ולפי שלא נחשוב שהיה אוכל על שלחן מלך בבל מפת בג המלך ומיין משתיו, אמר
וארוחתו ארוחת תמיד נתנה לו מאת המלך דבר יום ביומו, רוצה לומר שהושיבו בביתו סמוך אליו ושם היו נותנין לו
דבר יום ביומו ארוחת תמיד, ובזה הדרך היה אוכל לפניו. ואפשר לומר גם כן שעל שלחן המלך היה אוכל יהויכין, ומלבד זה היו נותנין לו ארחת תמיד ומשאת לפרנס בני ביתו. ומאשר אמר שהיה זה בשנת שלשים ושבע לגלות יהויכין, וידענו שגלות יהויכין היה בשנה השמינית למלכות נבוכד נאצר כמו שנזכר למעלה, למדנו שמלך נבוכדנצר ארבעה וארבעים שנה, וסימנו
(ויקרא י״ז ד׳) ד״ם יחשב לאיש ההוא דם שפך:
הנה למדנו מספורי הספר הזה שבני יהודה וישראל כלם באו בגולה מפני רוע מעלליהם והכעסתם את ה׳, וכלם הוגלו על ידי מלך בבל וביד הכשדים, כי מלך אשור בבבל היה מולך כמו שהתבאר אך אמנם לא הוגלו כלם יחד בבת אחת כי אם בפעמים שונים. וכמו שבהפסד הכחות הטבעיות החיוניות והנפשיות יפסדו ראשונה מהאיברים היותר מרוחקים מן הלב ואחר כך היותר קרובים אליו והאחרון אשר יפסד הוא הכח אשר בלב, ככה יפסדו ראשונה בני ישראל אשר היו מעבר לירדן שהיו בערך האברים היותר רחוקים מהלב, ואחריהם שמרון ועריה שהיו יותר קרובים ללב, ובאחרונה נחרב ירושלם ובית ה׳ שהוא היה מקור החיים והכחות, וערכה לשאר הערים כלב לשאר האברים, ומפני זה תמצא כי ראשונה (כמו שנזכר בדברי הימים ד״ה א׳ ה׳ כ״ו) עלה פול מלך אשור על שני השבטים וחצי שהיו בעבר הירדן ויגל לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשה ויביאם לחלח וחבור והרא ונהר גוזן עד היום הזה, ולקח את העגל שהיה בדן והלך לו. ואחרי כן שמנה שנים בפעם שנית בימי פקח בן רמליהו מלך ישראל ועזריהו מלך יהודה, עלה תגלת פלאסר מלך אשור ויקח את עיון ואת אבל בית מעכה ואת ינוח ואת חצור ואת הגלעד ואת הגלילה כל ארץ נפתלי ויגלה אשור, כמו שנזכר בספר הזה (סימן ט״ו כ״ו), ועל הגלות הזה אמר ישעיהו
(ישעיה ח׳ כ״ג) כעת הראשון הקל ארצה זבולן וארצה נפתלי. ובזה הגלות נטל העגל השני שהיה בביתאל והוליכו, כמו שאמר
(הושע י׳ ו׳) וגם אותו לאשור יובל. ואחרי כן תשעה שנים בפעם שלישית בימי הושע בן אלה מלך ישראל ובשנה הששית לחזקיהו מלך יהודה עלה שלמנאסר מלך אשור על שמרון ויצר עליה שלש שנים, ויאסר את המלך בית כלא ויגל ישראל אשורה וישב אותם בחלח ובחבור נהרי גוזן ומדי כמו שנזכר בזה הספר (בסימן י״ז ה׳). ואחרי זה שמנה שנים עלה סנחריב ולקח מארץ יהודה מאה וחמשים מדינות מבני יהודה ומבני שמעון (עיין מזה סוף קבלת הראב״ד). ואחרי כן מאה ועשרים ושלש שנה פעם חמישית בימי יהיכין מלך יהודה בא נבוכדנאצר והגלה אותו מירושלם ואת כל השרים ואת כל גבורי החיל עשרה אלפים והחרש והמסגר ויביאם בבלה כמו שנזכר בכאן. (בסימן כ״ד י׳) ואחרי כן י״א שנה בפעם ששית (בסימן כ״ה) עלה נבוכד נאצר מלך בבל על ירושלם ויבנה עליה דיק ובא העיר במצור ובמצוק ברעב ובצמא ובחסר כל והבקעה העיר, ובא נבוזר אדן רב טבחים עבד מלך בבל ירושלם וישרוף את בית ה׳ ואת בית המלך ואת החומות ירושלם סביב נתצו, וירב בבית יהודה תאניה ואניה מכת חרב והרג ואבדן והביא את הגולה בבל, כל העם אשר נפלו אל הכשדים