×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) וַיְהִי֩ בִשְׁנַ֨ת הַתְּשִׁיעִ֜ית לְמׇלְכ֗וֹ בַּחֹ֣דֶשׁ הָעֲשִׂירִי֮ בֶּעָשׂ֣וֹר לַחֹ֒דֶשׁ֒ בָּ֠א נְבֻכַדְנֶאצַּ֨ר מֶלֶךְ⁠־בָּבֶ֜ל ה֧וּא וְכׇל⁠־חֵיל֛וֹ עַל⁠־יְרוּשָׁלַ֖͏ִם וַיִּ֣חַן עָלֶ֑יהָ וַיִּבְנ֥וּ עָלֶ֛יהָ דָּיֵ֖ק סָבִֽיב׃
And it came to pass in the ninth year of his reign, in the tenth month, on the tenth day of the month, that Nebuchadnezzar king of Babylon came, he and all his army, against Jerusalem. And he encamped against it, and they built a bulwark around it.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
(א-יב) חורבן המקדש * – ירמיהו ל״ט:א׳-י׳, ירמיהו נ״ב:ד׳-ט״ז
וַהֲוָה בְשַׁתָּא תְשִׁיעֵיתָא לְמִמְלְכֵיהּ בְּיַרְחָא עֲשִׂירָאָה בְּעַשְׂרָא לְיַרְחָא אֲתָא נְבוּכַדְנֶאצַר מַלְכָּא דְבָבֶל הוּא וְכָל מַשְׁרִיתֵיהּ עַל יְרוּשְׁלֵם וּשְׁרָא עֲלָה וּבְנוֹ עֲלָה כַּרְקוּם סְחוֹר סְחוֹר.
בשנת התשיעית למלכו – של צדקיהו.
דיק – תרגם יונתן: כרקום.
In the ninth year of his reign. Of Tzidkiyohu.⁠1
Siege towers. [Targum Yonatan] rendered כרקום [=works of siege].
1. Which corresponds to Nevuchadnetzar's seventeenth year (Radak).
בשנת התשיעית למלכו – של צדקיהו.
דיק – לועזין מגנא. ויש אומרים: פדרירא.
בשנת התשיעית למלכו – למלכות צדקיהו, והיא שנת י״ז לנבוכדנצר.
ויבנו עליה דיק – הוא מגדל עץ שבונין נגד העיר לכבשה.
וַיִּבְנוּ עָלֶיהָ דָּיֵק – שם לביצור הבנוי סביב העיר או בקרבתה המונע ממנה אספקה,⁠1 כפי שעשה בעשא אשר בנה את ה״רָמָה לְבִלְתִּי תֵּת יֹצֵא וָבָא לְאָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה״ (מל״א טו, יז).
1. השווה פירושו השני של ריב״ג, אלאצול, ׳דיק׳, עמ׳ 158, הע׳ 26: מנג׳ניק וקיל סדّ (= ״בליסטראה, ויש אומרים מכשול״); בשונה ממנחם, ׳דיק׳, *125: ״כלי קרב הוא״; אלפאסי, ׳דיק׳, א, עמ׳ 379: מנג׳יק יעמל לרמי אלחג׳אר (= בליסטראה שבונים להשלכת אבנים); אבן בלעם, מלכים, עמ׳ 58א: אסם אלדידבאן או מתלה מן אלאת אללחרב (= שם של מכונת מצור, או [מכונה] הדומה לה מכלי המלחמה); רד״ק, השורשים, עמ׳ קמא ועל אתר: ״הוא מגדל עץ שבונין נגד העיר לכבשה״.
[256א] ויבנו עליה דיק אסם לחצן יבנא חול אלמדינה או באלקרב מנהא ימנע ענהא אלמירה כמא פעל בעשא אלדי בנא אלרמה לבלתי תת יוצא ובא לאסא מלך יהודה
דייק סביב – אבן ג׳אנח בניין יבנוהו סביב למדינה לתפוש הבורחים ממנה ולמנוע הבאים לעזרתם.
ויבנו עליה דיק סביב – הוא מגדל שבונין סביב העיר לכבשה.
ויהי בשנת התשיעית למלכו וגו׳. עתה יספר הכתוב חרבן ירושלם ובית ה׳ איך היה, וספר שכאשר צדקיהו מרד במלך בבל בא על ירושלם בשנה התשיעית למלכותו שהיא שנת שבע עשר׳ למלכות נבוכד נאצר ותבוא העיר במצור ויבנו עליה דיק, והוא המגדל הגדול שעושים מעצים כנגד העיר לכבשה, ומאשר אמר סביב, יראה שהדיק היא כמו עיר בנויה מעץ שעושים סביב העיר להלחם משם אל העיר:
ויהי בשנת התשיעית – במ״ג כתוב בשנת ומסור עליה בשנה כתיב למדנחאי וכן בנסחאי כ״י נכתב כן בצדם ובחילופי דידן ליתיה ומ״מ כבר איבטילא ההיא נסחא דכמערבאי נקטינן ובנסחא עתיקא כ״י בשנת כתיב בשנה קרי ולפום מאי דחזי לי לאו דסמכא היא דאי הכי הוהליה לבעל המסורת למיחשבי׳ בהדי ז׳ מלין דכתיבין תי״ו ולא קרינן כמ״ש לעיל בהאי סיפרא תניינא דמלכים סימן י״א ואיכא נוסחא אחרינא דכתיב בשנה וקרי בשנת וליכא למסמך נמי עלה דא״כ ה״ל למימניה עם י״א מלין דקריין תי״ו ולא כתבן ואינון כתיבין בריש שופטים ובריש קהלת וכיון דאיתבטילו כולהו נסחי דאמרן אית לן למימר על כרחין דנסחא דילן עדיפא טפי הילכך לא נעדי מינה.
ויחן – מלשון חניה.
למלכו – למלכות צדקיה.
דיק – הוא מגדל הנבנה מול העיר ללכדה.
דיק – ת״י כרכום, והוא משרש כרך שענינו בלשון חכמים סבב או הקיף, וענינו תל עפר מסולל ונדוש סביבות החומה ומגיע עד גובהה לעמוד עליו אנשי החיל להלחם, ובל׳ מקרא נקרא דיק, ואם אינה מלה באה מלשון נכריה, אולי ענינה דבר נדוש כמו (תלמוד בבלי חולין כ״א:) כתנא דייק ונפיץ, ופי׳ רש״י דייק, חבוט.
וַיְהִי בעקבות מרד צדקיהו במלך בבל1 בִשְׁנַת הַתְּשִׁיעִית לְמָלְכוֹ – למלכות2 המלך צדקיהו3 בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי הוא חודש טבת בֶּעָשׂוֹר – בעשירי לַחֹדֶשׁ – לאותו חודש טבת בָּא נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל הוּא וְכָל חֵילוֹ עַל יְרוּשָׁלִַם4, וַיִּחַן – וחנה5 עָלֶיהָ וַיִּבְנוּ עָלֶיהָ דָּיֵק הוא מגדל עץ שבונים נגד העיר לכובשה6, ובנו אותו סָבִיב לירושלים כדי להילחם משם על העיר7:
1. אברבנאל.
2. מצודת דוד.
3. רש״י, מצודת דוד. היא השנה השבע עשרה למלכות נבוכדנאצר מלך בבל, רד״ק.
4. וחז״ל בסנהדרין צו: (בפרק חלק), אמרו שלא עלה נבוכדנאצר לירושלים, אלא שנבוזראדן הוא אשר עלה, ובהיות חיל המלך שם נאמר שהיה שם המלך, אברבנאל בפס׳ ה׳ להלן. וגם היות ודמות דיוקנו של נבוכדנצר היתה חקוקה לנבוזארדן במרכבתו היתה אימתו מוטלת עליו כאילו הוא עומד לפניו, רד״ק להלן בפס׳ ו׳.
5. מצודת ציון.
6. רד״ק, רלב״ג, מצודת דוד.
7. אברבנאל.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ב) וַתָּבֹ֥א הָעִ֖יר בַּמָּצ֑וֹר עַ֚ד עַשְׁתֵּ֣י עֶשְׂרֵ֣ה שָׁנָ֔ה לַמֶּ֖לֶךְ צִדְקִיָּֽהוּ׃
So the city was under siege until the eleventh year of King Zedekiah.
מקבילות במקראתרגום יונתןר׳ בנימין ב״ר יהודהאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וַעֲלַת קַרְתָּא בִּצְיָרָא עַד חֲדָא עַשְׂרֵי שְׁנִין לְמַלְכָּא צִדְקִיָהוּ.
ותבוא העיר במצור – הוא הפוך, כמו ״שלחו באש מקדשך״ (תהילים ע״ד:ז׳), וכן ״ובגדי ערומים תפשיט״ (איוב כ״ב:ו׳).
(ב-ד) והנה התמיד המצור על ירושלם שתי שנים, כי הנה בשנת עשתי עשרה למלך צדקיהו (לפי שהיה רעב גדול בעיר ולא היה לחם לעם הארץ מפני זלעפות רעב) הבקעה העיר בתשעה לחדש, שהכשדיים בקעו החומה ועם הארץ לא מיחו בידיהם, מפני הרעב שהיה בתוכם, ולא פירש הכתוב מי הוא החדש הזה, ובספר ירמיהו (ירמי׳ נ״ב ו׳) כתוב שהיה זה בחדש הרביעי שהוא למניננו חדש תמוז. ואחז״ל (תענית כ״ו ע״א) חמשה דברים ארעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז, נשתברו הלחו׳, ובוטל התמיד, הבקעה העיר, שרף אפוסתומוס את התור׳, והעמיד צלם בהיכל. אבל מה שנאמר כאן בתשעה לחדש הבקעה העיר, היה לענין המעשה, ומה שאמרו בשבעה עשר בתמוז היה אחרי אשר רדפו אחרי הבורחים ושבו להרחיב פרץ העיר, וזה לפי שכאשר ראו אנשי המלחמה אשר בקרב העיר שבקעו הכשדיים חומת העיר ברחו בלילה ההיא, וכן אומר בספר ירמיהו (שם ז׳) וכל אנשי המלחמה יברחו ויצאו מן העיר לילה. וספר כאן שיצאו דרך שער בין החומותים, אשר על גן המלך, רוצה לומר בדרך השער שהיה בין שתי החומות בסתר, כדי שלא ירגישו בהם הכשדיים, והיתה הליכתם בהיות הכשדים על העיר, וילך דרך הערבה, רוצה לומר שהמלך צדקיהו הלך בדרך הערבה בורח הוא ואנשיו ולא יוכל להמלט.
ותבוא העיר במצור – עמדה העיר והמצור סביבה עד וכו׳.
וַתָּבֹא – ועמדה1 הָעִיר בַּמָּצוֹר כאשר המצור סביבה2 עַד עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה – אחת עשרה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ:
1. מצודת דוד.
2. מצודת דוד.
מקבילות במקראתרגום יונתןר׳ בנימין ב״ר יהודהאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותהכל
 
(ג) בְּתִשְׁעָ֣ה לַחֹ֔דֶשׁ וַיֶּחֱזַ֥ק הָרָעָ֖ב בָּעִ֑יר וְלֹא⁠־הָ֥יָה לֶ֖חֶם לְעַ֥ם הָאָֽרֶץ׃
On the ninth day of the month the famine was severe in the city, so that there was no bread for the people of the land.
מקבילות במקראתרגום יונתןר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
בְּתִשְׁעָא לְיַרְחָא וּתְקֵיף כַּפְנָא בְּקַרְתָּא וְלָא הֲוָה מֵיכַל לְעַמָא דְאַרְעָא.
בתשעה לחדש – תמוז, ויחזק הרעב.
בתשעה לחדש – ולא זכר באיזה חדש, ובספר ירמיה אמר: בחדש הרביעי בתשעה לחדש (ירמיהו ל״ט:ב׳, נ״ב:ו׳).
בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ – לא בואר כאן לאיזה חודש התכוון, אך הבהיר [זאת] בספר ירמיהו כאשר אמר: ״בַּחֹדֶשׁ הָרְבִיעִי בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ״ (נב, ו).⁠1
1. השווה רד״ק על אתר. אבן בלעם (מלכים, עמ׳ 58א) הוסיף: הדא שהר תמוז ואלדי נצום נחן אלאן הו אלסאבע עשר מנה לאן פיה אג׳תמעת כמסה אמור גאמה ואן כאנת פי אזמאן מתגאירה וקד שרחהא אלאולון (= זה חודש תמוז ו⁠[התאריך] שבו אנו צמים הוא השבעה עשר [בתמוז], מכיוון שבו מתלכדים חמישה עניינים, אף על פי שהתרחשו בזמנים שונים, וכבר ביארו אותם הראשונים).
בתשעה לחדש לם יבין הנא אי שהר יעני ואנמא באן פי ספר ירמיהו אד יקול בחדש הרביעי בתשעה לחדש
בתשעה לחדש ויחזק הרעב בעיר – הנה לא באר באי זה חדש ואולם בספר ירמיה באר שזה היה בחדש הרביעי בתשעה לחדש.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

ולא היה לחם – בס״א כ״י היה מלרע ובספרים אחרים שלפני מלעיל ובמכלול משקל פעל מנה ולא היה לחם לעם הארץ דירמיה עם דומים אחרים שבאו מלרע שלא כמנהג וכתב אח״כ ודמלכים פליגין עליה וכן כתב המכלול יופי יש אומרים שהוא מלעיל כמנהג ויש אומרים שהוא מלרע שלא כמנהג ועיין במסרה גדולה אות הה״א ומ״ש במלכים א׳ י״ז.
בתשעה לחודש – בירמיהו נאמר: בחודש הרביעי (ירמיהו נ״ב:ו׳).
בתשעה לחדש – בחדש הרביעי, כמו שפי׳ בירמיה.
בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ הרביעי הוא חודש תמוז1 וַיֶּחֱזַק הָרָעָב בָּעִיר וְלֹא הָיָה לֶחֶם לְעַם הָאָרֶץ מפני המצור:
1. על פי הנאמר בירמיה פרק נ״ב פס׳ ו׳, רד״ק, רלב״ג, אברבנאל, מצודת דוד, מלבי״ם.
מקבילות במקראתרגום יונתןר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(ד) וַתִּבָּקַ֣ע הָעִ֗יר וְכׇל⁠־אַנְשֵׁ֨י הַמִּלְחָמָ֤ה ׀ הַלַּ֙יְלָה֙ דֶּ֜רֶךְ שַׁ֣עַר׀ בֵּ֣ין הַחֹמֹתַ֗יִם אֲשֶׁר֙ עַל⁠־גַּ֣ן הַמֶּ֔לֶךְ וְכַשְׂדִּ֥ים עַל⁠־הָעִ֖יר סָבִ֑יב וַיֵּ֖לֶךְ דֶּ֥רֶךְ הָעֲרָבָֽה׃
Then the city was broken into, and all the men of war fled by night by the way of the gate between the two walls, which was by the king's garden — now the Chaldeans were surrounding the city — and the king went by the way of the Arabah.
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתרלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וְאִתְרָעַת קַרְתָּא וְכָל גַבְרֵי עַבְדֵי קְרָבָא בְּלֵילְיָא בְּאוֹרַח תַּרְעָא בֵּין שׁוּרַיָא דִי עַל גִינְתָא דְמַלְכָּא וְכַסְדָאֵי שָׁרָן עַל קַרְתָּא סְחוֹר סְחוֹר וַאֲזַל בְּאוֹרַח מֵישְׁרָא.
ותבקע העיר – שנו רבותינו חמשה דברים אירעו לאבותינו בי״ז בתמוז. נשתברו הלחות, ובטל התמיד, והובקעה העיר, ושרף אפוסטמוס את התורה, והעמיד צלם בהיכל. בטל התמיד גמרא. הובקעה העיר והא כתיב ברביעי בתשעה לחודש הובקעה העיר (ירמיהו ל״ט:ב׳), אמר רבא לא קשיא כאן בראשונה כאן בשניה, דתנא בתשעה לחדש הובקעה העיר (ירמיהו ל״ט:ב׳) בראשונה, ובשניה בי״ז בתמוז. שרף אפוסטומוס את התורה גמרא, העמיד צלם בהיכל מנא לן דכתיב ומעת הוסר התמיד ולתת שקץ שומם (דניאל י״ב:י״א), וחד הוה והא כתיב שקוצים משומם (דניאל ט׳:כ״ז), אמר רבא תרי הוו ונפל חד על חבריה וקטעיה לידיה ואשתכח דהוה כתוב עילויה אנת צבית לאיחרובי ביתא וידך אושלית לי. כתיב בתשעה לחדש הובקעה העיר (ירמיהו ל״ט:ב׳) ואת אמרת בי״ז בתמוז, א״ר תנחום בר חנילאי קלקול חשבונות יש כאן. ויהי בעשתי עשרה שנה באחד לחדש היה דבר י״י אלי לאמר (יחזקאל כ״ו:א׳) בן אדם יען אשר אמרה צור על ירושלים האח (יחזקאל כ״ו:ב׳), אין תימר באחד באב עדיין לא נשרף הבית אין תאמר באחד באלול ביום ולילה בלדרא נפיק מירושלים ואתי לצור, אלא קלקול חשבונות יש כאן. ר׳ יוחנן וריש לקיש אומרים משל למלך שהיה יושב ומחשב חשבונותיו באו ואמרו לו נשבה בנך נשרף ביתך ונתקלקלו חשבונות אמר יעשה ראש בכל החשבונות. ר׳ מנא בעי ניחא נתקלקלו לעבר שמא להבא כן כמ״ד בתשעה לחדש שמא בשבעה עשר בו, מה ביניהון עשרין וחד יום מיום שהובקעה העיר עד יום שחרב הבית. א״ר מנא וסימנא מקל שקד אני רואה (ירמיהו א׳:י״א) מה לוז זה משמוציא נציו עד שגומר פירותיו כ״א יום כך וכו׳.
דרך שער בין החומתים – מערה הולכת מביתו עד ערבות יריחו, וברח לו דרך המערה, והקב״ה זימן צבי הולך על גג המערה חוץ לעיר, ורדפו כשדים אחרי הצבי, וכשהגיעו לפתח המערה בערבות יריחו ראוהו ולכדוהו. הוא שאמר: ופרשתי רשתי עליו ונתפש במצודתי (יחזקאל י״ב:י״ג).
By way of the gate between the two walls. A cave went from his house until the Plains of Yericho, and he fled through the cave. The Holy One, Blessed Is He, ordained a deer walking on the roof of the cave, and the Kasdim pursued the deer, and when they reached the cave's entrance in the Plains of Yericho, they saw him and captured him. This is what [Scripture] states, "And I will spread My net over him, and he shall be caught in My snare.⁠"1
1. Yechezkel 12:13.
דרך שער בין החמתים – מערה הולכת מביתו עד ערבות יריחו ויברח לו דרך המערה והקב״ה זימן צבי והולך על גג המערה חוץ לעיר ורדפו כשדים אחר הצבי וכשהגיעו לפתח המערה בערבות יריחו ראהו ולכדוהו, הוא שאמר יחזקאל ופרשתי רשתי עליו ונתפש במצודתי (יחזקאל י״ב:י״ג).
ותבקע העיר – בקעו הכשדים חומת העיר. וכיון שראו אנשי המלחמה אשר בעיר כי בקעו העיר, ברחו בלילה ההוא, וזהו שאמר: וכל אנשי המלחמה הלילה – רוצה לומר: ברחו בלילה ההוא. וכן אמר בספר ירמיהו: וכל אנשי המלחמה ברחוא ויצאו מן העיר לילה (ירמיהו ל״ט:ד׳).
דרך שער בין החומתים אשר על גן המלך – יצאו דרך השער שהיה בין שתי החומות, בסתר, שלא ירגישו בהם הכשדים.
וילך דרך הערבה – וילך צדקיהו ואשר יצאו עמו.
ובדרש: בין החומותים – מערה היתה מבית צדקיהו עד ערבות יריחו, וברח לו דרך המערה, והקב״ה זימן צבי שהלך על גג המערה, ורדפו כשדים אחר הצבי, וכשהגיעו לפתח המערה בערבות יריחו היה צדקיהו יוצא, וראהו ולכדוהו. הוא שאמר יחזקאל: ופרשתי רשתי עליו ונתפש במצודתי (יחזקאל י״ב:י״ג).
א. כן בכ״י וטיקן 71, פריס 196. בנוסח המקרא שלנו: ״ויברחו״.
וַתִּבָּקַע הָעִיר – העיר נכבשה.⁠1
וְכָל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הַלַּיְלָה דֶּרֶךְ שַׁעַר בֵּין הַחֹמֹתַיִם – בהסתרת ״יצאו דרך שער״, כפי שאמר בספר ירמיה (נב, ז): ״וְכָל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה יִבְרְחוּ וַיֵּצְאוּ מֵהָעִיר לַיְלָה״.⁠2
וַיֵּלֶךְ דֶּרֶךְ הָעֲרָבָה – כוונתו לצדקיהו, כאילו אמר: ״וילך המלך דרך הערבה״,⁠3 כפי שאמר: ״וַיִּרְדְּפוּ חֵיל כַּשְׂדִּים אַחַר הַמֶּלֶךְ וַיַּשִׂגוּ אֹתוֹ בְּעַרְבוֹת יְרֵחוֹ״ (מל״ב כה, ה).
1. פסוקנו מוזכר אצל ריב״ג, אלאצול, ׳בקע׳, עמ׳ 105, שו׳ 22 (השורשים, עמ׳ 73), אך לא ביאר שם במפורש במובן כיבוש.
2. השווה אלפאסי, ׳יקר׳, ב, עמ׳ 67; ריב״ג, אללמע, עמ׳ 249 (הרקמה, עמ׳ רסג), בעניין ׳מקרא קצר׳; רד״ק על אתר.
3. ראה ריב״ג, אללמע, עמ׳ 249, שו׳ 7 (הרקמה, עמ׳ רסג, שו׳ 20), בעניין ׳מקרא קצר׳, ללא הזכרת פסוקנו.
ותבקע העיר פתחת אלבלד
וכל אנשי המלחמה הלילה דרך שער בין החומותים באצ׳מאר יצאו דרך שער כמא קיל פי ספר ירמיה וכל אנשי המלחמה יברחו ויצאו מהעירא לילה
וילך דרך הערבה יעני ען צדקיהו כאנה קאל וילך המלך דרך הערבה כמא קאל וירדפו חיל כשדים אחר המלך וישיגו אותו בערבות יריחו
א. מהעיר ] ב: מן העיר, ונוסח המקרא ככ״י א.
ותבקע העיר – רוצה לומר: על ידי חיל כשדים.
וכל אנשי המלחמה הלילה – רוצה לומר: ברחו הלילה לפי שראו שחיל כשדים נכנסו לעיר.
דרך שער בין החומותים – רוצה לומר: שיצאו דרך שהיה בין שתי חומות כדי שלא יראום כשדים ולא ירגישו בהם.
אשר על גן המלך – רוצה לומר: אצל גן המלך.
וילך דרך הערבה – רוצה לומר: כי המלך הלך דרך המדבר שלא ירגישו בו כשדים.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

