לְלַקֵּט אֹרֹת – ירקות, וכך אמר התרגום: ״ללקטא ירקונין״.
1 וייתכן ש[״אֹרֹת״] נגזר ממובן אריית [פרי], כמו: ״אָרִיתִי מוֹרִי עִם״
(שה״ש ה, א), ״וְאָרוּהָ כָּל עֹבְרֵי״ (תה׳ פ, יג). כלומר יצא לאסוף את הירקות אשר ליקטו אותם על דרך השאילה.
2 ויש אומרים, כי כמותו: ״כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ״ (יש׳ כו, יט), כמו הטל, אשר מוצאים [אותו] על הצמחים, ושאותם הוא מזין ומצמיח.
3 ויש אומרים, כי הוא מן ״אור״, כלומר הנוֹגהּ, כמו שנבאר במקומו.
4
וַיְלַקֵּט מִמֶּנּוּ פַּקֻּעֹת שָׂדֶה – הפַקְע (= כמהין). ואין ספק כי היה זה מהזן הרע [ו]הרעיל אשר מביא לידי חנק.5 ויש אומרים שהוא החַנְטַ׳ל (= אבטיח הפקועה).6
וַיְפַלַּח אֶל סִיר הַנָּזִיד – כוונתו: ״וישלך אל סיר״, כלומר ביקעוֹ וזרקוֹ לתוך קדרת התבשיל, מן ״עַד יְפַלַּח חֵץ כְּבֵדוֹ״
(מש׳ ז, כג).
7 וממנו כונה ה
פלאח (= האיכר) אשר מבקע את האדמה, כמו: ״פֹלֵחַ וּבֹקֵעַ״ (תה׳ קמא, ז).
8 ויש אומרים, כי הוא מתרגום ״עֹבֵד אֲדָמָה״
(בר׳ ד, ב): ״פלח בארעא״.
9 מכיוון ש״וּבֹקֵעַ״ הוא פעולת החוטב, מן ״וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה״
(בר׳ כב, ג).
1. מנחם, ׳אר׳, עמ׳ *58, שו׳ 13: ״מיני עשבים המה״; ריב״ג, אלאצול, ׳אור׳, עמ׳ 28, שו׳ 25-22 (השורשים, עמ׳ 18), בשם התרגום הארמי ובשם ״יש אומרים״; אבן בלעם, מלכים, עמ׳ 51ב; פרחון, ׳אור׳; רד״ק על אתר ובשורשים, ׳אור׳, עמ׳ טו.
2. השווה רס״ג בתרגומו לשה״ש ה, א (ג׳נית מסכי), ולתה׳ פ, יג (פיג׳נוה מארה׳ אלטרק); הנ״ל, סבעין, עמ׳ 59; אלפאסי, ׳אר׳, א, עמ׳ 147, שו׳ 35; מנחם, ׳אר׳, עמ׳ *58; ריב״ג, אלאצול, ׳ארה׳, עמ׳ 67, שו׳ 28 (השורשים, עמ׳ 46); פרחון, ׳ארה׳; רד״ק, השורשים, ׳ארה׳, עמ׳ נב.
3. כך רד״ק (בשם יש מפרשים) על אתר ובשורשים, ׳אור׳, עמ׳ טו: ״טל הראוי לירקות״.
