גדול, ומדעתי זה ממין הנמנע כענין העמדת השמש ליהושע, וגם זה אוצר י״י יבוא.
וַיִּתֵּן המשרת לִפְנֵיהֶם את הלחם וַיֹּאכְלוּ וַיּוֹתִרוּ אחרי אכילתם עוד לחם כִּדְבַר יְהוָה: פ
תרגום יונתןר״י אבן כספימקראות שלובותהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

מלכים ב ד – נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על⁠־התורה, מקבילות במקרא מלכים ב ד, עולם המקרא מלכים ב ד, תרגום יונתן מלכים ב ד, ילקוט שמעוני מלכים ב ד, רש"י מלכים ב ד, ר"י קרא מלכים ב ד – מהדורת פרופ' שמעון עפנשטיין, ברשותם האדיבה של מוסד הרב קוק (כל הזכויות שמורות), רד"ק מלכים ב ד, ר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעברית מלכים ב ד, ר׳ תנחום הירושלמי ערבית מלכים ב ד, ר׳ בנימין ב"ר יהודה מלכים ב ד, ר"י אבן כספי מלכים ב ד, רלב"ג מלכים ב ד, רלב"ג תועלות מלכים ב ד, אברבנאל מלכים ב ד, מנחת שי מלכים ב ד, מצודת ציון מלכים ב ד, מצודת דוד מלכים ב ד, מלבי"ם מלכים ב ד, הואיל משה מלכים ב ד, מקראות שלובות מלכים ב ד – מקראות שלובות על נביאים וכתובים, באדיבות המהדיר הרב אליהו חדד

Melakhim II 4, Biblical Parallels Melakhim II 4, Olam HaMikra Melakhim II 4, Targum Yonatan Melakhim II 4, Yalkut Shimoni Melakhim II 4, Rashi Melakhim II 4 – The Metsudah Tanach Series (Lakewood, NJ) (CC BY 3.0), R. Yosef Kara Melakhim II 4, Radak Melakhim II 4, R. Tanchum HaYerushalmi Hebrew Translation Melakhim II 4, R. Tanchum HaYerushalmi Arabic Melakhim II 4, R. Binyamin b. Yehuda Melakhim II 4, R. Yosef ibn Kaspi Melakhim II 4, Ralbag Melakhim II 4, Ralbag Toalot Melakhim II 4, Abarbanel Melakhim II 4, Minchat Shai Melakhim II 4, Metzudat Zion Melakhim II 4, Metzudat David Melakhim II 4, Malbim Melakhim II 4, Hoil Moshe Melakhim II 4, Mikraot Sheluvot Melakhim II 4

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×