ותבקע העיר – חיל נבוכדנצאר בקעו חומתה, וכאלו נעשית מעצמה, כי אנשי ירושלים היו חלושים ברעב, ולא עמדו למולם לעכב על ידם.
הלילה – רצה לומר: ברחו בלילה, ובירמיהו (ירמיהו נ״ב:ז׳) נאמר: יברחו ויצאו מן העיר לילה.
דרך שער וכו׳ – בדרך השער העומד בין שתי החומות אשר אצל גן המלך.
וילך – המלך וכל אשר עמו.
דרך הערבה – בדרך ההולך אל ערבות יריחו.
ותבקע העיר וכל אנשי המלחמה יברחו ויצאו מהעיר לילה כן כתוב בירמיה, ובירמיה ל״ט מפרש שכל שרי בבל באו וישבו בשער התוך שהבקעה החומה החיצונה כי ירושלים היתה מוקפת ג׳ חומות.
וכל אנשי המלחמה – יברחו ויצאו מהעיר (ירמיהו נ״ב:ז׳), ומשם הועתק כאן, כמו שהועתקו קורות חזקיה מן ספר ישעיה.
וילך – בירמיה וילכו.
וַתִּבָּקַע הָעִיר ע״י חיל כשדים (בבליים)⁠1 של נבוכדנאצר2, וְכָל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה בירושלים היו חלושים ברעב ולא עמדו למולם, ולכן ברחו3 באותו הַלַּיְלָה בסתר4 דֶּרֶךְ הַשַׁעַר העומד בֵּין הַחֹמֹתַיִם – שתי החומות5 אֲשֶׁר עַל – ליד גַּן הַמֶּלֶךְ, וְכַשְׂדִּים היו עַל הָעִיר סָבִיב, וַיֵּלֶךְ המלך צדקיהו וכל אשר עמו6 דֶּרֶךְ מערה אשר הלכה מביתו7 עד הָעֲרָבָה – ערבות יריחו8:
1. רלב״ג. שנו רבותינו, חמישה דברים אירעו לאבותינו בי״ז בתמוז, נשתברו הלוחות, ובטל התמיד, והובקעה העיר, ושרף אפוסטמוס הרשע את התורה, והעמיד צלם בהיכל, ילקוט שמעוני.
2. מצודת דוד.
3. מצודת דוד.
4. רד״ק.
5. מצודת דוד.
6. מצודת דוד.
7. רש״י, רד״ק.
8. מצודת דוד.
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתרלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ה) וַיִּרְדְּפ֤וּ חֵיל⁠־כַּשְׂדִּים֙ אַחַ֣ר הַמֶּ֔לֶךְ וַיַּשִּׂ֥גוּ אֹת֖וֹ בְּעַֽרְב֣וֹת יְרֵח֑וֹ וְכׇ֨ל⁠־חֵיל֔וֹ נָפֹ֖צוּ מֵעָלָֽיו׃
But the army of the Chaldeans pursued after the king and overtook him at the plains of Jericho; and all his army was scattered from him.
מקבילות במקראתרגום יונתןאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וּרְדָפוּ מַשִׁרְיַת כַּסְדָאֵי בָּתַר מַלְכָּא וְאַדְבִּיקוּ יָתֵיהּ בְּמֵישְׁרֵי יְרֵיחוֹ וְכָל מַשִׁרְיָתֵיהּ אִתְבַּדָרַת מִנֵיהּ.
(ה-ו) לפי שחיל הכשדים ברחו אחריו והשיגוהו בערבות יריחו ויתפשוהו ויביאו אותו למלך שהיה ברבלתה, כי עם היות שאמר שבא נבוכדנאצר על ירושלם, אולי שמפני שארכו ימי המצור הלך הוא רבלתה והניח חילו על המצור, ובהיותו שם ברבלתה הוליכו שם את צדקיהו. וחז״ל בפרק חלק (דף צ״ו ע״ב) אמרו שלא עלה נבוכד נצר לירושלם, אלא שנבוזראדן הוא אשר עלה, ובהיות חיל המלך שם נאמר שהיה שם המלך. וספר הכתוב שדבר שם משפט עם צדקיהו, רוצה לומר שהוכיחו על אשר מרד בו ועבר על שבועתו, כמו שכתוב (דברי הימים ב ל״ז י״ג) וגם במלך בבל מרד אשר השביעו באלהים, ועל זה הענישו בבניו ובעיניו:
וירדפו חיל כשדים אחר המלך – כן כתיב לא אחרי.
בערבות ירחו – הרי״ש בצירי וחסר יו״ד ובמקצת ספרים הוסיפו יו״ד. ולפי מה שכתוב כאן במסורת חסר דכללא כייל וכל אורייתא דכוותיה. וכן כתב הרמ״ה ז״ל גבי פ׳ מעבר לירדן ירחו פ׳ חקת חסר יו״ד קדים לחי״ת וכל אורייתא דכוותיה.
נפצו – נתפזרו.
וירדפו – אמרו רבותינו ז״ל שברח דרך מערה ההולכת עד ערבות יריחו, ונזדמן צבי הולך מעל המערה, ורדפו הכשדים אחר הצבי, ובבואם לפתח המערה מצאו את המלך יוצא ותפשוהו.
וַיִּרְדְּפוּ חֵיל כַּשְׂדִּים – בבליים אַחַר הַמֶּלֶךְ צדקיהו וַיַּשִּׂגוּ אֹתוֹ בְּעַרְבוֹת יְרֵחוֹ ע״י שהקב״ה זימן צבי שהלך על גג המערה מחוץ לעיר, ורדפו הכשדים אחרי הצבי, וכשהגיעו לפתח המערה בערבות יריחו ראוהו ולכדוהו1, וְכָל חֵילוֹ של המלך צדקיהו נָפֹצוּ – התפזרו2 מֵעָלָיו:
1. רש״י ורד״ק בפס׳ ד׳, מצודת דוד.
2. מצודת ציון.
מקבילות במקראתרגום יונתןאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותהכל
 
(ו) וַֽיִּתְפְּשׂוּ֙ אֶת⁠־הַמֶּ֔לֶךְ וַיַּעֲל֥וּ אֹת֛וֹ אֶל⁠־מֶ֥לֶךְ בָּבֶ֖ל רִבְלָ֑תָה וַיְדַבְּר֥וּ אִתּ֖וֹ מִשְׁפָּֽט׃
Then they took the king, and carried him up to the king of Babylon to Riblah; and they gave judgment upon him.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וַאֲחָדוּ יַת מַלְכָּא וְאַסִיקוּ יָתֵיהּ לְוַת מַלְכָּא דְבָבֶל לְרִבְלָת וּמַלִילוּ עִמֵיהּ פִּתְגָמֵי דִינִין.
וידברו אתו משפט – נתווכח עמו על השבועה.
And called him to account. He debated with him concerning the oath.⁠1 2
1. Tzidkiyohu violated his oath of allegiance to Nevuchadnetzar (Radak).
2. The Gemara in Maseches Nedarim 65a states that Tzidkiyohu had discovered Nevuchadnetzar eating a live, or according to other opinions, an uncooked rabbit. He had him swear that he would never reveal what he had seen. However, Tzidkiyohu had his oath nullified and revealed Nevuchadnetzar's uncivilized behavior. When Nevuchadnetzar found out that people were making fun of him, he realized that Tzidkiyohu had broken his promise.
וידברו אתו משפט – נתווכח עמו במשפט על השבועה שנשבע שלא ימרוד בו.
אל מלך בבל רבלתה – והרי נבוכדנצר בא לירושלם, כמו שכתוב: בא נבוכדנצר מלך בבל וכל חילו על ירושלם (מלכים ב כ״ה:א׳), אלא שארכו ימי המצור, כמו שאומר (מלכים ב כ״ה:ב׳), והלך לו נבוכדנצר בארץ חמת רבלתה והניח חילו במצור וכשכבשו ירושלם היה הוא ברבלתה, והעלו את צדקיהו אליו.
ובדרש: לא עלה נבוכדנצר לירושלים, אלא מה שאומר: בא נבוכדנצר (מלכים ב כ״ה:א׳) – נבוזראדן הוא שעלה, ודמות דיוקנו של נבוכדנצר היתה חקוקה לו במרכבתו, והיתה אימתו מוטלת עליו כאילו הוא עומד לפניו, כמו שאומר בספר ירמיה: עמד בפני מלך בבל בירושלם (ירמיהו נ״ב:י״ב).
וידברו אתו משפט – הוכיחו על שמרד בו ועבר על שבועתו כמו שכתוב: וגם במלך נבוכדנצר מרד אשר השביעו באלהים (דברי הימים ב ל״ו:י״ג).
ויעלו – הוא מבניין הפעיל.
עור – פועל עבר כבד, על משקל דיבר, שיבר.
וידברו אתו משפט – אמר לו משפט המורד והעובר על שבועתו ולזה הרג בניו ועור עיני צדקיהו ויאסרהו בנחשתי׳ ונתנוהו בבית האסורים עד יום מותו כמו שנזכר בספר ירמיה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

וידברו אתו משפט – ובירמיה (נ״ב ט״ו) וידבר אתו משפטים.
ויתפשו – אחזו בחזקה.
רבלתה – כי בהאריך ימי המצור הלך נבוכדנצאר לרבלה.
משפט – התווכח עמו על מה שמרד בו ועבר על שבועתו כמו שנאמר בדברי הימים (דברי הימים ב ל״ו:י״ג).
וידברו אתו משפט ובירמיה סימן ל״ט וסימן נ״ב וידבר אתו משפטים, כי שרי המלך דברו אתו משפט על המרידה לכן אמר וידברו בלשון רבים, והמלך עצמו היה לו נגדו כמה משפטים, כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה שמצאו אוכל ארנבת חי ונשבע לו שלא יגלה ועבר על השבועה.
וידבר אתו משפט – כמלך השופט עבדו המורד בו ומוכיח על פניו דרכו וגוזר דינו.
וַיִּתְפְּשׂוּ הכשדים (הבבליים) אֶת הַמֶּלֶךְ צדקיהו בחוזקה1, וַיַּעֲלוּ אֹתוֹ אֶל נבוכדנאצר מֶלֶךְ בָּבֶל רִבְלָתָה – לרבלה, שם הלך נבוכדנצר כשנמשך המצור2, וַיְדַבְּרוּ אִתּוֹ בעניין מִשְׁפָּט המורד במלך3, והתווכחו עימו והוכיחו אותו על שמרד במלך בבל ועבר על שבועתו4, ועל זה הענישוהו שהרגו את בניו וסימאו את עיניו5:
1. מצודת ציון.
2. רד״ק לפי דעה אחת, (לפי דעה שניה של רד״ק נבוכדנאצר לא עלה לירושלים אלא נבוזראדן), מצודת דוד.
3. רלב״ג.
4. רש״י, רד״ק, מצודת דוד. ואף עבר על שבועה נוספת למלך בבל כמו שאמרו חז״ל שמצאו צדקיהו את נבוכדנאצר אוכל ארנבת חיה, ונשבע לו צדקיהו שלא יגלה זאת ועבר גם על שבועה זו, מלבי״ם.
5. אברבנאל.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ז) וְאֶת⁠־בְּנֵי֙ צִדְקִיָּ֔הוּ שָׁחֲט֖וּ לְעֵינָ֑יו וְאֶת⁠־עֵינֵ֤י צִדְקִיָּ֙הוּ֙ עִוֵּ֔ר וַיַּאַסְרֵ֙הוּ֙ בַּֽנְחֻשְׁתַּ֔יִם וַיְבִאֵ֖הוּ בָּבֶֽל׃
And they slew the sons of Zedekiah before his eyes, and they blinded the eyes of Zedekiah, and bound him in chains, and carried him to Babylon.
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעוניר״י אבן כספימנחת שימצודת ציוןהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וְיַת בְּנוֹהִי דְצִדְקִיָהוּ נְכִיסוּ לְעֵינוֹהִי וְיַת עֵינֵי צִדְקִיָהוּ עַוֵר וְאַסְרֵיהּ בְשִׁלְשְׁלָן דִנְחַשׁ וְאוֹבִילֵיהּ לְבָבֶל.
ואת עיני צדקיהו עור – ענה צדקיה ואמר לנבוכדנאצר הרגני ראשון שלא אראה בדם עשר בני, ובניו אומרים לו הרגנו תחלה שלא נראה דם אבינו שפוך על הארץ וכן עשה להם שחטם לפניו ואחר כך חטט את עיניו ונתנם בתנור והוליכו בבלה, והיה צווח צדקיה ואמר בואו וראו כל בני אדם שהיה ירמיה מתנבא עלי לבבל אתה הולך ובבבל תמות ובבל עיניך לא יראו ולא הייתי שומע לדבריו והריני הולך לבבל ועיני לא רואות אותה.
ואת עיני צדקיה עור – זה משבעה שנדמו לאדם הראשון צדקיהו בעיניו ונעצו לעינו לונביות של ברזל ולא נתעוורו עיניו עד ששחטו את בניו לעינו ובכה שנאמר (וישחט מלך בבל) ואת בני צדקיהו [שחטו] לעיניו, וסמיך ליה ואת עיני צדקיהו עור, א״ר שמואל בר נחמני איפוסין גדולה נטלו ישראל על עונותיהם ביום שחרב בית המקדש שנאמר תם עונך בת ציון לא יוסיף להגלותך (איכה ד׳:כ״ב).
ואת עיני צדקיהו עור – רמז לנבוכדנצר הרחוק ואם השם ית׳ יותר רחוק, וכל הספור הזה אפרש יותר בפרושי לירמיה.
ויאסרהו – בס״א ישן ויאסרהו הרי״ש בשלש נקודות ומשקלו בצדו ויביאהו בבל ושני טעיות הן שכל א׳ גורם לחברו טעות ראשון מבואר ממה שנמסר במסורת ויאסרהו ג׳ בקריאה וסימן ויאסרהו בשנים עבתים חדשים (שופטים ט״ו) וינקרו את עיניו (שם סי׳ ט״ז) וילכדו את מנש׳ בחוחי׳ דד״ה (ב׳ ל״ג) למדנו מכאן שזה כתוב ויאסרהו בצירי וכיון שכצ״ל ג״כ ויבאהו בצירי כמ״ש בסוף ירמי׳ וכמ״ש כאן בספרים כ״י מדוייקי׳ ודפוסי׳ ישנים לא בשלש נקודות כמו שהוא בדפוסים חדשים ומי שלא יתפייס בזה יעיין במסורת ירמיה סוף סי׳ כ״ד שנמסר ז׳ ויביאהו ואין זה ממניינם וכן תרגם יונתן ואסריה ואוביליה וכן הם במאיר נתיב ובפי׳ רלב״ג.
בנחשתים – הנו״ן בלא דגש והבי״ת במאריך כמ״ש בשופטי׳ ט״ז וכן הוא במדוייקים.
ויביאהו בבל – בתרתי דפוסי כתוב בבלה ואינהו אטעו אנפשייהו במאי דאשכחו במ״ר סימנה מן עשרים ותשע בבלה וחד וחד מינייהו ואת עיני צדקיהו עור ויאסרהו סברי דהדין הוא ולא היא דהתם בסוף ירמיה קיימא ואזלא.
בנחשתים – בשלשלאות נחושת.
ויביאהו – חסר ו״ו הרבים, ובירמיה כל פעלים אלה בלשון יחיד מוסב אל נבוכדנאצר, ויש לתמוה שההעתק הוא מדויק פחות מהספור הַמְקוֹרִי.
וְאֶת בְּנֵי צִדְקִיָּהוּ שָׁחֲטוּ לְעֵינָיו, וְאֶת עֵינֵי צִדְקִיָּהוּ עִוֵּר1, וַיַּאַסְרֵהוּ בַנְחֻשְׁתַּיִם – בשלשלאות נחושת2 וַיְבִאֵהוּ לְבָּבֶל: ס
1. ובמדרש, ענה צדקיה ואמר לנבוכדנצר, הרגני ראשון שלא אראה בדם עשר בני, ובניו אומרים לו הרגנו תחלה שלא נראה דם אבינו שפוך על הארץ, וכן עשה להם שחטם לפניו ואחר כך חטט את עיניו ונתנם בתנור והוליכו בבלה, והיה צווח צדקיה ואמר בואו וראו כל בני אדם שהיה ירמיה מתנבא עלי לבבל אתה הולך ובבבל תמות ובבל עיניך לא יראו ולא הייתי שומע לדבריו, והריני הולך לבבל ועיני לא רואות אותה, ילקוט שמעוני.
2. מצודת ציון.
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעוניר״י אבן כספימנחת שימצודת ציוןהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ח) וּבַחֹ֤דֶשׁ הַחֲמִישִׁי֙ בְּשִׁבְעָ֣ה לַחֹ֔דֶשׁ הִ֗יא שְׁנַת֙ תְּשַֽׁע⁠־עֶשְׂרֵ֣ה שָׁנָ֔ה לַמֶּ֖לֶךְ נְבֻכַדְנֶאצַּ֣ר מֶֽלֶךְ⁠־בָּבֶ֑ל בָּ֞א נְבוּזַרְאֲדָ֧ן רַב⁠־טַבָּחִ֛ים עֶ֥בֶד מֶלֶךְ⁠־בָּבֶ֖ל יְרוּשָׁלָֽ͏ִם׃
Now in the fifth month, on the seventh day of the month, which was the nineteenth year of King Nebuchadnezzar, king of Babylon, Nebuzaradan the captain of the guard, a servant of the king of Babylon, came to Jerusalem.
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירד״קרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וּבְיַרְחָא חֲמִישָׁאָה בְּשַׁבְעָא לְיַרְחָא הִיא שְׁנַת תְּשַׁע עַסְרֵי שְׁנִין לְמַלְכָּא נְבוּכַדְנֶאצַר מַלְכָּא דְבָבֶל אֲתָא נְבוּזַרְאֲדָן רַב קָטוֹלַיָא עַבְדָא דְמַלְכָּא דְבָבֶל לִירוּשְׁלֵם.