ואשר היו בירושלם ולבד השאיר שמה מדלת העם לכרמים וליוגבים, ועברו אם כן מגלות ישראל אשר בשמרון עד גלות ירושלם וחרבן הבית מאה ושלש ושלשים שנה. אחרי כן באותה שנה בעצמה (שם) בהיות גדליה בן אחיקם פקיד נגיד ומצוה שארית הפלטה אשר נשארו בירושלם ובערי יהודה וישראל, ויאספו אליו רבים ובקשו את ה׳ אלהיהם, ובא ישמעאל בן נתניה מזרע המלוכה מבית דוד ובמצות מלך בני עמון הרג את גדליה ואת רבים מאשר אתו והוליכום בשבי אל ארץ בני עמון והנשארים בכל הארץ באו מצרימה להשגב שם, ובזה הדרך ספו תמו מן בלהות. הנה אם כן הוגלו בני ישראל ובני יהודה בשבעה זמנים מארצותם, ורובם הלכו אשורה זולת אותם הנשארים שהשבה ישמעאל אל ארץ בני עמון ושנטו מהם למצרים, וכמו שביארתי כל זה בארוכה בהקדמת זה הספר:
וראוי שתדע שכבר באו עם מלך בבל על ירושלם מלכים ושרים ממלכי שאר הגוים והוליכו מהיהודים אל ארצם, ומכללם היה פי״רוש שהיה מלך ספרד, כי הנה איר״קוליש הגדול שהיה מארץ יון יצא בכל העולם לכבוש ארצות בגבורתו ובחכמתו כי רבה היא, ונתפשט בארץ המערב, ואחרי שעשה גבורות הרבה בכבוש הארצות בא באניות רבות ועמו חיל גדול אל ספרד ונתישב שמה וימלוך בכל ארץ ספרד, וכי נכסף אל ארצו ומולדתו חלף הלך לו לארץ איטאלי״יא ומשם אל ארץ יון, והוא היה מהשרים אשר הלכו להחריב העיר הגדולה טרויי״א בפעם השלישית, וכאשר נסע אירקולי״ש זה מספרד נתן מלכותו לבן אחותו שנקרא אישפ״אן, ועל שמו נקראת כל ארץ ספרד בלשון עם לועז אישפאנייא, ואיש״פאן זה לא היה לו כי אם בת אחת ונשאה פיר״וש שהיה גם כן משרי יון, והוא היה בחרבן בית ראשון והביא משם בני יהודה ובנימין ומשמעון ומהלוים והכהנים אשר היו בירושלם עם רב שבאו עמו ברצונם, ויביאם בדרך הים באניות למלכות ספרד ויושיבם בשני מחוזות, האחד הוא המחוז הנקרא גם היום אנדאלוז״יאה, בעיר אחת שהיה בימים ההם עיר ואם בישראל שרתי במדינות ויקראו אותה היהודים לוז״ינה וגם היום נקראת כן, ואמרו עליה הגוים שאוירה מחכים, להיות אויר הארץ ההיא זך ונקי מאד מאד, ואולי שעל זה קראוה היהודים לוזי״נה להיותה כלוז אשר בארץ ישראל מוכנת לנבואה, והמחוז השני היה בארץ טוליטו״לה, וידמה שהיהודים קראו שם העיר טוליטולה על שם הטלטול שעשו בבואם מירושלם שמה, כי שמה היה מקדם אצל הנוצרי׳ פיריזו״אילה לא טוליט״ולה שקראוה כן היהודים הבאים אליה, וכן אחשוב שקראו עיר אחרת סמוכה לטוליט״ולה מאקיד״א, על שם העיר מאקיד״א שהיה בארץ ישראל, ולעיר אחרת סמוכה לטוליט״ולה קראו איש״קלונה, על שם אשקלון שהיה קרובה לארץ ישראל, אולי היו הערים ההם בדמותם דומים אל הערים אשר היו בארץ ישראל וקרובים אליה ולכן קראום בשמם. ואין ספק שגם כן קראו בימים ההם שאר הערים הסמוכות לטוליט״ולה כערי ישראל, ובאורך הזמן נאבדו ונתחלפו השמות, ושלשה המה אשר נשארו בשמותם עד היום הזה הם עדות והוראה על השאר: וישבו היהודים במלכות ספרד משם ועד עתה, ונתפשטו בכל הערים אלה מפה ואלה מפה, ולא שבו אל ירושל׳ בזמן בית שני, כי אמרו שלא היתה אותה הפקידה גאולה שלמה, ולא נמצא שמה ארון ברית ה׳ ולא חלה הנבואה ביניהם ושאר הדברים הקדושים לא היו בקרב ישראל, ושלכן לא ישובו כי בשוב ה׳ את שיבת ציון ושבו בנים לגבולם מאשור ומכוש ומאיי הים, כמו שכתוב כל הספור הזה בספר דברי הימים הקדומים אשר למלכי ספרד: ואין ספק שגם כן באו מהיהודים ההם מחרבן בית ראשון לצרפת ולאינגלט״ירה ולארץ אשכנז ולשאר המלכיות מבני אדום, ועליהם אמר הנביא