4. ביאור זה לא שרד, אך באלכליאת, ב, עמ׳ 24א כתב: קיל צ׳יא אי ט׳אהר מכשוף מצ׳יא אלשמס וקיל אנהא איצ׳א נבאת אי ינבתון ויט׳הרון [...] מן אלארץ׳ וינמו (= יש אומרים: אור, כלומר, גלוי, חשוף מואר מהשמש. וכן יש אומרים שאלה צמחים, כלומר, צומחים ומתגלים מן האדמה וגדלים); רס״ג על יש׳ כו, יט: ואד׳ יכון נדא אלאנואר נדאוך; חיוג׳, ל״מ, עמ׳ 89; ריב״ג, אלאצול, ׳אור׳, עמ׳ 28, שו׳ 25 (השורשים, עמ׳ 18): וקיל איצ׳א פיה אנה טל אלנהאר יריד אנה משהור ט׳אהר ללג׳מיע לא כטל אלליל (= ״ונאמר בו עוד כי הוא טל היום רוצה לומר שהוא גלוי ונראה לכל לא כטל הלילה״); אבן בלעם, ישעיה, עמ׳ 131; ראב״ע על יש׳ כו, יט; נ, יא (בשם ׳יש אומרים׳); רד״ק בסיפא של פירושו וכן בשורשים עמ׳ טו: ״או פירושו כמו אור היום״.
5. השווה ריב״ג, אלאצול, ׳פקע׳, עמ׳ 582, שו׳ 31; עמ׳ 583, שו׳ 8 (השורשים, עמ׳ 409); פרחון, ׳פקע׳. לעומת זאת, אבן בלעם, מלכים, עמ׳ 51ב (בהזכירו את דעת ריב״ג): וקע הנא גפן עלי גיר גפנה אלכרם ומן קאל בגיר דלך אעתקד וילקט ממנו פקועות אלפקע אלדי כתירא מא ינבת חואלי אלג׳פאן ולא שך אנה כאן מן אלאנואע אלרדיה אלדי יולד אלכואנק (= נאמר כאן ״גֶּפֶן״ על [דבר השונה מ]גפן הכרמים. ומי שאמר דבר אחר, סבר כי ״וַיְלַקֵּט מִמֶּנּוּ פַּקֻּעֹת״ – הפקע [= הכמהין] אשר לרוב צומחים סביב הגפן. ואין ספק שהיה זה מן הזנים הרעילים, אשר מביאים לידי חנק).
6. כך ריב״ק, רסאלה, עמ׳ 208, ערך 56; אלפאסי, ׳אור׳, א, עמ׳ 48; ׳פקע׳, ב, עמ׳ 478; ריב״ג, אלאצול, ׳פקע׳, עמ׳ 582, שו׳ 32 (השורשים, עמ׳ 409), בשם ״יש מפרשים״; רד״ק על אתר: ״ומצאנו בפירוש הגאונים: פקועות שדה – כעין אבטיחים קטנים, והם מרים ועושין מזרע שלהם שמן; הוא שאמרו רבותינו ז״ל
(שבת ב, ב): ׳בשמן פקועות׳; והוא הנקרא בלשון ישמעאל
חנטל. בשורשים, עמ׳ תקצד ייחס רד״ק את דברי ה״גאונים״ ל״בעל הערוך״ (ראה ספר הערוך, כרך ו, ׳פקועות׳, עמ׳ 403). על אבטיח הפקועה בהרחבה ראה לב, סממני, עמ׳ 85.
7. השווה ת״י: ״ופרס ורמי לדודא דתבשילא״. ריב״ק, רסאלה, עמ׳ 286, ס׳ 323; ריב״ג, אלאצול, ׳פלח׳, עמ׳ 573, שו׳ 24 (השורשים, עמ׳ 402); רד״ק על אתר ובשורשים, עמ׳ תקפד: ״ענין בקוע״.
8. הכוונה לפלאח, ואכן תרגום רס״ג ל״כְּמוֹ פֹלֵחַ וּבֹקֵעַ בָּאָרֶץ״ (תה׳ קמא, ז): פטאלמא מת׳ל פלאח אלארץ׳ ומשקקהא.
9. כך מנחם, ׳פלח׳, עמ׳ *301: ״פלח מתחלק לשתי מחלקות. האחת: ויפלח אל סיר הנזיד [...] השנית: לֵאלָהַי לָא אִיתֵיכוֹן פָּלְחִין
(דנ׳ ג, יד). ענין עבדה הוא״.