רמז רנ

(ח)

רמז רנא

ובחדש החמישי בשבעה לחדש – וכתוב אחד אומר בי׳ לחדש היא שנת י״ט למלך נבוכדנאצר וכתיב וישרוף את בית י״י (ירמיהו נ״ב:י״ג). אי אפשר לומר בשבעה שכבר נאמר בעשירי, הא כיצד בשבעה בחדש נכנסו אויבים להיכל ואכלו בו ושתו בו וקלקלו בו ח׳ וט׳ עד שפנה היום שנאמר אוי לנו כי פנה היום (ירמיהו ו׳:ד׳), לעת הערב הציתו בו את האש ונשרף עד שקיעת החמה בעשור לחדש, והיינו דא״ר יוחנן בן זכאי אלמלי הייתי באותו הדור לא קבעתיו אלא בעשירי שרובו של היכל נשרף בו, ורבנן אתחלתא דפורענותא עיקר. כתוב אחד אומר בא נבוזראדן רב טבחים וכתוב אחד אומר עלה נבוכדנאצר, ומי סליק נבוכדנאצר לירושלים והכתיב ויעלו אותו אל מלך בבל רבלתה (מלכים ב כ״ה:ו׳) וא״ר אבהו רבלתה זו אנטוכיא, ר׳ יצחק בר אבדימי אמר דמות דיוקנו היתה חקוקה על מרכבתו, וחד אמר אימה יתירה היתה לו ודומה כמי שעומד לפניו, אמר רבא תלת מאה כודניתא נרגי פרזלא דשליטא בפרזלא שדר ליה נבוכדנאצר לנבוזראדן וכלהו בלעתינהו חד תרעא דירושלים שנאמר ועתה פתוחיה יחד בכשיל וכילפות יהלומון (תהלים ע״ד:ו׳), בעא למהדר אמר מסתפינא דיעבדו בי כדעבדו בסנחריב נפקא בת קלא ואמרה ליה שואר בר שואר (נבוכדנאצר) [נבוזראדן] מטא זמנא דמקדשא והיכל למקליא פש בהדי חד נרגא אתא מחייא בקופיה ומפתח שנאמר יודע כמביא למעלה בסבך עץ קרדומות (תהלים ע״ד:ה׳). הוה קא זיחא דעתיה נפק בת קלא ואמרת עמא קטילא קטלת היכלא קלייא קלית קימחא טחינא טחנת שנאמר קחי רחים וטחני קמח (ישעיהו מ״ז:ב׳) חטים לא נאמר אלא קמח.
בשבעה לחדש – ובירמיה כתוב: בעשור לחדש (ירמיהו נ״ב:י״ב). פי׳ רז״ל: בשבעה בו נכנסו גוים להיכל, ואכלו ושתו וקלקלו בו שמיני ותשיעי, ובתשיעי סמוך לחשכה הציתו בו את האור, והיה דולק והולך עד סוף עשירי.
היא שנת י״ט למלך נבוכדנצר – וכן כתוב בירמיה בזה הפסוק: היא שנת י״ט (ירמיהו נ״ב:י״ב), אבל בסוף (ירמיהו נ״ב:כ״ט) אמר בשנת י״ח לנבוכדנצר הגלה מירושלים נפש ח׳ מאות, כמו שפי׳ (רד״ק מלכים ב כ״ד:י״ב): בז׳ ובח׳ – סוף ז׳ ותחלת ח׳, וכן הוא: שנת י״ח – בסוף י״ח והתחלת י״ט.
ורבותינו ז״ל אמרו: גלו בי״ט, גלו בי״ח, וחשבון אחד הוא, אלא י״ט למלכות נבוכדנצר, וי״ח לכבוש יהויקים שהיה בשנה שניה לנבוכדנצר.
ובחדש החמישי בשבעה לחדש – וכבר אמר בספר ירמיה בעשור לחדש וידמה שהתחלת החרבן היה בשבעה לחדש כי אז נכנסו בירושלם וסוף החורבן היה בעשור לחדש כי אז נשרף בית המקדש.
וספר הכתוב שבחדש החמשי שהוא למניננו חדש אב בשבעה ימים לאותו חדש בא נבוזראדן שר הטבחים ירושלם, ונראה שעם היות שהעיר הבקעה בתשעה לחדש תמוז, הנה לא נכנסו הכשדיים לירושלם כי אם עד שבעה לחדש אב, שכל הימים אשר היו בין זה לזה עמדו היהודים נלחמים בבקיעת העיר עם הכשדיים ולא נכנסו שם עד חדש ימים שמפני הרעב נחלשו הלוחמים. ובספר ירמיהו (שם) כתוב בעשור לחדש, ופירשו חז״ל (תענית כ״ט ע״א) שבשבעה לאב נכנסו גויים להיכל ואכלו ושתו כל אותו יום וקלקלו כרצונם שביעי ושמיני, וביום התשיעי לאב סמוך לחשכה הציתו בו את האש והיה הולך ודולק עד סוף עשירי, ומפני שהיתה רוב השרפה בעשרה באב, אמר רבי יוחנן בן זכאי אלמלי הייתי באותו דור לא קבעתיו אלא בעשירי שרובו של היכל נשרף וגומר, ורבנן אמרו אתחלתא דפורענותא עקר: ואמנם מה שאמר שהיה זה בשנת תשע עשרה לנבוכדנאצר, ובספר ירמיהו (שם) אמר בשנת שמנה עשרה לנבוכדנאצר, כפי פשוטו ראוי שיפורש שהיה בסוף שמנה עשרה והתחלת תשע עשרה, ואחז״ל (מגילה י״א ע״ב) גלו בתשע עשרה וגלו בשמנה עשרה וחשבון אחד הוא, אלא תשע עשרה למלכות נבוכדנאצר ושמנה עשרה לכבוש יהויקי׳, שהי׳ בשנה השני׳ לנבוכדנאצר:
ובחדש החמישי וגו׳ למלך נבכדנאצר – חדא מלה כתיב כחביריו שבענין.
תשע עשרה – כי בעת שכבש את יהויכין היה ח׳ למלכו, וצדקיהו מלך י״א שנה, הרי י״ט ובסוף ירמיהו נאמר י״ח, ורצה לומר: לכבוש יהויקים בראשונה, שהיתה בשניה למלכות נבוכדנצאר.
רב טבחים – שר על ההורגים במצות המלך.
בשבעה לחדש ובירמיה אמר בעשור לחדש בא נבוזראדן עמד לפני מלך בבל בירושלים וישרוף וכו׳ ופי׳ חכמינו זכרונם לברכה שבשבעה נכנס להיכל ובתשעה לעת ערב הציתו בו את האור ונשרף בעשירי. ורצה לומר בכאן אמר שבשבעה לחדש בא נבוזראדן לירושלים, ומ״ש וישרף את בית ה׳ זה היה אחר כך, ובירמיה אמר שבעשירי עמד לפני מלך בבל בירושלים, וביום ההוא בא מלך בבל לשם וצוה לשרוף הכל.
בשבעה לחדש – ובירמיה כתוב בעשור לחדש.
נבוזראדן – אוהב גר פירשו קוטף והורג בעזר נבו, ונבו הוא אחד משמות הבעל או בל אליל בבל, וכן מצאנו בישעיה מ״ו:א׳ כרע בל קרס נבו.
רב טבחים – לפי דעתי מלשון וירם הטבח (שמואל א׳ ט׳:כ״ג), ובארצות הקדם שמלכיהם רודפים אחר תענוגי העולם ימנו משריהם וגדוליהם לפקוד על הטבחים והמשקים והאופים, וכן רבשקה.
ולמרות שהעיר הובקעה בתשעה לחודש תמוז, לא נכנסו הכשדיים לירושלים עד שבעה לחודש אב, שכל הימים אשר היו בין זה לזה, עמדו היהודים ונלחמו נגד הכשדיים ולא נכנסו הכשדים לשם במשך חודש ימים, עד שמפני הרעב נחלשו הלוחמים היהודים1 וּבַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי הוא חודש אב בְּשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ הִיא שְׁנַת תְּשַׁע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל בָּא נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים הוא השר הממונה על ההורגים בציווי המלך2 עֶבֶד מֶלֶךְ בָּבֶל אל יְרוּשָׁלִָם, ותחילת החורבן היה בשבעה לחדש, כי אז נכנסו לירושלים להיכל, ואכלו ושתו וקלקלו בו שמיני ותשיעי3, ובתשיעי לחודש לעת ערב הציתו את בית המקדש4, וסוף החורבן היה בעשירי לחודש שאז נשרף בית המקדש5, והמשיך להישרף עד סוף העשירי6:
1. אברבנאל.
2. מצודת דוד.
3. תענית כט:, רד״ק.
4. מלבי״ם.
5. רלב״ג, מלבי״ם.
6. רד״ק. ומפני שהיתה רוב השרפה בעשירי באב, אמר רבי יוחנן בן זכאי (תענית כט.) אלמלי הייתי באותו דור לא קבעתיו (את יום הבכי) אלא בעשירי שרובו של היכל נשרף וגומר, ורבנן אמרו אתחלתא דפורענותא עיקר, אברבנאל.
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירד״קרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ט) וַיִּשְׂרֹ֥ף אֶת⁠־בֵּית⁠־יְהֹוָ֖הי״י֖ וְאֶת⁠־בֵּ֣ית הַמֶּ֑לֶךְ וְאֵ֨ת כׇּל⁠־בָּתֵּ֧י יְרוּשָׁלַ֛͏ִם וְאֶת⁠־כׇּל⁠־בֵּ֥ית גָּד֖וֹל שָׂרַ֥ף בָּאֵֽשׁ׃
And he burnt the house of Hashem, and the king's house; and all the houses of Jerusalem, every great man's house, he burnt with fire.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתרלב״גאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וְאוֹקִיד יַת מַקְדְשָׁא דַייָ וְיַת בֵּית מַלְכָּא וְיַת כָּל בָּתֵּי יְרוּשְׁלֵם וְיַת כָּל בָּתֵּי רַבְרְבַיָא אוֹקִיד בְּנוּרָא.
ואת כל בית גדול – בתי כנסיות שמגדלין בהן תורה ותפלה, ובתי השרים (בבלי מגילה כ״ז.).
And all the houses of the dignitaries. [This includes] synagogues wherein Torah and prayer are aggrandized, and the houses of the princes.⁠1
1. See Maseches Megillah 27a.
ואת כל בית גדול – בתי השרים.
ואת כל בית גדול – כל בית אדם גדול, ר״ל: בתי הגדולים. וכן תרגם יונתן: בתי רברביא.
וְאֶת כָּל בֵּית גָּדוֹל שָׂרַף בָּאֵשׁ – ייתכן ש״גָּדוֹל״ הוא תואר של ה״בֵּית״, והיה צריך להיות פתח בבי״ת, כמו: ״כִּי אֵין בַּיִת״ (שמ׳ יב, ל). וייתכן שהוא (= ״בֵּית״) נסמך אל האנשים המכובדים, כלומר הוא שרף את בתי הנכבדים והגבירים.⁠1 ומאשש זאת [הכתוב] בירמיה (נב, יג): ״וְאֶת כָּל בֵּית הַגָּדוֹל שָׂרַף בָּאֵשׁ״.
1. השווה ת״י; אבן בלעם, מלכים, עמ׳ 58ב; רד״ק על אתר.
ואת כל בית גדול שרף באש ימכן אן יכון גדול צפה ללבית וחקה אן יכון מפתוח אלבא מתל כי אין בית וימכן אן יכון מצ׳אפא אלי עט׳מא אלנאס אי אנה אחרק ביות אלאג׳לא ואלכברא ויויד דלך כונה פי ירמיה ואת כל בית הגדול שרף באשא
א. שרף באש ] ב: ליתא.
ואת כל בית גדול – רוצה לומר: ואת כל בית איש גדול.
וספר שנבוזראדן שרף עם בית ה׳ את בית המלך, וראוי לשום לב על זה שבית השם ובית המלך נבנו כאחת ונשרפו כאחת, כי היה הצלחת בית המלך והתמדתו תלויה בבית ה׳, וכן זכר ששרף כל בתי ירושלם הגדולים והנכבדים, וזהו כל בית גדול שרף באש, רוצה לומר כל בית אדם גדול שרף.
בית גדול – הוא פירש על מה שאמר כל בתי ירושלים, לומר שהם כל בית אדם גדול אשר בירושלים, ואותם לבד שרף ולא זולתם.
וַיִּשְׂרֹף נבוזראדן אֶת בֵּית יְהוָה וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ1 וְאֵת כָּל בָּתֵּי יְרוּשָׁלִַם2 וְאֶת כָּל בֵּית אדם3 גָּדוֹל4 אשר היה בעיר ירושלים5 שָׂרַף נבוזראדן בָּאֵשׁ, ובתים אלו בלבד שרף6:
1. וראוי לשים לב כי בית המקדש ובית המלך נבנו כאחת ונשרפו כאחת, כי הצלחת בית המלך והתמדתו היתה תלויה בבית המקדש, אברבנאל.
2. אמרו רבותינו, אלו ארבע מאות ושמונים בתי כנסיות שהיו בירושלים, ירושלמי מגילה פ״ג ה״א.
3. תרגום יונתן, רד״ק, רלב״ג.
4. על פי הדרש (מגילה כז.) בתי כנסיות שמגדלין בהן תורה ותפילה ובתי השרים, רש״י. ובמדרש, זה בית מדרשו של ר׳ יוחנן בן זכאי, ששם מתנים גדולתו של הקדוש ברוך הוא, תנחומא פ׳ חקת סי׳ כ״א.
5. מצודת דוד.
6. ראה מצודת דוד המבאר כי ״ואת כל בית גדול״ מפרט את המילים ״ואת כל בתי ירושלים״.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתרלב״גאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותהכל
 
(י) וְאֶת⁠־חוֹמֹ֥ת יְרוּשָׁלַ֖͏ִם סָבִ֑יב נָֽתְצוּ֙ כׇּל⁠־חֵ֣יל כַּשְׂדִּ֔ים אֲשֶׁ֖ר רַב⁠־טַבָּחִֽים׃
And all the army of the Chaldeans, that were with the captain of the guard, broke down the walls surrounding Jerusalem.
מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וְיַת שׁוּרֵי יְרוּשְׁלֵם סְחוֹר סְחוֹר תְּרָעוּ כָּל מַשִׁרְיַת כַּסְדָאֵי דְעִם רַב קָטוֹלַיָא.
אשר רב טבחים – אשר עם רב הטבחים, וכן כתוב בירמיה: אשר את רב טבחים (ירמיהו נ״ב:י״ד).
חֵיל כַּשְׂדִּים אֲשֶׁר רַב טַבָּחִים – כוונתו: ״אשר עם רב טבחים״.⁠1
1. השווה ריב״ג, אללמע, עמ׳ 249, שו׳ 7 (הרקמה, עמ׳ רסג, שו׳ 20), בעניין ׳מקרא קצר׳, ללא הזכרת פסוקנו; רד״ק על אתר.
חיל כשדים אשר רב טבחים יריד אשר [256ב] עם רב טבחים
אשר רב טבחים – רוצה לומר: אשר את רב טבחים.
ושנתץ והרס חומות ירושלים, וכבר כתבתי שהיו לירושלם שלשה חומות זו לפנים מזו וכלם נתצו, כדי שהעם הנשאר לא יוכלו עוד למרוד ולהשגב שמה בתוך החומות.
אשר רב טבחים – בספר אחד כ״י כתוב אשר את רב וגם בדפוס ישן מויניציאה יש הערה מזה החילוף ואין כן בשאר הספרים.
נתצו – שברו וכתתו.
אשר רב טבחים – אשר עם רב טבחים.
וְאֶת שלוש1 הַחוֹמֹת של יְרוּשָׁלִַם אשר היו סָבִיב לעיר נָתְצוּ – שברו וכתתו2 כָּל חֵיל כַּשְׂדִּים אֲשֶׁר היו עִם3 נבוזראדן רַב טַבָּחִים כדי שהעם הנשאר לא יוכלו עוד למרוד4:
1. אברבנאל.
2. מצודת ציון.
3. רד״ק, רלב״ג, מצודת דוד.
4. אברבנאל.
מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותהכל
 
(יא) וְאֵת֩ יֶ֨תֶר הָעָ֜ם הַנִּשְׁאָרִ֣ים בָּעִ֗יר וְאֶת⁠־הַנֹּֽפְלִים֙ אֲשֶׁ֤ר נָֽפְלוּ֙ עַל⁠־הַמֶּ֣לֶךְ בָּבֶ֔ל וְאֵ֖ת יֶ֣תֶר הֶהָמ֑וֹן הֶגְלָ֕ה נְבוּזַרְאֲדָ֖ן רַב⁠־טַבָּחִֽים׃
And the rest of the people that were left in the city, and the defectors that defected to the king of Babylon, and the rest of the multitude, Nebuzaradan the captain of the guard exiled.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וְיַת שְׁאָר עַמָא דְאִשְׁתַּאֲרוּ בְקַרְתָּא וְיַת שְׁמִיעַיָא דְאִשְׁתַּמָעוּ עַל מַלְכָּא דְבָבֶל וְיַת שְׁאָר הֲמוֹנָא אַגְלֵי נְבוּזַרְאֲדָן רַב קָטוֹלַיָא.
ואת הנופלים – ששמעו לקול נבוכדנצר ויצאו אליו מן העיר, כמו: בלכתו אל צקלג נפלו עליו ממנשה וגו׳ (דברי הימים א י״ב:כ״א).
And the defectors. [Those] who obeyed Nevuchadnetzar and went out to him from the city, as in, "When he went to Tziklag, [members] of Menashe defected to him, etc.⁠"1
1. I Divrei HaYamim 12:21.
ואת הנפלים – ששמעו לקול נבוכדנצר ויצאו אליו מן העיר כמו בלכתו אל צקלג נפלו עליו ממנשה (דברי הימים א י״ב:כ״א).
ואת הנופלים אשר נפלו – שיצאו אליו קודם כבוש העיר, ומסרו עצמם אליו, כמו: אל הכשדים אתה נופל (ירמיהו ל״ז:י״ג).
ותרגם יונתן: וית שמיעיא דאשתמעו, כלומר: שסרו אל משמעתו.
על המלך בבל – סמוך ה״א הידיעה, כמו הארון הברית (יהושע ג׳:י״ד).
ושהגלה יתר העם הנשארים בעיר, ואשר נפלו ביד מלך בבל ויצאו אליו קודם כבוש העיר ומסרו עצמם אליו, שלא היה ראוי שיגלה אותם, הנה גם אותם הגלה. ובדברי הימים כתוב (ד״ה, ב׳ ל״ו י״ז) ויהרוג בחוריה בחרב בבית מקדשם ולא חמל על בחור ובתולה זקן וישיש, ואין ספק שקצר הספור כאן בהרוגים ובשבויים ובשאר הרעות העצומות אשר עשו הכשדים בירושלם האומרים ערו ערו עד היסוד בה, וחז״ל הזכירו מזה הרבה, הלא למשמע אוזן דאבה נפשנו: (ועיין מזה במסכת גיטין נ״ו וכו׳, ובמדרש איכה ובספר יוסיפון בספר מלחמות ה׳):
ואת יתר העם הנשארים וגו׳ ואת יתר ההמון – ובסוף ירמיה הוא אומר יתר האמון וסימן הא לכם זרע. ובמלכים ומדלת הארץ ובירמיה ומדלות הארץ וסימן עניותא בתר עניותא אזלא פירש ירמיה שמדבר מעניות החרבן נכתב ומדלות לשון רבים. ובמלכים שהם עשירים נכתב ומדלת לשון יחיד.
הנופלים – הם היוצאים מעצמן, למסור עצמן ולשכון בינותם, וכן: אל הכשדים אתה נופל (ירמיהו ל״ז:י״ג).
ההמון – העם הרב.
הנשארים – אשר לא נהרגו.
ואת יתר ההמון – הנשארים בכל ערי יהודה.
וְאֵת יֶתֶר הָעָם הַנִּשְׁאָרִים אשר לא נהרגו1 בָּעִיר, וְאֶת הַנֹּפְלִים אֲשֶׁר נָפְלוּ עַל הַמֶּלֶךְ בָּבֶל שיצאו אליו קודם שכבש את העיר ומסרו עצמם אליו2 וסרו אל משמעתו3, וְאֵת יֶתֶר הֶהָמוֹן – העם הרב4 אשר נשארו בכל ערי יהודה5 הֶגְלָה נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים:
1. מצודת דוד.
2. רש״י, רד״ק.
3. תרגום יונתן, רד״ק. והגלה אותם למרות שלא היה ראוי להגלות את מי שסר למשמעתו, אברבנאל.
4. מצודת ציון.
5. מצודת דוד.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותהכל
 