(עבדיה א׳ ב׳) וגלות החיל הזה לבני ישראל אשר כנענים עד צרפת וגלות ירושלם אשר בספרד, כי כבר היו שמה היהודים מחרבן הראשון כמו שנזכר, כי עם היות שנבא זה על אדום, לא להיות אדום ראש הלוחמים והמחריבים כי אם לפי שעלו מבני אדום עם הכשדיים על ירושלם לשחתה, וכמו שאמר שם על זה
(שם י״ב) ביום עמדך מנגד ביום שבות זרים חילם ונכרים באו שעריו ועל ירושלם ידו גורל גם אתה כאחד מהם, ואחשוב שעל הליכת היהודים מירושלם דרך הים לארצות המערב אמר הנביא ישעיה, אחרי שאמר
(ישעיה ח׳ כ״ג) כעת הראשון הקל ארצה זבולון וארצה נפתלי וגומר, שנאמר על גלות עשרת השבטים שהלכו לערי מדי, אמר עוד
(שם שם) והאחרון הכביד דרך הים עבר הירדן גליל הגוים וגומר, שאמר זה על גלות ירושלם שממנו הלך דרך הים לארצות המערב כמו שאמרתי, ומהם עברו הירדן והם אשר הלכו לבבלה, ומהם הלכו אל גלילות הגוים שהם אשר הלכו לעמון ולמצרים. ואפשר הוא שמהם גם כן היו הבאים אל ארץ צרפת וספרד ושאר ארצות בני אדום, עם היות שבחרבן הבית השני באו גם כן מהגולה יהודים רבים לארצות המערב, כי הנה בספרי דברי הימים אשר למלכי ספרד הקדומים מצאתי, שהקיסר שהיה מושל ברומי שלח חמשים אלף בתי יהודים אל ערי ספרד שהיו תחת ממשלתו מאותם שהגלה טיטוס מירושלם, ונתקבצו כלם ראשונים ואחרוני׳ והיו לעם אחד:
זהו מה שלמדנו הכתוב מהגלות והחרבן שהיה באומתנו ומה שמצאתי בספרי הגוים בענינו, אמנם מה שידענו מהגאולה והתשועה מצאנו בירמיהו שנבא בפירוש על פקידת בני יהודה ושובם מבבל באמרו
(ירמיה כ״ט י׳) כה אמר ה׳ כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם והקימותי עליכם את דברי הטוב להשיב אתכם אל המקום הזה, ונתקיים זה הייעוד, כי שבו מבבל אל ירושלם ובנו את בית ה׳, אבל ענין בית שני לא היתה גאולה שלמה כי אם פקידה חלושה, לפי שתמיד כל היום בני יהודה בזמן בית שני משועבדים ראשונה למלכי פרס ואחרי כן למלכי יון ואחרי כן לרומיים ולא היה בהם מלך מבית דוד, והשבטים שהלכו בגליות הראשונים כמו שנזכר לא שבו עוד על אדמתם, גם לא נמצאו בבית האלהים לא הארון והכרובים ולא חלה נבואה באנשים ולא השיבו האורים והתומים ולא ירד אש מן השמים, והוא ממה שיורה שאנחנו עוד היום בגלות הראשון עומדים עד יקבץ נפוצותינו מזרה ישראל ויביאנו אל אדמתו ויבנה עירו, כמו שיעד ישעיהו הנביא עליו השלום (ישעיה ב׳ ב׳ ג׳) והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה׳ בראש ההרים ונשא מגבעות ונהרו אליו כל הגוים, והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה׳ ואל בית אלהי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה בארחותיו כי מציון תצא תורה ודבר ה׳ מירושלם: ופה נשלם אשר ראיתי לבאר בספר הזה, והיתה השלמתו ביום האחרון מחדש אלול, שנת גרי״ם הייתם, ותהלה לאל יתברך:
ברוך הנותן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה:
תושלב״ע.