(יב) וּמִדַּלַּ֣ת הָאָ֔רֶץ הִשְׁאִ֖יר רַב⁠־טַבָּחִ֑ים לְכֹרְמִ֖ים וּלְיֹגְבִֽים׃
But the captain of the guard left of the poorest of the land to be vinedressers and ploughmen.
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וּמַחֲשִׁיכֵי עַמָא דְאַרְעָא אַשְׁאַר רַב קָטוֹלַיָא לְמֶהֱוֵי מַפְלְחִין בְּחַקְלִין וּבְכַרְמִין.
ומדלת הארץ השאיר נבוזראדן רב טבחים וגו׳ – תני רב יוסף כורמים אלו מלקטי אפרסמון מעין גדי ועד רמתה. יוגבים אלו צדי חלזון מסולמא דצור ועד חיפה.
וליוגבים – חופרי הארץ. לשון יקבים, שהם חפירות בקרקע.
And farmers. Diggers of the earth, an expression of wine vats [=יקבים]⁠1 which are diggings in the ground.⁠2
1. The 'ג' of 'יגבים' and the 'ק' of 'יקבים' are interchangeable.
2. Alternatively, יקבים are wine pressers.–Metzudat Tzion Or יקבים refer to fishermen who catch the חלזון which was pressed to extract its blood from which the blue dye [for תכלת] is obtained. Nevuchadnetzar used the dye for his robes and therefore allowed these people to remain.
וליוגבים – לבעלי שדות.
לכורמים וליוגבים – כורמים – עובדי הכרמים, יוגבים – עובדי השדות. וכן תרגם יונתן: למהוי מפלחין בכרמין ובחקלין. וכתוב: ולגבים – בלא י׳ פ׳ הפעל. 1
ובדברי רבותינו ז״ל: תני רב יוסף: לכורמים – אלו מלקטי אפרסמון מעין גדי עד רמתא. וליוגבים – אלו צדי חלזון מסולמא דצור עד חיפא.
1. עיינו במנחת ש״י.
לְכֹרְמִים וּלְיֹגְבִים – כלומר איכרים אשר חורשים את הארץ ומשביחים את הכרמים, השדות והמטעים. גזור מן ״כְּרָמִים וִיגֵבִים״ (יר׳ לט, י), אשר פירושו: כרמים ושדות. וכך תרגמו [תרגום יונתן]: ״למהוי מפלחין בחקלין ובכרמין״.⁠1
1. השווה ריב״ג, אלאצול, ׳יגב׳, עמ׳ 273, שו׳ 30 (השורשים, עמ׳ 187); פרחון, ׳יגב׳; רד״ק, השורשים, עמ׳ רסד.
לכרמים וליוגבים אי פלّאחין יפלחון אלארץ׳ ויצלחו אלכרום ואלאחקאל ואלמזארע משתק מן כרמים ויגבים אלדי תפסירה כרום ואחקאל וכדלך קאל פיה אלתרג׳ למהוי פלחין בכרמין ובחקליןא
א. למהוי פלחין בכרמין ובחקלין ] ציטוט התרגום בתוך פירוש רד״ק: ״למהוי מפלחין בכרמין ובחקלין״. נוסח התרגום שבדפוסים: ״למהוי מפלחין בחקלין ובכרמין״.
וליוגבים – אמר התרגום ״למיהוי מפלחין בחקלין ובכרמין״.
לכורמים וליוגבים – רוצה לומר לעבוד השדות והכרמים.
וספר הכתוב מנבוכד נאצר שלבד השאיר מדלת העם לעובדי הכרמים וליוגבים, שהם עובדי השדות. וחז״ל דרשו במסכת שבת (שבת כ״ו.) לכורמים, תאני רב יוסף אלו מלקטי אפרסמון מעין גדי עד רמת׳, וליוגבים, אלו ציידי חלזון מסולמות דצור עד חיפא:
ולגבים – וליגבים קרי ובמקצת ספרים כתיב וליגבים ואין הפרש בין קרי לכתיב ובאחד מהם נכתב בחוץ ולגבי׳ כתוב למדנחאי וליגבים קרי. ובחילופים שלנו שבין מערבאי למדינחאי לא נזכר מזה כלל ומה שכתבתי בתחלה הוא דעת רד״ק שכתב זה לשונו וכתב ולגבים בלא יו״ד פ״א הפעל.
לכורמים – לעבוד הכרמים.
וליוגבים – ענין בורות, כמו: עשה הנחל הזה גבים גבים (מלכים ב ג׳:ט״ז), ורוצה לומר.
לעבוד השדות בחפירות ובורות – או הוא כמו ליוקבים, מלשון יקב היין, כי גיכ״ק מתחלף, ורוצה לומר, לדרוך ולהמשיך היין אל היקב.
וליגבים – מלשון יקב בחילוף אותיות גיכ״ק.
וּמִדַּלַּת – ומעניי הָאָרֶץ הִשְׁאִיר לו נבוזראדן רַב טַבָּחִים אנשים שיהיו לו לְכֹרְמִים – לעבוד הכרמים1 וּלְיֹגְבִים – ולחקלאים2 החופרים בקרקע3:
1. רלב״ג, מצודת ציון.
2. כך משמע מרד״ק ורלב״ג.
3. רש״י. וחז״ל דרשו (שבת כו.) לכורמים, תאני רב יוסף אלו מלקטי אפרסמון מעין גדי עד רמתא, וליוגבים, אלו ציידי חלזון מסולמא שבצור עד חיפא, רד״ק, אברבנאל.
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(יג) וְאֶת⁠־עַמּוּדֵ֨י הַנְּחֹ֜שֶׁת אֲשֶׁ֣ר בֵּית⁠־יְהֹוָ֗הי״י֗ וְֽאֶת⁠־הַמְּכֹנ֞וֹת וְאֶת⁠־יָ֧ם הַנְּחֹ֛שֶׁת אֲשֶׁ֥ר בְּבֵית⁠־יְהֹוָ֖הי״י֖ שִׁבְּר֣וּ כַשְׂדִּ֑ים וַיִּשְׂא֥וּ אֶת⁠־נְחֻשְׁתָּ֖ם בָּבֶֽלָה׃
And the pillars of brass that were in the house of Hashem, and the bases and the brazen sea that were in the house of Hashem, the Chaldeans broke in pieces and carried their brass to Babylon.
מקבילות במקראתרגום יונתןרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמקראות שלובותעודהכל
(יג-כא) ביזת המקדש * – ירמיהו נ״ב:י״ז-כ״ז
וְיַת עֲמוּדֵי נְחָשָׁא דִבְבֵית מַקְדְשָׁא דַייָ וְיַת בְּסִיסַיָא וְיַת יַמָא דִנְחָשָׁא דִי בְּבֵית מַקְדְשָׁא דַייָ תְּבַרוּ כַסְדָאֵי וְאוֹבִילוּ יַת נְחָשֵׁיהוֹן לְבָבֶל.
ואת עמודי הנחשת אשר בית י״י – וכבר התבאר בענין צורת אלו הכלים בזכרון בניית שלמה בית המקדש ומשם ילקח ביאור כל מה שזכר בזה המקום מאלו הכלים.
(יג-יד) וכו׳ וספר שכלי הנחשת אשר בבית השם, העמודים והים ושאר הנחשת, וגם כן כל כלי זהב וכסף שברו הכשדים אותם והוליכו אותם אל בבל, ואמנם ענין העמודים ושאר הכלים שזכר כאן, כבר ביארתי ענינם (דף רכ״ג) בספור מלאכת כלי הבית במה שעבר, ואין צורך בהשנות פירושם הנה:
ואת המכנות – הוא״ו בגעיא בס״ס.
בית ה׳ – בבית ה׳.
המכונות – הם כני ובסיסי הכיורות.
ים – כעין גיגית גדולה, עשויה לרחוץ בה.
וְאֶת עַמּוּדֵי הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר היו בְּבֵּית1 יְהוָה וְאֶת הַמְּכֹנוֹת – הם כַּנֵי ובסיסי הכיורות2 וְאֶת יָם – גיגית3 הַנְּחֹשֶׁת הגדולה בה טבלו הכהנים4 אֲשֶׁר בְּבֵית יְהוָה שִׁבְּרוּ הַכַשְׂדִּים וַיִּשְׂאוּ אֶת נְחֻשְׁתָּם – הנחושת שלהם בָּבֶלָה – לבבל:
1. מצודת ציון.
2. מצודת ציון.
3. מצודת ציון.
4. מצודת ציון.
מקבילות במקראתרגום יונתןרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמקראות שלובותהכל
 
(יד) וְאֶת⁠־הַסִּירֹ֨ת וְאֶת⁠־הַיָּעִ֜ים וְאֶת⁠־הַֽמְזַמְּר֣וֹת וְאֶת⁠־הַכַּפּ֗וֹת וְאֵ֨ת כׇּל⁠־כְּלֵ֧י הַנְּחֹ֛שֶׁת אֲשֶׁ֥ר יְשָֽׁרְתוּ⁠־בָ֖ם לָקָֽחוּ׃
And the pots, and the shovels, and the snuffers, and the pans, and all the vessels of brass with which they served, they took away.
מקבילות במקראתרגום יונתןאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

וְיַת דוּדַיָא וְיַת מַגְרוֹפְיָתָא וְיַת מְזַמְרַיָא וְיַת בָּזִיכַיָא וְיַת כָּל מָנֵי נְחָשָׁא דַהֲווֹ מְשַׁמְשִׁין בְּהוֹן נְסִיבוּ.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

המזמרות – הה״א סמוכה במאריך והמ״ם רפה ובמקצת ספיר׳ הה״א בלא מאריך והמ״ם דגושה.
הסירות – הקדרות.
היעים – המכבדות והמגרפות, עשויים לגרוף בהם הדשן.
המזמרות – כלי זמר.
הכפות – הבזיכים.
אשר ישרתו בם – העשוים לעבוד ולשרת בהם בבית המקדש.
וְאֶת הַסִּירֹת – הקדרות1 וְאֶת הַיָּעִים – המגרפות בהן גרפו את הדשן2 וְאֶת הַמְזַמְּרוֹת – כלי הזמר3 וְאֶת הַכַּפּוֹת – הבזיכים4 וְאֵת כָּל כְּלֵי הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ בָם לָקָחוּ הכשדים לבבל5:
1. מצודת ציון.
2. מצודת ציון.
3. מצודת ציון.
4. מצודת ציון.
5. אברבנאל.
מקבילות במקראתרגום יונתןאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותהכל
 
(טו) וְאֶת⁠־הַמַּחְתּוֹת֙ וְאֶת⁠־הַמִּזְרָק֔וֹת אֲשֶׁ֤ר זָהָב֙ זָהָ֔ב וַאֲשֶׁר⁠־כֶּ֖סֶף כָּ֑סֶף לָקַ֖ח רַב⁠־טַבָּחִֽים׃
And the fire-pans, and the basins, that which was of gold, for gold, and that which was of silver, for silver, the captain of the guard took away.
מקבילות במקראתרגום יונתןמצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

וְיַת מַחְתְּיָתָא וְיַת מִזְרְקַיָא דִי דַהֲבָא דַהֲבָא וְדִי כַסְפָּא כַסְפָּא נְסִיב רַב קָטוֹלַיָא.
המחתות – כלים לחתות בהן האש.
המזרקות – הספלים.
אשר זהב זהב וכו׳ – רצה לומר בין של זהב בין כסף, הכל לקח.
וְאֶת הַמַּחְתּוֹת – כלים לחתות בהם את האש1 וְאֶת הַמִּזְרָקוֹת – הספלים2 אֲשֶׁר זָהָב זָהָב וַאֲשֶׁר כֶּסֶף כָּסֶף – בין הכלים העשויים זהב ובין הכלים העשויים כסף3, את הכל לָקַח נבוזראדן רַב הַטַבָּחִים:
1. מצודת ציון.
2. מצודת ציון.
3. מצודת דוד.
מקבילות במקראתרגום יונתןמצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותהכל
 
(טז) הָעַמּוּדִ֣ים׀ שְׁנַ֗יִם הַיָּ֤ם הָֽאֶחָד֙ וְהַמְּכֹנ֔וֹת אֲשֶׁר⁠־עָשָׂ֥ה שְׁלֹמֹ֖ה לְבֵ֣ית יְהֹוָ֑הי״י֑ לֹא⁠־הָיָ֣ה מִשְׁקָ֔ל לִנְחֹ֖שֶׁת כׇּל⁠־הַכֵּלִ֥ים הָאֵֽלֶּה׃
The two pillars, the one sea, and the bases, which Solomon had made for the house of Hashem; the brass of all these vessels was without weight.
מקבילות במקראתרגום יונתןהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

עֲמוּדַיָא תְרֵין וְיַמָא חַד וּבְסִיסַיָא דַעֲבַד שְׁלֹמֹה לְבֵית מַקְדְשָׁא דַייָ לָא הֲוָה מַתְקַל לִנְחֻשְׁתְּהוֹן דְכָל מְנַיָא הָאִלֵין.
כל הכלים האלה – מאחר שלא נזכר כלל הארון נראה ברור שנכונה קבלת רז״ל (ירושלמי שקלים פ״ו דף י׳) שיאשיהו בשמעו דברי חולדה גנזו.
הָעַמּוּדִים שְׁנַיִם – שני העמודים שהיו בבית המקדש (יכין ובועז), הַיָּם הָאֶחָד – הגיגית בה טבלו הכהנים1 וְהַמְּכֹנוֹת – לבסיסי הכיורים אֲשֶׁר עָשָׂה שְׁלֹמֹה לְבֵית יְהוָה שיעורם היה כה גדול עד כי לֹא הָיָה מִשְׁקָל לִנְחֹשֶׁת של כָּל הַכֵּלִים הָאֵלֶּה:
1. מצודת ציון בפס׳ יג׳ לעיל.
מקבילות במקראתרגום יונתןהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(יז) שְׁמֹנֶה֩ עֶשְׂרֵ֨ה אַמָּ֜ה קוֹמַ֣ת׀ הָעַמּ֣וּד הָאֶחָ֗ד וְכֹתֶ֨רֶת עָלָ֥יו ׀ נְחֹ֘שֶׁת֮ וְקוֹמַ֣ת הַכֹּתֶ֘רֶת֮ שָׁלֹ֣שׁ [אַמּוֹת֒] (אמה) וּשְׂבָכָ֨ה וְרִמֹּנִ֧ים עַֽל⁠־הַכֹּתֶ֛רֶת סָבִ֖יב הַכֹּ֣ל נְחֹ֑שֶׁת וְכָאֵ֛לֶּה לַעַמּ֥וּד הַשֵּׁנִ֖י עַל⁠־הַשְּׂבָכָֽה׃
The height of the one pillar was eighteen cubits, and a capital of brass was upon it; and the height of the capital was three cubits; with network and pomegranates on the capital around, all of brass. And the second pillar was like these with network.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קראמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

תַּמְנֵי עַסְרֵי אַמִין רוּמֵיהּ דְעַמוּדָא חָד וּקְרוּנְתְּהוֹן עֲלוֹהִי דִנְחָשָׁא וְרוּמָא דִקְרוּנְתְּהוֹן תְּלַת אַמִין וּסְרִגְתָּא וְרִמוֹנַיָא עַל קְרוּנְתְּהוֹן סְחוֹר סְחוֹר כּוֹלָא נְחָשָׁא וּכְאִלֵין לְעַמוּדָא תִנְיָנָא עַל סְרִגְתָּא.
וקומת הכותרת שלש אמות – ובתחלת הספר הוא אומר: חמש אמות (מלכים א ז׳:ט״ז), ושם ישבתי את המקראות.
ושבכה – קופייא בלעז, כמין כובע.
וכאלה – רמונים.
The height of the crown was three amohs. And in the beginning of the Book [of Melakhim] it states, "five amohs [high].⁠"1 I reconciled the verses there.⁠2
And a netting. (Coife, in Old French) a type of hat.
Had the same. Pomegranates.
1. Melakhim 7:16.
2. Rashi reconciled the difference as follows: The crown was actually five amohs high but its two lower amohs are not counted because the column was inserted into the crown two amohs deep and it served as a base for the crown.
וקומת הכתרת שלש אמות – ובתחילת הספר הוא אומר חמש אמות (מלכים א ז׳:ט״ז) ושם יישבתי את המקראות (ר״י קרא מלכים א ז׳:ט״ז).
ושבכה – קופיא בלעז, כמין כובע.
וכאלה – רימונים לעמוד השני.
וכתרת עליו וגו׳ – בספרים מדוייקים חסר וא״ו אחר כ״ף וכן שנים אחרים שבפ׳.
שלש אמה – אמות ק׳ ובמלכים א׳ ז׳ כתוב חמש אמות. עיין שם במפרשי׳ וכלי יקר.
ושבכה – עשויה היא כרשת.
ורמונים – עשויים מנחושת.
שמנה עשרה אמה וכו׳ – כבר נתבאר ענינם במלכים א בספור מלאכתו, ואין צורך אם כן בהשנות הנה.
וכאלה – מספר הרמונים שהיו באחד, היו בהשני.
קומת הכותרת הסתירה שיש בין כתובים דכאן לכתובים שבירמיה ושל מלכים א׳ פירשתי למעלה סימן ז׳.
והכתוב ממשיך לפרט1, שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה אַמָּה קוֹמַת – היה גובהו של הָעַמּוּד הָאֶחָד וכך גובהו של השני, וְכֹתֶרֶת – ומעין כתר עָלָיו נְחֹשֶׁת וְקוֹמַת – וגובה הַכֹּתֶרֶת שָׁלֹשׁ אַמּוֹת (אמה כתיב) וּשְׂבָכָה וכמין כובע2 עשוי כרשת3 וְרִמֹּנִים עשויים מנחושת4 עַל הַכֹּתֶרֶת – הכתר סָבִיב הַכֹּל נְחֹשֶׁת, וְכָאֵלֶּה רמונים5 היו לַעַמּוּד הַשֵּׁנִי עַל הַשְּׂבָכָה:
1. ראה הבהרות בעניין זה במלכים א׳ פרק ז׳.
2. רש״י.
3. מצודת ציון.
4. מצודת ציון.
5. רש״י.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קראמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(יח) וַיִּקַּ֣ח רַב⁠־טַבָּחִ֗ים אֶת⁠־שְׂרָיָה֙ כֹּהֵ֣ן הָרֹ֔אשׁ וְאֶת⁠־צְפַנְיָ֖הוּ כֹּהֵ֣ן מִשְׁנֶ֑ה וְאֶת⁠־שְׁלֹ֖שֶׁת שֹׁמְרֵ֥י הַסַּֽף׃
And the captain of the guard took Seraiah the chief priest, and Zephaniah the second priest, and the three doorkeepers.
מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

וּדְבַר רַב קָטוֹלַיָא יַת שְׂרָיָה כַּהֲנָא רַבָּא וְיַת צְפַנְיָה סְגַן כַּהֲנַיָא וְיַת תְּלָתָא אֲמַרְכְּלַיָא.
כהן הראש – כהן גדול, שהוא ראש לשאר הכהנים.
כהן משנה – שני לכהן גדול, והוא הסגן. וכן תרגם יונתן: סגן כהניא.
שומרי הסף – שומרי כלי בית המקדש.
כהן המשנה – תרגום ״סגן כהנייא״.
שריה כהן הראש – הוא כהן גדול.
ואת צפניה כהן משנה – הוא סגן הכהנים.
ואת שלשת שומרי הסף – הם שומרי בית המקדש.
(יח-כ) וזכר שבפרט לקח את הכהן הגדול וסגן הכהנים ושלשת שומרי הסף, שהם שומרי כלי הבית, וסריס אחד שהיה ממונה על אנשי המלחמה, וחמשה אנשים מרואי פני המלך אשר נמצאו בעיר, ואת הסופר שהיה עם שר הצבא לסדר הצבא מעם הארץ וששים מאנשי העיר, וידמה שהיו מהנכבדים שבעם, והוליכם למלך בבל רבלתה, לפי שאלה היו מסדרי עצת המלך ועניני המלחמה.
שמרי הסף – הסמ״ך בפתח במדוייקים ועיין מה שכתבתי בשופטים סימן י״ט (עיין מסר׳ ריש (ויקרא) ובפירוש הרב מנ״ש שם שלפי גודל בקיאתו לא עיין כאן (ובשופטים שם).
כהן הראש – זה כהן גדול.
משנה – שני לו, זה הסגן.
שומרי הסף – הם השוערים, כי מזוזת השער יקרא סף, כמו: וסף השער (יחזקאל מ׳:ז׳).
וַיִּקַּח נבוזראדן רַב הַטַבָּחִים מבית המקדש1 אֶת שְׂרָיָה כֹּהֵן הָרֹאשׁ הוא הכהן הגדול2 שהיה ראש לשאר הכהנים3, וְאֶת צְפַנְיָהוּ כֹּהֵן מִשְׁנֶה הוא סגן הכהנים (סגן הכהן הגדול)⁠4, וְאֶת שְׁלֹשֶׁת שֹׁמְרֵי הַסַּף הם השוערים5 שומרי בית המקדש6 וכליו7:
1. רד״ק בפס׳ יט שלהלן.
2. רלב״ג, מצודת דוד.
3. רד״ק.
4. תרגום יונתן, רד״ק, רלב״ג, מצודת דוד.
5. מצודת ציון.
6. רלב״ג.
7. רד״ק.
מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמקראות שלובותהכל
 
(יט) וּמִן⁠־הָעִ֡יר לָקַח֩ סָרִ֨יס אֶחָ֜ד אֲֽשֶׁר⁠־ה֥וּא פָקִ֣יד׀ עַל⁠־אַנְשֵׁ֣י הַמִּלְחָמָ֗ה וַחֲמִשָּׁ֨ה אֲנָשִׁ֜ים מֵרֹאֵ֤י פְנֵֽי⁠־הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר נִמְצְא֣וּ בָעִ֔יר וְאֵ֗ת הַסֹּפֵר֙ שַׂ֣ר הַצָּבָ֔א הַמַּצְבִּ֖א אֶת⁠־עַ֣ם הָאָ֑רֶץ וְשִׁשִּׁ֥ים אִישׁ֙ מֵעַ֣ם הָאָ֔רֶץ הַֽנִּמְצְאִ֖ים בָּעִֽיר׃
And from the city he took an officer that was set over the men of war, and five men of those that saw the king's face, who were found in the city, and the scribe of the captain of the army, who mustered the people of the land, and sixty men of the people of the land, that were found in the city.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

וּמִן קַרְתָּא דְבַר גַוָזָא חַד דְהוּא מְמַנָא עַל גַבְרֵי עָבְדֵי קְרָבָא וְחַמְשָׁא גַבְרִין דְחָזָן אַפֵּי מַלְכָּא דְאִשְׁתְּכָחוּ בְקַרְתָּא וְיַת סַפְרָא רַב חֵילָא דִכְנַשׁ יַת עַמָא דְאַרְעָא וְשִׁתִּין גַבְרָא מֵעַמָא דְאַרְעָא דְאִשְׁתְּכָחוּ בְקַרְתָּא.
הסופר שר הצבא – שהיה יודע מנין כל עיר ועיר כמה אנשים מוציאה לצבא.
The scribe of the general of the army. Who knew the number of each city, how many men it enlists into the army.
ואת הספר שר הצבא – שהיה יודע מניין כל עיר ועיר כמה אנשים מוציאה לצבא.
ומן העיר לקח – לפי שאלו שזכר היו מבית המקדש, אמר: ומן העיר לקח.
סריס אחד – סריס ממש, כתרגומו: גוזא.
וחמשה אנשים מרואי פני המלך – ובירמיהו אומר: שבעה אנשים מראי פני המלך (ירמיהו נ״ב:כ״ה). השנים לא היו גדולים כמו החמשה, לפיכך לא מנאן כאן.
ובדברי רבותינו ז״ל: כתוב אחד אומר חמשה, וכתוב אחד אומר שבעה, להביא שני סופרי הדיינין.
המצביא את עם הארץ – שעל פיו היו יוצאים העם לצבא.
פָקִיד עַל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה – ממונה על הלוחמים.⁠1 ודברו ״סָרִיס אֶחָד״ (בפסוקנו) – ייתכן שהוא [בגדר חזרה על] ״שַׂר״2 כפי שאמרנו מקודם, והוא הסביר ביותר. וייתכן שהוא מסורס, כמו ״הֵגַי סְרִיס הַמֶּלֶךְ״ (אס׳ ב, טו).⁠3
שַׂר הַצָּבָא – מפקד הגייסות, כלומר מצביאם.
1. השווה אלפאסי, ׳פקד׳, ב, עמ׳ 477; ריב״ג, אלאצול, ׳פקד׳, עמ׳ 582, שו׳ 4 (השורשים, עמ׳ 409); פרחון, ׳פקד׳: ״לשון מינוי״; רד״ק, השורשים, עמ׳ תקצג: ״ענין הכל [...] מנוי וגזברות״.
2. ראה המשך פסוקנו: ״וְאֵת הַסֹּפֵר שַׂר הַצָּבָא הַמַּצְבִּא אֶת עַם הָאָרֶץ״. והשווה ריב״ג, אלאצול, ׳סרס׳, עמ׳ 494, כאפשרות מועדפת; רד״ק, השורשים, עמ׳ תצה: ״ויש סריס שענינו שר וממונה״.
3. השווה ריב״ג, אלאצול, ׳סרס׳, עמ׳ 493, שו׳ 23, 29-27 (השורשים, עמ׳ 347): ״הם המסורסים מורה על זה אמרו ׳אני עץ יבש׳ (יש׳ נו, ג) [...] ויש שיהיה זה השם סתם גם כן על זולת המין הזה מן האנשים כי אם על נכבדיהם ושריהם״. הפירוש שבסוף דברי רת״י מצוי גם אצל רד״ק על אתר: ״סריס ממש, כתרגומו: ״גוזא״.
פקיד על אנשי המלחמה מוכّל עלי אהל אלחרב וקו׳ סריס אחד יחתמל אנה מצ׳אעף מן שר כמא קלנא פי מא תקדם והו אלאקרב ויחתמל אנה מג׳מוםא מתל הגי סריס המלך
שר הצבא אמיר אלג׳יש אי מקדמהם
א. מג׳מום ] ב: מג׳בוב (וכך גם אצל ריב״ג, אלאצול, ׳סרס׳, עמ׳ 493, שו׳ 22: מג׳בוב). על מג׳מום ראה בלאו, מילון, ׳ג׳מם׳, עמ׳ 93: ״חתך, קטע, גילח״.
הסופר שלשר הצבא – שזה השר היה מוציא העם לצבא, ועל פיו יצאו.
ואת הסופר שר הצבא – רוצה לומר ואת הסופר שהיה סופר שר הצבא והנה שר הצבא הוא המצביא את כל עם הארץ על פי הסופר.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יח]

אשר הוא פקיד – ב׳ פסוקים מטעים וסימן אשר הוא פקיד דסוף מלכים. ירמיה ואת ספר שר הצבא. וחד פסוק סי׳ וזה פרשגן הנשתון עד כאן לשון המסורת. פי׳ שבאותו פסוק כתיב לעזרא הכהן הספר ספר דברי וגו׳ (עזרא ז׳).
וחמשה אנשים – חלוף. מלכים וחמשה אנשים. ירמיה ושבעה אנשים. וכן צריך לגרוס במדבר רבה פרשת י״א והכי איתא בירושלמי פרקא קמא דסנהדרין סי׳ ב׳ עיין כלי יקר. מלכים מבית כלא. ירמיה מבית הכליא. מלכים מעל כסא המלכים ירמיה ממעל לכסא המלכים.
סריס – שר.
פקיד – ממונה.
המצבא – מלשון צבא.
מרואי פני המלך – רצה לומר: היושבים תמיד עם המלך ובירמיהו נאמר שבעה אנשים וזהו לפי ששנים מהם לא היו חשובים כמו החמשה, ולא כללם כאן עמהם.
אשר נמצאו בעיר – ולא ברחו ממנה כיתר השרים.
הספר שר הצבא – סופר של שר הצבא.
המצבא – על פיו מוציאה כל עיר אנשיה לצאת במלחמה.
מעם הארץ – מהמכובדים שבהם, אשר נמצאו בעיר ולא ברחו.
וחמשה אנשים ובירמיה ושבעה אנשים, י״ל שתחלה מצא חמשה ואחר כך מצא עוד שנים עד שהיו שבעה.
המצבא – הקובע לכל איש צבא וזמן מתי יעבוד עבודת המלך או ילך למלחמה.
וּמִן הָעִיר לָקַח נבוזראדן סָרִיס – שר1 אֶחָד אֲשֶׁר הוּא היה הַפָקִיד הממונה2 עַל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה, וַחֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים מֵרֹאֵי פְנֵי הַמֶּלֶךְ היושבים תמיד עם המלך3 אֲשֶׁר נִמְצְאוּ בָעִיר, וְאֵת הַסֹּפֵר של4 שַׂר הַצָּבָא שהיה יודע מנין כל עיר ועיר, כמה אנשים מוציאה כל עיר לצבא5 הַמַּצְבִּא שעל פיו מוציאה6 כל עיר7 אֶת עַם הָאָרֶץ – אנשיה לצאת למלחמה8, וְשִׁשִּׁים אִישׁ מֵעַם הָאָרֶץ מהמכובדים שבהם9 הַנִּמְצְאִים – אשר נמצאו בָּעִיר ירושלים ולא ברחו10:
1. מצודת ציון.
2. מצודת ציון.
3. מצודת דוד. ובירמיה כתוב שבעה, שכאן הזכיר רק את החמישה החשובים מתוך השבע, רד״ק, מצודת דוד. ורד״ק מביא ביאור נוסף ולפיו, השניים האחרים היו סופרי הדיינין.
4. מצודת דוד.
5. רש״י.
6. רד״ק.
7. מצודת דוד.
8. מצודת דוד.
9. מצודת דוד.
10. מצודת דוד.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(כ) וַיִּקַּ֣ח אֹתָ֔ם נְבוּזַרְאֲדָ֖ן רַב⁠־טַבָּחִ֑ים וַיֹּ֧לֶךְ אֹתָ֛ם עַל⁠־מֶ֥לֶךְ בָּבֶ֖ל רִבְלָֽתָה׃
And Nebuzaradan the captain of the guard took them and brought them to the king of Babylon to Riblah.
מקבילות במקראתרגום יונתןרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

וּדְבַר יַתְהוֹן נְבוּזַרְאֲדָן רַב קָטוֹלַיָא וְאוֹבִיל יַתְהוֹן לְוַת מַלְכָּא דְבָבֶל לְרִבְלָת.
ויולך אותם על מלך בבל – רוצה לומר אצל מלך בבל.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יח]

על מלך בבל רבלתא – זהו א׳ מן ט״ו על הסמוך למלת מלך וסימנם במקרא גדולה יחזקאל כ״ח ודניאל י״א ובנביאים עם פירוש הרי״א כתוב אל מלך ואיחלף ליה נביא בנביא.
על מלך – אל מלך.
וַיִּקַּח אֹתָם נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים וַיֹּלֶךְ אֹתָם עַל – אל1 מֶלֶךְ בָּבֶל רִבְלָתָה – לרבלה, לפי שהיו מנכבדי העם, מסדרי עצת המלך וענייני המלחמה2:
1. רלב״ג, מצודת ציון.
2. אברבנאל.
מקבילות במקראתרגום יונתןרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמקראות שלובותהכל
 
(כא) וַיַּ֣ךְ אֹתָם֩ מֶ֨לֶךְ בָּבֶ֧ל וַיְמִיתֵ֛ם בְּרִבְלָ֖ה בְּאֶ֣רֶץ חֲמָ֑ת וַיִּ֥גֶל יְהוּדָ֖ה מֵעַ֥ל אַדְמָתֽוֹ׃
And the king of Babylon smote them and put them to death at Riblah in the land of Hamath. So Judah was exiled out of his land.
מקבילות במקראתרגום יונתןאברבנאלמנחת שימקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

וּמְחָא יַתְהוֹן מַלְכָּא דְבָבֶל וְקַטְלִינוּן בְּרִבְלָא בְּאַרְעָא דַחֲמָת וּגְלוֹ דְבֵית יְהוּדָה מֵעַל אַרְעֲהוֹן.
(כא-כב) ושם הכה אותם בחרב והגלה השאר כלם, והפקיד את גדליה בן אחיקם על היהודים אשר השאיר נבוכד נאצר בארץ, שיהיה מנהיג אותם ומסדר עניניהם, באופן שיהיו תמיד תחת עול מלך בבל.
ויגל יהודה – היו״ד בחירק על פי המסורת וכמ״ש במלכים ב׳ י״ז וכן כתב רש״י שם אע״פ שלא כתב כן בריש פרשת שמות על פסוק וייטב אלהים ובאיכה על פסוק וירב בבת יהודה.
וַיַּךְ אֹתָם נבוכדנאצר מֶלֶךְ בָּבֶל וַיְמִיתֵם בְּרִבְלָה בְּאֶרֶץ חֲמָת, וַיִּגֶל – והגלה את שבט יְהוּדָה מֵעַל אַדְמָתוֹ:
מקבילות במקראתרגום יונתןאברבנאלמנחת שימקראות שלובותהכל
 
(כב) וְהָעָ֗ם הַנִּשְׁאָר֙ בְּאֶ֣רֶץ יְהוּדָ֔ה אֲשֶׁ֣ר הִשְׁאִ֔יר נְבוּכַדְנֶאצַּ֖ר מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֑ל וַיַּפְקֵ֣ד עֲלֵיהֶ֔ם אֶת⁠־גְּדַלְיָ֖הוּ בֶּן⁠־אֲחִיקָ֥ם בֶּן⁠־שָׁפָֽן׃
And as for the people that were left in the land of Judah, whom Nebuchadnezzar king of Babylon had left, he made Gedaliah the son of Ahikam, the son of Shaphan, governor over them.
מקבילות במקראתרגום יונתןאברבנאלמצודת ציוןמקראות שלובותעודהכל
(כב-כו) גדליה בן אחיקם * – ירמיהו מ׳:ה׳-ט״ז
וְעַמָא דְאִשְׁתְּאַר בְּאַרְעָא דְבֵית יְהוּדָה דְאַשְׁאַר נְבוּכַדְנֶאצַר מַלְכָּא דְבָבֶל וּמַנֵי עֲלֵיהוֹן יַת גְדַלְיָה בַר אֲחִיקָם בַּר שָׁפָן.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כא]

ויפקד – מענין מנוי וגזברות.
וְלגבי הָעָם הַנִּשְׁאָר בְּאֶרֶץ יְהוּדָה שארית הפליטה אֲשֶׁר הִשְׁאִיר נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל, וַיַּפְקֵד – מינה1 עֲלֵיהֶם נבוכדנאצר מלך בבל אֶת גְּדַלְיָהוּ בֶּן אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן להיות להם למנהיג, באופן שיהיו תמיד תחת עול מלך בבל2: פ
1. מצודת ציון.
2. אברבנאל.
מקבילות במקראתרגום יונתןאברבנאלמצודת ציוןמקראות שלובותהכל
 
(כג) וַיִּשְׁמְעוּ֩ כׇל⁠־שָׂרֵ֨י הַחֲיָלִ֜ים הֵ֣מָּה וְהָאֲנָשִׁ֗ים כִּֽי⁠־הִפְקִ֤יד מֶֽלֶךְ⁠־בָּבֶל֙ אֶת⁠־גְּדַלְיָ֔הוּ וַיָּבֹ֥אוּ אֶל⁠־גְּדַלְיָ֖הוּ הַמִּצְפָּ֑ה וְיִשְׁמָעֵ֣אל בֶּן⁠־נְתַנְיָ֡ה וְיוֹחָנָ֣ן בֶּן⁠־קָ֠רֵ֠חַ וּשְׂרָיָ֨ה בֶן⁠־תַּנְחֻ֜מֶת הַנְּטֹפָתִ֗י וְיַאֲזַנְיָ֙הוּ֙ בֶּן⁠־הַמַּ֣עֲכָתִ֔י הֵ֖מָּה וְאַנְשֵׁיהֶֽם׃
Now when all the captains of the forces, they and their men, heard that the king of Babylon had made Gedaliah governor, they came to Gedaliah to Mizpah, Ishmael the son of Nethaniah, and Johanan the son of Kareah, and Seraiah the son of Tanhumeth the Netophathite and Jaazaniah the son of the Maacathite, they and their men.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קראאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כב]

וּשְׁמָעוּ כָל רַבָּנֵי חֵילְוָתָא אִינוּן וְגַבְרֵיהוֹן אֲרֵי מַנֵי עֲלֵיהוֹן מַלְכָּא דְבָבֶל יַת גְדַלְיָה וַאֲתוֹ לְוַת גְדַלְיָה לְמִצְפְּיָא וְיִשְׁמָעֵאל בַּר נְתַנְיָה וְיוֹחָנָן בַּר קָרֵחַ וּשְׂרָיָה בַר תַּנְחֻמֶת דְמִנְטוֹפָה וְיַאֲזַנְיָה בַר מַעֲכָת אִינוּן וְגַבְרֵיהוֹן.
כל שרי החילים – שיצאו מן העיר להחבא במצודות ובטינרים ובצורים וביערים.
All the officers of the armies. Who had left the city to hide in the strongholds, boulders, rocks and forests.
כל שרי החיילים – שיצאו מן העיר להחבא במצודות ובעיירות.
וכאשר שמעו ראשי החיילים המה ואנשיהם (שהיו פזורים בארץ ובורחים מפני מלך בבל, יראים פן ימיתם או יוליכם גולים ושבים אל בבלה מפני המלחמה אשר היו עושים כנגדו) שנשאר פקיד גדליה בן אחיקם בארץ, נאספו אליו.
אל גדליהו המצפה – בספר א׳ כ״י המצפתה ושמא נתחלף לו בין זה דמלכים ובין זה דמלכים ובין אותו של ירמיה בסימן מ׳ ובמקרא גדולה כתוב על זה בס׳ מוגה. וכלשון הזה מצאתי בספר כ״י ור״ל שכן ראוי להיות המצפה ולא המצפתה עוד יש ראיה ממסרה הגדולה שבמערכת מ״ם נמסר ו׳ המצפתה ולא נמנה זה בתוכם. והוי יודע שמסרה זו צריכה תיקון מחסרון יוכל להמנות שהרי בירמיה סי׳ הנ״ל יש עוד ב׳ המצפתה ויבאו ארץ יהודה אל גדליהו המצפתה והסימן צ״ל ח׳ המצפתה וכן על אחד מהם נמסר ח׳.
החילים – צבאות עם.
והאנשים – אשר היו עמהם.
אל המצפה – מקום מושב גדליהו.
וישמעאל וכו׳ – גם ישמעאל וכו׳ באו אליו עם, אנשיהם.
שרי החילים – שברחו מן העיר (פסוק ד׳) והתחבאו עד עתה.
הנטפתי – מעיר נטופה בין בית לחם וענתות (עזרא ב׳:כ״ב, נחמיה ז׳:כ״ו).
וַיִּשְׁמְעוּ כָל שָׂרֵי הַחֲיָלִים צבאות העם1 שהיו פזורים בארץ בגלל שברחו ממלך בבל2 ויצאו מן העיר להתחבא במצודות וביערות3, הֵמָּה – הם וְהָאֲנָשִׁים אשר היו עמהם4 כִּי הִפְקִיד – מינה מֶלֶךְ בָּבֶל אֶת גְּדַלְיָהוּ בן אחיקם להיות מנהיג על שארית הפליטה, וַיָּבֹאוּ ויאספו5 אֶל גְּדַלְיָהוּ הַמִּצְפָּה שם ישב גדליהו6, וְגם7 יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה וְיוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ וּשְׂרָיָה בֶן תַּנְחֻמֶת הַנְּטֹפָתִי וְיַאֲזַנְיָהוּ בֶּן הַמַּעֲכָתִי נאספו שם הֵמָּה – הם וְאַנְשֵׁיהֶם:
1. מצודת ציון.
2. אברבנאל.
3. רש״י.
4. מצודת דוד.
5. אברבנאל.
6. מצודת דוד.
7. מצודת דוד.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קראאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(כד) וַיִּשָּׁבַ֨ע לָהֶ֤ם גְּדַלְיָ֙הוּ֙ וּלְאַנְשֵׁיהֶ֔ם וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֔ם אַל⁠־תִּֽירְא֖וּ מֵעַבְדֵ֣י הַכַּשְׂדִּ֑ים שְׁב֣וּ בָאָ֗רֶץ וְעִבְד֛וּ אֶת⁠־מֶ֥לֶךְ בָּבֶ֖ל וְיִטַ֥ב לָכֶֽם׃
And Gedaliah swore to them and to their men, and said to them, "Do not fear the servants of the Chaldeans; dwell in the land, and serve the king of Babylon, and it shall be well with you.⁠"
מקבילות במקראתרגום יונתןר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כב]

וְקַיֵם לְהוֹן גְדַלְיָה וּלְגַבְרֵיהוֹן וַאֲמַר לְהוֹן לָא תִדְחֲלוּן מֵעַבְדֵי כַסְדָאֵי תְּבוּ בְאַרְעָא וּפְלָחוּ יַת מַלְכָּא דְבָבֶל וְיִטַב לְכוֹן.
וְעִבְדוּ אֶת מֶלֶךְ בָּבֶל – מובנו: ציות, כלומר יצייתו לו.
ועבדו את מלךא בבל מענאה אלטאעה אי יטיעוה
א. הביאור מכאן ועד סוף הפירוש למל״ב חסר בכ״י ב (סוף דף 173).
ולפי שתמיד היו יראים מן הכשדים פן יבאו עליהם ויכום, נשבע אליהם גדליה שיהיו נשמרים מהכשדים ולא יראו אותם, בתנאי שיעבדו את מלך בבל תמיד, וכמו שנאמר בספר ירמיהו (ירמיה מ׳ י׳ י״א, י״ב) שאמר גדליה ואני הנני יושב במצפה לעמוד לפני הכשדים אשר יבאו אלינו ואתם אספו יין וקיץ ושמן ושימו בכליכם ושבו בעריכם אשר תפשתם, וגם בכל היהודים אשר במואב ובבני עמון ובאדום ואשר בכל הארצות שמעו כי נתן מלך בבל שארית ליהודה וכי הפקיד עליהם את גדליה בן אחיקם בן שפן וישובו כל היהודים מכל המקומות אשר נדחו שם ויבאו אל ארץ יהודה אל גדליהו המצפתה ויאספו יין וקיץ הרבה מאד. ואין ספק שאלו היה חי גדליהו היו נקבצים אליו יהודים רבים והיו יוצאים מן בבל רבים ויאספו אליו כלם ולא תשאר הארץ מבלי בניה.
וישבע להם – גדליהו נשבע להשרים ההם, שאין להם לפחוד מן הכשדים, כי לא יקחם בשבי.
ועבדו – במס.
אל תיראו מעבדי הכשדים היינו העמים שסביב ירושלים שהם עבדי הכשדים, כי אם יעבדו מלך בבל לא יגורו מפניהם, ובירמיה מ׳ אל תיראו מעבוד הכשדים, יל״פ שלא ייראו שהכשדים שהפקיד אתם יהיו אדוניהם, ויצטרכו לעבדם, וזה עצמו מ״ש כאן מעבדי הכשדים שהם הכשדים שהשאיר בארץ שהם עבדי אומות הכשדים, שאין צריכים לעבוד רק את מלך בבל לבד.
מעבדיובירמיה מ׳:ט׳ מעבוד.
ולפי שתמיד היו יראים מן הכשדים פן יבאו עליהם ויהרגו אותם1, וַיִּשָּׁבַע – נשבע לָהֶם גְּדַלְיָהוּ לשרים ההם2 וּלְאַנְשֵׁיהֶם שאין להם לפחד מן הכשדים כי לא ייקחם בשבי3, וַיֹּאמֶר לָהֶם אַל תִּירְאוּ מֵעַבְדֵי הַכַּשְׂדִּים היינו מהעמים שסביב ירושלים שהם עבדי הכשדים4, רק שְׁבוּ בָאָרֶץ וְעִבְדוּ בתשלום מס5 אֶת מֶלֶךְ בָּבֶל בלבד6 וְכך יִטַב לָכֶם: ס
1. אברבנאל.
2. מצודת דוד.
3. מצודת דוד.
4. מלבי״ם.
5. מצודת דוד.
6. ולא את הכשדים עצמם שהשאיר מלך בבל בארץ, מלבי״ם.
מקבילות במקראתרגום יונתןר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(כה) וַיְהִ֣י׀ בַּחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֗י בָּ֣א יִשְׁמָעֵ֣אל בֶּן⁠־נְ֠תַנְיָ֠ה בֶּן⁠־אֱלִ֨ישָׁמָ֜ע מִזֶּ֣רַע הַמְּלוּכָ֗ה וַעֲשָׂרָ֤ה אֲנָשִׁים֙ אִתּ֔וֹ וַיַּכּ֥וּ אֶת⁠־גְּדַלְיָ֖הוּ וַיָּמֹ֑ת וְאֶת⁠־הַיְּהוּדִים֙ וְאֶת⁠־הַכַּשְׂדִּ֔ים אֲשֶׁר⁠־הָי֥וּ אִתּ֖וֹ בַּמִּצְפָּֽה׃
But it came to pass in the seventh month, that Ishmael the son of Nethaniah, the son of Elishama, of the royal offspring, came, and ten men with him, and smote Gedaliah that he died, and the Jews and the Chaldeans that were with him at Mizpah.
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ בנימין ב״ר יהודהאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כב]

וַהֲוָה בְּיַרְחָא שְׁבִיעָאָה אֲתָא יִשְׁמָעֵאל בַּר נְתַנְיָה בַּר אֱלִישָׁמָע מִזַרְעָא דְמַלְכוּתָא וְעַסְרָא גַבְרִין עִמֵיהּ וּמְחוֹ יַת גְדַלְיָה וּמִית וְיַת יְהוּדָאֵי וְיַת כַּסְדָאֵי דַהֲווֹ עִמֵיהּ בְּמִצְפְּיָא.

רמז רנב

ויהי בחדש השביעי בא ישמעאל – אמר עולא כל ששמו ושם אביו בנביאים בידוע שהוא נביא בן נביא, שמו ולא שם אביו בידוע שהוא נביא ולא בן נביא, כל ששמו ושם עירו מפורש ביידוע שהוא מאותו העיר, שמו ולא שם עירו בידוע שהוא מירושלים, במתניתא תנא כל שמעשיו סתומים ומעשה אבותיו סתומים ופרט לך הכתוב באחד מהם לגנאי כגון ויהי בחדש השביעי בא ישמעאל בן נתניה בידוע שהוא רשע בן רשע (שאר קיטעא כתיב ברמז קנ״ג וברמז קע״ב).
ואת היהודים ואת הכשדים אשר היו אתו – ר״ל שהיו עם גדליהו כולם המית ישמעאל ככת׳ בירמיהו.
אבל ישמעאל בן נתניה שהיה מזרע המלך צדקיהו בא והכה את גדליהו ואת היהודים ואת הכשדים אשר היו אתו במצפה, ומפני זה קמו כל העם והלכו להם למצרים. וראוי שתדע שספור גדליהו בא בכאן בקוצר, וכי בספר ירמיהו (שם) גלה בו דברים. האחד למה עשה ישמעאל הדבר הרע הזה, ואמר שם שהביאו אליו שתי סבות. האחת היותו מזרע המלוכה, וחשב שמפני זה היה ראוי שיהיה הוא השליט על הארץ המשביר את כל עם הארץ ולא גדליה שלא היה מזרע המלוכה כמוהו, ומפני הקנאה והתאוה והכבוד עשה זה. והשנית שמלך בני עמון שהיה ישמעאל עמו שלחו להרוג את גדליהו, לפי שהיה פקיד בארץ מיד מלך בבל, ורצה מלך בני עמון שלא ישב בארץ מושל מתחת יד מלך בבל, ולזה חשב להרוג את גדליה ואת הכשדים והיהודים אשר עמו כדי שילכו משם ולא יעמדו שמה, ובחר בישמעאל להיותו יהודי שיהרוג את גדליה בקשר כי יבטח בו ויוכל לעשותו. הדבר השני שנזכר שם הוא שגלו הקשר הזה אל גדליה בחייו והוא לא האמין לדברי המזהירים ובטח בישמעאל שהמית אותו, וזה שאמר שמה ויוחנן בן קרח וכל שרי החיילים אשר בשדה באו אל גדליהו המצפתה ויאמרו אליו הידוע תדע כי בעלים מלך בני עמון שלח את ישמעאל בן נתניה להכותך נפש, ולא האמין להם גדליהו בן אחיקם, ויוחנן בן קרח אמר אל גדליהו בסתר במצפה לאמר אלכה נא ואכה את ישמעאל בן נתניה ואיש לא ידע למה יככה נפש ויפוצו כל יהודה הנקבצים אליך ואבדה שארית יהודה, ויאמר גדליהו בן אחיקם אל יוחנן בן קרח אל תעשה את הדבר הזה כי שקר אתה דובר אל ישמעאל. הדבר השלישי שנזכר שם (ירמיה מ״א) הוא, שלא הרגו במלחמה חרב בחרב כאיש גבור אבל בא לאכול עמו ובטח בו גדליהו ועל השלחן קם עליו ויהרגהו, והוא קשר נמרץ ותועבה גדולה, ולא די שהרג אותו אבל גם את כל היהודים אשר היו אתו במצפה הרג, וגם ביום הנמשך להריגה שהיו באים אנשים משכם ומשמרון מגלחי זקן וקרועי בגדים על חרבן ירושלם ושרפת בית קדשנו ותפארתנו ובידם מנחה ולבונה להביא בית ה׳ הרגם ישמעאל על לא חמס עשו, והשבה ישמעאל את כל שארית העם אשר היו יושבים במצפה וילך לעבור אל בני עמון. הדבר הרביעי שנזכר שם הוא שהעם הנשאר עמו כאשר ראו שישמעא׳ הרג את גדליה העומד על בני עמו ושהרג את הכשדי׳, חשבו שיבואו הכשדיי׳ עליה׳ ויהרגו׳, בחשבם שברצונם ובדעתם היתה מיתת הכשדים על ידי ישמעאל שהיה מזרעם, ולזה בחרו ללכת מצרים לגור שם. הדבר החמשי הוא ששרי החיילים ויוחנן בן קרח וכל העם שאלו אל ירמיהו שיתפלל אל ה׳ ויורם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון, ושהנביא השיבם בשם ה׳ שישבו שמה ולא ילכו למצרים שנאמר (ירמיה מ״ב י׳, וכו׳) אם שוב תשבו בארץ הזאת ובניתי אתכם ולא אהרוס ונטעתי אתכם ולא אטוש כי נחמתי אל הרעה אשר עשיתי לכם אל תיראו מפני מלך בבל וגומר ואתן לכם רחמים ורחם אתכם והשיב אתכם אל אדמתכם, ואם אומרים אתם לא נשב בארץ הזאת לבלתי שמוע בקול השם אלהיכם לאמר לא כי אל ארץ מצרים נבא וגומר, והיתה החרב אשר אתם יראים ממנה שם תשיג אתכם בארץ מצרים והרעב אשר אתם וגומר, והמה עם היות שהטיבו בשאלתם אשר שאלו מאת ה׳, הרעו במה שלא שמעו לדבריו ואמרו אל ירמיהו שקר אתה מדבר לא שלחך השם אלהינו לאמר לא תבאו מצרימה, כל הדברים האלה נזכרו בספר ירמיהו והנבואות שנבא הנביא על היהודים ההולכים למצרים, ונסתפק כותב הספר כאן באמרו ויברחו מצרימה כי יראו מפני הכשדים:
מזרע המלוכה – כאומר בעבור זה הרג לגדליהו, בחשבו שאליו ראוי הממשלה, כי הוא מזרע המלוכה, ולא לגדליה.
ואת היהודים – גם היהודים והכשדים שהיו עם גדליה, הרג ישמעאל ואנשיו.
ויהי בחדש השביעי – הספור הזה נתפרש בירמיה באורך (בס׳ מ׳ מ״א מ״ב) ופה קצר.
מזרע המלוכה – מזרע דוד, וקנא בגדליהו על שהוקם לפקיד וחשב לשבת במקומו.
וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הוא חודש תשרי בָּא יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה בֶּן אֱלִישָׁמָע1 אשר היה מִזֶּרַע הַמְּלוּכָה וַעֲשָׂרָה אֲנָשִׁים אִתּוֹ, והיות והיה כאמור מזרע המלוכה סבר כי אליו ראוי שתהיה הממשלה ולא לגדליה2, וַיַּכּוּ – ולכן הרגו אֶת גְּדַלְיָהוּ וַיָּמֹת, וְעמו הרגו גם3 אֶת הַיְּהוּדִים וְאֶת הַכַּשְׂדִּים אֲשֶׁר הָיוּ אִתּוֹ בַּמִּצְפָּה4:
1. ואמרו רבותינו, כל שמעשיו ומעשה אבותיו סתומין ופרט לך הכתוב באחד מהן לשבח בידוע שהוא צדיק בן צדיק, וכל שפרט לך הכתוב באחד מהן לגנאי כגון ״ויהי בחדש השביעי בא ישמעאל בן נתניה בן אלישמע״ בידוע שהוא רשע בן רשע, מגילה טו., ילקוט שמעוני. ועוד דרשו, א״ר יוחנן אל תאמין בעבד עד ששה עשר דור שנאמר ״בא ישמעאל בן נתניה בן אלישמע מזרע המלוכה [שהיה עבד שנשתחרר] ויכה את גדליהו במצפה״, ירושלמי הוריות פ״ג ה״ה.
2. מצודת דוד.
3. מצודת דוד.
4. הסיפור מובא כאן בקצרה ונתפרש באריכות בירמיה (פרקים מ׳, מא׳, מב׳), מלבי״ם. ושם נזכרו מס׳ דברים, הדבר הראשון שנזכר כי היו שתי סיבות למעשיו הרעים של ישמעאל, האחת היותו מזרע המלוכה, והשנית שמלך בני עמון (שהיה ישמעאל עמו) שלחו להרוג את גדליהו, לפי שהיה פקיד בארץ מיד מלך בבל, ורצה מלך בני עמון שלא ישב בארץ מושל מתחת יד מלך בבל, ובחר בישמעאל כי ידע שגדליה יבטח בו ויוכל לבצע את זממו. הדבר השני שנזכר שם הוא שגילו את הקשר הזה לגדליה בחייו והוא לא האמין לדברי המזהירים ובטח בישמעאל. הדבר השלישי שנזכר שם הוא, שלא הרגו במלחמה חרב בחרב כאיש גבור אלא בא לאכול עמו ובטח בו גדליהו, ועל השלחן קם עליו ויהרגהו, ולא די שהרג אותו אלא גם הרג את כל היהודים אשר היו איתו במצפה, וגם הרג אנשים שבאו משכם ומשמרון מגולחי זקן וקרועי בגדים על חורבן ירושלים ושריפת בית קדשנו ותפארתנו ובידם מנחה ולבונה להביא בית ה׳, והשבה ישמעאל את כל שארית העם אשר היו יושבים במצפה וילך לעבור אל בני עמון. הדבר הרביעי שנזכר שם הוא שהעם הנשאר עמו כאשר ראו שישמעאל הרג את גדליה בחרו ללכת למצרים לגור שם. הדבר החמשי הוא ששרי החיילים ויוחנן בן קרח וכל העם שאלו אל ירמיהו שיתפלל אל ה׳ ויורם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון, ושהנביא השיבם בשם ה׳ שישבו שמה ולא ילכו למצרים, והם הרעו במה שלא שמעו לדבריו ואמרו אל ירמיהו שקר אתה מדבר לא שלחך השם אלהינו לאמר לא תבואו מצרימה, אברבנאל.
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ בנימין ב״ר יהודהאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(כו) וַיָּקֻ֨מוּ כׇל⁠־הָעָ֜ם מִקָּטֹ֤ן וְעַד⁠־גָּדוֹל֙ וְשָׂרֵ֣י הַחֲיָלִ֔ים וַיָּבֹ֖אוּ מִצְרָ֑יִם כִּ֥י יָֽרְא֖וּ מִפְּנֵ֥י כַשְׂדִּֽים׃
And all the people, both small and great, and the captains of the forces, arose, and came to Egypt; for they were afraid of the Chaldeans.
מקבילות במקראתרגום יונתןרלב״גמצודת דודמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כב]

וְקָמוּ כָל עַמָא מִזְעֵירָא וְעַד רַבָּא וְרַבָּנֵי חֵילְוָתָא וַאֲתוֹ לְמִצְרָיִם אֲרֵי דְחִילוּ מִן קֳדָם כַסְדָאֵי.
כי יראו מפני כשדים – על שהומתו הכשדים שהיו עם גדליה והומת גדליה אשר מנה אותו מלך בבל על שארית הגולה.
כי יראו – פן יאמרו הכשדים, אשר בעצתם נהרג גדליה פקיד המלך והכשדים אשר עמו.
וַיָּקֻמוּ כָל הָעָם הנותרים1 מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל וְשָׂרֵי הַחֲיָלִים וברחו מירושלים וַיָּבֹאוּ לְמִצְרָיִם כִּי יָרְאוּ מִפְּנֵי כַשְׂדִּים, פן יאמרו הכשדים שבעצתם נהרג גדליה פקיד המלך והכשדים אשר היו עמו2: פ
1. ראה אברבנאל בפס׳ כה לעיל.
2. רלב״ג, מצודת דוד.
מקבילות במקראתרגום יונתןרלב״גמצודת דודמקראות שלובותהכל
 
(כז) וַיְהִי֩ בִשְׁלֹשִׁ֨ים וָשֶׁ֜בַע שָׁנָ֗ה לְגָלוּת֙ יְהוֹיָכִ֣ין מֶֽלֶךְ⁠־יְהוּדָ֔ה בִּשְׁנֵ֤ים עָשָׂר֙ חֹ֔דֶשׁ בְּעֶשְׂרִ֥ים וְשִׁבְעָ֖ה לַחֹ֑דֶשׁ נָשָׂ֡א אֱוִ֣יל מְרֹדַךְ֩ מֶ֨לֶךְ בָּבֶ֜ל בִּשְׁנַ֣ת מׇלְכ֗וֹ אֶת⁠־רֹ֛אשׁ יְהוֹיָכִ֥ין מֶלֶךְ⁠־יְהוּדָ֖ה מִבֵּ֥ית כֶּֽלֶא׃
And it came to pass in the thirty-seventh year of the exile of Jehoiachin king of Judah, in the twelfth month, on the twenty-seventh day of the month, that Evil-merodach king of Babylon, in the year that he began to reign, raised the head of Jehoiachin king of Judah out of prison.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
(כז-ל) שחרור יהויכין * – ירמיהו נ״ב:ל״א-ל״ד
וַהֲוָה בִּתְלָתִין וּשְׁבַע שְׁנִין לְגָלוּת יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ שִׁבְטָא דְבֵית יְהוּדָה בִּתְרֵי עֲשַׂר יַרְחִין בְּעַשְׂרִין וְשַׁבְעָא לְיַרְחָא רַבֵּי אֱוִיל מְרוֹדָךְ מַלְכָּא דְבָּבֶל בִּשְׁנַת מַמְלְכֵיהּ יַת רֵישׁ יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ שִׁבְטָא דְבֵית יְהוּדָה מִבֵּית אֲסִירֵי.
נשא אויל מרודך – שמת נבוכדנצר ומלך אויל מרודך תחתיו.
בעשרים ושבעה לחודש – ובירמיהו הוא אומר: בעשרים וחמשה (ירמיהו נ״ב:ל״א). אלא בעשרים וחמשה מת נבוכדנאצר, ונקבר בעשרים וששה, בעשרים ושבעה הוציאו אויל מרודך מקברו וגררוהו בשביל לבטל גזירותיו, כמו שנאמר בישעיהו: ואתה השלכת מקברך כנצר נתעב וגו׳ (ישעיהו י״ד:י״ט).
Evil Merodach … elevated. For Nevuchadnetzar died, and Evil Merodach reigned in his place.
On the twenty-seventh day of the month. But in Yirmiyohu it states, "On the twenty-fifth.⁠"1 Rather, on the twenty-fifth Nevuchadnetzar died and he was buried on the twenty-sixth. On the twenty-seventh, Evil Merodach removed him from his grave and dragged him about,⁠2 in order to nullify his decrees, as it is stated in Yeshayohu, "and you have been cast out of your grave like a despised sapling, etc.⁠"3
1. Yirmeyahu 52:31.
2. Evil Merodach was afraid that his father was not really dead and would return to claim his throne. This happened before when Nevuchadnetzar became insane. He left his throne and lived as a wild beast for seven years. See Daniel 4:29-34. In the interim one of his sons was appointed in his place. When Nevuchadnetzar came back he imprisoned his son. Evil Merodach wanted to make sure that would not happen again, and he therefore had Nevuchadnetzar's body removed from his grave and dragged along the ground, thus fulfilling Yeshayohu's prophecy (Radak).
3. Yeshayohu 14:19.
(כז-כח) נשא אויל מרדך – שמת נבוכדנצר ומלך אויל מרודך תחתיו.
בעשרים ושבעה לחדש – ובס׳ ירמיה הוא אומר: בעשרים וחמשה (ירמיהו נ״ב:ל״א). אלא בעשרים וחמשה מת נבוכדנצר ונקברא בעשרים וששה, בעשרים וששהב הוציאו אויל מרודך מקברו וגררו כדי לבטל גזירותיו לקיים מה שנ׳ ואתה השלכת מקברך וגו׳ (ישעיהו י״ד:י״ט). מיכאן אמרו: כל שהוא בטובה אל יתיאש עצמו מן הרעה, שהרי צדקיה מלך י״א שנה וסופו שתה שמרי הדורות וכל שהוא ברעה אל יתיאש עצמו מן הטובה שהרי יהויכין עשה בבית הכלא ל״ז שנה וסופו הוציאו מבית הכלא, וידבר אתו טובות ויתן את כסאו מעל כסא המלכים.
(סיום)
סליק ב׳ ה׳ ל׳ כ׳.
א. כן ברש״י. במהדורת עפנשטיין: ״וקבר״.
ב. כן במהדורת עפנשטיין. ברש״י: ״ושבעה״.
בעשרים ושבעה לחדש נשא אויל מרודך – שמת נבוכדנצר ומלך אויל מרודך בנו. ובירמיה אומר: בעשרים וחמשה (ירמיהו נ״ב:ל״א).
פירשו רז״ל: בכ״ה מת נבוכדנצר, בכ״ו נקבר, בכ״ז הוציאו אויל מרודך בנו מקברו כי פחד שמא ישוב עדיין, כמו שעשה אחר שנטרד ודר עם החיות והמית בן אחד שהמליכו תחתיו.
ובקצת הנסחאות בדרש כתוב אויל מרודך הוא שהמליכו תחתיו, וכששב נבוכדנצר ומצאו על כסאו נתנו בבית האסורים, ועכשיו פחד אויל מרודך אולי ישוב ויהרגהו, והוציאו מקברו לראות אם מת בלא ספק, לקיים עליו מה שכתוב: ואתה השלכת מקברך כנצר נתעב (ישעיהו י״ד:י״ט).
וַיְהִי בִשְׁלֹשִׁים וָשֶׁבַע שָׁנָה וגו׳ וְשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ – [נאמר בספר] ירמיה (נב, לא): ב״חֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ״.⁠1 וייתכן שההתאמה בין שני [הכתובים] היא, שאחד מהם הוא יום מלוכת אויל מרדך, והוא החמישה [בחודש]. ונתברר ששחרורו את יויכין בשבעה [בחודש]. וה׳ הוא היודע.
נָשָׂא אֱוִיל מְרֹדַךְ – הביט בו בעין טובה ורומם את מעלתו והוציאו מהכלא. וכמותו: ״יִשָּׂא פַרְעֹה אֶת רֹאשֶׁךָ וַהֲשִׁיבְךָ עַל כַּנֶּךָ״ (בר׳ מ, יג). וכך: ״יִשָּׂא ה׳ פָּנָיו אֵלֶיךָ״ (במ׳ ו, כו).⁠2 מובנו: ליווי בהשגחה [אלוהית] והכנסה תחת [כנפי] רחמים. אין ספק שהוא בנו של נבוכדנצר, ובלשצר בנו של אויל מרודך, לפי דבר יתעלה: ״וְעָבְדוּ אֹתוֹ כָּל הַגּוֹיִם וְאֶת בְּנוֹ וְאֶת בֶּן בְּנוֹ״ (יר׳ כז, ז).⁠3
1. ״וַיְהִי בִשְׁלֹשִׁים וָשֶׁבַע שָׁנָה לְגָלוּת יְהוֹיָכִן מֶלֶךְ יְהוּדָה בִּשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ נָשָׂא אֱוִיל מְרֹדַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל בִּשְׁנַת מַלְכֻתוֹ אֶת רֹאשׁ יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיֹּצֵא אוֹתוֹ מִבֵּית הַכְּלוּא״ (יר׳ נב, לא).
2. השווה ריב״ג, אלאצול, ׳נשא׳, עמ׳ 458, שו׳ 10-1 (השורשים, עמ׳ 321); פרחון, ׳נשא׳: ״פ׳ רציון״.
3. השווה אבן בלעם, מלכים, עמ׳ 58ב; רד״ק על יר׳ כז, ז.
ויהי בשלושים ושבע שנה וג׳ ושבעה לחדש פי ירמיה בחמשה לחדש פרבמא כאן אלתופיק בינהמא אן אחדהמא יום מלך אויל מרודך והו אלכאמס ואכראג׳ה ליויכין בין פי אלסאבע ואללה אעלם
נשא אויל מרודך נט׳ר אליה בעין אלרצ׳א ורפע מנזלתה ואכרג׳ה מן אלסג׳ן ומתלה ישא פרעה את ראשך והשיבך על כנך וכדלך ישא יוי פניו אליך מענאה אצחאב ענאיה ושמול רחמה לא שך אן הדא בן נבוכדנצר ואן בלשצר בן אויל מרודך לקו׳ תע׳ ועבדו אותו את נבוכדנצר מלך בבל ואת בנו ואת בן בנוא
א. ועבדו אותו את נבוכדנצר מלך בבל ואת בנו ואת בן בנו ] נוסח המקרא: ״וְעָבְדוּ אֹתוֹ כָּל הַגּוֹיִם וְאֶת בְּנוֹ וְאֶת בֶּן בְּנוֹ״ (יר׳ כז, ז).
ויהי בשלשים ושבע שנה לגלות יהויכין – לפי שאז היתה השנה ראשונה למלכות אויל מרודך וכבר היה גלות יהויכין בשנה השמיני׳ לנבוכדנצר למדנו שנבוכדנצר מלך מ״ד שנה והנה אמר פה בכ״ז לחדש ובספר ירמיה בעשרים וחמשה וידמה כי בכ״ה לחדש היה זה המעשה ולא נשלם עד עשרים ושבעה לחדש והנה אמרו רבות׳ ז״ל כי אויל מרודך רצה לנסות אם מת אביו קודם שימלוך כי היה ירא ממנו מאד ולזה השליכו מקברו לדעת אם הוא מת כמו שכתוב ואתה השלכת מקברך כנצר נתעב ואמנם היה ירא אויל מרודך ממנו כי כשנטרד נבוכדנצר והוסר ממנו שכלו המליכו אויל מרודך כי כן היה ראוי בלי ספק וכאשר שב לדעתו ומצאו מולך שמהו בית האסורין ואולי קבלה היתה בידם.
וספר אחרי זה שבשנת שלשים ושבע לגלות יהויכין נשא אויל מרודך מלך בבל בשנת מלכו את ראש יהויכין מלך יהודה מבית כלא וגומר, ואמר בעשרים ושבעה לחדש, להודיע שכאשר מת נבוכד נאצר ומלך אויל מרודך בנו עשה החסד הזה עם יהויכין, ובירמיהו כתוב בחמשה ועשרים לחדש, ופירשו חז״ל (סדר עולם פרק כ״ח ועיין וי״ר פר׳ י״א קפ״ה) שבעשרים וחמשה מת נבוכדנאצר ונקבר ובעשרים ושש הוציאו בנו אויל מרודך מקברו, כי פחד שמא ישוב עדיין לחיות ולמלוך, כמו שעשה אחר שנטרד ודר עם החיות שהמית בן אחר שמלך תחתיו, ועכשו פחד אויל מרודך מכדומה לזה, וידמה שיהויכין יעצו שיוציאהו מקברו כדי שלא יאמרו בני אדם עדיין הוא חי, ואמרו שעשאו איברים וחתיכות כדי שלא יהיה מכת האפשר שובו עוד אל החיים, ושנתן לו זאת העצה יהויכין להוציאו מקברו לקיים מה שניבא עליו ישעיה (ישעיה י״ד י״ט) ואתה השלכת מקברך כנצר נתעב, וביום השביעי נשא את ראש יהויכין שיעצו בעניניו מבית הכלא שהיה בו.
נשא – הגביה והרים.
מבית כלא – מבית המאסר, כמו: ובבתי כלאים החבאו (ישעיהו מ״ב:כ״ב).
בעשרים ושבעה – ובירמיהו נאמר בעשרים וחמשה, כי בכ״ה מת נבוכדנצאר שטנו ובכ״ו נקבר, והוציאהו אויל מרודך בנו מקברו וגררו בחוצות, להודיע לכל שמת, ובכ״ז מלך ונשא את ראש יהויכין.
מבית כלא – רצה לומר: מיד כשהוציאו מבית הכלא, נשאו וגדלו.
בעשרים ושבעה ובירמיה נ״ב אמר בעשרים וחמשה נשא וכו׳ ויוציא אותו מבית הכלא, יש לפרש שבעשרים וחמשה הוציאו מבית הכלא ובעשרים ושבעה נשא את ראשו בגדולה וכבוד וחכמינו זכרונם לברכה אמרו שבעשרים וחמשה מת נבוכדנצר ובעשרים וששה התיראו שמא חי הוא והוציאו מקברו ובעשרים ושבע מלך לעיני כל וגדל את יהויכין.
אויל מרדך – אוהב גר פירשו מרדך האיום והנורא, והמלך תפש לעצמו שם האליל וכנויו, או אביו קרא לו כן כמו שקרא לדניאל בלטשאצר כשם אלהיו (דניאל ד׳:ה׳); וגם פה נכונה מאד קבלת רז״ל שבשבע שנים שנטרד נבוכדנאצר, מלך תחתיו אויל מרדך, ובשוב נבוכדנאצר לגדולתו לקח בנו וחבשו בבית האסורים כל יתר שנות מלכותו מיראתו פן מאחר שטעם טעם המלוכה יקשור על אביו, ובבית הכלא נקשר בעבותות אהבה את יכניה שהיה כלוא שם, ובהגיעו למלוכה הוציאו מבית האסורים וכבדו מאד, וכן עשה ג״כ הקיסר קליגולא לאגריפס מזרע הורודוס שהיה בבית האסורים שהקיסר טבריוס חבשו.
נשא את ראש – מקור המליצה הוא שבשמוע איש מזכירים שמו ישא ראשו לראות קוראו.
וַיְהִי בִשְׁלֹשִׁים וָשֶׁבַע שָׁנָה לְגָלוּת יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ יְהוּדָה בִּשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ הוא חודש אדר בְּעֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ הזה, לאחר שמת נבוכדנצר ומָלַך אויל מרודך בנו1, נָשָׂא – הגביה והרים2 אֱוִיל מְרֹדַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל בִּשְׁנַת מָלְכוֹ – מלכותו הראשונה3 אֶת רֹאשׁ יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ יְהוּדָה והוציא אותו מִבֵּית הַכֶּלֶא שם היה במאסר4:
1. ובירמיה כתוב בעשרים וחמשה, פירשו רז״ל בכ״ה מת נבוכדנצר בכ״ו נקבר, בכ״ז הוציאו אויל מרודך בנו מקברו כי פחד שמא ישוב עדיין כמו שעשה אחר שנטרד ודר עם החיות והמית בן אחד שהמליכו העם תחתיו, ובקצת הנסחאות בדרש כתוב אויל מרודך הוא הבן שהמליכו העם במקומו וכששב נבוכדנצר ומצא את בנו על כסאו שם אותו בבית האסורים ועכשיו פחד אויל מרודך אולי ישוב ויהרגהו אביו, ולכן הוציאו מקברו לוודא שמת בלא ספק, ולהודיע על כך לכולם וגרר אותו לבטל גזרותיו, רש״י, רד״ק, רלב״ג, מצודת דוד, מלבי״ם. ועצה זו נתן לו יהויכין להוציאו מקברו לקיים את מה שניבא עליו ישעיה (ישעיה י״ד י״ט) ״וְאַתָּה הָשְׁלַכְתָּ מִקִּבְרְךָ כְּנֵצֶר נִתְעָב״, אברבנאל.
2. מצודת ציון.
3. רלב״ג.
4. מצודת ציון.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(כח) וַיְדַבֵּ֥ר אִתּ֖וֹ טֹב֑וֹת וַיִּתֵּן֙ אֶת⁠־כִּסְא֔וֹ מֵעַ֗ל כִּסֵּ֧א הַמְּלָכִ֛ים אֲשֶׁ֥ר אִתּ֖וֹ בְּבָבֶֽל׃
And he spoke kindly to him, and he set his throne above the throne of the kings that were with him in Babylon.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קראאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כז]

וּמַלֵיל עִמֵיהּ פִּתְגָמִין תַּקְנִין וִיהַב יַת כּוּרְסֵיהּ עֵיל מִן כּוּרְסֵי מַלְכַיָא דִי עִמֵיהּ בְּבָבֶל.
וידבר אתו טובות – דברי נחומים.
He spoke kindly with him. Words of consolation.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כז]

וידבר אתו טובות, רוצה לומר דברים טובים נחומים לישב את לבבו, ונתן כסאו למעלה מכל כסא המלכים אשר היו אתו בבבל, שהיה מכבד את יהויכין יותר מכלם.
מעל – ממעל.
טובות – דברים טובים ונחומים.
מעל – עליון לכסאי שאר המלכים אשר היו עמו.
וַיְדַבֵּר אִתּוֹ טֹבוֹת דברים טובים ודברי נחומים1 וַיִּתֵּן אֶת כִּסְאוֹ מֵעַל – ממעל2 כִּסֵּא – לכיסאות שאר3 הַמְּלָכִים אֲשֶׁר היו אִתּוֹ בְּבָבֶל, והיה מכבדו יותר מכל מה שכיבד את המלכים האחרים4:
1. רש״י, מצודת דוד. ומה טובות דיבר עליו? א״ל אל תירא שלא חבשך הדיוט אלא מלך כיוצא בך, אף על פי שסרח עליך אבא אף אני סרחתי עליו שהוצאתיו וגררתיו, אבות דר״נ נוסחא ב׳ פי״ז.
2. מצודת ציון. באופן עליון, מצודת דוד.
3. מצודת דוד.
4. אברבנאל.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קראאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותהכל
 
(כט) וְשִׁנָּ֕א אֵ֖ת בִּגְדֵ֣י כִלְא֑וֹ וְאָכַ֨ל לֶ֧חֶם תָּמִ֛יד לְפָנָ֖יו כׇּל⁠־יְמֵ֥י חַיָּֽיו׃
And he changed his prison garments, and ate bread before him continually all the days of his life.
מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כז]

וְשַׁנִי יַת לְבוּשֵׁי אִסוּרֵיהּ וְאָכִיל לַחֲמָא תְדִירָא קֳדָמוֹהִי כָּל יוֹמֵי חַיוֹהִי.
ושנא – באל״ף במקום ה״א, ושל ירמיהו (ירמיהו נ״ב:ל״ג) כתיב בה״א.
לפניו – לא לפניו על שולחנו, שהרי אומר: ארוחת תמיד נתנה לו מאת המלך דבר יום ביומו (מלכים ב כ״ה:ל׳).
וְשִׁנָּא אֵת בִּגְדֵי כִלְאוֹ – החליף לו את בגדי בית הסוהר. והאל״ף שבו במקום ה״א,⁠1 ״מְשַׁנֶּה פָנָיו וַתְּשַׁלְּחֵהוּ״ (איוב יד, כ), כמו שביארנו את דומיו.
1. השווה ריב״ג, אללמע עמ׳ 88, שו׳ 27 (הרקמה, עמ׳ קו, ש׳ 11), בעניין חילופי אותיות א/ה; רד״ק על אתר.
ושנא את בגדי כלאו גיר ענה תיאב אלסג׳ן ואלאלף פיה בדל הא משנה פניו ותשלחהו כמא בינא אמתאלהא
ואכל לחם תמיד לפניו – אחשוב כי הוא היה מאוכלי שולחנו ועכ״ז היה שולח לו ארוחה ומשאת לפרנס ב״ב ואפשר שהוא לא היה מאוכלי שולחנו ואמר שהוא אוכל לחם תמיד לפניו כי אצלו היה בביתו או סמוך לו.
והסיר את בגדי כלאו מעליו והלבישהו בגדים אחרים כפי מעלתו, ואכל לחם לפניו כל ימי חייו של יהויכין.
ושנא – באל״ף (ודירמיה) בה״א מסורת תילים יו״ד ומכלול דף ק״י קע״ד ובשרשים שרש שנה.
ואכל לחם – ואכל מלרע שלא כמנהג. מכלול שקל פעל וכן חברו דירמיה.
ושנא – כמו ושנה בה״א, והוא מענין חלוף ותמורה.
כלאו – מאסרו.
ושנא – היה משנה את בגדיו אשר ישב בהן בבית הכלא, להחליפם באחרות.
לחם – כל הסעודה קרויה על שם הלחם.
לפניו – רצה לומר: עמו יחד.
כל ימי חייו – של יהויכין.
וְשִׁנָּא – והחליף1 אויל מרודך אֵת בִּגְדֵי כִלְאוֹ – מאסרו2 אותם לבש המלך יהויכין בהיותו בכלא3, וְאָכַל המלך יהויכין לֶחֶם – את סעודותיו4 תָּמִיד לְפָנָיו – יחד עימו5 כָּל יְמֵי חַיָּיו של יהויכין6:
1. מצודת דוד.
2. מצודת ציון.
3. מצודת דוד.
4. מצודת דוד.
5. מצודת דוד. ורלב״ג מבאר כי יתכן ולא אכל לפניו ממש אלא בסמוך וקרוב אליו ושהמלך דאג למחסורו למחסור בני ביתו.
6. מצודת דוד. ובמדרש, ימי חייו של מי? רב ולוי, חד אמר ימי חייו של יהויכין וחד אמר ימי חייו של אויל מרודך, א״ר שמואל בר נחמן, מסתברא כמאן דאמר ימי חייו של יהויכין, שמשעה שהקב״ה נותן שלווה לצדיקים אינו נוטלה מהם אלא הולכת עמהם לגן עדן, מדרש רבה רות פ׳ ז׳.
מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותהכל
 
(ל) וַאֲרֻחָת֗וֹ אֲרֻחַ֨ת תָּמִ֧יד נִתְּנָה⁠־לּ֛וֹ מֵאֵ֥ת הַמֶּ֖לֶךְ דְּבַר⁠־י֣וֹם בְּיוֹמ֑וֹ כֹּ֖ל יְמֵ֥י חַיָּֽו׃
And for his allowance, a continual allowance was given to him from the king, every day a portion, all the days of his life.
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתר׳ בנימין ב״ר יהודהר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כז]

וְשֵׁירוּתֵיהּ שֵׁירוּת תְּדִירָא מִתְיַהֲבָא לֵיהּ מִן קֳדָם מַלְכָּא פִּתְגַם יוֹם בְּיוֹמֵיהּ כָּל יוֹמֵי חַיוֹהִי.
וארוחתו ארוחת תמיד – כאן נתקיים וחסר לחם מיכניה.
וארוחתו ארוחת תמיד נתנה לו מאת המלך דבר יום ביומו כל ימי חייו – ימיו של מי נראין דברים ימי חייו של יהויכין, שבשעה שהקב״ה נותן שלוה לצדיקים אינו נוטלה עוד מהם עד שהוא מכניסה עמהם לגן עדן.
(סיום)
וימרוד צדקיה במלך בבל (מלכים ב כ״ד:כ׳) – מאי מרדותיה אשכחיה צדקיהו לנבוכדנאצר דקא אכיל ארנבא חייא א״ל אשתבע לי דלא מגלית ולא תפיק מילתא, אשתבע ליה, לסוף הוה קא מצער צדקיהו בגופיה אתשיל אשבועתיה ואמר. שמע נבוכדנאצר דקא מבזין ליה שלח ואייתי סנהדרין וצדקיהו אמר ליה חזיהון מאי קא עביד צדקיהו לאו הכי אשתבע בשמא דשמיא דלא מגלינא אמרו ליה איתשיל אשבועתיה, אמר להם ומי מתשלי אשבועתא אמרי ליה אין אמר להם בפניו או אפילו שלא בפניו, אמרין ליה בפניו, ואתון מאי טעמא עבדתון ומאי טעמא לא אמריתון מיד ישבו לארץ ידמו זקני בת ציון (איכה ב׳:י׳) א״ר יצחק ששמטו כרים מתחתיהם.
כל ימי חייו – ימי חייו של יהויכין.
ובדברי רז״ל: רב ולוי, חד אמר: ימי חייו של אויל מרודך, וחד אמר: ימי חייו של יהויכין. ומסתברא כמאן דאמר ימי חייו של יהויכין, שכשהקדוש ברוך הוא נותן שלוה לצדיקים אינו נוטלה מהם אלא הולכת עמהם לגן עדן.
וַאֲרֻחָתוֹ אֲרֻחַת תָּמִיד – מתנה, שי וקצבה יומית, וכמותו: ״טוֹב אֲרֻחַת יָרָק וְאַהֲבָה שָׁם״ (מש׳ טו, יז). וכך: ״אֲרֻחָה וּמַשְׂאֵת״ (יר׳ מ, ה), משום שהאושפיז מכונה ״אורח״, ולכן כונה האירוח: ״ארוחה״.⁠1 וכך ״מַשְׂאֹת״ (בר׳ מג, לד) – שי ודורון,⁠2 מן ״וַיִּשָּׂא מַשְׂאֹת וגו׳ וַתֵּרֶב מַשְׂאַת בִּנְיָמִן״ וגו׳ (שם, שם). וממנו: ״אֵלֶיךָ ה׳ נַפְשִׁי אֶשָּׂא״ (תה׳ כה, א), כלומר אינני מקדיש לך ומגיש לפניך [דבר] יקר יותר מנפשי, שהיא הדבר היחיד השייך לי.
לכן קבל אותה ממני ברצון רב. מכיוון שבך מבטחי ואל תכלימני, ״בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה״ (שם, ב). ראשית, שלא ישמחו לאידי האויבים החבויים בי, [אלה] אשר פעלתי בניגוד לרצונם [אך] בהתאם לרצונך, וסרתי למשמעתך וחברתי אליך, וייחלתי לרחמיך ולהשגחתך. שנית, האויבים הגלויים: ״אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי״ (שם). ההיפך, כולם יבושו בראותם את פרישׂת השגחתך עליי ועל כל מי ששם פניו אליך באמת, ופונה אליך בכנות לב, ״גַּם כָּל קֹוֶיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם״ (שם, ג). וכן יהי רצון.
(סיום)
מועתק מנוסח אשר הועתק מכתב-יד המחבר, שה׳ יתעלה ירחם עליו.
וסיום העתקה היה בעזרת ה׳ יתעלה, וגדול חסדו וטובו ביום חמישי כ״ד בחודש תמוז, שנת אתרצ״א לשטרות, המקביל לחודש רביע אלאול, שנת שבע מאות שמונים ושתיים למניין ישמעאל. ״יקרב אלהינו הקץ אמן אמן. וכתבתי אני לעצמי, העבד הצעיר, הנצרך אל רחמי צורו, שלמה בי רבי אלעזר הרופא בי רבי עובדיה הרופא רי״ת. אזכה לקרות בו אני וזרעי עד סוף כל הדורות אמן נצח סלה. אם שגיתי וטעיתי במעשי רחמני אלוה עושי. והנה זאת כתיבתי בידי, וידי תבלה ומכתבה לעלום וכל דור אחרי יקום ויבוא, וזכרי בו לחיים גם לשלום.
הכותב עוונו יימח, והקורא בו ישמח, והקונה אותו לעד יפרח אמן סלה.
ושלום על זרע ישראל נכתב״.
1. השווה אלפאסי, ׳ארח׳, א, עמ׳ 151, שו׳ 126-123; מנחם, ׳ארח׳, עמ׳ *59: ״וארחתו ארחת תמיד; טוב ארחת ירק. ענין סעודה וכרה המה״; ריב״ג, אלאצול, ׳ארח׳, עמ׳ 68, שו׳ 14 (השורשים, עמ׳ 46); רד״ק, השורשים, עמ׳ נד.
2. השווה ריב״ג, אלאצול, ׳נשא׳, עמ׳ 459, שו׳ 9 (השורשים, עמ׳ 322).
וארוחתו ארוחת תמיד הדיה וצלתא וג׳ראיה ומתלה טוב ארוחת ירק ואהבה שם וכדלך ארוחה ומשאת לאן אלצ׳יף [257ב] יסמי אורח פאסמית אלצי׳אפה ארוחה וכדלך משאת הדיה ותקדמה מן וישא משאות וג׳ ותרב משאת בנימין וג׳ ומנה אליך יוי נפשי אשא אי לא אהדי אליך ואקדם בין ידיך אעז מן נפסי אלדי לא אמלך סואהא
פלדלך תקבלהא מני אעז קבול לאן עליך אתכאלי פלא תכג׳לני בך בטחתי אל אבושה ולא תשמת בי אלאעדא אלבאטנה מעי אולא אלדי כאלפת הואהם פי רצ׳אך וקצדת טאעתך וסחבתךב ורג׳ות רחמתך וענאיתך תם אלאעדא אלט׳אהרה אל יעלצו אויבי לי בל אלג׳מיע יכזו במא ירו מן אצחאב ענאיתך בי ובכל מן קצדך ען חקיקה אמר ואתג׳ה אליך בכלאצה׳ סר גם כל קוויך לא יבשו יבושו הבוגדים ריקם וכוןג יהי רצון
מנקול מן נסכה׳ נסכת בכט אלמצנף רחמה אללה תע׳ וכאן אלפראג מן נסכה במעונה אללה תע׳ ועט׳ים תפצ׳לה ואחסאנה פי יום אלכמיס ראבע עשרין שהר תמוז שנת א׳ת׳ר׳צ׳א׳ לשטרות אלמואפק לשהר רביע אלאול סנה׳ אתנין ותמאנין וסבעה מאיה לישמעאל יקרב אלהינו הקץ אמן אמן וכתבתי אני לעצמי העבד הצעיר הנצרך אל רחמי צורו (צ)⁠ד שלמה בי רבי אלעזר הרופא בי רבי עובדיה הרופא ר׳י׳ת׳ אזכה לקרות בו אני וזרעי עד סוף כל הדורות אמן נצח סלה אם שגיתי וטעיתי במעשי רחמיני אלוה עושי והנה זאת כתיבתי בידי וידי תבלה ומכתבה לעלום וכל דור אחרי יקום ויבוא וזכרי בו לחיים גם לשלום
הכותב עונו ימח והקורא בו ישמח והקונה אותו לעד יפרח א׳נ׳ס׳
ושלום על זרע ישראל נכתב
א. וצלת ] הכוונה : וַצִלַה׳ (= וחסד, ושי). על ציון ת״א מרבוטה כת״א בשם נפרד ראה בלאו, עמ׳ 41, §27b.
ב. וסחבתך ] הכוונה: וַצַחִבְּתֻךַּ (= חברתי אליך [אם כי ניתן גם לקראו כשם: וַצֻחְבַּתַךַּ, כלומר ׳סרתי למשמעתך ולידידותך׳]). על מעתק צ > ס, ראה בלאו, עמ׳ 36, §18ב; הנ״ל, מילון, ׳סחב׳, עמ׳ 289.
ג. וכון יהי רצון ] צ״ל לפי ההקשר: ״וכן יהי רצון״.
ד. (צ) ] מחוק על ידי נקודה מעל ומתחת.
וארוחתו ארוחת תמיד – מאכל כמו ״טוב ארוחת״ (משלי ט״ו:י״ז) ואהבה בה.
(סיום)
נשלם פי׳ מלכים תהילה למגביה נמוכים
וארחתו ארחת תמיד וגו׳ – וזה היה טוב לו אם היה חכם ושוקד להגות בתורת י״י יומם ולילה, יותר ממה שהיה טוב לו היותו מלך מלכים.
כל ימי חייו – אפשר ששב אל יהויכין ואפשר ששב אל אויל מרודך ואין לנו הכרע בזה ואין אצלנו ספורים מדברי אויל מרודך ומקרהו בחייו שנוכל לעמוד בבירור על זה מהם, הנה זה הוא מה שראינו שיצטרך אל ביאור בזאת הפרשה שהגבלנו באורה בזה המקום.
ולפי שלא נחשוב שהיה אוכל על שלחן מלך בבל מפת בג המלך ומיין משתיו, אמר וארוחתו ארוחת תמיד נתנה לו מאת המלך דבר יום ביומו, רוצה לומר שהושיבו בביתו סמוך אליו ושם היו נותנין לו דבר יום ביומו ארוחת תמיד, ובזה הדרך היה אוכל לפניו. ואפשר לומר גם כן שעל שלחן המלך היה אוכל יהויכין, ומלבד זה היו נותנין לו ארחת תמיד ומשאת לפרנס בני ביתו. ומאשר אמר שהיה זה בשנת שלשים ושבע לגלות יהויכין, וידענו שגלות יהויכין היה בשנה השמינית למלכות נבוכד נאצר כמו שנזכר למעלה, למדנו שמלך נבוכדנצר ארבעה וארבעים שנה, וסימנו (ויקרא י״ז ד׳) ד״ם יחשב לאיש ההוא דם שפך:
הנה למדנו מספורי הספר הזה שבני יהודה וישראל כלם באו בגולה מפני רוע מעלליהם והכעסתם את ה׳, וכלם הוגלו על ידי מלך בבל וביד הכשדים, כי מלך אשור בבבל היה מולך כמו שהתבאר אך אמנם לא הוגלו כלם יחד בבת אחת כי אם בפעמים שונים. וכמו שבהפסד הכחות הטבעיות החיוניות והנפשיות יפסדו ראשונה מהאיברים היותר מרוחקים מן הלב ואחר כך היותר קרובים אליו והאחרון אשר יפסד הוא הכח אשר בלב, ככה יפסדו ראשונה בני ישראל אשר היו מעבר לירדן שהיו בערך האברים היותר רחוקים מהלב, ואחריהם שמרון ועריה שהיו יותר קרובים ללב, ובאחרונה נחרב ירושלם ובית ה׳ שהוא היה מקור החיים והכחות, וערכה לשאר הערים כלב לשאר האברים, ומפני זה תמצא כי ראשונה (כמו שנזכר בדברי הימים ד״ה א׳ ה׳ כ״ו) עלה פול מלך אשור על שני השבטים וחצי שהיו בעבר הירדן ויגל לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשה ויביאם לחלח וחבור והרא ונהר גוזן עד היום הזה, ולקח את העגל שהיה בדן והלך לו. ואחרי כן שמנה שנים בפעם שנית בימי פקח בן רמליהו מלך ישראל ועזריהו מלך יהודה, עלה תגלת פלאסר מלך אשור ויקח את עיון ואת אבל בית מעכה ואת ינוח ואת חצור ואת הגלעד ואת הגלילה כל ארץ נפתלי ויגלה אשור, כמו שנזכר בספר הזה (סימן ט״ו כ״ו), ועל הגלות הזה אמר ישעיהו (ישעיה ח׳ כ״ג) כעת הראשון הקל ארצה זבולן וארצה נפתלי. ובזה הגלות נטל העגל השני שהיה בביתאל והוליכו, כמו שאמר (הושע י׳ ו׳) וגם אותו לאשור יובל. ואחרי כן תשעה שנים בפעם שלישית בימי הושע בן אלה מלך ישראל ובשנה הששית לחזקיהו מלך יהודה עלה שלמנאסר מלך אשור על שמרון ויצר עליה שלש שנים, ויאסר את המלך בית כלא ויגל ישראל אשורה וישב אותם בחלח ובחבור נהרי גוזן ומדי כמו שנזכר בזה הספר (בסימן י״ז ה׳). ואחרי זה שמנה שנים עלה סנחריב ולקח מארץ יהודה מאה וחמשים מדינות מבני יהודה ומבני שמעון (עיין מזה סוף קבלת הראב״ד). ואחרי כן מאה ועשרים ושלש שנה פעם חמישית בימי יהיכין מלך יהודה בא נבוכדנאצר והגלה אותו מירושלם ואת כל השרים ואת כל גבורי החיל עשרה אלפים והחרש והמסגר ויביאם בבלה כמו שנזכר בכאן. (בסימן כ״ד י׳) ואחרי כן י״א שנה בפעם ששית (בסימן כ״ה) עלה נבוכד נאצר מלך בבל על ירושלם ויבנה עליה דיק ובא העיר במצור ובמצוק ברעב ובצמא ובחסר כל והבקעה העיר, ובא נבוזר אדן רב טבחים עבד מלך בבל ירושלם וישרוף את בית ה׳ ואת בית המלך ואת החומות ירושלם סביב נתצו, וירב בבית יהודה תאניה ואניה מכת חרב והרג ואבדן והביא את הגולה בבל, כל העם אשר נפלו אל הכשדים ואשר היו בירושלם ולבד השאיר שמה מדלת העם לכרמים וליוגבים, ועברו אם כן מגלות ישראל אשר בשמרון עד גלות ירושלם וחרבן הבית מאה ושלש ושלשים שנה. אחרי כן באותה שנה בעצמה (שם) בהיות גדליה בן אחיקם פקיד נגיד ומצוה שארית הפלטה אשר נשארו בירושלם ובערי יהודה וישראל, ויאספו אליו רבים ובקשו את ה׳ אלהיהם, ובא ישמעאל בן נתניה מזרע המלוכה מבית דוד ובמצות מלך בני עמון הרג את גדליה ואת רבים מאשר אתו והוליכום בשבי אל ארץ בני עמון והנשארים בכל הארץ באו מצרימה להשגב שם, ובזה הדרך ספו תמו מן בלהות. הנה אם כן הוגלו בני ישראל ובני יהודה בשבעה זמנים מארצותם, ורובם הלכו אשורה זולת אותם הנשארים שהשבה ישמעאל אל ארץ בני עמון ושנטו מהם למצרים, וכמו שביארתי כל זה בארוכה בהקדמת זה הספר:
וראוי שתדע שכבר באו עם מלך בבל על ירושלם מלכים ושרים ממלכי שאר הגוים והוליכו מהיהודים אל ארצם, ומכללם היה פי״רוש שהיה מלך ספרד, כי הנה איר״קוליש הגדול שהיה מארץ יון יצא בכל העולם לכבוש ארצות בגבורתו ובחכמתו כי רבה היא, ונתפשט בארץ המערב, ואחרי שעשה גבורות הרבה בכבוש הארצות בא באניות רבות ועמו חיל גדול אל ספרד ונתישב שמה וימלוך בכל ארץ ספרד, וכי נכסף אל ארצו ומולדתו חלף הלך לו לארץ איטאלי״יא ומשם אל ארץ יון, והוא היה מהשרים אשר הלכו להחריב העיר הגדולה טרויי״א בפעם השלישית, וכאשר נסע אירקולי״ש זה מספרד נתן מלכותו לבן אחותו שנקרא אישפ״אן, ועל שמו נקראת כל ארץ ספרד בלשון עם לועז אישפאנייא, ואיש״פאן זה לא היה לו כי אם בת אחת ונשאה פיר״וש שהיה גם כן משרי יון, והוא היה בחרבן בית ראשון והביא משם בני יהודה ובנימין ומשמעון ומהלוים והכהנים אשר היו בירושלם עם רב שבאו עמו ברצונם, ויביאם בדרך הים באניות למלכות ספרד ויושיבם בשני מחוזות, האחד הוא המחוז הנקרא גם היום אנדאלוז״יאה, בעיר אחת שהיה בימים ההם עיר ואם בישראל שרתי במדינות ויקראו אותה היהודים לוז״ינה וגם היום נקראת כן, ואמרו עליה הגוים שאוירה מחכים, להיות אויר הארץ ההיא זך ונקי מאד מאד, ואולי שעל זה קראוה היהודים לוזי״נה להיותה כלוז אשר בארץ ישראל מוכנת לנבואה, והמחוז השני היה בארץ טוליטו״לה, וידמה שהיהודים קראו שם העיר טוליטולה על שם הטלטול שעשו בבואם מירושלם שמה, כי שמה היה מקדם אצל הנוצרי׳ פיריזו״אילה לא טוליט״ולה שקראוה כן היהודים הבאים אליה, וכן אחשוב שקראו עיר אחרת סמוכה לטוליט״ולה מאקיד״א, על שם העיר מאקיד״א שהיה בארץ ישראל, ולעיר אחרת סמוכה לטוליט״ולה קראו איש״קלונה, על שם אשקלון שהיה קרובה לארץ ישראל, אולי היו הערים ההם בדמותם דומים אל הערים אשר היו בארץ ישראל וקרובים אליה ולכן קראום בשמם. ואין ספק שגם כן קראו בימים ההם שאר הערים הסמוכות לטוליט״ולה כערי ישראל, ובאורך הזמן נאבדו ונתחלפו השמות, ושלשה המה אשר נשארו בשמותם עד היום הזה הם עדות והוראה על השאר: וישבו היהודים במלכות ספרד משם ועד עתה, ונתפשטו בכל הערים אלה מפה ואלה מפה, ולא שבו אל ירושל׳ בזמן בית שני, כי אמרו שלא היתה אותה הפקידה גאולה שלמה, ולא נמצא שמה ארון ברית ה׳ ולא חלה הנבואה ביניהם ושאר הדברים הקדושים לא היו בקרב ישראל, ושלכן לא ישובו כי בשוב ה׳ את שיבת ציון ושבו בנים לגבולם מאשור ומכוש ומאיי הים, כמו שכתוב כל הספור הזה בספר דברי הימים הקדומים אשר למלכי ספרד: ואין ספק שגם כן באו מהיהודים ההם מחרבן בית ראשון לצרפת ולאינגלט״ירה ולארץ אשכנז ולשאר המלכיות מבני אדום, ועליהם אמר הנביא (עבדיה א׳ ב׳) וגלות החיל הזה לבני ישראל אשר כנענים עד צרפת וגלות ירושלם אשר בספרד, כי כבר היו שמה היהודים מחרבן הראשון כמו שנזכר, כי עם היות שנבא זה על אדום, לא להיות אדום ראש הלוחמים והמחריבים כי אם לפי שעלו מבני אדום עם הכשדיים על ירושלם לשחתה, וכמו שאמר שם על זה (שם י״ב) ביום עמדך מנגד ביום שבות זרים חילם ונכרים באו שעריו ועל ירושלם ידו גורל גם אתה כאחד מהם, ואחשוב שעל הליכת היהודים מירושלם דרך הים לארצות המערב אמר הנביא ישעיה, אחרי שאמר (ישעיה ח׳ כ״ג) כעת הראשון הקל ארצה זבולון וארצה נפתלי וגומר, שנאמר על גלות עשרת השבטים שהלכו לערי מדי, אמר עוד (שם שם) והאחרון הכביד דרך הים עבר הירדן גליל הגוים וגומר, שאמר זה על גלות ירושלם שממנו הלך דרך הים לארצות המערב כמו שאמרתי, ומהם עברו הירדן והם אשר הלכו לבבלה, ומהם הלכו אל גלילות הגוים שהם אשר הלכו לעמון ולמצרים. ואפשר הוא שמהם גם כן היו הבאים אל ארץ צרפת וספרד ושאר ארצות בני אדום, עם היות שבחרבן הבית השני באו גם כן מהגולה יהודים רבים לארצות המערב, כי הנה בספרי דברי הימים אשר למלכי ספרד הקדומים מצאתי, שהקיסר שהיה מושל ברומי שלח חמשים אלף בתי יהודים אל ערי ספרד שהיו תחת ממשלתו מאותם שהגלה טיטוס מירושלם, ונתקבצו כלם ראשונים ואחרוני׳ והיו לעם אחד:
זהו מה שלמדנו הכתוב מהגלות והחרבן שהיה באומתנו ומה שמצאתי בספרי הגוים בענינו, אמנם מה שידענו מהגאולה והתשועה מצאנו בירמיהו שנבא בפירוש על פקידת בני יהודה ושובם מבבל באמרו (ירמיה כ״ט י׳) כה אמר ה׳ כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם והקימותי עליכם את דברי הטוב להשיב אתכם אל המקום הזה, ונתקיים זה הייעוד, כי שבו מבבל אל ירושלם ובנו את בית ה׳, אבל ענין בית שני לא היתה גאולה שלמה כי אם פקידה חלושה, לפי שתמיד כל היום בני יהודה בזמן בית שני משועבדים ראשונה למלכי פרס ואחרי כן למלכי יון ואחרי כן לרומיים ולא היה בהם מלך מבית דוד, והשבטים שהלכו בגליות הראשונים כמו שנזכר לא שבו עוד על אדמתם, גם לא נמצאו בבית האלהים לא הארון והכרובים ולא חלה נבואה באנשים ולא השיבו האורים והתומים ולא ירד אש מן השמים, והוא ממה שיורה שאנחנו עוד היום בגלות הראשון עומדים עד יקבץ נפוצותינו מזרה ישראל ויביאנו אל אדמתו ויבנה עירו, כמו שיעד ישעיהו הנביא עליו השלום (ישעיה ב׳ ב׳ ג׳) והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה׳ בראש ההרים ונשא מגבעות ונהרו אליו כל הגוים, והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה׳ ואל בית אלהי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה בארחותיו כי מציון תצא תורה ודבר ה׳ מירושלם: ופה נשלם אשר ראיתי לבאר בספר הזה, והיתה השלמתו ביום האחרון מחדש אלול, שנת גרי״ם הייתם, ותהלה לאל יתברך:
ברוך הנותן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה:
תושלב״ע.
כל ימי חיו – ביו״ד אחת בלבד והוא חד מן ד׳ חסרים על פי המסורת אבל כל ימי חייו שבפסוק הקודם בשני יודי״ן כי לא בא במנין החסרים. וכן מצאתי במקצת ספרים ובמקצת שניהם מלאים והמסורת חולקת עליהם. ה׳ יקיים בנו מקרא שכתוב יחיינו מימים ביום השלישי יקמנו ונחיה לפניו ונדעה ונרדפה לדעת את ה׳ כשחר נכון מוצאו וגו׳.
סדרן של נביאים אחרונים כפי מה שאמרו בבתרא פרק השותפין. ירמיה. יחזקאל. ישעיה. תרי עשר. ונתנו טעמים וסברות נכונות על זה הסדר כדאיתא התם בגמרא. ובעלי המסורת סדרום כפי זמנם כמו שכתב רד״ק בהקדמת ירמיה. והחכם אברבנאל הוסיף טעמים אחרים בהקדמתו לנביאים אחרונים וכתב עוד רד״ק שבנביאים של תרי עשר אף על פי שיש מהם נביאים קדמו לירמיהו ויחזקאל לפי שנבואתם קטנה לא כתבו כל ספר וספר לבד כדי שלא יאבד במיעוטו כמו שאמרו ז״ל איידי דזוטר מרכס. והחכם אבן עזרא בסוף צפניה כתב שקדמונינו ז״ל חברו אלה השנים עשר ספרים ושמוה ספר אחד בחשבון כ״ד ספרים בעבור היות הספרים קטנים והם מטעם א׳ כי כולם נבואות עתידות ואין ככה החמש מגילות כי איכה הפך שיר השירים. (א״ה אבל אנחנו סדרנום כפי הנהוג בכל המקראות).
וארחתו – הוא ענין פרס קבוע, וכן: ארחה ומשאת (ירמיהו מ׳:ה׳).
וארחתו ארחת תמיד – פרס הנתונה לו, היתה פרס הנתונה תמיד מבלי הפסק, והיה למאכל לאנשי ביתו, כי הוא בעצמו אכל לחם לפני המלך תמיד.
דבר יום ביומו – דבר הצריך לו בכל יום נתנו לו ביומו, ולא העבירו המועד.
וארחתו – מלשון אורַח ואורֵחַ, מזון וסעודה שנותנים לפניו.
(סיום)
אלו פי מלא שירה כים לא אספיק להודות לך ה׳ אלהי שהחייתני וקיימתני והביאותני עד הלום לסיים באור כל הנביאים הראשונים היום כ״א שבט התרכ״ט, כן הארך עוד ימי בטוב ושנותי בנעימים ואוסיף לבאר שאר ספרי הקודש ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולהעמיד עוד תלמידים הרבה גם עד זקנה ועד שיבה, אמן ואמן.
וַאֲרֻחָתוֹ – וצרכיו וצרכי בני ביתו1 אֲרֻחַת תָּמִיד – הצרכים התמידיים והקבועים2 נִתְּנָה לּוֹ מֵאֵת הַמֶּלֶךְ אויל מרודך דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ לפי צרכיו היומיומיים, ובכל יום נתן לו ביומו מבלי עיכוב3, וכך היה כֹּל יְמֵי חַיָּו של המלך יהויכין4: פ
1. מצודת דוד.
2. כך משמע ממצודת דוד וממצודת ציון.
3. מצודת דוד.
4. על אף שיש מחלוקת לגבי חייו של מי נאמר, חייו של אויל מרודך או חייו של יהויכין (ראה רלב״ג והערה 123 לעיל), ביאר הרד״ק ע״פ הפירוש שהכוונה לחייו של יהויכין, והסביר שפירש כך כיוון שכאשר הקדוש ברוך הוא נותן שלווה לצדיקים, אינו נוטלה מהם אלא הולכת עמהם לגן עדן.
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתר׳ בנימין ב״ר יהודהר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

מלכים ב כה – נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על⁠־התורה, מקבילות במקרא מלכים ב כה, עולם המקרא מלכים ב כה, תרגום יונתן מלכים ב כה, ילקוט שמעוני מלכים ב כה, רש"י מלכים ב כה, ר"י קרא מלכים ב כה – מהדורת פרופ' שמעון עפנשטיין, ברשותם האדיבה של מוסד הרב קוק (כל הזכויות שמורות), רד"ק מלכים ב כה, ר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעברית מלכים ב כה, ר׳ תנחום הירושלמי ערבית מלכים ב כה, ר׳ בנימין ב"ר יהודה מלכים ב כה, ר"י אבן כספי מלכים ב כה, רלב"ג מלכים ב כה, אברבנאל מלכים ב כה, מנחת שי מלכים ב כה, מצודת ציון מלכים ב כה, מצודת דוד מלכים ב כה, מלבי"ם מלכים ב כה, הואיל משה מלכים ב כה, מקראות שלובות מלכים ב כה – מקראות שלובות על נביאים וכתובים, באדיבות המהדיר הרב אליהו חדד

Melakhim II 25, Biblical Parallels Melakhim II 25, Olam HaMikra Melakhim II 25, Targum Yonatan Melakhim II 25, Yalkut Shimoni Melakhim II 25, Rashi Melakhim II 25 – The Metsudah Tanach Series (Lakewood, NJ) (CC BY 3.0), R. Yosef Kara Melakhim II 25, Radak Melakhim II 25, R. Tanchum HaYerushalmi Hebrew Translation Melakhim II 25, R. Tanchum HaYerushalmi Arabic Melakhim II 25, R. Binyamin b. Yehuda Melakhim II 25, R. Yosef ibn Kaspi Melakhim II 25, Ralbag Melakhim II 25, Abarbanel Melakhim II 25, Minchat Shai Melakhim II 25, Metzudat Zion Melakhim II 25, Metzudat David Melakhim II 25, Malbim Melakhim II 25, Hoil Moshe Melakhim II 25, Mikraot Sheluvot Melakhim II 25

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×